רגע של וידוי: יש לנו עדיין קלטות בבית. לא כמשהו דומם חסר שימוש שאני יכול להשוויץ בו, ולא כמשהו שאני מחפש למכור למרבה במחיר. לא, יש לנו מכשיר וידאו פעיל (שאני למדתי לתקן כאשר הוא התקלקל) ואוסף קלטות (גדול) שאני מנסה לעדכן מתי שרק אפשר. ברצינות, אם אתם מחפשים מקום לזרוק אליו קלטות ישנות, אני אקח אותם בשמחה. יש לנו בסלון מדף של קלטות של סרטי ילדים, ומדי פעם הילדה שלי מסתכלת עליהן, ואז בוחרת מתוכן איזה סרט היא רוצה לראות. ואני פוחד קצת בשביל הילדים שיגדלו בלי החוויה הזאת.
לא ספציפית קלטות, כן? מדיה פיזית. משהו שאתה יכול להחזיק בידיים ולהגיד "זה הסרט". אני רואה את הילדה שלי מרימה את הקלטת של "צוללת צהובה" ואומרת "זה ג'ון, זה פול, זה רינגו (בעודה מצביעה על ג'ורג') וזה… אמ.. לא יודעת" (בשלב הזה אני מנסה להסביר לה שג'ורג' הוא ג'ורג' ולא רינגו, והיא מתעקשת שאני טועה). אני רואה איך אחרי שהסרט נגמר, הסרט ממשיך להיות קיים ונוכח בגלל הקלטת. זה למה הרי מלכתחילה התחילו למכור מרצ'נדייז: אנשים שאהבו את הסרט רצו עוד דרכים לאחוז בו. אבל עזבו אותה, בוא נדבר עליי: אני רואה את ההבדל ליחס שלי לסרטים עם מדיה פיזית ובלי. איך פעם רצתי לקנות סרט שאהבתי וזה אישר אותו במוח שלי כלקאסיקה והיום, כשאני כבר לא (הדיוידי שלי שבור ואותו אני דווקא לא מצליח לתקן), איך סרטים שהייתי יכול לאהוב ולחפור עליהם נעלמים בזיכרון.
אל תתפסו אותי במילה, אבלל הנה הימור: לסרטים מהעידן הפוסט-בלוריי שמנותקים מזיכיון גדול יהיה קשה להיחרט כקלאסיקות. לא בלתי אפשרי, ווודאי שעכברי קולנוע יצליחו ליצור לעצמם קאנון רלוונטי מהתקופה הנוכחית, אבל אני מדבר על האנשים שלא חיים ונושמים קולנוע. הרי איך סרטים מסוימים הצליחו לזכות למעמד קאנוני עם הזמן? מישהו ראה אותם איפשהו. לא פעם אחת: עוד פעם. ועוד פעם. ועוד פעם. מישהו הקרין אותם בטלוויזיה, מוכרי חנויות וידאו המליצו עליהם כשעמדתם אבודים באמצע החנות, או שאבא שלכם שלף את הסרט ההוא שפעם בכמה חודשים הוא יושב ורואה. היום, במקום זה, נטפליקס פשוט ידחפו לכם את הסדרה האחרונה או הסטנד אפ האחרון שלהם. מקסימום אולי איזה סרט שהם קידמו. אבל למה להם להמליץ לכם על, נגיד, "שלושה שלטים" אם הם לא מרוויחים מזה שום דבר? ולמה להם לתת לכם לצפות באותו הדבר שוב פעם במקום לגלות משהו חדש?
כן, כל עוד הלווין והכבלים יחיו עדיין יהיו את האנשים שיתקלו באיזה סרט שיתפוס אותם בזפזופ, אבל הנטפליקס וה-VOD הם פורמטים גרועים לצפייה בקלאסיקות. גם אם אתה מתעקש ומגיע אליהם בכוונת תחילה לצפות בקלאסיקות, הסרטים יוצאים ונכנסים מדי חודש, קשים לחיפוש וקשה מדי פעם לתקצר למה צריך לראות את "אודיסאה בחלל" בשלושה משפטים.
אז מה הסיכויים במקום שכזה לסרטים שאינם חלק מזיכיון להיחרט בתודעה? כש"חיפוש" יירד מהאקרנים, מי יבוא לחפש אותו? מי הולך לחרוש על "מכונת הכסף" ולחפור לחברים שלו על הסרט הזה? איזה ילד הולך לצפות ב"זוטרופוליס" שוב ושוב במקום לצפות בסרטוני יוטיוב מוזרים של מישהי שפותחת פלסטלינה שבתוכה יש בובות קטנות ומדברת בקול מרגיע? מי הולך לצפות ב"תברח" ואיך בעצם? זה עדיין בנטפליקס? ב-VOD? באיזה אחד משירותי הסטרימינג המתחרים הסרט הולך ליפול, ותזכירו לי איך השיטה הזאת אמורה להיות יותר זולה מהסידור שהיה לנו קודם?
וזה לפני שאנחנו מדברים על איך אנחנו מדברים על סרטים היום – במצב סכיזופרני שמה שקרה לפני רגע כבר לא מעניין, מה שקורה עכשיו הוא הדבר הכי חשוב בעולם, ורגע, איך בכלל לא ראיתם את הדבר ההוא שקרה לפני שני רגעים? והכל, כמובן, ייהרג ובל יעבור.
והמבקרים לא עוזרים. כלומר, אממ, אנחנו לא עוזרים. למרות שלא מדובר בכולם, ונראה לי שזה נוכח יותר בארצות הברית מאשר בארץ, האקלים הפוליטי גורם למבקרים מדי פעם להיות נחמדים יותר כלפי סרטים או סדרות שלא אהבו אם הם מהצד שאותו הם תופסים כצד ה"נכון" (או לכל הפחות, כמו שמבקרים בעצמם טוענים – לפחד מאוד לפני שהם אומרים משהו שלילי) ומצד שני, ההעלאה ההדרגתית של הקיצוניות שלנו בנוגע לתגובות בחיי היום-יום גורמת לרוב הביקורות לנוע בין "זה הדבר הכי טוב שקיים אי פעם ומי ששונא אותו הוא בוגד למין האנושי" ל"זוועה אנושית שצריך למנוע פיזית מלהקרין בכל מקום על ידי ברקים", כאשר ניואנסים יכולים ללכת ולמות איפשהו, תודה רבה. מעבר לגלגול העיניים שזה יוצר כאשר אתה רואה דברים כמו "'פדינגטון 2' הוא הסיבה שבגללה נוצרנו" (סרט נפלא, ותראו אותו, אגב), זה גם יוצר מעגל צפוי מראש לחלק מהסרטים: ביקורות נלהבות ראשונות שמבטיחות שהמשיח הקולנועי הגיע, גל של התלהבות, ביקורות שניות שצופות שאומרות "אממ, רגע, אולי לא", גל של כתבות שמדברות כמה הסרט "בעייתי" או "סתם לא כזה טוב" ואז התכסחות בין שתי המחנות הללו.
אני מגזים קצת, כמובן, כנראה כדי להוכיח את הנקודה של עצמי או משהו. אבל אתם יכולים למצוא כרגע בערך 10 כתבות על "למה הדמות הצדדית הזאת שמופיעה לשני רגעים מ"כוכב נולד" היא הגיבור האמיתי" או "דירוג כל השירים מ"כוכב נולד" או "למה "כוכב נולד" הוא הסרט הכי חשוב שנוצר אי פעם" אבל כמה אנשים עדיין כותבים על סרטים מלפני שנתיים ומנסים להבין מה קורה איתם? לא שאין, כמובן – והיי, זה לא שאי פעם העיתונות התעסקה בחדשות של אתמול: אבל פעם החוויה הייתה שונה – בגלל מחזור החיים של די.וי.די וקלטות, רוב הסרטים זכו לאפשרות להערכה שנייה בזכות המלצות של אנשים שהימרו עליהם בדי.וי.די או אנשי דלפק מסורים בחנויות האלו. ככה נוצרו סרטי קאלט. אבל הוי.או.די או הנטפליקס הוא לא אישיות והוא לא באמת מכיר אותך. הוא יכול להגיד לך "אם אהבת את "שומרי הגלקסיה" תאהב את "שומרי הגלקסיה 2", אבל הוא לא יכול להגיד לך "תעזוב כל מה שאתה עושה, ותראה את "מחווה טיפשית וחסרת טעם"". יש לסרטים היום מספר חודשים קטן להשאיר את הרושם שלהם, ואם אני כנה, זה כנראה בעצם מספר ימים. מי לעזאזל הם אנשי הדלפק של היום ואיפה הם? למי יש את הכוח לתת לסרט פריחה מחודשת בפורמט הביתי?
האם אני סתם נוסטלגי לתקופה שמתה? אפשרות סבירה, אבל זה לא עוזר כשאני צופה באיך שעוד ועוד סרטים של אמנים מוכשרים הולכים לנטפליקס ומתרסקים פעם אחר פעם לעבר אנונימיות, בלי קשר לאיכותם, ומבין שנטפליקס היא פשוט לא פלפורמה טובה לסרטים. טוב, חוץ מקומדיות רומנטיות. אולי העתיד של הקולנוע הוא פשוט קומדיות רומנטיות בבית וסרטי גיבורי על בקולנוע.
אני לא אומר שהעתיד בהכרח רע. למען האמת, אני כמעט בטוח שהוא לא. ואני בטח לא אומר שצריך לחזור אחורה לייצור קלטות שוב פעם. אבל אני חושב שבשביל שנצליח לשמור על חלקים מהעבר ולהתאים אותם לעתיד, צריך להבין מה עבד בהם. וקלטות זה פורמט מסורבל ומעצבן, וההבדל בין "ללכת לחנות, למצוא חנייה, לגלות שאתה מאחר על סרט שהזמנת, לגלות שהסרט שאתה רוצה לראות לא שם, להמר על סרט אחר" שלוקח איזה שעה ובין להתלבט בתוך הבית ש..טוב, גם לוקח שעה מדי פעם (אבל בתוך הבית) הוא משמעותי. אבל היה משהו שעבד בסרבול הזה, וכדאי לראות איך אפשר לשמר אותו. אחרת, אנחנו עלולים לאבד את ה"דוני דארקו", "מת על המתים" או ה"יורוטריפ" הבאים.
עם יד על הלב
לי אישית קשה לראות (כיום) סרטים בקלטות או אפילו DVD; עידן ה-HD מפנק ביותר, ובלו-ריי מבחינתי הוא סטנדרט הצפייה המינימלי. ממש לאחרונה אף תרמתי את אוסף ה-DVD הלא-קטן שצברתי לאורך השנים, מהסיבה הפשוטה שהוא העלה אבק (אבל קלאסיקות שאין להן תחליף HD, דוגמת 7 העונות של "באפי", עדיין עומדות בגוואה). לצערי את קלטות הוידאו אף אחד לא רצה לקחת, אבל טוב לדעת שיש למי להציע :)
That being said, אני אוהב עותקים פיזיים. אני אוהב לאהוב סרטים ואני אוהב לראות אותם מציצים אלי מהמדף וזמינים בכל רגע נתון. יש נחמה בידיעה ש-"כביש הזעם" או כל "מלחמת הכוכבים" זמינים לצפייה מידית בכל רגע נתון, בלי שאלוהי הפריימפליקס יורידו אותם מתי שיפוג הרישיון (וכחובב סרטי אנימה, עותקים פיזיים נותרו האופציה החוקית הכמעט-בלעדית עבור אנשים כמוני). לטובת נטפליקס ודומיה אגיד כי בזכות אלגוריתם ההמלצות, נתקלתי בסרטים אזוטריים, וגם כמה קלסיקות, שלא הייתי שוקל לנסות. אפשר לחיות בשלום זה לצד זה, וכל עוד יש אנשים כמונו שאוהבים תקליטורים מכל סוג שהוא (או VHS), אני לא רואה את האולפנים הגדולים מפסיקים לייצר אותם בשנים הקרובות.
(לצערי לרכוש סרטי בלו-ריי בישראל, על אחת כמה וכמה עם תרגום עברי, נהיה עסק מסובך. למרבה האירוניה, אני מוכרח לפנות לאמזון כדי לקנות עותק פיזי; נדמה כאילו המפיצות המקומיות פשוט הרימו ידיים)
האמת היא שהבלו-ריי לא תפס.
בחו"ל (כמו הרבה מקומות שהייתי בהם באירופה בשנים האחרונות) שוק ה-DVD גדול לפחות כמו שוק הבלו-ריי. ובארץ, הבלו-ריי פשוט עלה כל כך הרבה שהקהל המקומי לא הניח ששווה לו לשלם 120-160 ש"ח בשביל איכות HD.
מעניין, לא ידעתי את זה
זה מסביר מדוע סרטים שיוצאים ב-2018, גדולים כקטנים, עדיין מקבלים גרסת DVD.
אבל, בהמשך לדבריך, שמתי לב כי שוק ה-DVD בארץ גם כן דעך משמעותית. נהגתי לעמוד דקות ארוכות בסניפי "צליל" ו-"סטימצקי" (וטאוור רקורדס ובלוקבאסטר RIP) מול מבחר סרטים גדול יחסית, וכיום אני כמעט ולא רואה כאלה. במקרה הטוב, מדף בודד של כמה להיטים עדכניים סמוך לקופה.
נכון.
שוק הדי וי די פועל במתכונת מצומצמת, בזמן ששוק הבלו-ריי שואף לאפס בארץ.
אפילו מקומות כמו התו השמיני מתרחקים מהפצת סרטים, ולמעשה המקום היחיד שנשאר שמטפל בזה היא האוזן השלישית. ודיסק סנטר. אבל גם שם מבחר הבלו-ריי מאד קטן, ובמחירים לא נוחים.
יש את 7 העונות של "באפי" ב-HD
החלפתי לגרסא הזאת לפני כמה שנים, למרות כל הבעיות שלה, פשוט כי אי אפשר לראות היום תוכן בפחות מ-1080p מבחינתי.
מעדיף גרסא עם פדיחות פה ושם ב-HD ולא מריחת פיקסלים אחת גדולה.
(כשברור שעדיף שתהיה גרסת HD נורמלית, מה שלא נראה שמישהו עובד עליו כרגע, אבל מאמין שיגיע בעתיד)
לא יודע
ווידון עצמו מתייחס לגרסה הזו כאבומינציה, ואני די מבין אותו; לראות בום סאונד או יד של דמות שלא אמורה להיות ברקע, נשמע כמו סיוט לאורך 7 עונות. אחכה שתצא מתישהו גרסה שעבדו עליה לא בחטף כדי לשדרג את האוסף (מאמין שעם תחילת צילומי הריבוט, גרסה כזו עשויה לצאת בקרוב).
מדובר בשניות בודדות בכל פרק ולא משהו תמידי
גם יוצר "הסמויה" לא שמח במיוחד מגרסאות ה-HD של הסדרה שלו, וזה נכון לרוב התוכן מהתקופה ההיא שקיבל המרות ל-HD (יש הרבה בעיות ביחס מסך ב"חברים", "סיינפלד", ושמעתי על בעיות עריכה במה שיצא ל"המגן", אבל אולי יתקנו בבלוריי הרשמי שייצא בסוף השנה). אמנם "באפי" מקרה קיצון מאוד לרעה של ההמרות האלו, אבל אני עדיין מעדיף את הגרסא הזאת.
אני בטוח שאני לא היחיד בזה, אבל מה שלא ב-1080p לא אפשרי לצפייה מבחינתי במסך שהוא של 55 אינץ' ומעלה (וזה מה שיש היום ברוב הבתים בסלון), עם הסתייגויות מאוד ספציפיות לתוכן שבאמת אין מה לעשות איתו (אני עדיין רואה את "הקרקס המעופף" ב-SD). גם נגיד הפסקתי לראות קלאסיקות ישראליות עד שלא ישחררו אותן ב-HD.
מבחינתי, זה תתאימו את עצמכם או שתיכחדו בסופו של דבר. אנשים היום בקושי מוכנים לראות תוכן ב-SD (אפילו שבישראל לאנשים פחות אכפת ואיכות השידור פה איומה ברובה), וגרסאות כאלו זה מה שמאפשר ליצירה "לשרוד". אם כבר היום זה נראה נורא, מישהו פה באמת חושב שעוד 10 שנים יראו את ה-SD של "באפי"? אם לא יהיו גרסאות חדשות זה פשוט יגרום לסדרה להיעלם לדעתי, וכל עוד לא מדברים אפילו על גרסת HD "נורמלית", אני מסתפק ב-HD שיש.
וואו. הקליפ הזה צריך להבהיר לכל אדם בר דעת לא לקנות בשופ פנים ואופן את גרסת ה-HD של באפי
זה לא פחות מהשחתה של יצירה. אנשים זעקו בצדק על הספיישל אדישנס של מלחמת הכוכבים, אבל זה כלום ואפס לעומת מה שנעשה לבאפי. עם כל הכבוד, אני באמת לא מבין איך אתה מוכן לקבל את הזוועה הזאת רק בשביל ה-1080p המקודש.
אני מאד מתחבר למה שכתבת.
יש כאן עניין של נוסטלגיה, אבל לא רק. חלק מהקטע של האינטרנט זה עניין הזמינות והכפר הגלובלי. מי שגלובלי לוקח את הקופה וזאת הסיבה שנטפליקס התפשטו לכל העולם. מאותה סיבה אפל מיוזיק צפויים לעקוף את ספוטיפיי בקרוב בכמות המשתמשים: כי ההפצה שלהם רחבה יותר. יש זמינות לתוכן מיידי גם מחוץ לארה"ב ואפילו אירופה.
אבל כאן מתחילה הבעיה. מחוץ למקומות האלה יש הסכמים שנטפליקס לא יכולים לעשות איתם כלום, וזאת הסיבה שוונדר וומן וליגת הצדק (לדוגמא) הגיעו לכל VOD מקומי אבל לא לנטפליקס או אמזון פריים. לנטפליקס כמובן יש פתרון, והוא הצפה של הנטפליקס originals – כך הם עוקפים את בעיית התוכן, אבל ההצפה שהם היו צריכים לעשות בזמן קצר יצרה עומס ובקרת האיכות התפספסה איפשהו.
עכשיו, ברור שמנוי בנטפליקס עדיין שווה את המחיר. אבל אני רציתי לצפות בגרסת הבמאי של נימפומנית לא מזמן ולא מצאתי דרך חוקית חוץ מלהזמין את הסרט בבלו-ריי מאמזון ולחכות חודש. גם סרטים פחות אזוטריים כמו Rogue One זמינים מזמן בנטפליקס בחו"ל אבל לא בישראל. עושה רושם שהפתרון הוא לעשות שילוב של נטפליקס עם VOD מקומי, אבל גם אז זה לא אומר לקבל תכנים נישתיים יותר.
ולכן, כל הקטע של הזמינות פשוט מתמוטט כאן כי עם כל האבסורד האינטרנט עדיין לא כזה גלובלי והמון תוכן עדיין לא זמין. וזה אפילו לפני שמדברים על דברים כמו המלצות מאנשי דלפקים ויצירת באז שמוביל לקאלט בניגוד לבאז שיש לסרט בשבועות ההפצה הראשונים בקולנוע.
אבל מה אם נבחן את ספרית הסרטים הדיגיטליים הגדולה בארץ? זאת אומרת אייטונס. המבחר גדול, אבל כדי לצפות בסרטים האלה על המסך יש צורך בלא פחות מאפל TV וגם אז מסתכנים באבסורד שאפל יאבדו את זכויות ההפצה הדיגיטלית של הפנתר השחור בארץ, ואם לא גיביתי עותק ששוקל 10 ג'יגה, הלך הסרט ששילמתי עליו.
וכאן נכנסים הדיסקים לעניין. הם לא מאד יקרים בימנו (אם מזמינים מאמזון אירופה או מוכרים אירופאים באיביי) אבל הם מכניסים סדר ומידה של וודאות. זה עותק שלא רק ממלא אותך אושר, אלא מבטיח לך שאם תרצה – הסרט כאן, מוכן לכל הזדמנות. וכמובן שיש גם את עניין האספנות.
ולסיום, תהיה קטנה. בתעשיית המוזיקה הטרנד קובע את מותו של האלבום כיצירת אומנות, ושם דגש על סינגלים ופלייליסטים. מה אם התהליך המקביל שקורה בקולנוע בגלל הקדמה הדיגיטלית בעצם אומרת שהנפח שילך לאיבוד זה אותו מימד שנותן לסרט מעמד של קאלט או קלאסיקה? כמו שבחיים לא תהיה עוד להקה כמו פינק פלויד או הביטלס או רדיוהד ברמת התהודה התרבותית – אז ככה בקולנוע לא יהיו עוד סרטים שיכו גלים כמו הסרטים של קובריק או אפילו הסרטים המאוחרים של נולאן?
לא בטוח שהבנתי מה התכוונת לגבי הסכמים שנטפליקס לא יכולים לעשות איתם כלום
אבל אם ניסית לטעון שאין בנטפליקס ישראל את וונדר וומן ואת ליגת הצדק בגלל הסכמים של וורנר עם יס או סלקום, אז זה פשוט לא נכון.
אוקיי.
אז למה בנטפליקס אין הרבה תכנים שיש ביס, סלקום ודומיהם?
כי הם לא רכשו אותם
(ל"ת)
יכול להיות שהם באמת וויתרו על הרכישה.
זה עדיין לא משנה את העובדה שבפועל האסטרטגיה שלהם למקומות כמו ישראל זה להציף את האפליקציה עם אוריג'ינלס שאיכותם מוטלת בספק.
זה האסטרטגיה העולמית, לא יחודי לישראל
גם בארה"ב יש ירידה של תכנים חיצוניים לטובת הפקות נטפליקס, הגיוני לנוכח המגמה של שירות סטרימינג נפרד לכל אולפן\תאגיד תקשורת\ענק גלובלי כלשהו.
אנקדוטה אישית
הטיול הלפני-אחרון שלי בארה"ב היה בדיוק כשנסגרו החנויות האחרונות של "בלוקבאסטר". במקרה עברתי דרך איזה מרכז שהייתה בו חנות גדולה שהייתה בימיה האחרונים ומכרו כל סרט ב 2 דולר. קניתי עשרה סרטים שאני מאוד אוהב ("סקוט פילגרים", "מת לחיות", "רובין הוד: גברים בטייטס" וכו') כי אם כבר אז למה לא. הייתה לי אפשרות לצפות בהם כי בלפטופ שלי יש כונן דיסקים (שזה גם משהו שמוזר שעדיין קיים בימינו) או שיכלתי לצפות בקונסולה שלי. אבל ידעתי שאני לא באמת אצפה בהם ככה, ושזה יותר מזכרת לתקופה שהולכת ונעלמת. אני כן חושב שסרטי קאלט עדיין יכולים להיווצר בימינו, זה פשוט יקרה בצורה שונה. נראה לי שלאנשים עדיין יהיו מכשירי וידאו ו DVD עוד 10 או 20 שנה, בערך כמו שהיום יש אנשים שעדיין משתמשים בפטיפונים. אבל רק הזמן יגיד.
נ.ב. הכותרות הבומבסטיות של מבקרים זה יותר תופעת-לוואי של קליקבייט, שזה בהחלט חולה רעה, אבל ככה האינטרנט עובד עכשיו.
לא בטוח שזה נכון
או, אם לדייק: מכיוון שקליקבייט זאת תופעה שמקדימה את האינטרנט, זה משהו שהתחיל הרבה לפני. המונולוג של סיקיי בנושא (באחד מהספיישלים האחרונים שעוד היו טובים) על "לקחת את המילים מהמדף הגבוה ביותר" היה לפני באזפיד, למיטב ידיעתי. אבל האתרים מסוגו בטח לא עזרו.
אמרת קונסולה - אמרת נגן בלו ריי.
הפס4 עובד יפה גם כסטרימר ומערכת בידורית (למען השם, יש שם אפילו דפדפן מובנה), ויש גיימרים בחו"ל שאשכרה לא קונים נגני בלו-ריי מהסיבה שהם משתמשים בקונסולה שלהם לא רק למשחקים. יש בארץ *המון* אנשים עם יכולת לנגן סרטי בלו-ריי, פשוט לרובם אין את ההרגל או הצורך.
זו אגב הסיבה המרכזית לכך שה-PS2 היא עדיין
קונסולת המשחקים הנמכרת בעולם; המכשיר יצא כשטכנולוגיית ה-DVD הייתה בחיתוליה, והוא עלה פחות ממכשיר DVD ייעודי. אחד המהלכים המבריקים של סוני.
אני מניח שהבלוגרים/פודקאסטים הם מוכרי הדלפק של היום
וכמו אז…אתה יכול לנחות על מישהו שאין לו מושג על מה הוא מדבר, על מישהו עם טעם מאוד נישתי או מישהו שאתה מתחבר אליו וקולט אותך לגמרי. ממליץ בחום על הפודקאסט The rewatchables של ביל סימונס ושאר החבר'ה מהרינגר (שיחות על הסרטים שהכי כיף לצפות שוב ושוב). יש שם כל כך אהבה לסרטים שזה כיף ומדבק.
אבל לא בדיוק
בלוגים ופודקאסטים אוהבים לעסוק בקלאסיקות, לא ב"הרגע יצא מהמדף". ושנית כל – בלוגים ופודקאסטים הם לחלוטין משהו שתקף בעיקר לחובבי קולנוע, ולא לצופה המצוי.
פעם אם רצית ללכת לסרט,
נאלצת לגבש דעה ע"פ הטריילר ששודר במהלך הפרסומות בערוץ 2, והביקורת או התקציר בעיתון הספציפי שמגיע אליך הביתה. היום אם אתה רוצה לשמוע משהו על סרט כלשהו, אתה מגגל אותו 10 שעות אחרי הקרנת הבכורה, ומקבל ים של ביקורות בשפת אם, פלוס הדרוגים השונים כמו רוטן טומטוז וימד"ב.
אוקיי. ו?
(ל"ת)
משום מה זו היתה תגובה הגיונית יותר כשכתבתי אותה
הקטע של פודקאסטים עוסקים בקלאסיקות. יש עיסוק גם במה שחדש, ואם העיסוק מתמשך, קרי אם זו קלאסיקה, זה גם יגיע לפודקאסטים.
זהו, שפה אני לא בטוח
כי כמו שאמרתי אני רואה הרבה עיסוק בקלאסיקות (בקרב עכברי קולנוע, שוב) והרבה עיסוק במה שבדיוק עכשיו – אבל הסרטים שבטווח נופלים, ואני לא רואה מי שירים אותם.
אני מבין אגב, שהכתבה קצת נתפסה כאיזה "פעם היה יותר טוב", וזה לא בדיוק הכיוון שניסיתי לקחת, אז אנסה לחדד: פעם היה את הדבר הספציפי הזה שהיה יותר טוב, ואני לא רוצה לחזור אחורה בזמן רק בשבילו, אבל אני חושב שחשוב לנסות לראות כיצד (ואני מניח שנמצא דרך) מחזירים אותו, כי אני חושב שההיעדרות שלו כן תזיק בסופו של דבר לקולנוע.
איך שאני רואה את זה
בעבר מקומות כמו האוזן השלישית בארץ ובעולם היו מקומות לא רק לעצם הקנייה וההשכרה של הסרטים אלה גם מקום בו אפשר לדון בנושאי הקולנוע העכשוויים להשכיל ולפגוש חובבי סרטים כמוך אפילו טרנטינו בכבודו ובעצמו עבד בחנות להשכרת סרטים שם הוא פגש את התסריטאי רוג'ר אברי וחובבי קולנוע כמוהו אשר רוצים להשכיל ולדון על הדברים אשר הם צופים בהם לעומת זאת היום לדעתי בעידן הנטפליקס והבינג' חוויית הצפייה הפכה להרבה יותר אישית שגם כוללת פחות העמקה בתוכן ודיון בו לפחות בקרב אנשים שפחות מתעניינים בקולנוע. למזלי לפחות כיום בעידן האינטרנטי אפשר לדון ולהתעמק בקולנוע עכשווי וקלאסי באתרים מועילים כמו ען הדג.
מנגד, העלויות ממש ירדו והחשיפה ממש גדלה
פעם היו צריכים לשלם עשרות או מאות ש"ח בחודש כדי לקבל מלאי ערוצים מאוד מוגבל, עם תכנים מאוד מוגבלים ואינסוף שידורים חוזרים. כל האושר הזה במכשיר אחד, ולך תריב עם הילדים/האחים/הורים על השלט. לא סתם כולם בישראל מכירים את כל פרקי חברים וסקס והעיר הגדולה. (והשכנוע העצמי הקולקטיבי לא יצליח לשכנע אותי שאלו סדרות מופת: כן, היו סבבה בצפיה אחת או גג שתיים)
זה נכון שילדים בסוף נתקעים על איזשהו סרט יותר מעל האחרים, ולא בדקתי את הנושא מעולם, אבל אני משערת שיש דרכים לרכוש אותם בעותק קבוע בפורמט דיגיטלי כלשהו.
נכון שיש פחות צפיה חזרתית, מנגד, יש לנו חשיפה להרבה יותר מגוון. אין לנו יותר הכרח להרגיש כקולקטיב אחד. אכן, זה עשוי לפגוע בחוויית שיחת הברזיות/משרד. אבל היתרונות כל כך הרבה יותר חשובים. לדוגמה, 2 אנשים שעובדים איתי גם עשו מנוי לנטפליקס. יש חפיפה מאוד מאוד חלקית בטעמים שלנו. המלצתי להם על דברים שלא עברו טוב, המליצו לי על דברים שהרדימו אותי.. ועדיין כולנו מוצאים שם את התכנים שמתאימים לנו.
החיסרון המרכזי שאני מוצאת בדיגיטל הוא יותר חברתי, אך מגיע לידי ביטוי גם בהרגלי צפיה. התכנים שאנחנו צורכים כל כך מותאמים אישית, משום שהם כל כך מנוצלים למכירות ומטורגטים אישית לפי אלגוריתמים, שאנחנו דיי חיים בבועה. הכי מובהק המצב ברשתות החברתיות- העובדה שאנחנו נחשפים לתכנים מסויימים שיכולים להיות שונים להחריד מאלו של אנשים אחרים. בדוגמת נטפליקס- יש תכנים שהוא פשוט לא מציע לי, ובגלל המלצות חיפשתי והצלחתי למצוא *האלגוריתם של נטפליקס בגדול מנסיוני די גרוע, הוא ממש לא מצליח להבין מה יתאים לי ומה לא, גם סימון של לייקים ודיסלייקים לא שיפר את המצב עבורי*
אני חושבת שהחיבה לוידאו נובעת יותר מהנוסטלגיה החווייתית ופחות מהיתרונות שלו.
אחד הדברים שכן חסרים לי בכל הקשור לקלטות (וידאו וטייפ) זו היכולת לשמור תכנים ולחזור אליהם ואף לשתף את הסביבה הקרובה. יש דברים שלא הגיעו מעולם לרשת ופשוט אינם. מנגד, הרבה יותר קל לשתף קהל יותר גדול בתכנים שכן אפשר להקליט באמצעים רלוונטיים.
מצחיק, אני עדיין זוכר מבקרי קולנוע ומרצים לקולנוע
שטענו שהצפיה בסרטים ב*וידאו* היא חילול הקודש ("כמו לשמוע קונצרטים בטלפון", אם לצטט מרצה אחת מהתואר הראשון שלי). על DVD לא היתה להם דעה ספציפית, כי הוא היה קיים אז אבל הם לא ממש שמעו עליו, או ששמעו אבל לא בא להם לנסות (כשרציתי להעביר עותק DVD של סרט שעליו כתבתי איזה סמינר למרצה אחר בתואר השני הוא התנצל והסביר לי שאין לו DVD. הייתי בשוק, כי דווקא הזחקתי ממנו מישהו עדכני יותר). האבסורד היותר גדול הוא שללא הוידאו, מלא קלאסיקות היו הולכות לאיבוד – בתי קולנוע וסינמטקים, אחרי הכל, מוגבלים מאוד בכמות ההקרנות החוזרות שהם יכולים לעשות לסרטים.
וקשה לי להאמין שהן ילכו לאיבוד בעידן הפוסט-פורמט-קשיח. אנחנו בתקופת מעבר כרגע; השוק משנה את פניו ויקח לו זמן להתקבע על תבנית שתהיה מקובלת על כולם. אין סיבה להניח שבתנית הזו לא יהיה מקום לקלאסיקות; יש לקלאסיקות שוק, והן ימצאו אותו גם בעידן הנוכחי. ולגבי קלאסיקות עתידיות – אני חושב שקצת קשה לקבוע ש-"שלושה שלטים" הוא קלאסיקה, לא עבר מספיק זמן מאז שהוא יצא, עם כל הכבוד. במבחן הזמן, יכול מאוד להיות שאיזו סדרה מנטפליקס (או כל שירות סטרימינג אחר) תיחשב לקלאסיקה גדולה יותר. הזמנים, מה לעשות, משתנים.
ושתי הערות אחרונות: תופעת ההתלהבות חסרת הפרופורציה מכל איזה להיט חדש נמצאת אתנו כבר כמעט שני עשורים והיא בכלל-בכלל (בכלל-בכלל-בכלל-בכלל-בכלל) לא משהו שהומצא לכבוד שירותי הסטרימינג – היא פרצה לחיינו עם Ain't It Cool News (למי שלא יודע מה זה – עדיף לכם להשאר בורים, תאמינו לי).
ובכל הנוגע לשרידות של פורמטים קשיחים – הם אולי נראים טוב על המדף, אבל הם מתאפיינים גם בתוחלת-חיים מוגבלת. לא רק קלטות הוידאו הישנות שצוברות אבק ולכלוך וחשמל סטטי; מדי פעם, כשאני שולף פריט כזה או אחר מאוסף ה-DVD שלי, אני מגלה בו קפיצות, תקלות, ולפעמים קורה שהוא לא מתנגן בכלל. לא, אין לי שום נוסטלגיה לדברים האלה, לצערי.
מוגבלת?? יש לי קלטות וידאו מהילדות שעובדות נהדר גם היום
וכמו שאמרתי, ההתלהבות חסרת הפרופורציה הייתה תמיד, בכל מיני מקומות אבל היא תופסת הרבה יותר נפח עכשיו בשיח משהיה בעבר. פעם זה היה אתר אחד – היום זה רובם.
גם בך נזפו אם לא הרצת את הקלטת אחורה בסוף הצפיה?
כי אלו בהחלט הדברים הקטנים שמאריכים דרמטית את אורך המדף של המתכלים השונים למוזיקה ווידאו (דיסקים וקלטות).
אני כמעט לחלוטין בטוח שלא נזפו בי
אבל מצד שני, רוב הילדות שלי היא סימן שאלה עצום של בור בזכרון שלי. אולי נזפו באחיות שלי, ואלה הריצו בשבילי.
אולי אני מחלל את הקודש
אבל בכל התגובות והדיונים כאן לא עלה עניין ההורדות. נכון, זה לא חוקי, ונכון, מאז נטפליקס זה פחות נפוץ אבל זה עדיין קיים ויש לזה קהל עצום. תמיד אפשר לשמור סרט על הכונן הקשיח שלך או על זיכרון נייד וזה נשמר. אני חושב שאנשים עדיין צופים שוב ושוב בסרטים שהם אוהבים. אני יודע שלי יש את הצפייה השנתית ב'Ghost World' ובעוד כמה סרטים אהובים שפעם בכמה זמן בא לי לצפות בהם. לאחרונה גם מצאתי כמה סרטים ישראליים שאהבתי מאוד (קלרה הקדושה, כנפיים שבורות) ושמרתי אותם במחשב לצפייה נוסטלגית.
אני חושב שאנחנו חיים בעידן שבו מדורת השבט הולכת ודועכת, בכל התחומים. לפני שלושה עשורים היה לנו ערוץ אחד במדינה וכל מה שהיה מוקרן בו היה זוכה מיד לצפיות לרוב, עשור אחרי זה היו שני ערוצים, ואז עוד כמה. היום אפשר להתעדכן בחדשות לפי העמדה הפוליטית והחברתית שלך בלי לראות מגיש חדשות אחד בדרך. האינטרנט טרף את הקלפים מחדש. אולי זו רק תקופת הסתגלות ומדורת השבט תתכנס מחדש (מישהו אמר פייסבוק?) ואולי זה פשוט האופן שבו החברה תתעצב מעתה והלאה – יותר מבוזרת, יותר אינדיבידואלית.
לא יודע, יש בזה צדדים חיוביים ושליליים. לשלילה אפשר לומר שזה קצת מפורר את המארג החברתי, ופתאום לאנשים מאותה משפחה לא בהכרח תהיה הדרך לשוחח אחד עם השני כי כל אחד שקוע בעולם אחר. לחיוב זה מאפשר לאנשים שקולם לא נשמע קודם להישמע, גם אם בקרב קבוצה קטנה, ולעמדות בלתי שגרתיות למצוא מקום.
כבר בשנות השישים דילן שר שהזמנים משתנים. נדמה לי שמאז תחילת התיעוד והתיעוש והעיור וכל התהליכים האלה שהועצמו על ספידים מסוף המאה ה19 העולם הולך ומשתנה שוב ושוב בקצב מטורף. אולי זה ייעצר מתישהו, אולי לא. אני בוחר לאהוב את זה.
למה לא לרכוש פשוט עותק דיגיטלי?
כן, לא יהיה לך מדף פיזי בבית, אבל העותק נשמר לנצח, לא נפגם פיזית וזמין בכל מקום עם חיבור רשת, כשניתן להוריד אותו לצפייה אופליין בחלק מהפלטפורמות.
סרטים וסדרות שאוהבים פשוט רוכשים, זה לא השתנה. פשוט כבר לא חובה להיות תלויים במדיה המועדת לכשל פיזי.
לא, העותק לא נשאר לנצח
אי אפשר לקנות עותק דיגיטלי. אפשר להשאיל השאלה מאוד ארוכה מחנויות דיגיטליות, אולי עד אינסוף ואולי עד שהם החליטו לשנות את החוזה שלהם.
זה לא כאילו דיסקים נותרים לנצח
ואם קרה משהו לדיסק אז הלך הכל, לפחות כך יש לך אפשרות לשמירת הקובץ לוקאלית. הסיכוי שאמאזון תקרוס לפני שהדיסק יישרט או ייפגם לא גבוה במיוחד.
על קלטות וידאו אני כבר לא מדבר, כמי שהמיר אוסף קלטות משפחתיות לפורמט דיגיטלי וכמי שיש לו בבית מכשיר וידאו וDVD פעיל, האיכות שלהן מחרידה, ברמה שפשוט בלתי ניתנת לצפיה כיום. אבל גם DVD כבר מפריע בעין.
אישית, אין לי בעיה מיוחדת להוריד פיראטית יצירה שרכשתי בצורה חוקית, אז החשש קטן אפילו יותר.
לא מדברים על קריסה של אמזון או אפל.
מדברים על קריסה של חוזי הפצה, וזה קורה כל הזמן.
ומניסיון, מי שמטפל טוב בדיסקים פשוט לא יכול להרוס אותם. זה חומר עמיד יותר מקסטות או תקליטים, ואם קסטות ותקליטים בני שני עשורים ומעלה עדיין עובדים, אז גם דיסקים.
יש לי הוצאות DVD שקניתי לפני יותר מעשור שעדיין עובדות נהדר.
שלא נדבר על השוק העצום שיש לדיסקים יד שניה של פס4 שבעצם צרובים על דיסקים של בלו-ריי. מדובר בטכנולוגיה מאד עמידה.
אז הנסיון שלי מזהיר פחות
אני אוהב לשמור על דברים שקניתי באופן כללי וזה תקף גם לדיסקים, כמובן.
עדיין, 20-30% מהדיסקים שרכשתי כבר לא מושלמים: חלקם לא שמישים לחלוטין וחלקם עם ארטיפיקטים, קפיצות ואף עצירה מוחלטת באמצע. כל הכשלים הללו התרחשו בטווח של 5-10 שנים לכל היותר. דווקא עם קלטות (אודיו) יש לי נסיון טוב יותר. זה אנקדוטלי, איני מתיימר לומר שזה מייצג, אבל אני בטוח שאיני היחיד.
לעומת דיסקים, גיבוי על כונן קשיח בטוח יותר.במבצעים, כונן קשיח חיצוני בנפח 8TB עולה כ600 ש"ח ויש לך ראש שקט משמעותית.
עקרונית, מסכים.
בפועל, אם הכונן קורס או שובק חיים אז אוי ואבוי. בגלל זה אני לא ממהר ללכת בדרך הזאת. למרות שזה חוסך כסף ומקום. לא יודע, אולי זה פחד טיפשי.
לרוב, לפני שכונן מכאני כושל יש סימנים מקדימים
ללא קשר, מריצים בדיקה פעם בחצי שנה-שנה. כל עוד לא נזכרים ממש מאוחר, ניתן להעביר את המידע בקלות לכונן אחר. גם סיכויי חילוץ המידע במקרים של טראומה גבוהים יותר כשמדובר בכונן קשיח, לפחות מנסיוני.
מה עם גיבוי?
מדיה דיגיטלית היא המדיה הכי קלה לגיבוי.
קונים 2 כוננים ניידים, שמים כל אחד מהם במקום אחר ומקטינים את הסיכון באופן פנומנלי.
אם רוצים ממש להשקיע, קונים כונן מכאני לצורכי גיבוי וכונן מכאני לצורכי שימוש (הסיכון העיקרי לכונן מכאני הוא בעת שימוש והסיכון העיקרי לכונן SSD הוא בעת איחסון), והסיכון ששני הכוננים ישבקו חיים נמוך בהרבה מהסיכון שדיסק או קלטת ינזקו בעת שימוש ו/או איחסון.
ככה שומרים על וידאו, מוזיקה, תמונות ושאר מידע דיגיטלי יקר: גיבוי.
אני מאחסנת בדיסק פנימי במחשב הנייח ובדיסק חיצוני.
טכנולוגיה אמינה, יש מבצעים משתלמים, הדיסק הפנימי נגיש בכל רגע שהמחשב דולק, והכל שמור פעמיים בנפרד אז אין סכנה לאבד יום אחד את כל המידע.
מנסיון מר
מנסיון מר, ממליץ על off site backup, באחד מהאתרים האלו שמציעים גיבוי ב"ענן" (אני משתמש ב idrive אבל בעיקר כי זה מה שהיה במבצע).
פריצה, שריפה, הצפה – כולם יכולים לפגוע בכל אמצעי הגיבוי שלך בו-זמנית.
תמונות ומידע אישי מומלץ לגבות *גם* מחוץ לבית.
גם משם מידע עלול להיעלם, ופיצוי כספי לא יעזור.
לאוגרי משחקים, סרטים ופרקים, החשש העיקרי הוא כשל בדיסק בהפתעה.
גיבוי כפול שלא מחובר יחד למחשב פותר את הבעיה.
לא הכי תקף לאוספים גדולים של סרטים וסדרות
אלא אם יש לך דרך זולה לגיבוי כזה של 15TB ומעלה.
לתמונות ודברים אישיים (שאני אופתע אם למישהו יש פה יותר מ-1TB של דברים כאלו) זה בהחלט פתרון נוח ואפילו זול.
נסה Crashplan
מחיר זול יחסית לגיבוי ענן ענק. אלא מה – המגביל העיקרי הוא מהירות ההעלאה בישראל, שהיא נמוכה למדי. 15TB ייקח לך חודשים.
בגלל זה דיסק הגיבוי של המחשב תמיד נעול בעבודה?
(ל"ת)
גם אתרים שמציעים גיבוי בענן
יכולים יום אחד להחליט שהם מפסיקים להתקיים וכל מה שהיה עליהם אבד לנצח. במקרה הטוב הם יתנו לך התראה מראש.
כן, אבל הסיכוי שזה יקרה ביום שפרצו לך הביתה וגנבו לך את ההארד דיסק זעום
הרעיון הוא להימנע מ-Single Point of failure. מהסוג שפריצה/שריפה בודדת יכולה לעשות, בלי להזדקק לפתרונות מסורבלים כמו לזכור להביא דיסק גיבוי מהמשרד הביתה.
ואנקדוטה מרירה: בראשית המילניום, כשהאינטרנט היה איטי והדרך היחידה לגבות הרבה מידע עסקי היה על גבי רשתות סיב אופטי קצרות טווח, הרבה חברות במגדלי התאומים בחרו לגבות את המידע שלהם לחדר מחשב "מרוחק" במגדל השני![!:(!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif" alt="" width="" height="" />)
לפי מה שאתה אומר
אם אתה רוצה שיהיה לך עותק דיגיטלי של סרט, עדיף לך להוריד אותו פיראטית, כי אז שום חוזה לא ייגמר ואתה יכול להשאיר אותו אצלך בלי לדאוג שיימחק סתם ככה. ואם יימחק, לא נורא, זה לא עלה כסף. למה שמישהו ישלם על משהו אם הוא ייקבל שירות יותר אמין מאותו דבר בדיוק, רק בלי הקטע של התשלום? כאילו, חוץ מהקטע של הלא חוקי.
יש בזה משהו מטומטם.
כי יש מקומות שהלא חוקי אשכרה נאכף
ומשלמים עליו הרבה. בארץ, לעומת זאת, מדובר כבר בדילמה יותר אתית מפרקטית.
יש גם סוגייה של איכות שהרבה אנשים לא מודעים לה
הרבה אנשים שמדברים על SD וכמה שזה נורא, מזמן לא ראו DVD איכותי (כזה שיצא בשנים האחרונות, ולא DVD שיצא לפני 15 שנה). סרט ב-DVD ששוקל 5-7 ג'יגה נראה הרבה הרבה יותר טוב מהורדת SD ממוצעת, וגם על מסך גדול אפשר להנות ממנו.
וכמובן שאותו הדבר לגבי בלו-ריי. אנשים מתלהבים ונהנים להם מ-HD. אבל ממש אין מה להשוות בין הורדה ממוצעת של HD לסרט בלו-ריי ששוקל 30-40 ג'יגה.
מקבלים הרבה תמורה בעד תשלום.
ואם באמת מפחדים מכך שהמדיה הפיזית (שהיא גם דיגיטלית, מצחיק אותי שמדברים פה על דיגיטלי מול פיזי) תישחק ותמות, אז אפשר לגבות גם אותה. אפשר פשוט להעתיק את כל התוכן של הבלו-ריי או ה-DVD על גבי כוננים קשיחים, וכך להנות מכל העולמות. אני אישית לא עושה את זה, אבל אני מכיר מישהו שכן.
המון אנשים קונים מדיה חוקית ובמקביל מורידים את התוכן פיראטית
במיוחד במשחקים, שם מנגונני הDRM יכולים למרר את חייך, מה שלא קורה בגרסה הפרוצה, אז גיימרים שרכשו את המשחק פשוט הורידו אותו שוב בגרסה פיראטית. כך היוצרים מקבלים כסף והגיימרים הנבונים מקבלים חוויית משחק נורמלית.
מעבר לקריסה של חוזי הפצה,
חברות משנות את הפעילות שלהן.
סביר להניח שאמאזון תתקיים עוד 20 שנה (שזה מבחינתי פרק הזמן המינימלי שאני מצפה ממדיה פיזית לשרוד), אבל אין שום ערובה לכך שהם עדיין יזרימו סרטי קולנוע.
בעצם, סביר להניח שמבין החברות הגדולות שמאפשרות "קניה" של מדיה דיגיטלית (נניח גוגל, אמאזון ואפל), לפחות אחת מהן תשנה את המודל העסקי שלה וכל מי שקנה ממנה סרט היום לא יוכל לצפות בו.
אם המטרה היא שתהיה אפשרות לצפות בסרט באופן שרירותי (להבדיל ממצב בו המטרה היא שיהיה עותק פיזי שאפשר לשים על המדף ולבהות בו בערגה[1]), צריך לחשוב על המינימום ההכרחי שלא נמצא בשליטתך כדי שהצפיה תתאפשר.
מדיה דיגיטלית בהזרמה או מדיה דיגיטלית עם DRM (הגנת זכויות יוצרים) הדורשת חיבור לאינטרנט היא האפשרות הכי גרועה מהבחינה הזאת, כי ת'כלס אין לך סרט. מה שיש לך זאת זכות לצפות בסרט, והזכות הזאת ניתן לביטול באופן חד צדדי. אם השרתים של החברה נפלו או שהחברה שינתה את הפעילות שלה, לא תוכל לצפות בסרט, וזה חיסרון שלא קיים בשום מדיה אחרת. היתרון היחיד של מדיה דיגיטלית כזאת על פני כל מדיה קיימת אחרת (פיזית או דיגיטלית) הוא היתרון שהפורמט מקנה לחברה.
___________________________________________
[1] לא שאני מזלזל בבהייה בערגה בעותקים פיזיים.
אבל קיימת אופציה להורדה לוקאלית
מה שאומר שאתה בסה"כ צריך עם תאימות לגרסת מע' ההפעלה של המכשיר בו תצפה.
ואני חושב שלצפות שדיסק יחזיק מעמד 20 שנים זה אופטימי מאוד.
אגב, אני אישית לא חושב שחב' בסד"ג כזה תבטל אפשרות לגישה לתכנים כה רבים עליהם לקוחות שילמו באופן גורף ללא מתן אלטרנטיבה.
אני התחלתי לקנות DVD-ים לפני 19 שנה וכולם עדיין עובדים ללא בעיה
(ל"ת)
כיף לך, ברצינות
כפי שציינתי לעיל, לפחות 20-30% משלי כשלו תוך פחות מעשור, ואני נוטה לשמור עליהם (תמיד בקופסה או בכונן, מרים אותם רק דרך ההחור באמצע, לא חשופים לשמש).
הבנתי. באסה.
(ל"ת)
דיסק *קנוי* עשוי בקלות להחזיק 20 שנה. דיסק לצריבה - רק סוגים יחידי סגולה
(אם כי בדיוק העברתי בלי בעיה מדיסקים למחשב גיבוי בן 13 שנה על דיסקים זולים. חריג ונדיר).
הסיבה היא שדיסק קנוי 'קלאסי' מוטבע במפעל ואילו דיסק צרוב מכיל חומר אורגני כדי לאפשר את הצריבה, והחומר הזה פחות או יותר 'נרקב' עם הזמן.
לא מעטים מהדיסקים שנפגמו לי היו קנויים.
אולי יש בעיה במכשירי הDVD/ סטריאו שלי, אין לי מושג מה הסיבה, וזה היה ממש מתסכל כי אני שומר עליהם. מאז עברתי לגיבוי בענן ועל דיקים קשיחים ואני רגוע יותר.
כמו שכתבתי כאן מקודם:
עותק דיגיטלי יכול להימחק לאלתר או שהגישה שלך אליו תיחסם, והכל בהתאם לחוזים מקומיים שעשויים לא להתחדש. כבר קרה שמוזיקה ששילמתי עליה נעלמה מהחשבון שלי ויש אנשים שמדווחים שאיבדו רכישות יותר יקרות.
גם אמזון עובדים ככה, וכל מפיץ דיגיטלי בכל תחום. העותק שלך לנצח כל עוד גיבית אותו, אבל בכנות, כבר יותר פשוט לקנות דיסק. וזה גם לא יקר יותר בימנו.
שום דבר לא נשאר לנצח בכל תנאי.
עותק פיזי יכול להיהרס באופן פיזי (גניבה, שריפה, אבדן, שריטות, מגנט מאד גדול וכד'). ראה לדוגמה את מדיניות השימוש בקלטות של הביביסי שהשמידה יצירות קלאסיות לנצח.
עותק דיגיטלי יכול פשוט להימחק. בגלל תקלות (ראה לדוגמה חורבן הפודקאסטים הגדול), בגלל שהחברה ששמרה עליו פשוט סגרה את השרת, או בגלל שנגמרו רישיונות ההפצה של החברה בארץ. אמזון מחקה אקטיבית ספרים מקינדלים של אנשים, אפל מחקה סרטים מאפל טי.וי, ומסתבר שזה חוקי לחלוטין לקחת ממך עותק ששילמת עליו.
עותק דיגיטלי יכול להישמר על ידי זה שתוריד אותו למכשיר אחר, למשל על הדיסק הקשיח שלך. אבל אז הוא לא עותק דיגיטלי, אלא עותק פיזי של מדיה דיגיטלית – הוא שלך, אף אחד לא יכול (או לא אמור, לך תדע מה אפל יכולים לעשות) לגעת בו – אבל אם יקרה משהו למחשב שלך, העותק הלך.
אפל הם לא השטן.
אם נגמר חוזה ההפצה והספקת להוריד משהו – הקבצים האלה ישארו אצלך כל עוד תאחסן אותם.
לצערי אני כבר לא מסוגל לצפות בקלטות וידאו.
שלחתי את מכשיר הוידאו שלי לתיקון לפני כמה שנים אצל שני חברה צעירים ממילווקי שנראו לי נחמדים. עד היום לא קיבלתי אותו בחזרה, והם כל הזמן ממשיכים לדרוש ממני עוד כסף על חלקי חילוף. אני מתחיל לחשוב שהם מרמים אותי.
אם אתם נתקלים בחברה בשם Lightning Fast VCR Repair- שמרו מרחק.
בכנות..
אני בתוכן הפיראטי שלי צופה שוב ושוב ושוב ושוב. נראה לי שקלטת פיזית הייתה נשחקת מזמן (אולי אאתר את הקסטה של מולאן מכיתה ג' מתישהו…).
אני חושב שהמרכיב העיקרי באפקט שבכתבה הוא לא הפיזיות של המדיה, אלא כפייה מסוימת של חשיפה (כפי שמישי הזכירה). ערוצי הסרטים תרמו לזה לא פחות מאשר המדיה הביתיות; אולי אף יותר, כי יותר קל להיחשף לקלאסיקות גדולות, בלוקבסטרים מאוסים ואוצרות איזוטריים בזפזופ אקראי מאשר מקלטות שאתה או ההורים שלך קנו/שכרו. האפקט עדיין קיים במקומות שבהם כפייה כזו קיימת, כמו הצבא (לך נסה לישון כששותפיך לחדר החליטו לצפות ביורו טריפ שוב), מסיבות פיג'מות, אוטובוסים בטיולים ושיעורים חופשיים.
מלבד אלה, הולכת וגדלה החשיבות של ממים באינטרנט. הם חושפים אנשים לתרבות שהם לא היו נחשפים לה בלעדיהם, ויכולים להכות בסרטים ושירים שכבר נחשבו למתים. היחס בין כמות הממים שיוצאת מסרט לאיכות שלו הוא… מסובך, אבל לרוב זו אינדיקציה טובה לחשיבות של הסרט עבור תרבות הפופ.
לגמרי
רוב הסרטים והסדרות שהגעתי אליהם בשנים האחרונות, בין חדשים או קאלט או קלאסיקות, הגעתי כי אנשים כתבו עליהם במדיה חברתית.
יש כאלו שעדיין לא ראיתי (Calamity Jane, Minority report) וכאלו שראיתי ולא התרשמתי, אבל יש גם המון שהשלמתי וטוב שכך. הקאלט לא מת, אבל ההמלצות מגיעות ממקומות ספורדיים, לא תמיד מהדלפק של אותה חנות או אוסף הקלטות של אותם חברים.
אני זוכר את תקופת ה-DVD כתקופה טובה
בתור ילד ראיתי מספר חד ספרתי של סרטים. בעיקר ראיתי קלטות של סדרות מצוירות שהקליטו מהכבלים (היה לנו יס רק במחצית השנייה של שנות התשעים). אבא שלי הביא לי מלא קלטות פיראטיות משוק הכרמל, אבל רובן היו בשחור לבן או קופצות…
בצבא לקחתי קלטות והקלטתי עליהן סרטים מהבית (המון של וודי אלן). בגלל האיכות שידור שהשתפרה והעובדה שהן היו חדשות, הסרטים נראו יותר טוב ממה שזכרתי בילדות.
כשכבר קיבלתי גישה ל-DVD והמכשירים התחילו להיות נפוצים חרשתי עם חבר שלי את כל הוידיומטים באזור, אבל מדי פעם גם הייתי מחפש סרטים לקנות כי המחשבה שאפשר לראות סרט באיכות טובה מאוד (טרום עידן ה-HD) עם כתוביות בעברית מאוד קסמה לי.
כשהייתי באנגליה קניתי גם כמה סרטים קלאסים בשחור לבן ב -HMV ו-Virgin Mega Stores (הן עדיין כאלו גדולות?). לא תמיד היו כתוביות, אפילו באנגלית וזה חבל (לדוגמה, חנות קטנה ומטריפה בשחור לבן), אבל אני לא חושב שאחרת הייתי מגלה עניין בקולנוע הזה.
היום יש לי נגן Blueray ב-PS4, אבל חוץ מפעם אחת שהזמנתי את Ghost in the Shell וההמשך הראשון שלו, אין לי סרטים ב-HD על דיסקים.
בגדול, אני לא אחד שרואה סרטים פעמיים, אז השאלה איך לשמור סרטים לנכדים לא כל כך חשובה בעיני ואת רוב הסרטים שאני ממשרוצה לראות כשהם יוצאים אני אראה בקולנוע ולא אחכה. מה שכן, אני יכול להבין למה העובדה ששירותי הסטרימינג תלוים בהסכמים וכל חודש מסירים ולא רק מוסיפים תוכן יכולה להיות מטרידה.
נטפליקס: כן, העתיד יהיה קומדיות רומנטיות
סתם, לא יודע, אבל החברה טוענת שאת הקומדיות הרומנטיות שלהם ראו 80 מיליון פעם במהלך הקיץ, שזה נתון שאני חושד בו, אבל אין לנו נתונים אחרים אז מה נעשה עם זה.
https://news.avclub.com/netflixs-summer-rom-coms-were-huge-hits-1829799298
מצד שני גם היה אייטם כזה על תכנים ז׳אנריים.
ושבנטפליקס ישימו אפילו יותר גז בכל הקטע של פנטזיה/מד״ב/אימה. וזה בהחלט נראה שהם מקיימים.
מעניין כמה מאלה שהזמינו את הרומקומים האלה באמת צפו בהם עד הסוף. אחרי הכל, הביטוי Netflix and chill לא באמת מתייחס לצפייה בנטפליקס.
אם אני מנסה להיזכר איזה סרטים מקוריים של נטפליקס ראיתי השנה,
אני מצליח לזכור רק את "לכל הבנים שאהבתי" ו"הבוס שלי בדייט", אז אולי יש משהו בדברים שלהם.
אם אני מנסה להיזכר איזה סרטים מקוריים של נטפליקס *אהבתי* השנה
אני מצליחה לזכור רק את "לכל הבנים שאהבתי" ו"הבוס שלי בדייט". הנטפליקס אוריג'ינלס האחרים שקופצים לי לראש מהשנה הם "מבצע פינאלה" ו"Extinction" וכל אחד מהם נוראי בדרכו שלו. אז אני בהחלט אשמח אם נטפליקס יתמקדו בקומדיות רומנטיות. מישהו צריך לעשות את זה.
אני מצד שני מאד נהניתי מ-Apostle ו-Annihilation.
אני ממש בעד.
זה אחלה בית לז'אנר שכמעט ונכחד.לפחות השנה גם הקומדיות הרומנטיות הלא באמת טובות במיוחד של נטפליקס (דוכן הנשיקות, אלכס סטרינג'לאב וסיירה) היו מוצלחות בדרכים אחרות.
מצד שני עוד לא ראיתי את הקומדיה רומנטית החדשה עם ג'ניפר לופר אולי הז'אנר עדיין לא מת בקולנוע באופן סופי
בין "באהבה סיימון" שעשה כותרות מסוג אחר ו"אסייאתים בהפתעה" שעשו כותרות מסוג שני
גם בקולנוע היה קאמבק מסוים קומדיות רומנטיות חסרות משקל (בניגוד נניח ל"חולי אהבה" הקצת יותר כבד). הערת שוליים: כן, סיימון היה יותר נוכח תקשורתית מאשר קופתית, אבל עדיין היה הצלחה בסך הכל.
השאלה איך הם סופרים צפיות
כי יש לא מעט דברים שפתחתי, ואז סגרתי אחרי כ5 דקות. אם זה נחשב אצלם לצפיה, הנתונים שלהם יהיו מאוד קשים.
דווקא בנטפליקס אני מניחה שאפשר די בקלות לעשות גרף של צפיה, לדעת כמה אנשים נשארים מול סרט, איפה הנקודות שאנשים עוצרים למנוחה או לתמיד.
בחיים לא נדע, כי הם מטים את התוצאות לכיוון שבא להם.
זה כמו עם ״ורוניקה״ שהם קידמו כסרט הכי מפחיד באינטרנט כי יותר מחצי מהאנשים לא הצליחו לסיים לצפות בו. אני נגיד כיביתי אחרי חצי שעה כי ממש לא אהבתי אותו. ואני מאמין שאני לא היחיד. אבל בגלל שזה סרט אימה מאד נוח לפענח ככה את הנתונים.
כן, בכלליות בגלל דברים מהסוג האלה אני פשוט לא מאמין לשום דבר שנטפליקס אומרים
שזאת בעצם גם די אותה סיבה שאני לא מאמין לרוב נתוני הקופות הישראלים.
דווקא נתוני קופות נשמעים לי כמו משהו הרבה יותר מדוייק
גם כיוון שמדובר במספרים שלא ניתן "לעקם" (כרטיסים שנמכרו, אפילו לא תוצאות בשקלים) – מקסימום להגדיל במעט דרך מבצעים כמו יום הקולנוע הישראלי או ועדי עובדים/הקרנות מיוחדות.
דבר שני – נתוני קופה ניתן לוודא באופן חלקי – אפשר לראות כמה זמן הסרט רץ, כמה הקרנות היו לו, להיכנס לממשק הקניה ולראות כמה האולמות מלאים. אי אפשר כמובן להגיע ככה למספרים מדויקים, אבל המפיצים לא יכולים להציג כישלון כהצלחה. חוץ מזה, כיוון שההכנסות מהקרנות קולנועיות הוא לינארי למספר הצפיות, ניפוח של נתוני קופה יכול לסבך אותם עם רשויות המס.
נטפליקס, לעומת זאת, יכולים לתת כל נתון שהוא. ובוודאי שגם נתוני ה"אמת" שלהם פתוחים לפרשנות.
מצד אחד - כן
מצד שני, מה שהם מדווחים למיסים ומה שמדווחים לעיתונות לא חייב להיות אותם נתונים. אני לא חושב שהם משקרים.. או יותר נכון: לא חושב שהם משקרים בהרבה. אבל כמו שהמקרה ההוא עם "זוהי סדום" הוכיח – כדאי לקחת כל נתון שיוצא מהם עם מלח.
וכן, נטפליקס גרועים בהרבה.
מה קרה עם 'זוהי סדום'?
(ל"ת)
להלן סיפור
http://www.fisheye.co.il/zohi_sdom_biggest_opening/
יופי של פוסט
בלי שום קשר למה אני חושבת ומה הן הדעות האישיות שלי ובלי כל קשר לדיון המוזר שמתנהל בעקבותיו פה באריכות
הפוסט הזה מעורר מחשבה וחשוב
תודה תודה
בהקשר של PC
וההשפעה שלו על ביקורות, ניתן לראות היטב את ההשפעה בדירוג המוגזם לסרט "הפנתר השחור" שאנשים עפו עליו כאילו אין מחר וזה אפילו לא הסרט הכי טוב באותה שנה, לא של מארבל ולא בכללי.