 |
||
| בסופה של אחת התחרויות המעניינות ביותר בתולדות פרסי אופיר, 'עג'מי' זכה בפרס הסרט הטוב ביותר, וייצג את ישראל באוסקר. 'סיפור גדול' קיבל שלושה פרסים, 'לבנון' – ארבעה, ו'הבודדים' – את פרס השחקן לסשה אגרונוב. |
26.09.2009
|
|
יומית
בסופה של אחת התחרויות המעניינות ביותר בתולדות פרסי אופיר, 'עג'מי' זכה בפרס הסרט הטוב ביותר, וייצג את ישראל באוסקר. 'סיפור גדול' קיבל שלושה פרסים, 'לבנון' – ארבעה, ו'הבודדים' – את פרס השחקן לסשה אגרונוב.
בסופה של אחת התחרויות המעניינות ביותר בתולדות פרסי אופיר, 'עג'מי' זכה בפרס הסרט הטוב ביותר, וייצג את ישראל באוסקר. 'סיפור גדול' קיבל שלושה פרסים, 'לבנון' – ארבעה, ו'הבודדים' – את פרס השחקן לסשה אגרונוב.
אשכרה יצא טקס לא מביך
אני מופתע מזה. רק הוכחה שחוק הקולנוע מוביל לעקומה חיובית בתעשיית הסרטים בארץ, גם בתחום הטקסים!
את הטקס לא ראיתי,
אבל מבחינת חלוקת הפרסים זה היה, אני חושב, האופיר הכי מעניין (וכנראה גם צודק) שהיה אי פעם. עד היום כמעט תמיד היתה נטיה לסרט אחד לגרוף את כל הפרסים, אפילו כשהיתה גם היתה תחרות (כמו במקרה של 'ביקור התזמורת' שהתחרה ב'בופור' וזכה בהכל, לא תמיד בצדק).
הו בהחלט!
ובנוסף, הטקס בסך הכל היה חף מתקלות טכניות מביכות. אבל אומר זאת בהסתייגות כי אני יותר מדי עסוק בלגלוש בעין הדג מכדי ממש לשים לב.
ד"א, בערוץ 2 הטקס עדיין משודר.
מאחר שלא צפיתי בו
האם ל"עג'מי" יש סיכוי באוסקר? כי לתחושתי ל"סיפור גדול" דווקא היה סיכוי לייצג אותנו בכבוד (על אף שהשיקול בבחירה צריך להיות כמובן לסרט הטוב ביותר ולא לסרט האוסקרי ביותר. לזה אולי צריך לתת בחירה נפרדת).
בכנות, אני חושב שלא.
אמרתי את זה כבר בעבר: בלי קשר לשאלה איזה משני הסרטים יותר טוב (וזו שאלה שנורא קשה לענות עליה, כי הם סרטים כל כך שונים זה מזה וכל אחד מהם מצוין בתחומו), אין ספק של'סיפור גדול' היה סיכוי טוב יותר באוסקר. 'עג'מי' הוא בדיוק סרט בסגנון שהמצביעים הזקנים והשמרנים של "הסרט הזר הטוב ביותר" לא אוהבים. לכן השיטה שבה "הסרט הטוב ביותר" נשלח אוטומטית לייצג את ישראל באוסקר היא שיטה לא טובה.
זה מזכיר לי את האירוויזיון (סליחה על ההשוואה, אבל יש סיבה)
בהתחלה שלחו שירים שנכתבו במיוחד (כפי שעושים בשנים האחרונות, למעשה) אבל בסוף שנות ה-70 הוחלט פשוט לשלוח את השיר שיזכה בפסטיבל הזמר (שהיא כידוע, תחרות שירים ישראלים שאינה קשורה לאירוויזיון בשום צורה). לכאורה נראה שמדובר בטעות אסטרטגית קשה – הלא הזוכה הוא השיר שקלע לטעם הישראלי, ועדיף לשלוח שיר שיקלע לטעם האירופאי. מנגד, עם הצלחה קשה להתווכח: "אבניבי" זכה (שיר חמוד, אבל לא לגמרי ברור לי למה ואיך…), "הללויה" זכה (זה דווקא די ברור) ואפילו שירים ישראלים עד מאוד שזכו בקדם אירוויזיון ("חי", "הורה", "כאן") הגיעו למקומות השני והשלישי, בעוד שדווקא שירים "נוסחאתיים" שנראה שנכתבו במיוחד להתחנף לאירופאים, לא הצליחו.
מסקנה? מאחר שבאותן שנים שרנו בעברית בלבד (אז את המילים לא הבינו) כנראה הצלחנו בכל זאת לשלוח מלודיות שקלעו לטעם המערבי האוניברסלי, ומה שמצליח במוזיקה, יכול אולי להצליח גם בסרטים (ואמנם משחקת כאן גם הרבה פוליטיקה, אבל את זה אומרים באותה המידה גם על האירוויזיון, והדוגמאות שהבאתי הן מהתקופה שבהן עוד לא הייתה הצבעת קהל בתחרות אלא רק ועדות של גופי השידור בכל מדינה).
אז מצד אני חושבת בדיוק כמוך, ומצד שני, אני מתלבטת: הרי המציאות הוכיחה לי שמה שנשמע הגיוני הוא לאו דווקא נכון, ואולי כדאי באמת להמשיך לבחור פשוט את הסרט הטוב ביותר ולא לנסות לקלוע במיוחד לטעם של הצופים מעבר לים. אולי הטעם שלנו לא עד כדי כך רחוק מהטעם שלהם, בסופו של דבר?
האקדמיה פועלת בדרכים מסתוריות
ויעידו האוסקימורונים…
(אני רואה את זה: במרתף חשוך מתאספת קבוצה של חזאי-אוסקר מומחים, לבחור את נציג ישראל לאוסקר. נראה לי שנלך על עיצוב ברטוני לסטינג – יש לנו כבר פינגווין – ותאורה מרומזת, מלמטה. על האיש המעשן נוותר, בכל זאת, מרתפים הם מקומות לא מאווררים)
דווקא לא מסתוריות בכלל.
לפי השנים האחרונות, הן בקטגוריות היותר מרכזיות (הסרט הטוב ביותר) והמשניות (הסרט הזר וכו') נראה כי האקדמיה מעדיפה את המרגש (נער החידות ממוביי) או הפוליטי (התרסקות) על פני החדשנות והתעוזה ו.. ובכן, האיכות (האביר האפל, הילדים של מחר, הר ברוקבק, וכן האלה..).
הם גם שונאים אנימציה (כל הסרטים של פיקסאר, כל הסרטים הישנים של דיסני שמעולם לא קיבלו מועמדות לפרס הסרט הטוב ביותר [מלבד מקרה אחד]) וסרטי קיץ\\פעלולים באופן כללי.
מבחינת סטיסטיקות, במשך 20 שנה, בהם חולקו פרסי אופיר
קרה רק מקרה אחד (אחד!) ובו הסרט שזכה קיבל גם מועמדות לאוסקר (זה היה בשנה שעברה, והסרט היה "ואלס עם באשיר").
ומנגד, לא יודעת אם זו הסיבה
כי לא ניסו עד היום לבחור בנפרד סרט לאוסקר. יכול להיות שהיינו נכשלים (או "מצליחים") באותה המידה.
אז איך את מסבירה שלפני טקס פרסי אופיר היו לנו מספר מועמדויות
ברצף וכעיקרון בכל שנתיים היה לנו מועמד לאוסקר. דווקא כשהתחיל עניין ה"אוסקר הישראלי" (שנקרא היום טקס פרסי אופיר) ועניין השליחה כנציגנו לאוסקר את זה שזוכה בפרס הסרט הטוב ביותר בטקס, לא קיבלנו מועמדות במשך 18 שנים, ודווקא כשסוף סוף קיבלנו זה היה על סרט שבכלל לא זכה בטקס (בופור)?
אני לא מסבירה כי אין לי די מידע
באירוויזיון אני שולטת (כל אחד וסטיותיו) אבל בתחום הקולנוע הישראלי ו/או באוסקר ממש לא. אין לי מושג מתי התחיל האופיר, מתי התחלנו לשלוח סרטים לאוסקר וכמה באמת היו מועמדים. אם מתחשק לך לעשות ש"ב ולהביא נתונים, אפשר יהיה לנסות לנתח אותם בכיף (באופן חובבני ולא מחייב, לפחות מהצד שלי).
כל עניין ה''סרט ישראלי שמקבל מועמדות לאוסקר''
הוא תוצאה של תהליך ארוך שקשור באופן כללי לפריחה של הקולנוע הישראלי בשנים האחרונות.
חוק הקולנוע שהעניק תקציבים נדיבים (בהשוואה לעבר), המחויבות של גופי שידור (רשת, קשת, יס והוט) להשקיע אחוזים בקולנוע וכד'. גם גוף כמו יונייטד קינג החל להשקיע באופן מסיבי בסרטים ישראליים והפיץ אותם כמו בלוקבסטר אמריקאי עם עשרות עותקים ופרסום מקיף.
עם הפריחה בקולנוע הישראלי החלה גם התעניינות של משקיעים זרים (ארטה למשל שהשתתף בהפקה של מדוזות) שהפכה להתעניינות מוגברת בפסטיבלים (והקולנוע הישראלי מבחינתם הוא "טעם החודש", מה שהיו הקולנוע האירני למשל עד לפני כמה שנים), מפיצים אמריקאים שמפיצים את הסרטים בהצלחה בארה"ב (ללכת על המים החזיק בתואר הסרט הישראלי המצליח בכל הזמנים בארה"ב עד הפצת ביקור התזמורת) בקיצור, חלה פריחה בקולנוע הישראלי וכתוצאה מכך העולם התעניין בקולנוע הישראלי וסרטים שהגיעו לשורט ליסט של האוסקר הגיעו על כנפי הבאז וההצלחה המסחרית.
אם חוק הקולנוע יבוטל או יצומצם, אם גופי השידור בארץ יפסיקו או יצמצמו את השקעתם, יופקו פחות סרטים ואין הבטחה שמה שיופק גם יהיה כה איכותי או מצליח. ואז גם נפסיק לראות את הסרטים הישראלים בפסטיבלים או באוסקר (מלבד אולי הגיתאי התורן). גם יכול להיות שעוד שנה ה"עולם" ימצה את העניין בקולנוע הישראלי כי בדיוק עכשיו מאורוגוואי החלו לצאת סרטים מעניינים והם יהפכו לדבר החם הבא.
באשר ללמה בופר נשלח לאוסקר למרות שלא זכה – זה קרה בגלל הישראליות הידועה לשמצה שלא מבינה/מזלזלת בתקנון האקדמיה האמריקאית. ביקור התזמורת לא היה יכול להשלח כמועמד בקטגוריית הסרט הזר בגלל פרט טכני שבחרו להתעלם ממנו בשיטת ה"סמוך, יהיה בסדר" הידועה לשמצה.
וגם אם עג'מי לא יהיה מועמד לאוסקר או אפילו לא בשורט ליסט, לבנון זכה בפרס אריה הזהב וזה הישג מכובד עד מאד לתעשייה המקומית. ותכלס גם פרס האוסקר הוא בעיקר "מכובד מאד". הוא יכול לעזור לסרט להיות מופץ בעוד מדינות מה שאומר עוד כמה גרושים למפיקים וליוצרים, הוא מקל על מימון כסף להפקה הבאה של היוצר והוא גם יכול להוות פתח להשתלבות בתעשיית הסרטים בהוליווד.
מה זה נותן לנו הצופים? זה נותן לעורכים וכתבים הזדמנות לציין את הסרט הישראלי שזכה באוסקר בכל כתבה על האוסקר/טקס פרסים כלשהו/מצב הקולנוע בארץ ודי זהו בתכלס. ואה, לפעמים זה אומר גם סרטים טובים.
לא הבנתי את הפואנטה של מה ההודעה הזאת.
כעיקרון כל מה שכתבת כבר ידעתי.
וזה בכלל לא קשור למה שאני דיברתי עליו. סרט שזוכה בטקס פרסי אופיר לרוב לא מקבל מועמדות לאוסקר ונראה כי בשנים האחרונות אלו שבוחרים את הזוכה כנראה הבינו את זה וההחלטה על הזוכים בטקס מושפעת לא מעט מה"סיכוי שלהם לקבל מועמדות לאוסקר". אסור שגורם שכזה ישפיע על הבחירה של הסרט הטוב ביותר, בגלל זה כמו רוב האנשים אני מציע לפצל את דרך הבחירה של נציג ישראל לאוסקר.
ובכל מקרה, העובדה שבחירת הזוכה בטקס שאמור להיות שיא השנה של תעשיית הקולנוע בישראל מושפע מהסיכויים שלו לקבל מועמדות בקטגוריה הכי פחות חשובה באוסקר האמריקאי היא די פאתטית באופן כללי.
בכנות, אני חושב שלא.
עדיין, סיפור גדול הוא סרט חמוד- אנמי לא חושבת שהיה לו סיכוי ממילא. עג'מי אמנם הוא סרט מדהים, גם אם הוא לא יזכה, הוא ייצג אותנו בהרבה יותר כבוד
למי שפספס את השידור
או למי שסתם רוצה חוות דעת נוספת, הנה הסיקור שכתבתי במקביל לצפיה בטקס. קחו בחשבון שנמנעתי בכוונה מלהתעדכן בנעשה בכל אופן מלבד צפיה בטלויזיה:
http://cafe.themarker.com/view.php?t=1241871
משהו נורא מוזר קורה לאתר.
אני קורא את היומית ונשארים לי 9 תגובות חדשות. *אותן* תשע תגובות חדשות. גם בכתבה האחרונה יש לי 20 תגובות חדשות שקראתי אותן.
למישהו יש מושג?
משהו נורא מוזר קורה לאתר.
כנ"ל. למרות שעכשיו בזכותך זה עלה לעשר.
ככל הנראה נפלה (או כובתה) המערכת שדאגה לזכור מי נכנס ומתי.
אני לא רוצה להיות פסימי, אבל כבר שומעים את החצוצרה אומרת שלום לכינורות.
כנראה שזו השפעה של המעבר לשעון חורף
תוך שעה זה כבר לא יקרה יותר
גם אופציה, אפחלו סבירה
אז זה היום? טוב לדעת!
טוב, גם את באג 2000 כמעט פספסתי.
ואני כבר נהייתי פסימי. צפירות הרגעה זה תמיד נחמד.
פתאום נפל לי האסימון והבנתי שזו כנראה הסיבה
ואז ראיתי שכבר הקדימו אותי (משום מה לא ראיתי את התגובות האלה פתוחות קודם, מהסיבה הזו, מן הסתם). אם הבנתי נכון, המערכת יודעת מהן התגובות החדשות כי היא שומרת את התאריך והשעה של הביקור האחרון בדף, ומציגה רק את מה שהתחדש מאז, ולכן הזזת השעון לאחור שיבשה את העסק (כי שעת הביקור האחרון פתאום מוקדמת יותר מתגובות שנכתבו, אז הן כל הזמן מופיעות כחדשות).
זכינו! זכינו!
איזה כיף! חזרנו כרגע מחיפה. "שיטת השקשוקה", שאת האנימציה שלו יצרנו כאן בסטודיו פוליגון, השלים זכיה משולשת: בפרסי האנימציה (אסיף), בפרסי פורום היוצרים הדומנטריים וגם באופיר.
הארוע עצמו היה, למרבה ההפתעה, מהנה מאוד. אני לא יודע איך זה עבר בטלויזיה, אבל באולם בחיפה, זה הרגיש כמעט מושלם. מושונוב ובראבא היו מצחיקים ולגמרי לא מביכים, מקבלי הפרסים היו מרגשים (במיוחד אשתו של אורי סבג זל, אסי דיין – שלמרבה ההפתעה לא אמר שום דבר מביך – וסשה אגרונוב, שהעלה לבמה את כל החבר'ה). התכנית האמנותית (שחלקים ממנה לא שודרו בטלויזיה, למיטב הבנתי), היתה אחלה. ובאופן כללי הטקס היה קולח, מרגש, מצחיק ומקצועי.
אה כן, וגם זכינו!
א. מזל טוב.
ב. במצבי הנפשי המעורער, המשפט "אשתו של אורי סבג ז"ל, אסי דיין" היה ממש מערער…
מזל טוב!
וכפי שניסח זאת מיקי רוזנטל כשאמר במעמד קבלת הפרס (ואני כנראה לא מדייק) שהאנימציה היתה כל כך מוצלחת עד שהיו כאלה שניסו להעתיק אותה – *wink wink* לסרט התגובה הצולע של האחים עופר.
מזל טוב
מזל טוב!
תודג!
והכי כיף: לחזור ולגלות שיש יומית בעין הדג.
ומזל טוב
אהבתי מאוד את האנימציה ב"שיטת השקשוקה".
שיחקתם אותה!
מזל טוב!
ואני תמיד מרגישה שהסנדלר הולך יחף: כבר למעלה מעשור שאני חיה בחיפה ועדיין מעולם לא פקדתי את פסטיבל הסרטים. לפני כמה שנים התקשרו חברים בחוה"מ סוכות לספר לי שהם בסינמטק ואמרתי "היי, גם אני!" התברר שהם בחיפה ואני בת"א…
זה בסדר
לפני משהו כמו 8 חודשים העברנו את הסטודיו שלנו לרחוב הארבעה 4, ממש מול סינמטק ת"א (החלון של הסטודיו משקיף על רחבת הסינמטק).
כשהסטודיו היה קצת יותר רחוק, טרחתי לראות סרט בסינמטק לפחות פעם בחודש, פלוס מינוס. מאז שעברנו, לא ראיתי שם אף לא סרט אחד (למרות שאני יכול לדעתי לירוק מהחלון שלי יש לתוך הקופה הראשית). וזה דווקא בשנה בה השלמתי סבב ברוב הסינמטקים בארץ (חולון, הרצליה, ירושלים ועכשיו גם חיפה).
כנראה שקרבה גיאוגרפית היא לא ערובה לכלום בעניין הזה.
אופס
מושונוב וקושניר, כמובן. מה פתאום בראבא?
וגם פרסים דוקומנטריים ולא "דומנטריים".
יותר מדי אלכוהול…
מזל טוב!
גם אצל וולס ותומפסון העניין זוכה למאמר:
http://hollywood-elsewhere.com/2009/09/lebanon_out_of.php
http://blogs.indiewire.com/thompsononhollywood/2009/09/26/israel_picks_ajami_for_ophir_and_oscar/
כנראה בגלל ש"לבנון" – שזכה לסיקור בינלאומי ולשם ברחבי הרשת לאחר זכייתו באריה הזהב בונציה, הפסיד לסרט ולא ייצג את ישראל בסופו של דבר באוסקר (כפי שרבים חזו).
הרבים שחזו
כנראה לא מעודכנים במצבם של הסרטים בישראל. כדי להתמודד על האוסקר לסרט בשפה זרה, סרט חייב לצאת במדינתו למשך שבוע, בין 1 באוקטובר ל-30 בספטמבר. לבנון היה אמור לצאת באוקטובר ורק ברגע האחרון, הקדימו אותו לשבוע האחרון של ספטמבר, כדי שיהיה כשיר. הבעיה היא שעשו זאת מאוחר מדי, אחרי שההצבעה לפרס אופיר כבר נסגרה. נכון שבאקדמיה הישראלית תמיד טוענים שאין קשר בין הבחירות לבין שיקולי אוסקר, אבל אני גם תמיד טוען שאני לא מאמין להם.
למה שזה יפריע? להיפך;
הרי אם הסרט שייבחר באופיר לא יעמוד בתקנון האוסקר, יבחרו במיוחד סרט אחר, כמו שהיה לפני שנתיים, לא? אז לבנון בכל מקרה לא ייצג את ישראל באוסקר, ולכן זה דווקא אמור להגדיל את סיכוייו אם השיקול הוא "זה הסרט הטוב ביותר אבל הוא לא מתאים לאוסקר".
פעם אחת נבחר סרט עם תאריך הפצה בעייתי
הסרט היה "אדמה משוגעת" והוא נבחר בהצבעה מיוחדת, לאחר תיקו עם "אביבה אהובתי". האקדמיה הישראלית מהרה להשיג את כל המסמכים הדרושים והסרט, שהיה מיועד להפצה בדצמבר כמדומני, נדחק בקושי לסוף ספטמבר, כדי לעמוד בתקנון האוסקר. בכזה לחץ של זמן מספיק שמישהו היה שוכח איזו חתימה וישראל הייתה נותרת מחוץ לתחרות.
הבעיה הכי גדולה מבחינתי היא שהמועמדים לאופיר נבחרים על סמך שנת ההפקה שלהם ולא על סמך תאריך הפצה. הדבר מביא לכך שהקהל לא מכיר את רוב המועמדים ונוצר קושי ליצור עניין ציבורי בתחרות. אבל זה כבר עניין אחר.
בעקרון, אין בעיה לשלוח את הסרט שהגיע למקום השני או השלישי, אם הזוכה לא כשיר. אלא שבאקדמיה מתעקשים לרתום את האוסקר ככלי שיווק לטקס ומדגישים שהזוכה בפרס אופיר ייצג את ישראל באוסקר. אני לא אוהב את היחס הזה, כאילו הפרס החשוב ביותר של תעשיית הקולנוע הישראלית הוא רק שלב בדרך לפרס היותר יוקרתי. כל כך מפמפמים את עניין האוסקר, שהאקדמיה הישראלית מתפקדת כוועדה לבחירת הנציג הישראלי במקביל להיותה הגוף שבוחר את הסרט הטוב ביותר. הערבוב הזה בין התארים גורם לדעתי להטיה מסוימת של הקולות. אני לא מאמין שכל מי שהצביע לעג'מי, או לסיפור גדול, חושב שהצביע לסרט הישראלי הטוב של השנה. יש תמיד את הרושם שחלק מצביעים לנציג ישראל באוסקר, למרות שאהבו יותר את לבנון או את הבודדים.
אם זה המצב, אולי באמת עדיף לפצל את הבחירה.
מישהו יודע מה עלה בגורלם?
רגע אז לא סוגרים את האתר בסוף?
כל השאר הקוראים קיוו שהעורכים שכחו
מהסגירה, אבל עכשיו הזכרת להם עוד פעם. שמח?
תמיד יש את המישהו הזה עם שאלות קיטבג
האם סשה אגרונוב
הוא אנאגרמה לא מוצלחת מאוד ל-"נו, סשה ארגוב"?
המוח, כידוע, מפלטר מידע לפי מה שהוא כבר מכיר, וכך לא פעם אנחנו שומעים או קוראים מה שאנחנו רוצים ולא מה שבאמת כתוב. כשראיתי את רשימת הזוכים, המחשבה הראשונה הייתה "מה, סשה ארגוב זכה באוסקר?"
http://www.aintitcool.com/node/42462
אגב, זה רק עכשיו הכה בי. זה לא די אירוני שדיסני עושים סרט על פי מה שבמקור היה סוג של עיבוד לגרסה שלהם ל"אלאדין"?
'הנסיך הפרסי' מעולם לא היה עיבוד ל'אלאדין'
בעיקר משום שהוא יצא שלוש שנים לפניו.
אה, אוקי. הייתי בטוח.
זה היה נראה לי הגיוני מכיוון שהסיפור המקורי לפי מה שהבנתי התרחש בסין ולא בפרס (כמו הגרסה של דיסני). ואם אני לא טועה בגרסה המקורית לא קראו למכשף הרשע "ג'אפר" ולא היה לו בכלל שם.
למכשף הרע ב'נסיך הפרסי' המקורי באמת קוראים ג'פאר
אבל מכיוון שהוא יצא לפני 'אלאדין', כאמור, אלה דיסני שחיקו את המשחק (אם בכלל) ולא להיפך.
בכל מקרה זו סגירת מעגל
לא. זאת לא סגירת מעגל.
דוגמא לסגירת מעגל, תהייה, כשהייתי קטן, אח שלי הרביץ לי. גדלתי, הרבצתי לו חזרה. מעגל נסגר. מה שקורה כאן, זה אירוע במהלך אירועים די לינארי – דיסני גונבת רעיון מחברה X, עוברים 20 שנה, דיסני קונים מחברה X את מה שהם גנבו לפני 20 שנה.
עוד מעט...
ל-ל-ל-לא יהיו ניטפוקים יותר!
*פורץ בבכי מר*
בוא תנטפק בפורום.
http://www.agenda.co.il/488/
חוץ מעניין ג'אפר ופרס הם גם העתיקו את השם של הנסיכה מהמשחק -
ג'אסמין (יסמין). בשאר הגרסאות של הסיפור של "אלאדין" היא כונתה בפשטות "הנסיכה".
אז מה, דיסני בשנים האלה כל כך פחדו להיות מקוריים שהם גנבו אפילו ממדיות אחרות (אנימה [קימבה], משחק מחשב [הנסיך הפרסי]) לסרטים שלהם?
השם ''ג'אפר'' הגיע אל ''הנסיך הפרסי'' מהסרט ''הגנב מבגדד''.
וככל הנראה גם ל-"אלאדין" הוא הגיע מאותו מקום.
אה, אוקי, תודה. אבל.. מה עם ג'אסמין? והמיקום של העלילה בפרס?
לא יודע לגבי ג'סמין
מיקום העלילה של "אלאדין" במדינות ערב (לא בהכרח בפרס) הושפע כנראה מהסרט "הגנב מבגדד". שמו של גיבור הסרט הוא אבו, מה שגם זוכה להדים בסרט המצויר. הפוסטר של "הגנב מבגדד", בכל אופן, לא משאיר הרבה מקום לספק מאיפה נלקחה ההשראה ל"אלאדין".
השם ''ג'אפר'' הגיע אל ''הנסיך הפרסי'' מהסרט ''הגנב מבגדד''.
אם כבר אלאדין וגניבות, דיסני גנבו מThe cobbler and the thief" של ריצ'ארד וויליאמס כמעט כל מה שיכלו (כולל עיצובים ורעיונות)
http://www.youtube.com/watch?v=wgQy2I9NCS8&videos=zFOFQjIIppE&playnext_from=TL&playnext=1
לנסיכה במשחק לא קראו ג'סמין.
באמת? המממ... ויקפדיה האלה, שקרנים!
אז התעלומה נפתרה.
דיסני לא העתיקו מ"הנסיך הפרסי" אלא מאיזה סרט ישן.
בכל מקרה, גם יוצר המשחק וגם דיסני עשו שניהם עיבודים חופשיים
ל"אלאדין" ולקחו אלמנטים מהסרט הישן ההוא ועכשיו דיסני עושים עיבוד קולנועי לעיבוד למשחק שהיה עיבוד חופשי גם הוא.
*סוג של* סגירת מעגל
אלוהים אדירים, חזרנו?
'הנסיך הפרסי' הוא לא עיבוד של 'אלאדין'.
טוב, נורא קשה להבחין בין לולאה ומעגל מבפנים...
אוקי, אוקי, סליחה.
צודק. "הנסיך הפרסי" לא עיבוד של "אלאדין" אלא פשוט לוקח אלמנטים מסרט ישן שגם "אלאדין" של דיסני לקח ממנו. בכל מקרה, זו סגירת מעגל
מעגל, הצטלבות, לא נתווכח.
עג'מי
מסקרן למה השופטים בפרסי אופיר לא המשיכו את ההייפ של "לבנון" אחרי ונציה ונתנו לו את הפרס. מה הייה השיקול? האם הם חששו לקומם את דעת הקהל המקומית? נורא מוזר
אולי רובם פשוט העדיפו את עג'מי על פני לבנון? גם אופציה.
(למרות שנראה לי שלבנון מקום יותר נוח מעג'מי. נכון, בלבנון יש את כל המתיחות הפוליטית והמלחמות, אבל יש גם נוף יפה, ולפחות שם יש יותר סיכויים לשלג)
עג'מי
אם אני לא טועה ההצבעה נסגרה לפי ההכרזה על הזוכה בפסטיבל ונציה.
בדיוק
עג'מי
בלי שום קשר לפרסים וסיכויים באוסקר, המשחק בעג'מי היה בכל כך הרבה רמות יותר טוב מזה שבלבנון (חוץ מזהר שטראוס שזכה בצדק ודמויות המשנה). לבנון סרט טוב ומשיג את האפקט הרגשי אליו הוא חותר, אבל המשחק הגרוע של אושרי כהן והבינוני של כמה אחרים בסרט מכרסם בו קשות. את הדעה הזו שמעתי ממספר חברי אקדמיה.