גול

מאת
יואב הסקרן
– פורסם ב 12 באוקטובר 2005Posted in: ביקורות

במקור: !Goal
במאי: דני קנון
תסריט: מייק ג'פריס, אדריאן בוטשארט, דיק קלמנט, איאן לה פרנייס
שחקנים: קונו בקר, סטיבן דיליין, אלסנדרו ניבולה, מרסל יורס, אנה פריאל

מה אומר לכם השם "ניוקאסל"? עבור אחדים, מדובר בעיר הולדתו של אנדי טיילור מ'דוראן דוראן'. אחרים יחשבו על העיר לה היריד הנודד הגדול באירופה, ויש כאלה עבורם מדובר בעיר התאומה של חיפה. אם אתם כמוני, סביר שעד שחיטטתם בגוגל, ידעתם רק שזו עיר נידחת באנגליה ושיש בה קבוצת כדורגל. אבל לא סתם קבוצת כדורגל! קבוצה ותיקה בליגה העליונה באנגליה, עם ארבע אליפויות, שישה גביעים ושחקנים שמשכורתם כמו התקציב השנתי של גבעתיים. אין פלא ששחקנים צעירים שואפים להגיע לקבוצה כזו, להתגלות ולהגשים את חלום ילדותם מאז ומעולם: להיות מפורסם ולעשות ג'ובות.

סנטיאגו מונז הוא ילד מקסיקני עני שמשחק כדורגל ברחובות עירו המטונפים וכל מה שיש לו הם כדורגל ישן ותמונות מהמונדיאל. יום אחד מחליט אביו כי עדיף למשפחה להגשים את עצמה מעבר לגבול, והם מסתננים לארץ החופש, החירות והקנטאקי פרייד צ'יקן. עשר שנים אחר כך, אנחנו פוגשים את סנטיאגו עובד בחברת השיפוצים של אביו, ומשחק כדורגל בשעות הפנאי בקבוצת חובבנים. אף על פי שהוא מאחר בקביעות ואין לו את כל הציוד הדרוש, על המגרש סנטיאגו כמו יוסי בניון: מלהטט בכדור, מקפיץ מעל שחקנים ומבקיע מזוויות בלתי אפשריות. יום אחד, ניגש אליו אדון מקריח עם מבטא בריטי כבד (סטיבן דיליין, 'המלך ארתור', 'משחק ריגול') ואומר לו שהוא חושב שהוא כשרוני מאוד ושהוא היה רוצה להראות אותו לחברו סוכן השחקנים, כדי שיסדר אותו כמו שצריך. כל נער נורמלי כבר היה ממהר וקורא להורים או לדוד שוטר. סנטיאגו, לעומת זאת, מזמין אותם לצפות בו במשחק הקבוצה. אלא שהסוכן מבריז מהמשחק לרגל פגישת עסקים חשובה עם שתי בלונדיניות בבריכה, והבריטי נאלץ לחזור לאנגליה. "הנה", הוא אומר לסנטיאגו, "כשתהיה לך הזדמנות תקפוץ לניוקאסל, ותאמר שגלן שלח אותך, הם כבר יארגנו לך מבחנים בקבוצה". פשוט וקל.

כשסנטיאגו מגיע לבסוף לקבוצה, לאחר עוד מיני-דרמה מזדמנת או שתיים, הוא מגלה שהחיים זה לא פיקניק. קודם כל, להבדיל מהחיים בלוס אנג'לס, כאן צריך לשחק גם בבוץ ובגשם. חוץ מזה, יש לו חשד מבוסס שכמה שחקנים מנסים לשים לו רגליים (תרתי משמע). והכוכב הראשי בקבוצה עסוק בעיקר בבחורות, קוקאין ובחורות על קוקאין. מכאן מתגלגלת העלילה על פי הנוסחה המוכרת, הכוללת קשיי התאקלמות, משברים פרטיים, סיפור אהבה והזדמנות גדולה לפרוץ.

'גול', שתוכנן מראש כחלק ראשון בטרילוגיה, הוא סרט כדורגל למתחילים. אבל בעצם, יותר משהוא סרט על כדורגל, זה סרט על הצלחה – הצלחה כנגד כל הסיכויים, כנגד כל המכשולים, וגם כנגד כל הגיון בריא. בסיפור מסוג זה, קשה להימלט מהנוסחאות הישנות והשחוקות ומהתפתחויות צפויות. כמובן, יש סרטים דומים שהעלילה מוצגת בהם לא רע, אבל גם לעומתם, 'גול' דורש הנמכת ציפיות, וגם אז הוא בקושי עומד ברף המינימלי. ניתן היה לצפות לסיפור עם שלד הגיוני, משחק אמין ודיאלוגים לא מופרכים. אבל בעניין הזה הסרט מזכיר יותר מכל את נבחרת ישראל בכדורגל: לא מתרסק, אבל רחוק מלשכנע. זה לא מתחת לכל ביקורת, אבל זה מאוד פושר. גם התפניות העלילתיות עצמן לא לגמרי אמינות. בנוסף, הסרט עמוס בקלישאות, עד כדי כך שכל משפט שני מנסה להעביר מסר של חכמת חיים, ערכי החברות ודבקות במטרה. בהתחלה זה נסבל. אחר כך מביך. בסוף מייגע. כמו אצל אברם גרנט, כבר אמרנו.

למרות זאת, חשוב להדגיש שלא כל הסרט רע. קודם כל קונו בקר, שמגלם את סנטיאגו, הוא פשוט בחור מקסים וכריזמטי. לבבי, חם, וממש חמוד – מין שילוב של אנטוניו בנדראס ועודד מנשה. מעבר לכך, למרות הפשטנות שבתסריט, הוא הצליח לסחוף אותי ביעילות לחוויות שעוברות על סנטיאגו: האכזבה, הקושי, השמחה, הכאב. ויש גם בונוס, שמיועד לחובבי הכדורגל שביניכם: הסרט עתיר כוכבי כדורגל. דיוויד בקהאם, זידאן, ראול, סטיבן ג'רארד – כולם משחקים בתפקיד עצמם, וחלקם גם מפגינים לרגעים את יכולתם הפנומנלית. לא שווה להגיע לסרט במיוחד בשבילם, כי כל אחד מהם מפציע למשך שניות ספורות בלבד.

זו בדיוק הבעיה של הסרט – הוא מתאמץ לשלב בין שני קהלים. 'גול' זוכה לפרסום מקיף בערוצי הספורט הישראלים, שמנסים למשוך את חובבי הכדורגל באמצעות הופעות האורח. אבל מי שמצפה לראות בו תצוגות כדורגל מרהיבות של הכוכבים, או בכלל, יתאכזב. המשחק הוא לא עיקר הסרט, אלא דווקא הסיפור הפרטי של סנטיאגו, שפונה לחובבי סרטי הצלחה, גם אם הם לא מבינים שום דבר בכדורגל. מצד שני, כסיפור, עושה רושם שהבמאי, דני קנון, התאמץ לבנות תפאורה מרהיבה על חשבון התוכן, וכך האריזה הנוצצת של אצטדיונים הומים מאוהדים ורשימת כוכבי כדורגל מחפה על עלילה בנאלית, וביצוע בינוני פלוס. בתור סרט ראשון בטרילוגיה על חייו של סנטיאגו, הסרט לא מותיר יותר מדי קצוות פתוחים משמעותיים, ולא מותיר טעם של עוד. ובכל זאת, זה עדיין עדיף על צפייה ב'שבת של כדורגל'.

תגיות: