סופר המתח טום קלנסי מת אתמול, בגיל 66, אומרים לנו הניו יורק טיימס (באמצעות טוויטר) ומקורות אחרים.
קלנסי, מחבר סדרתי של מותחנים צבאיים, היה ידוע בעיקר בזכות סדרת ספרי ג'ק ריאן, שעובדו לקולנוע שוב ושוב – כשהשחקן שמגלם את ריאן מתחלף בכל פעם: "המרדף אחר אוקטובר האדום" עם אלק בולדווין בתור ריאן, "משחקים פטריוטיים" ו"סכנה ברורה ומיידית" עם האריסון פורד, ו"כל הפחדים כולם" עם בן אפלק. בדצמבר השנה אמור לצאת סרט חדש בלא-ממש-סדרה הזאת – "ג'ק ריאן", עם כריס פיין בתפקיד ריאן ובבימוי קנת בראנה.
בעולם משחקי המחשב הוא ידוע בעיקר בתור השם שכתוב מעל כל משחקי "ספילנטר סל".
סופר נהדר.
אחרי שבשנים האחרונות ניסיתי והתעייפתי מהקצב האיטי, בשנה האחרונה אני דווקא לומד להעריך אותו מחדש (״ארנב אדום״ – מומלץ), וממש עכשיו אני קורא ספר שלו (״חוב של כבוד״). קשה להשיג את ספרי קלנסי בעברית, אבל הם זמינים באי-ביי.
גם הסרטים שנעשו על פי ספריו טובים בעיני.
כנער מאד חיבבתי את סגנון הכתיבה שלו, שדי נמאס עלי כשהתבגרתי קצת (סביר להניח שגם לתפיסת העולם שלו היה חלק גדול בעניין)
היו לו רעיונות יפים למותחנים שחלקם אף התממשו במציאות.
מפתיע שזה לא מופיע באף עיתון היום או אתר חדשות (למעט עין הדג!), כמות מאד גדולה של ספריו תורגמה לעברית וחלקם נמכרו במספרים יפים.
אני חשוב שבהרבה מאד מובנים הוא היה סופר מיוחד והוא חתום על כמות ספרים שלא תבייש יוצר קומיקס.
מלבד splinter cell תחום משחקי הוידאו מלא במשחקים בהשראת ספרים (או שנכתבו במיוחד) או מימי האמיגה כמו Rainbox Six, Ghost Recon
דווקא הסרטים שלו פחות המריאו אבל בכל זאת – היה נחמד
עצוב
את המרדף אחר אוקטובר האדום ראיתי לאחרונה ודי נהנתי, הוא כמעט לא התיישן.
אחד מהאהובים עלי
עצוב
יש לי חלום, שיום אחד יעשו טרילוגיה (או יותר סביר, סידרת טלוויזיה) מהספר "סערה אדומה עולה"
קלנסי קלאסי
סערה אדומה עולה הוא ספר קלאסי של סגנון הכתיבה הקלנסי-יי. הרבה קטעים קצרים, קפיצות ממקום למקום. ריבוי דמויות וקוי עלילה (וצוללות בהמוניהן).
בגלל ריבוי ההתרחשויות טרילוגיה אחת לא תספיק (אולי שתים), לכן סידרת טלויזיה יותר סבירה.
מנסה לשחזר תגובה שנעלמה
הסגנון של סערה אדומה עולה הוא קלנסי לגמרי. הרבה קווי עלילה מצטלבים, קפיצות מהירות ממקום למקום, הרבה התרחשות וצוללות לרוב.
טרילוגיה אחת לא תספיק (אולי שתיים) לכן סדרת טלוויזיה נראית לי הגיונית יותר.
זה שונה
זה נכון שמדובר בספר שונה מסדרת ג'ק ראיין או חדר מלחמה.
"כנף קרב" כנראה אינו בשבילך. מדובר בתיאור אמתי (לא בדיוני) של כנף בחיל האוויר האמריקאי. כולל רשימות מפורטות של סוגי החימוש ומה הם יכולים או לא יכולים לעשות. כאשר בסופו יש קטע בדיוני קצר על הפעלת הכנף במלחמה.
הזכרת לי שאלה שחשבתי עליה כבר מזמן.
איך יכול להיות שאף אחד עדיין לא עשה סרט/טרילוגיה שהעלילה שלו היא מלחמת עולם שלישית? אני לא מדבר על עולם פוסט אפוקליפטי או משהו, אלה עלילה שמתרכזת בכמה דמויות מפתח במדינות המעורבות ומתארת מלחמה כזו מההתחלה ועד הסוף. זה נשמע הדבר הכי מתבקש בעולם. ממש מוזר לי שאף אחד לא ניסה אפילו. הרי מבחינת תקציב ואפקטים לא חסרות הפקות שיכולות להרים דבר כזה.
הסיבה היחידה שאני יכול לחשוב עליה היא שמבחינה תסריטית זה אתגר מטורף (שטום קלנסי ב"סערה אדומה עולה" לא עמד בו לדעתי)-זה הדבר הכי רחב יריעה שיש, וקשה מאוד להפוך את זה למונע-דמות, כמו שסרט צריך להיות.
עדיין, זה צריך להיות אפי.
רעין מגניב
ואני אפילו מוכן לתרום את הכאילו-מסמך-ויקיפדיה שכתבתי על "מלחמת העולם השלישית" בשביל להרים כזאת טרילוגיה![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
כאילו-מסמך-ויקיפדיה?
תביא לראות מיד.
גם לי קשה לדמיין תרחיש שבו ברה"מ מנצחת,
זה פשוט הרבה הרבה פחות סביר. אבל הספר נשמע מצויין-היתרונות שציינת הם בדיוק מה שהיה חסר לי בסא"ע. תודה רבה על ההמלצה, אני אקרא.
ניצחון רוסי
האופציה של ניצחון רוסי במלחמת עולם שלישית בשנות השבעים ותחילת השמונים אינה מופרכת. לרוסים הייתה עליונות מספרית גדולה (בעיקר ביבשה). שגדלה עוד יותר עם סיום גיוס החובה בארה"ב לאחר מלחמת ויאטנם. אל תתן לתבוסות שספגו הערבים להטעות אותך בקשר לאיכות הנשק הרוסי. הוא היה שקול או רק בנחיתות קלה לעומת המערב. והיה פחות מורכב, ולכן יותר קל לתחזוקה בשדה (שיקול חשוב במלחמה מתארכת). חיל האוויר האמריקאי בויאטנם, והישראלי בסואץ כשלו בפיצוח ההגנה הנגד אווירית הרוסית. רק כאשר ההתחמשות האמריקאית בעידן ריגן תפסה תאוצה, והפער באלקטרוניקה בין המזרח למערב גדל, ניצחון רוסי נהיה פחות סביר.
לא כל כך מסכים.
בברית המועצות של שנות השבעים/שמונים חיו פחות בני אדם מבברית נאט"ו. נכון שבברה"מ היה גיוס חובה ובמדינות נאט"ו לאו דווקא, אבל זה דבר שרלוונטי לכל היותר לשבועות הראשונים, ולא נראה לי שמישהו חושב שמלחמה כזו תגמר לפני שנאט"ו יספיקו להכניס את המילואים שלהם.
בנוסף, תסכימי איתי שהצבא הסובייטי הרבה פחות מאומן ועם כוח אדם פחות איכותי מכל אחת ממדינות נאט"ו (ע"ע מבצע רימון 20, או אפגניסטן. או אפילו צ'צ'ניה, למרות שזו תקופה יותר מאוחרת). בקשר לנשק אני חושב שאת מעריכה את הנשק הסובייטי יותר מדי-מלחמות ישראל הראו שטנק מול טנק, הטנקים המערביים מנצחים, ומתחילת שנות השמונים לפחות כבר ידוע שמצאו שיטה יעילה להתמודד עם מערכות ההגנה האווירית הרוסיות במבצע ערצב 19. אז כן, לדעתי מכל בחינה היתרון אצל נאט"ו.
ממש בא לי גם את טווידלדי בדיון הזה.
לפי דעתי תסריט אפשרי של מלחמת עולם שלישית יהיה סביר עם ראשי הפרקים הבאים:
*מהפכה קומוניסטית תתרחש באחת ממדינות ערב. כפי שראינו שהעם בהחלט מסוגל להפיל משטרים דיקטטורים, ומדובר שם על אחוז מירבי מההון הלאומי בידי מעטים מהאוכלוסיה, ככה שהמודל יתאים למהפכה קומוניסטית.
*המהכפה תגרום להרבה מדינות ערב להתאחד תחת משטר קומוניסטי חדש. הרבה מדינות עם מכנה משותף תחת משטר אחד ששולט על מליארדי אנשים. אומנם רווב המדינות לא מפותחות, אך זה לא הפריע לברית המועצות.
*רוסיה תהפוך לבריטניה של המעצמה החדשה, סוג של הורשת הכתר.
*המלחמה צריכה לפרוץ בגלל נפט.
*ישראל צריכה להיות מחושבת פה איכשהו. אני לא יודע מה. אולי ארה"ב הציבה כוח אצלנו, אולי הפכנו להיות קוסטה ריקה החדשה?
למישהו יש עוד רעיונות?
טוב, נראה לי שאני פשוט אביא את הגרסה שלי
שבהרבה מאוד חלקים ממנה אינה ריאליסטית בשיט. מצד שני זה מתרחש ב-2070 אז לכו תדעו.
* סין, שכבר עכשיו מגלה צמיחה כלכלית עצומה, מתחילה להפוך למעצמת על, מעין ברית המועצות 2.0 (ביחד עם בעלת בריתם צפון קוריאה ומדינות חסות במזרח התיכון). כל העולם מתחיל לחוש ממש מאויים ויש מלא מתח.
* משבר כלכלי באירופה גורם לפירוק האיחוד לאחר שמסתבר שבעת משבר ההבדלים התרבותיים בין האומות שם לא יכולים להחזיק. בכמה מדינות קמים משטרים יחסית אנטי מערביים. סין מנצלת את המצב והופכת מספר מדינות אירופאיות – צרפת, ספרד, איטליה – לסוג של בעלות ברית אזוריות ששונאות את בריטניה וארה"ב.
* ברוסיה יש מלחמת אזרחים קשה בין מחתרת קומוניסטית לבין שלטון יותר טוטליטארי אך לא קומוניסטי. הטוטאליטרים מנצחים, ומתחילים להטיל השפעה גדולה ביותר על מדינות מזרח אירופה, ברית המועצות וברית וורשה לשעבר. בשלב מסויים, מפלגה שלישית, מתונה ויחסית מערבית מצליחה להחליף את השלטון, והקומוניסטים מחלטים לנצל את המצב לטובתם ולגרור מספר מדינות מזרח אירופאיות למלחמה כנגד רוסיה, על אף שהמפלגה השולטת כבר אינה אותה מפלגה שמיררה את חייהם לפני מספר שנים.
* במזרח התיכון עוד לא חשבתי מה קורה בדיוק.
אהבתי!
אפשר בעצם לעשות שזו מלחמה של מעצמות. ארה"ב, סין והמדינות שלה, רוסיה והמדינות שלה, והברית הערבית. מה שיכול להיות מצחיק זה אם רוסיה וארה"ב ישתפו פעולה כנגד סין והברית הערבית.
האמת שזה בדיוק התכנון
ה"גוד גאייז" העיקריים הם ארה"ב, בריטניה (וכמה מדינות חבר העמים), גרמניה, ישראל, החצי הטוב של רוסיה ויפן VS. סין, צופן קוריאה, ברית ערבית שכזאת, צרפת, איטליה, ספרד והחצי הרע של רוסיה.
בנתיים המלחמה הזאת נראית די דומה למלחה"ע השנייה, ואין פה התייחסות לשינויים החברתיים והטכנולוגיים שעברו בעולם ב-70 השנים האחרונות ויעברו בו ב-60 השנים הבאות. החלוקה של העולם לגוש טוב וגוש רע, למשל, היא הנרטיב שממשלות מעדיפות לקדם, והוא עובד רק אם העמים שלהם מקבלים אותו. בעולם שבו התקשורת כבר לא ממורכזת כמו פעם, קונצנזוס גורף סביב ראייה פשטנית כזו הוא כבר לא אפשרי, והתמונה הגדולה צפויה להיות הרבה יותר מורכבת. עוד יעצימו את המורכבות החשיבות ההולכת ופוחתת של גבולות גיאוגרפיים, הכח ההולך וגובר של לוחמה אלקטרונית והשימוש בהדפסה תלת-ממדית לפיתוח וייצור מהיר ולא מפוקח של כלי נשק יעילים. ועוד לא הזכרתי את משברי האנרגיה והסביבה הבאים עלינו לרעה.
בקיצור, אם אתה רוצה שהסיפור לא ייצא אנכרוניסטי, שכח מ"אמריקה נגד אסיה" ותתחיל לשרטט דיאגרמה של עשרות אלפי תאים רדיקליים, תאגידים, קבוצות האקרים, קהילות דתיות וכיוב'.
כמו שאמרתי, לא טענתי שזה מתיימר להיות ריאליסטי.
זה סתם משהו שהתחלתי לכתוב פעם אחת בשביל הכיף. אם הייתי באמת רוצה לעשות אותו ריאליסטי ומתאים לעולם המודרני + 60 שנה, זה כבר לא היה כיף במיוחד.
סבבה.
השאלה היא למה להשתמש בחופש מריאליזם כדי ליצור תסריט פחות מעניין ממה שסביר שיקרה במציאות. אם כבר להמציא מלחמה דמיונית אז לשחק בתרחישים מופרעים – אוסטרליה הופכת לאימפריה פאשיסטית, אפל מטילה פצצת מימן על שאנגחאי, ניגריה מפירה את אמנת החלל החיצון וכו'.
בשבוע הבא יהיה לי קצת יותר זמן.
(ל"ת)
אתה מדבר על שנות השמונים?
למרות הידע ההיסטורי המועט שלי, זה לא נראה לי סביר שמדינות ערב יתאחדו. הנסיון לאחד את מצרים וסוריה תחת הקע'מ בשנות החמישים לא החזיק יותר מכמה שנים, ואז שתיהן כביכול נשלטו ע'י מפלגה סוציאליסטית אחת – בעת', עם נציגיות חזקות בכל האיזור. וזה היה איחוד פוליטי בעת שלום.
אתה יכול לראות היום, אחרי האביב הערבי, מה קורה אחרי מהפכה. יש לך כמה קבוצות שנלחמות על כוח ואי יציבות במדינה. ובאופן כללי מדינות ערב השונות לא תמיד סובלות אחת את השניה וגם לא מקבלות בשלווה את הבחישה של רוסיה באיזור (הכסף והאמל'ח הרוסי, כמובן, הוא משהו אחר לגמרי).
אז מהפכה, סבבה. גוש קומוניסטי ענק בהובלת רוסיה? קצת קשה לי לסיספונד.
האמת כשרשמתי את זה עלה לי משהו יותר קשה לסספונד.
משטר קומוניסטי מקדם אתאיסטיות ואמונה במודרניזציה, וקשה לי לראות מדינה ערבית מצליחה לוותר על אופייה הדתי.
בסוריה זה הצליח
אמנם היו צריכים איזה טבח בחמאת, אבל זה שמר על שקט 30 שנה.
בכל מקום שהממשלים החילוניים דיכאו בכמות אלימות כזאת או אחרת את האחים המוסלמים ואירגונים דומים, אולי לא היה ויתור על הדת מצד האזרחים אבל המדינה התנהלה כמוסד חילוני.
איראן (מדינה עם שלטון דתי במוצהר) הייתה רק אחת עד שהאח'ס צברו כוח בעזה ומצרים בשנים האחרונות.
אל תנסה להעתיק במדויק את חלוקת דת/מדינה המערבית
למקומות אחרים. ההבדלים הם לא אוניברסליים.
גם במערב לא
חלוקת הדת-מדינה בישראל לא דומה לארה'ב ושתיהן לא דומות לצרפת.
אבל במדינות ערב, לפחות הקרובות אלינו שאני מכיר יותר, היה משטר חילוני שהושפע יותר ממה אמר מבראכ מאשר מה דעתו של השיח' קרצ'אוי. אפילו בלבנון, המתחים בין השיעים לסונים (לנוצרים לדרוזים) הם יותר עדתיים מאשר מלחמות דת בין יורשי מחמד.
אז בניגוד לג'גואר, נראה לי שמשטר קומוניסטי-אתאיסטי יכול להתבסס גם בעולם הערבי, ולמעשה זה די מה שהיה סביבנו בחמישים שנה האחרונות. או לפחות, אני לא חושב שזה מאוד מופרך כבסיס לסיפור.
זה הצליח לפני הרבה שנים,
אבל כמעט לא היה רלוונטי. גם במדינות שמשטרן הוא חילוני, וארגונים דתיים דוכאו בכוח, האזרחים נותרו דתיים ושמרנים. תשווה מדינות ערביות מסביבנו למדינות שעברו שלטון קומוניסטי במאה הקודמת מבחינת אחוזי האתאיסטיות היום.
שלא לדבר על כך שכוחו של האסלאם (הקיצוני והמתון) עלה בצורה משמעותית בשנים האחרונות, בין אם מדובר בארגוני טרור שנתמכים על ידי מדינות קיצוניות, ובין אם מדובר בנסיכויות המפרץ שנותנות יד לעליית האסלאם הסוני המתון. קשה לראות מדינה קומוניסטית אתאיסטית מצליחה לסגור מסגדים ולעצור שייחים עם מאות אלפי תומכים.
מצד שני, מספר מדינות ערביות דווקא כן יצליחו להתאחד תחת תרחיש דמיוני כלשהו. מדינות שמשטרן השולט כרגע הוא סוני, או שהרוב בהן הוא סוני, תהיה להן סיבה להתאחד, בעיקר כנגד איראן גרעינית לדוגמא. אני מניח שאם ערב הסעודית תהפוף להיות קומוניסטית טוטאליטרית לא תהיה לה בעיה לספח לעצמה מספר מהנסיכויות, ומשם הדרך קצרה.
אבל אני גם מסכים עם מקס צ'פלין. מלחמת עולם שלישית צריכה לקחת בחשבון הרבה מההתפתחויות של השנים האחרונות, ולא להיות "סתם" גדולה יותר עם יותר סיכון. האם תאגידים ייקחו חלק במלחמה (מה שגם ככה קרה וקורה)? האם חופש המידע שבו אנו חיים כיום ישפיע במשהו? מה יהיה כוחו של האינטרנט במסיבה הזו? ובזמנים בהם העם יותר משכיל ובעל יותר אינפורמציה, האם המדינות יצליחו לשלוח חיילים במליונים למשימות התאבדות?
נ.ב:
גם הידע שלי בהסטוריה די מועט. בוא ננצל את העובדה שלטווידלדי אין זמן לפני שהוא יבוא להרוס לנו את הדיון עם עובדות.
אכן, לא כל כך מסכים
מלחמה מודרנית (כפי שהוכיחה מלחמת יום כיפור) מכלה משאבים כמו כלי נשק, חלקי חילוף, דלק ותחמושת יותר מהר משניתן ליצר אותם. לכן גם עם המלאים של ארה"ב וברה"מ לא ניתן להלחם בעצימות גדולה ליותר מכמה שבועות, שלושה חודשים מקסימום. זה פחות מהזמן שדרוש לגיוס ציוד ואימון חייל חדש. לכן פער כללי בכוח אדם אינו משמעותי. בנוגע לחיילי מילואים מאומנים, גם בזה לרוסים הייתה עדיפות.
צבע מקצועי כמו בארה"ב ובריטניה הוא אכן יותר מאומן ומיומן, אבל גם בנאט"ו היו צבאות חובה (גרמניה). גם הצבא שלנו (בתקופה שנהג להתאמן) נחשב לצבא מאומן למרות היותו צבא חובה. בנוסף לכך בראיה היסטורית הרוסים לא מאמנים את חיליהם למצוינות טקטית. הם עובדים על מסות גדולות תחת הנהגתם של מפקדים המצטינים בתמרון אופרטיוי.
יש לי גם חוסר הסכמה אתך בנוגע לאיכות כוח האדם. צבאות מקצועיים נוטים למשוך מתגיסים מהשכבות הנמוכות בחברה. לכן כוח האדם שלהם (בייחוד ביחידות הלוחמות) הוא מאיכות נמוכה ולא משכיל. בצבא חובה יש תמהיל של חיילים באיכות נמוכה, ביחד עם חיילים באיכות גבוה. ולצבא אין בעיה למצוא אנשים מוכשרים לתפקידי פיקוד ברמה הזוטרה (מפקדי כיתה, סמלים מ"מ).
לפי דעתי אין להסיק יותר מדי מניצחון של טנקים מערבים מופעלים ע"י חיילים ישראלים על טנקים רוסים המופעלים ע"י ערבים. אם הם היו מופעלים ע"י חיילים רוסים זה היה עניין אחר. ובאשר להגנת הנ"מ, ישראל הצליחה לפצח אותה רק בתחילת שנות השמונים. תוך שימוש באמצעים (מזל"ט) שלא היו קיימים באותה התקופה בנאט"ו.
לטובת הרוסים עבדו גם גורמים נוספים הקשים לכימות, אך בעלי השפעה.
מבנה הפיקוד הרוסי היה אחיד. כול ההחלטות (הפוליטיות והאסטרטגיות) התקבלו במוסקווה. צבאות בירת ורשה האחרים היו בעלי תפקיד שולי, והם היו מצוידים בנשק רוסי. ברית נאט"ו הייתה מורכבת מבחינה פוליטית ולא לגמרי יציבה (הצרפתים עשו הרבה בעיות. שלא לדבר על האיבה בין טורקיה ליוון). מבנה הפיקוד היה מסובך ורב לשוני. בנוסף לכך הם התקשו להגיע לאחידות בתקני הציוד. כשכול מדינה מעדיפה ליצר את הנשק שלה בעצמה. מה שעלול היה להוביל לסיוט לוגיסטי במקרה של מלחמה שבה כוחות ממספר מדינות מתערבבים בחזית.
אני דווקא מסכים עם ההערכה של קלנסי מי היה מנצח
השליטה ההדוקה של מוסקווה על מפקדי השדה היתה יוצרת בעיות קשות לסובייטים. בנוסף כל משטר אוטוקרטי נוטה להעניש בחומרה מפקדים שלא מצליחים.
הלאה, הטנק הסובייטי הכי טוב בשנות ה70 וה80 היה מיושן בשנות דור.T72 והT80.
סביר מאד לארה"ב היה יתרון אוירי משמעותי גם אם לא היו מפצחים את הנ"מ הסובייטי, ולו רק מכיון שא"א להגן על קווי לוגיסטיקה ארוכים עם נ"מ. בנוסף לאמריקאים היתה טכנולוגיה די טובה של טילי שיוט בראשית שנות ה80 אאזנ.
דיברו על לוגיסטיקה, אני חושב שדי ברור שכל המשקים המערביים היו מצליחים לעבור ליצור מלחמתי יעיל הרבה יותר מהר מהסובייטים. שלא לדבר על להאכיל ולהלביש את החיילים.
לסובייטים היה יתרון אחר משמעותי עד אמצע שנות ה80 התיאוריה שלהם (אומנות המערכה, הרמה שבין טקטיקה ואסטרטגיה) היתה הרבה יותר מתקדמת מהמערב.
אני גם נוטה להסכים עם מה שקלנסי כתב על היכולת העדיפה של האמריקאים בנושא של נ"ט.
איפה שאני חושב שקלנסי טעה לחלוטין (אם כי זה לא היה טעות אלא החלטה מודעת שלו כסופר) זה השאלה האם הסובייטים היו משתמשים בנשק גרעיני טקטי / אסטרטגי במצב שבו הם היו עומדים לפני הפסד.
אחרון, הסיבה שגורבצוב יכל להתחיל ברפורמות שלו היתה מכיון שהעילית הסובייטית ידעה שהיא מפסידה במירוץ החימוש (אלקטרוניקה ומחשבים). כלומר הסובייטים ניסו להציל את הצבא שלהם על ידי שינוי החברה. שזה אירוני מכיון שהמטרה של הצבא האדום היתה להגן על החברה הסובייטית ועל המהפכה הקומוניסטית.
בכיוון אחר, הרבה מהתרחישים של המלחמה הקרה (כולם) מתעלמים מהשאלה של מה היו הסינים עושים.
ראשית סביר שהסינים היו מנסים לבצע מחטף על הונג קונג וטאיוון.
ושנית ההנהגה הסינית בשנות ה70 (כנופיית הארבעה) לא היתה לגמרי שפויה. ואאז"נ מאו גרס שמלחמה אטומית היא לא דבר שלילי כי גם מלחמה גרעינית כוללת שתשמיד חצי מהעם הסיני תשאיר חצי חי (ותשמיד את ארה"ב ורוסיה). החצי החי ממילא יהיה קומוניסטי ולכן הקומוניזם יצא מנצח מעימות גרעיני כולל. הגישה הזו היתה חלק לא קטן מהקרע בין סין לרוסיה.
ולא נגענו בסכסוכים אחרים שהיו מתלקחים מחדש כשהמעצמות עסוקות במקומות אחרים. (הודו ופקיסטן, ישראל וארצות ערב, סכסוכי גבולות באפריקה ובדרם אמריקה)
תקציר מנהלים:
במלחמה יבשית באירופה, נאטו היו מנצחים, המלחמה לא היתה נשארת מוגבלת באירופה אלא מתרחבת לאיזורים אחרים בעולם, ובסבירות גבוהה היתה הופכת לגרעינית.
תגובה יפה!
ובכל זאת נעצור פה, כי א. שכנעת אותי קצת, ו-ב. האוף טופיק בדיוק הזה כבר מוגזם גם ככה:)
בכל מקרה היה לי מעניין מאוד, תודה.
מאוד אהבתי את הספרים שלו בנעורי
לגמרי במקרה ראיתי תמונה שלו מהזמן האחרון במהלך חיפוש אינטרנטי בשבוע שעבר וחשבתי לעצמי "ויי, האיש נראה רע". עכשיו אני מבין למה. עצוב.
לא רוצה לדבר סרה במתים
אז אני רק אתייחס לספרים שהוא כתב ולכשרונו כסופר.
הוא היה סופר פשוט גרוע. טרחן במידה שלא ניתנת לתיאור, מייגע, משעמם בצורה שלא תאומן ופשוט לא מקורי בשיט. שני הספרים היחידים שלו בסדרת ג'ק ראיין שקראתי במלואם (נטשתי 5 ספרים אחרים) הם גם הספרים הכי ארוכים שלו, צו נשיאותי והדב והדרקון. מה אני יגיד לכם, אודיו-בוק של הספרים האלו יהיה כלי עינוי אפקטיבי מאוד. אם אתם תוהים איזה נסיבות הובילו אותי לקרוא את הספרים האלו במלואם – הייתי לקראת סופה של הפלגה של 3 חודשים עם אבא שלי (הוא ימאי) ופשוט נגמר לי מה לקרוא ולצפות בו. ועדיין הייתי צריך לדלג על משהו כמו 100-200 עמודים של תיאורים של מערכות נשק בכל ספר.
אפשר לסכם את כל המורשת הספרותית שלו ב: Murica! fuck yeah
"לא רוצה לדבר סרה במתים" - אבל זה בדיוק מה שעשית!
זו זכותך כמובן, אבל זה לא תזמון טוב כ"כ, וזה קצת מגוחך להצהיר משהו ומיד לעשות ההיפך.
שוב, זה אינטרנט פתוח וכל זה, ואני לא נעלב בשמו או שטות כזו, אבל אל תשכח שזה אתר על קולנוע –
וככזה, הוא מתאים לדיונים על סרטים. אם הזכירו כאן סופר זה רק בגלל שהוא אחראי לכמה (ספרים שהובילו ל)סרטים שנחשבים ללא רעים בכלל.
אין שום סיבה הגיונית לספר את דעתך השלילית על יכולת הכתיבה של הבן אדם באתר קולנוע ביום מותו.
לא אסור, סתם טעם רע בעיני.
למה לא?
זה פוסט על המוות של הסופר, והוא מביע את דעתו על הסופר. יש פה דיון ארוך על מלחמת העולם השלישית, לזה יש מקום ולדעתו על הסופר לא?
אסור לדבר ?
נהפוך הוא, זה בדיוק הזמן.
אם ניקח את וולט דיסני, הוא היה איש עסקים ממולח ואיש חזון, שהבין שהאנימציה היא יותר משעשוע לילדים, שהיא יכולה להעביר רעיונות שלא הצליחו להעביר עד כה במדיום הקולנועי.
האם כל זה מתבטל כשמתברר שהוא היה איש לא נחמד וכנראה סוג של אנטישמי וגזעני (כנראה לא יותר מהוואספ הממוצע באותה תקופה) ? בוודאי שלא !
אף אדם אינו מושלם ולכל אחד יש יתרונות וחסרונות. כל נסיון ליפות את המציאות רק גורם לאנשים לפקפק במורשת של האיש, גם אם חלקה נכונה, כי אם הדובר מעוות דבר אחד הוא יעוות דבר אחר.
עדיין לא מובן
איך הגעת למצב שבו אתה קורא לא פחות משבעה ספרים של סופר שאתה לא מחבב?
פתאום הבנתי-
שאני חייב לטום קלנסי הרבה יותר ממה שחשבתי בהתחלה. כשראיתי את הידיעה על המוות שלו התעצבתי, כי אני זוכר שהוא סופר מצויין עם כמה ספרים מעולים וחכמים והוא תמיד עשה רושם של בנאדם מאוד טוב (לא זוכר כבר מאיפה).
אבל אחרי שחשבתי קצת, הבנתי שהוא לא פחות מהבחור שהכניס אותי לתחום הזה של ספרות. בתור ילד קטן ומושתן אחד הדברים שהייתי דלוק עליהם זה צבא, כלי נשק והיסטוריה של מלחמות (לא אמרתי שהייתי ילד נורמלי:). אז בתקופה שלא הייתי רואה ספרים ממטר, הוא היחיד שהצליח לגרום לי, ילד בן עשר אולי, לקרוא ספרים של ארבע מאות עמודים. אני באמת חושב שהוא סוג של חסר תחליף-את מה שהוא ידע לעשות, הוא באמת ידע לעשות יותר טוב מכל אחד אחר.
לחובבי ג'ק ריאן
ממחר ועד שבת ישודרו ב-yes4 ארבעת הסרטים שנעשו עד כה על פי ספרי ג'ק ריאן – קודם הריסון פורד, אחר כך בולדווין ואז אפלק. FYI.