 |
||
| דני בויל ('טריינספוטינג' וכו') רוצה לספר לכם על סרט המד"ב החדש שלו, 'Sunshine', שייצא במרץ הקרוב. רק מוזר שהוא בוחר להראות קטעים מהסרט מצולמים במצלמה ידנית רועדת, בסגנון המכוערים שבסרטים הפיראטיים. |
22.06.2006
|
|
יומית
דני בויל ('טריינספוטינג' וכו') רוצה לספר לכם על סרט המד"ב החדש שלו,
'Sunshine', שייצא במרץ הקרוב. רק מוזר שהוא בוחר להראות קטעים מהסרט מצולמים במצלמה ידנית רועדת, בסגנון המכוערים שבסרטים הפיראטיים.
דני בויל ('טריינספוטינג' וכו') רוצה לספר לכם על סרט המד"ב החדש שלו,'Sunshine', שייצא במרץ הקרוב. רק מוזר שהוא בוחר להראות קטעים מהסרט מצולמים במצלמה ידנית רועדת, בסגנון המכוערים שבסרטים הפיראטיים.
דוגמה?
היי, זה לא האבא של ההיא מ'לרכב על הלויתן'?
היי, זה לא האבא של ההיא מ'לרכב על הלויתן'?
אגב, חוץ מלהיות "האבא של ההיא" הוא גם שיחק טרוריסט ערבי מספר פעמים (בסרט ההוא עם "פיית"' וארנולד ש (מושל קליפורניה)………
מה, הוא ישראלי?
מימוש מעניין ל''דוגמה 95''
צלם סרט עם כמה אפקטים שבא לך, ואז הגנב מצלמת וידאו לאולם שבו הוא מוקרן וצלם אותו מחדש. בזמן אמיתי! בלי מגבות!
מימוש מעניין ל''דוגמה 95''
אני כבר מחכה בקוצר רוח לסרט הדוגמה 95 הראשון של מייקל ביי.
זו באמת נראית מעין מחווה לפיראטים האציליים.
הדבר היחיד שחסר ופוגע באותנטיות, הוא צללית של אדם עובר מול המצלמה בדרך למושב שלו.
לי זה הזכיר את פרויקט המכשפה מבלייר. נקוה שהסרט עצמו לא יזכיר.
אני יכול לתאר לעצמי את האליבי של הבמאי
אחד משניים:
1) "קוראים לזה 'סגנון"' או
2) "זה סרט 'ניסיוני"'.
לא פועל האתר.
אצל אחרים כן. בדוק אם הבעיה אצלך.
זה אתר נסיוני.
שפועל במסגרת 'דוגמה 2006', האוסרת על תיקון שגיאות קוד.
''המכוערים שבסרטים הפיראטיים''?
לא הגזמנו?
בסך הכל צילום של מוניטור, זה הכל.
ואני מניח שהסיבה היא פרקטית בעיקרה – הסרט עדיין נמצא בעריכה, אין גרסת פילם מודפסת שלו, ואין גרסה דיגיטלית נקיה שלו. ומאחר ומדובר בסרט בריטי, להפיק אחת כזו במיוחד בשביל יחסי ציבור של הסרט זו השקעה קצת גדולה מידי. ואם אפשר לרתום את המראה הלא שגרתי של סרט היחצנות הזה כדי ליצור עוד דיבור על הסרט – אז מה טוב.
וחבל, כי זה אכן יכול היה להיות סרט "דוגמה" מרשים במיוחד.
אני באופן אישי הרבה יותר מודאג מעניינים שוליים כמו התעקשותו של דני בויל להמשיך ולעבוד עם התסריטאי אלכס גרלנד, שלפחות לי כמביט מהצד ברור לחלוטין שהוא האחראי להרס הקריירה המבטיחה של בויל (להזכירכם – הבחור כתב את הספר "החוף").
מצד שני, '28 ימים לאחר מכן' היה סרט לא רע בכלל
סליחה, לא הבנתי.
אין גירסה דיגיטלית נקיה של הסרט? אז איך הוא הגיע למוניטור? ואיך צילום של מוניטור אמור להיות יותר נקי מהחומר המקורי?
נקיון כפיים
במוניטור, כפי ששמת בוודאי לב, הסרט מופיע עם כל הקישקושיאדה של שלב האופליין, מספרים רצים וכו' (בחלק מהשוטים המספרים אפילו מתהפכים ומסגירים שהשוט עבר היפוך בעריכה).
להוריד דבר כזה לקלטת ולהציג אותו בתור גרסה של הסרט זה לא מקצועי (מה גם שזה לפני תיקוני צבעים סופיים, קולור-גריידינג). אבל לצלם את זה דרך מוניטור מבהיר לצופה שמדובר ב-work in progress. אני לא מבין מה הביג דיל, ובמה זה שונה מכל סרט מאחורי הקלעים בו אתה רואה כמה שניות של סרט דרך מוניטורים, עם טיימקוד, וצבעים לא סופיים.
זה לא ביג דיל
לא דרשתי לשלול את הרישיון של בויל בגלל זה. אני רק חושב שזאת החלטה תמוהה. המטרה של טיזר היא לעשות רושם. האינטרס של יוצרי הסרט היא לגרום לכך שכשאני אראה את הטיזר בפעם הראשונה אני אראה אותו באיכות הטובה ביותר האפשרית – בייחוד כשמדובר בסרט עם אפקטים, כמו זה. כמו שהסרט מוצג, הוא נראה לא טוב, ולכן עושה עבודה פחות טובה בלמכור את הסרט.
בהרבה סרטי "מאחורי הקלעים" אפשר לראות את הבמאי והעורך יושבים מול מוניטורים ועובדים על הסרט – זה כן; אבל הסרטים האלה נמצאים ב-DVD של הסרט, הרבה אחרי שהוא יצא. בדרך כלל חברות ההפקה נלחמות בציפורניים כדי שחומרים לא-גמורים של הסרט לא ידלפו לאינטרנט לפני שהוא מוכן, ויש להם סיבה טובה.
זה די ברור למה הוא צילם את זה בסגנון פיראטי
הוא מנסה לרכב על ההייפ של שודדי הקאריביים 2 שיוצא בקרוב.
''ידוע''?
"28 יום" היה הסרט הראשון שלו שצולם בדיגיטלי, לא?
(ועוד בדיגיטלי באיכות מאוד נמוכה, יש לציין)
לגבי החוף – טעם וריח.
רק אעיר שמאחר ואני רואה ב"28 יום" סוג של רימייק של "החוף", רק עם זומבים במקום מטיילים, אני מתקשה להבין איך אפשר לאהוב את הראשון ולא לאהוב את השני, או להיפך, אך שיהיה.
Stumpet מ2001
נראה כמו תוצר של צילום דיגטלי. אבל זה סרט ממש זניח.
28 יום והחוף, מצא את ההבדלים
בואו נראה…
אמממ…
לא, לגמרי זהים.
אין שום הבדל.
''ידוע''?
כן, הוא די ידוע באהדתו לצילום הדיגיטלי, במקרה הורדתי הרצאה שלו על נפלאות הטכניקה.
חוץ מצבעים יפהפיים וסצינות חלום חזקות בויל גם מצטיין בפסקולים. מהבמאים המעולים ששווה לראות אפילו את הסרטים החלשים שלהם.
אני ידוע באהבתי לקולנוע
אבל הסיכויים שתתפוס אותי אשכרה רואה סרט הם דיי נמוכים.
לא אמרתי שבויל אינו בעד דיגיטלי. עבודתו עם הצלם אנתוני דוד מנטל (שנמצא כמעט בכל פרויקט חשוב שמצולם בוידאו, לרבות סרטי הפון טרייר) מעידה על כך שזוהי נטיית ליבו בימים אלו. אבל בכל זאת, ממבט בפילמוגרפיה שלו, קשה לומר שהוא "ידוע כאחד שמצלם בדיגיטלי". אולי עוד 3 שנים זה יהיה נכון.
(ואם כבר סטטיסטיקה – נדמה לי שנכון לעכשיו יש לו יותר סרטים חלשים מסרטים טובים. אם הוא אי פעם איים להיות סמאח, אני חושב שכבר קל לומר שהאיום הוסר).
אני ידוע באהבתי לקולנוע
אז נכון, יש לו רק סרט מושלם אחד (טריינספוטינג), אבל להרבה במאים גדולים (אורסון וולס, או גיליאם) יש רק אחד והרבה פגומים. וחוץ מזה, אפילו הכשלונות שלו רעננים ומבדרים ("לשאוב אבק עירום בגן עדן").
טריינספוטינג מושלם?! לא ממש.
ראיתי אותו לראשונה אתמול בערב, וממש לא הבנתי מה הוא רוצה ממני ולמה כולם מתלהבים ממנו. לדעתי מדובר בסרט מבולבל ומקושקש לגמרי. לדעתי "28 יום אחרי", או אפילו "החוף" ברגעים מסויימים, הצליחו להיות טובים ממנו בהרבה.
אבל מבחינתי, סרטו הטוב ביותר של בויל הוא "חיים לא רגילים" הנפלא. חבל שאין הרבה אנשים שמכירים אותו.
טריינספוטינג מושלם?! לא ממש.
שמע, זה לא רק עניין של טעם וריח. סביב טריינספוטינג יש קונצנזוס שזהו סרט מהמוצלחים ומהמשפיעים של שנות התשעים.
כשאתה חווה את דעתך על טריינספוטינג לא דני בויל עומד לביקורת, אלא אתה.
דרך מתוחכמת להפליא להגיד
"אתה מפגר כי אתה לא חושב כמוני." אפילו לא העירו לך.
אני עצמי מעולם לא הגעתי לרמה כזאת של תחכום (אייקון ציניות זה דרעק).
לא מדויק
כל אדם זכאי לדעתו.
אבל מי שיאמר מחר ש"האזרח קיין" הוא לא סרט דגול וחשוב, דעתו אומנם תכובד, אך היא גם תמצב אותו בעמדת מיעוט שמעלה תהיות לגבי כושר השיפוט שלו: "האזרח קיין" השפיע על דורות של קולנוענים, ובהכרח מחלק את תולדות הקולנוע לתקופה שלפניו ולתקופה שבאה אחריו. אפשר לא לאהוב את הסרט. אבל לא להכיר בכך שכנראה שיש שם משהו שרוב העולם כן הכיר בו ואתה לא, ולחשוב שכולם טועים ורק אתה רואה את האמת – זו כבר יהירות.
ועל יהירות זוכים לביקורת.
המרחק בין "האזרח קיין" ל"טריינספוטינג" הוא גדול, אך "טריינספוטינג" עדיין נחשב בחוגים מסוימים (בארץ ובאירופה, יש לסייג) כאחד הסרטים המייצגים והחשובים ביותר של שנות התשעים. אפשר לא להסכים עם זה. אי אפשר להתעלם מזה.
היתה פעם בערוץ 23 (נדמה לי) תוכנית בשם ''אני מאשים''
שבכל פרק שלה העלו על המוקד אומן דגול כזה או יצירת מופת אחרת מתוך טענה שהנ"ל איננו או איננה ההו-הא שעשו ממנו או ממנה, אם לא למטה מזה. אחד הפרקים שלהם עסק ב-"האזרח קיין".
זה היה הפרק היחיד של הסדרה שראיתי, אגב, וגם אותו לא שרדתי עד הסוף. התוכנית הזאת פשוט חטאה בפשע הכי גדול שיכול לעשות מישהו שעוסק בניפוץ מיתוסים: היא היתה משעממת בצורה לא רגילה.
חוק מס' 1 של הכל:
כל ארוע, אדם או קונספט בהיסטוריה הוא לא באמת ההוא-הא שעשו ממנו.
לא נדמה לך (נדמה לי).
באופן נורא מפתיע, גם אני נתקלתי בעבר בתוכנית – וגם רק בפרק הזה (אני מתחילה לחשוב שאולי הם לא שידרו את שאר הפרקים, או שלא היו עוד הרבה כאלה אם בכלל).
אבל רשמיי מהפרק היו דווקא אחרים – דווקא הוא נתן לי הרבה מידע על הסרט (למשל מי היה הרסט וכו'), והרבה מידע על אורסון וולס כיוצר/שחקן במאי (הדבר שאני זוכרת עד היום זה על כך שהסבירו שהוא היה אוהב לבנות תקרות לסטים, דבר שהיה נורא נדיר עקב היותו מיותר. והסבירו, שהסיבה שוולס עשה זאת הייתה שהוא אהב זוויות צילום מלמטה למעלה, ולכן התקרה נראתה בפריים, והיה צורך בבנייתה).
_____
יש סיכוי סביר שאני מתבלבלת לחלוטין עם תעודה אחרת לגמרי על האזרח קיין, אך בכל זאת נחמד לשמוע אזכור ל"je' accuse" הזה, כי שנים אני מצטטת מתוכו ולאור חוסר שיתוף פעולה מאחרים כבר חשבתי שהזיתי את כל הסיפור.
אני דווקא אהבתי את התוכנית
אני זוכר טוב מאוד את התוכנית על קיין, וזכור לי שראיתי עוד פרקים שלא נחקקו בזכרוני באותה רמה. הפרק על וולס דווקא היה לי מעניין, וגם לי הוא עלה תוך כדי כתיבת ההודעה הקודמת.
אך הוא היה מעניין כמאמר אקדמי שמציג תיזה לא פופולרית, לא מעבר לזה: הרי זה לא שבעקבות התוכנית עשרות שנים של עשייה קולנועית שכן הושפעו מ"האזרח קיין" נמחקו פתאום.
רגע, רגע, רגע.
הטענה המקורית לא אמרה שהסרט לא "מייצג וחשוב". היא התייחסה להיותו טוב או לא. שני סוגים נבדלים לגמרי של אמירות, שפשוט אסור לבלבל ביניהם. נדמה לי שכבר אמרתי פה פעם שברגע שאתה מוחק את הלגיטימיות של שיפוט אסתטי לגבי סרט כלשהו (לא משנה אם אתה חושב שהוא קקי, הדבר היחיד שמותר להגיד עליו זה שהוא "חשוב"), אתה מוחק את הקיום שלו כיצירת אמנות ומשאיר לו רק ערך של דוקומנט היסטורי מאובק. מסכן הסרט.
אני אישית לא ראיתי. כלומר, ניסתי לראות, ואחרי משהו כמו חצי שעה שבמהלכה כמעט נרדמתי, הפסקתי.
האם זה הופך אותי לפגומה? האם זה חטא שעונשו עונש מוות?
[אגב, לא משנה באיזו מידה של עידון ותחכום תגיד את זה, מי שיאמר "מי שלא חושב כמוני מטומטם" שלא במסגרת שירה בציבור בקונים של עין הדג, תמיד יראה אצלי חשוד.]
ומי שיסתובב עם החולצה?
החולצה הופכת את הלובש לאקסטריטוריה השייכת לעין הדג
במלים אחרות, ברגע שאת לובשת את החולצה את הופכת לקון מהלך וכל כללי הקון חלים עליך.
טריינספוטינג אכן לא משולם..
..אבל Shallow Grave בהחלט כן, וגם טריינספוטינג מצוין. לגבי A Life Less Ordinary, לעומת זאת, הרשה לי לצטט: "מדובר בסרט מבולבל ומקושקש לגמרי". כגודל הציפיות (אחרי שהסרט הראשון והשני שלו היו טובים כל-כך), כן גודל האכזבה.
הבעיה עם החוף
היא בתסמונת אפוקוליפסה עכשיו של חצי השעה האחרונה. (קרי-חצי שעה של פלספנות יתר ותו לא).
כמו הברדוויל, גם אני לא אהבתי את טריינספוטינ. חיים לא רגילים ו-28 יום אחרי, היו אחלה לגמרי מבחינתי.
אני לא בטוח.
כלומר, בהחלט יתכן שאתה צודק, באשר לחצי השעה האחרונה. אבל אני לא הגעתי אפילו למרגלותיה. הסרט היה מחורבן כבר מתחילתו.
למעשה גם אני לא אהבתי את טריינספוטינג.
ואפילו עד כדי כך שלא סיימתי לראות אותו עד הסוף. הוא לא הצליח לעניין אותי מספיק.
דווקא את 28 יום אחרי מאד אהבתי וחוץ מהרימייק לשחר המתים זה סרט הזומבים הכי טוב.
לדעתי גם יש תלות במועד הצפייה.
למי שצופה בסרט כיום (לא שאני טוענת שזה המקרה דנן, אבל כן במקרה של חלק מהמגיבים פה בכל אופן), אין אותה ראייה על הסרט כמו לצופי הסרט בתקופתו.
כשהסרט יצא, הוא עורר הייפ ועניין מטורף, עקב היותו חדשני ופורץ דרך. דוגמה ראשונה לכך יכולה להיות בכותרות הפתיחה – אני זוכרת שבאותה תקופה היה "וואו" עצבני סביב כל הצגת הדמויות (ונאום ה-choose life, אבל זה פחות הנקודה שלי) וכמה שזה מקורי, ואח"כ פתאום עושים את זה ככה בהרבה סרטים.
כמו כן כל נושא הצגת הסמים באופן חיובי משהו בסרט שהוא יחסית במיינסטרים היה גם די חדשני ומיוחד.
בנוסף, חשוב לא לנתק את הסרט מהתקופה שלו – באותם שנים הבריטפופ והאנגלופיליה היה מאוד באופנה, וסרט מסוג זה הפך למעין הצדקת קיום ולקאלט בקרב חובבי הז'אנר.
קיצר, הנקודה שלי היא שאני יכולה אולי להבין מישהו שרואה את הסרט היו ולא מבין מה כל ה"הו-הא" (למעשה, אני ניסיתי גם לראות אותו שוב לאחרונה ופרשתי באמצע), אבל אין מה למהר ולהכריז עליו כ"אובררייטד" לפני בחינת הסביבה התרבותית שהייתה בעת הפצתו.
[ובאופן כללי אסור לנתק דברים שנחשבים כ"פורצי דרך" מהתקופה שלהם. זה כמו לראות היום תמונות של הביטלס מתחילת שנות ה-60 ולא להבין למה התסרוקות שלהם קיבלו כ"כ הרבה קריאות גנאי על כך שהשיער היה ארוך מידי…]
נכון
כל סרט שהופך לתעודת זהות של דורו קשה לנתק מההקשר התקופתי שלו. גם את "נהג מונית" לא הבנתי בצפיה ראשונה, וכיום אני אומנם עדיין לא אוהב אותו באופן מיוחד, אבל מבין אותו הרבה יותר טוב. גם את "מועדון קרב" יבינו פחות טוב עוד 10 שנים. ולא כי אלו בהכרח סרטים פחות טובים ופחות על זמניים – אלא כי האבחנה שלהם על הכאן ועכשיו שלהם חדה ברמות כה נדירות, שחזקה שמשהו מהרלוונטיות שלה יאבד עם הזמן. האבחנות העל זמניות יישארו גם עוד 50 שנה. האבחנות הנקודתיות ישכחו.
צפיתי ב"טריינספוטינג" שוב לפני חצי שנה, אחרי לפחות 5 שנים. עדיין נותרתי בשוק אל מול מבנה התסריט חסר התקדים, אל מול הסגנון האודיו-ויזואלי הכובש והעמוס, אל מול המשחק הנפלא ואל מול ההומור שרבים פספסו – "טריינספוטינג" הוא בראש ובראשונה קומדיה. וכן, גם משהו מהבלבול והאובדן והניהיליזם של הדמויות דיבר אלי והזכיר לי צדדים של עצמי ושל חבריי בתקופות מסויימות.
לעומת זאת, דבר אחד שתמיד התקשיתי להבין הוא איך אנשים יכולים לטעון שהסרט מציג סמים באופן חיובי. לאורך הסרט קושרים להירואין כל רע אפשרי, ומשתדלים אומנם להציג את רגעי ההיי שלו, אך מקדישים הרבה יותר זמן לרגעי הלואו של הלואו שלו.
וואו, ניסחת את זה בכמה רמות יותר טוב ממני.
ולגבי איך אפשר לטעון שהסרט מציג סמים באופן חיובי – בקלות. כמו שאמרת: "משתדלים להציג את רגעי ההיי שלו, אך מקדישים הרבה יותר זמן לרגעי הלואו" – עצם זה שבכלל הקדישו זמן לרגעי ההיי זה היה חלק מהעניין. בהרבה סרטים לפני כן, על מנת לזכות לפופולריות וקהל, היו חייבים להדגיש באופן כמעט בלעדי את הפן השלילי. למעשה, לא זכורים לי כלל סרטים מצליחים שהציגו בצורה כזו בוטה את ההנאה מהרואין, למרות שאני בטוחה שאם אני אפשפש בזכרון אני אמצא כמה.
אין מה לעשות, משפטים בסגנון: Take the best orgasm you ever had, multiply it by a thousand and you're still nowhere near it – לא משנה לצד כמה רגעי שפל שאנחנו רואים את הדמויות מגיעות אליהם – גורמים לחוסר איזון בין ההצגה החיובית לשלילית בנוגע לסם. ולדעתי, בגלל זה הכף לא תמיד תיטה לכיוון מוחלט של "סה"כ הסרט מציג את השימוש בסם בצורה שלילית". טוב, אבל זה כבר בעיני המתבונן.
הבחנתי ביומית לפני זמן מה,
ובעודי גולשת להנאתי הרהרתי בתהיה מה, בדיוק, הבעיה בסרטי פיראטים, ומה בז'אנר גרם לו להפוך לשם דבר של צילום רע.
עד כאן לגבי כמה ניתן לסמוך על שיפוט המציאות שלי. מכאן, שיפוט המציאות שלי:
הצילום, זו הבעיה? לפחות הצילום הרועד מסיח את הדעת (קצת, לפחות) מהדיאלוגים:
Do I need to SPELL IT OUT for you (ההדגשות במקור)? או מהמוזיקה המלודרמטית עד גיחוך ברקע. או מהדיאלוגים (Get out of the suit!). או מהVO הקריפי ברקע (מה, באמת, 8 דקות אתם אומרים, וואו, איזה פתח להתרחשויות מותחות, ו/או סצנות טראגיות סטייל ארמגדון). או מהאופטימיות של הבמאי (והם צודקים – באמת אופטימי מצידו להניח שהמין האנושי ישרוד עד שהשמש תמות…).
סרטים כאלה מוציאים למדע הבדיוני שם רע.