"ורוניקה מארס" הייתה סדרת נעורים כיפית יותר מכל מה שהציעו לנו ב"בוורלי הילס 90210" וסדרת בילוש שעמדה בגאון ליד "CSI" ו"חוק וסדר". סיפור המעשה פשוט – ורוניקה היא תלמידת תיכון שמסייעת לאביה הבלש הפרטי בחקירות שלו, ומרוויחה עוד קצת כסף מהצד בחקירת מקרים של חבריה לספסל הלימודים. לכאורה, זה נשמע כמו משהו שגלילה רון-פדר-עמית הייתה יכולה להתפרנס ממנו במשך שנים, אבל רוב תומאס, יוצר הסדרה, הפך את ורוניקה להרבה מעבר לננסי דרו גרסת המאה ה-21 – היא הייתה הבלשית שאכפת לכם ממנה.
התעלומות תמיד היו מעניינות למדי (לפי נוסחה ברורה: אחת חדשה כמעט כל פרק, ועוד אחת שמלווה את כל העונה), אבל המרכז תמיד היה ורוניקה, לא הסיפור שהיא מנסה לפצח. כל תעלומה, בין אם כזאת שמתחילה ונגמרת בפרק אחד ובין אם כזאת שמכסה עונה שלמה, הייתה עוד צעד בדרכו של תומאס להכיר לנו את ורוניקה: דמות מרתקת, פגומה, שנונה, מעוררת השראה, טובת לב ושוברת לב, מהסוג שלעיתים נדירות הוביל עד אז סדרות טלוויזיה לנוער.
בגלל הז'אנר וקהל היעד שלו, חלק מהשאלות הבוערות במרכז הסדרה לא נראות כמו תעלומות קלאסיות אלא כחלק אינטגרלי מהאישיות של ורוניקה – במי מבין מבחר הזכרים האטרקטיביים המציעים את עצמם לה היא תבחר? איפה האמא הנוטשת והאלכוהוליסטית שלה? מי אנס אותה כשהייתה בת 16? בחלק מהזמן זה נתן לסדרה אופי כמעט טלנובלי, ובחלק מהזמן זה הפך אותה לשעטנז נהדר בין חקר-דמות מהנה במיוחד לפילם נואר מעודכן. חילופי הדברים השנונים בין ורוניקה לחברים שלה, ובעיקר בין ורוניקה לאבא שלה (בגילומו הנהדר של אנריקו קולנטוני, שמגלם את קית' מארס כדובון אכפת לי תותח במיוחד), הפכו אותה לאחת מהסדרות המהנות והחכמות ביותר מהעשור הקודם; וכשאכפת לכם מהבלשית העשויה ללא חת מספיק כדי לקלל את מסך הטלוויזיה בכל פעם שהיא עושה טעות ועדיין לרכון לעבר אותו מסך מדאגה שיאונה לה רע, הקלוז-אפ המנצח על פניה הנוגות אחרי שפיצחה את המקרה הוא מספק פי כמה מפתרון התעלומה (עונה 3, פרק 15, Papa's Cabin. אני עדיין זוכר את הקלוזאפ הזה ומצטמרר. העובדה שלקירסטן אין אפילו מועמדות אחת לאמי היא אחת הפאדיחות הרציניות בתולדות הפרס).
במהלך השנים רוב תומאס ניסה להחיות את הסדרה לפחות פעמיים, בפעם האחרונה לפני כחמש שנים עם קמפיין מימון המונים כמעט פורץ דרך לזמנו, אבל תוצאה שלא ממש הייתה שווה משהו. למרבה המזל, העונה הרביעית מפצה עליו לחלוטין. רשת הסטרימינג Hulu הזמינה מתומאס עונה בת שמונה פרקים ודרשה ממנו לתת לוורוניקה הזדמנות לפתור תעלומה גדולה אחת בלי לבזבז זמן בכל פרק על סרטונים סקסיים שהופצו לכל בית הספר או על חטיפת כלבים (אחד הפרקים החמודים בתולדות הסדרה, אגב). הפעם – שלוותה היחסית של עיירתה השקטה נפטון שבקליפורניה מופרת על ידי סדרה של פיצוצים מסתוריים וקטלניים. ורוניקה ואביה, מתוקף היותם הם עצמם, נכנסים עמוק לתוך פרשה שכוללת את המאפיה המקסיקנית, פוליטיקאי שרוצה להיות האובמה הבא, בעל הון מרושע שמלווה אותנו עוד מתחילת הסדרה, ונערה צעירה שמזכירה לורוניקה את עצמה כשהייתה בגילה. בנוסף, הסדרה קיבלה צמד שחקני חיזוק עם רזומה בסדר גודל שלא היה בסדרה עד עכשיו: הקומיקאי פאטון אוסוולד כחובב תעלומות רצח נודניק, וג'יי קיי סימונס הענק, שמגלם אסיר משוחרר חביב ומסתורי. שניהם נהדרים.
בדומה לנטפליקס, Hulu לא כפופה למה שמותר ואסור לשדר ברשתות הטלוויזיה המסחריות, ו"ורוניקה מארס" קיבלה הזדמנות להתבגר ולאפשר לדמויותיה סוף סוף לנבל את הפה כמו ילדים גדולים. זה לא משפיע לכאן או לכאן על רמת הדיאלוגים, שנשארו מענגים כמו שהיו לפני 15 שנה, אבל זה כן מביא את הסדרה לעידן פוסט-"משחקי הכס": דם נשפך, רבותי, וזהו אנדרסטייטמנט. רמת ההפקה לא השתנתה במיוחד – אף אחד לא מנסה לפרוץ דרך ולטשטש את הגבולות בין הקולנוע לטלוויזיה כמו שעשו בהצלחה בווסטרוז וברפובליקת גלעד. עיקר הסדרה היה ונשאר התסריט החד וההופעות הטובות של צוות השחקנים (חייבים להזכיר כאן את ג'ייסון דוהרינג, שמגלם את בן זוגה השרוט-אך-במגמת-שיפור-עצמי-מרשימה של ורוניקה, לוגאן), וסיפורן של כמה דמויות מעוררות הזדהות ויראה שפותרות פשעים. זה לא פחות טוב.
אין לי מושג כמה גדול היה הקהל של "ורוניקה מארס" בישראל – מבחינתי מדובר בהיקסמות נעורים שגרמה לאחותי ולי להתאהב בקירסטן בל עד כלות. האם קהל המעריצים שלה כאן גדל מאז שבוטלה הסדרה ב-2007? האם מי שראה אותה עוד זוכר? אם אתם מאלה שזוכרים לוורוניקה חסד נעורים העונה הרביעית היא צפיית חובה. זה עוד מאותו דבר, רק תמציתי ובוגר יותר, ותכינו את עצמכם לפרק הסיום כי הוא הולך להיות אינטנסיבי. למי שלא צפו באדיקות כשהסדרה שודרה בהוט או לא ידעו לקרוא כתוביות אז – כן, העונה החדשה די קוהרנטית גם מבלי לדעת כל דבר שקרה בשלוש שקדמו לה. מי שיש לו זמן וחשק לבינג' ראוי לשמו יקבל יותר הרבה יותר ממה שהוא מחפש.
בכלל לא ידעתי שיש עוד עונה
ודווקא ראיתי הכול כולל הסרט שהם עשו (שאני לא זוכר ממנו יותר מידי, אבל התחושות שלי ממנו חיוביות). מאוד אהבתי את המקור (עונה 3 פחות אבל זה לא בדיוק הוגן כי זאת הייתה חצי עונה) ואצפה החדש בהקדם
מה שבאפי עשתה לאימה, ורוניקה עשתה לבלשים
אני חושב שורוניקה מארס רכבה חזק מאד על המורשת של באפי. גם כאן יש שילוב בין דרמת/קומדיית נעורים לבין תמות ז'אנריות (איך זה שבנפטון, עיירה של כלום וחצי תושבים, יש יותר קנוניות ורציחות מאשר בניו יורק ואף אחד לא שם לב? כנראה מאותה סיבה שאנשים לא שמים לב לזה שבסאנידייל יש שער לגיהנום).
גם כאן יש דגש על דיאלוגים שנונים שאינם בהכרח ריאליסטיים, אבל כיף לראות אותם קורים על המסך.
גם הגיבורות של שתי הסדרות מזכירות מעט אחת את השנייה, אפילו שהאחת גיבורת על עם גורל שנקבע על ידי כוחות מסתוריים, והשנייה כביכול סתם טינאייג'רית עם אבא בלש.
עם כל החיבה שלי לורוניקה מארס, קשה לי להגיד שהיא באותה רמה עם באפי, אבל אני חושב שמי שאהב ואוהב את באפי, סביר להניח שיהנה מאד גם מרוניקה.
נהניתי מהעונה עד שתי הסצנות האחרונות שלה
למרות השילוב המוזר של סגנון הצילום, העריכה והכתיבה של CW עם סדרת כבלים, אני חושב שהמעבר עשה לה טוב. זאת לא איזו יצירת מופת והיא גם לא פורצת דרך כמו לפני 16 שנה, אבל עדיין מאוד כייפית לצפייה, מותחת לפעמים וקריסטן בל מעולה.
ואז הגיעה סצנת הסיום: למה היה טוב להרוג את לוגאן? הוא אף פעם לא היה מהדמויות האהובות עליי, אבל באמת בשביל מה? כי רצו עוד עונה והוא רצה לפרוש, אז לא היה תירוץ אחר? זה לא באמת תרם לעלילה בכלום, ורוניקה סבלה מספיק בלי זה, ובכלל לא ראינו אותה מתאבלת וסובלת מזה. הייתה הרגשה שזה מהלך עלילתי שסתם נועד לעצבן, או לא לתת לעונה סוף טוב מדי. מיותר לגמרי ורק מוריד מהערך שלה לדעתי.
איך אפשר לצפות בסדרה?
ממה שאני מבין, הולו לא זמין בישראל…
עולה בסלקום בסופ"ש
(ל"ת)
נחמד לגלות שיש פה קהל לורוניקה מארס
הסדרה (המקורית, אני רק בתחילת העונה החדשה) מטיילת מבחינתי על הגבול בין גילטי פלז'ר לבין סתם פלז'ר.
הדיאלוגים שנונים לרוב, דינמיקת התיכון בעיירה המפולגת כיפית ומספקת את חיבתי העזה לז'אנר התיכון והתעלומות נחמדות בדרך כלל. סיפורי הרקע, כלומר התעלומות המרכזיות, לא היו הכי מהודקות בעיניי, מכיוון שגם אם הן סקרנו לאורך העונות הן פשוט לא היו מבוצעות מספיק טוב בסופו של דבר.
בעיות בביצוע זה כן מה משהו שליווה את הסדרה לא מעט. לפעמים המשחק היה גרוע (אני מסתכל עליך, דאנקן) ומדי פעם דברים נהיו קצת מופרכים או פחות אמינים.
בכל מקרה, הסדרה הצליחה להעביר אצלי כמעט תמיד חוויה מאוד חיובית ותמיד כיף לחזור אליה.
מסכים
העונה הראשונה הייתה טובה, אבל לא מושלמת בשום צורה. בגלל זה אני כל כך שמח על העונה הזאת, כי היא מציגה מגמת שיפור עצומה בכל הדברים שהעונות הקודמות חטאו בהם באופן קבוע. יש לה בעיות משלה, אבל אי אפשר להכחיש את השיפור
העונה הראשונה הייתה מצוינת, וגם הסרט היה מוצלח מאוד
נראה לי שהעונה הראשונה הייתה קצת כמו אלבום בכורה – פיצוץ של רעיונות שהתבשלו והתגבשו על אש קטנה זמן רב והגיעו להקלטה אפויים ומוגמרים. היא שילבה מצוין בין עלילות פרקיות לקשת עונתית חזקה, דמות ראשית חזקה ושנונה אבל גם רגישה מאוד, סודות מהעבר ועוד. טרחתי לקנות אותה ב-DVD וצפיתי בה שוב.
העונה השנייה הייתה כמו האלבום השני – פתאום יש ציפיות גבוהות והרבה פחות זמן. העלילה העונתית הייתה מחפירה לטעמי – הבטיחה הרבה וקיימה מעט. בדיעבד היא הייתה ממש לא אמינה בעיניי והפרטים שהרכיבו אותה נראו מחוברים בתפירה גסה. גם הכיוון היה די מגעיל, עם נגיעות אופרת סבון. העלילות הפרקיות היו נחמדות בחלקן, ממה שאני זוכרת (לא טרחתי לצפות בה שוב).
העונה השלישית, במכללה, הייתה גרועה עוד יותר. עוד יותר התמקדות במין ובאונס, בדמויות חדשות לא מעניינות עד בלתי נסבלות, וגם הדמות של ורוניקה נהייתה די פקאצה, עד שלב שבו ריחמתי על החברים שלה ולא הבנתי איך הם עדיין איתה. הבחירה לפרק את העונה לשלוש קשתות עלילה לא הצדיקה את עצמה. כשנודע שהיא לא תמשיך לעונה רביעית הם סגרו אותה בשניים–שלושה פרקים שפתאום הראו שאפשר גם אחרת וקצת החזירו עטרה ליושנה, אבל זה היה מעט מדי מאוחר מדי.
לימים גיליתי שהיה פיילוט קצר שהציג את ורוניקה בתפקיד סוכנת FBI ודווקא הראה הרבה פוטנציאל לא מנוצל, אבל זה לא קרה וחבל. במקום זה קיבלנו לימים סרט בסגנון הישן והטוב, מעין פרק סיום ארוך (כמו סרניטי, הפמליה, סקס והעיר וכו'). חששתי ממנו אבל הוא הניח את דעתי ונהניתי, צפיתי בו לפחות פעמיים. הדבר היחיד שהפריע לי הוא משהו בהתנהלות של ורוניקה (בעניין סיפור המסגרת) שלא התאים כ"כ לאופי שלה בעיניי, אבל זה לא היה מהותי במיוחד.
בקדימון לסדרה לא טרחתי לצפות, אני מעדיפה להיות מופתעת… אני יכולה רק לקוות שהיא תחזור לטוב ולא תמחזר שוב את הרע – כלומר יותר עלילה בלשית נטו ופחות סקס, סמים ותככים סבוניים. מתכננת לעשות לה מרתון בקרוב.
הולך (בחיל ורעדה) לתת לה צ'אנס נוסף...
עונה ראשונה הייתה פנטסטית, שנייה – פחות, הרבה בגלל העניין הרומנטי, שהצליח להיות אפילו גרוע יותר מזה של העונה הראשונה; לוגאן (דושבג מקצועי ואמרגן קרבות הומלסים בשעות הפנאי) הוא פשוט אחת הדמויות השנואות עלי בטלוויזיה. לעונה השלישית כבר לא הגעתי, אבל לקיקסטרטר תרמתי בשמחה ובתקווה – רק כדי לגלות שגם היצור הנ"ל נכלל בעסקת החבילה… אני מתכוון לצפות בעונה הזאת, אבל רק בגלל שמועה אחת שאיכשהו גונבה לאוזניי (ואני מניח שמדוסקסת בספוילרים למעלה).
בטעות סימנתי ספויילר.
(ל"ת)
זה בסדר, זאת תגובה שעדיף שכמה שפחות אנשים ייחשפו אליה
(ל"ת)
וכי למה בדיוק?
אפשר לחשוב מה כבר כתוב בה.
נו ברצינות?
זאת תגובה שפוסלת משהו על סמך משהו לא ענייני כמו מראה חיצוני. אתה אפילו לא טורח לנמק את הסלידה שלך ממנה על פי כישורי המשחק שלה. כאילו לא מספיק אתה מקנח בזה שהמראה שלה מקרין מבחינתך על אינטליגנציה ירודה. נו באמת!!!
קראת בכלל את התגובה שלי?
לא התייחסתי בכלל למראה החיצוני שלה. התייחסתי לאופי שלה. כתבתי שלפי הראיונות שלה שראיתי היא מצטיירת כלא אינטליגנטית.
זה לא הרבה יותר טוב ממה שכתבתי
אבל אם אתה חושב שזאת התבטאות לגיטימית – לבריאות.
והמהדרות היו מוסיפות
שאם זה היה גבר אז לא היית מתבטא כך.
לא בטוח שרוצה לפתוח את קופת השרצים הזאת
אבל מה הקשר בחיאת
אז אל תפתח.
(ל"ת)
המהדרים יגידו שאם זה היה גבר אז לא היה אכפת לאף אחד מהתגובה הזאת
אז זה עובד לשני הכיוונים
קריסטן בל היא אדירה
אני לא יודע איפה ראית אותה או למה אתה מתעקש לא ליהנות מדברים טובים שהחיים נותנים לנו, אבל מבחינתי, בל קנתה את עולמי בשתי מקומות:
1. שגעון המריחאונה: המחזמר (מי שלא שמע את המשפט "ארנבים? אין לי מושג על מה אתה מדבר, אל אני אוהבת את הצליל של זה" לא שמע אושר מימיו)
2. המקום הטוב (הופעה שהיא קומית בצורה מובהקת, אפלה, מלוכלכת, ומתוכה היא מוצאת איזה חמידות וטוב שמרגישים כנים בהרבה).
ב"ורוניקה" דווקא לא העמקתי (ראיתי פרק אחד, היא נראית מאוד מגניבה בד-אס, מניח שיש עוד אבל אולי אין בעצם), ואין ספק שמתחת לחגורה של בל יש הרבה הופעות מביכות בסרטים שלא שווים את זמן הצפייה בהם, ואני בהחלט חושב שאת מה שהיא יודעת לעשות היא יודעת לעשות באופן מוגבל – היא לא השחקנית הכי רחבה או זיקיתית שיש בנמצא (אני חושב שזה משהו בפנים שלה [אולי בעיניים?], שמאוד מקבע את איך שהפנים שלה והאופי שלה נתפסים בחוץ), אבל כשמלהקים אותה בצורה טובה (גם "פאנבויז" עולה לראש, וגם "קח את זה כמו גבר") זה לחלוטין עובד. והיי, גם ג'ק ניקולסון רחוק מלהיות זיקית וגם הוא ידע כמה פלופים מביכים, וגם הוא, בסך הכל, די אדיר.
אני גם אתוודה שאני לא מת על האלימות בתגובה שלך, אבל אני לא יכול בלב שלם למחוק אותה, כי אני כמעט בטוח שהתבטאתי בצורות לא רחוקות ("פרצוף דורש כאפה"/"מישהו שאני רוצה לזרוק עליו כיסא") כלפי שחקנים (ספציפית מיילס טלר עולה לראש). אומנם יש תחושה שביטויי אלימות קלה כלפי גברים יותר מחליקים בגרון בגלל ההקשר הרחב יותר של אלימות בחברה שלנו, ויש גם בהחלט גבול בין כאפה ואגרוף וכיסא (כלומר, שאם היית אומר "אני רוצה להוריד לה כאפה"), אבל זה, בנוסף לכך שאני די בטוח שקריסטן בל תדע לכסח כל מי שרוצה לתת לה אגרוף במכות, גורם לי כרגע לנטות להשארת התגובה. מקווה שהדיון לא ידרדר במהרה ויוכיח אותי על טעותי.
אמרתי לא לדרדר אותו במהרה, ראבק.
למקרה וזה לא ברור – "לקרוא בשמות בלי שום הקשר או הרחבה" נכנס תחת "דרדור". אם אתם ממש חייבים לעשות דיון סביב לגיטימיות התגובה (למה) או לגיטימיות התגובה לתגובה (למהההה), תעשו את זה לפחות ממקום של כבוד והתעניינות.
(במקרה וזה לא ברור – מחקתי תגובה של מישהו ועל כן התגובה הנ"ל)
לכולם
יש רשימה של אנשים שדורשים כאפה, לא? ג'ון טרבולטה, ניקולס קייג' (FACE OFF היה חגיגה אמיתית), קורטני קוקס, איימי שומר, קווין הארט, ג'ימי פאלון, מוריסי, קייטי פרי, דב נבון, , ארסן וונגר,אלכס רודריגז, פיט קארול, ג'ון אלווי, וראסל ווסטברוק. זוהי רשימה עשירה, מגוונת חוצת מגדרים תרבויות וגזעים ולאומים ואני גאה בה. קירסטן בל אגב, נהדרת.
איבדת אותי בדב נבון
וכן, מניח שלכל אחד יש את רשימת הכאפות האישית שלו.
אני חייב ישראלי, אחרת יגידו עלי שאני שונא זרים. נתפשר על רוני דניאל?
למה צריך להתפשר כשעוז זהבי ממש חי וקיים בינינו?
(ל"ת)
תפסת אותי. אין לי מושג מי זה
אולי אתה מכיר את בן דמותו
יניר האחמ"ש
טוב ראיתי
וזאת הייתה עונה מעולה. באמת, חוץ מהתחלה קצת איטית (הרבה שחקנים חדשים בלוח) היא הייתה מהודקת, התעסקה במה שצריך להתעסק, פיתחה את הדמויות הרלוונטיות בצורה מעולה, וכתובה מצויין. אני חושב שזאת העונה הכי טובה והכי שלמה שיש לסדרה הזו, וכל החלקים שלה עובדים טוב. העונה הראשונה עדיין יותר אהובה עליי, אבל מבחינה טכנית זאת העונה הכי מהודקת שיש לורוניקה מארס להציע. אני חושב שהיציאה מהתיכון שינתה את הסדרה בצורה מאוד משמעותית, והיו לה השלכות מאוד רציניות על המבנה שלה, וזה שינוי שהפך את הסדרה להרבה יותר רצינית, אבל גם הרבה יותר אמינה (אחת הבעיות הקלאסיות של ורוניקה מארס היא דמויות המשנה השבלוניות והשטוחות, בעיה שכבר לא קיימת בעולם האפור של עונה 4). ורוניקה עצמה, שתמיד סבלה וגם העונה הזאת סובלת, השתנתה גם היא, וכל הוויבים ישו שלה נעלמו סוף סוף, ולעיתים היא בלתי נסבלת. זה לא דבר רע, זה ארק חדש שעובר על הדמות והוא אמין ונהדר.
אה ושכחתי את החלק הכי חשוב
הם שחטו את שיר הפתיחה. ילדות הרוסה
להפך, שיפרו אותו... המקור היה בלתי נסבל
(ל"ת)
זה סוג של דיון "על טעם ועל ריח"
אבל אני חושב שהמקור פשוט היה מיוחד והיה לו את הצליל הזה שנשמע כמו אזעקה שפשוט גרם לי להזכר בסדרה כל פעם ששמעתי אותו. החדש פשוט… כלום כזה… עדיף היה כבר לוותר עליו לגמרי
בהודעה מעלי ספויילר ליומני הערפד - כל הסדרה. ולורוניקה מארס - כל עונה 4.
(ל"ת)
זה לא כזה נדיר כמו שנראה לך
אני יכול לחשוב על ארבע סדרות שונות שבהן קרה משהו כזה
סיימתי באיחור היסטרי לראות את העונה הרביעית
הדיאלוגים נפלאים כתמיד, הדמויות כובשות כתמיד, הסוף שובר ומרסק-לבבות בצורה מניאקית עד סאדיסטית – אבל היי, זה ורוניקה מארס, מי שמחפש הפי-אנד צריך לצפות במשהו אחר.
מצד שני, העלילה הבלשית של העונה נכתבה ברשלנות שלא תיאמן. נראה היה שתומס ושות' פשוט זרקו פנימה כל דבר שהם חשבו עליו ברגע נתון, בלי לטרוח לחבר בין הקצוות ועם מריחה מעצבנת לקראת הסוף. נראה שהשקיעו בעונה הזו הכל בדמויות – ויצא מצוין – ואז כשהתחילו לעבוד על העלילה נגמר להם הכח.
ועדיין, מחזיק אצבעות לעונה נוספת. זו היתה תזכורת ללמה כל כך אהבתי את הסדרה המקורית.