 |
||
| מה בעצם כל כך חשוב במועמדות לסרט הזר הטוב ביותר, שצריך כל כך לריב עליה? ובכן, זה פותח אפשרויות. ולדוגמה: האני אבו אסעד, שהיה מועמד לפרס על 'גן עדן עכשיו', עומד עכשיו לביים סרט אמריקאי עם ניקולס קייג'. |
17.10.2007
|
|
יומית
מה בעצם כל כך חשוב במועמדות לסרט הזר הטוב ביותר, שצריך כל כך לריב עליה? ובכן, זה פותח אפשרויות. ולדוגמה: האני אבו אסעד, שהיה מועמד לפרס על 'גן עדן עכשיו', עומד עכשיו לביים סרט אמריקאי עם ניקולס קייג'.
מה בעצם כל כך חשוב במועמדות לסרט הזר הטוב ביותר, שצריך כל כך לריב עליה? ובכן, זה פותח אפשרויות. ולדוגמה: האני אבו אסעד, שהיה מועמד לפרס על 'גן עדן עכשיו', עומד עכשיו לביים סרט אמריקאי עם ניקולס קייג'.
יש! ואין!
חבל שאין אודשינים לתפקיד בנו של קייג.או שאולי יש?אפשר להירשם?מתי יוצא הסרט?
האירוניה הגדולה בגן עדן עכשיו
היא שאפילו שם, את המחבלים שיחקו ישראלים.
רגע, הם שירתו בצבא?
אפילו במציאות, כבר היו מקרים שאת המחבלים שיחקו ישראלים.
אני חושבת שהאירוניה
הייתה לגבי העובדה שבהוליווד בכל פעם שצריך ללהק מחבל או ערבי משתמשים בישראלים.
גם אני חושב כך.
סיסמא
אני היחיד שהאתר של VARIETY מבקש ממנו שם וסיסמא?
יש לינק לכתבה מבחוץ?
צביעות !
אמריקה עדיין מבכה על בניה שנפלו בפיגוע התאומים, אבל הוליווד משתפת פעולה עם במאי שהציג את הסיטואציה של מתאבד מטורף שבראשו לרצוח כמה שיותר יהודים בדרכו להיות שאהיד. הייתי רוצה לראות את הוליווד משתפת פעולה עם במאי שהיה מצדיק את פיגוע התאומים ומצדיק את המתאבדים. צביעות לשמה!
צביעות !
NEO זה עם E ולא I
(קטנוני)
צביעות !
אלא אם התכוונת לNorthern Ireland Office,ובמקרה כזה אני מצטער
http://en.wikipedia.org/wiki/Northern_Ireland_Office
צביעות !
…בהוליווד ישנם יהודים רבים ובכל זאת אין להם בעיה להציג סיטואציות שבהם נאצים הורגים יהודים.
…בהוליווד ישנם שחורים/ כושים/ אפרו אמריקאיים ובכל זאת הם מציגים סיטואציות של עבדות
… בהוליווד ישנם אנשים ובכל זאת ישנם סרטים שבהם אנשים נפגעים/ מתים/ נפצעים/ צריכים להקשיב לשירים מדונה/ מעונים/ בחר הכל/ מחק את המיותר/ מחק את ה"מחק את המיותר".
די לצביעות! די לאלימות! די דיינו (דיינו דיינו)!
לא אותו הדבר.
ניו, בעיקרון, צודק: תאר לעצמך שבמאי איראני (לצורך הדוגמה) היה עושה סרט שמספר על חוטפי המטוסים ב-9/11, מנקודת מבט אוהדת. נראה לך שהוא היה מקבל עבודה בהוליווד?
לא אותו הדבר.
בתור שפן עינויים במרתפי הסי אי איי.
פול גרינגראס הציג את חוטפי 9/11 כבני אדם, והוא די עסוק.
פול גרינגראס הציג את חוטפי 9/11 כבני אדם, והוא די עסוק.
פול גרינגראס אינו איראני, אויב המדינה מספר אחת. האני אבו עסאד, לעומת זאת, הוא פלסטיני מדוכא שיצר סרט אמנותי המספר על אחיו המדוכאים, ומגיע לו.
אם לדייק
האני אבו עסאד הוא ערבי-ישראלי שחי ועובד בעיקר בהולנד ורואה עצמו כפלסטיני. בדומה לשחקנים שמגלמים את המחבלים בסרט, הוא בעל אזרחות ישראלית כמוני וכמוך.
פול גרינגראס הציג *גם* את החוטפים
אבל גם (ובעיקר) את האמריקאים שבעסק. החוטפים אמנם היו בני אדם, אבל לא ניתנה להם במה לפרוש את משנתם – בשום שלב החוטפים לא הסבירו למה מבחינתם זאת מצווה לרצוח אמריקאים רבים ככל האפשר. נדמה לי שאף אחד לא האשים את 'טיסה 93' בהיותו סרט שמביע תמיכה בטרור, דבר שאי אפשר לומר על 'גן עדן עכשיו'.
וחוץ מזה, הוא אירי, לא איראני.
מה האובססיה הזו עם המוצא של הבמאי?
הרשפיגל ופיטרסן ביימו סרטים שהציגו את הנאצים באור אמפתי. לא שמעתי שמישהו סירב לתת להם עבודה בהוליווד. קלינט איסטווד עשה סרט על חיילים יפנים. לכל אלה אסור לעבוד בהוליווד?
אתה חושב שאיסטווד
היה יכול לעשות סרט כזה בשנת 1943? אתה חושב שסרט כמו 'הצוללת' היה בכלל רואה אור מסך באמריקה באותה שנה?
הנה שאלה היסטורית – כמה שנים אחרי סוף מלחמת העולם השניה יצא (באמריקה) הסרט הראשון שהציג את הנאצים באור אמפתי? אני לא יודע, אבל אני מוכן להמר על לא פחות מ-20.
ובקשר למוצא של הבמאי – בעולם מושלם הוא באמת לא היה משנה שום דבר. אנחנו לא חיים בעולם מושלם. כשאיסטווד עושה, אפילו היום, סרט שמציג את היפנים כטובים ואת האמריקאים כרעים, הוא נתפס כאמיץ ומקבל מועמדויות לאוסקר. אם במאי יפני היה עושה את אותו הסרט בדיוק, הוא היה מוקרן לכל היותר בכמה פסטיבלים, מקבל שבחים ממבקרים סנובים ונקבר.
הטענה של ניאו היא שזה לא מוסרי לממן סרטים של במאי פרו-טרוריסטי.
זה משנה כמה זמן עבר? עוד עשרים שנה פיגועי התאבדות יהיו בסדר?
לא, הטענה של ניאו היא שלהוליווד יש סטנדרט כפול.
וכן, זה משנה כמה זמן עבר.
בתחילת הפתיל שאלתי: "תאר לעצמך שבמאי איראני (לצורך הדוגמה) היה עושה סרט שמספר על חוטפי המטוסים ב-9/11, מנקודת מבט אוהדת. נראה לך שהוא היה מקבל עבודה בהוליווד?". אם אתה חושב שהתשובה היא כן, לדעתי אתה טועה. אבל כמובן, לא נדע בוודאות עד שדבר כזה לא יקרה.
וזו בדיוק החולשה של הטיעון שלך.
במידה ואכן אין סרט שמציג את מחבלי 9/11 כגיבורים, ואין במאי שאפשר לעקוב אחרי הקריירה שלו, קצת קשה להאשים את הוליווד בסטנדרט כפול: כדי שהסטנדרט יהיה כפול, צריכים להיות לפחות שני מקרים ברי-השוואה.
לא שזה הפריע לניאו לזעוק חמס ולפזר סימני קריאה. זה בדיוק ההבדל בין תגובה לטוקבק.
לא, הטענה של ניאו היא שלהוליווד יש סטנדרט כפול.
אבל למה המקבילה ל-"גן עדן עכשיו" היא סרט שמציג את חוטפי המטוסים מנקודת מבט אוהדת, ולא "סוריאנה" – שמציג מחבלים מתאבדים שרוצחים אמריקאים מנקודת מבט אוהדת?
אה, זה מה שהוא עשה?
זה כנראה היה אחרי שהלכתי לאיבוד.
כן, (גם) זה מה שהוא עשה
אחת מעלילות המשנה המרכזיות בסרט עוקבת אחרי שני מחבלים מתאבדים פקיסטנים, דרך המניעים שלהם לפיגוע, ההכשרה שלהם, ועד לפיגוע עצמו – שחותם את הסרט (השטת סירת הנפץ אל תוך הספינה האמריקאית).
אני לא חושב שאישים מרכזיים מאחורי הפקת סוריאנה – כגון ג'ורג' קלוני וסטיבן סודרברג – סובלים מחרם תעסוקתי בהוליווד.
מה עם האחים וושאבסקי
וה"ונדטה" שלהם?
וי הוא לא טרוריסט. הוא לוחם חופש.
וברצינות – וי פוצץ מבנים היסטורים ריקים מאדם באיזו דיקטטורה עתידנית. איך זה בר השוואה?
לרעתו של הסרט יאמר שאני לא זוכר בדיוק מה קורה שם,
אבל במקור (ונדמה לי שגם בסרט), הו הו – זה בר השוואה לגמרי.
אז האשימו
נכון – ב"גן עדן עכשיו" מוצגים מחבלים באור אנושי; נכון – ב"גן עדן עכשיו" מתנהל דיון ובמסגרתו נפרשת משנת הטרוריסטים; נכון – היו מי שהאשימו את "גן עדן עכשיו" שהוא מביע תמיכה בטרור.
אבל, כל זה לא אומר שאכן הסרט באמת מעודד טרור ומצדיק פיגועי התאבדות, עם כל הכבוד לעירית לינור. לדעתי – המפורטת אאל"ט בביקורת הרלוונטית – אבו אסעד מציג את המחבלים המתאבדים כסימפטום (שלילי, מזיק ולא מוסרי) למצב חסר התקווה של העם הפלסטיני, וממש לא מעודד את הפעולה עצמה.
ונדמה לי
שכמו בהצגה "חברון" חלק מהמתלהמים שמטיפים נגד הקרנת הסרט לא ראו אותו.
(עכשיו יגיבו המתלהמים שכן ראו).
לא אותו הדבר (כה''ב)
אני חושב שההבדל נעוץ בנקודה אחרת: פיגועי ה-11.9 הם משהו קונקרטי ואמיתי, בעוד ש-"גן עדן עכשיו" מציג פיגוע פיקטיבי.
לא חסרים מחבלים מתאבדים שהוליווד הציגה כבני אדם (דוגמאות – סוריאנה, The Siege, ואפילו אמריקן דרימז [1]. אני בטוח שאני מפספס עוד כמה). אני חושב שאם "גן עדן עכשיו" היה מציג פיגוע אמיתי שהתרחש ממש, היתה לי איתו בעיה הרבה יותר גדולה מאשר יש לי עכשיו.
[1] אם כבר מדברים על הסרט הזה – מטומטם לחלוטין. המנעו בכל מחיר.
לא אותו הדבר.
למעשה הבעיה העיקרית שלי עם התגובה הייתה הטון המתלהם ולא האידיאולוגיה- לא ראיתי את גן עדן עכשיו ככה שאין לי מושג עם הוא "פרו-טרור" או "אנטי-טרור".
מה שכן- אני לא חושב שמנקודת מבט אמריקאית (בעצם- אפילו לא מנקודת מבט ישראלית) אפשר להשוות בין פיגועי ההתאבדות בישראל לבין הפיגוע במגדלי התאומים- הסיבות והנסיבות שונים לגמרי.
שלושה חברי ילדות שהשתחררו זה עתה מהצבא מוצאים עצמם מתמודדים אל מול המציאות הקיימת בחיי האזרחות ובניסיון לברוח מהזיכרונות המלווים אותם משירותם הצבאי. כהות החושים, הנכות הרגשית והרצון לבריחה, נהיית חלק בלתי נפרד מדרמה זו, השזורה בהומור דק ונוגעת בנקודות מוכרות וקשות של החברה הישראלית. סרט עצמאי (וחיפאי) שנעשה ללא עזרת קרנות וגופים משדרים בתקציב 350$.
"שריטה"
סרטם של עמית מהלאל ואסף ארנרייך
סינמטק ירושלים
יום חמישי 10\18 19:30
יום שני 10\22 19:30
זה "קהות חושים" – ואני אומרת את זה פשוט כי עבר המון זמן מאז נתקלתי בו כתוב נכון.
כהה = ההפך מבהיר
קהה = ההפך מחד
הסרט של אסעד הוא בפירוש סרט שאני לא אלך לראות. חבל שהוליווד מאמצת לחיקה את הבמאי אכול השנאה הזה שיצר את אחד הסרטים המעוותים ביותר של השנים האחרונות ושכמעט עוטר באוסקר עליו.סרט של ניקולס קייג' בימים אלה הוא לרוב בחירה בין הגרוע במיוחד לסתמי ביותר. שילוב של קייג' ואסעד לא יגרום לי לפחות לשעוט במרץ אל אחד מאולמות הקולנוע הקרובים למקום מגוריי.
יפה שאתה יודע
שזה "אחד הסרטים המעוותים ביותר של השנים האחרונות" למרות שלא ראית אותו.
יפה שאתה יודע
מאיפה אתה יודע שלא ראיתי? אתה עכשיו עושה ספקולציות בלי לדעאת עובדות.
אה, חשבתי שדיברת על 'גן עדן עכשיו'
במשפט הראשון, על הסרט שבשום אופן לא תלך לראות.
אה, חשבתי שדיברת על 'גן עדן עכשיו'
טוב כנראה שהייתה כאן אי הבנה.ראיתי את גן עדן עכשיו ותיעבתי אותו ואת כל סרטיו של אסעד לא אלך לראות גם אם תככבנה בו כל כוכבות הוליווד הסקסיות לדורותיהן.
באסה, את הכרטיס שלך הוא הפסיד.
גן עדן עכשיו או אחר כך?
כמובן בלי לדעת עובדות.
גן עדן עכשיו הוא סרט טוב וראוי יותר מ''בופור'' ו''ביקור התזמורת''
הוא היה מועמד לאוסקר בזכות התסריט הפשוט והרגיש, הצילום המעולה, וחוסר ההתפשרות שלו.
אמנות טובה גורמת לך להזדהות אם אנשים שלא היית מזדהה אתם בד"כ.
להתפעם מההזדהות עם רוצח בעלילה דמיונית ולהתקומם מהזדהות עם מחבלים בסיטואציה יומיומית זו צביעות!.
נכון, הוא היה מועמד גם בגלל מיעוט הסרטים שעוסקים בנושא, אבל זה מעיד בעיקר על חוסר הביצים (או היכולת) של קולנוענים ישראלים להתמודד פנים אל פנים עם הכיבוש.
הערבים והכיבוש בכלל הם נוכחים-נעדרים בקולנוע הישראלי, דבר הפוגם ברובם, לדעתי.
ומה הפלא שקולנוענים ישראלים פוחדים להתמודד אתם? אם הם יציגו ייצוג אפילו מרוכך של הכיבוש יאשימו אותם ב"חוסר ישראליות", ואם הם יעשו משהו שישביע את רצונם של הצופים בישראל ייצא להם משהו מגוחך.
גן עדן עכשיו הוא סרט טוב וראוי יותר מ''בופור'' ו''ביקור התזמורת''
ועכשיו אמורים לשאול:
אם משהו יעשה סרט ימני קיצוני על מחבלים ישראלים שמצילים את הישוב שלהם מערבים רעיםגם זו התמודדות אמיצה?
גן עדן עכשיו הוא סרט טוב וראוי יותר מ''בופור'' ו''ביקור התזמורת''
ברור שלא, הרי לפי השיטה השמאלנית, הערבים הם מסכנים שנגזל מהם כבודם העצמי והבחירה שלהם בטרור היא לא רק טבעית אלא גם מוצדקת.
ההבדל הוא בין לתת את נקודת המבט
של המיעוט שלא זוכה להרבה תשומת לב ואהבה בארץ בצורה סימפטית לבין להציג את נקודת המבט הגם ככה אהודה והשולטת. אין שום דבר חתרני או מעניין בלהציג את המחבלים הערבים כמרושעים, כי זו נקודת המוצא הבסיסית, הפשטנית והילדותית ביותר – מי שרוצח אותנו ויוצא נגדנו הוא רשע (ולא, חס וחלילה, בן אדם שיש מניעים מאחורי המעשים שלו, רגשות, מחשבות, נשמה). זה לא גורם לך לחשוב או להסתכל אחרת על העולם, זה רק גורם לך להיות מרוצה מעצמך. לנסות להבין את האויב, לעומת זאת, זה כבר דורש עומק, מחשבה ויכולת הזדהות.
ההבדל הוא בין לתת את נקודת המבט
גם הימין הקיצוני הוא מיעוט לא פופולרי אבל לא ראיתי שששים לראות את המציאות דרך עיניו. אני לא מצפה מהאני אבו אסעד שיעשה סרטים על אהבת ישראל והעם היהודי אבל הייתי מצפה שסרט שמאיר באור חיובי מחבלים מתאבדים יוקע ע"י הגורמים שיש להם כוח והשפעה כמו האקדמיה בהוליווד ושלא יזכה פה לעידוד ממבקרים שסובלים מהלקאה עצמית ומבכים על מר גורלם של הפלשתינאים כשהם יושבים בבתי קפה בשינקין.
הימין הקיצוני, עד כמה שהוא לא פופולרי בחלקים
מסויימים אצלנו, הוא עדיין חלק מה"צד שלנו", ולטבוח בערבים הרשעים זו דיעה שהיא עדיין יותר חזקה בקונצנזוס מאשר בואו ניתן לערבים המסכנים פרחים. לכן אני אומר – אין דבר מעניין או אמיץ בלהציג את נקודת המבט הידועה והיחסית מקובלת (גם אם לא בתקשורת) שבתוכנו כלגיטימית, זה עדיין ריצוי עצמי, זה אפילו יותר גרוע, זה להגיד שבעצם אפילו החלקים הגרועים שלך הם בסדר גמור ואתה לא ראוי לשום ביקורת. לבקר את עצמך ו"לסלוח" לאויב מספיק כדי לראות את הבן אדם שמאחורי הפעולות שהוא עושה, זה, שם יש עוצמה, שם יש עניין, שם יש על מה לחשוב. אני לא רוצה לראות סרטים שיגידו לי כמה אני מוצלח ומדהים ושכל מי שיש לו משהו נגדי הוא כנראה רשע מטבעו וצריך לחסל אותו, הרי זו נקודת המוצא הטבעית שלי מגיל שלוש.
הימין הקיצוני, עד כמה שהוא לא פופולרי בחלקים
אם מה שנותן לך אושר בחיים, זה לנסות ולהבין את שורשי הסיבות מדוע המחבלים המתאבדים בוחרים בדרך זו, אל תניח לי לעצור בעדך. אני לא טוען שישראל חפה מטעויות ושכולנו בני אור הנלחמים בבני החושך. יש הבדל בין לחקור תופעה ובין להלל אותה ומי שמעלה על נס את העשייה הקולנועית של סרט שמסריו הם שליליים בעיניי טועה ותורם להפצת המסר.
הרבה אושר זה לא נותן לי.
אבל משום מה אני דוגל ברעיון שעדיף לפתור קונפליקטים בדרך של הבנת הזולת ולא בדרך של לפוצץ לו את המוח ושלום על ישראל, אבל זו כנראה סטייה מוזרה שלי.
(כאן אציין שדי סבלתי ב'גן עדן עכשיו', אבל בעיקר כי לא מצאתי אותו מעניין במיוחד. ובכל זאת, נדמה לי שמבעד לשיעמום הצלחתי לשים לב שהוא לא ממש "מהלל" את תופעת ההתאבדות אבל בעיקר מנסה להבין אותה)
הרבה אושר זה לא נותן לי.
מה דעתך על סרט שמתאר בצורה חיובית את הטבח בדרפור, שכרגע כל העולם המערבי "נגדו" (כלומר, מצקצקים כל הזמן בלשון ומאוד לא פופולרי להגיד שאולי הטבח הוא דווקא דבר חיובי, אבל כמובן שלא עושים שום דבר מעשי רציני כדי להפסיק אותו)? האם גם זה צעד בכיוון פתרון הקונפליקט, מכיוון שזה מסייע להבין את האויב?
כמו שרז העיר למטה,
קודם שמישהו יעשה סרט כזה, ואז נוכל לדבר עליו. אין טעם לפתח יותר מדי דיונים על סרטים היפותטיים (חבל רק שלא חשבתי על זה בעצמי, לפני שכתבתי את התגובה שלי לגל Z).
כמו שרז העיר למטה,
הנקודה הייתה ש"הבנת האויב" היא לא תמיד כזה שוס גדול.
אבל מה שכן, "שר המלחמה" כבר פזל טיפה בכיוון של הסרט התיאורטי המזוויע שלי; אלא שבמקרה שלו קל להאמין שמטרת הסרט הייתה לבקר, לא להאדיר. מקרה קצת יותר אפור (ושנוי במחלוקת) הוא "רוצחים מלידה" הידוע לשמצה.
הרבה אושר זה לא נותן לי.
לא צריך לנסות ולהבין דברים כאלה. לא כל פעולה שפלה ובזויה יש להתחיל ולחקור מהם המניעים הפסיכולוגיים שמאחוריה.זו הבעיה האמיתית, הניסיון לחפש צידוקים לדברים שאין להם הצדקה כלשהי.
יש הבדל בין הבנה להצדקה.
יש הבדל בין הבנה להצדקה.
הבנה במקרה כזה היא צעד בדרך להצדקה.
לא, היא לא.
היא דרך להבין את המקורות של הבעיה ולאפשר טיפול אמיתי בה. במקרה של טרור – עוד פתרונות לצד תגובות צבאיות.
אבל זה הופך במהירות לויכוח פוליטי שלא קשור לסרטים, ולכן אני לא אוסיף על זה.
תסלח לי, אבל הצגה של שני
פעילים במחתרת בת עין [אאל"ט, זה היה השם של המחתרת היהודית שהניחה מטענים בקרבת בתי ספר פלשתיניים]
כשהם יוצאים בדרכם לבצע פיגוע באוכלוסיה הערבית, זה רחוק מהקונצנזוס בדיוק כמו שני פלשתינים שיוצאים לבצע פיגוע.
ובעוד שסרט על המחבלים הפלשתינים כן מתקבל בהבנה בעולם, ועל ידי חלקים מישראל שאומנם אינם נמנים על לב הקונצנזוס, אבל הם בהחלט לא שמאל קיצוני, תרשה לי להניח שסרט דומה על מחבלים יהודים לא היה מתקבל באותה כמות הבנה, לא בישראל [חוץ מבימין הקיצוני] ובטח שלא בעולם.
סרט על מחבלים יהודים יאתגר אותי מבחינה אינטלקטואלית רגשית בדיוק כמו, אם לא יותר, מגן עדן עכשיו.
מצטער, אני לא מסכים איתך.
בנוגע לעולם – ברור לי שסרט כזה לא יתקבל באהדה. בארץ? אולי לא בתקשורת, אבל יש לי הרגשה שסרט כזה דווקא יבטא יפה מאוד את הפנטזיות של חלקים נרחבים מהציבור, שרובו הוא לא שמאלני יפה נפש חובב ערבים.
יש הבדל
כאשר הסרט מתיימר להציג את הטרור כתופעה ולא משתמש באמצעים עלילתיים של מערבון ישן, הרבה יותר קל לקהל לקבל אותו כמסמך חברתי עמוק ולא כמסית לרצח. מהבחינה הזו, אני חושב שגם סרט העוסק בארגון טרור יהודי, יוכל להתקבל בידי הקונצנזוס בארץ, כל עוד אין הזדהות עם הפעולות. בעולם זה יהיה פחות מאוזן כי, מה לעשות, המאזניים נוטים לרעתנו. מנגד, סרט המביע אהדה (ולא הבנה מדעית) לטרור, יתקבל רק בידי קבוצת אוכלוסיה שתומכת בטרור גם ככה, בין אם מדובר בפלסטינים או בפעילי ימין קיצוני.
אני מניח שהקבלה מתאימה תהיה סרט על חייו של יגאל עמיר. הקונצנזוס הוא שמדובר ביצור מתועב שרק חולה נפש יתמוך בשחרורו מהכלא. הסרט יציג את יגאל הקטן שגדל בקרב משפחה אוהבת, הופך לתלמיד מצטיין, מוצא אהבה, אבל נותר נאמן לחוקי דת משה. בשלב מסוים, הוא מתחיל להיות יותר ויותר מושפע מתעמולה ימנית קיצונית ומתמלא שנאה כלפי יצחק רבין ושאר נציגי השמאל, עד שהוא מחליט לעשות מעשה ולרצוח את ראש הממשלה מתוך אמונה שבכך יציל את עם ישראל. המידה בה הסרט יתקבל אינה תלויה בתוכן, מאחר ואותה עלילה כללית תתקיים בכל אופן. השאלה היא איפה הדגש. הסרט יכול להציג את הדברים מנקודת מבט של צופה מהצד, בלי ליפות דברים ותוך הדגשת ההשפעות החברתיות והפוליטיות שהובילו סטודנט מבטיח לבצע עברה שהיא יהרג ובל יעבור. מצד שני, אולי הסרט יתמקד ביגאל כגיבור קלאסי שהחברה הנשלטת בידי השמאל הרודני ואוהבי הערבים, הפכו אותו לקדוש מעונה תוך חוסר הבנה עד כמה תפקידו חשוב לגאולת ישראל.
האפשרות הראשונה תתקבל הרבה יותר בקלות בידי המיינסטרים מאחר ולמרות הנושא הקשה לעיכול, סרט כזה מייצג את מה שרוב צופי הקולנוע מצפים לראות בו, במיוחד אם ניתן לקשר את האחריות גם לגורמים גדולים מהאינדיבידואל. הגרסה השניה, המתבססת על מודל הגיבור ההוליוודי הקלאסי, תדבר רק אל מי שהאידאולוגיה הקיצונית כבר חלחלה לתוכו. הקונצנזוס בארץ יראה בסרט יצירה פשיסטית שאינה ראויה להחשף לעיני הציבור. בעולם, שם רצח רבין הוא נושא הרבה פחות רגיש, הדעות יתחלקו לכאן ולכאן וידגישו הרבה יותר את איכותו הטכנית של הסרט מאשר את המסר.
את "גן עדן עכשיו" לא ראיתי, לכן אשתמש בשתי דוגמאות אחרות מהשנים האחרונות:
"הנפילה" נחשב עוד לפני צאתו לסרט שעשוי לעורר שערוריה. השימוש בהיטלר (כן, הפסדתי, אפשר לעבור הלאה?) כדמות ראשית בעלת מאפיינים אנושיים ולא כמפלצת דרקונית, מעורר מיידית הסתיגות מסוימת. הפעם, הסיוג הוא לא רק של הגרמנים שהסרט מתרחש במגרש הביתי שלהם, אלא של העולם המערבי כולו. עם זאת, הסרט לא הביע שום תמיכה במעשי הנאצים ואף נמנע באופן כמעט פחדני מעיסוק באידאולוגיה שהביאה לשואה ולכיבוש מרבית אירופה. 99% מהסרטים המוכרים העוסקים בנושא מוצגים מנקודת מבט של יהודי בשואה, חייל בבעלות הברית או של לוחמי מחתרת שפעלו להפלת המשטר הנאצי. הסרט הבאמת מוכר היחיד שהציג את היטלר כדמות ראשית, נתקל בלא מעט ביקורת מצד אנשים שכלל לא צפו בו. בדומה ל"גן עדן עכשיו", עצם הבחירה במי שנתפס כרשע מוחלט כדמות ראשית עגולה, הספיקה בכדי לעורר זעם. ראיתי את "הנפילה" ואני יכול לומר בפה מלא שאין שם שום הזדהות עם הנאצים, רק נסיון להוציא את הציבור הגרמני ממשוואת שחור-לבן לפיה מי שלא נלחם בהיטלר, היה בהכרח בן דמותו.
הדוגמה השניה היא "טיסה 93". עד שהסרט יצא, נדמה היה שמדובר בהתאבדות כלכלית. חמש שנים לאחר פיגועי ה-11 בספטמבר, כשהתפרים הגסים עדיין בולטים לעין וארה"ב בעיצומה של מלחמה נגד הטרור, מי ירצה לראות מחבלים מתאבדים עם אופי? בניגוד ל"הנפילה", כאן לא נעשה שימוש בדמות מוכרת היטב שהפכה סמל לכל חטאי האנושות. המחבלים שחטפו את המטוסים היו ונשארו אלמונים בעיני הציבור ושמותיהם לא אומרים לאמריקאי הממוצע דבר, חוץ מזה שהם נשמעים מזרחיים. הסרט הצליח וכנראה שדווקא אופיו הפסבדו-תעודי הביא לכך. במקום הצגה ואגנרית דרמתית של הרוח המערבית האמיצה מול הטרוף המוסלמי (או להפך), המצלמה פשוט נוכחת ונותנת להיסטוריה לכתוב את התסריט. כן, יש קצת קיטש והסרט בברור נוטה לטובת האדם הפשוט כגיבור האמיתי, אבל גם נמנע מהצגת המחבלים כדמויות שטחיות לבושות שחורים.
עוד דוגמה שאינה קשורה לשתי הקודמות (אני מקוה), היא "בופור". לנו הישראלים ברור שיש בצה"ל כל מיני טיפוסים, חלק טובים יותר וחלק פחות, אבל רובם ככולם בני אדם רגילים, עם רגשות וחלומות. התגובה של לבנוני ששומע כי פסטיבל ברלין נתן פרס לסרט המציג את חיילי צה"ל בדרום לבנון כאנושיים, ודאי לא שונה בהרבה מזו של ישראלי ממוצע הרואה את "גן עדן עכשיו" מצליח בעולם.
השורה התחתונה של כל הקשקוש הזה, היא שאני מסכים עם רז והעכרור. גם בעיני, לא ניתן לשפוט סרט בתאוריה. "מה אם" עובד בדיון, אבל אין לו משמעות אמיתית עד שמישהו למעשה עושה סרט בנושא וניתן לשפוט את התוצאה באופן פרטני. עד אז, הכל השערות נטולות עובדות, בלי נכון ולא נכון.
יוסף סידר עשה את ''ההסדר''.
זאת לא דעתי.
כנראה שלא ראינו אותו סרט. כשאראה את הסרט שוב (מה שבטח לא יקרה) אחזור לדיון הזה.
אתה צוחק.
או שבאמת לא ראינו אותו סרט.
(אגב, את תיאוריית ה'אהבה נכזבת' של יגאל עמיר העלו לראשונה, וכמדומני שמשתמשים בה בצורה כמעט בלעדית, בשמאל דווקא. או במילותיו של נתן זהבי, 'אם מרגלית הר שפי הייתה נותנת לו, רבין לא היה נרצח'.)
אם ''המחבלים הישראלים'' בסרט הזה יהרגו ערבים כדי להציל יישוב,
זו לא ממש תהיה התמודדות אמיצה עם הקונצנזוס. כדי לראות ישראלים אמיצים שמצילים יישובים תמימים מערבים רעים – צריך רק לפתוח טלוויזיה בתחילת מהדורת החדשות, כשמדווחים על מה שהצבא שלנו עושה בעזה.
אבל אם פעילי ימין קיצוני יעשו סרט שמראה במפורש טבח המוני ויזום של ישראלים בערבים חפים מפשע ללא התגרות מוקדמת, בתור מעשה אצילי וראוי לחיקוי – זו בהחלט תהיה התמודדות עם הקונצנזוס.
אוי, כמה שנמאס לשמוע את שאלת ה-''אם מישהו יעשה''
אנחנו חיים במדינה חופשית. אם לאנשים מפריעים כל-כך הסרטים שעוסקים במניעים של מחבלים מתאבדים פלשתינאים, במקום לשחק ב-"מה היה קורה אילו מישהו היה עושה סרט על מחבלים ישראלים" הם מוזמנים לקום ולעשות סרט כזה. אתגר גדול עוד יותר: הם מוזמנים לקום ולעשות סרט כזה, ושזה יהיה סרט *טוב*. אז נדבר.
מש''א עד מאוד.
בואו נתחיל מזה שאני שמאלני יפה נפש
ובואו נמשיך עם זה שיש יותר סרטים שמאלנים מסרטים ימניים.
אני עדיין לא ראיתי סרט ימני אמיתי. לאומני כן. ימני לא.
הנקודה היא שזה הרבה יותר חתרני, בימינו, לעשות סרט ימני מאשר שמאלני.
ושוב, זו אמירה היפותטית שאין אפשרות לדבר עליה ברצינות.
אם אתה בעצמך אומר שאף פעם לא ראית את מה שאתה מגדיר כ-"סרט ימני אמיתי", והקונספט שלו קיים אצלך רק בתור רעיון כללי, אתה לא יכול לקבוע שהרבה יותר חתרני לעשות סרט כזה מאשר סרטים שכן קיימים (כמו 'גן עדן עכשיו'). זה קצת כמו לנסות להתווכח על השאלה אם פיל כתום גדול יותר מפיל אפור.
ושוב, זו אמירה היפותטית שאין אפשרות לדבר עליה ברצינות.
התגוביסט (אפשר להגיד את זה?) המקורי טען שהערבים והכיבוש הם הנעדרים והנוכחים בקולנוע הישראלים.
אני טוען שזה לא נכון. יש המון סרטים על הכיבוש ועל ערבים לאומת זאת, כפי שאמרת, אין סרטים ימניים אמיתיים מכאן שהנעדר הנוכח האמיתי הוא הצד הימני, המתנחלים.
אני לא אמרתי ''אין סרטים ימניים אמיתיים''-
אתה אמרת את זה.
לדעתי יש הרבה סרטים שתומכים תמיכה חזקה בתפיסה "הימנית", אתה פשוט קורא להם (לפי התגובה הקודמת שלך) סרטים "לאומניים", כשאני לא ממש רואה הבדל בין השניים.
כדי לא לדבר באוויר, בוא ניקח סרט אמיתי, לא היפותטי: 'עזית הכלבה הצנחנית'. לא סרט שאנשים יגדירו דווקא כסרט "ימני", אבל הערבים מופיעים בסרט הזה רק כמטרות ירי, והגיבורה היא כלבה שעוזרת לחיילי צה"ל הגיבורים להילחם בהם. אני ראיתי את הסרט בתור ילד – זה הרי נחשב סיפור לילדים – ונשארתי אחריו עם תחושה ברורה שכל הישראלים טובים, כל הערבים רעים, נקודה. מה שבהחלט מוגדר בישראל בתור גישה ימנית – אם כי, לפחות מנסיוני האישי, גם הרבה ישראלים שלא קוראים לעצמם "ימנים" מחזיקים בגישה הזו, במידה כזו או אחרת.
נניח לרגע, ואני לא יודע אם זה נבדק, שבקולנוע הישראלי מאז תחילת ההתנחלות בשנות ה-70 יש פחות דמויות של מתנחלים מאשר של פלסטינים. זה ממש לא אומר שהתפיסה הימנית היא "במיעוט" בסרטים הישראלים.
זה עניין של איפה ממקמים את האמצע
(אני לא בטוח עד כמה מה שאני כותב עכשיו נכון, אבל שוה לנסות)
התפיסה אותה נוהגים להגדיר כשמאלנית היא שצריך להבין את המחבל בשביל להבין את הטרור, די לכיבוש, שלום תמורת שלום וכו'. שמאל קיצוני כבר יקרא לאנשים לצרוב את הסרט בעודם צופים בו. לעומת זאת, נהוג להגדיר גישה ימנית כנטיה לגזענות, כוחניות ורידוד מוחלט של כל דמות שאינה תואמת את דעותיו של יוצר הסרט.
מה ההבדל? שבעוד קל להבדיל בין שמאל ושמאל קיצוני, אין ממש הבדלה תודעתית בין ימין וימין קיצוני. מה שאנחנו מכנים "מרכז" הוא לא שמאל ולכן, מבחינות מסוימות, גרסה מרוככת של הימין הקיצוני. דהינו, ניתן להגדיר את המרכז כימין מתון ואז באמת אין סרטים ימניים אמיתיים, כי מדלגים ישר לימין הקיצוני.
אם הטענה שלך היא שממילא רובנו חושבים
שהערבים רעים ואנחנו טובים, מה שלא יהיה; ולכן צריך לעשות סרט שבאמת לוקח את התפישה הזו רחוק (משהו כמו הנוסח הקולנועי של "ברוך הגבר") כדי שהוא ייחשב "ימני" – אני חושב שאני מסכים.
קשה לי לנסח הכל בכתב
עקרונית, אנחנו מסכימים, אבל זה נושא סבוך ועופי מכדי לפרט את כל מה שאני רוצה כאן.
בקליפת אגוז: המיינסטרים האמנותי בארץ הוא בעל נטיה קלה שמאלה. מסיבה זו, סרטים כמו "הבועה" ו"הכלה הסורית" לא נתפסים כקיצוניים במיוחד. לימין הקיצוני יש תדמית הרבה יותר שלילית מאשר לשמאל הרדיקלי ולכן, יותר קשה לסווג סרט שאינו מלא שנאה ודעות קדומות כ"ימני", מאחר והמילה מיד מעוררת קונוטציות שליליות. יכול להיות שנעשים בארץ יותר סרטים ימניים ממה שנדמה, אבל הם קרובים לקונצנזוס ולכן, נמנעים מלתייג אותם כנוטים לצד של ליברמן ומרזל.
אם סרט על יגאל עמיר או ברוך גולדשטיין יהיה בעל אופי ביקורתי, יגידו שהוא אמיץ ושובר מוסכמות. אם יציג אותם כגיבורים, יגידו שהוא קיצוני. המצב דומה כשזה מגיע למחבלים פלסטינים, אלא שהצגתם כבני אדם כבר אינה נחשבת טאבו.
אני לא אמרתי ''אין סרטים ימניים אמיתיים''-
קבל תיקון\ניסוח מחדש:
אני מחפש סרט בו הגיבור הוא מתנחל המוצג באור חיובי וכך גם פועלו. הערבי יוצג כאדם הנראה כחבר אך עצם תפיסת עולמו נוגדת את המדינה היהודית.
והכי חשוב,אני רוצה שהוא יעשה ב20 שנים האחרונות משום שמאז שנות ה70 רוב הסרטים הם סרטים שמאלניים. מאוונטי פופולו ועד הבועה.
לדרוש יותר סרטים המטיפים לדו קיום ושלו זה מבורך, אבל לטעון שזו הליכה כנגד הקונסנזוס – זו כבר הטעיה של אנשים שרוצים להיות מחתרתיים למרות שהם לא.
אני לא אגיד שהתקשורת שמאלנית – כי היא לא. אבל הקולנוע? לפחות ב20 שנים האחרות הוא בהחלט כן.
שוב, אני לא בטוח
אם אפשר לקבוע באופן חד משמעי, כמו שאתה עושה, שרוב הסרטים שנעשו ב-20-30 השנים האחרונות הם "שמאלניים".
אבל נניח לרגע שהקביעה הזו נכונה, והקולנוע של העשורים האחרונים "שמאלני". מכיוון שהקונצנזוס בעשורים האלה בעיקרו לא נקבע/מבוטא ע"י הקולנוע אלא ע"י אמצעי התקשורת האחרים, ואלה, גם לדעתך, לא שמאלניים – יוצא שסרט "שמאלניים" כמו 'גן עדן עכשיו' או 'הבועה', עדיין הולכים נגד הקונצנזוס.
שוב, אני לא בטוח
אולי,
אבל לא הקונסנזוס הקולנועי. ועל זה מדובר.
גם רוב האנשים בארץ ברגע זה נוטים טיפה ימינה. די נמאס לי לחזור על עצמי, אבל התגובה של פיגווין מעליי די ממצא את דעתי.
אה, אוקיי.
אם אתה אומר שבמאי שעושה סרט שמאלני מקבל אח"כ – לצד הרבה טוקבקים נזעמים שקוראים לו בוגד וסמולן – הרבה טפיחות על השכם בברנז'ה שלו, אני מניח שאתה צודק.