 |
||
| אחרי אהבה נוצרית וסיינטולוגיה, עכשיו הוליווד עומדת למכור לנו את איין ראנד? אנג'לינה ג'ולי, מתברר, היא מעריצה גדולה של הסופרת, ובעידודה – ובבימוי ואדים פרלמן ('בית של חול וערפל') – נקבל בקרוב, אולי, את העיבוד ל'מרד הנפילים'. |
05.09.2007
|
|
יומית
אחרי אהבה נוצרית וסיינטולוגיה, עכשיו הוליווד עומדת למכור לנו את איין ראנד? אנג'לינה ג'ולי, מתברר, היא מעריצה גדולה של הסופרת, ובעידודה – ובבימוי ואדים פרלמן ('בית של חול וערפל') – נקבל בקרוב, אולי, את העיבוד ל'מרד הנפילים'.
אחרי אהבה נוצרית וסיינטולוגיה, עכשיו הוליווד עומדת למכור לנו את איין ראנד? אנג'לינה ג'ולי, מתברר, היא מעריצה גדולה של הסופרת, ובעידודה – ובבימוי ואדים פרלמן ('בית של חול וערפל') – נקבל בקרוב, אולי, את העיבוד ל'מרד הנפילים'.
אהרו''כ ראשון מזה זמן רב
העובדה שהסרט יעובד לא מהספר המקורי אלא מעיבוד תסריטאי שנזנח לאנחות לא מבשרת טובות.
מצד שני, גם לא העובדה שאנג'לינה ג'ולי אמורה לשחק בתפקיד הראשי.
ומצד שלישי
גם אם הסרט היה נאמן לחלוטין לספר זה לא היה מבשר טובות – לפחות לא לצופים המסכנים שיאלצו לראות אותו.
ואולי העובדה שהסרט לא יעובד
מהספר המקורי דווקא נותנת תקווה לאפשרות שהסרט יהיה נסבל בניגוד לספר.
דווקא ''מרד הנפילים''?
עיבוד ל"אנו החיים" יכל להיות הרבה יותר מעניין. את "מרד הנפילים" לא קראתי,אבל מעיון בו הוא נראה לי כ"כ ארוך וטרחני…ואתם מצפים שתסריטאי אמריקאי אשכרה יקרא את הספר לפני שהוא מעבד את התסריט!? פליז.
אגב, החדש של פרלמן
"In Bloom" (עם אומה תורמן) יוצג לראשונה בשבת בטורונטו. לדעתי יש פוטנציאל לסמאח נולד.
עד עכשיו, לא שמעתי עליו אפילו שבב של באז.
לא שזה אומר משהו לגבי איכות הסרט, אבל בכל זאת.
כן, זה קצת משונה, לא? הרי לפי ההגיון של ראנד אין טעם לעזור לעניי/רעבי/נחשלי העולם.
לא נכון. לכל היותר, על פי ההגיון של ראנד זה לא מוסרי לצוות על אחרים לעזור לעניי העולם.
לא מדויק
נכון ש-"רשמית", כלומר באופן מפורש, אין בספרים של ראנד שום ביקורת על דאגה *פרטית* לעניי העולם, הרי שהמסר העולה מהם הוא לחלוטין לא פרו-סולידריות ויש בו מן ההצבעה על מי שעוזר לחלשים כעל מישהו פגום.
חוץ מזה, למיטב ידיעתי הפעילות של ג'ולי לא מצטמצמת לפעילות פרטית, והיא בהחלט מנסה להשפיע על מהלכים פוליטיים (שזה משהו שראנד, אני מנחש, לא היתה רואה בחיוב).
לא מדויק
נראה לי שאתה בוחר למצוא בספרים מסרים שאין בהם אבל מסתדרים יפה עם ההתנגדות שיש לך למסרים שכן יש בהם.
ראנד לא רואה בחיוב כפייה. אני לא בטוח שהמדיניות של ג'ולי הייתה מרגיזה אותה כל כך – אולי רק העובדה שבכלל קיימות ממשלות שצריך להשפיע עליהן.
לא מדויק
יתכן. אם כי אתה לא מכיר אותי מספיק טוב כדי לקבוע קביעה כזו (או לדעת מה עמדתי לגבי המסרים שישנם או אינם בספרים של ראנד).
ראנד, למיטב הבנתי וזכרוני מהספרים שלה, אינה מפגינה שום סימפטיה כלפי אנשים שמנסים לסייע לחלשים (זכור את ההצדקה להשמדת הפרויקט לשיכון העניים ב-"כמעיין המתגבר"). בוודאי ובוודאי שהיא אינה מציגה את הסיוע לחלשים כתכונה חיובית. מכיוון שהספרים של ראנד עוסקים באנשי-על, שצריכים למצות את הפוטנציאל שלהם ללא הפרעה של החברה מסביב, אני מאמין שהיא בהחלט היתה רואה באנשים המקדישים מזמנם ומרצם לסייע לעניי העולם ככאלו שפוגעים בפוטנציאל של עצמם למימוש עצמי.
הצמצום של המסרים שלה להתנגדות לכפיה בלבד הוא שטחי, וכך אמנם מותאם לעומקם של הספרים של ראנד, אבל מתעלם מהקונטקסט.
לא מדויק
בוא לא נמשיך, כי זה בכל זאת לא אתר דיונים פוליטיים, וההודעה הזו שלך רק חיזקה את האמונה שלי במה שכתבתי בהודעה הקודמת.
שמחתי לסייע
אני חושב שראנד
מוצאת גם את האלטרואיזם כערך עליון עבור האדם שהוא אלטרואיסט אמיתי, ושזה ייעודו. בסופו של דבר היא מדברת על הגשמה עצמית, אחרי הכל.
כמישהו שמעולם לא קרא את ראנד
(ספרים או מאמרים), אבל שיש לו חבר שטוחן לו בראש "אוביקטיביזם! אובייקטיביזם!", אני חושב שעבור אובייקטיביסטים אלטרואיזם כמעט טאבו, כך שלא יכול להיות אדם שהייעוד שלו הוא להיות אלטרואיסט.
כמישהו שמעולם לא קרא את ראנד
ראנד עצמה אמרה שהיא לא רואה שום פסול בצדקה או בעזרה לזולת, אלא פשוט לא רואה את זה כערך מוסרי עליון (כלומר, משהו שמחייב גם אנשים שלא רוצים לעשות את זה).
מה שהיא כן טורחת להתייחס אליו די בפירוט (ב"כמעיין המתגבר") בכל הנוגע לאלטרואיזם זה "אלטרואיסטים" ש*רוצים* שלאחרים יהיה רע כדי שהם יוכלו לסייע להם ולהרגיש טוב עם עצמם. כמובן שההתייחסות שלה שלילית (אם כי לא כל כך מלאת שנאה כמו רחמנית, וזה די נדיר אצל ראנד).
אני חושב שראנד
אבל זה מתנגש בתפיסה הכללית שלה, לפיה עניים הם האשמים בעניים וחלכאים בחלכאותם. כל סוג של עזרה להם (למשל כמו זו שג'ולי מקדמת) נידון לפיכך לכישלון, כי העזרה האמיתית היחידה היא עזרה עצמית.
אני מבינה את הספרים שלה כמו שסולוצו מבין אותם – כתב הגנה ארוך ומתמשך למתן יד חופשית לאנשי-העל המוצלחים, בלי כל הסייגים הקטנוניים של חוק, צדק סוציאלי או הגינות בסיסית כלפי אלו שלא נולדו עם כשרונות יוצאי דופן.
(מצד שני, עברו אי-אילו שנים מאז שקראתי אותה, וגם התיעוב עשה את שלו ומחק את הפרטים הקטנים, כך שהכל בערבון מוגבל).
אני חושב שראנד
זה פשוט לא נכון. העזרה שרוארק מציע למאלורי ב"כמעיין המתגבר" היא סתירה פשוטה למה שאתה אומר בפסקה הראשונה.
יתכן מאד
כאמור קראתי אותה לפני די הרבה שנים ומאז לא שבתי להטריח את עצמי בכתביה. יש דרכים יותר משתלמות להעלות לעצמי את לחץ הדם. אגב, למינג, נראה שאתה קורא ששם לב לפרטים, אז בחייאת.
(אליס. אליס. אליס. אין דרך לטעות ולחשוב שאליס זה שם של אחד שאומר דברים, מקסימום אחת שאומרת*).
___________
*אם כי, סביר שחשבת שאתה כותב לסולוצו. אם כך זה בסדר, כי א. בכבוד. ב. ברוב הפעמים שסולוצו כותב משהו הוא מדברר היטב את מחשבותי (טוב ממני, לצערי).
מה עם אליס קופר?
מה עם אליס קופר?
הוא לא אומר, הוא מזמר.
יתכן מאד
לא חשבתי שאתה סולוצו, ואני גם לא חושב שצריך לשים לב לפרטים קטנים (זו סצינה די חשובה בספר). פשוט נראה לי שרוב אלו שקוראים/מבקרים את ראנד עושים את זה באופן יותר שטחי אפילו מהספרים של ראנד עצמה (שעל השטחיות שלהם קשה להתווכח).
נראה לי שאתה לוקח את ראנד יותר מדי ברצינות -
כי כל מה שאליס אמרה לך זה שהיא בת, לא בן.
נראה לי שאתה לוקח את ראנד יותר מדי ברצינות -
אופס. נראה לי שבעיקר, אני פשוט לא נותן מספיק תשומת לב לפרטים.
לא רק זה ועוד
ראנד היא גם סופרת מחורבנת. דמויות שהן לא חד-ממדיות, אלא אפס-ממדיות, דיאלוגים שהם בעצם מונולוגים ארוכים בצורה מוסווית, כתיבה טרחנית ומתייפיפת (אולי זה רק התרגום…).
זה לא רק התרגום.