איפה אתם מעדיפים לשבת בקולנוע?
7  |
תמיד בשורה הראשונה |
| 85 |
לא יותר רחוק משורה 6. אני רוצה להיבלע בתמונה |
407  |
שורות 7-10. מקום טוב באמצע |
| 121 |
שורות 11 ומעלה. מרחק בטוח |
| 34 |
בשורה האחרונה, עם כל המגניבים |
| 7 |
ליד המעבר, לדילוג קל החוצה במקרה הצורך |
| 28 |
איפה ששומעים את הסאונד הכי טוב |
| 74 |
על הספה בבית |
מספר מצביעים: 763
זאת לא שאלה!
ברור שבאמצע. קרוב מדי- מוגזם. אי אפשר להתשלט על המסך הענק הזה מכל כך קרוב רק עם שתי עיניים.
-עדיף קולנוע, מאשר בבית.
– אני לא עוזב סרטים באמצע
-שורה 6 זה אולי על הגבול, אבל עוד לא.
-רחוק מדי זה כבר מציק, ואתה לא מרגיש מספיק מחובר לסרט.
– איזה מגניבים יש בשורה האחרונה?
– אף פעם לא היו לי בעיות עם הסאונד. מספיק חזק.
ועוד משהו קטן. מתי בערך תצא הביקורת לרטטוי?
איז מגניבים יש בשורה האחרונה ?
זה על משקל המגניבים מאחורה באוטובס של התיכון.
-זה המקום להציע :להוציא את שורות 1-3 מחוץ לחוק.
איז מגניבים יש בשורה האחרונה ?
אני דווקא הצבעתי 6 ומטה, אבל רק בגלל שהאופציה של שורה 3 לא הייתה שם.
בילדות הייתי יושבת תמיד בסוף
זו היתה ברירת המחדל, והיא נראתה לי הגיונית לחלוטין. אבל אז היתה לי ראיה 6/6…
לימים התקרבתי לאמצע. קרוב מדי אני לא אוהבת (אני אוהבת לראות בעיניים את קצות המסך) אבל גם לא רחוק מדי, כדי שלא ארגיש כאילו אני צופה בטלוויזיה חו"ח. כבר שנים שאני שואלת כמה שורות יש באולם לפני שאני מזמינה כרטיסים. היו אולמות שהכרתי טוב, אז כבר ידעתי מהי השורה המועדפת עלי.
שורה ראשונה זה סיוט, למעט מקרים מיוחדים. הזכרתי את זה ביומית על בתי הקולנוע העזובים בקולנוע תל אביב המשופץ, אולם 1 היה היציע לשעבר, והשורה הראשונה היתה רחוקה מאד מהמסך ולמעשה במקום ישיבה אידאלי (ואפילו היה מעקה כדי לשים עליו רגליים!). יתרון נוסף היה שרוב הצופים לא הכירו את מבנה האולם וכמובן לא ביקשו לשבת בשורה הראשונה, וכך היה די קל להשיג בה כרטיסים אפילו ברגע האחרון.
תקשיבו
אני אמור ללכת היום בערב עם חברה שלי לסרט. תכננו משהו קליל וכיפי. אני לא מכיר אותה הרבה זמן, אבל אני צריך את הביקורת של רטטוי- כי אני סומך על האתר הזה וכבר ביטלתי כמה סרטים שלא הייתי הולך איתה בגללו.
אז עד היום בערב תהיה ביקורת לרטטוי? אני ממש צריך לדעת
דעה אישית + עוד כמה
אין לי מושג מתי תעלה ביקורת לסרט, אבל – אם אני לא טועה – כל מי שהתייחס אליו באתר עד כה טען שמדובר בסרט מקסים.
באופן אישי, אני יכול להגיד שזה בהחלט סרט קליל וכיפי, עם קצת ערך מוסף בסגנון פיקסר. בז'אנר ה"סרטים שמתאימים לכולם" תתקשה למצוא משהו טוב יותר.
נראה לי שבאמצע זה המקום עם הסאונד הכי טוב, לא?
כי זה בין כל הרמקולים…
תמיד בצד
אם יושבים באמצע, העיניים כל הזמן זזות שמאלה וימינה, בעוד שבצד יש זווית טובה לכל המסך.
הייתי רוצה לראות פעם אחת
קולנוע שבו השורה הראשונה היא כזו שרואים ממנה באופן לגיטימי, בלי לחטוף כאבי גב, דלקת פרקים, פזילה קלה וצרעת. קולנוע שבו הקופאית לא תגיד לך "יש כרטיסים לשורה הראשונה, אבל בגדול עדיף לך לחכות להקרנה הבאה. או למות".
שיעשו משלוש השורות הראשונות מתחם לקניית פופקורן או חניון לקטנועים ויתחילו את הכיסאות ממרחק הגיוני יותר.
אגב, התשובה לסקר יכול להיות תלויה גם בקולנוע עצמו – ביס פלאנט או בגבעתיים, למשל, לא אמורה להיות בעיה לשבת בשורה האחרונה. בקולנועים עם מסכים קטנים יותר זה עלול להיות מבאס.
(וכשמדובר בגלובוס, עדיף להישאר בבית ולדמיין את הסרט, בלי קשר למיקום באולם)
ממש הצחקת אותי, במיוחד עם "או למות.".
שורה ראשונה
דווקא בכוכב הלכת כן ראיתי את שה"ק 3 מהשורה הראשונה והיה מעולה (וחסר תרגום, כי יש גבול לטווח הראייה). יש איזשהו קסם מסויים בכך שצריך להזיז את הראש כדי לראות אף ענקי בצד השמאלי של המסך. לעומת זאת, טיטאניק מהשורה הראשונה (בזמנו, ברב חן באר שבע) זאת הסיבה שיש לי משקפיים. אז הכל תלוי בסרט.
באולמות קטנים דווקא נחמד לשבת למעלה ולראות את כל האולם. באולמות ענקיים לא לעשות את הטעות של לשבת בצד, כי סתם מרגישים צפיפות.
ותמיד, אם אין ידע מקדים על גודל האולם- הכי טוב לבקש את הקלשאה של "מקום טוב באמצע".
הו, לא - זה אומר לסמוך על הטעם של הקופאית.
לי, לפחות, זה תמיד מניב מקומות שאינם הולמים את טעמי האישי – ולו בגלל שאני קצת מחוץ לקונצנזוס (כמו שמראה הסקר כאן) ואוהב לשבת קרוב במיוחד.
יש לקופאיות את המנהג
להחשיב כמקום טוב את השורה האחרונה או הלפני אחרונה,
כדי שכל הסראונד יהיה מלפניך.
מה הקטע?
נדמה לי שזו הנחיה שהן מקבלות
כמו שהסינמט תמיד תוקע אותך מאחורה (בונוס כזה על ששילמת יותר כסף) – כנראה ככה הם יכולים לוודא שמי שמבקש מקומות באופן אקטיבי יכול לקבל את מה שהוא רוצה.
תודה לאל על הזמנה באינטרנט
סראונד? איזה סראונד?
ברוב בתי הקולנוע בארץ, "סראונד" זו רק מילה. הסאונד מוקרן רק מאחורי המסך. וכן, ככה זה גם בהרבה בתי קולנוע של "רב חן" (ראיתי שה"ק 3 ברב-חן מרכז חורב. עצוב). יש רמקולים בצדדים, אבל לא באמת טורחים להשמיע את הסאונד בסראונד.
סראונד? איזה סראונד?
ברב חן בב"ש יש סראונד שעובד אפילו מצוין.
באולם 1, הגדול, השורה האופטימלית היא 13 באמצע, שומעים ורואים יופי.
ובקולנוע ''גת'' בתל אביב
(אחרון בתי הקולנוע העירוניים שלא חולקו או נסגרו) השורה הטובה ביותר היא שורה 16 באמצע. השורה הזו בנויה על מדרגה מאד גבוהה וכך הרגליים שלך מצוית מעל קו הראש של יושבי שורה 15. מעין מיני-יציע באולם שאין בו יציע. וכמובן, השורה הזו מצויה גם באמצע האולם כך שמקבלים גם זווית צפייה מעולה אל המסך וגם מקום ישיבה בלב הסראונד. (והסראונד ב"גת" הוא מהמשובחים בעיר).
הצבעתי לבין 7-10,
אבל האמת היא שזה נורא תלוי בקולנוע. בקולנועי ירושלים, לדוגמא, או ברוב בתי הקולנוע אליהם הלכתי, כמה שיותר אחורה יותר מוצלח, בגלל גודל המסך הבעייתי. מצד שני, זה באמת תלוי באולם – באולמות של סינמה סיטי ובעיקר יס פלאנט, זה לא כל כך משנה – גם ככה המסך עצום בגודלו, ורואים טוב בערך מכל שורה. אולי חוץ מהשורה הראשונה.
שורה 8 באמצע
אם היה לי טאגליין כצופה קולנוע, זה היה זה.
אתמול הייתי ביס פלאנט ובדרך למטה ראיתי פתאום את המסך מהמקום ששמור לנכים בשורה הראשונה. ההגיון שהנחה את מעצבי האולם היה כנראה, שאם הנכים האלה לא יכולים ללכת, אז צוואר תפוס קטן עליהם, ובאמת שהם גם לא צריכים לראות את כל המסך בבת אחת.
שורה אחרונה
ככה אנשים לא מציקים לי שאני מסתיר להם..
שורה אחרונה
אתמול הייתי פעם ראשונה בארנה בהרצליה.
יש שם שיפוע רצחני בין השורות ומלא מקום לרגליים – נראה לי ששווה לך לבדוק את החוויה. בשום שורה לא יגידו לך כלום.
ארנה? מקום לרגליים?!
לא בארנה שבה אני הייתי.
שורה ראשונה כמובן. בסינמטק לא ישבתי בשום מקום אחר ב-5 השנים האחרונות.
ואיך הצוואר, בסדר?
החליפו אותי בכמה מיסבים כדוריים.
טוב, לא בדיוק שורה ראשונה.
בשורה הראשונה אין על מה להניח את הרגליים אבל אנחנו בדרך כלל מכוונים לשנייה-שלישית. אני בא לקולנוע לראות סרט על מסך גדול ולא לראות טלוויזיה עם קהל.
וכמובן שבאמצע. חוץ מעניין איזון ההיזן הקולי, צורך להזיז מדי פעם את העיניים כדי להתמקד במשהו אחר נותנת את תחושת הטביעה בקולנוע.
אני לא רוצה לצפות במקליין נוהג, אני רוצה להיות במכונית איתו. רק לא כשהיא עפה על המסוק.
מש''א, רק לגבי שורות 4-5.
בשורה 11 ומעלה.
ליד הקיר. בתוך בועת מגן שמונעת ממני כול סוג של תקשורת עם אנשים אחרים.
בבית
כי אף אחד לא מבקש ממך לכבות את הג'וינט.
ואם אין בררה והגעת לקולנוע אז באמצע ומעלה.
על הספה, בבית.
הייתי בבית קולנוע חמש פעמים בחיי.
לכבוד הוא לי להיות המצביע ה- 33
לאופציה המובילה. אני מעדיף להתרכבל על הכיסא ולשקוע בסרט.
!חבל שאין אמוטיקן לפרסומת סמויה! ובמיוחד ב- yes planet, שם הכיסאות נוחים, עד שאפשר להתעניין בסרט ולא להרדם בו. וגם לא להיות המניאק שמעיר הערות ציניות ליושבים לידו.
זה סקר גאוסייני
די הגיוני שהגרף סביב התשובות ההחלטיות (דהיינו כל מה שכולל בתוכו מספר) יעלה לקראת הממוצע (שורה 7-10) וירד חזרה. זה התפלגות נורמלית. מה שכן, כל מי שחפץ בפעילות פלילית בקולנוע (ובאלבמה) יכול תמיד לפנות בכל זאת לשורה הראשונה, רצוי בקולנוע לב בדיזנגוף סנטר.
הצבעתי לאמצע
בפועל זה תלוי בקולנוע. בקולנועים בסגנון הישן באמת לא היה מה לדבר על מקום אחר מהמושב האמצעי (פעם הושיבו אותי ברב חן דיזנגוף בכוך שכמעט לא ראו ממנו בכלל את המסך!), אבל במודרניים המקומות המעט יותר גבוהים נותנים את אותה תחושה של האמצע של פעם. גם הסאונד בדר"כ מאוזן ונעים.
אבל בכל מקום חשוב לי יותר המיקום האופקי מאשר האנכי – אני מוכנה לרדת או לעלות שורה אם יש לי מושבים באמצע השורה ולא בצד. מושבים בצד זה מיותר.
גם זה היה נכון בקולנועים של פעם
אבל לא במודרניים. באולם הגדול של רב חן דיזנגוף, הכיסאות שבצד הם ממש ממש בצד. הם נותנים זווית צפיה מוזרה ומאוד לא נוחה על המסך, בעיקר בשורות הקדמיות. אבל בקולנועים כמו יס פלאנט טרור, אפילו קצה השורה משני הצדדים הוא, עדיין די באמצע, וזווית הצפיה הגיונית לגמרי.
אה, וכל הזכויות על ''יס פלאנט טרור'' שמורות ללונג.
בבתי הקולנוע המודרניים
אלה שבנויים בשיטת ה"סטדיום סיטינג" (ו"יס פלאנט טרור" – ותודה ללונג ג'ון על ההברקה – הוא דוגמה מצוינת לקולנוע שבנוי בשיטה הזו) המיקום פחות משנה. גם הצד נותן זוית צפייה משובחת למדי. שורות ראשונות שם יכולות להיות מעט בעייתיות עקב גודלו העצום של המסך, אבל החל משורה 4 או 5 זה כבר בסדר גמור.
בבתי הקולנוע הישנים הסיפור כבר אחר לגמרי, אם כי גם ביניהם היו כאלה שהיו בנויים בצורה הגיונית למדי. בקולנוע "צפון" ז"ל היו בעצם מושבי איצטדיון לפני שקראו לזה כך. האולם כולו היה משופע והשורות היו מעוגלות ולכן שם ניתן היה לשבת כמעט בכל מקום ולקבל זוית צפיה טובה אל המסך המאד גדול. בקולנוע "פריז" המיתולוגי שורה ראשונה היתה המועדפת עלי. המסך היה קטן למדי והמרחק בין השורה הראשונה לבמה היה כה קטן שנין היה במהלך הסרט להניח עליה את הרגליים ולצפות בסרט במצב של כמעט שכיבה. אבל השניים המשובחים ביותר היו קולנוע "דקל" וקולנוע "שחף" שם המסך הוצב בירכתי הבמה הגדולה ולא בחזיתה וכך גם יושבי השורות הראשונות קיבלו זוית צפייה מאד הגיונית ללא צורך במתיחת הצוואר. למעשה, עד כמה שזכור לי, מעל קופת "דקל" אף התנוסס שלט מאיר עיניים שהכריז על כך שהמרחק בין השורה הראשונה למסך הוא למעלה מ 12 מטרים. ואכן, בפעמים הספורות שיצא לי לשבת שם בשורה הראשונה החוויה לא היתה טראומטית כלל וכלל, למרות המסך העצום שהיה שם.
קולנוע פריז (או שמא צליל?)
באחד מהם היו כמה כיסאות שלפניהם עמוד. כלומר, כדי לצפות בסרט היית צריך למעשה להיות כרוך מסביב לעמוד.
אבל שם ראיתי פעם ראשונה את הלזאפופין, אז יש לי רק סנטימנטים.
ככל הנראה קולנוע ''פריז'' שם גמני ראיתי את ''הלזאפופין''
ושם אחד היה עמוד בצד האולם. אני כבר ידעתי שלא לשבת שם.
אני הלכתי עם הסאונד
אבל זה רק באולמות שיש לי את המידע לגבי מיקום אופטימלי. הכוונה היא לא במקום שבו הסאונד חזק יותר, אלא ממצה את יכולת הסראונד.
אם אין לי מושג, אז איפשהו בין האמצע ללמעלה.
אני לא זוכר איפה
אבל שי איזה אולם (אולי הסינמקס?) שמשום מה יש בו כסא בודד. אלף כסאות, מעבר וכסא אקסטרה, עם שלט ניאון מעל שכתוב עליו "איש בלי חברים".
ובחרתי באופציה המיינסטרימית לחלוטין…אמצע.
זה הכי נוח.
למרות שגם מאחור אפשר לראות טוב, הכל תלוי בקולנוע כמובן.
ושורות 1-3,
באמת להשמיד.
ראיתי את אראגון, בסינמקס בשורה 3, היה נורא, וזה עוד בלי קשר לסרט =\
ישבת בשורה שלוש??
לסינמקס לא מוכרים מתחת לשורה רביעית…
כלומר השורה הרביעית היא הראשונה, אז אולי ישבת בשורה 6 ..?
=0
ישבת בשורה שלוש??
אני לא יודעת איך הם קוראים לזה..
אבל מתחילת הצבת הכיסאות ישבתי שורה 3, אולי 4, זה עדיין לא שינה את העודה שיצאתי עם כאב ראש ענקי.
ישבת בשורה שלוש??
הגיוני, כי שורה 4 בסינמקס זה כמו שורה 1 באולם רגיל, וגודל המסך בהחלט לא תורם להרגשת נוחות -כלשהי-…
לעומת זאת שורה 7-8 בסינמקס
(השורות ה3-4 שמוכרים להן כרטיסים) הן חווית הצפיה האופטימלית שם.
איך זה שאין 1-3?
פשוט לא מוכרים כרטיסים למושבים האלה ושלוש שורות נשארות ריקות?
איך זה שאין 1-3?
כן, כי זה פשוט בלתי אפשרי לצפות בסרט משלוש השורות הראשונות. לא בקטע של צוואר תפוס או משהו כזה. ממש לא ריאלי בעליל.
השורות האלה בדכ משמשות כמושבים בהרצאות וכאלה.
אני יודעת שזה בלתי אפשרי,
פעם יצא לי לשבת בשורה הראשונה. דווקא לראות הצלחתי, אבל הצוואר, הצוואר!
חשבת להשתמש בפריסקופ?
דווקא כן
מה דווקא כן?
ישבת פעם בשורה הפיזית השלישית באולם?
הגר עובדת שם,
ככה שהיא בטח יודעת אם מוכרים כרטיסים לשורה 3 בסינמקס, או לא.
איזה קטע. גם אני.
אכן קטע.
אתם יכולים לשבת על זה ביחד בעבודה, ולגבש מדיניות הסברה אחידה בשאלה אם אתם כן מוכרים כרטיסים לשורנה 3, או לא.
תודה, על התגובה הראשונה
לא תודה, על ההצעה שבשניה. אני פה בשביל להינות. כשמסתכלים על המילה "להינות" הרבה זמן היא נראית מוזר. אולי "להנות"?
ליהנות.
איזה קטע, גם היא נראית מוזר אחרי שמסתכלים עליה מספיק זמן.
אני תוהה מה יקרה אם אני אסתכל על המילה "מוזר" יותר מדי זמן.
אבל אני מפחד לנסות.
תלוי בקולנוע
ב"יס פלאנט" חוץ מהשורה הראשונה (שגרועה בכל מקום) באמת כל מקום הוא טוב. בבתי קולנוע מסוימים, אני מעדיף את הצד עבור המקום לרגלים. לרוב אנהי מעדיף את האצמע עם נטייה לקרוב, כדי להרגיש בפנים.
אבל בירושלים יש כמה מקרים מיוחדים:
בקולנוע לב סמדר צריך לשבת מעל המעבר, למטה הרצפה בשיפוע לא הגיוני. הכי אני אוהב את הכיסא ליד המעקה בשורה 12, הראשונה אחרי המעבר. בתיאטרון ירושלים חלק מן הכיסאות הצדדים עלולים לא לראות את כל הסרט. בגלובוס כל הקהל עלול לא לראות את כל הסרט בגלל טעות של המקרין, אבל יש גם בעיה קבועה- ברוב האולמות השיפוע נעלם בשלב מסוים והצוואר נתפס לא רק לשורה הראשונה, אלא גם לשורה 6. המצב הכי גורע הוא דווקא באולם הגדול, בו רוב האולם צריך להעקם את הצוואר.
רק שורה שנייה-שלישית באמצע
אני פריק של מסכים גדולים, גדול יותר = טוב יותר = איכותי יותר.
מה גם שזה הכי רחוק מהערסים והילדים בשורות האחרונות.
ומכיוון שהמסך למעלה, אין מי שיסתיר.
גם מאחורה, וגם ליד המעבר.
מה לעשות, אני לא אוהבת להסתכל למעלה במשך שעה וחצי, ואני לא אוהבת לדרוך לכל האולם על הרגליים כשאני באה לשבת.
זה תלוי..
יש אולמות שהם השורות האחרונות נמצאות גבוה מאוד, ואז זה כיף לשבת שם. לשבת באמצע השורה זה סיוט, קשה לזוז וזה מביך. אני גם לא אוהבת לשבת באמצע, כי אז אני מרגישה רע, שיותר מדי אנשים נמצאים לידי.
הכי הכי זה לשבת בשורה האמצעית באמצע
כשאין אף אחד מסביב. כזה אני – מיזנטרופ.
מזכיר לי את המדרגות הלוליניות
פעם, בתור ילד, ראיתי את ספר הג'ונגל באולם עם מדרגות לוליניות… ומאז לא ראיתי בית קולנוע כזה בארץ… כמובן שאני לא זוכר איפה זה היה…
ולהווה , ראיתי את הארי פוטר וגביע האש בשורה ראשונה בקצה הימני, לא כזה גרוע כמו שאתם חושבים…
אבל הכי טוב היה שהיינו רק שני אנשים ב"סקופ" ביס פלאנט..
מזכיר לי את המדרגות הלוליניות
זה היה כמובן בתל אבי איפשהוא..
נשמע דווקא כמו הקולנוע בבנייני האומה בירושלים
אולי קולנוע ''אסתר'' בככר דיזנגוף
שהיום הוא מלון "סינמה". היו בו מדרגות לוליניות שהובילו מקומת הכניסה אל פתח האולם בקומה השניה.
יתרונותיו של הברווז
ומה עניין ויזה לארה"ב ולמקומות בקולנוע? בבתי קולנוע ידידותיים למוגבלים ושאר מסכנים, דהיינו גלובוס בגרנד קניון ורב חן במרכז הקונגרסים, יכולה הברווז להזמין כרטיסים מראש (ללא עמלה, ע"י שיחת טלפון לקופאי) ושומרים לה את המקומות הטובים באולם – המקומות האחרונים. לתדהמתי גיליתי שרוב גולשי "עין הדג" אינם תומכים בדעה שהמקומות האחרונים הם הטובים ביותר (חוץ ממקרים בהם אני שוכחת את המשקפיים בבית), אולם אנו (הברווז, אנוכי ובןזוגי היקר) מאוד מרוצים מכך שיש לנו מקומות שמורים בבתי הקולנוע החביבים ביותר בחיפה.
אני אוהב קולנוע אבל יותר משאני אוהב קולנוע אני שונא אנשים ולכן אני מעדיף לראות סרטים בביתי, בזמן שאני בוחר ללא הפרעות מן הזן הסלולרי, למעט אירועים קולנועיים מיוחדים ששווה עבורם לצאת מן הבית אך מספרם של אלה הולך ופוחת משנה לשנה, למרבה הצער או שלא.
זה לא שזה לא מפריע לי
אבל כשאני בבית יש לי הרבה יותר הפרעות טלפוניות כי בבית אתה בדרך כלל גם עונה.
כמה צלצולים מפריעים של אנשים אחרים עדיין לא שווים לצילצול אחד מהשכנה שרוצה שתתקן את הדוד…
פטנט עולמי:
הסר את שפורפרת הטלפון והנח אותה על השולחן. אם השכנה תדפוק בדלת, אמור לה שיש לך נקע ביד ימין.
זה לא שזה לא מפריע לי
כשאתה בבית אתה יכול להפסיק את הסרט ולהמשיך מתי אתה רוצה. הייתי שמח לבוא יותר לקולנוע לו היו מינימום של אנשים גם בהצגות ערב, מפוזרים בכל האולם ומתנהגים למופת קרי לא משוחחים בסלולרי וממעטים לדבר בינם לבין עצמם ובכלל שומרים על שקט, למרבה הצער זה לא קורה ורוב הסרטים גם פשוט לא מצדיקים את הטרחה שביציאה לקולנוע, עצוב אבל מדויק.
זה לא שזה לא מפריע לי
זה בדיוק העניין, אתה תפסיק את הסרט ותענה…
הסרט צריך להמשיך.
חלק מחווית הקולנוע היא החוסר שליטה שלך במתרחש, ככה אתה יכול לשבת בפסיביות ובאמת להכנס לסרט.
זה לא שזה לא מפריע לי
אבל יש לך שליטה מלאה, אם אתה לא רוצה לענות, נתק את הטלפון או כבה אותו במקרה של סלולרי. תמיד אפשר להתחיל לצפות מהתחלה, מי שרוצה לשבת עם כל מיני מפריעים ולספוג את הערותיהם ה"תבוניות" לגבי הסרט או לשמוע אותם מעדכנים זה את זה במכשירי הסלולר שלהם שיבושם לו.
החוויה הקולנועית
וכרגע עלה בי רעיון נהדר לסקר- איך אתם רוצים שהאנשים באולם/בבית יתנהגו. בגלל שבשבילי- חלק מהחוויה הקולנועית זה כן האינטראקציה בין הקהל והסרט. הסרטים שהכי נהנתי מהם הם אלו שמישהו תקע בדיחה ברגע הנכון (מאז ולתמיד. שני שניות אחרונות. הסרט: "ומאז ועד המהפכה הצרפתית" מישהי מהקהל צועקת: "המהפכה הצרפתית- 1789". לא צחקתם? הייתם צריכים להיות שם. עברו 6 שנים ואני עדיין זוכרת). או סתם סרט שמחאו כפיים שהקבוצה ניצחה. או שאירגנו שירה בציבור ביחד עם "מישהו לרוץ איתו". או שהקהל אשכרה צחק ובכה ביחד עם הגיבורים ב"ריקוד צמוד".
כי מסך ענק זה נחמד, וגם סראונד זה טוב, והרבה פעמים הקהל סתם מפטפט, והערסים שצחקו על פרופסור X כן הרסו לי את אקס מן, אבל בשביל מסך גדול אפשר פשוט להתקרב לטלוויזיה, והשמיעה שלי לא מספיק טובה כדי לקלוט אם הסראונד טוב או בכלל קיים, אז הולכים לקולנוע בשביל החוויה החברתית. אז באסה עם החברה לא מורגשת.
בסך הכל- קהל טוב יכול לעשות את הסרט.
מסכימה חלקית.
בדיחה נחמדה בסוף הסרט זה עושה אחלה סיום, אבל כשכל הזמן בסרט הקהל משתתף זה מעצבן- תנו לראות את הסרט בשקט. אני לא באה בשביל הדברים האלה, ואם יש אנשים שלא מסוגלים להתאפק שישארו בבית, לא אני צריכה לקבל עונש.
זה מזכיר לי שהלכתי עם כל המשפחה לראות מרי פופינס בעברית ואמא שלי התלהבה והתחילה למחוא כפיים בסוף. היו כמה שניות של שקט ואז כל האולם מחא אחריה…
החוויה הקולנועית
הקהל הוא מטרד שלמרבה הצער אי אפשר להיפטר ממנו, אם יש קהל מחונך זה הרע במיעוטו. לא מעניינת אותי אינטראקציה חברתית, אני לא רוצה שיפריעו לי.
בטח שאפשר להיפטר ממנו
אתה יכול פשוט לא לצאת לקולנוע. אם האיכות חשובה לך, התחל לחסוך למערכת קולנוע ביתית ודאג לא להזמין אף אחד להנות ממנה איתך (טרול בדלת נחשב לאמצעי יעיל). הקהל הוא חלק מהחוויה הקולנועית ואם אנשים כל כך מפריעים לך, פשוט אל תראה סרטים מחוץ לבית.
אצלי המצב הפוך. עד כמה שהגחליליות הסלולריות והאידיוטים מאחורה מפריעים, ככל שיותר אנשים חולקים איתי את חווית הצפיה, אני יותר נהנה מהסרט. צחוק או קריאות "וואו" של עשרות אנשים משפיעים עלי יותר טוב מגיחוך שקט לבד בחושך. כבר ציינתי בעבר שהפעם היחידה בה נהנתי מ"היום השלישי" הייתה בפארק הירקון עם עוד לפחות אלף איש.
בטח שאפשר להיפטר ממנו
אני נהנה לראות סרט באולם קולנוע עם סאונד איכותי ומסך גדול אבל לא אוהב שמפריעים לי וזכותי כמי שמשלם על כרטיס שלא יפריעו לי מעבר למה שבלתי נמנע, אם מישהו מגזים בהפרעותיו יש לי זכות מלאה ראשית לפנות אליו ולבקש ממנו להפסיק ואם זה לא עוזר לפנות לסדרן שיטפל בו(לא שזה עוזר), למרבה הצער אנו לא חיים באנגליה ואנשים כאן מצפצפים איש על רעהו, אז כדי לא להיכנס לעימותים מיותרים עם בריונים למיניהם אני מעדיף לוותר על הצפייה או להגיע בהצגות יומיות שבד"כ הן דלילות יותר, האמן לי שאם הייתה לי מערכת קולנוע ביתי ראויה לשמה לא היית שומע אותי מלין על ההקרנות בארץ כי פשוט לא הייתי הולך אליהן.
אני הייתי רוצה שאנשים באולם הקולנוע יתחשבו בשכניהם
ולא – תקיעת בדיחות באמצע הסרט לא נחשב אצלי התחשבות, מבחינתי זו הפרעה גסת רוח. אני אוהב בקולנוע את המסך הגדול, את הסאונד המשובח ואת החוויה שמנתקת אותך מהעולם החיצון לשעתיים (ומבחינתי שיתקינו מערכות חוסמות סללורי בכל בית קולנוע – אני עצמי שם את הסלולרי בתיק על מצב רטט במהלך הסרט ולא מתייחס אליו עד שלא עולות כותרות הסיום). אם לקהל יש מה לומר על הסרט שיאמר אותו לחבריו בתום הסרט ולא ישתף את כל שאר האולם במה שיש לו לומר.
החוויה הקולנועית
השתתפות הקהל היחידה שצריכה להתקיים, היא השתתפות ב"קונים" בלבד, ששם שותפות הקהל נועדה להיות חלק מהחוויה.
נ.ב.
מתי הקון הבא, זה לא אני שואל, הפלטה שלי לוחשת לי מהפינה…
חסרה לי אופצית
"כל מקום רק לא ליד הדפוק הזה שכל הזמן בודק אם הסלולרי שלו הצמיח עוד שכלולים".
מכיוון שבהקרנה ממוצעת באולם מלא יש לפחות שלושים כאלה, אולי יש סיכוי שאחד מהם בטעות יקרא את זה: למה אתה משלם על כרטיס 35 ש"ח אם אתה לא צופה בסרט? לא, סינמה סיטי, מצב שקט זה לא מספיק טוב – התאורה של הפלאפון מסנוורת ומפריעה מאד לצפיה.
הייתי במאות סרטים בקולנוע. למה אף פעם לא ראיתי עוד אחד חוץ ממני שכשמופיעה על המסך הבקשה לכבות פלאפונים – מכבה את הפלאפון שלו? מה, כולם רוצים שיתקשרו אליהם כשהם באמצע סרט?
תשמע, אין לדעת.
הרבה אנשים מרגישים שהם מפספסים דברים חשובים כשהם מכבים את הסלולרי. ולפעמים הם אפילו צודקים.
פעם ישבתי עם חבר בסרט, הטלפון שלו צלצל כמה פעמים ובסוף הוא יצא וענה. ואז הוא הלך, באמצע הסרט – הודיעו לו שאבא שלו עבר אירוע לב.
מה זה אומר? אני לא יודע. אני עדיין בעד שאנשים יכבו את המכשיר.
תשמע, אין לדעת.
אז שישימו על רטט ואם זו שיחה מן הסוג שציינת שיענו , כי באמת אי אפשר לצפות הכל ואי אפשר לדרוש מן העולם שיפסיק לתפקד רק בגלל שאנחנו בסרט, אבל אם יוצאים מנקודת הנחה שהמקרה של החבר הוא חריג ורוב ההפרעות הם על נושאים קצת פחות בוערים אפשר בהחלט לדרוש כיבוי מכשירים.
אבל ל-DMB זה לא מספיק: האור מהמסך מפריע לו.
והוא אפילו די צודק, אני חייב להגיד – באולם חשוך זה קופץ לעין.
הוא מפריע גם לי.
בהקרנה האחרונה שהייתי בה נאלצתי להעיר למישהי שישבה שורה לפני, שפתחה בכל כמה דקות את הסלולרי שלה. גם היא וגם הסלולרי לא השמיעו קול, אבל אלומת האור הבוהק לתוך העיניים שלי הציקה מאוד. (חוץ מזה, אם הסרט כל כך לא משעמם שאי אפשר לצפות בו בלי להתעדכן בכל כמה דקות ב-SMSים, למה שלא פשוט תקום ותצא?).
וגם לי. חלק מהחוויה קולנועית
הוא להיות בחושך באולם כשהאור היחיד שבוקע הוא מהמסך עליו מוקרן הסרט. האור של הסלולרי מפריע לי בטירוף, ויש לי את כל הזכות שבעולם לבקש מאנשים שיכבו אותו או ישימו אותו בתיק. מבחינתי מי שבודק את מסך הסלולרי בזמן הקרנת סרט ומפריע לקהל היושבים מסביב הוא פשוט חוצפן. או שיראה סרט או שיצא מהאולם (או לפחות יתחשב באחרים ויזוז לאזור לא מאוכלס של האולם, גם אם זה בצד וזה מקום טוב פחות.
אפשר גם להסתיר את המסך עם היד
אני שם את הסלולרי על רטט ואם אני מקבל SMS אני מסתיר בכף ידי את המסך כדי שלא יפריע לסביבה. לשיחות אני לא עונה ובמידת הצורך עונה ב-SMS שאני בסרט ושוב, מסתיר את המסך כדי שיפריע כמה שפחות לסביבה.
זה גם מה שאני עושה
ומשתדלת להחזיק אותו בזווית נמוכה ככל האפשר כדי שלא יפריע לשכנים.
לרוב אין שום דבר חשוב מספיק באמצע סרט, אבל לפעמים יש, וזה לא תמיד מתוכנן מראש, והעולם החיצון תובע התייחסות דחופה מדי פעם.
אני לא יוזמת פעילות מהמכשיר באמצע סרט, אבל כשצריך, וזה קורה, אני חושבת שאפשר לעשות את זה באופן מתחשב עם מינימום הפרעה לסביבה.
זו עדיין חוצפה
העולם לא ייחרב אם לא תענו בזמן הסרט, ואם כן, אל תכנסו מלכתחילה.
מדוע מי ששילם כרטיס במיטב כספו צריך להשלים עם הבוטות הזאת?
"סליחה אני אסנוור אותך שלא תרגיש…"
היתי בסרט ביום שני הזה
ביום שני הזה (היום יום שישי 13.7.07) הלכתי לסרט שרק 3 עם חבר שלי וישבתי בשורה 5, ראיתי מצוין ולא היתה לי בעיה כל הסרט, בגלל זה הצבעתי בסקר, שאני הכי אוהב ומעדיף לשבת עד שורה 6.
באמצע האולם באמצע השורה.
אמצע האולם כי קרוב מדי קשה לראות את כל המסך בו זמנית ורחוק מדי המסך נהייה קטן.
באמצע השורה כי אני שונא לשבת בצד. לעניין זה ראוי לגנות את יס פלאנט על בניית האולמות עם המדרגות באמצע – גם כיעור אסטתי וגם איפה שלא יושבים ההרגשה היא כמו ישיבה בצד. אין על הסינמה סיטי, אבל זה כבר עניין לסקר אחר.
חברה, המשיח בדרך!
בהקרנה של יום חמשי בקולנוע גלובוס בירושלים, היה כל כך מפוצץ עד שנאלצנו להגיע להקרנה של עשר וחצי, כי הכרטיסים לשתי ההקרנות הקודמות אזלו. בלית בררה הושיבו אותנו בשורה חמישית. השורה חמישית היא לא משהו להתלהב ממנו בכל מקרה, אבל בגלובוס?
אז זהו, מדובר כנראה באולם הגדול ביותר שלהם [אולם מספר אחד] ומשורה חמש ראינו בסדר גמור. לא מעולה כמו ביס פלאנט, אבל בסדר גמור. לא נתפס הצוואר, לא נרשמו כאבי ראש, לא הלך הגב. אז כן, שילמנו מחיר מופקע על פופקורן עבש ונדבקנו לרצפה, אבל המקומות היו בסדר והסאונד היה באמת מעולה. אז כנראה שהמשיח באמת בדרך.
המשיח לא בדרך
לפחות לא במה שקשור לגלובוס ירושלים.
(אני מחרימה אותם כבר כמה חודשים טובים)