במקור: Keeping Mum
במאי: ניאל ג'ונסון
תסריט: ריצ'ארד רוסו וניאל ג'ונסון
שחקנים: מגי סמית, רואן אטקינסון, כריסטין סקוט תומאס, פטריק סווייזי
העבר
גבעות אנגליה הציוריות, שנות החמישים. הרכבת מתגלגלת, הרכבת מגיעה, ובקרון הנוסעים יושבת עלמה חיננית. האשה היא רוצחת פסיכוטית, שקצצה את בעלה לחתיכות, ותקעה אותן במזוודה שנמצאת כרגע בתא המטען. אך אבוי, העסק דולף החוצה (מילולית), והצעירה נעצרת. הממשלה, כרגיל, אטומת לב לטענות האזרחית הקטנה 'הוא בגד בי וזה הגיע לו' ותוקעת אותה במוסד, למען תינמק בו הינמק-היטב, לשארית חייה.
ההווה
כפר אנגלי קטן וסטריאוטיפי כלשהו, כולל העצים היפים, הכנסייה והאוויר הצח. רואן אטקינסון משחק כומר בשם וולטר גודפלו, שזה 'בחור טוב'. ביני לביני, הפרחתי ספקולציות שזה שם אירוני, ושהכומר חבר בכת השטן או משהו, אבל נכונה לי אכזבה. גודפלו באמת בחור טוב. הוא גם מפוזר, נותן לאנשים לדרוך עליו, והמשפחה שלו לגמרי לא מתפקדת. אשתו גלוריה מרגישה זנוחה, ומפלרטטת עם מדריך הטניס האמריקני הערס שלה (פטריק סווייזי הבלתי-נכחד). הבת הבכורה הולי ('קדושה', עלק) משירה תחתונים וחזיות כמו פס ייצור במפעל טקסטיל, ושוכבת עם כל בחור שחוצה את הכביש. לקינוח, חבריו ללימודים של הבן הקטן פיטי עושים ממנו שקשוקה על בסיס קבוע, והפרצוף שלו עובר כל יום שלוש תחנות: בית, בית ספר, האספלט של החניה ליד בית ספר. הכול רע ויפה במשפחה, כולל השכנה החטטנית, והשכן עם הכלב הנבחן והמעצבן שלא נותן לגברת גודפלו לישון. אפילו וולטר, בדרכו פזורת הדעת, טרוטת המוחין ומשורבבת השפה התחתונה, מרגיש שמשהו בחיים שלו לא עובד. ואז, בא המפנה.
המפנה
לביתם של הגודפלואים מגיעה סוכנת בית חדשה, גרייס הוקינס הבאה בימים (מגי סמית, ששיחקה בזיליון ורבע סרטי איכות, אבל תיזכר לנצח כפרופ' מק'גונגל מ'הארי פוטר'. זה השואוביז, מגי, תשאלי את אלק גינס ואיאן מקלן). גרייס, כשמה כן היא: זקנה נאה שכמותה לא ראיתם מימיכם, צדקת היתה וחכמה היתה וחיננית היתה וענוותנית היתה. אור עיניה חסד ורחמים וקמטי פניה ברכה ושלום. רק הצופים יודעים, לפי מזוודת-הגופות שלה, שזו הרוצחת מתחילת הסרט. גרייס יוצאת לחולל מהפך בחיי המשפחה. להפוך את וולטר החיוור לכומר הכי סטנדאפיסט שראיתם; להצמיד אותו ואת גלוריה שוב זה אל זו כמו זבוב וצלחת דבש; לעשות מהולי קדושה, ולהציל את פיטי מכתישה. גרייס הוקינס, קהל נכבד, היא בעסקי המרי-פופינסיות. רק שהשיטות שלה לא אורתודוקסיות, והיא לא נגמלה מהרגליה הישנים. הכול היא שולפת באותה מהירות: עצות מאירות עיניים, או עצמים חדים פולחי מעיים.
הסרט
'איזו מאמי' הוא ניסיון לשלב דרמה רומנטית מרגשת על אדם שמגלה מחדש את עצמו, את משפחתו ואת אלוהים, עם קומדיית אימה שחורה על סוכנת בית סדרתית. אבל הדרמה רצינית מדי, והקומדיה קיצונית מדי, ככה שזה לא עובד ביחד. אני אוהב מאוד חצילים מטוגנים עם פלפלים אדומים, וגם עוגת שוקולד עם קרם וניל, אבל עוגת שוקולד-חצילים-מטוגנים, בציפוי קרם וניל-פלפל-אדום? לא טעים.
בצד הדרמה, הבעיה העיקרית היא רואן אטקינסון. בגיל 51, אחרי קריירה ארוכה ומצליחה כקומיקאי, הוא הולך על הופעה דרמטית. נכון, לא דרמטית-שייקספירית, דרמטית-קומית, אבל עדיין, הרבה יותר רצינית מהרגיל ומהרצוי. למה, הו רואן, למה? מדוע נטשתנו? אטקינסון כמעט ולא נותן קטעים מיסטר-ביניים, ואין מה לצפות ממנו לשנינויות ארסיות מהסוג שהפגין בסדרת המופת 'הפתן השחור'. חוץ מזה, הילדים ב'איזו מאמי' לא מספיק מעניינים, והדילמה של גב' גודפלו – אם לברוח עם מדריך הטניס השרמנטי, או להישאר עם וולטר טוב הלב בעל פני החולד – צפויה בדיוק כמו הפיתרון שלה.
בגזרת הקומדיה, המצב טוב קצת יותר. אמנם נשארתי עם התחושה החזקה שרואן אטקינסון ומגי סמית שובצו בתפקידים הלא מתאימים – הוא היה צריך להיות המשוגע הקטלני, והיא הדמות עדינת העין והנפש. ובכל זאת, מגי סמית מתאימה מאוד לתפקיד הזקנה עם הסכין, ומקבלת כמה שורות טובות (גרייס: "את יודעת על הגופות האחרות?" -"איזה גופות אחרות?!" – גרייס: "אה, את לא יודעת על הגופות האחרות"). אבל עד שמתחילים להיכנס לאווירת ההומור האפל, מגיע שוב קטע רציני והורס הכול, ולהפך. לקראת הסוף, יש בסרט טוויסט עלילתי, שמסביר חלק מהדברים, אבל גם תוקע שוב את העלילה בנדנדה בין מלודרמה סוחטת דמעות, לקטעי סלפסטיק עם אנשים מתים. ייתכן שבמאי טוב היה מצליח להחליק את זה, אבל כנראה לא היה אחד פנוי.
אני חושב שאפשר ליהנות קצת מ'איזו מאמי', אם באים בלי לצפות לקומדיה קורעת של רואן אטקינסון, ומוכנים להתפשר על התחליף: שעה וחצי של מראות אנגליים ושחקנים בריטיים, רגעים בעלי פוטנציאל קומי שרובו לא מתגשם, ועירוב (לא מוצלח) בין קומדיית זוועה לדרמה משפחתית. אולי אפשר ליהנות, אבל אני לא הצלחתי.
העתיד
משפחת גודפלו תחיה באושר ועושר, אך תוך סכיזופרניה מסוימת בין אושר שליו לרצחנות ביזארית.
אני, מצדי, לא אלך מיוזמתי לסרט הבא של רואן אטקינסון, בלי לשמוע שהוא טוב ממישהו שאני סומך עליו.
- האתר הרשמי
- רון אטקינסון
- פטריק סוויזי
- מרי פופינס
- מרי פופינס – גירסת האימה
...וזה עוד כלום לעומת ''החופשה של בין''...
סליחה על השאלה
אבל מה היה הטויסט בסרט?הכל היה די ברור משלב מסוים, (ספוילר פוטנציאלי) והגילוי המרעיש על מוצאה של גברת גודפלו, היה צפוי מאוד.אלא אם כן, פספסתי איזו נקודה.
כן, לזה התכוונתי.
אני לא צפיתי את זה, אולי בגלל שהייתי עסוק בלקוות שרואן אטקינסון יעשה משהו – כל דבר – שיזכיר לי למה כל כך אהבתי אותו בתור 'הפתן השחור'.
התאריך ליד שם הכותב,
זה חדש נכון? כי זכור לי הרבה זמן שייחלתי ליום שהוא יגיע.
התאריך ליד שם הכותב,
יש לי תחושה שזה קשור לרוברטס ולפלגיאט הברוטאלי שבוצע בו, אבל אולי אני טועה.
מגי סמית'
תמיד תיזכר, אצלי לפחות, בתור וונדי דארלינג מ'הוק'.
אז בלי הכללות.
ובשבילי היא לנצח תהיה
"הזקנה הקולית ההיא"
דווקא חשבתי שזה סרט חמוד.
הקומדיה לא באמת מזוויעה או סלפסטיקית נורא והדרמה עשויה, אני חושב, באיפוק.
לא שום דבר מדהים משום בחינה, אבל יופי של סרט להעביר איתו שעה וחצי.
בתור סרט שבין היתר אמור להיות קומדיה
הוא היה מאד לא מצחיק ואפילו משעמם.
דווקא רואן אטקינסון היה טוב לדעתי וגם מגי סמית', לא יותר מדי טובים אבל אהבתי את המשחק.
הרעיון עצמו יפה אבל משהו בסרט לא עובד.
סרט מדהים!
הסרט ממש אדיר, ואני ודווקא מאוד אוהבת את השילוב של הדרמה והקומדיה השחורה! סרט מאוד אינטיליגנטי וחריף!
מעולה..!
אהבתי
לדעתי, השילוב בין דרמה לקומדיה עבד טוב בסרט. נהניתי מהמשחק של כולם. ממגי סמית משום מה נהניתי מעט פחות. בסך הכול סרט מצחיק ומעניין, אם כי הסוף צפוי.
סליחה שאני שואל
אבל מה היה הטויסט בסרט?הכל היה די ברור משלב מסוים, (ספוילר פוטנציאלי) והגילוי המרעיש על מוצאה של גברת גודפלו, היה צפוי מאוד.אלא אם כן, פספסתי איזו נקודה.