בנקודה מסוימת אתה קם בבוקר ומגלה שאתה זקן. אתה לא בבית אבות, אתה עדיין חושב שאתה מגניב בעיני עצמך ורואה את אותן הסדרות המגניבות שכולם רואים ואפילו יוצא לפאבים כשיש זמן, אבל אתה מגלה פתאום שבלי אזהרה, צמח מתחתיך דור שלם. שיש אנשים אמיתיים לגמרי שמעיזים להשתחרר מהצבא למרות שנולדו אחרי שיצא "פארק היורה". והם עושים את הדברים המגניבים שאתה התכוונת לעשות אבל לא היה לך זמן, והם מסתכלים עליך כמו שמסתכלים על מונומנט היסטורי מעניין.
הכרה בכך שאתה כבר לא הדור הצעיר היא אחד המשברים הגדולים ביותר בחיים, והנושא של "כשנהיה צעירים", הסרט החדש של נח באומבך. בן סטילר ונעמי וואטס הם הזוג הכבר לא לגמרי צעיר. הם לא חטיארים, בכלל לא: הם לא מסוג האנשים שזנחו את החלומות שלהם לטובת חיי משפחה בפרברים ו-2.4 ילדים. הם ויתרו על ילדים כי למי יש זמן לזה, הם עוסקים בהפקת סרטים תיעודיים, מחוברים לטכנולוגיה ומקשיבים לפודקאסטים. הכל די בסדר, חוץ מזה שקשה יותר להיפגש עם החברים כי הם עסוקים תמיד עם התינוקות שלהם. עד שנכנס הזוג האחר. אדם דרייבר ואמנדה סיפריד הם בני עשרים-בקושי, מגניבים והיפסטרים. הכי היפסטרים. התגלמות ההיפסטריות. הם קלילים ואימפולסיביים וחיים בדירה גדולה עם שותפה ותרנגולת ועושים גלידה בטעמים מוזרים. והם לא שחצנים או משהו, הם נורא מחבבים ומכבדים את הזוג המבוגר יותר, ובכל זאת נדמה שלכל תנועה ולכל מילה שלהם מתלווה הידיעה שהם מגניבים הרבה יותר. עצם הקיום שלהם הוא תמרור בעין של הזוג המבוגר, שאומר: זמנכם עבר. היתה לכם הזדמנות ופספסתם אותה, עכשיו אנחנו שולטים.
חלק ניכר מהסרט עוסק רק בזה: שני הדורות, ההבדלים והפערים בינהם. כל ארבעת השחקנים הם מצוינים, בעיקר סטילר ודרייבר: כל אחד מהם אמיתי מספיק כדי להיות גם חביב וגם בלתי נסבל בדרכו (ושתדעו שלהגדיר את סטילר כ"חביב" עולה לי בדם). הסרט מציג את ההבדלים בין שני הזוגות באמצעות אבחנות זעירות ומדויקות שלא מושכות תשומת לב לעצמן, אבל נמצאות שם, בטקסט או ברקע – דברים כמו כיסוי האייפון של בן סטילר. אלה הם הדברים שנח באומבך טוב בהם: נקודות זעירות בסרט שגורמות לך לחייך, או לכווץ את הפנים בכאב, ולהודות שכן, זה בדיוק ככה. ברוב סרטיו ("חיים בין השורות", "גרינברג", "פרנסס הא"), זה היה פחות או יותר הכל: אלה סרטים על דמויות, אנשים שמדברים בינהם, ואבחנות על האנשים האלה. בסרט הזה, יש קצת יותר. בנקודה מסוימת נכנסת עלילה: הזוג המבוגר בודק מחדש מה המגע עם הזוג הצעיר עושה לו, וסטילר נכנס למעין משבר יצירתי שקופץ באופן מפתיע לשאלות על אתיקה בקולנוע תעודי.
לא בטוח שכל זה מועיל לסרט. יכול להיות שבסרט הזה באומבך נכנע לאלה שטוענים שעם כל הכבוד, רצוי מאוד שבסרט יהיה גם סיפור. אבל הסיפור כאן נראה קצת צורם ולא שייך: אל תוך פיסת חיים נכנס פתאום מה שנראה כמעט כמו סרט מתח. גם ההומור של הסרט סובל מחוסר אחידות: בין סצינות כנות להפתיע ונטולות קלישאות פתאום נכנס רגע מוקצן ומגוחך כל כך שהוא נראה כאילו הוא שייך לסרט אחר לחלוטין. שיחה עם חברים עם ילדים מתחברת פתאום לסצינה שבה וואטס וסטילר חושבים שהם רוקדים היפ-הופ, וסצינה ארוכה באמצע הסרט מתרחשת ב"סדנה לגילוי עצמי" הכוללת הקאות – רעיון שנראה כאילו הוא לקוח מקומדית גועל של אדם סנדלר, והסרט לא משפר אותו.
למרות הבעיות, ההגזמות והשינויים המפתיעים בכיוון, ב"כשנהיה צעירים" יש הרבה דברים יפים ומדויקים מספיק כדי להמליץ עליו לכל מי שמבוגר מספיק כדי להתבאס מכך שאין לו האבר-בורד או להיתפס לבהלה מכך שיש עכשיו בני נוער בתיכון שנולדו אחרי שידור הפרק האחרון של סיינפלד. האחרון. הולי שיט.
פורסם במקור בוואלה
אבל אחרי הכל, אתה הייתה ממליץ על הסרט גם לאלה שנולדו אחרי שידור הפרק האחרון של סיינפלד?
(ל"ת)
אתה בוודאי מתלוצץ
אין כאלו אנשים.
לפי התיאור זה מזכיר את "שכנים" מבחינת האווירה
אפשר לקרוא לשני סרטים 'תופעה' או 'טרנד'?
אם כן:
אז אפשר לראות את זה בתור תום עידן היוצרים שעבורם שנות השמונים היו השיא.
מעניין אם גם בהחלפת הלפיד הקודמת היו סרטים כאלה.. שהיוצרים שפעם היו שיא הקוליות ('גזעיות') פוגשים את המחליפים שלהם לפתע באמצע החיים.
אם לא:
אז לא משנה.
למה אין ביקורת לעולם היורה??
(ל"ת)
יש בני נוער בתיכון שנולדו אחרי שידור הפרק האחרון של סיינפלד?!
אני עדיין בהלם מכך שאנשים שנולדו אחרי רצח רבין הם בצבא עכשיו.
רצחו את רבין?! אתה בטח מתבלבל עם קנדי!
אחרי הכל, רבין רק סיים להיות רמטכ"ל והוא עכשיו שגריר בוושינגטון!
אז מה טווידל,
אורזים שק"ש, נכנסים לאוטו ונוסעים לשארם?
יש ב-'עין הדג' מגיבים שהם צעירים יותר מ-'עין הדג'.
אני חושב שזה אומר משהו.
אבל מכיוון שאני לא אחד מהם, אבל כבר קצת סנילי וקשה לי לחשוב מה.
הגזמת
מה יותר קטנים מהאתר? בן כמה עין הדג בכלל?
![!פיצה!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_food.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_food.gif" alt="" width="" height="" />)
*בודקת*
15
לא משנה
אני לא חושב שהגענו כבר למצב הזה.
לא זוכר עדיין מישהו שהזדהה כבן 15 ומטה.
הנה אחד:
http://www.fisheye.co.il/game_of_thrones_talk/#target-comment-908510
אין ספק שיש כאן הרבה.
כבר בימיו המוקדמים של האתר גלשו כאן מספיק חבר'ה שהיו אז בטווח הגילאים הנ"ל (wave/), והאתר בגלגולו הנוכחי גדול יותר ופועל בזמנים בהם מחשבים/אינטרנט הינם בשימוש האוכלוסיה כולה, כמעט. לא אתפלא אם יש כאן גם בני 12 או פחות.
אני עדיין בן 15 אבל יש מצב אני מבוגר מהאתר באיזה חודש-חודשיים
(ל"ת)
בתור בן 13 אני חייב להגיד לך שיש לי עוד שני חברים בגילי שמגיבים באתר
(ל"ת)
הולי שיט.
(ל"ת)
רד פיש,
עוד תאלץ לדרג ביקורות PG-13
![!18!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_nokids.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/2_nokids.gif" alt="" width="" height="" />)
גם אני התחלתי להגיב כאן כבר מגיל 13
אבל זה היה לפני 4-5 שנים
יו, איך השתנה לך הקול!
(ל"ת)
אני רק אשים את זה פה:
https://xkcd.com/1477/
|מרגיש זקן זקן..|
See and raise
https://xkcd.com/647/
יליד סוף 92'
קורא נלהב של האתר מכיתה ה
תודה
בן 23
גולש קבוע באתר מגיל 14
אני בן 37, אני כאן כבר 6 שנים ו....
הייתי שם כאן אימוג'י של זקן בהלם אבל אין לי מושג איך כי אני כל-כך כל-כך זקן.
(אני כל-כך זקן שהביקורת הראשונה שקראתי כאן היתה על פוטיומקין של אייזנשטיין. ק-פשששש!…)
פישלייק כי ליד כל בני העשרה שהתגלו פה, אתה מאפשר לי להרגיש (טיפה) צעירה
(ל"ת)
אני מציע קריטריון פשוט
מי שראה את 'מלחמת הכוכבים' הראשון בקולנוע כשהוא יצא (ומעלה) יכול לקרוא לעצמו זקן.
מי שראה את 'פארק היורה' בקולנוע כשהוא יצא יכול לקרוא לעצמו בגיר.
ומי שנולד כש'פארק היורה' יצא (ומטה) יכול לקרוא לעצמו צעיר.
מחפש הגדרה בין בגיר לצעיר.
בעיר?
בעיר = ג'ינג'י עצבני.
(ל"ת)
ג'ינג'י ועצבני זה גם השם של הסרט החדש של סת' גרין (וואו, אין הרבה שחקנים ג'ינג'ים)
שבו סת' גרין מנהל מירוצי ג'ינג'ים מחתרתיים לא חוקיים ורופרט גרינט נשלח כתור שוטר סמוי לעצור אותו.
תוהה איפה זה שם אותי בהגדרות
את פארק היורה ראיתי מתישהו בגיל 15 או משהו.![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
ההורים שלי סרבו לקחת אותי לקולנוע או להכניס הביתה סרטים שאינם מצויירים "כי זה זבל".. עדיין זוכרת את התסכול מכך שמעולם לא ראיתי את הגרמלינס או את חבורת הזבל עד הסוף (לקחו אותי הביתה לפני שהם נגמרו). הסרט הראשון שראיתי עם עוד ילדות מהכיתה בקולנוע היה 'נוכלת ושמה סו'. איזה בזבוז של זכרון ילדות נחמד על סרט רע. יכולה להשאר צעירה?
בגיר כמובן
או בגירה (גם לחובבי ספר הג'ונגל![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
).
כמובן שזה לא מונע ממך להישאר צעירה לנצח.
(ל"ת)
לא חושב שהמסר הזה בעייתי
(ל"ת)
אופס, יצא לי בלי התוכן.
אנשים שעושים את הבחירה המודעת פשוט יחשבו, "מסר מטומטם" אבל הוא לא יפגע בהם. הם יודעים שלא כך המצב בשבילם. אולי יפריע להם קצת שאנשים שראו את הסרט יאמרו להם: "את/ה כן רוצה ילדים, את/ה פשוט משקר/ת לעצמך!" אבל גם זה בעיקר מציק וקצת טפשי, לא מזיק.
וואו, אני מפשל הרבה היום.
מניח שצריך סימון ספויילר להודעה שלי. סליחה.
כמו שתעשה סרט על נער שמתעניין בבלט ובסוף מתברר שזה בגלל שיש לו גידול בראש :(
(ל"ת)
קיבלתי.
(ל"ת)
סרט שטחי ומפוספס לצערי הרב
כמו לראות שאריות מיותרות של 'הכל יחסים' המצוין של אפאטו. אני מצפה שהחדש של באומבאך, 'מיסטרס אמריקה', ישיב אותו לתלם של סרטיו הטובים ביותר.
סרט מבלבל
מצד אחד ממש נהניתי במהלך הצפייה והתפעלתי מכל מיני אבחנות קטנות שבאומבך שתל בסרט אבל לאחר הצפייה לא הצלחתי לארגן באופן מסודר מה הסרט חידש לי. וגם היה את העניין שהיו סצינות דביליות לגמרי כמו סצנת ההקאות שבמהלכה לרגע חשבתי שזה "פגוש את הפוקרס" או משהו.
לעומת יש גם סצינות מבריקות כמו סיקוונס שמציג את אורח חייהם של שני הזוגות כאשר בעוד הזוג המבוגר יותר מחובר לטכנולוגיה העכשווית ולנוחות שבה (נטפליקס, אייפונים, הליכון) הזוג הצעיר ספונטני ומגלה משיכה טכנולגיה של שנות שמונים שנהייתה יותר אופנתית ומגניבה. מעניין מה הוא בא להגיד פה. האם כל דור מנסה למצוא את מקומו כשהוא לוקח השראה מהדור הקודם לו או הבא לו? אולי שלא משנה מה אורח החיים של הדור הצעיר הוא תמיד גורם לזה של הדור מעליו להיראות משעמם וחדגוני? בסופו של דבר זה לא בדיוק ייצוג אמין (הדורות הצעירים בהחלט מחוברים לטכנולוגיה) אבל יש בו איזושהי אמת חמקמקה.
את בן סטילר חיבבתי בסרט אך אדם דרייבר עצבן אותי (או שהדמויות שלו נכתבות בכוונה בשביל לעצבן, או שהוא פשוט שחקן מעצבן) אבל גונבת ההצגה הייתה נעמי ווטס. שכחתי מה התפקיד הטוב האחרון שלה (היא הייתה בכלל ב"בירדמן"?) אבל בסרט הזה היא הצליחה גם לרגש, גם להצחיק וגם לגרום להרבה סצינות עם פונטציאל להיות מביכות לעבוד (שיעור המוזיקה). לקראת הסוף הסרט פנה באופן דרסטי והחל לעסוק במשמעות תיעוד האמת באמצעות דוקומנטרי ובגישות שונות לכך וזה אומנם היה מרתק אבל גם הרגיש נורא out of the blue. בכל מקרה אחרי "פרנסס הא" אני אצפה בכל סרט של באומבך ואומנם הסרט הזה לא גרם לי להתאהב בו אבל הוא בהחלט חיזק את התחושה שהוא מתפתח להיות אחד הקולות המעניינים בקולנוע האמריקני העצמאי.
אני נוטה להסכים
ובכל זאת איכשהו סיימתי את הצפיה במחשבה שזה בעיקר סרט מיותר.
הדהים אותי שסרט שעושה הרבה רעש מכלום מעביר ביקורת על אנשים שעושים סרטים עם הרבה רעש מכלום. זה מה שאני זוכרת מהסרט הזה בכל מקרה.