בשלב זה של תופעת "דמדומים" הכי קל זה להתעלם. נכון שמדובר באחת התופעות התרבותיות הכי איומות שקרו לעולם בזמן האחרון – ספק אם אי פעם היו סרטים גרועים כל כך פופולריים כל כך – אבל אין טעם להמשיך ולטחון על זה מילים. כמו נזלת, זה יעבור. רק עוד סרט אחד ודי.
אבל "שחר מפציע" – הספר האחרון בסדרה, שבמיטב מסורת הארי פוטר, חולק לשני סרטים – הוא הנקודה שבה סדרת רומני-הנעורים של סטפני מאייר הפסיקה להיות משמימה והתחילה להיות מופרעת. בניגוד מוחלט לשני הסרטים הקודמים בסדרה, שהצטיינו בעיקר בכך שלא קרה בהם שום דבר – ברצינות, בתוך ארבע שעות של סרט העלילה לא התקדמה במילימטר – ב"שחר מפציע" בהחלט יש התרחשויות, והן מהסוג המזוויע.
הסרט נפתח בחתונתה של בלה (כן, היא עדיין בת 18) עם אהובה הערפד אדוארד. יש לציין שגם בחתונתה קריסטן סטיוארט לא נשברת ונשארת עם אותה הבעה בודדת. לאחר כשבע שעות, להערכתי, של חתונה בזמן אמיתי, אדוארד ובלה יוצאים לירח דבש בברזיל, ומממשים את אהבתם במובן הגופני, ובהקשר הזה, הנקרופילי. בתוך כמה דקות בלה נכנסת להריון, ולא סתם הריון אלא הריון ערפדי, עם עובר שגדל במהירות לא טבעית ומאיים לרסק את עצמותיה בכל בעיטה. בעלה וחבריה רוצים, באופן מובן למדי, להיפטר מהעובר. אבל בלה – בהפגנה מאוד לא אופיינית של מחשבה עצמאית – מתעקשת: על גופתי המתה. נהדר: אם חשבתם שהמסרים ששולחת סדרת "דמדומים" לצופות הצעירות לא היו יכולים להיות גרועים יותר (עד עכשיו זה היה "רומן עם גבר מבוגר ממך בהרבה זה אחלה", ו"להעמיד את עצמך בסכנת חיים כדי למשוך תשומת לב של בנים זה מגניב"), עכשיו מצטרף לרשימה גם "לעולם, אבל לעולם אל תעשי הפלה, אפילו אם זה יעלה לך בחייך". המצחיק הוא שלגישה הזאת קוראים פרו-לייף. מצד שני, חוויית הלידה המוצגת בסרט היא כל כך מזוויעה שהיא עשויה לגרום לנערות להישבע להתנזר ממין גם אחרי הנישואין.
מסיפור הבודי-הורור הזה בהחלט אפשר היה לעשות סרט מעניין: כל מה שהיה צריך זה את דייויד קרוננברג וכמה מיכליות מלאות בדם מלאכותי. אבל יש בעיה: זה עדיין "דמדומים", סדרה שהקהל העיקרי שלה הוא ילדות בנות 12. לכן הסיפור, העוסק באופן כמעט בלעדי בסקס ובדם, מוצג באופן הכי מתחמק ומרומז שרק אפשר. אמנם בלה נאלצת לשתות דם אנושי בקש, אבל אתם יודעים, בטוב טעם. לא, זה לא הולך ביחד. הסרט נראה כאילו מישהו ניסה ליצור ל"הנוסע השמיני" גירסה לגיל הרך.
מסביב לכל הטירוף נמצא הג'אנק הרגיל של "דמדומים": אוסף של שחקנים איומים מדקלם אופרת סבון לנוער, עם התמקדות ממושכת בכל נשיכת שפתיים וכל מבט. סצינות רבות, חסרות דיאלוג או התרחשות, נראות כאילו הן משמשות אך ורק כפרסומת לאלבום הפסקול של הסרט. בלה ואדוארד הם הזוג הנשוי האומלל ביותר בעולם – אפילו בירח הדבש שלהם, הם לא מחליפים בינהם משפט אנושי אחד שיגרום לנו להאמין שהם נהנים להיות זה בחברת זו. חוסר כימיה לא מתחיל לתאר את היחסים בינהם: כל אלמנט כימי שהיה שם אי פעם נמצא בהקפאה עמוקה.
ככל שזה יהיה מגוחך, זה לא מגוחך כמו הסצינה בין הזאבים שכוללת נאום חוצב להבות בווייס-אובר, בלי להזיז את השפתיים, או כמו השמות שבלה מתכננת לתת לילד (צריך לשמוע כדי להאמין), או העובדה שעוברות 12 שניות בדיוק, ללא הגזמה, מתחילת ההקרנה ועד שטיילור לאוטנר מוריד חולצה. וזה כולל את כותרות הפתיחה.
את הסרט ביים, משום מה, ביל קונדון ("קינסי", "נערות החלומות") – מה שאולי היה אמור לספק לסרט הילה של איכות (דמדומים. איכות. הא). זה, כמובן, לא עזר. ספק אם וולס, קובריק וקופולה גם יחד היו מצליחים להפוך את הג'אנק הזה למשהו מגוחך פחות. חומר המקור, יסלחו לי המעריצות, פשוט כל כך גרוע שאין שום תקווה להציל אותו. גם הפעם יש ב"דמדומים" רגעים מצחיקים שלא בכוונה; הפעם זה לא מספיק כדי להצדיק צפייה בסרט, אפילו בתור בדיחה.
לא נורא. עוד סרט אחד וזה יעבור.
(פורסם בגירסה שונה, המכילה את המילה "עוצמתי", במוסף "ז'ורנל" של מעריב)
די, אני לא יכול להתאפק
מה השם של הילד? אני ממילא לא אראה את הסרט בחיים.
תודה רד,
עשית לי את היום עם המידע הקורע הזה!
אני לא התכוונתי לראות את זה
אבל כל מי ששאלתי אותו נתן לי ביקורות איומות על הסרט (וכל פעם שמעתי משהו מזוויע אחר) שעכשיו אני חייבת לצפות בזה – לראות את הזוועה בעיניים שלי.
גם לי זה קרה עם "עץ החיים".
(ל"ת)
כמדומני יש גם ספרי המשך, שמוקדשים לכל אחת מהדמויות...
זה די נפוץ בספרי הרפתקאות, אבל מעניין אם יופקו סרטים על פי הספרים האלה…![!(-;!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_wink.gif" alt="" width="" height="" />)
lol
אני מאמין שזה בטח יהיה בסרט הבא
אולי בסרט ההמשך?
(ל"ת)
לא, לא פדופיליה.
לא מדובר באהבה רומנטית, או באהבה מינית. יש הרבה דברים שאפשר לזקוף כנגד הסדרה כולה, והסרט הזה בפרט. ראש וראשון ביניהם מבחינתי הוא העדר המילה (או אפילו המושג) "קונדום". אבל פדופיליה? בחייכם.
הו אלוהים
אם חשבת שלראות את הסרט זה סבל, אתה לא יודע מה זה לראות אותו כשהקולנוע מלא עד אפס מקום במעריצות של דמדומים. מהסוג שמצלם את המסך.
למר גורלי
זכיתי לחוות בחוויה הזו
איך אפשר לראות את זה
חחח, גם אני חשבתי לא לראות את הסרט רק בגלל עניין המעריצות ההיסטריות… חבל כי דווקא את הדמדומים ראיתי בבית ונורא רציתי לשדרג את החוויה אבל נראה שגם הפעם זה לא יקרה…
סידרה של סרטים רדודה
הביקורת הרסה אותי מצחוק, מסכים עם כול מילה!
סרטים משעממים, שאם לא האקסית שלי, לא הייתי הולך לצפות בהם…או יותר נכון לישון על כורסת הקולנוע
ובחלום לחוש שמשהו זז בעלילה.
LOL
הפינגבאק הזה בהחלט הפתיע אותי!
לא הייתי בונה על זה שעוד סרט אחד וזה יעבור
הסרטים האלו מכניסים לאולפנים כמות עצומה של כסף, ואפשר לסמוך עליהם שכבר ימצאו איזו תואנה – בין אם זה ע"י שידול סטפני מאייר לכתוב עוד ספרים בסדרה או ע"י יצירת ספין אוף כלשהו – להמשיך את הפרנצ'ייז בסרטים נוספים.
כל המגיבים בביקורת הזאת מספרים כמה הם סבלו
כולל המבקר.
אז אני שואל:
למה אתם הולכים לסרט שידעתם שהוא הולך להיות גרוע? אתם נהנים לסבול?
לא יודע בקשר לאחרים. לי משלמים על זה.
(ל"ת)
אני אומנם לא מבקר מקצועי כמו רד,
אבל בתור מבקר קולנועי-באיטנרנט-בתור-תחביב, אני חושב שאחת מהסיבות היא שזה משעמם לכתוב אך ורק על סרטים טובים. סרטים גרועים נותנים הרבה יותר חומר לכתיבה והרבה יותר הזדמניות להפגין את היצירתיות שלך. ומכיוון שעל חצי מהסרטים הגרועים בעולם אפשר להגיד שהם גרועים עוד לפני זה, פשוט צריך לעבור סבל קטן כדי להגיע לפרס הגדול שמאחוריו.
אישית, ממש להפך.
לכתוב ביקורת על סרט גרוע זה משעמם. את הביקורת הזאת של רד יכולתי אני מאמין לכתוב ברמת דיוק לא רעה לפני שראיתי את הסרט. כי כל הסרטים הגרועים, גרועים אותו דבר. טוב, כמעט כולם. העניין האמיתי נמצא בסרטים טובים. ובמידה מסויימת, גם האתגר.
(במידה מסויימת, כי להצליח לא לשעמם בביקורת על סרט רע זה גם לא קל. לא אחרי כמה עשרות ביקורות כמעט-זהות בעבר.)
אני ממש לא מסכים
באופן אישי, יש לי הרבה יותר ביקורות טובות גנוזות מביקורות רעות גנוזות. כל הסרטים הגרועים גרועים בדרכם שלהם, מעודף פאתוס ועד אפקטים סטייל בובות על חכה. לעומת זאת, כשבסרט יש משחק טוב, עלילה סוחפת, דיאלוגים מוצלחים, צילום מעניין וכולי, כמה אפשר כבר לכתוב על זה? כן, זה טוב, לכו לראות. יופי. הדיפולט של סרטים זה "טוב" במובן מסוים, ואז חוץ מבמקרים נדירים שבהם מישהו באמת מתעלה, אין הרבה מה לכתוב על סרטים טובים, ולא נורא מעניין לקרוא על זה.
מצד שני, בהחלט ייתכן שזה האופי המחורבן שלי. אני הרבה יותר טוב בלמצוא פגמים ממה שאני בלמצוא דרכים יצירתיות להחמיא.
"כל הסרטים הטובים דומים זה לזה,
אך הסרטים הגרועים – גרועים הם כל אחד על פי דרכו".
כן, זה אכן הרפרנס שכיוונתי אליו. תודה.
(ל"ת)
עם זבל טהור
קשה להיות אובייקטיבים (ראי ערך: רובוטריקים).
ועל זה, שתי שאלות -
א. מה כל כך טוב באובייקטיביות?
ב. מה בביקורת היה לא אובייקטיבי?
'תן למישהו אחר'?
בפעם האחרונה שבדקתי, זה האתר של רד, והוא זה שמבקר את הסרטים ומפרסם כאן ביקורות. ולפעמים מבקרים גם סרטים שלא אוהבים. אז הוא לא אהב את הסרט ופרסם ביקורת שמראה את זה. אם את לא מסכימה, אני בטוח שלא חסרות ביקורות חיוביות של פאנגירלס ברחבי האינטרנט.
ביקורת לא יכולה להיות אובייקטיבית,
אחרת היא לא יכלה להיות ביקורת, היא היתה תיאור עלילה.
ואירוני משהו שאת דורשת אובייקטיביות כשההודעה שלך נוטפת אהבה לסרט, ברור שלא תסכימי עם הביקורת.
אובייקטיבי == מישהו שמסכים איתי
מה, לא ידעת?
אבל אם יתנו רק למי שאוהב לכתוב ביקורת
איך אנשים ידעו שהסרט גרוע ואיום ונורא? מישהו עוד עלול לחשוב שהוא טוב.
את כועסת עלינו שזאת דעתנו?
אף אחד לא אמר שאסור לך לאהוב את הסרט, רוב הגולשים פה, אני מעריך, לא.
אני רק שאלה
איפה בדיוק יכולה להיכנס המילה "עוצמתי" בביקורת הזאת?
דמדומים? עוצמתי? יאחס.
במשפט הראשון:
"סדרת 'דמדומים' היא אולי אחד מהפיגועים התרבותיים העוצמתיים של השנים האחרונות".
וזו הביקורת במלואה:
http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/310/241.html?hp=47&cat=308&loc=259
כבר רואים את האור בקצה המנהרה..
השאלה אם האור הזה הוא באמת יציאה מן המנהרה אל עולם שישכח שהסדרה הזוועתית הזאת אי פעם הייתה קיימת (ספרים וסרטים כאחד), או אור של רכבת הדוהרת לכיווננו עם עוד מאגר של ספין-אופים וספרים עם דפים שנוצלו לכתיבה נוראית במקום, למשל, נייר טואלט.
כשכל הטירוף הזה התחיל, לפני כמה שנים, אמרתי אולי ניתן לספר צ'אנס. וניסיתי, באמת שניסיתי. אבל רבאק, 10 פרקים והעלילה זזה ננו-מילימטר. "טוב," אמרתי לעצמי "נראה את הסרט". אם חשבתי שהספר זה עינוי, טעיתי ובגדול. נחשפתי על לא עוול בכפי לקריסטן סטוארט, "שחקנית" שלא תוכל לשנות להבעת פנים אחרת גם אם חייה היו תלויים בכך. רוברט פטינסון הרס את דמותו הנחמדה של סדריק דיגורי עם אדורד הנוצץ והחיוור, ובעל אחת התסרוקות הכי מגוחכות שנראו בקולנוע. ואני חושב שטיילור לאוטנר הפסיק לקנות חולצות בגיל 10, בדיוק כשצצו לו הריבועים בבטן.
מאז אני לא מתקרב לאף סרט / ספר של 'דמדומים', וכמו רוב העולם (אנשים שהם לא ילדות בנות 12) מחכה רק שזה יעבור ושנוכל לחשוב שכל זה היה רק סיוט מתמשך.
רוב העולם לא מחכה שזה יעבור.
לרוב העולם לא באמת אכפת. אפילו לא לרוב האנשים במדינת ישראל. אפילו לא לרוב האנשים במדינת ישראל שצופים בקולנוע. אני חושש שכדי שתצליח למצוא קבוצה בה קיים רוב מובהק לאנשים ש"רוצים שזה יגמר", תצטרך להשתמש בהגדרות גיל. נניח, בנים בין גיל 12 ל-15.
אני באמת מתקשה להבין למה אנשים
לוקחים את הסרטים האלו כל כך קשה. לא ראיתי אף אחד מהסרטים או קראתי אף אחד מהספרים (אם עוד לא הספקתי לראות את הסנדק 2, לא נראה לי שיהיה לי זמן לדמדומים). אבל ממש כמו שלא אכפת לי שאנשים אוכלים KFC או שומעים את קייטי פרי, ככה אני לא רואה סיבה להתייחס לדמדומים. יש מספיק קולנוע/אוכל/מוזיקה טובים בעולם.
מש"א
(ל"ת)
זה בערך כמו משחקי Call of Duty האחרונים:
כל חובב גיימינג ממוצע (אני לא מתיימר להיות אחד כזה, אגב) יגיד לך שמדובר בסדרה גרועה במיוחד, אבל חצי מזה נובע מכך שזוהי סדרת המשחקים הכי מצליחה אי פעם. אם זאת הייתה סדרה עם נתוני מכירות סטנדרטיים, אף אחד לא היה שונא אותה וכולם היו מתייחסים אל המשחקים בתור הבידור הממוצע-אך-מהנה שהם (אני מדבר רק על המשחקים האחרונים, כן? כי הראשונים מעולים).
אותו דבר עם 'דמדומים': אני די בטוח שרוב העולם – כולל אני – היה מתייחס ל"דמדומים" אחרת לגמרי אם היה מדובר בסרטים כושלים קופתית. אבל בגלל שמדובר בסדרה מצליחה מאוד, זה אוטומטית יוצר מלא פאנגירלס שחושבות שאלו הסרטים הכי טובים בעולם ויקטלו כל מי שלא אהב את הסרט. אם היה מדובר בסדרה שלא מצליחה מי יודע מה בקופות, אולי היו מתייחסים אליה בתור סדרת ה"לא משהו אבל לא מזיק" שהם באמת. אנשים פשוט לא אוהבים לראות משהו רע מצליח.
תחשבו על כל מיני סרטי טראש כמו "רובוטריקים", על סדרות ריאליטי מפגרות ועל כל מיני זמרי פופ מעצבנים. האם השנאה אליהם הייתה פוחתת אלמלא היו כה מצליחים? אני יודע שאצלי כן (חוץ מהקטע של זמרי הפופ. הם תמיד מעצבנים. אבל הבנתם ת'קטע).
אם הבאטמן החדש יהיה זוועתי
שזה פחות או יותר המקבילה למה שאתה מתאר עם call of duty, אני מניח שבהחלט יש סיבה להתמרמרות. אבל על זבל, שהתחיל מחומר גלם שהוא זבל, נעשה בצורה מזובלת, ושאף אחד לא ציפה ממנו להיות כלום חוץ מזבל – באמת שאין על מה להתלונן. ולא משנה כמה הוא פופולרי או אם זה סרט, ריאליטי או אמן פופ מטומטם. בישראל במיוחד אין סיבה להתלונן על סדרת "דמדומים" כיוון שההשפעה שלה על המרחב התרבותי שלנו (בניגוד למשל, לכוכב נולד, האח הגדול או המוזיקה הים תיכונית) היא אפסית.
אבל זה בערך כמו
שאם היו משליחים את הזבל הכי מסריח מתחת לחלון שלך היית מתעצבן יותר ממה שהיית אם היו זורקים את הזבל באיזה מזבלה מרוחקת.
זה אולי נכון ל-Call of duty
במקרה של דמדומים זה יותר דומה למקרה שבו אתה מכניס שקיות זבל מהרחוב לתוך הבית, ואז מתפלא שהשכנים מתחילים להשאיר כאלו מחוץ לדלת הכניסה שלך.
אני די נהנה ממלחמת הדימויים הזאת. בתגובה הבאה – call of duty יושוה לרוטוויילר שתוקף אותך אחרי שנים של נאמנות ודמדומים לחולדה פראית ששחררת ברחבי הבית
![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
קודם כל,
בישראל צורכים הרבה מתרבות המערב אז קשה להגיד שזה לא משפיע על המרחב התרבותי שלנו.
הבעיה היא כשמשהו מצליח בסדר גודל של דמדומים, אז ממשיכים לעשות עוד מאותו הסוג, ופה מדובר על סוג נחות במיוחד, כל כך נחות שאפילו החיקויים שלו יותר מוצלחים ממנו (אני למשל נהנת למדי מהטראש "יומני הערפד").
דבר שני, אפשר ואף רצוי להתרעם, להתלונן ולהתרגז על זה שסדרה עם מסרים כל כך דוחים היא פופולרית, ועוד בקרב בני נוער שהם יותר נוחים להשפעה.
אני חייבת לתקן אותך
יומני הערפד נכתב שנים לפני דמדומים – בשנות התשעים. רק בעקבות הפופולריות העצומה של ערפדים זה עובד לסדרה.
חשבתי שיומני הערפד זו סדרת ספרים גרועה עד שנתקלתי בדמדומים…
יומני הערפד זה חיקוי של דמדומים
כי לא משנה מתי נכתבו הספרים, הסדרה הופקה בעקבות דמדומים.
אמנם לא קראתי את הספרים (טראש זה בסדר לטלוויזיה, את הספרים שלי אני מעדיפה קריאים), אבל אין לי בכלל ספק שהסדרה לא רק חייבת את קיומה אלא גם מושפעת מדמדומים.
ואני אחדד את הנקודה:
יומני הערפד זה חיקוי של דמדומים במובן הזה שמדובר בעוד טראש-ערפדים-רומנטי-הו-הערפד-הזה-חתיך-אבל-כה-מסוכן שרוכב על ההצלחה של דמדומים והכי חשוב – מיועד לקהל היעד של דמדומים. אבל להבדיל מדמדומים, מוצר שמצליח באמת ובתמים להרגיז אותי, יומני הערפד זה סתם עוד טראש לא מזיק ואפילו מהנה לעתים, וזאת כי דמדומים מוצר כה נחות שאפילו המוצר האחר (יומני הערפד), שנוצר רק כדי שיהיה עוד מהמוצר המקורי (דמדומים) – עולה עליו.
החיקוי שהכי מצחיק אותי
זה ספר שנמצא לעתים קרובות ליד הקופות בסופרמרקטים למיניהם – "ערפד חנאן כותב יומן". כלומר, זה שילוב, בחיקוי חסר בושה ולא מתנצל, של "דמדומים" ו"יומנו של חנון". זה כל כך נראה כמו ספר פארודי שהמציאו בסימפסונס, אבל משום מה זה באמת קיים.
If you can't beat them, join them
(ל"ת)
If you can't beat them - beat them harder.
(ל"ת)
If you can't beat them - bite them
(ל"ת)
השה''מ שלי סיפר לי
שהוא ראה פעם ספר שהיה חיקוי כמעט זהה לדמדומים – רק החליפו "ערפדים" ב "בני אלמוות", או משהו ורוב העלילה נשארה זהה.
אני אישית חושבת שזה מקרה יותר חסר בושה מאשר "ערפד חנאן" (אבל לא כל כך מגוחך), לפחות "יומן" משלב שני ספרים
רק ספר אחד שהוא חיקוי כמעט זהה לדמדומים?
ביקרתי פעם במחלקת הנוער של חנות ספרים ומסתבר שיש עכשיו *אינסוף* ספרים שהם חיקוי מדויק של עלילת דמדומים, בכולם בחורה "שונה וקצת מיוחדת" מגיעה לעיירה חדשה ומתאהבת ב – ערפד, איש זאב, בן אלמוות, מלאך, פיה. כן, פיה, שכה יהיה לי טוב.
החיקויים האלה מצליחים בכלל?
וסתם מתוך סקרנות, יש לך מושג איך קוראים לספר על הנערה שמתאהבת בפיה?
אני מניחה שהם לא מצליחים בטירוף,
אבל מספיקים מצליחים כדי שיהיה שווה להמשיך ולהוציא אותם (כל ספר כזה הוא סדרת ספרים בפני עצמה) ולתרגם אותם לעברית.
אני לא זוכרת איך נקרא הספר על הנערה שמתאהבת בפיה, אבל בזמן שניסיתי לחפש אותו בגוגל עלה הדף הבא, שיש בו רשימה של ספרים בהם נערה מתאהבת בייצור על טבעי, והמצב אפילו יותר גרוע ממה שחשבתי:
http://answers.yahoo.com/question/index?qid=20090215192636AApGN9H
(וכן, יש שם ספר *נוסף* על נערה שמתאהבת בפיה, אבל לא נראה לי שזה הספר שאני מדברת עליו).
אני מניח שיהיו בערך פי 100 תוצאות,
אם תחפשי ספרים על נערה שהורגת יצור על טבעי, ולא על נערה שמתאהבת באחד כזה.
כתמה לספר, זה רעיון די בסיסי, ואני לא מבין מה לא בסדר בו.
התמה היא לא נערה שמתאהבת ביצור על טבעי,
התמה היא בת נוער שמגיעה לעיירה חדשה ומתאהבת בייצור על טבעי, בד"כ כזה שנאבקו בטבעו האפל, כשיצורים אפלים אחרים מהגזע שלו רוצים לפגוע בנערה (כן, גם הפיה, בחיי).
ככה לפחות זה היה בספרים שקראתי את התקציר שלהם במחלקת הנוער, וזאת כבר תמה ספציפית שמאוד מושפעת מדמדומים. ואני אניח שזה נכון גם לגבי רוב הספרים שניתנו כהמלצות בשרשור הנ"ל, בהתחשב בעובדה שהבקשה המקורית הייתה ספרים שדומים לדמדומים.
הנחות זה דבר נהדר.
רק מה, קשה מאוד לנהל עליו דיון.
זה קצת וויכוח לשם הוויכוח, לא?
או שאתה באמת מפקפק בזה שכשספר הופך לתופעה, זה מעודד מוציאים לאור להוציא עוד ספרים בסגנון?
השאלה היא מה זה "בסגנון".
ומעבר לכך, בעקבות ההצלחה של הארי פוטר, למשל, הודפסו *מחדש* הרבה מספריה של דיאנה וויין ג'ונס. מה זה אומר על איכות הספרים שלה?
אבל לא ממש ניסיתי לפתח דיון בעניין.
חשבתי שיש הסכמה די גורפת שספרים שיצאו אחרי דמדומים, יש להם את אותה העלילה כמו דמדומים, יש להם תקציר זהה עד רמת המילה (בלי הגזמה, זה היה מביך לקרוא את זה) והמעריצים עצמם מתייחסים אליהם כתחליף לדמדומים – הם חיקוי של דמדומים.
אבל אם זה לא מוסכם עליך, וכיוון שלא קראתי את הספרים הללו (למרות שכאמור, המעריצים עצמם מביאים אותם בתור דוגמאות לספרים שדומים לדמדומים, ולא רק בשרשור שלינקקתי אליו), וגם לו הייתי קוראת אין לי הוכחות מפי היוצרים שלהם שהם רק ניסו לחקות את דמדומים – אז לא מאוד אכפת לי להסכים שלא להסכים ולסגור בזה את העניין.
ראיתי בחנות מדף של "ספרי ערפדים"
אז כנראה שהם מצליחים מספיק.
אחד הפרקים הכי טובים של השנים האחרונות בעיני.
קראתי אותו ודי אהבתי, דווקא
(השותף שלי לחדר קיבל אותו במתנה, ואני הברזתי המון מפעילויות של המכינה…). זה יומן של מתבגר אאוטסיידר סטריאוטיפי – מרוכז בעצמו ומנופח מחשיבות עצמית, לא פופולארי, חושב שהוא משורר רומנטי, ובמקרה הוא גם ערפד בן מאה. לדעתי זה די מצחיק, ואפילו לא ממש אידיוטי.
גם הסדרה "דם אמיתי" הופקה בדומה ליומני הערפד לפי סדרת ספרים (מאד, מאד, מאד גרועה וזולה) לאחר פופולריות ז'אנר הערפדים.
לפחות הסדרה חביבה ומהנה בניגוד לספרים.
יש פה כמה טרנדים
טרנד הערפדים, טרנד הסדרות שמבוססות על סדרות ספרים (דקסטר, דם אמיתי, בונס), וטרנד סדרות הנעורים שמבוססות על ספרי נוער שפונים בעיקר לבנות (יומני הערפדים, Pretty Little Liars, The Secret Circle). הם מתכתבים אחד עם השני, ואין ספר שדמדומים היא גורם חשוב ביצירת כמעט כל הסדרות הללו.
ספציפית לדם אמיתי, הסופרת מעתיקה מאן רייס.
איך אני יודע? היא אומרת את זה בעצמה – http://www.nrg.co.il/online/47/ART2/250/621.html?hp=47&cat=310
ראיון מרתק. השקיפות שהיא מפגינה באשר לתהליכי העבודה שלה מדהימה.
אבל את לא יכולה לטעון לחיקוי
על משהו שיש לו עלילה ששאובה [כמעט בדייקנות] מסדרת טראש שנכתבה *לפני* הסדרה שאת טוענת שחיקו אותה! ככל הידוע לנו, יכול להיות שדמדומים היא חיקוי של יומני הערפד [במיוחד לאור זה ששניהם היו ספרים לפני שעובדו למדיה מצולמת]
שוב,
זה חיקוי כי זה לחלוטין more of the same של דמדומים, אבל באמת שאני חושבת שהנקודה שלי הובנה ואין לי שום רגשות סנטימנטלים למילה "חיקוי".
אני שוב נאלץ להעאלות את טולקין באוב.
לא יאמן איך שהוא העז לחקות כך את ווייס והיקמן.
אם הסרט שר הטבעות היה יוצא אחרי
סרט סופר מצליח של רומח הדרקון, אולי הייתי חושבת שהיוצרים של הסרט (שאינם טולקין, אגב) מנסים לחקות את רומח הדרקון.
אני לא טוענת שהספרים של יומני הערפד הם חיקוי, או שהסופר/ת שלהם חיקתה את סטפני מאייר, אלא שסדרת הטלוויזיה היא חיקוי, וכבר הסברתי למה.
מסתבר שוטולקין הוא לא דוגמא טובה ל*הכל*.
באמת עוד לא ראית הסנדק 2?
כמישהו שסגר את החור רק השנה, רוץ לראות.
ראיתי את הראשון לפני כמה חודשים
הבעיה היחידה היא למצוא שוב שלוש וחצי שעות של שקט לטובת העניין…
אני מבין אותך לחלוטין
הפתרון שלי הוא או לראות בכמה חלקים (לא אידיאלי) או להגיד לעצמי שאני אראה בכמה חלקים אבל אז להסחף ולראות את הכל. אבל כן, פעם ידעו לעשות סרטים ממש ארוכים, ללא ספק. אין לי מושג איפה השעה ה"חסרה" בגרסה המודרנית של Sleuth, לדוגמה.
מסכימה לגמרי
דמדומים בכלל זה פשוט מזעזע ובושה לערפדים באשר הם!
אני אהיה בעמדת מיעוט
ואגיד שנהניתי מהסרט.
אני לא מעריץ(ה?) של הספרים, לא קראתי אותם ויחסי לסרטים הקודמים נע בין אדישות (לראשון והשלישי) ושעמום אמיתי (בשני). עם זאת ואולי דווקא בגלל זה, מצאתי את עצמי נהנה מאוד מהסרט, במיוחד מהחצי השני שלו.
הם עדיין לא יודעים לעשות אקשן בשיט, אבל משהו שם עניין אותי והסיום היה מצויין.
מעניין שהמשכת לסרט הרביעי
אפילו ששלושת הראשונים אידשו (זו מילה? צריכה להיות בכל אופן)\שיעממו אותך.
אף פעם לא באמת סבלתי בסרטים
וכן רציתי לדעת מה קורה.
וגם, אמא שלי מעריצה.
מה לא בסדר איתי?
ככל שהביקורות קוטלות יותר (וזו של רד הגיעה לשיא חדש), החשק שלי לצפות בסרט דווקא גובר. כנראה שזה כמו עם רכבות הרים – אני יודע שאקבל בחילה אחרי הנסיעה, אבל הרצון לנסות קיים בכל זאת.
בכל אופן, אני עם הסדרה גמרתי אחרי הסרט השני. את הראשון עוד הצלחתי לסבול, אבל הסרט השני – שעד היום אני לא בטוח מה לעזאזל (לא) הלך שם — כמו גם הביקורות על השלישי וכעת הרביעי –, שיכנעו אותי סופית שהסדרה הזו לא תיכנס לשום דפי הסטוריה (לפחות לא בהקשרים חיוביים).
אפשר להוציא נכות מביטוח לאומי אחרי צפייה בסרט הזה
כמה אפשר לצפות בפרצוף החמוץ של קירסטין סטיוארט ממלא מסך קולנוע שלם? יותר מחצי מהסרט היה בקלוזאפים. אני לא מאמין שבזבזתי 200 ש"ח על הקרנת VIP של החרא הזה.
טיילור לאוטנר היה לא רע דווקא.
"ספק אם אי פעם היו סרטים גרועים כל כך פופולריים כל כך"
"רובוטריקים 3" עבר את "שר הטבעות: שיבת המלך" ונהפך לסרט הרביעי המצליח ביותר בכל הזמנים בכל העולם…
הצלחה מסחרית ופופולריות הן לא בדיוק אותו הדבר.
כן, "רובוטריקים" מצליחים מסחרית, אבל אין מיליוני אנשים שנשבעים שאלה הסרטים הכי טובים שיצאו אי פעם, מגדירים את עצמם כ"טים אופטימוס" ו"טים מגטרון", ומתגייסים בהמוניהם להצבעות כדי לוודא שהסרטים האלה יזכו בפרס הסרט הטוב ביותר ב-MTV שנה אחרי שנה אחרי שנה.
בסדר, ועוד שאלה
אני יודע שזו נהיתה תופעה גדולה כמו סרטי "הארי פוטר" ואני חייב לשאול, כהשוואה ל"הארי פוטר":
מה יש פה בכלל שגורם לזה?
האם יש בסדרה הזו רעים בכלל? איזה אדון אופל או מלכת אופל?
יש איזושהי מטרה להשיג? הן לגיבורים והן לרעים (שוב, אם יש כאלה), משהו?!
או שהכל זה סתם על הרומן המפגר הזה בין השלושה האלה שכבר ברור שהיא מעדיפה את הערפד?
אני שואל כי ראיתי רק את הסרט הראשון וכמה דקות מהשני (לא הצלחתי לראות את כולו).
אני פשוט רוצה לדעת מה יש פה שכל כך מעניין כל כך הרבה נערות, כי עלילה המשכית מעניינת נראה שאין. או שאולי אני טועה?
Beats me.
(ל"ת)
ראה את תשובתי למטה
(ל"ת)
רומנטיקה זה מעניין
(ל"ת)
לסטיבן קינג הייתה השוואה טובה:
“Harry Potter is about confronting fears, finding inner strength and doing what is right in the face of adversity. Twilight is about how important it is to have a boyfriend.”
(ל"ת)
זה לא היה סטיבן קינג
הוא מקבל קרדיט על המשפט הזה בטעות. המקור הוא כנראה בלוגרית בשם רובין בראון.
ואת זה אנחנו יכולים לתת לסיפור אהבה בסרט
שדי מתדלק את כל העלילה (ואת כל הילדות הקטנות ביחד איתו).
אם הסרט היה סתם מכות בין אנשי זאב לערפדים היו מתייחסים לזה בדיוק כמו לרובוטריקים, אבל בגלל האהבה ה-הו כה מסוכנת בין שניהם (לא מאמינה שעכשיו כתבתי "אהבה" בהקשר של דמדומים) הסרט הזה מושך אליו כל כך הרבה מעריצות קטנות וצווחניות.
אסוציאציה משעשעת מ'איש משפחה'
ראיתי עכשיו פרק של 'איש משפחה' הגאונית, שבו התארח ריאן ריינולדס (שדיבב את עצמו) בתור מישהו שמגיע לשכונה של פיטר ונהיה אובססיבי לגביו. בקיצור, באחד הקטעים פיטר רואה את ריאן בחצר בלי חולצה וניגש לדבר איתו. מתישהו, הוא שואל את ריאן 'היי, כמה כסף אתה מרוויח?' וריינולדס עונה 'היית חושב שמספיק בשביל חולצה, נכון?'. ישר חשבתי על טיילור לאוטנר והעירום העליון הנצחי שלו (לא, לא בצורה כזאת) ועלה חיוך על שפתיי.
וללא כל סיבה (אולי כי משעמם לי) הנה חלק מהערפדים שאני רואה / ראיתי ודירוגם
טראש טהור – דמדומים
טראש כיפי – דם אמיתי (יש BAMF יותר גדול מאריק נורת'מן?) ו'ליל האימה' (החדש)
פרודיות משעשעות על ערפדים – בסדרה Psych – http://www.youtube.com/watch?v=G6d7wMAmX4Q
ובסדרה 'על טבעי' (בפרק שנקרא Live Free or Twi-hard) –
http://www.youtube.com/watch?v=AjGSysq5DTk
ורק כדי שיהיה קשר לביקורת, אני אחזור ואגיד, דמדומים זה זבל שלא ברא השטן.
LEAVE US ALONE, STEPHENIE MEYER!
לפני כמה ימים הייתי עד ל"שיחת אוטובוס" של שתי בנות 12
הם התיישבו מאוחרי ובאמצע הנסיעה הם התחילו לדבר על דמדומים,
אני חייב לעצור ולומר שתמיד ידעתי שקיימות מעריצות דמדומים, אבל הייתי בטוח שהן פורחות רק באינטרנט שכל מה שאומרים עליהן ברשת הוא הגזמה ענקית. אבל מסתבר שטעיתי.
שתי הבנות התחילו לדבר בקולי קולות על כמה שטיילור לאוטנר חתיך בלי חולצה, על איזה "טים" כל אחת מהן (הן השתמשו במונחים האלו), על כמה הן מחכות לסרט הבא ועל זה שאחת מהן קראה את כל הספרים והיא יודעת הכל (מתנשאת!). אבל לפתע התפתח שם מאחורה דיון אינטלקטואלי ביותר על מהן הסיבות לכך שהספר האחרון פוצל לשני סרטים… הדיון האינטלקטואלי הזה נגמר תוך שתי שניות עם תשובה חד משמעית – "הם רוצים כסף… אבל זה שווה את זה".
השיחה הזאת שלהן גרמה לי לחשוב (כי בשלב מסוים הייתי חייב למצוא משהו לעשות במקום להקשיב להן) – אם המעריצות רואות שפשוט עובדים אליהן בעיניים, למה הן בכל זאת קונות את זה? מה לעזאזל הסיבה?!?!
כי הן חושבות שזה שווה את זה?
כלומר, זה בפירוש מה שהן אמרו…
כנראה...
כלומר, לכי תדעי מה עובר בראש של טינאייג'רית פצפונת…
למה "עובדים עליהן"?
כלומר, עובדים עליהן בהמון דרכים שונות, אבל דווקא בנקודה הזאת, מה הבעיה? הרי את אותו המשפט בדיוק – "הם רוצים כסף… אבל זה שווה את זה" אפשר להגיד על הארי פוטר, ואני אסכים איתו לחלוטין.
אני לא בטוחה לגבי הארי פוטר, שזו הסיבה לפיצול
אני מודה, נטשתי את הסרטים אחרי הסרט השלישי כי נשבר לי מהגיזום הפרוע שנעשה לספרים. כבר בשלישי חשבתי שלא היה מספיק זמן כדי להציג את הסיפור כמו שצריך, ולא ראיתי איך אפשר לעשות את הרביעי בלי לפצל אותו לשני סרטים.
אם היו מפצלים את הרביעי לשני סרטים אולי הייתי בכל זאת מנסה שוב. מהביקורות של אנשים הבנתי שגם הרביעי היה כמו שחזיתי ריצה היסטרית כדי להספיק את הסיפור בלי שאפשר להבין משהו או להתעכב על מקומות חשובים.
בהחלט יתכן שבאחרון סוף סוף למישהו נפל האסימון שאם רוצים לעשות את זה כמו שצריך ולתת לסיפור את הכבוד המגיע לו, יש לפצל לשניים.
אני מודה שזו ספקולציה – כאמור, לא ראיתי אחרי הסרט השלישי אף אחד מהם – אבל מאחר שזה בדיוק מה שחלף לי בראש כבר אחרי השלישי, אני נוטה להאמין שזו היתה הסיבה.
אני מסכים
למרות שיש בראשון מבין שני הסרטים של הספר השביעי קצת מתיחה (כפי שהייתה בספר עצמו), אני לא רואה איך יכלו לעשות את זה כסרט אחד שאורכו לא מפלצתי ממש אלא אם היו גוזמים הרבה דברים מהותיים (וגם כך גזמו מהספר חלק מהעניינים ורצו במהירות הבזק על פני אחרים).
כי הן אוהבות את זה?
והן צודקות, טיילור לאוטנר באמת חתיך. (גם Rפאץ נראה אחלה בלי מייקאפ מוגזם. כלומר, כשהוא לא אדוארד).
לפני כמה ימים הייתי ער לשיחת גולשי "עין הדג"
הם התחילו לדבר הל סרט כזה ואחר, וכל מני סירטונים הזויים מהאינטרנט. והיתחרו בינהם כמה כסף יביא כל סרט.
נו באמת, משעמם להם בחיים…
אפשר לקטול כל אדם והתחביב שלו, בין אם זה גידול עגבניות, פיסול בנייר טואלט או קריאה של הז'אנר ההזוי והמנופח שנקרא מד"ב.
ובתור אחד שראה את שלושת הקודמים (לטוב ולרע) למרות שלא שילמו לו, קטילה המונית על צופי הסדרה 'דימדומים' כגון בנות 12/טיפשות/צווחניות/פרחות (מחק את המיותר) צורמת את האוזן.
אופ טופיק רד, אם אני גם ככה רואה את הסרט, איך מסדרים שישלמו לי על צפיה בו?
לא מגזימים בכלל
החברות שלי מתות על דמדומים, והחברה הכי טובה שלי חושבת שרוברט פטינסון הוא הבחור הכי חתיך עלי אדמות. אני שוקלת ברצינות למצוא חברה אחרת.
אני מתנדבת
האמת היא שאנחנו כבר חברות , אבל הבנת את הפואנטה .
בכל מקרה , אני מבטיחה לא לחפור לך על דמדומים , אבל אני לא יכולה להבטיח שאני לא אחפור לך על משחקי הרעב .
אם כבר מדברים על משחקי הרעב – ראית את הטריילר ?
ראיתי, וגם שמעתי את השבחים
יש לי את הספר, אני אקרא בהזדמנות. בכל מקרה זה אוף טופיק.
אני לא אוהב לא דמדומים ולא הארי פוטר
מבחינתי שניהם לא שווים קניית שני כרטיסים בשביל שני סרטים שהם סיפור אחד. ואם ארבעת הסרטים האלו (2 הארי פוטר האחרונים ו-2 דמדומים האחרונים) נחשבים לסרטים שמרוויחים כל כך הרבה, לדעתי זה נחשב כ"עבודה בעיניים", וחבל לי שאנשים ממשיכים לתת לאולפנים את האפשרות לעשות כך.
אז מסתבר לי עכשיו שיש כאלו שחושבים אחרת (ברצינות, הייתי בטוח שדעת הרוב זהה לשלי).
זאת תגובה להודעה של רד
כשהוא הגיב להודעה שלי.
אשמח אם יועבר.
ומילארדי הדולרים ש-7 א' וב' הכניסו לא רמזו שזה לא המצב?
(ל"ת)
אני לא מבין מה הבעיה?
כתבתי שמבחינתי זה שהם הרוויחו מיליארדי דולרים זה רק בגלל שהאולפנים עבדו על הצופים בעיניים.
איך הם עבדו על הצופים בעיניים?
מישהו הסתיר את העובדה שמדובר בחלוקה לשני סרטים של סיפור אחד? אנשים שקנו כרטיס לסרט ששמו "הארי פוטר ואוצרות המוות, חלק 1" לא הבינו שיצטרכו לקנות גם כרטיס לחלק 2? הם עשו את זה מבחירה חופשית, גם אם ממורמרת. הנקודה שלי היא שהעובדה שכל כך הרבה אנשים עשו זאת היא מן הסתם אינדיקציה שדעתך שלא שווה לקנות שני כרטיסים לסיפור אחד היא, מן הסתם, לא דעת הרוב.
אם כבר נעשתה תרמית כזאת בשנים האחרונות
זה עם "קיל ביל", שאין לו מקור ספרותי להסתמך עליו, ולמרות שכל סצינה שלו מצויינת, היה אפשר להפוך את שני הסרטים הקצרים יחסית לסרט אחד מצויין של שלוש שעות (עד כמה שהבנתי, זאת הייתה הכוונה המקורית של טרנטינו). גם אפשר לראות שהסרט הראשון הוא סרט אקשן טהור, ובשני יש יותר רגש/הומור. השילוב של שניהם ביחד היה יוצר סרט יותר מאוזן.
טעות בתגובה האחרונה
אחרי שבדקתי, מתברר שכל אחד מהסרטים היה ארוך משחשבתי (הראשון כל כך סוחף, שהוא מרגיש כמו סרט של שעה ועשרים…). חבל היה אם היו מקצצים שעה משני הסרטים האלו או מגישים אותם של סרט של שלוש וחצי שעות (למרות שיש בו המון סצינות, מעולות אמנם, שלא באמת עקרוניות להבנת העלילה). אז כנראה שהיה פה צידוק אומנותי :)
אני לא מסכימה
תאמין לי , המעריצים של הארי פוטר ודמדומים היו מעדיפים לשלם על 3 סרטים מאשר שהתסריטאים לא יכניסו לסרט סצנות חשובות מפאת "חוסר יכולת לדחוס את כל הספר לסרט של שעתיים".
להפך , בסופו של דבר הם רק נהנים כפול – הם גם ככה אוהבים את הסרטים , אז מבחינתם תוספת של עוד סרט לסדרה היא רק מבורכת .
אתה מאלץ אותי לשלוף את נשק יום הדין:
מה לגבי ההוביט?
שלא לדבר על 'שר הטבעות' עצמו.
למה הספר יצא כטרילוגיה, ולא ככרך אחד? כסף.
מדובר במצב קצת שונה
שר הטבעות יצא אל האור בשנים שלאחר מלחמת העולם השנייה, כשבריטנה סבלה ממחסורים במוצרים רבים, וביניהם נייר. להדפיס את כל הספר בכרך יחיד היה קובע מחיר יחידה מופרז ולא כלכלי, ולכן הספר פוצל. מן הסתם שלאולפנים הוליוודים בתחילת המאה ה-21 אין תירוצים כאלה.
במדריך למאחורי הקלעים של סרטי שר הטבעות שיצא בהוצאת זמורה ביתן במקביל לסרט הראשון, פיטר ג'קסון תיאר מצב בו הוא פנה ליוניברסל (שבאותו זמן החזיקו בזכויות לסרטים על-פי כתבי טולקין) ואלה רצו שהוא יעשה סרט אחד על כל הטרילוגיה באורך של שעתיים.
אני חושב שהתגובה ההולמת למצב היא "פחחח".
או בקיצור, כשפיצול היצירה נעשה באופן איכותי (כמו שר"ה, הארי פוטר האחרון או קיל ביל) שני הצדדים נהנים. גם המעריצים וגם האולפן שגוזר קופון עלינו. ואין בזה שום דבר רע.
אני דיי בטוח שקיפוד צחק
אבל בעצם, יכול להיות שגם אתה צחקת ואני יוצא זה שלא מבין בדיחות.
… אלא אם כן גם אני צוחק!
תגדיר "צחק".
הנקודה שלי היתה שזה שאולפנים עושים את זה בימינו, זה לא עניין חדש. עשו את זה בעבר, והעולם לא הגיע לקיצו. להפך, שר הטבעות זכה להצלחה אדירה, למרות הפיצול המלאכותי. זה לא מוצא חן בעיני מישהו? הוא מוזמן לא לקרוא את שר הטבעות, או לא לראות את הארי פוטר 7 א'+ב'.
עוד הבדל ששווה לזכור
הוא שכשר הטבעות יצא לאור, הוא עדיין לא היה שר הטבעות, התנ"ך של חובבי הפנטזיה באשר הם (למעשה, הוא לא נהיה שר הטבעות הזה עד שההיפים גילו אותו בשנות ה-60). הוא היה יצירה מוזרה, אנטי-מודרנית, נוגדת את כל כללי הספרות האופנתית באותה תקופה (וגם היום, אבל המודרניזם היה חדש, ולכן חזק, הרבה יותר בשנות ה-50). זה לא כמו במקרה סרטי הארי פוטר או דמדומים, שידוע שיש קהל מעריצים שמת לצרוך את הסיפור ולכן אפשר לסחוט מהם עוד כסף.
יש סיפור על המוציא לאור שקנה את שר הטבעות. לאחר שקרא את הספר, הוא כותב לאביו, השותף הבכיר בפירמה, ואומר לו "אני חושב שזו יצירת מופת, אבל אם נפרסם אותה אולי נפסיד אלף ליש"ט." אבא משיב: "על יצירת מופת, מותר לך להפסיד אלף ליש"ט."
כן, הוא היה, ועדיין, טוב.
כן, הוא לא נעשה בתבנית צפוייה מראש.
כן, מדובר ביצירת אומנות וביצירת מופת.
ועדיין, בתהליך הבאת היצירה לצרכן שלה היו מעורבים שיקולים כספיים. תמיד מעורבים שיקולים כספיים. וזאת בדיוק הנקודה שלי – זה לא מוריד מערך היצירה.
בסדר, אבל מדובר בשיקולים שונים לגמרי
במקרה אחד, השיקול הוא, "מימון היצירה הזו הוא סיכון כלכלי משמעותי עבורי, ולכן אפעל כדי לצמצם את הסיכון הזה."
במקרה השני, השיקול הוא, "מימון היצירה הזו הוא מכונה להדפסת כסף עבורי, ולכן אפעל כדי להאריך את חייה ולמקסם את הפוטנציאל שלה."
באופן כללי, אני לא יודעת אם אפשר להסיק מסקנות לגבי מה ששיקולים כלכליים אומרים על איכותה של יצירה. אבל במקרים כל כך שונים, הקשר בין כלכלה לאיכות באחד מן הסתם לא מלמד על השני.
שייקספיר עשה את זה קודם
ובטח גם הוא לא המציא את זה (לא בדקתי, אני רק מנחשת). האם זה נבע משיקולים כלכליים? לא יודעת, אבל מהמעט שאני יודעת על שייקספיר לא אתפלא אם כן.
טראש מזוקק
מעולה כמה שזה גרוע ושווה כל רגע.
איך דמדומים עובד
סיכום מוצלח של ה-Oatmeal:
http://theoatmeal.com/story/twilight
כן, זה בדיוק ככה. אבל ברור שגם
באיזשהו שלב העניין מאכיל את עצמו כי אנשים נהנים להתמכר למשהו בחבורה (איך לומר בעדינות, לא כל חובבי הארי פוטר הם אנשים שקראו את הספר הראשון וחשבו עצמאית שהדרעק המשומש הזה מבריק).
אני מכיר מישהי שטענה את זה לגבי עצמה,
ובאפי. היא חיפשה באופן מודע קבוצה להיות חלק ממנה.
קרוננברג ופטינסון
וואלה, מעניין איך היה הסרט הזה אם קרוננברג ביים אותו. אם כי, הוא הרבה יותר מדי חכם מכדי לביים אדפטציה של ספר כל כך גרוע (ויסלחו לי המעריצות המושבעות..)
אגב, קרוננברג שליהק את פטינסון בתפקיד הראשי בסרט "קוסמופוליס", אמר באופן מפתיע שהוא שחקן מעולה לדעתו. הזוי.. O_O
מעניין יהיה לראות אם הוא צודק באמת. אחרי הכל אם במאי ברמה של דיוויד קרוננברג אומר את זה, יש סיכוי שבאמת יש איזה משהו ברוברט פטינסון, חוץ מהמבט המיוסר שלו שהמערצות כל כך אוהבות מסיבות הברורות מאליו…
קיצר, מחכה בקוצר רוח לקוסמופוליס, ובסרטים האחרונים של דמדומים אני לא אצפה. וחבל על ביל קונדון, שעשה סרטים מעולים עד עתה..
פטינסון היה טוב ב"מים לפילים".
(ל"ת)
אני קצת מתביישת
אבל… קראתי את הספרים וצפו לחלק 2 שהוא הרבה יותר מגוחך ממה שתצליחו לדמיין