בלי שום ספק, הדבר הכי חשוב שקרה השנה בעולם הקולנוע כלומר, בעולם הקולנוע שלי היה הסגירה של 'עין הדג' באוקטובר. לא הפסקתי לראות סרטים, אבל הם נראים אחרת כשלא מסתכלים עליהם דרך עין הדג. ברור שעל פי חוקי מרפי, הסגירה הגיעה בזמן הגרוע ביותר האפשרי: בשלושת החודשים שעברו מאז היו מלא סרטים שווים דיון וכמה מהדו"חקואים הכי סנסציוניים מאז ומעולם. עבור האלמקטעד"א, זאת גם סגירה של עשור שלם של פעילות (כן, טקס "דג הזהב/דג מלוח" נערך ברציפות מאז 2000). אז הנה, כדי לסגור את כל הפינות: בפעם האחרונה כנראה, סיכום השנה על פי האקדמיה הלאומית למבקרי קולנוע מטעם עצמם שהם גם דגים אדומים.
סלמון הספק, לסרט הכי טוב (כנראה) שלא ראיתי: לא הייתי בארץ בזמן ש '(500) ימים עם סאמר' יצא, ואיכשהו לא הספקתי להשלים אותו. אומרים שזה אחלה סרט. אני ממליץ (כנראה).
בתי קולנוע
ג'יז. הם ממשיכים ליפול כמו זבובים. זה שבתי הקולנוע הקטנים נכחדו כמעט לגמרי זה לא חדש, אבל ההודעה שהגיעה באמצע השנה על סגירת שניים מבתי הקולנוע המרכזיים בישראל – סניפי "גלובוס" בתל אביב ובירושלים – היתה בכל זאת מפתיעה. אם בתי קולנוע של רשתות גדולות בקניונים מרכזיים נסגרים, מה נשאר?
מצד שני, לא אני אהיה זה שאבכה על סגירת גלובוס מלחה. את הדג המלוח לארוע העצוב של השנה בתחום בתי הקולנוע מקבל דווקא ארוע אחר שקשור לגלובוס: גוויעתו של אולם האיימקס בקרית ביאליק. הוא לא נסגר רשמית, הוא פשוט הפסיק לעבוד כאולם איימקס, ועכשיו מקרין רק סרטים רגילים על מסך גדול מדי, בדיוק כמו ה"סינמקס" בסינמה סיטי. ובכך בעצם נעלם האיימקס מהארץ, שלא על מנת לשוב בעתיד הנראה לעין. וחבל, כי הייתי מאוד רוצה לראות את 'אווטאר' באיימקס. זה שהקולנוע בצרות זה לא חדש, אבל איימקס הוא מסוג הדברים שאמורים להפוך "סתם סרט" לחוויה גדולה מהחיים, ומצליחים – עדיין – לגרום לאנשים לצאת מהבית. בחו"ל זה עובד. בארץ? אם זה לא עובד, זה עלול להעיד על בעיה גדולה יותר מסגירת הקולנוע בעזריאלי.
הפצה
שמחתי לראות סרטים כמו '9', '(500) ימים עם סאמר', 'ארץ יצורי הפרא' ו'מחוז 9' – שההצלחה שלהם בארץ לא מובטחת – מגיעים אלינו בכל זאת, באיחור לא גדול מדי. אבל כמו תמיד, היו גם סרטים שבלטו בהעדרם, סרטים כמו 'אנשים מצחיקים' ו'In the Loop'. אבל בלי שום ספק החור הכי גדול וכואב בלוח ההקרנות בארץ השנה, והזוכה בדג המלוח לפאדיחת ההפצה של השנה: 'The Hurt Locker'. או 'מטען הכאב' כפי שייקרא כשיוקרן בבכורה ישראלית. בטלויזיה. ב-7 במרץ, כמה שעות לפני שהוא – בהחלט ייתכן – יזכה באוסקר לסרט הטוב ביותר.
עיברות
כמה מילים טובות, לשם שינוי: לא כל השמות בעברית נהרסים. לא חכמה גדולה לתרגם את '2012' ל-'2012', אבל זה לא לגמרי מובן מאליו ש'Up' נשאר בעברית פשוט 'למעלה'. במקרים בודדים המפיצים אפילו הפגינו יצירתיות, והתוצאות לא היו איומות. אני יודע שיש כאלה שלא סובלים אותו, אבל אני דווקא אוהב את השם 'גשם של פלאפל', והוא מקבל מבחינתי את דג הזהב לעברות הטוב של השנה.
דוגמאות לתרגומים איומים, כרגיל, הרבה יותר קל למצוא. בין השמות הגרועים של השנה: 'דמדומים 2: ירח חדש' (קוראים לזה 'מולד הירח'. לא צריך אפילו לפתוח מילון – זה השם של הספר, לעזאזל!), 'הרדיפה אחרי מולי הארטלי' (סרט מרדפים עוצר נשימה!), 'סטארטרק' (מקש הרווח התקלקל?), 'שם המשחק' (היה כבר סרט עם השם הזה, לא ממש זניח). אבל הזוכה בדג המלוח לשם העברי הגרוע של השנה הוא, כמובן, 'The Hangover', אחד השמות הכי קלים לתרגום בתולדות השפה האנגלית, שהפך ל'בדרך לחתונה עוצרים בוגאס', אחד השמות הכי מסורבלים בתולדות השפה העברית.
בלי קשר לשמו, 'הנגאובר/בדרך לחתונה עוצרים בוגאס' לוקח גם פרס נוסף פרס הדג המלוח למה לעזאזל היה כל כך טוב בזה של השנה. זה לא ש'ההנגאובר' היה סרט גרוע. זאת היתה קומדיה נחמדה בהחלט. חייכתי כמה פעמים. וזהו. מאיפה ולמה הגיעו כל הררי השבחים וההצלחה הקופתית חסרת התקדים את זה לא הצלחתי להבין. 'ההנגאובר' מנצח בקטגוריה הזאת בהפרש קטן את 'סטארטרק', שגם הוא היה סרט די בסדר.
אכזבה
'הסיפור המופלא של בנג'מיין באטן' היה בסדר, אבל לא עמד בציפיות שרשימת המשתתפים הכה מכובדת עוררה. '2012' עורר תקווה עם טריילרים נהדרים, והיה ברובו הגדול משעמם עד מוות. 'השומרים' היה עיבוד נאמן, ובסופו של דבר מיותר, לקומיקס. אבל את פרסהדג המלוח לאכזבת השנה מקבל, בקלות, האוסקר. כמו כולם, זה לא שאני מחזיק מהאקדמיה גוף שיודע בדיוק מה טוב ומה לא, אבל אף פעם לא ראיתי בחירה עלובה כמו השנה, כשהאקדמיה בחרה להתעלם מ'וול-E' ו'האביר האפל' – שניים מהסרטים המצליחים והמוצלחים של 2008, להסכמת פחות או יותר כולם ובמקום זה התלבטה האם לתת את פרס הסרט הטוב ל'פרוסט/ניקסון' או ל'נער קריאה'. טקס האוסקר הפך ללא רלוונטי ולמשעמם חודש לפני שנערך. הפאשלה היתה כל כך איומה, שהיא גרמה לאקדמיה להעלות את מספר המועמדים לקטגורית הסרט הטוב ביותר לעשרה. במילים אחרות: הם פיספסו באופן מביך, ולכן החליטו להגדיל את המטרה.
דג הזהב לשיר השנה: בגלל שההיצע היה כל כך עלוב, באוסקר נאלצו לתת איזה מיליון פרסים ל'נער החידות ממומביי', סרט סביר לכל היותר. אני לא מסכים עם אף פרס שהוא קיבל, פרט לאחד: לשירת ה"ג'אי הו!" שבסיום גם אני הצטרפתי.
טריילרים
לא קל להיות יצירתי וחדשני בתחום הטריילרים ועדיין לעשות את מה שטריילר אמור לעשות לגרות אנשים לראות את הסרט. דג הזהב לטריילר הטוב של השנה הולך לטריילר של 'יהודי טוב', שעושה בדיוק את זה. מצטיינים אחרים: הטריילר (טיזר? סרט קצר?) של 'טרון', והטיזרים של 'Inception', שמהם אי אפשר להבין כמעט כלום חוץ מזה שאתם רוצים לראות את הסרט.
טרנדים
דג הזהב לטרנד המוצלח של השנה: תלת מימד, כמובן. כבר לא הבטחה, או גימיק איזוטרי שמנוצל בשני סרטים בשנה: התלת הגיע השנה לכל בית קולנוע בארץ כמעט, עם שורה ארוכה של סרטים. ולא סתם סרטים: כמה מהסרטים הכי טובים של השנה היו סרטי תלת מימד ('קורליין', 'למעלה'). לא כל שנה אנחנו יכולים להיות עדים לשינוי אמיתי בצורת ההקרנה והצפיה של סרטים.
הדג המלוח לטרנד המאוס של השנה: תלת מימד, אלא מה. אוקיי, אז חצי מהסרטים שיוצאים בולטים טיפה החוצה. אבל בשביל מה זה טוב? שוב ושוב הלכתי לסרטי תלת מימד בציפיה לקבל חוויה מיוחדת, וקיבלתי סרט שבו התלת מימד לא ממש שינה שום דבר. לא תמיד זה היה שווה את הקטע הזה של המשקפיים ואת התמונה המעט כהה יותר.
כלומר, עד שהגיע אווטאר.
משחק
דג הזהב לשחקן האמיתי של השנה: תגידו שזאת לא חוכמה לקבל פרס על משחק כשאתה מופיע בסרט ביותר מתפקיד אחד. נכון, אבל סאם רוקוול הרוויח ביושר את הפרס על 'ירח'.
הדג המלוח למשחק הגרוע של השנה הולך לצוות השחקנים הכולל של 'הבוגד הקטן'. סרט חצי-ישראלי שבו הדמויות מדברות רוב הזמן אנגלית בלי סיבה טובה. חשבתי שזה טפשי, המבטא שלהם היה נוראי, ורציתי שיעברו לעברית. ואז הם עברו לעברית, וייחלתי שהם כבר יחזרו לאנגלית.
כל השאר
דג הזהב להפתעת השנה: 'הקרב על הכוכב' ('Battle for Terra') הוא סרט אנימציה זול וכושל של אולפן אלמוני, עם עיצוב דמויות נוראי, שאיכשהו קיבל הפצה בארץ, ונעלם אחרי שאף אחד לא בא לראות אותו. הוא גם סרט מדע בידיוני לא רע בכלל. הסיפור שלו היה יכול בקלות להחזיק סרט אקשן "אמיתי", אם רק היו מעצבים ומנפישים אותו מחדש, עם תקציב גדול פי מאה. בעצם, מישהו כבר עשה את זה. קראו לזה "אווטאר".
דג הזהב לסרט המפוספס של השנה: 'משחק כפול', עם קלייב אוון וג'וליה רוברטס. סרט הריגול התעשייתי הזה הוא חכם, מתוחכם, מצחיק ושנון, כל מה שאנחנו אוהבים אבל לא המון אנשים ראו אותו, לא הרבה אנשים דיברו עליו, ועד שהגיע הזמן לסיכומי השנה, כולם כבר שכחו מקיומו. עוד לא מאוחר מדי להשלים את הפער. באמת, אחלה סרט.
דג הזהב לסרט המצחיק של השנה: 'ברונו'. צודק לחלוטין כל מי שאומר ש'בוראט' זה לא אבל זה לא אומר שזה לא היה, איך אומרים החבריא הצעירים בימינו, קורע.
דג הזהב לסרט הפיקסאר של השנה: 'למעלה'. תראו, הבנו כבר שפיקסאר הולכים כל שנה להוציא סרט נפלא, מרגש, מרהיב ומצחיק, אז במקום להתפעל מזה כל פעם מחדש ולתת להם להתמודד על תואר סרט השנה, יותר פשוט לתת להם פרס מוכן מראש. בשנה הבאה, אני מנחש, יזכה בפרס 'צעצוע של סיפור 3'.
דג הזהב לזמרת הכי טובה: נינט.
דג הזהב לדייויד לינץ' של השנה: הסרט שלא ברור לי מה בדיוק הוא רצה להגיד אם בכלל, אבל נהניתי בכל זאת – 'יהודי טוב' של האחים כהן.
הסרט הגרוע של השנה
הסרט הגרוע ביותר של השנה שיש סיכוי טוב ששמעתם עליו הוא, כמובן, 'רובוטריקים: הנקמה', שהצליח להפוך רובוטי ענק שהופכים לכלי רכב ויורים זה בזה למשהו נורא (אבל נורא) משעמם. אבל אני לא צריך לספר לכם על זה. אתם הרי ראיתם אותו. סרטים גרועים אחרים שספק אם שמעתם עליהם, וטוב שכך – הם 'אהבה בהפתעה', 'שרי', 'ד. צ. הוליווד', 'הבוגד הקטן', 'הוא פשוט לא בקטע שלך' ו'מעבר לכל ספק'. אבסולוטית, אני חייב לתת את פרס הדג המלוח לסרט הגרוע של השנה ל'שלום ולהתראות' שבו ז'ראר דפרדייה ופאני ארדן עולים לארץ, וסובלים כמו שרק מי שצופה בסרט יכול להבין.
סרט השנה
מועמדים ראויים: 'ברוכים הבאים לזומבילנד' (היה כיף!), 'הארי פוטר והנסיך חצוי הדם' (אחד הטובים בסדרה, אם לא הטוב ביותר), 'סיפור גדול', 'פוניו על הצוק ליד הים', 'ללא שם', 'לחנך את ג'ני' ו'מחוז 9'.
מועמדים ראויים עוד יותר: 'למעלה', 'קורליין', 'יהודי טוב', 'ממזרים חסרי כבוד' ו'משחק כפול'.
אבל, בסופו של דבר, אווטאר.
ואת זה אני צריך להסביר. 'אווטאר' ניצח ניצחון טכני. הוא לא הסרט הטוב של השנה משום בחינה כמעט: אין לו את התסריט הכי טוב, או הסיפור הכי טוב, או השחקנים הכי טובים – למרות שגם מכל הבחינות האלה הוא בסדר. 'אווטאר' ניצח משום שעם כל הכבוד לממזרים חסרי, התשובה לשאלה "אם הייתי הולך רק לסרט אחד השנה, לאיזה סרט צריך ללכת?" היא "אווטאר, אלא מה".
כי 'אווטאר' הוא הסרט שעליו פינטזתי מאז גיל 12. תמיד אהבתי ציורי פנטזיה, עולמות מופרכים עם איים מרחפים, חלליות או מפלצות ענק חייזריות. יכולתי לדמיין את הסרטים שאפשר היה לעשות על עולמות כאלה, אבל בסרטים ממש זה תמיד היה קצת מאכזב. אף פעם לא עברתי לעולם אחר. בסך הכל ראיתי סרט. 'אווטאר' הוא סיור בעולם אחר, והוא הסרט הכי מדהים ויזואלית שראיתי ופתאום זה לא כל כך מטריד אותי שהתסריט לא מושלם.
ונכון, אני מודה: ההישג הוא בעיקר טכני. ג'יימס קמרון סוף סוף משתמש בתלת-מימד כמו שצריך להשתמש בו, ובנה עולם ממוחשב מפורט כמו שאף אחד לא בנה לפניו. יכול להיות שתוך כמה שנים הקולנוע יישר קו עם 'אווטאר', ובכל שנה ייצאו כמה סרטים שייראו – וירגישו – כמוהו. יכול להיות שבתקופה הזאת, אם תחזרו אחורה ותקראו את הכתבה הזאת, תשאלו את עצמכם מה לעזאזל חשבתי כשנתתי ל'אווטאר' את דג הזהב לסרט השנה 2009 – הוא הרי לא סרט כזה טוב.
ולא יהיה מאושר ממני אם זה יקרה.
הדקות
הנה זה שוב: הדקות הכי טובות, הכי מרגשות, הכי מרהיבות או הכי וואו בקולנוע השנה.
20. מה אני, עז? 'קחי אותי לגיהנום'
19. סת' גרין האיימיש הציני, 'סקס דרייב'
18. ים האנשים, 'לקחת את וודסטוק'
17. סצינת הקרדיטים: התגוששות תאגידית, 'משחק כפול'
16. שיחת טלפון דרך שני חלונות, 'שתי אהבות'
15. קרב עם חליפת שיריון, 'מחוז 9'
14. מותו של מילק (או: חלב שנשפך), 'מילק'
13. The times they are a-changing, 'השומרים'
12. איך אבא מת, 'סיפור גדול'
11. ג'אי הו! 'נער החידות ממומביי'
10. דמבלדור ספוילר סנייפ!, 'הארי פוטר והנסיך חצוי הדם'
9. המעריץ שבור הלב של "סטרייט דייב" מגיע לדמעות, 'ברונו'
8. השיניים של הגוי, 'יהודי טוב'
7. BM, 'ברוכים הבאים לזומבילנד'
6. שקיעת לוס אנג'לס, '2012'
5. מפגש ראשון עם הציפור קווין, 'למעלה'
4. מעשייה ביידיש, הפתיחה של 'יהודי טוב'
3. שיחה על כוס חלב, 'ממזרים חסרי כבוד'
2. טיסה ראשונה על הבאנשי, 'אווטאר'
1. החיים עם אלי, 'למעלה'
- דג הזהב/דג מלוח 2008
- יהודי טוב – הטריילר
- טרון – הטריילר
- Inception – הטריילר
- נער החידות ממומביי
- ממזרים חסרי כבוד
- מחוז 9
- בדרך לחתונה עוצרים בוגאס
- פוניו על הצוק ליד הים
- למעלה
- קורליין
- הארי פוטר והנסיך חצוי הדם
- ברונו
- סיפור גדול
- רובוטריקים: הנקמה
- משחק כפול
- סטארטרק
- השומרים
- הסיפור המופלא של בנג'מין באטן
- וול-E
- האביר האפל
עוד דקה מצוינת
הקרדיטים של פתיחת הסרט וולברין!
(זו גם היתה הדקה הטובה היחידה בכל הסרט…)
אמנם לא ביקורת לאוואטאר
שזה מה שקיויתי שתהיה כתבת הקאמבק הזמנית, אבל עדיין – מרגש.
יחי הדג. :)
לגבי אוואטר
אני חושב שגם לו התסריט היה גרוע יותר, והמשחק עלוב יותר (ובסופו של דבר הם לא כל כך גרועים) הסרט הזה חייב היה לזכות בסרט השנה.
אנו נוטים לפעמים להתעלם מהצדדים הטכניים של אמנות הקולנוע, ולהזכר בהם רק כשהם קופצים לנו מול העיניים בצורה בולטת. אני מאמין שאוואטר, כמו "שליחות קטלנית 2" לפניו, הוא באמת נקודת מפנה בתולדות הקולנוע (ולא מפתיע ששניהם בוימו על ידי אותו אדם). ההשג הטכני כל כך כביר וכל כך משמעותי שהבחירה בו פשוט מחויבת המציאות.
במילים אחרות:
ממש לא אכפת לי שג'יימס קמרון מוציא סרט-שניים בעשור, כי מי צריך פריצות דרך כל שנה?
''החיים עם אלי''
ללא ספק הבחירה הכי נכונה. 10 הדקות האלו בתחילת הסרט הן פשוט יצירת מופת של קולנוע. כל כך הרבה רגש בכזה פשטות, ועוד בכלל ללא מילים ובסרט אנימציה! איך הם עושים את זה!?
''החיים עם אלי''
זו הנוסחה הפשטנית ביותר שאפשר, באמת. אני מניחה שכל תסריטאי מתחיל יודע שיש קסם בחיים הפשוטים כשהם מוצגים במלוא יופיים על המסך הגדול. בהרבה סרטים משתמשים בסצנות שמתארות את החיים לפני כדי להוביל לנקודת השינוי שיוצרת את העניין בסרט. הייחוד של UP הוא שא', פיקסאר יצרה אותו, אז אנשים באו מראש להתרגש. ב', האנימציה הייתה מעולה, וההבעות של הדמויות היו מתאימות בדיוק, דבר שלא תמיד קורה עם שחקנים רגילים. וג', התזמון היה מושלם, היה לנו מספיק זמן כדי לחבב את הנפשות הפועלות (גם אם לא להכיר אותן) ולא מספיק זמן כדי להיכנס לראש האקשן. בסך הכול, לא הייתי בוחרת דווקא בזה לדקה הכי טובה השנה.
כל תסריטאי מתחיל יודע
"כל תסריטאי מתחיל יודע שיש קסם בחיים הפשוטים כשהם מוצגים במלוא יופיים על המסך הגדול"
אבל האם כל תסריטאי מתחיל – או כל תסריטאי מומחה ומנוסה, לצורך העניין – יודע להציג סיפור חיים שלם באופן מדויק ומרגש עד דמעות במשך ארבע וחצי דקות ללא מילים? נדמה לי שלא.
אתה רוצה לשמוע את האמת? אני לא חושב שזה היה כזה שלם ומדויק.
ראיתי את הסרט שוב אתמול והמעבר מקארל כילד לחתונה היה קצת.. הממממ… מקרתע. לטעמי. אני גם חושב שבמהלך המונטאז' עצמו היו יכולים לערוך דברים טיפה אחרת.
או במילים אחרות: משהו אומר לי שלו בראד בירד או הייאו מיאזאקי היו מביימים את המונטאז' הזה ולא פיט דוקטור הוא היה יוצא יותר טוב.
המעבר לחתונה באמת היה מפתיע
אבל טכנית, דיברתי רק על המונטאז' עצמו, ש*מתחיל* בחתונה, אז זה לא נחשב.
המממממ... כן. אז.. המונטאז'..
:
קארל ואלי מתחתנים, קארל ואלי בונים את בית החלומות של אלי, קארל ואלי בעבודה של קארל (כמוכר בלונים), קארל ואלי רוצים תינוק אבל מגלים שאלי עקרה, קארל ואלי יוצאים לכל מיני מקומות, קארל ואלי זקנים, קארל רוצה לקחת את אלי לפרדייז פולס, אלי נהיית חולה ומתה. עכשיו, מה שאותי עניין.. לקארל ואלי לא היו חברים? כי רואים אותם כל הזמן לבד. לא היה אפשר לדחוס איזו סצינה בה הם שותים תה עם חברים או משהו? גם ה"חיים הנפלאים" שלהם לא נראו מי יודע מה נפלאים. די משעממים, למען האמת. נראה כאילו כל הזמן הם הלכו לאותם מקומות.
גם, מה שאותי מעניין. איך הם פרנסו את עצמם? איך הם חשבו לפרנס את התינוק? ממכירת הבלונים של קארל? אלי לא עבדה בכלום? לא מתאים לאופי הפמינסטי שהפגינו פיקסאר בשאר הסרטים שלהם. עניין אותי גם לראות לאן הם הולכים כל הזמן שאלי עוזרת לו לענוד את העניבה. היה הרבה יותר טוב לו היו מראים לנו לפחות את אחד מהמקומות האלה.. נגיד, להראות אותם באירוע, ורק אחר כך להראות את אלי שממשיכה לעזור לקארל לענוד את העניבות שלו בכל פעם. ככה היה לנו רעיון לאן הם הולכים וגם היינו יודעים שהם יוצאים לאיזשהו מפגש חברתי. גם להראות קצת יותר מהתקופה שקארל ואלי לקראת זקנה חוץ משבריר שנייה בין ענידת עניבה אחת לאחרת היה יכול להיות נחמד. וכמובן, לשים כתובית "10\12\13 שנים אחר כך" בזמן החתונה.
אז להוסיף את כל אלו היה מוסיף עוד איזה דקה\דקה וחצי למונטאז', אוי יוי יוי, בסרט של שעה וחצי! הילדים היו מתים!
כעיקרון, עוד תלונה לא קשורה היא שבשביל סרט שמתיימר (לפי הבמאי שלו) להיות סרט על זקנה, הוא לא ממש אומר הרבה על זקנה. "המשחק של גרי" אמר יותר דברים על זקנה במעט הזמן שהיה לו. לדעתי הזקנה בסרט הזה שימשה יותר כגימיק בשביל כמה גאגים (כמו הקרב בין מאנטס לפרדריקסון) ועוד כמה דברים. אבל בשום שלב במהלך הסרט לא נאמר שום דבר משמעותי על תהליך ההזדקנות. יותר על אהבה והתמודדות אם מותו של מישהו שהיה חשוב לך.
נממממ....
אני קטרן מטבעי
וואלה, נכון. מדריכה. אופס.
ובכל זאת, לדעתי היו יכולים להוסיף קצת פה ושם ולא היה קורה כלום. אני לא מבקש להראות את *כל* החיים שלהם, אבל לדעתי זה היה מוסיף להראות קצת יותר.
ובעיקר בקטע של החתונה. היה הרבה יותר טוב לו הם היו מוסיפים כתובית "X שנים אחרי". בלי זה זה סתם הרגיש מהר מדי והייתי קצת כזה "הא?" כשפתאום עברו מקארל הילד לחתונה שלו ושל אלי.
והתירוץ של "אבל זה סרט לילדים וילדים לא קוראים" לא תקף בגלל משהו שהם החליטו להראות לקראת הסיום של הסרט ומי שראה בטח יודע על מה אני מדבר.
מש''א.
(והמחדל הוא שאיכשהו לא שמתי לב ל'למעלה' כשעניתי לסקר – הוא היה צריך להיכנס לחמישיה, מה חשבתי לעצמי בדיוק?)
מוזר גם אני...
חשבתי שצפיתי השנה רק בשני סרטים ושכחתי את "למעלה". ייתכן שהוא איכשהו נטמע טוב מדי ברשימה, או שלא ממש היה לי בתודעה בזמן הדירוג… כך או כך, מאחר שבעיניי מדובר בסרט חביב ותו שלא הצליח לשמור על רמה אחידה והבטיח יותר משקיים, לא הייתי מכניסה אותו לחמישייה שלי בלאו הכי.
הבעיה שלי עם אווטאר
למרות שהוא מאוד מרשים טכנולוגית ובהחלט סוחף אותך לתוך עולם אחר, אני לא יכול להתנתק מהצדדים הלא מוצלחים שבו. מול האפקטים המרשימים, אני לא יכול להפסיק לחשוב בזמן הצפיה עד כמה הדיאלוגים שחוקים, העלילה מועתקת מכל מיני סרטים אחרים והמערכה האחרונה לחלוטין לא הגיונית. גם הפריע לי שפנדורה יותר מדי דומה לכדור הארץ. לשם שינוי, הייתי רוצה לראות סרט מד"ב שהחייזרים בו הם לא הומנואידים דוברי אנגלית שחוץ מצמת USB, הם אנושיים לחלוטין*. תמיד שמתי לב שתסריט הוא אולי הגורם שהכי משפיע עלי בבחירת סרט השנה, מה שגורם לאווטאר להישאר הרחק מאחור.
*אני כולל בזה גם את מחוז 9. נעשו מאמצים גדולים כדי לגרום לג'וקים ענקיים להתנהג ולחשוב כמו בני אדם.
מש''א, פינגווין.
"אווטאר" היתה בשבילי חוויה סוחפת חושים, אבל כסרט הוא כישלון, כישלון מפואר, אבל עדיין כישלון.
בשבילי היא אפילו לא הייתה כזו חוויה סוחפת חושים
אני לא יכול שלא לתהות, האם כל האנשים שהולכים לראות את אווטר בפעם השנייה עושים זאת כי הם נהנו כל כך, או שאולי הם רק רוצים לראות האם משהו התפקשש בצפייה הראשונה.
התלת מימד היה אמנם שלם ומלא יותר מכל תלת אחר שראיתי, אבל הוא לא היה סוחף או מסעיר יותר. העיצוב לא יפה במיוחד, אלא עשיר בפרטים וכחול. והסרט עצמו היה בינוני בלבד.
בקיצור, אני כנראה אלך לראות אותו פעם נוספת.
הסרט הכי טוב שאני ראיתי השנה בקולנוע הוא ללא ספק "ארץ יצורי הפרא". הכי מצחיק, הכי עצוב, הכי מרגש, עם המוזיקה הכי טובה, המשחק הכי קולע, המרצנדייז שהכי הייתי רוצה והמשפטים שאני מצטט הכי הרבה (Let the wild rumpus start!).
בקיצור, אני כנראה אלך לראות אותו פעם נוספת.
Let the wild rumpus start!
(ל"ת)
הבעיה שלי עם אווטאר
"צמת USB" – גאוני!
לא המצאה שלי
http://blog.ehudk.com/2009/12/22/avatar/
הבעיה שלי עם אווטאר
זה מוזר, אבל אני חושב שאם מישהו לא אהב את אווטר אז משהו לא בסדר אתו – או שהוא פשוט לא אוהב קולנוע (שזה אומר שמשהו לא בסדר אתו). נכון, אפשר להגיד כמה דברים רעים על הסרט, אז מה ? זה הסרט הכי מהנה מזה שנים, אני חושב שלא נהנתי ככה בקולנוע מאז שיבת המלך.
ולמה כולם מתלוננים על העלילה של אווטאר ??? נכון זה בדיוק כמו פוקאהונטס (העולם החדש), ורוקד עם זאבים, והסמוראי האחרון ועוד כמה, SO ? הוא מספר את הסיפור הזה בצורה טובה יותר, מקורית יותר, מרהיבה יותר מכל הסרטים האלה יחד !!!
ולא אמרתי אפילו מילה אחת על הצד הטכני שלו, שזה די מיותר.
מקורי זה הדבר האחרון שאפשר להגיד על אוואטר...
מקורי זה הדבר האחרון שאפשר להגיד על אוואטר...
תקרא שוב, כתבתי שהסיפור הוא לא מקורי, הוא כבר סופר לפני בכמה גרסאות, אבל הדרך שבה אווטר מספר אותו – היא מקורית ! וזאת עובדה !
רק שניה, למה אתה חושב שבני האדם היו על פנדורה מלכתחילה?
הם רוצים את ה-unobtainium, מינרל ששווה מיליונים לק"ג ושנמצא אך ורק על הירח הזה. לא אכפת להם מהאנשים או הצמחיה, אז למה שלא יפציצו אותם ויקחו את המינרל?
שש שנים, לא תשע
שבהתחשב בכסף שמדובר עליו, זו בהחלט לא השקעה בלתי מתקבלת על הדעת.
עדיין לא הבנת את כוונתי
הסרט מקדש את החברה הילידית, לא את חברת בני האדם.
אבל ההיפוך הזה הוא קוסמטי בלבד. להיות הומניסט זה לא לטבוח ולשחוט בצד הנכון; זה להסתכל באופן אחר על רעיון הסכסוך. כמובן שבסרט הנאבי הם הטובים ובני האדם הם הרעים. אבל להיות "טוב" זה לא לתמוך בצד של "הטובים", אלא לתמוך ברעיונות טובים. אני קובל על כך שבמסגרת המהפך-לכאורה שמציג הסרט, הוא לאומני, צדקני, אטום וכוחני כאחרון סרטי המלחמה.
בחשבון אחרון, לא אכפת לי אם סרט הוא לטובת האינדיאנים או לטובת הקאובויים, לטובת הערבים או לטובת היהודים, לטובת הטב?ח או לטובת הדג. אכפת לי מה מייצגים הגיבורים שהוא תומך בהם. ג'ייק סאלי, גם אם נתייחס אליו כאל נאבי מלידה, מייצג אומץ עיוור, אמונה מוחלטת בצדקת הדרך, שלילת כל פשרה (מישהו חשב לעזאזל על הרעיון להעתיק את העץ?!) ונכונות להקריב את עצמו ואת בני עמו בסיטונות למען הצדק. זה שהסרט מתנשא על התרבות הילידית במסווה של התפעלות ממנה (כמו כל הרומנים מהמאה התשע עשרה על הלבן הנסחף לחוף והופך מייד למלך הילידים), זה בעיקר ילדותי. זה שהוא מקדש את החיים על החרב, בעיניי, זה הרבה יותר גרוע.
הפרטים הסיחו את דעתי.
עם הטענה המרכזית שלך אני לא רואה הרבה טעם להתווכח (אני לאו דווקא מסכים איתה, אבל זו בהחלט ביקורת לגיטימית: בשום פנים ואופן לא מדובר בסרט פציפיסטי).
אני מסכים עם דבריך
אבל יש גם חריגות נוספות מהתבנית השבטית. החשובה מביניהן, לדעתי, היא זה שהנאבי רשאים לבחור עם מי להתחתן ואינם תלויים בשידוכים שמכינים להם הוריהם, אפילו כשהמדובר בבת המלך. חשיבות בתי האב שם נראית מועטה ביחס לשבטים של ממש.
לגבי המספר הקבוע של הנאבי – זה באמת מאפיין של חברת ציידים לקטנים. לדעתי מי שמבקר את מספרם של הנאבי הוא עדיין חיות טורפות או טריטוריאליות; מבחינה זו הנאבי עדיין לא הקימו ציוויליזציה של ממש המסוגלת להתמודד עם איומים שכאלה. לכך מסייעת המנטליות ההתאבדותית משהו של הנאבי, שאינם נוטים לברוח מפני סכנה ואוהבים לקפוץ מגבהים מתוך ביטחון באייווה, ותפיסתם החינוכית העושה שימוש נרחב בברירה טבעית.
ולגבי הזמרת הכי טובה – זו עדיין אינה ראייה לכך שהחברה היא חברה שבטית שבה כולם מכירים את כולם. גם אצלנו כולם מכירים את נינט. שאל את הדרדסית מי הזמרת הרביעית הכי טובה, ונראה אם היא תדע להשיב.
אתה קצת עושה לו עוול.
מה שמזכיר לי- "אווטר" נכות וגבריות:
http://open.salon.com/blog/chauncey_devega/2009/12/23/what_does_avatar_tell_us_about_masculinity_and_disability
א. כל כך נכון!
בדיוק מה שאני חושבת. אני לא יודעת איך להסביר את זה בדיוק. פשוט תקראו את הביקורת הזאת (ספוילרים): http://io9.com/5422666/when-will-white-people-stop-making-movies-like-avatar
הפלישה ממאדים של ברטון
כולנו זומבילנד
אם לגלוש לרגע להסברים פסיכולוגיסטיים זולים, אני חושב שחלק מהסיבה שסרטי זומבים הם כל כך עקביים ופופולריים היא שהרבה מאיתנו כבר חיים בזומבלינד. לפחות שלוש פעמים ביום, ובכל פעם שאני קורא טוקבקים בוואינט, אני מרגיש כמו חלק ממקבץ קטן של בני אדם בעלי יכולת חשיבה בתוך עולם שלם של זומבים חסרי שכל. וחוץ מזה, בסוף כולנו נמות. אז מה אפשר לעשות? אפשר לבכות, כי המצב נורא מדכא, ואפשר לצחוק, כי זה מה שעושים כשאין מה לעשות.
כולנו מבקרים בזומבילנד
אני חושב את ההפך הגמור. הסיבה שסרטי זומבים (וערפדים, והיפנוזה) הם כל-כך פופולריים היא שכולנו בטוחים שאנחנו כל-כך מיוחדים ואינדיבידואלים ופתיתי-שלג-חד-פעמיים שהרעיון שמישהו/משהו *ישתלט* עלינו הוא אחד הרעיונות המבעיתים ביותר את אנשי המערב.
הממ... הטיעונים של שניכם עושים היגיון
אבל הסרט היה ממש דבילי, חסר מחשבה ודי משעמם. למעט הקטע הסופרלנד שבו וודי הארלסון השליך דינוזאורים. כלומר, זומבים.
"גשם של פלאפל" מתורגם היטב? השם במקור אמור להיות משחק מילים של משפט תחזיות מוכר, "גשם של פלאפל" זה סתם אינפנטיליות לשמה.
אבל מה האלטרנטיבה?
מעונן חלקית עם ממטרי חומוס?
אין לנו יותר מדי ביטויי מזג אוויר
בחיי שאני לא מבין את הבחירה ב''אווטאר'',
אפילו שהיא לכאורה טריוויאלית. נכון, הסרט מתהדר באפקטים המיוחדים *הכי* מרשימים שראינו עד היום בסרט קולנוע. אבל הדבר הזה היה נכון ברגע נתון בהיסטוריה גם לגבי "שר הטבעות" – בעיקר גולום – ולפני זה לגבי "המטריקס", ולפני זה לגבי "פארק היורה". מה שהיה לכל הסרטים האלה ואין ל"אווטאר", זה, אה… סרט. עד כדי כך פשוט. לא שהתסריט של כל אחד מהם היה יצירת מופת שוברת מוסכמות, אבל היתה איזו תחושה של נכונות מצד שפילברג, ג'קסון והוואשובסקים, כל אחד בימיו, להרים את הרף העלילתי, הדרמטי והביצועי בכלל לרמות שיהלמו את החליפה הטכנית החדשה שנתפרה. קמרון, מצידו, הוא פטישיסט טכני כ"כ כבד, ותסריטאי/במאי שחקנים כה חסר השראה – לצערי אני די מרגיש ככה לגבי רוב הקריירה שלו – שאפילו אם ההישג הטכני/ויזואלי הוא ממש כביר, האימפקט הרגשי של הסרט חלש ומאכזב, והיות שזה סרט בידורי שקם ונופל על אימפקט רגשי אני חושב שזה די פוסל אותו מבחירה לסרט השנה.
כמובן שגם אם התסריט היה יותר טוב, יצא השנה לבתי הקולנוע סרט אחר שהוא באמת יצירת מופת מונומנטלית, אז אין ממש תחרות. אבל זה כבר לסקר הרשמי.
עוד הערת "אווטאר" קטנה: ההישג הויזואלי הגדול עדיין היה בעיני בדברים המדהימים שקמרון הצליח לעשות עם אנימציה ממוחשבת ומושן קפצ'ר. טכנולוגיית התלת-מימד היתה חביבה, אבל עדיין לא הבנתי מה מבדיל את הטרנד הקולנועי הגדול של הקיץ מהג'וי רייד האייטיזי ההוא של מייקל ג'קסון ביורודיסני.
כן, יש סרט ב'אווטאר'
וסרט סבבה. אם הפעלולים לא היו מי יודע מה, זה עדיין היה סרט סבבה. הכי מקורי בעולם? לא. סרט השנה? גם לא. אבל עדיין סרט כמו שצריך. מה שמשנה זה לא הכמה (פעמים ראינו את הסיפור הזה כבר) אלא האיך. אין אימפקט רגשי? אולי לא אצלך. מה יש ל'פארק היורה' שאין ל'אווטאר'?
נכון, ההישג הטכני המדהים של הסרט הוא לאו דווקא התלת-מימד אלא בניית העולם, אבל התלת נתן לזה עוד דחיפה הלאה.
האמת? ''פארק היורה'' זו השוואה מאוד-מאוד קולעת.
"פארק היורה" היה ה-"אווטאר" של שנת 1993. זה היה סרט עם פעלולים משהו בן-זונה, סרט שחלק גדול מהסרטים שאנחנו רואים היום חייבים לו את עצם קיומם, הסרט (נדמה לי) הכי מצליח בכל הקריירה של ספילברג.
רק שבתור סרט, הוא לא משהו. מה שנשאר ממנו זה בעיקר זכרונות מטושטשים על דינוזאורים, והרבה מאוד כסף שהוא עשה. בתוך הפילמוגרפיה של הבמאי שלו, מאז ועד אז, הוא סרט זניח ממש (רבאק, ספילברג ביים סרט אחר על אותו עיקרון – "מלחמת העולמות", עם חייזרים במקום דינוזאורים, ויצא לו סרט משמעותי יותר).
וככה, אני מנחש, יהיה גם עם "אווטאר" – למרות שמבחינת תסריט, הוא הרבה יותר מוצלח מזה של "פארק היורה" (חוכמה קטנה מאוד). שאפו ל-"אווטאר" על הטכנולוגיה – עכשיו אני מחכה שמישהו יקח את אותה טכנולוגיה ויעשה איתה משהו כמו "שר הטבעות".
דווקא אני זוכר מפארק היורה יותר מסתם דינוזאורים
יש בו עלילה, ודי מעניינת (יותר מ'אווטאר' לטעמי) שמבוססת על הספר של מייקל קריצ'טון אאל"ט.
אני זוכר את המליונר הזקן, את המקל הליכה עם הזבוב שממנו לקחו את דגימת הDNA הראשונה), ועוד לא מעט פרטי טריוויה עלילתיים.
'אווטאר' הוא לא סרט השנה שלי. למרות שאני ממש לא מחשיב אותו כסרט רע, לטעמי ההישג שלו הוא בעיקר טכני. כן, מה לעשות.. כמו הפינגווין (איתו ראיתי את הסרט) אני עדיין בא לקולנוע בעיקר בגלל הסיפור, ולטעמי בין הסיפור של 'אווטאר' לסיפור של '300' אין הרבה הבדל, לא ברמת הדמויות ולא ברמה העלילתית. מה שאותי מאכזב במיוחד, זה שמדובר בג'יימס קמרון, במאי שכן יודע איך עושים סרטים מעניינים (מבלי להזניח את עניין האקשן).
ההתחלה של הסרט (רבע שעה ראשונה) נראית מאוד מבטיחה, ולדעתי אם קמרון היה מבלה קצת יותר זמן בחדר העריכה עם התסריט, במקום עם אנשי הCGI (בעצם למה במקום, זה לא שהיה חסר לו זמן..) היה יכול לצאת לו סרט גדול מכל בחינה, ולא רק חדשני מבחינת אפקטים לזמנו.
מה ש'אווטאר' היה יכול להיות
כתבה מאוד מעניינת ב-CHUD: השוואה בין הסקריפטמנט של 'פרוייקט 880' – שג'יימס קמרון כתב לפני 12 שנים, ושבסופו של דבר הפך ל'אווטאר', לבין הסרט 'אווטאר' כפי שנוצר לבסוף.
http://www.chud.com/articles/articles/21969/1/PROJECT-880-THE-AVATAR-THAT-ALMOST-WAS/Page1.html
מוזר: אני מסכים עם דווין על כך שכמעט כל השינויים הם לרעה. 'פרוייקט 880' נראה כמו סרט יותר טוב מ'אווטאר'. למה שקמרון יחבל בסרט של עצמו? מצד שני, אני מדבר פה על הסרט שעשוי להפוך למצליח ביותר בהיסטוריה (כשהוא עוקף את הסרט הקודם של קמרון), אז מי אני שאקרא לקמרון "מחבל". האיש יודע יותר מכל אחד אחר בעולם לעשות את מה שהוא עושה – ומה שהוא עושה זה להביא אנשים לקולנוע.
יכול להיות, אבל ביקורות שהופיעו על הטריטמנט הזה (הרבה לפני שבכלל
התחילו לצלם את הסרט) נטו מאוד לכיוון השלילי, אז קשה לדעת.
אגב, אי-אפשר לשלול את האפשרות שלפחות חלק מהסצנות האלה צולמו, ויופיעו בגרסת במאי מורחבת – קמרון כבר עשה דברים כאלה בלפחות שלושה סרטים.
או שהוא שומר אותם לסרטי ההמשך
קמרון גם אמר כבר לפני שנים ש'אווטאר' נבנה כטרילוגיה פוטנציאלית, ושאם הסרט הראשון יצליח, יבואו אחריו כנראה עוד שניים. אז זה כבר לא "אם". יכול להיות שבאחד הסרטים הבאים נראה את כדור הארץ ההרוס (אם כי זה לא יהיה אותו הדבר כמו לבלות בו חצי שעה בתחילת הסרט, ואז להיזרק לפנדורה).
טוב, יש דבר אחד שכבר הוכרז בוודאות שיהיה בגרסת הבמאי...
פרטים כאן:
http://www.getthebigpicture.net/blog/2010/1/2/avatar-sex-scene-will-be-included-on-the-dvd.html
מה שמוזר בכל הסיפור: על פי סלנדה, הסצנה נשארה בגבולות ה-PG-13. אז למה בעצם חתכו אותה מהסרט? קמרון מסתפק בלומר "הסצנה היתה בפנים, אבל היינו צריכים להוציא אותה." למה? קצת קשה לי להאמין שהסצנה הזאת היתה מאריכה את הסרט באופן משמעותי מעבר למה שהוא כרגע.
טוב, יש דבר אחד שכבר הוכרז בוודאות שיהיה בגרסת הבמאי...
לא יודע אם זה היה מאריך את הסרט בצורה משמעותית, אבל אתה צריך לזכור שלאיימקס יש גבול מסויים לאורך של סרט ואווטאר גם ככה עמד על הגבול הזה…
השורה התחתונה שלך נכונה גם לגבי
יכולת ההתאפקות של קהל הצופים.
ההבדל הוא
שאת פארק היור ראיתי בגיל 13, ואז אפקטים ופיצוצים היו מה שמעניין אותי. והיום אני בן 30, ואני מחפש סיפור טוב. אני חלילה לא רומז שכל מי שאוהב את אווטאר הם ילדים ומבוגרים שלא התגברו, אלא רק ש… רגע… זה פחות או יותר כן מה שאני אומר. אווטאר הוא עטיפה ריקה. תצוגת תכלית של טכנולוגיה ומאד מרשים לראות אותו בקולנוע. האם זה הופך אותו לסרט השנה? לא. סרט טוב? לא ממש. משהו שחבל שנעשה? ברור שלא. טוב שעושים סרטים כאלה בשביל שהטכנולוגיה תהיה אפשרית ועכשיו שמישהו ירים את הכפפה וישתמש בה בשביל לעשות יצירה משמעותית. בשבילי הוא לא "יצירה" אלא סתם מלאכת מחשבת. לצורך העניין, באמנות פלסטית הוא היה נחשב לא לפסל אלא לכסא. פונקציונלי, נראה טוב, אבל חסר כל ערך אמנותי, וככזה, אין לו מקום ברשימות סיכום סרטי השנה.
ואת כל זה אמרתי בלי להתייחס לצדקנות הבלתי נסבלת שלו ולעבודה שהוא יוצא נגד השיטה שאפשרה את קיומו מלכתחילה בעוד הוא מנציח אותה.
ההבדל הוא
אני חושב שהעובדה שהוא יוצא נגד השיטה שאפשרה את קיומו מלכתחילה היא אחת הדברים שהופכים אותו לחשוב ומשמעותי, אבל זה רק אני.
בדיוק כמו מייקל מור
רק שמייקל מור הוא דמגוג וקמרון אינפנטיל. אבל היי! זה עובד (האינפנטיליות).
(וידוי: לא ראיתי את "קפיטליזם" אבל את "סיקו" כן, אני מניח שזה אותו סגנון לפי זה והביקורות)
בדיוק כמו מייקל מור
האמת, "קפיטליזם" לא היה משהו בכלל, מור ניסה להרגיז אותי אבל לא הצליח, הייתי משועמם בעיקר.
סרטים קודמים שלו(באולינג לקולומביין לדוגמה) טובים בהרבה, לדעתי.
ובקשר לקמרון, אתה צודק, הוא באמת אינפנטיל, וטוב שכך, אחרת אוואטר בחיים לא היה יוצא כמו שהוא. אני רוצה יותר במאים אינפנטיליים כמו קמרון.
אם קמרון היה אינפנטיל,
אבל באמת, אוואטר היה לכל הפחות יותר מקורי. הוא מיומן.
בשבחי הבחירה הטריוויאלית
הבה נתחיל בכך שנעבור בקצרה על הנקודות, אני חושב, שמוסכמות על שנינו: מכל בחינה מלבד הטכנית, אוואטר הוא סרט בינוני למדי. המבנה העלילתי שלו לעוס ונדוש, האימפקט הרגשי כמעט ולא קיים והעיסוק שלו ברעיונות אותם הוא מנסה להעלות מורכב ומעמיק כמו חיבור בשיעור הבעה בתיכון. מבין הדמויות רק שתיים זכו אצלי לאהדה – סיגורני וויבר והקולונל.
אבל סרטים כוללים גם פן טכני נכבד. פן שעבור רובנו הוא בלתי-מודע. גם ב-"יצירת המופת המונומנטלית" שאתה מתייחס אליה טרנטינו היה צריך לעסוק, מלבד בדיאלוגים המתחכמים שלו, גם במיקום המצלמה עיצוב התלבושות ועוד אלף פרטים שרוב צופי הקולנוע (וכותב שורות אלו בכללם) לא שמים לב אליהם.
ואז מגיע סרט שבאמת מבצע מהפכה בכל הדברים הללו. עושה מהפכה בתחום של "איך מייצרים סרט קולנוע". כמו "שלגיה ושבעת הגמדים" מ-37', שיצר יש מאין תחום חדש לגמרי של סרטים עם שפה קולנועית חדשה לגמרי, וזאת בזכות ההישג ה-"טכני" שלו בלבד, בלי קשר לאיכויות הסיפוריות או הרגשיות של הסרט.
ההישג הטכני המרכזי באוואטר הוא השילוב של התלת ממד עם האנימציה ועם ה-motion capture. בדיון בביקורת של "קינג קונג" כתב דן ברזל:
"כמה עצוב, חשבתי לעצמי, ג'קסון לא למד מהסצינות האלו שאם יש אפקט אחד שהטכנולוגיה עוד לא הבשילה בשבילו, זה שילוב של אנשים עם עצים דיגיטליים.
או שקיעות דיגיטליות.
או גורילות ענק דיגיטליות.
למעשה, חוץ משעונים דיגיטליים, יש מעט מאוד דברים דיגיטליים שהעין שלי מסוגלת להאמין להם בקולנוע של זמננו."
וב-"אווטאר" הדבר הזה נעלם. העין מאמינה לאשליה בצורה מלאה. אפשר לפטור את זה בתור פיקסציה פטישיסטית, אבל זו תהיה התעלמות מהאלמנט הפטישיסטי הבלתי נמנע שיש בעשיה הקולנועית.
לכן, למרות שאווטאר הוא לא הסרט הטוב ביותר השנה, הוא פשוט חייב להיות סרט השנה.
לא יודע...
אולי זה עניין של עד כמה נדהמת, עניין מידתי, אבל "העין מאמינה" זה קצת כללי מדי לדעתי. בשנות החמישים העין האמינה לחרקי ענק ואנשים מתווכצים, עכשיו היא מאמינה ל"אווטאר". בעוד כמה שנים אנחנו עשויים לזהות בו דברים שכבר נעשים הרבה יותר טוב ונראים פתאום לא אמינים.
זה אחד. העניין הרלוונטי יותר: "אווטאר" הוא סרט שעשה המון דברים מאוד מתקדמים ואפילו מדהימים והוא סטייט אוף די ארט מבחינה טכנולוגית, אבל הוא עדיין חלק מציר ליניארי של התפתחות האפקטים המיוחדים עלי אדמות. פריצת דרך? אני מוכן לקבל. מהפכה? מצטער, פשוט לא. הסרט הזה ממש לא שינה את פני הקולנוע. מקסימום הוא האיץ כמה תהליכים, אבל קמרון הוא לא איש של מהפכות. הוא האיש שמרטיב את האצבע, מרגיש לאן נושבת הרוח, ואז נוסע לשם יותר מהר מכולם.
לגבי "הפן הטכני" – יש פה אולי איזה ניואנס סמנטי באיך שאנחנו תופסים את המושג. אם בוחנים את עבודת המצלמה ב"אווטאר" בלי קשר להישגים של מחלקת האפקטים, יש משהו מאוד ילדותי ודי בעייתי בהרבה מהבחירות של קמרון. אתה מדבר על העמדת מצלמה? הנסיון לשרת את התלת-מימד מבחינה ויזואלית גרם לו לצלם 80% מהסרט באסתטיקה של סטדי-קאם, משהו שנראה כמו משחק מחשב – בחירה שבמאי יותר יצירתי היה מצליח לעקוף בלי לפגוע במאום בחוויה ובאשליה. אלה דברים שקשה להתעלם מהם.
לא יודע...
העניין של "עד כמה נדהמת" הוא אולי סובייקטיבי, אבל משיחות עם אנשים שצפו ומביקורות והתבטאויות באינטרנט אני מרגיש די בנוח לקבוע שנדהמתי בערך כמו שרוב הצופים נדהמו. אני חושב גם שהעניין של "העין המאמינה" הוא פחות תלוי זמן ממה שאתה חושב. דן ברזל מתח את הביקורת שלו על "קינג קונג" בזמן אמת, וגם הביקורות על "שר הטבעות" ציינו המון נקודות טכניות בהן ה-CGI לא היה אמין. אני גם לא קונה את זה ש-"בשנות החמישים העין האמינה לחרקי ענק ואנשים מתווכצים". יש רמה של קבלה של ייצוג ויש רמה של השתלבות מושלמת. שים לב גם שבשנות ה-50 היה מדובר על מודלים (כלומר שצילמו משהו אמיתי לגמרי, רק בגודל שונה) ואכן האפקט בולט לעין בשילוב בין מודלים לבין שחקנים בשר ודם – וזה לדעתי בלט לעין גם בשנות ה-50. לא מזמן יצא לי לראות שוב את "שליחות קטלנית 2" ואחד הדברים המרשימים הוא שהאפקטים שם עדיין מרשימים ומוצלחים. קמרון, למרות הזלזול שלך בו, יודע בדיוק מה יש לו ביד ומתי הוא מותח את החבל יותר מדי ומקפיד לא לעשות את זה.
הטיעון שלי הוא לא שקמרון בחר בתנועות מצלמה מוצלחות ב-"אווטאר" – בהחלט יתכן שהוא לא. אלא שיכול להיות (את העתיד אין לדעת) שהוא עשה משהו עמוק הרבה יותר – הוא שינה את הדרך בה אנשי תעשיית הקולנוע (במאים, צלמים, מתכנתים) יכולים *לחשוב* על תנועות מצלמה. הוא הגדיל את טווח האפשרויות – וזו לא סתם עוד נקודה על ציר לינארי, אלא מהפכה ממש. כשעוד כמה שנים פינצ'ר, או במאי חדש כלשהו, ישלב באופן טבעי את האלמנטים האלה ויעשה איתם משהו יצירתי וגאוני באמת, לקמרון יהיו מניות בזה. בדיוק כמו שכיום יש לו ולספילברג מניות בשימוש ב-CGI בזכות "שליחות קטלנית 2" ו-"פארק היורה".
כאמור – יכול להיות שכל זה לא יקרה. יכול להיות של-"אווטאר" לא תהיה השפעה כזו. כרגע אני מתקשה להאמין בכך.
אוקיי,
אז "פארק היורה" ו"שליחות קטלנית 2" ראויים לתואר "סרט השנה" כי הציגו אפשרויות חדשות בתחום האפקטים המיוחדים? שניהם טובים יותר מ"אווטאר", זה כן, אבל יצאו בשנים האלה גם סרטים יותר זכירים ויותר טובים, ואת ה"מהפכנות" שלהם קל והגיוני יותר להשוות למהפכנות של "אווטאר" מאשר זו של "שלגיה". יתכבד ויעלה לבמה האדם שיכול לקחת טכנולוגיה כמו זאת של "אווטאר" ולעשות איתה קולנוע ראוי – אהיה הראשון לקלס ולשבח. במשימה הזאת קמרון נכשל. אני חושב שהסיבה שdbs כ"כ נחרד מההשתפכויות – ואני די מסכים עם כל מילה שלו בויכוח הזה – היא שאנשים ש*מסכימים* איתנו בנקודה הזאת עדיין חושבים שזה סרט השנה.
ושוב אנחנו בסמנטיקה.
אני לא חושב שזה סרט השנה. אבל אני חושב שזו נקודת דרך משמעותית, מאוד מאוד, בתולדות הקולנוע; והחוויה הקולנועית הכי ייחודית (לא הכי טובה: הכי יוצאת דופן) שעברתי השנה.
טוב,
זה כנראה קצת סמנטיקה, וגם קצת טעם אישי (כי לא יצאתי בתחושה כזו מהקולנוע), קצת ויכוח מידתי (כי אני לא חושב שזה בהכרח כזה קו פרשת מים מבחינת אבולוציית הטכנולוגיה, על אף שהיא בהחלט מבשילה כאן) וגם קצת סדר עדיפויות (כי איכות האפקטים לא הספיקה לי כדי להנות ממש מהסרט). יש לי גם השגות לגבי האופן שבו פריצות דרך טכנולוגיות "מקדמות" את הקולנוע, אבל זה כבר דיון נפרד ומורכב יותר. והיי, גם את "טיטאניק" לא אהבתי.
כל זה מקובל,
אבל אין סיבה להיות מופתע שסרט שמקדם דווקא את הצד הויזואלי והטכנולוגי (ולא, נגיד, את הצד הסיפורי או המשחקי) גם זוכה ליותר התפעמות, גם ליותר כסף, וגם ישפיע (סביר) הרבה יותר על עתידה של הוליווד.
אני יכול לחשוב ש'דוגוויל' הוא יצירת מופת, אבל ברור לי לגמרי למה 'פארק היורה' גם הרוויח יותר, גם הרשים יותר וגם השפיע הרבה יותר.
לא לאהוב את זה, מצד שני, זה בהחלט לגיטימי.
טוב,
ההשגות שלך לגבי האופן בו פריצות דרך טכנולוגיות "מקדמות" את הקולנוע הוא ויכוח עובדתי או אתי? כלומר מה המצב בפועל או כיצד עלינו להתייחס לכך?
אין ספק שהתפתחויות טכנולוגיות
משנות את פני הקולנוע. השאלה היא רק אם זה תהליך חיובי, שמצעיד "קדימה". התשובה משתנה פר התפתחות, תקופה והקשר. העובדה ש"אווטאר" יזיז דברים בהוליווד אינה מוטלת בספק; אם זה יעשה לקולנוע האמריקאי טוב – זאת כבר שאלה אחרת.
כלומר הסתייגות אתית
זו שאלה מצוינת, שאין לי תשובה אליה כרגע. כלומר – ברור שההשפעה תהיה מורכבת, שיהיו לה אלמנטים חיוביים ושליליים, רק שאין לי מושג מה הוא מה.
אבל לתשובה לשאלה הזו אין השפעה על העמדה שלי של-"אווטאר" מגיע תואר סרט השנה. גם אם אווטאר ישנה דברים לרעה בלבד הוא עדיין סרט השנה.
אבל באמת שאני אשמח לנסות ולחשוב יחד איתך על השאלה הזו.
אוקיי,
אני לא יודע מה היה נבחר להיות סרט השנה לו עין הדג היה קיים ב-1991, אבל אם זה לא היה "שליחות קטלנית 2" אז מדובר היה בפספוס ענקי. בלי לבדוק, אני מנחש ש-"שליחות קטלנית 2" השפיע על הדרך בה הקולנוע היום נראה יותר מכל הסרטים האחרים שיצאו באותה השנה. השימוש היום ב-CGI הוא כל כך נרחב וכל כך נפוץ, שאי אפשר לדמיין את הקולנוע בלעדיו. לא רק בסרטי בלוקבאסטר ענקיים – גם סרטי ארט-האוס מוקפדים. איך שאנחנו רואים סרט קולנוע – השוטים שאנחנו מוכנים לקבל, השפה הקולנועית בה אנו מדברים – ה-CGI הוא חלק נכבד ממנה. והסרט שעשה את אחת מפריצות הדרך בתחום הוא "שליחות קטלנית 2". למרות שגם הוא לא היה מהפכני במובן שאתה מצפה לו. אבל כמו שאדם אומר – גם הביטלס לא המציאו את הרוק ועדיין ברור שאיך שהוא נראה לפניהם ואחריהם זה שני דברים שונים לגמרי.
אין לי ויכוח איתך, או עם dbs, ש-"אווטאר" הוא לא הסרט הטוב ביותר השנה. במקרה הטוב הוא בינוני. אבל בפרספקטיבה רחבה יותר, הוא חשוב יותר וראוי יותר ל-"סרט השנה" מאשר כל סרט אחר.
אבל השאלה היא
האם "להיות ראשון" זה בגדר "פריצת דרך". זה שהטכנולוגיה של CGI הייתה בשלה במקרה בזמן ל"שליחות קטלנית 2" לא אומר שום דבר מיוחד על הסרט עצמו, לטעמי. הרי כל סרט אחר יכול היה להיות במקומו, וכמו שציינת, כמות הסרטים שהשתמשו בטכנולוגיה הזו אכן עלתה משמעותית לאחריו.
אם כבר, סרט שהרבה יותר ראוי לתואר "פורץ דרך" בעיני הוא מטריקס – בניגוד ל-CGI, שככל שאני מבין (וזה באמת לא הרבה), פותח באופן עצמאי ופשוט היה מוכן לשימוש בזמן ל"שליחות קטלנית 2", ב"מטריקס" נעשו אפקטים באמת יוצאי דופן ויצירתיים, שלא נעשו קודם לכן, ושהיה צריך להמציא במיוחד לצורך הסרט.
שום דבר לא מקרי כאן
לדעתך זה מקרה שכל מיני טכנולוגיות נוטות להבשיל בדיוק בזמן דווקא לסרטים של ג'יימס קמרון?
ה-CGI פותח במיוחד לצורך ''שליחות קטלנית''?
בערך.
טכנולוגית CGI היתה קיימת. נעשה בה שימוש בכמה סרטים, באופן שהיה אולי די מגניב לזמנו, אבל לא חולל מהפכה. בא ג'יימס קמרון, ושאל: מה הדבר הכי מתקדם שאפשר לעשות היום עם CGI? אמרו לו: אפשר לעשות דברים שהופכים לדברים אחרים, אבל באמצע הם נראים כמו מין נוזל כזה. אמר קמרון: אוקיי, בואו נראה מה אפשר לעשות עם זה. מה אם יהיה מחסל מהעתיד שיכול לשנות צורה? ישב קמרון וכתב תסריט המבוסס על הרעיון הזה, המבוסס על מה שהטכנולוגיה הציעה. ואז הוא הלך וצילם את הסרט, באופן שעשה שימוש בטכנולוגיה ביעילות מקסימלית. והנה נוצר אחד מסרטי האקשן הגדולים של כל הזמנים, שנראה כמו משהו שאף אחד לא ראה לפניו.
מי שעשה שימוש הרבה יותר מרהיב ב-CGI היה ספילברג
ב"פארק היורה". ומה שהכי מדהים הוא שהדינוזאורים האלה נראים יותר טוב מהמון יצורי CGI אחרים שיש היום (הם נראים ומתנהגים בצורה הרבה יותר אמינה מהזומבים ב"אני האגדה" לטעמי).
אגב, גם שם היו מודלים,
אם כי הרוב CGI. אחד מהמודלים האלה מוחזק אצל משפחה שיצא לי לפגוש, וזה די משעשע להיתקל בדינוזאור בגובה 3.5 מ' לא רחוק מבריכת השחיה שלהם.
זה סיפור נכון?
זה פשוט נשמע נורא מופרך. אני לא רואה שום סיבה טכנולוגית שזה יהפוך לנוזל באמצע או תוך כדי. צר לי אם קלקלתי אמירה יותר עדינה בתהיה הזאת.
זה סיפור נכון?
ברור שכן! כמו ב"עולמה הסודי של אלכס מאק" כל דבר שהיא עשתה עשה באמצע עצירה בצורת נוזל מטאלי.
ה-CGI פותח במיוחד לצורך ''שליחות קטלנית''?
אאז"נ את מה שקמרון אומר ב-DVD, אז כן, חלק ניכר ממה שרואים שם פותח עבורו. גרסה מוקדמת יותר של חלק מה-CGI אפשר לראות ב"מצולות" של קמרון (במיוחד הסצנה של הגשושה המימית, שאפשר לראות כגרסה מוקדמת של ה-liquid metal).
''שפה קולנועית חדשה לגמרי''?
תגידו חבר'ה, אתם לא חושבים שאתם קצת מגזימים? מלבד האפקטים, אווטאר הוא הסרט הכי קלישאתי ושגרתי שיש מכל בחינה. על איזה "שפה קולנועית חדשה מדובר פה"? שהוא ממוחשב? כבר היו גלי צונאמי שנסחפו פחות ממך.
חוץ מהטעם, האוכל במקדונלדס הוא אחלה
אי אפשר להגיד על אווטאר "חוץ מהאפקטים", כי 85% מהסרט הוא אפקטים. וכן, הסרט מנסח את החוקים של השפה הקולנועית החדשה הזאת. חוקים במובן של איך אפשר לצלם דמויות וסביבות ממוחשבות בתלת-מימד באופן שישאב את הצופים לתוך הסרט במקום לזרוק אותם החוצה מהסרט. הרבה סרטים ממוחשבים וסרטי תלת-מימד היו לפניו, מאף אחד מהם אנשים לא יצאו נפעמים כמוהו.
המ.
התכוונתי לכתוב כאן על כמה שאני לא מסכים, ששום סרט לא מורכב מ-85% אפקטים ועדיין שווה משהו. התכוונתי גם לכתוב שהנה, אני וכל החברים שלי לא התלהבנו בכלל מהסרט, ממש לא |"נשאבנו" אליו בזכות האנימציה ואפילו די השתעממנו לאורך רובו.
אבל בשורה התחתונה, אתה צודק. אם מסתכלים על התמונה הרחבה, אנשים מתלהבים בטירוף מהסרט הזה פחות או יותר אך ורק בזכות האפקטים שלו (האטרקציה השנייה-עיצוב העולם-חופפת גם היא במידה רבה לרמת האנימציה). כנראה שברמה האוביקטיבית, הסרט עובד על אנשים, נקודה. רק אפקטים או לא. אז בוא ונבהיר את זה- אני מבין שאתה צודק, ומאוד לא מרוצה מזה.
אם יותר לי לשאול
אתה לא מרוצה כי סרט שלא אהבת זוכה להתלהבות כזו או שאתה לא מרוצה כי זה אומר משהו רחב יותר לדעתך (מעבר לסתם אי-התאמה בין הטעם האישי שלך לטעם של הרבה אנשים)?
גם וגם.
או יותר נכון: אחד נובע מהשני.
בקטן, העניין מפריע לי כי אני אמור להיות *בדיוק* קהל היעד של הסרט הזה, כל מה שהוא ניסה לעשות קוסם לי-ולכן אני פשוט לא מבין איך יכול להיות שדווקא אני לא ממש נהניתי, וכל השאר כן. זה מתסכל. זה מתסכל גם לראות מישהו מקבל הערכה וכסף ללא גבולות על משהו כשלדעתי לא מגיע לו בכלל בכלל.
ובגדול: הסרט הכניס לי, די באלימות, את ההבנה של כמה קל להפנט את כולם עם סרט. בכל סרטי ההרפתקאות שוברי הקופות הקודמים, פארק היורה, קינג קונג או שר"ה-היה קצב, היה סיפור, היה רגש. דברים שלא משנה כמה התקציב שלך גדול, בלי במאי, תסריטאי, *אמן* מוכשר לא תצליח להוציא כראוי לפועל. תמיד התנגדתי לטענה ש"הקהל אוהב זבל", ובכל שובר קופות הבנתי מה אנשים מוצאים. בכולם היה לטעמי בסיס להחזיק עליו את האפקטים, וגם אם אני אישית לא התחברתי אל הבסיס הזה, ראיתי אותו. פה, לראשונה מבחינתי, אין בסיס כזה. מדובר בסרט שאני מאמין שבלי האיי קנדי לא שווה כלום, פשוט כלום, סרט זניח ונשכח וצפוי ומה לא. וההבנה שסרט כזה יכול לשבור כל שיא אפשרי בקופות באמצעות אמצעים טכניים כ"כ שכל אחד בלי מושג בעשיית סרטים יכול לקנות בכסף, מאירה פתאום כיוון שאליו התעשייה יכולה לצעוד, ואני מאוד מאוד חרד ממנו. זהו.
אבל עדיין פספסת את הנקודה לגמרי
"כל אחד בלי מושג בעשיית סרטים יכול לקנות בכסף"? ממש ממש לא. אתה חושב שאם היו נותנים למייקל ביי את התקציב של 'אווטאר' הוא היה מפיק משהו ראוי לצפיה? כבר נתנו לו, זה לא הלך. כשאמרתי ש-'אווטאר' הוא 85% פעלולים התכוונתי שהסרט הוא בניית העולם (שהוא ממוחשב לגמרי) והדמויות (שהן ברובן ממוחשבות). זה לא סתם כסף נשרף על המסך: קמרון יודע איך להשתמש בו. הוא למד איך לעשות דמויות ממוחשבות שלאנשים יהיה אכפת מהן, הוא למד איך להשתמש בתלת-מימד באופן נכון, הוא יודע איך לעשות עולם ממוחשב שמרגיש "אמיתי". מה שאתה תיארת זה איך שאני מרגיש לגבי 'רובוטריקים 2'.
היה אכפת לך מהדמויות ב''אווטאר''?
מהנאבי היה אכפת לי רק מנייטרי. מהצד של בני האדם אהבת את הקולונל (אפילו שהדמות שלו קריקטורית). ג'ייק עיצבן אותי. שאר בני האדם והנאבי לא עניינו אותי. בקרב האחרון התלהבתי מכל מה שקרה במקום שהיה לי אכפת מאלו שנהרגו במהלכו.
אני חושב שגם אתה קצת מפספס אותי.
אווטאר הוא לא סתם סרט מצליח. הוא, ככל הנראה, הסרט הכי מצליח אי פעם. הסיבה הכמעט בלעדית לכך היא האפקטים שלו, ובזה מודים אפילו אלה שיצאו נפעמים מהסרט. אז על מה זה מראה, שאני כ"כ מתוסכל מזה? לדעתי זה מראה שאפילו אנשים חסרי כל כישרון יכולים לעשות סרט מצליח בטירוף-לא כי קמרון חסר כל כישרון, הוא לא, אלה כי הסרט שהוא עשה יכול היה להיעשות כמעט באותה מידה על ידי אדם חסר כל כישרון. והאפשרות שתעשיית הסרטים תישלט ע"י סרטים מעפנים וחסרי מעוף (כמו אווטאר) רק בזכות הג'ובות שיש למפיקים שלהם בבנק היא אפשרות שבאה לי בהפתעה גמורה, והכניסה אותי קצת לשוק. אני די מפחד ממנה.
ואני חוזר ואומר
'אווטאר' לא, לא, לא היה יכול להיעשות על ידי אדם חסר כישרון. היה צריך הרבה מאוד כישרון, חזון, הבנה טכנולוגית, הבנה קולנועית, וכן, גם כסף, כדי לעשות אותו.
'רובוטריקים' – זה סרט שהוא "כסף נשרף" טהור. הוא נראה טוב כי זרקו עליו הרבה כסף, ולא משום סיבה אחרת. שום כישרון לא היה מעורב בעניין. וגם הוא, לצערי, עשה הרבה מאוד כסף – אבל לשמחתי, 'אווטאר' עשה יותר.
אבל זה כל הקטע,
העיקר באווטאר זה האיי קנדי. וגם אותו צריך לדעת איך לעשות. קח לדוג' את מייקל ביי.
חבר'ה חבר'ה רגע רגע מנדל צבינגי ופושקש
על איזה "חבר'ה" אתה מדבר? אני לבד כאן, עד כמה שאני רואה.
כפי שכתבתי, אני חושב שנקודת מבט כמו שלך נוטה להתעלם מכך שהעשייה הקולנועית כוללת בראש ובראשונה מימד מאוד ארצי, מעשי וטכני של צילום הסרט והפקתו. בתחום הזה – כלי העבודה של יוצרי הקולנוע – "אווטאר", לדעתי (ויכול להיות שאני אתבדה), עשה מהפכה. זאת בלי שום קשר לאיכויות הסיפוריות שלו ולאוסף הקלישאות שיש בו (ועל כך אין בינינו המון ויכוח, למרות שאני נהניתי).
אם לדעתך זה לא חשוב, ויש לך נימוקים מעבר להשוואתי לתופעות טבע קטלניות, אני אשמח לשמוע.
אתה לא לבד.
הטענה הכללית שלך, ש"אווטאר" סרט מהפכני, היא די קונצנזוס כרגע. אבל אם יורדים לפרטים של הטיעון שלך, אני חייב להודות שאני לא מבין אותו. איזו מהפכה אווטאר הביא במונחים של צילום סרט והפקתו? אני מנסה כבר שעה לחשוב ופשוט אין לי מושג לאן אתה חותר.
לכידת תנועה + תלת-מימד
אבל האם מדובר בשאלה מכשילה? כי אני לא רואה איך אפשר לפספס את זה.
בדיוק. ובמיוחד רמת ההצלחה בשילוב ביניהם ואיכות התוצאה
לא מדובר בשאלה מכשילה,
כי אלה אם כן יש משהו משמעותי מאוד שכולם יודעים ורק אני לא, לכידת תנועה+תלת מימד נעשתה לא מעט בשנים האחרונות, גם אם ברמת ריאליזם פחותה. מדובר בהתפתחות ולא מהפכה.
היו קומונות לפני ברית המועצות והמבורגרים לפני מקדונלדס,
ועדיין, כל אחד מאלו מהווה מהפכה.
לא היה עד עכשיו שום דבר דומה למה שקמרון עשה ב-Avatar. כלום. היו סרטי אנימציה שנראו אחרת בגלל לכידת תנועה, וסרטים מצולמים שנראו אחרת בגלל שימוש ב-CGI, וסרטים שעשו קצת שימוש בתלת-מימד. אבל סרט שכולו תלת-מימד, כולו לכידת תנועה, כולו (מרגיש כמו) מצולם, כולו CGI אחד גדול – ושזה פשוט יראה אמיתי?
זאת מהפכה, ולחלוטין. אין לי מושג אם זה חידוש טכנולוגי יוצא דופן, למרות שזה נראה לי סביר, אבל מבחינת החוויה הקולנועית, אף פעם לא היה משהו כזה.
אני חושב שבנושא הזה אני דווקא די בצד של DBS
"מהפכה" היא משהו פתאומי שמשנה הכל. 'אווטאר' לא היה פתאומי, ראו אותו מגיע מלפני עשר שנים. הוא לא ממציא שום גלגל, רק משתמש בגלגלים באופן נכון. אני חושב שיותר נכון לקרוא לו "התפתחות" מאשר "מהפכה".
או כמו שדווין פארצ'י מ-CHUD אמר עליו:
נדמה לי שמדובר בסמנטיקה.
מסעדת 'קרן' הייתה התפתחות, לא מהפכה – אבל נוף המסעדות בארץ לא נראה אותו הדבר אחריה.
'אווטאר' הוא קו פרשת מים. הוא לסרטי תלת-מימד ולכידת תנועה מה שההומו סאפיינס סאפיינס היה לאינטיליגנציה ככלי אבולוציוני.
ואגב, נדמה לי שהתוכנית של קאמרון עבדה באופן מבהיל ממש: הוא רצה לחכות שלא רק הטכנולוגיה תבשיל, אלא גם הקהל יבשיל וגם אמצעי ההקרנה יבשילו; ומצד שני, עצם נוכחותו ברקע כבר שנים רבות היא שאיפשרה לאמצעי ההקרנה להבשיל (וכנראה גם לטכנולוגיה). במלים אחרות, עד ש'אווטאר' יצא למסכים כבר היו מספיק מסכים שיכלו להקרין אותו והקהל כבר התרגל לרעיון של המשקפיים הכהים המעצבנים – ועכשיו כולם יכלו פשוט ללכת לראות את הסרט.
בכל מקרה, הויכוח שלי עם DBS אינו האם מדובר בחידוש טכנולוגי, אלא אם מדובר בחידוש חווייתי – האם צופים כבר ראו משהו כזה קודם. לדעתי, ממש לא.
באמת? ואני כל הזמן מחפש את החידוש שבאפקטים...
(כתבתי תגובה הדומה לזו בתכניה רק שנמחקה, עכשיו אני רואה שהיא דווקא כן מתאימה ולכן אחזור על כמה מהדברים שכתבתי בה).
לכידת התנועה הייתה אומנם שיפור לעומת מה שהיה בסרטים אחרים, אבל רק "שיפור", לא ראיתי יותר, הדמויות נעות בצורה אמינה, סבבה. גם אם זו פריצת דרך טכנולוגית למה שזה יגרום לי להתפעל מהסרט?
תלת מימד, ואני חשבתי שמסכימים אתי שעבודתו הייתה רק להבליט את הדמויות ולא יותר, וגם אם השימוש בתלת היה מדהים עבורכם מסיבה לא ברורה, איך הוא בדיוק חידש משהו טכנולוגית.
ו"אוואטאר" הוא, יותר מהכול, סרט אנימציה עם כמה סצינות לייב-אקשן בודדות, לא? למה הוא לא כשיר להתחרות על פרס 'סר האנימציה' ה'אנני' וכל אלה?
האימפקט הרגשי כמעט ולא קיים?
האימפקט הרגשי נדוש, מקצר תהליכים ולא מתחוכם בצורה מעליבה ממש (קצת כמו שיר של קולדפלי), אבל לא קיים?
ים לאווטאר, קישטה.
יש שם אנשים שנושאים ילדים חצי-מתים הרחק מהשמדת-עם/בית; יש שם בת שאביה מת בזרועותיה; יש שם סצנות נאומי-קרב המוניות ומרובות צעקות; יש שם קרב שמתות בו דמויות משמעותיות.
לסרט הזה יש ואחד אימפקט רגשי.
האימפקט הרגשי כמעט ולא קיים
עלי הדברים הללו לא עבדו מלבד באיזו רמה מאוד ראשונית ורגעית. מכיוון שהשימוש היה נדוש, לא מתוחכם וכמעט נצלני, בדיוק כפי שכתבת, האפקט הזה התפספס עלי.
כדי להשיג אימפקט אמיתי, כזה ששורד יותר מ-3-2 שניות, צריך יותר מזה. זה שהסרט *מנסה* להשיג אימפקט כזה לא אומר שהוא הצליח.
ומכיוון שלא היה לי אכפת מרוב הדמויות, מה שעולה בגורלן לא שינה לי מאוד.
עניין של ניסוח, אם ככה.
גם עלי הם לא עבדו מי-יודע-כמה (חוץ מקטע או שניים). אני גם לא אוהב את קולדפליי, ועדיין – היא להקת העשור של גלגל"צ.
אני די מרגיש כמו שמוק...
טוב, 2009 נגמרה (גם העשור נגמר אבל למי יש כוח לסיכום עשור? אני בקושי זוכר את כל הסרטים שיצאו בשנתיים האחרונות) ובאמת שיש מילה אחת שתציין את היבול הקולנועי של השנה הזאת יותר מכל מילה אחרת בלקסיקון העברי – "בסדר"; ואם יורשה לי כמה מילים יותר – "בסדר, די טוב".
זו הייתה השנה שהבטיחה כל כך הרבה והצליחה למלא בערך 70% ממה שהבטיחה:
1. היה לנו סרט חדש של המה-שמו-הזה שהוציא את בריק (…שעוד לא ראיתי), ילד הפלא החדש של הוליווד, ובאמת ש"האחים בלום" היה אחלה של סרט עד לטויסט ה-57 (?!!) – עוד סרט שלא יודע מתי להסתיים – אבל זכה באהתי הנצחית בשל רגע-החתול-הנכה-ברולרבלייד וזוג הבנות (נשים, אבל הן היו די ילדותיות בסרט) הכי מקסימות על המסך – רינקו קיקוצ'י ורייצ'ל וייז התינשאו לי? יחד או בנפרד?
2. זו הייתה השנה שבה יצירת המופת היחידה המוסכמת של עולם גיבורי העל, הרומן הגרפי היחיד שנכנס למאאה הגדולים של מגזין טיים, "השומרים", עובדה לקולנוע – והיה די טוב. אבל רק בגלל שהסיפור המקורי הוא ברמה כזו גבוהה, לבמאי לא היה שום דבר חדש או מעניין להוסיף (הסתייגות אחת – כותרות הפתיחה על רקע בוב דילן)
3. היה לנו עוד סרט של פיקסאר: היה אחלה, אבל התפנקתי אחרי משפחת סופר על וול-אי, אני רוצה את הרמה הבאה.
4. היה לנו סרט חדש של קוינטין טרנטינו: הוכחה נוספת שלא משנה מתי, איפה ואם מי הסרטים שלו מתרחשים הם ישמעו אותו דבר, היה טוב. נקודה למחשבה – כריסטוף וולץ מדבר על חלב זה הדבר המפחיד ביותר בעולם.
5. זו הייתה השנה של שליחות קטלנית 4, ולברין, סטאר טראק, רובטריקים 2 – לא ראיתי אף אחד מהם. אם הטריילרים והביקורות לא הצליחו לשכנע חנון כמוני אז כנראה הם היו ממש מורבנים.
6. כן ראיתי את כוח המחץ – כוחם של כרטיסים חינם אני מניח. כל פיסת ב שהייתה לסטפן סומרס מ"המומיה" הראשון נשטף כשלג לאחר הגשם.
7. זו הייתה השנהשל "אווטאר": הסרט היקר בכל הזמנים! יצירתו של הבמאי הכי רווחי בהיסטוריה!! שובו של ג'יימס קמרון לעולם המד"ב של שליחות קטלנית ושובו של הנוסע השמיני!!! פריצת דרך טכנולוגית שתשנה את עולם הקולנוע111 היה בסדר. אווטאר הוא לא דוגמנית, הוא סטריאוטיפ של דוגמנית – יופי עצום שמכסה על שום-כלום.
8. המתאבק הגיע והראה לעולם שלדאראן אופנובסקי עדיין יש "את זה" – כשב"את זה" הכוונה היא "לדכא ולהגעיל את הצופה מספיק כדי שלא ירצה לראות את הסרט שוב". זה דבר טוב?
9. אחרי קראנק 1 -2 הייתי מוכן להגדיר את הצמד נוואדין-את-טיילור בתור במאי האקשן הגדולים של המאה החדשה. אחרי גיימר הבנתי 2 דבקים – א. בלי אישיות כריזמטית כמו ג'ייסון סטאטהם לקרקע את כל הבלגן הסגנון שלהם לא עובד. ב. אין הצדקה להמשך הקריירה של ג'ראד בטלר, באמת שאין.
10. בפאן טהור 1 בלי ערך מוסף: מפלצות נגד חייזרים
11. פאן טוהור 2 עוד יותר בלי ערך מוסף: זומבילנד (גם כן – הקאמו הטוב בהיסטוריית הקולנוע).
12. אלאן פייג' ממשיכה לשחק נארה צעירה ושנונה, וזואי דושנל ממשיכה לשחק את הצעירה החלומית. מאוד חיבבתי את שתיהן אבל אני פשוט מפחד לראות את תחליקי ו-500 ימים עם סאמר. יש דבר כזה "יותר מידי מדבר טוב"?
13. זו הייתה השנה שבה מייקל מאן הוציא סרט גנגסטרים תקופתי – מה שאמור היה להיות התאמה מושלמת הסתיים כסרט אקשן מהנה עם קצת פחות ערך מוסף מדיאט יוגורט (אבל אהבתי את הצילום – לא אכפת לי מה כולם חושבים).
דברים שלא ראיתי וחבל – יהודי טוב, hurt locker, ירח
דברים שלא ראיתי ולאממש אכפת לי – וולברין, רובוטריקים 2, דמדומים 2.
מכל מה שראיתילא היה שום דבר שהייתי מגדיר "חרא בלתי רגיל" (אפילו לכוח המחץ היו כמה רגעים מהנים), מצד שני לא היה שןם דבר שהתרומם מעל לשאר, שום יצירת מופת שהייתי לוקח איתי לאי-בודד (או לפחות לבת ים). כנראה שהוליווד בנויה על איזון – אז לשנה הבאה אני מוכן לקבל יותר סרטים מחורבנים, כל עוד יש לצידן יצירת מופת או שתיים.
מסכים פחות או יותר עם הכל
לגבי הסרטים שלא ראית וחבל, כל אחד מהם מומלץ בפני עצמו. שלושה סרטים מאוד שונים זה מזה ועדיין, מהטובים של השנה. לגבי 5, "סטארטרק" שוה צפיה. בניגוד לאחרים שהזכרת, מדובר בסרט קליל יחסית שלא לוקח את עצמו יותר מדי ברצינות.
הוא פרק מורחב של סידרת טלויזיה,ואין שום סיבה מיוחדת לראות אותו בקולנוע.
חוץ מזה שהוא ממש מצחיק.
חוץ מזה שהוא ממש מצחיק.
מצחיק? In The Loop שינה לחלוטין את התפיסה שלי לגבי קללות ומבטא בריטי (ובנוסף – קללות במבטא בריטי), מול אלו כל השגיו הקומיים (הלא מעטים) מתגמדים.
מה העניין עם הנס לנדה
אוקי. הבנתי – הדמות גאונית למדי. זה השילוב האולטימטיבי של ווינסטון וולף, ג'ולס, מיסטר וויט ומיסטר בלונד. טרנטינו זיקק את כל המאאגניבות שהיתה לו אי פעם (וחי יופיטר, יש לו) לתוך דמות אחת וכנראה יצר את הדמות המאאגניבה ביותר בתולדות הקולנוע. אבל מדובר בקריקטורה. אני לא חושב שאף אחד מאיתנו מסוגל לדמיין אדם אמיתי שמתנהג ככה. זה בסדר – כל הדמויות ב-"ממזרים" הן קריקטורות ולא אמיתיות. אבל מה ההתרגשות משחקן שבסך הכל מגלם קריקטורה? מה האתגר הגדול?
אני מבין איך אפשר לאהוב את הדמות, אבל אני לא חושב שמדובר בתצוגת משחק כל כך מרשימה.
גם קריקטורות צריכים לדעת לשחק.
אני לא חושב שכיף זה רק כתיבה ובימוי, ושחקנים חייבים לתת ניואנסים רגשיים. מעבר לרגעים של רגש שכן קיימים בו, 'ממזרים' לא היה סרט כל כך מגניב אם הקאסט לא היה משובח. סצינת הפתיחה, למשל, לא הייתה כל כך מותחת אם האנס לנדה לא היה מצמרר, והאנס לנדה לא היה מצמרר אם כריסטופר וולץ לא היה נכנס לדמות בצורה כל כך טוטאלית. תביא לי קריקטורות כאלו כל יום.
גם אני חושב שרוב הקרדיט על דמותו של לנדה
מגיעה דווקא לטרנטינו ולא לכריסטופר, אז כן, לנדה לא היה מה שהיה בלי כריסטופר, מגיע לו להיות בטופ טן של הופעות השנה והוא נכנס לדמות בצורה מושלמת, אבל נו, הוא לא השחקן היחיד שנכנס לדמות שקיבל בצורה מושלמת, יש כאלו שהתאמצו יותר והפגינו יכולות משחק מרשימות יותר, רק שלכריסטופר הית חומר התחלתי טוב יותר ואת הדמות המגניבה ביותר (כאמור, בגלל התסריט).
אני מסכים
שנוטים לתת לשחקנים את רוב הקרדיט על הדמויות שלהם, וזה לא פייר. כולם דיברו על הג'וקר של לדג'ר, למרות שנולאן כתב אותה באופן סופר מבריק. מה שאני לא מסכים היא שצריך לתת הערכה *כלשהי* לעבודה של שחקנים רק אם הם משחקים בצורה ריאליסטית (כלומר, זה גם הג'וקר של לדג'ר).
הם חשבו לעצמם שיהיה סרט המשך, כמובן
(הם טעו).
סיכומון
כיאה לדפוס שלי בשנים האחרונות את רוב הסרטים העדכניים אני רואה רק אחרי שלב הקולנוע.
כך שמהיבול של 2009 הספקתי בינתיים רק שניים, שגם די ענו לציפיות שלי:
1. "ברונו" – כבר ביטאתי בעמוד הביקורת הרלוונטי את אכזבתי הקשה מ"בוראט". איכשהו הייתה לי הרגשה שאת "ברונו" אוהב יותר, מאחר ודווקא "בוראט" נחשב למבריק וקורע ואותי כאמור איכזב, לעומת "עלי ג'י – הסרט" מ-2002 שלא הרבה ראו/זכרו/אהבו/יודעים על קיומו ואני שועשעתי ממנו מאוד. התחושה התחזקה כשהבנתי ש"ברונו" מוכתר כאכזבה יחסית במיוחד בקרב חובבי וקרועי "בוראט". מה לעשות, כנראה שסב"כ משפיע עליי הפוך בקריירה הקולנועית שלו.
בין "ברונו" ו"בוראט" כמובן יותר הגיוני להשוות כי שניהם מוקומנטריים, לעומת הסרט של עלי ג'י שהיה עלילתי סטנדרטי ומתוסרט לחלוטין. וב"ברונו" השימוש במבוכה והגחכת המשתתפים התמימים הורגש הרבה פחות אכזרי ומיותר והרבה יותר מתאים ועם פואנטה מאשר ב"בוראט", שם הייתה הרגשה של "תראו! אני דמות פיקטיבית של דביל אז אני יכול להתעלל בעוברי אורח שלא עשו לי כלום ויהיו דאחקות וזה יכניס לי מיליונים!".
ב"ברונו" הקטע היחיד שצרם לי קצת בהתחלה, בלי לספיילר, היה הערה שבהתחלה חשבתי שהיא קצת מוגזמת מדי לגבי זמר מפורסם מסוים מאוד, אבל המשך הסרט נתן לזה משמעות אחרת. בקיצור, "בוראט" זה לא, וטוב שכך.
2. "למעלה" – בדומה, ובהרבה פחות פירוט, תיארתי לעצמי גם שאהנה מ"למעלה" מבית פיקסאר לאחר שהתאכזבתי קצת מ"וול-אי" הקודם. וגם כאן התחושה התאמתה, למרות שגם "למעלה" היה קצת שונה ממה שציפיתי.
"רטטוי" נשאר הפיקסאר הכי טוב בעיניי.
בזה מסתכם הסיכום המאוחר שלי ל-2009 בקולנוע ומשאיר כרגע רק סרט אחד שפחות קל לי לחכות לראות ("יהודי טוב") ועוד שניים שכנראה אראה בהזדמנות הראשונה ("מה שעובד" של וודי אלן ו"ממזרים חסרי כבוד" של אתם-יודעים-מי).
ברוכים השבים זמנית!
ומה עם דג לסרט הישראלי של השנה?
היו כל כך הרבה, שזה קצת לא פייר להתעלם.
אין הפרדה בטקס בין סרטים ישראליים לבינלאומיים
אבל אם אתה מבקש ממני לבחור, אני לא אפתיע: שני הסרטים הישראליים הטובים של השנה הם 'עג'מי' ו'סיפור גדול'. אם אתה לוחץ אותי לקיר, אני חושב שאני מעדיף את 'סיפור גדול' בינהם, אבל זה יכול להשתנות אחרי עוד צפיה או מצב רוח אחר.
אין הפרדה בטקס בין סרטים ישראליים לבינלאומיים
אולי זה עניין של טעם, אבל חסר לי "לבנון" אף על פי שאני מסכים עם הבחירות שלך.
מה הקטע של ''יהודי טוב''?
"עין הדג" נורא חסר לי אחרי שראיתי את הסרט הזה. יצאתי ממנו בהרגשה מאוד מסויימת ורציתי לראות מה אנשים אחרים חשבו עליו:
אוקיי, המון הומור יהודי מצחיק בטירוף, וכמובן איכויות הבימוי הידועות (והמעולות) של האחים כהן. סבבה. האחים כהן יודעים לעשות סרטים בצורה מאוד טובה וייחודית. נותן להם את הקרדיט. נהניתי מהסרט. אבל, מה הקטע???
כי אם הקטע הוא שאין קטע, אז נראה לי שהגיע זמנם של האחים לפרוש. חלאס. יצאתי מהקולנוע בהרגשה שהאחים אומרים לי: אתה רוצה לדעת מה המשמעות של כל זה? גם אנחנו. ב"לקרוא ולשרוף" גם היה סאבטקסט דומה, אבל שם לפחות היה סיפור מאוד טוב ומשעשע. ב"יהודי טוב" אין סיפור. יש אסופה של אירועים נאחסים שקורים למישהו, והשורה התחתונה היא שהחיים בזבל. יש המון סרטים שהמסר שלהם הוא "החיים רנדומליים". זה תמיד מרגיז אותי כי אין דבר יותר פשוט לכתוב מאשר תסריט על חוסר המשמעות של החיים. ויותר מזה: הרגשתי שעובדים עליי, הרגשתי שהאחים כהן הפכו להיות כל כך מנופחים ומלאים בעצמם, שהם מרשים לעצמם לכתוב תסריט בלי סיפור, להעמיד פנים במשך שעה וחצי שהם חותרים למקום כלשהו, לנפח בילד-אפ רצחני ובסוף לפוצץ אותו בסיכת ביטחון, בלי לתת שום דבר. כאילו הם אומרים לקהל: תחזרו הביתה, תחשבו לבד. "הרי האחים כהן גאונים והסרטים שלהם כל כך חכמים, ברור שהיה איזה סאבטקסט סמוי שאני פשוט לא הייתי חכם מספיק כדי להבין", יאמר לעצמו הצופה. ואז הוא ימציא בעצמו איזה הסבר עאלק-מבריק לדבר הזה שהוא ראה עכשיו בקולנוע, יתפעל מהגאונות של הכהנים האלה וילך הביתה שמח וטוב לב. זה מרגיז, זה מתנשא, וזו תסריטאות גרועה.
הבעיה היא שלמרות שהסיפור מחורבן, הוא כתוב טוב. הדיאלוגים טובים. הבימוי מצויין. כל אפיזודה בפני עצמה היא תענוג לעיניים. לא השתעממתי. המשחק היה מעולה מצד כל השחקנים. זו בעיה כי בגלל זה אני לא יודע להגיד אם אהבתי או שנאתי את הסרט. יצאתי מהקולנוע עצבני אבל הוא זכור לי לטובה. מוזר.
מש''א.
רק לעיתים רחוקות קורה שאני מסכים עם כל טענה וטענה שהועלתה בתגובה בת יותר משתי פסקאות.
אלוהים, בהגדרה, הוא טוב וצודק.
אם הוא לא טוב ולא צודק (והוא לא; הפעולות שלו נראות שרירותיות לגמרי) אז הוא לא אלוהים, אלא איזו יישות קפריזית בעלת כוחות-על שלא ראויה לכך שיעבדו אותה, יעריצו אותה וינסו להבין את פעולותיה – ואין גם שום סיבה לעשות זאת, כי שום דבר לא ייצא לך מזה. אין טעם להתפלל, כי אלוהים יכול בתגובה להפיל עליך משקולת על הראש באותה המידה שבה הוא עשוי לתת לך לזכות בפיס. במילים אחרות, אין אלוהים.
גם לי נראה שזה הכיוון הכללי שאליו האחים כיוונו,
אבל אני לא רואה הבדל גדול בין "יש אלוהים אבל הוא פועל באופן שנראה לנו שרירותי לחלוטין" לבין "אין אלוהים והכל שרירותי לחלוטין".
אבל לא נראה לי שזה
בדיוק "יש אלוהים אבל הוא פועל באופן שנראה לנו שרירותי".
זה- אנחנו לא מבינים את הדרך שאלוהים פועל, אבל אנחנו איכשהו סומכים עליו שהוא יודע מה הוא עושה.
זה כמו שאנחנו קטנים ואנחנו מתעצבנים על ההורים שלנו כי נדמה לנו שהם סתם מכריחים אותנו לעשות דברים לא כייפים כמו לעשות שיעורים, או לאכול את הירקות שלנו.
אולי בא לנו לחשוב שהדברים שהם גורמים לנו לעשות הם סתם אכזריות שרירותית, אבל איכשהו אנחנו יודעים בתוכינו שההחלטות שלהם לא שרירותיות, וגם כניראה אנחנו יודעים שהם גם כן לטובתינו בסופו של דבר, גם אם באותו רגע אנחנו לא מבינים איך.
הרעיון עם אלוהים אמור להיות דומה, במידה ואתה מאמין…
-לא רק אתה לא מאמין באלוהים,
גם איינשטיין לא האמין בישות על טבעית שמנהלת את העולם, והשתמש במילה "אלוהים" כתחליף ל"הטבע" או "היקום".
(אמנם אוף טופיק אבל נקודה שחשוב לציין!)
גם ג'וס ווידון.
ברור
איינשטיין היה חסיד לאענה כי יש חוקיות בטבע, וזו דעה שנוגדת כל יכולת לכוח עליון עם רצונות משלו. באופן אירוני, דווקא בור (החילוני) שתמך ברעיון הראנדומליות יוצא יותר קרוב לאמונה בויכוח הזה.
''החיים רנדומליים''
מבלי לראות עדיין את הסרט, כן – זה המסר. כי זה המסר של מרבית הסרטים של האחים כהן.
אם הזכרת את זה,
זה קצת אוף טופיק (לא לחלוטין, כי 'יהודי טוב' מופיע בחמישיה שלי), אבל אחרי הצפייה בסרט כתבתי עליו כמה פסקאות שלא פרסמתי בשום מקום כיוון ש… ובכן, המקום שהייתי נוהג לפרסם בו הגיגים כאלה נסגר. הן די מתקשרות להודעה שלך, אז אני מרשה לעצמי לפרסם אותן כאן:
"האמת היא שכמעט התחלתי לוותר על האחים כהן. אני לא שותף להתלהבות הבלתי מסוייגת מ'ארץ קשוחה' ו'לקרוא ולשרוף' אכזב אותי מאוד. גם 'לחסל את הליידי' ו'אכזריות בלתי נסבלת' שדווקא לא מרתיחים אותי כמו את הכהניסט המצוי- לא מבטאים בשום צורה את מה שהופך את יצירות המופת של האחים לכאלה. מגפת סיכומי העשור פתאום גורמת לי להבחין בכך שהסרט האחרון של האחים כהן שהצדיק עבורי את המקום חסר התקדים שהם ממלאים בחוויותיי כחובב קולנוע יצא לפני… ובכן, עשור. ואז מגיע 'יהודי טוב', והוא מרגש משתי סיבות: הראשונה היא שהוא מצליח לקולע לרוח של יצירותיהן הגדולות באמת של הכהנים, השנייה היא שבלי שום קשר הוא סרט אדיר.
אם המסקנה שאליה התנקזו 'ארץ קשוחה' ו'לקרוא ולשרוף' היא שהמציאות היא שרירותית, אקראית ולא הוגנת, ב'יהודי טוב' מופיעה התובנה הזו כנקודת מוצא, שעל בסיסה מתואר באופן מרגש ומצחיק ומדכא החיפוש של אדם אחר מוצא בתרבות שמסרבת להציע לשותפים לה גן-עדן כשכר להתנהגותם בעולם הבא. רק שינוי פרספקטיבה. מה שמדהים הוא שהגישה הזו, לפיה אין במציאות הגיון מוסרי כלשהו, שהגיעה ממקום ציני למדי בסרטיהם האחרונים, היא גם תובנה הומניסטית טהורה: אבנעזר סקרוג' ישנה את דרכיו כי אחרת הוא ימות בודד, אבל חוט השדרה המוסרי של לארי לא ישפיע על התנהלות חייו. "מסר מאלוהים?" שואל הרב השני, "אי אפשר לדעת. מעשים טובים? לא יזיק". הרבה מבקרים ראו ב'יהודי טוב' סאטירה אנטי-דתית, אבל נקודת המבט של האחים כהן ושל הרבנים בסרט היא זהה: היהדות כפי שהאחים כהן מתארים אותה לא נועדה להסביר את המציאות על פי ההגיון של סנקציות חיוביות ושליליות. לא על זה מבוססים הקודים על-פיהם היא דורשת ממאמיניה לפעול. ויש בזה משהו קשה מנשוא, אבל נכון, מעורר הזדהות וכן להפליא. כל האמירה היפה הזו מתורגמת לתסריט מבריק שמטרפד פעם אחר פעם את הציפייה שהוא בונה לקליימקס, ובמקביל מגשים אותה באופן מוקצן ופארודי בסדרת חלומות הזויים. היא מתורגמת להומור שחור חריף ומקורי ולגלריית דמויות עשירה ומלאת דמיון והמצאה. גם כהישג של פעמיים בעשור, זה ממוצע מעורר השתאות.
וכמו ב'הקפיצה הגדולה' ו'ברטון פינק', גם ב'יהודי טוב' קיבלתי את ההרגשה שכרקע להגיון הפנימי של העלילה קיים הגיון אחר, שנוצר ממערכת של דימויים חזותיים ובחירות מוסיקליות. ואני חייב להודות שבצפייה ראשונה לא הצלחתי לפצח אותו לגמרי. אני גם חייב להודות שזה לא מאוד מפריע לי. אני מבטיח לכם, זו לא הייתה הצפייה האחרונה."
''אלוהים הוא החתול של שרדינגר''
אהבתי.
אני בעד כל דיון תאולוגי שמסתיים במסקנה שאלוהים הוא חתול.
מה שמשאיר את השאלה:
אם יש לך קופסה סגורה, האם הגיוני להניח שיש בתוכה חתול.
האמת? פרשנות ממש יפה.
לא נפלתי מהסרט, אבל הרעיון שאלוהים הוא החתול של שרדינגר ממש מוצלח, ואולי אפילו משדרג את כל הסרט ביחד איתו – מהניהיליזם והאקראיות המשמימים שהפכו ללחם חוקם של הכהנים בשנים האחרונות לאמירה קיומית יותר אבסטרקטית ויפה.
תודה רבה :)
האמת, גם אני דיי התאכזבתי מהסרט.
אני מעריצה של האחים כהן, עם טעם מאוד מוזר ולא קונבנציונאלי בסרטים שלהם. למשל, הסרט היחידי שלא אהבתי בשום צורה היה ארץ קשוחה- שראיתי אותו כהתחנפות מעצבנת לקונבנציה ונטישת כל זכר מהסיגנון שעשה אותכם כ"כ גדולים.
אבל חוץ ממנו, לא היה סרט שלהם שראיתי שלא מצאתי בו מימד כלשהו חזק, שהופך אותו לסרט חובה. וזה נדיר מאוד מבחינתי, במיוחד בפילומוגרפיה כזאת גדולה (עוד לא ראיתי את לחסל את הליידי ואכזריות בלתי נסבלת- שנחשבים לגרועים ביותר שלהם, אבל עם הטעם ההפוך שלי לדעת הקהל בכל מה שקשור לכהנים, אני עוד עלולה לתפוס מהן יצירות מופת).
ואני מסכימה שהם קצת טוחנים את רעיון הניהליזם, שלטעמי הובע בצורה הכי טובה ב"איש שלא היה שם". וגם אני דיי התאכזבתי מהסרט הזה במיוחד לאור הציפיות המטורפות שהיו לי מהטריילר (מסכימה עם זה שזה טריילר השנה- ללא ספק. חבל שאין פרס כזה). אבל שוב, אני תמיד מצליחה למצוא בכל סרט שלהם (חוץ מארץ קשוחה) מימד שמשדרג אותו לסרט שצריך לראות. ובסרט הזה- זה היה הפרשנות הזאת שאני פירשתי (שאין לי מושג אם לזה התכוון היוצר).
את רשאית לוותר על ''אכזריות'' ו''הליידי''.
אני בכלל לא בטוח שיש דבר כזה "טעם קונוונציונלי" בסרטי הכהנים – כמעט אין סרט בתשעה הראשונים שלהם שהוא לא הפייבוריט של מישהו, וגם "ארץ קשוחה" – שהוא ממש לא אחד הפייבוריטים שלי – נערץ על רבים. כמובן שגם בשתי הקומדיות היותר דלוחות שלהם, לא מסובך לאתר כוונות מעניינות וייחודיות ומבנה עומק יצירתי. פשוט לפעמים החוויה מתגבשת למשהו מבריק באמת ולפעמים לא. אני ואת הרגשנו שב"יהודי טוב" זה לא ממש קורה, אבל לפחות, בעקבות הפרשנות שלך, אני מרגיש שאפשר לחלץ ממנו מימד אנושי ואמפתי, שחסר לי מאוד בסרטים האחרונים שלהם.
מש''א. ואכן העליתי באג'נדה את השאלה,
אם יהודי טוב הוא המלהולנד דרייב של האחים כהן.
שים לב מה דן ברזל כתב עליו:
כתבה מספר 836
חשבתי על אווטאר הרבה.
ושאלתי את אמא שלי:
"אמא, כשהיית קטנה, היו סרטים צבעוניים בקולנוע?"
"כן."
"את זוכרת את שידור הצבע הראשון בטלוויזיה בצורה מרגשת במיוחד?"
"לא זוכרת בכלל. פשוט מתישהו היה צבע, ומתישהו לא היה".
אני חושב על אווטאר כאיזה רגע מכונן. ברמה של מעבר מסרט אילם לסרט מדבר, מסדר מדבר ש\ל לסרט מדבר צבעוני, מצבעוני לצבעוני יותר, מצבעוני יותר לאפקטים מיוחדים, וכן הלאה…
אווטאר זה עליית מדרגה מסוג שונה לגמרי. זה שילוב של כל מה שלמדנו עד היום, עם המחסום האחרון – ה"שטחיות" של המסך. יכלנו להסתכל ולדמיין לעצמנו שאנחנו רואים מרחק על ידי שימוש בעומק שדה, יכולנו להגיד שאנחנו רואים עומק, אבל זה פשוט היה שקר. שתי העיניים שלנו ראו את אותה תמונה, וזה תמיד היה שטוח.
ליידיז אנד ג'נטלמן, אני חושב שאווטאר הוא הסרט ההכי טוב אי פעם. הרי אני יליד שנת 90 (חגגתי אתמול 20!). אני נולדתי מעבר לכל המהפכות, לא ראיתי אפקטים פורצי דרך (היתה התקדמות, אבל לא פריצת דרך), לא ראיתי את הסרט ההכי טוב אי פעם, לא ראיתי את השחקן ההכי מדהים או שמעתי את הפסקול ההכי טוב. מאז שאני בן 10, 10 שנים ואני לא זוכר איזה סרט אחד מדהים שהיה שונה מכל השאר. אווטאר שינה את התמונה, תרתי משמע.
אה כן, והסרט הכי טוב של השנה
כמו שכתבתי למעלה היו השנה הרבה סרטים טובים (האחים בלום, המתאבק, למעלה, שם המשחק) וכמה שהתקרבו למצויינות (ממזרים חסרי כבוד, In The Loop) אבל שום דבר ש/באמת דגדג לי את בלוטת ה"קלאסיקה" (שהיא, אמנם, לא כל כך רגישה אז כנראה זו לא חוכמה גדולה).
עד שזכרתי, אי שם בערפילי מוחי, בסרט שהופיע לא על מסך הקולנוע אלא על מסך הטלוויזיה, על המשך לסרט אחר (חביב גם הוא) מצד צמד במאים כל כך חסרי שם שהיו צריכים לאחד אותם ליצור אחד נוואלדין-את-טיילור. לסרט קראו קראנק 2.
קראנק 2 הוא סרט אקשן, אבל הוא לא סתם סרט אקשן הוא ה-סרט אקשן; המילה האחרונה, המיצוי, השיא ה- Zenith. במשך שעה וחצי נדחסים מול העניים מספיק יריות, מהלומות, מרדפים, בחורות ערומות, בחורים שריריים, סקס, סמים ופסקול-אנד-רול (הפסקול, אגב, הוא של מייק פאטון – והוא מדהימגניבקורע).
ובניגוד לכל מיני סרטי אקשן מודרני הבמאים פה יודעים בדיוק מתי צריכה המצלמה לרוץ אחרי הגיבור ומתי היא צריכה לעמוד במקום ולהראות לנו כל שפריץ של דם וסיליקון.
בקראנק 2 מסתכלים על הבחירה הקלאסית בין כמות לאיכות ואומרים "למה לא שניהם?"
כי שם כל קרב הוא קרב עד זוב דם, כל בחורה היא זונה מושחתת וסקסית (ויסלח לי כלל המין הנשי, ככה זה בסרט), כל גבר הוא חיה עצבנית וחסרת מחשבה ורחובות אל-אי הם הגיהנום בהתגלמותו – כדי להנות אתה פשוט צריך להיות המנאייק הכי זוהם בסביבה וצ'ב צ'ליוס (ג'ייסון סטאטהם) הוא בדיוק זה. הבנזונה הכי כוסע בעולם, הילד הקטן ששונא את כולם כי אבא לא אהב אותו מספיק ועכשיו הוא יפוצץ את כולם. אני נשבע באלוהים יש לדבר הזה סאבטקסט, יכולתי לכתוב עליו תזה שלמה.
והאווירנה, הוי האווירה, כאילו בנו חולה הרוח של לארס פון טרייר נפגש עם בתה המסובבת של דיוויד קרנוננברג ושניהם יצאו לסיבוב בעיר: העולם קופץ ועוצר ונושם ותפרע (לרגעים) כאילו בסרט של מונטי פייתון היינו. רגע אחד גיבורנו נאבק בעוד מתנקש ושניה אחרי זה הוא גודזילה שמשמידה את העיר, רגע האחר האוייבים מניחים אליהם את ידיהם ומענים אותו ופתאום אנחנו בפלאבק שנראה כאילו נלקח מאיזו דרמת מעמד שהובאה בפני ג'רי ספרינגר. "למה אתה כל כך כועס?"
אני אוהב את הסרט הזה. באמת שכן.
הוא לכולם (לפי נתוני הקופות הוא לא בשביל הרבה אנשים) אבל הוא בהחלא בשבילי. זה לא משהו שאומרים הרבה על סרט אקשן וזה צריך להספיק לכם לפחות כדי לבדוק אותו.
''אווטאר'' הוא גם סרט השנה שלי. ומאותן סיבות ממש.
העיברות הגרוע של השנה, 2010
יהיה קשה להתעלות על זה: השבוע יוצא סרט המשך ל'חייל אוניברסלי' בשם 'חייל אוניברסלי: הדור הבא'. מה כל כך רע בזה? שכבר היה סרט שנקרא 'חייל אוניברסלי: הדור הבא', בשנת 1999. עד הרגע לא זכרתי שסרט ההמשך הזה היה קיים, ומתברר שגם המפיצים לא זכרו.
מילא שיש שני סרטים בשם 'מבוקש' ו'שם המשחק', ועלולים להיות שני סרטים בשם 'אווטאר' – אבל שני סרטי המשך באותה סידרה שיש להם שם זהה – זה כבר מדהים.
אני כבר יכול לדמיין את המעריצים הישראלים של ואן דאם
שמוחים נגד העוול הזה. כן, אני יודע, זה העניין העקרוני שהמפיצים בוחרים לתרגם איך שבא להם אבל בכל זאת.. מי לעזאזל עוקב אחרי הטרילוגיה הזו? (בסוף יתברר שהוא יהיה אחד הסרטים הטובים של השנה או לחילופין אני אגרר אליו בעל כורחי).
למרות שראיתי היום כרזה ענקית לסרט ונדלקה אצלי איזה נורה של דה ז'ה וו, שקישרתי בהתחלה לסרטי אקשן מטופשים עם ואן דאם שראיתי בילדותי (בן כמה הוא בכלל?), ועכשיו זה באמת יותר הגיוני.
את המי?
בהנחה שלא התכוונת ללהקת הרוק הבריטית משנות השישים, ואז אני חושש שפיספסתי את כוונתך.
'שם המשחק'.
סיקוונס הסלואו מושן בשדה התעופה הוא לא פחות ממהפנט ומדהים, שילוב של 'כלבי אשמורת' ו'מטריקס'. רק חבל ששאר הסרט איום ונורא, מקושקש וסובב סביב הזנב של עצמו…
'משחק כפול', לא 'שם המשחק'.
אז לא הבנתי
לא הבנתי, אז עין הדג חוזר או לא?
(בינתיים) לא.
ידעתי שנשמע מכם בסוף השנה!!
כמעט עם כל מה שנכתב על ידי רד בסיכום אני מסכים, פרט לכך:
1. "הסיפור המופלא של בנג'מין באטן" – לדעתי גם זהו תרגום רע, הרי זה אמור היה להיות "הסיפור המוזר של בני כפתוריקו"". טוב, ברצינות, כשראיתי את הסרט חשבתי שהוא בסדר או אולי אפילו בסדר גמור, אבל אחרי שהסרט שקע זה היכה בי – הסרט פשוט לא טוב, וכשחושבים על הפונטציאל של הסיפור, על המעורבים בעשייתו וכמובן על היומרנות זה אפילו חמור יותר מלא טוב.סרט רע.
2. שחקן השנה – צפוי מאוד, אבל אני חייב להשאר עם כריסטוף וואלץ.
שאלה לסיום, האוסקר ממשמש ובא, וכאמור יהיו הפעם עשרה סרטים מועמדים לסרט הטוב ביותר, האם זה אומר שסרט על דרדסי ענק עם חיבור USB לטבע דרך הזנב (אל תטעו, זהו גם סרט השנה שלי) וסרט על יהודים שמקרקפים נאצים לצלילי פסקול מערבוני ספגטי יהיו מועמדים השנה לאוסקר?
דרדסי ה-USB - כמעט בטוח
הנאצים המקורקפים – בהחלט ייתכן.
אם מישהו מהם יזכה, זאת כבר שאלה אחרת.
אז בעצם, השנה יהיו מועמדים
שני סרטי אנימציה בקטגורית הסרט הטוב ביותר
מה אנימציה ב''ממזרים''?
קשה לי להבין אם היית ציני או לא.
אבל אני התכוונתי ל"למעלה" (שכלל הנראה יקבל מועמדות) ול"אווטאר" (שככל הנראה יקבל מועמדות ויש כאלו שמאמינים שהוא אפילו יכול לזכות)
לא הייתי ציני,
פשוט עד עכשיו בפתיל הזה דיברנו על ממזרים ולא על 'למעלה'.
אומרים של'למעלה' יש סיכוי לקבל מועמדות, אבל לא הייתי בונה על זה. אמרו את זה גם על 'וול-E' וגם על 'רטטוי' וגם על 'משפחת סופר-על', וזה לא קרה. הגדלת מספר המועמדים מגדילה את הסיכוי, כמובן, אבל נדמה לי שהאקדמיה עדיין שבויה במוסכמה שסרטי אנימציה – מקומם בקטגורית האנימציה, ורק שם.
ספקולציה (לא לגמרי) מופרכת
הסרט הטוב ביותר: אוואטר
הבמאי(ת) הטוב(ה) ביותר: קתרין ביגלו, מטען הכאב
לכל הפחות השניים יהיו מועמדים כי הוליווד לא אוהבת לפספס הזדמנות כזו של "הו תראו, ג'יימס קמרון מועמד לאוסקר וגם אשתו לשעבר (טכנית לשעבר-לשעבר) קתרין ביגלו מועמדת. הו תראו אותם צועדים על השטיח האדום, איזה יופי הם גם נורא מפרגנים האחד לשניה. היי סטיב מרטין סיפר בדיחה על אווטאר, קלוז-אפ על קמרון, קאט מהיר לביגלו. איזה חמודים, הודו אחד לשניה בנאומי התודה.".
הסרט הטוב ביותר?
עם סיפור כזה, הם ממש יתקשו להצדיק את הבחירה. זאת אומרת, נהנתי והכל, אבל הוא באמת לא מחדש כלום.
דז'ה וו לטיטניק
• ג'יימס קמרון עובד על פרוייקט ענק שמהווה הגשמת חלום אישי.
• התקציב של הסרט מטפס מעלה מעלה והכותרות מדברות על "הסרט היקר ביותר בכל הזמנים".
• אנשים תוהים אם יש סיכוי בכלל להחזיר את ההשקעה המטורפת.
• הבאז השלילי סביב הסרט נדמה כאילו הוא מתעצם (ובמקרה של טיטניק דחייתו מהקיץ אל דצמבר רק מאוששת את הספקנים שהנה, זה הולך להיכשל הרי הם לא היו דוחים את הסרט אם לא היו בעיות בהפקה).
• הסרט יוצא לאקרנים, הביקורות חיוביות והדולרים מתחילים להיערם בכמויות.
• הוליווד, מפרגנת לאיש שהכניס לה כל כך הרבה דולרים (מאד אוהבים בהוליווד את סיפורי "לאיש אחד יש חלום והוא מנסה להגשימו. הוא כמעט נכשל במשימה, הופ רגע הגיעה המערכה השלישית – הוא הצליח! תמיד ידענו שזה יקרה…". כה אוהבת שאחוז גדול מתוצרתה נשען על נוסחה זו) מעניקה לסרט מספר שיא של מועמדויות לאוסקר ובהמשך מספר שיא של זכיות.
אה רגע, אתה מדבר על איכות הסרט. אני דיברתי על האוסקר. ובכן שם נוהגים לפרגן להפקות ענק שמצליחות כנגד כל הסיכויים (סרט מד"ב בתלת מימד? רק הגיקים יראו; אין מספיק אולמות תלת-מימד;יש מיתון, מי ישלם עוד כסף לסרט?; זה שלוש שעות! זה פחות הקרנות=הכנסות ביום; ג'ו סיקס-פאק לא ירצה לראות סרט שמציג את האדם הלבן=האמריקאי כרע; וכו' וכו').
בקיצור, לא שאני בטוח לחלוטין בשלב זה שהוא יזכה אבל הוא בוודאות יזכה למועמדות. ומבין כל עשרת הסרטים המועמדים, בשילוב הסרט מטען הכאב של האקסית קתרין ביגלו, הבאז סביב קמרון רק יגדל מה שרק יתרום לסיכויו. הוסף לכך סיכויים כמעט ודאיים שהסרט הולך לתפוס את המקום השני אחרי טיטניק בטבלת ההכנסות הכלל-עולמיות ותקבל תוספת באז שרק יעזרו לקרב את הסרט לעבר הפסלון .
זה פשוט מגעיל כמה שאתה משכנע.
רגע, לא, בעצם זה האוסקר שמגעיל.
לא הבנתי מה מגעיל
כל הטיעונים נכונים והגיוניים, ולכן באמת יש סיכוי לא קטן ש'אווטאר' באמת יקבל את פרס הסרט הטוב ביותר השנה. ואני לא רואה בזה שום דבר רע. יש פה כמה תקדימים היסטוריים מצוינים: סרט המד"ב הראשון אי פעם שזוכה באוסקר, סרט האנימציה (ברובו) הראשון שזוכה. ובכל מקרה אני מעדיף בהרבה זכיה שלו על עוד איזו תחרות אידיוטית בין הסרטים הבינוניים של סוף השנה, כמו בשנה שעברה. (את שני המתחרים העיקריים שלו, 'תלוי באוויר' ו'The Hurt Locker', עוד לא ראיתי).
חוץ מזה, גם פיטר ג'קסון לקח ערמת אוסקרים על 'שיבת המלך' מאותן סיבות בדיוק, והאמת, ל'שיבת המלך' לא היה הרבה שאין ל'אווטאר'. שניהם מורכבים בעיקר מפעלולים מדהימים, פאתוס, מאבק טוב-נגד-רע והצלחה מסחרית אדירה.
וזה גם יכול לכפות על אי-הזכייה של 'וול-E' בשנה שעברה.
סרט שהוא גם מד"ב וגם (ברובו) באנימציה.
טוב, נו, אני חוזר בי.
כי להגיד "אבל האוסקר אמור למדוד איכות, לא כמות!" זה צדקני. האוסקר מודד מה שהאוסקר מודד.
אווטר הוא סרט של 3 שעות?!
תכננתי לצפות בתלת ממד ביס מקס, אבל נראה לי שאני לא אשרוד אותה בלי השתלת קטטר (או אולי לצום כל היום).
שעתיים וחצי.
שעתיים ו-40 אם את מתעקשת לשבת לכל אורך הקרדיטים.
נו, אמנות טובה היא כזו שסובלים בשבילה, לא?
(ומאחר שהבנתי שהסרט פונה גם לדור הצעיר, אני תוהה איך ילדים שורדים שעתיים וחצי בלי הפסקה לשירותים, בפרט אם קנו להם פופקורן ושתייה).
בשביל זה המציאו את runpee.com
לפירוט הזמנים המיטביים ליציאה לשירותים, תוך הסבר אודות חלק הסרט שפספסנו.
בפרט, לגבי Avatar:
http://runpee.com/#/Avatar__1
ענק!
ובנוסף, בכל פעם שאני מתלוננת על קץ המנהג להפסקות בסרטים (ביס מקס, ומה לעשות, אני אוהבת את האולמות שלהם, האלטרנטיבה די מחורבנת) עונים לי "מה, בכל העולם זה ככה, ועובדה שכולם מסתדרים, אנשים מבוגרים מצליחים להתאפק שעתיים וחצי יאדה יאדה יאדה" אז עכשיו אני מרגישה שאני לא לבד. אהבתי במיוחד את ההתאמה למכשירים סלולרים…
אני מתלהבת מתוך הזדהות
בפועל נראה לי בלתי אפשרי לצאת ולהיכנס באמצע הסרט (אלא אם יושבים בקצה השורה, שזה מבאס בפני עצמו, או במקרה באולם עם מעבר מרכזי) ובכל מקרה זו באסה כך או כך. אני מחזיקה בדעה שסרטים ארוכים (מעל שעתיים) צריכים לכלול מקום להפסקה מתוכננת, בדיוק כפי שמקובל בהצגות ובמופעים אחרים. הצעה אחרת: הקרנות מסוימות יהיו עם הפסקה ואחרות בלי, וכל אחד יבחר את האפשרות המתאימה לו.
כמו שאמרתי, אני צריך לראות את הסרט שוב
אבל אני זוכר את הטיסה הראשונה שלו כרגע מפעים ועוצר נשימה, לא את הטיסה שלה.
אבל כאמור, אולי אני טועה.
יס פלאנט
יס מקס = מכשיר הקלטה דיגיטלית של יס.
יס פלאנט = רשת מגה-פלקסים של תיאטרות ישראל לה יס מעניקה חסות.
זה אירוני-מה כי אם היית צופה בסרט ביס מקס כל עניין ההפסקות היה הופך ללא רלוונטי בעצם.
יס פלאנט
אה, כן. זה מה שקורה כשכותבים הודעה כשממהרים… (יס משהו… נו, אתה רואה מה-זה, אחרי שסגרו את "עין הדג" אני נתקלת הרבה יותר בצירוף "יס מקס" מאשר "יס פלאנט").
זה מכעיס אותי שאנימציה - טכניקה שמאפשרת ליוצרים שלה
חוסר הגבלות מקבל יחס מזלזל שכזה ונחשב כמשהו נחות שמיועד בעיקר לילדים.
אם כבר, אנימציה אמורה להיות השלב הבא. זה שכל הבמאים יעברו אליו. בלי הגבלה של מצלמה, חופש יצירתי מוחלט מבלי שזה יראה וירגיש מזויף מדי (דוגמא לזה למשל תהיה סצינות האקשן ב'קונג פו פנדה' לעומת סצינות האקשן ב'ספיידרמן 3'. לא משנה כמה מרהיבות הן היו, לא קניתי לרגע שלא מדובר בהעתקי מחשב כשראיתי אותו, אבל ב'קונג פו פנדה' האמנתי להכל כי הכל גם ככה היה ממוחשב אז היה לי הרבה יותר קל לקנות את זה).
הרי ספילברג וג'קסון, זמיקס, ורבינסקי, קמרון (כי 'אווטאר' הוא סרט אנימציה בסופו של דבר), ו-ווס אנדרסון כולם עובדים\עבדו על משהו באנימציה. ולמרות זה עדיין נראה כאילו כלום לא באמת השתנה ביחס של אנשים לאנימציה. בני נוער שיוצאים ביחד לראות סרט כמפגש חברתי לא יבחרו לראות סרט אנימציה, ולא משנה כמה הטריילרים שלו טובים. למרות איך שזה נראה בשנים האחרונות, פיקסאר לא באמת שינתה משהו בסופו של דבר. סרטי אנימציה עדיין לא מועמדים בקטוגרית הסרט הטוב ביותר (וגם אם השנה יהיו מועמדים זה רק אחרי הרחבת המועמדים לעשרה וגם זה היה יותר בגלל ש'האביר האפל' לא קיבל מועמדות מאשר ש'וול-E' לא קיבל מועמדות) ואנשים עדיין מתייחסים אליהם בזלזול. כשאני רואה סרטי אנימציה אני תמיד רואה שרוב הקהל באולם הוא של הורים וילדיהם (אפילו ב-'9' ו'ביוולף' כשראיתי אותם בארה"ב המצב היה כך) וזה מעציב אותי. 'אווטאר' זה כמובן שונה, כי יש בו בכל זאת קצת לייב אקשן.
וכל הצלמים האלה, שהיו יכולים פשוט לצייר - מה נסגר עם זה?!
אין לי שום דבר נגד אנימציה, אבל היא לא אלטנרטיבה לצילום, היא תוספת.
היא אפילו לא תוספת - היא מקבילה
כמו ה-3D, אני בטוח שלא כולם ישתמשו בזה.
אבל הבמאים הגדולים, ורוב הבלוקבסטארים בעתיד..
וגם בלי קשר לבלוקבאסטרים אני בטוח שעוד הרבה ישתמשו בזה בעתיד.
ואני לא חושב שזו תוספת. כמו צילום, זו טכניקה מקבילה. אבל לדעתי העתיד יהיה באנימציה, לא בצילום. אנחנו רואים את זה קורה (בערך) כבר עכשיו. אני רק מקווה שבעתיד סרטי אנימציה שאינם *מלאים* – מההתחלה ועד הסוף, בלי בני אדם – יוכלו להתקבל כבלוקבאסטרים לכל דבר מבלי שהרבה אנשים ירימו גבה ויגידו משהו כמו "אבל זה אנימציה, זה לילדים קטנים וזה נחות".
תיקון: סרטי אנימציה *מלאים* - בלי ה''אינם''.
רד,
אני באמת רוצה להבין למה אתה כה חושק שסרט אנימציה יהיה מועמד כסרט הטוב ביותר כשיש קטגוריה נפרדת לאנימציה.
אז אתה בעצם בעד ביטול ההפרדה?
אני לא רד, אבל זה נראה לי ברור.
העובדה שסרט הוא באנימציה, לא הופכת אותו לפחות טוב או נחות מסרט לייב אקשן. מדובר בסרטים לכל דבר. כנ"ל סרטים דוקומנטרים, וסרטים לא אמריקאים. לכן, במידה ואחד מהם הוא אחד הסרטים הטובים של השנה זה יהיה רק הוגן לתת לו מועמדות בקטגורית הסרט הטוב ביותר. אבל כמובן, האקדמיה הם חבורה של זקנים שמרנים ואידיוטים ומבחינתם כל סרט שהוא לא דרמה מרגשת סוחטת דמעות על חולה סרטן לא ראוי למועמדות. לפעמים אבל הם מוכנים לוותר כשמדובר בסרט קטן יחסית שפתאום זוכה להצלחה ענקית כי הם אוהבים סיפורים כאלה (דוגמאות לזה הם 'ג'ונו' ו'מיס סאנשיין הקטנה') או הפקה ענקית שלא בטוח שתחזיר את ההשקעה שלה וכולם מזלזלים ופתאום הסרט מכניס מיליארד והביקורות משתפכות.
והם היו ממשיכים ככה אילולא היה גם את הקהל הרחב ובלוגרים ועיתונאים שיפיצו את כעסם על האקדמיה בציבור ויגרמו להם להיראות רע ולא לתת להם ברירה אלא לעשות משהו בכדי לשנות את המצב. בגלל זה ההרחבה ל-10 מועמדים.
שלוש השורות הראשונות במש''א.
אז אתה לא מסכים שהם חבורה של זקנים שמרנים?
אני חושב שרק מלהסתכל על הבחירות שלהם זה ברור.
אני מסכים, אבל לא הייתי פוצח ב-Rant נגדם בתשובה לשאלה הזאת.
דרדסי ה-USB - כמעט בטוח
אח…עצם המועמדות תהיה גמול נאה לחרפה של שנה שעברה. לא רציתם עטלף בשריון, קיבלתם דרדסים בגובה שלושה מטרים. על כך אצטט את אדם קלין אורון שכבר אמר בפתיל אחר ובנוגע לסרט אחר:"אוי, מציאות, אני אוהב אותך".
מצד שני, כשאני מנסה לחשוב על עשרה סרטים שיהיו לדעתי ראויים להיות מועמדים, אני מקבל דיכאון. נגמר לי האויר אחרי ארבעה…?!
המועמדים הצפויים, לפי התחזיות
שלושה סרטים בטוח (או הכי קרוב שאפשר ללהיות בטוח בנושאים האלה) בפנים: 'אווטאר', 'תלוי באויר' ו'מטען הכאב'. הזוכה יהיה כנראה אחד משלושתם. (לא ראיתי עדיין את 'תלוי באויר', הוא אמור להיות סרט מצוין, אבל אני בכל זאת טיפה אתאכזב אם הוא יזכה: זה אומר שהאקדמיה שוב בחרה בסרט הכי "נורמלי", למרות שפע של אפשרויות פחות מסורתיות).
סרטים אחרים שמדברים עליהם כמועמדים אפשריים: 'ממזרים חסרי כבוד', 'לחנך את ג'ני', 'פרשס', 'אינוויקטוס', 'יהודי טוב'. ('Nine' ו'מבט מגן עדן' היו אמורים להיות מתחרים חזקים, אבל קיבלו ביקורות ממש לא משהו, ולכן די ירדו מהפרק).
בסך הכל, אם כל הסרטים האלה אכן יהיו מועמדים, זה מביא אותנו לתשעה. מה שמשאיר לפחות מקום אחד שבו יכולים לקרות דברים לא צפויים. 'למעלה'? 'מחוז 9'? קשה לדעת. אני חושב שנהיה לפחות קצת מופתעים: פתיחת מספר המועמדויות לעשרה תכניס לרשימת המועמדים לפחות סרט אחד שאף אחד לא ציפה לו.
המועמדים הצפויים, לפי התחזיות
אותי שכנעת, אני כבר לא בדיכאון.
2
יש סיכוי טוב מאוד שכן. לפני חודש, נראה כאילו "תלוי באוויר" יקח את האוסקר בהליכה. בעקבות מיליוני הפרסים המקדימים, לרבות רשימת המועמדים לפרסי גילדת השחקנים וגילדת המפיקים, עושה רושם שצפוי מרוץ מאוד מעניין. ממזרים חסרי כבוד מועמד כמעט בכל טקס אפשרי וזוכה בלא מעט מהם. The Hurt Locker נחשב למתחרה העיקרי של תלוי באוויר, אבל סרטים כמו אווטאר, יהודי טוב, למעלה ואפילו ארץ יצורי הפרא וסטארטרק נראים כמועמדים סבירים. הייתה לי הרבה ביקורת כלפי ההחלטה להרחיב את רשימת המועמדים לעשרה, בין השאר (אבל לא רק) כי ככה במקום 2-3 סרטים לא ראויים, יהיו מועמדים 6-7 סרטים לא ראויים. יצא שדווקא השנה, ניתנת הרבה אהדה לסרטים שלא היה להם סיכוי להיכנס לחמישיה, אבל זוכים להרבה באז בזכות העדר סרטים יותר "אוסקריים". הדרמות התקופתיות לא מצליחות להתרומם השנה, מה שמשאיר מקום לאנימציה, מד"ב וטרנטינו.
בקשר ל''אנימציה''..
http://www.deadline.com/hollywood/up-not-down-with-hollywood-guild-awards/
לפי המקור של ניקי פינק (ויש לה מקורות אמינים) ואני מצטט "it'll be a cold day in hell before the directors or actors nominate an animated film". עכשיו קצת קשה לי להאמין ש"למעלה" יקבל מועמדות, כי השחקנים והבמאים הם חלק לא קטן מהאקדמיה, ואם באמת הם עד כדי כך לא אוהבים לתת פרסים ומועמדויות לסרטי אנימציה כנראה שאולי "למעלה" לא כזה קרוב למועמדות כמו שחושבים שהוא.
כנראה נכון, אבל בכל זאת הסתייגות
ניקי פינק לא מדברת כאן על האוסקר אלא על פרסי הגילדות. אגודת השחקנים נותנת פרסים לשחקנים, לא לסרטים. בטקס שלהם אין בכלל פרס "הסרט הטוב ביותר" (הדבר הכי דומה זה "האנסמבל הטוב ביותר"). מובן שהשחקנים לא ייתנו לדמויות מונפשות מועמדויות לפרסי המשחק, אבל זה לא אמור להפריע להם להצביע עבור סרט אנימציה בקטגורית "הסרט הטוב ביותר" באוסקר.
מצד אחד זה נכון, אבל..
אפילו שזה לא נראה כאילו זה קשור ישירות, לדעתי זה דווקא כן. הרי לשחקנים יש בעיה כללית עם אנימציה. גם אן תומפסון ציינה בבלוג שלה, ללא קשר לטקס פרסי הגילדות שהיא לא מאמינה שהשחקנים יצביעו לסרט.
וחוץ מזה, מה שמעניין אותי עוד זה למה דיבוב לא נחשב כמשחק מבחינתם? מבחינתי, אד אסנר ראוי לפחות למועמדות לשחקן הראשי הטוב ביותר על התפקיד שלו כקארל פרדריקסון (וכן, אני יודע שהוא לא יקבל כזו).
אה, וכמובן.
למה לא לתת בעצם מועמדות לבמאים של סרטי אנימציה בקטגורית "הבמאי הטוב ביותר"?
בראד בירד בהחלט היה ראוי לקבל כזו על "משפחת סופר-על" ו"רטטוי". הבימוי שלו בסרטים האלה היה טוב בהרבה מרוב המועמדים בקטגוריה באותם שנים. גם הייאו מיאזאקי היה צריך לקבל מועמדות על "המסע המופלא".
כי אנימציה לא נתפסת כקולנוע ''אמיתי''
כמו באקדמיה, גם בגילדות הבמאים והשחקנים יושבים לא מעט נודים זקנים שלא אוהבים שינויים רציניים. הם יכולים לזהות איכות ולהוקיר אותה, אבל לא רואים אנימציה כשוות ערך למשחק או בימוי מול מצלמה. היפה והחיה הוא כרגע סרט האנימציה היחיד שהיה מועמד לאוסקר לסרט הטוב ביותר והוא עשה זאת ללא מועמדות על בימוי או משחק. הסיבה שאני חושב שלמעלה בהחלט יכול להיות בין עשרת המועמדים, היא שיש באקדמיה גם תסריטאים ומפיקים שכן מתייחסים לסרטי אנימציה כשווי ערך לקולנוע מצולם (לפחות בשלב המועמדות). גם אנשי סאונד, מוזיקאים וכמובן אנימטורים, מקבלים אנימציה כסרט רגיל.
במצב של חמישה מועמדים, המפיקים והשחקנים הם בעלי ההשפעה העיקרית. חברים באקדמיה פחות במאים מתסריטאים או אנשי סאונד. כשהרשימה מתרחבת, נוצר מקום גם לבחירות הפחות מקובלות. אני שוב מציין שבדרך כלל, סרטי מד"ב ואנימציה לא היו זוכים ליצוג מכובד אפילו במצב של עשרה מועמדים. השנה, יצא שהם מהווים אחוז גדול יחסית מהסרטים הבולטים של עונת הפרסים.
בינתיים, גילדת המפיקים פרסמה את רשימת המועמדים שלה
אווטאר
מחוז 9
לחנך את ג'ני
מטען הכאב (עדיין מנסה להתרגל לא לעשות שיפט+אלט בכל פעם שאני מזכיר אותו)
ממזרים חסרי כבוד
אינוויקטוס
פרשס
סטארטרק
למעלה
תלוי באוויר
סביר להניח שרובם יהיו מועמדים לאוסקר, מה שיוצר שנה די מעניינת. המועמדים לאנסמבל הטוב ביותר מטעם גילדת השחקנים, לא נראים מועילים לניבוי האוסקר:
לחנך את ג'ני
מטען הכאב
ממזרים חסרי כבוד
NINE (רוב מרשל)
פרשס
לפני כמה שנים, חשבו שגילדת השחקנים מאוד משמעותית בניבוי הזוכה באוסקר לסרט הטוב ביותר. זה היה בעיקר כי זה הטקס היחיד (מלבד האוסקר) בו "התרסקות" גבר על "הר ברוקבק". עם הזמן, נראה יותר ויותר שזה היה צרוף מקרים. גילדת השחקנים טובה לניבוי קטגוריות המשחק ולא יותר.
שלושה סרטי מד''ב מתוך עשרה!
אם זה דומה למה שיקרה באוסקר, זה באמת יהיה היסטורי.
אגב: 'אינוויקטוס' הוא רצף מרוח ודלוח של נאומים משמימים, נטול כל עניין מכל סוג. אין לי מושג למה שמישהו ייתן לו מועמדות למשהו.
כי אנשים מוצאים אותו מרגש
ברצינות, אני לא יכול לחשוב על שום סיבה אחרת לתת לאינוויקטוס מועמדות שלא קשורה לסאונד או עיצוב תלבושות.
המועמדים לפרס גילדת הבמאים
אין הפתעות, אבל זו רשימה הרבה יותר מעניינת מזו של שנה שעברה. סטטיסטית, לפחות שלושה מחמשת המועמדים אמורים להיות מועמדים גם לאוסקר על בימוי.
קתרין ביגלו – מטען הכאב
ג'יימס קמרון – אווטאר
לי דניאלס – פרשס
ג'יסון רייטמן – תלוי באוויר
קוונטין טרנטינו – ממזרים חסרי כבוד
תזכיר לי בבקשה פינגווין, אבל האם זה שזוכה בפרס לבימוי הטוב
ביותר בגילדה, מה הסיכויים לפי תוצאות העבר שהוא יזכה גם באוסקר?
סיכויים טובים
בחמישים השנים האחרונות, קרה רק 6 פעמים שלא הייתה חפיפה בין הזוכים בשני הפרסים.
רצינו אקשן? קיבלנו אקשן.
אחרי שאווטאר זכה בשבוע שעבר בגלובוס הזהב, שתי הגילדות הגדולות חלקו בסוף השבוע את הפרסים שלהן. ממזרים חסרי כבוד זכה בפרס האנסמבל של גילדת השחקנים, The Hurt Locker זכה אצל גילדת המפיקים. נכון לעכשיו, אף סרט לא תופס את ההובלה ונראה כמו זוכה ודאי באוסקר.
2
ועכשיו אני בכלל מבסוט. גם טוב שיש את עין הדג.
היי דורון
אחרי שקראתי איזה מאה סיכומי עשור, ובגלל שלא יהיה פה דג הזהב העשור, הייתי רוצה לדעת מה הסרט שהכי אהבת בעשור הזה? או מהבחירות של דגי הזהב
(צ'יקן ראן, רקוויאם לחלום, דוני דארקו,להרוג את ביל 1, משפחת סופר על, קינג קונג, הילדים של מחר, חיים של אחרים, מעבר לכל חלום ואוואטר)
באמת שאני לא יודע
אני די שמח שניצלתי מכל סיכומי העשור האלה. יש לי בעיה גם בבחירת "סרט שנה" כל שנה, אז סרט אחד שאהבתי יותר מכולם בעשור? גדול עלי.
בתקווה שזה לא שיוביל למחיקה.
כשיאיר רווה העלה ב-"סינמסקופ" את סיכום העשור שלו והזמין את הגולשים לעשות את אותו הדבר, אני הצגתי סיכום עשור על טהרת האנימציה. העשור הנוכחי באמת היה העשור של האנימציה (יאיר הכתיר את "פיקסאר" לאולפן העשור), גם בגלל הנוכחות הממוחשבת המסיבית בסרטים מצולמים, וגם בגלל הפריצה של סרטי אנימציה באורך מלא בכל גווני הקשת ומכל העולם. בכל מקרה, הנה הרשימה שהצגתי שם, עם עדכונים קלים (בניסוח, לא בבחירות):
10) שרק – יאיר צדק במאה אחוז כשהוא מכתיר את פיקסאר לאולפן העשור, באנימציה או מחוץ לה, אבל מותג האנימציה הכי מצליח של העשור הנוכחי שייך דווקא למתחרה הגדולה דרימוורקס. וחוץ מזה, עדיין מדובר בסרט מצחיק מאוד, מבדר להפליא, מעוצב ומבוים במקצועיות מסחררת. העובדה שהוא ישאר מאחור במרבית סיכומי השנה, אני חושד, נובעת מכך שהאנימציה הממוחשבת הלכה דרך ארוכה מאז שהוא יצא (וגם ההמשכים קצת השאירו טעם מר בפה) – אבל היא חייבת חלק גדול מהדרך הזו להצלחה שלו.
9) ואלס עם באשיר – לא מושלם, וכמו שציינו בתגובות בעין הדג, ההחלטה להפוך את הסרט מסיפור אישי לועדת חקירה הופכת אותו להרבה פחות מעניין בחציו השני, ועדיין – סרט האנימציה השלישי באורך מלא בתולדות הקולנוע הישראלי מציע חוויה סיפורית וחזותית מרשימה, שאני יכול להעיד אישית שהצליחה לגוע בהרבה מאוד צופים גם מחוץ לישראל. שאפו.
8) פרספוליס – יש לי בדרך כלל בעיה עם עיבודי קומיקס מהסוג הזה, שפשוט לוקחים את החומר המקורי ומציגים אותו על המסך ברמת האחד-לאחד בלי יותר מדי פרשנות. אבל פרספוליס הצליח, לטעמי, לקחת את האופי המאוד אפיזודי ומפוזר שהיה לקומיקס המקורי ולעשות ממנו יצירה שלמה ומהודקת יותר.
7) קונג פו פנדה – אחרי ההצלחה של שרק, נדמה שהאנשים בדרימוורקס נכנסו קצת להלם, והתחילו לייצר בסיטונות סרטי חיות-מדברות שכל אחד מהם היה יותר חסר השראה מקודמו. קונג-פו פנדה שבר את הרצף הזה, לא מעט (אני חושד) בזכות נוכחותו של מארק אוסבורן, אנימטור עצמאי מבריק (צפו בסרט הקצר שלו More). זהו, ככל הנראה סרט הפופקורן הטוב ביותר בכל הרשימה הזאת.
6) וול-אי – ושוב עולה התהייה האם אפשר לתת פרס לחצי סרט. חציו הראשון, נטול הדיאלוגים של וול-אי הוא לא פחות מיצירת מופת. בחציו השני הוא הופך להיות הרבה יותר שגרתי, גם אם הוא עדיין מפגין את ההברקות הפיקסאריות הרגילות. לפיקסאר היו סרטים שלמים יותר בעשור הנוכחי, אבל אף אחד מהם לא התקרב ל-וול-אי בחציו הראשון.
5) מרד התרנגולות – עוד סרט שאנשים נוטים לשכוח, משום מה, אולי בגלל שהוא יצא מוקדם מדי בעשור הנוכחי. אבל הסרט הזה מצליח לזקק את הגאונות החזותית והסיפורית של ניק פארק ואולפן אארדמן הרבה יותר מהניסיון המגושם שלהם להפוך את וולאס וגרומיט לסרט באורך מלא כמה שנים אחר-כך: מצד אחד קומדיה מצחיקה בטירוף, מצד שני דרמה מהפכת-קרביים על הרוע בעולמנו.
4) משפחת סופר-על – טכנית, זה סרט של פיקסאר, אבל האמת היא שהוא לא – זה סרט של בראד בירד. ענק הברזל נותר עדיין יצירת המופת הגדולה שלו, לטעמי (ומהניסיון שלו לביים סרט פיקסארי טיפוסי כמו רטטוי בכלל לא התלהבתי) אבל משפחת סופר על לא רחוק מאחוריו, גם בזכות התסריט המבריק, גם בזכות האיכויות החזותיות המרשימות, וגם בזכות ההעזה לעשות סרט אנימציה שיכול להתמודד בכבוד עם סרט אקשן מצולם מהליגה הראשונה.
3) המסע המופלא – רגע, אני שפוט של מיאזאקיוהוא מגיע אצלי רק למקום השלישי? נו, מה לעשות, החיים קשים. מיאזאקי, שממש לפני שבועיים ציין שלושים שנות פעילות כבמאי סרטים באורך מלא צייר בסרט הזה תמונה קודרת, פסימית ועגומה של ילדות ביפן במאה ה-21, שונה מאוד מזו האופטימית שהוא הציג בסרטיו המוקדמים יותר, עם כמה מהרגעים המרהיבים ביותר שנראו באנימציה מאז ועד היום.
2) נסיכים ונסיכות – טוב, לשים את הסרט הזה ברשימה, ועוד במקום כל-כך גבוה, זה בלוף – כי הוא מורכב בעצם מכמה סרטים קצרים שבוימו בעשור הקודם. אז מה. מישל אוסלו, אחד האנימטורים המוכשרים ביותר שפועלים כיום בצרפת, מפליא לשלב בין מסורות אירופאיות, אסייתיות ואפריקניות כדי ליצור סיפורי אגדה ייחודיים ומרגשים. בסרטים באורך מלא (חפשו את קיקירו והמכשפה או אזור ואסמר כשהם מפציעים פה מדי פעם בכבלים) הוא עדיין לא מספיק ממוקד, אבל בסרטים קצרים – שהסרט הזה שוזר אותם אחד עם השני בעזרת קטעי-קישור מקסימים לא פחות – יוצאות לו יצירות מופת אחת-אחת.
1) שחקנית המילניום – סטושי קון הוא השם הגדול השני באנימציה היפנית היום אחרי מיאזאקי, ועצוב שהקהל הישראלי נפל בין הכסאות – הוא קיבל רק את הדרמה המאוד-סימפטית-אבל-לא-יותר שלו, סנדקי טוקיו ואת הקשקוש היומרני פפריקה. שחקנית המילניום נשאר יצירת המופת שלו: דרמה מרגשת על היסטוריה, זיכרון וקולנוע, בצבעים חיים ואנימציה מדהימה. סרט האנימציה וסרט העשור שלי.
אבל אהבתי גם (בתחום האנימציה) את:
למעלה, לילו וסטיץ Interstella 5555″, מוצאים את נמו, בולט ו-רובוטים.
אבל איפה ''ענק הברזל''?
ציינת שהוא טוב יותר מ"משפחת סופר על" אבל לא הכנסת אותו לרשימה, בעוד את 'סופר-על' כן הכנסת.
הרשימה אחלה, דרך אגב. אנסה להשלים את החסר (ומתחילים עם "פרספוליס" וצפיה חוזרת ב"מרד התרנגולות" שחוץ מהיותו חמוד אני לא זוכר כלום).
במילניום הקודם, מן הסתם.
~
אירוני קצת, לא? :-)
כלומר, בדיוק בגלל אפקט שרק, שרק יישכח ברשימות העשור.
לא יודעת למה, אבל זה משעשע אותי.
זוהי דקת הקולנוע שלי לשנת 2009
טוב שחזרתם
לפי דעתי גוזף גורדון-לוויט (לעולם השאר קאמרון מ10 דברים שאני שונאת אצלך), הביא ביצוע ב500 ימים עם (של) סאמר.
מה שקורה של וודי אלן (הבמאי השני האהוב עליי), היה מוצלח מאוד, אבל אני חושב שוודי אלן התעצל לשחק בו (כידוע וודי אלן הוא שחקן מוצלח) ובמקום שם את לארי דיוויד (שנתן ביצוע טוב), אבל אני בטוח שאלן היה עושה זאת טוב יותר.
אה וטוב שחזרתם , גם אם זה לפעם אחת!!!
אוואטר עם 275 אלף צופים בישראל ב-20 יום
http://shivuk.themarker.com/news/index.dot?id=26332
ההכנסות מוערכות בכ-12 מיליון שקל.
עוד מהידיעה – הסרט עלה ב-2% השבוע.
מפיצי הסרט, א.ד. מטלון, מעריכים כי הוא יגיע ל-650 אלף צופים – שהם בדיוק מחצית מ-1.3 מיליון הכרטיסים שמחזיק הסרט הנצפה ביותר, טיטניק.
בסינמה סיטי לא ניתן להשיג כרטיסים בסופי שבוע וגם באמצע השבוע צריך להזמין כמה ימים מראש. וזה אחרי שהגדילו את מספר ההקרנות משבע ל-15 ביום.
ובינתיים, בארה''ב
החופש נגמר, אנשים חזרו לעבודה ובהתאם הכנסות הסרט מגיעות ביום שני לראשונה לאזור החד-ספרתי עם 8 מיליון דולר, ירידה של 53% מיום ראשון בו הסרט הכניס 17.3 מיליון דולר.
אלא שגם פה אוואטר בראש עם הירידה הקטנה ביותר בעשירייה הראשונה כאשר שאר הסרטים יורדים ב-60% ויותר, אלווין והצ'יפמנקס עם הירידה הגדולה ביותר של 71%, וה-8 מיליון דולר הם עדיין למעלה מפי 3 מהמקום השני – שרלוק הולמס עם 2.9 מיליון.
אבל אל דאגה, בסוף השבוע הקרוב אפשר להניח שאוואטר ישאר בפסגה וסוף השבוע הבא הוא סופש בן 4 ימים (יום מרטין לותר קינג) כך שזו עוד הזדמנות לערום עוד כסף.
ובינתיים, בישראל
הפניה בשער 'ידיעות אחורות': "מה חושב סבר פלוצקר על הסרט אוואטר".
אז מה הוא חושב? הטענות הפבלוביות הרגילות: "יותר ממילארד דולר, תוצר לאומי של בורונדי וליבריה, ביזבז הקהל המערבי המפונק על כרטיסים לסרט זבל המוקרן במיטב בתי הקולנוע תחת הכותרת נטולת המשמעות 'אווטאר"' בלה בלה יכלו להציל עם זה ילדים אפריקאים צמאים בלה בלה והוא ממשיך: "חוויה תלת ממדית? תשכחו מזה. התמונות מרצדות מול העיניים החמושות במשקפיים בטכניקת הקרנה משונה שאינה מאפשרת להתרכז בנעשה על המסך: הנופים והיצורים המפוברקים נראים עוד יותר מפוברקים…" ובסוף הוא מבקש מההורים לא לקחת את הילדים לסרט בשביל לא "לקלקל לעד כדי כך את טעמם החזותי" (ואם לקחת, אז רק לגרסת הדו-מימד).
את הטיעונים המשומשים והמטופשים של 'למה להשקיע בסרט אם אפשר לחפור בארות מים באפריקה' עוד אפשר לקבל אכשהו (ז"א הוא היה צריך למלא את המאמר במשהו) אבל כישלון חזותי? הגיוני יותר שיש כשלון חזותי אצלו, בראיה שלו. או שהוא פשוט שונא מד"ב, מה שמעלה את התהיה מדוע הוא בכלל הלך לסרט ולמה ביקשו ממנו לכתוב מאמר דעה בעניין.
דבריו רלוונטיים כמו עיתונות הפרינט בה הוא כותב
מהפסקה שציטטת, הוא לא בא בטענות למי שהשקיע כסף בסרט,
אלא אל הקהל שקנה כרטיסים עבורו, וזו טענה מטומטמת עוד יותר. אני מבין שהוא מצפה מהקהל לא ללכת לקולנוע ולהשאר בבית?
הוא כנראה מצפה מהם לנסוע לבורונדי.
ובינתיים, בישראל
"את הטיעונים המשומשים והמטופשים של 'למה להשקיע בסרט אם אפשר לחפור בארות מים באפריקה' עוד אפשר לקבל אכשהו"
זה דווקא הטיעון הנורא מכולם -"אני לא אוהב את המוצר, אני לא רואה סיבה שיתקיים, תחשבו מה אפשר היה לעשות אם כל הכסף הזה…". טענה כזו ניתן לקבל רק אם מרחיבים לרעיון הכללי של – "זה איום ונורא שאנשים מוציאים כסף על בידור ותרבות כשאנשים אחרים גוועים ברעב"
אחרת אפשר היה לכתוב באותה מידה: תחשבו כמה אנשים קנו עותק של "החטא ועונשו" (במחיר של 60-88 ש"ח לעותק), כמה טוב אפשר היה לעשות עם כל הכסף הזה?
באמת סיוט להזמין כרטיסים
גם אם רוצים להזמין מראש – כל הכיסאות לסופ"ש נחטפים מיד.
פעם אחת, מהרגע שבו בחרתי את הכיסאות הבודדים שנשארו ועד שלחצתי על ה'אשר', מישהו כבר הספיק לקחת אותם.
מתסכל משהו.
אה, זה לא אמור להיות אפשרי
כשאת בוחרת כסאות הם נשמרים עבורך ונרשמים כ"תפוסים" במשך כמה דקות.
לפחות דבר אחד בטוח:
יהיו עוד הרבה הזדמנויות לראות אותו ב3D.
בקשה לעזרה בנוגע לאווטאר, בבקשה כנסו
יש לי "עין עצלה" ואין לי משקפיים.
עד אווטאר לא היה סרט(כפי שרד ציין) שהצדיק באמת את התלת מימד, אז לא התרגשתי מהעניין. עכשיו אני מת לקחת את אשתי לסרט, אבל הבנתי מחפירות באינטרנט וגם מASAF-TV שלא אוכל לראות את הסרט ב3D, אז חיכיתי שאוכל לשאול את זה כאן:
האם יש דרך בה אוכל לראות את הסרט בתלת מימד, או שנלך להקרנה הרגילה ואז אשתי תפסיד את החוויה (עלי אני לא מדבר)?
—
עורכים לשעבר/לשעתיד – אנא אל תמחקו את השאלה והתשובות, אני מאמין שזו אחת מהסיבות שיש (עדיין!) את האתר הזה.
תודה מראש לכל הדגים.
וכי למה שנמחוק?
ככל שהבנתי, אם אתה סובל מעין עצלה תוכל לראות את הסרט, כל עוד תרכיב את המשקפיים – הוא רק לא יהיה תלת-מימדי עבורך. הוא עשוי להיראות כהה יותר מהקרנה דו-מימדית רגילה, אבל אני מניח שזה שווה בשביל לתת לבת הזוג ליהנות.
אני לא מבטיח שום דבר; יש הרבה דברים בקשר לתלת-מימד שעדיין לא ברורים לי עד הסוף.
זה לא המשקפיים עם האדום ירוק?
כלומר, אני מפחד שאראה תמונה כפולה בשני צבעים, או תמונה מטושטשת מאוד.
אם אתה צודק,זו תהיה הקלה עצומה בשבילי.
ממש, אבל ממש לא.
משקפי אדום-ירוק הם שיטה פרימיטיבית של תלת-מימד, שנזנחה (בקולנוע, לא במוספי סופ"ש של עיתונים ישראליים) לפני שנים. הדור הנוכחי של תלת-מימד משתמש במשקפיים עם עדשות מקוטבות (כלומר, הן נראות שקופות). גם אם עוצמים עין אחת, זה לא אמור להפריע לראות את הסרט.
רק לחדד את מה שנראה לי שהבנתי -
אם תוריד את המשקפיים באמצע הסרט, התמונה תישאר ברורה וחדה רק לא תלת מימדית? אתה מכיר מישהו שבדק את זה?
לא
אם אתה מוריד את המשקפיים, אתה רואה שתי תמונות שמוקרנות אחת על השניה, ויוצרות יחד תמונה מטושטשת ולא מובנת. אבל כל עוד אתה מרכיב את המשקפיים, תראה תמונה חדה, גם אם אתה רואה רק בעין אחת.
(חדה וצבעונית, צריך להוסיף).
תודה רבה.
עוד חודש, כשיהיו כרטיסים ולי יהיה כסף – נלך לראות בתלת מימד.
אגב, אני שמח שחזרתם.
אני חושב שבקשר לצבעונית זה לא מדוייק
למיטב ידיעתי כל עין אמורה לראות צבעים שונים (בהתאם לעדשה התלת מימדית). בנוסף, אם תוריד את המשקפים באמצע הסרט רק החלקים התלת מימדים בסרט (פלוס התרגום, אם יש) יראו לך מטושטש (זה לא פוגם משמעותית באיכות הצפיה).
הסבר: אומנם אתה לא מקבל את אותם משקפיים אדומות ירוקות כמו בעבר, אבל הטכניקה זהה. כל עין רואה צבעים מסוימים שיחודים לה. אני לא יודע איזה מהעיניים עצלה אצלך, אבל אם זאת עין ימין לדוגמה, לא תוכל לראות את הצבעים ירוק ואדום (תראה אותם בגוונים שונים של כחול). אני הייתי ממליץ לך לוותר על המשקפים, ולראות את הסרט בדו מימד רגיל (לא תרגיש הבדל משמעותי, אני יכול להבטיח לך).
לא נכון/לא מדויק
"רק החלקים התלת מימדיים בסרט" ייראו לך מטושטש – כן, רק ש"החלקים התלת מימדיים" הם כל הסרט. האלמנטים ה"רחוקים" בתמונה ייראו מטושטשים פחות מה"קרובים", אבל מכיוון שכמעט בכל פריים יש משהו "קרוב", חלק מהתמונה תמיד ייראה מטושטש.
באחת משתי שיטות ההקרנה בארץ ההפרדה בין התמונות שרואות העיניים היא באמת על פי תדרי צבעים, אבל זה לא שאתה רואה צהוב רק בעין אחת ואדום רק בעין השניה. התמונה שכל עין רואה היא מעט שונה מהשניה, אבל זה ברמה שקשה (אי אפשר?) להבחין בה במודע. שתי התמונות נראות צבעוניות לגמרי.
ארכיון מפולניה
והנה הסבר שכתב אי אז פלוני בשם ד. פישלר. מסתבר שמאז, אותו אדון הפך את קשקשיו…"זכרו שבסופו של דבר זו לא הטכנולוגיה שקובעת, אלא הסרט. גם התלת-מימד הטוב ביותר בעולם לא יהפוך סרט גרוע לטוב."
http://net.nana10.co.il/Article/?ArticleID=571802
ומאז, יצא אוואטר.
נו? 'אווטאר' הוא לא סרט גרוע.
'אווטאר' הוא לא סרט גרוע.
סרט *טוב* בלי הטכנולוגיה הוא לא. אני יודע שזה טיעון קלוקל, כי אף אחד לא היה עושה את הסרט הזה בלי הטכנולוגיה, אבל בכל זאת…
ונשמעתי קטנוני, אז אני אסביר. בעקרון סתם רציתי ללנקק הסבר נחמד מאוד (קודוס) שקראתי מזמן, אז חיפשתי אותו, וקראתי שוב כדי לרענן את הזיכרון. להפתעתי גיליתי שהוא נכתב באתר נענע ע"י דורון פישלר. סתם חשבתי שזה משעשע שדעות משתנות (ואפילו חיובי) ורציתי לכתוב את זה בהערת שוליים, אבל מכיוון שלא היה לי מה להוסיף, הערת השוליים השתלטה על כל ההודעה.
נכון, הוא סתם בינוני.
החוויה (תלת מימד + אפקטים חדשניים) היא זו שהופכת אותו למופתי, לא הסרט שבתוכו.
היי, שמי אסף ואני לא יכול לראות תלת-מימד
(ועדיין נהניתי מאוואטר).
ובכן, המקרה הפרטי שלי הוא עין עצלה שלא טופלה כראוי בילדות, לא בגלל הזנחה נפשעת של ההורים שלא שיערו שזה יגרום לבנם לא-ליהנות מחוויית התלת-מימד אלא כי ילדים לא אוהבים להרכיב משקפיים עם עדשה סגורה בגיל 5. בנוסף, ישנו הפרש גבוה בין שתי העיניים (3.5 ו-1 למתעניינים) מה שגרם לכך שהמח שלי בעצם לא "משתמש" בעין אחת. שתי העיניים בריאות ותקינות טפו טפו חמסה חמסה, אלא שלצרכי ראיה המח משתמש בעין אחת ומבטל את העין השניה. כשאני בלי משקפיים העין החזקה יותר (מספר 1) היא העין ה"ראשית" ועם משקפיים/עדשות העין החלשה יותר דוקא היא ה"ראשית".
כתוצאה מכך אין באפשרותי לצפות בתלת מימד. גיגול שטחי שעשיתי לא מזמן בגלל כל ענין התלת-מימד גילה שיש טכניקות לימוד כאלו ואחרות לגרום לעיניים לעבוד בו זמנית ואחוזי ההצלחה גבוהים למדי (והטיפול גם אפקטיבי למבוגרים עד גיל 50 לערך). לא בדקתי לעומק האם ניתוח לתיקון פזילה יפתור את הענין או שמא הוא ענין קוסמטי בלבד. אני מניח שהענין יהפוך לי לדחוף יותר כאשר יהיו יותר סרטים בתלת-מימד.
ובחזרה לסוג של און-טופיק – סרטי תלת-מימד מוקרנים משתי עדשות שונות/מקרנים שונים/תמונות שונות/מקגאפין כך שללא המשקפיים אתה תראה למעשה תמונה מטושטשת ולא בפוקוס. כלומר המשקפיים הם חובה גם אם אינך מסוגל לחוות את התלת-מימד עצמו, בלעדיהם פשוט לא יהיה ניתן לצפות בסרט כראוי. את המשקפיים ניתן להרכיב על גבי זוג משקפי ראיה (קצת לא נח בהתחלה אבל מתרגלים מהר) ועם עדשות מן הסתם זה הרבה יותר נח.
טו מייק א לונג סטורי שורט – חייבים את המשקפיים גם אם אין אפשרות לחוות את התלת-מימד.
שאלה רפואית מעניינת
סליחה שאני משתמש בך בתור דוגמה: נניח שמחר אתה עובר ניתוח שמחזיר את שתי העיניים שלך למצב תקין ושווה לחלוטין. האם מאותו רגע תוכל לראות תלת-מימד?
התלת מימד לא נוצר בעיניים אלא במוח. אם מאז שנולדת אתה "משתמש" רק בעין אחת, אז בעצם המוח שלך מעולם לא למד לעשות את האיחוד בין שתי התמונות שגורם לראיית עומק. אז למעשה, גם אם רפואית שתי העיניים יהיו בסדר, יכול להיות שעדיין לא תוכל לראות תלת מימד, לפחות עד שלא "תתאמן" בזה? או שאיחוד התמונות משתי העיניים חרוט ב-ROM של המוח מראש, כך שאין צורך "ללמוד" אותו? מסקרן אותי אם מישהו בדק כבר את השאלה הזאת.
אני לא זוכר איפה קראתי את זה,
אבל כן, מישהי שעשתה ניתוח כזה פתאום החלה לראות תלת מימד, וסיפרה על זה בפורום אמריקאי שדן בבעיה הזו עם הסרט "בולט".
גם אני זוכר שקראתי משהו כזה.
אבל האמת היא שלדעתי האישית אתם לא באמת מפסידים שום דבר. תלת-מימד זה דבר מאוד נחמד. זה גורם לחלק מהעצמים (או במקרה של 'אווטאר' – כולם) להרגיש מדי פעם בולטים יותר ולפעמים זה משיג אפקט של כאילו משהו יוצא אלייך מהמסך. 'אווטאר' לא משתמש בגימיק הזה, אלא הוא פשוט משתמש בתלת בכדי לגרום להרגיש יותר "בתוך הסרט" על ידי זה שהוא מבליט הכל. אבל לטעמי זה לא באמת כזה משהו מיוחד כמו שעושים מזה ושתהנו ותרגישו "בתוך הסרט" גם בלי התלת-מימד. כי הסרט מרהיב ויזואלית בלי קשר.
גיגלתי ''עין עצלה תלת מימד תיקון''
זו התוצאה הראשונה
http://www.starmed.co.il/forum/79/msg/2876641
לXXX שלום,
ליקוי בראייה תלת מימדית קשורה לתיאום בין שתי עיניים, האם עברת ניתוח בעיניים? סובל מפזילה? עין עצלה?
על מנת לתקן את הליקוי חשוב לדעת ממה הוא נובע. ישנם מקרים בהם ניתן ע"י הרכבת משקפיים/תרגילי עיניים ומקרים שלא.
בהצלחה!
בברכה,
יאדה יאדה
בקיצור – לפי הנ"ל, ישנם מקרים שכן, ישנם שלא.
שאלה קוגניטיבית מעניינת
ניסוי שקראתי עליו לאחרונה גרם לקופים עיוורי-צבעים להתחיל לראות צבעים (באמצעות טיפול גנטי). תוך זמן קצר, ולבד, הם למדו לזהות צבעים. דהינו, אפילו בגיל מבוגר המוח (לפחות של קופים; בענייני צבעים) מסוגל להתרגל לעבד מידע ויזואלי מסדר חדש לחלוטין.
ודאי שבדקו...
כשיש פזילה, העין הפוזלת בדר"כ נהית עצלה אם לא מטפלים בה בילדות. זה אומר שתפקודים שונים שהעין רגילה עושה, לוקים בחסר. (במקרים רבים אפשר לשפר זאת ע"י תרגול).
מכיוון שהעין לא מכוונת למקום הנכון, הדמות שמתסכלים עליה "מקרינה" לנקודות שונות ברשתית של כל עין ולכן בדר"כ לא נוצרת ראייה דו- עינית ולא ניתן לחוות סטריאופסיס (תלת מימד).
אבל, במקרים ספציפים, המוח מצליח ליצור אדפטציה שנקראת abnormal retinal correspondence ובעצם גורם לתיאום בין הנקודות השונות על מנת לקבל סוג של ראיה דו עינית וסטריאופסיס.
לגבי ניתוח פזילה- יש דרגות שונות של עין עצלה, אבל בדרך כלל יהיה צורך בתירגול מכיוון שמרכז הראיה לא התפתח כמו שצריך (לא מבחינה פיזיולוגית אלא מבחינת הקשר למוח) והניתוח לא מספיק. בשביל שנוכל לראות תלת מימד, העין העצלה צריכה להשתפר בתיפקוד כדי שמוח יתחיל להתייחס אליה כשווה לעין הטובה. לא מספיק רק ליישר את העין.
ואותי סיקרן,
עוד מהפעם הראשונה שנושא התלת מימד עלה באתר ואנשים התוודו שהם לא מסוגלים לראות בתלת מימד, איך בעצם זה לראות כל הזמן בדו מימד? מה, הכל שטוח? הכל קרוב באותה המידה?
(ואל תגידו לי לעצום עין אחת. כשאני עוצמת עין אחת המוח שלי משלים את התמונה לבד ואני רואה בתלת מימד).
לגבי עצימת עין אחת
אני חושבת שהטריק יעבוד רק אם תהיה במקום חדש שאת לא מכירה, וכמו כן העצימה צריכה להיות ממושכת ולא לכמה שניות.
יש רמזי עומק דו-עיניים ורמזי עומק חד-עיניים,
ובעלי עין אחת עדיין משתמשים ברמזי העומק החד-עיניים (למעשה, ביעילות רבה יותר מבעלי שתי עיניים), ולעתים גם באלה שבמקור הם דו-עיניים (באמצעות הסטה קטנה של הראש, למשל, כמו שעושים חתולים כשהם מתכוננים לזנק, שמאפשרת למוח להרכיב תמונה תלת-מימדית טובה יותר).
ככל שאני זוכרת, הבעיה הגדולה של אנשים עם פזילה או פגם אחר שמפריע לתפיסה התלת מימדית היא ברמת המוח ולאו דווקא ברמת העיניים. האותות הלא-משתלבים משתי העיניים מפריעים אקטיבית ליצירת הנתיבים שמאפשרים לראות כראוי בתלת-מימד. אבל הזיכרון שלי בנושא אינו שלם ועברו כמה שנים מאז שלמדתי אותו, בהחלט יכול להיות שהזיכרון שלי חלקי או שדברים השתנו מאז בידע הקיים בתחום.
אני זוכר את זה ממה שכתבת באג'נדה,
אבל לא הבנת, אין לי משקפי ראייה בכלל. נפטרתי מהם בגיל 15.
אתה ראית את הסרט בדו מימד, נכון? תקן אותי אם אני טועה.
(אגב, בדו מימד זה WIDE אמיתי, לעומת התלת, שהוא יותר מרובע בפורמט. זה משהו שקמרון התעקש עליו, כי הוא טוען שהתלת נראה טוב יותר אם יש יותר גובה לתמונה, ונראה לי שהוא בכ"ז מבין משהו בתחום)
הייתי שמח אם מישהו עם בעיה דומה שראה את הסרט בלי משקפי ראיה ב3D יוכל לספר חוויות.
הרי לפחות כמות מסויימת של אנשים בארצנו כבר ראו אותו, נכון? אני בטח לא היחיד עם הבעיה…
ראיתי בתלת-מימד
או אם נדייק, הייתי בהקרנת התלת-מימד, אותו טרם פגשתי באופן אישי.
על פי פרסומים צפו עד כה בסרט בארץ כ-275,000 צופים. על פי סקר שפורסם לא מזמן כ-20% מהציבור מטקבק מה שאומר שיש כ-55 אלף מגיבים פוטנציאלים. אלא שאחוז האנשים עם עין עצלה הינו 2 אחוזים. עכשיו צריך לעשות חתכים והצלבות בין בעלי עין עצלה לבין אנשים שמגיבים באינטרנט. אם נניח שהיחס נשמר אזי מתוך 5500 צופים בעלי עין עצלה יש 1100 שמגיבים. עכשיו צריך לבדוק מי מהם גם מסתובב כאן.
(נדודי שינה + שובו של עין הדג = התגובה הנ"ל)
חוות דעת נוספת
גם לי עין עצלה, עם הפרשי מידות גדולים יותר (0.75 מול 6) ועבורי חווית התלת-מימד בקולנוע מושלמת. אמנם עד היום יצא לי להתנסות רק באיימקס-3D (בביוולף ובאוואטר) כך שייתכן שבשיטות הקרנה אחרות המצב שונה, אבל זה נשמע לי לא סביר.
חוות דעת נוספת
ואולי כדאי להוסיף, למען המתעניינים, שאין לי משקפיים, מעולם לא היו, ומכללא – בסרטים צפיתי ללא אמצעי עזר מלבד משקפי-התלת-מימד שחולקו באולם.
תודג. אגב, אם אתה כבר כותב, תחתום משהו.
שאלה.
האם אוואטר עובד בפני עצמו? כאילו, מישהו ראה אותו בדו מימד?
אני.
וזה עדיין סרט מדהים וסרט השנה שלי.
האביר האפל או אווטאר?
אחרי הכול מדובר בשני להיטים ענקיים שהגיחו לקראת סוף העשור ודי קרעו לשאר הסרטים בעשור את הצורה. גם מבחינת ביקורות שניהם קיבלו ביקורות מצויינות. אז מה דעתכם, האביר או אווטאר?
וול-E.
אווטאר: ב-30 שניות, מבוצע על ידי ארנב (ושממית)
http://net.nana10.co.il/Article/?ArticleID=690474
איפה הלייק כאן?!
לקראת סוף השנה - תהיה (שבטח פינגווין ידע לענות עליה):
שמתי לב שבמהלך כל השנה הקודמת, היו רק שני סופי שבוע בהם הסרט שעמד במקום הראשון בטבלת שוברי הקופות הכניס פחות מ-20 מיליון דולר (סרט ההופעה בתלת מימד של האחים ג'ונאס והסרט של טיילר פרי בשבוע השני שלו). האם מדובר בשיא או שהיו עוד שנים בהם היו מקרים כאלה?
לא יודע
אני פשוט שמח שאלה שני הסרטים שזכו לתואר המפוקפק. מה שכן ברור זה שאם יש כאן שיא, הוא ימשיך וישבר ככל שמחירי הכרטיסים עולים והפצות הסרטים מתרחבות.
פרס כואב אבל תמשיך
לסרט הגרוע שלא הייתי מתנגד לראות אותו נמשך גם עשר שעות: 'שבע נשמות'. רוזריו דוסון ו-וויל סמית בסרט אחד. אחרי פסגה כזאת הקולנוע יכול להתפגר בשקט.
אוקי, אווטאר לא יעבור את טיטניק
ככה אני מרגיש בעקבות איך שזה נראה עכשיו
החופשות נגמרות, כולם חוזרים לעבוד. לאווטאר תהיה ירידה השבוע והוא יכניס לפי מה שהבנתי רק בסביבות ה-50 מיליון, ובטח בשבועות שיבועו אחרי זה הוא ימשיך לצנוח בהכנסות.
הוא נמצא כרגע באיזון המיליארד ומאה שלושים מיליון דולר, נותרו לו עוד שבע מאות מיליון בכדי לעבור את טיטניק. אני מעריך שהוא יגיע לפחות למיליארד וארבע מאות מיליון דולר, אבל לא באמת יתקרב לשבע מאות או שמונה מאות.
נשמע הגיוני לא? או שנראה לכם שהוא כן יעבור את טיטניק?
אוקי, אווטאר לא יעבור את טיטניק
האמת שהוא כבר אכשיו במקום השני אחרי טיטניק, גימס קמרון נמצא בתחרות עם עצמו.
http://www.imdb.com/boxoffice/alltimegross?region=world-wide
אני דווקה חושב שיש לו סיכוי וזה בגלל שטיטניק הגיע לסכום שבו אווטאר נמצא כרגע בהרבה יותר זמן, בעצם זה נראה כמעט בטוח שקמרון ינצח את עצמו. אבל מצד שני כבר טעיתי בעבר.
זה גם לא כל-כך משנה, לקמרון כבר אכשיו יש את שתי המקומות הראשונים ויהו לו גם כל האנשים יפסיקו ללכת לאווטאר היום. למרות שתמיד הייתה לי בעיה עם טיטניק במקום הראשון, עם אווטאר אין לי שום בעיה בכלל, להפך, אני לא חושב שיש סרט ראוי יותר (שר הטבעות נמצאה במקום השלישי – שיט, הטיטניק הזה)
אולי לא קראת טוב את מה שאמרתי.
אני יודע שהוא במקום השני אחרי טיטניק. זה לא משנה, והסברתי למה.
אתם מודעים לזה שהחשבון שלכם כנראה שגוי?
לא התחשבתם באינפלציה. קראתי שבשל ירידת ערך הדולר יוצא שהסרט הרווחי ביותר בכל הזמנים הוא למעשה "חלף עם הרוח".
נכון,
אבל הדיון הזה עוסק ברווחים נטו. עם התחשבות באינפלציה זה עסק אחר (ובו טיטניק גם לא במקום הראשון וגם בפער גדול מאוד מעל אוואטר).
אני יותר דואג בקשר לסיכוייו לעבור את ''האביר האפל''
ורק אחר כך חושב על לעבור את "טיטאנק", אומנם נראה שהוא בדרך לעקוף את בטמן ולהפוך לסרט השני הכי רווחי, אבל הכנסותיו יורדות די מהר, ואם בסוף שבוע הקרוב תהיה לו ירידה חדה מדי (הכנסות של 30 מיליון, נגיד) גם לא יהיה לו סיכוי לעשות זאת.
הימור שלי : הוא כן יכניס יותר כסף מ"האביר האפל" אבל עם פער קטן-קטן, לא יותר.
אבל... הוא כבר עבר את 'האביר האפל'
אלא אם כן אתה מדבר על ההכנסות בתוך ארה"ב בלבד (ומה זה בעצם משנה כל כך?).
גם 'מישהו' שפתח את הפתיל דיבר עם הכנסות מתוך ארה''ב.
אם אני לא טועה. מה זה משנה? טוב, קודם כל המפיקים מכניסים יותר מהכנסות בארה"ב, שנית, ההכנסות בארה"ב מעניינות יותר בעיקר בגלל שאפשר לעקוב אחריהן באופן סדיר בעוד הכנסות של כל העולם מתעדכנות כל שבוע (ולפעמים יותר) והן כמעט אף פעם לא צפויות.
טוב, אני יודע למה יותר נח לעקוב אחרי ההכנסות בארה''ב
משבוע לשבוע. אני בעצמי הסברתי את זה לא פעם. אבל אם אנחנו מדברים על הישגים גלובליים, 'אווטאר' הוא *כבר* יותר גדול מ'האביר'. למה שההישג הזה לא ייחשב רק משום שבמדינה ספציפית אחת הוא לא עקף אותו?
*עדין*
הימור מעודכן שלי
אם נאמין להערכות של ניקי לגבי הסופ"ש הזה (הרביעי של אווטואר בארה"ב) – 46 מיליון דולר – זה חתיכת הישג שאי אפשר להמעיט בחשיבותו.
בסופ"ש הרביעי שלו, האביר האפל עשה "רק" 26 מיליון. טיטאניק, לעומתו, עשה כמעט 29 מיליון. זה למעשה הסופ"ש שמבדיל בין ההצלחה ארוכת-הטווח של טיטאניק לספרינט של האביר האפל. זה הסופ"ש הראשון שבו טיטאניק מנצח גם את האביר האפל וגם את כל שאר הבלוקבאסטרים של השנים האחרונות (ומכאן הוא רק מגדיל את הפער).
ובכן, נראה שאווטאר דומה יותר בהתנהגותו לטיטאניק מאשר לאביר האפל. ואם עד השבוע היה אפשר לתלות את ההצלחה בחגים, עכשיו כבר אין נסיבות מקלות.
46 המיליונים של אווטאר מהווים שיפור של כ-75% ביחס לסופ"ש המקביל של האביר האפל. האביר האפל הכניס, אחרי הסופ"ש הרביעי שלו בארה"ב, בסה"כ עוד 92 מיליון. אווטאר לעומתו צפוי לעשות הרבה יותר. הערכה פסימית תעניק לו, לאור הישגי הסופ"ש הזה, 75% יותר מה-92 מיליון של האביר, כלומר 161 מיליון, מה שיביא את הטוטאל שלו ל-586 מיליון. הערכה סבירה יותר תיקח בחשבון שהוא ישרוד זמן ארוך יותר בקולנועים, ולכן יכניס סכום גדול עוד יותר.
בשורה התחתונה, נראה שאפשר להמר במידה גדולה מאוד של ודאות, שאווטאר ינצח את האביר האפל גם בתוך ארה"ב. המאבק האמיתי הוא בין קאמרון לבין עצמו, והשאלות שנותרו פתוחות הן איזה מהקאמרונים יחזיק במקום הראשון ואיזה בשני (הן בתוך ארה"ב והן בעולם כולו).
ההימור המקורי שלי לגבי אווטאר היה 591 מיליון בארה"ב ו-1.9 מיליארד בעולם כולו.
כרגע יש לי תחושה שהייתי אופטימי מדי לגבי ההכנסות הגלובאליות, ולא מספיק אופטימי לגבי ההכנסות בארה"ב. אבל למרות זאת, אני אשאר עם ההימור המקורי שלי.
אבל איך הם יודעים שבשבועו הרביעי
"אווטאר" יכניס 46 מליון, ההכנסות שלו מיום שישי עומדות על 13 מיליון דולר ואין לי מושג איך זה יכול להוביל להכנסות של 46 מיליון, זה נראה יותר קרוב להכנסות של 35-40 מיליון, שגם זה טוב מאוד והרבה יותר טוב מהכנסותיו של 'האביר'.
אבל עדיין, אני לא מבין איך אתה יכול להיות אופטימי שהוא יתקרב להכנסותיו של "טיטאניק".
אז נכון שבארבעת שבועותיו הראשונים הוא עשה הרבה יותר ממה שעשה "טיטאניק" לפני 12 שנה, אבל הכנסותיו של "אווטאר", בניגוד להכנסותיה של הספינה, יורדות, ומהר. תוך שבועיים-שלושה הכנסותיו יהיו בסביבות ה-10 מיליון ואז במהירות יצנח לעבר המספרים החד ספרתיים (במיליונים), בעוד "טיטאניק", במקביל, נהנה מהכנסות של עשרים מיליון-15 מיליון גם בשבועו העשירי ובזה שאחריו, וכך הוא יסגור פערים ויעבור את "אווטאר" שמתנהג כמו כל בלוקבאסטר רגיל, שבוע אחד טוב (שבועיים טובים, במקרה שלו, בגלל החג) ואז ירידות חדות למטה (למזלו, זה לא בסביבות ה-50% אבל גם לא רחוק משם).
את 'האביר' הוא יכול לעבור, אני לא אופטימי יותר מדי גם בקשר לזה, הכל כנראה יהיה תלוי בשבועיים הקרובים.
כל זה לא אומר שאני לא אוכל את הכובע ברגע שיכתירו את קמרון כמלך העולם.
קודם כל,
ניקי פינק מדווחת ש"אווטאר" עשה בסביבות 21.2 מיליון דולר ביום שבת, אז זה למה ההערכות ל-48 מיליון בסוף השבוע לא מוגזמות ויש דרך להסבירן.
שנית, "ירידות חדות"?!?! הסרט הזה ירד בסוף השבוע השני ב-2%, בסוף שבוע השלישי ב-9% וכעת הוא הולך לרדת ב-30%. סלח לי, אבל זה ממש ממש לא "חד" לדעתי. זה בערך מה שהיה קורה ל"טיטניק" אם הוא היה יוצא כיום, בתקופה שבה אין דבר כזה בלוקבסטרים מגה-ענקיים בעלי הכנסות סוף שבוע ראשון של 30 מיליון.
*אבל* הכנסות סופי השבוע השני והשלישי של הסרט
הם סופי שבוע של חג – מעין בונוס, בעצם, כל שלושת השבועות הראשונים של הסרט הם יותר כמו סוף שבוע אחד ארוך, ולכן סוף השבוע הרביעי (הנוכחי) הוא סוף השבוע השני האמיתי שלו, ונכון, הירידות לא ממש חדות, אבל ה-30% שהוא ירד (ובשובע הבא בטח עוד 30% ובזה שאחריו אותו הדבר וכו') הן לא ה-2% ש'טיטאנק' חווה משבוע לשבוע (ואפילו עליות מדי פעם!).
ההכנסות מיום שבת בהחלט מפתיעות אותי, יש חג? יום לותר קינג או משהו?
שוב, אני ממש שמח ש"אווטאר" מצליח, והלוואי ויצליח להיות הסרט הכי מצליח אי-פעם.
כמה? 50 מיליון!
(מישהו זוכר שפעם עין הדג היה מקבל את גולשיו בקריאה המרגשת הזו?).
50.3 מיליון ועוד קצת. זה מה שאווטאר עשה בסופ"ש הרביעי שלו. סכום שלא היה מבייש בלוקבאסטר סביר בסופ"ש הבכורה. המתחרים שלו מהשנים הקודמות עשו בשלב הזה (סופ"ש רביעי) בין 26.1 מיליון (האביר האפל) ל-28.7 מיליון (טיטאניק). כלומר, אווטאר לא רק שיפר את השיא של טיטאניק, הוא כמעט הכפיל אותו.
בקצב הזה, נראה לי שהוא בהחלט יעבור את ה-600 מיליון בארה"ב (ואני לא אתפלא אם הוא יגיע אפילו ל-650). ויש סבירות גבוהה שהוא גם ישבור את מחסום ה-2 מיליארד בעולם.
מלך העולם.
לפי התחזיות של ניקי אווטאר יכניס השבוע
40 מיליון דולר:
http://www.deadline.com/hollywood/friday-avatar-makes-it-four-1s-in-a-row/
כלומר כנראה שצדקתי. בגלל שנגמר החג עכשיו אווטאר יסבול מירידות של סרט רגיל. אז כנראה שהוא באמת לא יעבור בסופו של דבר את טיטניק.
יאוווווווווווווווווווווו
אני אוהב אותכם עין הדג! תודה, תודה, תודה, תודה שחזרתם(גם אם זה זמני)..
יחי עין הדג!(אני אקרא את הכתבה שאני ארגע קצת מההלם)
לא הזכרת את הטריילר הטוב של השנה,
הטריילר ל"Where the Wild Things are". שילוב של קטעים מרהיבים מהסרט עם שיר מצוין וגם רלוונטי של הארקייד פייר.
http://www.youtube.com/watch?v=2NOkQ4dYVaM
וקישור:
http://caseydonahue.tumblr.com/post/228349617/ran-into-these-guys-on-the-train-they-win
פרומו, אבל קשור לאווירת הסיכומים
ברשימות סיכומי 2009 בקולנוע הופיעה לצד החשודים המיידיים גם דרמה צרפתית צנועה בשם "שעות הקיץ" (Summer hours).
בסקר המבקרים השנתי של האינדיווייר[1], כדוגמה אחת מיני רבות, זכה הסרט במקום הראשון, כשהוא מקדים את טרנטינו שהגיע למקום השלישי, ואת האחים כהן שחלקו את המקום השני עם "מטען הכאב".
גם הסרט הזה לא נרכש להפצה קולנועית בארץ, וגם בו ניתן לצפות רק בערוצי הסרטים של yes.
"שעות קיץ" (במאי: אוליבייה אסייאס; שחקנים: ג'ולייט בינוש, שארל ברלינג) ישודר ביום שלישי הקרוב בשעה 22:00 בערוץ yes3, והוא מומלץ בחום.
כמה זמן אוואטר ירוץ בקולנוע?
אני רוצה ללכת לראות אותו, בירושלים, ואין לי כל-כך מתי. מישהו יכול לעזור לי ולתת לי דד-ליין משוער?
הרבה הרבה זמן.
השנה שלי.
לא הייתה יבשה כמו 2008, אבל עדיין לא משהו. לא נהנתי ממזרים חסרי כבוד, חיבבתי את למעלה, שנאתי את השומרים, שכחתי לחלוטין את הארי פוטר (מה, היה עוד סרט? אני אפילו חושבת שנהנתי!) ולא סבלתי באוואטר. באופן עצוב למדי, אפשר לומר שהסרט שהכי נהנתי ממנו השנה בקולנוע היה סטאר טרק (נטול כל ערך תזנותי, אבל מהנה כל כך). מצד שני, ללא ספק שיפור מ2008.
לגבי אוואטר, קודם כל אני חייבת להתוודות – הייתי בטוחה שהוא מצולם בזמן שראיתי את הסרט, בטוחה. רק שבוע אחר כך גיליתי שהתלת מימד זה לא הטכנולגיה המדהימה שלו שכולם דיברו עליה, אלא הCGI והmotion capture. פאדיחה. זה מה שקורה כשאין עין הדג לעדכן אותך בדברים.
מבחינת הסרט עצמו הוא אכן נראה טוב ויזואלית, אבל הדמות הנשית הראשית הייתה לחלוטין נטולת אופי, והסרט היה כל כך מועתק מכל כך הרבה יצירות אחרות, החל מפוקהונטס וכלה באיירון מן. אם כי לטובתו, הוא היה פחות מתיש ממה שחשבתי שהוא יהיה.
חבל שאין ביקורת, בא לי לקטר עליו עוד קצת.
ולסיום, אם כבר סרטים – אז לכו לראות שרלוק הולמס. נכון, אין שום קשר בין הסרט לבלש מהמאה ה19, ובאותה מידה יכלו לקרוא לסרט "הארי פוטר" או "ג'יימס בונד", אבל אלוהים – שני השחקנים הראשיים!
בחיים שלי לא ראיתי כזאת דנימקה מופלאה בין שני שחקנים. מדהים כמה ששחקן עם כריזמה וסקס אפיל יכול לשדרג כל סרט, ולחפות על כל פגם בעלילה, בימוי או תסריט.
לכו לראות שרלוק הולמס, ולו בשביל החצי הראשון שלו, שגרם לי להתייפח רק מהמחשבה שלא נתנו לרוברט דואני ג'וניור וג'וד לאו לעשות סרט ביחד קודם לכן.
שרלוק הולמס
זה לא סוד שהדמות של ד"ר גרגורי האוס מבוססת בחופשיות על דמותו של שרלוק הולמס. כשראיתי את הסרט, חשבתי שרוברט דאוני ג'וניור עושה חיקוי בכלל לא רע של האוס. מצחיק איך המושפע הפך להיות המשפיע בין שתי הדמויות.
האמת שראו שהיחסים של
שרלוק הולמס וד"ר ווטסון בסרט הם הגרסה השפויה וההרבה יותר כייפית ליחסים של ווילסון והאוס. הרבה יותר משהם דומים ליחסים של שרלוק הולמס וד"ר ווטסון בספרים, בכל אופן…
השנה שלי.
למה אין קשר? נכון שהולמס הוא פחות דג קר ומחושב ויותר Two Fisted (הערה – ברגע זה הוצאתי פטנט על השם Two Fisted Holmes! אני הולך ללמוד לנגן ולהקים להקה תחת השם הזה) אבל גם הולמס המקורי ידע ג'ודו (או שמא קארטה?) וסיף ותואר כבעל כוח פיזי ניכר. אחרי שכל עיבוד קולנועי כלל את הולמס עומד במקום וחושב בכוח עד לפיתרון נחמד לראות עיבוד הרפתקני יותר (והוא עדיין משתמש בהסקה, בתחפושות ובתחומי ידע איזוטרים ככה שהולמס הקלאסי לא נזנח לגמרי).
… אה כן, דאוני ג'וניור ולאו הם הזוג בעל הכימיה הטובה ביותר שראיתי על המסך מזה הרבה זמן.
תראה, קראתי רק ספר אחד של שרלוק
הולמס (כלבם של בני בסקוויל), אבל הספר הזה היה כל כך שונה מהסרט בכל דבר – באווירה כללית, היחסים של שרלוק הולמס וד"ר ווטסון, האופי של שרלוק
(נכון ששניהם יהירים, אבל בספר שרלוק הוא לא פרחח ילדותי שיותר מזכיר את איירון מן), ההתייחסות של הסובבים של שרלוק אליו, וכל פרמטר אחר שניתן לחשוב עליו, שקשה לראות איזה דמיון כן יש בין הספר לסרט מלבד התיאור הכללי ביותר.
קראתי את רוב הספרים
אבל זה היה די מזמן, ועם כמות הספרים שקראתי מאז אני לא זוכר הרבה, אבל אני זוכר מספיק כדי לדעת שהולמס הוא לא בדיוק פצצת אנרגיה שמפלרטטת עם השפיות ועם נשים וממתרנת את כל הסובבים אותה בשביל הכיף.
וכל מניירות ההכובע מזכירות בכלל את ג'וני דפ\ג'ק ספארו.
בקיצור, היה סרט חמוד. השחקנים הראשיים מעולים, היתר לא ככ. והצילום והעריכה של האקשן היו די לא ברורים… והפסקול היה מצוין.
כל הדמויות שהזכרתם עברו לי בראש במהלך הצפיה
התלבטתי אם הולמס של רוברט דאוני ג'וניור הוא יותר האוס, קפטן ספארו, או טוני סטארק.
קראתי את רוב הספרים
הו, לא – אמנם לא קראתי את *כל* הסיפורים אבל הולמס בהחלט קופץ לתחפושות (כל כך טובות שהוא משטה בווטסון) יותר מפעם אחת ובהחלט נוטה להיות סרקסטי ומתמרן כלפי אלו שפחות אינטלגנטים ממנו (כלומר, כולם).
מוגזם
העבירו את הדמות הקצנה קריקטוריסטית… או ככה זה הרגיש. בכל הסעיפים אתה צודק, אבל המינון … (חוץ מהתחפושות, שזה באמת היה די נאמן)
במקרה, יושב אצלי בבית "כלבם של" ו"תעלומת הדמויות המרקדות", אולי זו הזדמנות טובה לרענן
גם אני מאוד נהניתי מהסרט
(וצריך להזכיר גם את העיצוב הנהדר של לונדון הוויקטוריאנית) אבל הוא לא ממש הולמסי. יש היבט אחד בסיום שבו הוא מתקשר במפתיע למסורת ההולמסית, אבל מעבר לזה לא הרבה. יש להודות: קראתי את הסיפורים לפני שנים, ואני לא זוכר הרבה. אני כן זוכר שהולמס היה מתבודד, קשה לגישה, בעל מצבי רוח משתנים ושכלתן שלועג לענייני החומר. רוברט דאוני ג'וניור עושה שרלוק הולמס קליל, הקופצני, חסר טקט ועם יחס, הממ, שונה לגוף (ולנשים). לא שיש לי בעיה עם הדמות של ג'וניור, שכתובה טוב ומשוחקת מצוין, אבל אם במאי היה ממש רוצה להתמודד עם הולמס, הוא היה מתמודד עם הצדדים הלא פשוטים של הדמות שלו.
באריטסו.
(אמנות הלחימה של הולמס. אמנות לחימה פיקטיבית – או שמא טעות כתיב. לא ברור).
חדשות מרעישות! 'ספיידרמן 4' בוטל, ריבוט ככל הנראה ב-2012
עקב הסכסוך המתמשך בין סאם ריימי לסוני על הנבל שיופיע ב"ספיידרמן 4" והתאריך הבעייתי שהציבו בפניו לשחרור הסרט לאקרנים. סאם ריימי החליט לפרוש מהעסק וסוני החליטו לוותר על כל הרעיון לסרט רביעי לגמרי ובמקום זה ליצור לסדרה ריבוט שככל הנראה יצא ב-2012:
http://www.deadline.com/hollywood/urgent-spider-man-4-scrapped-as-is-raimi-and-cast-out-franchise-reboot-planned/
ראיון עם ג'יימס קמרון על טכנולוגיית הצילום באווטר.
http://www.youtube.com/watch?v=Aao0YSITuxc
רד פיש, דן ברזל – אם עוד לא ראיתם, נראה לי שזה יעניין אתכם (ואת שאר הגולשים גם).
מרתק.
הבן אדם ממש טוב בזה. הוא מדבר בראיון על שיטות הצילום, התאורה הCGI ולכידת התנועה, וגם מספר על ההתרשמות החיובית שלו מגולום בשר"ה2 – מה שגרם לו להתחיל לעשות את אווטאר, ובכלל על סרטים כמו: קינג קונג, שוה"ק, שר"ה
המון פרטים טכניים (לדוברי האנגלית, כמובן) מרתקים מאחד ששווה להקשיב למה שיש לו לומר.
אגב, הוא מספר שם שהוא היה בקשר עם פיטר ג'קסון במהלך צילומי קינג קונג, והתכוון לתת לג'קסון להשתמש בציוד הצילום שלו כדי שק"ק יהיה 3D, אבל בסוף ג'קסון רצה להספיק דד ליין וויתר.
בדיעבד פיטר ג'קסון עושה היום עיבוד לק"ק כדי להפוך אותו ל3D, אבל זה לא ממש מצליח.(אם הבנתי נכון).
כשחושבים על זה:
במידה והשמועות נכונות וישחררו את טרילוגית "שר הטבעות" שוב רק בתלת-מימד, זה אומר שלסרט הראשון שהרוויח 900 מיליון דולר ברחבי העולם יש סיכוי להגיע למיליארד ולסרט השלישי לעבור את טיטניק ולהיות במקום השני אחרי "אווטאר", לא?
כשחושבים על זה:
לא אם קמרון יפיץ את טיטניק בתלת-מימד. ואז כל התקוות להחלפת המקום הראשון יאבדו.
ורק אני חושב שאם סרט מופץ יותר מפעם אחת
אמורים להתייחס לכל הפצה כאל סרט שונה? כי אז זה לא יהיה הוגן לשאר הסרטים.
ורק אני חושב שאם סרט מופץ יותר מפעם אחת
האמת אין לי מושג.
את האביר האפל הפיצו בפעם השניה כדי להגיע למיליארד, רק שהוא לא היה בתלת מימד. נראה לי שלאף אחד לא אכפת מהסרטים האחרים. הם רק רוצים למלות עוד קצת את כיס.
רבים מהסרטים פרה-אייטיז
הופצו שוב ושוב בבתי הקולנוע, כולל שוברי הקופות של כל הזמנים מחלף עם הרוח ועד מלחמת הכוכבים (שהגרסה המשופ/קצת ב-1997 הכניסה לו עוד 135 מיליון דולר ועיב?תה את הכנסותיו ל-460 מיליון דולר).
באייטיז הוידאו חדר לאחוז גבוה של בתי אב אז לא היה טעם בהפצה קולנועית חוזרת כאשר ניתן לצפות בסרט בבית.
המלצה על סרט אנימציה מהשורטליסט של אוסקר 2010
הקדמה קצרה:
אני מנצל את התקופה הקצרה שבה עין הדג עדיין באוויר כדי להמליץ על סרטים שמשודרים בערוצי הסרטים של יס (שם אני עובד). אבל לא על הבכורות הגדולות והמפומפמות, אלא דווקא על הסרטים הפחות מוכרים שיכולים לעניין את חובבי הקולנוע שפוקדים ופקדו את האתר האהוב.
ואחרי ההקדמה הזאת, רציתי להפנות את הזרקור דווקא לא לסרט למיטיבי לכת, אלא לסרט אנימציה לילדים, שהוא יותר משעשע, חמוד ומקורי מחלק גדול מסרטי הילדים שמוקרנים בקולנוע בחופשים.
אני מדבר על הסרט "חתול פרא" (התרגום שלנו לThe missing lynx. מה דעתכם עליו?). זו הפקה ספרדית, שבה מעורב בין השאר אנטוניו בנדרס, שעוסקת בחתול בר נדיר (שונר ספרדי למתעניינים) שנאבק ביחד עם חבריו החיות במליונר המבקש ללכוד אותם.
הסיבה שהוא יכול לעניין גם חובבי קולנוע, ולא רק את אחיהם הקטנים, הוא קודם כל שהוא מותק של סרט.
וחוץ מזה, הסרט נכנס לרשימה המצומצמת (השורטליסט) של האוסקר בקטגוריית סרט האנימציה, וההזדמנות היחידה לראות אותו בארץ לפני הכרזת המועמדויות היא רק בערוצי הסרטים של yes.
אז רשמו לפניכם: "חתול פרא", יום שבת הקרוב ב-11:00 בבוקר, ובשידור חוזר ב-22:40 בערוץ yes5.
והנה הפניה אליו בבלוג האנימטורית, עליו כבר המלצתי בעבר, יחד עם הבשורה המשמחת/מעציבה על ההקרנה הבודדת של מר שועל המהולל בסינמטק חולון:
http://talotan.cafe.themarker.com/view.php?t=1415221
כשחושבים על זה, איזו מין תשובה זו
"התשובה לשאלה 'אם הייתי הולך רק לסרט אחד השנה, לאיזה סרט צריך ללכת?' היא 'אווטאר, אלא מה"'…
אם היית שואל אותי ב-2007 את אותה שאלה הייתי אומר לך ש'ספיירמן 3', זה לא הופך אותו לסרט השנה שלי..
למה היית אומר 'ספיידרמן 3'?
הוא לא הסרט הכי טוב או הכי מרשים או הכי כל דבר אחר של אותה שנה (לדעתי). אם לדעתך הוא כן כזה, אז מה רע בלהכריז עליו בתור סרט השנה שלך? בקיצור, לא מבין.
אם היית שואל אותי בתחילת אותה שנה את השאלה
"אם הייתי יכול ללכת רק לסרט אחד השנה לאיזה סרט הייתי הולך" הייתי עונה לך ש'ספיידרמן 3'. כי מאוד אהבתי את הסרט הקודם וכי אמרו לי שמדובר בסרט היקר ביותר בכל הזמנים והטריילרים היו מרשימים ולפי רמת האקשן בסרטים הקודמים ידעתי שגם פה יהיו סצינות אקשן מדהימות.
אבל, כמובן, גם אם הוא היה עונה על הציפיות, קשה לי להאמין שסרט השנה שלי לא היה נשאר 'זה ייגמר בדם' (שהוא גם סרט העשור מבחינתי).
ו... זה אותו הדבר גם השנה.
אם היית שואל אותי בתחיל השנה את אותה שאלה הייתי אומר 'אווטאר', אבל זה לא משנה את העובדה ש'ממזרים חסרי כבוד' הוא סרט השנה מבחינתי. כנ"ל שנה שעברה, בה לו היית שואל אותי את השאלה הזו הייתי אומר לך ש'האביר האפל', אבל גם אז זה לא היה משנה את העובדה ש'וול-E' היה בסוף סרט השנה שלי.
מבין עכשיו?
נכון, והנקודה של רד פיש
היא ש*בסוף* השנה רד פיש ענה "לאיזה סרט היית הולך אם…" ב"אוואטר", ולכן הוא סרט השנה שלו.
נו, ו.. זה אותו דבר בנוגע לסרטים שאני ציינתי.
גם בסוף השנה שעברה לו היית שואל אותי איזה סרט הייתי רואה השנה לו יכולתי לראות רק סרט אחד הייתי אומר ש'האביר האפל', אבל וזה עדיין לא משנה את העובדה ש'וול-E' היה סרט השנה שלי.
אם הוא לא סרט השנה שלך, למה דווקא 'האביר'?
ואם חלק מהעניין הוא זה שהוא מדובר והכל, נראה לי שלא על זה רד פיש דיבר, אלא על זה שזו החוויה הכי חזקה שהייתה לו בקולנוע השנה.
ומי אמר ש'האביר' לא היה החוויה הכי חזקה
שהיתה לי בקולנוע בשנה שעברה? זה לא מנע ממני לבחור בכל זאת ב'וול-E'.
כנ"ל לטרילוגית 'שר הטבעות'.. בשנים בהן יצאו הסרטים האלה אלו היו החוויות הכי חזקות שלי לאותם שנים אבל לא בחרתי באף אחד מהם כסרט השנה שלי.
זכותך, כמובן
יש סרטים שאני יכול לקרוא להם באופן מושכל "טובים", יש סרטים שאני אוהב, ויש סרטים שמהווים חוויה חזקה. ואלה לא תמיד אותם סרטים.
השכרת סרטים בארה''ב
בני"ט פרסמו מפה אינטראקטיבית של הסרטים הפופולריים ביותר שהושכרו ב-netflix באזורים שונים בארה"ב. מספר תובנות מעניינות:
הז'אנר ששמו-עורר-כאן-דיון-בשנה-שעברה אבל הוא מאופיין בפופולריות גבוהה בקרב השחורים מבליט מאוד שכונות מסוימות בערים. התמקדות באזורים בהם הסרט הפופולרי ביותר היה Tyler- Perry's The Family that Preys צובעת את דרום מזרח שיקגו, את הארלם וקווינס בניו-יורק, את האזורים העירוניים יותר של וושינגטון ופרברי אטלנטה. לעומתם, סיאטל ומינאפוליס נותרות ריקות ושוממות.
גם הפופולריות של סרט כגון "מילק" מראה הבדלים בין בוסטון (פופולרי מאוד) לדאלאס (רק באזורים מסוימים).
בקיצור – נחמד ביותר:
http://www.nytimes.com/interactive/2010/01/10/nyregion/20100110-netflix-map.html#
לפי דעתי שומרת אחותי היה צריך לזכות.
זו היתה חוויה מדהימה, לראות כיצד הם הפכו ספר כל כך עוצמתי, כתוב היטב, לחרא של סרט אידיוטי וצפוי להחריד. אכזבת השנה.
ועוד אכזבה: אתם סוגרים! תתביישו לכם!
אין ספק שימים אלו זה הזמן לכעוס על עין הדג
על הסגירה שלהם.
אחלה תזמון יש לך.
אני חושב שזה היה בצחוק.
לא קשור - אבל אווטר תכף עובר את טיטאניק
אחרי כל כך הרבה שנים של קופות שובורת.
אולי כדאי לכתוב דוחק"ו לכבוד העניין? אחרי שלמשך כל קיומו של עין הדג היה שליט אחד רחוק מעל כולם, ופתאום מהפך!
-האשף הדגול
תומך בהצעה
כן! הבו לנו את ''אם כל הדוחקואים''
תומך בהצעה
לא ממש אכפת לי מאם כל הדוחקואים, אבל זה אומר עוד טור של רד פיש,
אז אני תומך בהצעה.
תומך בהצעה
לעזאזל, זה אתר דינמי עם יד, לא הכנסת!
תומך בהצעה.
על ''אווטאר'' - האם זו יצירת מופת?
התשובה: כן, ומצד שני, לא.
זאת אומרת, מצד אחד וכמו שכבר אמרו כאן, מדובר באבן דרך משמעותית. אבל חוץ מזה, הסיבה שבגללה אווטאר זו יצירת מופת היא בגלל שזו יצירה עשויה היטב שמעבירה אותך חוויה יוצאת דופן.. האפקטים, הויזואליה והתלת-מימד גורמים לך להישאב אל תוך העולם הזה שקמרון יצר יותר משכל סרט אחר הצליח לשאוב אותך אל תוך העולם שלו אי פעם. יש גם את דמות ה-CGI הכי אמינה שאי פעם נוצרה (נייטירי) וסצינת האקשן בסוף היא אחת מסצינות האקשן הגדולות (והמגניבות) ביותר אי פעם.
מצד שני, חוץ מכל אלו אין בסרט הזה באמת משהו גדול. אין ערך מוסף, משהו מעבר לכל היופי. כך שעכשיו, כשהוא עוד בקולנוע, זו יצירת מופת, בגלל החוויה המדהימה. אבל בעוד כמה שנים כשנצפה בו שוב ב-DVD הוא כבר יראה לנו גרוע. או לכל הפחות סרט סביר ותו לא.
לא כך?
אז עברו עשר שנים,
וכל מה שאמרת על אוואטר נכון – השיאים שהוא שבר כבר נראים סטנדרטיים. עברו עשר שנים וחוץ מנינט אין לו שום ציטוט שהחזיק מעמד. אבל הוא היה אבן דרך בתולדות הקולנוע וברור למה הגיע לו הפרס.
לא רק שאין לא ציטוט, אין לו כלום.
בגלל זה כתבתי את התגובה הזאת לפני כמה ימים.
בתכל'ס, חוץ מהשיא שלו, היום לא נשאר ממנו כלום. בגלל זה תמהתי למה לסרט הכי מרוויח אי פעם אין שום מורשת חוץ מזה שהוא הסרט הכי מרוויח אי פעם.
זה לא מדויק שאין לו מורשת.
עצם העובדה שהיום הקרנת תלת ממד היא חלק אינטגרלי מהפצה של בלוקבאסטרים – ויותר מזה, העובדה שאפילו אם התלת ממד מיותר הוא כמעט תמיד נעשה כמו שצריך – היא המורשת של אוואטר. תוסיף לכך את העובדה שהקרנות תלת ממד הם חלק לא קטן מעצם הבחירה לצאת לבית קולנוע ולא לראות את הסרט במערכות הקולנוע הביתי – וקיבלת תעשיית קולנוע (טכנית, תעשיית בלוקבאסטרים) שמבוססת על התקדים של אוואטר.
אין לי נתונים מדויקים אבל אני די בטוח שזה לא נכון
תסתכל על כל סרט שיצא לפחות ב-3 השנים האחרונות בתלת מימד – תמיד ביס פלאנט (וגם במעט הפעמים שהסתכלתי בגלובוס) ההקרנה שנמכרים אליה יותר כרטיסים היא הרגילה, והיא גם נמצאת באולם יותר גדול בהתאם ויש יותר הקרנות רגילות לעומת תלת, למעט מקרים של IMAX שזה קצת סיפור אחר.
לא חושב ש-3D גורם לאנשים היום לצאת מהבית יותר.
גם עם נינט אין לו שום ציטוט שהחזיק מעמד
זה ציטוט שלא אומר כלום ל-99.99% מהצופים שלו גם בזמן אמת וגם היום.
למען האמת, אני לא בטוח
כלומר, דעתי על אווטאר ידועה (חרא סרט, אבל, ממש) אבל השיא שדורון מדבר עליו – של להיבלע לעולם מלא: איפה זה משוחזר בימינו? גם תלת מימד הוא בסך הכל די פאסה (טוב, בתחושה, מעניין אם יש נתונים על זה). מאז "אווטאר" הסרט היחידי שהדיבור עליו היה דומה הוא "כוח משיכה". הרוב המוחלט של הסרטים, בתכלס, לא נראים או נשמעים כמו אווטאר.
וטוב שכך.