אז נכון, 2015 הגיעה ואין מכוניות מעופפות. אבל יש תחומים שבהם התחזית של "בחזרה לעתיד 2" היתה דווקא מדויקת להפליא.
בשיתוף DigTV, בימוי ועריכה: אלעד רט
עוד וידאו מקורי על "בחזרה לעתיד": הגירסה העברית של ג'וני בי גוד
פישטיובים קודמים:
מריל סטריפ בבקשה אישית אל האקדמיה
חמשת הרגעים המטומטמים של (החודש הראשון של) 2015 בקולנוע
"הנשרים באים!" הבעיה הנשרית של "ההוביט"
חמשת הרגעים המטומטמים של 2014 בקולנוע
טטריס: הסרט ולמה אי אפשר כבר לצחוק על הוליווד
הולי שיט!
אני לא מאמין שעד הסרטון הזה בחיים לא הבחנתי שהבסיסט של הרד הוט צ'ילי פפרז היה בבחזרה לעתיד 2, שלא נדבר על זה שבדיקה בגוגל מראה לי שהוא גם היה בסרט השלישי.
נ"ב שלאף אחד לא באמת אכפת ממנו: איזה קטע, אני בדיוק לובש את חולצת האנטי 3D שיש לי עוד מהסקוטקון.
קישור שבור לגרסא של ג'וני בי גוד העברי
תודה :)
תוקן, תודה
(ל"ת)
הסוף גאוני!
(ל"ת)
אני פשוט נפלתי מהאחרון
(ל"ת)
איך זה הגיוני שבתמונה של הפוסט ובתמונה של הסרטון דורון עומד באותה הפוזה בדיוק אבל הרקע שונה???
:O
יש שני דורון.
אחד עושה את הסרטונים, והשני מדגמן לתמונות.
הלכתי לענות "קסם" אבל גיליתי שהתשובה כבר כתובה מתחת לשאלה
(ל"ת)
וגם מקיף אותו פס צהוב זוהר
הולי שיט
אחד זה דורון מהווה
ואחד מהעתיד
פרדוקס
מה לעשות, אי אפשר מסע בזמן בלעדיהם.
זה עוד כלום. אחד מהדורונים הוא רגיל והשני HD.
קריפי!
הדבר הכי מופרך בסרט
שביטלו את עורכי הדין. לא רק שלא ביטלו עורכי דין אלא שהם מתרבים באופן מהיר ומסוכן.
וואו, עשית ממש ''fishing'' בשביל קטע 3
see what i did there?
הסרטון לא עובד אצלי
גם לא בפיירפוקס ובאקספלורר. כן, פתחתי את האקספלורר.
הוא עבד עד לפני רגע,
ועכשיו הוא לא עובד בשום מקום – כנראה בעיה זמנית בשרת.
"זמנית"
(ל"ת)
כמובן שהם חזו את נפילת התאומים
תמיד מצחיק לראות את הרצינות שהם לוקחים את עצמם:
https://www.youtube.com/watch?v=uPJQ-1Y8jfY
זה מאוד מוצלח,
אבל אני מקווה שברור שזה סרטון פארודי.
(והרבה יותר אינטליגנטי מהרבה סרטוני קונספירציה אמיתיים).
סרטון שפחות אהבתי
(ל"ת)
אני מניח שאתה עדיין לא מוכן לסרטון הזה
אבל הילדים שלך הולכים לאהוב אותו..
החלק על הטלוויזיות מצויין
זה באמת הדהים אותי. לא יצא לי לחשוב על זה ככה.
ומילה לגבי המכוניות המעופפות :
אומרים תמיד שהצורך הוא אבי ההמצאה. יכול להיות שכרגע (כשאני יושב בנחת בבית ולא בפפקים באיילון) אנחנו צריכים יותר פלאפונים חכמים ומחשוב לביש ופחות מכוניות מעופפות ?
לא.
הצורך הוא אולי אבי ההמצאה, אבל זה לא אומר שהוא מוליד ילדים על פי דרישה. יש הרבה דברים שהאנושות צריכה יותר מטלפונים סלולריים, ובכל זאת, אין. מכוניות מעופפות (במחיר סביר, שמשתמשות בכמות אנרגיה שלא תרושש את העולם תוך יומיים) יכולות להיות מאוד שימושיות, רק שאין לנו מושג איך ליצור אותן.
מלבד זאת, היית נותן למליוני כלי רכב מאויישים לטוס באוויר במסלולים לא מסומנים אחד מעל השני?
תחשוב על הבעיות הבטיחותיות שהמזל"טים העירוניים מתחילים ליצר, ותכפיל אותם פי מליון. בלי כבישים כל תקלה ברכב תהפוך לסכנת נפשות, ומרחב הטעות של נהג יגדל פי כמה וכמה.
ובלי קשר – אני חושב שמהפכת המידע של עשרים השנה האחרונות (שהדוגמא של מחשוב לביש היא רק חלק מינורי ממנה), משמעותית בהרבה (לטוב ולרע) מכל מהפכה שיכלה להיווצר על ידי מכוניות מעופפות (או סקייטבורדים מעופפים) או כל טכנולוגיה אחרת שהוזכרה בסרט הזה (טוב, חוץ ממסע בזמן כמובן).
בקשר לשאלה בכותרת שלך - בהחלט כן
רק לא ב*מסלולים לא מסומנים* אלא בבקרה ובשילוט (כמו מע"צ היום). הרי אם אנחנו מנתחים את זה, הסיכוי העיקרי להתנגשות בטיסה של כל רכב *אחד מעל השני* היא אם אחד מכלי הרכב נכנס למסלול של השני (כמו היום), ולכן אפשר להקצות מסלול כל כמה מטרים באוויר (ואז זה הופך להיות בדיוק כמו "כביש רגיל" שיש היום רק באוויר). אתה רוצה לנחות? להמריא? לעבור נתיב? אני מניח שיהיו מסלולי נחיתה ומעבר בין נתיבי גובה (כמו שיש היום בשדות תעופה). כמובן שהם יהיו מרומזרים ויהיה צורך באיתות ושמירה על כללי ביטחות. מה עם התאונות באוויר? זה אכן מסוכן אבל שוב, ניתן להתמודד איתו עם אמצעי ביטחון. גם לנסוע ב140 קמ"ש זה לא הכי בטוח ועדיין אפשר לעשות את זה חוקית באטוסטרדות בגרמניה היום.
אני אישית חושב שזה הדבר הכי יעיל שיכול לקרות כל פעם שאני תקוע בפקק. הרי אנחנו מנצלים רק 2 צירים מתוך 3 אפשריים. למלא לא לנצל גם את ציר הגובה? אני תקוע בפקק *רק בגלל המגבלה הטכנולוגית הזו* וכשהיא תפתר אין לי ספק שיהיו מכוניות מעופפות (אם עדיין יקראו להן "מכוניות" זו שאלה אחרת).
אל תדאג לפקק,
הוא עוד יבוא
עכשיו דמיין את ההבדל בין מנוע שנכבה *על הכביש* למנוע שנכבה *באוויר,
או בין אובדן שליטה *דו ממדי* לאובדן שליטה *תלת מימדי*.
ובדרך למטה
הוא 'לוקח' את כל הנתיבים שמתחתיו. תענוג.
הצורה היחידה שתנועה כזאת תהיה אפשרית זה אם הכל יישלט אוטומטית על ידי מרכז בקרה יחיד.
אין מניעה
שבעתיד הזה לא יהיה צורך (או אפשרות) במכונית מעופפת פרטית שנשלטת ידנית, כי יהיה שירות מוניות זמין ואיכותי שנשלט על ידי מחשב. תלחץ על כפתור ומיד תגיע אל ביתך מונית שתיקח אותך לאן שצריך, מה רע?
כל הפנטזיות האלה על מוניות
נגמרות כשיש לך ילדים.
כי אז אתה נעשה המונית?
(ל"ת)
נראה לי שבדיון הזה מתעלמים מאחת הבעיות העיקריות
והיא בעיית האנרגיה.
גם אם נניח וימצאו דרך לעשות מכונית מעופפת, אתם ידועים כמה אנרגיה היא תדרוש?
עד שלא ימצאו פתרון אמיתי לבעיית האנרגיה, אי אפשר אפילו לחשוב על זה…
וגם אז זה לא יפתור את בעיית התקלות הטכניות.
למרות שבלי ספק המחזה של מרדף מכוניות תלת-מימדי באמצע פקק תנועה תלת-מימדי יכול לספק הרבה פרנסה למקס לין, במאי "מהיר ועצבני 19".
עכשיו דמיין את אובדן השליטה במכונית פרארי במהירות 140 קמ"ש
לעומת סוס איטי במהירות של 40 קמ"ש.
כשרוצים להתקדם טכנולוגית לדברים מורכבים יותר, חלק מעסקת החבילה זה עוד סיכונים. רוב התאונות האוויריות כיום (סטייל אלה מהימים האחרונים) גרמו למותם של *כל* הנוסעים בטיסה. ועדיין הכיוון הוא להפוך טיסות לבטוחות יותר עד כמה שניתן ולא לזנוח את רעיון הטיסה כי.. טוב זה מסוכן וכל זה.
כשהייתי בתיכון
קיבלנו קטע קריאה באנגלית, שבו בין השאר סופר שממציא המכונית טען שאין צורך שמכוניות יעברו את ה20 קמ"ש, כי בני אדם בכל מקרה לעולם לא יצליחו לשלוט במכונה שנעה במהירות שגבוה מזה.
ניסיתי למצוא לטובת השרשור איזה ציטוט או הוכחה כלשהי לדבר הזה, אבל לא הצלחתי.
כי זה לא נכון. ולו רק בגלל שאין בדיוק 'ממציא המכונית',
בגלל שאת הסיפור הזה סיפרו (עם 20 מייל) על הרכבות הראשונות,
ובגלל שאם מי שהיה ממציא את הסיפור היה שם לב, הוא היה מגלה שעוד קודם לכן אנשים נסעו בספינות שבתנאי קיצון בהחלט עברו את ה-20 קמ"ש.
כמובן שלא
לכן חיפשתי לזה רפרנס כלשהו במקום פשוט לכתוב את זה![!מסמיק!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_blush.gif" alt="" width="" height="" />)
או רכבו על סוסים שעברו את המהירות הזאת
(ל"ת)
וואלה!
(מרגיש אהבל והולך לבכות בפינה).
הרגולציה על טיסות היא עצומה. קובעים לך שעה, נתיב וזמן למעבר.
למה? *בדיוק* בגלל הסיכונים שנובעים מתנועה חופשית של המון כלי טיס עם המון נוסעים. עכשיו קח את המספר הזה, תעלה אותו בכמה סדרי גודל, ושחרר את כל הכללים. אה, כן, ותוריד את הטכנאים שבודקים מטוס לפני ואחרי כל טיסה, את מערך בדיקת התקינות ועוד. וכמובן, את רשיון הטיס – צמצם ל-28 שיעורים וטסט אחד. בארה"ב רק טסט (לחילופין, אתה מוזמן לחייב כל בעל מכונית מעופפת בשיעורי טיסה, לקבוע לו נתיבים מוגבלים, אזורים שצריך לבקש רשות שעות ארוכות מראש כדי להיכנס אליהם, וכן הלאה)
זה לא עניין של 'מסוכן' וזהו (למרות שאכן, סביר להניח שעולם הטיסה היה מתקשה להתרומם אם המטוס היה מומצא ב-2002 עם רגולציה של 2002). זה עניין של מורכבות שליטה, עניין של תיאום מסובך להחריד, ועניין של מיומנות גבוהה (יש סיבה לכך שטייסים מקבלים בממוצע יותר שכר מנהגי משאית. יש פחות מהם, בין השאר כי הרבה יותר מסובך להכשיר אותם). עכשיו קח כל נהג ממוצע, הפוך אותו לטייס ותן לו כלי טיס שנע בצפיפות גדולה יותר מהית'רו בשעות העומס, עם שמירת מרחק מצומצמת בצורה בלתי-סבירה לכל כלי טיס כיום, ועם העובדה שתאונת שרשרת תהיה תלת-מימדית, וכל תאונה קלה (ודאי בשעות עומס) תהפוך תאונת שרשרת תלת-מימדית, ואם נותנים את השליטה על כולם למרכז בקרה – על אחת כמה וכמה. אפילו היגמרות הדלק באמצע – דבר שקורה היום לאנשים רבים, אבל למעט מאוד מטוסי נוסעים מסחריים (דוגמה בולטת: http://en.wikipedia.org/wiki/Gimli_Glider) היא סיבה לתאונת שרשרת קטלנית. אפשר לפתור? מן הסתם כן. אבל המורכבות היא כזו, שזה רחוק מלהיות סתם 'התקדמות טכנולוגית', ואפילו 'קפיצת דרך' טכנולוגית (ויותר לציין שבתחום התעופה נעשו מעט מאוד פריצות דרך לאחרונה. ההבדל בין הג'מבו של 1970 לאיירבאס 380 של 2005 הוא מזערי ביחס להבדל בין הג'מבו לבין הדקוטה של 1935, והוא מצידו אולי מזערי ביחס להבדל בין הדקוטה למטוס של האחים רייט. אפילו הנסיונות לפתח מטוסי נוסעים על קוליים *משתלמים* נתקעו מזמן). בשביל שכל העסק הזה יפעל, לא צריך התקדמות של שלב או התפתחות אבולוציונית, צריך קפיצת מדרגה שדי דומה למעבר מסוס וכרכרה למטוס סילון.
קצת במחוזות האוף אבל לדעתי ההשוואה שלך לא מדוייקת
בגדול מסכימה איתך, אבל לדעתי יותר נכון להשוות לתעופה קלה או לאולטרה לייט מאשר לטיסות נוסעים מסחריות. שם הרגולציה פחות מחמירה, ההפרדות יותר קטנות והבקרה פחות צמודה. מה שכן, יש באמת יותר תאונות אולטרה לייט מאשר תאונות מטוסים קלים, ועוד פחות בטיסות מסחריות.
וגם, לתכנן נתיבים בין כמה עשרות של שדות תעופה, בסדרי גודל משמעותית יותר קל מאשר לחבר את כל הבתים בישראל בנתיבים אוויריים.
היום המרחב הדו מימדי לא באמת פתוח לך,
אלא יש לך כבישים שרק בהם מותר לנסוע, מגדירים לך בדיוק איפה אתה יכול לפנות ורק שם זה מותר, ואפילו אומרים לך באיזה כיוון אתה מורשה לנוע במסלול הזה.
אם הממשלות אוהבות לשמור על הרגולציה שלהם על אותו הגל, כשנשתמש במכוניות שיסעו בתלת מימד זה יהיה בדיוק כך. תוכל לנסוע רק מעל "כבישים" ותוכל לעלות רק ב"קומות"; כלומר תוכל לעלות למעלה רק ב'קפיצות' של שלושה מטרים כל אחת.
וזה כבר מביא למחשבה – מה היתרון של זה על פני תכנון תשתית כבישים תלת מימדית רגילה, בלי עיפוף, עם פשוט קומות של כבישים. זה הרי יהיה עדיף בטיחותית, ו(כנראה) גם כלכלית (דלק להחזיק את עצמך באוויר בפקק בטח עולה הון). שבעצם, במחשבה שניה – יביא המוני כספי מיסים.
כי קומות של כבישים
לא יתפקדו כמו ציר שלישי שאתה יכול לפנות אליו בכל שלב (כמובן, בהתחשב במצב התנועה) בנסיעה שלך.
מה שאתה מתאר זה פשוט כמו להוסיף עוד צירים שיקלו על העומס, זה שהם בקומות לא באמת ישנה.
זה ישנה אם אין מקום להוסיף עוד מסלולים רוחבית
יכל להיות כל כך נחמד אם היתה קומה שניה לאיילון
יחסית למרחב האוירי, הכבישים הם אנרכיה גמורה.
(ל"ת)
לדעתי הטעות שלך היא שאתה משווה את עולם התעופה העתידני
למה שהולך היום (אני מודה שגם אני נתתי את זה בתור דוגמה).
אני בהחלט רואה יום בו יהיו מכוניות מעופפות (מתי הוא יבוא, זאת שאלה שאני לא יודע לענות עליה). איך אני יודע שיגיע היום הזה? כי זה משהו שנדרש כבר היום וזה לא משהו בלתי ניתן להשגה (בדיוק כמו שאני לא רואה יום בו יהיו אופניים שיכולות לדווש על קרקעית האוקיינוס ובו זמנית להשמיע את מיטב שירי "קווינס" כי את *זה* אף אחד לא צריך).
ההיסטוריה הוכיחה שכשיש מטרה שברור ששווה להשיג אותה, מישהו (ובדרך כלל הרבה מישהו-ים) ינסו להשיג אותה ומתישהו יבוא תומאס אדיסון או האחים רייט של המכוניות המעופפות וימציא דגם בטוח מספיק שיכול להגן על הנהג גם במקרה שיגמר לו הדלק (מצנח חירום, כיסא מפלט, חור תולעת ישרות למוסך.. אם הייתי יודע הייתי כבר במשרד הפטנטים). הנקודה היא ש*כל* ההמצאות הבולטות של הזמן האחרון מהכיכרה עם הסוס דרך הרכבת קיטור ועד המכונית והמטוס התחילו כהמצאות מאוד לא בטוחות ועם הזמן השתכללו עוד ועוד (והן עדיין לא בטוחות במאה אחוז. סטטיסטית המון אנשים עדיין מתים בתאונות דרכים). אני בטוח שכאשר יהיו באמת מכוניות מעופפות (ושוב אני בטוח שהיום הזה יגיע) יהיו אמצעי הגנה אחרים, כאלה שאנחנו לא יכולים לדמיין במשקפיי המאה ה21 שלנו.
איך ייראה העולם בשנת 2000
לפי אנשי 1910.
קשה להחליט מה בתמונה הזו יפה יותר, הילדים שחומר הלימוד מתממשק ישירות למוח שלהם, או הבחור (יתכן תורן מבין התלמידים) שמסובב את המנואלה שמפעילה את כל זה.
מה שאתה מתאר פה נקרא Whig History,
והוא האמונה שאם נרצה משהו – נשיג אותו, והעולם תמיד מתקדם לעבר חירות, שוויון, אחווה וקדמה. מה לעשות, חוששני שזה לא תמיד מדוייק.
ההישגים של העולם בשלוש-מאות השנים האחרונות הם די מדהימים, אבל זה *בהחלט* לא מוכיח שכל דבר אפשר להשיג. אם כבר, לשיטתך, למה לדבר על מכונית מעופפת ולא טלפורטציה? את *זה* בהחלט כדאי להשיג. ואם אפשר אצלי בבית. יחסוך לי את כל נושאי התעופה המעצבנים האלה.
אם כבר, הדפוס של המצאות מצליחות הוא לא 'התחילו כהמצאות מאוד לא בטוחות וכו', אלא 'אחרי שלב עוברי סיפקו כאלה יתרונות ברורים, שהחסרונות התגמדו'.
וזו הנקודה. מטוסים סיפקו יתרונות כל כך גדולים, שהיה שווה לקחת את הסיכון (וההתפתחות שלהם הרוויחה *מאוד* משתי מלחמות עולם, דרך אגב. בדיוק בגלל זה). ועדיין, למרות עשרות שנות פיתוח – אין לנו מטוסי נוסעים על-קוליים משתלמים; ולמרות שהמכונית המעופפת היא חזון שקיים כמעט מאה שנה, לכל הפחות, אנחנו רחוקים מיישום יעיל שלה בערך כמו שהיינו רחוקים כשהצבא האמריקאי שפך על הרעיון ים כסף בסוף שנות החמישים.
האם כל זה ייפתר? ייתכן. אבל הרעיון האלמנט-חמישימי של תחבורה עירונית בתלת מימד הוא לא 'עוד התפתחות' ביחס להיום. הוא שינוי בכל-כך הרבה סדרי גודל, שאולי הוא יקרה, אבל אני בספק אם אראה אותו גם אם אאריך ימים (ולא מיותר להזכיר: כשאבא שלי היה ילד בשנות החמישים בארה"ב, הערכה פופולרית הייתה שכיום המטוסים ינועו בכח אטומי, ואנשים ינועו במקום במכוניות – במכוניות מעופפות או בפסי-נסע עם מהירויות משתנות.
מכוניות מעופפות מספקות סיכונים כל כך גדולים ומחיר כזה גבוה (אינהרנטית; אין שום דרך בנתיים לגרום למשהו מעופף להיות אפילו קרוב להיות חסכוני בדומה למקביל קרקעי), ודורשות קפיצת מדרגה לעומת מטוסים ומסוקים, ולכן תצטרך למצוא הרבה מאוד, מאוד מאוד מאוד יתרונות כדי להשתמש בהן. שלא לדבר על סיוט השליטה שאתה מדמיין שייפתר יחסית בקלות.
האפשרות להתנגש באנשים גם למעלה ולמטה היא לא יתרון בנושא הזה, היא חיסרון.
אז בהחלט ייתכן שאני לא יודע מה ההיסטוריה מוכיחה (לדעתי, מעט מאוד), אבל מצד שני, הרעיון 'אני רוצה ולכן זה יהיה' הוא לא רעיון שהוכיח את עצמו. הוא הרעיון שאתה רואה את המקרים שבהם הוא *הצליח*, ואז גוזר מסקנה לכך ש*תמיד* הוא יצליח.
רק לחדד
טענתי שמכוניות מעופפות יגיעו בשלב מסוים "כי זה משהו שנדרש כבר היום ו**זה לא משהו בלתי ניתן להשגה**" זה לעומת טלפורטציה שהיא, תסכים איתי, הרבה פחות ניתנת להשגה (מבחינת הידע של היום). אני בהחלט לא חושב העולם מתקדם אל " חירות, שוויון, אחווה וקדמה" ובטח שלא "רואה את המקרים שבהם הוא *הצליח*, ואז גוזר מסקנה לכך ש*תמיד* הוא יצליח" (מה?). אני חושב שאנחנו חיים בחברה קפטילסטית. האנשים שימציאו את המכונית הבאה ירוויחו הרבה כסף (כי יהיה לזה ביקוש). רוב האנשים בעולם רוצים להרוויח הרבה כסף. לכן מתישהו, כשהטכנולוגיה תבשיל יותר לזה, יהיו עוד ניסיונות לייצר מכונית מעופפת. לדעתי, באיזשהו שלב אחד הניסיונות האלו יצליח. היתרונות של מכוניות מעופפות יותר גדולים מ"היי, איזה מגניב זה לעוף למעלה". זה כאמור, מקצר פקקים, נותן לך אפשרות לנסוע על גם באיזורים בהם אין כבישים או שטח מסוכן (קו אווירי), פותר אפשרות של חנייה (בתל אביב יהיה אפשר לחנות על הגג שלך, רק בגלל זה אני מכיר אנשים שהיו רוצים לקנות כזו מכונית).
אבל יודע מה.. יכול להיות שעוד כמה שנים הטלפורטציה תתגלה במקרה, תפוח ישוגר מעל ראשו של ניוטון הבא או משהו כזה, ואז מכשירי השיגור יהיו אופציה התחבורה הנפוצה (כי כמו שאמרת, מי צריך מכונית מעופפת אם יש לך טלפורטר פרטי בבית).
אז אולי את זה אני לא יודע במאה אחוז (כאמור אין לי כדור בדולח אל העתיד) אבל לגבי הסכנות של תעופה פרטית אני עדיין משוכנע במיליון אחוז שזה משהו פתיר. איך? לא יודע, אבל אני סומך על האנושות העתידית בנוגע לזה. כמו שבטח היה מישהו לפני 100 שנה שהתנגד למכוניות כל כך מהירות כי "הן מסוכנות ואיך אדם מן השורה ינהג ב150 קמ"ש?! מישהו שהוא לא נהג מרוצים? מה יקרה אם הוא יתנגש חזיתית? מה יקרה אם הוא ירד מהכביש? זה מטורף!" והיום כל עולל שמלאו לו 18 יכול לעשות זאת.
אני מודע לקושי הטכנולוגי. אני גם לא מזלזל בסכנות שלמכוניות מעופפות (אני מסכים עם הסיכונים שכתבת). אבל אני גם בטוח במאה אחוז שזה משהו שיהיה פתיר, לא כעת, אבל בעתיד (שאני גם לא בטוח שאזכה לראותו אבל לא מתחייב על זה).
רגע, רק מבנים של במאים מפורסמים שקוראים להם "מקס" מצפים שיכתבו סרטים או שהכלל הזה תקף גם לנינים?
סתם שואל.
כתבתי תסריט. שיט אבל אבא שלי לא במאי. מעצבן!! מעכשיו תקראו לי מקס הזועם
(ל"ת)
מעניין לעניין באותו עניין
לא מזמן יצא לי לקרוא שאלה ממש מגניבה אם מתחילים לחשוב עליה ברצינות: אם מישהו מגיע מהעתיד (נגיד לעכשיו, נגיד מבעוד מאה שנה, או עשר שנים) ואין לו הרבה זמן (שבוע גג?) לשכנע שהוא הגיע מהעתיד על מנת להספיק למנוע איזה אסון שאמור לקרות – איך הוא יכול לעשות זאת?
כאן השאלה והרבה תשובות מוצאות
יש שם כמה תשובות טובות יותר וטובות פחות (למשל התשובה עם ה-DNA נחמדה והכל, אבל לך תשכנע מישהו לבצע בדיקת DNA, כנ"ל לגבי הרבה דברים מדעיים כבדים) אבל תשובה אחת מגניבה ממש (ספויילר לתשובה סופר מגניבה, עדיף לחשוב לפני על דרכים לפתרון וכל הבעיות שלהן): תביאו איתכם את הנוקמים 5-6-7, מלחמת הכוכבים 10 ו-11, מהיר ועצבני 31-32, איזה כמה סרטים עם שחקנים מזדקים מהעתיד, כאשר הם מפורסמים עכשיו, או רק בתחילת דרכם עכשיו. תביאו את כל זה ביחד, ונראה כמה אנשים לא ישתכנעו מהמבחר והליטוש והכל.
קודם כל, ראוי לציין שבשתי הדוגמאות שניתנו בסרטון מדובר ב-"סרטים שמבוססים על בנים של במאים *יהודים* מפורסמים שקוראים להם מקס"
השל! השל! (אני לא בטוח עד כמה ג'ון לנדיס נחשב מפורסם היום, אבל שוין). שנית, כאן "בחזרה לעתיד 2" דווקא די החטיא. למרות שגם שם ישנו גורם היהדות של הבמאי-האבא, כאן הסרט לא "מבוסס" על שום בן-של-במאי-מפורסם – הבן פשוט ביים את הסרט, זה הכל.
טוב,
בנים של במאים מפורסמים שקוראים להם מקס שנכנסו לעסקי הקולנוע. ולכך אפשר, אם רוצים, להוסיף גם את מקס מינגלה. לא יודע אם הוא יהודי.
או מיי גודווין,
כמה שאני מתאפק לא לענות על המשפט האחרון.
עוד אחד שחזה את סרטי ההמשך הבלתי נגמרים
גם זה בערך מאותה תקופה (אמצע-סוף שנות השמונים, לא זוכרת בדיוק) – גבירותי ורבותי, קבלו את עוזי חיטמן:
https://www.youtube.com/watch?v=zqQBvn_bjfg
הוא לא ממש חזה. הוא התייחס לדברים שבהחלט כבר היו באותה תקופה
נדמה לי שכשהפרק הספציפי הזה שודר, רוקי כבר הגיע לסרט הרביעי, ולרמות מגוחכות שקשה לתאר.
ובכל זאת, בנוגע לחיזוי עתידי מוזיקלי על רוקי
המוביל הוא שירו של וירד אל "רוקי 13" שיצא ב84 (שנתיים לפני השיר של חיטמן) וחזה בצורה מעט מדויקת את ההתחלה של רוקי 6.
מה שהוא חזה בשיר הזה זה את "המתאבק" של ארונופסקי.
(ל"ת)
2 במחיר 1
כלומר, השיר מפספס בכל מקרה את עלילת האגרוף/האבקות בשניהם. אבל בשיר הוא בעל הדליקטסן בעוד שבמתאבק הוא עובד בסופרמרקט, וברוקי 6 הוא בעל מסעדה איטלקית ולא דליקטסן. ביחד הם מגשימים את השיר במלואו P:
בחזרה לעתיד וקללת העז של השיקגו קאבס
המנוע העלילתי של הסרט הוא המשפט "לו רק הייתי יכול לחזור לתחילת העונה ולהמר על הקאבס" שגורם למראטי לקנות את עיתון הספורט [שבמחשבה לאחור, אם הוא לא כולל בתוכו QR, הוא דק הרבה יותר מדי בשביל לכלול חמישים שנות ספורט]. אבל יש מאחורי המשפט הזה בדיחה אמריקאית פנימית שהפכה לניבוי מופלא של הסרט.
נכון לזמן יציאת הסרט, 1989, השיקגו קאבס היו אחד הלוזרים הגדולים של הספורט האמריקאי. הפעם האחרונה שהם זכו באליפות הייתה בשנת 1908. 37 שנים לאחר הזכייה האחרונה, בשנת 1945, אוהד שסולק מהאיצטדיון כי הביא עז, קילל את הקבוצה שהיא לעולם לא תזכה עוד באליפות. "קללת העז", כפי שקראו לה, עבדה – בשנת 1989 הקבוצה סגרה 80 שנה בלי אליפות. הבדיחה בסרט לא הייתה שלו הייתה לו מכונת זמן, המתרים היה יכול להמר על העונה – אלא שבכלל הקבוצה המקוללת זכתה.
(במאמר מוסגר, יריבתה של הקאבס בגמר הייתה מיאמי. ב1989 לא הייתה במיאמי קבוצת פוטבול. ב2015 האמיתית כבר הייתה – עוד תחזית של הסרט שהתאמתה)
ועכשיו להצלחה הבאמת מוזרה של הסרט לנבא את האליפות. על פי הסרט, השיקגו קאבס לקחו אליפות בשנת 2015. בעולם האמיתי, הם הגיעו ב2015 לגמר – והפסידו. כולם ב2015 היו "הו, איזה קטע, בחזרה לעתיד ניבאו שהקאבס ינצחו בגמר והם הפסידו, כמה קרוב". ב2016, לעומת זאת… הקאבס ניצחו. הם שברו את קללת העז וזכו באליפות, רק שזה קרה שנה אחרי ההימור של הסרט.
וכאן נכנסת לעניין שנת 1994. בשנת 1994 הייתה שביתת שחקנים. העונה בוטלה. כך שיוצא שהקאבס זכו באליפות שנה אחרי הבדיחה של בחזרה לעתיד… אבל הם הפסידו באותו מספר של מאבקי אליפות. לא מספיק שבחזרה לעתיד 2 חזה שהשיקגו קאבס יזכו באליפות, למרות שבזמן הצילום הם היו לוזרים נצחיים – הסרט חזה בדיוק כמה עונות הקאבס יצטרכו לחכות עד שבסוף יזכו באליפות.
(כמובן שאם לי הייתה מכונת זמן הייתי חוזר לעבר ומהמר על לסטר סיטי, אבל זה כבר נושא אחר)
בייסבול, לא פוטבול
(ל"ת)
אכן. כמו כן, במקום המיאמי גייטורז יש היום את המיאמי מרלינז.
(ל"ת)
אני מצטער על הצורך הנוקדני, אבל הקאבס ב2015 הגיע לNLCS שזה בעצם מקביל לחצי גמר ולא לגמר. שם הם הפסידו למטס שבתורם הפסידו לקנזס סיטי בוורלד סיריז.
אף פעם אל תתנצל על נוקדנות.
(ל"ת)