טריילרים של תקופת הסתיו נוטים להסתכל כבר לכיוון 2018, פרט לסרטי האוסקרים שמאחרים לצאת (לדוגמא צמד סרטי ה"פלא" של וודי אלן וטוד היינס: "גלגל הפלא" ו"מעשה פלאים" ) כך שבתקופה הזאת אנחנו לאט לאט אנחנו מתחילים לקבל תמונה של איך 2018 תראה. להלן כמה דוגמאות שמעוררות, בסך הכל, אופטימיות זהירה:
אי הכלבים – סרט של ווס אנדרסון, אבל בכלבים. הן למעריצים שלו והן לשונאים שלו זה מספיק כדי לגבש את דעתם, ולאלה שנמצאים על הגדר אני חושב שהתשובה תלויה בכמה אהבתם את "מר שועל המהולל" (או כלבים, אני מניח). בשבילי, הספיקו בערך חמישה פריימים כדי שזה פחות-או-יותר יהיה הסרט המצופה ביותר של 2018 מבחינתי.
הסרט החדש של אלכס גרלנד ("אקס מאכינה") נראה, ובכן, יפה. עיצוב העולם נראה יפהפה ואף אחד לא צריך לשכנע אותי יותר מדי כדי לראות סרט עם אוסקר אייזק, אפילו אם אני לא בדיוק מעריץ מושבע של נטלי פורטמן. בין כה וכה, אם אפשר ללמוד מ"אקס מאכינה" מדובר במה שיהיה ככל הנראה בין סרטי המד"ב המדוברים של שנה הבאה, ואפשר כבר להתכונן מראש על ידי שקידה ולמידה של כל פריים ופריים. או לקרוא את הספר עליו הסרט מבוסס. או פשוט לחכות למתי שהסרט ייצא בשנה הבאה.
טוב, שמישהו יסביר לי: למה אמור להיות לי אכפת מהזיכיון של "טומב ריידר"? מה, פוטנציאלית, מגניב בו לא כמשחק אלא כסיפור? כי שני סרטים וטריילר אחר כך, זה עדיין נראה אחד מהרעיונות הגנריים ביותר שיצרו. לא שיש לי משהו נגד הסרט שעדיין לא ראיתי, ואני קצת פסימי שדווקא הסרט הזה יהיה הסרט-מבוסס-משחקי-מחשב הטוב הראשון, אבל מה בעצם מעניין בסיפור או בדמות שלה? כי אני נורא מקווה שהתשובה היא לא "במשחקים הישנים, השדיים שלה ממש גדולים, ומפה לשם פשוט התגלגלנו הלאה" .
רומן ג'יי ישראל, עו"ד
ארבע שנים לאחר "חיית הלילה" מגיע סרטו השני של דן גילרוי, וזה נראה כמו אחד המקרים שבהם הסרט יותר טוב מהטריילר. או לפחות אני מקווה כך, אחרת הסרט הזה נראה סתם לא משהו. דנזל נראה כהרגלו מדהים, אבל לא נראה שיש משהו מעניין הרבה יותר בסרט הזה, שנראה כמו דרמת מתח טיפוסית.
השמרטפית/ אנה והאפוקליפסה/ נערות הטרגדיה
מה אתם הייתם מעדיפים – שהבייביסיטר שלכם תקריב אתכם לשטן, אפוקליפסת זומבי מזמרת או שאף אחד לא יעקוב אחריכם באינסטגרם? שלושה סרטי אימה שעתידים לצאת בקרוב מעלים את השאלה הזאת.
"הבייביסיטר" נראה כמו הסרט הקלישאתי וה"רגיל" ביותר מכולם, אבל יש בו את האסייתית מ"פיץ' פרפקט" והוא נראה כיפי וקליל והוא עולה בנטפליקס בקרוב כך שיהיה הכי קל להשיג אותו מכולם.
"אנה והאפוקליפסה" לעומתו מציע רק טיזר למה שמבטיח להיות "מחזמר-סרט-חג-מולד-אקשן-זומבים" וקשה לדעת מהטריילר עם הסרט נופל לתוך הגימיק של עצמו או מצליח לעמוד על רגליו גם כסרט מהנה לצפייה. לרגעים נראה שכך ולרגעים אחרת. אבל הבדיחה על ה"מרי-ברי-פאק" מעלה תקוות שזה יותר לכיוון ההברקה.
ו"נערות הטרגדיה" נראה כמו ניסיון לעדכן את "מלכות הכיתה" ל2017. אני לא בטוח שזה עובד, ואם אתם רוצים סרט על איך שהמדיה החברתית משבשת את המח שלנו, "אינגריד הולכת מערבה" הוא האופציה המועדפת וכנראה יישאר כזה. אבל זה נראה, לכל הפחות, מעניין וכמה הופעות אורח שנראות מגניב.
ולסיום: פסיפיק רים 2. הטריילר הוא בדיוק כמו שאפשר לשאר שהוא יהיה, מינוס אידריס אלבה (ולמען האמת, כל הקאסט המקורי למעט צ'ארלי דיי) ופלוס ג'ון בויגה. רובוטים ענקיים, מפלצות ענקיות, קרבות ענקיים. נשאר רק לגלות אם גם זה יהיה טוב.
מאכזב מאוד שבטריילר ל"Annihilation"
אין את השיר … "Annhilation" של א פרפקט סרקל.
https://m.youtube.com/watch?v=Z4bmtmKU14M
ודווקא עם הלהקה הזאת מיינארד הוא פחות פוץ בכל הקשור לזכויות יוצרים. כבר היה את Couting Bodies Like Sheep בכמה טריילרים בשנים האחרונות.
פסיפיק רים ניראה כמה רמות יותר מופרע
מהקודם, וזו כבר התחלה טובה.
אני חושב ש"טומב ריידר"
הוא דוגמא לאיך אפשר לנהל את כל עניין ה"גרסא נשית ל-" באופן מוצלח.
הרי לארה קרופט היא פשוט אינדיאנה ג'ונס האישה, רק שבמקום לעשות רימייק נשי לאינדיאנה ג'ונס, פשוט יצרו דמות חדשה ונקייה מהמטען שסדרת הסרטים ההיא סוחבת (וכן, אני יודע שהסדרה סוחבת מטען מהמשחקים, עדיין זה קביל בעיניי)
That being said, אלוהים איזה טריילר גרוע.
נראה לי שהתכוונת שלמעט צ'רלי הנאם בפסיפיק רים.
צ'רלי דיי בטריילר.
Annihilation
לטרילוגיה עצמה יש כבר fandom לא מובטל וממבט קצר בטריילר, הם לקחו חופש והוסיפו פרטים ממה שהיה בסרט, והאמת, זה די מלהיב!
הספר עצמו מעלה יותר שאלות מתשובות, אז אפשר להניח שהסרט יתן פרשנות מסוימת שתוסיף לשרשורים האינסופיים בreddit.
בכל מקרה, נראה מבטיח!
המלצה
the little hours
לג'ף באנה יש קריירה קצרה ודי איכותית.
הוא התחיל בכתיבת התסריט לסרטו הלא מספיק מוכר והלא מספיק מוערך של דיוויד או ראסל, 'אני אוהב האקביז', זה המשיך בסרט הביכורים החמוד ביותר שלו 'החיים אחרי בת" והמשיך להתפתח בשנה שעברה עם 'ג'ושי', שבעיניי היה סרט קטן, מפתיע, מרגש ופשוט נהדר.
נכון שבאנה עוד לא עשה הרבה סרטים, אבל קל לזהות את הטאץ' המיוחד שלו בכל עבודותיו. סיטואציות קטנות שהולכות ומתפתחות לקיצוניות מוחלטת (בעיקר רגשית) וכל זאת נעשה באווירה שקטה, צינית מלאה בצבעים (מזכיר קצת את ווס אנדרסון) למרות שלרוב מה שמתואר לא מתאים בכלל לאמצעי המבע בהם באנה בוחר להציג את הסרט.
הסרט החדש שלו, 'השעות הקטנות', הוא המשך ישיר לעשייה הזאת. רק הפעם הוא נראה כמו האח הקטן והחצוף של סרט אחר, גדול יותר, שיצא השנה.
הסיטואציה עליה נשען הסרט היא מאוד פשוטה: בימי הביניים, למנזר מבודד בו מתגוררות כמעט רק נשים (חוץ מהכומר האחראי ועובד משק אחד), מגיע צעיר הבורח מאדוניו. הצעיר (דייב פרנקו) מוצא את עצמו מוקף באחיות, נזירות, לא כ"כ יציבות בנפשן (בלשון המעטה לגמרי). הוא והכומר שמצא אותו, מחליטים להציג אותו כחירש אילם, מה שיעזור לו להימנע מהיתקלויות מביכות עם האחיות, שכבר הבריחו לא אחת את עובדי המשק שהועסקו במקום.
אך הבחור הצעיר מוקף באחיות צעירות הצמאות למגע גבר, הפיתוי הוא גדול וכל אחד יכול לנצל אותו לטובתו.
כן, זה מזכיר בצורה מאוד ברורה את 'הפיתוי' המצוין של סופיה קופולה. אמנם הסיפורים מתרחשים בתקופות שונות (ימי הביניים מול מלחמת האזרחים בארה"ב), באנשים שונים (בנות הלומדות ומלמדות בפנימייה לבנות מול אחיות במנזר לנשים) אבל הפיתוי, הוא בדיוק אותו פיתוי.
בעוד סופיה קופולה לקחה את הסיטואציה הזאת ויצרה סרט מצחיק שהלך והתפתח לטרגדיה וטירוף של ממש, ג'ף באנה נשאר בצד הקומי לכל אורך הסרט, מה שלא מונע ממנו להוביל את דמויותיו אף הן לטירוף של ממש.
אליסון ברי, שתזכה לשנים ארוכות ולה אני שומר חסד נעורים מCommunity והפרצוף שלה בלבד יכול לגרום לי לחייך, מקבלת כאן תפקיד גדול אחרי שבגוש'י דמותה מתה ישר בסצנת הפתיחה. היא עושה עבודה מצוינת כרגיל.
למעשה, כל הסובבים אותה, כל האחיות והכומר (ג'ון סי ריילי הנפלא כתמיד) עושים עבודה טובה חוץ מדייב פרנקו שבעיקר מעצבן.
אבל הדמות הראשית היא ללא ספק באנה, שכתב כאן תסריט שמתחיל מוזר והולך ומחמיר ככל שהוא מתקדם אך עדיין נשאר מצחיק, מעניין וסה"כ נהדר.
העלילה אמנם מתרחשת בימי הביניים, אך השפה, הקללות, המעשים והטירוף הם חד משמעית של ימינו וגם הביקורת על הדת לא נחסכת. למרות כל הטירוף, העלילה מתקדמת על מי מנוחות, ברוגע ובציניות מוחלטת בדומה לשאר סרטיו של הבמאי ותוך כדי גם מצליחה לגעת בנושאים כבדים בהרבה, בצורה קלילה וכיפית.
ג'ף באנה הוא לא ווס אנדרסון, אבל הסרטים שלו נשארים מיוחדים, אחרים, מעניינים וכיפים לצפייה.
מומלץ.
סליחה, אבל THE BEGUILED הוא סרט מזעזע
מהגרועים שראיתי השנה. תכל'ס, סופיה קופולה עשתה סרט אחד נהדר (חמש ילדות יפות) ודי הרבה זבל אח"כ (למרות שאני מודע לכך שיש כאלה שנשבעים בשמו של LOST IN TRANSLATION שאני עוד מבין את ערכו. ארבעת הסרטים האחרונים שהיא עשתה היו מזעזעים אחד אחד.
מאד אהבתי את The Beguiled.
ציני, לא ממש פוליטיקלי קורקט ומלא בהומור שחור. קולין פארל נותן את ההופעה הכי מרשימה שלו מזה שנים. נהנתי מכל שניה.
"לא פוליטקלי קורקט"?
מה זאת אומרת?
צפית בסרט?
(ל"ת)
כן, וגם הגבתי עליו בדף הסרט
(ל"ת)
טריילר נוסף לליגת הצדק
https://www.youtube.com/watch?v=r9-DM9uBtVI
קשה לי לשים על זה את האצבע בדיוק,
אבל משום מה-ולמרות שאני לא מאלה ששנאו את הסרטים הקודמים של DC-משהו בטריילרים של הסרט הזה משדר לי שהוא יהיה פלופ מטורף, נפילה מוחלטת, הכי גדול שהיה להם עד עכשיו. אין לי מושג למה. הטריילרים של "ליגת הצדק" לא עובדים באיזשהו רובד הכי בסיסי.
הטריילר הזה מלאאאאא בעיות
קודם כל הוא קלישאתי בטירוף – בכל רמה אפשרית, העלילה, המוזיקה, צורת ההצגה.
דרך שני האקשן נראה רע רע רע רע. ה CGI פשוט לא נראה אמין. לא יודעת אם זה כי לקחו חלקים לא גמורים או שככה הסרט יראה אבל מה שנראה נראה רע.
דבר שלישי, בניגוד לטריילרים אחרים – אין כאן כמעט שום דבר שקשור לדמויות ולעלילה. אין כמעט דיבורים, או איזהשהי התייחסות לדמויות כמשהו מעבר ל"אנחנו אלה שהולכים להלחם", מה שמחזיר אותי לסעיף הקודם – אם זה היה נראה ככה האקשן היה נראה טוב אז ניחא, אבל האקשן נראה רע וזה הדבר היחיד שהיה שם.
דבר רביעי המוזיקה מעצבנת. זה מן ורסיה על ה"טאאאאאאם" של הבסים, אבל היא לא מספיק מעניינת בשביל שזה לא ישמע לעוס ובנאלי.
ודבר אחרון – (ספויילר לטריילר ואולי גם לסרט, אבל נו באמת…), הטריילר הזה כאילו נבנה כדי להסביר למה הנרי קאוויל מופיע בסרט למרות שסופרמן עאלק מת. ומאחר ולכולם ברור שסופרמן הולך לחזור – הטריילר סתם נראה מטופש, ולא יוצר עניין אמיתי באיך יראה העולם אחרי סופרמן – יודעים שהוא חוזר.
הטריילר הקודם דווקא היה סביר, אבל הטריילר הזה נראה לי נוראי
אוי, כמה שזה מבאס
אחרי וונדר וומן באמת הייתה לי תקווה שיתר היקום הקולנועי של DC ייקבל תפנית חיובית יותר, אבל כל הטריילרים עד כה פשוט לא עושים לי חשק לצפות בסרט הזה.
מניחה שאמשיך להנות מסרטי הסולו של וונדר וומן ואוותר על היתר.
Ugh
כל טריילר שיוצא מוריד לי את התקווה יותר ויותר. אולי זה לא יהיה "יחידת המתאבדים"-גרוע, אבל…זה לא נראה טוב.
זאק סניידר מגזיייים
בכל הקטעים שיש בהם פילטר אדום (משום מה) לא רק שהם אדומים בטירוף, הם גם לא נראים מציאותיים בשיט. מה עובר על זאק? ריאליסטי זה לא יפה בעולם שלו?
והבדיחה בסוף של פלאש לא מצחיקה…
הבלונדינית בטרג'די גירלז היא לא אחרת מאשר
בריאנה הילדברנד, שידועה כרגע יותר כנגסוניק טינאייג' וורהד מדדפול.
דווקא יהיה מעניין לראות לאן היא מתקדמת מאז, היא עשתה בדדפול עבודה טובה בתור הטינאייג'רית המצוברחת.
ועוד המלצה
לפני שנתיים, לגמרי במקרה, נתקעתי בסרט 'אראה אותך בחלומותיי' והדבר האחרון שחשבתי שיקרה זה שאצפה בו. הדבר האחרי אחרון שחשבתי שיקרה זה שאני אוהב אותו.
אבל לפעמים החיים צוחקים עליך, ממש כך, ובגלל איזה התערבות מטופשת התיישבתי לראות את הסרט הזה, שתקציר העלילה שלו, השחקנית הראשית שבו וכמובן, שמו, עושים הכל חוץ מלתת חשק לצפות בו. נשמע כמו קלישאה קיטשית, צפויה ואיומה.
ואני עדיין בהלם. אני עדיין בהלם כמה הסרט המרגש הזה פשוט כתוב מצוין, מפתיע ונהדר באמת. צוחק על כל הקלישאות הצפויות בפנים והיה לאחד הסרטים המפתיעים והטובים באותה שנה, ולגמרי בזכות.
ברט היילי הפך ברגע לשם שאני מצפה מאוד לסרטים הבאים שלו. כי הסרט הזה, ובכלל לא מדובר בסרט גדול, הוא הקולנוע הכי פשוט שיש, קולנוע שכבר נראה שלא עושים היום וגם כשעושים, זה לא נעשה באווירה כ"כ מדוייקת ובסרטים כ"כ נהדרים.
אז זה המקום לומר שוב- תראו את הסרט הזה. הוא מצוין. ממש לא רק לזקנים.
אבל לא לכן התכנסנו כאן היום. ברט היילי הוציא סרט חדש עם אותו שחקן (סם אליוט, שהפעם עבר לתפקיד השחקן הראשי) ומיד הלכתי לצפות בו.
The hero
גם הפעם, הסיפור מתרכז בדמות מבוגרת, הפעם בגבר בן 71 שבשורה על בריאותו גורמת לו לקחת אחריות על חייו. עוד קלישאה? לא בבית ספר של ברט היילי.
לי (סם איילוט האייקוני) מתקרב לעבר יום הולדתו ה72. הוא גר לבד. בלי אישה ממנה התגרש ובלי ביתו שהקשר היחיד שלו עמה מתבטא בכך שהוא מחייג אליה ומיד מנתק. אין קשרים בחייו של הזקן. מה כן יש?
חבר מזדקן (ניק אופרמן בתפקיד קטן ונהדר כתמיד) שהוא גם במקרה סוחר סמים, עמו לי מעביר את הימים בארוחות של ג'אנק פוד, סרטים של באסטר קיטון וסמים מסוגים שונים (לא דימויים לזקנים בד"כ, דבר שכבר קרה בסרטו הקודם) ולפעמים גם דיבורים מעניינים.
מה שמפריע ללי יותר מכל, זה העבר.
לי היה שחקן מאוד מפורסם בעברו. למען האמת הסרט היחיד בו הצטיין והקנה לו תהילת עולם הוא 'the hero', מערבון בין יותר מ40 שנה, כשתפקידו של לי בו היה בלתי נשכח. מאז הוא שיחק בכמה סדרות עלובות אך מעולם לא שיחזר את ההצלחה. היום, מראה הקאובוי האייקוני שלו נשאר. יש לו שיער לבן ושופע, שפם עבות וגדול ובעיקר קול עבה ומעולה שמאפשר לו לעבוד ברדיו ולפרסם רוטב של עופות.
הבשורה על כך שחלה בסרטן ולא נותר לו זמן רב מידי, רק מוסיפה לחייו האומללים.
אגודה מסוימת של סרטי מערבון מזמינה את לי לקבל פרס על מפעל חיים (מה שמוביל לאחת הסצנות הטובות בסרט). אישה כבת ארבעים שבאה לקנות סמים מחברו הטוב מתחילה לפתח עמו קשר רומנטי ומוזר וכיפי מאוד לצפייה. בנוסף, לי מנסה לחדש את הקשר על לוסי, ביתו, אך נתקל בקשיים. מפעם לפעם לי נע בין פלשבקים\חלומות מסרטו המפורסם לבין טיולים שקטים בחוף הים.
וכמו בסרט הקודם, גם הסיפור הלכאורה בנאלי הזה, מסופר בצורה מרתקת, מפתיעה וחכמה. כמעט כל דבר כביכול צפוי שעולה מהסיטואציות האלו משתנה בשנייה האחרונה, כמו צוחק על הצופה וגם כשהדבר הצפוי מתרחש, הוא נעשה בצורה נהדרת.
אני לא באמת מצליח לשים את האצבע, אבל ברט היילי עובד עליי כמעט לגמרי. גם כאן, לא שמדובר בסרט ענק שחובה לצפות בו, אלא מדובר בסרט קטן, פשוט ורגיל כמעט לגמרי. רק שבדרך לא ברורה הוא גם מצליח לרגש, להפתיע ולא לשעמם לרגע. חווית צפייה שכבר בקושי יוצא לי להיתקל בה (אפילו סצנת הסקס פה הזכירה נשכחות, בקושי עושים דברים כאלה היום) והיא פשוט מרעננת וטובה.
הסרט מתאר נושאים פשוטים כמו זקנה, זמן, חלומות, רלוונטיות, רנדומליות ופרסום, אך לא באמת מתעסק בהם אלא מעל הכל הוא פשוט מספר סיפור ולא במקרה הוא גם דן בכוחם של הסרטים ובמקום שהם יכולים לקחת בחיינו.
השחקנים עושים עבודה נהדרת, הצילום יפה ונהדר, והתסריט, הו התסריט, נהדר ביותר.
הסרט לא מכוון לשום דבר גבוה ומפואר, והוא לא צריך טייטל כמו 'אחד הסרטים הטובים של השנה', הוא גם פחות טוב מסרטו הקודם של היילי. אבל בסה"כ יצירה רגועה, שקטה ופשוט נהדרת.
שווה צפייה בהחלט.
ומיד אח"כ תראו את 'אראה אותך בחלומתיי'.
לארה קרופט
שני המשחקים האחרונים, שעשו ריבוט לסדרה, היו מוצלחים ומצליחים. יש בזה היגיון (תאגידי) לנסות את הריבוט גם בקולנוע. הטריילר דומה מאד, מבחינה וויזואלית וגם קטעי הפעולה – משהו מרשים בפני עצמו, למשחקים בתקווה למשוך את הגיימרים.
וכמובן מה שיפיל אותו, כמו כל סרט-מבוסס-על-משחק-מחשב, זה העלילה הקלושה+גנרית+טפשית+משעממת. סיפור רע, שאפשר לבלוע ולשכוח בזמן שאתה רץ בג'ונגל, מטפס על הרים ומחסל אויבים, נתקע בגרון כשאתה יושב בשקט.
בלת"ק - פרסומות באתר
תגידו – עוד כמה זמן צריך לעבור עד שיחליפו את הפרסומת של מז"ל טוב?
היא עושה לי חלחלה…
(ברור לי שאין כל כך אפשרות לבחור, ושהפרסומת בסף הכל היא PG-13, וככה זה פרסומות – מי שמשלם זה מה שמשדרים, כך שזה לא תלונה. סתם שאלה כדי שאדע עוד כמה זמן אני צריכה לסבול…)
יאללה, די.
למי צריך לשלם כדי שיחליפו את הפרסומת שבאתר?
התחרפנתי…
פסיפיק רים
זה רק אני או שהרובוטים בפסיפיק רים נראים כמו שהייתי רוצה שהרובוטריקים יראו?
לא, כי בדיוק ככה הם צריכים להראות.
הם ההתגלמות ה(כמעט)מושלמת של רובוטים ענקיים. זה מה שכל כך מגניב.
הטריילר לפסיפיק רים נראה רע
הסרט הקודם הוא אחד הסרטים הכי כיפיים שצפיתי בהם, למרות שהסיפור שלו טיפשי. הטריילר הזה פשוט נראה כאילו הם יהפכו את מה שהיה בסרט הקודם אקשן כיפי לCGI וזהו. אני מאוכזב, אבל זה לא אומר שאני יהיה מבין הראשונים שיצפו בו. אין מה לעשות, פסיפיק רים.
בנוסף הטריילר לIsle of dogs פנומנלי
הבמאי החדש ולפי הפילמוגרפיה שלו גם סתמי
נראה כמו במאי להשכרה שינהל את מופע האפקטים אבל אין איש חזון כמו דל טורו מאחורי הסרט. הרבה דברים יש לי לומר על הסרט הקודם אבל הוא נראה יותר טוב ממרבית סרטי הקיץ. בסרט ההמשך יהיה אקשן מגניב אבל הייגרים והקאיז'ו כבר לא יהיו אותו דבר בלי דל טורו.
וכן Isle of dogs נראה מדהים, הנה במאי עם חזון.
Gigantic מת
העיבוד של דיסני על ג'ק והאפונה, לאחר שנעלם באופן חשוד מלוח התאריכים שלהם, קיבל את המכה האחרונה ופשוט לא יקרה. (מקור: https://www.avclub.com/disney-takes-an-axe-to-its-jack-and-the-beanstalk-movie-1819341339)
בשלב זה, כמובן, אין הרבה פרטים על מה השתבש בהפקה שלהם- אבל אני מניח שעם הזמן נדע עוד פרטים על מה השתבש, איפה ולמה. כרגע, הדבר היחידי שאנחנו נותרים איתו היא שהבדיחה בזוטרופוליס עכשיו מעט סתומה.
למה טריילרים נהיו ארוכים כל כך בימינו?
לא רק שנראה שהם חושפים יותר מדי, הם פשוט ארוכים מהנחוץ. אני זוכר שבזמנו (אח, כמה שאני מרגיש עתיק) טריילרים – אז הם עוד נקראו פרומואים! – נמשכו חצי דקה לכל היותר, והספיקו גם למסור את תמצית העלילה, וגם ליצור עניין וסקרנות לגבי הסרט. פחות זה יותר.
טריילר אף פעם לא נקרא פרומו.
פעם הוא נקרא ״בקרוב״ על ידי אנשים בגיל של ההורים שלי, אבל פרומו תמיד היה מיועד לתכנית טלוויזיה.
מרגיש די שטחי שהרגע פרסמתי תגובה שכותשת סרט פוליטי ואומנותי ועכשיו אני מתחיל להלל סרט דבילי של נטפליקס,
אבל פאק איט – ״הבייביסיטר״ הוא אחד הסרטים הכי כיפיים של השנה. דוגמה מצוינת לסרט מטא-ז׳אנר שלא עולה על העצבים מרוב מטא-קריצות. ג׳ודה לואיס, שה-IMDb שלו טוען שהיה מועמד לתפקיד של פיטר פרקר ופה נותן הופעת ״חכו חכו שאני אגיע לגיל 20 ואתחיל לתת בראש בסרטים של ריצ׳רד לינקלייטר״ מצוינת. לא משנה הז׳אנר או הגיל, זו אחת ההופעות הטובות של השנה עד כה. סמרה וויבינג שלצידו נותנת פייט רציני לתואר נבל השנה, ורובי אמל מוכיח שוב שממש, ממש כיף איתו, עם או בלי חולצה. הסרט האולטימטיבי לכל מי שסיים את כיתה ז׳ אבל כיתה ז׳ עוד לא סיימה איתו. פשוט המון כיף.
דוגמא נהדרת לשימוש נכון במודעות עצמית
הסרט משובץ לכל אורכו במודעות העצמית של הגיבורים והתסריט לכך שכל הסיטואציה היא בלתי מציאותית בעליל, אבל הוא משתמש במודעות הזו בצורה מאוד מדויקת – לסגור חור תסריטאי (אבל רק אחד), לתת בדיחות לא צפויות באמצע או בתחילת סיטואציה מותחת (ושוב, בלי להגזים). ממש שונה מהשימוש המוגזם שרואים בדרך כלל.
בלי לגגל, אם סמרה וויבינג היא הבת
של הוגו וויבינג – aka אייג'נט סמית – זה לא פלא שהיא נבלית מצוינת.
גיגלתי- אחיינית
(ל"ת)
טריילר לסרט החדש של פ.ת. אנדרסון
https://youtu.be/UuXGDFw8qDQ
בקשת העלאה באוב.
וותיקי האתר בטוח זוכרים את יצירת המופת שהיא הטריילר לסרטו של ימין מסיקה, "תני סימן חיים" (הכולל כמובן את את המשפט האלמותי "בית המשפט – המקום שקשה לעמוד בפניו). אך אבוי, עושה רושם שהטריילר הזה נעלם מעל פני האינטרנט – חיפושו ביוטיוב או אפילו בוימאו מובילים במקרה הטוב לטריילר ל"סימן חיים" עם ריאן ריינולדס וג'ק ג'ילנהול ובמקרה הרע לסרט "תני סימן חיים" המלא, שזה סבבה אבל זאת לא הסיבה שהתכנסנו כאן.
אם יש כאן מישהו שאיכשהו יש לו גישה לטריילר הזה, אבקש שיעשה טובה לאנושות ויעלה אותו חזרה לרשת ככה שגם בני הדור הצעיר יידעו על זה. תודה.
את הטריילר לא מצאתי,
אבל בחיפוש של 2 שניות מצאתי את הסרט המלא ביוטיוב.
נשמע כמו דיל יותר טוב, לא?
כבר ציינתי את זה בתגובה.
ולא, זה לא דיל יותר טוב: אין בסרט את הקריין שאומר את המשפט האגדי הזה.
המלצה חמה
'בפינה זו של העולם'
סונאו קטאבוצ'י, הידוע בעיקר כעוזר הבמאי של הייאו מיאזאקי, מביים הפעם לבדו את סרט האנימציה הכי טוב שראיתי השנה, בינתיים. (לא רחוק ממנו נמצא 'your name')
הסרט בעיקרון מלווה בחורה צעירה, בת 18, העוזבת את בית הוריה ומשפחתה עקב נישואיה לבחור שמשפחתו גרה בעיר אחרת. עד כאן העלילה נשמעת די רגילה, אך העובדה שלעיר אותה היא עוזבת קוראים הירושימה והסרט מתרחש ב1944, בעיצומה של מלחמת העולם השנייה, הופכת את הסרט הזה לחוויה הנהדרת שהוא.
הסרט נפתח בילדה קטנה, סוזו, העסוקה במשחקים עם אחותה הקטנה, ציור ציורים ובעיקר עסוקה בדמיון. ציוריה מתערבבים לגמרי עם המציאות, כיאה לילדה קטנה.
סוזו מתבגרת במהרה, ובין ארוחה משפחתית אחת לאחרת, ובין טיול ביער לקטיפת אבטיחים, היא כנראה מתאהבת בשוסקו, בחור צעיר אותו פגשה עוד בילדותה. השניים מחליטים להתחתן ובעקבות החלטה זו סוזו עוזבת את הבית בו גדלה, את המשפחה אליה התרגלה ויוצאת אל העיר קורו, לגור עם משפחתה החדשה, המשפחה של בעלה.
ברקע, כאמור, מתחוללת מלחמת העולם השנייה.
למרות שהכל כביכול רגוע ושקט, המצב הכלכלי ביפן מאוד קשה על גבול הבלתי אפשרי, עניין שמפריע לסוזו למלא את עבודתה כעקרת בית על הצד הטוב ביותר. החיפוש אחר אוכל מגוון ומספק מתחיל להתברר כבלתי אפשרי, כשפעם היו מעט מותרות והנאות קטנות, היום ההנאות הקטנות הן החיוניות להמשיך לשרוד.
קורו היא עיר נמל, כשחיל הים היפני אוגן ממש בנמל העיר. הנוף מהבית הוא הספינות שיוצאות וחוזרות מהקרב. המלחמה תמיד נראית באופק וככל שעובר הזמן היא הולכת ומתקרבת אל המשפחה בצעדי ענק.
סוזו עובדת קשה כדי לשמור על יציבות בכל. ביחסיה עם בעלה, עם אחותה שבאה לבקר, משפחתה החדשה, עבודתה בבית ובעיקר יציבות נפשית בין הגעגוע הביתה לפחד מהמלחמה. בעוד העולם בחוץ הולך ומדרדר וזוועות המלחמה מתחילות להשפיע גם במישור האישי והפרטי ביותר, כשאין יותר אספקה שתשמור עליהם בחיים, סוזו נלחמת על הרצון לחיות.
וכל זה נעשה ביד אמן. האנימציה כאן, הנשענת בעיקר על צבעים בהירים, יפה בצורה שאין לתאר. המציאות מתערבבת עם הדמיון והציורים של סוזו ללא הפסקה ובצורה פשוט נהדרת. הכל כאן פשוט יפיפה.
הדמות השברירית של סוזו, בנויה בצורה יוצאת מן הכלל. נורא קל לעבור עמה את המסע הזה, את המלחמה הזאת, למרות שרוב הדמויות שמסביבה באות והולכות ללא הפסקה ולא כ"כ ברורות (מלבד בעלה שגם הוא דמות מצוינת), הסרט נשען עליה והיא סוחבת אותו על כתפיה בלי שום בעיה והיא נורא מרגשת.
סוזו בעיקרון, נלחמת על הדברים הכי בסיסיים שיש, אך היא בעצם נלחמת על הצבעים, הדברים הקטנים שצובעים את חייה והופכים אותם לחלומיים, אותם דברים שהמלחמה כרגע לא כ"כ נותנת לראות. ולמרות שמלחמה מתרחשת בחוץ, ומראות קשים מאוד מתרחשים על המסך, עדיין הכל יפה בצורה בלתי רגילה.
סוזו מתגעגעת הביתה, היא מתגעגעת למשפחתה ומדברת לא פעם על חזרה. הדברים היחידים שנשארו לה זה הציורים שציירה טרם עזבה את העיר והעובדה שבעלה בקושי חוזר הביתה וקשיי היום הרבים דוחפים אותה לרצות לחזור יותר ויותר. אך אנחנו יודעים בדיוק באיזה עיר מדובר ואנחנו יודעים בדיוק מה המלחמה עתידה לחולל לאותה עיר. והידיעה הזאת, לא רק שהיא בכלל לא ספוילר, אלא היא הופכת את הסרט למרגש הרבה יותר.
צריך לציין שמאמצע הסרט, המלחמה, בהגיון, מקבלת יותר ויותר מסך ומלבד מראות קצת קשים (לא באמת משהו מוגזם), הסרט טיפה מרגיש כמו סרט מלחמה לכל דבר. אבל המלחמה שמתחוללת בחוץ, היא לא המלחמה האמתית שבה הסרט עוסק.
אלא הוא עוסק בילדה קטנה (שקצת התבגרה, התחתנה ועזבה את הבית), שרק רוצה להמשיך לרצות לחיות, רק רוצה להמשיך לדמיין, ואולי זה בעצם בדיוק אותו הדבר.
הסרט הזה מאוד מומלץ. האווירה שלו, הצבעים, האנימציה המרהיבה, משהו בו פשוט ממכר.
ובדיעבד גיליתי שההמלצה הזאת הפכה גם מאוד רלוונטית, שכן הסרט מגיע למספר הקרנות בארץ במסגרת פסטיבל אקי-נו לקולנוע יפני בשבוע הבא! ומאוד, מאוד כדאי לתפוס אותו על המסך הגדול. כי הוא נהדר באמת.
לאוהבי האלימות שבנינו
'Brawl in Cell Block 99'
מי שזוכר את 'בון טומוהוק' המדמם והנהדר, בוודאי זוכר את השם ס. קרייג זאהלר ואת כמויות הדם, המחנק והגועל שהוא המטיר עלינו בסרטו מ2015. אז הבמאי הזה חוזר עם סרט חדש שאולי אין בו אכילת בשר אדם, אבל יש בו כמויות של אלימות כשהמילה ברוטלית היא כלום לידה.
זוכרים את וינס ווהן, השחקן המצחיק והוולגרי מ'לדפוק חתונה' ו'לדפוק התמחות', מ'הצד שלו הצד שלה' ו'חדשות בהפרעה', שחקן הקומדיות הגרועות בד"כ? אז הוא.
וינס ווהן הוא בראדלי (ושלא תעזו להגיד בראד) תומאס, אדם גדול מימדים, שרירן, מפחיד עם ראש גדול וקירח עליו מקועקע צלב ענק. אני חוזר, וינס ווהן מר ' Tattoo on the lower back? Might as well be a bullseye', לקח את הקעקוע, הפך אותו לצלב וקעקע אותו על ראשו המגולח.
הסרט נפתח כשבראדלי חוזר לביתו, אחרי שפיטרו אותו מהעבודה עקב בעיית שתייה רק כדי לגלות שאשתו בוגדת בו. בראדלי הוא אדם שקול ורגוע שלא מרבה להראות רגשות. הוא מתמודד עם העניין בצורה רגועה ומחושבת, רק שבין לבין הוא מפרק את הרכב של אשתו לגורמים די בקלות כשהפצעים המדממים שנפערים בידיו, לא כ"כ מזיזים לו.
הזוג מחליט לצאת לדרך חדשה, שהיא כמובן, כמו ביותר מידי סרטים השנה, להביא ילד לעולם. ילד שדרכו יצליחו למצוא את האהבה מחדש ואולי גם יצליחו לנהל חיים נורמליים.
הבעיה היא שבראדלי בדיוק פוטר מעבודתו, והמקום היחיד אליו הוא יכול לפנות זה אל חברו גיל שיעסיק אותו בתור שליח לעסקאות הסמים שלו.
לאחר שנה וחצי של עבודה שקטה, מעבר דירה וכניסה להריון, בראדלי חובר בעל כורחו לשני פושעים נוספים כדי לבצע עסקת סמים גדולה שתתן לו שלושה חודשי הפסקה לאחר הלידה המיוחלת של ביתו.
כמובן, העסקה, עקב שני הפושעים הטיפשים, נדפקת לגמרי. בראדלי, השקול, הרגוע והמאוד-מאוד-מאוד חזק, עוזר לשוטרים ויורה בשני 'שותפיו' לשעבר.
המשטרה שולחת את בראדלי לכלא, עקב כך שהוא לא הסכים להסגיר את גיל, לשבע שנות מאסר ורק אז העניינים מתחילים להסתבך באמת, הדם מתחיל לזרום והעצמות מתחילות להתרסק.
שם הסרט מעיד על קטטה בבלוק אסירים מספר 99 והכוונה היא לכלא הכי שמור בעולם, בבלוק הכי שמור בעולם, בתא הכי שמור בעולם. בראדלי (ושלא תעזו לקרוא לו בראד כן?), שרק רצה להעביר את 7 השנים הרעות בכלא בצורה הטובה והרגועה ביותר, נאלץ בעל כורחו לעשות הכל כדי להגיע לתא המסוים הזה, שכישלון מעמיד את כל עולמו בסכנה גדולה.
כל השקט הנפשי והאיפוק של בראדלי הולכים ונעלמים כשהבנאדם מנתץ ראשים ושובר איברים כאילו מדובר בבובות שעווה.
כצפוי מזאהלר, האלימות כאן מטורפת לחלוטין והמראות הקשים לא נחסכים מאיתנו בכלל. זה נפתח בצורה מזעזעת וזה רק הולך ומחמיר ככל שהסרט מתקדם. לפחות ארבע-חמש פעמים פשוט לא יכולתי להסתכל יותר על המסך (למרות שלפעמים זה היה יותר מידי, מה שהפך את זה למגוחך. אבל עדיין, נורא) וזאהלר מביים את זה בכישרון רב, האיש יודע לביים אלימות. הצילום פה רוב הזמן סטטי לחלוטין כאשר המצלמה מונחת באחת הפינות בחדר בזווית עקומה, נהדר גם הוא, מאוד אפל וחשוך שגורם לפנסים המסנוורים את הדמויות לסנוור גם אותנו.
מה שפחות עובד, זה המכות עצמן. כשהדמויות הולכות מכות, זה נראה קל ולפעמים מוזר מידי. בראדלי עושה ככל העולה על רוחו, כשדמויות השומרים, האסירים ומנהלי הכלא הן בעיקר פארודיות על עצמן. הוא מכסח לכולם את הצורה בקלות בלתי נסבלת המלווה במעשים פיזיים איומים. נכון, זה מצולם ומבוים בצורה יוצאת מן הכלל, אך התקדמות העלילה לפעמים לוקה בחסר והעולם שבו הסרט מתנהל כאילו נלקח מסרט אחר לגמרי.
בכל אופן, מי שאהב אותו ב'בון טומוהוק', כנראה שיאהב את זאהלר גם הפעם. אולי הפעם אין כאן רעיונות ועומק אמתי לסרט, אבל מבחינת אלימות, אין הרבה סרטים שעושים ומראים את זה ככה ועוד עם כ"כ הרבה כישרון.
ותהרגו אותי, וינס ווהן נתן כאן אחלה הופעה.
לפי דעתי סצינות המכות הן קצת פרודיה
כלומר מבחינת הכוריאוגרפיה שלהן הן זהות לכל סצינת מכות רגילה בסרט אקשן – אנשים מסתערים עליו אחד אחד במקום ביחד, ויש כמעט לא מנסים להחזיר לו בחזרה אחרי שהם חוטפים. אלא שהפעם, הסצינות מצולמות בשוטים ארוכים ויציבים ובלי פעלולנים, מה שאומר שאשכרה רואים את מה שקורה בהן באופן ברור, וזה ממחיש את האבסורד שיש בסוג הזה של קרבות. עלי זה דווקא עבד טוב.
בגזרות האוסקרים השונות
עונת האוסקרים עוד-לא-ממש-יצאה-לפועל-אבל-בעצם-קצת-כן. פרסי הגותהאם (שמצד אחד לא צריך לקחת ברצינות כי הוועדה שלהם למועמדויות מורכבת ממשהו כמו 6 מבקרים, אבל מצד שני הם כן הצליחו לחזות את הזוכה באוסקר בשלושת השנים האחרונות) הכריזו את המועמדויות (הרבה "תברח" בעיקר) ועכשיו האקדמיה בחרה את הרשימה ממנה תבחר את הרשימה שממנה תבחר את המועמדויות.
במילים אחרות: הנה 170 דוקומנטרים שיצאו השנה ולא ראיתם שיגרמו לכם להרגיש רע שבמקום לראות אותם ראיתם קינגסמן 2 או משהו.
בין הרשימה יש לפחות שם אחד שמוכר לנו והוא "מר גאגא", הדוקומנטרי הישראלי שהצליח די טוב בארץ לפני שנה (אם יש עוד דוקומנטרים ישראלים, כנראה שפספסתי אותם).
חוץ מזה יש את "אנשים ומקומות" שאפשר לראות בבתי קולנוע נבחרים (כלומר, כנראה לא ליד הבית שלכם).
מתוך הרשימה יש שלושה שאני יכול להמליץ עליהם:
"אוקלהומה סיטי" ו"השיגו לי את רוג'ר סטון" הם שני דוקומנטרים טובים על הימים האמריקאי מכיוונים מאוד שונים. בעוד ש"אוקלהומה" מתמקד יותר בקבוצות המיליצה שצצות יותר ויותר ומעוררות חשש ונותן איזשהו טיימליין של כיצד כוחם עלה בארה"ב (ספויילר: לא מעט בגלל טיפשות של המערכות של ארה"ב), "רוג'ר סטון" מתמקד בדמותו הססגונית של רוג'ר סטון, אחד היועצים של טראמפ במהלך קמפיין הבחירות שלו, שהוא או אחד האחראיים המרכזיים לזיהום השיח הפוליטי, או היה שמח מאוד לקבל את הקרדיט על כך – ושניהם אופציות לא מעולות.
בניגוד מוחלט לשני הסרטים האלה, "קדי", הוא סרט טורקי על חתולים, והוא בדיוק סרטון היו-טיוב שיצא משליטה כמו שזה נשמע. זה מאוד חמוד, זה מאוד חביב אבל ההייפ שזה איזה יצירת מופת קצת לא ברור לי. כלומר, חתולים, חברה. לא צריך להתלהב.
אם עוד מישהו ראה כאן משהו ויכול להמליץ/לא להמליץ, זה יתקבל בברכה.
רק אחד, אבל אחד מצוין
'78/52'
הסרט שמתאר את עשייתה של אחת הסצנות המפורסמות בכל הזמנים, אם לא המפורסמת שבהן.
78 קאטים.
52 זוויות צילום.
סצנת המקלחת, 'פסיכו', אלפרד היצ'קוק.
הסרט הזה עוקב אחרי שבוע הצילום שלקח לצלם את הסצנה ממנה למדו, לומדים וילמדו עורכים למיניהם, אנשי סאונד, צלמים, במאים וכל אנשי קולנוע בערך שניתן להעלות על הדעת. איך סצנה אחת יכולה לשנות עולם קולנועי שלם. איך סצנה אחת זוכה למיליון פרשנויות, ניתוחים ודיונים, עד היום ולגמרי בזכות.
מאת במאי אחד, שהתעקש להסתובב עם חליפה ועניבה במהלך הצילומים, ושהדבר היחיד שבאמת היה חשוב לו זה להבהיל ולהפחיד את הקהל (אם אתם מאמינים למה שהוא אומר)
ובמהלך כל הצפייה יש הרגשה של גדולה, של משהו נדיר ביותר שמתרחש לנו מול העיניים.
אז נכון שהסרט לפעמים לא מדייק ואולי קצת ממצה את עצמו לקראת הסוף, אבל יש בו את אחת הסצנות הטובות שהיו השנה בקולנוע (סצנת המלונים), הוא מאוד מעניין ומרתק ובעיקר מרגש. כי לראות קולנוע גדול זה מרגש, ומסתבר שגם לראות איך הוא נוצר, מרגש לא פחות.
סרט מעולה ואני לא בטוח שרק לאוהבי קולנוע.
(הסרט מכיל ספוילרים ל'פסיכו' ולסרטים נוספים של היצ'קוק)
כדאי לראות את 'פסיכו' לפני?