היצור המעצבן ביותר בקולנוע:
60  |
זה שתוקע לך רגליים במשענת |
| 92 |
זה שמסביר לחברה שלו את הסרט |
182  |
ילדי ד'3 בערב כיתה |
| 30 |
"אמא, מה הוא אמר?" |
| 28 |
זה שצוחק במקומות הלא נכונים |
| 41 |
הילדות שצורחות בכל קטע מותח |
| 88 |
זה עם הסלולרי |
| 43 |
זה עם ההערות הציניות |
| 53 |
אלה שנכנסים באיחור ומקימים את כל השורה |
| 45 |
הסנובים שהכל מעצבן אותם |
מספר מצביעים: 662
מה עם האפשרות
כל הדברים?
גם אני תהיתי
היכן נמצאת האפשרות המכלילה..
או לפחות מה עם זאת שאומרת: "האלה מהשורה שלפני שמשתדלים להסתיר בכל פעם שאתה מוצא תנוחה נוחה שגם מאפשרת לך לקלוט את המסך במלואו"?
מה עם האפשרות
"ילדי ד'3 בערב כיתה" כולל את כל האפשרויות האחרות כמעט.
ודווקא מהאפשרות הזו קל מאד להימנע
ילדי ד'3 היו אופציה מובילה אצלי – קשה למצוא כוח טבע שמחרב לך את ההנאה מסרט יותר מאשר חבורת זבי חותם רעשנים ומעיקה. הם הפסידו בסופו של דבר כיוון שאני באמת לא זוכרת מתי לאחרונה נפלתי עליהם בקולנוע.
לא רוצים ילדודס? לא הולכים להצגה ראשונה במוצ"ש / אמצע השבוע, הולכים להצגה שניה / הצגת חצות ועדיף בקולנוע שהתחבורה הציבורית אליו בעייתית עד לא קיימת. זה מנפה אותם בקלות מדהימה.
באשר לשאר האפשרויות:
אבל אני עושה את זה כשהכסא לפני ריק (או לפחות מוודאת שאני לא מפריעה, נסיון של שנים).
כלומר, זו שמסבירים לה, כי אני מאלה שלא מבינים הרבה דברים הרבה פעמים.
כל עוד אני מתחברת לסגנון ההערות שלו, בכיף, שיבוא כל יום.
• רגליים במשענת? אה… זאת אני
• זה שמסביר – נו, זו שוב אני…
• "אמא מה הוא אמר?" – אין ספק שהורים שלוקחים ילדים בגיל צעיר מדי לסרטים דוברי שפה זרה ואז מתרגמים להם כל הסרט, צריכים לשלם קנס כלשהו. מצד שני, גם מהם אפשר להימנע בקלות, ע"ע כיתה ד'.
• זה שצוחק במקומות הלא נכונים – אין דבר כזה. כל עוד הוא לא עושה את זה בתדירות של דקה לאורך כל הסרט, אין לי בעיה עם אנשים שצוחקים במינונים סבירים, גם אם חוש ההומור שלהם מסונכרן אחרת. קורה.
• הילדות שצורחות – אה, זו לא אני? טוב, האמת, לא. אני שונאת סרטי אימה ולא מתה על מותחנים, ובאשר לילדות קטנות… הצגת חצות, הכי טוב, נו.
• זה עם הסלולרי – שונאת אותו, אבל חייב להיות לפחות אחד כזה בכל סרט. אני כבר כ"כ רגילה… *אנחה*. כל עוד הוא מכבה במהירות ולא עונה ומתחיל לנהל שיחה מהאולם, דיינו.
• זה עם ההערות הציניות – אסף רזון!
• הסנובים שהכל מעצבן אותם – לא פגשתי הרבה כאלה. אם אתם נתקלים בהם, כפכפו אותם גם בשמי.
• אלה שנכנסים באיחור ומקימים את כל השורה – הבחירה שלי. כבר היה דיון ארוך בנושא ביומית הרלוונטית, ושם כבר כתבתי את דעתי: אין מקומות שמורים אחרי שהסרט התחיל, מאחרים נכנסים על קצות האצבעות ומתיישבים בצד ו/או מאחור, תוך הפרעה מינימלית.
נ.ב.
לא יצא לי לכתוב תגובה בימים האחרונים, סחתיין על עדכון מסך התגובה.
אני צוחק לא במקום
רק כשהסרט לא מצחיק!
אז אני נזכר בפרקים של סיינפלד
שהיה שם המון קטעים בקולנוע.
ודווקא מהאפשרות הזו קל מאד להימנע
מעניין, גם אני חשבתי על אסף בקטע הרלוונטי…
תודה. זו עבודה קשה אבל מישהו צריך לעשות אותה.
אני זוכר במיוחד את הבכורה של "שר הטבעות – אחוות הטבעת!" שבה ישבתי עם אסטרו-נומי וינר בצד אחד, ידידה אחרת מהצד השני. משהו בסרט הזה פשוט דורש התייחסות לא-רצינית, ההערות הציניות לא הפסיקו לזרום אל שני הצדדים, ונעמי היתה תוקעת בי מרפקים (חזקים!) בבטן….
אבל אם אתם רוצים לשמוע סיפור עוד יותר מעניין – תראו את התגובה בעמוד הראשי.
– אסף
ודווקא מהאפשרות הזו קל מאד להימנע?
אם כי טרם נתקלתי בחבורת ילדים בעייתית במיוחד, האפשרות של לראות סרט בקולנוע שאין אליו תחבורה היא בעייתית, כי אז צריך למצוא מישהו עם אוטו ורישיון ולתאם איתו, שזו תמיד בעיה.
אין שום דבר יותר מעצבן
מאשר הצלצול באמצע הקטע הכי מותח/מרגש/מצחיק שמלווה ב"אמא, אני לא יכול לדבר עכשיו, אני באמצע סרט. טוב רגע, שנייה… הוא יושב לידי את רוצה לדבר איתו? טוב קחי…" וכן הלאה…
החוויה מועצמת כשהדובר לא מבין שהוא מפריע, ולא מבין מה אתה רוצה ממנו כשאתה מעיר לו (תופעה נפוצה מידי, לצערי, במקומות מהם אני מגיע…)
יש יותר מעצבן:
כשמי שיושב לידך *מטלפן* באמצע הסרט.
ואז אתה צריך להסביר לו, כי הוא דיבר ולא שם לב.
ראיתי פעם מכות על הרקע הזה
ברצינות.
ואני לא מאשימה את זה שהתחיל את האלימות (רמז, הוא לא היה זה שדיבר).
אלימות היא אף פעם לא מוצדקת
אבל במקרה הזה היא הרבה פחות לא-מוצדקת מאשר במקרים אחרים.
לרוע המזל, למרות מה שהגננת חדווה ניסתה ללמד אותנו,
יש דברים שרק אלימות יכולה לפתור. והאירוניה היא שדווקא בגן יש יותר דברים שרק אלימות תוכל לפתור, בעוד שככל שמתבגרים (מזדקנים?) הצורך פוחת והולך.
אתה לא רק צודק אלא גם
מוכיח שוב את היותך חד הבחנה עד כדי גאונות. אם כי קצת מוזר.
אלוהים מרחם על ילדי הגן – ואלה, אללה ירחמם, זקוקים לכל טיפת רחמים.
אני אתאר את כל הסצינה כדי שאפשר יהיה להבין
טלפון מצלצל.
בעל הטלפון עונה.
בעל הטלפון ממשיך לדבר.
בעל הטלפון ממשיך לדבר.
בחורה שיושבת לפניו מסתובבת וכנראה מבקשת ממנו להפסיק לדבר (דיברה בשקט – לא שמעתי מה בדיוק אמרה).
בעל הטלפון ממשיך לדבר ותוך כדי השיחה אומר משהו מאוד גס לבחורה שלפניו.
החבר של הבחורה מסתובב ומחטיף מכות.
בעל הטלפון מחזיר מכות.
החבר של הבחורה שוב מרביץ. כנראה שבעל הטלפון הגיע למסקנה שהוא פחות חזק מהשני, אז הוא סיים את השיחה, ואפשר היה לחזור לראות את הסרט.
(זה היה בכוכב הקופים, אז לא הפסדנו יותר מדי)
אם תשאלו אותי
יש את הבתי קולנוע האלו ש-א-ף אחד פשוט לא מגיע אליהם. כאילו עושים לך הקרנה פרטית – תענוג :).
אני אישית הכי שונאת את האלו שמסבירים… אם הם מפריעים בלי שום קשר לסרט עוד אפשר להתעלם, אבל כשהם מסבירים מה קורה בו…. הכי מרגיז זה שהם לא באמת מבינים ובכל זאת מסבירים. פעם הייתי ליד שניים שהתווכחו.
אוי אלוהים... הסקר הזה הוא פשוט התעללות בנו
איפה לעזאזל האפשרות "כל התשובות נכונות"?!?!
WOW יושבת בצד, לבד (כמו פולנייה טובה) כוססת ציפורניים בעצבנות ולא יודעת למה להצביע ומחכה שיציגו טענות משכנעות שיפתרו את הבעיה.
הפולנייה הטובה מצאה תשובה!
כרגע חזרתי מפיטר פן (ההתרשמות בביקורת) ומאחוריי ישבו איזה עשרה ילדים קטנים ומעצבנים שלא סתמו את הפה כל הסרט,תקעו לי רגליים בכיסא, זרקו עליי פופקורן ולאחד מהם גם צלצל הפלאפון! חוצפה שכזו!
הסנובים (היי)
האחרים הם מפגעים מעצבנים, אבל חולפים. לעומת זאת, אם תצאו עם סנוב שמתלונן על כל הפרעה, תגלו שהוא ממשיך מעבר לגבולות הסרט. מבחר אמרי שפר בסדר כרונולוגי:
כמובן).
"אויש, הישראלים האלה לא יודעים לנהוג."
"נו בטח, עם הנהלה כזו, איך נמצא חניה?"
"זהירות, ערסים." (לרוב בקול רם מן הרצוי).
"זה מאבטח זה? בקושי בדק אותי." או לחילופין, "זה מבטח זה? מה אני נראה לו מחבל?"
"למה ישראלים לא יודעים לעמוד בתור?"
"33 שקלים לכרטיס, הכל בשביל לסחוט עוד כסף."
"זה פופקורן או קלקר?"
"לא, אין לי כרטיס. אני בא לקולנוע בשביל הפוסטרים." (ב
"לא יכלו לשים תאורה קצת יותר נורמלית? עוד לא התחיל הסרט."
"תראה שאף אחד לא יקום כשנעבור."
"מה הוא מסנוור אותי עם הפנס?"
"או-הו… כמה פרסומות."
"מתי הם ילמדו כבר לסדר את הרמקולים? בחו"ל זה לא היה קורה."
לאחר הסרט:
"לא משהו, (הכנס שם במאי כאן) כבר ממש הפך לזבל. לא שמתישהו אהבתי אותו, אבל זה כבר מתחת לכל ביקורת."
"זה מאבטח זה? נתן להם להיכנס בלי בעיה."
"עוד ערסים." (בקול רם בהרבה מן הרצוי)
"עד שנצא מפה, בטח יהיה פקק."
כל עוד הסנוב שתיארת שותק בזמן הסרט - דיינו.
לעומת זאת, אם זה קורה בזמן הסרט (כמו ההפרעות שבאות מצד שאר האופציות בסקר), זה הורס את היכולת להתרכז בסרט או ליהנות ממנו.
יש לי אח כזה בבית.
החצוף אפילו העז לשבת 3 שעות (מרותק!) מול שר הטבעות (הראשון) רק כדי להתלונן שזה "סרט דפוק וארוך מידי"…
tell me about it (כה''ב)
אצלי זה יותר גרוע!
אח שלי מתעקש לראות איתי סרטי אימה בלילה, מבטיח לי שכל מה שקורה שם הוא לא אמיתי אלא רק מעשיי אדם, ואז, כשיש לו נדודי שינה, הוא בא להציק לי עד שאני מסכימה שיבוא לישון לידי. ועוד יש לו את החוצפה להגיד לחברים שלי שאני מתעללת בו בכך ש*אני* זאת שמכריחה אותו לראות סרטי אימה!
אוח, ילדים..
בטח הסנובים.
הסנובים שמתלוננים על כל דבר שיש בקולנוע. על אלו שדופקים על גב הכיסא (תסלחו לי, הברכיים שלי לא מתברגות החוצה. ניסיתי), על אלו שעונים לטלפון (אם ההורים שלכם מתקשרים בחצות בשביל לשאול איפה אתם אחרי שלא חזרתם לבית, מגיעה להם תשובה "אני בסרט, לא יכול לדבר כרגע"), זה שמסביר את הסרט (לא הבינה, המסכנה)?
מפריעים לכם? תעשו משהו למי שמפריע לכם. אל תשבו בשקט ותתלוננו אחר כך.
תעשו מה?
אז לוחשים ששש… רועם, שמפריע גם ככה. ברור שאין סיבה לקטר אחרי הסרט, ושאם הקולנוע מחורבן, פשוט לא הולכים אליו שוב. אבל לפעמים יש בעיה. עוד לא נולד הסדרן שיזרוק החוצה את כל ד' 3.
לצערי לא נולדו מספיק סדרנים
שיזרקו החוצה מישהו, אי פעם. וזה הגורם העיקרי לפריחת כל סוגי היצורים האלה.
דיברנו על זה,
כשהועלתה סוגיית המאחרים בקולנוע. היעדר חוקים ברורים ואכיפה גורמים להכל, בסופו של דבר.
מי בעד לצייד את הסדרנים בנשק חם?
למאבטחים יש אקדחים מפלסטיק, הנשק החם שיש תקציב לחמש בו את הסדרנים יהיה מקסימום פוקפורן.
לא נכון!
יש הרבה מאוד גליונות של "רב חן פלוס" (או לחילופין, בקולנועי גלובוס – "טיים אאוט אקשן") שאפשר לגלגל ולהרביץ איתם.
אבל זה לא חם...
הפוקפורן חם… טוב, צודקת, באיכות הנלוזה של בתי הקולנוע בימינו, גם הפוקפורן קר. אבל אם הוא קשה מספיק לשבור את השיניים, הוא גם יכול לרצץ גולגולת של פעוט מד3.
למה את הסדרנים?
מי בעד לצייד אותנו בנשק חם?
הרבה יותר יעיל, אם אתם שואלים אותי…
נשק חם זה מסוכן
זה יכול להרוג, ואז היורה התמים עלול לשבת בכלא. לא נעים.
אני בעד שוקר חשמלי או מזרק עם חומר הרדמה. כל דבר שיגרום לאובדן הכרה זמני.
אני מהמאחרים
לא רק לסרטים. בעקרון אני יכולה להתיישב בקצה השורה, אבל אז יבוא מאחר אחר, ינפנף מול פרצופי בכרטיס שלו ויגיד: "סליחה? לא בעיה שלי שאיחרת! אני יושב פה!" (ואז ה- "שששש" יופנה דווקא אלי, משום מה). אז אני מחליטה ללכת למקום שלי, באמצע השורה, ולעשות את החיוך הכי מתנצל ונחמד שלי, כדי לזכות במחילה. פעם ניסיתי להיות סופר- מתחשבת, ולטפס על כסאות כדי שאיזה שמנה אחת לא תצטרך לקום (ראיתי שקשה לה), ומי שצעק עלי על אותו תעלול היתה דווקא אותה שמנה כפוית טובה. אה, והיא צחקה, בכתה וצרחה בקטעים הכי מפגרים בסרט. הליכה לסרטים מוציאה ממני כמויות אדירות של שנאת אדם.
אני באמת מתנצל על השאלה המטומטמת, אבל האם עלה בדעתך
שאי-איחור לסרטים יוביל ל*פחות* שנאת אדם מצדך וכלפייך?
שווה לך לנסות. באחריות.
רגע, שאני אבין....
אתה מאחר, מתיישב במקום פנוי, ואז מישהו מאחר יותר ועוד מתלונן שהמקום שלו תפוס?
נשמע כמו קולנוע ישראלי.
כן נולד הסדרן..
אני!! אני שונא את הילדים האלה מ "ד3".. שונא!! כל יום שישי כשהם מגיעים לסרט יש את השניים הקבועים שאני מעיף אותם החוצה…
וואוו איזה סקר גדול
בהפסקה אפשר לעשיות שטויות, בסרט "בנדיטס" אני וחבר התווכחנו בהפסקה אם כשיוצאים לקנות פופקורן אפשר להשאיר דברים באולם או שהם יגנבו, והאם זה שהסרט הוא על גנבים ישפיע על זה. אחרי הסרט אמרו לנו שהצלנו אותם משעמון\ם, זה היה הדבר הכי מעניין. אבל בגדול אני די קיצוני נגד כל המפריעים. למרות שאם באמצע הסרט מישהו יצעק ש"הרוצח הוא השליח של הפיצה" זה יהיה מצחיק.
פעם נפלט לי בטעות באמצע סרט:
"השליח הוא הרוצח של הפיטה!", ואנשים די צחקו…
כי אמרת את זה עם טעות כתיב?
נ.ב
הצבעתי ל"פלאפון" בגלל שאני לא הולך לסרטים שילדי ד'3 ילכו אליהם. (פרט לאחי הדוב שנגררתי)
אז זה אומר
שלא הלכת לראות סרטים כמו שר"ה, מטריקס וכל סרט קומדיה שאיננו ישראלי?
יש גם את אלה שיושבים לא במקום שלהם
ואז הם עושים לך טובה כשהם קמים. ויש גם אלה שלא קמים ומתחילים להתחכם.
אני הצבעתי לאלה שמאחרים ומקימים את כל השורה, כי לא מספיק שהם גם מאחרים, ובכך מפריעים לכולם, הם גם מקימים את השורה, שכבר יושבת לה בנוח, ואני בגלל הגובה לא יכול להזיז רגליים, אז זה יוצא שכמעט בכל סרט שני חייבים להקים אותי.
איחרתם – שבו בשורה הראשונה!
(או אל תכנסו בכלל. בעיה שלכם.)
ילדי ד'3 בערב כיתה
בחרתי באפשרות הזאת כי היא מכילה בתוכה חלק מהאפשרויות האחרות- פלאפונים, רגליים במשענת,מסבירים את הסרט אחד לשני (ולפעמים דורשים ממך להסביר להם),ילדות צורחות…
האפשרות כוללת גם זריקת פופקורן על שאר הקהל ולכיוון המקרין.
ומה עם המקרין??
לי היה מקרה בצבא בו המקרין הערס ישב עם חבר שלו, פיצחו להם גרעינים הציקו לקהל הנשי שבאולם וצעקו סתם, ופניות שלנו (אני ואנשי היינו שליש מכל הקהל גודמאיט) לא עזרו
יום אח"כ התלוננו למשקיות תרבות, המקרין עף והחלק המעפן בהחלט הוא שלא היה מקרין חודש ואז גם לא היו סרטים בבסיס…
(אבל זה בסיס פתוח לרב החיילים..)
האפשרות הכי טראומתית שעברתי : ילדי ד'3 בערב כיתה. בחופש הגדול שנה שעברה הלכתי עם חברה לסרט בהצגה ראשונה. נכנסנו לאולם ולפנינו כל האולם מלא בילדים קטנים…. חשבנו לעצמנו "טוב נו, ילדים קטנים הם בסדר" (כנראה בגלל שאני לא פוגשת בדר"כ ילדים בגיל הזה בקולנוע).
כל הסרט סבלנו מהפרעות, צעקות, זריקת קופסאות פופקורן, והילד החכם שהיה חייב להעיר הערות חשובות כ"כ כל הסרט, וחבר מרעיו הצוחקים.
ולכן התשובה המתבקשת היא: ילדים קטנים וצעקניים.
ישנה בעיה עם הסקר הזה
והיא מתבטאת היטב בתוצאות הנוכחיות, 2-5 קולות לכל אחת מהאפשרויות ו14 לכיתה ד'3.
כל האפשרויות בסקר דיי נכונות וכל אחת לבד יכולה לקחת ערב נהדר ולהפוך אותו לתביעה על עוגמת נפש.
האפשרות הטובה ביותר היא, לדעתי, כיתה ד'3, שפחות או יותר משלבת את כל שאר האפשרויות: ילדים שבאים עם הוריהם ומבקשים הסבר, המאחרים, נודניקים שמדברים (ביניהם או בפלאפון), מתלהבות שמפחדות וזה שצוחק במקומות הלא נכונים. רק בכיתה ד'3 ניתן למצוא את כולם, ורק בסרטים של לארס פון טרייר ניתן שלא למצוא את הכיתה.
אה, אבל מה שיפה בערבי כיתה,
זה שהם לא מתקיימים בכל יום. לא אכפת לי לראות סרטים שילדי ד'3 עשויים ללכת אליהם, כי בד"כ אני הולכת לסרטים בימים ובשעות בהן ילדים קטנים לא נמצאים בקולנוע.
אם כי היתה לי טעות אחת לא מזמן – הלכתי ל'סטארסקי והאץ" ביום שישי. דווקא חשבתי שב-19:00 כולם אוכלים ארוחת ערב עם המשפחות, ולכן אהיה פטורה מנוכחותם של היצורים הקטנים, אבל הסתבר שכמה מהם בכל זאת באו. כיוון שגערות מצד הקהל לא עזרו לאורך זמן, זה נגמר בזה שמנהל המשמרות בקולנוע הגיע להרגיע אותם. זה אמנם עזר …עד הסצינה בה צילמו מאחור מישהי שפשטה את החולצה, ואז הם לא יכלו להתאפק יותר:
"תורידי! תורידי את החזיה!"
"יו! היא הורידה! וואו! שיסובב את המצלמה מקדימה! תסובב את המצלמה מקדימה! נו, שיראו אותה מקדימה!" (הצלם אכזב אותם בנקודה זו)
"שיואו! היא מורידה את התחתונים! היא מורידה גם את התחתונים! תוריד את המצלמה! תוריד אותה! תוריד! שיראו אותה מקדימה, נו!" (הצלם שוב יצא פארש, והם שקעו בדממה קצרה ומאוכזבת).
ערב כיתה של ילדי ד'3
זה באמת דבר נוראי. כאשר אני נכנס לקולנוע ויש שורה של ילדים בגיל טרום בר-מצווה, אני מבין שהלך לי הסרט.
אבל זו בעייה יחסית נדירה. משום מה, תמיד כשאני הולך לסרט יושבים מאחורי שני בני-נוער גדולים (שבמקרה הזה הם לא אני וחבריי) שיש להם איזו בדיחה צינית על כל דבר.
כמו לראות סרט בדויד עם אפשרות 'קומנטרי של ביקורת לעין-הדג שלא התקבלה'.
אני את הביקורות שלי אוהב לקרוא לפני או אחרי הסרט, ולא בזמן הסרט.
לי היה קטע של
אב שמבסביר לילדו כל דבר בסרט, ומהצעבן זה לא היה משמ סרט לילדים.
ואני מדבר על ילד די קטן, והאב כל הזמן דמבר בקול ומסביר לו,וכל דקה יוצא לקינמות אוכל לילדו
זה כזה הרס את הסרט
שכמעט חנקתי אותו
למה את האפשרות ''כל התשובות נכונות''....
הסקר הזה הוא סיפור חיי!!!
אני יכול רק להניח
שמדובר בסיפור טרנטינואי שכזה שמסופר לא בסדר הכרונולוגי הנכון. אלא אם כן היתה לך חברה לפני שהגעת לכיתה ד', אבל אחר כך עדיין שאלת את אמא שלך "מה הוא אמר?".
ילדים קטנים
היא אחת הבעיות הגדולות בקולנוע, וההסתברות שזה מה שיהרוס את ההנאה מהסרט היא גדולה יותר מאשר ההסתברות ששאר האפשרויות תתממשנה כל אחת בנפרד (כי כמו שאמרו כבר קודם, היא מכלילה את רוב האפשרויות האחרות..)
אבל זו גם האפשרות היחידה שניתן להמנע ממנה מראש,
בין אם מדובר בללכת לסרטים בימים ושעות שהילדים לא הולכים אליהם, ובין אם מגיעים לקופת הקולנוע, שומעים לאיזה סרט הם הולכים ובוחרים סרט אחר.
לעומת זאת, את אלה שתוקעים רגליים במשענת, אלה שעונים לפלאפון, מעירים או מאחרים (או שאר האפשרויות) – אותם אי אפשר לזהות מראש ולהערך בהתאם.
לא אמרתי שלא.
אבל זו קצת בעיה בשבילי (ובטח לעוד אנשים), למשל, אני לא יכולה ללכת לסרטים בשעות הבוקר, (ולא תמיד אפשר ללכת להקרנות של 12 בלילה, מה שבכלל לא קיים בקניונים בנתניה [לפחות לא מהפעמים שרציתי ללכת להקרנות מאוחרות של סרטים שרציתי לראות]). ואם אני כבר הולכת לקולנוע, זה בד"כ בגלל סרט מסוים שאני רוצה לראות, לא כי אני חולת סרטים וחייבת לראות כל סרט שיצא זה עתה לאקרנים (לא שיש בזה משהו רע), אז זה לא יהיה פיר שאשנה את דעתי ואלך לסרט אחר, או שאחזור הבייתה ואבוא בתאריך אחר.. ועוד משהו בילדים לעומת מבוגרים שמפריעים- כשמבקשים מילד שיפסיק לעשות משהו מסוים, לרוב הוא יפסיק למשך כמה זמן, ואז ימשיך שוב, וכשמבקשים ממישהו בוגר משהו- בד"כ זה מצליח יותר. (למרות שבעניין הטלפונים זה עלול להיות קצת מאוחר מדי, מפני שההפרעה כבר נעשתה).
מה שאת אומרת הוא נכון,
אבל הקרנות בוקר או הקרנות מאוחרות הן לא הפתרון היחיד. ילדים בד"כ לא הולכים לקולנוע בחבורות במשך כל השבוע, אלא כמעט תמיד זה רק להקרנות של ימי שישי. מה שמשאיר לך ימי חול, ואפילו את יום חמישי, שבד"כ הוא נוח יותר להרבה אנשים.
יום חמישי זה ענק!
איך שהגעתי לתיכון כ"כ שמחתי שעשכיו אפשר ללכת חופשי לסרטים בחמישי בערב בלי בעיות בכלל… רק שאחרי שנה בערך התחילו לי משמרות עריכה בשישי בבוקר, וכל מיני מבחני רשות במתמטיקה (כדי להעלות את המגן ליחידה שמשותפת לארבע יחידות…) וכל מיני כאלה… אבל גם ככה אני כבר לא ממש יכולה להירדם לפני 2 אז זו לא בעיה… אבל באמת שיום שישי זה הכי כיף! גם מסיבה לא ברורה זה הכי שומם אצלנו בקניון (אבל הקניון שלנו תמיד שומם…).
ואיך לדעתך אני אמורה לנחש מתי אותם ילדים בוחרים להגיע?
רוב האנשים קונים כרטיסים במקום ולא מזמינים מקומות מראש. ויש חבורות ילדים שבוחרות ללכת דווקא באמצע השבוע..
טוב, אני מניחה שזה מתדרדר קצת למקרים קיצוניים.. (או שלא?)
גם אני לא יודעת מראש מתי הילדים מתכוונים לבוא.
אני פשוט מניחה שהם עושים את זה בימי שישי, ולכן משתדלת לא ללכת לסרטים באותו יום.
תראי, אני לא מדברת על להמנע מכל ההקרנות שיש בהן ילדים באיזשהי צורה. אני משתדלת להמנע רק מהקרנות שמגיעים אליהן ילדים בחבורות של למעלה מ-5.
נשמע הגיוני. (:
ובהחלט אפשרי לנצל את ימי שישי לבילויים אחרים..
יש מקומות.
שכל החמשוש מלא, לי זכור מוצש בסינמה סיטי והיה מלא .
אני יצאתי המסרט בשעת חצות והיה כזה מפוצץ שאי אפ/שר היה להאמין לזה.
לדעתי הימים של הילדים זה שישי ושבת בבוקר וצהריים.
אלה שתוקעים רגליים במושב!
אז ככה- ילדים קטנים ומפגרים בערב כיתה יכלו להיות חתיכת מטרד, אבל זו הסיבה שכבר שנים אני לא חושבת בכלל על ללכת לסרט ברב-חן בקניון איילון… מה שאומר שעם קצת רצון וקצת יכולת די אפשר למצוא לזה פתרון.
לגבי אלה שצוחקים במקומות הלא נכונים- בדר"כ גם הם ברב-חן בקניון איילון…
לגבי המסבירים איכשהו יצא לי שתמיד אני נתקלת בהם כשאני רואה סרט בקולנוע בפעם השניה, או שקראתי את הספר או שםשוט מישהו ספיילר לי את הסרט לגמרי לפני שראיתי אותו, ואז זה דווקא די משעשע להתחיל לחשוב איך הם יגיבו לקטע מסוים בסרט כי בדר"כ התגובות שלהן מתאימות לאנשים שהיו צריכים הסבר למשך כל הסרט…
איכשהו דווקא בקושי נתקלתי בכאלה שעונים לפלאפון, וגם כזה קרה למזלי זה לא היה באיזה רגע משמעותי מדי בסרט אז עברתי על זה בלי בעיות…
בקיצור אלה שהכי מעצבנים הם אלה שתוקעים את הרגליים שלהם עמוק במושב שלי! גם הבעיה היא שבדר"כ לא מדובר באנשים גבוהים במיוחד שסובלים מזה שהם צריכים להדחק למקום פצפון שכזה, לה ערסים קטנים שפשוט נהנים להשתלט על כמה שיותר מקום, ואז גם מפחיד קצת להעיר להם. מה גם שכשיש את אחד המטרדים האחרים כמה אנשים צורחים על אותו אחד, אבל בקטע של המושב אני לגמרי לבד.
אני רוצה להפתיע אתכם, אני לא עם הרוב פה.
יש שני דברים שמעצבנים אותי:
הראשון והפחות נורא הוא האנשים שצוחקים.
הרסו לי את מאטריקס רילודד (בני _ונות מ_דיינים) צחקו כל הזמן בא לי לתת להם מכות.
השני, הוא הבנות שצורחות.
הרסו לי את "הצלצול" והלכתי באמצע.
במשפט החמישי או משהו היה "שמעת על קלטת הוידאו שכל מי שצופה בה מת?" והם צרחו וצחקו.
ואז "איזו קלטת?"
"קלטת וידאו רגילה… את מפעילה אותה…" צרחה כפולה.
אחרי רבע שעה יצאתי.
בהחלט לא נשמע נחמד...
את הצלצול ראיתי בחדר של אחי על המחשב, ועדיין היה את אפקט הפחד, וחוצמזה שהמסך היה קצת יותר קטן מזה שיש בקולנוע- נהניתי מהסרט.
כיתה ד' בערב כיתה! כיתה ד' בערב כיתה!
קרה לי מקרה כזה רק פעם אחת אבל הוא היה כ"כ נורא שאני פשוט חייבת לבחור בזה…
הלכתי לשודדי הקאריביים ומאחורי ישבו 40 צוציקים צווחניים ואני נתקעתי בדיוק לפני שני הערסים היענו מצחיקים של הכיתה, שיחה:
ערס א': "היי… חחחח לבמבה הזאת יש טעם של בוטנים!"
ערס ב': "זה כי במבה זה בוטנים יא טמבל! חחחח" (כיתה ד' מתפוצצת מצחוק)
(אנוכי נועצת מבט מאיים)
ערס א': "מה???"
אנוכי: "אתם מוכנים לשתוק?"
ערס א': "טוב סליחה?! שיואו איזה לחוצה!"
שתיקה…
ערס א': "וואי תראה איזה חתיכה זאתי!"
ערס ב': "כן!"
נאלצתי לעבור מקום…
כיתה ד' בערב כיתה! כיתה ד' בערב כיתה!
בדיוק!!
אני בחרתי באופציית הכיתה מהגיהנום בגלל הסרט הזה. זה היה נראה כפתרון ל"מה לעשות בשבת בצהריים" מה גם שהאופציות האחרות הורכבו מללכת לבקר את ההורים של מישהי שיצאתי איתה.
המסקנה העגומה שלי מההתנסות, אלימות היא פתרון.
תחי הליגלזציה של נשק חם
אני פעם *הייתי* כיתה ד' בערב כיתה
ועוד ב"ללכת שבי אחריו". טוב, נו, זה היה כיתה ז' ובעצם אותו אפקט. צחוקים בלתי פוסקים בסרט עצוב כל כך.
כש(ספויילר!) הבחור העדין שאבא שלו אוסר עליו להיות שחקן עומד ליד החלון ושוקל להתאבד, מישהו מהכיתה צעק "סופרמן!".
שנים אחר כך ראיתי את הסרט שוב, וממש התביישתי מכל האנשים שהרסנו להם את הסרט.
אני לא יודע
אם ליידי דלת אי פעם תראה שהגבתי אליה, אבל אני חייב לציין שהתגובה הזאת שלה היא הסיבה שאני גולש בעין הדג. הכתבה הזאת הייתה אולי השנייה שקראתי באתר בשלהי 2007, וברגע שראיתי את התגובה הזאת התגלגלתי על הרצפה מרוב צחוק, וידעתי שיש משהו באתר הזה שאני נורא אוהב. השאר – היסטוריה.
או, במילה אחת, פישלייק.
זה היה קשה.
מאוד התלבטתי בין הילדים מכיתה ד' לבין הבחור עם הפלאפון. שניהם מצליחים לשגע אותי כמעט באותה המידה…
אבל בעוד שאת הילדים מכיתה ד' לא ראיתי מאז… נו, מאז הפעם האחרונה שלקחתי את אחותי הקטנה (שהיא היום בכיתה ד', באופן מפתיע) לסרט, את האיש עם הפלאפון אני רואה בערך בכל הקרנה שלישית.
לא נעים להודות אבל...
בחרתי ב ד'3 בגלל ששאר האופציות די מתאימות למה שאני עושה בד"כ בקולנוע (או עשיתי….)
והסיבה היחידה שגם ד'3 לא מתאימה לי היא שהייתי ב ד'1…
אופס.
ילדי ד'' 3
כי היה לי נסיון עם זה
חשבתי לתומי אם אלך בצהריים לא יהיה הרבה אנשים, מתברר שאיזה קייטינה שלמה היתה בקולנוע ואיזה כמה קבוצות באולם שלי,כל הילדים מרעייזם מברברים, לפני הסרט הםם עומדים מעל הבמה ועושים שטויות,וצורחים כמו מפגירם, רגליים על המושבים, בסרט כל שנייה זזים מקומות,פלאפונים מצלצלים,
לדעתי ילדי ד3 מכילים את כל הדברים שברשימה.
פתרון מושלם לצרותיכם
ואו אנשים,ליבי יוצא אליכם.
תעשו מנוי לסינמטק.יש בו מסך ענק(לא כזה שמתחיל 7 מטר מרצפה וגורם לצופה להרגיש שהוא צופה במלבן קטנטן במשך שעה וחצי ולא בסרט)כסאות נוחים ומרווחים וסאונד נהדר.
אני מנויה כבר שנה,נמצאת בסינמטק פעמיים שלוש בשבוע וכבר חצי שנה שלא נתקלתי באף אחד מהמטרדים שבסקר,בקולנוע לעומת זאת,שהייתי בו פעם אחת לפני חודש כדי לראות סיפורי דגים, נתקלתי בכולםבזה אחר זה.
זה גם מאוד מגניב לשבת עם רווח של כסא מהצופים האחרים(אחד הכללים הלא כתובים של הסינמטק)ולהכנס כל פעם לסרט בלי להסתבך עם כרטיסים או אפילו בלי להראות מנוי כי כולם חמודים ומכירים אותך.
פתרון מושלם לצרותיכם
לא יודעת על איזה סינמטק את מדברת, אבל בחיפה נהוג לשים רגליים על המושבים שלפניך, לדבר כל הסרט, ובמקרה הגרוע ביותר, להיות ילד מתלהב בכתה ט' שכל הסרט צועק הערות מתחכמות עם חברים שלו וחושב שהוא נשמע חכם…
כיסאות מרווחים?
אמנם התחת שלי גדול מהממוצע, אבל ברוב הקולנועים הוא מסתדר יופי. בסינמטק (בשני האולמות) לעומת זאת, המושבים גם צרים, וגם המרווח בין השורות קצר ביותר עד כדי שחיקת הסחוסים בברכיים…
שיחקתם אותה עם הסקר הזה.
כל מה שמוציא בן אדם מהכלים.
הלכתי על פלאפון, פשוט כי בעיני זו התגלמות החוצפה הישראלית. זה עוד יותר גרוע כשהחמור שלו צלצל הפלאפון מתחיל ללחוש שהוא בסרט. אם אתה בסרט, תכבה את הטלפון לפני, אידיוט.
האם יתכן שיש כאלו שפשוט לא שמו לב שהם בסרט?
אולי הם כבר רגילים להוריד סרטים לטלפון?
לא תירוץ
לוחצים על כפתור הניתוק והצלצול מפסיק מיד (לפחות בנוקיה), ואז אפשר להשתיק את הטלפון.
חוץ מזה יש היום תמיד תזכורת לכיבוי הטלפונים לפני הסרט. (וטוב שכך, זה מזכיר לי).
אולי הבעיה הגדולה היא אני
לי, אישית, מפריע אפילו רעש לעיסות הפופקורן (אין אדם אחד שלועס בפה סגור כשלא מסתכלים עליו?), כך שבסיס האמונה שלי הוא שמשהו לא בסדר אצלי.
בכל זאת, אני שונאת שתוקעים לי רגליים בגב ולא רק בקולנוע. נכון, הברכיים של אף אחד מאיתנו לא מתברגות, אבל אם אני יכולה להסתדר (לא ג'ירפה, אבל מעל 170 ס"מ), גם ילד בגובה מטר וקרמבו יכול שלא לנעוץ את הרגליים שלו בי. בדר"כ מצטרף מישהו מאוד גבוה בשלל תנוחות מעצבנות לפני, כדי שכל הסרט אני אהיה עסוקה בהתפתלויות ושקועה באי נוחות כללית במקום בסרט…
למרות החבר'ה האלה, אני הצבעתי לפלאפונים. בעוד שאת הברכיים שהגב האומלל שלי סובל אפשר לתרץ באנטומיה אומללה מצד המציק, את הפלאפונים אי אפשר לתרץ. הם פשוט מטרד מחוצף ומעצבן. אני לא מדברת רק על אלו שמדברים (אפילו לא טורחים ללחוש, כמובן), אלא גם על שלל הפלאפונים הכוללים תאורת לילה מקיפה שנשלפים באמצע הסרט לבירור השעה ומוציאים אותי מפוקוס ומסנוורים. אם כ"כ חשוב לך לדעת מתי הסרט נגמר, יכולת לברר את משכו! למה אני צריכה לסבול? הסרט משעמם אותך? הזמן לא עובר? אתה יכול פשוט לקום ולצאת! אוווף!
הפלאפונים המצלצלים, המדברים והמאירים הרסו לי לגמרי את "הצלצול" (כן…) שהיה לו פוטנציאל לא רע להצליח להפחיד אותי אלמלא הם (ובשביל זה שילמתי). למרות ששם היה אפקט חזק גם מצד המסבירים (שכמובן היו מטומטמים גמורים).
דווקא הילדים הם בעיה פחות חמורה מבחינתי, כי אני הולכת בדר"כ להקרנות שהם לא הולכים אליהן (סרט שרץ כבר הרבה זמן, קולנועים רחוקים, שעות וימים פחות פופולאריים, סרטי "איכות").
אולי הייתי צריכה להצביע לסנובים, אלמלא הייתי אחת כזו (למעשה יותר קוטרית מסנובית), אולי הכל היה פחות מפריע לי.
מה שמזכיר לי
ששללתם את האפשרות- "הג'ירפות שמתיישבים מולך". בתור אחת מאותגרת אנכית, הייתי מצביעה לזה.
כיום יש מעט מאוד קולנועים
נטולי-שיפוע-עד-כדי-הסתרה. וחוצמזה, כל עוד הכסאות נוחים, רוב האנשים (גם הגבוהים) נוטים לשקוע במושב עד שהם כבר לא מפריעים יותר. ואם הם עדיין מפריעים, מאוד פשוט לעבור מקום ולפתור את הבעיה (בניגוד לנסיון להעיר לזה עם הפלאפון/כל אחד מהאחרים, תוך הסתכנות שזה ערס שיביא לך מכות).
בקולנוע בחורב
היית פעם? הכיסאות שם ממש במישור.
והמסך גבוה באופן פרופורציוני.
גבוה מספיק לשבור את הצוואר, נכון.
שלא להזכיר את הזווית הבלתי אפשרית של הכסאות.
או לפחות, ככה זה באחד האולמות הקטנים (אולם 2 כמדומני. זוית שקטנה מ-90 מעלות בין המושב לגב הכסא). ובאמת, החברים שלי כבר יודעים כמה קשה לגרור אותי לסרט שמציג בחורב. על הרבה סרטים ויתרתי רק בגלל הקולנוע הנלוז הזה.
הייתי בהצגה בבית צבי לפני שנה בערך,
והביאו לשם איזה כיתת בית ספר, שלא ממש הבינה מה לה ולשייקספיר. זו שישבה לידי השקיטה את הפלאפון, אבל ברגע שכבו האורות פצחה במשלוח הודות SMS נרגשות לחברותיה. אם נתעלם לרגע מהאור שהשטות מפיצה, אתם מכירים את הרעש שעושים המקשים? נעצתי בה את המבט הכי מפחיד שלי, ואמרתי לה שזה לא עומד לקרות, ושתירגע. כך חצי הצגה יכולתי להתרכז באיתי טיראן בשקט ושלווה, ובהפסקה בכל מקרה כל בני התשחורת הלכו, והיה שקט בחצי השני.
מה! אי אפשר הכל.....??
היה קשה לי לבחור, אבל עשיתי את הבחירה והלכתי על המעצבנות שצורחות מכל קטע.
הבטחתי לעצמי בפעם הבאה…. ססקקה לפנים!!
משהו מעצבן
לא הזכרתם כאן את הסדרנים עצמם. הם מפגע נוראי, מפריעים ומנדנדים ועושים עבודה גרועה!
בשבוע שעבר הייתי ב"רוק בבית הספר" (במילה אחת – "אכזבה") ובסוף רואים את בלאק והילדים עושים ג'אם על רקע הכתוביות.
הסדרן החליט להדליק את האור.
הם לא יודעים שסרט רואים בחושך, ולא באור? בקיצור, לפני שאני אתחמם שוב ואפצח בשורת קללות על הקולנוע בעזריאלי –
סדרנים צריך להרוג. אומה, אם את קוראת – בדרך לביל… את יודעת.
הסדרן הדליק את האור?
אני חושב שבדרך כלל לא הסדרנים הם אלה שמחליטים מתי להדליק את האור אלא הכל-יודע שבחדר המקרין. אבל בכל מקרה, זה שמדליקים את האור לפני סוף הסרט זה באמת מטרד, אבל זה כבר יותר בעניין הכללי של "הדבר שהכי מעצבן אותך בבתי הקולנוע" (היה לנו כבר סקר כזה, או שניים) ולא קשור לסקר הזה שעוסק בזנים מעצבנים של קהל.
תגובת המקרין
לפי ה"חוקים"- צריך להדליק את האור כשמתחילות הכתוביות בסוף, גם אם יש עוד חלק מהסרט כמו ברוק בבית הספר..
ומה בנוגע לסצינה האחרונה?
למשל, סצינה מסויימת בסופו של X2, שפעמיים לא זכיתי לראות כמו שצריך כי מישהו בהנהלה חשב שהגיע הזמן שאסתלק כבר והדליק את האור?
ומה בנוגע לסצינה האחרונה?
אין לי מושג על מה אתה מדבר כי אני לא יודע לאיזה קטע אתה מתכוון… אבל לפי כלל- ברגע שכתוב "עברית: *****" או כל דבר אחר שמעיד על סיום הסרט, האורות נדלקים אוטומטית (מין פס מתכתי על הסרט עצמו שלפיו האורות נדלקים)
זו סצינה בסוף הסרט
אחרי שכל העלילה כבר נגמרת. היא כוללת בעיקר צילום של הרבה מים אבל אם מסתכלים טוב ולא מדליקים את האור באמצע, זוכים לראות רמז לסרט הבא.
יכול להיות שכבר היה כתוב "עברית" וכל זה, אבל העובדה היא שהאורות נדלקו לפני הזמן.
אני גיליתי את הסוף רק פה בביקורת בגללם
דרך אגב, שופל זו היא, לא הוא
מתי טענתי אחרת?
סליחה. לא אתה. firefds.
דרך אגב, ולנסיה היא בת.
נו, כנראה שלא סתם נאמר
שכל הפוסל במומו הוא פוסל (או במקרה שלי – פוסלת).
שאני אבין..
זה קטע כזה של הוצאה מהארון פה ?
אאוטינג היסטרי בעין הדג
לקרוא ולא להאמין.
בהחלט זה עם הרגליים במשענת
למרות שממש רציתי להצביע לילדים הנוראיים של ד'3 (למה יש לי הרגשה שאלה תמיד אותם ילדים…) הלכתי על ההוא מאחורה שמתעקש לעשות לך מסאז' למרות שלא ממש ביקשת ממנו לעשות את זה.
ואני לא מבינה מה הבעי'ה עם זה עם ההערות הציניות…*אמוטיקן שורק כמו שיש במסך המפוצל*
(:
זה עם ההערות הציניות זה מעצבן?
אחת הדברים העיקריים שמצילים סרט משעמם או גרוע זה אלה עם ההערות הציניות.
מה מעצבן בזה?
לא ראית אף פעם סרט איתי, אני מניח.
וטוב שכך.
אני דווקא ראיתי סרט או שניים אתך.
היו הערות מעצבנות שלך? או שאולי גמני הייתי עסוק בלספק כמה בעצמי עד שלא שמתי לב.
אולי בסרט גרוע,
אבל מה בנוגע לסרטים בדיוניים טובים, כשאותו בעל ההערות הציניות מתקשה להשעות את חוסר האמונה (לסספנד?) ומתחיל לזרוק הערה צינית בכל קטע שלא נראה מציאותי?
מפה זה כבר מתחיל ממש לעצבן…
האמא המסבירה...
זה אולי לא קרה לי יותר מדי פעמים (למעשה ממש מעט פעמים), אבל זה בהחלט הדבר המעצבן ביותר שנתקלתי בו.
מה עם הזקן השואל
הייתי פעם אחת בהצגה יומית בקולנוע פאר. חשבתי לעצמי, צהריים, לא יבואו אנשים – בטח לא כאלה בכיתה ד-3 שעונים על כל אפשרויות העיצבון – נוכל לראות סרט בשקט.
אבוי לי, נדפקתי בגדול. הגיעו כיתה ד-3 מחזור 1937. כל הישישים באזור שמקבלים הנחת פנסיונר הגיעו להקרנה הכביכול שקטה שלי ולכולם בעיית שמיעה קשה, חוץ משניים שלושה שכבר לא שמעו כלום.
כמובן שאין לי דבר נגד זקנים הסובלים מחרשות קלה או כבדה, כמה מקרובי משפחתי הזקנים ביותר הם כאלו, אבל למה הם צריכים גם לדבר? כל הסרט ("הרחק מגן עדן") הם צעקו אחד לשני: "בעלה לא אוהב אותה", "לאיזה מועדון הוא הולך?" ו"בגלל שבעלה הוא הומו היא תהיה עם הכושי".
והחלק הכי גרוע – הם בכלל לא שומעים את לחישות השששש… העצבניות שלי ולא רואים את מבטי הזעם. זה לא משפיע עליהם בכלל. זאת הייתה ההקרנה הכי גרועה שהייתי בה בשנים האחרונות. תודה לאל שהישישים בהקרנה ההיא לא למדו להפעיל פלאפון.
או שהם למדו
אבל לא שמעו אותו מצלצל.
מה עם הזקן השואל
וי לגמרי. לא כזה שכיח, אבל קורה.
זה כמו הספתות בדבר הזה של ג'ון קליז, איך לעצבן אנשים או משו.
אני חושבת שזה קרה לי פעמיים, פעם אחת כשראיתי "קוקושקה" בפסיטיבל י-ם, אז הזקנים היו רוסים בנוסף לכל, ואני הייתי צריכה להאזין לאחד מהם מברבר ברוסית דברים על המלחמה. לא דברים חכמים ונכונים כיאה לסבושים (והרי ידוע שסבושים מייצרים רק בצלמם ובדמותם של גנדלף, דמבלדור ושות'), סתם ברבורים ממש לאט. פעם נוספת הייתה כשראיתי את "לתפוס את הפרידמנים", שזה גם היה בבית ציוני אמריקה, שזה חרא כשלעצמו, וגם הספתות לפני העירו הערות נהדרות שחבל ששכחתי.
כשראיתי 'אכזריות בלתי נסבלת' נתקעתי עם חבורת סבתות.
הם דווקא לא צחקקו אחת עם השניה כמצופה, אבל מידי פעם הם הסתובבו אליי ואמרו לי "דברים כאלו לא קוראים במציאות. זה רק סרט, אתה יודע". אחרי שלוש פעמים, זה כבר הפך למטרד. זאת אומרת, אני יודע שהם רק רצו להגן על נפשי הרכה, אבל נראה לי שבאיזשהו שלב הם היו צריכות להבין את הרמז ולהרפות. מזל שלא ראיתי איתם סרט של טרנטינו.
הזקן השואל!!
לצערי, אני מכיר את הנושא מקרוב.. אחד מה"קבועים" שמגיע לקולנוע שאני עובד בו די סנילי.. יום אחד הוא הגיע לראות את קולד מאונטן ובסוף הסרט נזכר לשאול אותי על איזו מלחמה מדובר בידיוק והוסיף שזה סרט יפה.. כעבור שבועיים הוא מגיע שוב, ועוד פעם נכנס לראות קולד מאונטן. בסיום הסרט הוא יוצא ושואל אותי על איזו מלחמה מדובר ושזה סרט לא מובן ודפוק… GO FIGURE
הזקן שממשיך לשאול
לא מזמן הלכתי לסרט עם סוג זקנים והאישה הסבירה לגבר:
הוא מת עכשיו!
מה?!
הוא מת!
הוא אוכל?
לא! הוא מת!
מה?
הוא מת!
מה יש לארוחת ערב?
וזה המשיך כל חצי הסרט עד שהם נירדמו בהפסקה
הזקן שממשיך לשאול
אתה בטוח שלא מצאת את עצמך בתוך מערכון מפורסם של "החמישיה הקאמרית"1?. כי זה נשמע מאד כאילו עברת חוויה בנוסח "אזור הדמדומים"…
– אסף
שכחתם אופציה חשובה לקראת הקיץ
זה שלא שם דיאודורנט :)))
בבתי קולנוע בארץ? בקיץ???
והשילוב הקטלני מכולם
ילדי ד'3 (או ח'4) שבאו לראות חתונה מאוחרת בגלל סצנת הסקס. היו לי סיוטים שבועות
חחחח איזה צחוקים
אני מאוד אוהב סרטים, אבל יוצא לי בזמן האחרון לקחת בדיוידי וכמעט לא ללכת בכלל לקולנוע, ומכל התגובות הרבות שאני רואה פה לא נראה לי שאני גם אלך בזמן הקרוב
פרופורציות
האם התופעות הללו קורות לכם בכל פעם שאתם בקולנוע? ברוב הפעמים?
ההרגשה שלי היא שממהרים שלשפוט את "הישראלים", ושלמרות שהתופעות בהחלט קיימות, הן פחות נפוצות מהרושם שמתקבל פה. אני חושב אותו דבר על הישראלים שמטיילים בחו"ל – נכון שיש תופעות מזעזעות, אבל בסך הכל, ההרגשה שלי היא שהישראלי הממוצע מתנהג למופת.
ברוב המקרים שצילצל פלאפון בהצגה/סרט שהייתי בהם (וזה מיעוט הפעמים), בעל הפלאפון כיבה את המכשיר וניסה לקבור את עצמו תוך עשיית קולות של שטיח – שוכחים – קורה.
כשהתופעות הללו כן קורות, הכי מעצבנים אותי הפרשנים, במיוחד אלו (הזן הנפוץ) שלא הבינו כלום בעצמם.
את צודקת...
הדברים האלה לא קורים *כל* פעם שהולכים לקולנוע ולא כולם מטומטמים וממשיכים לדבר. אבל כשקורה (וקורה…) זה מרגיז כמו אני לא יודעת מה! יכול להיות שהגזמנו באובר-קריקטורציה (אני לא!) אבל טוב נו… להגזים זה מה שאנחנו עושים הכי טוב… תתבדרי לך!
מי הזכיר ישראלים?
גם אני לא סובל כשמתלוננים על "הישראלים" כאילו רק אצלנו דברים כאלה יכולים לקרות. כל הזנים המתוארים למעלה קיימים בכל מקום בעולם, אני בטוח – בשכיחות גבוהה יותר או פחות.
ולא, אני לא נתקל בהם ב*כל* פעם שאני הולך לקולנוע, תודה לאל. אבל זה בין השאר בגלל שאני הולך לקולנוע בשעות "לא שגרתיות". רחמנות על אנשים שהולכים לקולנוע בשעות כן שגרתיות, כלומר, בשישי בערב. אני לא חושב שיש להם סיכוי להתחמק מכל התופעות האלה.
זה מאד קל להגיד
אני לא הולך בשעות המקובלות אבל יש אנישם שאלה השעות היחידות שהם יכולים ללכת.
ואלה שגרים לא במרכ ובמקום נידח ותקועים עם בית קולנוע אחד אין לו הרבה אפשרויות.
ולכן אמרתי: רחמנות.
אם כי מה הקשר בין מקום המגורים לשעות ההקרנה אני לא מבין. בית הקולנוע האחד הזה לא מקרין סרטים בימי רביעי?
ולכן אמרתי: רחמנות.
כןף אבל לא יודע מה אתך, אבל רוב האנשים עובדים ביום רביעי וזמנם הפנוי הוא חמשוש,
ואם הם היו גרים במרכז הארץ,
הם לא היו עובדים ביום רביעי?
כן ולא
כן, זה קורה לי ברוב הפעמים שאני הולכת להקרנות "רגילות" (שעות סבירות בימים סבירים, סרטים מצליחים ויחסית חדשים).
לא, אני לא חושבת שזה "ישראלי", אחרת לא היו על זה בדיחות גם בסרטים וסדרות אמריקאיים, לא?
הילדות הצרחניות
גם כי הן לא חייבות להיות מכיתה ד' דווקא (כלומר, הן יכולות גם מכיתה ח' או ט') וגם כי 99 אחוז מהפעמים הן עושות את זה בכוונה: הווה אומר, נכנסות לאולם ומבצעות פשע הפרעתי בכוונה תחילה ובזדון, תוך כדי שאיפת סיפוק מהעובדה שאסור לסדרן לעשות להן כלום "כי הן רק ילדות והסרט פשוט מפחיד אותן" (ציטוט ששמעתי מפיה של אחת המנוולות הנ"ל, שאגב הופיעה באותו סרט פעמיים (לפחות) עם חבורתה וצרחה באותם קטעים שוב רק כדי להרוס לכולם.
הכיתה המעופפת מקום שני אצלי.
מה הקטע שלכם מילדים אתה בעצם אומרים שילדים הם יצורים מעצבנים שרק קיימים כדי להפריע לצופים רציניים(כמוכם)אז תתפלאו אני ילד ואני לא כזה מעצבן כמו שאתם מתארים אותנו,פעם אחת תנסו לחשוב שילדים בערבי כיתה לא מעצבנים והם רוצים להינות מהסרט בדיוק כמוכם.
הבעיה היא לא ילדים
בנפרד הם יכולים להיות שקטים, צייתנים ומאוד אינטליגנטים. אבל כשהם בחבורה אז מתחילות הצעקות והפופקורן והמריבות בין השקטים והאינטליגנטים לבין אלה שפחות (הרבה פחות).
לא כולם
אבל תמיד יש את הילדים הקטנים יותר ממך שמעצבנים יותר ויש הרבה ילדים לא מעצבנים כמוני למשל
אז כנראה שאתה ילד אינטיליגנטי במיוחד
אבל רוב הילדים שהולכים לערבי כיתה הם כאלה… ויכול להיות שיש בין ה40 אדיוטים גם חמודים ושקטים אבל רובם כאלה…
לא סביר שתבוא חבורה של ילדים שקטים ומחונכים לסרט...
וגם אי אפשר לקרוא לזה ערב כיתה, אלה "מפגש מועדון השחמט".
לא כולם
בת כמה את?
בת כמה?
יש אישה שקוראת לעצמה בוב?
אני?
אני בת 14…
אני לא ממש נחשבת ילדה אם אני לא טועה… ואני גם לא אוהבת ילדים… את רובם לא לפחות…
אלו שמתלהבים שהם באו עם חברות
סרט פעולה עם ג'וני קייג, לא איזה הגיג פילוסופי פוסט-מודרני מבית היוצר של איזה במאי דני…
ישר התחיל לדבר על הסרט, הוא מסביר לה איך החיילים של ארה"ב הם קשוחים "בואי האמריקיאם האלו קשוחים, אבל אני מזיין לקייג' הזה את הצורה, סתם שחקן מתלהב", אחרי זה כשהוא נשלח לבית-הסוהר הוא אומר "זה שרירים זה?", מעלה את שרוולו וחושף זרוע שהיקפה הוא בערך מחצית מהיקף זרועי.
כך זה המשיך במשך סרט שלם, כשהתלהבות העצמית שלו מלווה את כל הסרט במעין "רצועת הצופה הישראלי", אבל מכיוון שזה היה סרט בינוני לא היה אכפת-לי שהוא ליווה את הסרט, לפחות היה לי על מה לצחוק לאורך הסרט.
(הסרט הוא "קון איר" עם ניקולס)
זכרונות מMK
ניקולס קיי'ג, לא ג'וני קייג' ^_^
לי היתה חסרה האפשרות
ילדות ח4 שדנות על הסרט בפלאפון ובניהן וגם עם כמה חברים בשורות אחרות.
-האשף הדגול
והנה סיפור מדהים על נקמה במקרים כאלה...
גיליתי פעם את הסיפור הזה ברשת USENET. מאז הוא מסתובב איתי הרבה שנים ומחכה לרגע הנכון, שאולי הגיע עכשיו.
—
והנה סיפור מדהים על נקמה במקרים כאלה...
נזכרתי שגם אני פעם בצעירותי (הייתי כבן 18 אני חושב) פשוט השתקתי שתי בנות קצת יותר מבוגרות ממני בקללה שהיום לא נראה לי שהייתי מעיז להוציא מהפה בכלל…
הן היו בהלם, כי זה באמת היה חריף מאוד, אבל אחרי חצי סרט של דיבור מעצבן, הן באמת שתקו!
מה עם האפשרות של:
'החבר והחברה מכיתה ט' שמתמזמזים כל הסרט תוך כדי אנחות מזוייפות ולחשושים מעצבנים'? כשהייתי בהקרנה של הארי פוטר השני והייתי בהצגת חצות ישבו לפני בן ובת בגיל שלי (אז כיתה ט') ופשוט התחילו להתמזמז כל הסרט. וכשאני אומר להתמזמז אני לא אומר להתנשק. אני מתכוון לשליחת ידיים, אני מתכוון לנישוקים במקומות מוצנעים (לא איפה שאתם חושבים. טיפה למעלה.) אני מתכוון שהבחורה מתיישבת עליו פתאום סתם ככה באמצע הסרט ומתחילה להשמיע אנחות מוזרות. ועוד מה שמעצבן שהייתי עם האחים הקטנים שלי והם ישבו שורה לפניי ככה שראיתי הכל וכל שאר האולם ראה! אין ספק שזה מה שיכול להרוס לך סרט ילדים.
בזה עוד לא נתקלתי
אבל אני חושב שבמקרה הזה צריך לערב את הסדרנים, במיוחד כשזה סרט המיועד לילדים.
אף פעם לא נתקלתי בכאלה
לא בכזו קיצוניות בכל אופן. ראיתי כמה שניצלו את החושך כדי להתנשק, אבל רק לרגע ואז חזרו להחזיק ידיים (אני חושב, לא ראיתי את הידיים שלהם). אתה בטוח שהלכתם לקולנוע הנכון?
הילדים של היום...
כיתה ט', אתה אומר? לעזאזל, אצלנו כולם היו חנונים בכיתה ט'.
כולם? אתה לא קצת משליך מעצמך על אחרים?
הכל מעצבן אבל לטלפונים הניידים יש ערך מוסף
במבט ראשון חשבתי שיהיה מאד קשה לבחור את האופציה המעצבנת ביותר (חוץ מהברכיים בגב — בתור אדם שגובהו מעל מטר וחצי, נתקלתי בבתי קולנוע בהם הייתי צריך לבחור בין תקיעת רגליים בגב שמולי לקטיעה באזור הירך. אני לא אגלה מה בחירתי, רק ארמוז שבקיץ אני משתמש בסנדלים).
אחרי מחשבה הגעתי למסקנה שהמדברים בטלפונים מעצבנים אותי יותר מכולם. אנשים שמדברים/מסבירים/צועקים בפחד וכד' עושים זאת כחלק מהחוויה (שלהם) בקולנוע. אני לא אוהב את זה אבל זה מעצבן רק בגלל ההפרעה עצמה.
אנשים שמדברים בטלפון בזמן הסרט למעשה אומרים: "יש לי דברים חשובים יותר מהסרט ואני מתכוון לעסוק בהם כרגע, גם אם זה מפריע לאחרים". זה מעצבן בגלל הרעש ובגלל חוסר ההתחשבות.
ולסיום אנקדוטה מעולם התיאטרון (שסיפרתי אותה בעבר, אבל זה מקום הולם): במהלך ההצגה 'מראה מעל הגשר', לצופה בשורה מעליי הייתה החוצפה לצלצל לחברה שלה (לפחות צלצול הטלפון שלה נחסך מאיתנו) ובין השאר היא אמרה: "אני עכשיו בהצגה Mar'a מעל הגשר"[1]. זה כל כך הצחיק אותי שסלחתי לה על חוסר ההתחשבות.
[1] למי שלא יודע, שם ההצגה הוא Mar'e מעל הגשר. הייתי מצפה שאחרי חצי הצגה אנשים יקלטו שלא מדובר בהצגה בה יש אדם עם מראה שעומד על גשר ומסנוור אחרים.
ומה עם אנשים ששרים?
כמו האיש ההוא שישב מאחורי במולאן רוז' והתעקש לשיר את כל השירים, בקול רם ובזיופים נוראיים… לפחות הוא נהנה.
ומה עם אנשים שרוקדים באולמות?
המאחרים המאחרים המאחרים!
סליחה כולם על שאני מעיז לחלוק עליכם, אבל מה לעשות, לילדים יש בדיוק אותה זכות לבוא לקולנוע כמוכם, גם בקבוצות. אם זה לא מתאים לכם, תבואו מתי שהם לא באים, כמו שצויין למעלה. אם הם מפריעים אגב, פשוט תעירו להם ותאיימו עליהם, זה פועל יופי…
בכל מקרה, מוזר שמעטים בחרו באופציית המאחרים. זה לא שאני מגיע לכל סרט לפני סוף הפרסומות (מבחינתי עד תחילת הסרט עצמו אין בעיה), אבל אם אני מאחר, אני פשוט מתיישב במקום הכי טוב שניתן להגיע אליו מבלי להפריע לאנשים.
בנאדם, איחרת? סבבה. אבל למה להדחק עד לשני המושבים האחרונים שהכרטיסן הקצה לך? שב בשורה הראשונה מצידי, חצוף! תשפר בהפסקה.
ודבר נוסף, תטעו אותי אם אני צודק, באתר זה סיפר מישהו שקיבל כרטיס נוסף לסרט לאחר שהופרע לכל אורך הסרט והדבר לא טופל כיאות ע"י הסדרן.
לכל המצביעים.
אני הוא הטיפוס עם ההערות הציניות שכל דבר מעצבן אותו.
נא לא לסקול אותי באבנים.
נראה שרוב המצביעים הם הסנובים שכל דבר מעצבן אותם,
כך שלא נוכל לסקול אותך עד שלא תגיד "יהווה"
אהההה! הוא אמר יהווה!!
איייי! מאיפה האבן הזו?!
אז מה, עכשיו יסקלו את כל מי שיאמר ''יהווה''?
אאוץ'.
כן, זה קטע כזה מThe Life of Brian
סרט ענק(כרגיל) של מונטי פייטון..
אף אחד לא סוקל אף אחד!
אלא אם כן אני שורק במשרוקית הזו, גם אם *כן* יגידו יהווה…
*בום!*
לכל מי שהצביע ''זה שצוחק במקומות
הלא נכונים" שיידע שהוא עצמו צוחק במקומות הלא נכונים, וזה נובע מאי הבנה בסיסית של התסריט וכוונתו, והוא צריך לעמוד בפינה ולהתבייש.
ברור?
ברור.
וואלה, אני עם הרוב?!?
הקיצר,
הדבר הכי מעצבן שקורה זה ילדי ד'3 בערב כיתה. כאילו, אם רק היה ניתן למלוק את ראשם ולצאת מזה נקי… צריך לתת פרס נובל למי שיעשה את זה…
אני לא מבין כמה דברים...
2 אם הבנתי נכון אז למה אי אפשר להגיד כל הדברים ביחד וזהו?
כי:
זה שתוקע את הרגלים במשענת: גם ילדי כיתה ד עושים את זה.
זה שמסביר לחברה שלו את הסרט: אותו סיפור אם ילדי כיתה ד.
אמא, מה הוא אמר?: הוא לא איתם אבל הוא תמיד אי שם כמה שורות מתחת.
זה שצוחק במקומות הלא נכונים: תמיד יש אחד כזה בקבוצה.
הילדות שצורחות בכל קטע מותח: ב4 מילים: יש בנות יש חרשות.
זה עם הסלולרי: כיום אין שום ילד בלי סולולרי, אז גם אם יש בנות צורחות אז את המחזמר הזה לא תשכחו.
זה עם ההערות הציניות: גם אם אין בנות בכיתה הזאת, והבנים לא אוהבים פלפונים, אז תמיד יהיה בן ציני.
אלה שנכנסים באיחור: לפי כל הפעמים שהייתי עם כיתות ד/ה/ג הם תמיד נכנסו באיחור.
אז למה לא להגיד כל הדברים ביחד?
כי הרעיון בסקר זה לבחור משהו אחד
שהכי הכי מעצבן, ולא להגיד שבעצם הכל מעצבן אותך.
מה עם פטריוטיות?
אולי לקראת יום העצמאות תעשו סקר לגבי הישראלי הטוב ביותר?
מעודי לא הבנתי
מדוע אנשים טורחים להפגין פטריוטיות -דווקא- ביום העצמאות.
התיאוריה הטובה ביותר שהעלתי היתה ש"ביום העצמאות כולם עושים את זה", אז אנשים לא מתביישים להפגין רגשות נאצלים, שהם לא מעיזים להביע בימים אחרים, מפחד תגובת הסביבה.
אה, נראה לי כן הבנתי למה אנשים מראים פטריוטיות דווקא ביום העצמאות. אתם רשאים להתעלם.
ביום העצמאות לא מפגינים פטריוטיות.
עד כמה שזה עגום, ביום העצמאות מראים רק יכולת נפנוף מעל המנגל (ואת 'הלהקה' ו'גבעת חלפון').
הטוב ביותר בכל הזמנים?
בשנה האחרונה? בעשור האחרון?
או אולי הסרט הישראלי הטוב ביותר מבין אלה שמשדרים בכל יום עצמאות? בעצם רגע, *זה* רעיון!
הישראלי הטוב ביותר
לא בבחינת סרט, וגם לא בבחינת בן אדם, אלא בבחינת תופעה ישראלית. כמובן ש
יזכה, אבל מתמודדים אחרים, כמו סינמה סיטי, אידיוטומט ואפילו "עין הדג" בתור טפיחה עצמית על השכם, יתנו פייט.
צרפתית? בסקנדינביה?
אתה באמת מוכן
לחכות עכשיו חודשיים לתשובה?
במוצ"ש הבא מתארגנת הפגנה בכיכר של "תשובה עכשיו", עם שידור חי לסקנדינביה + דיבוב לנורווגית ולצרפתית.
הוא צודק.
סקנדינביה היא חצי אי שמכיל את נורבגיה ושבדיה (באופן כללי גם את דנמרק) ובאף אחת מהארצות הללו השפה הרשמית אינה צרפתית.
ופינלנד
בצרפת, חפש בלוחות בתי קולנוע את הכיתוב vo ליד הסרט.
vo= version original, כלומר ללא דיבוב.
בגרנובל, עיר בינונית בגודלה, היו שני בתי קולנוע שהתמחו בהצגת סרטי vo. החסרון העיקרי (חוץ מזה שהאולמות היו קצת מצ'וקמקים), הייתה העובדה שהיה קשה לצפות מראש מתי יגיע סרט ספציפי בגירסה הזו- לפעמים גרסת ה- vo הגיעה הרבה לפני הגירסה המדובבת בקולנועים הרגילים, ולפעמים הרבה אחרי.
לא, זאת טעות נפוצה.
פינלנד אמנם נמצאת בחצי האי אבל היא לא חלק מסקנדינביה. תסמוך על הלקסיקון כרטא שלי:)
מה דעתכם על זה:
ילדים מ-ד3 שמאחרים ומקימים את כל השורה (למרות שהם תופסים שורה שלמה), שמביאים את האימהות שלהם בשביל לשאול אותם מה קורה בסרט, ומיד אחר כך להסביר לחברות שלהם (חוץ מכמה שמדברים בפאלפון והחכם עם ההערות הציניות, כמובן). עכשיו הקבוצה מתחלקת לשתים: אלו שצוחקים כל שניה בגלל נושא לא ברור, ואלו שצורחים כל שניה בשביל הכיף, בגלל האימה, או סתם כי בא להם. במשך כל הסרט הם תוקעים רגליים במשענת לכל הקהל, ולאחריו הם מנסים לרדת על כל פרט קטן בסרט (בקולי קולות), למרות שהם לא הבינו כלום.
אם לא שכחתי שום דבר, זהו יום טיפיקלי באולם קולנוע.
קשור במשהו לסקר:
שמתי לב שעל הכרטיסים של הסינמה סיטי כתוב שהמקומות ישמרו עד 15 דקות מתחילת הסרט. שתי שאלות:
תחילת הסרט ממש, או הרגע בו כבים האורות ומתחילים הבקרובים? שאלה שנייה: למישהו יש מושג אם זה נאכף?
נדמה לי שבסינמה סיטי
לא מפרסמים את שעת ההתחלה של הסרט (בניגוד, כאמור, לשעת כיבוי האורות והתחלת הטריילרים), ולכן אני מנחש שמדובר ב-15 דקות לפני רגע כיבוי האורות.
באשר לשאלה השניה, אני די בטוח שבכל שלוש הפעמים בהן הייתי בסינמה סיטי התישבתי על כסאי משהו כמו 5-10 דקות לפני ההתחלה, כך שנראה לי שלא אוכפים את הדרישה. מה שכן, אני בכלל לא זוכר שבפעמים שהייתי שם הופיעה בכלל דרישה כזו על הכרטיס.
אני חושב שהתבלבלת
15 דקות מתחילת הסרט זה 15 דקות אחרי שהסרט התחיל, לא לפני…
והכוונה היא לשמירת מקומות למאחרים עד רבע שעה…
עכשיו כשאתה אומר את זה
זה באמת נשמע הרבה יותר הגיוני.
חוץ מזה, אני מבולבל כבר מאתמול, ועצם זה שאני מצליח לכתוב תגובות בכלל זה מצביע על שיפור במצבי.
היצור המעצבן ביותר בקולנוע?
ג'אר ג'אר בינקס.
איפה הוא עומד בסולם ג'ק בלאק?
אני חושבת שגם אני וחברות היינו בכמה סרטים כמה מהטיפוסים המעצבנים האלה….
מה לעשות שידידים שלנו לקחו אותנו לסרטים הכי מעניינים שיש בלי להתחשב בעובדה שאנחנו באות לא רק בשביל ללוות אותם…אז התנקמנו בהם בכך שלא נתנו להם לראות את הסרט..ובדך התנקמנו בחצי מהאולם….
אבל בעיקרון אני שותקת בסרטים ועוד יותר אני שונאת שמפריעים לי….אבל אם באמת רוצים להתרכז…אז משתדלים להתעלם מכיתה ד3 גם אם אחרי כמה נזיפות הם לא שתקו……
ואני אגיד לכם עכשיו מה הכי מעצבן?
האנשים שבאים לסרט אחרי שאכלו מנה מכובדת של חמין/פול/שעועים או כל מאכל אחר שגורם לגזים….
ואז באמת סובלים…
בהזדמנות זאת
אני רוצה להזהיר, מי שלא ראה את ה"חוש השישי" (ורוצה לראות) שימנע מללכת לסרט "50 דייטים ראשונים" או לפחות יראה את ה"חוש השישי" קודם.
איזה פרק זה? זה נשמע מגניב.
איזה פרק זה? זה נשמע מגניב.
http://www.tvtome.com/tvtome/servlet/GuidePageServlet/showid-110/epid-36571/
המון תודה.
זה אחד הפרקים הבודדים של הסדרה שראיתי.
אחד מהאחרים היה הפרק המטומטם ששיחזר את סיפור האיש שנורה תוך כדי נפילה מבניין, שסופר בתחילת 'מגנוליה', והתייחס לעניין *ברצינות*. אף אחד מהם לא היה טוב מספיק כדי לשכנע אותי להמשיך לצפות בשאר פרקי הסדרה. אבל זה בסדר, אל תגיד לי שהפרקים שראיתי היו הכי-גרועים-אי-פעם ולא מייצגים, אמרו לי כבר.
פואנטה? אה, כן, שרשרת הספוילרים שסופרה בפרק. אני לא זוכר בדיוק מה הם היו (אם אני לא טועה, ספוילרו שם בין השאר 'חלף עם הרוח' ו'האזרח קיין') אבל זה די בזוי להציג את ההתנהגות של האיש כעילה לרצח, ואז לעשות בדיוק את אותו הדבר. שנהרוג את התסריטאי?
ניסיון לתגובה רגועה ועניינית
לא רד, אני לא אגיד לך שאלו היו פרקים גרועים, כי למיטב זכרוני (אבל זה באמת היה מזמן) אלו לא היו פרקים כל כך גרועים.
בניגוד לסרט, כדי לשפוט סדרת טלוויזיה, במיוחד כזו שנבנית מפרק לפרק ובונה דמויות ומורכבות, שני פרקים אף פעם לא מספיקים.
אתה רואה את "הסופרנוס"? מדובר בסדרה מצויינת, אבל צפיה בשני פרקים מנותקים מכל הקשר לא ממש תשכנע אף אחד בכך אלא אם כן מדובר בפרקים יוצאי דופן, לא מבחינת האיכות, אלא מבחינת המינימליות של ההקשר לשאר הסידרה.
מעט משעשע לראות שהרגיז אותך שהפרק התייחס *ברצינות* (כך בתגובתך) לאגדה האורבנית על האיש שנפל מבניין – זו סדרת טלויזיה, ולא תעודה!
בכל אופן, מדובר היה בעלילת הצד בפרק, בדיוק כמו הסיפור על הרצח שנובע מספוילרים. אלו לא היו אמורות להיות העלילות המרכזיות בפרקים, ובאופן כללי סיפורי הרצח לא תמיד היו המרכז.
באותו אופן מוזרה לי קצת הביקורת (המוסרית?) על הסיפור עם הספוילרים. פעם נוספת – זו סדרת טלוויזיה ולא פמפלט אידיאולוגי. אף אחד לא טען שזו עילה לרצוח מישהו כי הוא מספיילר. בסך הכל סופר סיפור בפרק הזה ובצורה שנונה עד מאוד, ומעניינת עד מאוד (דרך אגב, אף אחד לא אמר בפרק גם שזו סיב מוצדקת לרצח).
נקודה אחרונה – נראה לי שאתה לוקח את העניין הזה של ספוילרים קצת קשה מדי. זה לא "בזוי" ולא הרבה שמות תואר אחרים שנקשרים לכך. בסופו של יום, יש הרבה דברים הרבה יותר גרועים מלספיילר סרט.
סליחה.
אבל נדמה לי שלקחת את העניין אישית מדי.
באמת שאני לא יכול לשפוט את 'רצח מאדום לשחור', משום שאת רובה הגדול של הסדרה לא ראיתי, ואת המעט שראיתי ראיתי כל כך מזמן שאני כבר לא זוכר טוב. לרגע לא טענתי שהסדרה היתה גרועה. אמרת שזאת סידרה מצוינת, אין לי סיבה רצינית לחלוק על דעתך.
אבל לעניינים שהזכרת: אפילו בתור אגדה אורבנית, סיפור-מגנוליה הוא לא אמין. הוא נמצא הרבה, הרבה מעבר לטווח הסיספונד של כל אדם סביר. לדעתי. בעולם של סדרה שרוצה שייקחו אותה ברצינות, לא צריכים לקרות דברים כאלה.
בעניין ספוילרים, אני די פנאט, אבל אני לא *עד כדי כך* פנאט. אני כן חושב שלספר ספוילרים בכוונה תחילה הוא דבר בזוי, בדיוק כמו כל סוג אחר של פגיעה מכוונת באדם אחר. ובכל זאת אני לא חושב שצריך להרוג מספיילרים. אבל (שוב, אם אני לא טועה, זה היה מזמן והכל) הפרק הציג את הרוצח כסימפטי, ואת הרצח כ"מוצדק". היינו אמורים להבין לנפשו של הרוצח. ואז הפרק ספיילר בעצמו. זה לא יפה, זה כל מה שאני אומר.
הוא לא שחזר את הקטע ממגנוליה
מהסיבה הפשוטה שהפרק קדם לסרט. אם כבר הוא שחזר את האגדה האורבנית שעליה התבסס "מגנוליה".
עד כמה שהבנתי דווקא כן מדובר בסיפור אמיתי ובכל מקרה עצם הכנסתו לסדרת טלוויזיה משטרתית היה עוד דרך של הסידרה המעולה הזאת להתנסות ולמתוח עוד קצת את הגבולות של הז'אנר שלה.
הא!
מצטער. אני מוכן להאמין בהרבה דברים, אבל סיפור אמיתי זה לא.
אולי מישהו יזכיר על איזה סיפור מדובר
הנה הסיפור
http://www.snopes.com/horrors/freakish/opus.htm
וכפי שמתברר מהלינק דגאדום צדק. הסיפור אינו אמיתי. הפרק עם זאת מוצלח במיוחד.
אמיתי, לא אמיתי, מה זה חשוב? - זה אחלה סיפור
(סליחה, רק לפני כמה ימים ראיתי את "סיפורי דגים")
יותר גרוע מ''אמא, מה הוא אומר?''
זה "לא יודעת חמודי, תמשיך להסתכל". אלה האמהות שבכלל אין להן מושג מה קורה בסרט, או למה הן לקחו לשם את הילד שלהן, והן רק רוצות לצאת משם. וככה הילד ממשיך לשאול ולשאול, והן אפילו לא נותנות לו תשובה נורמלית. לא יודעת למה, אבל הן ממש מעצבנות אותי.