 |
||
| 'בוראט', שהוקרן במפתיע גם בפסטיבל חיפה, נראה יותר ויותר כמו אחד הארועים הקולנועיים הגדולים של השנה – בלי ציניות או מרכאות. הביקורת מהללות, סשה ברון כהן רוכב על ההצלחה ועשוי להצטרף לספר המזמר ג'וני דפ ב'סוויני טוד'. |
15.10.2006
|
|
יומית
'בוראט', שהוקרן במפתיע גם בפסטיבל חיפה, נראה יותר ויותר כמו אחד הארועים הקולנועיים הגדולים של השנה – בלי ציניות או מרכאות. הביקורת מהללות, סשה ברון כהן רוכב על ההצלחה ועשוי להצטרף לספר המזמר ג'וני דפ ב'סוויני טוד'.
'בוראט', שהוקרן במפתיע גם בפסטיבל חיפה, נראה יותר ויותר כמו אחד הארועים הקולנועיים הגדולים של השנה – בלי ציניות או מרכאות. הביקורת מהללות, סשה ברון כהן רוכב על ההצלחה ועשוי להצטרף לספר המזמר ג'וני דפ ב'סוויני טוד'.
אני חושב שהאיש גאון.
אבל מצד שני, אפשר בהחלט להבין למה קזאחסטן מאוד-מאוד עצבנית עליו, ולמה הם לא מקבלים את זה בהומור בכלל.
http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/773242.html
טוב, נחכה לסרט ונראה.
אני חושב שהאיש גאון.
גם אני, אבל אני לא מבין למה הוא לא יכל להשתמש במדינה דמיונית. כך הוא היה חוסך לעצמו הרבה צרות.
זאת שאלה ממש טובה.
יחסי ציבור (וזה עובד נהדר)
וגם ככה קל לו יותר לשטות באמריקאים (שלפחות חלקם ידעו שאין מדינה כזו חרביקיסטן).
זה לא רק זה
קזחסטן היא לא סתם מדינה אירופאית אקראית. מדובר במדינה לא דמוקרטית הנשלטת ע"י עריץ שכבר רצח בעבר יריבים פוליטיים ועוקף את הדמוקרטיה לכאורה שלו תוך רמיסה מביכה של זכויות אדם, ועם זאת, יחסיה הדיפלומטיים עם ארה"ב נשארים תקינים ובריאים לאור מדיניות החוץ הליברית שלה ומשלל סיבות כלכליות שגדולות על הידע שלי. בכל אופן, המדינה היא ללא ספק חלק אינטגרלי מהסאטירה של ברון-כהן על אמריקה, על הצביעות שלה ועל האבסורד שבדגל הדמוקרטיה והפוליטיקלי קורקטיות שלה.
אלא שבוראט נולד בבריטניה,
והפרקים הראשונים שלו עסקו בבריטים בלי שום קשר לאמריקאים.
בקיצור, הוא צריך להיות חתיכת נביא כדי להצדיק את הטיעון שלך.
א. גם בלי הסאטירה על אמריקה,
קזחסטן היא מטרה ראויה בפני עצמה ללעג סאטירי.
ב. אפילו אם המדינה נבחרה במקור באופן אקראי לחלוטין – והיא לא – ההתעקשות של ברון כהן לא להתנצל, לא לבחור מדינה דמיונית, ולצאת, כבוראט, למלחמה פומבית על "שמה הטוב" של קזחסטן כדיקטטורה חשוכה, היא לא סתמית או דווקאית. זה חלק מהעניין.
באותה מידה זו יכולה הייתה להיות
אחת מלפחות שלוש-ארבע רפובליקות סובייטיות לשעבר. עם הצדקות דומות מאוד.
ולגבי ההתנצלות – היי, הם לא איימו לחסל אותו. קטע זה קטע.
הם לא צריכים לאיים.
בכל יום אנו עלולים להתעורר ולגלות שאין יותר בוראט, כי כהן קיבל תפקיד שאי אפשר לסרב לו. ב"עמוק באדמה".
הסדרה הסתיימה.
יסדרו לבוראט פרק ספיישל.
עם מופע אור-קולי והרבה זיקוקים.
הם יהיו *ממש* טפשים אם הם יעשו את זה.
חוץ מזה, בדרך-כלל מחסלים עיתונאים בימינו כי הם אמרו אמת, אז אין חשש פה.
(ובמקומו, בכל אופן, לא הייתי מבקר בקזחסטן במאה הקרובה).
ברצינות, אני חושב שזו לא כזו חוכמה גדולה לרדת על קזחסטן.
מצד אחד, אין להם לובי פוליטי חזק בארה"ב, שצריך לפחוד מהתגובה שלו (כמו – נגיד – לישראל / יהודים).
מצד שני, זו מדינה שקשורה לארה"ב, ולא תשלח מחסלים אחריו.
בקיצור, הוא חכם על חלשים. זה לא כמו לעשות פרודיה על מוסלמים קיצוניים, שבאמת יכולים להוציא עליו חוזה (ע"ע סלמן רושדי).
בטח.
כמו שמדינת רוסיה הדמוקרטית להפליא לא יכולה לחסל עיתונאית ולהאשים את הצ'צ'נים[1]. תמיד אפשר למצוא שעיר לעזאזל שעליו אפשר להשליך הכל. נגיד, פטריוט אמריקאי שהתנפל עליו והכהו למוות.
או אפילו פשוט יותר: יום אחד כהן יחזור לביתו עייף מהרגיל. הוא ישכב לשון ולא יתעורר יותר. הנתוח שלאחר המוות יקבע שהוא מת מדום לב. אז מה אם הוא היה בריא כמו שור כל ימי חייו? אין הוכחות לביצוע רצח, אין נאשמים ואין משפט. טקטיקה סובייטית מנצחת.
[1] אגב, שמעתם מה יושב ראש יונסק"ו הצבוע אמר? "אני גאה בממשלת רוסיה שפועלת במלוא מרצה לתפיסת והעמדת הרוצחים למשפט". מסחיק אותי.
אגב, ה''חוזה'' על ראשו של רושדי הוא בדיחה אחת גדולה.
אם באמת היו רוצים לחסל אותו, הוא היה מת כבר לפני שנים.
רוסיה יכולה (סביר להניח) לחסל עיתונאים רוסים
בחופשיות רבה הרבה יותר ממה שקזחסטן יכולה לחסל קומיקאים אנגלים-אמריקנים מגה-מפורסמים. זו סיטואציה שונה.
לגבי רושדי, אולי האיום על חייו (שהוסר בינתיים) לא נראה לך רציני, אבל *הוא*, לפחות, חשב שזה מספיק רציני כדי לשמור על הלו"ז שלו בסוד ולנסוע שנים בשמות בדויים.
קזחסטן, כמדינה, לא תחסל את סשה ברון כהן.
אבל זה לא אומר שאף קזאחי שנפגע עד עמקי נשמתו מהסרט לא ינסה לעשות את זה. יש בעולים מיליוני אנשים חסרי חוש הומור, מיליוני חמומי מח עם אקדחים ומיליוני קזאחים. מספיק ששלוש הקבוצות האלה ישיקו בנקודה אחת כדי שחייו של כהן יהיו בסכנה מוחשית. אמנם סביר להניח שהוא יישאר בחיים גם ל'בוראט 2', ובכל זאת, בזמן הקרוב סשה צריך לתגבר מאוד את השמירה על בטחונו האישי. וזה מאוד לא נוח. קשה ללכת לים עם שומרי ראש. אילו הוא רק היה משנה את שם המדינה שבוראט מייצג לאוזשקיסטן, הוא היה חוסך מעצמו את זה.
כמה קזאחים כבר יש בארה''ב ו/או בבריטניה?
הרבה יותר מסוכן מבחינה תדמיתית לרדת על יהודים, והרבה יותר מסוכן מבחינה פיסית לרדת על מוסלמים.
ואם הוא היה עושה סרט על אוזשקיסטן, הוא לא היה מקבל את כל יחסי הציבור חינם שהוא קיבל מתגובות זועמות של קזחסטן.
אני לא אומר שזה לגמרי נטול סיכון לרדת על קזחסטן. מה שאמרת נכון, תמיד יכול לבוא איזה פטריוט קזחי חמום-מוח ולהוריד את כהן. ולמרות זאת, מבחינת עלות/תועלת, נראה שזה משתלם להעליב דווקא אותם.
יחסי ציבור חינם הם Overrated
אני לא הייתי מסכן את החיים שלי בשבילם. ובכלל, אם לא הקזאחים, אז אפשר היה למצוא יהודים שייעלבו מהאנטישמיות של בוראט. חסר את מי להעליב?
לא חסר את מי להעליב, אבל חשוב את מי אתה בוחר.
יש אנשים ועמים שיותר קל ומשתלם להעליב אותם. כמו שאמרתי, אם הוא היה עושה קריקטורה של יהודי (בניגוד לקריקטורה של קזחי אנטישמי ומפגר) הוא היה משלם על זה מחיר יקר מבחינה ציבורית ותדמיתית. אני גם לא מסכים איתך לגבי יחסי ציבור חינם: כל מקרה לגופו. במקרה הזה, אני חושב שהיח"צ הופכים סרט מצליח לסרט מאוד מצליח.
אבל עזוב, הויכוח הזה מסתובב במעגלים. אני אגיד לך מה: אם איזה קזחי יבוא ויירה בכהן, אני אודה שהעסק לא השתלם לו.
ברשותך, יש לי רק עוד שתי מילים להוסיף:
נחשים. במטוס.
אבל אמרתי
"כל מקרה לגופו", ו"היח"צ הופכים סרט מצליח למצליח מאוד". לא ש'בוראט' יצליח *רק* בגלל יחסי הציבור – רק ש*אם* הוא יצליח, אפשר יהיה לזקוף *חלק מזה* לזכות יחסי הציבור. במילים אחרות, הם מגדילים את הסיכויים שלו, למרות שהם לא מבטיחים שום דבר.
בנוגע ל'נחשים', אגב, הסרט לא הצליח, אבל הוא כיסה בדיוק את ההוצאות שלו בארה"ב:
http://www.boxofficemojo.com/movies/?id=snakesonaplane.htm
אני נוטה להאמין שאלמלא הבאזז סביבו, הוא לא היה עושה אפילו את זה. וגם זה משמעותי.
אז מה שאתה בעצם אומר:
אם הסרט יצליח, הרי שחלק מההצלחה נזקפת לזכות יחסי הציבור. אם הסרט נכשל, הרי שליחסי הציבור לא היה כל קשר לזה כי כל מקרה לגופו. לא פלא שאנשים כל כך מעריכים את יחסי הציבור.
קצת כמו ג'וס ווידון.
לא, מה שאני אומר
הוא שיחסי ציבור הם גורם הכרחי, אך לא מספיק, בהצלחה של רוב הסרטים. ועוד יותר במדויק: שיחסי ציבור – או "באזז" – יכולים לגרום אפילו לסרט רע או ממוצע להרוויח יותר (ע"ע 'נחשים'), ולסרט טוב – למצות את הפוטנציאל שלו להרוויח כלכלית.
ולא לגמרי חיוני שתסכימי איתי לגבי כל זה, כדי שהנקודה המקורית שלי תהיה תקפה: לא משנה אם יח"צ *באמת* יועילו ל'בוראט', משנה שכהן מתנהג כאילו הוא חושב שהם יועילו (ולצורך כך בחר מטרה נוחה כמו קזחסטן).
נו, יאללה
אתה מודע לכך שקזחסטן "נבחרה" (ואני משתמש במרכאות מאחר ואני לא מאמין שהושקעה בכך מחשבה יתרה) הרבה לפני שמישהו בכלל פינטז על סרט, שלא לדבר על יחסי ציבור?
לא כל דבר צריך לראות דרך פריזמה צינית. תודה לאל, אפילו בעולם הקולנוע המסואב יש עדיין החלטות שמתקבלות בשל סתם Sillyיות שאין יותר מידי מה לנתח.
אוקיי, יש בזה משהו.
תוריד את "נבחרה בכוונה", ותשאיר רק את "זו לא חוכמה גדולה לצחוק עליהם".
אני בכלל התרשמתי
שהוא לא צוחק על הקזחים, אלא על הדימוי האמריקאי של העולם הערבי. אבל אני מניח שאצטרך לראות את הסרט כדי לגלות אם זה באמת נכון.
מצד שני, גם על האומה המגוחכת ביותר בעולם זו לא כזו חוכמה גדולה לצחוק. אם לשפוט על סמך קטעי בוראט שראיתי עד כה, בד בבד עם היותם מצחיקים, הם גם מאוד מטרידים, ואני מקווה שזו גם חלק מהכוונה של כהן.
סביר שבוראט אמור ללעוג (אולי בעיקר) לאמריקה, ועדיין זה בעייתי.
קשה לומר איפה הגבול, ומתי קומיקאי שמגלם דמות עם דעות קדומות מתחיל לקדם את הדעות האלה, במקום להגחיך אותן.
קראתי מאמר מעניין בתקשורת, שהדגים בדיוק את הנקודה הזו, על סמך הדמות של ארצ'י באנקר: היוצרים של "הכול נשאר במשפחה" התכוונו שהגזענות של הדמות תעורר תגובות שליליות אצל הצופים. הם הזדעזעו כשהם הוצפו במכתבי תמיכה נלהבים בנוסח "יחי ארצ'י באנקר, סוף סוף מישהו אומר את האמת בטלויזיה".
וזה כמובן לא מקרה בודד. אפשר גם להזכיר מקרים אחרים שבהם היו טענות על כוונה סאטירית שהקהל פספס לגמרי. המילים "גברים בחלל" פשוט עולות מאליהן, וזה מזכיר לי גם את השיר של שלמה גרוניך "כולם רוצים שירים פשוטים".
קזחיסטניזם.
בגלל שהקזחיות של בוראט היא פבריקציה גמורה, קשה לי להאשים אותו בכלכול אפקטיבי, ובטח שלא מפורש, של דעות קדומות נגד הרפובליקות של אסיה התיכונה. אני מניח שברון-כהן לא עשה מחקר מעמיק של התרבות הקזחית. מצד שני, ברון-כהן כן השלים תואר בהיסטוריה מקיימברידג', אז אני מאמין שהוא שמע על מושג האוריינטליזם. יותר משבוראט הוא שיקוף של הקזחי הממוצע, הוא שיקוף של אוסף סטריאוטיפים אירו-אמריקניים של "המזרח".
מה שמעניין בפרקים שאני ראיתי מתוכנית הטלוויזיה, הוא שהבעיה נעוצה פחות בגזענות של האמריקנים ויותר בנכונות שלהם לר?צות ולהסכים. מה שמאפשר לבוראט לומר את הדברים הנוראים הללו הוא פחות הדעות הקדומות של האמריקני, ויותר המצלמה שכופה על הסיטואציה משטר-נימוסין חמור. אני חושב שהחטא הגדול של המרואיינים הוא דווקא ההכפפה העצמית לעריצות המצלמה והמחוייבות לאתיקה של המשדר, שהרי הפילם סובל הכל. בסופו של דבר, בוראט מפתה את המרואיינים לתוך מלכודת הגזענות, וגם הם נלכדים ברצון, הרי הוא היוזם של המהלך. הבעיה היא לא עם הגזענים, אלא עם אלה שלא הופכים את השולחן כשבוראט אומר משהו שפוגע בעליל בציפור נפשם, כי הצעד הראשון במלחמה באותם גזענים בדיוק הוא להפוך שולחנות ולהשתלח במראיין.
דווקא העובדה שהראיונות הללו כל-כך הרמטיים, שאף אחד לא קם ושובר את הכלים, מעבירה את ההכרעה למגרש של הצופים: את רוב הצחוקים ברון-כהן סוחט ברמת ה"אני-לא-מאמין-שהוא-עשה-זה" ופחות ברמת הסאטירה. המבחן אמיתי הוא היכולת לזהות את הקריצה של ברון-כהן. התגובה הראויה היחידה לראיונות של בוראט היא לא "וואלה, באמת היהודים משתלטים על העולם" ובטח לא "האמריקאים האלה מה-זה מפגרים", שהיא, אני מניח, התגובה הרווחת. לא. התגובה הראויה היחידה היא: "אם אני הייתי מתראיין הייתי מתנהג בדיוק באותה צורה". הראיונות של בוראט מתפקדים כמו ערכה ניידת לזהוי הגזען הקטן שבפנים. לא פלא שהוא משתמש באנטישמיות ולא, נניח, בשנאת שחורים, שהרי היהודי הוא האחר האוניברסאלי, הדמות שכולם אוהבים לתעב. העובדה היבשה שהראיונות נערכו באמריקה לא צריכה להטעות אותנו: אין שום דבר לוקאלי בנכונות של האמריקני להיענות לבוראט. מדובר בצורך אנושי לקבל את הכרתה של דמות בעמדת כוח, אלא שדמות עם מיקרופון היא הדמות העוצמתית ביותר בעולמנו. מבוטחני שאם ברון-כהן היה מתחפש לאייזיק, העולה הנלהב מהולנד, והיה חורש את הארץ בעודו מראיין ישראלים ממוצעים, היה יוצא לו סרט מצחיק לא פחות.
אם השתמע מדבריי שעמים אחרים אינם גזענים כמו האמריקנים, אני מתנצל
אני מאמין בלב שלם שאנשים בני כל העמים מאוחדים בהיותם גזענים – הרמוניה יפהפיה של שכנוע עצמי בעליונות שלהם, ובנחיתות של האחרים.
בנוגע לתגובות של הצופים, הייתי נזהר מלהתייחס אליהם כאל מדגם מייצג של הגזענות החבויה בכל אחד מאיתנו. יכול להיות שיש אנשים שאומרים לבוראט שהוא מפטפט שטויות גזעניות חשוכות, וזה פשוט לא נכנס לתוכנית של ברון-כהן באותם מינונים, כי הוא מעדיף להראות קטעים שבהם מסכימים איתו.
דווקא בקטע שמסיים את העונה השנייה
של עלי ג'י באמריקה, הפובליציסט אנדי רוני אומר לעלי ללכת לכל הרוחות.
ארווינג גופמן מבקר באמריקה
נקודה נהדרת העלית פה. מה שאתה אומר זה שאנשים (לפחות חלקם) לא מאמינים במה שבוראט אומר ולכן מסכימים איתו, אלא מסכימים איתו כי לא נעים להם לא להסכים איתו.
סוציולוג בשם ארווינג גופמן דיבר על כל אינטראקציה חברתית כמושתת על הגדרת מצב משותפת לכל המשתתפים (למשל, לכולנו ברור שאנחנו עסוקים כאן בשיחה לא פורמלית וידידותית באתר אינטרנט המוקדש לסרטים). הוא אומר שהגדרת המצב הזו נזילה (אני יכול להתחיל להיות אגריסיבי, אתה תגיב בהתאם), אבל היא נזילה בעיקר בשלבים הראשונים של האינטראקציה. אחרי זמן מסוים היא מתקבעת, ואז נסיון לשנות אותה באופן דרסטי- מכוון או לא-מכוון – נתפס כשבירה/סתירה של הגדרת המצב. שבירה כזו גורמת לכל המעורבים חוסר נוחות עצום – וחוסר הנוחות גדול יותר ככל שהם מעורבים יותר באינטראקציה לפני הסתירה. לדוגמא: קלינטון מקיא בארוחת ערב פורמלית ביפן; פגישה עיוורת בה אחד הצדדים מפליץ בקול רם; קון שבו מישהו מתוודה באוזני חברו שהוא שונא סרטים, אבל כל האולם שומע.
המבוכה הזו – שגופמן אומר שהיא קיימת בגלל שאחרת לעולם לא היה נוצר סדר חברתי יציב – היא זו שגורמת למרואיינים רבים של בוראט להסכים איתו. הוא כופה הגדרת מצב מסוימת, והם מתקשים לשבור אותה. הוא יכול לכפות כי יש לו מצלמה ואין לו בושה; הם לא יכולים לשבור כי האינטראקציה נתפסת אצלם כזמנית מאוד, ולכן הם לא מעוניינים להשקיע אנרגיה בעיצובה בצורה שונה: לא יצא להם מזה כלום, כי אינטראקציה זהה לא תתקיים בשבילם בעתיד.
אנלוגיה לקינוח: מה היה כל אחד מאיתנו אומר אילו נהג המונית שלו היה מפטיר "כל הערבים חארות?"? סביר להניח שרובנו, בהתחשב בעובדה שלא נראה את האיש שוב לעולם, לא היינו מביעים התנגדות ממשית.
מצחיק שאתה אומר את זה
כי זכורים לי לפחות שני מקרים שבהם גרמתי לנהגי מונית להזות קצף מצידי הפה ולהתחיל לנסוע בזיגזגים: במקרה אחד כשהגבתי בהתנגדות נחרצת להערה שצריך להפציץ את רצועת עזה בנשק גרעיני, ובמקרה שני כשעניתי על הקביעה שעשיתי מעשה טוב ואלוהים יגמול לי, בהערה שאני לא מאמין בקיומו של אלוהים.
אבל הנקודה הבסיסית שלך נכונה, כמובן.
אם כך, אתה:
1) ישר יותר ממני.
2) חול בגלגלי המערכת החברתית.
אני אשכרה שוקל עכשיו לשנות את הכינוי שלי ל'החגמ''ח'
או לפחות להוסיף את זה לזמן מה כשם תואר.
לע''ז א''ש!
(לך על זה, אח שלי!)
ואצלי זה דווקא עובד להיפך:
אני גרמתי לנהג מונית לגמגם "כן, לא, ברור, לא יפה להכליל…" אחרי שהגבתי להערה גזענית שלו (על אתיופים ולא ערבים, אבל גזענות היא גזענות) בהטפה קצרה על אינדיבידואליות ותפיסת כל אדם לעצמו. כלומר הוא התאים את עצמו למערך שאני קבעתי. זה היה משונה, ולא נראה לי ששיניתי את תפיסת העולם שלו, אבל אני עובדת על תיאוריה ו/או תוכנית פעולה: אם מספיק שמאלנים יפי נפש וחסרי בושה יסעו מספיק במוניות… הבעיה העיקרית היא כזו של מימון, נראה לי.
הוא בטח היה חולה.
...אז מספר מקרי הרצח בארץ יעלה פלאים?
זה סיכון, כן.
אבל אחד שניאלץ לקחת. אני לא יכולה לבלות את שארית חיי במוניות. צריך לדעת להאציל סמכויות…
אז רק נהגי המוניות שאני נוסע איתם
מקשיבים למוזיקה קלאסית ומספרים לי על המחזה האחרון שהם ראו בתיאטרון?
סטטיסטית,
בהתחשב בחלוקה המעמדית של דעות פוליטיות בארץ,
סביר ששמאלנים יפי נפש *כבר* נוסעים מספיק במוניות.
לפחות הוא ידע שאת לא אתיופית כשהוא התחיל ללכלך עליהם.
במעבר הדירה האחרון שלי המוביל טרח לספר לי שהשמאלנים אשמים בכל הצרות של המדינה, מבלי שטרח לברר אם הבנאדם שמשלם לו (להלן אני) משתייך לקבוצה שכנגדה הוא יוצא. לכן, הסיבה שלא עניתי לו לא היתה להתאים את עצמי למערך שהוא קבע, אלא למנוע מבוכה של שני הצדדים (וואו, לבוראט בטח היה מצליח איתי….
)
ניטפוק
הנשיא שהקיא על היפנים היה בוש האב, לא קלינטון.
ככה גם אני זכרתי, אבל אתמול מישהו תיקן אותי.
תודה על תיקון התיקון.
אישית, אני חושב שכהן פשוט מגזים בנסיונותיו לחשוף את הצביעות
אני יודע בבטחון רב למדי שהייתי מגיב כמו חלק מהאנשים שהוא ריאיין (אני היחיד שחושב שהמלה הזו נראית מוזר?). לא כל אדם שצוחק מבדיחה על מקומה של האשה בחברה הוא סקסיסט ולא כל מי שאומר בבדיחות הדעת, לאחר שני שלישי בקבוק יין, שהיה רוצה עבד כושי הוא גזען חשוך.
פרט לכך, כל אדם סובל במידה מסוימת מדעות קדומות על אופיים והרגליהם של אנשים ששונים ממנו. למעשה, ואני מניח שלא כולם יסלחו לי, אני בז לאנשים שמעידים על עצמם שהם משוחררים לחלוטין מסטראוטיפים. אין דבר כזה.
היה המשך לתגובה, אבל…
________________________
ציטוט השבוע: "מה שהוא עשה אומר שהוא פושע וזה מוכיח שהוא אשם" בהקשר של אשמתו/אי אשמתו באונס של הנשיא קצב.
ניטפוק קטן:
כל מי שאומר שהוא רוצה עבד, ולא משנה אחרי כמה בקבוקי יין, הוא גזען חשוך.
למה?
אני באמת לא יורד לסוף דעתך.
אפשר להתייחס לזה בשני מובנים:
א. הראשון נוגע למצב השכרות. האם, למשל, השיכרון של מל גיבסון חשף את האנטישמיות שלו, או יצר אותה במקום?
ב. שנית, בניגוד למיזוגניה פשוטה, אפילו לגברים שחושבים שאסור לתת לנשים להצביע, חסידי העבדות מאמינים שעבדים, על אף השיוך הביולוגי שלהם, הם חפצים עם יכולת דיבור. בעוד רוב המיזוגנים מאמינים שנשים הן סוג נחות של בני אדם, חסידי העבדות מאמינים ששחורים, למשל, הם פשוט לא בני המין האנושי. לא רק שזה בלתי נסלח, קשה לי להאמין שאמונה פילוסופית כל-כך עמוקה יכולה להיווצר פתאום אחרי שלוש כוסות שרדונה.
קראתי פה ושם כמה כתבי פלסתר ופולמוס
מאמצע המאה ה-19 (כולל כאלה בסגנון "הדוד תום בבקתתו בדרום, ואילו לג'ו המשוחרר בצפון אין אפילו בקתה"),
ואני חושב שאתה טועה.
יש את הגישה שייצגת,
אבל יש גם את הגישה שראתה בעבד אדם במצב נחות או נחות מטבע ברייתו, אבל אדם. וזו גישה שקיימת אלפי שנים ומתועדת היטב, החל מיוון העתיקה.
מה שניסיתי להבהיר הוא
שעבדות היא לא רק פעולה כלכלית ומצב משפטי, אלא מנטליות מסוימת. צריך לשאול אם אותם בעלי עבדים האמינו שכל בני האדם הם עבדים בפוטנציה, או שרק בני אדם מסוימים זוכים להיכנס לקטגוריה הזו.
ואיך נובע מזה שהם האמינו שרק שחורים נכנסים למצב הזה,
שהאמונה ששחור הוא לא בן-אדם (בניגוד לבן-אדם נחות) היא אבן היסוד של העבדות?
לרגע לא טענתי שהם לא חשבו ששחורים נחותים.
טענתי שעבדות *לא חייבה וגם לא הביאה בהכרח וגם לא הייתה השיטה היחידה* להתייחסות לעבד בתור לא-בן-אדם.
יש לך דוגמה מצוינת מהמקורות היהודיים
התורה מלאה בחוקים שנוגעים לעבדות שמבהירים שמי שניסח אותם חשב שעבדים הם בני אדם. מוגדר בדיוק איך להתייחס לעבד, מתי עבד אמור לקבל את החירות שלו, ואפילו "עונש" למי שבוחר להשאר עבד ולא לצאת לחופשי.
אין טעם לנסח חוקים כאלה אם הם לא נוגעים לבני אדם.
וכן, יש חוקי רווחה גם לגבי בעלי חיים במשק החקלאי, אבל הם נוגעים רק לנושא צער בעלי חיים ולא לנושא זכויות משפטיות.
העבד העברי
היה מה שמכונה "אישיות משפטית", כלומר – הוא לא היה שווה במעמדו לאדון, אבל היו לו זכויות משפטיות שנוגעות לו כיצור אוטונומי ולא רק כרכוש האדון. זה *לא* אומר שבתרבויות אחרות שבהן החזיקו (ואולי עדיין מחזיקים) עבדים הם נחשבים לאישיות משפטית.
ובעלי חיים, לא רק חיות משק, אינם נחשבים לאישיות משפטית בשום מדינה שידוע לי עליה.
http://elyon1.court.gov.il/files/05/660/004/t04/05004660.t04.pdf
אני לא יודעת לשים לזה לינק
אבל השופט שאול שוחט בפס"ד תמש032405/01 מסביר איך ולמה המשפט המערבי המודרני לא רואה בבעלי חיים אישיות משפטית.
מוחלט
מכיון ש:
א) זה
ב) אני לא באמת מבינה בתחום המשפטי
אני מכריזה בזאת כי סיימתי לשטוח את טיעוניי.
למקרה שזה לא היה ברור, לינקקתי כתמיכה, לא כהתנגדות.
הנה, יש לך הסבר של השופט אליקים רובינשטיין – לא יותר טוב?
הרבה יותר טוב
אני פשוט לא רגילה שמשפטנים מביעים תמיכה כלפיי
וחוץ מזה,
ידוע שתומכי זכויות בעלי חיים רגילים לחשוב שכל העולם נגדם אחרי ששואלים אותם שמונים פעם ביום "מה, ולעגבניה לא כואב כשחותכים אותה?" או "את רוצה לתת לכלבים זכות הצבעה?", אז סליחה שהפגנתי אנטי לפני שבאמת התעמקתי בלינק שצירפת.
היי, כבודו מתבלבל בנושא.
הטיעון שלי (ושל יעל) היה נגד האמירה של נמרוד שתמיכה בהחזקת עבדים *בהכרח* כוללת התייחסות אליהם כאל לא-בני אדם. בשביל לסתור את זה טענו שיש תרבויות שבהן זה לא ככה.
זה שיש תרבויות שבהן זה כן ככה לא משנה שום דבר בטיעון.
למה? אני רוצה עבד.
לא חייב להיות כושי [נתפשר על סתם תימני?] אבל אני אשמח לקבל מישהו שינקה אחרי ויעשה את מטלות הבית במקומי. קרא לי גזענית חשוכה, אם אתה רוצה, אבל אני חושבת שאני סתם עצלנית.
למה אתה מתכוון כשאתה אומר עבד, בסופו של דבר? עבד בתנאים שלו, או בכך שהוא מבצע מטלות במקומי?
עבדות היא מצב משפטי.
עבד, בסופו של דבר, לא נחשב כבן אדם, ואפשר לעשות בו כל מה שעושים עם כיסא או שקית של במבה. זה פחות קשור למה שהעבד עושה, אלא למה שעושים בו.
מה ש*את* רוצה זה עוזר/ת בית.
ואנא, על תשתמשי במילה כושי. אני מניח שלא היית מרוצה במיוחד אם מישהו היה מסתובב כאן וקורא לאנשים יהודונים.
קצת הגזמת, לא?
Political correctness gone mad, כפי שנהוג לצטט באחת הסדרות הבריטיות האהובות עלי.
לי אין בעיה עם המילה "יהודון" (שאני בעצמי השתמשתי בה אי אילו פעמים. ולא הייתה לי בעייה גם כשחבריי הנורווגים והאמריקאים התייחסו אלי בתור Fucking kike). לחברתי האמריקאית יקירת האתר, אנדריאה, לא הייתה מעולם בעייה כשהייתי אומר לה Shut up, niger.
אתה מזכיר לי את הנקיון של גוגל – בעוד שמילות הגנאי האלו הן מילים שימושיות למדי, ורצוי לדעת מה משמעותן כדי לדעת איך להשתמש בהן (הן אפילו מופיעות בלא מעט מילונים) – כשאתה מחפש אותן בגוגל, תוצאות אתה מקבל. אבל הצעה לתרגום מילונאי של המילה, כפי שכל תוצאה אחרת מקבלת – פשוט אין. גוגל לא שמע על קייק או ניגר. איזה עולם נפלא.
מצטער, אני לא יכול להשלים עם צנזור השפה. שפה היא כלי עוצמתי, וכשמנסים לטאטא אותו מתחת לשטיח, זה לא עובד. לא סתם בורוז אמר ש"השפה היא וירוס" – היא מתרבה בצורה חסרת שליטה. עכשיו לך תטאטא וירוסים.
הדרך לנטרל שפה בעייתית היא להוציא ממנה את העוקץ, וזה הוכח פעם אחר פעם. צנזורה ונקיון כפוי נוסח "בבקשה אל תשתמשי ב…" לא עובדים, וטוב שכך.
אח, דן ברזל, כמה חסרת לי פה.
ברוך השב.
קודם כל, אני מניח שחסידה השתמשה במילה
בצחוק, ולכן לא מדובר בנזיפה, אלא בבקשה אותנטית.
שנית, לא לכל מיעוט יש את הכוח שיש לקהילה ההומו-לסבית האמריקנית. לכן, סביר להניח שהכינוי "ערבוש" לא ירכוש קונוטציה חיובית בזמן הקרוב, למרות שאני מוכן להיות הראשון שמנסה: "שמעתי שהשתולים זה זה סרט ערבושי חבל-על-הזמן".
שלישית, מדובר כאן בצנזורה חברתית ולא משפטית, שהייתה קיימת תמיד ותהיה קיימת תמיד. עדיף שהיא תיטה לרעת הגברים הלבנים והעשירים מאשר לרעת ההומלסיות השחורות.
מאז שנעשית עורך,
היכולת שלך לדכא
עלתה פלאים. 
לא הצלחתי להבין איך ההודעה שלך מתייחסת למי מהטענות שלי.
הנה תשובה חלופית:
אתה הרי מכיר את השינוי שעברה המילה queer מכינוי-גנאי לשם-חיבה.
הבעיה היא שלא כל השכבות החברתיות שמעו על השינוי הזה. בשביל הרבה מאד אנשים, kike ו-queer הם עדיין כלי נשק.
אחרי בערך עשור וחצי של PC, אנשים מתרגזים פתאום שאוסרים עליהם להשתמש בשפה כדי להביע את דעתם. מה קרה לחופש הביטוי, הם שואלים? רוב האנשים הללו, באופן לא מאד מפתיע, מחזיקים בדעות של בית שמאי לגבי כל מיני קבוצות אחרות, והנה הם מתפלאים שמקשים עליהם לפזר את מררתם על פני האינטרנט.
אפשר, כמו שהצעת, לייפות את משמעותה של מילת-גנאי מסוימת. זהו מהלך קשה מאד לביצוע – ואני ממש ממליץ לך להתחיל מ"ערבוש" – וגם, אני חושד, פריבליגיה של אינטלקטואלים.
דרך נוספת, ולא בלעדית, היא טקסי אקסקומניקציה, כמו אלו שנערכים מידי בפעם בעין-הדג. מישהו אומר משהו בלתי-נסבל, ונוטרי האתר מטעם עצמם דואגים להבהיר לו שהוא לא רצוי. זה לא מראה נאה, אבל הוא שומר על זהותה של הקהילה ומאשש את קווי היסוד שלה.
אגב, אני מאמין שאף אחד עוד לא נזרק מהאתר בגלל הערה גזענית או מיזוגנית, ולא סביר שזה יקרה. בדיוק בגלל זה, מי שעניינים כאלו בנפשו צריך להיות מוסרני וצדקן ולהציק למי שמנצל את חופש הביטוי כדי להשתלח או להשפיל אחרים.
אתה מפספס משהו
"הבעיה היא שלא כל השכבות החברתיות שמעו על השינוי הזה. בשביל הרבה מאד אנשים, kike ו-queer הם עדיין כלי נשק."
נכון. למעשה, מה שהשתנה הוא לא השימוש במילים האלו ככלי נשק. מה שהשתנה הוא שפו?תח מגן לכלי הנשק האלה.
וזה מה שאתה מפספס: פעמים רבות, כשמדובר בשיח, הכוח נמצא באופן מפתיע בידיו של המותקף דווקא, לא בידיו של התוקף. אני יכול לנסות לנטרל את המילה "ערבוש" עד מחר, אבל לא יהיה לזה אחוז מהאפקטיביות שתהיה לזה לו אחמד יעשה את זה.
והנה הראייה, מפי אחמד עצמו:
http://www.keshet-tv.com/nehederet/SmallVideo.aspx?play=http%3A//www.keshet-tv.com/common/ClickPlay.aspx%3FMediaID%3D3805
אני, ורק אני, בוחר אם להיפגע מ"יהודון", "הומו", "סמולני", "ג'וש" או כל תווית אחרת שירצו להדביק לי. מרגע שבחרתי שלא להיפגע, ואף להגחיך את נסיונות הפגיעה באמצעות אימוץ המילים האלו בעצמי, התוקף נותר ללא כלי נשק. הכוח בידי, לא בידיו. הלא כך, יהודון?
אקסקומוניקציה זה אקט קיצוני שמעורר אנטגוניזם, וגורם לאנשים להתבצר בעמדותיהם ולא להשתנות. הסברת פנים והומור הוכחו בתור כלים הרבה יותר יעילים. אחת הסיבות לכך שבחזית ההומולסבית הייתה קצת יותר הצלחה מאשר מבחזיתות אחרות מצויה אולי בכך ששמחת החיים וההומור הוא חלק מהאתוס ההומולסבי, בניגוד, נניח, לאתוס הדיכוי הערבי או המרוקאי.
שפה עשויה מחומר גמיש וחלקלק. במקום לנצל את היתרון הגדול הזה שלה ולשחק איתה בהנאה, אתה בוחר להחביא אותה בארון מחשש שהיא תחליק לך מהידיים במהלך המשחק ותתנפץ על הרצפה. אתה מפסיד פה פעמיים – אתה גם לא מביא לשינוי אליו אתה חותר מאחר ואתה בולם כל סוג של דיאלוג, ואתה גם לא מאפשר לעצמך חופש בסיסי ללכת ללא מקל בתחת.
שנאמר, אל תהיה כזה שוודי.
אתה מתאר את
ההתחסנות מהפגיעה הלשונית כמשהו שפשוט מחליטים עליו. זה קצת יותר מסובך מזה – צריך להיות מספיק אינטילגנטי, עשיר ומוקף באהבה בשביל לבחור לא להיפגע. זאת פריבילגיה.
אני אמנם חושב שהצעד הראשון להשתחררות מהוויה קורבנית היא השתחררות מתודעת הקורבן, אבל לך תדרוש את זה מאנשים שהטראומה היא כל מה שיש להם.
חוץ מזה, יש גבול למה שהשפה יכולה לעשות. בסופו של דבר, הגזענים וההומופובים גם הם יכולים לנכס בחזרה מילים, כמו "יהדות", למשל. גם הטקטיקות שלהם נעשות מתוחכמות יותר. הגזענות של ליברמן הרבה יותר מעודנת מזו של זאבי. לפעמים הפניית הלחי השניה זה לא מספיק.
או שמשמעותו של המונח עוברת זילות: http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3317817,00.html
יכול להיות ששלילת זכויות על רקע אתני איננה גזענות.
אם כך, הרי ליברמן הוא Bigot.
ראיתי גבינות שוויצריות בתוך מסננות על רקע קיר של בניין בעזה
עם פחות חורים מאשר יש בטיעונים של המאמר הזה.
.
חבל (ומזל) שזה לגמרי
שלילת זכות ההצבעה ממי שלא משרת בצבא היא באמת לא גזענות.
אני בטוחה שיש מי שמבין בדברים האלה יותר ממני ויוכל לחשוב על מונח מדויק מזה, אבל לי זה עושה צמרמורות של טוטאליטריות פאשיסטית.
אבל זו בערך הנקודה היחידה בה אני ומשהו מהמאמר הזה מסכימים.
אני לא בטוח שזה מה שליברמן מציע, אבל בכתבה מדובר על התניית
האזרחות בשירות צבאי *או בשירות לאומי*. זו אינה גזענות, וגם לא טוטאליטריות, ובוודאי לא פאשיזם.
הנה כמה שמות מויקיפדיה של מדינות בהן מונהג שירות חובה:
אוסטריה
דנמרק (אם כי מרבית הנקראים לשירות מקבלים פטור)
פינלנד
גרמניה
יוון
נוברגיה
שוודיה
שווייץ
להבדיל מישראל, בכל המדינות האמורות, תקופה השירות קצרה למדי (לא יותר משנה וחצי), אבל לאף אחת מהן אין את הבעיות שיש לנו בתחום הבטחוני. בכל המדינות הללו גם מציעים אלטרנטיבה של שירות אזרחי למי שאינו מעוניין לשרת בצבא (אפשרות שפתוחה רק בפני חלק מהאוכלוסיה כאן), ובאף אחת מהמדינות הללו השירות אינו שירות חובה עבור נשים. אבל הרעיון לפיו אדם צריך לתרום תקופה מסוימת מחייו לשירות המדינה שנותנת לו כל מני שירותים כאלה ואחרים נראה לי הגיוני לחלוטין. פאשיזם זה לא.
הרעיון לפיו אדם צריך לתרום תקופה מסוימת מחייו לשירות המדינה .
אם אכן השירות אינו שירות חובה עבור נשים, האם עלי להסיק מכך שנשים לא נכללות תחת ההגדרה "אדם"?
חשבתי על זה קצת, ואת צודקת ב-100%.
מה שאומר שישראל הנה דמוקרטיה *מתקדמת* יותר מכל המדינות שהופיעו בהודעתי הקודמת. הידד!
זה לא מה שאמרתי
(או לפחות לא מה שהתכוונתי לומר). רציתי רק להפנות את תשומת ליבך לבעיית ניסוח קלה, וגם להעלות שאלה רצינית:
אם השירות המדובר יכול להיות אזרחי ולא צבאי, ואם כל אדם צריך לתרום למדינה, למה יש חובת שירות על גברים ולא על נשים?
תראי, את רמזת שאני טוען כי נשים לא נכללות תחת הקטגוריה ''בני אדם''
ועל זה נאמר "בעיות ניסוח". חמורות אפילו.
לגבי השאלה שלך, באמת שאין לי מושג. צריך להפנות אותה לרשויות במדינות האמורות.
אז סליחה.
התכוונתי לרמוז שאו שבמדינות האמורות נשים לא נכללות תחת הקטגוריה "בני אדם", או שחסר איזשהו פרט בתגובה שלך שיסביר את העניין, והפרט הזה הוא התשובה לשאלה אותה שנינו לא יודעים.
אתוס רפובליקאי ואתוס הומני
אתוס הומני-ליברלי: לאדם מגיעות זכויות מעצם היותו אדם. אחת מאותן הזכויות היא שהמדינה תדאג לו, ושתהיה לו זכות הצבעה בה.
אתוס רפובליקאי: לאדם מגיעות זכויות בתמורה לחובות שהוא ממלא בעבור המדינה. לרוב, מדובר בחובות סף חד פעמיות (שירתת פעם אחת בצבא? תוכל להצביע עד סוף חייך) – אבל, בכל מקרה, הזכויות אינן אוטומטיות.
רשמית, האתוס במדינת ישראל הוא הומני-ליברלי. מעשית, במקרים רבים הוא רפובליקאי.
(אני מקווה שלא התבלבלתי במונחים, אגב – מדע המדינה זה לא הצד החזק שלי)
לא התבלבלת. לפחות לא לפי יואב פלד וגרשון שפיר.
רגע.
אז האזרחים-משוללי-זכות-ההצבעה גם פטורים ממסים?
לכן קהילות הולכות אחר אישי ציבור
אנשים שתפקידם לתת דוגמא.
כשאחמד טיבי מופיע, בדוגמא שלעיל, בתוכנית פריים טיים ישראלית שבה הוא מרשה שיפנו אליו את השאלה "רגע, אחמד, אמרת שאתה ערבי, עכשיו אתה אומר שאתה רופא?", הוא יוצא מזה חזק. הדימוי המשפיל שהיהודים מטפחים הופך לבומרנג וחושף אותם במלוא גזענותם וגסות ליבם. הרי הסאבטקסט של השאלה המשפילה נושא מסר הפוך לחלוטין מזה של הטקסט, מסר שדווקא מאדיר את הציבור הערבי: כן, ערבים הם גם רופאים. וכשמשפילים אותם – הם צוחקים על זה. הם חזקים מספיק כדי לא להיפגע, ובדרך הם גם הופכים את ההשפלה לכלי שפועל בחזרה על המשפיל וחושף את ערוותו.
היהודי שיראה את זה – יפרק בתודעתו את המילה "ערבי" משאר המילים שדבקו בה ("טרוריסט", "רוצח", "בור", "פרימיטיבי").
הערבי שיראה את זה – יקבל חיזוק לזהותו, ואף יראה שיש דרך להתמודד לפחות עם חלק מההשפלה בצורה שמחזקת את הקורבן ומחלישה את התוקף.
בקיצור – תסלח לי אם בכתביי כאן ובחיי בכלל אמשיך להשתמש במילים אשר אתה מוצא פוגעניות?
אופטימיות קוסמית
מאבק הוא חלק בלתי נפרד מנסיון להשתחרר מעמדה נחותה. הוא לאו דווקא כלי הנשק היחיד, כמובן, אבל להתעלם מהכוח שלו יהיה מסוכן – משתמע מהטיעון שלך שהתנגשות היא כלי לא לגיטימי.
מצעד גאווה בירושלים יהיה הרבה פחות כיף ושמח מאשר בתל-אביב. למה להתעקש?
אגב, מאבקים נטולי חוש הומור ושמחת חיים הוכיחו את עצמם כיעילים, בעבר. למשל התנועות הפמיניסטיות השונות. למשל הגישה של בני עמדות המזרח לעמדות כוח בחברה הישראלית. למשל ביטול העבדות.
[עם הטיעון הספציפי יותר במחצית הראשונה של ההודעה שלך דווקא אין לי ויכוח ממשי – רק ההכללות נראות לי בעייתיות]
אופטימיות קוסמית
אני לא פוסל התנגשות, ממש לא. זו גם אפשרות. אלא שמה שנמרוד מציע הוא לא התנגשות – הוא התעלמות. הוא דיכוי. דווקא מאבק על הערך החיובי או השלילי שטמון במילה מסויימת הוא התנגשות.
ספציפית בנוגע למצעד הגאווה הירושלמי – ההתנגשות שתהיה שם לא נועדה ליצור משא ומתן, או הבנה, אלא פשוט לייצר ניראות. החרדים לא ישנו את דעתם בעקבותיו. סביר יותר להניח שהם יקצינו לצד השני. אך העימות הספציפי הזה הוא כל כך אבוד מראש, עד שעדיף לזעזע את המצב מאשר להשאירו על כנו, ובכך ליצור שינוי בחזיתות אחרות של המאבק שבהן עוד יש סיכוי לשינוי.
ובאשר למאבקים חסרי הומור – אומנם לתנועה הפמיניסטית יש הישגים רבים, אך עדיין פמיניזם נתפס בחלקים רבים של העולם כמשהו מגוחך או דוחה או סתם פרובוקטיבי. עדיין, הדימוי הויזואלי של "פמיניסטית" הוא לא "סתם" אישה, אלא לסבית שמנה עם שערות בבית השחי ששורפת חזיה. בצ'כיה, אגב, המאבק הפמיניסטי כל כך "הצליח", עד שפעמים רבות תיתקל בנשים, ולא בגברים, שבזות לכל גילוי של פמיניזם.
ואחרי כל הסטיות האלו מהנושא – בסך הכל רציתי לומר שאני אשמח אם מעבר לתיקונים לשוניים, לא יגידו כאן (או בכל מקום) באילו מילים מותר להשתמש ובאילו אסור. אם מישהו ייפגע ממשהו שאכתוב – אתנצל. נראה לי יותר פשוט מאשר לעקר לי את השפה.
מעולם לא החזקתי עבד,
אבל נראה לי הגיוני שמה שתומכי העבדות רצו באמת זה מישהו שיעבוד קשה במקומם, ולא שקית במבה אנושית. הם אמנם עשו זאת מתוך גזענות ובאופן אכזרי ביותר, אבל השיעבוד היה אמצעי, לא מטרה (לפחות לא באופן מודע).
את מניחה שאנשים חושבים רק באופן תועלתני.
אבל אנשים החזיקו עבדים גם כשזה לא השתלם להם כלכלית, מכיוון שהעבד סימן את גבולות האנושיות, והיה עדות מהלכת לעליונותם של האדונים. וזה, יותר מכל תפוקה אובייקטיבית, לא יסולא בפז.
צודק.
אבל אני לא בטוחה שהם חשבו על זה בצורה כזאת (מה שלא הופך אותם לצודקים, חלילה וחס).
ואגב תועלתנות – מדובר במונח שכל אחד יכול לכופף אותו לפי צרכיו. הדוגמא הבולטת ביותר היא השימוש שעושים תומכי זכויות בעלי החיים בתועלתנות של בנטהאם. בתור מישהי שדווקא כן תומכת בזכויות בעלי חיים, אני יכולה להגיד לך שהקביעה שהתחשבות בבעלי החיים מביאה *תועלת* יותר מאשר מביא ניצולם נשמעת לא ממש הגיונית. כנראה שאני פשוט לא מתחברת להגדרה של תועלת=הפחתת הסבל והגברת העונג בעולם.
זה אמנם
מוחלט,
ובכל זאת: הטענה לגבי העדיפות של אי-ניצול בעלי חיים איננה קשורה רק לעניין הסבל. יש כאן טיעון תועלתני מובהק, שאומר: ניצול חיות לאכילה צורך משאבים הרבה יותר גדולים, מאשר סיפוק אותה כמות קלוריות על ידי גידול צמחים, וגם מזהם הרבה יותר את הסביבה, ולכן הוא לא יעיל יחסית.
זה אמנם
מוחלט,
הטיעון שאתה מציג אכן הושמע פעמים רבות, והוא אכן תועלתני, אך הוא אינו *ה*טיעון *ה*תועלתני שעליו ביסס סינגר את הפילוסופיה של זכויות בעלי החיים.
אה.
הכושי היה כי הרוסי השתמש במילה.
מצידי, כמו שאמרתי, העבד יכול להיות מה שהוא רוצה, כל עוד הוא טוב בביולוגיה.
[אגב, לי אישית גם אין בעיה בשימוש במילה יהודונים. אותי אישית זה לא מעליב.
לאו דווקא עוזרת בית – מישהו שאני יכולה להטיל עליו את כל המטלות הבלתי נעימות שאני לא רוצה לעשות, כולל הכנת שיעורי בית, סידור החדר, יציאה עם הכלב וכדומה. אני חושבת שכל האנשים רוצים דבר כזה והיו שמחים אם זה היה אפשרי [כלומר, חוקי].
בכנות, אני חושבת שאדם שאומר שהוא לא רוצה מישהו כזה, שילך אחריו וינקה אחריו וכדומה, פשוט לא מודה באמת.
בכנות, את טועה.
במקרה שלי, משתי סיבות מרכזיות:
1) המחיר שיאלץ אותו אדם לשלם.
2) חשוב לי לשמור על מידה מסוימת של אחריות בחיים שלי, וגם מודלים של שיפור עצמי קורצים לי מעת לעת.
הופה, יצא שלוש סיבות.
אבל האמת היא שאני חושב שאת מתכוונת שהיית רוצה שכל אותן מטלות יעשו מעצמן – היית מעדיפה שרביט קסם על עבד. זה כבר מבטל את הסיבה השניה (והשלישית) שציינתי, ולכן הופך את כל העסק להרבה פחות בעייתי.
הכושי היה כי הרוסי השתמש במילה.
ומה יבחין בין העבדים לאדונים?
הו, את רוצה אנדרואיד.
זה פותר את הבעיה, וללא חיבוטים אידיאולוגיים. לפחות עד שהאנדרואיד שלך קם עליך להורגך.
ושוב לא נכון.
בהרבה מקומות הייתה הגבלה על מה שמותר לעשות לעבד.
(אפילו, למשל, המצב של 'עבד כנעני' ביהדות מעולם לא התקרב למה שתיארת).
זה לא סותר את זה שבהרבה מקומות עבד היה רכוש שהבעלים יכל לנצל כרצונו ואף להרוג לפי המצב רוח,
אבל לא תמיד.
במקומות מסויימים זה הגיע לכך, אגב, שעבד היה יכול להחזיק עבדים משלו ולהיות אחד האנשים העשירים והחזקים בממלכה. במקרה זה הטרום-סנגל של המאה ה-19, אבל לא רק שם.
מי אמר ממלוכים ולא קיבל?
ומי שאומר את זה בלי אף כוס יין, בתור בדיחה?
כי אתה מדבר על *כל* מי שאומר שהוא רוצה עבד.
זה תלוי מאד מי אומר את זה.
בשיח הגזענות יש כל מיני עמדות שנגישות לאנשים מסוימים בלבד. למשל, לשחורים מותר לקרוא אחד לשני ניגר ולהתלוצץ על העבדות, כי הם הקורבנות, בדיוק כפי שליהודים מותר לצחוק על השואה. אריסטוקרט דרומי שיגיד אותו דבר ייחשד מייד בגזענות, ובצדק. זו סתימת הפיות החברתית; היא מרגיזה, אבל יש בה מידה של צדק.
אז אני מבין שטרנטינו, למשל, שעושה שימוש במילה ''ניגר'' בלי חשבון
הוא גזען כי הוא לבן?
וכשאני חושב על זה, והנה השלמנו מעגל
אתה אומר בעצם שלסשה ברון-כהן אסור היה לעשות את הסרט הנדון פה, כי הוא אינו קזחי (ולצורך העניין – גם לא אמריקאי)?
אבל הוא יהודי,
ולנו היהודים מותר לרדת על כולם כי אנחנו עברנו את השואה והם לא, ואנחנו הכי מסכנים.
משום מה פספתי את התגובה הזאת.
אין לי בעיה עם בוראט, מכיוון שהקזחיות המומצאת שלו נועדה לשקף את הגזענות של המרואיינים, ומה שקריטי לעניינו הוא שברון-כהן קורץ מעל ראשיהם לעברנו, הצופים. כל העניין כאן הוא שאנחנו יודעים שמדובר בפאסאדה.
אני מניח שאם בוראט היה אדם אמיתי, סביר להניח שהתוכנית שלו לא הייתה מוקרנת ב-HBO. ואם כן הייתה מוקרנת, אני מניח שזה היה תחת רובריקת "לא נגענו". וגם אני מניח, בשלישית, שהייתי מצטרף למקהלת הצחוקים עליו.
לא, טרנטינו הוא wigger,
שזו עמדה נוספת בשיח, והיא נמצאת שם משום שתרבות ההיפ-הופ עברה מיינסטרימיזציה.
http://en.wikipedia.org/wiki/Wigger
ברור שלא כל מי שמנסח אמירה גזענית הוא גזען. מכיוון שאין לנו גישה לצפונות ליבו של איש, לקונטקסט של האמירה יש תפקיד חשוב בפרשנות שלה. צבע העור הוא חלק מהקונטקסט, אבל לא כולו. אם האריסטוקרט הדרומי, למשל, יספר ישתמש במילת הנ' אצל ג'יי לנו ולא בחדרי חדרים, אולי זה לא ייתפס כאמירה גזענית.
לא ענית על השאלה.
דומני כי אני צריך לפשט אותה. האם קיימים, לדעתך, ביטויים אותם צריך להוציא מחוץ לחוק?
שניכם דוגמטים מדי. מה עם פתרון פרקטי?
אם האפרו-אמריקאים לא רוצים שיקראו להם ניגרים (או כושים), זה יהיה רעיון טוב להפסיק. להזכירך, נמרוד לא ביקש לצלוב את החסידה (למרות שחסידה היא ציפור שמסתדרת יפה בצורת צלב), אלא רק לשים לב למה שהיא אומרת.
ואם הקזחים (כן, כן, אני מתעקש להשאר באון-טופיק) לא רוצים שיעשו
סרטים שמציגים אותם כאהבלים, זה אומר שצריך להפסיק גם את זה?
לצורך העניין, אני לא אשתמש במילה "ניגר", אבל אני לא אצא למלחמת חורמה במי שכן עושה את זה. אני מאמין כי זכותם של אנשים לפתוח את הפה היא יקרה – יותר מרגשותיהם של נפגעים פוטנציאליים כאלה ואחרים, למרבה הצער.
ואם האמריקאים לא רוצים סרטים שמציגים אותם כאהבלים?
יש הבדל בין סאטירה לבין שימוש לא מודע לעצמו בביטוי פוגע, וחוץ מזה, הכל עניין של בחירה, לא של אילוץ. יש איזושהי סיבה שאתה חושב שיש צורך להגיד "כושי"?
לא, אני לא יכול לחשוב על שום סיבה.
מאידך, אני לא יכול לחשוב על שום סיבה (טובה מספיק) לסתום את פיהם של אלה שכן משתמשים במילה הנ"ל *מכל טעם שהוא*.
אגב, "שימוש לא מודע" ו-"בחירה" הם שני דברים הסותרים זה את זה.
אה, ועוד משהו.
ואם המטרה של הסאטירה היתה מלכחחילה לפגוע ולהעליב? דוגמאות יש בלי סוף -ראה "החרצופים" אצלנו, שהואשמה בהסתה, אנטישמיות, שוביניזם ומה לא. יוצרי התכנית לא חשבו אפילו לרגע להכחיש את ההאשמות המיוחסות להן – הסנגוריה שלהם היתה "אנחנו משלמים את המשכורות של האנשים האלה, זכותנו להגיד עליהם מה בראש שלנו".
אוקי, אני רואה פיתרון באופק.
צריך לשלם לעבדים משכורות.
אה, רגע, זה כבר קיים. בשביל זה יש עובדים זרים, לא?
אני מתקשה להבין את הלהט שלך.
מי סתם פיות? אם שפה היא כלי לשימור יחסי כוח, מדוע הערה המעלה את אותם יחסי הכוח לרמה המודעת אינה לגיטימית?
שים לב: אף אחד לא מאיים כאן על חופש הביטוי. אבל להעיר לאנשים שמה שהם אומרים פוגע היה, ונשאר, עניין לגיטימי; בין אם אותם האנשים התכוונו לפגוע ובין אם לא (אם כי מסיבות שונות).
PC מעצבן אותך? בסדר גמור. השוואתו לצנזורה עדיין אינה תופסת.
שפה ככלי לשימור כוח אינה עניין שהוכח.
השאלה עם שפה מעצבת חברה או להיפך היא עניין שהויכוחים עליו, מאז השערת ספיר-וורף, עדיין נמשכים (ואם יותר לי לנחש, ימשכו עד קץ אחרית הימים).
וכן, לטעמי PC הוא בהחלט סוג של צנזורה.
בוא נסכם,
שבארה"ב מותר לעשות מצעד ניאו-נאצי בשכונה יהודית,
אבל אסור לומר "ניגר".
היי, אני חושב שבזאת סיכמנו במשפט אחד את הכשל המובנה בפי.סי.
וכמובן, אני מודע לזה
שחוקית מותר להגיד 'ניגר'.
אלא שכדאי לבדוק פה עכשיו,
על מי משפיע המצעד הניאו-נאצי,
ועל מי משפיע 'תיקון השפה'.
חוסר חפיפה בין הקבוצות הוא כידוע לא חידוש גדול.
הבעיה עם הדברים האלה שאין להם סוף
פעם קראו לאפרו אמריקאים "ניגרים" כי את רובם הביאו (בכפיה) מניגריה והסביבה. אז קראו להם ניגרים. ואף אחד לא שאל אותם אם זה מוצא חן בעיניהם, כי לאף אחד לא היה אכפת.
אחר כך כבר כן היה אכפת, והסתבר שהם מוצאים את הכינוי מעליב – כי הוא תפקד ככינוי גנאי והם רצו שיקראו להם "שחורים". אז הפסיקו לקרוא להם ניגרים והתחילו לקרוא להם שחורים.
אחר כך גם "שחורים" קיבל משמעות מעליבה, אז הם רצו שיקראו להם אפרו אמריקאים (שזה שם טיפשי לדעתי ומסובך). אז היום קוראים להם אפרו אמריקאים, ורק תנסה לקרוא להם "שחורים", כי הם יעלבו נורא.
זה רק עניין של זמן עד ש"אפרו אמריקאים" גם הוא יקבל משמעות שלילית ואז נצטרך להתרגל לשם אחר.
וזה מפני ש*הבעיה* היא לא המלה עצמה אלא האופן בו משתמשים בה. וזה שמחליפים את המלה לא משנה את אופן השימוש.
מה זה "כושי"? כושי זה אדם מארץ כוש, שהיא (אאל"ט) אתיופיה. זה בדיוק כמו שאני אעלב אם מישהו יקרא לי "ישראלית", "אסייתית", או "פולניה". שלושת הכינויים מתארים מקומות מהם אני באה, או מהם המשפחה שלי באה.
למה שזה יעליב? לכל היותר זה יכול להיות שגוי (אם מישהו יקרא לי רוסיה).
אני עם דן ברזל פה. כינויים מסוג זה יכולים להעליב רק את מי שרוצה להעלב.
אולי אפשר לפתור את הבעיה שאת מעלה
על ידי יצירת רוטציה: ברגע ש'אפרו אמריקאים' יהפוך לכינוי מעליב, יהיה אפשר לחזור לנגרו, ואז ל"צבעוני", ואז לניגר, ואז לשחור, וכן הלאה….
(אני לא בטוחה שהסדר בו כתבתי את הכינויים הוא אכן הסדר הנכון של הופעתם והפיכתם למעליבים, אבל העיקר הכוונה….)
אם הבנתי נכון, את טוענת
שמשמעות המילה תלויה באופן השימוש בה ("…וזה מפני ש*הבעיה* היא לא המלה עצמה אלא האופן בו משתמשים בה. וזה שמחליפים את המלה לא משנה את אופן השימוש…")
אבל את גם טוענת שמשמעות המילה נקבעת על ידי מי ששומע אותה ("…כינויים מסוג זה יכולים להעליב רק את מי שרוצה להיעלב…").
אז מי, באמת, קובע את משמעות המילה?
הבנת נכון
מה שקובע את משמעות המלה זו האינטרקציה בין מי שמשמיע את המלה למי ששומע אותה.
אם מי שמשמיע מנסה להעליב ומי ששומע בוחר להעלב, אז משמעות המלה הפכה ברגע זה לגנאי. אם מי שמשמיע לא מנסה להעליב אך מי ששומע נעלב, אז הסבר קטן כנראה יפתור את הבעיה. ואם מי שמשמיע מנסה להעליב אך מי ששומע לא נעלב, אז המשמיע נכשל ושוב – המלה לא מעליבה.
האינטרקציה עושה את המשמעות. אחרי הכל מה זו מלה? זה אוסף של צלילים. האנשים שמשתמשים בצלילים האלה נותנים להם את המשמעות. וזה דבר גמיש.
קח לדוגמה את הכינוי המציין אנשים שאינם מתפקדים באופן אופטימלי יחסית לשאר האוכלוסיה. פעם קראו להם נכים, ולאף אחד לא היתה בעיה עם המלה הזו. היתה תקופה שהתחלתי לשמוע ילדים ובני נוער משתמשים בכינוי "נכה" כדי ללעוג לאנשים אחרים (שלאו דווקא היו נכים). בשלב מסוים השימוש במלה "נכה" הומר ל"מוגבל". בשנים שאחרי זה התחלתי לשמוע את אותו סוג של ילדים ובני נוער משתמשים במלה מוגבל כדי להעליב. נדמה לי שלאחרונה חזרו להשתמש במלה "נכה".
אפשר להחליף את המלה שמשתמשים בה לנצח, או שאפשר לחנך את האוכלוסיה שנכות היא לא דבר שלילי אלא מצב קיומי ותו לא.
יותר קל להחליף את המלה.
אבל בעוד העלבה
להבדיל, נניח, מפליטת פה, היא אקט מכוון, היעלבות נראית לי כמו gut-reaction. הרי הנעלב לא יושב עם עצמו ושוקל את היתרונות והחסרונות בהיעלבות. וכפי שהוכחת יפה, המילה עצמה משחקת כאן תפקיד קטן מאד. אז מה לוחץ על הכפתורים של הנעלב? אולי מדובר ביחסי הכוח בינו לבין המעליב? אולי הסטטאטוס של המעליב חשוב יותר ממה שהוא אומר?
בדיוק לזה התכוונתי
ומאחר שהסטטוס של המעליב הוא הדבר החשוב, למלה עצמה אין כמעט חשיבות.
יותר קל להתפס למלים מאשר לחנך את החברה להתנהגות טובה יותר. אז מחליפים מלים. אבל מה שצריך לעשות זה לחנך את החברה.
הבעיה עם הדברים האלה שאין להם סוף
Nigger הוא כינוי גנאי שמקורו במילה Negro שפירושה "שחור" ואין לה שום קשר לניגריה. את העבדים הביאו מסנגאל וחוף השנהב.
הבעיה עם הדברים האלה שאין להם סוף
אוקי, למדתי משהו.
אבל זה עדיין אותו רעיון.
לא.
אני לא חושב שצריך להגביל את חופש הביטוי כלל. כאשר, בשנות התשעים קואליציה של ארגונים פמיניסטיים ודתיים ניסתה לאסור על הצגת תועבה, הפורנוגראפים הפכו את עצמם למרטירים המתים על קידוש הביטוי; דבר דומה קורה עם ארגונים פוליטיים רדיקליים.
הסנקציות שאני מדבר עליהן הן חברתיות. ממילא חלק חשוב מהחיברות שלנו נוגע להבנה האינטואיטיבית מה מותר ומה אסור להגיד. כלי הנשק הכי יעיל נגד מה שאני מבינו כגזענות הוא בדיוק מתיחת קווים למה שלגיטימי (להבדיל מחוקי) לומר. הקווים הללו, כמובן, הן תוצאה של משא ומתן חברתי, על יחסי הכוח ואי-השוויון הכלולים בו. אבל בניגוד לתביעות משפטיות, המתנהלות בין הפרט למדינה, סנקציות חברתיות דורשות התגייסות רחבה, ולכן יש להן ערך חינוכי גדול ביותר.
כמובן, התגוששויות חברתיות מסדרי גודל כאלו הן תמיד עסק מסוכן ולא יציב, ומה שהיה מוקצה אתמול יכול להפוך לאמת טהורה מחר. ובכל זאת, נדמה לי שכל עוד בני החברה עצמם משתתפים בתנודות הללו, הן עדיפות על התערבות ממשלתית, שצריכה להגביל את עצמה למקרי גבול כמו ערעור על זכויות אדם ואזרח.
לא כל עבד הוא שחור.
היו חברות שבהן עבדות נקבעה לפי (חוסר) הישגים, ולא לפי גזע.
אני מציין זאת כחידוד אנליטי בלבד, לא כהבעת עמדה, כיוון שאתה מניח שכל מי שרוצה עבד = גזען, וזו הנחה שגויה (הוא בהחלט לא הומניסט, אבל זה כבר עניין אחר).
אם הוא רוצה לצחוק על הדימוי של העולם הערבי
בעיני האמריקאים,
אולי היה כדאי שיבחר במדינה ערבית.
הקזאחים הם *ממש*, אבל *ממש* לא ערבים.
(אגב, מסתבר שעל מוסלמים הוא דווקא לא צוחק בסרט. יהודים ונוצרים – חופשי. מוסלמים – נאדה).
ואתה יוצא מנקודת הנחה
שהאמריקאי הממוצע (או הדן ברזל הממוצע) יודע את זה?
זה נגמר בסיומת של "סטאן" – זו מדינה ערבית. למעשה, הבחירה הזו רק מעצימה את הבדיחה.
ואתה יוצא מנקודת הנחה
אין אף מדינה ערבית ששמה נגמר ב-"סטן" ולו רק בשל העובדה שהסיומת הזו, שפרושה "המדינה של", אינה בערבית, אלא בפרסית.
יש, לעומת זאת, הרבה מאוד מדינות מוסלמיות שמסתיימות ב-"סטן" (בקזחסטן, לדוגמה, מחצית מהאוכלוסיה מוסלמית). יכול להיות שהכוונה של ברון-כהן היתה להתייחס לסטריאוטיפים לגבי מוסלמים – שאחד מהם הוא אולי שכל המוסלמים ערבים (להערכתי, רוב מוחלט של המוסלמים *אינם* ערבים).
הבדיחה היא עליך, אני חושש.
ובכל אופן, בוראט נולד כפינה בתכנית של עלי ג'י, ובאותו זמן לא היו לו מטרות אמריקאיות.
אני חושב שאתה מציע כאן פרשנות אולטרה-מאולצת.
מאחר והגבת לעצמך,
לא ברור לי למי כיוונת את ההודעה. אבל אם זה ירגיע אותך, אני משוכנע שגם בממלכה המאוחדת לא ממש יודעים להבדיל בין ערבי למוסלמי.
הגבתי לך. קורה.
בכל אופן, לא מעניין אותי אם בממלכה המאוחדת יודעים להבדיל בין ערבי ומוסלמי.
כשיש דמות שהיא *לא ערבית*, ובסרט עצמו *אין בדיחות על מוסלמים*, אני חושב שזה מאוד-מאוד מאולץ לנסות להוציא בכוח מהנקודה הזו ביקורת חברתית על האמריקאים.
אלה היו 108 התגובות הכי אופטופיקיות שקראתי כאן מזה זמן רב.
לא שזה דבר רע, נהפוכו.
הכותב
על 
פטור?
אם מסוכן לרדת על היהודים,
איך זה שמל גיבסון עודו עימנו?
פשלה של המוסד?
תלוי את מי שואלים
http://e.walla.co.il/?w=/6/968926
רגע, אז אם נקרין את הסרט החדש של גיבסון אחורה במהירות 33
נשמע את המשפט "Mel is Dead"?
מל גיבסון הוא כוכב בסדר גודל כזה
שהוא אולי יכול לעשות כזה דבר בלי שזה יהרוס אותו.
ועדיין, הוא קיבל הרבה מאוד פרסום שלילי, ואין בכלל ספק שהאירוע ההוא גרם לו נזק תדמיתי משמעותי (מה שממש לא היה קורה, אם הוא היה מקלל כמה קזחים).
אני חושב שהאיש גאון.
הוא כבר הגיב על זה כאן
http://youtube.com/watch?v=JFVN59sR4lY&mode=related&search=
מה אתם עושים???
גם ככה הציפיות שלי בשמיים, אתם רוצים לנפח אותם עוד קצת. בסוף אני אצא מהסרט עם תגובה בסגנון "נכון שהסרט מצחיק וחכם וסטירי ומתעלה על פורסט גאמפ, אבל הוא לא שינה לי את החיים, אז בסה"כ אני מאוכזב".
מאצ', בהודעה זו אני יוצא לקרב על תואר "המגיב הכי פולני".
בהצלחה עם זה.
את מודעת לכך שכל תגובה שלך כרגע תתפרש כגאונות פולנית במיטבה?
מה זאת אומרת, תתפרש?
האם אתה רומז שאני לא גאון?
לא, כי זה בסדר. לא נעלבתי או משהו.
סליחה, סנסאי
אני מצטערת, יש לי כבר גרסהופר.
אני משערת שאתה יכול להיות חרגול, אם אתה רוצה.
אני אישית חושב שזה ממש מצחיק
כי כבר שנתיים לפני שנודע לי עליו בכלל (כלומר, בחודשים האחרונים) אני וחברים שלי ירדנו (בחביבות ורוח טובה, כמובן) על חברה קזחית אחרת שהיא מגיעה מארץ אוכלי הסוסים. כנראה שאיכשהו אנשים שונים מפתחים דעות קדומות דומות (:
אבל ברצינות, הדבר היחיד שאני יודע על קזחסטן זה שיש שם תפוחים *ענקיים*. פעם אחת אותה חברה מוזכרת לעיל חזרה מאחד הביקורים במולדת והביאה תפוחים, ואת שלי אני בקושי הצלחתי להחזיק ביד אחת. הדבר הזה היה גדול כמו פומלה.
די ברור למה הם מתרגזים עליו, למרות שהוא יורד על אמריקה. יש אנשים מספיק טיפשים בשביל להאמין שקזחים הם באמת כאלה, למרות שמן הסתם אלו היו האנשים שהיו הולכים נגדם בעיוורון בכל מקרה.
אבל בעיני, כל העניין מרים מהומה רצינית מדי. אני מניח שהסרט יהיה מוצלח מאוד, עקב היכרותי (המצומצמת, אמנם) עם בוראט.
ועוד מיחזור תמונות מזעזע מצד הדג.
אם כבר הוזכר פסטיבל חיפה
לכל מי שדאג פן מעמד הסמאח של ארונופסקי ישלל ממנו לאלתר – אפשר להרגע. סמחא שריר וקיים.
האיכות הטכנית של ההקרנת "המעיין" היתה מזעזעת (האודיטוריום פשוט לא בנוי לסרטים. המקרן רחוק מידי, המסך קטן מידי, התמונה עכורה והסאונד – אוי הסאונד! – מונו צורמני מקרקש).
והסרט? מעט פגום, לא מאוזן בחלקו וניכר שקוצץ (לדעתי עוד חצי שעה לפחות הכרחית) אך בכל זאת מצטבר לחוויה יחודית. פס הקול מחשמל (אך לא מנסר כמו ברקוויאם). אני יודע שמדיניות האתר אוסרת להדיין על סרטים בטרם הגעתם המסחרית לארץ ולכן אין לי סיבה להרחיב.
אתעזר בסבלנות.
לא נכון, ''המעיין'' סרט גרוע בצורה יוצאת דופן,
לדעתי. ראיתי אותו אתמול בהקרנה בפסטיבל, והדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו לאחר ההקרנה הוא "ג'יזס, איזה סרט פלצני ומטופש". אני עדיין מעריך ארונופסקי, ואני עדיין חושב שמגיע לו את התואר 'סמאח'. אבל הסרט הזה היה מחורבן בצורה יוצאת דופן, ומאכזב לא פחות.
אבל תגובה מורחבת יותר עדיף לי להשאיר לכשהוא יצא.
לא נכון - הסרט מדהים!
טוב, כל אחד והדעה שלו. אני בניגוד לקודמים חשבתי שזאת יצירת מופת. ואפילו ירדו לי דמעות והתרגשתי מאוד, המוסיקה לא פחות יפה ומרקוויאם (מתי אתם זוכרים במאי שאחד מהדברים הראשונים שמגיבים עליו לגבי הסרט החדש שלו זה הפסקול של הסרט?) המשחק מעולה במיוחד של שתי הדמויות הראשיות. אני חושב שזאת יצירת מופת אבל שמעתי דעות לכל הכיוונים בניגוד לבוראט שמקבל רק ביקורות טובות
אם כבר הוזכר פסטיבל חיפה
אני זוכר שבמהלך הסרט הדעה שלי כל הזמן השתנתה. בכלל, הגעתי לסרט עם ציפיות מאוד נמוכות (למה? לא יודע. בעיניי רקוויאם זה יצירת מופת, אבל הרגשתי שאני צפוי לכישלון) כך שהיה קל להרשים אותי. בסופו של דבר אני מאוד אוהב את הסרט, מאוד מאוד. היו לא מעט רגעים שהתפתלתי מעט בכסא בהרגשה של "מה הולך כאן", אבל זה לא היה נורא מידי. הפס קול באמת היה נהדר, המשחק לדעתי היה מצויין (וויזס וג'קמן הם צמד לעניין) ופשוט משהו מסחרר וכובש בכל העניין. סמאח עודנו חי.
מאוד קשה לדעתי לביים סרט אחר ''רקוויאם''
ועוד יותר קשה לגרור פרוייקט שבע שנים כאשר עננת "הדבר הבא" רובצת על כתפיך. ודראן אכן יצא מהעסק בשלום, אך הפוטנציאל האדיר של הסרט לא מומש עד הסוף. סרט שמושתת על אהבה צריך, אפעס, להיות טעון בקצת יותר רגש. נדמה לי שחלק מהמנוע הרגשי המדובר נשאר על רצפת העריכה (והחשד שלי הוא שהאולפנים הניחו שסרט בן 90 דקות יהיה נגיש יותר לקהל האמריקאי מאשר גרסה בת 120 דקות, כפי שראוי היה. למרות שגם ככה הצלחה קופתית לא תהיה פה. בכל מקרה אני מצפה לגרסת הבמאי בDVD). בכל הסרט יש רק חצי דקת א-לה רקוויאם לרפואה, כזאת שמבויימת בתנופה אופראית והרגשתי שאולי דארן עשה זאת בכוונה, כאילו לאותת לצופים שכישרון יש לו בשפע אבל הסרט דנן לא זקוק לחיתוכי עריכה מהירים ואישונים מתכווצים בשביל להעביר את מסרו (אגב, יש אישון. פראפזה ברורה לרקוויאם).
טוב, 20 ס''מ למעלה כתבתי שאני לא אכנס לדיונים על הסרט כי אסור
ואוו זה ממש קשה. עורכים, תעשו משהו!
שמעתי את UWE BOLL מוזכר כאן בפורומים בעבר, אבל רק לאחרונה נודע לי עד כמה העניין חמור.
אתם כולכם מודעים לעניין מקלט המס, ולעובדה שהוא מרוויח כסף כתוצאה מזה שהסרטים שלו מפסידים בקופות? כלומר, בעיקרון, הוא עושה חרא של סרטים בתקציב מנופח בכוונה?
http://www.cinemablend.com/features/Uwe-Boll-Money-For-Nothing-209.html
זה ממש מרתיח, בעיקר עקב העובדה ש"המפיקים" כבר נעשה, אבל משום מה אף אחד בהוליווד לא השכיל להפיק לקחים…
הוא כבר לא.
בתחילת השנה חוקי המס הגרמניים עברו עדכון וד"ר בול כבר לא יכול לעשות כסף קל.
היאח! הידד!
לא מסובך, הם מעודדים עשיית קולנוע, אז הם לא ממסים רווחים של קולנוע, ואם הסרט נכשל, הם מחזירים את כל ההוצאות. ואם את קצת תחמן, אתה יכול לדחוף הרבה דברים לא ממש קשורים לתוך ההוצאות כביכול של עשיית סרט – מכאן מקלט המס.
אם כן, אני מסיר את כובעי הדמיוני בפני כבוד הדוקטור.
הוא הרבה יותר חכם מכפי שהוא נראה.
אם כן, אני מסיר את כובעי הדמיוני בפני כבוד הדוקטור.
וגם יש לו ימנית קטלנית
דוקטור למה הוא, בדיוק?
דוקטור לחוקי גבייה?
יש לו דוקטורט בספרות ותואר בכלכלה.
לא בטוח
מל ברוקס חשב על זה כבר ב-1968 ואפילו עשה על זה סרט, מיוזיקל ורימייק מחריד.
נפלא, נפלא!
הדמות הזאת היא גאונות במיטבה. אני לא יכולה לחכות לראות את הסרט!
מתי
מתי הסרט מגיע לארצנו?
בוראט יגיע לכאן
ב- 30 בנובמבר, אם אני לא טועה, במקביל להפצה שלו בארה"ב.
ראיתי! ראיתי! (בלי ספויילרים :))
לא ציפיתי להרבה, כי המערכונים של בוראט בד"כ הופכים לטרחניים משהו אחרי 2 הדקות הראשונות, אז סרט שלם? אבל התבדיתי לחלוטין. חוץ מסצינה אחת וולגרית במיוחד (בטח כבר שמעתם עליה ;)) צחקתי מכל בדיחה ובדיחה, וזו לא הגזמה. כמובן שסביר שהושפעתי מ"אפקט הקולנוע" – הכל יותר מצחיק בקולנוע מאשר לבד בבית – אבל בסך הכל, אני ממליצה מאוד.
ומכיוון שכתבתי בלי ספויילרים אני רק ארמוז שישראלים ייהנו הנאה מיוחדת :).
בוראט מוציא אותם בסדר?
לפי כתבת של הגארדיאן שטרחה ונסעה לקזחסטאן, בוראט לאו דווקא עושה עוול למציאות הקזחית.
שווה.
http://observer.guardian.co.uk/travel/story/0,,1933622,00.html