דג הזהב/דג מלוח 2004

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 4 בינואר 2005Posted in: הגיגים

שנה הלכה, שנה באה, והאלמקטעד"א (האקדמיה הלאומית למבקרי קולנוע מטעם עצמם שהם גם דגים אדומים) עדיין שקועה בהרהורים והתלבטויות. "נו", זירזתי אותה, "צריך לפרסם כבר את הזוכים בפרסים". האקדמיה ענתה שהיא עוד לא החליטה. "יאללה, היתה לכם שנה שלמה להחליט. יש לכם כולה דבר אחד בשנה לעשות, לפחות את זה תעשו בזמן". אבל הם המשיכו לטעון שהם עדיין מתלבטים בין שני המועמדים האחרונים לפרס דג הזהב לסרט השנה. הם התעקשו לצפות בשניהם שוב לפני שיחליטו סופית. אני אומר לכם, האנשים האלה מפונקים.

למרות הסכסוך ביני ובין האקדמיה, קיבלתי כרגיל את תפקיד מנחה הערב בהכרזה על הזוכים בפרסי דג הזהב® והדג המלוח® לשנת 2004. כמו בכל שנה, אני – כלומר, אנחנו, כלומר, האקדמיה – רוצה קודם כל להתנצל בפני הסרטים שלא נכללים בטקס פשוט משום שלא הספקתי לראות אותם. ובכן, פרס סלמון הספק לסרטים הטובים ביותר (כנראה) שלא ראיתי: 'שיחות נפש', 'אנשי התחנה', 'האושפיזין', 'לפני השקיעה', ו'קסם הנעורים'.

ז'אנרים וטרנדים
אני לא אוהב סופר-גיבורים. אני לא מבין מה מעניין בהם. אני חושב שהנושא מיצה את עצמו בערך בסוף שנות הארבעים. אני גם לא אוהב סרטים על סופר-גיבורים, שבדרך כלל עושים לעצמם הנחות מתוקף היותם מבוססים על קומיקס והופכים לאידיוטיים. לכן בחירת האקדמיה לפרס דג הזהב לטרנד המצטיין של השנה מפתיעה אותי מאוד: הפרס הולך לסרטי סופר-גיבורים שאינם גרועים. פריחת הז'אנר התחילה בשנה שעברה עם 'אקס-מן 2', והשנה הוא המשיך עם 'הלבוי', 'ספיידרמן 2', וכמובן 'משפחת סופר-על'.

מצד שני, אין לי שום דבר נגד סרטים היסטוריים. ההיסטוריה היא יופי של דבר והיא מכילה אחלה סיפורים. ובכל זאת, הסרטים ההיסטוריים והכאילו-היסטוריים לקחו השנה בקלות את פרס הדג המלוח לז'אנר הגרוע של השנה. 'טרויה' עוד היה טוב, אבל אחריו הגיעה פצצת השעמום הכפולה של 'המלך ארתור' ו'אלכסנדר', עם כל הצבאות שלהם.

אה, כן, הצבאות. עד ממש לא מזמן היה זה בלתי אפשרי להראות בקולנוע צבא של מאות אלפי בני אדם. היום – כפי שהוכיח 'שר הטבעות' – זה אפשרי. אבל זה לא אומר שצריך לעשות את זה בכל סרט! העניין הזה של המון המון המון אנשים ממוחשבים נלחמים בהמון המון אנשים אחרים המאיס את עצמו תוך זמן שיא, ומקבל את פרס הדג המלוח לטרנד המאוס של השנה.

ייבוא
ענף ייבוא הסרטים לארץ נתקע השנה במצב מוזר. שוברי-קופות הוליוודיים חוצים את האוקיינוס במהירות על-קולית ומגיעים לארץ כמעט מיד.סרטי "איכות", עם נציגות יפה לסרטים מכל רחבי העולם, מגיעים גם הם לארץ, כל עוד הם פונים לקהל מבוגר. אבל סרטים שקהל היעד העיקרי שלהם לא עבר את גיל 50, ושתקציב הפרסום שלהם לא גדול יותר מהתקציב השנתי של הקולנוע הישראלי – אלה מגיעים, במקרה הטוב, באיחור של חודשים, ובמקרה הפחות טוב לא מגיעים בכלל. אז יופי, באמת יופי, ש'תיבה רוסית' הוקרן בארץ, וגם 'אב ובנו' ו'דמעות של גמל' ו'מר איברהים'. בהחלט יש לאן לקחת את סבתא. אבל מה עם 'Garden State', 'Shaun of the Dead' או 'נפולאון דינמיט', שלא הוקרנו בארץ בכלל? ולמה אנחנו צריכים לחכות ארבעה חודשים ל'שמש נצחית בראש צלול' וכמעט שנה ל'אמריקן ספלנדור'? אולי זה משום שהחייברעס בלי הקטטרים יודעים איך להשיג את הסרטים שהם רוצים גם בלי קולנוע: יש אינטרנט, יש DVD, יש האוזן השלישית, ומחיר הכרטיס עלה בלי שום סיבה מיוחדת ל-35 שקל. למרות הכל אני עדיין הייתי מאוד רוצה לראות את 'צוות אמריקה: משטרת העולם' בקולנוע, ומעניק לו בשם האקדמיה את פרס הדג המלוח לסרט המסקרן ביותר שלא הוקרן בארץ, וגם לא יוקרן. אולי האקדמיה טועה, אולי הסרט לא באמת שווה את זה, אבל איך נדע אם לא נותנים לנו לראות אותו?

הדג המלוח לסרט שכן הגיע לארץ ואיש אינו יודע למה: 'האורגזמה של איימי' הוא סרט משנת 2001. סרט גרוע. סרט שלא שמעתם על אף שחקן המשתתף בו. סרט שלא הוקרן כמעט בשום מקום בעולם – פרט לישראל. למי הוא היה חסר? למה הוא לא יכול היה לשכב על מדף נידח במיוחד בספרית הוידאו, כמו בכל מדינה מתוקנת?

דג הזהב לייבוא המצטיין לא יחולק השנה. לא היה אף סרט הראוי לו.

טריילרים
בתחום הטריילרים, 'הארי פוטר' הוא תותח. ל'הנוסע' היה טריילר משובח, וגם הסרט עצמו היה טוב, אבל קצת פחות. 'הצלצול 2' הצליח לעמוד בסטנדרטים של הטריילר ל'הצלצול' הראשון, והיה מקבל את פרס דג הזהב לטריילר הטוב של השנה אלמלא הגיע, ממש בדקה התשעים, הטריילר של 'Sin City', לבוש בצבעי שחור, לבן ואדום, ובועט בתחת של כל טריילר אחר שהוקרן השנה. מרהיב, מלהיב, משתמש במוזיקה באופן הטוב ביותר מאז הטיזר של 'להרוג את ביל', וגורם לציפיות מהסרט (שיגיע באפריל השנה הבאה) להרקיע שחקים.

הדג המלוח לטריילר הגרוע של השנה: פעם אחת צפיתי בטעות בטריילר לסרט ל- 'Because of Winn-Dixie'. זה לא יקרה שוב. הדבר הדוחה ביותר מאז הפרסומת ליופלה. הדבר הזוועתי הזה ניצח ברגע האחרון את 'אהבה קולומביאנית', סרט ישראלי נחמד מאוד, שהטריילר שפורסם עבורו באינטרנט גרם לו להיראות גרוע יותר מ'תני סימן חיים' ובלי ספק פגע בהצלחת הסרט בקולנוע.

פוסטרים
דג הזהב: הפוסטר הטוב ביותר הולך ל'סקיי קפטן' על סדרה נוסטלגית ומקסימה של פוסטרים שהייתי שמח מאוד לתלות אצלי בסלון.

דג מלוח: הפוסטר הגרוע ביותר הולך ל'סקיי קפטן', על הפוסטר הישראלי, שאותו אני יכול להסביר רק בכך שכל מי שעובד במחלקת השיווק של 'תיאטראות ישראל', הוא אידיוט או עיוור. כן, כולל המנקה: אפילו היא היתה צריכה לומר משהו כמו "למה יש בפוסטר הזה תמונה של בניין? לא עדיף לשים משהו מעניין מתוך הסרט?".

דג מלוח מיוחד למניח הרעפים הנוצרי של השנה: "החביאו את פעמון האזעקה! הם באים!" הפוסטר של 'הכפר'. מחלקת הפיסטור של "תיאטראות ישראל" עושה זאת שוב.

דמויות
אף שחקן בשר ודם לא הגיע לקרסוליים של שתי דמויות וירטואליות שפרצו השנה, ונלחמו על פרס השחקן הטוב ביותר בשיניים ובציפורניים – מילולית. החתול במגפיים, בקולו של אנטוניו בנדראס, בוודאי אחראי לבדו ל-100 מיליון דולר לפחות מתוך הסכומים המגונים לחלוטין ש'שרק 2' הכניס בקופות. לעומתו, את התגובה שלי לעדנה מוד מ'משפחת סופר על' (בקולו של הגאון בראד בירד) אני יכול להסביר רק בכך שמישהו חטף אותי, הפנט אותי והתנה אותי לפרוץ בצחקוקים בלתי נשלטים בכל פעם שאני רואה אותה. שני השחקנים ראויים לפרס, אבל בפוטו-פיניש, עדנה מוד לקחה את ההובלה, ואת דג הזהב לשחקן/ית השנה.

ואם כבר בדמויות וירטואליות עסקינן, את פרס הדג המלוח לעיצוב הדמויות הגרוע ביותר אפשר לזרוק, באופן הולם, לצוות 'תפוס ת'כריש'. בעחס.

פחד
מי שראה כבר שניים-שלושה סרטי אימה, יודע שלפחד באמת בקולנוע הופך לדבר נדיר. עוד יותר נדיר לגלות סרט שמצליח לגרום לפחד בדרכים חדשות לגמרי, ולדגדג בנקודות עמוקות ורגישות בתת-מודע. ים של פחד, סרט קטנטן, זול, כמעט נטול עלילה ובעל שם עברי אידיוטי, זוכה למרות הכל בדג הזהב לסרט המפחיד של השנה.
הדג המלוח לסרט הלא-מפחיד של השנה הולך כמובן ל'הנוסע השמיני נגד הטורף', אם כי יש לציין שלפינגווין דווקא היה פוטנציאל.

DVD

זו היתה שנה טובה לדויד, שהפך סוף סוף למלך ישראל. המחירים ירדו. הסרטים התרבו. ההוצאות העבריות השתפרו לעין ערוך, והתופעה הבולטת ביותר בתחום, שגם זוכה בדג הזהב להצטיינות בתחום ה-DVD, היא העלמות המסך המלא. עד לא מזמן מפיקי ה-DVD בארץ עוד השתמשו בתירוצים כמו "אבל זה מה שהקהל רוצה", ו"כולם מתלוננים על הפסים השחורים האלה", אבל השנה הם קמו יום בהיר אחד והחליטו כולם כאחד ש"מסך מלא" זה פאסה. מה שנכון. סרטי DVD בארץ משווקים היום כמעט תמיד בפורמט מסך רחב.

אם בכל זאת אתם חייבים לראות את הסרטים שלכם חתוכים משני הצדדים, המקום הראשון שבו כדאי לכם לחפש הוא דיסקים של החברה שזוכה בדג המלוח לעליבות בולטת בתחום ה-DVD: "חמישה כוכבים". תמצאו שם גם תפריטים חובבניים ומטעים, חלוקה אידיוטית לפרקים, אפס תוספות, ובמקרים קיצוניים באמת, תמונה מעוותת לאורך הסרט כולו. "חמישה כוכבים" יודעים להפיק סרטי DVD כמו שאני יודע לכוונן מנוע של מעבורת חלל. אז אולי פשוט כדאי שיפסיקו עם זה?

פעלולים
דג הזהב לפעלולים המיוחדים הטובים ביותר: 'היום שאחרי מחר', ולמי אכפת משאר הסרט. כשהפעלולים אחלה, הכל אחלה.
הדג המלוח לפעלולים המיוחדים הגרועים ביותר: 'ואן הלסינג'. כשהפעלולים חומוס, הכל חומוס.

הדג המלוח לאכזבת השנה: 'ג'רזי גירל'. אני אמנם לא מהמעריצים השרופים של קווין סמית', אבל לפחות אפשר לסמוך עליו שיהיה מצחיק. או לפחות ככה חשבתי. לא מפתיע ש'ג'רזי גירל' היה פחות מצחיק מ'דוגמה', אבל למצבור קלישאות מהביל וצבוע כזה, באמת לא ציפיתי.

דג הזהב להפתעת השנה: לא אכפת לי כמה כסף הוא עשה – 'ספיידרמן' היה סרט בסדר מינוס, וגם זה בנדיבות. השחקנים היו גרועים, הפעלולים היו חלשים, והדיאלוגים היו מביכים. מי היה מאמין שסרט ההמשך ייצא כל כך טוב? 'ספיידרמן 2' היה כל מה ש'ספיידרמן' לא היה, וכל מה שסרט קיץ צריך להיות. הפתעות כאלה אני אוהב.

הדג המלוח לעלילה הדבילית של השנה: כדי להבין עד כמה התחרות על הפרס הזה היתה קשה, צריך רק להעיף מבט על רשימת המועמדים. 'הנשכחים'. 'אוצר לאומי'. 'טיים ליין'. 'בריכת שחיה'. זו אינה ליגה שכונתית, רבותי, זוהי ליגת העל של העלילות הדביליות. ולמרות הכל, הזוכה היה ברור. תנו כבוד ל'הנוסע השמיני נגד הטורף'. לא בכל יום נתקלים בכל כך הרבה טמטום בתוך שעה וחצי.

לפני שנמשיך לפרסים האחרונים ולרשימת הדקות, אני רוצה להפסיק לרגע את מהלך הטקס ולהגיש פרס מיוחד אותו החליטה האקדמיה להעניק השנה להישג חד-פעמי ויוצא דופן. הדג המלוח למשפט האידיוטי ביותר של השנה, כמו גם של העשור, המאה וההיסטוריה של הקולנוע:
"האצטקים השתמשו בשיטה המטרית, לכן הפירמידה משנה צורה כל עשר דקות".
– פול אנדרסון, הבמאי והתסריטאי של 'הנוסע השמיני נגד הטורף'.

הסרט הגרוע של השנה
"לא היו הרבה מועמדים בולטים לפרס זה השנה…" עוד תבוא השנה שבה אני אוכל לומר את המשפט הזה. מה לעשות, זו לא היתה השנה הזו. מועמדים ראויים לפרס היו 'טיים ליין', 'ג'רזי גירל', 'הנוסע השמיני נגד הטורף', 'תחנה 49', 'ברידג'ט ג'ונס – עובדות החיים' ו'אל סיד'. אבל האויב מספר אחת של צופי הקולנוע השנה לא היה העליבות, אלא השעמום. שני המתחרים האמיתיים על תואר הסרט הגרוע של השנה הם שני הסרטים שגרמו לאקדמיה לשקול ברצינות לבצע במהלך הסרט עמידת ראש, שירה בציבור של שירי צביקה פיק, או חראקירי, כל זה רק כדי להפר את השיממון. בסופו של דבר, 'אלכסנדר' הפסיד בנקודות. כן, הוא היה משעמם עד פלצות, אבל לא כמו הזוכה הגדול בפרס הדג המלוח לסרט הגרוע של השנה: 'המלך ארתור'. אין לי מושג איך שרדתי את 126 הדקות שלו; על העובדה שהסרט יצא גם בגרסת DVD מורחבת אני מנסה לא לחשוב. זה פשוט מפחיד מדי.

סרט השנה
שוב מתברר מעל לכל ספק שהאקדמיה היא שטחית. סרטים "רגילים", כאלה שסתם מספרים סיפור טוב, פשוט לא נכנסים לרשימת המועמדים לסרט השנה. סרט חייב שיהיה לו גימיק, פעלולים, או להיות מסופר בצורה מקורית ומוזרה שהאקדמיה לא ראתה עד היום. ועם גישה כזאת הם מצפים להיות מבקרים רציניים?
סרטים שהגיעו קרוב: 'שבעה צעדים', 'מריה הלבנה', 'מסעות ג'יימס בארץ הקודש', 'סיפור קיץ', 'אושן 12' ו'סיפורי דגים'. חציו השני של 'להרוג את ביל' הצדיק את דג הזהב שקיבל החצי הראשון בשנה שעברה. בין המועמדים הסופיים לדג היוקרתי היו 'סקיי קפטן' – סרט הרפתקאות נפלא שפוספס לחלוטין על ידי הקהל, 'אמריקן ספלנדור' – הדבר הלא ברור הזה, סרט תיעודי או סרט עלילתי או סרט מאחורי הקלעים של סרט תיעודי, ו'הארי פוטר והאסיר מאזקבאן', שעם אלפונסו קוארון ואמה ווטסון הגיע רחוק מעל לסרטים הקודמים בסדרה. בסופו של דבר, כאמור, האקדמיה התלבטה בין שני סרטים, ורק צפיה מחודשת פתרה את הדילמה. אחד מהשניים הוא 'שמש נצחית בראש צלול'. השני הוא הזוכה בדג הזהב לסרט השנה: ‘The Incredibles', המוכרים גם כ'משפחת סופר-על'. הסרט הגיע עם טונות של ציפיות – אחרי הכל, סרט של פיקסאר, עם בראד בירד ('ענק הברזל') בתפקיד הבמאי – ועמד בכולן. מגניב, מלהיב, כיפי, עדנה, מרגש, וגם לא חסר בו ~חומר למחשבה~.

עשרים דקות
ולסיום, כרגיל: בסדר עולה, הדקות הכי מהנות שביליתי השנה בקולנוע.

20. המקום שבו נגמר הדלק, 'סקיי קפטן'
19. משהו מוזר קורה להשתקפות של ג'וני דפ, 'חלון סודי'
18. "טרנטה, אבל לפניך": מרדף לאדה, 'זהות במלכודת'
17. אחד על אחד – הקטור נגד אכילס, 'טרויה'
16. יכולתו המופלאה של ג'יימס מנוצלת לצרכים מעשיים: שש בש, 'מסעות ג'יימס בארץ הקודש'
15. חני פירסטנברג מבצעת את "חשמל זורם בכפות ידיך", 'מדורת השבט'
14. אומרים שכשאתה פוגש את אהבת חייך הזמן עוצר מלכת, 'סיפורי דגים'
13. ויקטור נבורסקי עובר קורס מזורז בכלכלה אמריקאית באמצעות רבעי-דולר והמבורגרים, 'טרמינל'
12. שיעור ראשון: Smoke on the Water, 'רוק בבית הספר'
11. מפגש ראשון עם פיי מיי, 'להרוג את ביל'
10. צונאמי. עד לא מזמן אפשר היה להתייחס לזה כבידור. 'היום שאחרי מחר'
9. הרמיוני אגרוף הברזל, 'הארי פוטר והאסיר מאזקבאן'
8. עין תחת עין: הכלה מול אל דרייבר, 'להרוג את ביל'
7. ספר המפלצות, 'הארי פוטר והאסיר מאזקבאן'
6. ביקורת ספרותית ראשונה מקראמב, 'אמריקן ספלנדור'
5. ספיידי ודוק אוק נוסעים ברכבת, 'ספיידרמן 2'
4. בוקר טוב. סוף העולם הגיע. 'שחר המתים'
3. תצוגת הבגדים של עדנה מוד, 'משפחת סופר-על'
2. מתקפת החתול במגפיים, 'שרק 2'
1. "אוקיי.", 'שמש נצחית בראש צלול'

תגיות: