בקרוב מאוד יתחיל טירוף האוסקרים. לאנשים מסוימים הטירוף התחיל כבר עכשיו, בין פסטיבל לפסטיבל שממנו יוצאות ביקורות נלהבות יותר ונלהבות פחות על הסרטים האפשריים בתחרות – אבל בינתיים, לכל השאר נשאר לראות רק את הטריילרים האחרונים שיצאו בתקופה הקרובה, רובם ככולם לסרטים שמקווים לככב באוסקר הקרוב במקום בטבלת שוברי הקופות.
נתחיל אם מי שהוא כרגע ככל הנראה המוביל במירוץ, אולי פרט ללהיט הפסטיבל הלהט"בי "Call Me By Your Name". ל"שעה אפלה" יש את כל המאפיינים של סרט זוכה אוסקר – יש לו נושא היסטורי (נקודות בונוס: הוא על מלחמת העולם השנייה), הוא בריטי, הוא ביוגרפיה של דמות אמיתית (ולא סתם, אלא וינסטון צ'רצ'יל) ויש בו הופעה ראשית של שחקן שאמורה להעיף את הראש. בקצרה: גארי אולדמן מגלם את וינסטון צ'רצ'יל בתקופת מלחמת העולם השנייה. האם הסרט יהיה טוב? קשה לדעת מהטריילר. האם גארי אולדמן מתקרב בצעדי ענק אל האוסקר ומוסיף עוד הופעה לפנתיאון "ההופעות הנהדרות של גארי אולדמן שבהן הוא נראה שונה לחלוטין כל פעם"? בקלות.
ובניגוד מוחלט לרצינות של הטריילר ההוא על סיפור היסטורי , מגיע הסרט הזה, גם הוא מבוסס על סיפור היסטורי, אבל בוא נראה אם תשימו לב להבדלים הקלים בין הטריילרים.
אם הטריילר איכשהו לא שיכנע אתכם לראות, אפשר להמשיך ולהגיד שהסרט הוא של ארמנדו יאנוצ'י (היוצר של "בסוד העניינים" ו"VEEP") כנראה הסאטיריקן הגדול של זמננו, ושיש משהו מרענן בכל שבסרט החליטו לוותר על החלק המביך שכולם מדברים אנגלית במבטא רוסי גרוע והחליטו שבמקום זה כולם פשוט ידברו אנגלית במבטא הרגיל שלהם, מה שיוצר אפקט משעשע במיוחד עוד לפני הדיאלוגים המצחיקים שיוצאים מפי הדמויות.
הסרט הזה נראה יפהפה. כל פריים שלו הוא ציור שמן נפרד, שמרכיבים אנימציה בתנועה חלקה ויפה. מדהים לראות משהו חדש לחלוטין נעשה בתחום האנימציה. בנוסף, הסרט הזה נראה משעמם וכמו כל ביוגרפיה קולנועית אחרת שראיתי עד כה. אבל הוא יהיה מאוד יפה בזמן שהוא יהיה בנאלי לחלוטין, והוא מועמד כמעט ודאי לפרס סרט האנימציה הטוב ביותר השנה.
סיפורי מאירוביץ (חדשים ונבחרים)
הנה משהו שלא ראינו הרבה זמן: אדם סנדלר בסרט טוב.
מאז שאדם סנדלר חתם עסקה עם נטפליקס הוא די נעלם מהתודעה הקולנועית. הסרטים שלו לכאורה מצליחים מאוד בנטפליקס, אבל אף אחד אפילו לא טורח לדבר עליהם: אדם סנדלר עשה טובה לכולנו ופשוט נעלם. ועכשיו כשהוא חוזר, זה אמנם בסרט של נטפליקס אבל לא ב"סרט של אדם סנדלר" אלא ב"סרט של נח באומבאך", ויש הבדל. כמו תמיד, נטפליקס מקווים שהסרט יצליח להגיע לאוסקרים וכנראה כמו תמיד הם הולכים להתאכזב למרות הבאזז מפסטיבל קאן לגבי אדם סנדלר כמועמד לאוסקר. כן, האדם סנדלר הזה.
מהומה בתא 99/ Brawl In Cell Block 99
לא משנה כמה פעמים וינס ווהן משחק בסרטים וסדרות בתפקידים דרמטיים, עדיין נדבקת בו תדמית ה"לדפוק חתונה" שלו. אבל אולי הסרט הזה ישנה את זה – הסרט, מפי הבמאי של "בון טומהוק" הנהדר והמדמם שאם לא ראיתם ואין לכם קיבה רגישה כדאי לכם לצפות בו נראה שממשיך את קו האלימות הקשה של סרטו הקודם והמומלץ של הבמאי.
ואם וינס ווהן מרביץ לדברים זה לא כוס התה שלכם, אתם תמיד יכולים לצפות גם בחואקין פיניקס מרביץ לדברים בסרטה החדש של לין רמזי "You Were Never Really Here" (שגם זכה בפרס התסריט והשחקן בפסטיבל קאן השנה).
עוד טריילר מסקרן הוא הסרט החדש של ארון סורקין. אני לא מתכוון "הסרט החדש של במאי כלשהו עם תסריט של ארון סורקיןן" – אני מתכוון לסרט החדש והראשון בבימויו של ארון סורקין, עם ג'סיקה צ'סטיין בתפקיד ראשי ואידריס אלבה ומייקל סרה בתפקידי משנה. על הנייר – מתכון לסרט של דיאלוגים שנונים ,דרמה מרתקת ומפתיעה בעל אמירה נוקבת ושורות מחץ שנורות בכל דקה. בפועל – משהו שנראה כמו גרסה פחות מלהיבה של "מיס סלואן", וטריילר שנראה שמגלה את כל הסרט. מצד שני, עם צוות שחקנים ותסריטאי שכזה – גם סרט שהוא "גרסה פחות טובה של "מיס סלואן" זה משהו שאלך לראות אותו.
להב האל-מת/ Blade of the Immortal
ו-הו, ואוו, יש עוד הרבה ואני לא אספיק לדבר על כולם. יש את הסרט החדש של ג'ורג' קלוני, ושל ריצ'רד לינקלייטר, ואלכסנדר פיין ו"האיש שהפיל את הבית הלבן" ו"מרשל" וכנראה נפגוש לפחות חלק מהסרטים האלה בעונת האוסקרים אבל בוא נסיים במשהו קצת שונה – בסרט ה100 של טאקאשי מייקה.
מייקה, גאון מטורף שבין להיטיו הגדולים אפשר למצוא את סרט האימה "אודישן" ואת הרימייק לסרט הסמוראים "13 מתנקשים" ובין לבין גם דברים קצת אחרים כמו "אפוקליפסת היאקוזה" בו ניתן לצפות באיש בחליפת צפרדע נלחם קונג פו או ערפד מבשל חביתה על היד שלו. מייקה הצליח, בין 91 ל2017, להספיק לביים 101 סרטים (מאז הסרט הנידון כאן, הוא הספיק להוציא אפילו עוד סרט) . טוב, "סרטים" זאת הגדרה קצת רופפת שכוללת גם פרקי טלוויזיה, הצגות מצולמות ודוקומנטריים קצרים אבל זה יח"צ יפה אז למה להרוס. הסרט החדש שלו מבוסס על מנגה מוצלחת למדי ומספר על סמוראי שלא יכול למות עד שיהרוג כאלף נבלים ופושעים והנערה שאיתה הוא יוצא למסע נקמה בפושעים שהרגו את משפחתה. הטריילר מציג אקשן מטורף ומדמם וגם כמה בדיחות טובות, והוא נראה נהדר חוץ מהקטע המוזר שבמקום כתוביות נורמליות למטה במסך יש כתוביות ענקיות שצצות במקומות אקראיים ברחבי המסך, אבל זה לא הפריע לטריילר להיות בדיוק הסוג הנכון של טירוף שאני רוצה מיפן.
את הטריילר למותו של סטלין אשכרה שלחתי להורים שלי לשאול מה דעתם.
בהחלט עניין אותי מה דעתם, בתור ילידי ברית המועצות, על סרט קומי שבעצם עוסק באנשים שהם גדלו עם סיפורי זוועה על המעללים שלהם (אולי לא בפומבי, אבל תאמינו לי שכולם סמכו שסטלין ובריה כבר מתו עד שנות ה-60). שלא במפתיע, למרות שהם הבינו את הקטע, הם אמרו שבנאדם שלא מבין בהיסטוריה של ברית המועצות עוד יחשוב שככה באמת היו הדברים במציאות, ויחשבו שהחבר'ה האלה, המפלצתיים ברובם, דווקא היו בסדר. זה בעייתי במיוחד עם לברנטי בריה (מגולם ע"י סיימון ראסל ביל פה) שהיה רוצח סאדיסט וכנראה גם אנס ופה מוצג כחביב זקן כזה.
לי אין בעיה עם זה אבל אל תקחו לסרט הזה את הסבתא הרוסיה שלכם.
אני יוצא מנקודת הנחה שכל מי שלומד היסטוריה מקומדיות שלוקחות הכול עד לקצה הגיחוך – הוא מטומטם ודעתו חסרת משמעות. אדם כזה תהיה לו תמונה מעוותת במיוחד של ההיסטוריה בלי קשר למה שתאכיל אותו. למעשה, סביר להניח שהוא לא מבין כלום על כלום. כך שיוצא שאם האמנות צריכה להיתפר למידות החמורים דנן, הרי שיש לאסור על כל ביטוי אמנותי מלבד תשדירי תעמולה שקיבלו את אישור הצנזורה, ובהם הרעיונות הנכונים מוסברים לאט… לאט… במילים שכל אנאלפבית יבין, משפטים שאורכם לא עולה על ארבע מילים, אפקטים קוליים רועשים והרבה צבעים בוהקים.
ובריה לא יוצא חביב בכלל מהטריילר הזה.
"תרצח את ההוא עם ההיא אבל קודם אותה שיראה…"
למרות שטכנית מדובר בהוצאות להורג. אלימות ממסדית.
כמה טריילרים פחות אוסקריים:
נתחיל מקצת אימה. הראשון הוא "Friend Request". זה התקציר הרשמי של הסרט: "לתלמידת הקולג' הפופולרית לורה יש הרבה חברים, גם בפייסבוק וגם בחיים האמיתיים (אהבתי שהפייסבוק מוזכר ראשון). היא מקבלת את הצעת החברות הוירטואלית של מרינה, תלמידה מנודה חברתית, אבל מרינה חוצה את הגבול ולורה מבטלת את החברות איתה. לתדהמת כולם, מרינה מתאבדת בטקס שנועד לענות את לורה, שמוצג בוידאו שמפורסם בפרופיל של לורה. למרות שלורה היא לא זאת שפרסמה את הוידאו את כל התוכן הקריפי שמופיע בפרופיל שלה, כמות חברי הפייסבוק שלה מתחילה לרדת כתוצאה מכך (אוי לא!). כשחבריה מתחילים למות בדרכים מסתוריות ואכזריות, לורה צריכה לגלות איך להסיר את הקללה הקטלנית לפני שיהיה מאוחר מדי."
נשמע כמו סרט ממש מעפן שכנראה יהיה ממש משעשע לצפות בו שיכורים עם כמה חברים. ויש לו פוסטר עם הטאגליין הכי מגוחך ומשעשע שראיתי השנה. לפי ימד"ב הוא יצא בעולם כבר שנה שעברה אז אני לא מבין מה הם עושים פה, אבל שיהיה.
https://www.youtube.com/watch?v=8TJokf8hN_I
מכירים את זה שבסרטי אימה כולם חושבים שהרוצח מת אבל אף אחד לא מוודא את זה ואז הוא מופיע פתאום קצת אחר כך? זה אותו דבר עם פרנצ'ייזים של אימה. חשבתם שסדרת סרטי "המסור" נגמרה, מתה? נופ. שבע שנים אחרי "הפרק הסופי" בפרנצ'ייז יוצא סרט חדש – "Jigsaw". עוד מלכודות ועוד פורנו עינויים.
https://www.youtube.com/watch?v=vPP6aIw1vgY
אבל מה זה כבר "המסור", הסדרה נגמרה ב 2010, יחסית זה לא כזה מזמן. יש מפלצת אחרת שחוזרת אחרי פגרה הרבה יותר ארוכה – "ג'יפרס קריפרס". היו שני סרטים של זה בתחילת העשור הקודם (שזכור לי שחיבבתי). אחר-כך זה היה קצת כמו "עיר החטאים 2" – מדי פעם עלו דיבורים על המשך ומשהו שנמצא בפיתוח אבל שום דבר לא קרה באמת עד שבסוף כולם די שכחו מזה. אבל לפי הסרטים, הקריפר מתעורר כל 23 שנים אז הגיוני שהוא יחזור עכשיו (קצת באיחור, אבל ניחא). מה שכן, זה נראה כמו סיקוול ישר למדיה ביתית ונראה שהאולפנים יודעים את זה כי הוא יוקרן בבתי קולנוע רק ללילה אחד.
https://www.youtube.com/watch?v=9c3y-xrLt-Q
עוד סרט מ 2010 שכנראה שכחתם – "סקייליין", ספינות חייזרים עם אורות כחולים שחוטפות אנשים. הוא נקטל בערך בכל מקום אפשרי אבל אני ממש חיבבתי אותו. לא מדהים או משהו, אבל בהחלט מבדר. עכשיו יוצא המשך עם פרנק גרילו (קרוסבונס מהיקום של מארוול) בתפקיד הראשי וגם איקו אוואיס ("הפשיטה") שם.
https://www.youtube.com/watch?v=M2w1HMGaqFM
ולסיום, לא טריילר אלא קטע קצר של מרדף אופנועים עם חרבות שגרם לי לחשוב "אני ממש רוצה לראות את זה". מתוך הסרט "The Villainess" של הבמאי הדרום-קוריאני ביונג-גיל ג'ונג.
https://www.youtube.com/watch?v=jUIXUrcduWg
כמה דברים.
א. נכון הבדיחה שאומרת ששחקנים בריטים תמיד ממוחזרים? אז עכשיו זה באמת רשמי: סטיבן דיליין אשכרה שיחק מול שני שחקנים שגילמו את צ'רצ'יל. הקודם היה ג'ון לית'גאו המצוין ב-The Crown ולמעשה הוא היה כה נהדר שאני חושש מהעובדה שאולדמן לא יתעלה עליו, בדיוק כמו שטובי ג'ונס היה היצ'קוק טוב יותר בטלוויזיה מאנתוני הופקינס בקולנוע.
ב. מותו של סטאלין מזכיר לי את העיבוד הנהדר ל-A Young Doctor's Notebook, שגם שם נתנו לדניאל רדקליף וג'ון האם לשמור על המבטא הבריטי. יש מצב שזה הסוד לעיבודים רוסים.
ג. לאהוב את וינסנט עושה לי motion sickness.
ד. Blade of the Immortal. הולי שיט.
אוף טופיק- השוק הסיני
עניין אותי כמה כסף הכניס בסוף וונדר וומן, אז נכנסתי לטבלת ההכנסות בעולם בבוקס אופס מוג'ו. להפתעתי, גילתי שהסרט החמישי הכי מצליח בעולם השנה הוא סרט בשם Wolf Warrior 2.
http://www.imdb.com/title/tt7131870/
התפלאתי מאוד שלא שמעתי כלום על הסרט הכל כך מצליח הזה, עד שנכנסתי לפירוט ההכנסות שלו בעולם ומתברר שמתוך 852 מיליון דולר שהסרט הכניס, 848 מיליון הן הכנסות מסין.
ידעתי שהשוק הסיני מתפתח ומאוד קורץ להוליווד, אבל העובדה שסרטים מרוויחים שם יותר ממה שסרטי ענק כמו וונדר וומן, שודדי הקאריבים וספיידרמן מרוויחים בכל העלם, היא לא פחות ממדהימה.
לא מסוגלת לצפות בטריילר עם אדם סנדלר והשני שהוא לא אדם סנדלר אבל אותו הדבר
(ל"ת)
זה נראה שווינס ווהן הגיע לשלב הבונוס של סטריט פייטר.
(ל"ת)
בלאהוב את וינסנט
נראה שהויזואליה הולכת להמאס אחרי חצי שעה לכל היותר וכבר נשכח כמה זה מיוחד, כשנראה סצינה אחרי סצינה שכולם מיוחדות אבל באותו סגנון.
אבל זה מאוד מרשים.
וזה לא אמור להיות בכלל "אוהב, וינסנט."?
(ל"ת)
אם היה פסיק בשם הסרט אז אולי. אבל אין אז כנראה שלא.
(ל"ת)
שם הסרט הוא קיצור של "Your Loving Vincent",
אז "אוהב, וינסנט" הוא התרגום הנכון.
אבל אני חושב שהוא לא שם את "Your" בכוונה כדי ליצור משמעות כפולה
כלומר, באנגלית זה קל כי שתי המשמעויות נשמרות. בעברית צריך לשמור אחת.
טריילרים
מישהו יודע באיזה תקופה הסרט אמור להתמקד בביוגרפיה של צ'רצ'יל?
לראות שעתיים של ציורי ון גוך זזים נשמע די מעצבן.
נקודה כללית על טריילרים – אני מרגיש שהם קצת עברו את הגבול מ"קצב טוב, בא לי לראות את זה" ל-"לא קלטתי כלום ואני עוד שנייה חוטף התקף אפילפסיה". ברצינות, הייתי צריך לראות פעם שנייה את הטריילר של "המשחק של מולי" כדי להבין מה ראיתי.
טריילר חדש וארוך ל-"לקום מוקדם בבוקר", הסרט הראשון כבמאי של ניק פארק ("וואלס וגרומיט", "מרד התרנגולים") מזה עשר שנים
והוא נראה… מלא בבדיחות קרש? קצת מכוער אפילו? יוצא בבית-הקברות של פברואר? אוי.
https://www.youtube.com/watch?v=D2yv0kX8csQ
את הטריילר הקודם דווקא מאוד אהבתי.
השלמות אנימציה מ-2015 (א): Monkey King: Hero is Back
הקדמה קצרה, למי שלא מכיר: "המסע למערב" הוא אחת מיצירות המופת של הספרות הסינית הקלאסית, וככל הנראה האהובה שבהן. מדובר בעיבוד מיתולוגי לסיפור היסטורי אמיתי אודות נזיר בודהיסטי שיצא מסין להודו כדי להעמיק את הידע שלו ולהרבות חוכמה במולדתו, ועל דרכו לשם ובחזרה. בגרסה הספרותית, מצטרפת לנזיר פמליה של חיות קסומות ובראשן סון ווקונג, קוף חצוף בעל כוחות-קסם ואופי מרדני.
כל במאי אנימציה סיני שמנסה לעבד למסך את "המסע למערב" יתקל בשתי בעיות:
א) לקלאסיקה הזו עשו כל-כך הרבה עיבודים באנימציה לבדה – רובם דווקא מיפן – שנתנו לה, כך נדמה, כל פרשנות שניתן להעלות על הדעת, ואין כבר מה לחדש.
ב) העיבוד הטוב ביותר ליצירה הזו הוא אכן סרט אנימציה סיני – "מרד בשמיים" של האחים ואן משנת 1963. והסרט הזה הוא לא רק העיבוד הטוב ביותר לאותה יצירה, הוא גם אחת מיצירות המופת הגדולות של האנימציה הסינית *והעולמית* בכל הזמנים. אי אפשר לעבד למסך את "המסע למערב" בלי להזמין השוואות לא-מחמיאות לסרט של האחים ואן.
אז בכל הנוגע לסעיף ב', "מלך הקופים: שובו של הגיבור" (שנדמה לי שמוקרן בסינמטקים אצלנו פה ושם ברצועות הקרנה לצעירים) אכן נכשל. בכל הנוגע לסעיף א' הוא דווקא מצליח לתת פרשנות חדשה לסיפור של "המסע למערב", רק שזו פרשנות קצת… מוזרה.
הסיפור המעניין של הסרט מגיע דווקא מאחורי הקלעים: בעידן שבו תעשיית הקולנוע והטלוויזיה הסינית שופכת המון כסף על הפקות גרנדיוזיות כדי להתחרות עם תעשיית האנימה של יפן, הבמאי טיאן פנג עשה את "מלך הקופים" בתקציב צנוע שהוא הצליח לגייס ממשקיעים, וכשהמשקיעים ברחו לו אחרי שהוא סירב לעשות שינויים יצירתיים כאלה ואחרים, הוא הלך לאינטרנט וגייס את הסכום שנדרש להשלמת הסרט במימון המונים. הצליח לו בגדול, והסרט הפך לאחד הלהיטים הגדולים בקולנוע הסיני לשנת 2015. פנג גם לא מנסה בסרט להתחרות עם תעשיית האנימה – האנימציה הממוחשבת שבה הוא הנפיש את הסרט מאותתת שהוא רוצה להתחרות בליגה האמריקאית דווקא.
מבחינה חזותית זה הולך לו לא-רע. אני מנחש שסרטי דרימוורקס היו נקודת ההתייחסות העיקרית שלו, משהו בצורה שבה הוא מביים הבעות פנים של דמויות ואקשן (ובסרט יש הרבה מאוד משני הדברים האלה), לצד העיצוב של הנוף מזכיר את ההפקות של קצנברג. יש גבול למה שאפשר לעשות עם התקציב המצומצם שפנג עבד אתו, ופה ושם העיצובים של הדמויות מרגישים מחופפים, אבל הוא מפצה על זה בהרבה מאוד תנופה שהסרט שומר עליה לאורך רוב תשעים הדקות שלו.
למרבה הצער, פנג בחר להצמד להוליווד גם מבחינה עלילתית, מה שמתחיל עם ההחלטה להפוך את הסיפור של "המסע למערב" לסיפור על ילד-נזיר שמעריץ את סון-ווקונג, ואז הגיבור שלו מכזיב אותו, ואז קורה מה שכבר ראינו במיליון סרטי אנימציה אמריקאיים ויצא מכל חור אפשרי בתוספת הומור דלוח במיוחד. זה נשמע יותר רע ממה שזה באמת: שוב, לאורך רוב הזמן הסרט מצליח לעורר עניין מבחינה עלילתית. אבל זה עדיין קצת עגום כשבמאי סיני מעבד למסך את אחד האפוסים הלאומיים של המדינה שלו, ואז אפשר לטפוח לו על השכם ולומר לו "איש, עשית פה אחלה חיקוי של 'קונג-פו פנדה'".
ובכל זאת, בסיכום הכללי, חוויית צפיה מהנה מאוד.
השלמות אנימציה מ-2015 (ב): Long Way North
הסרט הזה הוקרן בפסטיבל חיפה בשנה שעברה (נדמה לי), ומשום-מה לא עשה אחר-כך סיבוב בסינמטקים או בפסטיבלים היעודיים אצלנו (סרטי ילדים, קומיקס ואנימציה) וחבל. זה בהחלט אחד מסרטי האנימציה הטובים של השנים האחרונות, וחבל לפספס אותו.
העלילה: סשה היא בת למשפחת אצולה רוסית בשלהי המאה ה-19, שמעריצה את סבא שלה – ימאי מפורסם, שיצא למסע אל הקוטב הצפוני ממנו הוא לא שב. המשפחה של סשה היתה שמחה מאוד לראות אותה זונחת את האובססיה הגדולה לסבא שלה ומתמסרת לנסיך צעיר ושחצן ממשפחת הצאר, אבל סשה לא מוכנה לוותר ויוצאת למסע מסוכן משל עצמה כדי להוכיח שהסבא לא הקריב את חייו לשווא.
מעל הכל, "ארוכה הדרך צפונה" הוא סרט מאוד קוסמופוליטי: במאי צרפתי, רמי שיי, עשה פה סרט בהפקה דנית שמתרחש ברוסיה. מעבר לזה, בסרט מרגישים מגוון של השפעות סגנוניות, החל מהסרטים של Cartoon Saloon, האולפן של טום מור (שיי עבד בעבר עם מור על "סוד הספר מקלס") דרך הסרטים של מיאזאקי והגיבורות הנחושו שלהם, ועד ל-"מלכת השלג" – סרט האנימציה הסובייטי של לב אטמנוב מ-1958 (שמאוד השפיע, בתורו, על מיאזאקי ותעשיית האנימה בכלל).
הסרט משלב באופן יפהפה בין עיצוב דל-בפרטים במכוון של דמויות (שוב, מזכיר מאוד את טום מור) ושימוש מוגבל בצבעים לרקעים מפורטים במיוחד בכל הנוגע לפרטים היסטוריים שונים. אגב היסטוריה – מישהו בהפקה עשה מחקר רציני מאוד לא רק על התקופה אלא גם על עצם החוויה של לנווט עם ספינה במים הקפואים והבוגדניים של צפון כדור-הארץ, והחלק הזה בסרט הוא מטלטל במיוחד (תרתי משמע).
אבל מלבד סיפור ההרפתקאות הסוחף, "ארוכה הדרך צפונה" הוא גם סיפור התבגרות מחמם-לב, על גיבורה שהופכת מאצילה מפונקת שחולמת על הרפתקאות לאשה נחושה שההתמדה מחשלת אותה. כאן הרגשתי את ההשפעה הגדולה של מיאזאקי ואטמנוב… אבל בהשוואה אליהם, הסרט של שיי יוצא קצת נפסד. מיאזאקי ואטמנוב מציגים בסרטים שלהם גיבורות חזקות (או גיבורות שהופכות לכאלה) דרך האינטראקציה שלהן עם דמויות נשיות חזקות אחרות; ב-"ארוכה הדרך צפונה" זה (כמעט) לא קיים. העובדה הזו, ביחד עם איזה קיצור-דרך שגובל ברמאות לקראת סופו של הסרט קצת פגמו בחוויית הצפיה שלי – ועדיין, סרט נהדר. מומלץ בחום.
ארי פולמן ודוד פולונסקי ממשיכים לעבוד על סרט האנימציה על אנה פרנק
ועוד לפני שהוא יוצא, מוציאים עליה רומן גרפי:
https://www.haaretz.co.il/gallery/literature/1.4426971
המועמד שלי לסקר "הסרטים הכי טובים שלא הוקרנו בקולנוע השנה" (אם כי אשמח להתבדות בהמשך...)
The Limehouse Golem
מאז "אבק כוכבים" לפני קצת יותר מעשור, האהבה הקולנועית הגדולה שלי היא התסריטאית ג'יין גולדמן. גולדמן היא לא רק אמנית של קצב ודיאלוגים משובחים שאחראית לכמה משוברי-הקופות המסחררים ביותר מאז, היא גם בולטת בנוף העיבודים המאוסים של קומיקס ורבי מכר בהוליווד: היא אשכרה *מעבדת* אותם, נותנת להם טאץ' אישי משלה, שכמעט תמיד מעורב בו איזה קמצוץ רעיל של רוע – לא מושהו מורגש מדי שיוציא את הצופים מבואסים ממה שאמור להיות סרט מבדר נטו, אבל כן משהו שיגרום להם איזה חוסר-נוחות קל, משהו מציק וטורדני.
כאמור, גולדמן עבדה עד עכשיו רק על עיבודים, בעיקר לקומיקס אבל גם לספרים ידועים, ותמיד קיוויתי שמתישהו יוכרז על סרט שמבוסס על תסריט מקורי שלה. The Limehouse Golem הוא לא הסרט הזה, אבל הוא מאוד קרוב. כן, הוא מבוסס על ספר בלשי משנות ה-90 שזכה לשבחי הביקורת, אבל הספר הזה, מסתבר, הוא משהו שגולדמן חלמה לעבד למסך הרבה לפני שהיא הפכה לתסריטאית מקצועית. עכשיו היא קיבלה את ההזדמנות, עם הבמאי חואן קרלוס מדינה, והסרט לא סתם מוצלח – הוא תמצית מזוקקת של גולדמן במיטבה.
העלילה: בשלהי המאה ה-19, לונדון מזועזעת כאשר רוצח סדרתי שזוכה לכינוי "הגולם" (כן, על שם המפלצת היהודית הידועה) מבצע מעשי זוועה בשכונת Limehouse מוכת העוני והפשע. לאחר כמה ניסיונות לא-מוצלחים לפענח את הפרשה, הסקוטלנד יארד מפיל את התיק על ג'ון קילדייר (ביל ניי) – בלש קשיש שמעולם לא זכה להערכה ולקידום המגיעים לו בשל שמועות על היותו הומוסקסואל. קילדייר ממהר לזהות ארבעה חשודים פוטנציאליים, והוא משוכנע שהפתרון לתעלומה מצוי בידי ליזי קרי (אוליביה קוק) – לשעבר שחקנית פופולרית בקרברט של Limehouse ובהווה אלמנתו של איש החברה הגבוהה ומחזאי כושל. הבעיה: קרי מואשמת ברצח בעלה ולא נלהבת לשתף פעולה עם קילדייר בזמן שנותר עד מה שמסתמן בתור ההוצאה להורג הדי-ודאית שלה.
The Limehouse Golem הוא התסריט השאפתני ביותר שגולדמן כתבה עד כה: הוא מלהטט בין עבר להווה ובין במה למציאות, ודוחס כמויות בלתי-נתפסות של מידע שהוא מציג לצופים בחקירה שבמרכז העלילה שלו. אבל, בניגוד לנטייה של יותר מדי אנשים בתעשיית שוברי הקופות בימינו להסביר את עצמם למוות (כן האחים נולאן, אני מסתכל עליכם), גולדמן מצליחה לעשות את זה בלי טיפת טרחנות. חלק גדול מאוד מזה נובע מהאופן המרשים שבו היא מעצבת את הגיבור והגיבורה של הסרט: כששומעים את קילדייר מנסה לפענח את הפרשה שהוא הופקד עליה, מרגישים לא רק את גלגלי-המוח שלו פועלים אלא גם את היאוש והדחיפות שהוא מצוי בהם. וכששומעים את קרי – לא, חכו רגע.
אוליביה קוק, שמגלמת את קרי, היא התגלית הגדולה של הסרט הזה. בקרוב מאוד נראה אותה גם ב-"שחקן מספר 1" של ספילברג, ואם יש צדק בעולם היא תצא משם כוכבת ענקית כי כל-כך מגיע לה. ב-The Limehouse Golem היא מגלמת דמות שהיא חידה – האם היא האישה האומללה שלכודה בנישואים רעילים בחברה הויקטוריאנית השמרנית, או השחקנית החצופה ומלאת הבטחון שמתייצבת על הבמה? לעיתים היא נראית כמו סך של הדמויות הנשיות הבלתי-נשכחות מהסרטים האחרים שגולדמן כתבה – יש בה משהו מהיט-גירל, ממיסטיק, מסוכנת המוסד ב-"החוב", מהמכשפה ב-"אבק כוכבים" ומגאזל ב-"קינגסמן". כל הדמויות האלה, נדמה לי, הן איזשהו אלטר-אגו לגולדמן עצמה, וקוק מביאה אותו למסך בתצוגת משחק עוצרת-נשימה.
הסרט גם מבוים, מצולם ומעוצב היטב בשחזור תקופתי מרשים, אם כי דווקא השחזור הזה חושף איזו נקודת-תורפה – במהלך החקירה הבלשית בסרט, הצופים פוגשים מספר דמויות היסטוריות ידועות, והסרט מרפרף עליהן בלי להכנס יותר מדי לעומק הדברים. אני מניח שמדובר בקרבן על מזבח הנחישות של גולדמן לשמור על הקצב הרצחני של האירועים, וגם חלק מהשחקנים המעורבים לא ממש עוזר (הנרי גודמן, במיוחד, מגלם את קארל מרקס בתור קריקטורה גסה ולא משכנעת). אבל חוץ מזה? The Limehouse Golem הוא גולדמן במיטבה. מסוג הסרטים שמריץ אותי לכתוב עליהם. אחד מסרטי השנה שלי.
מה נסגר עם נטפליקס?
זה טיפה אוף, אבל רק טיפה. כל מה שרציתי זה לראות סרט, אבל איך אני מוצאת שם סרטים?
אולי אני אתחיל מכמה ימים אחורה- יצאה העונה החדשה של נרקוס והחלטתי שהגיע הזמן להפסיק להיות פרזיטית ולהתחיל מנוי לנטפליקס. החודש הראשון חינם, זו אופציה טובה לי כמשתמשת אבל גרועה לנטפליקס כספקי תוכן. מה שלמדתי בימים האחרונים, זה שאין סיבה לשמור את המנוי בתשלום ברגע שאני מסיימת את הבינג' הרגעי שלי. זה ממש לא הכסף, אני משלמת יותר כסף כתרומה חודשית לכמה מטרות שחשובות לי, חסכתי לאחרונה 50 ש"ח בדמי מנוי חודשיים לאינטרנט- יש לי 30 ש"ח להוציא על מנוי טלויזיה חודשי. אבל אני לא בטוחה שיש סיבה.
אני לא מבינה את זה, כל שני וחמישי מסופר על עוד סרט עברי שנרכש להפצה בנטפליקס (בכל פלטפורמה חוץ מזו של נטפליקס ישראל. למה?!)
אז חשבתי לי שסבבה, אחפש סרטים זרים אחרים. אולי אפילו אמצא כמה סרטים ערביים שרציתי לראות עם תרגום לעברית. אבל בכלל לא מצאתי סרטים בערבית.
אוקיי, אז אנסה לדפדף. נכנסתי לקטגוריית מד"ב ונשטפתי בהצעות שעוסקות בגיבורי על, פחות הקטע שלי.
הייתי ילדה טובה, סימנתי סדרות שאהבתי. אבל כל כך אין היצע, שב"דברים שדומים לנרקוס" מציעים לי לצפות ב13 סיבות. איך זה קשור?
שאלותי למיטיבי לכת- אם אני לא יודעת במה לצפות אבל יודעת מה הכיוון הכללי, איך אני מוצאת? איך אני יוצאת מהלופ של אותן 30 הצעות?
מה הסיכוי שיום אחד סרטים זרים (כולל כאלו בעברית) יוצעו לנו, משתמשי נטפליקס הישראלים?
יש דרך לדפדף ברשימה אלפביתית ארוכה של סרטים, או שזה כל מה שאני רואה כי זה כל מה שהם מציעים?
כמה זמן שמרתם את המנוי לנטפליקס, עד כמה אתם מרגישים שניצלתם אותו בחכמה? איך מאתרים פנינים? (קלות לעיכול, אין לי כח לצפות בתפוז המכני). שווה לנסות לעקוף את המערכת ולהפוך את המנוי למדינה אחרת? (תשאר לי האופציה לכתוביות בעברית?)
את לא יוצאת מהלופ.
לפחות בנטפליקס ישראל. גם כשאני מחפש הצעות שם אני יוצא עם ידיים ריקות.
אני דווקא מבסוט מנטפליקס – כל חודש יש לפחות עונה אחת של סדרה שאני עוקב אחריה (עונה 3 של נרקוס אגב מדהימה). וזה מאד נוח לדעת שאפשר להוריד בקלות תכנים לטיסה נגיד, או לראות בטאבלט/טלפון בעבודה או בכללי לפתוח את החשבון שלך בכל מקום וישר לגשת לתכנים שלך.
אבל כל זה עובד רק כשאת יודעת מה את רוצה ומה את אוהבת. ובלי קשר, נטפליקס ישראל זה לא כל כך בשביל סרטים כרגע כי המבחר באמת מצומצם ולא ממש איכותי. את הנטפליקס הישראלי כדאי לעשות בשביל סדרות המקור שלהם בעיקר.
בנטפליקס בארץ האטרקציה היא בעיקר סדרות
אם את מחפשת שם מציאות בקטגוריית הסרטים, נראה לי שתצאי מתוסכלת.
באופן אישי במחיר שעולה לי הנטפליקס אני מרגישה שאני מקבלת תמורה בהחלט שווה, אבל 98% ממנה הוא בסדרות, חלקן סדרות מקור של נטפליקס וחלקן לא.
הלופ של הסרטים הוא פשוט בגלל שבאמת המבחר מאוד מצומצם. זה לא שיש שם איזה אוצר נסתר שאת לא מצליחה להגיע אליו. מה שאת רואה זה בערך מה שיש.
אבל במקומך הייתי נותנת צ׳אנס לכמה סדרות (ולסרט אוקג׳ה, אם עוד לא ראית אותו) לפני שאת מחליטה לבטל את המנוי.
בהחלט אוקג׳ה.
וגם to the bone סרט מעולה.
התגובות של שניכם מאוד מקוממות
משום שאני פתאום מבינה שבפועל, כל מה שנטפליקס עושים בישראל, זה לגרוף עוד כמה שקלים מהאנשים שאחרת היו צופים בסדרות שלהם דרך סטרימינג לא חוקי.
שירות נטפליקס הוא מאוד מגניב, והסדרות היו מן דובדבן או חותמת כשרות שהם ערוץ "טלויזיה" לכל דבר, ומתחרים בגדולים מהכבלים. אבל כאן הם לא נותנים שום דבר מהאופציות הרבות שהם פותחים בארה"ב, אז למה הם טובים? כדי להתמכר לסדרות שלא הכרתי עדיין? נראה לי מיותר, כלומר נשמע לי חלומי, אבל אין לי זמן לזה.
זה לא אשמתם
המון מהסדרות/סרטים שהם לא מסטרימים, נרכשו להפצה בארץ ע"י גורמי ההפצה הישראלים – לכן אם הם היו מציעים את התכנים האלו לקהל ישראלי עבור תשלום הם היו מפרים חוקי זכויות יוצרים.
הבעיה הזאת לא קיימת רק בארץ, יש המון מדינות שאין בהן תכנים שיש בארה"ב בגלל חוקים כאלו. בארה"ב נטפליקס חותמים הסכמי הפצה משותפת עם חברות ההפצה האמריקאיות, חברות ההפצה בארץ לא מוכנות לעשות דברים כאלה – כי כידוע הרבה יותר משתלם כלכלית להקרין סרטים אחת למיליון שנה בערוצי הסרטים/להציע אותם בVOD של יס והוט וסלקום או למכור DVD.
זאת גם הסיבה שבנטפליקס של כמעט כל המדינות בעולם יש מגוון מאד רחב של סרטים ישראלים ובנטפליקס ישראל אין אפילו אחד – כי נטפליקס רכשו את זכויות ההפצה של הסרטים האלו בחו"ל, אבל בארץ חברות ההפצה המקוריות עדיין מחזיקות בהן.
אם את מישהי שרוצה לראות ספציפית את הסדרות שלהם, השירות שהם מציעים הוא בדיוק זה – דרך חוקית לקנות את המוצרים שהם רוצים למכור. יש בזה משהו לא בסדר?
לגבי סרטים בעברית
http://www.mako.co.il/nexter-internet/Article-374b61135eb2251006.htm
לא בטוחה מי מהמשתתפים מכבס שם מילים, אבל נראה שאפילו לא נעשה נסיון להכניס סרטים ישראלים לנטפליקס.
נעזוב רגע את השירות עצמו, אני חושבת שיש יתרון ברור בהנגשה של סרטים ישראלים, יש המון סרטים שרציתי לראות ולא יצא בקולנוע, ואם הם יהיו חלק מחבילת צפיה כלשהי שזמינה לי אני אצפה בהם. אני מניחה שאני לא לבד.
ואם נניח שזה ענייני מפיצים בלתי פתירים
למה גם תכנים לא ישראלים סגורים בפנינו? למה כל שני וחמישי מתפרסמת ידיעה על עוד סרט או סידרה שנרכשו ע"י נטפליקס ושום דבר מזה לא מגיע לכאן? למה בחיפוש אחרי סרטים זרים, מאוד קשה לדלות משהו?
בגלל שאותו סרט/סדרה לא ישראלים
כבר נרכשו להפצה בארץ ע"י גוף הפצה ישראלי שברוב המקרים מחזיק בהסכם בלעדיות שלא מאפשר לאף אחד אחר להפיץ אותו.
קחי למשל את טווין פיקס 2017. הסדרה משודרת בארץ ע"י חברת יס, זאת מכיוון שיס חתמו על הסכם הפצה בארץ עם showtime (המפיצה המקורית). כל גוף אחד שמפיץ את התוכן הזה בארץ עובר על החוק ופותח את עצמו לתביעה מצד יס.
ברור שיש לנו כצרכנים אינטרס לשבירת המונופול הזה, אבל כדי שזה יקרה זה צריך להיות גם האינטרס של חברות ההפצה.
קחי למשל את מה שקרה עם משחקי הכס – בשנותיה הראשונות היא שודרה אך ורק ביס, אבל עם השנים התחילה להיות משודרת גם בהוט (ולדעתי גם בעוד גופים, אני לא בטוח). זאת מכיוון שהוט הבינו שזו סדרה רווחית מאד והם הציעו לHBO סכום כסף שגרם להסכם הנוכחי שיש להם עם יס להיות פחות משתלם. ברגע שבו זה קרה, סעיף הבלעדיות בהסכם חזר לשולחן המסע-ומתן ועסקה חדשה נרקחה.
אני לא חושב שאי פעם ראיתי משהו כזה בהיסטוריית ההפצה בארץ, והיה צריך את סדרת הטלוויזיה הכי רווחית בהיסטוריה כדי לגרום לזה לקרות
סרטים ישראלים עובדים באותה צורה, גם להם יש גוף שמפיץ אותם בארץ וכל גוף אחר שמוכר אותם עובר על החוק. הפצה של סרטים ישראלים בחו"ל מותנית ברכישה של מפיץ מקומי, ובשנים האחרונות המפיץ המקומי הזה היה נטפליקס (למשל, במקרה של "סופת חול"), אבל זכויות ההפצה של הסרט הזה בארץ היו אצל גוף אחר (פורום פילם, סרטי שובל… לא יודע בדיוק), ולכן לנטפליקס אסור להפיץ אותו בארץ.
איפה ראית ידיעה על תוכן לא ישראלי שנרכש על ידי נטפליקס ולא הגיע לארץ?
נטפליקס רוכשים היום את מרבית התכנים שלהם עם זכויות הפצה גלובליות. כשמדובר על תכנים ישראלים, שהופקו מכסף ישראלי של גופי שידור והפצה ישראלים, אז זכויות השידור בארץ מוחרגות (חוץ ממקרים יוצאי דופן כמו "פאודה"). אבל לגבי תכנים בשאר העולם, אין מניעה כזאת.
להפך – יש תכנים שבארה"ב משודרים בכל מיני גופי שידור אחרים ובשאר העולם זמינים בנטפליקס. למשל – סטאר טרק החדש, ריק ומורטי, Designated Survivor, על הכוונת.
לא ראיתי ממש "הכרזות"
אבל יש הרבה תוכן שנכרש על ידי נטפליקס שזמין בספרייה האמריקאית ולא בארץ. סתם דוגמאות שאני זוכר מהתקופה האחרונה:
Allegiant
The Walking Dead – כל העונות
Fargo – עונות 2-3
Orange is the New Black – עונה 3 והלאה
Bones – כל העונות
ובטוח יש עוד… הספריה הישראלית בגודל של 40-45% מהאמריקאית. יש כמה כותרים שזמינים בישראל ולא באמריקה, אבל מדובר בעשרות ולא במשהו שישנה משמעותית את ההשוואה.
למי שרוצה לשחק עם השוואות, אפשר פה:
http://unogs.com/
(למעלה בחיפוש בוחרים מדינה או מדינות)
כל הדוגמאות שהבאת הן לא מהתקופה האחרונה
מאז שנטפליקס עברו למודל גלובלי, הם רוכשים תוכן עם זכויות גלובליות. הזכויות לסדרות שצוינו נרכשו הרבה לפני, ואכן, רק לשוק האמריקאי.
אמנם אני רגיש יותר לנושא בגלל שאני עובד ביס, אבל באמת לא מבין את הטענות נגד החברות הישראליות, כאילו הן גוזלות את זכויות השידור מנטפליקס המסכנים.
כמה נקודות בהקשר זה ובכלל: א. נטפליקס חברת ענק בין לאומית, הרבה הרבה יותר גדולה ועשירה מהוט ומיס גם יחד. ב. יש איסור על בלעדיות לגופי השידור בארץ (חוץ מסטרימינג) כך שאין אפשרות למנוע מגוף כלשהו לרכוש זכויות לאיזשהו תוכן. ג. בכל העולם המצב דומה – ההיצע של נטפליקס מושפע מהזכויות הקיימות אצל הספקים המקומיים. ד. גם בארה"ב כמות התכנים מהספקים החיצוניים נמצאת בירידה, גם בגלל הסכמי תוכן וותיקים שהסתיימו וכעת לחדש אותן יעלה הון, וגם בגלל תפיסה אסטרטגית של נטפליקס להתמקד בתוכן בבעלות מלאה שלהם על חשבון תכנים חיצוניים.
בקשר לסעיף א'
בקשר לזה שהוט היא לא חברת ענק בין לאומית: הוט היא חלק מקבוצת תקשורת בין לאומית בשם Altice, ששווי השוק שלה הוא כ־30 מיליארד דולר, ומנויים לשירותיה השונים מעל 50 מיליון לקוחות. מה שכן- זה לא ככ קרוב לנטפליקס של היום (עם שווי שוק של כ־80 מיליארד דולר וכ־100 מיליון לקוחות). דומה יותר לנטפליקס ב־2015, או לנטפליקס בארה"ב לבד.
ב־2018 הוט הולכת לשנות את השם ל־Altice בארץ כדי לנער את התדמית השלילית שלה ולהתמזג עם המותג הגלובלי.
גם יס לא כזאת קטנה בהתחשב בחברות שמחזיקות בה, בזק וירוקום (אלוביץ').
לא משנה בכלום את מה שכתבתי
הרכש בהוט נעשה עצמאית ולא חלק מאלטיס. למעשה, בגלל הרגולציה להוט אסור להפעיל בעצמה את רוב ערוצי הסדרות והסרטים. כאשר מתנהל משא ומתן על סדרות או על סרטים, לנטפליקס יש כוח גדול פי כמה מכל גוף תקשורת מקומי.
נטפליקס רחוקה מלהיות הקורבן חסר הישע בסיפור הזה, ממש כמו שהוט ויס רחוקים מלהיות התאגידים המרושעים.
הוט הם לא תאגיד מרושע
הם ילד כאפות שבנוי טלאי על טלאי, ומוציא את כל חוסר הארגון שלו על הלקוחות שלו, ולא משנה כמה שינויי שם הם יעשו זה לא יעזור.
לא...
מה שנטפליקס עושים בפועל, זה מייצרים פלטפורמה שמאפשרת לאנשים לשלם על התוכן אותו הם צורכים, ולא לגנוב אותו, מתוך הנחה שסטרימינג לא חוקי הוא, well, לא חוקי…
זה כמו להגיד שמה שהסופר עושה זה מכריח אנשים לשלם על אוכל שהם היו יכולים לגנוב בקלות. טכנית זה נכון, אבל אני יכולה רק לקוות שלטווח הרחוק רוב האנשים יעדיפו לשלם על מה שהם לוקחים ולא לגנוב אותו. (כולל אני, שכל כך התרגלתי לטורנטים שקצת קשה לי לעבור לסטרימינג חוקי. זו הסיבה שאני משלמת סכומי עתק ליס למרות שאני כמעט ולא צופה בטלויזיה, כדי להרגיש שאני לפחות משלמת *משהו*)
הגבתי מהטלפון וזה נעלם, אז שוב וארוך
אפנה אותך להודעה הראשונה שלי בנושא הזה:
אם אני צופה ב-2 סדרות בנטפליקס, אני רק צריכה לשלם 30 ש"ח פעמיים בשנה (שזה אחלה לי), לא צריכה להחזיק מנוי קבוע לשרת בתשלום חודשי.
בניגוד למודל שנותן לי אינסוף בחירה כשהסדרות החביבות עלי לא רלוונטיות, כאן הם מסתמכים בעיקר על אנשים שנהנים משידורים חוזרים, שמחפשים סדרות חדשות להתמכר אליהן כל הזמן (אין לי זמן לזה) או על כך שאנשים שמורגלים בטופסולוגיה מבהילה וקשיי התנתקות, יעדיפו להשאר מנויים מכורח ההרגל.
כאמור, דווקא התחברתי במטרה להשאר, אפילו עודדתי בני משפחה להשתמש במנוי שלי כשאני לא מול המסך, כדי שיתרשמו בעצמם מהאפשרויות וכדי שנשקול מנוי יקר יותר להרבה מכשירים. אבל אני לא מוצאת סיבה לעשות את המנוי הזה, כלומר, אני לא מוצאת בו מענה לצרכים שלי (שהם סרטים) ולכן (הסרטים) העליתי כאן את השאלה.
אני לא חושבת שהשוואה בין סופרמרקט לתוכן אונליין היא נכונה, כי מבחינה תרבותית האופציה של סטרימינג לא חוקי קיימת ושלטת. בדיוק כמו הורדות מוזיקה, לנפנף באצבע בהבעת זעף לא באמת פותר את הבעיה.
למעשה, בארה"ב נטפליקס היתה בין הראשונות לתת מענה מקביל לתוכנות כמו אפל מיוזיק וסאונדקלאוד ואחרים- לאפשר לאנשים לצרוך את כל התכנים שהפכו לזמינים בכל מקרה, אבל באופן חוקי.
למעשה, אני מכירה לא מעט אנשים שמצאו דרכים לעקוף את חומת המיקום כדי לשלם על התכנים שהם צרכו (מאמזון, אייטיונז או נטפליקס והולו). באופן אירוני, הם נחשבים לעבריינים בדיוק כמו מי שצופה בתכנים באופן לא חוקי, משום שהם עוקפים את ההסכמים הארציים שלהם ומשלמים על שירות שהם לא זכאים לשלם עליו.
איכשהו, רוב תוכנות הסטרימינג החוקיות למוזיקה ולסרטים שעשו עליה לישראל, עשו אותה באופן צולע מאוד. ואותי, כמי שבאמת מעוניינת להיות צרכנית שומרת חוק, זה מאכזב ומתסכל. התחושה שלי היא שהספק מצפצף עלי, מניח שבשם הפופולריות של השרת אני אשכח מה הוא מציע במקומות אחרים.
לא חושב שזה עניין של זלזול מצד נטפליקס ודומיהם.
ההגבלה היא נטו זכויות הפצה וההתנהלות של יס והוט. הם גוועים ומשחקים חזק על שליטה בתוכן כדי להישאר רלוונטים.
זה קצת עצוב ומאד מתסכל לדעת שבימי ההפצה הדיגיטלית חוצת הגבולות עדיין יש מגבלות נורא קשוחות על צרכני תוכן חוקיים.
כאמור, נטפליקס זה בעיקר למי שאוהב את הסדרות שלהם וממשיך לתת צ'אנס לסדרות המקור שלהם ומתמכר אליהן. לי יש כשתי עונות חדשות של סדרות שאני אוהב בכל חודש וזאת הסיבה שאני שומר על המנוי. אני גם נמצא יחסית הרבה בנסיעות ונטפליקס מקל על העברת התוכן ממקום למקום.
בלי זה לא הייתי עושה מנוי וזה נשמע שלך אין ממש סיבה להמשיך. אולי בעתיד יהיה שינוי מבחינת הסרטים (משהו שגם לי חסר).
מי מסרב למכור תכנים נוספים לנטפליקס ישראל?
בלינק שהבאתי למעלה, חברת הפצה ציינה שנטפליקס מעולם לא פנתה אליהם והם ישמחו לנהל מו"מ. אולי המו"מ הזה יהיה חזירי ונטפליקס ירדו מזה ממש מהר. אבל ניסו בכלל? לא מצאתי שום עדות לכך.
אני לא מסכימה למהר לכעוס על חברות הכבלים כשאין שום עדות לכך שהן מי שמגבילות את הנגישות לתוכן מורחב בנטפליקס ישראל.
אבל זה לא אשמת הספק
אם זה היה תלוי בנטפליקס הם היו מציעים לך את כל מה שיש להם אבל אם הם היו עושים את זה הם ניו נתבעים ע"י מחזיקי זכויות היוצרים בארץ.
זה לגיטימי להתאכזב מהמבחר, אבל זה לא אשמתם של נטפליקס. וחוץ מזה, אם המודל של לשלם רק 30 ש"ח בחודש ספציפי כדי לראות סדרה ספציפית זה מה שאת רוצה לעשות, האופציה הזאת קיימת לך (זה מה שאני עושה ברגעים אלו עם בוג'אק הורסמן)
את מנויה ליס? אז איך חסרים לך סרטים ישראלים?
(ל"ת)
'כל' מה שהם עושים?
בעיני זה דבר חשוב ביותר שנטפליקס מאפשרת לאנשים לצרוך תוכן באופן חוקי
ובמחיר הוגן, ולכן זה לא 'לגרוף' כמה שקלים – זה לאפשר לאנשים לצרוך את התוכן ברמה גבוהה
ובצורה שתתמרץ אנשים, כאמור, לעבור לצריכה חוקית ולא פיראטית.
יש לזה ערך רב.
בנוסף, מתלוננים על הפערים בין ישראל לארה"ב – אבל אני חייבת לומר שהייתי לאחרונה באנגליה והתחברתי משם לנטפליקס, וישנן בישראל סדרות בולטות שכלל לא נמצאות שם (החץ, הפלאש, ועוד, כמובן שיש שם סדרות שלא נמצאות בישראל) כך שנראה שנטפליקס מנסים לתמרן כמיטב יכולתם ואף הרחיבו את ארסנל הסדרות שלהם באופן מרשים מאז הפתיחה.
כמובן שיהיה נחמד ביותר אם הם ירחיבו גם את ספריית הסרטים, אבל בסך הכל מדובר בשירות שהוא אכן שירות איכותי שיכול לספק שעות רבות של תוכן.
לי יש חשבון מיום השקתם בישראל ולא הפסקתי אותו אפילו לחודש אחד.
נטפליקס
אני לא בטוח עד כמה אנשים מכירים את האופציה שקיימת לחקור את תתי-הקטגוריות המפולחות להפליא של התכנים בנטפליקס באמצעות קודים מספריים (כל מספר מייצג תת-ז'אנר) –
http://ogres-crypt.com/public/NetFlix-Streaming-Genres2.html
https://www.finder.com/netflix/genre-list
זה לא יוסיף תכנים, אבל אולי ימקד קצת (הרבה) יותר את החיפוש.
אני אישית מרוצה מנטפליקס – התחלתי בכלל משימוש בנטפליקס של ארה"ב, לפני שהם הגיעו לישראל, וכעת יש לי מנוי לנטפליקס ישראל.
אני לא מחפש תכנים ישראלים, כך שהיעדרם לא מהווה בעיה בעיני.
עכשיו כשאני חושב על זה, גם סרטים "זרים" לא ראיתי יותר מדי, וחבל.
לגבי היצע הסרטים, כן, לרוב אני רואה לפניי את אותן המלצות שמבוססות על סרטים שצפיתי בהם בעבר. יש לא מעט מקרים בהם המלצות הסרטים שלהם עבורי הן די מדויקות. עוד לא חקרתי לעומק את היצע הסרטים, כי בינתיים יש מספיק מה לראות (לרוב סדרות, סרט פה ושם), אבל מדובר בהיצע משתנה.
בתשובה לשאלה שלך, יש אתרים שבהם אפשר לבדוק באיזו מדינה משודר סרט מסויים, ויש דרכים לשנות את המדינה בה נמצא המנוי שלך. אני זוכר שנתקלתי במקרים בהם סרט מסוים היה זמין במדינה X, אבל לא בארה"ב. האם שווה להתעסק עם זה? תלוי עד כמה המבחר חשוב לך.
מניסיוני, וזה היה לפני זמן מה, ברגע שאת עוברת "למדינה" אחרת, הכתוביות בעברית אינן זמינות.
אפשרות אחרת לשנות את היצע התכנים היא לטוס לחו"ל. הבנתי שההיצע משתנה אוטומטית ע"פ מיקום גיאוגרפי :-)
אגב, לגבי סרטים בערבית – ברשימה של תתי-הז'אנרים יש 11 קטגוריות שהמילה "Arabic" מופיעה בהן. רובן ריקות בנטפליקס ישראל.
הקטגוריה "Arabic-Language" מכילה שלושה סרטים (אכן, היצע לא משהו), שלגבי איכותם אינני יודע יותר מדי, אבל מעולם לא ראיתי אותם בנטפליקס ולא נראה לי שהייתה לי דרך אחרת לגלות את דבר קיומם בספריה של נטפליקס ישראל.
סביר להניח שקיימים עוד לא מעט מקרים כאלו.
תודה
מצאתי את 3 הסרטים, צפיתי בספיד סיסטרס וזו היתה בחירה מעולה. אני חושבת שהתקציר עושה לו עוול, זה פשוט סרט פמיניסטי, שאיכשהו, למרות שהוא מתעד הרבה דברים קשים, הוא משאיר את הצופות במצב ממש שמח ועושה נעים בלב.
ההיצע בנטפליקס אכן משתנה בהתאם
למיקום הגיאוגרפי, וזה מאוד נחמד לגלות שהמבחר גדל פלאים כשנוסעים ללונדון או לברלין (שלא לדבר על ארה״ב כמובן).
אני לא מאשימה את נטפליקס לרגע במבחר המצומצם יחסית שלהם בארץ – זה שהתכניות האלו חסומות בפניהם עקב חוזים שנחתמו עם יס/הוט/סלקום זה מבאס עבור צרכני התוכן אבל לא אשמת הספק.
דרך אגב, למי שמחפש תכנים מאוד ספציפיים ומעדיף לשלם רק עבורם, בעיני האופציה הכי נוחה והגיונית היא אייטונס. ממש לא מסובך לפתוח חשבון אמריקאי עם גיפט קארד (או כרטיס אמריקן אקספרס שמשויך לכתובת אמריקאית, למי שיש), וכל עולמות התוכן בערך פתוחים בפנייך, מינוס הפקות ישראליות שלא משווקות כלפיי העולם הרחב.
זה לא חוקי
אני מכירה את הפתרון הזה מחברים, אבל תאכלס, אייטיונס ושאר שרתי סטרימינג אמריקאים (או זרים אחרים) מחפשים כל הזמן דרכים לזהות ולסגור חשבונות שנרכשו באמצעות גיפט כארדס או חיבורי VPN. התכנים האלו אמורים להיות זמינים לתושבי ארה"ב שאיתה יש לרשת את הסכמי ההפצה, ומבחינה חוקית לשלם עבור התוכן האמריקאי במרמה שווה ערך לסטרימינג לא חוקי אחר.
אגב, אני לא כועסת על כך שחתמו על הסכמי הפצה על תכנים שלהם ולכן חלק מהתכנים המקוריים של נטפליקס לא זמינים בארץ (או זמינים באיחור). אבל זו כן אחריותם, הם היו יכולים לצפות מראש את היום שאחרי ההתרחבות, והיו יכולים לשריין אופציות למשוך את התכנים אליהם חזרה, אולי בתשלום קנס/פיצוי כספי כלשהו.
לא צריך VPN בשביל אייטונס
אם הם היו רוצים לחסום את השירות לצופים ממדינות זרות הם היו יכולים לעשות את זה בקלות, כמו שנטפליקס מאפשרים לך לצפות מכל מדינה רק בתכנים שזמינים עבור אותה מדינה, לא משנה מאיפה הקמת את החשבון שלך.
נראה לי שאפל מעלימים עין בצורה לגמרי מודעת מזה שקל מאוד להקים חשבון אייטונס אמריקאי ממדינות זרות. זה ממש לא מצב שהם פועלים לשנות, כי אם הם היו רוצים לשנות אותו, הוא היה משתנה.
ואני מצטערת, מבחינתי אם אני משלמת לספק תוכן עבור התוכן שאני מקבלת, זה לגמרי לא שקול להורדה מטורנט. באותה מידה אפשר לטעון שמי שמזמין מאתרים אמריקאים לחברת שילוח זהה לאדם שגונב מחנויות. בשני המקרים את המקבלת משהו שלא אמורה להיות לך גישה ישירה עליו, על ידי זה שאת משתמשת בכתובת אמריקאית, ואת עדיין משלמת מחיר מלא על המוצר שאת רוכשת.
על שימוש ב-VPN אני לא מדברת כי אני לא מתעסקת עם זה.
גיפט קארדס
הסטטוס החוקי של Gift Cards לא לגמרי ברור לי (גם לא ניסיתי לבדוק לעומק את הנושא) –
מצד אחד, הרושם הוא שזה לא משהו שנעשה במחשכים ושזה לא משהו שהחברות השונות מנסות לעצור (להבדיל, למשל, מניסיונות לעקוף את המיקום הגיאוגרפי באמצעות שימוש ב- VPN, למשל).
אני מניח שמדובר בסוג של עצימת עין מצד החברות השונות (Netflix, Amazon, Hulu וכו'), שבוודאי מודעות לכך שהכרטיסים האלו משמשים, בין היתר, לשם גישה לשירות מארצות שונות ומשונות.
אני גם יוצא מנקודת הנחה שהחברות מקבלות תשלום עבור הכרטיסים האלו, לפחות בגובה של חשבון רגיל (וברור שהחברות שמוכרות אותם ברשת יגבו גם עמלה).
אני למשל רכשתי (בקלות) כרטיס כזה בעבר, אחרי שנואשתי מכך ש- Spotify לא מוכנים לקחת ממני כסף באופן ישיר רק בגלל שאני גר בישראל.
לכן, גם אני לא רואה שימוש בכרטיסים כאלה כשקול להורדה לא חוקית של תוכן. אני משלם על התוכן שאני מקבל, וההנחה היא שאחוז מסוים, אם לא יותר, מגיע לחברה אשר מספקת את התוכן.
לגבי שימוש ב- VPN, התרשמתי שמדובר במשחק של חתול ועכבר בין חברות התוכן לחברות שעוסקות בפתרונות VPN שמכוונים ספציפית למתן גישה לשירותי תוכן תוך "שינוי" האיזור הגיאורפי בו נמצאים.
בכל מקרה, מעבר לסטטוס החוקי (למרות שגם פה משלמים עבור מנוי, לנטפליקס, למשל, ורק אז מתחילים להתעסק עם VPN), זה אכן מתאים לסוג מסוים של אנשים, שאין לו בעיה להתעסק עם קצת מעבר ל- "לשלם ולקבל תוכן"
ושאלה לסיום, בתור אדם שלא מכיר אייטונס (ואפל, באופן כללי) – האם התשלום הוא עבור סרט/סדרה/מוזיקה? כלומר, המודל הוא לא מודל של מנוי?
יש לאפל סטרימינג של מוזיקה
אבל אף פעם לא התעמקתי באופציה הזו אז אני לא בטוחה איך זה עובד. אפשר דרך אייטיונז לקנות דיסקים או שירים (ואז להוריד אותם למחשב). לגבי סרטים, מדובר בהשכרה, כלומר סטרימינג לפרק זמן, לא זוכרת אם משלמים לפי מספר צפיות או לזמן מסויים. המחיר די סביר.
אני בקיאה בזה יותר משום שיש לי מקבוק ואייטיונז הוא התוכנה האוטומטית לארגון מוזיקה, פחות משימוש בתוכנה. אני קונה דרכם אלבומים של אנשים יותר מוכרים, ומעדיפה את bandcamp ופורמטים אחרים לרוב המוזיקה שאני רוכשת (שהיא מראש יותר עצמאית).
קצת חושש מלהבו של האלמוות
Blade of the Immortal או כמו שתרגמתי אותה לעברית בויקיפדיה, "בן אלמוות", היא אחת מסדרות המנגה האהובות עליי, איכותית ומיוחדת מאוד, ובאמת שאני לא מבין למה היא לא זוכה ליותר הערכה ביפאן, אלא דווקא בקרב קהל מערבי.
והעניין הוא, שהעיבוד הקולנועי הזה נראה מאוד מבלבל. מצד אחד, המנגה מתפרשת על פני 30 כרכים והעלילה שלה סבוכה מאוד. לפי מה שזיהיתי בטריילר, הסרט כולל פרטים מלפחות 12 כרכים שונים. מה שמעלה את השאלה- איך לעזאזל מייקה התמודד עם כל כך הרבה חומר ודמויות בסרט אחד? כבר יצא למנגה עיבוד בצורת סדרת טלוויזיה, מאוד תפלה בעיניי, וכאן עומד לרשות הבמאי היקף זמן אפילו יותר מצומצם. מצד אחד, יש בטריילר כמה קטעים סופר-מדויקים מהמנגה, שזה ממש מגניב, ובטח נועד למשוך קוראים ותיקים כמוני. מצד שני, מניסיוני הדל, סרטים כאלה נוטים להיות פשוט עמוסים בפרטים מהסיפור המקורי, אבל לא להעמיק בהם כי אין זמן, אלא פשוט לסמן וי על כל קריצה למקור שאפשר, ובטח שלא לספק ערך מוסף. מצד שלישי, כבר היו סדרות מנגה שעובדו לסרטים טובים – rurouni kenshin, 20th century boys, והמייקה הזה נשמע בחור די צבעוני. מצד רביעי, אפילו הטריילר מדגיש שהולך להיות כאן הרבה מאוד אקשן ודם, והרבה פחות דרמה ועומק, שהפכו את המנגה המקורית למופתית כל כך. מצד חמישי, מעט הביקורות שראיתי דווקא מחבבות אותו. מצד שישי, נראה כאילו זה בדיוק בגלל שהוא מספק בעיקר הרבה אקשן ודם, והוא אפילו איכזב בקופות ביפאן. מצד שביעי, פסטיבל קאן. מצד שמיני, זה לא אומר שיט.
אז מה לעזאזל הולך להיות פה? וואלה לא יודע, אבל אני שומר על ציפיות נמוכות בתקווה להיות מופתע לטובה.
טריילר: דרור אדום
נכון שתמיד רציתם סרט על האלמנה השחורה מ-"הנוקמים"? אז יש. רק עם ג'ניפר לורנס במקום סקרלט ג'והנסון.
https://www.youtube.com/watch?v=ZQUBjoGm1ls
הבמאי עבד עם לורנס בעבר על "התלקחות" ו-"עורבני חקיין".
וזה נראה די לא משהו.
אם כבר טריילרים על מתנקשות, אז יותר התחברתי ל(חצי השני של ה)טריילר של "Proud Mary" למרות שגם הוא לא מושלם.
נראה כמו הגרסה האפרורית והקפואה של אטומיק בלונד.
בטוח שהיא לא משחקת רובוט? הפנים שלה לגמרי חסרות הבעה שזה מטריד.
ועל כן אמרו שהיא משחקת
בתפקיד סקרלט ג'והנסון, הלא כן?
פטריק סטיוארט עם שיער
כלומר טריילר לסרט THE WILDE WEDDING
https://www.youtube.com/watch?v=uwdZUFYiJU0
ופרס השימוש הכי טוב בשיר בטריילר לשנת 2017
הולך לטריילר ל"המעניש", הסדרה של נטפליקס, שעושה משהו גאוני עם One של מטאליקה.
https://www.youtube.com/watch?v=C9A-tG_tPP4
מזכיר לי שנראה לי רעיון טוב מאוד שנטפליקס, דרך סדרה או טרילוגיית סרטים, ירימו עיבוד ראוי ל-The Darkness (לא שהמשחקים לא עיבוד ראוי), ובעצם אפשר לערבב בזה גם את וויצ'בלייד שמתרחש באותו עולם (זה בטח יהיה יותר טוב מהסדרה קצרת הימים שהתבססה על זה בשנת 2000). העיקר שכמו במשחקים, את הדמות של הדארקנס ידבב מייק פאטון.
נראה מעולה.
ואני לגמרי בעד סדרת נטפליקס על פי The Darkness
טריילר ראשון לסרט החדש של ווס אנדרסון
https://www.youtube.com/watch?v=GkPHhTqssaU
נראה מבדר. ומוזר. וכמו סרט של ווס אנדרסון.
אני בהחלט מחכה לזה.
אה, ורשימת המדבבים בסוף כמעט גרמה לי להתקף לב קטן
לאהוב את ווינסנט בפסטיבל חיפה.
כאמור, וינסנט יוקרן בפסטיבל חיפה בבכורה הישראלית, בנוסף הפקת האנימציה הישראלית-הונגרית אגדת המלך שלמה, סרט אנימציה שהופק בארץ ברובו, ושמהווה בעצם את הפקת האנימציה של סרט מלא הראשונה שנעשת בארץ מאז וואלס עם בשיר גם תוקרן בבכורה בפסטיבל הזה.
זה עומד להיות פסטיבל מעניין מבחינת סרטי אנימציה.
פרסום עצמי: סיפורי רובוטים
"סיפורי רובוטים" הוא אחד מסרטי המד"ב האינטליגנטיים והמקסימים של העשור הקודם, שאף זכה להקרנה בודדת בפסטיבל אייקון. הבמאי שלו, גרג פק, נטש מאז את תחום הקולנוע לטובת קריירה מצליחה בקומיקס, אבל אני עדיין מקווה שהוליווד תגלה אותו ותיתן לו את הכבוד המגיע לו.
http://www.sffplanet.com/space-oddities-robot-stories-greg-pak-2003/
המלצה: American Vandal
סדרה מוקומנטרית בת 8 פרקים של 30 דקות בנטפליקס שהיא פארודיה על סדרות "True Crime" – סדרות/סרטים שסובבים סביב פשע אחד ודנים בחפותו/אשמתו של המבצע, ותוך כדי בונים על השילוב של צהיבות ותאוות דם אמריקאית שהיו מוטיב רציני בסרט Nightcrawler.
הסדרה מזכירה במבנה ובסגנון את Making a Murdrer (גם של נטפליקס, וגם מאד מומלצת), רק שבמקום משפט רצח, אנחנו מנסים להוכיח את חפותו של נער בתיכון שצייר גרפיטי של איברי מין על המכוניות של המורים.
הסדרה "נוצרה" ע"י אחד מהתלמידים שמתנדבים במהדורת החדשות הבית ספרית, והפרזנטציה נראית בדיוק כמו ילד מודרני עם יכולת עריכה שראה את Making a Murdrer ורצה לעשות משהו בסגנון אבל אין לו אירוע עד כדי כך דרמטי לדבר עליו (בכתוביות הפתיחה של הסדרה למשל, מופיעים הקרדיטים לדמויות שיצרו את הסרדה ולא ליוצרים האמיתיים שלה).
מה שטוב בסדרה הזאת, זה שהיא מצליחה להגחיך את הדמויות ואת רמת הרצינות שבה הן לוקחות את עצמן ואת האירועים, תוך כדי שהיא מציגה דמויות אמינות וסיטואציה די ראילסטית.
אני לא רוצה לחשוף יותר מידי, זה מצחיק וזה לא *כזה* ארוך, אם זה נשמע כמו משהו שאתם יכולים להינות ממנו, לכו צפו בזה.
שכחתי לכתוב את הבעיה היחידה שלי
שלפעמים רמת הצילום של צוות הילדים נראית טיפה לא ריאליסטית: טווח הצבעים טוב מידי בשביל המצלמות שאנחנו רואים אותם משתמשים בהן, ואיכשהו הם מצליחים לייצא תאורה מושלמת בכל לוקיישן שהם מגיעים אליו, גם בחוץ, גם כשהם מצלמים אירוע שהם לא תכננו בעצמם.
יש גם כמה שוטים אוויריים שמתאימים לסגנון והאיכות של שאר השוטים ואני תוהה איך הילדים הצליחו לצלם אותם.
זה מאד מפריע, אבל הדמויות עוזרות למכור את הריאליזם מספיק בשביל שרמה מסויימת של אמינות תישאר
זה מגיע לרמות מיזוגניה שחשבתי שכבר לא נראה אי פעם בטלויזיה
בפרק הראשון יש 3 נשים שמוצגות באופן מאוד לא מכבד. מורה, שהטיעון שלה מוגחך לרמת הפרנויה והיא די נלעגת. ושתי תיכוניסטיות שהתפקיד שלהן בעלילה הוא אליבי לשתי דמויות גבריות, ומכיוון ששתיהן נאות מאוד, כל הדמויות עוסקות בהרגלי הסקס שלהן, האם יבחרו או לא יבחרו בבחור כזה או אחר, וכמה הן שוות מבחינת מראה וסקס. כבר בפרק הראשון היה לי מאוד לא נח עם הדבר הזה.
ואז הגיע הפרק השני, שכל מטרתו לבדוק את ההתכנות של סקס בין בחורה מאוד מושכת לבחור פחות מושך. על הדרך, דמויות של מורים מתיחסות לנתונים הפיזיים של הנערה, והדברים הברורים שהיא אומרת (לא קיימתי יחסי מין) מאבדים מאמינותם כי היא כתבה סטטוס עם שגיאת כתיב.
אני מבינה שזו קומדיה, אבל בעולם האמיתי שבו אני חיה, נשים אשכרה נשפטות ככה. אם הן נאות מספיק או משוחררות מספיק, אפשר להשתמש בהן לקידום סטטוס חברתי, אפשר ללעוג לאינטיליגנציה שלהן, אפשר לפקפק באמינות המילה שלהן, כי ממילא מה שחשוב זה כמה גברים כבר "עברו עליה" ולא מה שהיא אומרת בעצמה.
אני לא יודעת איך הפרק נגמר, כשהוחלט להעמיד את הגרסה שלה מול גרסת הבחור, ואז להזכיר שהיא כתבה טקסט שאפשר לפרש כפתייני (כשברור שזה חלק מההומור של הסדרה, כי אין מה לפרש שם), אני החלטתי שאין שום סיבה ביקום לתרום לקיום של החרא הזה. ככה נראים חצי מהמקרים של פיקפוק בעדויות ותלונות של נשים שהותקפו מינית. זה פשוט מגעיל, טריגרי ומיותר. זה יהיה מצחיק, כשתופעות כאלו לא יתקיימו במציאות.
ממליצה להמנע.
אז אני ממליץ להימנע מלשפוט דברים לפני שראית אותם עד הסוף
זה דבר שכבר עשית בדיונים אחרים, וזה הפריע לי גם אז, אבל הפעם כל אחת מהבעיות שלך זה דברים שאם היית נשארת ורואה את כל 8 הפרקים, היית מגלה שהם נפתרים.
בקשר למורה – היא מוצגת כמורה מצטיינת, שיש תלמיד אחד שהיא שמה עליו את העיניים ו"רודפת אחריו". זה דבר שקורה (ואפשר מאד להתווכח על האם היא בכלל טעתה, בהתחשב בסוף של הסדרה), ואין שום בעיה עם סדרה שמציגה את זה. כשאת כותבת שהבעיה שלך עם ההלעגה של הדמות שלה היא שהיא "לא מכבדת", זה נשמע כאילו הבעיה שלך זה עם עצם העובדה שדמות של אישה הוצגה באופן שלילי – וזה כשלעצמו דבר שאין שום בעיה איתו, בהתחשב שעובדה שיש דמויות נשיות אחרות שלא מוצגות באור שלילי.
זה כמובן, בפרספקריבה של הסיפור המלא ולא רק ה12% הראשונים שלו.
הדמויות של שתי התיכוניסטיות (אני מניח שאת מדברת על בת הזוג של הונדליסט לכאורה ועל הנערה שהמורה מדבר עליה): אז בת הזוג של הונדליסט הופכת בהמשך להיות דמות מאד חשובה, ולא רק בגלל מה שמעשיה אומרים על בן הזוג שלה – יש לה מניעים משל עצמה, היסטוריה, והפעולות שלה משפיעות על העלילה באופן ישיר. אם היית ממשיכה לראות עד הסוף, היית רואה את זה.
בקשר לנערה שיש פרק שלם שעוסק בחקירה של "האם היא ביצעה אקט מיני עם הילד ההוא" – אני חושב שפשוט לא הבנת את מקור ההומור כאן, או שאת בוחרת לאנוס את העלילה כדי שתהיה לה את המשמעות שאת רוצה שתהיה לה כדי שתוכלי להתעצבן.
כל הפואנטה של הפרק היא לבדוק את רמת האמינות *של הגבר*. כשהיא אומרת לדוקומנטריסט שהיא לא עשתה איתו כלום הוא *מאמין לה*, ויוצא לחקירה מתוך כוונה להוכיח ש*הוא* שיקר.
מקור הלגע בפרק מגיע משני מקומות: הנער עצמו ורמת הלוזריות שהוא צריך להפגין כדי להמציא מפגש מיני עם הנערה הזאת כדי להעלות את הסטטוס החברתי שלי, והנער שעושה את הסרט הדוקומנטרי, שיוצא לחקירה המקיפה הזאת בקשר להיתכנות האקט המיני כשהקשר בין זה לבין החפות של הונדליסט הוא מקרי ביותר (וכן, הסוגיה הזאת נידונה באופן מפורש בסדרה – בפרק שלא ראית).
בגלל שהסדרה קיימת ביקום של הסדרה, והדמויות רואות את הפרקים ככל שהם משתחררים, הן יכולות להגיב על האופן שבו הן מוצגות, והאופן שבו הנערה ההיא מוצגת בפרק הזה זה אחד הדברים שהדמות של "יוצר הסדרה" נשפטת עליהן ומודה במעשיו השגויים.
כמובן שלא ידעת את זה, כי לא ראית.
בקשר לדמות של המורה: שוב, כל הבדיחה היא על כמה שהוא פתאטי, הפתאטיות שלא נחשפת במלואה בפרק מאוחר יותר, והוא מפוטר בסוף – בגלל ההערה שלו על הנערה ההיא.
אם אנחנו כבר מתעצבנים על דמויות של מורים שמוצגות באופן נלעג – אני הייתי מתעצבן על האופן שבו הוא מוצג אם לא הייתי כל כך רגיש שכל הצגה שלילית של דמות שאני במקרה חולק איתה את המגדר הייתה מפריעה לי.
בקיצור, גם אם בסוף הדעות שלך לא ישתנו – תסיימי לראות דברים לפני שאת שופטת אותם. את עושה ככה רק נזק ואת לא תורמת לקיומו של דיון לגיטימי.
"לא כל דבר צריך לראות עד הסוף כדי להחליט שהוא לא בסדר."
לא.
אם הפרקים הראשונים הציגו דברים שלא מצאו חן בעינייך את מוזמנת להפסיק לראות וזה בסדר גמור. אני לא מסכים עם הסיבות שלך, אבל זה דיון אחר שאני מוכן לנהל עם אנשים שראו את הסדרה.
בבקשה אל תכתבי תגובה שבה את מעמידה פנים שאת מבקרת יצירת אמנות שראית. את לא ראית, ולכן דעתך עליה לא לגיטימית ולא רלוונטית.
רק אגיד שזה לא שהסכמתי לעבור בשתיקה על המיזוגניה שראיתי, אני פשוט ניחתני ביכולת לקרוא סאבטקסט ולהבין שכשהילדים האלו מנהלים דיון מעמיק בסוגיית כמה y צריך להיות במילה hey כדי שאפשר יהיה בוודאות להניח שהבחורה "רצתה את זה", מה שיוצרי הסדרה רוצים שאני אחשוב זה לא "המממ, תיאוריה מעניינת, אני מיד מתחיל להשתמש בה בחיים שלי", אלא "זה מצחיק כי הילדים האלה מפגרים וכל החקירה שלהם לא לגיטימית ולא רלוונטית". וזה לא משהו שצריך לחכות עד פרק 8 כדי להבין, מהרגע הראשון אפשר להבין שהדמויות האלו לא חפות מפגמים.
הדברים שאת אומרת היו יכולים להיות נכונים לולא הקונטקסט שבו הם היו מוצגים הוא של סרט דוקומנטרי שרמת הלגיטימיות של כל כולו מוטלת בספק כי מי שיצר אותו זה דמות בתוך הסדרה עצמה.
נכון, זה רוכב על כל החרא הכי מכוער בהתיחסות החברתית למין ונשים – אבל זה מוצג כדי לבקר את התופעה הזאת. הביקורת פשוט מוצגת בסאבטקסט בשלב הזה. הציפייה היא שלצופים תהיה רמה בסיסית של אינטיליגנציה כדי שהם יוכלו לחלץ את הסאבטקסט הזה.
סליחה, הציפייה היא שהצופים יסיימו לראות את הסדרה ויגיעו לחלק שבו הביקורת יוצאת מגבולות הסאבטקסט ונאמרת באופן מפורש, אבל כנראה שזה כבר יותר מידי לבקש.
וואו, אז אני לא אינטיליגנטית מספיק
כדי להעריך סדרת טלויזיה על מישהו שצייר 27 בולבולים על מכוניות? כאילו, זה באמת הטיעון שלך?
אילו הייתי כותבת: "היי חברים, צפיתי בסידרה ואז גיליתי שיש בה עירום פרונטלי והיא מאוד לא צנועה ולא עומדת בערכים שתואמים אורך חיים דתי**. ממליצה לדתיים לא לצפות." גם היית שופט אותי שאני מעבירה ביקורת על משהו שלא ראיתי עד הסוף?
למה ביקורת על טריגרים של החפצת נשים היא שונה? כי זה לא תואם את תפיסת העולם שלך? כי אתה חשבת שזו אחלה סידרה והורדתי?
יכולת לכתוב את כל התגובה שלך, כולל העובדה שהנקודות שהטרידו אותי קיבלו יחס בהמשך (שלא מרצה אותי, כפי שהסברתי) מבלי להפוך את התגובה לתוקפנית ופרסונלית, ומבלי להעלב באופן אישי כי אתה אהבת תוכן שבעיני הוא מגעיל וטריגרי.
אני לא מעמידה פנים שאני מבקרת יצירת אומנות שראיתי. קודם כל, לא מצאתי שם אומנות ולא כל יצירה טלויזיונית היא אומנות. בנוסף, אני לא מתימרת להיות מבקרת אומנות, אלא מגיבה באתר לאנשים שיש להם מה לכתוב על הדברים שהם ראו בקולנוע (ולפעמים בטלויזיה). לא יצרתי מצג שווא שאני מעבירה פה ביקורת עילאית, או שאני מעבירה ביקורת על מה שלא ראיתי. הבהרתי בדיוק מה ראיתי ולמה זה הגעיל אותי.
**לא שמתי לב לעירום פרונטלי בסדרה, זו סתם דוגמה בשביל הפואנטה.
הטיעון שלי הוא לא שאת לא אינטיליגנטית מספיק
אלא שלא סיימת לראות אותה מספיק. הסדרה באמת לא מתיימרת להיות משהו עמוק מידי – לכן הסאבטקסט הופך להיות טקסט בשלב מאוחר יותר. אפילו לא צריך להיות אינטיליגנט בשביל להבין אותו – צריך רק לראות עד הסוף.
להגיד שסדרה כולל עירום פרונטאלי זה פיסת מידע עובדתית שאינה משתמעת לשתי פנים. זאת בניגוד למה שאת כתבת שזה הדעה האישית שלך על המשמעויות הפמיניסטיות של אירועים שקורים בסדרה שלא ראית.
האם התגובה שלך הייתה אזהרה ספציפית לציבור ה"אנשים כל כך רגישים שהם לא יכולים להתמודד עם דמות נשית שמוצגת באופן שלילי כמו המורה ההיא/מיזוגניה מוקצנת כל כך עד שהיא בבירור בדיחה על חשבון המיזוגנים, וגם אומרים את זה באופן מפורש אבל רק בסוף"?
כי שום דבר בתגובה שלך לא רמז שיש פה שום דבר שהוא פחות משנאת נשים מובהקת, כשבמציאות כל בן אדם שראה את הסדרה הזאת מבין כמה צריך להתאמץ כדי למצוא בה את מה שאת מתארת פה.
משהו בתאור שלי לגבי הפרק הראשון או השני לא נכון?
אתה כל הזמן טוען דבר והיפוכו.
"אם הפרקים הראשונים הציגו דברים שלא מצאו חן בעינייך את מוזמנת להפסיק לראות וזה בסדר גמור. אני לא מסכים עם הסיבות שלך, אבל זה דיון אחר שאני מוכן לנהל עם אנשים שראו את הסדרה." אתה מוכן לנהל דיון עם אנשים שחושבים שלא צריך לראות יותר משני פרקים, רק אם הם ראו יותר משני פרקים?
"הביקורת פשוט מוצגת בסאבטקסט בשלב הזה. הציפייה היא שלצופים תהיה רמה בסיסית של אינטיליגנציה כדי שהם יוכלו לחלץ את הסאבטקסט הזה."
ובהודעה הבאה: "הטיעון שלי הוא לא שאת לא אינטיליגנטית מספיק"
וכמובן, לכל אורך הדיון שאתה מנהל איתי, אתה טוען שהבעיות שיש לי עם העלילה מקבלות תיקון בשלב מאוחר יותר, כלומר אתה ממש לא טוען שכתבתי משהו לא נכון לגבי העלילה לגופו של החלק שכן ראיתי.
אז לשאלתך: כן, התגובה שלי היא אזהרה ספציפית לציבור הנשים שכל כך רגישות שהן לא יכולות להתמודד עם דמויות נשיות שמוצגות באופן שלילי, ביחוד בפרק השני שמציג מיזוגניה מוקצנת כל כך, שמדמה את המצב שאנחנו חוות ביום-יום, אפילו אם בסוף נאמר במפורש שזו בדיחה על חשבון המיזוגנים.
הלוואי שעוד אנשים באתר היו רואים את הסדרה
רק כדי שהם יוכלו להבין איזה קפיצה ענקית היית צריכה לעשות כדי להגיע ממה שקורה בה לאלימות מינית.
אני חושב שאת פשוט לא מבינה את משמעות המילה "קונטקסט". בכל סיפור, לאירועים עצמם יש רק את המשמעות שההקשר והזווית שבהם הם מוצגים נותנים להם.
התיקונים שהדברים האלו מקבלים בשלב מאוחר יותר *משנים בדיעבד את החלק שאותו כן ראית*. לשפוט אותם באופן שטחי לפני שראית את ההקשר שבו הם מוצגים – זה בדיוק "לכתוב משהו לא נכון לגבי העלילה לגופו של החלק שכן ראית".
אני לא יכול להאשים אותך בזה שלא הבנת מה הסצנות האלו ניסו לעשות, כי את לא ראית עד הסוף, אבל ההבנה שלך את החלק שכן ראית היא לא רלוונטית, כי חסר לך מידע מהחלק שלא ראית.
ורק כדי להדגים כמה את מעוותת את המציאות כדי שתתאים למשהו שאת יכולה להתעצבן עליו: את מצטטת אותי אומר ש-
כעדות לכך שהטיעון שלי הוא שאת לא אינטיליגנטית, תוך כדי שאת מתעלמת לחלוטין מהמשפט הבא שלי באותה תגובה-
שבו אני מסביר שבעצם הבעיה היא לא עם רמת האינטיליגנציה שלך אלא אם זה שלא ראית את הסדרה.
וגם ההסבר החוזר שלי לשתי הפסקאות האלו בתגובה הבאה שלי השמטת-
את מעוותת את מה שכתבתי לכדי משהו שיותר נוח לך לתקוף בדיוק כמו שאת מעוותת את מה שקורה בסדרה לכדי משהו שיותר נוח לך לתקוף.
את לגמרי צודקת בכך שאני סותר את עצמי כשכתבתי שאני לא מוכן לנהל דיון עם מישהו שלא ראה את הסדרה תוך כדי שאני ממשיך עם הדיון הזה איתך. (למרות שבעייני הוא פחות עוסק בסדרה עצמה ויותר בחשיבות של לראות דברים לפני שמבקרים אותם).
על כן לעניות דעתי הדיון הזה הגיע למבוי סתום ואני לא מעוניין יותר להמשיך בו.
מדהים
8 שעות של תענוג, הדבר הכי טוב שנטפליקס אי פעם עשו לדעתי, הסוד של הסדרה הוא שכמה שהקייס מגוחך אתה גם צוחק אבל עדיין במתח בכל התפתחות מגוחכת ככל שתהיה. מי אמר שלא עושים דברים מקוריים היום?
היי תודה על ההמלצה
ממש נהניתי. סדרה כיפית ועשויה היטב.
יש רק ארבע ביקורות כרגע, אבל The Breadwinner, הסרט החדש של אולפן האנימציה האירי Cartoon Saloon
(שאחראים גם ל-"שיר הים" המופתי) מתקבל בהתלהבות יתרה אצל מי שראו אותו:
https://www.rottentomatoes.com/m/the_breadwinner
דיס-המלצה: Inhumans
פרקי הפתיחה של הסדרה הזאת (ששודרו ביחד באיימקס ולמזלי עשיתי בשכל ולא בזבזתי על זה מכספי) הם מהפתיחות הגרועות ביותר לסדרה שראיתי אי פעם. לא ראיתי טלוויזיה כל-כך מטופשת ומעליבה מאז…"איירון פיסט", נראה לי. רגע אחד, לשתי הסדרות יש את אותו השואו-ראנר! זה מסביר הכל. זה כאילו מישהו בא לסקוט באק ואמר לו "מתערב איתך שלא תצליח ליצור עיבוד קומיקס שיהיה אפילו יותר אידיוטי, מסבירני ומכוער-ויזואלית מ'איירון פיסט'", והוא הסכים להתערבות.
נכון התגובה המורחבת שלי על כל הדברים הנוראיים ב"מומיה"? אני יכול – וממש מתפתה – לעשות עוד אחת על שני הפרקים האלה. כמעט הכל בהם לא עובד. הדמות שהכי דאגתי לה הייתה כלב CGI שזמן המסך הכולל שלו בשעה וחצי הזאת הוא כמה דקות. הוא והדמות של המלך, בלאק בולט, הן כנראה הכי טובות. למה? כי הן לא יכולות לדבר ולהוציא מהפה שורות דיאלוג מביכות כמו שאר הדמויות. בנוסף, הרבה דברים מואכלים לצופה בכפית והסטים והתפאורה סתמיים ומשעממים (חלק מהעלילה מתרחשת בעיר שבנויה על הירח ובאחד החדרים שם יש מנורה שאני נשבע שראיתי באיקאה).
תעשו לעצמכם טובה ותתרחקו מתאונת הרכבת הזאת. מארוול הדרדרו לשפל חדש של טמטום ופשוט זלזול בקהל.
לא בדיוק מארוול
מחלקות הקולנוע והטלוויזיה זה די 2 חברות שונות לגמרי כרגע
מה שהכי עצוב
זה שזו התוצאה הכי צפויה שיש. איך ששמעתי מי השואו-ראנר תיארתי לעצמי שזה ייראה ככה.
כשראיתי את הטריילר זה כבר הפך לוודאות כמעט מוחלטת.
חבל.
השואוראנר של הסדרה הוא סקוט באק.
זאת היתה דיס-המלצה עוד הרבה לפני שצולם פריים אחד מהסדרה הזאת.
הבן אדם הרס במו ידיו את דקסטר ולקח את איירון פיסט – דמות אדירה עם עולם עשיר והפך אותו לסדרת הזבל הראשונה של נטפליקס שהיא גם גרועה ונטולת מודעות עצמית (בניגוד להמלוק גרוב למשל, שהיתה סדרה סוג ז' מהנה).
ומכאן עולה השאלה - למה הוא ממשיך לקבל סדרות?
(ל"ת)
100 התסריטאים הטובים ביותר (על פי תסריטאים אחרים)
Vulture שיחררו רשימה של 100 התסריטאים הטובים ביותר ע"פ "יותר מ40" תסריטאים עובדים ואפשר לעיין בה כאן.
הרשימה הזאת לא משהו, כמובן. ואני מתלבט למה – האם זה בגלל ש100 זה מספר גדול מדי? חוסר ההפרדה בין תסריטאים לתסריטאים-במאים שקשה לשפוט את היצירה שלהם (כלומר, האם התסריט הוא באמת החלק הטוב בסרטי סופיה קופולה?)? חוסר ההחלטה על מה הופך תסריטאי לטוב (תסריט אחד מדהים? השפעה לאורך דורות? אף תסריט גרוע?)? אבל כמו כל רשימה, היא מעניינת בדרכה, אני מניח.
העובדה שג'ורג' לוקאס מוזכר בין 20 התסריטאים הטובים בהיסטוריה?
וארחיב:
מה?!!??!?
אבל כאן נשאלת השאלה, מה זה בכלל תסריט טוב? האם הדיאלוגים הם העיקר? או הדמויות? או אולי הסיפור? ג'ורג' לוקאס כותב את הדיאלוגים הכי קרינג'ים בעולם. פיתוח הדמויות לוקה בחסר. אבל הוא אחלה STORYTELLER. גם בטרילוגיה החדשה היה גרעין סיפורי בעל פוטנציאל, שפשוט הוחמץ לחלוטין. אז אני לא יודע אם אפשר לקרוא לו אחד התסריטאים הכי טובים בהסטוריה, אבל באלמנט אחד לפחות הוא די גדול
יש עוד היבט לסיפור הזה:
גם התסריטים המוצלחים של לוקאס נכתבו בחלקם על ידי אנשים אחרים. לורנס קאסדן כתב את האימפריה מכה שנית ושודדי התיבה האבודה; הצמד שכתב אחר כך את אינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור עשה שכתוב מסיבי לתסריט של תקווה חדשה בלי קרדיט.
כך שאפילו להכתיר את לוקאס כתסריטאי גדול על הסרטים הטובים שלו זה בעעיתי.
נורה אפרון במקום 9 זה.. אה.. גם בחירה מעניינת
לא ראיתי מספיק מהסרטים שלה כדי להחליט, אבל זה מרגיש טיפ טיפה גבוה מדי.
ושיין בלאק במקום 84 זה בכלל תמוה בעיניי. לחלוטין בן אדם שמגיע לו להיות ב20 המובילים, אם לא בעשירייה.
אין אף אחד מהנולאנים (ג'ונתן והשני)
יש את מ. נייט שמלאמאמאן…
לא לכתוב את הנולאנים זה בובו רציני. אני חייב להניח שפשוט שכחו מהם משום מה
ממש מוזר
ניסיתי להבין אולי אני סתם לא מוצא את הנולאנים.. מוזר
גאד אפטאו, גורדן פיל ושמאלאן כן ונולאן לא?
טריילר לסרט החדש של וודי אלן
טריילר לסרט ״Wonder Wheel״
https://youtu.be/jsQ7633OZNc
שנת פלא
נראה שמילת השנה היא "Wonder". אחרי וונדר וומן ואחרי הטריילר של וודי אלן, גם לטוד סולנוז יש סרט חדש -Wondersturck. סרט ילדים, למרבה הפלא.
טוד היינס!
אני לא בטוח שהעולם יכול להתמודד עם סרט לילדים של טוד סולונדז, זה דבר שלא יכול לקרות. אני עוד יותר לא בטוח שסולונדז יכול בכלל להתמודד עם בימוי סרט לילדים.
תמיד אפשר לחלום.
(ל"ת)
איכס: הארויי ויינשטין
להארווי ויינשטין אין את הפרסונה הציבורית הנחמדה ביותר. אני לא חושב שאי פעם שמעתי עליו מילים טובות, פרט לעובדה שהוא יודע לגרום לסרטים (מסוימים) להיות מועמדים לאוסקר. לכן, החדשות ש(טוב, עקרונית "לכאורה" אבל אני לא הולך לכתוב את זה, אתם מוזמנים לדמיין את המילה "לכאורה" מעל כל מילה מכאן והלאה) הוא הטריד נשים לככל הנראה משהו כמו 3 עשורים לא ממש מפתיע אותי. הכתבה קשה לקריאה ומתארת חלק מהמקרים, וכוללת הרבה עדויות של אנשים ששמרו על קשר שתיקה (שעליו חתמו כשעבדו בחברה, לפני (כנראה) שידעו איזה סוג בן אדם ויינשטין הזה) ועכשיו שוברים, או נשים שמדברות על ההטרדה שעברו. ההגנה שלו… לא משהו. הוא לא טוען שלא עשה את הדברים האלה (או לפחות, לא טען בזמן הכתבה – כרגע נראה שהוא הולך לתבוע את העיתון שפרסם את הכתבה) והתגובה שלו היא משהו כמו "היי, גדלתי בתקופה שזה היה בסדר ואני מבין שעכשיו זה לא משהו, אנסה להשתפר לעתיד לבוא", שאני לא יודע אם זה יותר טוב מהכחשה גורפת והשמצת הנשים בכתבה או לא. כנראה שאין ממש את התגובה המושלמת להטרדה מינית שיטתית של נשים לאורך שלושה עשורים.
בלעכס
כתבה מזעזעת. ובלי קשר לכך שהאיש מצטייר כקריפ דוחה, הוא פשוט…מוזר. גם חלק מהדברים שהנשים אומרות שהוא ביקש מהן וגם העובדה שהוא אשכרה ציטט שורה של ג'יי זי בתגובה הרשמית שלו לכל הפרשה. כאילו, וואט?
בכל אופן, התחלתי לתרגם אותה כי זה באמת מרתיח לי את הדם ויותר אנשים צריכים לקרוא אותה. זה החלק הראשון, כי זו בכל זאת כתבה ארוכה. השני יגיע בקרוב. כנראה גם כדאי להזהיר שיש תיאורים של הטרדות מיניות מסוגים שונים.
עשורים של האשמות בהטרדות מיניות נגד הארווי ויינשטיין
לפני שני עשורים, המפיק הארווי ויינשטין הזמין את השחקנית אשלי ג'אד למלון "פנינסולה בוורלי הילס" למה שהיא ציפתה שתהיה פגישה עסקית בארוחת בוקר. במקום זאת, היא נשלחה לחדר המלון שלו. שם, לפי מה שסיפרה בראיון, הוא הופיע מולה בחלוק רחצה ושאל אם הוא יכול להעניק לה עיסוי או שתצפה בו בזמן שהוא מתקלח. היא נזכרת שחשבה "איך אני יוצאת מהחדר הזה כמה שיותר מהר בלי לנכר את הארווי ויינשטיין?"
בשנת 2014, ויינשטיין הזמין לאותו החדר את אמילי נסטור – עובדת זמנית שעבדה בחברה יום אחד בלבד – והציע לה משהו אחר: אם היא תסכים להצעות המיניות שלו, הוא יזניק את הקריירה שלה. כך היא סיפרה לקולגות, שהעבירו את זה הלאה לבכירים בחברה של ויינשטיין. שנה לאחר מכן, באותו המלון, עוזרת בחברה אמרה שויינשטיין הפעיל עליה לחץ כדי להעניק לו עיסוי בזמן שהוא עירום, מה שהשאיר אותה "בוכה ומוטרדת". היא תועדה בכתב ע"י קולגה בשם לורן או'קונור, שכתבה תזכיר בו פירטה על הטרדות מיניות והתנהגות בלתי-הולמת מצד הבוס שלהן. "יש סביבה רעילה לנשים בחברה הזאת," היא כתבה ושלחה את המכתב למספר בכירים בחברה של ויינשטיין.
חקירה של ה"ניו-יורק טיימס" גילתה מספר האשמות נגד ויינשטיין מפי עובדות בחברה לשעבר, עובדות בהווה ועובדות אחרות בתעשיית הקולנוע. הן לא פורסמו עד כה ומתפרשות על פני שלושה עשורים. נחשפו גם עדויות חוקיות, תכתובות אי-מייל ומסמכים פנימיים משתי החברות שניהל ויינשטיין – "מירמקס" ו"חברת ויינשטיין".
במשך הזמן ההוא, לפי דבריהם של שני עובדים בחברה שביקשו להישאר אנונימיים, ויינשטיין הגיע להסדרים עם לפחות שמונה נשים אחרי מספר תלונות שהועלו נגדו וכללו הטרדה מינית ומגע פיזי לא רצוי. בין הנשים, ה"טיימס" גילה, היו עוזרת צעירה בניו-יורק ב 1990, שחקנית ב 1997, עוזרת בלונדון ב 1998, דוגמנית איטלקיה ב 2015 וגברת או'קונור קצת לאחר מכן, לפי תיעודים ואנשים שיודעים על ההסכמים.
בהודעה שמסר ל"טיימס" בחמישי בצהריים, ויינשטיין אמר: "אני מודע לכך שהדרך שבה התנהגתי עם קולגות בעבר גרמה להרבה כאב, ואני באמת מתנצל על כך. למרות שאני מנסה להתנהג בצורה טובה יותר, אני יודע שיש לי עוד דרך ארוכה." הוא הוסיף שהוא עובד על פסיכולוגים ומתכנן לקחת הפסקה מהחברה כדי "להתמודד עם העניין באופן ישיר."
ליסה בלום, עורכת-הדין של ויינשטיין, אמרה בהצהרה ש"הוא מכחיש הרבה מן ההאשמות בטענה שהן בבירור שקריות." מוקדם יותר השבוע, ויינשטיין אמר ל"טיימס" שהרבה מהטענות במכתב של או'קונור היו "רחוקות מן האמת" ושדרכיהם נפרדו בתנאים טובים. הוא ונציגיו סירבו להגיב לגבי ההסדרים, כולל מידע לגבי מי שילם אותם. כשנשאל על תגובתו על דאגות שעלו אצל עובדים בחברה שלו לגבי האווירה במקום העבודה, אמר "המוטו שלי הוא לשמור על השלום."
גברת בלום, שייעצה לויינשטיין במשך השנה האחרונה לגבי דינמיקות של מגדר ויחסי כוח, קראה לו "דינוזאור זקן שלומד דרכים חדשות." היא אמרה שהסבירה לו ש"בגלל הבדלי הכוח בין מנהל אולפן גדול כמוהו לבין אחרים בתעשייה, חלק מהמילים והמעשים שלו עלולים להתפרש כלא הולמים ואפילו מאיימים, לא משנה מה המניעים מאחוריהם."
למרות שגברת או'קונור כתבה רק על תקופה של שנתיים, המכתב שלה הזכיר תלונות של נשים אחרות. היא אמרה שויינשטיין הורה לה לנהל דיוני ליהוק עם שחקניות צעירות לאחר שנפגשו איתו בחדר באופן אישי. התיאורים שלהן זהים לכאלה של עובדות לשעבר בחברה. היא כתבה שהיא חושדת שהיא ועובדות אחרות בחברה מנוצלות כדי לארגן לו מפגשים עם "נשים פגיעות שמקוות שהוא ישיג להן עבודה."
ההאשמות המשיכו להצטבר אפילו בזמן שויינשטיין עזר להגדיר את התרבות הפופולרית. סרטים בהפקתו זכו בשישה אוסקרים לפרס הסרט הטוב ביותר והוא יצר כמה אבני דרך, מסרטים כמו "סקס, שקרים ווידאוטייפ", "ספרות זולה" ו"סיפורו של וויל האנטינג" ועד לתכנית הטלוויזיה "פרוייקט מסלול". בציבור הוא מציג עצמו כאדם ליברלי, פעיל למען נשים וזוכה בפרסים אמנותיים והומניטרים שונים.
ב 2015, השנה בה או'קונור כתבה את המכתב, החברה שלו הפיצה את "אונס בקמפוס", סרט תיעודי על תקיפות מיניות במכללות. בתור תורם ותיק של המפלגה הדמוקרטית, הוא אירח אירוע התרמה למען הילארי קלינטון בביתו שבמנהטן בשנה שעברה. הוא העסיק השנה את מליה אובמה – בתו של הנשיא לשעבר – בתור מתמחה ועזר להקים אות של כבוד באוניברסיטת "ראטגרס" לעיתונאית ופעילת זכויות האדם גלוריה סטיינם. בזמן שהתקיים פסטיבל סאנדנס בינואר האחרון, הוא הצטרף לצעדת הנשים הלאומית שהתקיימה במדינת יוטה.
"מבחוץ זה נראה נוצץ – האוסקרים, ההצלחה, ההשפעה התרבותית העצומה," אמר מארק גיל, שהיה הנשיא של חברת "מירמקס" בתקופה שהייתה בבעלות של דיסני. "אבל מאחורי הקלעים היה בלאגן, וזה היה הבלאגן הגדול מכולם," הוא הוסיף כשהוא מתייחס ליחס של ויינשטיין כלפי נשים. עשרות עובדים של ויינשטיין – זוטרים ובכירים, לשעבר ובהווה – אמרו שהיו מודעים להתנהגות לא הולמת בזמן שעבדו בחברה. רק קומץ מהם אמרו שהתעמתו עמו בנושא.
ויינשטיין אילץ קוד של שתיקה. לפי אחד המסמכים, בחוזה העבודה של החברה יש סעיף שאוסר על העובדים לבקר את החברה או את מנהיגיה באופן שעלול לפגוע ב"מוניטין העסקי" או "המוניטין של עובד אחר". רוב הנשים שהגיעו להסדרים חתמו על הסכמי סודיות שמונעים מהן לדבר על העסקאות ועל האירועים שהובילו אליהן. צ'ארלס הרדר, עו"ד שמייצג את ויינשטיין, אמר שזה שגרתי להגיע להסדרים כדי להמנע מדיונים ארוכים ויקרים. הוא הוסיף "אלו לא הוכחות לשום דבר."
בחדשות "פוקס", המקום בו האייקונים השמרניים רוג'ר איילס וביל או'ריילי הואשמו בהטרדה, נשים הגיעו להסדרים כספיים שנמדדים במיליוני דולרים. אך רוב הנשים המעורבות בהסדרים עם ויינשטיין קיבלו בין 80 אלף ל 150 אלף דולר, לפי עדויות של אנשים המכירים את הפרטים.
לפי מספר עדויות שנמסרו באנונימיות, המכתב של או'קונור ב 2015 הזעיק חלק מחברי הועד ועובדים בכירים בחברה, כולל אחיו ושותפו של ויינשטיין, בוב. בסופו של דבר, הובטח להם שאין צורך לחקור את הנושא. לאחר שהגיעה להסדר עם ויינשטיין, גברת או'קונור חזרה בה מהתלונה שלה והודתה לו על ההזדמנות התעסוקתית שנתן לה. "הצדדים הגיעו להסכם במהרה," מסרה בלום.
ניקול פייג', עורכת-הדין של גברת או'קונור, מסרה שהיא מסרבת להתראיין. במכתב שלה, או'קונור הסבירה כמה מוטרדת היא הרגישה מהדברים שנתקלה או הייתה עדה להם בתקופתה בתור מפיקה וציידת כשרונות בחברה. "אני רק בתחילת הקריירה שלי ואני מפחדת להגיד משהו. אבל להישאר בשקט גורם לי אי-נוחות גדולה." לגבי התקרית שלה בחדר המלון, גברת ג'אד אמרה בראיון לא מזמן "נשים דיברו בינן לבין עצמן על הארווי במשך הרבה זמן וכבר הגיע הזמן שהשיחות האלה יהיו ציבוריות."
גברת נסטור, סטודנטית למשפט ועסקים, הסכימה להזמנתו של ויינשטיין לארוחת בוקר במלון "פנינסולה" מפני שלא רצתה להפסיד הזדמנות, כך אמרה אחר-כך לקולגות. הם שלחו לבכירים בחברה תיעוד של הדברים שלה לאחר שנסטור סיפרה שויינשטיין הציע לעזור לקריירה שלה בזמן שהוא משוויץ במספר שחקניות מפורסמות שלטענתו שכבו איתו. "היא אמרה שהוא היה מאוד עקשן למרות שסירבה לו במשך יותר משעה," נכתב במסמך פנימי. גברת נסטור – שלא הסכימה להגיב על הפרשה – סירבה להצעות שלו, לפי התיעוד. "היא הייתה מאוכזבת שהוא נפגש איתה ולא הביע עניין בכישורים ובקורות החיים שלה." האישה הצעירה בחרה שלא לדווח על המקרה לעובדים במחלקת משאבי אנוש, אך ההאשמות הגיעו לתשומת לבה של ההנהלה דרך עובדים אחרים.
תיעודים אלה על התנהגות של ויינשטיין, המתפרשים על פני הרבה שנים ויבשות שונות, חולקים נרטיב דומה: נשים נקראות אל מלונות למה שהן חושבות שיהיו פגישות עסקיות, רק כדי לגלות שלויינשטיין – שהיה נשוי קרוב לשלושים שנה – יש אינטרסים אחרים. ביתו היה בניו-יורק אך ה"מטה הנייד" שלו היו מלונות יוקרה: מלון "פנינסולה בוורלי הילס", מלון "סאבוי" בלונדון, מלון "דו קאפ-עדן-רוק" ליד פסטיבל קאן בצרפת ו"שטיין אריקסן לודג'" ליד פסטיבל סאנדנס. העבודה אצל ויינשטיין כללה לפעמים להוציא אותו מהמיטה בבוקר ולעזור לו להתארגן לשינה מאוחר בלילה. כמו העובדת שאו'קונור התייחסה אליה במכתב, חלק מהעובדים הזוטרים שהתבקשו לבצע את המשימות האלו אמרו שהחוויה הייתה מטרידה.
שמונה נשים שונות תיארו בראיונות דברים מגוונים ובוטים שויינשטיין היה עושה: להופיע מולן כשהוא עירום (או כמעט עירום), לבקש מהן להיות נוכחות בזמן שהוא מתרחץ, לבקש שוב שוב שיעניקו לו עיסוי או ליזום אחד בעצמו. הנשים, שבדרך כלל היו בתחילת או אמצע שנות ה-20 וקיוו להכנס לתעשיית הקולנוע, אמרו שהוא היה יכול לעבור מהר בין מצבים – עסקי ומקצועי ברגע אחד והערות אינטימיות ברגע הבא. אישה אחת ייעצה לחברתה שזומנה ע"י ויינשטיין ללבוש מעיל עבה בתור הגנה מפני פעולות לא רצויות.
לורה מאדן, עובדת לשעבר שטענה שויינשטיין דחק בה להעניק לו עיסויים במלונות שונים בדבלין ולונדון בשנת 1991, אמרה שהייתה לו דרך לגרום לכל אחת שהתנגדה להרגיש מנותקת ממרכז העניינים בחברה. "זה היה מאוד מניפולטיבי," היא אמרה בראיון. "הוא גרם לך לפקפק בעצמך, לשאול 'האם אני הבעיה כאן?'"
ויינשטיין הגיב "אני לא יודע על שום דבר כזה."
כאמור, החלק השני יגיע בקרוב…
זה נשמע שהוא החליף את ספת הליהוק במקלחת.
(ל"ת)
ובפינת "דבר די טיפשי בסיפור די נוראי"
הציטוט של ג'יי זי לא קיים, וכנראה שהארווי זכר משהו מעורפל ולא טרח לבדוק אם זה קיים באמת. צחוקים.
איכס 2: אנדי סיגנור
למי שלא מכיר, סיגנור הוא היוצר של סרטוני Honest Trailers ופריטי מאץ' הפנים של ערוץ Screen Junkies. כעת מספר נשים פרסמו ברשתות חברתיות תיעודים של הטרדות מיניות והתנהגות קריפית באופן כללי מצד סיגנור. חברת Defy Media, שהערוץ בבעלותה, השעו את סיגנור וכתבו שהם חוקרים את הנושא. רק שאחת הנשים כתבה שהיא ועוד שתי נשים אחרות כבר הגישו תלונה נגדו למחלקת משאבי האנוש של החברה לפני חודשיים והם נמנעו מלטפל בה. עכשיו שזה ציבורי כבר אין להם ממש ברירה.
http://www.hollywoodreporter.com/heat-vision/honest-trailers-creator-andy-signore-accused-sexual-abuse-1046574
כרגיל, מבאס
בדרך כלל למערכת יש נטיה להעלים עין מהטרדות מיניות, זה גם די קל להעלים עין. כל דבר אפשר לפרש כהגזמה מצד המתלוננת או כטיוח מצד המטריד. לכן בד"כ קורים דברים רק אם בדרך נס יש תיעוד ממשי וקביל (נדיר עד בלתי קיים) או לחילופין כשמדובר באינטרס פוליטי (מישהו רוצה לסלק איזשהו אדם בכיר) או אישה מוטרדת שמוכנה להקריב את הקריירה שלה ולפתוח את הפה. אאחל למתלוננות שהן לא יחוו את ההשלכות, ולחלאה שהוא יהפוך למוקצה ויעלם מהתודעה האנושית.
בפינת אם זה לא היה עצוב, אז זה היה מצחיק
בן אפלק החליט לגנות באופן פומבי את הארוי ויינשטיין. בתגובה הזכירה לו שחקנית צעירה איך חפן אותה בשידור חי בטלויזיה, ואחרות הזכירו שהוא ידע על ההטרדות בזמן אמת. ושום מילה על הסכמי הפשרה של קייסי אפלק, כי בן-בן הוא טוב לב שמגנה עברייני מין.
לא לא את לא מבינה זה ממש בסדר
כי הוא התנצל בטוויטר בציוץ של 10 מילים![!סרקזם!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_sarcasm.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/fe_sarcasm.gif" alt="" width="" height="" />)
נחליאלי ראשון לעונת הטריילרים
טיזר לסיקוול של פאסיפיק רים :
https://www.youtube.com/watch?v=_EhiLLOhVis
הבאזז הכללי רומז גם על טריילר נוסף למלחמת הכוכבים בשני הקרוב יחד עם הפוטבול, מניח שגם מארוול יקפידו על המסורת הקבועה של טריילר לסרט של מאי (במקרה הזה – הנוקמים 3 ), לפני הסרט של נובמבר (במקרה הזה – ת'ור 3 ). יכול להיות שיחליטו פשוט לשחרר את החומרים של בלאק פנת'ר שהוצגו ב-SDCC.
לגבי להב האל-מת
הוא לא בדיוק פורץ החוצה למי שלא אוהב את הז'אנר של סמוראים בקרבות אפים חותכים אחד את השני בשלל צורות מקוריות, אבל הוא כיפי מאוד בתחומו גם אם ממש ממש עמוס בגלל שהוא צריך לעבד משהו ארוך מאוד לשעתיים וקצת. ובכל זאת, כיפי מאוד ומומלץ לאנשים שלא נרתעים מגפיים נכרתים משהו כמו כל שתי דקות.