במקור: What Lies Beneath
במאי: רוברט זמקיס
תסריט: קלארק גרג
שחקנים: מישל פייפר,
האריסון פורד
חלק א': הכל, חוץ מהסרט
הגורל לא רצה שאני אהנה מ"האמת שמתחת לפני השטח", ואכן, לא נהנתי. כל הגורמים העוינים התאחדו נגדי. מחיר הכרטיס היה כרגיל; הפופקורן היה גרוע; האידיוטים מאחורה היו פעילים במיוחד, ואפילו דיווחו בפלאפון על עלילת הסרט לדודה שלהם בראשון באופן שוטף. בעיה יותר גרועה היתה היה איכות הסאונד. וסליחה אם אני נשמע מפונק. אין כמו סרטי אימה כדי לבדוק את איכות מערכת הקול של הקולנוע. סרטי אימה אמורים להבהיל, כידוע (פרט לכמה בודדים שמנסים להפחיד. אבל נניח לזה). חלק מההבהלה נובע מהבום!. הבהלה מקולות רמים היא רפלקס מולד בבני אנוש (זה לא בדוק, אבל זה נשמע מדעי), וככל שהבום! יותר חזק, ההבהלה יותר יעילה.
בקולנוע שבו צפיתי ב"אמת שמתחת", היו רמקולים עלובים למדי – על סראונד אין מה לדבר – שלא היו חזקים מספיק. אני חושד שגם קירות הקולנוע לא בנויים מבלוקים עמידים לרעש. כך יצא שהלחישות המאיימות שמישל פייפר שומעת – או שנדמה לה שהיא שומעת – בביתה שבורמונט, נבלעו ע"י נביחות כלבים וצרחות ילדים ממרכז חורב שבכרמל. ככה לא רואים סרט מפחיד.
ומה שעוד יותר גרוע: ידעתי את העלילה מראש. וסביר להניח שגם אתם. ל"אמת שמתחת" יש את אחד מהבקרובים האלה שמספרים את כל עלילת הסרט עד חמש דקות לפני הסוף. מי החכם שהמציא את הרעיון, אני לא יודע; אבל כנראה שזה פועל, כי "האמת" זכה – לפחות בארה"ב – להצלחה גדולה, למרות הבקרוב. גם באותן חמש דקות אחרונות לא ממש הופתעתי, כיוון שבטעות קראתי ראיון עם אחד המשתתפים שנעשה לאחר הסרט. מראייני כוכבים הם אנשים מתוחכמים ורבי השראה. אם בסוף הסרט מתברר, נגיד, שהאיש שמגלם האריסון פורד היה בעצם חייזר שהוא מרגל סובייטי, השאלה הראשונה שהאריסון יישאל תהיה "אנחנו לא רוצים להרוס לצופים את הסרט, אבל האם גם בסרטים הבאים שלך תגלם חייזרים שהם מרגלים סובייטיים?"
אוף. שלוש קריאות אוף. נהיה קשה יותר ויותר ללכת לסרט – כל סרט – בלי לדעת את העלילה מראש. רבאק, אם אני ארצה לראות סרט בלי הפתעות, אני פשוט אצפה ב"הנסיכה הקסומה" בפעם ה-32.
למרות הכל, אני חושב שדעתי על "האמת שמתחת לפני השטח" לא היתה משתנה גם אם הייתי רואה אותו בתנאים טובים. אבל לך תדע. אולי אם הייתי צופה בו בתנאים אופטימליים הוא היה מפחיד אותי. אולי אם הייתי צופה ב"חוש השישי" – שגם הוא סרט על רוחות שקטות, אלא שאותו מאוד אהבתי – בתנאים גרועים, עם ידיעה של רוב העלילה מראש, הייתי חושב שהוא סרט גרוע. החיים זה דבר סובייקטיבי, כמו שאמר פעם איינשטיין לאחותו, כמדומני.
חלק ב': הסרט
מישל פייפר ובעלה, האריסון פורד, חיים להם בבית כפרי כלשהו בניו-אינגלנד (האזור רדוף הרוחות ביותר בעולם, מאז שסטפן קינג התחיל לכתוב). דברים מוזרים מתחילים לקרות: מישל חושדת שהשכן רצח את אשתו. חושדת וחושדת וחושדת. בעלה מסרב להאמין. מסרב ומסרב ומסרב. מישל גם חושבת שיש להם רוחות בבית. ויש לה סיבה טובה: הדלת לא נסגרת כמו שצריך.
הדלת נפתחת. מישל קמה וסוגרת אותה. הדלת נפתחת. מישל סוגרת. הדלת נפתחת. מישל סוגרת. אמרו אתם, האם זה נשמע מפחיד? או שמא מעצבן?
את הסרט ביים רוברט זמקיס, במאי מצוין שסובל מגידול ממאיר בבלוטת האגו, מה שמתבטא בין השאר בסרטים ארוכים מדי. אבל מכיוון שהוא במאי כל כך גדול, אין מי שיגיד לו לחתוך את הפעם החמישית שבה הדלת נפתחת מעצמה ואילך, ולגזום מהסרט עוד 10 דקות מהצדדים כדי שהקהל לא ירדם. העלילה הדלילה נמרחת בעזרת הפחדות ישנות ויעילות. כל כך ישנות, למעשה, שהן כבר לא כל כך יעילות. יש אמנם כמה סצנות מצוינות, שרובן מתרחשות באמבטיה של הזוג פורד/פייפר. הייתי מרחיב עליהן את הדיבור, אבל למה להרוס את הסיבה היחידה שנשארה לראות את הסרט?
זמקיס הוא גם במאי מגוון שמנסה ז'אנר שונה בכל פעם. הפעם הוא עושה סרט של היצ'קוק, וכדי שלא יהיה שום ספק בקשר לכך, הוא גם שותל וילון אמבטיה ומשקפת בקטעים הנכונים. לכן גם כל החצי הראשון של הסרט הוא הומאז' (איזה מילה של מבקרי קולנוע. שיחקתי אותה אינטלקטואל) לא מעניין ל"חלון אחורי", והיתר הוא הומאז' (הנה זה שוב!) לא מעניין ל"פסיכו". אולי הסיבה שהוא לא מצליח להפחיד היא שהוא מצטט מדויק מדי. אלפי מבקרי קולנוע, מורים וסטודנטים נזעמים יסתערו על גרוני בגלל המשפט הבא: היצ'קוק כבר לא מפחיד. הוא היה מפחיד בזמנו, אבל היום הוא מפחיד רק קולנוענים. "ליל המסכות: 20 שנה אחרי" הוא סרט מפחיד יותר מ"פסיכו", וסליחה על חילול הקודש. ההפחדות היחידות בסרט שעובדות הן דוקא אלה שהיצ'קוק לא היה מכניס לסרט שלו בחיים.
מישל פייפר נותנת הופעה לא רעה, אבל נראית כאילו היא לקחה שעורי משחק אצל קאליסטה פלוקהארט. היו קטעים שבהם הייתי בטוח שנכנסה בה רוחה של אלי מק'ביל. האריסון פורד, לעומתה, פשוט משחק רע. לא, הוא אף פעם לא היה שחקן שייקספירי. כל מה שנדרש מהאריסון פורד לעשות בסרט כדי להרטיט את לב הקהל הוא לעשות פרצופים של האן סולו וקולות של אינדיאנה ג'ונס. ועכשיו גם את זה הוא שכח איך לעשות? בכל זאת האיש מקבל 20 מיליון דולר לסרט, הוא היה יכול טיפה להשתדל. האריסון כנראה חושב שבגילו המתקדם ומעמדו ההוליוודי הוא קיבל פטור ממשחק. אילו סוכן שחקנים ששהה בקומה במשך 30 השנים האחרונות היה צופה ב"אמת שמתחת" הוא היה שולח את הארי חזרה לנגרות.
אולי אני טועה. אולי אלה הם תנאי הצפייה הגרועים שמדברים מגרוני. קשה באמת להאמין שסרט עם צוות כל כך מרשים יכול לאכזב עד כדי כך, אבל מה לעשות – אני יכול לדווח רק על מה שראיתי. ומה שראיתי הוא סרט משעמם פחד.
ואם כבר
יש לי שיטה להבדיל בין במאים טובים לבמאים סוג ב' וההבדל נעוץ ביחס שלהם להיצ'קוק. במאים טובים (נאמר, ספילברג, עד השנים האחרונות) מושפעים מהיצקוק. במאים סוג ב' (בראיין דה-פלמה) סתם מצטטים אותו בלי בושה. מעניין שזמקיס, שעד הזמן האחרון ממש חשבתי עליו כעל במאי טוב, החליט פתאום להתנהג כמו דה-פלמה (סליחה, כמו במאי סוג ב').
משעמם??? במאי סוג ב???
מה???
הסרט הזה מותח, מפחיד ומורט עצבים, וכשאני אומר מפחיד אני מתכוון מפחיד.
החברה היום כל כך התרגלה לז'אנר סרטי 'צעקה' שאם זה לא זה אז זה לא אימה, ובכן לעומת 'צעקה' שהיה סרט מבהיל וכך גם כל הבאים אחריו הסרט הזה הוא מפחיד, אחד הסרטים המפחידים יותר שראיתי בקולנוע, וראיתי הרבה סרטים.
הסרט עשוי מצויין, משתמש במצלמה מצויין ומבויים מצויין, לקרוא לרוברט זמקיס במאי סוג ב', במאי מעתיקן זאת טעות חמורה, מדובר פה שאחד הבמאים המוכשרים של התקופה הפילמוגרפיה שלו כוללת בה יצירות מופת כמו 'בחזרה לעתיד' ו'רוג'ר ראביט', חוץ משני סרטים פחות טובים, 'בחזרה לעתיד 3' ו'פורסט גאמפ' שהיה די בינוני אפילו שקיבל הכי הרבה קרדיט משאר הסרטים שלו.
צריך להבדיל בין מחווה מוצהרת להיצ'קוק לבין גניבה, זה סרט שמפחיד בסגנון ההיצ'קוקי, לא העתקה חסרת בושה מהיצ'קוק.
לא מדובר בסרט שמנסה לחדש שום דבר, זה סרט אימה, סרט מפחיד, סרט שעובד בכל מישור שהוא מנסה לעבוד, זהו בידור.
משעמם??? במאי סוג ב???
יש רק לציין שלא דובר כאן על גניבה מהיצ'קוק, אלא על ציטוט שלא הביא בשורה חדשה עמו.
משעמם??? במאי סוג ב???
זה ברור, אני בהודעתי הגבתי גם לכתבה וגם לתגובה הראשונה
משעמם כן, במאי סוג ב' לא
שים לב שגם בביקורת ציינתי שזמקיס הוא בעיני במאי מצוין. "בחזרה לעתיד" (הראשון, בטח הראשון) הוא אחד הסרטים האהובים עלי ביותר, וגם את רוג'ר ראביט אני מאוד אוהב. זה לא משנה את זה שיש לזמקיס בשנים האחרונות בעיית אגו, ובוודאי שזה לא משנה את העובדה ש"האמת" היה משעמם. גם "פורסט גאמפ" ו"קונטקט" הם סרטים טובים, שהיו יכולים להיות טובים יותר אם מישהו היה אומר לרוברט לרדת מהעץ ולהפסיק להתנהג כאילו הוא עושה את יצירת המופת של המאה בכל סרט.
בקשר להפחדה – פחד הוא דבר סובייקטיבי, כידוע. מה שמפחיד אותי לא מפחיד אותך. אבל מה הסלידה הזאת מ"הסגנון של 'צעקה"'? האמת ש"האמת ש" הוא "צעקה" עם קצת על-טבעי באמצע. הוא משתמש בדיוק באותן טקטיקות הבהלה. אם הוא מצליח או לא, זה כבר עניין אישי. כל מה שאני יכול לומר הוא שבאולם לא-משהו, עם טמבלים שמדברים מאחורי וידיעת חלק גדול מהעלילה מראש, הוא לא הפחיד אותי. בכלל. קורה, אני לא הולך לנטור לזמקיס טינה או להוריד אותו לדרג במאי סוג ב' בגלל זה.
תגובה לתגובה שהגיבה על התגובה
שלי.
אמרתי שזמקיס הוא במאי סוג ב'? ציינתי במפורש שאני מחשיב אותו כבמאי טוב (לפחות עד "קונטקט"). מה שאמרתי הוא שזמקיס, התחיל להתנהג כמו במאי סוג ב' וזו הסיבה שכל כך התאכזבתי ממנו (מבמאים רעים אני לא מתאכזב, כי אין לי מהם ציפיות).
ואני לתומי חשבתי...
ואני לתומי חשבתי שזהו לא אתר של "מבקרי קולנוע".
אבל אם תשימו לב ותקראו את הביקורות עד עכשיו – נראה כאילו כותב אותן בן בנו של מבקר קולנוע מתוסכל!.
וזאת למה???
כל ביקורת מורכבת אך ורק מהתחכמויות לשוניות – וקוטלת את הסרט המבוקר…
וכן את שחקניו…
(דז'ה וו ???)
התוספת היחידה היא שמקפידים גם לקטול את הבמאי.
באמת?! התקרנפת/ם בזמן שיא. (נא להתקשר להוצאת "גינס" – הפרס ממתין לכם במשרד).
* אני טועה ???
לא מסכים...
קודם כל, אני לא חלק מהאתר כך שאני לא מנסה להתגונן על עצמי.
האתר הזה הוא אתר של ביקורות קולנוע, לא יעזור כלום, את הביקורות לא כותבים מבקרי קולנוע והאמת היא שרוח הכתיבה שלהן שונה מזו של מבקרי הקולנוע, ואני אומר זאת למרות שאני לא מסכים עם הרבה מהביקורות אותן קראתי פה.
בשביל לקטול סרט לא צריך להיות מבקר קולנוע צריך פשוט לא לאהוב אותו.
כן, אתה טועה
"אם תשימו לב ותקראו את הביקורות עד עכשיו"
אם היית שם לב וקורא את הביקורות שמופיעות כרגע בעמוד הראשי בלבד, היית מוצא אחת קוטלת (זאת) ושתיים אוהדות (טיטוס, צ'יקן ראן) ככה שלהאשים אותנו בקטילה אוטומטית זה לא ממש מבוסס.
בקשר להתחכמויות לשוניות – מצטער, כזה אני (ואבא שלי לא מבקר קולנוע. גם לא זגג)
ובענייני התקרנפות – סליחה, אבל האתר הזה באמת לא קיים מספיק זמן כדי להתגעגע לימים הטובים לפני שהתמסחרנו. ככה שאם אנחנו אשמים במשהו, זה בכך שהיינו קרנפים מלכתחילה. אין צורך להתקשר לגינס, ושמו של האתר ישונה לאלתר ל"עין הקרנף".
תגובה לתגובה שהגיבה על התגובה...
אוקי, אז קודם כל מצטער אם לקחתי את דבריך ושיניתי אותם.
בכל מקרה אני לא חושב שאפשר לומר את זה עליו אפילו עכשיו.
האמת היא שאני ממש לא מבין איך אפשר למצוא את הסרט הזה משעמם, סוף סוף סרט בקולנוע שיש צידוק לעובדה שהוא בקולנוע.
בשביל לעשות קולנוע צריך יותר מלצלם בפילם והסרט הזה פשוט ממצא את הז'אנר עד סופו, קולנוע מהתחלה ועד הסוף.
משעמם? מאוד!
צר לי. לא צעקה ולא האמת שמתחת לפני השטח היו מבהילים ו/או מפחידים (מה בכלל ההבדל???).
כמו עם צעקה – כך גם האמת שמתחת לפני השטח (אויש, איזה שם ארוך ומסורבל). אמרו לי: 'באנה, הסרט המפחיד של השנה', 'לא יכולתי לישון יומיים', 'לא התקלחתי יומיים'… בלה בלה בלה.
בו-רינג. אפילו לייבב חלושות לא הצלחתי. אפילו הצרחות שבקהל לא הכניסו אותי למוד.
הכל היה צפוי ודלוח (במיוחד הריסון פורד הקציצה), בדיוק כמו בצעקה וכל סרטי-האימה העכשווים.
לא קשור אבל...
השם שלך הזכיר לי את הימים הארוכים בילדותי שבהם הייתי צובע פלסטיק, ודוחף אותו לתנור… פעם ככה ילדים היו נהנים…. והפלסטיק היה מתקפל לעיני ילדים מוקסמים…
אני מתגעגע לשרינקידינקס….
היצ'קוק מתהפך בקברו
אני לוקח כאן סיכון, כי למעשה מעולם לא ראיתי את "פסיכו", ולמען האמת הסרט היחיד של היצ'קוק שראיתי בשלמותו היה "הציפורים", וגם זה לא לגמרי מדוייק. מר פיש ידידי, הרשה לי להפתיע אותך. מה שהגורל, אם יש כזה דבר, לא רצה אצלך, בהחלט רצה אצלי. ואני לא אומר זאת סתם כי )וכאן באה ההפתעה( ראיתי את הסרט באותו בית קולנוע שאתה ראית אותו, במרכז חורב בכרמל שבחיפה. לי לא זכורות כל הפרעות או הגבלות מבחינת הסאונד, ולא נביחות כלבים או צרחות ילדים. מצד שני, יכול להיות שזה בגלל שלא היו דברים שכאלה בחוץ בזמן הצגת חצות וחצי שאני הייתי בה. עוד דבר שיכל להוות את ההבדל הוא שכל מה שידעתי על הסרט לפני שראיתי אותו, זה שהוא עם פורד ופייפר, וזה משהו עם רוחות, ו… זהו. אבל מצד שלישי, כמוך אקח את דוגמת "החוש השישי", שאמרת שלא ידעת עליו כלום לפני שראית אותו, הרשה לי להגיד לך שאני ידעתי כמעט הכל מראש, ובכל זאת נהניתי ממנו עד מאוד. אני לא יודע אם במקרה של "האמת ש…" זה גם היה קורה, באט ד'ה פאקט סטיל רימיינס )תאמין או לא, לא ראיתי את ה"בקרוב"(.
ועכשיו, לסרט עצמו: קראתי ביקורות אחרות על הסרט, ושמתי לב שכולן די חלוקות. באתר "הקאבינט" הוא קיבל 4 כוכבים )"מותח ואפקטיבי"(, ב"רייטינג" הוא קיבל שניים )"צפוי מכדי להיות מותח"(, ב"ידיעות" הוא קיבל שלושה )"עשוי בסדר אבל נדוש"(.
אני, מה לעשות, נטראלי בין "הקאבינט" ל"ידיעות", והציון שלי עומד של שלושה וחצי כוכבים.
נספח: הקטע עם הדלת
יש משהו בזה שזה מעצבן, רק שלדעתי זה מעצבן לא במובן השלילי של המילה, אלא במובן המותח.
לדעתי גם זה דבר טוב שהסרט לוקח את הזמן שלו. כלומר, כל עוד זה מעניין איכשהו, זה לא מפריע. אבל זה אני, כמובן.
עוד נספח הוא האריסון פורד. קצת לא מובן לי איך פסקת שהוא משחק רע. אולי זה בגלל שאתה רגיל, כמו כולנו, לראות אותו בתפקידים בסגנון אחר. ואולי לא.
צ'מע, בנאדם, למרות התגובות הרבות שמגיעות לכאן, אני חושב שאני מדבר בשם כולם באמרי שאף אחד לא מכריח אותך לאהוב את הסרט. אבל אישית אני יכול להגיד שאחד הדברים היחידים שבאמת הסכמתי בהם איתך בביקורתך הוא הפסקה האחרונה הבוחנת את האפשרויות למה אתה טועה. כמובן שאובייקטיביות צריכה לשחק כאן תפקיד משמעותי, אבל לדעתי כדאי שתראה את הסרט שוב, בתנאים יותר טובים, ותעדכן אותנו על פסיקתך.
לדעתי אחד החסרונות המעטים בסרט הוא הקטעים המוגזמים, וכדי להצדיק את חוסר אי הופעת הכיתובית למעלה "ספוילר", אומר רק שאני מתכוון בעיקר לקטע בסוף, שקשור באמבטיה, ובטוויסט, אם אפשר לקרוא לזה ככה.
ולדעתי רגע השיא בסרט, ממש קצת לפני הסוף, מצד אחד צפוי אבל מצד שני מותח מאוד, למרות שאתה אומר לעצמך "בטח יקרה עכשיו ככה וככה…".
פסק הדין האישי שלי הוא שהסרט עשוי, מצולם ומבויים היטב, אך סובל מיומרנות מסויימת מבחינת אי אלו ניסיונות להפחיד ו/או להפתיע, ואם הוא לא מצליח את זה, אז לפחות כן מצליח להקפיץ או להבהיל, או אפילו להלחיץ. אבל הסרט רחוק, אפילו מאוד, מלהיות רע, או משעמם.
אבל זה אני…
אמרתי לך, אמרתי לך ואמרתי לך
נכון אמרתי לך "אין טעם לראות את הסרט, ממילא ראינו את הטריילר"? נכון אמרתי לך שהסרט יהיה זהה לטריילר, רק ארוך יותר? נכון אמרתי לך?
אין לך מה להתלונן…
חייב להגיד לכם
הסרט הזה כל כך לא מפחיד שכמעט עברתי ל"שאפט"" שהוקרן בקולנוע אחר, אבל חברים שלי שיכנעו אותי שלא לעבור
אז ישבתי על הכיסא בקולנוע,
ו…….נירדמתי
הסרט כללית הוא החמצה גדולה.
להפתעת רבים מהאנשים השילוב בין הריסון פורד ומישל פייפר המנוסים והבשלים עובד נפלא, אך הסרט לא מספק עקב התסריט
הכה מאוס של רוח רפאים אשר מטרידה דיירים. אמנם מתסריט זה יצאו בעבר מספר סרטי אימה חביבים ביותר, בשנות האלפיים אפשר וצריך להתאמץ יותר. שורה תחתונה- אפשר לוותר
אבל אין שום קונצנזוס.
עובדה – אפילו יש אנשים שנהנו מ"המלאכים של צ'רלי", אחד הסרטים ההוליוודיים הבודדים שמצליחים להיות גרועים יותר מ"נערות שעשועים".
זו בדיוק הסיבה שבפישאיי לא נותנים ציונים לסרטים. אין שום טעם לתת כוכבים, או להגיד "עובר/נכשל" כמו שאת מציעה, כשזה כל כך אישי.
המלאכים של צ'רלי
אחלה דוגמה!
אפילו שהוא כייפי ו/או מהנה (אני לא יודעת, עדיין לא ראיתי אותו, אבל *כן* לקחתי אותו בדויד לכבוד החג, ואני מתכננת להנות!), זה סרט שאין שום סיבה להמליץ עליו.
ולמה? כי זה סרט צפוי;
ממש לא משנה מה העלילה- יהיו מכות, יהיו מרדפים ומשחקי ריגול מתוחכמים (מקש ציני קטן סמוי), יהיו הרבה בגדים והרבה מחשופים והרבה רגלים, אולי קצת הומור, ואולי אפילו איזה היגיון בבסיס העלילה (אופציונלי).
למי משנה מעבר לזה? לא לשם כך מיועד הסרט.
תאמיני לי שהוא לא צפוי...
גם אני ציפיתי לכיף. ציפיתי לאקשן, הומור, ולהרבה חיוכים של קמרון דיאז. במקום זה קיבלתי את הסרט הגרוע והעגום ביותר בעולם. "תוכנית 9 מהחלל החיצון" כלום לעומתו. לא נהניתי משניה אחת בסרט הזה.
נו בטח, מרכז חורב
למה בשל אלוהים הלכת למרכז חורב?!
יש את הגרנד (סביר) קניון חיפה (טוב) והקונגרסים (מ-ע-ו-ל-ה!!!)
הפופקורן עצמו עולה בכל מקום אותו הדבר, אבל עדיין… מרכז חורב זה הקולנוע הכי מעפן שקיים! 5 כסאות עם רווחים של 3 ק"מ כדי שיראה גדול!.
בכל מיקרה, ראיתי את הסרט 5 פעמים, ואף פעם לא מההתחלה עד הסוף (למרות שניסיתי להחזיק את עצמי, בתור מעריצת מלחמת הכוכבים אני אלך לכל סרט שמישהו משם משחק) אבל ברצינות, אני פשוט עזבתי את המקום ו"שכחתי" לחזור חזרה. ראיתי את הסוף בנפרד את האמצע בנפרד ואת ההתחלה 2864982 פעמים עד בדיוק אותו הקטע.
הריסון פורד ומישל פייפר היו מעולים, רק חבל שהסרט לא היה ככה=/