שלום! באנו לבקר!

מאת
דורון פישלר
– פורסם ב 15 באוקטובר 2000Posted in: הגיגים


שלום, קוראים לי רד פיש,
ואני לא יודע שום דבר על
קולנוע.

מצד שני, אני מאוד אוהב סרטים.

טוב, אז לא דייקתי. אז אני יודע מה ההבדל בין קלוז אפ לטילט אפ ובין שפילברג להיצ'קוק, אבל לסרטים אני הולך כדי ליהנות. לא כדי שיהיה לי חומר לשיחות סלון, לא כדי לקבע את הסטטוס החברתי שלי על ידי צפייה בסרטים הנכונים, ולא כדי להרגיש חכם. אני אשמח לראות את החדש של פון טרייר או האחים כהן, אבל אני אהנה מאוד גם לראות את "משימה בלתי אפשרית 3" או כל סרט פעלולים לא מאוד אינטליגנטי אחר.

אנשים שכותבים על קולנוע בארץ, בהכללה גסה, לא הולכים לקולנוע כדי להנות. הם הולכים לקולנוע כי הם חייבים. זה המקצוע שלהם. אני לא חושב שהם נהנים מזה. אני לא חושב שהם אפילו מודעים לעובדה שיש אנשים שרואים בסרטים אמצעי בידור.

מבקרי קולנוע לא אוהבים סרטים, אבל בעיקר הם לא אוהבים סרטים לא חכמים. סרטים כאלה מעליבים את האינטליגנציה שלהם. אני לא פסיכולוג, אבל נדמה לי שאם האינטליגנציה של מבקר כלשהו – לצורך הדוגמה נקרא לו נחמן שניצקליין – נעלבת כל כך בקלות, כנראה שלא היה לה הרבה בטחון עצמי מלכתחילה. לא מענייני להתערב בבעיותיו הפרטיות של מר שניצקליין, אבל יש כאן גם בעיה ציבורית: כשאנו פשוטי העם פותחים עיתון (או אתר) כדי למצוא איזה סרט כדאי לראות היום, אנחנו מגלים כי כל אותם סרטים לא חכמים (קטגוריה זו כוללת את כל הסרטים האמריקניים שנעשו משנת 74' ואילך בתקציב של יותר מ-5 מיליון דולר, ושרוברט דה-נירו לא משתתף בהם) זוכים לציון של כוכב וחצי מתוך חמישה, ולביקורת המעמיקה: "פיכסה". איך נדע איזה פיכסה הוא סתם פיכסה, ואיזה פיכסה הוא פיכסה כיפי שמאוד נשמח לראות?

כאן היה בא הקטע שבו אני מצהיר "אנו באנו לשנות את כל זה! אנחנו ב'עין הדג' נשנה את היחס לקולנוע בישראל! שום דבר לא יהיה עוד כשהיה!" אבל בשביל מה אני צריך שיאשימו אותי ביומרנות יתר. עזבו. אתרים על קולנוע יש הרבה, עוד אחד לא ישנה את העולם. אנחנו – אני וכמה אנשים אחרים שאוהבים סרטים – בסך הכל נכתוב כאן את דעתנו, ונשתדל לא לשעמם. אל תתפסו אותי במילה, אבל יכול להיות אפילו שיהיה מספיק מעניין כדי שתרצו לקרוא את הביקורות אפילו אם אין לכם שום כוונה לראות סרט בשנה הקרובה. תשארו, יהיו צחוקים.

רק מה, תשתתפו. כאן זה אינטרנט, הכל פה אינטראקטיבי. יש כפתור "פרסם תגובה" בסוף כל ביקורת וכתבה: אני מצפה שתשתמשו בו. אם יש לכם משהו להגיד על הסרט, על הביקורת או על המבקר, תגידו.

אה, ועוד דבר: בעיה נוספת של מר שניצקליין היא שהוא אדם מאוד מתחשב בזולת. אם מר שניצקליין לא אוהב סרט כלשהו (מה שקורה לעתים תכופות, כיוון שכאמור, הוא לא אוהב סרטים), הוא יספר לקוראיו הנאמנים בדיוק כמה הוא לא נהנה. מר שניצקליין גם ישמיץ מתוך הרגל את הבמאי ואת השחקנים, יטיל ספק ביכולתם המנטלית ובגרותם הנפשית, ואז יספר לקוראיו, מתוך התחשבות, כמובן, מי היה הרוצח, כדי לחסוך להם את החוויה הלא נעימה של הצפייה בסרט, שהרי שום אדם סביר לא יילך לראות סרט כשהעלילה ידועה לו מראש. כלומר, שום אדם סביר שהולך לסרטים כדי להנות.

אנחנו ב"עין הדג" אנשים אגואיסטים. לא אכפת לנו מכם, קוראינו היקרים, בכלל. לכן, גם אם ראינו את אותו הסרט שראה מר שניצקליין מתוקף תפקידו, וגם אם ממש לא אהבנו אותו, לא נספר לכם מה קרה שם. לא בלי אזהרה מראש, בכל אופן. באתר הזה לא יופיעו ספוילרים ללא אזהרה, ועל כך אני נשבע בזנבו של חתולי.

בהזדמנות זו תרשו לי גם לתרגל את נאום האוסקר שלי ולשלוף רשימת תודות. תודה להורי שהביאוני עד הלום. תודה ללונג ג'ון שעדיין סובלת אותי על הסיוע ההומניטרי בתחומים שונים ועל ביקורת הביקורת ("This Sucks"). תודה לטל כהן על התכנות והתמיכה, לחברת "דפים" ולערן טרומר על הסיוע הטכני. תודה לכל הכותבים והכותבים-בפוטנציאל שסבלו את הנדנודים שלי (ולאלה מכם שהפסיקו לדבר איתי: זה כבר עבר לי, תחזרו). תודה למר שניצקליין על ההשראה. תודה למיצי על הלוגו. תודה למפיצי הסרטים בארץ ומתרגמיהם שמצחיקים אותנו כל פעם מחדש. תודה לבוג'י וגיא, ולפורום כולו. תודה לפורפרה ששומרת על הכסאות שלנו חמים בשבילנו. תודה מיוחדת לארנולד שוורצנגר, שאמנם לא סייע בהקמת האתר בשום צורה, אבל מצד שני גם לא הפריע, ובימינו גם זה משהו.

רד "דג אדום" פיש

תגיות: