אוקיי, זה די פשוט: צפו בקטע הזה.
וזה עוד כלום לעומת שאר הסרט. "טרולים" של דרימוורקס הוא החוויה הקולנועית הכי דומה לטריפ על סוכריות קופצות וצמר גפן מתוק. הסרט הזה של דרימוורקס לא מצטיין בעלילה מתוחכמת, אבל הוא כן מצטיין בעיצוב משוגע, חמדמד עד טירוף, ושירי אייטיז בהתאם. ככל הידוע למדע כיום, בלתי אפשרי לצאת מהסרט הזה במצב רוח רע.
"טרולים" (אלא מה) כמעט שלא הוקרן בארץ בגירסה המקורית באנגלית, אבל לכם יש (אלא מה) הזדמנות לראות אותו עם הקולות המקוריים (בינהם אנה קנדריק, ג'סטין טימברלייק, ג'ון קליז, ראסל בראנד וזואי דשנל) במוצ"ש, 10.12, בשעה 20:30 בסינמטק הרצליה. הכרטיסים ב-25 ש"ח בלבד.
לפני הסרט, הרצאה קצרה של דורון פישלר (היי זה אני). ככל הנראה לא כוללת שירה ונצנצים, אבל נראה.
לא שזה יקרה בזמן הקרוב
אבל העובדה שהם הצליחו לגרום ל"צלילי הדממה" להישמע שמח גורם לי לקוות שיום אחד נחזה בטרנד של קומדיות שלוקחות שירים עצובים ושמות להם גרסאות שמחת בטריילרים שלהם – משהו כמו גרסה שמחה וקופצנית של Hurt בסרט של קווין הארט יהיה פיצוי די הולם לכל הגרסאות המדכאות לשירי פופ שאנחנו עוברים לאחרונה.
sound of silence
אם אני זוכר נכון זהו השיר היחיד בגרסה המדובבת שלא דיבבו אלא השאירו באנגלית, וטוב שכך.
זה נכון
וזה היה די מוזר. הם תרגמו ודובבו הרבה שירים אחרים, קשים לתרגום, אבל בשיר הזה עברו פתאום לאנגלית. הייתי מהמר על תסבוכת זכויות-יוצרים מוזרה.
ודווקא קיים תרגום לשיר זה - אהוד מנור
הפרברים הוציאו מתישהו תקליט מתורגם משירי סיימון וגרפונקל (שלמיטב ידיעתי לא מאד הצליח):
http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=349&wrkid=11811
תודה על הקישור!
ביצוע ממש מקסים ותרגום נפלא!
אם אינני טועה, דיבבו אבל לא תרגמו.
זאת אומרת, מי ששרה היא המדבבת של פופי לעברית, אבל היא שרה באנגלית. בשני המקרים, אני חושב שזו החלטה חכמה: הבדיחה פה לא עובדת בגרסה העברית (או עובדת פחות), אבל פתאום להחליף את הקול של הדמות היה יכול להיות מוזר.
איך זה בעברית? והאם מתאים לילדים בני 4-5?
אני רוצה לקחת את הילד לסרט ראשון בקולנוע, ומתלבט בין הטרולים, החיים הסודיים של חיות המחמד או מוצאים את דורי. המלצות?
דורי וחיות המחמד עדיין מוקרנים?!
(ל"ת)
על פי האתר של יס פלאנט כן.
פעם בשבוע, בשבת ב 11 בבוקר.
אני מקווה שזה עדיין יהיה נכון עוד שבועיים כשנהיה בארץ (אנחנו גרים בחו"ל)…
זה מאוד חמוד גם בעברית, ולא נראה לי בעייתי לילדים.
לסרט ראשון בקולנוע לא הייתי בוחר ב"מוצאים את דורי".
הייתה לי הרגשה כזאת
אני לא מצליח לחשוב על סרט אחד של פיקסר שמתאים לזאטוטים…
צעצוע של סיפור 1 ו-2, באג לייף (איך קוראים לו בעברית?)
וגם 'למצוא את נמו' ו'מפלצות בע"מ'.
את כולם הזעטוט, שחוגג ביום ראשון הקרוב 4, ראה (בטלויזיה בבית) ונהנה.
מ'רטטוי' ו'משפחת סופר על' פחות.
אגב, מ'טרולים' הוא נהנה בקולנוע, זה היה הסרט השני שלו שם אחרי 'מוצאים את דורי'.
באג לייף הוא שמו בעברית, באנגלית הוא A Bug's Life.
(ל"ת)
חבל, חיי החרק יכול היה להיות כל כך נחמד
כניראה המפיצים לא סמכו על דוברי עברית שיבואו.
חרקוטופיה P:
האמת, שכחתי שהסרט הזה קיים בכלל :)
זה וצעצוע של סיפור באמת מתאימים כנראה לכל הגילאים. השאר לדעתי (ומנסיון אישי לגבי חלקם) לא כל כך. שילוב של סיפורים קצת מסובכים, קצת אכזריים (למשל מוצאים את נמו או אפ), וכנראה שפחות מעניינים לשכבת הגיל הזאת (הבן שלי השתעמם ממכוניות, למרות שהוא ממש אוהב את המותג).
אם מדלגים על הסיקוונס המעולה בהתחלה של אפ
עדיין הוא לא מתאים לילדים? בסך הכל מהרגע שמתחיל המסע עצמו זה סרט שאין בו משהו נורא. וגם בוול אי אני לא חושבת שיש משהו מזעזע.
אין לי ילדים משלי, אבל בגיל 4-5 כבר נחשפתי לרוב הסרטים של דיסני ואני לא בטוחה שפיקסאר אכזריים מהם. ילדים של חברים לגמרי צופים בנימו בגיל 4.
עוד סרט מצוייר שלגמרי יכול להתאים לילדים (בגיל 5 כבר ראיתי)- צוללת צהובה. הוא כייפי, יש בו שירים סבבה, ואין באמת דברים מפחידים או משהו. רק צבעים.
צוללת צהובה מבעית.
לא לאני המבוגר, אבל אני הילד שצפה בו בגיל מאוד קטן היה מבועת ממנו (ורצה לראות אותו עוד ועוד) הblue meanies פשוט מטרידים, והתקפת התפוחים שהופכת אנשים לאבנים מפחידה עוד יותר.
אבל, כמו שאמרתי – זה לא מנע ממני לראות אותו עוד ועוד. פשוט הוא בהחלט לא "רק צבעים".
הם לא סתם הפכו את כולם
לשחור לבן ובלתי מוזיקלי?
ובכל מקרה אין שם פעולה זדונית, הם בורחים מהרעים בהתחלה ונלחמים בהם בקלות ובלי אלימות בסוף, ובאמצע סתם עוברים מקומות מוזרים. אני לא זוכרת שהסרט הפחיד אותי.
יחד עם זאת, פחות או יותר באותו זמן נתנו לי לשבת ולצפות בטומי (אחרי השלב שאבא שלו נרצח עם מנורת לילה שלכאורה לא ראיתי, אך כפי שההודעה הזו ממחישה דווקא כן).
אני לא חושבת שיש סרט יותר אכזרי לילדים מבמבי…
אין לי מושג באיזה גיל ראיתי אותו פעם ראשונה (ויחידה) אבל אני עדיין לא התאוששתי מהטראומה ומסרבת לראות אותו שוב.
הייתי מתעוררת בבעתה בלילות וחולמת שאני במבי שמנסה להבין מה קרה לאמא.
ראיתי אותו בקולנוע בפעם הראשונה
אני לא כזו זקנה, אבל הקרינו סרטים של דיסני באיזשהו קולנוע, לא בסינמטק אבל בקולנוע שכבר לא איתנו כמה וכמה וכמה שנים טובות.
אחר כך ראיתי אותו עוד אינסוף פעמים בבית.
הרבה יותר הטריד אותי הספר, שהיה הרבה פחות נחמד ומלוטש (רגשית) מהסרט.
בגדול רוב סיפורי הילדים שנחשפנו אליהם הם סיפורים איומים. במבי עוסק ברוע של בני אדם כלפי חיות, בעוד שאצל שילגיה, סינדרלה והיפייפיה הנרדמת יש ממש מעילה בתיפקוד ההורי, שזה איום הרבה יותר. אני גם זוכרת שבכיתה שלי היה מספר חריג של ילדים להורים גרושים וכל מה שאני ידעתי על הורים חורגים נשאב היישר מדיסני.
עד גיל שבע בערך
חשבתי ש״אמא חורגת" פשוט אומר ״אמא מרשעת".
האמת, יש מצב שעד היום הצירוף הספציפי הזה מעלה לי את האסוציאציה הזו.
תיקון קטן - הוא כן הופץ באנגלית בארץ
ביס פלאנט הקרינו אותו באנגלית לפחות 3 שבועות. ראיתי שם.
"כמעט שלא". אין פה סתירה.
אני מאוד רציתי לראות את קובו בארץ באנגלית והיו כל כך מעט הקרנות שלו ולאורך תקופה כל כך קצרה, שלא הספקתי.
כשטרולים יצא לא הייתי בארץ אז אני לא יודעת מה היה המצב, אבל אם היו לו יחסית מעט הקרנות באנגלית לאורך התקופה הזו, יש סבירות שקיים קהל שלא הספיק לתפוס אותו בזמן.
נראה לי ששינו את הטקסט :)
יכול להיות שדמיינתי אבל אני די בטוח שהיה כתוב כשכתבתי את התגובה שהוא לא הופץ באנגלית בארץ. אבל לא משנה…
גם קובו הוקרן ביס פלאנט באנגלית, וגם זה היה שם 3 שבועות לדעתי, שזה בסדר גמור, כי אני מניח שאין הרבה שחושבים כמוני (וכמוך?) שאלה לא סרטים לילדים בלבד, ובאמת בהקרנות שהייתי לא היו הרבה אנשים. יכול להיות שמאיזשהו שלב הקרינו בשישי/שבת בצהריים בלבד (אני ראיתי בשעות האלה), אבל עדיין אני מעריך אותם שהם הקרינו את טרולים וקובו באנגלית למרות שזה כנראה לא ממש שווה כלכלית, לעומת הסינמה סיטי שלא טרחו.
הקרנה במשך 2-3 שבועות, כשבשבוע הראשון זה הוקרן בכל יום במגוון שעות, בעיני זה מספיק הזדמנויות לראות למי שרוצה, וגם לקובו דורון נתן הקרנה+הרצאה בסינמטק.
אגב את שני הסרטים האלה ואת רוב האנימציה הגדולים שיצאו השנה (ספר הג׳ונגל, דורי וכו׳) ראיתי בקולנוע פעמיים – עם הילדים בעברית ועם חברים / אשה בגירסא האנגלית, ועם כל הכבוד למדובבים, יש הבדל גדול לטובת האנגלית בחוויה, ו״נכנסים״ הרבה יותר לסרט. אם הייתי נותן ציון ב imdb נניח לגרסא האנגלית ולגרסא העברית, האנגלית הייתה מקבלת נקודה שלמה יותר.
אגב, הדיבוב לעברית מצוין ממש, אבל זה עדיין לא תמיד עובד
הרבה מההומור, וגם מהכיף, של הסרט הזה מתבסס על זה שהשירים מוכרים לצופים – מה שגם יוצר כמה בדיחות נחמדות וגם מאפשר לזמזם בכיף.
הגרסאות העבריות של השירים האלה שהסרט מציע מצוינות. כרגיל, שרון כהן עשה עבודת בימוי דיבוב נהדרת, לירון לב עושה יופי של ברנץ', אבל בעיקר עינת אזולאי בתפקיד פופי ואלונה אלכסנדר בתפקיד ברידג'ט מופלאות: הן גם משחקות וגם שרות יוצא מהכלל.
אבל, מה לעשות, את הגרסאות העבריות של השירים האלה אף פעם לא שמעתי קודם. ולכן זה עובד פחות.