ג'ונגל סיטי

מאת
בן סגרסקי
– פורסם ב 23 באפריל 2006Posted in: ביקורות

במקור: The Wild
במאי: סטיב "ספאז" וויליאמס
תסריט: אד דקטור ושות'
קולות: קיפר סאת'רלנד, ג'ים בלושי, אדי איזארד, ג'נין גרופלו, וויליאם שאטנר

בגן החיות של ניו-יורק החיות מטיילות בלי בעיה מכלוב לכלוב, וחיות בשלום והרמוניה אחת עם רעותה. לכאורה, התגשמות חזון אחרית הימים: וגר זאב עם כבש, ואריה עם קואלה ירבץ, ושלום ישכון על הארץ. אבל אחרי זמן לא רב מתברר ש'ג'ונגל סיטי' מזכיר במהותו פחות את ימות המשיח, ויותר את בוא האפוקליפסה.

הסיפור הוא כזה: אריה בשם סמסון (קיפר סאת'רלנד, '24') הוא גאוות גן החיות בזכות מראו האצילי ושאגתו הרמה. באקט של מרד נעורים, מחליט בנו הכפיר, ראיין, להתגנב לתוך אחת מהמכולות המסתוריות, שנושאות בדרך כלל חיות למקום לא ידוע. אחרי שראיין מגלה לחרדתו שהוא נלקח למקום לא ידוע, אביו בורח מגן החיות כדי למצוא אותו, ובליווי ג'ירפה ועוד כמה חיות מצחיקות כביכול, הוא יוצא אל העיר הגדולה. כשליל הפורענות בעיר חולף, החבורה מוצאת את עצמה על אוניה שמפליגה לעבר אי טרופי בלתי מיושב. אך אויה, מסתבר שהחבורה העליזה רגילה לחיי המותרות בתפוח הגדול, והם מתקשים להסתגל אל החיים הפראיים בטבע. תוך כדי מסעם מסמר הפרווה, נתקלים סמסון וחבריו בדמויות מטורפות (קרי: עם מבטא זר), ועוברים הרפתקאות מדליקות (קרי: חיות חוטפות מכות בפרצוף).

כמעט מיותר להזכיר שבשנה שעברה דרימוורקס הוציאה לשוק את 'מדגסקר', שהיה בעל עלילה כמעט זהה. ה"כמעט" לא מייצג כאן, חס וחלילה, שביב מקוריות או יצירתיות של 'ג'ונגל סיטי', אלא פשוט העתקה מסרטי אנימציה אחרים שהותירו את חותמם בעולם. אם יש משהו שבו 'ג'ונגל סיטי' ייחודי, זה רק הבוטות וחוסר הבושה של הגניבות שלו. ההעתקה מ'מלך האריות', לדוגמה, לא מסתכמת בשחזור קווי עלילה, או דמויות דומות באופיין. היא כוללת חזרה על רגעי המפתח של אותו סרט: בקטע אחד, נדרש האריה סמסון להציל את בנו שנקלע למסלול מנוסתן של עדר אנטילופות. בקטע אחר, הארי שלנו נאחז בכפותיו בקצה צוק, ולאחר מכן נופל אל התהום השוממת בהילוך איטי. למזלם של דיסני, הם בעלי הזכויות גם על 'מלך האריות', אחרת הם לא היו מעזים להוציא את הסרט הזה לאקרנים.

הניסיון של היוצרים להלחים אחד לשני מספר סרטים שונים באופים בלי להפעיל מידה מסוימת של יצירתיות (או תהליכים קוגניטיביים כלשהם), מוליד כמה תופעות מוזרות, שרק מדגישות את עליבות הסרט. הבולטת שבהם היא פס הקול. בחציו הראשון, 'ג'ונגל סיטי' ממחזר את האופנה הנוכחית השולטת בתעשיית האנימציה: קומדיה שמבוססת על האנשה של בעלי חיים, מנסה לקרוץ לקהל המבוגר בכמה בדיחות כאילו-פרועות ואזכורים לעולם הבידור העכשווי. הפסקול של החלק הזה מורכב בהתאם לסטנדרט של סרטים מאותו סוג: כמה שירים מפורסמים וקו?ליים שמושמעים רק ברקע, בלי התייחסות כלשהי מצד הדמויות. לקראת החצי השני, לעומת זאת, 'ג'ונגל סיטי' מתמקד בהעתקה מסרטים שנעשו בשטאנץ הקלאסי של דיסני: הרפתקה לכל המשפחה עם רשע מרושע, מסר על אהבת אב ובן וסיפור אהבה. הפסקול, בהתאם, מורכב בעיקר ממוזיקה שהולחנה במיוחד עבור הסרט, ומכיל אפילו שיר (בערך) שכמה מהדמויות שרות בעצמן. השילוב נשמע כמו מוטציה מעוותת ולא אחידה. וזה לא שכל חצי מוצלח בפני עצמו – כל אחד מהם בנאלי בדרכו שלו.

מדי פעם בפעם יש איזו תחושת דה-ז'ה-וו קלה גם ל'מוצאים את נמו', כאשר האב מתגבר על פחדיו מהעולם הגדול כדי להציל את בנו שנלקח על ידי בני האדם, ובדרך פוגש המון חיות מוזרות שמספרות בדיחה והולכות לדרכן. כאן מתגלה חסרון נוסף של הסרט – הדמויות של 'ג'ונגל סיטי' נכתבו בחוסר כשרון טוטאלי. דמויות המשנה נבדלות אחת מהשנייה בעיקר במספר ה-IQ: הקואלה רק טיפה מטומטם, הסנאי ממש מטומטם והנחש הוא שיא הטמטום. הדמויות הקטנות האלה, שמופיעות ונעלמות, מהוות לקט סטריאוטיפים ואפיונים שטחיים ועבשים. ואם העבריין שאישר את התסריט הזה סמך על צוות המדבבים שיציל את המצב, הוא עשה טעות חמורה. פרט לאדי איזארד שעושה עבודה לא רעה בתפקיד נייג'ל הקואלה, צוות המדובבים מפגין חוסר אכפתיות מעורר השתאות בנוגע למילים שיוצאות להם מהפה. אני לא רוצה לסכסך, אבל אצל ג'ון לסיטר וחבריו בפיקסאר זה לא היה קורה.

פעם, בבואי לסרט של דיסני, הייתי יודע שגם אם הסיפור בקרשים, לפחות האנימציה תהיה תאווה לעיניים. כיום אפילו זה לא נכון. 'ג'ונגל סיטי' הוא מסרטי האנימציה הממוחשבת המכוערים ביותר שזיהמו את מסכי הקולנוע הקרובים לביתכם. העיצוב של החיות כל כך משעמם וחסר אופי, שאני מתקשה להאמין שהילדים יצליחו לזהות את המרצ'נדייז שיימכר בדמותן. בכל הנוגע לטקסטורות, אין הבדל של ממש בין פרווה של חיה אחת לאחרת, או בין עץ למתכת. בשלב מסוים, אחת החיות מחזיקה בובה בדמותה, ואי אפשר לזהות מי הצעצוע ומי הדבר האמיתי. אפילו התנועה של היצורים לא מזכירה את בני מינם – מבני הסנאי (ג'יימס בלושי), ועד ברידג'ט הג'ירפה (ג'נין גראפולו), כולם זזים באותו אופן מלאכותי ובובתי. הסצינה בה הדבר שאמור להיות נחש מזדחל לתוך פתח ביוב, היא אחד הרגעים הדוחים ויזואלית ביותר שראיתי בחיי. בררר… בואו נעבור נושא.

את 'ג'ונגל סיטי' לא ביימו כדי שאני איהנה ממנו. בסך הכול, מדובר בסרט ילדים מובהק, שבונה על הגישה נטולת הביקורתיות שלהם. לכן, מה שיותר מהותי מבחינת ההורים והשמרטפים שבקהל, הוא שגם אחי הקטן לא נהנה. מצד שני, הוא כבר בן 10, ויכול להיות שילדים קטנים ממנו דווקא יצליחו להפיק הנאה מסוימת מהסרט. זה כמובן לא הופך את 'ג'ונגל סיטי' לסרט פחות מזעזע ממה שהוא: ניצול ציני וחסר נשמה של שוברי קופות אחרים, ועוד אחד שעשוי ממש ממש רע. מיותר.

תגיות: