מכירת האוסקר שבו זכה אורסון וולס על 'האזרח קיין' בוטלה: על פי תקנון האקדמיה, אסור למכור אוסקרים – כלומר, לא לפני שמציעים אותם למכירה בחזרה לאקדמיה, תמורת דולר אחד. עכשיו האקדמיה והבת של וולס מתכסחים. |
24.07.2003
|
יומית
מכירת האוסקר שבו זכה אורסון וולס על
'האזרח קיין' בוטלה: על פי תקנון
האקדמיה, אסור למכור אוסקרים –
כלומר, לא לפני שמציעים אותם למכירה
בחזרה לאקדמיה, תמורת דולר אחד.
עכשיו האקדמיה והבת של וולס מתכסחים.
מכירת האוסקר שבו זכה אורסון וולס על
'האזרח קיין' בוטלה: על פי תקנון
האקדמיה, אסור למכור אוסקרים –
כלומר, לא לפני שמציעים אותם למכירה
בחזרה לאקדמיה, תמורת דולר אחד.
עכשיו האקדמיה והבת של וולס מתכסחים.
שיט!
אז לי כבר לא יהיה
למה? אתה גוסס או משהו?
להיפך
אם הייתי גוסס לא היו מסדרים לי תיק-תק איזה של כבוד?
יש לי רעיון
אפשר להסוות את הפיסלון וכך האקדמיה לא תדע על המכירה. לוקחים שמלה של בארבי או מדי צבא (מתאים לו יותר להיות ג'י איי ג'ו, לא?) ומלבישים על הפסלון. וזהו, הוא מוכן למכירה.
במקרה הזה אני דווקא מסכימה עם האקדמיה.
נכון, וולס זכה באוסקר וקיבל אותו אליו כאדם פרטי. אבל האוסקר לא מייצג פרס לאדם פרטי. הוא מייצג הרבה יותר מזה.
מכירה פומבית של הפסלון היא ביזוי של מה שהוא מייצג. הרי גם נשיא ארה"ב יכול לבוא ולומר שהוא בנאדם פרטי, ולכן הוא יכול לעשות מה שבא לו. אבל הוא לא. הוא מייצג אומה, ולכן המעשים שלו נבחנים בראי הציבור.
מה גם, שבמקרה הזה הבת של וולס ממש לא בסדר – הפסלון שהיא מוכרת הוא הפסלון החלופי שקיבלה, לאחר שהודיעה כי הפסל המקורי הלך לאיבוד. זמן מה לאחר שהיא קיבלה פסלון חלופי, התברר כי נמצאה האבדה. האקדמיה דרשה – ובצדק – שתחזיר את הפסלון החלופי. היא לא החזירה, ועכשיו היא רוצה למכור אותו בגלל סכנת פשיטת רגל.
מה שאני אומרת – קודם היא עשתה big fuzz מזה שהפסלון אבד וכמה הוא יקר לה וכמה היא רוצה שיביאו לה אחד אחר, ועכשיו היא אומרת שהוא בכלל לא חשוב לה (כי היא מוכנה להפטר מכזה סמל, תמורת כמה גרושים)? אם ככה, שתיתן אותו לאקדמיה. להם הוא היה – ונשאר – חשוב.
''הוא יקר לה''
וכמה שיותר יקר, יותר טוב.
היא בפשיטת רגל.
עבור אנשים כאלה גם דולר אחד זה הרבה מאוד כסף.
יאללה, שתלך על ההצעה של האקדמיה ותגיד תודה.
שניה.
אמרת שהיא איבדה את המקורי וקיבלה חלופי ואז מצאה שוב את המקורי, אז עכשיו יש לה 2, הבנתי נכון?
אם כך, אין לאקדמיה זכות חוקית לקחת בחזרה את החלופי?
לקחת כמו...
לפרוץ לבית עם צוות ימ"מ ורובים עם פנסים כאלה למעלה, ולקחת בכח?
זו אפשרות.
אבל אני הייתי יותר בכיוון של לתבוע.
אבל עדיפה הדרך שלך, מגניבה יותר.
יותר מתאים
להתגנב על קצות האצבעות אל תוך החדר האפל, בו אלומת אור בודדת מאירה את האוסקר המונח על כן בקצה המרוחק.
להתבונן באוסקר היטב. לגרד את הזיפים.
לשלוף שקיק. להוציא ממנו חופן חול. אחרי רגע של מתח, להחליף בזריזות בין האוסקר ושקיק החול. לנשום לרווחה. להימחץ מתחת למשקולת 16 טון.
זו לא משקולת
זה מרלון ברנדו
תסריט אפשרי:
"אוי, שיט, פרצו לי לבית וגנבו לי את האוסקר!"
"על מי את עובדת! מכרת אותו לאיזה מיליונר תמהוני שמסתיר אותו במרתף שלו!"
"תוכיחו".
לא שאני מנסה לרמוז משהו, אבל לא חייבים לקבל את אישור האקדמיה לכל דבר.
בעיה:
מכירה פומבית היא, נו, פומבית. וגם אם מצליחים לארגן משהו המוני-אך-חשאי, תמיד יש סיכוי (גדול מאוד) שאיזה קנאי אחד, שהפסיד את הפסלון למישהו אחר, יבוא וילשין לאקדמיה.
ולהוכיח זו לא בעיה: קודם לא היה לה כסף לשלם חובות, עכשיו כן.
חוצמזה, אני מניחה שמי שמוכן לקנות פסלון כזה, לא מתכוון לשמור אותו בכספת אלא רוצה להציגו לראווה לכל האורחים (כלומר, הלך ה-hush hush). כי אם הם לא יקנאו – מה זה שווה?
לא חסרים מיליונרים
שקונים יצירות אמנות גנובות וכדומה לאוסף הפרטי שלהם. ועם הברדק הזה עכשיו עם האקדמיה, אני חושבת שהיא קיבלה את כל הפרסום שהיא תזדקק לו, כדי שמישהו יפנה אליה אישית.
ובנוגע ל"להוכיח" – הצחקת אותי. שום דבר שרואה חשבון טוב לא ימצא לו פתרונות בצ'יק. הלבנת כספים זה באמת לא סיפור גדול, למי שיודע איך.
לא חסרות דרכים
הדרך הפשוטה להלבין *העברת* הון (שהמקור שלו חוקי) הוא… מכירה פומבית. שתציע למכירה חליפה של אבא שלה (שקנתה אתמול בשוק הפשפשים תמורת 3 דולר), לאחר שסיכמה מראש עם קונה הפסלון על מכיר; הקונה יגיע למכירה הפומבית, יעביר לה את הסכום המסוכם (באופן פומבי וחוקי), והוא יקבל את החליפה. אח"כ היא תעביר לו את הפסלון, הרחק מאור הזרקורים. (למעשה, אם מגדירים את ההעברה הזו כמתנה, נדמה לי שזה חוקי אפילו ע"פ כללי האקדמיה… לכו תוכיחו שזו מתנה התלויה בדבר).
איזה כיף שאנשים חושבים על
מכירה בזמן שהם כותבים מחיר ואז יוצא להם מכיר.
איזה כיף שאנשים חושבים על
אוי. פאדיחה.
כמו ב'מיקי עיניים כחולות'!
(כן, ראיתי את הסרט. שידרו אותו בערוץ 2. זה תירוץ מספיק טוב, לא?)
שידור סרט בערוץ 2
זה דווקא תירוץ למה לא לראות אותו.
אבל למה שמישהו ירצה לקנות את זה?
כל הרעיון באוסקר זה להראות שזכית, אם לא קנית אותו זה קצת עצוב.
אבל למה שמישהו ירצה לקנות את זה?
לאו דווקא. נניח שאתה מעריץ שחקן מסוים. פסלון האוסקר המקורי (לא במקרה הזה, אבל בכלל) בו הוא זכה יהיה פרט מאוד חשוב באוסף שלך, לא כן?
______________________________
חופש!!! חופש!!! חופש!!! מה אני אעשה עם כל הזמן החופשי הזה עכשיו?
וואלה.
ובקשר לחופש, אל תבזבז אותו כמוני.
אבל ברצינות,
מה יש לעשות עם פסל אוסקר לא שלך?!
מה זה יתן לך?
ומעבר לזה , לקנות אוסקר של מישהו זו קצת גניבה לטעמי,בכל זאת , הבנאדם עבד קשה כדי לקבל אותו , ואתה פתאום בא מוציא כמה דולרים וקונה את זה..
זה מעליב קצת , לדעתי .
כמו שכבר אמרו כאן -
אם את מעריצה איזה שחקן, למשל קולין פארל, לא היית רוצה "להשלים את האוסף" ושיהיה לך בבית גם את פסלון האוסקר שלו, ולא רק פוסטר?
עכשיו, נכון שאנשים עובדים קשה בשביל האוסקר (בשביל כל סרט, כמעט. לא רק בשביל הפרסים), אבל זה לא שמישהו בא ומכריח אותם למכור לו את האוסקר. בעל האוסקר (או במקרה הזה: הבת שלו) מחליט למכור. לא שזה מפחית מהעלבון.
קוראים לזה אספנות.
המשמעות של זה היא לרצות שיהיו לך, ואפילו לשלם הרבה כסף על, דברים שאין לך באמת מה לעשות איתם.