איזה מבקר קולנוע ישראלי אתם מעדיפים לקרוא?
32  |
יהודה סתיו, ידיעות |
| 11 |
עירית שמגר, מעריב |
| 32 |
אורי קליין, הארץ |
113  |
יאיר רוה, עכבר העיר |
| 10 |
נחמן אינגבר, Time Out |
| 23 |
דבורית שרגל, רייטינג |
| 25 |
גידי אורשר, גל"צ |
| 26 |
אמיר קמינר, פנאי פלוס |
| 4 |
מאיר שניצר, מעריב |
| 83 |
עמית התותח, חטיבתון עירוני ה' |
מספר מצביעים: 359
תמיד אהבתי את העיתונים בחטיבה
הם כל כך אותנטים -חוץ מזה שרוב מבקרי הקולנוע אוהבים סרטים זרים כמו דבר אליה
יאיר רווה
אני קורא אותו ב"עכבר העיר" (מה זה "העיר"?), והוא הכי קולע לטעם שלי.
ברוב המקרים.
יאיר רווה, ב''העיר''.
בעכבר העיר (אותו הוא גם עורך) הוא כותב ביקורות קטנות על כל הסרטים שמציגים (מופיעות מיד אחרי תיאור העלילה).
גדולתו היא במדורו היפה "סינמסקופ" ב"העיר" (עיתון האב של העכבר, למי ששאל), שם הוא ממש מדבר על סרטים וכותב ביקורות ארוכות עם תובנות מעניינות.
במקום השני, דווקא אורי קליין המושמץ ב"הארץ". עם כל פלצנותו, אי אפשר לקחת ממנו את הידע הרב שלו ואת רהיטות כתיבתו. תמיד מעניין לי לקרוא אותו, גם אם אני לא מסכימה עם דעותיו וגם אם נמאס כבר מ"אלגוריה על מצבה של אמריקה כיום", "יחסי אבות ובנים", "צביון", "מצטבר לכדי נפח" ועוד מוטיבים ביצירתו שדי מעצבן לראות אותם נדחפים לכל כתבה.
דווקא בתור
הייתי שמה מישהו מ"עין הדג"…
אצלנו בצפון
עיתון האב של "עכבר העיר" נקרא "הד הקריות".
אז אני מניח ש"העיר" זה מקומון תל- אביבי.
(ועכשיו ראיתי שבאפשרויות כתוב "עכבר העיר", מה שמלמד על שתי אפשרויות- א) יד נעלמה ביצעה תיקונים, או ב) העין שלי דילגה על מילה).
יד נעלמה.
גם אני חושב שמדור הקולנוע של יאיר רוה ב'העיר' מעניין יותר מהביקורות שלו ב'עכבר', אבל נכון יותר לציין בסקר כזה את 'עכבר'. לכן תוקן.
כן, אבל בעכבר העיר הוא כותב
את דעתו על הסרט בשתי שורות. זה לא ממש נקרא ביקורת. לכן "העיר" נראה לי יותר מתאים. ולצפוניים – לא ידעתי שהמדור סינמסקופ לא מופיע בהד הקריות.
אם כבר מדברים על "העיר", אז לפעמים יש שם גם ביקורות מאת חגי לוי, שגם הוא כותב מאוד בטוב טעם על קולנוע.
גם ''סינמסקופ'' הוא לא בדיוק ביקורת,
אבל בכל מקרה הסקר עוסק בכותב, ולא בהיכן הוא כותב.
כתיבתו של אורי קליין רהוטה?
הנה דבר חדש.
אני חושב שקשה לקרוא את הביקורות שלו לא מחמת הרעיונות העמוקים או הפלצנות הבלתי נסבלת, אלא בגלל הניסוחים המפותלים והחוזרים על עצמם.
כתיבתו של אורי קליין רהוטה
במובן של ההיפך מעילגת, שזה הסגנון של הרבה מהאפשרויות האחרות.
אז מה עם הוא פתלתל? אם אתה רוצה ביקורת בשתי שורות (שאחת מהן היא שורת המחץ – שווה לראות/ לא שווה לראות – אז תקרא את הביקורות של יאיר רווה ב"עכבר העיר". את אורי קליין קוראים בשביל המעבר.
מי עילג?
ברשימה יש כמה מבקרים שאני לא אוהב את הביקורות שלהם, אבל לאף אחד מהם לא הייתי קורא "עילג". לכתוב הם יודעים.
מהמעט שקראתי -
עירית שמגר ודבורית שרגל לא עשו עלי רושם טוב. ולא, אין לי דוגמא ספציפית, כי אני קוראת אותם רק אצל החותנת (וזה לא משהו שאני עושה כל שבוע, תודה לאל).
עדיין אני לא מסכים
שלא תטעי, הביקורות של קליין מעניינות ברובן לדעתי, והוא אחד המבקרים היותר חשובים שכותבים היום.
אבל עם זאת אפשר למצוא בקלות משפטים פתלתלים, שהרעיון המקורי הלך בהם לאיבוד. ניסוח פחות מסובך היה הופך את המשפטים האלו לבהירים יותר, מובנים יותר ונכונים יותר.
לסיכום טענותיי, אני רק אציג ציטוט שמצאתי במקרה:
"`רוקדת בחשכה` הוא מסוג הסרטים הנדירים, שדורש ממני להתייחס לשאלה: לראות או לא לראות? כן, לראות; בודאי לראות, ולהיענות או להירתע או להימשך או לסלוד ובעיקר להגיב, מכיוון שזה סרט שללא ספק מביע בדרכו שלו את הרגע שבתוכו הוא נוצר. ולכן יש לו חשיבות. ואולי גם כדי להגיע למסקנה, שדרכו להביע את הרגע שבתוכו הוא נוצר היא חסרת כל חשיבות, ולכן מיותר לראות אותו."
השורה הראשונה בפיסקה הזו
היא מה שמוזר פה במיוחד. מה בדיוק אורי קליין חושב שהתפקיד שלו כולל אם לא את השאלה "לראות או לא לראות", ובמה בדיוק 'רוקדת בחשכה' מיוחד מהבחינה הזאת?
אני חולק עליך
דווקא כאן קליין עושה דבר מצוין, שדיי מייחד אותו מסתיו, אינגבר וכל השאר – הוא מבין שעם כל הכבוד לדעתו המלומדת, מדובר בסרט קיצוני מידי, ש"טוב" או "רע", "ללכת" או "לא ללכת", הם לא לעניין לגביו. באופן מפתיע, הוא מגמד את דעתו ופשוט קובע שצריך לראות, ולו רק כדי לשנוא את הסרט (ומכאן, מי שזה לא חשוב לו – שלא יראה). הוא מביע כאן דיעה מורכבת, שאני דיי מעריך.
למה דווקא "רוקדת"? בחיאת. רק תסתכל על הפתילים בנוגע לסרט כאן באתר. זה אחד הסרטים שהכי מתפצלים ל-50% מעריצים ו-50% שונאים בתולדות הקולנוע.
אני חולק חזרה.
המשפט שדיברתי עליו הוא "'רוקדת בחשכה' הוא מסוג הסרטים הנדירים, שדורש ממני להתייחס לשאלה: לראות או לא לראות?"
מה, לעזאזל, הוא תפקידו של מבקר קולנוע אם לא להתייחס לשאלה – לראות או לא לראות? (ורצוי שזה יקרה לעתים לא כל כך נדירות – נגיד, פעם אחת בביקורת).
אוקיי, ניסוח גרוע
(אצל קליין? לא יתכן!)
אני מניח שכוונתו הייתה, כפי שעולה מהמשך הפיסקה, שבסרט הזה זה לא כל כך קל לחרוץ דיעה.
תרשה לי להמשיך ולחלוק עליך...
תלוי מה אתה מחפש בביקורת קולנוע.
אני באופן אישי סולד מביקורות קולנוע שמסתכמות בשורה וחצי (כפי שעושים קמינר או סתיו). זה לא תורם לשום דבר ולא אומר לי דבר וחצי. כשאני קורא ביקורת של קמינר על סרט שכתובה בסגנון "דחוס, מעניין ומוזר" זה לא אומר לי שום דבר על הסרט מאשר אם היה כותב "אדום, צהוב וכתום".
זוהי הסיבה שבגללה שני המבקרים היחידים שאני באמת מכבד כאן בארץ הם רוה וקליין. הם לא מנסים לקטלג את הסרטים לשמות תואר שטחיים כדי להגיע למסקנה "לראות או לא לראות". יכול להיות שאני דוקא אוהב סרט שכל מבקרי הקולנוע שנאו ולהפך. אז מה הטעם?
הסיבה היחידה בשבילי לקרוא ביקורת קולנוע היא אם הביקורת עושה דיון מעמיק בסרט ואולי מגלה לי צדדים בו שלא גיליתי (כפי שעושים קליין ורוה). חוצמזה, אני רואה כמעט כל סרט שיוצא לקולנוע (אלא אם כן הטריילר שלו נראה ממש רע).
במקרה כזה,
למה קליין מרגיש שדווקא לסרט הזה הוא *כן* צריך להידרש לשאלה "לראות או לא לראות"?
כי הגיבורה דנה בשאלה דומה?
השאלה המתבקשת היא אם הכוונה היא לקרוא ביקורת
כדי להחליט אם לראות (כלומר לפני) או להבין משהו אחרי הצפייה. שאלה חשובה מאספקט הספויילר.
ואם כבר ביקורות מברקיות,
אז הכי גרוע זה בעכבר העיר, בעמודים של סרטי היום בסינמה ויס – מושמץ/ מוחמץ/ מאולץ או אל תחמיצו/ אל תעזו/ אלטע זאכן.
כן, זה באמת מעצבן...
כל ה"מושמץ" ו"מוחמץ" האלה. מה זה אומר על הסרט? בעצם כלום. אני תוהה אם יאיר רווה אחראי לזה, כי לפעמים סרטים שהוא הילל במדור "הסרטים הטובים" (שדרך אגב לא צריך להיקרא כך, כי הוא כותב שם גם על סרטים גרועים שלדעתו צריך לשים אליהם לב), זוכים ל"מושמץ" בעמודי לוח השידורים. מאוד מוזר.
''כן, לראות!
בוודאי לראות!
ולהענות או להירתע
או להימשך או לסלוד
ובעיקר להגיב
מכיוון שזה סרט שללא ספק
מביע בדרכו שלו
את הרגע שבתוכו הוא נוצר.
ולכן יש לו חשיבות.
ואולי גם כדי להגיע למסקנה
שדרכו להביע בתוכו
את הרגע שבתוכו הוא נוצר
היא חסרת כל חשיבות
ולכן מיותר לראות אותו."
זיון שכל או שירה? אסלה הפוכה או יצירת אמנות?
''כן, לראות!
אם כך מסתבכר
שזה עניין של חלוקה
לשורות
כי רק עם קריאת
ההודעה שלך
הבנתי פתאום
מה שקליין רצה להגיד
כפי שהאסלה ההפוכה
הפכה לאומנות
רק כששמו אותה בקונטקסט הנכון.
אז אני לא היחידה.
אולי הוא משורר מתוסכל, הבחור.
הצילו!
הפיסקה הזו, שכתב המבקר, מייצגת נאמנה את הלך הרוח של המבקר בדיוק באותה הדקה שבה הוא כתב את הביקורת. שילוב נדיר זה של פלצנות וזרם תודעה, מעלה מיידית את השאלה הרת הגורל – הוא אומר פה בכלל משהו או לא אומר שום דבר, ואם הוא אומר משהו, למה כל כך קשה להבין את זה?
ההימור שלי:
זאת הולכת להיות הצבעת אי-אמון גורפת במבקרים.
יאיר רוה
מסתבר שברגע שמגבילים את מבקרי הקולנוע למיני-ביקורות, אין להם מקום לפלצנות והם באמת כותבים את דעתם… הטעם של מר רוה (הממ.. אות אחת משם המשפחה של החתול..) משקף (לרוב) את הטעם של החתול..
ובכלל, למישהו כאן אין טראומה מעיתון בית-הספר?
נ.ב. אופטופיקנה:
החתול היה היום בסינמה סיטי, העביר את כרטיס האשראי שלו וקיבל חתיכות נייר שכתוב עליהן "מטריקס 2"! לסגוד.. לשמור.. להמתין.. להשתמש..
יאיר רווה, ללא ספק.
גם אם הרבה מאד פעמים אני לא מסכים איתו, זה פשוט תענוג לא להסכים איתו. ואין ספק שהבן אדם אוהב קולנוע, יש לו ידע רב, והניתוחים שלו מרתקים.
פרט לו אני גם אוהב לקרוא את מדור הקולנוע של "טיים אאוט תל-אביב", אבל לא בזכות נחמן אינגבר שדי מוזר לי לראות אותו שם בין חבורת המבקרים והכתבים התוססים יותר, שכתבותיהם לרוב מרתקות הרבה יותר משלו.
עמית הטוטחח!!111
החטיבתון לוקח בקלות,את עכבר העיר אני לא קורא ולכן אני לא יודע מה אני מפסיד.בקשר לשאר המבקרים,את רובם ככולם אני לא סובל.
כך ש
הפך לאלטרנטיבה רעננה
מה עם ''כותבי עין הדג''?
בוא לא נהפוך את הסקר
לעוד יותר חד-צדדי ממה שהוא.
אבל אפשר היה להוסיף במקום ההוא מהחטיבתון
את הילה בת 12 מקריית-ביאליק. היי, היא לפחות זוכה לחשיפה ארצית…
זה עדיין לא אתי
לשתף בסקר מבקרת שכותבת באתר הזה. לא?
אתי, לא אתי,
הצבעתי לזה מעיתון החטיבה רק כי לא יכולתי להצביע לביקורות של עין הדג. מה לעשות- כשאני רוצה לקרוא ביקורת ספציפית, אני קורא עין הדג. את כל המבקרים האחרים אני קורא כשיש את העיתון מולי, לא בגלל שאני מתחשב בדעתם או באנטי-דעתם.
מה שהוא אמר
ואף יותר מכך – אני בכלל לא קורא ביקורות בעיתונים .
טוב, למעשה, אני בכלל לא קורא עיתונים.
מעדיף את לונג ג'ון Anytime
סוף סוף יש לי סיכוי
לשבת לבד בקטגוריה.
אין לי שום בעיה עם עמית, וגם יאיר רוה הוא כותב מאוד מהנה – אם כי יש לי בעיה אם הנטייה היתירה שלו לזיבלונים – אבל אני אישית הכי נהנה מהאיש ששם את השניצ בקליין. כי בעוד הצלע המרכזית – אורי קליין – לא מסוגלת להביע דעה בפשטות ומתחבאת מאחורי התנסחויות כמו "שווה צפייה", או "ראוי אך צפוי" וכו', והצלע השניה – נחמן אינגבר – סובלת ממחלת החיבה לכל סרט שלא מדברים בו אנגלית, מאיר שניצר הוא גם מבקר רציני, שלא פוסל שום דבר (זכורה לטובה, למשל, התלהבות גדולה מ"גברים בשחור" בשעתו), גם כותב נהיר ומהנה וגם אחושרמוטה יודע להביא אותה בקטילות מצחיקות. זו דעתי, וגם אם לעתים הוא נוטה לנתחנות יתר ולמה ששלמקו היה קורא "פלצנות", אני מוכן לסלוח לו ומוצא שהוא משעשע וחביב.
(אגב, אם היה מותר להכליל מבקרי טלויזיה לא היתה שום תחרות בכלל – רענן שקד, החדש יחסית של ידיעות אחרונות, גם קולע לטעם שלי, גם יודע לנמק, וגם קוטל בצורות הכי מהנות ומצחיקות שפגשתי).
רענן שקד באמת טוב,
אבל אין על שני גברים שמנים (http://www.tam.co.il). פשוט שולטים, במלוא מובן המילה.
רענן שקד הוא איש רע!
הבנאדם פשוט לא מסוגל לכתוב ביקורת חיובית!
כמעט תמיד תמצאו אצלו קטילה כלשהי, וגם כשהוא כותב על משהו שהוא אהב בטלוויזיה, 80% מהקטע יוקדשו לדברים הרעים.
אפשר להרגיש כמה שכואב לו לכתוב ביקורת חיובית…
היי נכון
נתקלתי במקרה פעם במדור של שני גברים שמנים. הם טובים!
תודג על הלינק
אתה יכול לקרוא את הטור שלהם
בכל יום שישי בכל מקומוני רשת שוקן (בהנחה וזו הרשת הזו). בכל אופן, אצלך זה בעיתון "במקום".
לא רשת שוקן, רשת מעריב.
למשל, בתל-אביב, זה ב"זמן ת"א".
אותו דבר רק הפוך
שני גברים שמנים כותבים במקומונים של ידיעות אחרונות. זמן תל אביב הוא שלהם, וכך גם "על השרון" (ששם אני קורא אותם).
מכיוון שהדג יודע איפה אני גר
אני לא רוצה להמשיך, אבל בכל זאת: באתר שלינקקתי אליו כתוב שהעיתון פשוט נקרא "עיתון תל-אביב" (ובו יש את הטור המדובר). בנוסף לכך, אני מקבל את העיתון (אמנם לא של תל-אביב, אבל באותה הרשת) ביחד עם ידיעות, כך שלא סביר שהעיתון יהיה שייך ל'מעריב'. אם הטור התפרסם ב'זמן ת"א' המעריבי זה בגלל סיבה אחרת, כנראה.
ואם הדג יודע איפה אתה גר
הוא יודע גם איזה מקומונים אתה קורא, מו-הא-הא!
האמת, הדג לא ממש זוכר איפה אתה גר. הג'ירפה היא זאת שיודעת איפה אנשים גרים, מה מספר הטלפון שלהם, האימייל שלהם, הניק שלהם באיציק, שמם האמיתי והמזון החביב עליהם. כשהדג צריך לדעת משהו הוא שואל אותה. אבל עכשיו היא לא בארץ. תרגיש בטוח.
מכיוון שגם את מעריב וגם את ידיעות
אני קוראת באופן ספוראדי, לא ממש זכרתי איפה זה שני גברים שמנים (אכן גדולים, אבל זה כבר לאתר אחר…), רק זכרתי שזה לא ב"העיר" אותו אני מקבלת עם "הארץ".
עכשיו אני בטוח אזכור…
תגידו "עכבר העיר" ו"עכבר כל העיר" הם אותו דבר?
גירסאות מאזורים שונים
של אותו הדבר. לוח הארועים שונה, אבל ביקורות הקולנוע בשניהם זהות.
גירסאות מאזורים שונים
לא נכון, עכבר העיר הוא של ת"א (וחיפה?) ועכבר כל העיר הוא של המקומון הירושלמי (מן הסתם למקומון הירושלמי המלא קוראים "כל העיר"), בשניהם כותב כותב שלא צוין פה, ואני מזכיר אותו בכל פעם שמדברים פה על מבקרים. שמו בישראל ישי קיצ'לס, ולדעתי הוא הכותב הכי טוב שיש כיום בעיתונים, כתיבה מעולה, לא פלצנית אבל גם לא רדודה, הוא צעיר (יחסית 28 אאל"ט) מה שמבטיח שהוא לא ישלול מד"ב, אבל לא יעריץ אותו באופן מוחלט. לא מספיילר, וב90 אחוז מהמקרים גם קולע בדיוק לטעמי ורק כותב את זה בצורה יותר טובה. וחוץ מזה הוא גם בן-אדם מאוד נחמד.
זהו, זה מה שהיה לי להגיד על הסקר הזה. גם בלי קשר לשאלה הנ"ל
טוב, אז ככה
את ידיעות, טיים-אאוט, פנאי-פלוס והחטיבתון אני לא קורא ולגידי אורשר אני לא מאזין.
עירית שמגר מעצבנת אותי. מילא הנטייה האובססיבית שלה לתת 5 כוכבים דווקא לסרטים שאני לא אוהב (בין השאר מלהולנד דרייב, כנופיות ניו-יורק, מיינוריפורט, פארק גוספורד ודבר אליה. אני איש מוזר), אבל היא פיתחה לאחרונה נטייה מדהימה לספיילר סרטים כמה שיותר מהר, לפעמים בכותרת עצמה.
אורי קליין נוטה להיות פלצן ולא לאהוב סרטים שרוב המין האנושי אוהב, אבל לפחות הוא כותב בכנות ולא מנסה סתם למרוח שורות.
את רייטינג יוצא לי לקרוא לפעמים (סבא שלי מקבל אותו) ולמרות שהביקורות לסרטים שם לא גרועות במיוחד, הן גם לא ממש מעניינות ונראות כמו העתק של ביקורות שפורסמו שבוע לפני כן.
מאיר שניצר יכול להיות אמנם מאוד מעניין, אבל הביקורת שלו על ספיידרמן הותירה בי צלקת נפשית עמוקה מדי.
למי שלא עוקב, הצבעתי ליאיר רוה. לא רק שהוא מוסיף דעה מפורטת על הסרטים שראה, התקצירים בעמוד הסרטים החדשים הם מפורטים יחסית ואפשר למעשה להבין מהם על מה הסרט. חוץ מזה, הוא כנראה המבקר שהכי קרוב לטעמי. למרות שאני הרבה פעמים לא מסכים איתו, הוא למעשה ממליץ על סמוצ'י.
השניצקליין שאחרי
בחרתי ברווה ומקום שני קליין, אבל בשני המקרים הביקורות הללו מהנות רק עבור מי שראה כבר את הסרט.
לגבי ביקורות לפני – אף אחד לא מייצג את הטעם שלי. אני מתייחסת רק במקרה שיש ביקורות ממש ממש שליליות.
קשה לי להחליט.
אחרי הכל, אני לא קורא עיתונים. מבין המועמדים, היחיד שאני קורא את הביקורות שלו, וגם זה לעתים רחוקות, הוא אורי קליין, שהוא כמעט היחיד שדבריו מופיעים באינטרנט. ומה 'ני יגיד לכם, בהחלט לא השד שעשו ממנו. אז כן, הוא מתפזר לחמישים ואחד כיוונים שונים במהלך הכתיבה, וכן, צריך לפעמים להתאמץ קצת בכדי לפשט את מה שהוא כותב לכדי משמעות ברורה לבני אדם. אבל המעט שקראתי, גם אם לרוב לא הסכמתי עם הכתוב, הוא מעניין ומעורר מחשבה.
ואולי זה קצת לא הוגן כלפי גידי אורשר להכליל אותו בסקר כזה. המדיום הרדיופוני הוא בעל מגבלות רבות על פני המילה הכתובה, ומחייב רדידות רבה. האם לאורשר יוצא לכתוב ביקורות אמיתיות פה או שם?
גם את גידי אורשר אפשר לקרוא
באינטרנט, הנה כאן:
http://glz.msn.co.il/glz/culture/critics/movies/default.htm
והביקורות האלה יותר ארוכות מהתיאורים הקצרצרים שחלק מהמבקרים האחרים מחויבים אליהם.
אני לא סובל את שיטת הדירוג שלו (באופן מעשי, 6-10), אבל זה עניין שונה לגמרי.
אכן, שיטת דרוג תמוהה
זאת אומרת שהוא צריך ממש לשנוא סרט כדי לתת לו 5 כוכבים?
אגב, לפי טבלת דירוג המבקרים בעכבר העיר (תל אביב), גידי אורשר הוא המבקר המפרגן ביותר. 8 מהסרטים ברשימה זכו אצלו לחמישה כוכבים (או בעצם עשרה אצלו). אורי קליין, לעומת זאת, לא נותן יותר מ-4 וחצי לאף סרט. יאיר רוה נותן 5 כוכבים רק לסרט אחד, באולינג לקולומביין.
רד פיש! (ושות')
כן.
אומנם רדפיש הוא לא היחיד שאני קורא את הביקורות שלו, אלא את כל הביקורות המופיעות באתר (כמעט)…
אבל רדפיש הוא בהחלט מהמשובחים במבקרים באתר זה ובעברית בכלל (אם לא הטוב שבהם).
אר, תודה.
כאילו, דה?
בתור קורא עיתונים אובססיבי
אני קורא את רב העיתונים ואת רב המבקרים למרות שעדיין לא הצלחתי לשים ידי על החטיבתון.
ולענין, המדור של רווה בהעיר (סנימסקופ) הוא מצויין ומהנה.
אבל את אחד המבקרים האהובים עלי שכחתם:
קובי "איך לכתוב תסריט" ניב,
במוסף זמן-ת"א של מעריב.
אנשים ממש מצביעים ליהודה סתיו?
בשבע לילות של השבוע, דוגמה מצוינת לתחקיר המעמיק, וההבנה הכבירה של יהודה סתיו בחומר, כשהוא כותב על "מפרקים את הבית" שתפקיד האסירה מאמא מורטון כנראה מצא חן בעיניה של קווין לטיפה, ולכן היא משחקת אסירה גם בסרט זה.
נפלא, פשוט נפלא.
מה אמיר קמינר זה עז?
תיש
הסקר היה צריך להיות
איזה מבקר קולנוע אתם הכי לא סובלים??
אני בטוח שהסקר היה מקבל יותר תשובות כך.
בכל מקרה אם זה היה המקרה, אמיר קמינר היה לוקח בגדול כשבמקום השני עירית שמגר, שני הפלצנים הכי גדולים בתולדות העתונות בארץ (ואריה מליניאק).
אני בחרתי ביאיר רווה, שעל אף העובדה שקראתי ביקורות מעטות מאד שלו, הוא זכור לי לטובה מתכנית הרדיו המופלאה עם עידן אלתרמן "ציפורי לילה בקולנוע"
סקרים שלילים, בדרך כלל, לא עובדים.
במקרה הזה, רוב האנשים לא קוראים ביקורות של מבקרים שהם שונאים, ולכן הם לא יכולים לשפוט מי באמת גרוע יותר. הסקר היה הופך ל"המבקר המושמץ ביותר" (ואני חושב שדוקא אורי קליין היה מנצח).
לא אם יש איזשהו צדק
ההורים שלי קונים "מעריב" ולפעמים יוצא לי לעיין בו, בעיקר במדריך השידורים/סרטים (ובעיקר מסיבות פרקטיות). עירית שמגר היא מבקרת הסרטים שלהם, מאיזושהיא סיבה תמוהה.
עירית שמגר מכניסה כל גורם שאני יכולה לדמיין תחת הכותרת "ביקורת רעה" לביקורות שלה:
היא מתלהבת אוטומטית מסרטים זרים או ישנים או שאמורים להיות נחשבים ו"קלסיקות". היא אוטומטית פוסלת כל סרט ילדים/פעולה/מתח – או כל קטגוריה מחוץ ל"סרטי האיכות" – מה שזה לא יהיה.
היא מספיילרת. חופשי ובלי בושה.
הקטילות שלה, גם כשהן מוצדקות – יבשות ולא משכנעות. היא יכולה באותה מידה לכתוב "לא אהבתי כי ככה. כי זה לא סרט "איכות"."
אי אפשר להחליט לפי הביקורות שלה אם סרט כלשהו שווה צפיה. אי אפשר, אפילו כשיש ספויילרים, להחליט אם העלילה תדבר אליך.
יש לי עוד כל מיני טענות, אבל אלו הם עיקרי הדברים.
בואו לא נשכח את הביקורת המופלאה מהשבוע
על הסרט ההוא "משהו blue " מעכבר העיר(אין לי את העיתון איתי כרגע)
"סרט משטרה כלשהו"
שיכנע אותי ללכת D:
תיאור מדוייק להחריד
אאל''ט
הכוונה לסרט Dark Blue, שתורגם מיד ל"כחול מושחת", שם לגמרי לא אסטתי, ועל כן ברור שהלכו עליו. איפה הפיוטיות, איפה.
איזה פיוטיות?
סך הכל סרט משטרה כלשהו, לא?
וואלה.
זה הלך ככה:
"סרט משטרה כלשהו שלא הוקרן בהקרנה מוקדמת לעיתונאים"
תרגום בגוף הביקורת: "לקקו לנו את התחת או שנקבור לכם את הסרט".
שאלה של טעם...
בשבילי, יאיר רווה הוא מבקר קולנוע אידאלי. כזה שלא שולל אף סוג של קולנוע ויודע להעריך את כל הסוגים של הסרטים מבלי להתנשא מעל הצופה/קורא…
בסופו של דבר, הסקר הזה הוא יותר שאלה של טעם בקולנוע ופחות של "רהיטות הכתיבה" (מה זה כאן? תחרות חיבור?). יאיר רוה קולע לטעם שלי בכך שהוא ספילברגפיל, אוהד מושבע של הסרטים הקודרים של האחים כהן (חתיכת ביקורת הוא כתב על "האיש שלא היה שם"), מכור לאוסקרים, פריק של קומיקס, פליט קולנוע של הסבנטיז- אייטיז (ומרבה להשתמש במושגי הפ"מ), חובב פון טרייר ולא סובל את אריק רוהמר. בקיצור, מובי-גיק כלבבי (או ליתר דיוק, מובי-גיק כמוני).
את עירית שמגר ומאיר שניצר (ובעצם את כל מי שקשור לעיתון "מעריב", אבל זה עניין אחר) אני לא סובל, לא בהכרח בגלל "רהיטות הכתיבה" אלא בעיקר בגלל הסנוביות הקולנועית הילדותית כל כך. אצל שמגר זה ממש מעצבן, כי מביקורות הקולנוע שלה (שמסתכמות בסה"כ בשתי פסקאות מצומצמות) אפשר להבין מהר מאוד שהיא לא ממש מבינה בקולנוע מעבר למה שלימדו אותה המורים באוניברסיטה (כמות הטעויות והבורות שלה על סרטים מסויימים מדהימה). שניצר, למיטב זכרוני, ניסה בביקורת שלו על "רשימת שינדלר" להוכיח שסצינת המקלחות באושוויץ נועדה להכניס עירום לסרט ע"מ להכניס עוד כסף לקופות ובאותה הזדמנות גם להכחיש את קיומם של תאי הגזים. מאז לא הצלחתי למצוא קשר הגיוני בין הביקורות שלו לבין הסרטים אותם הוא מבקר,ולכן אני מנסה לקרוא אותו כמה שפחות.
יהודה סתיו ואמיר קמינר הם המיינסטרים של ביקורות הקולנוע, ואם אתם קוראים אתרי ביקורת קולנוע בחו"ל, אפשר פחות או יותר לחזות מה הן יגידו על הסרט כזה או אחר (קמינר הוא יותר סנוב, ולוקה ב"שמגריזם" בכל הקשור לנתינת 5 כוכבים לסרטים בעלי שתיקות רבות משמעות, בעוד שסתיו הוא יותר פופוליסט, ומזכיר לי מאוד את רוג'ר איברט האגדי).
על נחמן אימבר אפשר לכל הפחות להגיד שהוא ממש-ממש אוהב קולנוע (למיטב זכרוני בביקורת האחרונה שלו של הארי פוטר הוא תיאר את דובי כ"יצור הממלא את לב ילדינו בקרני אושר ושמחה" או משהו כזה), אבל הוא מאוד מ-י-ו-ש-ן. כל סרט שהוא לא חיקוי/מחוה לסרטים הוליוודיים קלאסיים/סרטים אירופאיים משנות ה-60 הוא דוחה בסנוביזם קולנועי מעצבן. אה, והוא גם הכתיר את רקויאם לחלום בתואר "הסרט הרע של העשור".
דבורית שרגל היא מבקרת צעירה ונחמדה, שמנסה לחקות את רווה ולפנות לקהל צעיר "בגובה העיניים". עדיין לא ממש מפוקסת, אבל יש לה פוטנציאל…
ולבסוף, אורי קליין, שבניגוד לשמועות הוא מבקר קולנוע ממש חכם. נכון שהלשון שלו מאוד מתנשאת והתפיסה הקולנועית הכללית שלו היא סנובית, אבל ברגע שמתעלים על המגבלות האלה מוצאים מבקר שיכול להיות מעמיק ומודע לעצמו. דוגמא: חודש אחרי יציאת "דבר אליה" שזכה לאורגיה ביקורתית מצד כל המבקרים המצודדים המוזכרים בסקר (כולל כמובן קליין עצמו) הוא הוציא כתבה מאוד מודעת לעצמה בשם "ראית את החדש של אלמודובר?" שבו ניתח בצורה מעמיקה למדי את תופעת הבימאים האירופאיים (פליני, ברגמן, גודאר, טריפו, אלמודובר) שהופכים לבון טון אצל קהילות אינטלקטואליות שמרגישות שעליהן להתנשא מעל ההמון הקולנועי. חוצמזה, הוא מתחיל להיגמל משנאת הספילברג שלו…
סקר נחמד (וחתרני למדי בתוך "עין הדג", אתר קולנוע בו אנשים שקוראים ביקורות קולנוע מרגישים מחוייבים להגיד שהם בעצם לא סובלים ביקורות קולנוע).
יהודה = רוג'ר
כמה מדויק, איך לא חשבתי על זה קודם.
ואני מוצא ששניהם מעצבנים להחריד, בורגנים ומשעממים.
אני חושבת שאני די מסכימה עם הרוב
למרות שמחלקם יצא לי לקרוא ביקורות ספורות בלבד;
אבל לפרגן לדבורית שרגל? עד כאן!
בתור קוראת רייטינג קבועה מהגליון הראשון (בחודש הראשון היה להם את יאיר רווה בתור מבקר קולנוע… אחח, אילו היו הימים!) אני יכולה לומר שדבורית שרגל מבקרת רעה מאד.
(מזכיר לי את המורים האלה שלא היתה להם הערה אחת על כל המבחן/עבודה שלך, אבל עדיין היית מקבל רק 8, כי הם לא היו מסוגלים לתת לאף אחד 10).
וממש בלי בושה. כבר קראתי כמה וכמה מכתבים למערכת שהתחננו בפניה שתפסיק עם ההרגל המגונה, אבל היא אפילו לא טרחה להגיב.
אין מחילה למבקר שמספיילר.
הטעם שלה לחלוטין לא ברור לי.
למעשה, גיליתי עם הזמן שאני יכולה לסמוך עליה: הסטטיסטיקה מגלה שב-90% מהמקרים, אם היא מהללת סרט אני אשתעמם ממנו למוות, ואם היא לא אהבה (או סתם לא הבינה אותו) מדובר בסרט מהנה וכיפי במיוחד, סיכוי גבוה שאמליץ עליו לכל חברי.
כמובן שאת זה אני מגלה רק אחרי שראיתי את הסרט – בעקבות תקריות מצערות אני מקפידה לקרוא ביקורות שלה רק •אחרי• שראיתי את הסרט (ע"ע נקודה קודמת).
חותם על כל מילה.
גם אני קורא רייטינג באופן אדוק (
: בענייני טלוויזיה, ויסלח לי המסך המפוצל, הם נפלאים) אבל השרגלית פשוט עושה לי רע. כבר פרסמתי כאן באתר כמה מהיציאות המוזרות שלה (למשל 4 כוכבים ל'את מטורפת, אתה חתיך') וכן את הנטיה שלנו לא להסכים באופן כללי. סרטי קיץ/הרפתקאות/אפקטים/מד"ב מקבלים אצלה תמיד בין חצי כוכב לכוכב וחצי, סרטים טובים אך לא של במאים מוכרים או זרים ('ממנטו', 'רקוויאם לחלום', 'שרק', וכד') מקבלים ביקורת סבירה + 3 כוכבים, וסרטים זרים/ של במאים "נחשבים" מקבלים אוטומטית 4-5 כוכבים. עד היום, היו לנו בסך הכל 3-4 הסכמות על סרטים מצוינים ('דבר אליה', ו'האיש שלא היה שם' זכורים לי במיוחד). בקיצור, שניצקליין-וואנאבי.
למה שבכלל נכעס?
אני מאוהדי "רייטינג" המושבעים.
והיא גם לא סובלת את קווין סמית.
מה???
והיא גם לא סובלת את קווין סמית.
אה, אז תגיד לסבית.
מי זה עמית התותח הזה?
מי זה עמית התותח הזה?
בנו הצעיר ביותר של
ואני לתומי חשבתי
שהילה בת 12 היא הבת הצעירה ביותר (אחרי הכל 12 זה כיתה ו או ז' ואם עמית כותב בחטיבון אז הוא בטוח כבר בן 14-15 לא?, מצד שני גם הילה כבר לא בת 12, בערך 13 או אפילו 14 אבל עדיין לדעתי עמית יותר גדול).
תלוי...
גיל פיקטיבי או גיל אמיתי? את הילה המציאו לפני הרבה יותר זמן מעמית, בכל זאת (ואכן המציאו אותם, נכון?)
אבל.. אבל....
הילה הייתה בת 12 לפני שנה וחצי ועמית היום בן 15 כלומר הוא יותר גדול, אפילו שהוא נולד לפני 4 ימים הוא נולד יותר גדול.
אגב..
למה הילה לא כותבת בחטיבתון? כולנו יודעים שהיא מאוד מוכשרת כשהיא רוצה..
מה לא שמעת?
אחרי שסיוון זכתה בתואר הנכסף (מלכת היופי) התפנתה המשרה בוועדת קישוט, מה שכמובן קרץ להילה הרבה יותר מכותבת אלמונית בחטיבטון.
לסינמטק ירושלים יש נוהל הנקרא "טעם הקהל" שבו לקוחות הסינמטק מבקשים סרט מסוים, והסנמטק מקרין אותו בצרוף מכתב הבקשה והנה המכתב של נציגתינו החדשה הנ"ל (גליון מאי, 25 לחודש).
"אני וכל חברותי (ד'3 בגאולים ב') נשמח מאוד לראות את הסרט 'קרוסרודס' של הזמרת המגניבה – בריטני ספירס הגדולה המלכה!!! כי אנחנו אוהבות אותה מאוד ואת השירים שלה והיא יפה וחכמה, ובעיקר השיר שלה "אופס אי דיד איט אגיין", שהוא שיר יפה ומדליק ואנחנו שרות אותו כל הזמן. בבקשה בבקשה בבקשה פור פאבור פור פאבור" (לילך, מאיה א., מאיה ח. ענת, שירן, סהר, נועה, אביב, סיגל, חן, הדס, גאיה).
אני מקווה
שהמכתב הזה פיקטיבי.
אני מקווה שלא היית רציני
הייתי רציני מאוד
והמכתב באמת התפרסם בחוברת של הסינמטק, אם הוא פיקטיבי, אני כבר לא יודע, אבל הוא התפרסם, והסנמטק בדר"כ לא מפרסם דברים פיקטיבים.
*פה נושר לרצפה בדרמטיות*
טוב.. כמובן שצריך להראות את הסרט למרות אי-זכייתו בראזי. אחרי הכל, בריטני ספירס היא זמרת מגניבה.
ועוד קצת 
חבר'הס.
גמני
הייתי רציני מאוד.
לינק
http://www.jer-cin.org.il/program/indexh.htm
זה ''זאב רווח''.
זאת אפשרות הומוריסטית שנועדה למי שלא רוצה לבחור באף אחת מהאפשרויות האמיתיות בסקר.
חנופה מעולם לא הזיקה.
בשבילי רק לונג ג'ון.
חמישה כוכבים ליאיר רווה
יאיר רווה הוא לטעמי מבקר הקולנוע הכי טוב כיום בעיתונות העברית.
הוא מפגין ידע עצום לצד ראש פתוח לכל הז'אנרים והזרמים בקולנוע. לא מזיקה העובדה שטעמו זהה מאוד לשלי, גם אני כמוהו מעריץ גדול של ספילברג וגם אני גדלתי על סרטי שנות השמונים. מעבר לעובדה שהביקורות שלו אף פעם לא יבשות וחוזרות על עצמן, הוא תמיד מגלה לי דברים שלא ידעתי, והוא אף פעם לא כותב ספויילרים בלי להזהיר קודם! רק בשביל זה מגיע לו ח"ח.
אבל לא הכל מושלם וורוד, קשה לי לומר שאני מסכים איתו בכל דבר. הוא קרא לזהות כפולה: "סרט פעולה מסעיר ומשובח", ואני לא התלהבתי. הוא לא כל כך אהב את סיינס, ואני חושב שזה אחד הסרטים הטובים של השנה האחרונה. ומעל הכל, הוא אמר ש"כבר מותר להשתעמם" ב"שני הצריחים", מה שגרם לי אכזבה קשה. אבל אני מניח שאני יכול להבין אותו, מאחר והוא הודה שהוא לא חובב גדול של טולקין, אבל לפחות הוא עשה את זה באיזושי דרך ארץ, שלא כמו יקיר אלקריב (ממנו התעלמתם בסקר, ובצדק, אני מניח), שראה לנכון לכנות את הארץ התיכונה "עולם אינפנטילי ללא סקס".
יהודה סתיו דווקא בסדר, אני אוהב לקרוא אותו.
גידי אורשר מעצבן אותי. אני כבר לא קורא אותו, אבל פעם כשהוא כתב ב"פנאי פלוס", הוא לעולם לא היה נותן יותר מ-6 (בסולם של אחד עד עשר) לסרטי אימה, למה? כי הוא לא אוהב את הז'אנר(!). הוא הודה בזה.
תסלחו לי, אבל מבקר קולנוע צריך לאהוב את כל הז'אנרים, אין מה לעשות.
שיטת הדירוג של עירית שמגר תמוהה בעיניי. היא בקושי נותנת חמישה כוכבים, וגם כשהיא בוחרת לעשות זאת, הבחירות שלה תמוהות ביותר. מעבר לזה, היא כותבת ספויילרים בלי חשבון.
מבקר קולנוע צריך לאהוב את כל הז'אנרים?
בזאת אני גאה לפתוח פתיל בנושא. דעתי תבוא מאוחר יותר, אם יהיה כאן חם.
מתחמם...
לא יודע אם המילה "לאהוב" היא הבחירה הכי מוצלחת כאן, אבל כן, לעניות דעתי מבקר קולנוע צריך להיות פתוח לכל הז'אנרים ולא לתת בממוצע ובאופן גורף ציונים נמוכים יותר לסרטים רק בגלל שהם שייכים לז'אנר שהוא לא מחבב. נכון שיש סרטים שחובבי הז'אנר יאהבו יותר מאחרים (וזה נכון בעיקר בסרטי אימה), אבל סרט טוב הוא סרט טוב וברוב המקרים מתעלה מעבר למגבלות הז'אנר שלו.
קשה מאוד
עד בלתי אפשרי לאהוב את כל הז'אנרים. לכן יש מבקרים שלא אוהבים את כל הז'אנרים ולא אוהבים את כל הבמאים או כל השחקנים. זה בעייתי כאשר בעיתון מסוים כותב רק מבקר סרטים אחד. זה עוד יותר בעייתי כאשר המבקר הזה (בלי להזכיר שמות) קוטל סרטים מסויימים רק כי הם מז'אנר מסויים או נעשו על ידי במאי מסויים. לכן, צריך יותר ממבקר אחד בכל עיתון (כמו למשל יאיר רווה וחגי לוי ב"העיר", שכבר הזכרתי למעלה, אם כי ההבדלים ביניהם אינם כל כך גדולים).
באתר הזה למשל, אנשים שלא אוהבים סוגות מסויימות לא יכתבו עליהן, כי אין מצב שהם ילכו לראות סרט שהם לא מתעניינים בז'אנר שלו. כך למשל, מי שלא אוהב קומיקס לא ילך לראות ספיידרמן או אקס מן, ולכן נקבל ביקורת עניינית יותר, על הסרט עצמו, ולא "סרט גרוע, כי אני שונא קומיקס". זה היתרון של "עין הדג", שגם בלי להשתתף בסקר, יוצא מנצח.
נכון,
מי שמחזיק בדעה קדומה שלילית על סרט מסוים, עדיף שלא יכתוב עליו ביקורת. אבל מבקרי קולנוע שכותבים בעיתון שונים מהאנשים שכותבים כאן. עם כל הכבוד לאתר הזה, ויש לי אליו טונות של כבוד, האנשים שכותבים פה עושים זאת בשביל הכיף ולא למחייתם. מבקרי קולנוע שכותבים בעיתון כן עושים זאת למחייתם, ולכן מהם נדרשת מקצוענות "רשמית", (אני לא רומז לשנייה שהמבקרים ב"עין הדג" הם חובבנים, ממש לא!),ואף מבקר קולנוע שמחשיב את עצמו לא יכול לסרב לכתוב על אקס-מן בעיתון כי הוא לא אוהב סרטי קומיקס.
רוג'ר איברט, מבקר שאני מאוד אוהב לקרוא, האו דוגמה מצוינת למישהו שלא פוסל שום ז'אנר על הסף.
אני בכלל שולל את הקביעה שאי אפשר לאהוב את הז'אנרים. אפשר כמובן לאהוב ז'אנר אחד יותר וז'אנר אחד פחות, אבל אני מודיע פה קבל עם ועדה שאני כן רואה את כל הז'אנרים, בכל השפות, ולא פוסל שום סרט על הסף בגלל שאני לא מתחבר לנושא שלו. תמיד שווה לנסות. יש סרטים שצריך להיות לי חשק לראות אותם, ואני יכול לדחות את זה שוב ושוב, אבל אני אף פעם לא אפסול כלום על הסף.
מבקר קולנוע לא צריך לאהוב את כל הז'אנרים.
אבל צריכה להיות לו הכנות לא לדרג סרטים ששייכים לז'אנר שהוא לא אוהב.
מבקר קולנוע לא צריך לאהוב את כל הז'אנרים.
הוא יכול להשתמש בביטוי 'מומלץ לחובבי הז'אנר'.
אבל אני די מרחמת על מבקר ששונא סרטי אימה שצריך לראות במסגרת עבודתו המון המון סרטים כאלה. דווקא הרעיון של עין הדג במסגרתו כל מבקר מדבר רק על סרטים שהוא מרגיש שיש לו משהו להגיד עליהם, מוצא חן בעיני יותר.
לא כל סרט ז'אנר
מומלץ לחובבי הז'אנר, את יודעת. יש סרטי אימה (למשל) טובים ויש גרועים, אבל מבקר שפוסל מראש את כל הז'אנר לא ידע להבדיל בינהם.
זה מה שהתכוונתי.
כשאני רואה מבקר שכותב על סרט אימה 'מומלץ לחובבי הז'אנר', אני מניחה שזה אומר בעצם "אני לא אוהב סרטי אימה אבל בגלל שאני מבקר קולנוע אני יודע להבחין בין סרטי אימה שחובבי סרטי אימה יאהבו, לבין כזה שהם לא יאהבו. ולכן אני יכול לכתוב על הסרט 'רע', אם הוא רע ו'מומלץ לחובבי הז'אנר', אם בוא טוב מסוגו, אבל אני עדיין רוצה להדגיש שאני מעדיף סרטים איראניים משנות ה-30".
ולא יכול להיות שזה אומר
"די נהניתי מהסרט, אבל אסור לי להגיד כי אני מבקר קולנוע חשוב שאוהב רק סרטים איראניים"?
וואלה? את רואה בזה סנוביזם?
לי זה דווקא נראה כמו שיפוט לגיטימי לחלוטין. "זה סרט מספיק טוב מבחינת אימה גרידא, אם זה מה שאתה אוהב, אבל אין לו מה להציע לאנשים שלא אוהבים את הז'אנר". זה דבר שראוי שמבקר יגיד לי כשאני שוקלת אם ללכת לראות את הסרט או לא.
מבקר קולנוע לא אוהב את כל הז'אנרים.
יכול להיות שהוא התחיל בתור אוהב, אך לאחר כמות מוגזמת זה התחיל להימאס. ואז הוא עובר למשחק הפרטי שלו- ההשוואה בין הסרטים.
לדעתי זה מה שקרה לאורי קליין ואכן הוא היה הבחירה שלי (לצערי אני לא בדיוק מכיר את אורי רווה) .
וואלה אתה באמת לא מכיר אותו
קוראים לו יאיר רוה, לא אורי
וחוצמזה (לא, זה לא קשור לגמרי, אבל אין לי כוח לפתוח תגובה) שקראתי באיזשהו עיתון (בטח מעריב, ככה שאמינות המידע, איך לומר, מוטלת בספק) שעומדת להיות תוכנית קולנוע חדשה של עידן (אחד האנשים שהכי מצחיקים אותי, כל פעם מחדש) אלתרמן ואדון רווה.
אז מה? אז כלום. שתדעו.
__________
העלמה עפרונית לא בטוחה אם מישהו אמר את זה קודם.
נשמע מצוין! (נשמע אורנג'?)
בהתחשב שהתוכנית האחרונה שלהם בטלויזיה היתה ספיישל האוסקר ללווין ובהתחשב שהלווין מתכנן מגזין תרבות יומי חדש… אני מאד מקווה שזה זה
נו, ומתי יהיה סקר לגבי כותבי האתר?
נו, ומתי יהיה סקר לגבי כותבי האתר?
אוי אני רק חושבת על זה ונקרע לי הלב. זה כמו לשאול אם אוהבים יותר את אבא או את אימא! (וכאן אני מתלבטת בין לפחות 12!).
אני רק במקרה מכיר את בנו של
, בחור מקסים ביותר, וזהו.
דבורית שרגל ויאיר רווה
יצא לי לעבוד תחת דבורית ובאותו חלל כמו יאיר רווה לפני כמה שנים, כששניהם עוד היו במעריב. דבורית היא אישה מקסימה ומדהימה, עורכת בחסד וכותבת הרבה פחות טוב. היא לא מבקרת צעירה ומבטיחה כפי שכתבו כאן באחת התגובות – שנתה הארבעים מאחוריה כבר והיא בעיתונות איזה 20 שנה. למרות שלא תמיד הביקורות שלה משקפות את דעתי, ובמקרה של סרטי מד"ב היא גם שוגה המון – אני מסכימה עם גישותיה העקרוניות לגבי פמיניזם וייצוג נשי הולם בסרטים.
יאיר רווה לעומתה, הוא אדם רע. מתנשא זה אנדרסטייטמנט מטורף עבורו. לא כלפי קהל הקוראים שלו, נכון, אבל כלפי אנשים שלא גרים בת"א או שמתיימרים לדעתו להבין בקולנוע ועדיין לא יודעים מה שם סרטו השלישי שמעולם לא הופץ מסחרית של הבמאי שפעם היה ידוע בכינוי ג'ון סמית' אך כיום יודעים שזה לא שמו האמיתי, נו, זה משנת 1903. לא מכירים? בבונים. ממש ככה. לזכותו ייאמר שהוא בקי בקולנוע ואוהב אותו. שונא אדם, אבל אוהב קולנוע.
שיקולים אישיים לא אמורים להשפיע על הבחירה, אבל קשה לי לנתק אותם, במיוחד כשמדובר על שני קצוות כה מרוחקים של המין האנושי.
הבעיה היחידה שישי לי עם יאיר רווה
היא שבהעיר הוא כותב גם על אוכל. מה קרה? אין מספיק מבקרי אוכל בתל אביב שצריך לתת לו גם את הג'וב הזה? וזה יותר טוב מאשר לתת לגיא פינס לבקר מסעדות. יש מישהו שלא יודע איך גיא פינס נראה? לפחות לגבי יאיר רוה זה לא ככה.
מאיפה לך?
אולי כל המסעדות בגוש דן מחזיקות בכספת תצלום של יאיר רוה (אגב, "ו" אחת)?
וזה לא יאיר רוה זה "יאיר וורד". מן הסתם אשתו. כמו שגיא פינס זה בעצם "רותי וגיא". אני מניח ויכול רק לשער שיאיר רוה וזוגתו אוהבים לאכול ולכתוב על אוכל כמו רותי רודנר וגיא פינס.
לא יאמן....חשבתי שלא קורים
דברים כאלה, הבנאדם מקבל תשלום על dinner and a movie…
דבורית שרגל
עכשיו פיענחת לי משהו. אכן, הכתיבה של שרגל נראית לי תמיד מבוגרת מאוד, וזה היה לי מוזר, כי היא כותבת ב"רייטינג", עיתון שרוב כותביו צעירים (בשנות העשרים והשלושים שלהם).
הדברים שאת אומרת,
זה מהיכרות אישית עם יאיר רווה? אני מאוד מקווה שכן, אחרת זה קצת חסר אחריות.
אני לא מכיר אותו, ולא יכול להתייחס לאמירות אישיות כמו "רע" ו"מתנשא", אבל אם הגעת למסקנות האלה מקריאת הטורים שלו, אז יש לי משהו להגיד על זה.
"סינמסקופ" הוא לא ביקורת קולנוע, הוא מדור על קולנוע שעוסק בין השאר גם בביקורת. הדבר שמרים את יאיר רווה מעל שאר המבקרים הוא בדיוק זה. שהשאר פשוט כותבים ביקורות, או מראיינים מדי פעם במאי או שחקן. אבל אף אחד מהם לא כותב מדור שבועי ונרחב שעוסק בהיבטים שונים של קולנוע. כמובן שמטבע הדברים המדור עוסק בסרטים החדשים, אבל לא רק. יאיר רווה הוא גם המבקר היחיד שכותב על סרטי די-וי-די בצורה מקצועית באמת.
ולאן אני חותר? "סינמסקופ", כמה שזה יישמע אולי מתנשא באמת, לא מיועד לצופה האקראי וההדיוט, אלא בעיקר (זה הרושם שלי), לאנשים שמבינים בקולנוע מעבר לרמה החובבנית. הוא עוסק בהקשרי טריוויה שאמורים, על פי הנחת הכותב, להיות לפחות בחלקם ידועים לקורא.
אז נכון, "סינמסקופ" הוא מדור הקולנוע הכי מקצועי בארץ, אם זה הופך אותו למתנשא, שיהיה.
ודרך אגב, עד כמה שידוע לי, יאיר רווה לא גר בתל אביב.
מה לא היה ברור כאן?
היא כתבה בבירור שהכל מהיכרות אישית איתו, פחות או יותר.
לליונל
ההיכרות שלי עם יאיר רוה היא אישית במובן הזה שאני יודעת איך הוא נראה ונשמע ויצא לי כמה פעמים – בודדות – לדבר איתו ישירות ואפילו לנסות לעבוד תחתיו בזמן תל אביב (ניסיון כושל מאד לתרגם ראיון עם בילי בוב ת'ורנטון אחרי סלינג בלייד). כשהוא היה עורך התרבות של זמן ת"א אני הייתי כתבת בזמן מקומי (המקומון של מעריב בחולון, בת ים וראשל"צ), ושתי המערכות חלקו אותו מקום ואותו חלל, עם חפיפה מסויימת (אותה מזכירת מערכת, מפיקות ,צלמים וכו').
ראיתי אותו מתנהל ושמעתי אותו אומר דברים והיה גם וייב מסויים סביבו. הוא במקור מראשון לציון אבל בטוח שהוא הדבר היחידי הטוב שיצא משם, וה"השתכנזות" שלו, במובן התל אביבי-אנטי-פריפריאלי של המילה היתה די מבחילה.
אני מסכימה שהמדור שלו הוא מקצועי. וטוב. וחשוב.
מצד שני, ביטויים של אישיותו האנטי סוציאלית אפשר לראות גם שם: הוא מפנה די הרבה חיצי לעג וביקורת כלפי ה"אויב" – מתרגמים ששוגים, בתי קולנוע עם תנאים לא משובחים ומערכות סאונד כושלות וכו'. זה בסדר גמור והביקורת שלו מוצדקת. כשהוא אוהב סרט כלשהו זה גובל בהתבטלות עצמית מולו- ההשתכנזות האולטימטיבית שלו היא מול הזוהר של הוליווד או האיכות הנשגבת של סרטים טובים. שוב, שיהיה ברור – זה בסדר גמור, וטעמו אנין, ומקצועית אין לי שום דבר נגדו. אבל גם ריכרד וגנר, אתה יודע, עם כל הכישרון, לא היה מועמד רציני לתואר חסיד אומות עולם. אפשר שאדם יהיה מקצועי ומוכשר וחריג לטובה בנוף הבינוניות של מבקרי הקולנוע ושקוראת אחת לא תמות עליו. לא צריך להאשים אותה בכל מיני האשמות שווא.
מה בדיוק אנטי-סוציאלי בלהפנות ביקורת כלפי מתרגמים ששוגים,
בתי קולנוע עם תנאי-צפיה לא ראויים ומדיניות הפצה קלוקלת של המפיצים בארץ?
אחת הסיבות שיאיר רווה נחשב בעיני למבקר הקולנוע הטוב ביותר בארץ (והוא קיבל את קולי, אם הדבר לא הובן עד כה), היא שהוא האדם היחיד כמעט שעוסק בנושאים האלה בעיתונות המודפסת. כל המבקרים האחרים סבורים, משום מה, שתפקידם נגמר בזה שהם כתבו על הסרט עצמו. יאיר רווה מתייחס לעובדה שבסרטים צריך לצפות בתנאים מינימליים כלשהם – ושתרגום, הפצה והקרנה לא ראויים פוגעים בתנאים האלה. הוא גם הצדיק היחיד בסדום שפוקח את עיני הקוראים בארץ לעובדה שבעלי בתי הקולנוע, מפיצי הסרטים ובעלי רשת ספריות הוידאו הגדולה ביותר כאן הם אותם אנשים (שערוריה שלא קיימת בשום מדינה מתוקנת. בארה"ב מצב כזה יצא אל מחוץ לחוק בשנות ה-40 של המאה הקודמת) ושקיים ניצול לרעה של המצב הזה בידם. יאיר רווה הוא לא רק מבקר קולנוע, הוא עיתונאי שעוסק בקולנוע, ועל הערך המוסף הזה בכתבות שלו מגיע לו צל"ש.
רז
הוא צודק בביקורת שלו כלפיהם, ללא ספק. אין הצדקה למניחי רעפים נוצריים, לכסאות עץ חורקים, לסאונד צורמני ולשאר הדברים שהוא קובל עליהם.
מה שאנטי סוציאלי זה לחפש גורמים שכלפיהם יהיה בסדר להיות נבזי ורע.
אני חוזרת ומדגישה שאני לא מתווכחת עם אף אחד לגבי מקצועיותו של יאיר רוה. אני מסכימה שגדולת המדור שלו היא שהוא עוסק בקולנוע ולא רק בביקורת קולנוע.
אני רק מפרידה את המדור מאישיות כותבו כפי שאני באופן מאד אישי חוויתי אותה. אין פה נכון ולא נכון. יהיו אנשים שיגידו הוא אדם מקסים, שקט וענו, כמו שיהיו אנשים שיגידו שדבורית שרגל, שלדעתי היא אישה נפלאה, היא מפחידה ואנטיפטית (כמו עמיתים שלי לשעבר שעבדו תחתיה או הממסד האפל, שגם נקלע לזמן תל אביב כמה שנים לפניי). גם איתם אין לי וויכוח. אין כמעט אדם שיש קונצנזוס לגבי אופיו, ואם יאיר רוה היה כזה עד שהגעתי לדיון ואני בהבל פי ניתצתי את הקונצנזוס, צר לי. אבל זו דעתי, והיא לגיטימית כדעה אישית (וככזו בלבד).
זה קצת
, אבל בכל זאת כמה שאלות
1.קודם כל, "הוא במקור מראשון לציון אבל בטוח שהוא הדבר היחידי הטוב שיצא משם." האם התכוונת לעיר או לעיתון? ככל הידוע לי, יש באתר מספר לא מבוטל של גולשים מראשל"צ והערים השכנות. האם הם אוטומטית נחשבים דבר רע, או שפשוט ההתבטאות שלך יצאה מבלבלת?
2.המושג "השתכנזות", מה פירושו? האם ההורים שלו נולדו פתאום באירופה? האם בתעודת הזהות שלו ארץ הלידה שונתה ל"רומניה" או "פולין"?
3.(שאלה לכל באי האתר) ידוע שמי שמעלה את הנאצים בדיון מפסיד. מה לגבי וגנר?
זה קצת
, אבל בכל זאת כמה שאלות
1. אני חושב שהמילה "בטוח" היתה במשמעות של "הוא בטוח" ולא "זה בטוח".
.
2. לא יודע
3. זה עתה הפסדת
הדיון על אפים ותכונותיהם של מבקרים
המוזכרים פה כבני אדם (ולא כמבקרים) הוא לא רלוונטי וגם לא מכובד, ואני מבקש לא להמשיך בו.
דבורית שרגל זה זאב רווח?
אולי ביקורת אחת מעשר שלה מצליחות להבין ולתפוס את האיכויות/חסרונות של הסרט.
היא בערך מבינה, ובערך נחמדה, ובערך כותבת סביר, – אבל היא לא תדע סרט טוב מהו גם אם הוא ילבש שמלה ורודה שקופה עם נקודות וירקוד לה על האף סצינות מאגם הברבורים תוך כדי שהוא מחזיק שלט ענק "אני סרט טוב".
בחרתי, כמו כולם, ביאיר רוה
איך שראיתי את הסקר מבחוץ היה ברור לי שזו תחרות לא הוגנת ורוה לוקח בהליכה… מה הפלא? ועוד אחרי שעשרות פעמים בעבר אנשי האתר הצהירו שהוא המבקר החביב עליהם, ללא עוררין. בהתחלה קצת הופתעתי, כי בסביבתי הקרובה אף אחד לא קרא אותו… אבל מהר מאד התרגלתי לפלא שאני מוקפת באנשים עם טעם דומה למדי לשלי
.
אז למה אני אוהבת את יאיר רוה?
• כי הוא לא סנוב (לפחות לא בטעם ובכתיבה) – אין לו בעיה להתלהב מסרט "הוליוודי" והוא לא מתעלף מכל יציאה אקזוטית של במאי נחשב / לא אמריקאי / אופנתי (מחק את המיותר).
• כי הוא מנומק, מחכים, מעניין, ולא ממהר לקטול.
• כי הוא צעיר יחסית, וזה משפיע על הטעם שלו, על ההקשרים התרבותיים, על הסרטים עליהם גדל – העולם שלו קרוב יותר לשלי, אני מניחה (הרבה יותר מאשר אורשר, שניצל, שמגר וכו').
• כי הוא אף פעם לא מספיילר בלי אזהרה.
עכשיו כשאני חושבת על זה, הוא פשוט האנטיתזה של דבורית שרגל!
אני מודה שכבר שנים לא יצא לי לקרוא ביקורת שלו – הייתי קוראת אותו לפני שנים, כשעוד כתב ב"זמן תל-אביב" של מעריב (והצטערתי מרה כשעזב). אני חושבת שעד היום יש לי בבית ביקורות שלו שגזרתי ושמרתי (אני לא מסוגלת לזרוק שום דבר, זה אסון). לרגע ראיתי אותו מבליח ב"רייטינג" בימיו הראשונים, ואז הוא הוחלף, אויה, בדבורית שרגל (ועל כך אין לי אלא לומר: מאיגרא רמה לבירה עמיקתא… ותסלחו לי שהאיות שלי בארמית לא שוס). בשלב כלשהו גיליתי שהוא מגיש יחד עם עידן אלתרמן את "ציפורי לילה קולנועיות" והשמחה היתה רבה, עד שאחרי שנה הם סגרו את הבסטה, מה חבל.
כיוון שאת "העיר" אני לא קוראת (בכלל, בשנים האחרונות אני לא גרה כ"כ בת"א, אז בכלל…) נדיר שיוצא לי להתקל בכתיבתו, וחבל.
נ.ב.
למרות אהבתו העזה ל-ET, עדיין לא הצלחתי להבין את גדולתו של הסרט. ייתכן שחייבים לראות אותו בפעם הראשונה בגיל הנכון כדי לאהוב אותו לנצח, ואצלי זה כבר לעולם לא יקרה. אבל מה, הוא לפחות הצליח לשכנע אותי לנסות ולתת לו סיכוי נוסף (שלא הצליח, אגב) וזה כבר מרשים.
מסכים עם כל מילה, בעיקר לגבי אי.טי
אגב, בביקורות שלו מהחודשים האחרונים
יצא לו כמה דברים שייתכן שהיו ספויילרים קלים על העלילה (אני לא ראיתי את הסרטים אז קשה לי לשפוט) ללא כל אזהרה. או שזה רק אני שנהייתי רגיש בכל פעם שמבקר כותב "ובחלק האחרון של הסרט כאשר הגיבור…"
ואי.טי הוא אחד מהסרטים הראשונים שראיתי- אם לא הראשון בעצם (לא כ"כ זוכר) – בקולנוע. בגיל 5-6, הרבה סרטים יכולים לרגש אותך
יש לי משהו לומר:
נורא מצחיק אותי, באופן עקרוני, כל העניין הזה של מבקרים.
יושבים כל מיני אנשים קטנים ומתוסכלים, כותבים באיזה סמרטוט כמו "זמן ראשון" ומחלקים כוכבים לספילברג וסקורסזי.
כלומר, מי אנחנו
האנשים הפשוטים והנחותים מראשון, שבכלל נביע דעה על האלים המהלכים בקירבנו כמו שפילברג וסקורסזה?
אם היתה לך כוונה אחרת, בבקשה תסביר, כי ההודעה שלך נראית ממש רע.
הוא לא מדבר על הבעת דעה
אלא על דרוג בכוכבים. מה שהוא מנסה לרמוז שלמושא הביקורת לא מזיז כהוא זה מה כתב עליו מבקר הקולנוע של איזה מקומון בראשון (בניגוד, למשל, לזה של ה"ניו יורק טיימס"). דבר זה נראה בעיניו מצחיק.
למושא הביקורת לא צריך להזיז.
ביקורת היא לא גליון ציונים. היא נועדה לקוראי 'זמן ראשון', לא לסקורסזה.
למושא הביקורת לא צריך להזיז.
אתה רומז שסקורסזה לא קורא את זמן ראשון?
אני גר בראשון ואני לא קורא
את זמן ראשון.
למרות שלא נתקלתי אף פעם בעיתון ורק השם קצת מוכר לי…זה עיתון חינמי שאני במקרה לא מקבל?
תגיד, המשפט האחרון שלך,
"דבר זה נראה בעיניו מצחיק", זה היה ב
?
אולי כדאי שקודם תגיד לי מה הבנת,
ואז אוכל להסביר את עצמי.
הסיבה שיאיר רווה הולך לקח תאת הסקר הזה
היא שלמרות שהבן אדם יודע קולנוע, הוא לא מתעקש להראות לנו את זה בכח בכל דבר שהוא כותב.
כל כך לא נכון!
הסיבה היא אולי שהוא מחובבי הקולנוע האמריקאי, אותו קולנוע שסביר להניח שמועדף או לכל הפחות נצפה ע"י מרבית קוראי האתר.
אבל יאיר רוה הוא האב-אבא של הניימדרופינג. כל מאמר שלו מלא בסוגריים מלאי קישורים, איזכורים, ציטוטים, ההוא שהוא הבן של הצלם ההוא, שגם ביים את הסרט ההוא, ששואב אסתטית מהסרט ההוא וכו'.
הצבעתי בפעם השניה - הפעם לנחמן
נכון שאפשר לצפות את הביקורות שלו מקלומטרים (פעם ניסחתי נוסחה שמסבירה איך לקבל ביקורת מפרגנת ממנו) אבל את הניסוחים שלו גם מיטב המשוררים לא יצליחו לחקות.
אותי תמיד מצחיק איך אדם שנוהה באדיקות עיוורת אחר מינימליזם קולנועי, מסוגל להפריז עד כדי כך במספר ובאיכות התשבוחות שהוא מרעיף על אותם סרטים סגפניים (וכנ"ל רק הפוך לגבי סרטים צעקניים)
אבל זהו עדיין נחמן, וכל מי שלמד איתו אפילו שיעור אחד יכול להעיד שזהו המורה לקולנוע הטוב ביותר בארץ, או לפחות היעיל ביותר (קשה לשכוח אחרי שהוא חוזר על דברים בפעם התשיעית).
נ.אינגבר #1
נחמן אינגבר הוא המקצוען בקולנוע הישראלי.התפיסה שלו חריפה, הדרישות בלתי מתפשרות, הידע עצום, היכולת לשכנע כובשת את הקורא והמקשיב,השקפות פוליטיות וחברתיות ברורות וחוש הומור חד ומדויק.
ועל סמך תוצאות הסקר, כמה הוא שילם לך?
אני לא אוהבת מבקרים
במיוחד לא של קולנוע, שי לנו נטיה קבועה לא להסכים על כלום.
אבל במיוחד אמיר קמינר, אין גבול לכמה שהבנאדם הזה מעצבן אותי, אני רק מתחילה לקרוא את השורה הראשונה של הביקורת שלו ואני מרגישה את הוריד במצח שלי מתחיל לבלוט…