דג הזהב/דג מלוח 2009

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 2 בינואר 2010Posted in: הגיגים

בלי שום ספק, הדבר הכי חשוב שקרה השנה בעולם הקולנוע – כלומר, בעולם הקולנוע שלי – היה הסגירה של 'עין הדג' באוקטובר. לא הפסקתי לראות סרטים, אבל הם נראים אחרת כשלא מסתכלים עליהם דרך עין הדג. ברור שעל פי חוקי מרפי, הסגירה הגיעה בזמן הגרוע ביותר האפשרי: בשלושת החודשים שעברו מאז היו מלא סרטים שווים דיון וכמה מהדו"חקואים הכי סנסציוניים מאז ומעולם. עבור האלמקטעד"א, זאת גם סגירה של עשור שלם של פעילות (כן, טקס "דג הזהב/דג מלוח" נערך ברציפות מאז 2000). אז הנה, כדי לסגור את כל הפינות: בפעם האחרונה כנראה, סיכום השנה על פי האקדמיה הלאומית למבקרי קולנוע מטעם עצמם שהם גם דגים אדומים.

סלמון הספק, לסרט הכי טוב (כנראה) שלא ראיתי: לא הייתי בארץ בזמן ש '(500) ימים עם סאמר' יצא, ואיכשהו לא הספקתי להשלים אותו. אומרים שזה אחלה סרט. אני ממליץ (כנראה).

בתי קולנוע
ג'יז. הם ממשיכים ליפול כמו זבובים. זה שבתי הקולנוע הקטנים נכחדו כמעט לגמרי זה לא חדש, אבל ההודעה שהגיעה באמצע השנה על סגירת שניים מבתי הקולנוע המרכזיים בישראל – סניפי "גלובוס" בתל אביב ובירושלים – היתה בכל זאת מפתיעה. אם בתי קולנוע של רשתות גדולות בקניונים מרכזיים נסגרים, מה נשאר?

מצד שני, לא אני אהיה זה שאבכה על סגירת גלובוס מלחה. את הדג המלוח לארוע העצוב של השנה בתחום בתי הקולנוע מקבל דווקא ארוע אחר שקשור לגלובוס: גוויעתו של אולם האיימקס בקרית ביאליק. הוא לא נסגר רשמית, הוא פשוט הפסיק לעבוד כאולם איימקס, ועכשיו מקרין רק סרטים רגילים על מסך גדול מדי, בדיוק כמו ה"סינמקס" בסינמה סיטי. ובכך בעצם נעלם האיימקס מהארץ, שלא על מנת לשוב בעתיד הנראה לעין. וחבל, כי הייתי מאוד רוצה לראות את 'אווטאר' באיימקס. זה שהקולנוע בצרות זה לא חדש, אבל איימקס הוא מסוג הדברים שאמורים להפוך "סתם סרט" לחוויה גדולה מהחיים, ומצליחים – עדיין – לגרום לאנשים לצאת מהבית. בחו"ל זה עובד. בארץ? אם זה לא עובד, זה עלול להעיד על בעיה גדולה יותר מסגירת הקולנוע בעזריאלי.

הפצה
שמחתי לראות סרטים כמו '9', '(500) ימים עם סאמר', 'ארץ יצורי הפרא' ו'מחוז 9' – שההצלחה שלהם בארץ לא מובטחת – מגיעים אלינו בכל זאת, באיחור לא גדול מדי. אבל כמו תמיד, היו גם סרטים שבלטו בהעדרם, סרטים כמו 'אנשים מצחיקים' ו'In the Loop'. אבל בלי שום ספק החור הכי גדול וכואב בלוח ההקרנות בארץ השנה, והזוכה בדג המלוח לפאדיחת ההפצה של השנה: 'The Hurt Locker'. או 'מטען הכאב' כפי שייקרא כשיוקרן בבכורה ישראלית. בטלויזיה. ב-7 במרץ, כמה שעות לפני שהוא – בהחלט ייתכן – יזכה באוסקר לסרט הטוב ביותר.

עיברות
כמה מילים טובות, לשם שינוי: לא כל השמות בעברית נהרסים. לא חכמה גדולה לתרגם את '2012' ל-'2012', אבל זה לא לגמרי מובן מאליו ש'Up' נשאר בעברית פשוט 'למעלה'. במקרים בודדים המפיצים אפילו הפגינו יצירתיות, והתוצאות לא היו איומות. אני יודע שיש כאלה שלא סובלים אותו, אבל אני דווקא אוהב את השם 'גשם של פלאפל', והוא מקבל מבחינתי את דג הזהב לעברות הטוב של השנה.

דוגמאות לתרגומים איומים, כרגיל, הרבה יותר קל למצוא. בין השמות הגרועים של השנה: 'דמדומים 2: ירח חדש' (קוראים לזה 'מולד הירח'. לא צריך אפילו לפתוח מילון – זה השם של הספר, לעזאזל!), 'הרדיפה אחרי מולי הארטלי' (סרט מרדפים עוצר נשימה!), 'סטארטרק' (מקש הרווח התקלקל?), 'שם המשחק' (היה כבר סרט עם השם הזה, לא ממש זניח). אבל הזוכה בדג המלוח לשם העברי הגרוע של השנה הוא, כמובן, 'The Hangover', אחד השמות הכי קלים לתרגום בתולדות השפה האנגלית, שהפך ל'בדרך לחתונה עוצרים בוגאס', אחד השמות הכי מסורבלים בתולדות השפה העברית.

בלי קשר לשמו, 'הנגאובר/בדרך לחתונה עוצרים בוגאס' לוקח גם פרס נוסף – פרס הדג המלוח למה לעזאזל היה כל כך טוב בזה של השנה. זה לא ש'ההנגאובר' היה סרט גרוע. זאת היתה קומדיה נחמדה בהחלט. חייכתי כמה פעמים. וזהו. מאיפה ולמה הגיעו כל הררי השבחים וההצלחה הקופתית חסרת התקדים – את זה לא הצלחתי להבין. 'ההנגאובר' מנצח בקטגוריה הזאת בהפרש קטן את 'סטארטרק', שגם הוא היה סרט די בסדר.

אכזבה
'הסיפור המופלא של בנג'מיין באטן' היה בסדר, אבל לא עמד בציפיות שרשימת המשתתפים הכה מכובדת עוררה. '2012' עורר תקווה עם טריילרים נהדרים, והיה ברובו הגדול משעמם עד מוות. 'השומרים' היה עיבוד נאמן, ובסופו של דבר מיותר, לקומיקס. אבל את פרסהדג המלוח לאכזבת השנה מקבל, בקלות, האוסקר. כמו כולם, זה לא שאני מחזיק מהאקדמיה גוף שיודע בדיוק מה טוב ומה לא, אבל אף פעם לא ראיתי בחירה עלובה כמו השנה, כשהאקדמיה בחרה להתעלם מ'וול-E' ו'האביר האפל' – שניים מהסרטים המצליחים והמוצלחים של 2008, להסכמת פחות או יותר כולם – ובמקום זה התלבטה האם לתת את פרס הסרט הטוב ל'פרוסט/ניקסון' או ל'נער קריאה'. טקס האוסקר הפך ללא רלוונטי ולמשעמם חודש לפני שנערך. הפאשלה היתה כל כך איומה, שהיא גרמה לאקדמיה להעלות את מספר המועמדים לקטגורית הסרט הטוב ביותר לעשרה. במילים אחרות: הם פיספסו באופן מביך, ולכן החליטו להגדיל את המטרה.

דג הזהב לשיר השנה: בגלל שההיצע היה כל כך עלוב, באוסקר נאלצו לתת איזה מיליון פרסים ל'נער החידות ממומביי', סרט סביר לכל היותר. אני לא מסכים עם אף פרס שהוא קיבל, פרט לאחד: לשירת ה"ג'אי הו!" שבסיום גם אני הצטרפתי.

טריילרים
לא קל להיות יצירתי וחדשני בתחום הטריילרים ועדיין לעשות את מה שטריילר אמור לעשות – לגרות אנשים לראות את הסרט. דג הזהב לטריילר הטוב של השנה הולך לטריילר של 'יהודי טוב', שעושה בדיוק את זה. מצטיינים אחרים: הטריילר (טיזר? סרט קצר?) של 'טרון', והטיזרים של 'Inception', שמהם אי אפשר להבין כמעט כלום חוץ מזה שאתם רוצים לראות את הסרט.

טרנדים
דג הזהב לטרנד המוצלח של השנה: תלת מימד, כמובן. כבר לא הבטחה, או גימיק איזוטרי שמנוצל בשני סרטים בשנה: התלת הגיע השנה לכל בית קולנוע בארץ כמעט, עם שורה ארוכה של סרטים. ולא סתם סרטים: כמה מהסרטים הכי טובים של השנה היו סרטי תלת מימד ('קורליין', 'למעלה'). לא כל שנה אנחנו יכולים להיות עדים לשינוי אמיתי בצורת ההקרנה והצפיה של סרטים.

הדג המלוח לטרנד המאוס של השנה: תלת מימד, אלא מה. אוקיי, אז חצי מהסרטים שיוצאים בולטים טיפה החוצה. אבל בשביל מה זה טוב? שוב ושוב הלכתי לסרטי תלת מימד בציפיה לקבל חוויה מיוחדת, וקיבלתי סרט שבו התלת מימד לא ממש שינה שום דבר. לא תמיד זה היה שווה את הקטע הזה של המשקפיים ואת התמונה המעט כהה יותר.

כלומר, עד שהגיע אווטאר.

משחק
דג הזהב לשחקן האמיתי של השנה: תגידו שזאת לא חוכמה לקבל פרס על משחק כשאתה מופיע בסרט ביותר מתפקיד אחד. נכון, אבל סאם רוקוול הרוויח ביושר את הפרס על 'ירח'.

הדג המלוח למשחק הגרוע של השנה הולך לצוות השחקנים הכולל של 'הבוגד הקטן'. סרט חצי-ישראלי שבו הדמויות מדברות רוב הזמן אנגלית בלי סיבה טובה. חשבתי שזה טפשי, המבטא שלהם היה נוראי, ורציתי שיעברו לעברית. ואז הם עברו לעברית, וייחלתי שהם כבר יחזרו לאנגלית.

כל השאר
דג הזהב להפתעת השנה: 'הקרב על הכוכב' ('Battle for Terra') הוא סרט אנימציה זול וכושל של אולפן אלמוני, עם עיצוב דמויות נוראי, שאיכשהו קיבל הפצה בארץ, ונעלם אחרי שאף אחד לא בא לראות אותו. הוא גם סרט מדע בידיוני לא רע בכלל. הסיפור שלו היה יכול בקלות להחזיק סרט אקשן "אמיתי", אם רק היו מעצבים ומנפישים אותו מחדש, עם תקציב גדול פי מאה. בעצם, מישהו כבר עשה את זה. קראו לזה "אווטאר".

דג הזהב לסרט המפוספס של השנה: 'משחק כפול', עם קלייב אוון וג'וליה רוברטס. סרט הריגול התעשייתי הזה הוא חכם, מתוחכם, מצחיק ושנון, כל מה שאנחנו אוהבים – אבל לא המון אנשים ראו אותו, לא הרבה אנשים דיברו עליו, ועד שהגיע הזמן לסיכומי השנה, כולם כבר שכחו מקיומו. עוד לא מאוחר מדי להשלים את הפער. באמת, אחלה סרט.

דג הזהב לסרט המצחיק של השנה: 'ברונו'. צודק לחלוטין כל מי שאומר ש'בוראט' זה לא – אבל זה לא אומר שזה לא היה, איך אומרים החבריא הצעירים בימינו, קורע.

דג הזהב לסרט הפיקסאר של השנה: 'למעלה'. תראו, הבנו כבר שפיקסאר הולכים כל שנה להוציא סרט נפלא, מרגש, מרהיב ומצחיק, אז במקום להתפעל מזה כל פעם מחדש ולתת להם להתמודד על תואר סרט השנה, יותר פשוט לתת להם פרס מוכן מראש. בשנה הבאה, אני מנחש, יזכה בפרס 'צעצוע של סיפור 3'.

דג הזהב לזמרת הכי טובה: נינט.

דג הזהב לדייויד לינץ' של השנה: הסרט שלא ברור לי מה בדיוק הוא רצה להגיד אם בכלל, אבל נהניתי בכל זאת – 'יהודי טוב' של האחים כהן.

הסרט הגרוע של השנה
הסרט הגרוע ביותר של השנה שיש סיכוי טוב ששמעתם עליו הוא, כמובן, 'רובוטריקים: הנקמה', שהצליח להפוך רובוטי ענק שהופכים לכלי רכב ויורים זה בזה למשהו נורא (אבל נורא) משעמם. אבל אני לא צריך לספר לכם על זה. אתם הרי ראיתם אותו. סרטים גרועים אחרים – שספק אם שמעתם עליהם, וטוב שכך – הם 'אהבה בהפתעה', 'שרי', 'ד. צ. הוליווד', 'הבוגד הקטן', 'הוא פשוט לא בקטע שלך' ו'מעבר לכל ספק'. אבסולוטית, אני חייב לתת את פרס הדג המלוח לסרט הגרוע של השנה ל'שלום ולהתראות' שבו ז'ראר דפרדייה ופאני ארדן עולים לארץ, וסובלים כמו שרק מי שצופה בסרט יכול להבין.

סרט השנה
מועמדים ראויים: 'ברוכים הבאים לזומבילנד' (היה כיף!), 'הארי פוטר והנסיך חצוי הדם' (אחד הטובים בסדרה, אם לא הטוב ביותר), 'סיפור גדול', 'פוניו על הצוק ליד הים', 'ללא שם', 'לחנך את ג'ני' ו'מחוז 9'.

מועמדים ראויים עוד יותר: 'למעלה', 'קורליין', 'יהודי טוב', 'ממזרים חסרי כבוד' ו'משחק כפול'.

אבל, בסופו של דבר, אווטאר.

ואת זה אני צריך להסביר. 'אווטאר' ניצח ניצחון טכני. הוא לא הסרט הטוב של השנה משום בחינה כמעט: אין לו את התסריט הכי טוב, או הסיפור הכי טוב, או השחקנים הכי טובים – למרות שגם מכל הבחינות האלה הוא בסדר. 'אווטאר' ניצח משום שעם כל הכבוד לממזרים חסרי, התשובה לשאלה "אם הייתי הולך רק לסרט אחד השנה, לאיזה סרט צריך ללכת?" היא "אווטאר, אלא מה".

כי 'אווטאר' הוא הסרט שעליו פינטזתי מאז גיל 12. תמיד אהבתי ציורי פנטזיה, עולמות מופרכים עם איים מרחפים, חלליות או מפלצות ענק חייזריות. יכולתי לדמיין את הסרטים שאפשר היה לעשות על עולמות כאלה, אבל בסרטים ממש זה תמיד היה קצת מאכזב. אף פעם לא עברתי לעולם אחר. בסך הכל ראיתי סרט. 'אווטאר' הוא סיור בעולם אחר, והוא הסרט הכי מדהים ויזואלית שראיתי – ופתאום זה לא כל כך מטריד אותי שהתסריט לא מושלם.

ונכון, אני מודה: ההישג הוא בעיקר טכני. ג'יימס קמרון סוף סוף משתמש בתלת-מימד כמו שצריך להשתמש בו, ובנה עולם ממוחשב מפורט כמו שאף אחד לא בנה לפניו. יכול להיות שתוך כמה שנים הקולנוע יישר קו עם 'אווטאר', ובכל שנה ייצאו כמה סרטים שייראו – וירגישו – כמוהו. יכול להיות שבתקופה הזאת, אם תחזרו אחורה ותקראו את הכתבה הזאת, תשאלו את עצמכם מה לעזאזל חשבתי כשנתתי ל'אווטאר' את דג הזהב לסרט השנה 2009 – הוא הרי לא סרט כזה טוב.

ולא יהיה מאושר ממני אם זה יקרה.

הדקות

הנה זה שוב: הדקות הכי טובות, הכי מרגשות, הכי מרהיבות או הכי וואו בקולנוע השנה.

20. מה אני, עז? 'קחי אותי לגיהנום'
19. סת' גרין האיימיש הציני, 'סקס דרייב'
18. ים האנשים, 'לקחת את וודסטוק'
17. סצינת הקרדיטים: התגוששות תאגידית, 'משחק כפול'
16. שיחת טלפון דרך שני חלונות, 'שתי אהבות'
15. קרב עם חליפת שיריון, 'מחוז 9'
14. מותו של מילק (או: חלב שנשפך), 'מילק'
13. The times they are a-changing, 'השומרים'
12. איך אבא מת, 'סיפור גדול'
11. ג'אי הו! 'נער החידות ממומביי'
10. דמבלדור ספוילר סנייפ!, 'הארי פוטר והנסיך חצוי הדם'
9. המעריץ שבור הלב של "סטרייט דייב" מגיע לדמעות, 'ברונו'
8. השיניים של הגוי, 'יהודי טוב'
7. BM, 'ברוכים הבאים לזומבילנד'
6. שקיעת לוס אנג'לס, '2012'
5. מפגש ראשון עם הציפור קווין, 'למעלה'
4. מעשייה ביידיש, הפתיחה של 'יהודי טוב'
3. שיחה על כוס חלב, 'ממזרים חסרי כבוד'
2. טיסה ראשונה על הבאנשי, 'אווטאר'
1. החיים עם אלי, 'למעלה'

תגיות: