אני שמח שהשאלה בכותרת תפסה את תשומת לבכן ולבכם. אני מניח שכולנו נסכים שהתשובה די פשוטה: סרטים בכיכובן של נשים לא זוכים בפרס הסרט הטוב ביותר כמעט אף פעם מאותה סיבה שלקח למארוול עשור להפיק סרט לאחת מגיבורות העל שלהם, מאותה סיבה שרק 4% מהסרטים המרוויחים ביותר של 2018 בוימו על ידי נשים ומאותה סיבה ש-1974 הייתה השנה האחרונה שבה כיהנה אישה כראש ממשלה במדינת ישראל. ככה זה וזה מבאס תחת.
בעוד מספר שעות נדע מהו הסרט ה-91 שהאקדמיה תכתיר כסרט הטוב ביותר לאותה שנה, ורק ב-18 מתוך 90 הסרטים שזכו בתואר עד כה כיכבה אישה באופן בלעדי. גם זה נתון די סובייקטיבי – הספירה הזו כוללת בתוכה גם את הקומדיה הרומנטית של פרנק קפרה "זה קרה לילה אחד" שאני אישית מחשיב כדואט שבו לשני השחקנים הראשיים, קלודט קולבר וקלארק גייבל, יש זמן מסך שווה לחלוטין; ואת "שייקספיר מאוהב", שזיכה את גווינית' פאלטרו באוסקר לשחקנית ראשית – אבל יותר משהוא מספר את סיפורה של ויולה, בת העשירים שמתאהבת במחזאי עני, הסרט הוא קומדיה רומנטית ארס פואטית על וויליאם, מחזאי עני שכתב את סיפור האהבה הגדול ביותר אי פעם.
עוד סרט זוכה אוסקר בכיכוב אישה שעולה לעיתים קרובות בדיוני ייצוג-נשים-בקולנוע הוא "שתיקת הכבשים". כשהבלוגרית הפמיניסטית אניטה סרקיסיאן סקרה את זוכי האוסקר של העשורים האחרונים היא התעכבה על "שתיקת הכבשים" והבהירה שעד היום, למרות שקלריס סטרלינג היא הדמות הראשית, מה שזוכרים ממנו הוא בעיקר את דמותו של חניבעל לקטר (שזמן המסך שלו בסרט עומד על פחות מעשרים דקות), ולא את קלריס סטרלינג. לדעתי, זה מה שהופך את "שתיקת הכבשים" לאחת הדוגמאות המעניינות ביותר לפמיניזם בהוליווד. "שתיקת הכבשים" הוא סיפורה של סוכנת FBI מתחילה שרודפת אחרי רוצח סדרתי שאוהב לפשוט את העור של קורבנותיו, אבל הוא באותה המידה סיפור של אישה אחת בעולם של גברים רבים שלא מכירים בעובדה שהיא יכולה להצליח איפה שהם לא.
אבל גם שהסרטים הם לא דואט או סרט שבו שחקן המשנה מעפיל על השחקנית הראשית, חלקם עדיין לא בדיוק הדוגמה האידיאלית לייצוג מעצים ושוויוני. "גבירתי הנאווה" ו"ג'יג'י", למשל, מספרים שניהם את סיפורם של גברים מבוגרים שמלמדים אישה צעירה איך להתנהל כגברת בחברה הגבוהה. לא משהו שמירב מיכאלי תעמוד מאחוריו בגאווה.
גם את יצירת המופת "הכל אודות חוה", אחד מהסרטים הכי כיפיים שזכו בפרס הסרט הטוב ביותר (אם יש לכם חיבה לדיוות גדולות מהחיים מומלץ לבדוק אותו, גם אם אתם נרתעים מקולנוע קלאסי. בטי דיוויס היא אחד הדברים הטובים ביותר שקרו להוליווד), שמספר על אישה צעירה המנסה להשתלט על חייה של שחקנית תיאטרון מנוסה, אפשר לסכם באותה מידה כסרט על זה שבסופו של יום נשים-נשים-שק של נחשים.
אבל לפחות, כמו שאור סיגולי הראה בפרויקט האפי שלו ב"סריטה" שסוקר את כל הזוכים בקטגורית הסרט הטוב ביותר, "הכל אודות חוה" קטע את רצף הסרטים הגבריים והמדכאים ששלטו באוסקר בשנות הארבעים. אחרי כל הדרמות העגמומיות על גברים בעולם של אחרי מלחמת העולם השנייה, ״הכל אודות חוה״ לא רק היה הסרט הראשון בכיכובה של אישה שזכה באוסקר מאז ״גברת מיניבר״ (שמונה שנים בין שני הסרטים) – הוא לא התבייש להיות מהנה.
זאת נקודה ששווה להתעכב עליה: עד כמה שאנחנו אוהבים לצחוק על מצביעי האוסקר שהם חבורה של זקנים רגשיים שמצביעים לסרטים קלים לעיכול, חלק ניכר הסרטים שזוכים באוסקר נוטים להיות רציניים מאוד. רציניים מדי, אם יורשה לי. כשסרט הוליוודי שם במרכזו אישה הוא בדרך כלל יהיה הרבה יותר קליל, ורואים את זה כשמסתכלים על אותם 18 סרטים: "שיקגו" (שהוא האהוב עלי מכל זוכי הקטגוריה), "צלילי המוזיקה", "ג'יג'י" ו"גבירתי הנאווה", כולם מחזות זמר מבדרים. "חלף עם הרוח" ו"טיטניק" הם שוברי קופות מלודרמטיים ומרצי-קהל. ההנחה המוטעית הרווחת בהוליווד כמו גם בעולם סרטי ה"איכות" היא שסרט טוב הוא סרט "חשוב", ומה חשוב בסיפורה של אישה? הבו לנו את אית'ן הוק בחליפת כומר ופרצוף תשעה באב, הבו לנו את דניאל דיי-לואיס מכוסה בנפט, הבו לנו את ליאונרדו דיקפריו רוטן ומדמם, ויפה שעה אחת קודם!
כי אם נחזור רגע ל״שייקספיר מאוהב״ – גם כשהאקדמיה יצאה מאיזור הנוחות שלה ונתנה את הפרס הגדול לקומדיה רומנטית נשית וחמודה, עד היום אותו ניצחון נחשב לאחד המחדלים הגדולים שלה. למה? כי האוסקר הלך לסרט חביב וקל-ראש, ולא ל״להציל את טוראי ראיין״, סרט המלחמה עטור השבחים של סטיבן ספילברג. עד היום רבים הסינמפילים שיגידו לך שזה מחדל. שאחי, ״שייקספיר מאוהב״ זה סרט לכוסיות שבוכות על הספה עם בן אנד ג׳ריז ו״להציל את טוראי ריאן״, אחי, סצנת הפתיחה היא אחד הדברים הכי מדהימים שראיתי כל החיים שלי אחי. אם אנחנו כקהל נחגוג רק סרטי ״גבר לבן רציני״ ולא נתייחס לסרטים וסדרות אחרים, פחות חמורי סבר אבל טובים לא פחות, כ״איכות״, המצב לא ישתנה.
ולמזלנו, הוא משתנה. בשנה שעברה, חוץ מ"תברח", כל הסרטים המובילים לזכייה בפרס הנכסף היו בכיכובן של נשים: "שלושה שלטים מחוץ לאבינג, מיזורי", "ליידי בירד" ו"צורת המים" – שבסוף גם זכה, ואפשר לציניקנים ולציניקניות לשבת בצד ולצקצק: "כל הכבוד לאקדמיה. ברור שתבחרי בסרט שבו הגברת הראשית לא מוציאה מילה מהפה".
גם השנה המצב לא רע בכלל: בתחילת העונה הוביל את המירוץ ״כוכב נולד״, שבדומה ל״שייקספיר מאוהב״, גם הוא סרט רומנטי שנותן לדיווה הראשית שלו, ליידי גאגא, מקום שווה לצד בראדלי קופר. ונכון לעכשיו, הזוכה המצופה הוא ״רומא״, שמספר את סיפורה של עוזרת בית במקסיקו של שנות ה-70, ויש עוד כאלה שמלחשים ש״המועדפת״ (סרט שמזכיר לא מעט את ״הכל אודות חוה״, ובמקרה או שלא, הוא גם כמה ליגות מעל שאר הסרטים המועמדים) עוד יכול להפתיע ולקחת את הפרס הגדול. גם יש כאלה שאומרים של״הספר הירוק״ יש סיכוי טוב לזכות, אבל למה להיות פסימיים עכשיו?
מה שחלקנו אוהבים לכנות "פוליטיקת זהויות" משנה את הוליווד – ובעיני, לטובה. זה נוסח מצוין בבלוג הוידאו (המומלץ) Be Kind, Rewind: הקולנוע מחזיק מראה מול מי שאנחנו. אם לא נשקף את כולם על המסך, לא נבין את עצמנו באמת, וכתוצאה מכך, לא נבין אחד את השני.
בנוסף, התחיל להימאס כבר לראות את אותם שחקנים מגלמים את אותן הדמויות פעם אחר פעם, ופעם אחר פעם עולים לבמת האוסקר ומקבלים את הפרס הארור הזה על עבודתם המונוטונית. אני לא אומר שסרט צריך לזכות רק בגלל שמככבים בו אישה או בן מיעוטים או נכה – הזוכה צריך להיות סרט טוב. וסרט טוב לעד יהיה טוב, לא משנה מה המגדר או הגזע של מי שמככבים בו. ״בירדמן״ ו״הארטיסט״ ראויים בדיוק כמו ש"אור ירח" ו"12 שנים של עבדות" ראויים, והם ראויים בדיוק כמו "צורת המים" ו"שיקגו". טוב, ״שיקגו״ ראוי קצת יותר. אבל אם פעם שומרי הסף היו עוצרים סרטים בכיכובם של שחורים, נשים ומיעוטים מלהתחרות, נראה שעכשיו יש להם סיכוי ממשי סוף סוף לזכות בפרסים של הגדולים.
אז אולי "רומא" יזכה השנה; אולי "המועדפת"; אולי "הספר הירוק"; או אולי מה אכפת לי, זה כולה האוסקרים – כי בעצם, הסיפור הוא לא האוסקרים. תעשיית הקולנוע היא הסיפור – מי שיוצר סרטים ומי שצורך אותם ומי שמדבר עליהם. כל עוד תעשיית הקולנוע תמשיך לנסות להשתפר ותביא לנו עוד סיפורים על אנשים שעד עכשיו לא קיבלו הזדמנות לככב בסרט משלהם, כולנו נרוויח. לא רק ייצוג – אלא גם סרטים מגניבים מנקודות מבט לא שגרתיות של קולות שעדיין לא שמענו כמוהם. תראו את "המועדפת" – התסריט שלו נכתב לפני קרוב ל-20 שנה ונדחה למשך שוב ושוב בגלל התוכן שלו והעובדה שלא היה בו מספיק דמויות גבריות. לא חבל שנחכה עד 2039 בשביל עוד סרט כזה?
תודה על הכתבה הזאת
שמח לראות כתבות כאלה בעין הדג, זה נושא חשוב מאין כמוהו שלשמחתי מקבל סוף סוף הכרה
וחוץ מזה גרמת לי לרצות לחזור לכמה זוכי אוסקר שפיספסתי.
מקווה שאני לא מסתכן בהוצאה להורג בכיכר העיר
אבל הכתבה הזאת, כמו חוק בכדל והדיון סביבו, כמו כל השיח הפמיניסטי, באו קצת מאוחר מידי. לא אומר שיש שיוויון מגדרי מלא (בטח בהוליווד שם אין לי מושג מה יחסי הכוחות) אבל שוב אומר – לא משנה באיזה קונטקסט תסתכלו על זה, אני לא מומחה אבל אני כמעט בטוח שגם בקונטקסט של הקולנוע, נשים היום במצב הכי טוב שהן היו אי פעם, פלוס פלוס.
מה שאני מנסה להגיד, ואני מנסה להגיד בזהירות ככל הניתן (PC וכו וכו) זה שכתבה מסוג זה (שכבר ראינו כמותה עשרות פעמים בעבר, רק באדרות שונות כמו כלכלה, פוליטיקה, הייטק, והפעם היא מופיעה באדרת של תרבות) לא שוברת סטיגמות אלא מנציחה אותם.
איזה מן הגיון מעוות הוא זה?
"עכשיו טוב יותר מפעם ולכן, למרות שיש מרחק עצום בינינו לבין שיוויון אסור להתלונן כי בעצם להתלונן רק מנציח את הסטיגמה*"
* מנציח איזו סטיגמה?
נכון, הן במצב הכי טוב שהן היו בו אי פעם
והן עדיין לא במצב הכי טוב שהן יכולות להיות, וזה נובע רק מכיוון שהנושא הזה תמיד נמצא במחשבה.
רגע, מי בעולם הזה כן נמצא במצב הכי טוב שבו הוא יכול להיות?
(ל"ת)
לא הייתי רוצה להיות במקומו, מפה זה הכל התדרדרות בשבילו.
(ל"ת)
המצב בעולם המערבי טוב מאד לאנשים שבעבר המצב היה טוב פחות.
ועדיין, יש עוד הרבה עבודה לעשות, אז אני חושב שכתבות כאלה הן לגמרי במקום.
איזה תזמון
בדיוק רציתי להעלות כאן לדיון את ההצעה הרדיקלית שהעלה יאיר רווה בסינמסקופ.
בקצרה, הוא טוען שכדאי לפתוח מועמדות בימוי לבמאים שחורים ומועמדות נוספת לבמאיות; הוא מסביר את זה יותר טוב.
לדעתי הוא ממש צודק. מה לעזאזל ההבדל בין קטגוריית משחק לשאר הקטגוריות? אין. ברור שזהו אמצעי למניעת אפליה. אז קדימה, אין שום סיבה לא לעשות את זה גם בשאר הקטגוריות.
ואני יודע שאין סיכוי. זו רק תגובה נוספת בשרשרת 'לעזאזל איתך אוסקר' השנתית שלי.
ההבדל בין קטגוריות המשחק אינו אמצעי למניעת אפליה
הוא נוצר הרבה לפני שמישהו בהוליווד בכלל חשב על הרעיון *שיש* אפליה. הוא נוצר כי הדבר הכי מושך בקולנוע זה השחקנים והשחקניות, ולכן הם רצו להגביר את החשיפה אליהם. ואני בהחלט חושב שיש סיבה טובה להבדל משחק נשים/גברים. מה שאין, ולא צריך להיות, זה קטגוריות משחק לבנים/שחורים.
קראתי פעמיים ועדיין לא הצלחתי להבין
אם זה רציני או שזה סוג של סרקזם הפוך על הפוך שכזה שמנסה להבהיר נקודה לגבי פוליטיקת זהויות.
אני מרגישה שנכשלתי בחוק פו.
זה לא חוק פו אם כולם מבינים שזה חוק פו.
(ל"ת)
סוג של סרקזם הפוך על הפוך, אם הבנתי אותו נכון
(ל"ת)
אני רואה שתי סיבות פשוטות מאוד
1. תפקידי נשים וגברים במשחק הם לרוב לא interchangeable, לפחות ללא שכתוב של הסרט – כלומר הם לא מתחרים מראש על אותם תפקידים.
2 – כנראה סיבה יותר חשובה: במקור אי אפשר היה לעשות קטגוריות כאלו, כיוון שבהוליווד הקלאסית לא היו מספיק נשים (אם בכלל) בתפקידי בימוי/צילום/עריכה וכו' כדי למלא קטגוריה. כלומר, קטגוריות המשחק הן היחידות שיכלו להיות מופרדות מלכתחילה. היום כנראה שאפשר להפריד את הקטגוריות (אם כי, למרבה הצער, יהיו אולי עדיין שנים שבהן יהיה קשה למצוא כמות נאה של סרטים לקטגוריות הנשיות), אבל מה שנקבע בעבר הרבה יותר קשה לשנות.
בכל מקרה, זה רעיון רע בעיני, שרק יצור גטאות. לעומת זאת, אם היו מאחדים את פרסי המשחק לנשים ולגברים, הנשים היו זוכות בו לפחות חצי מהפעמים בשנים האחרונות (מישהו מוכן להמר נגד פרנסס מקדורמנד למשל?)
תגובה לכולם
בהתחלה כשפרסמתי את הפוסט הזה, לא חשבתי עליו לעומק בכלל. לכן גם הסתפקתי בקישור בלי להרחיב יותר מדי.
קראתי את התגובות, חשבתי על הנושא בעצמי עוד קצת, ויצא לי כך: נגיד שיהונתן צודק שהסיבה בשלה פיצלו את הקטגוריה לא היתה מניעת אפליה. נניח, אבל ברור שלמעשה היא מונעת אפליה. וברור שאם מאיזו סיבה שלא תהיה היתה קטגוריה מפוצלת לפי גזע, היתה פחות אפליה גם על הרקע הזה.
הנושא של גטאות הוא רחב מדי מכדי לצמצם אותו לדיון הזה. רק אומר, שאני בהחלט יכול לדמיין איזשהו פמיניסט רדיקלי שטוען שעצם זה שיש קטגוריות נפרדות לנשים ולגברים בקטגוריית המשחק – הוא אפליה. כי מה, למה אתה מודד את המשחק שלהם אחרת? אלא מה, בסופו של דבר – וזה מתחבר לפיסקה הקודמת שלי – חלוקת הפרסים לשניים יצרה שוויון.
ולשורה התחתונה: אני בעצם קצת חוזר בי, מסיבה פשוטה מאד. את השחקנים רואים על המסך, ואין בן אנוש שהחלוקה הבסיסית ביותר בין זכר לנקבה לא בולטת לו כשהוא רואה משהו, כל משהו. בנוגע למה שקורה מאחורי המצלמה – כאן נהיה יותר מסובך להסביר מה ההבדל בין בימוי של גבר לבימוי של אישה. יש הבדלים, אבל הם לא בולטים במבט ראשון.
התגובה הזו יצאה לא קוהרנטית במיוחד, ואני מתנצל. רציתי רק לתת את שני הסנט שלי.
אז הגבתי והאתר משך אותי אחורה והעלים את התגובה
אתה טוען שאין בן אנוש שהחלוקה הבסיסית ביותר בין זכר לנקבה לא בולטת לו, רגע אחרי שכתבת על פמיניסט רדיקלי היפותטי (אי פעם פגשת כזה דבר במין זכר?), אפילו לא צריך להתאמץ לדבר על רצף מגדרי אבינרי כדי לסתור את הטיעון שלך.
רצף מגדרי אבינרי, אגב, יהיה טיעון רדיקלי נגד הפרדה על בסיס מין ביולוגי. "אפליה" (או העדפה מתקנת), לא. מאוד כיף לכתוב על פמיניזם רדיקלי ולהתכוון לתגובה שתחפש בכח מה לא בסדר בסיטואציה מנקודת מבט נשית, אבל יש אידאולוגיה סדורה מאחורי פמיניזם רדיקלי, ואם אתה לא בקיא עדיף להמנע ממונחים פרטניים כל כך, אני בטוחה שתצליח למצוא פמיניסטית כלשהי שבהחלט תתמוך בטיעון האפליה, אבל היא לא תהיה פמיניסטית רדיקלית. :)
למרות הטענה שלך שהחלוקה לגברים ונשים יצרה שיוויון בפרסים, המאמר שלו אתה מגיב מוכיח את ההפך באמצעות מספרים: יש יותר סרטים מצליחים בהובלת גברים, יש יותר סרטים בהובלת גברים. גם סדר חלוקת הפרסים מראה שהקטגוריה הגברית "חשובה יותר". אמנם ניתנים מספרים שווים של פרסים לשחקנים ולשחקניות, אבל אין שיוויון.
עם תיקון טעון קטן: מין ולא מין ביולוגי כמובן
(ל"ת)
בכנות, לא הבנתי את התגובה שלך
וזה באשמתי ולא באשמתך. אני באמת לא בקי גדול בנושא. אין לי מושג מה זה "רצף מגדרי אבינרי".
רק אדגיש שלא התכוונתי לשום דבר מעבר לנושא פרסי האוסקר. לא התכוונתי לזלזל בפמיניזם רדיקלי ולא בטענות האפליה.
אם תטעני (ובאמת טענת) שמי שלא יודע עדיף שלא ייכנס לויכוח – אני אגיד לך שאת צודקת.
ולנקודה האחרונה שלך – זה שהשוויון בפרסים לא הוביל לשוויון בסרטים באופן כללי לא קשור למה שאמרתי מלכתחילה; זה נושא אחר. בשורה התחתונה, יש מספר זהה של שחקנים ושל שחקניות שמקבלים פרסי משחק. לאן לוקחים את זה משם – זה נושא הרבה יותר ארוך.
ובהצתה מאוחרת קלטתי את הטעות
את הבנת אותי לא נכון. מה שכתבתי על ההבדל בין זכר לנקבה, לא התכוונתי להבדל אמיתי – הרי נקודת המוצא שלי מלכתחילה היתה ש*אין* הבדל בין משחק של גבר למשחק של אישה.
התכוונתי לכך שכאשר מסתכלים על סרט, מה שזוכרים ממנו בנושא המגדרי הוא בדרך כלל רק השחקנים ולא הצוות שמאחורי הקלעים. אדם שלא רואה הבדל בין זכר לאישה במובן של מה שהעין רואה, הוא לא שובניסט ולא פמיניסט – הוא עיוור. ולכן יש הגיון בלעשות חלוקה בין המינים בפרסי המשחק, כי זו חלוקה פשוטה, ברורה ומובנת.
או מיי גאד. כשקלטתי איך קראת את השורה שלי, חבטתי לעצמי בראש, ליטרלי. אני בחיים לא אכתוב כזה דבר. מצטער אם הניסוח היה מבלבל.
הבנתי מה כתבת
פשוט אפשר להתווכח על החלוקה המובהקת לאיש ואישה
https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%92%27%D7%A0%D7%93%D7%A8%D7%A7%D7%95%D7%95%D7%99%D7%A8
אולי זה פשוט בגלל שיש פחות סרטים על נשים?
זה לא שהאוסקר מפלה, זה שאין לו כל כך בחירה בין סרטים על נשים לסרטים על גברים. יש הרבה יותר סרטים על גברים מאשר סרטים על נשים, וזה בעייתי, אבל זה לא בגלל האוסקר. זה בגלל מה שאמרת בפסקה הראשונה שלך. 18 מתוך 90 זה 1 מתוך 5. אני מקווה שיסלחו על זה, אבל אין לי כח לעשות סקירה על כל הסרטים שיצאו אי פעם, אבל אני אניח שאחד מחמישה סרטים זה פחות או יותר (כנראה שפחות) האחוז של סרטים עם דמות ראשית נשית בתעשייה. האוסקר לא עשה שום דבר רע (בנושא הזה), פשוט לא היה לו במי לבחור.
האקדמיה מורכבת מהאנשים שעושים את הסרטים.
אם יש כל כך מעט סרטים על נשים, זו עדיין אשמתם.
אבל הבעיה בהחלט קיימת בכל הרמות – אין מספיק יוצרות, אין מספיק סיפורים על נשים, הקהל לא מפרגן, המבקרים לא מפרגנים, האקדמיה לא מפרגנת – ואי אפשר לפתור אותה בהצבעה לאוסקר בלבד.
זאת שאלת ביצה ותרנגולת
הוספת פרס ייעודי ל"איש מקצוע ששייך לקבוצת מיעוט במקצוע" כאפליה מתקנת תגרום, בוודאות, לנראות יותר גבוהה של קבוצת המיעוט (ובוודאות כמעט יותר גדולה לתגובות שליליות של הרוב הפריבילגי).
השאלה היא לאיפה הנראות הזאת תוביל. האם היא תוביל לעלייה בהשתתפות המיעוט (בגלל שפתאום תהיה להם נראות בטקס) עד לרמה שבה ניתן יהיה לוותר על הפרס? או, שברגע שהכנסת את קבוצת המיעוט לגטו, היא לעולם לא תצא ממנו (בסגנון "סרט שמועמד לפרס הסרט הזר לעולם לא יוכל לזכות בפרס הסרט הטוב ביותר")?
התכוונת להגיב לי?
כי אני לא התייחסתי לרעיון של פרסי במאיות ותסריטאיות בכלל, וגם ההודעה שעליה הגבתי לא.
אכן כן. אותו נושא, דיון לא נכון.
(ל"ת)
אני כל כך שמחתי לקרוא את הכתבה
סוף סוף דעות מוצקות ואבחנות על התעשייה ברמת ההפקה. ואני שמח שמדברים על זה כי זה נושא שמאוד נוגע לליבי ולי באופן אישית. למה אין סרטים רבים עם נשים? למה רק עכשיו אחרי 11 שנים ו21 סרטים מארוול נזכרו לעשות סרט על גיבורה?! ויש לי עוד שאלות רבות. אני אחזור אליהם עוד רגע, לפני זה אומר שאני שמח שבלאק פנתר לקח 3 אוסקרים ושהוא היה הסרט קומיקס הראשון שמועמד לסרט הטוב ביותר. כבוד!
אני באמת חושב שהוא ראוי, כמו האקדמיה אני חושב ש'נרטיב' ו'הודעה' הוא באמת חלק חשוב במועמדות. הסרט עם מוסר חברתי שנוגע בחברה שלנו בצורה כואבת (ולא לא צריך ליצור על זה דיון מעמיק בתוך הסרט עצמו בשביל שיהיה עוצמתי) מספיק להכיר בזה לומר את הבסיס לראות איך זה משפיע על עולם ה'סופרהירו' עם גיבור שלעולם לא יכול להציל את בני עמו מהגזענות הקיימת. זה מדהים! ולראות את הצד השני שהוא לא רוצה לכאוב עוד והוא מעדיף להילחם בכוח השמדתי. ולא איכפת לי מכל המלעיגים וכאלה שלא מרגישים כמוני. סוף סוף גיבור על שחור – מלך הטופ שבטופ הגאווה, העוצמה הנוכחות של אדם שחור. סרט שהגיע למיינסטרים ללבבות רבים מסביב לעולם – ככה עושים סרט. אם המטרה לספר סיפור ולתת מוסר לצופים הוא עשה את זה הכי בגדול בשנים האחרונות.
עכשיו, מה קורה עם קפטן מארוול? קווין פייגי טען שבעבר רצה לעשות סרטים על גיבורות אבל נדחה עם כוח גדול ממנו. טיעון מעניין אבל מבינים שהמפיקים באמת עבדו נגד גיבורות על. 'הם לא במיינסטרים' ולמה? עוד דיכוי חברתי. הגבר הלבן בנה את כל יסודות התעשייה כל כך בשבילו, שהוא לא נתן שום הזדמנות לקהל או רעיון אחר. האשה נבנתה על כוחות מסורסים, אפילו שבסיפורים ממוצאים, זה אמור להתקבל כדבר הגיוני יש משהו לא הגיוני שהאשה תציג כוח ככוח. ואם נלך לאורך כל ההיסטוריה הנשים המיינסטריות שכן ידעו מי הן, הן עדיין קיבלו דמויות בעיניו של הגבר הלבן. בעיה שנפתרה לראשונה בוונדר וומן – אבל לא כל כך לא באמת.
יש עכשיו שיגעון בכל הרשתות נגד השיווק של קפטן מארוול, נגד השחקנית שמשחקת אותו, נגד המשחק שרואים בטריילרים, נגד ההודעה שהיא הגיבורה החזקה ביותר, נגד זה שהיא חס וחלילה תעפיל על שלישיית הגברים הלבנים, איירון מן, קפטן אמריקה ות'ור. למה? אני חושב שבעוד שבועיים היא הולכת להציג את את הסרט הכי פמניסטי, הכי מהפכני שנוצר לנשים, בלייב אקשן, בז'אנר גיבורי העל. היא תציג את העתיד.
בכל הדיונים ברשת שראיתי, חוזרים כמה טיעונים עיקריים על עצמם, 1. שהיו גיבורות לפני גם סופר. 2. והכי חשוב היה את וונדר וומן. אז בואו נפתח באמת את וונדר וומן, אחד הסרטים האהובים עליי כנראה בטופ 5. היא בהחלט מציגה משהו חברתי טוב, כמו שיתוף פעולה מוצלח עם גבר ברמת השווים. והמונולגים דיאלוגים נקודת ראות, באמת מרגישה אשה אותנטית. אבל יש עדיין סממנים של גבר לבן. זה כמובן לא בהכרח בעיה של היוצרים כמו הרקע של הדמות. וונדר וומן באה מאי של רק נשים – אז לא רואים איזה דיכוי היא עברה בעולם של הגברים אם הייתה גדלה בו. דבר שני, היא נראית כמו בייב! בוא נכיר בעובדה וונדר וומן נראית יפייפיה, גם בהפקה של הסרט, השיער הארוך והמרשים כל העור חשוף רגליים, כתפיים. כיף לגבר הלבן להסתכל עליה כל הסרט. דבר אחרון, היא נשמה! היא האשה החלומית לגבר פלפלית צנועה מתוקה תמימה רגישה. כיף להתחבר אליה, למרות הלוק שלה היא לא מאיימת עליו והכי חשוב בסופו של דבר היא מתאהבת בו הוונדר וומן הזו. כיפק על החיים סרט לא מושלם אך בנוי עם נקודות מפתח מצויינות לגברים הלבנים. לא רוצה להוריד כהוא זה מהסרט שלא תחשבו לרגע. עדיין הוא קסום מעולה ועשה עבודה מצויינת וצעד נוסף בייצוג האשה.
מה שרציתי להוסיף לגבי הנשים 'החזקות' מפעם, יש להם מאוד חד מימדיות וגם האלה שקיבלו חומר הוא מוגבל. הדמות שראו המפיקים בעניהם שוב ושוב זה את ה'אשה העצבנית המשוגעת שנלחמת' וזה היה שטיק שחזר על עצמו זה תמיד הצחיק אותם. כאילו המין שלה לא ראוי אבל היא יוצאת דופן, היא מוכיחה תמיד לגבר שנמצא שם. אם נלך לכיוון ה'גיבורות על' אפשר להבין למה לא התקדם כלום במשך שנים. זה היה ממש קרקסי, גם לגברים היו פעם תחפושות מוזרות, אבל כל הנשים משחקות את הבחורה בבגד הצמוד, כמה לוהטת היא יכולה להיות. אף פעם זה לא היה על העוצמה שלה, הכול בעיני הגבר הלבן המפיק. אלה שכן הביאו משהו שונה לא באו בחשבון בהפקה או שאף פעם לא שיווקו אותם למיינסטרים.
אז מה קפטן מארוול מביאה? קודם היא לא הבחורה הכי יפה קרול דנווברס, היא גם לא מופקת בצורה כזו אין שיער ארוך וזהוב, אין מגן שמגיעה לה רק אחרי החזה, אין רגליים או ידיים חשופות וגם שום דבר לא צמוד יותר מידי. אין שחור צמוד. יש לראשונה גיבורת על שכל אור הזרקורים אליה והיא לבושה כמו גיבורה עם חליפה שנותנת לך וואו, הצבעים הכחול והאדום והזהב, של הגיבורים הכי קלאסיים הכי משלהבים. הקסדה שלה? אני אמרתי כרגע קפטן מארוול נראית הדבר הכי קול עם התחפושת הכי מגניבה שנראתה לגבר או אשה בקולנוע, עינייים זוהרות וכל השיער שלה עולה באנרגיה. אה ויש כאן נדבך לא פחות חשוב, זו חליפה לכולם! גם גברים יוכלו להתחפש אליה, (בשונה מוונדר וומן שזה יותר נוטה לצד הנשי).
הכי חשוב קפטן מארוול – ברי לרסון היא אשה חזקה בעצמה, שלא מפחדת להתבטאות, זוכת אוסקר. עכשיו מה היא הראתה? בהתחלה באמת לא היה לי ברור. אבל התחילו במשפטים למה היא לא מחייכת – כי אתם מבינים.. אשה גיבורה היא חייבת לחייך, למרות שוונדר וומן לא חייכה, אבל עליה היה כיף להסתכל עליה פלוס תמיד המבט של הגיבורה הטהורה בעיניים זה קורץ לגברים. לעומת זאת הבנתי בסוף שקפטן מארוול של ברי היא אישה מאוד חזקה אך פגומה שהייתה צריכה להוכיח את עצמה בסביבה גברית ופשוט להיות היא, קצת טיפשה מתוקה, מאוד מתנשאת, החלק הזה ממש פגע בגברים בנקודה רגישה, חדורת מטרה ומשתמשת במילים כאלה שייצרו אנטגוניזם ואמפתיה בו זמנית. ואפשר להמשיך ממה שראינו לראשונה נהנית מכוחות על עוצמתיים. הגברים קשה להם למצוא נקודת חיבור לאישה כזו חזקה ועוצמתית שלא שמה עליהם. לקחו להם את הספוט, זו אישה מוזרה שנראית חמודה אבל לא ניתן לעצור אותה. האיום הזה שאשה כזו תגנוב את אור הזרקורים מהאוונג'רס הגברים הוותיקים, לא נתפס להם. לא בגלל שברגע האחרון היא נכנסת כי לא איכפת להם שאדם ווארלוק עם כוח עצום היה נכנס נגד ת'אנוס כמו בקומיקס. וגם לא מפריע להם הדיוק הקומיקסי לאורך כל השנים. אבל הם מוכנים למכור את הערצתם לMCU לקווין פייגי, הכול בגלל שזה נוגע להם בנקודה כל כך רגישה, שהם באמת לא עומדים בקצב של העוצמה והשינוי שמביאה קפטן מארוול.
והשיווק הוא בדיוק כזה. תגלו מה הופך אותה! לגיבורה. התקווה התחילה בזכותה ועוד ועוד. כואב לי לגלות, כמה גברים (ובעיקר לבנים) מתמסכנים, כמה הם חסרי ביטחון שיהיו כאן נשים עם כוח. הם לא רוצים את זה הם רוצים לחזור לאפליה של פעם שנשים מדוכות ומוקטנות, ככה הסיכוי שלהם לנצל את כוחם מולה הוא גבוה. הם יוכלו יותר להרשים ולמצוא מחזרות טובות, במקום לעמוד בקצב ולפתח כישורים שיוכלו להשיג נשים חזקות. יש קטע של TV Spot שקפטן מארוול שואגת על סקרול וזה קטע קורע ומדהים, שמצחיק ומציג עוצמה נשית בו זמנית. אבל הפלא ופלא אותם גברים באמת לא הבינו למה.. הם היו ברגע של שוק של עלגות על ילדה שמרגישה צורך להיות מפחידה בשביל להיות חזקה. (הקטע שגם אני לא ידעתי, שהראו לי שת'ור עשה ממש אותו קטע בסרט הראשון שלו).
משהו כאן באמת לא פתור. יש כאן מלחמת טריטוריות שלא בהכרח יוצאת מחוץ לרדר, אבל מי שירצה להתעמק וישים לב לשיח יבין איפה מתחילות כל הבעיות של כוח של בנות ולא רק ייצוג בקולנוע. לפני שבוע, ברי לרסון התבטאה שחשוב לה שיהיה יותר ייצוג במסיבת העיתונאים של מבקרים גברים בצבעים ונשים ושהיא לא הייתה מרוצה שבאירועים לעיתונאות הקודמים שלה רובם היו גברים לבנים. ולכן היא אמרה שהיא דואגת הקפטן מארוול שיהיה יותר ייצוגי ופחות גברים לבנים. שוקינג כל הגברים הלבנים שרק חיכו לדבר כזה, התחילו לטעון שברי גזענית וסקסיזית כלפי גברים. זה הזוי בכל מיני רמות. ברור לי שזה חלק מהאינטרנט אבל זה גם השיח לאורך השיווק.
אני כבר קניתי את הכרטיסים שלי ואני בטוח שהסרט יצליח קופיתית וביקורתית. קווין פייגי לא היה פוגע בסיום המדהים שהוא מתכנן לאנדגיים, אני באמת מאמין שהוא גאון ליצור את הבז ולמקסם אותו רק כמו שהוא יודע. קפטן מארוול הולכת להציג גיבורת על ראשונה עם אופי דפוק כמו כל הגברים שראינו במשך שנים (בקטע חיובי) קווין פייגי אמר שהיא תמשיך את הMCU כפוקוס אז היא מתנשאת במשותף כמו איירון מן והיא הייתה חייבת ליצור עור עבה כשרצתה להיות טייסת קרב בשנות ה90. היא לא תראה כמו בייב ולא תישמע כמו אחת כזו, לא בכוונה, לא כי היא פמניסטית, אלא כי היא אישה ויש נשים כאלה שרוצות לפרוץ ומסכלים להן את הדרך. יש נשים כאלה ולכן היא ההפך הגמור מוונדר וומן מהבחינה הזו. האחת מושלמת והרואית, האחת אנושית ואמפתית, טיפה יותר. היא לבושה כמו שבנות לבושות שהם בקרב בצבא ישראל. היא לא תחפש גבר רומנטי בשביל שהסיפור שלה יהיה סביבו ואפילו הגבר העיקרי שקרוב אליה הוא לא לבן.
הפוסט הזה כבר עלה על גדותיו ולכן ההמשך של איך נוגע בי ומה השלבים הבאים שאני חושב שהתעשייה הזו צריכה להתקדם, אכתוב בנפרד בהמשך. רק אסיים באווירת האוסקר, בלאק פנתר היה על הודעה חזקה והוא עשה בדיוק את זה, נראה שקפטן מארוול תהיה עוצמתית כמעט באותה רמה. ותראו איך הגאון כבר דאג לאוסקרים של שנה הבאה, גם הודעה, גם נרטיב – המפיק שיצר את בלאק פנתר והאשה החזקה שזכתה באוסקר, שבים בסרט מהפכני. אל תתפלאו אם שנה הבאה קפטן מארוול תהיה מעומדת לסרט הטוב ביותר והשחקנית הטובה ביותר. כי היא הולכת להיות מהפכנית לעולם ולנשים בפרט. לראשונה במיינסטרים אישה מוצגת ופועלת כמו שאישה רואה אישה, אמיתית, גיבורה ועוצמתית.
גבר לבן? סרייסלי?
"בהפקה של הסרט, השיער הארוך והמרשים כל העור חשוף רגליים, כתפיים. כיף לגבר הלבן להסתכל עליה כל הסרט"
כיף גם לגבר השחור, הצהוב, החום והטורקיז.
ההתקרבנות הזו של "גברים לבנים אכלו לי שתו לי" קצת מעייפת (ובטח שלחלוטין לא נכונה בארץ שלנו)
המילים "לבן" ו"שחור" בארה"ב הן מסמנים של קאסטה, והקשר לצבע עור הולך ונקלש.
בהקשר הזה: לא מזמן מישהי שאני מכיר מארה"ב קישרה בפייסבוק לכתבה "מרתקת" שמסבירה איזו בעיה זו שהיהודים האמריקאים מהמעמד הבינוני שכחו שבעצם הם לא לבנים וש"אנשי הצבע" הם בני בריתם הטבעיים. (לא משנה שהיהודים היו צריכים לעבור לאמריקה כדי לגלות שהם לא לבנים, בעוד שבמזרח אירופה פשוט רצחנו את ישו.) (למען הכנות, אוסיף שהכתבה דירבנה את היהודים "להיזכר" ב"צבעוניות" שלהם כי הכותב הרגיש שיותר מדי יהודים תומכים במשטר טראמפ ה"תומך בעליונות הלבנים", שזה זוג טענות שאני סקפטי למדי גם לגביהן, אבל לפחות יש כאן סיבה מובנת לבלבל לאנשים את המוח.)
לא שזה אומר שצריך לייבא את הקטגוריות האלה, שהסיבה היחידה שהן צצות כאן היא התייוונות – חשיפה אינטנסיבית לתרבות האמריקאית. לנו יש קאסטות משלנו, לא פחות פיקטיביות – מרוקאים, תוניסאים, תימנים ועיראקים כולם "מזרחים", כאילו אין שום הבדל. "ערבים", "אשכנזים", "הודים", "רוסים", "חרדים" – הכול המצאות. אבל אין ספק שיש אנשים שמאוד נוח להם להוסיף את ה"גבר הלבן" לקלחת כי זה עוזר לקשר בין ה"שד העדתי" ולעבדות וחוקי ג'ים קרו, כמו גם לשיח הפמיניסטי העולמי (ויש, כמו שציינתי קודם, אנשים שפשוט משתמשים בטרמינולוגיה שחלחלה אליהם מחמת חשיפה אינטנסיבית לתרבות האמריקאית, בלי לחשוב אם יש קשר בכלל למציאות שלנו).
כן, הגבר הלבן
תשמע, אני לא כל כך מסכימה עם ההודעה אליה הגבת, כך שאני לא אלחם על מה שנכתב בה, אבל מבחית התגובה הזו
"השיער הארוך והמרשים כל העור חשוף רגליים, כתפיים. כיף לגבר הלבן להסתכל עליה כל הסרט" – אלו סטנדרטי יופי מאוד מסויימים שמגיעים ממקום מסויים עם דרישות מסויימות.
כי אני עושה כאן הפשטה מטורפת אבל באופן עקרוני – מבחינה תרבותית אמריקאית גברים לבנים לרוב יעדיפו ישבן קטן וחמוד, ואצל גברים שחורים דווקא יש העדפה לאגן ירכיים גדול. וגבר לבן אולי יעדיף שיר בלונדיני חלק וגולש, והשחור אולי דווקא יעדיף את האפרו המרשים.
זה לא נכון להניח שהגבר הלבן, השחור החום והטורקיז יעדיפו את אותו המראה.לכל תרבות יש את ההעדפות שלה, וסטנדרטי היופי הכאילו "מוסכמים" על כולם, הם בעצם הסטנדרטיים שנגזרו על ידי מי שבנה את הסרטים האלה מלכחילה, שהם, כן, כמעט תמיד היו גברים לבנים. רק עכשיו אנחנו מתחילים לראות את השינוי הזה.
אז בארץ ההגדרה היא לא שחור ולבן, אלא אשכנזי וספרתי, אבל בהחלט אפשר לראות שמודל היופי האשכנזי הוא זה ששלט, ואמנם אנחנו כרגע בעיצומו של תהליך שינוי שנותן מקום גם למודלים אחרים, אבל זה לא מבטל את העובדה שההבדל הזה היה קיים מתלכתחילה.
יש בזה משהו.
(ל"ת)
אני אשמח אם תבקרי את הביקורת שלי
מאחר ואני קורא כאן הרבה הודעות שלך ומסכים איתם. מעניין אותי לדעת מה את מסכימה ומה לא. כתבתי הרבה תוכן בזמן קצר ולא בטוח שהצלחתי לחדד את הנקודות כמו שרציתי.
בכל מקרה מצפה לשמוע ממך.
זה יותר קושי כללי
כי היו שם הרבה הנחות לגבי קפטן מארוול (הדמות והסרט) – כשהסרט עוד לא יצא, אז אני לא יודעת עד ההשערות שם לגבי מה הדמות תעשה ואיך היא תתפקד ותתנהג – כשמבחינתי אני לא יודעת מה עומד מאחורי זה.
וונדר וומן יצא מצויין לא בגלל שוודר וומן הגיעה מאי ללא גברים. מספיק לקרוא את התסריט של ג'וס ווידון כדי לראות איך אתה מייצר בדיוק את אותן הבעיות הגנריות עם הדמויות הנשיות. וונדר וומן היה מצויין כי הוא באמת נכתב מנקודת מבט נשית, ושם לב לניואנסים שאצל גברים הם הרבה פעמים מתפספסים.
להגיד על ברי לארסון שהיא לא בחורה יפה זה קצת… אה… מוזר? ולהגיד שזה הולך להיו סרט סופר פמיניסטי, מהפכני לנשים – יכול להיות שזה יהיה נכון, אבל רמת הודאות שלי לגבי זה משמועתית יותר נמוכה בהתחשב בעובדה שעדיין הגבר עומד שם בראש ומקבל החלטות, וזה אותו הגבר שנמנע מגיבורת על נשית כי הקהל לא היה מוכן. האמת שבכל הקשור לגיבורות על נשיות מארוול עוד לא קיבלו את האמון שלי, הם עדיין נעים בטווח שבין המרגלת הפתיינית, לבאד-אסית, בלי יותר מדי אמצע. מצד שני יש כאן צוות חדש, שאני לא מכירה, אז עד שאני לא אראה את התוצר הסופי, אני חוששת לצאת בהצהרות לכאן או לאן.
נתפסת על הפסקה אחת
שאסכים שהייתי יכול להכליל בזה גברים. אבל אין ספק יש כאן גם התערבות כמו יופי לבן וקורץ.
אני בקרתי את תרבות הסרטים של הוליווד גם אם בארץ אנחנו יותר מתקדמים מהם (ועדיין לא) לא היה כוח נשי בעיניים של אשה חזקה בלי הצורך במפיקים של הגברים הלבנים. ושמים לב לשינוי איך בגל אחד נפתחו דלתי הגיוון האתני. וונדר וומן, בלאק פנתר, אחרי בלאק פנתר מיד דיסני התחילו לעבוד על סרט אגדות עם נסיכה שחורה בלייב אקשן. עוד רגע לפני שקפטן מארוול יוצאת בלאק ווידוו בדרך וקווין פייגי עובד על דמות הומוסקסואל גיבור ראשון שיופיע (עדיין לא בסרט משלו) בסרט Eternals. מה זה אומר בעצם כל השינוי הזה? שהאמת שלא הביאו בסך הכול הזדמנויות לכל הגיוון הזה ובטח לא הייתה אפליה מתקנת שתתקן את אפליות העבר.
עכשיו בוא נקפוץ אלינו בארץ אמרת אין בעיית הגזע הלבן כאן? אוקיי, יש איזו תפיסה מעוותת לתנובה שגם היום ב2019 אם הפרסומות לא יהיו עם משפחות לבנות על טוהר הלבן פחות ייקנו למה 'אפילו המזרחיים יחשבו שהמוצר נחות'. הלאה, כוכב להיות איתה אביב אלוש סיפר שלא רצו ללהק אותו כרופא כי הוא לא מתאים במראה. הוט חיפשו לפרסומות ילדים לבנים או שחומים אבל בהירים מאוד.
הוא אני אקח אותך לעולם שלי. דוד שלי עם שם המשפחה שרעבי עבד הרבה יותר קשה לקבל תואר פרופסור, כי שם יש עדיין את מועדון הגברים הלבנים. אז אל תגיד לי שזה לחלוטין לא נכון בארץ שלנו, ושאין כאן טענה אמיתית וביקורות על החברה שלנו שעדיין נותנת העדפה לגזע הלבן. הביקורת החשובה שלי שהכול מתחיל במיינסטרים – בחינוך והכול מתחיל בהזדמנויות וכמובן שצריך אפליה מתקנת.
אה ונסיים 80% מהעיתונאות לפחות בסרטים הם גברים לבנים. מעניין למה.. זה בדיוק מה שברי לרסון ביקשה שיהיה שיוויון הזדמנויות גם לקהילות אתניות וגם לנשים. אבל הכי קל לומר שום דבר מזה לא קיים.
לא בטוח שאתה רוצה להיות מהאנשים ששואלים "מעניין למה …. אחוז מהעיתונאים הם…." זה לא קבוצה סימפטית במיוחד