 |
||
| 'ביקור התזמורת' אמנם זכה באופיר, אבל נפסל מלייצג את ישראל באוסקר לסרט הזר, בטענה שהוא לא מספיק זר: יש בו יותר מדי אנגלית. 'בופור' – מקום שני באופיר – נשלח לתחרות במקומו. כמובן, יש כאלה שהזהירו שזה יקרה כבר מזמן. |
12.10.2007
|
|
יומית
'ביקור התזמורת' אמנם זכה באופיר, אבל נפסל מלייצג את ישראל באוסקר לסרט הזר, בטענה שהוא לא מספיק זר: יש בו יותר מדי אנגלית. 'בופור' – מקום שני באופיר – נשלח לתחרות במקומו. כמובן, יש כאלה שהזהירו שזה יקרה כבר מזמן.
'ביקור התזמורת' אמנם זכה באופיר, אבל נפסל מלייצג את ישראל באוסקר לסרט הזר, בטענה שהוא לא מספיק זר: יש בו יותר מדי אנגלית. 'בופור' – מקום שני באופיר – נשלח לתחרות במקומו. כמובן, יש כאלה שהזהירו שזה יקרה כבר מזמן.
למה דווקא בופור?
פיספסתי והכריזו באופיר גם על הסרט שהגיע למקום השני? כי אם לא, אני חושבת שהאקדמיה צריכה לנהוג בשקיפות, ולהעמיד את ארבעת הסרטים שנשארו לבחירות על הנציגות לאוסקר.
ואולי כבר הגיע הזמן להפריד בין בחירת הסרט הטוב לבין בחירת הנציג לאוסקר?
בהחלט הגיע הזמן
אבל בקטע של 'בופור' הם נהגו בשקיפות הנחוצה: הם הכריזו שהוא היה (באופן לא מאוד מפתיע) הסרט שהגיע למקום השני באופיר.
למה דווקא בופור?
בגלל שהוא היה מקום שני. ובגלל שלהתחיל עכשיו פרוצודרה של בחירה מחדש תגרום לכך שלא יהיה נציג ישראלי באוסקאר, בכלל.
האמת, לא ברור שגם בופור יגיע לתחרות.
היום זה כבר כן ברור.
אמנם בחוקים הרשמיים של האוסקר לא כתוב שום דבר על כך שאם סרט נפסל סרט אחר יישלח במקומו, אבל האקדמיה (האמריקאית) לא הראתה שום התנגדות להחלפה – להיפך, הם כבר ביקשו בדחיפות עותק של 'בופור'.
יש לי סברה
לפני כחודש, בתחזית לפרסי אופיר, כתבתי (אולי קצת בהגזמה) שבופור הוא סוס מת מבחינת סיכויים לאוסקר. על פני השטח, המצב שלו לא השתנה מאז. הסרט לא השתתף בשום פסטיבל נחשב מאז ברלין ואין לו תאריך הפצה בארה"ב (ביקור התזמורת אמור לצאת בדצמבר, אבל מי יודע מה יקרה עם זה עכשיו).
מה שכן השתנה הוא שהבאזז סביב ביקור התזמורת הפנה הרבה תשומת לב לנציג הישראלי. בופור, מבלי לזוז סנטימטר בחודש האחרון, מקבל פתאום המון חשיפה רק מעצם הפסילה של אחד הפייבוריטים לזכיה. השאלה היא האם מפיצי הסרט ישכילו לאמץ את הבאזז המיותם שהותיר אחריו ביקור התזמורת ולשמור עליו.
כל עוד אין בחירה של המועמד לאוסקר בנפרד,
הרי שהבחירה איזה סרט יחליף את ביקור התזמורת באוסקר זהה לבחירה איזה סרט היה מחליף את ביקור התזמורת במידה והוא היה נפסל בדיעבד מלהשתתף באופיר (כמו מלכות יופי)- סגנו בהצבעה.
ואני בכלל לא מבין איך יש לאנשים החוצפה להגיד "אני אמנם הצבעתי לביקור התזמורת, והוא זכה, אבל בהינתן העובדה שביקור התזמורת נפסל, אני מתנגד לכך שילך במקומו בופור, שעבורו הצביעו הרבה אנשים אחרים, כי רק דעתי נחשבת, ודעתם לא, ואם המועמד שלי לא יכול להתקבל אז אני רוצה לבחור במועמד אחר".
זה לא מה שהם אומרים
הם אומרים "אני לא חושב ש'ביקור' הוא הסרט הטוב ביותר, אבל הצבעתי בשבילו כי הסיכויים שלו באוסקר נחשבו לטובים ביותר ואם הייתי יודע שהוא ייפסל הייתי מצביע לסרט אחר, שגם הוא לא בהכרח הטוב ביותר לדעתי, אבל הוא הבחירה הכי טובה לאוסקר, כי למי אכפת בכלל איזה סרט הוא הכי טוב? זאת לא תחרות שעוסקת באיכות או משהו".
אז אני רוצה להבין,
מהו הסרט הישראלי הטוב ביותר של השנה? 'בופור'?
אני שואל ברצינות.
זאת אומרת,
למה 'בופור' הוא הסרט הישראלי הטוב ביותר של השנה?
זה (אמור להיות) עניין של טעם
בעיני רבים, "בופור" הוא הסרט הישראלי הטוב של השנה. אני דווקא חושב ש"ביקור התזמורת" טוב יותר. הבעיה כאן היא האפשרות שחברי האקדמיה הישראלית הצביעו לסרט בהתאם לסיכוייו להגיע לאוסקר ולא על פי טעמם האישי. מצב כזה בעצם מבטל את הערך האמנותי של פרס אופיר, מכיוון שהגורם המכריע בהצבעה לא קשור לאיכות הסרט עצמו. זה מזכיר את הטענה ש"כנופיות ניו יורק" לא היה מועמד לאוסקר אם יותר אנשים שהצביעו לו היו גם טורחים לצפות בו.
בזמן האחרון, זה נראה כאילו אין מנוס מרפורמה בבחירת נציג ישראל לאוסקר. האקדמיה מוסיפה להודיע שלא יהיו שינויים, אבל הביקורת על כך שהסרט המתאים ביותר לאוסקר = פרס הסרט הטוב ביותר, הולכת וגוברת.
דיונים על איכותו של "בופור" אפשר למצוא בביקורת:
http://www.fisheye.co.il/beaufort
אני חושב שהוא התכוון לשאול עם ''בופור'' *נחשב*
לסרט הישראלי הטוב ביותר של השנה.
לכן הפנתי אותו לביקורת, שם יש דעות שונות על הסרט
מדוזות
צודקים
חיוני לעודד שפות מקומיות. גם כך יש יותר מדי שימוש באנגלית.
צודקים
אני לא יודע אם זה בכלל בתחום אחריותם – אבל השורה התחתונה היא שהפרס הוא לסרט בשפה זרה. בקשר לביקור, חד-משמעית רוב הדיאלוג באנגלית.
יש צדק מסוים בכך שסרטים אשר מראש בוחרים לפנות לשוק הבינלאומי על חשבון המקומי לא יתוגמלו ביחסי הציבור של האוסקר.
ראית את הסרט?
כי בהמקרה הזה, כל מילה שנאמרה באנגלית הייתה חיחיבת להיות באנגלית אחרת הסיפור לא היה עובד.
זה לחוד וזה לחוד
לא אמרתי, ש"אסור היה" לעשותו בעיקר באנגלית. אמרתי, שיש לעודד שפות מקומיות ויצירה בעיקר בהן.
בהמשך ליומית הקודמת: עוד שתי תגובות בעייתיות (שלא לומר מקוממות)
של במאי הסרט, מ-YNET:
"…לא מקובל עלי עקרונית שוועדה אמריקאית תקבע לישראל מה סרט ישראלי ומה לא. נפעל בכל דרך שאפשר בשביל להפוך את ההחלטה."
"…"נכון שלפרס האוסקר לא תמיד מועמדים הסרטים שאני הכי מחבב, ותמיד יש גאווה בלהיות הקטן והמדוכא ויש בזה כוח,.."
לא נעים להתחיל להתלונן כאן על קולירין, שאני מתאר לעצמי שעברה עליו חוויה לא נעימה ועד כמה שהבנתי לא הוא אשם בכל הברוך הזה, אבל בכל זאת ההתבטאויות האלה מחייבות התייחסות חריפה.
נתחיל מהרמה העקרונית – האם האוסקר הוא פרס הקולנוע החשוב ביותר? הנחשב ביותר? היוקרתי ביותר? כל הקריטריונים האלה הם יחסיים מאוד, כמובן, אבל נדמה לי שגם באופן יחסי אפשר לענות לשאלות האלה בשלילה. לא חסרות בדיחות על האנשים שיכולים לתת ל-"לב אמיץ" את פרס הסרט הטוב ביותר של השנה ולשבח את צ'ארלטון הסטון על הישגיו כשחקן. יש פרסים קולנועיים (רובם במסגרת פסטיבלית) גם בתחומי ארה"ב וגם מחוץ לה, שזוכים להערכה רבה יותר בקרב מביני עניין.
מאידך – האם האוסקר הוא פרס הקולנוע היוחצ"ן ביותר, בעל הפוטנציאל המסחרי הגדול ביותר לסרט? נדמה לי שעל השאלה הזאת אפשר לענות ב-"כן" מוחלט. זכייה באוסקר יכולה להביא צופים, אמריקאיים בעיקר, לסרטים שהם לא היו הולכים אליהם בנסיבות אחרות – במקרה הנדון סרטים שאינם דוברי אנגלית.
וכאן אנחנו מגיעים לחלק המבחיל בהצהרות המצוטטות למעלה. מצד אחד, בהתאם לבון-טון השגור בפיהם של אנשי קולנוע ברחבי-העולם שאינו אמריקאי, קולירין מאוד אוהב להתנשא על האמריקאים ולומר שהם לא מבינים מהחיים שלהם. מצד שני, אין שום דבר שהוא רוצה יותר משאותם אנשים שלא מבינים מהחיים שלהם יתנו מועמדות של הסרט שלו לאוסקר, למרות שהסרט לא עומד בתקנות. נו, כמובן שהסרט לא עומד בתקנות – כי האנשים שניסחו אותן לא מבינים מהחיים שלהם. וכן הלאה.
כדי להבין עד כמה זה רע, צריך להבין שההתבטאויות של קולירין לא מקרינות רק עליו ועל הסרט שלו, אלא על התרבות הישראלית כולה, ספציפית בנוגע לקולנוע – תרבות של "מגיע לי". קולירין טוען שלסרט שלכבוד הסרט שלו מגיעה הנחה מהקריטריונים של אלה שלא מבינים מהחיים שלהם, כי הוא "הקטן והמדוכא" שעושה סרטים על דו-קיום ישראלי-ערבי, ובכלל מי הם אלה שלא מבינים מהחיים שלהם שיקבעו מה זה סרט ישראלי ומה לא. לפני שאני אטפל בכל אחת מהטענות האלה לגופה, אני אציין איזו פאדיחה קולנועית מקומית אחרת היא מזכירה לי – את כל אנשי מערכת הבטחון שלנו, שעשו מספילברג אנטישמי רק כי הוא לא ביקש מהם רשות לפני שהוא עשה את "מינכן". אז כשזה מגיע מהם אין יותר מדי מה לעשות חוץ מלמשוך בכתפיים. כשזה מגיע מאיש קולנוע, זה כבר חמור.
ולמרות זאת: האקדמיה האמריקאית לא פסלה את "ביקור התזמורת" כדי לדכא את קולירין, היא לא פסלה אותו כי הוא עוסק בסכסוך הישראלי-ערבי, ובניגוד לקשקוש הדמגוגי האחרון – היא גם לא הכריזה שהוא לא ישראלי. היא הכריזה שעבורה, הסרט אינו "דובר שפה זרה" (כשמה של הקטגוריה). אפשר לא לאהוב את זה, אפשר להתווכח, אפשר אפילו (מאחר וקולירין חש בוז כה עמוק כלפי אותה אקדמיה) לא להגיש את הסרט למועמדות או להגיד "זה לא משנה לי" אחרי שהתקבלה ההחלטה. אבל הפליק-פלאק שהוא מבצע בראיונות אתו נשמע רע מאוד, ואני מקווה שאנשי קולנוע אחרים לא יקחו ממנו דוגמה.
מסכים לחלוטין עם כל מילה.
מש''א וגם...
מאז אתמול בערב, הרשת מוצפת בהאשמות והטחות בוץ מכל עבר. לי חבל שהסיכוי הטוב ביותר של ישראל לאוסקר התפספס בגלל סעיף טכני, אבל מצד שני, זה עדיף על סרט שלא מקבל מועמדות סתם כי הוא לא מספיק טוב, או לא זוכה למספיק חשיפה. אוסקר הוא פרס של (בין השאר) יחצנות וזה בהחלט סימן חיובי שסרט ישראלי הצליח להפוך למועמד מוביל וירד ממעמדו רק בשל בירוקרטיה.
מאוד נהנתי מביקור התזמורת ואני חושב שהוא יותר טוב מבופור וגם בעל סיכויים טובים יותר לאוסקר. למרות זאת, התגובה של ערן קולירין לפסילה מעצבנת כי היא תגובה רק לשם התגובה. הוא יכול פשוט לומר שזה קורה ולא נורא וכבר פסלו גדולים ממנו (למשל "מחבואים" שלא נחשב מספיק אוסטרי וגם הסרט החדש של אנג לי בסכנת פסילה). במקום, הוא מצטרף למקהלת המגדפים ובוחר לתקוף תקנון שגם הוא, גם האקדמיה הישראלית וגם חברת ההפצה של סוני מודעים אליו ולאפשרות שהסרט יפסל. את ה"אשמה" בכך שנפסל, אפשר לתלות לדעתי רק בחוסר תקשורת בין האקדמיות שלא הצליחו להגיע להסכמה על השיטה לפיה סופרים את אחוז האנגלית בסרט. בקצר התקשורתי הזה כולם אשמים במידה כזו או אחרת. זה כולל את האקדמיה הישראלית שלא מייחסת מספיק חשיבות לתקנון. זה כולל את האקדמיה ההוליוודית שמחכה ממש עד הרגע האחרון בכדי לקבוע האם סרט כשיר או לא ונמנעת משיתוף גופים ממדינות אחרות בהליך הבדיקה. זה כולל גם את סוני שמשדרים שהכל בסדר ומפרסמים ש-99 אחוז בטוח שביקור התזמורת כשיר, כאשר למעשה, לא הייתה להם שום ודאות.
ערן קולירין יכול לקוות שסוני ינסו את מזלם וידחפו אותו ואת סרטו בקטגוריות אחרות. קשה לומר מה הסיכויים, אבל די בטוח שיותר טובים מכל סרט ישראלי שיצא בעשרים השנים האחרונות וזה משהו שצריך להתגאות בו.
זה לא סוף העולם, זה כולו פרס.
תזכירו לי מי מתחרים בקטגוריית התסריט המקורי?
עכשיו רק נשאר להגיד את זה לסוני… רגע, הם לא אמורים להיות איזה תאגיד ענק שמייצר גם סלולריים ופליסטיישן? חשבתי שהם יודעים לשווק.
תחרות קשה השנה
המועמדים היותר סבירים כוללים את: רטטוי, מרגו בחתונה, The Savages, סימנים של כבוד, אני לא שם, ג'ונו ואולי אפשר לספור גם את נוקד אאוט וסופרבאד כאפשרות להפתעה. אגב, קטגורית התסריט המעובד הרבה יותר קשה לניחוש.
תחרות קשה השנה
רטטוי לא יכול ליהיות מעומד כי הוא סרט אנימציה,לומרות שמגיע לו ליהיות מעומד לאוסקר לסרט הטוב ביותר,לפי ביקורות מוקדמות למרגו בחתונה יש יותר סיכוי לזכות בראזי מאשר באוסקר[טוב אני נסחף חיים בין השורות של הבמאי הזה היה מצויין,ויש הרבה מקרים שביקורות המוקדמות גרועות ובסופו של דבר הביקורות מצוייננות]
סרט אנימציה יכול להיות מועמד על תסריט
הוא יכול להיות מועמד גם על סרט, בימוי ועם שינוי גישה מסוים של חברי האקדמיה, גם על משחק למדובבים. שרק, מוצאים את נמו ומשפחת סופר-על היו מועמדים על התסריט ואם שמו של בראד בירד יעדר השנה מהרשימה, זו תהיה הפתעה.
לגבי מרגו בחתונה, התגובות מהקרנות מיוחדות בקיץ דווקא היו מאוד חיוביות. מעניין שהביקורות הראשונות נוטות לשלילה. בכל אופן, הכדור בידיים של סוני שיחליטו כמה להשקיע בקמפיין של ביקור התזמורת.
בהמשך ליומית הקודמת: עוד שתי תגובות בעייתיות (שלא לומר מקוממות)
אני איתך במאה אחוז!
זה כל כך ישראלי טיפוסי! הרי אף אחד לא אמר דבר וחצי לגבי טיב הסרט אלא רק על העובדה שהוא אינו עומד או עונה לקריטריונים של האוסקר לסרט הזר. מה שישראלי כל כך בזה הוא שמדובר על אותם אנשים שיסעו עם רכבם הפרטי בנתיב תחבורה ציבורית, יכנסו לפניך בתור לרופא רק כדי לשאול, ישראלים לא מבינים שהשיטה האמריקאית והמנטליות אינה דומה לזו הישראלית- שם אתה חייב לציית לחוקים אין תחום אפור יש כן או לא -ולכן עם כל הכבוד (ויש כבוד…)למר קולירן על הגאווה שסרטו הקטן והצנוע הביא לקולנוע הישראלי, הרי שעליו לכבד את סרטו ואת השגיו עד כה ולשמור על רשמיות.
נ.ב אני גם מצטרף להערה-זאת באמת אחלה תגובה!
כ"כ מש"א.
תגובה שכזו רק מחזקת ומהווה גושפנקא לחלמאות הישראלית בגללה נוצר כל הבלאגן. ממש הופכת את העניין ללגיטימי, וזה מכעיס ומקומם.
נקווה שייצא טוב מכל הברוך הזה, בשיטת "יהיה בסדר" החביבה על כולנו
(למשל, בופור ירכב על גלי האהדה של ביקור התזמורת ויתברג לחמישיה. נניח)
אופטימיות זהירה
צריך לזכור שהסיכויים של 'בופור' אמנם יותר קטנים משל 'ביקור', אבל הם עדיין טובים יותר משל כל נציג ישראלי אחר בעשרים השנה האחרונות.
אופטימיות זהירה
ולכן הסתייגי פעמיים ("למשל" ו"נניח") מהתחזית המופרכת של עצמי, ואף הוספתי סימן
מלמעלה.
פשוט, בשנה כל-כך מדוברת של הקולנוע הישראלי, חבל לי באופן אישי (ובאמת שבאופן אישי), מכל מה שקרה. ואני נורא מקווה שהעסק יסתיים לטובה. איכשהו…
הגיוני יותר
שחברי האקדמיה יעקמו אף נוכח סרט שאפילו לא זכה במדינה שלו עצמו.
נראה לך שזה אכפת להם?
נראה לך שהם מסתכלים על הדרך שעשה הסרט כדי להגיע למועמדות? הם לא. למדינות שונות יש שיטות שונות לבחירת הסרטים, ולהרבה מהמדינות יש נציגים שלא "זכו" בשום דבר.
יש הבדל בין ''לא זכו'' לבין ''הפסידו''.
באמת?
אם זה נכון, אז איזה סרט "הפסיד" השנה בקולנוע בארץ? אני מניח ש'מלך של קבצנים', שניסה לבנות לעצמו באז, נכשל, נקטל וירד מהמסכים אחרי שבועיים. למזלנו, אף אחד לא מנסה לשלוח אותו לאוסקר. 'בופור', שהוא הסרט הישראלי המצליח ביותר השנה בארץ, קיבל המון ביקורות משבחות והגיע באופיר למקום השני, אולי לא ניצח, אבל אי אפשר לומר שהוא הפסיד.
לא בדיוק לזה התכוונתי.
יושב לו נציג אקדמיה אמריקאית ושוקל אם להצביע לסרט. אילו מבין האפשרויות הבאות נראית לך מעודדת יותר עבור אותו סרט:
1. "מוצלח, הסרט. לא היה מועמד לשום דבר אף פעם בארץ שלו… אבל נו, קורה."
2. "מוצלח, הסרט. היי, אפילו היה מועמד לאוסקר המקומי שלהם. והפסיד לסרט אחר? לוזר, הסרט. אם הוא לא מנצח אפילו שם, איזה סיכוי יש לו במגרש של הגדולים?"
לא שאני מבינה גדולה בעסקי הקולנוע ההוליוודי והילכי אוסקר. רק קצת בפסיכולוגיה האנושית, זה הכל.
אז זהו
שאותו נציג לא יודע למה הסרט היה מועמד או לא מועמד בארץ המקור שלו, וזה גם לא מעניין אותו.
אז זהו (כה''ב)
שכשמדובר בסרט שהגיע לתחרות אחרי שקודמו בתפקיד נפסל ואולי גם עשה קצת רעש ובאז לפני ובמהלך ההיפסלות הזו, למה אתה מניח שאף אחד מאנשי האקדמיה לא מעוניין לדעת איך ולמה הסרט הזה מחליף אותו?
אז זהו (כה''ב)
הפוליטיקה הפנימית של טקס האוסקר הישראלי (שמעתי שהיהודים קוראים לו "אופיר" ע"ש איזה שחקן שמת) נשמעת לך כמו משהו מרתק? אם אני עכשיו חברת אקדמיה, יושבת לי אי שם ב-LA ומקבלת הביתה כמויות DVD ופרסומי יחצנות שיכולים להטביע אותי, את חושבת שבאמת אכפת לי מה היו השיקולים של ישראל לשלוח לי דווקא סרט א' ולא סרט ב', או להחליף אחד באחר?
אני לא חושבת שאנחנו (ישראל) עד כדי כך מעניינים. לעזאזל, אני חיה בארץ, קוראת (מדי פעם גם כותבת) באתר הזה, ולא באמת מעניינת אותי הפוליטיקה מאחורי הקלעים של טקס פרסי האופיר. שיבחרו סרט טוב שייצג אותנו בכבוד, ועם קצת מזל אולי יבחרו אותו לאוסקר, שיהיה לנו מעניין יותר בחיים. כל עניין ספירת המילים הוא קוריוז שאופייני להתנהלות הישראלית, לא צריך לצאת מפרופורציות.
לא רמזתי שמישהו מתעמק בפוליטיקה של האופיר.
אבל כן שיש סיכוי שאנשים יידעו שהם מקבלים בחירה שניה, ולא ראשונה, וסרט שהפסיד לסרט אחר ב"אוסקר" הישראלי. ושכן, זה ישפיע לרעה על הסיכוי שהם יבחרו בו באוסקר האמיתי.
אני ממש לא משוכנעת שהם ידעו
וגם אם כן, לא נראה לי שזה ישפיע.
אם הם יאהבו את הסרט, לא ישנה להם שזו בחירה שנייה;
אם הם לא יאהבו אותו, זה גם לא ישנה לנו.
בהמשך ליומית הקודמת: עוד שתי תגובות בעייתיות (שלא לומר מקוממות)
מסכים לחלוטין.
באמת, אם אין הוא מעריך את האמריקאים (נקודה, בה אני בהחלט מסכים – לדעתי, הקולנוע האיכותי הוא הרוסי, ההונגרי, הבלקני, היפאני והקוריאני – וודאי לא האמריקאי…) – שלא יגש ל"אוסקר" מלכתחילה… אבל, נו, כשכל מה שמעניין אותו, הוא לסחוף כותרות ו"לעשות קופה"…
הוריד מאד, בעיניי, גם את הבימאי וגם את יצירותיו.
אדם בשעת צערו
תשמעו, כל הביקורת כאן על הדברים של קולירין נכונה בהחלט, אבל בכל זאת, זאת תגובה של מישהו כמה רגעים אחרי שנודע לו שהסרט שלו נפסל מהשתתפות באוסקר, ומן הסתם הוא לא חשב על הדברים עד הסוף (וקיימת גם האפשרות הסבירה בהחלט שהציטוטים שלו ב-ynet לא ממש מדויקים). נכון, הוא אמר דברים מיותרים, אבל לא צריך גם לקפוץ ולהחרים אותו. אם לג'קו סלחו, אפשר לסלוח גם לו.
מש''א.
''חלק המבחיל בהצהרות המצוטטות למעלה''
הוא בסך הכל הביע מורת רוח (וגם אכזבה מן הסתם) מהעובדה שועדה זרה פסלה לו את הסרט ומאותו קריטריון שבגללו הוא נפסל.
אני מבין אותו ואפילו מצדיק אותו.
לא ראיתי את 'ביקור התזמורת' אבל לפי מה ששמעתי הוא לא פחות ישראלי מ'בופור', חוץ מעניין השפה. לדעתי זה קריטריון שרירותי אבל גם אותו אני מבין. מצד שני.. אני לא במאי הסרט, הסרט שלי לא נבחר כסרט הישראלי הטוב של השנה, ואני יכול להבין איך זה מתסכל שדווקא אמריקאים מחליטים שהוא לא מספיק ישראלי (למרות שמה לעשות, זה פרס אמריקאי).
וכן, לדעתי האוסקר הוא אחד הפרסים היותר יוקרתיים שאפשר לתת (אם זה אכן מעיד על איכות זה כבר משהו אחר).
בכל מקרה, צודק או לא, אני לא מבין את הזלזול שלך בבמאי. לא מצאתי אפילו שמץ של בעייתיות בהצהרות האלה. לדעתי כל הניתוח והפקת מסקנות מדבריו, סליחה על הביטוי, פשוט קטנוניותית.
אף אחד לא טען שהסרט לא ישראלי מספיק.
התחרות נקראת "הסרט דובר השפה הזרה הטוב ביותר". לכן, התקנון שלה קובע שסרטים שמדברים אנגלית לא יכולים להשתתף בה. התקנון הזה הוא לא סודי, וכולם היו מודעים מהרגע הראשון לכך שייתכן ש'ביקור התזמורת' יהיה נציג בעייתי בשל כך. לטעון שהתקנון שלהם לא בסדר וצריך לשנות אותו, זה סבבה, אבל את זה היה צריך לעשות *לפני* שהסרט נשלח ונפסל. אף אחד לא ישנה את החוקים רק בשביל שסרט מסוים יוכל להשתתף. כרגע זה נראה כמו מישהו שמתווכח עם השופט במשחק כדורגל וטוען שזה נכון אמנם שהוא נגע בכדור עם היד, ושהחוקים אוסרים על כך, אבל אלה החוקים שלא בסדר.
אוף.. בסדר, אז לא מספיק ישראלי מבחינת השפה או לחילופין,
לא מספיק תקני בשביל לייצג את ישראל, על פי כללי האוסקר.
וחוץ מזה, נו באמת.. אתה באמת חושב שהמדד העיקרי של התחרות הוא השפה? או המדינה?
אולי בתיאוריה זה נכון, אבל תסתכל על המתמודדים כל שנה. הרי זה ברור שהסרט בא לתת תחרות והזדמנות לזכות באוסקר למדינות מחוץ לארצות הברית (שבהן מן הסתם מדברים שפה אחרת).
אני בטוח שגם בארצות הברית נעשים סרטים 'לא דוברי אנגלית' אבל הם לא מתמודדים בקטגוריה הזו.
הסרט עומד בקטגוריה של הסרט הישראלי הכי טוב, לפחות מצד ישראל, ובגלל בעייה טכנית נפסל מלייצג את ישראל, וזה מעצבן.
למשחק קוראים ''כדור-רגל''
למרות שברור שהתחרות היא לא למי יש את הרגליים הכי יפות. לקטגוריה באוסקר קוראים "Best Foreign Language Film of the Year" לכן ברור לגמרי שהתנאי הראשון שסרט צריך לעמוד בו כדי להתחרות בה הוא להיות ב-Foreign Language. התקנון של הקטגוריה הזאת רחוק מלהיות מושלם. למעשה הוא די משונה, ויש בו חוקים שנראים שרירותיים, שמביאים לפעמים לתוצאות תמוהות (כמו הפסילה של 'מחבואים' של האנקה), אבל מכל החוקים להתווכח דווקא עם ההגדרה של הקטגוריה, שמופיעה ב*שם* שלה, זה קצת טפשי.
אגב, זה נכון – סרטים אמריקאים שנעשים בשפות שאינן אנגלית (כמו 'מכתבים מאיוו ג'ימה' או 'אפוקליפטו') אינם יכולים להתחרות בקטגוריה הזאת (מה שלא מפריע להם להתחרות בקטגוריות אחרות).
''הסרט הזר הטוב ביותר'' הוא שיבוש ישראלי
שמה האמיתי של הקטגוריה הוא "הסרט הטוב ביותר בשפה זרה", כלומר לא אנגלית. החוקים כיום אינם מגבילים עוד לשפה רשמית של המדינה בלבד, אבל כן מכילים שלושה תנאים עיקריים:
1.רוב הסרט אינו דובר אנגלית – הסעיף שפסל את ביקור התזמורת.
2.הסרט הופץ במדינה אותה הוא מייצג בין תחילת אוקטובר דאשתקד לסוף ספטמבר השנה – סעיף שעלול לפסול את "בית היתומים" הספרדי, תלוי מה התאריך המדויק עליו יש להקפיד.
3.יוצרי הסרט, המפיקים ורוב השחקנים ואנשי הצוות הם אזרחי המדינה השולחת – הסעיף שגורם לאנשים בטיוואן לכסוס ציפורניים.
"ביקור התזמורת" הוא סרט מאוד ישראלי באופיו. למען האמת, כשצפיתי בו בכלל לא שמתי לב שיש כל כך הרבה אנגלית מרוב שהשילוב של השפה נראה טבעי. אלא שהסרט יכול להתרחש בכל מקום בעולם ולהיות בכל שפה שאינה אנגלית, זה לא משנה. בשנה שעברה, קנדה הייתה מועמדת עם "מים" שמתרחש בכלל בהודו.
ביקור התזמורת (ועכשיו בופור) לא נשלח להתמודד על האוסקר בתור הסרט הישראלי הטוב ביותר, אלא בתור נציגה של ישראל לקטגורית הסרט הטוב ביותר בשפה זרה.
האבסורד הוא שלמרות התעקשות האקדמיה שלנו לא לשנות את השיטה, כבר שנתיים הנציג הישראלי נבחר בנפרד מפרסי אופיר.
שנתיים? מה קרה בשנה שעברה?
אגב, יכול מאוד להיות שהשימוש במילה "דוחה" בתגובה שלי פה למעלה היה חריף מדי, אבל באמת שהתבטאויות מהסוג שהשמיע הבמאי, שלא חריגות מדי אצלנו בנוף למרבה הצער (ולא רק בתחום הקולנוע) עושות לי רע.
שנתיים? מה קרה בשנה שעברה?
בשנה שעברה, היה תיקו בין אביבה אהובתי ואדמה משוגעת. הנציג לאוסקר מבין שני הסרטים נבחר בהצבעה נפרדת לאחר פרסי אופיר.
אף אחד לא טען שהסרט לא ישראלי מספיק.
למן הרגע שבו זרק כאן אחד רז את הפרשנות הסהרורית והמאוולת שלו לטקסטים של קולירין (כידוע "הפוסל במומו פוסל") התגלו כאן לא מעט כאלה שמגלים בקיאות מדהימה בתקנון האקדמיה ואפילו מתיימרים לפרש אותו משל היו משפטנים מדופלמים. אבל מה לעשות שכל היומרה המשפטית שנשפכת כאן בכמויות, לא מצליחה להסתיר את העובדה שמאחוריה מסתתרים כמה ביורוקרטים מטופשים שאין להם מושג וחצי מושג על מה הם מדברים.
האדון רד פיש מביא דוגמא מכדורגל וכך הוא אומר: . כרגע זה נראה כמו מישהו שמתווכח עם השופט במשחק כדורגל וטוען שזה נכון אמנם שהוא נגע בכדור עם היד, ושהחוקים אוסרים על כך, אבל אלה החוקים שלא בסדר". אז אדון רד פיש. גם במקום שנדמה לך שהוא מה זה ברור מסתבר שזה לא ממש ברור. יש כדור שמשחק ביד ויש יד שמשחקת בכדור ויש כדור ירוי ליד ויש יד שנעה במכוון לכדור ויש עוד הרבה שאר ירקות שאפשר וניתן להתווכח עליהם והם לא בהכרח מבטאים איזו שהיא בכיינות סתמית. בכל מקרה ובסופו של יום הכל נתון לפרשנות. זזה בדיוק כל העניין. פרשנות. אז שעור קטן בפרשנות (שנה א' משפטים) לטובת כל המבינים. בניגוד למקובל לחשוב החוק (ברב המקרים) איננו יבש. מאחורי כל חוק (תקנה) יש כוונה ותפקיד השופט (המפרש) הוא לצקת תוכן בסעיפי החוק באופן שיהלום את כוונתו (רא' שנת שמיטה שכרגע בארצנו ולמרות בהירות הטקסט לא מפסיקים לגדל כאן ירקות).
חבל לבלבל את המוח ולנפנף בעובדה שהמסגרת נקראת תחרות לסרט "בלשון זרה" זה קישקוש מוחלט. התחרות היא לסרטים זרים זו כוונתה וככזו היא ידועה בכל העולם. הסעיף הטכני שבו מדובר הוא (מן הסתם) תוצאה של רצון להגדיר (עניין שהוא די קשה כשבאים לבחון אותו ברצינות לשם הדוגמא האם "אדם בן כלב" יכול להיחשב סרט ישראלי) מהו בעצם סרט זר ומישהו הניח שניתן לעשות כן באמצעות הגדרת השפה. אני יכול להניח במידה גדולה של סבירות שאם מי שניסח את הסעיף הזה בתקנון היה יודע שכתוצאה מכך האקדמיה תקבע שסרט כמו "ביקור התזמורת" (סרט ישראלי מובהק ולכל דבר) לא יוכל להתמודד בקטגוריית הסרט הזר הוא היה בוחר ניסוח אחר. אני גם די משוכנע שיש מצב שבסופו של יום וכמו במקרה של הסרט האיטלקי ישונה התקנון על-ידי האמריקאים עצמם משום האבסורד שהוא יוצר. אז נכון לעכשיו ובפועל האקדמיה האמריקאית קובעת ש"ביקור התזמורת" איננו סרט ישראלי ועל כך אפשר ורצוי להתקומם גם בישוב הדעת ולא לבלבל את המוח עם שטויות של לשון זרה כמות שפה ושאר ירקות. ואם אני במקום מפיקי הסרט הזה, הייתי מפעיל עכשיו הרבה מאוד רעש ולא בביצה המקומית והמטופשת שכאן אלא שם בארה"ב אצל עיתונאים אמריקאים כדי להצביע בפניהם על האבסורד וליצר דעת קהל שתאפשר לכמה מקובעים שם לפרש את הסעיף הזה באופן שיהלום את כוונותיו (ומי שמבין קצת יבמשפטים יודע שהדבר אפשרי) ולכל מי שכאן שחושב שמעשים כאלה מבטאים איזו שהיא חוסר אצילות, או זלזול באמריקאים, או התנשאות עליהם הייתי מציע לאסוף את האישיות הגלותית המטופשת שלו ללכת לשתות ממי הים.
אתה מתעלם מפרט אחד מאוד חשוב
הקטגוריה באוסקר עדיין נקראת "הסרט הטוב ביותר בשפה זרה". אף אחד לא טען שביקור התזמורת לא מספיק ישראלי, הסרט נפסל כי הוא לא מכיל מספיק שפה זרה (כלומר לא אנגלית). זהו. פיניטו. אין שום סעיף אחר בגינו הסרט נפסל. זה יפה שהשקעת מזמנך לכתוב תגובה כל כך ארוכה ולא מזלזלת (רק בלי הלא), אבל כדאי לדעת גם על מה מדברים לפני שמתחילים לבטל את דבריהם של אחרים.
אגב
חושי העכביש שלי רומזים שמישהו (עכרור?) עומד להעיר שלא דרוש הרבה זמן בשביל לעשות קופי+פייסט. הנה, חסכתי לכם תגובה.
טול קורה.
פרשנות לא פרשנות, אתה לא יכול לתפוס את הכדור בידיים ולרוץ איתו לשער, ואחרי זה לטעון ש"הכדור שיחק ביד". העובדה שהסרט נעשה רובו באנגלית אינה מקרית, וכמו שמישהו ציין איפשהו למעלה, יוצרי הסרט קרצו לקהל בינלאומי וויתרו בכך, בדיעבד, על המועמדות לאוסקר על הסרט הזר.
אתה מדבר הרבה (ומאוד צפוף, אגב) על "לבלבל את המוח" ו"לנפנף", ובעצמך מנפנף בהרבה טענות שהן לא יותר מ – איך אמרת? – פרשנות בלבד.
אז אם תרשה לי לפחות, "בעל האישיות הגלותית" המדשדש ב"ביצה המטופשת שכאן" – אני מוותר על ההצעה האדיבה לשתות ממימי הים, ודווקא מסכים עם רז ורד.
ואני אומר שוב
כאנגלית בסרט לא נעשתה מתוך כוונהל פנות לקהל זר, אלא מכיוון שלא הייתה שום דרך אחרת להעביר את הסיפור. אם בסרט הייתה פחות אנגלית הוא היה פחות טוב.
מקבל את התיקון
(לא ראיתי את הסרט).
קודם כל תרגיע.
קודם כל תתחיל לדבר יפה, אם אתה רוצה להשתתף בדיון; הוכחת היטב שאתה לא מבין בתקנון האקדמיה יותר מכל אחד אחר פה, אז גם את רמת ההתנשאות שלך כדאי שתנמיך בשתיים-שלוש רמות.
כן, היו מקרים שבהם האקדמיה האמריקאית פסלה סרט מכיוון שהוא לא היה צרפתי/אוסטרי/איטלקי מספיק. זה לא אחד מהמקרים האלה. האקדמיה *לא* טוענת ש'ביקור התזמורת' הוא לא סרט ישראלי. היא טוענת שיש בו יותר מדי אנגלית. בניגוד למה שאתה אומר, הקטגוריה הזאת לא נקראת "סרט בשפה זרה" במקרה או בטעות, אלא משום שהיא עוסקת בסרטים בשפה זרה. (מדהים, אני יודע). סרט באנגלית, לא משנה באיזו ארץ הוא נוצר, לא יכול להתחרות בקטגוריה הזאת באוסקר, נקודה. השאלה היחידה שנשארה פתוחה היא מה זה בדיוק "סרט באנגלית", והאם 'ביקור התזמורת' מתאים להגדרה הזאת, או לא. בנקודה הזאת דווקא יש על מה להתווכח, אבל ככל שהבנתי, האקדמיה כבר קבעה את מה שקבעה, והזמן לערעורים עבר. האקדמיה היא השופט במשחק הזה, ומלהתווכח עם השופט לא ייצא לך כלום. אם המקרה הזה יגרום לשינוי התקנון של האקדמיה – ואני אישית לא מאמין שזה יקרה – השינוי לא ייכנס לתוקף לפני התחרות של השנה הבאה.
אם מה שמעניין את יוצרי 'ביקור התזמורת' הוא לזכות באוסקר, הם היו צריכים לחשוב על זה מראש, ולערוך את הסרט כך שיהיו בו 49% דיאלוגים באנגלית ולא 53% (או ווטאבר). נראה לי שעניין אותם יותר לעשות סרט טוב, ובזה הם הצליחו מאוד. אז הסרט לא יזכה באוסקר, בגלל איזה פרט טכני? ביג פאקינג דיל. הוא נמצא בחברה מצוינת. מלהפוך שולחנות ולשבור את הכלים בשביל זכותו ההיסטורית של הסרט להתחרות לא יצמחו לא טובה ולא כבוד.
אדון ליאון
אני לא מבין בתקנון האקדמיה האמריקאית וגם לא התיימרתי להבין! אני מבין בתקנונים בכלל ויודע שתמיד אפשר להתווכח עם תקנונים ובהרבה מקרים ראש יצירתי יודע לפרש תקנון באופן שיראה לך לכאורה סותר את מה שאתה מבין במבט ראשון. מה שאמרתי הוא דבר אחר לגמריי. העובדה שאתה מבין תקנון באופן מסויים לא אומרת שאתה מבין אותו באופן שהוא אכן יפורש וההתקוממות של מי שנפגע מפירוש תקנון באופן שסותר את הבנתו, היא לא בדיוק בכיינות ואת האצילות של לקבל פירוש מעוות במקום לממש את זכות הזעקה אני משאיר לך למקרה שתיקלע לסיטואציה דומה ואכן תדע לממש אותה. את האצילות הכביכול הזו. ואני מוכן להתערב איתך שעד אתמול גם אתה קראת לקטגוריה הזו "האוסקר לסרט הזר" ולא "האוסקר לסרט בלשון זרה" אז אל תתנשא עלי בשטויות.
אתה גם כנראה לא מבין בתרבות אמריקאית
בתרבות האמריקאית חוק זה חוק ותקנה זו תקנה. אני זוכר רשימה שכתב מאיר שניצר לאחר שבילה כמה שנים (או שמא שנה ?) בניו יורק בשביל מעריב. הוא נתן מספר דוגמאות לנוקשות הדוגמטית של האמריקאים, בינהן היה המקרה בו הוא לא הורשה להיכנס למועדון כיוון שלא היו עליו אמצעים מזהים המוכיחים שהוא מעל גיל 21.
אתה גם כנראה לא מבין בתרבות אמריקאית
מש"א.
להתווכח עם החוק אפשר רק בארץ. היחידים שמנסים להתווכח עם החוק בארה"ב הם ישראלים, הודים ומהגרים אחרים מכל מיני מדינות, ובדרך כלל זה לא הולך להם (אם כי יש מקרים שמצליחים "לדפוק את המערכת", זה לא משהו שהיה עובד עם האקדמיה). אם יש חוק כתוב, הוא מעל הכל, ואף אחד לא ינסה לזוז סנטימטר ממנו בשבילך. אתה יכול לנסות לשחד כמה סנאטורים, אבל "ראש יצירתי" כהגדרתך מאוד לא מוערך פה ובטוח לא יעזור לך לשנות תקנות, גם אם אתה "מבין בתקנונים".
ודרך אגב, חבל שבאוניברסיטה שהעניקה לך תואר במשפטים לא טרחו ללמד על התנהגות והתנהלות מול תרבויות שונות.
אם אתה כבר מנתב את הדיון לכיוון של שיח משפטי
אז למיטב זכרוני, אם לא שינו את החוק בארץ, חוזה למתן פרס או ציונים הוא בלתי אכיף. לכן, למרות שהפרשנות שלך יכולה להיות לגיטימית ואפילו יותר ראויה, עדיין אין לכך כל משמעות. מרגע שהאקדמיה החליטה שאלה הקריטריונים שהיא רוצה לפעול לפיהם, ועד שהיא תחליט לשנות אותם מיוזמתה, כך יהיה ואפילו בית משפט ישראלי לא היה עוזר. וכדי להקדים תרופה למכה, כיון שהאקדמיה אינה גוף ממשלתי, גם בג"צ קרוב למדי לא היה עוזר.
ארג.
"בניגוד למקובל לחשוב החוק (ברב המקרים) איננו יבש. מאחורי כל חוק (תקנה) יש כוונה ותפקיד השופט (המפרש) הוא לצקת תוכן בסעיפי החוק באופן שיהלום את כוונתו."
תהיתי האם לזכות אותך בתגובה בכלל; יש דרך לנהל דיון, וגם כשמישהו מציג דעה שמנוגדת לשלך יש דרך להגיד שאתה לא מסכים. בכל מקרה, הגיבו לך כבר כל כך יפה שאני אקצר:
נכון, מאחורי כל חוק יבש מסתתר מרחב לפרשנות השופט. במקרה שלנו, האקדמיה האמריקנית. היא זו שקבעה את התקנות, והיא זו שמפרשת אותן ואוכפת אותן. וזה בדיוק מה שקרה. לא אתר עין הדג פירש את תקנון האקדמיה, האקדמיה פירשה אותו, והיא החליטה שביקור התזמורת אינו עומד בתקנות. אפשר לבכות עד שבוע הבא, אבל זה המצב.
שוב – האקדמיה לא קבעה שביקור התזמורת איננו סרט ישראלי. היא לא דנה בשיוכם האתני של סרטים. היא קבעה שהוא אינו סרט בשפה זרה [כלומר, שפה שאיננה אנגלית]. לא ראיתי את הסרט [יתוקן], אבל ממה שהבנתי, אין הרבה ספקות באשר לעובדה שכמות הדיאלוגים באנגלית היא בסביבות ה50%, פלוס או מינוס. זה, לצערי, לא עומד בתקנות של "שפה זרה", ושוב, אתה יכול להמשיך להתווכח על המינוח עד שבוע הבא, אבל אם זה צהוב כמו ברווז, מתנועע כמו ברווז ושר כמו ברווז – זה ברווז, לא משנה כמה פעמים תצעק שזה רוני סופרסטאר.
יקירתי, המשפט האחרון בהודעה שלך הוא
בחסד.
גם יאיר לפיד קופץ לבוץ
בטור שלו במוסף "שבעה ימים" של ידיעות אחרונות מהשבוע שעבר יאיר לפיד כינה את מי ש"הלשין" על "ביקור התזמורת" לאקדמיה לקולנוע האמריקאית "חרא של בנאדם", ואת מעשהו של אותו בעל "מוח מרושע וגם, תסלחו לי, די חולני" — "רשעות נמוכת מצח".
חכו, חכו, הטוב באמת עוד לפנינו: "מישהו מכאן… בדק את התקנון של האוסקר, ואחר כך מדד עם סטופר את הדקות ב'ביקור התזמורת' שבהן מדברים אנגלית, ואחר כך טרח וצלצל למשרדי האוסקר… ואז שכנע אותם שהסרט שזכה בישראל לא עומד בתנאי התחרות וכך הצליח לבצע סיכול ממוקד בחלום חייהם של קבוצת אנשים צעירים שרק ניסו לעשות סרט".
נתעלם לרגע מן העובדה שלפיד התייחס אל הזכיה באוסקר כאל "חלום חיים", כאילו קולירין ביים את הסרט אך ורק במטרה לזכות באוסקר, כאילו לאוסקר בכלל יש חשיבות ממשית כמדד לאיכותו של הסרט. הרבה יותר מצחיקה, אותי לפחות, העובדה שלפיד התייחס לפעולה לגיטימית לחלוטין — אפילו מבורכת — כאל פשע איום ונורא. האם לפיד באמת חושב שאם אף אחד כאן בארץ לא היה מודד עם סטופר את הדקות מתוך "ביקור התזמורת" שבהן מדברים אנגלית, אנשי האקדמיה לא היו עושים את זה בכל זאת? הרי הם קבעו את התקנון, ומן הסתם, הם גם משתדלים קצת לדבוק בו ולבדוק אם סרטים מתאימים להתמודד על האוסקר מבחינה טכנית. אותו פושע נתעב שעל פי דברי לפיד חטא בחטא חוסר הפרגון והלשין על סרטו של קולירין, הציל אותנו מקלון בכך שמנע מ"ביקור התזמורת" להיפסל פסילה טכנית בשלב מאוחר יותר, בתחרות עצמה.
וואו, יאיר לפיד מלהג שטויות, מה חדש?
הפעם ממש צחקתי.
בדרך כלל אני די אוהב את הטור של יאיר לפיד, אף על פי שהוא נוטה להתרגז ולהתייחס אל כל העולם בפשטנות ובתמימות, ואף על פי שהוא מתייחס אל הקורא כאילו הוא סחבק שלו, אבל הפעם הוא בפעם הראשונה ממש גרם לי לתהות על רמתה של יכלתו השכלית.
גם אני נהגתי לקרא את טוריו,
אבל הייתי ילד קטן וקראתי בלי לסנן. ואז הוא התחיל להנחות את התוכנית הנושאת את שמו והריור הסכריני על אורחיו התחיל לגרום לי לבחילות. שאני חוזר היום להגיגיו (שפעם חיבבתי) אני מוצא אוסף קלישאות נבוב וצדקני. אבל ברור לי לגמרי מדוע הרייטינג שלו גבוה והפופלריות שלו גואה, יש אוכלוסיה שלמה שמוקסמת מהחנפנותו ומהגישתו ה"עיתונאית" המתרפסת. זה כנראה עושה להם טוב בלב, וטוב בלב זה הכי ישראלי, יואב.
קל לבוז ללפיד,
אבל האיש מצליח לבטא ברהיטות את מה שהישראלי הממוצע חושב בשגיאות כתיב, ולכן הוא עושה שירות נפלא לאנשים כמוני, שחיים בבועה סמולנית, ולסוציולוגים, היסטוריונים וחוקרי התרבות של מחר. את כל זה הוא עושה לא אף-על-פי שהוא הוגה-דיעות בינוני, אבל בדיוק משום כך, ועל זה צריך להכיר לו תודה.
אתה יכול להגיד שקל לבוז ללפיד, אבל אסור לשכוח
שזה גם מאוד מספק.
זה מזכיר לי בדיחה דבילית של סוציולוגים:
סוציולוגים חושבים שמרבית הפסיכולוגים מחמיצים נתונים קריטיים לשם הבנת בני-אדם, כיוון שהם מניחים שהאדם הוא מערכת סגורה, שבמקרה הקיצוני מנהלת יחסי-גומלין עם מערכות סגורות אחרות – ומתעלמים לחלוטין מהיבטים חברתיים המשפיעים השפעה מכרעת על עיצוב אופיו, ואופי יחסי הגומלין, של כל אדם ואדם.
פסיכולוגים, לעומת זאת, לא חושבים על סוציולוגים.
ולחשוב שפעם התעניינתי במדור שלו כי חשבתי שהוא מייצג אתכם.
ההבדל הוא שיאיר לפיד הוא שמאלן ואילו אני - סמולן.
יאיר לפיד הוא שמאלן כמו שעירית לינור היא שמאלנית.
ואידך זיל גמור
אה. אני חשבתי שאולי הוא גר בבועה אחרת.
יאיר הכי ישראלי!
לא חומוס! לא הצבא! לא אילן רמון! יאיר… הכי… ישראלי!
גם יאיר לפיד קופץ לבוץ
לא שאני רוצה להמשיך לזרוק בוץ על לפיד, שפשעו הגדול ביותר לדעתי הוא הצלחתו, אבל הטור הזה באמת הרגיז.
קודם כל, אף אחד לא הוכיח שמישהו "הלשין" לאקדמיה האמריקאית, כנראה בגלל שזה לא קרה. מה שיכול להיות, שבגלל הדיון שנוצר סביב הנושא, עלה הצורך של האקדמיה האמריקאית לבדוק את כמות האנגלית.
וזה כבר הנושא השני – מי שעמד עם סטופר ובדק לא היה המלשין הישראלי, אלא מי שאמונים על כך בארה"ב. וכמובן שלא היה כאן שום דבר שקרוב לתרחיש האימים של י. לפיד על מרתון טלפוני חשאי באמצע הלילה למשרדי האקדמיה במטרה למצוא שם אוזן קשובה להשמצות הזדוניות (איך באמת אין להם שלוחה מיוחדת למקרים כאלה, המלשינון?).
הכי מעצבן, שבמקרים אחרים לפיד הוא הראשון להתייצב לטובת רדיפת החוק חסר הפשרות והמרובעת של האמריקאים, והראשון להשמיץ – כקישון בשעתו – את החפיפניקיות הישראלית ואת תרבות הסמוך. כנראה שהפעם צד ההשמצות והבכיינות, הוא הפופולארי יותר.
פניה לבמאי/תסריטאי ערן ריקליס
שלום.
אני יודע שבימים אלה מצטלם סרטך החדש "עץ לימון". לסרט הזה, כמו לסרטך הקודם, "הכלה הסורית", יש פוטנציאל בכלל לא מבוטל להכות גלים בפסטיבלים ברחבי העולם. בנוסף, אני נוטה להמר עליו כרגע כמועמד מוביל אפשרי לפרס אופיר 2008 ועל כן, כנציג ישראל לאוסקר בשנה הבאה.
יש רק בעיה אחת. מתקציר העלילה, עולה שהדמויות הראשיות בסרט הן של אישה פלסטינית ואישה יהודיה שביניהן יש ואולי אין תקשורת לאורך הסרט. עשה לעצמך ולכולנו טובה, ודא כבר עכשיו שהסרט אינו מכיל יותר מ-49.9% אנגלית למען יחסך כאב ראש תקשורתי וטוקבקיסטי שכזה בעתיד הקרוב.
תודה.
טוב נו, תמיד
יכול להכניס איזה פלאש-בק של הגיבורה מילדותה, עם שיח אשר (בדרך-הטבע) יהיה בשפת-אמה…
אוי, כמה דברים אפשר לעשות עם המשפט ''שיח בשפת אימה'' בסרט עץ לימון
השאלה היא
האם שווה לפגוע באיכות הסרט כדי שיהיה תקין להתמודד על האוסקרים? מבלי לדעת דבר על התסריט של "עץ הלימון" התשובה לדעתי היא לא. צריך לכתוב/לביים סרט מתוך מטרה לעשות אותו טוב ככל הניתן ולא לנסות להתאים אותו לתקנונים שונים. בסוף התוצאה עלולה להיות סרט שעומד בתקנון, אבל נראה פחות אמין ולכן הוא פחות טוב ,מה שגם פוגע מאוד בסיכויים.
למרות שההודעה ההיא הייתה חצי מבודחת, אני אפרט
לפני כמה שבועות, פרסם יאיר רוה מאמר עם רשימה של סרטים ישראלים שעשויים לצאת במהלך השנה הקרובה. שלושה שמות בלטו לעיני:
מופע החיים של גוטל בוטל – יכול להיות סרט ענק, אבל לא ממש חומר לאקדמיה.
איים אבודים – מלודרמה שלא הייתי מתעניין בה לולא האפשרות שתביא לגל זייד, אחד השחקנים האהובים עלי, את ההכרה שהוא ראוי לה.
עץ לימון – במאי מוערך, סיפור עם המון פוטנציאל ומסר של דו קיום, בדיוק כמו שהגויים אוהבים.
לפני שנתיים, טענתי שישראל הייתה יכולה להשיג מועמדות לאוסקר אם שיטת הבחירה הייתה שונה ו"הכלה הסורית" היה נשלח במקום "איזה מקום נפלא". הכלה הסורית זכה להרבה הערכה וביקורות חיוביות ברחבי העולם, זכה באי אלו פסטיבלים, קבל שתי מועמדויות לפרסי הקולנוע האירופאיים וגם יחסית משך קהל בארץ ובחו"ל. ציון 7.8 בדבי ו-88 אחוזי טריות בעגבנומטר, מוסיפים לתחושה שריקליס מסוגל ליצור סרט שידבר לקהל ברחבי עולם, לרבות אמריקה.
הכוונה המקורית שלי הייתה פשוט לציין שכל העצבים על הפסילה של ביקור התזמורת מתחילים לעבור את הגבול. מותר לכעוס, אבל לא צריך לגלוש לפסים אישיים, מה שנעשה ברחבי הרשת. בסינמסקופ, יוסף סידר וערן קולירין כבר הגיבו בעצמם בנסיון להרגיע את הרוחות, ללא הצלחה. לפיכך, כדי לחסוך את אותו בלגן בשנה הבאה, אני ממליץ לערן ריקליס, או כל במאי ישראלי אחר שסרטו כולל כמות יפה של עברית, ערבית, או כל שפה "זרה" אחרת, לשקול מילים (תרתיי משמע) ולחסוך לאקדמיה הישראלית את העבודה.
עוד קצת נבואה שוטה
במהלך השנה הקרובה, צפויות לצאת שלוש קו-פרודוקציות ישראליות דוברות אנגלית: אדם בן כלב, הבוגד הקטן, אביב 41'. שאלת הזהות הלאומית של כל אחד מהם תשאר כנראה פתוחה עד שהאקדמיה תפרסם את רשימת המועמדים האפשריים לפרסי אופיר 2008. מה שבטוח הוא ששלושתם לא כשירים לייצג את ישראל באוסקר לסרט בשפה זרה.
אני רק רוצה לציין כבר עכשיו עד כמה אני מקווה שסיכויי האוסקר לא יהוו את השיקול העיקרי האם להעניק לכל אחד משלושת הסרטים מועמדות לאופיר או לא. אם התסריט של נח סטולמן או הבימוי של אורי ברבש מספיק טובים, הם צריכים להיות מועמדים בלי קשר לכשירות הסרט באוסקר.
בהחלט. וכמובן, שזה המקרה הקלאסי כדי ללמד את האקדמיה הישראלית
ששיטת בחירת הסרט המועמד לאוסקר היא דפוקה מיסודה. צריכה להיות קטגוריה לסרט הטוב ביותר, וקטגוריה אחרת (או שיטה אחרת) לבחירת הסרט שייצג את ישראל באוסקר. ובקטגוריה הזו יוכלו להתמודד רק סרטים שעומדים בתקנון האוסקר האמריקאי. מה לעשות, כשרוצים להתמודד בתחרות מסוימת יש לשחק לפי הכללים של אותה תחרות.
בעצם, זה רעיון נהדר.
לתת פרס אופיר לסרט הטוב ביותר, ופרס אופיר לסרט שנשלח לאוסקר. אולי, ככה, אם חברי האקדמיה יצטרכו לבחור את הסרט הטוב משיקולי הסרט הטוב, הם גם ישימו לב לכך שיש סרטים טובים אחרים, ויתנו פרסים בקטגוריות האחרות גם לסרטים אחרים.
האמת היא שאני שמח שזה קרה
ביקור התזמורת הוא סרט שעצבן אותי. כתבו כאן שהוא "קורץ" לקהל בינלאומי. זאת הדגמה יפה למילה "אנדרסטייטמנט".
הסרט הזה כל כך הרגיש לי כמו אוסף של קלישאות, כאילו כתבו אותו לפי ספר נוסחאות של "איך לעשות סרט קטן, מקסים ועדין, שיצליח בפסטיבלים ברחבי העולם ובעזרת השם גם באוסקר". הסרט הרגיש לי מזויף ומתחנף. כל פריים בסרט היה "מהורהר", כל משפט "פואטי", המון שתיקות רבות משמעות, אבל בלי רגש אמיתי. פה ושם הצליחו להיות בו רגעים מקסימים באמת, אבל לצערי הם טבעו בים של הקלישאות.
בופור, לעומת זאת, היה סרט חזק ורב עוצמה בעיניי. אמנם גם הוא לא מושלם, אבל הצליח לרתק אותי ולרגש אותי, ואני בהחלט רואה בו את אחד הסרטים הטובים ביותר של השנה. היה חבל לי שלא נבחר באופיר. אני לא בטוח שיש לו יותר סיכויים להצליח באוסקר, אבל לדעתי מגיע לו יותר מאשר "ביקור התזמורת".
למתעניינים: הרשימה המלאה
נציגי כל 63 המדינות המתחרות השנה על האוסקר לסרט דובר השפה הזרה הטוב ביותר (הסרט הזר, נו). הרשימה היתה אמורה להתפרסם כבר לפני כמה ימים, אבל עוכבה, אולי בגלל ערעורים כלשהם.
http://www.moviecitynews.com/Notepad/2007/071017_pr_academy.html
ערן קולירין בחברה טובה
גם הסרט של אנג לי נפסל וטיוואן נאלצה לשלוח אחר במקומו.
אז חוץ מרומניה וצרפת,
מי נראים כרגע כמועמדים המובילים?
אגב, אני רואה שסלובניה גנבו את הרעיון שלי בקשר ל'קזבלנקה' והחליטו לשלוח לאוסקר את 'תקלה מופלאה'.
''הזייפנים'' האוסטרי עושה קצת באזז
יש גם דיבורים לטובת איטליה וצרפת, כאשר שני דרום אמריקאים יכולים לנצל את הואקום ולהשתחל לחמישיה הסופית: "XXY" מארגנטינה ו"השנה בה הורי יצאו לחופשה" מברזיל.
בשורה התחתונה, נראה לי שרומניה וצרפת באמת פתחו עכשיו פער.
התכוונתי לאיטליה וספרד.
הספרדי הוא סרט אימה
אז נראה לי שאפשר לפסול אותו מראש.
קשה לדעת
בשנה שעברה, הייתי משוכנע די הרבה זמן ש"המבוך של פאן" ביזארי מדי בשביל להיות מועמד. חוץ מזה, עושה רושם שבעוד סרטי אימה דוברי אנגלית זוכים ליחס של זבל טהור, אם הם דוברי שפה אחרת, זה ארטהאוס.
אגב
מישהו יכול להסביר לי למה אחרי שהנציג הראשון שלה היה מועמד והשני זכה, דרום אפריקה הפסיקה לשלוח סרטים לאוסקר? הם יודעים שזכיה לא מבטיחה עליה אוטומטית בהמשך?
אני חושב שרוב הסרטים שנעשים שם הם באנגלית.
הם היו שולחים אותם לאוסקר, אבל הם מפחדים שסידר ילשין עליהם.
'כשהורי יצאו לחופשה'
הוקרן כבר בארץ (ליתר דיוק: בהקרנות מסחריות בסינמטק תל אביב) באוגוסט.
תקלה מופלאה הוא אמנם קלאסיקה, אבל מתי הוא זכה באוסקר?
כן, באמת בחירה משונה קצת
אם היו שולחים את 'מכסחי השדים', היה לסלובנים סיכוי טוב יותר.
המחאה נמשכת (אבל לא בארץ)
בלוס אנג'לס טיימס קוראים לאקדמיה לזרוק את התקנון של "הסרט הזר" לעזאזל, בעקבות הפסילה של 'ביקור התזמורת'.
http://theenvelope.latimes.com/env-bigpicture22oct22,0,3260440.story
כמה נקודות לגבי הכתבה:
בחיי, מעולם לא ראיתי משפט עם כלכך הרבה אותיות גדולות ברצף:
האם עוד אפשר לקרוא לאנגלית שפה בינלאומית *חדשה*?
היא לא כזו כבר כמה עשרות שנים לפחות?
עם כל ההסכמה שלי בנושא, אני מתקשה להאזין לדברי יומרי "ביקור התזמורת" מבלי לרצות לצחוק להם בפנים. כלומר, ההטפלות לחוקים טפשיים של כמות השפה הזרה בסרט היא מגוחכת, כמובן, אבל לבוא בטענה שזה קשור לנושא הסרט? שהאקדמיה לא רוצה לראות ישראליים ומצרים מדברים זה עם זה אלא עם זה באמצעות כלי נשק? נו בחייאת. אחרי שקולירין עשה מעצמו צחוק, עכשיו גם העובדה שבלייברג מצטרף לבדיחה הזו מגחיכה בעיני את יוצרי הסרט.
כתבה מספר 3595