וואג'דה לא רוצה שיוויון לנשים, וואג'דה לא רוצה לייצג את מדינתה, וואג'דה לא רוצה להיות חלוצת הקולנוע באזור של העולם שבו הקולנוע עד היום לא היה קיים. כל מה שוואג'דה רוצה זה אופניים.
אבל אף אחד לא שאל אותה. "וואג'דה" הוא סרט יפה, חמוד וקטן, בעיקר קטן, שהנסיבות של יצירתו הפכו אותו לאירוע קולנועי בסדר גודל בינלאומי. "וואג'דה" הוא סרט מערב הסעודית. הוא מתואר כסרט הראשון שהופק שם אי פעם. סעודיה היתה עד השנה ממש מדינה ללא קולנוע: לא רק סרטים אלא גם בתי קולנוע פשוט לא היו שם, כי הקולנוע הוא כידוע הדרך להשחתת נפשו של המוסלמי האדוק (אם כי לראות טלויזיה זה דווקא בסדר, משום מה). נושא אחר שסעודיה לא בדיוק מצטיינת בו הוא זכויות לנשים. גם כאן יש התקדמות מסוימת: השנה נחקק חוק שיאפשר לראשונה לנשים להצביע בבחירות המקומיות ב-2015, ובאזורים מסוימים הותר בחוק לנשים אפילו לרכוב על אופניים. יש עוד לאן להתקדם.
באופן רשמי זהו, כאמור, הסרט הראשון שהופק במדינה אי פעם, והוא בוים בידי אישה – הייפא אל-מנצור. לשם הבהרת גודל האבסורד: במהלך צילומי החוץ שעירבו גברים היא נאלצה להתחבא במכונית סמוכה ולתת לשחקנים הוראות במכשירי קשר, כדי שלא תיראה בציבור אישה הנותנת הוראות לגבר, חלילה. ולבסוף, אחרי שהסרט יצא, באחת הדוגמאות המאלפות ביותר לצביעות בהיסטוריה האנושית, הוא נשלח לייצג את סעודיה באוסקר. כן – כי מה ייצג את המדינה יותר טוב מסרט שנעשה נגד, למרות ועל אף המנהגים במדינה. כי מדינה שעושה טובה שהיא נותנת לנשים להצביע (אם כי לא לנהוג, זה כבר מוגזם) צריכה לקבל פרס על כך שאישה הצליחה ליצור סרט, ולא הוצאה להורג או הולקתה על כך.
כל זה הסיפור שמסביב לסרט, והוא היה יכול לקרות בדיוק באותה הצורה גם אם הסרט היה רצף של חתולים מרקדים ואבטיחים מתרסקים. נחמד לגלות שמאחורי כל השערוריה הזאת עומד סרט שהוא מוצלח בפני עצמו. לא אפוס, לא יצירת מופת – אבל סרט קטן וטוב.
וואג'דה, אמרנו, רוצה אופניים. היא בת עשר, ולומדת בבית הספר להיות אישה צנועה וחסודה שלא יוצאת מהבית בלי כיסוי ראש. אבל וואג'דה היא מה שנקרא אצלנו טומבוי – היא מעדיפה משחקים "של בנים", והחלום שלה הוא לקנות אופניים ירוקים כדי שתוכל להתחרות בחבר שלה, עבדאללה. כמובן, לבנות אסור לרכוב על אופניים, וגם כסף לקנות אותן אין. אז היא חוסכת, בכל דרך: היא מוכרת צמידים, מעבירה הודעות, ומוכנה אפילו להשתתף בחידון הקוראן כדי להשיג את הכסף החסר.
סיפורים כאלה קורים בכל מקום בעולם, אבל המיקום של "וואג'דה" בולט בגלל הנורמות והכללים שכולם מתייחסים אליהם כאל מובנים מאליהם, ונוכחים בכל סצינה. הסרט לא נראה כמו זעקה נגד היחס לנשים בערב הסעודית, והוא גם לא צריך להיות כזה: כל מה שצריך הוא להראות את חיי היומיום. להראות את זה שאסור לתלמידות לעמוד בחצר אם במקרה הן נמצאות בקו הראיה של כמה פועלים על גג סמוך. או את זה שאמה של וואג'דה לא יכולה להגיע לעבודה, כי הנהג הקבוע שלה הבריז. וואג'דה יכולה להיות מרדנית ולעשות דווקא, כי היא ילדה; לו היתה מבוגרת בכמה שנים, כבר לא היתה לה שום הזדמנות לרכוב על אופניים.
התסריט עושה עבודה מצוינת בהתמקדות בוואג'דה ומסעה חסר הפשרות אל האופניים, כשהוא מציג כבדרך אגב את העולם שסביבה. הילדה וואעד מוחמד מתגלה כשחקנית מעולה (אם כי כמה מהלא-ממש-שחקנים שמסביבה – פחות), ולמרות הסטנדרטיות של הסיפור, אי אפשר שלא לרצות בטובתה של הילדה הזאת. עם או בלי להתכוון, "וואג'דה" מוכיח את מה שקולנוע יכול לעשות: הוא מעלה בסדרי גודל את המודעות בעולם לזכויות הנשים בסעודיה – אבל בלי שייתן לנו לרגע הרגשה שבאנו לקולנוע כדי לראות הטפה או הפגנה.
פורסם במקור בוואלה
אז בעצם שוב מופץ בארץ סרט ממדינה שאין לה יחסים רשמיים עם ישראל ואינה מכירה בה רשמית?
(ל"ת)
דווקא סעודיה
שאמנם אין לה יחסים רשמיים עם ישראל, מכירה רשמית בה ועל כן במשך שנים רבות מובילה בקרב מדינות ערב את ההצעות הרשמיות לנרמול יחסים עם ישראל על ידי פתרון הסכסוך המקומי הקטן שיש כאן.
אבל בלי שום קשר, אשמח לראות כל סרט שנוצר במדינה כלשהי, אפילו היא "מדינת אוייב". איפה הבלוקבסטרים של אל-קעידה?
בדיוק להיפך
סעודיה לא מכירה רשמית בישראל. בהצעות שלה היא מציעה להכיר בישראל (על-ידיה וע"י מדינות ערביות נוספות), כחלק מהעסקה.
בהתארם לרוח הסרט (שטרם ראיתי)
גם הביקורת צנועה, יפה ועדינה. בלי הצהרות פומפוזיות, בלי התחקמויות, פשוט התייחסות ישירה ואוהדת. לא שאני מתנגד לביקורת היותר סטנדרטיות (הרי כולנו חוזרים לכאן שוב ושוב בדיוק בגללן), אבל יש משהו מאוד מאופק ומעודן בביקורת השקטה הזאת, שפתאום גורמת לי לרצות לראות את הסרט הרבה יותר.
מצטער
אבל לפי מה שאתה אומר, הסרט הזה ממש מזכיר לי את הפרק על הקולנוע מהסדרה של קטורזה בערוץ 10.
(לעצלנים, תעבירו ל14:09)
אגב
what's your name?
wadjda
W-A-D-J-D-A
the D is silent
הקטע בלינק מתעווז על סרט מהסוג של "המחברת" (אפשר לראות את אותו שטיק עם הביצים בטריילר לסרט). "וואג'דה", למרבה השמחה, הוא סרט פחות מגויס, הרבה יותר מקצועי ומערבי מבחינת העטיפה שלו והרבה יותר זורם ו"מהנה" מהסטריאוטיפ שיש לצופה המערבי על סרטים מהז'אנר הזה. כאמור, קטן ויפה.
זה המקום להזכיר
שלאופניים יש מקום בלתי מבוטל בהיסטוריה של זכויות האישה: http://en.wikipedia.org/wiki/Bicycle#Female_emancipation
מה שמקנה טוויסט מעניין לאמירה של גלוריה סטיינם*
"אשה בלי גבר – כדג בלי אופניים".
*כמובן, הרבה שנים לפני שהיא התחתנה.
אירינה דאן
(ל"ת)
אוף טופיק
אני רואה שיש סרט חדש עם לורנס פישבורן בשם "המושבה". האם יש איזו סיבה שלא שומעים על הסרט הזה באף מקום מלבד בעמוד הבקרובים של אתר "סרט"?
יש סיבה.
הנה היא:
http://www.rottentomatoes.com/m/the_colony_2013/
סינמה סיטי פילר.
יש סרטים שחברת יונייטד קינג מביאה לארץ, ומוקרנים אך ורק בבתי הקולנוע של סינמה סיטי, בשעות מוזרות באמצע הלילה. בדרך כלל הסרטים האלה לא מפורסמים בשום מקום ואפילו הודעות יח"צ בסיסיות לא נשלחות עליהם לעיתונאים, כך שהדרך הכמעט יחידה לדעת על קיומם הוא למצוא אותם בלוח ההקרנות של סינמה סיטי. למשל, הידעת שסרט הערפדים "ביזנטיום", עם סירשה רונן וג'מה ארטרטון, הוקרן בארץ? התכוונתי ללכת לראות אותו, אבל אז התברר שהוא מוקרן רק בסינמה סיטי ורק בהקרנות החל מחצות וחצי. ושבוע אחר כך הוא נעלם.
אני לא בטוח למה הסרטים האלה מוקרנים, מכיוון שס"ס בבירור לא עושים שום ניסיון לגרום לאנשים לצפות בהם. הניחוש שלי הוא שעובדת הקרנתם בבית קולנוע מאפשרת ליונייטד קינג לדרוש עליהם מחיר גבוה יותר כשהם מוכרים את זכויות ההקרנה של הסרטים האלה לטלויזיה וערוצים אחרים.
סרט מצוין.
מסכים עם הביקורת אם כי נראה לי שבמקרה שלי אהבתי את וואג'דה (הדמות) קצת יותר מדי והצלחותיה הובילו למחיאות כפיים מצדי ובעוד כישלונותיה לקריאות בוז.
הסרט מצחיק (מאוד), מרגש ואפילו רומנטי (עד כמה שסיפור אהבה בין ילדים בני עשר יכול להיות). אבל דווקא הרגשתי שהסצינות שמסביב כן באו רק לשם ההפגנה. לפעמים הן השתלבו לא רע ולא הפריעו אך לפעמים (בעיקר כשזה סצינות שבהן וואג'דה לא מופיעה בכלל או נמצאת שם סתם) זה כן נראה מיותר ויותר כמו "זעקה נגד היחס לנשים בערב הסעודית". לחתוך חלק מהן היה עוזר לקצר ולהדק את הסרט ובכך לשפר אותו בהרבה, לדעתי.
גם רואים שמדובר בסרט סעודי שנעשה דווקא עבור הקהל המערבי, בעיקר בתחילתו בו הדמויות מסבירות לאחרות דברים שאמורים להיות מובנים מאליהם עבורן רק כדי שאנחנו גם נהיה בעניינים (מה שגרם להרגשה שהסרט מזלזל קצת בצופיו)
אני גם לא כל כך בטוח שזה הסרט הסעודי הראשון. בכל מקום אחר זכור לי שציינו שמדובר בסרט הסעודי הראשון שמביימת אשה, אך לא הראשון בכלל. הערך בויקיפדיה גם מציין כמה סרטים סעודים אחרים (רובם דוקומנטריים אך יש גם פיצ'רים).
פישלייק לביקורת, היה מעניין.
במיוחד על הרקע של הסרט ועל המאחורי הקלעים. חשוב בסרט מהסוג הזה.
צפוי ובנאלי
לא ממש נהניתי מהסרט. נחמד לראות איך החיים בערב הסעודית בסרט עלילתי, וזה באמת היה שונה וייחודי במידת-מה. אבל כל סיפור המסגרת היה נוסחתי, ולכן מאוד צפוי ובנאלי. אני לא חושב שנתקלתי בפרט עלילה אחד שלא היה ברור שיקרה.
בשביל קולנוע סעודי בטח מדובר באחת מפסגות היצירה, ואם בביקורות סרטים היה מקום לאפלייה מתקנת, הסרט היה מקבל אצלי חמישה כוכבים וזיקוקים בסוף. אבל אני ראיתי יותר מסרט או שניים בחיי, ולכן נהניתי ממנו כמו… כמו שנהניתי מסרט ישראלי בינוני מהעשור שעבר.