צבי הנינג'ה

מאת
אדם קלין אורון
– פורסם ב 1 באפריל 2007Posted in: ביקורות

במקור: TMNT
תסריט ובימוי: קוין מונרו
קולות (גירסה אנגלית): ג'יימס ארנולד טיילור, שרה מישל גלר, פטריק סטיוארט, לורנס פישברן

קוואבנגה!

… היא לא מילה שתשמעו בסרט 'צבי הנינג'ה'.

ההיסטוריה של TMNT, צנמ"מ (צבי נינג'ה מוטנטים מתבגרים), הולכת ככה: בשנת 1984 הוציאו קווין איסטמן ופיטר ליירד הצעירים קומיקס על ארבעה צבים שנחשפו לחומר מעודד מוטציות, והפכו ללוחמי נינג'ה מיומנים תחת הדרכתו של המאסטר שלהם, עכברוש בשם ספלינטר. אף על פי שהקומיקס נועד להיות פארודיה חד פעמית, הצלחתו המפתיעה הביאה להפיכתו לקומיקס מתמשך (שקיים עד היום). בשנת 1987 יצאה סדרת טלוויזיה שהפכה את הצבים להצלחה מסחררת ואת ליירד ואיסטמן למליונרים (עניין יוצא דופן בקרב יוצרי קומיקס, שלרוב אין להם זכויות על היצירות שלהם) – אבל, בדרך, החליפה את האופי הרציני והאלים של הקומיקס באווירה קאמפית ומשועשעת. ב-1990 יצא הסרט הראשון (עם שחקנים חיים), שניסה לשמור דווקא על האווירה של הקומיקס. ב-1991 ו-1993 יצאו שני ההמשכים, שדווקא ניסו להיות קלילים ודביליים כמו סדרת הטלוויזיה. ב-1997 יצאה סדרת טלוויזיה עם שחקנים חיים, שכולם מעדיפים לשכוח. ב-2003 הופקה סדרת אנימציה חדשה (המשודרת כרגע בערוץ הילדים).

מסובך? הבעיה היא כזו: לצבי הנינג'ה יש הרבה מעריצים, אבל הם לא מעריצים את אותם הצבים. חלק מהאנשים זוכר בחיבה את סדרת הטלוויזיה המקורית, ששודרה בארץ בשנות התשעים; חלק התלהב מהסרטים; אחרים רואים את סדרת הטלוויזיה המאוחרת יותר; יש אפילו כמה שמכירים את גרסת הקומיקס. ואז כולם הולכים לראות את אותו הסרט, הגרסה של קווין מונרו מ-2007. הקבוצה הראשונה מאוכזבת מהעדר הומור, השניה מכך שמדובר באנימציה ולא בשחקנים חיים, השלישית מהיות האנימציה ממוחשבת ותלת-ממדית, והרביעית מעודף הומור.
למזלי, התפוררותם המואצת של תאי המוח שלי מונעת ממני לזכור גרסאות קודמות של הצבים, ולמרות שהילד צופה אדוק בסדרה החדשה, אני לא ממש מרוכז בשעות כאלו בבוקר. לכן, יכולתי פשוט ליהנות מהפופקורן, מהשתיקה המהופנטת של הזאטוט, ולהפתעתי, גם מהסרט.

העלילה מתחילה כמה שנים אחרי כל הגרסאות הקודמות – הצבים כבר אינם מתבגרים (15-16), אלא מבוגרים צעירים (18-19), והמצב שלהם לא כל כך טוב. ליאונרדו, מנהיג החבורה, נשלח על ידי ספלינטר לשפר את כישוריו ברחבי העולם; דונטלו, הגאון הטכני, התדרדר לתמיכה טלפונית במאותגרי אינטרנט; מיקלאנג'לו, הצעיר (והאידיוט) הנצחי לובש חליפה של, אה, צב נינג'ה ומשמש כליצן במסיבות ילדים. ורפאל? רפאל עדיין בוער בזעם כבוש: הוא מקנא בליאונרדו, אין לו כוח להתחכמויות הזן של ספלינטר והוא לא מבין למה הם אמורים להפסיק להילחם בפשע עד שליאונרדו יחזור. אז רפאל לובש חליפת אופנוען מסורבלת ונלחם בלילות בפשע בתור 'שומר הלילה'.

אפריל אוניל, ממש לא עיתונאית (ככה היה בקומיקס, למרות ש… אוף, לא חשוב), מצליחה לאתר את ליאונרדו ביערות מרכז אמריקה, ומעדכנת אותו על מצבה העגום של משפחתו. אלא שחזרתו של ליאונרדו לא ממש עוזרת: רפאל מסרב לקבל את מרותו של אחיו הגדול, ארבעת הצבים שכחו איך נלחמים בצוות, וכל העסק לא ממש מתקתק. וזה לא כאילו שלצבים יש זמן להתאפס על עצמם: מקס וינטרס (פטריק סטיוארט / יגאל שדה, שניהם בקולות מעוררי צמרמורת), מתברר, הוא לא רק מיליונר המתעניין בטכנולוגיה ובעתיקות. הוא גם מצביא שכמעט והצליח להשתלט על העולם ממש מזמן. במקום זה, הוא פתח שער לכוכבים, שכתוצאה ממנו (א) הוא הפך לבן אלמוות, (ב) ארבעת הגנרלים החביבים עליו הפכו לאבן, (ג) 13 מפלצות חדרו ממרחבי הקוסמוס אל כדור הארץ. עכשיו, לראשונה, שער הכוכבים הולך להיפתח מחדש, ווינטרס הוא לא אחד שיפספס הזדמנות של פעם ב-3,000 שנה. לשם השלמת המשימה שהתחילו כל כך מזמן, גנרלי האבן שלו, שהוא מחייה באמצעים טכנולוגיים מתוחכמים (דהינו, זה אדום ומגניב ועושה 'ביפ'), יוצאים ללכוד את 13 המפלצות, בעזרתה של קבוצת נינג'ות בשם ה"פוט קלאן". בדרכם עומדים, אמנם, ארבעה צבים, אלא שאלו עסוקים במתחים פנימיים והאויבים רבים וחזקים מאי פעם.

ל'צבי הנינג'ה' יש כמה בעיות. העלילה של הסרט מאד מטופשת ואף על פי שהוא מתחיל באקספוזיציה קצרצרה שמכירה לנו את וינטרס, הגנרלים שלו והמפלצות, רק בעשרים הדקות האחרונות הסרט נזכר בקיומו של איום ממשי על גורל האנושות. חוץ מזה, השורות של אפריל אוניל (שרה מישל גלר / עדי הימלבלוי) צורמות באוזן ומאסטר ספלינטר (מאקו / אלברט כהן) נראה כמו פוקימון של כלב (כל הזכויות שמורות לפרשדונה). אבל, וזה מה שחשוב, הבעיות האלו זניחות.

האנימציה של הסרט אולי לא חדשנית במיוחד, אבל היא עובדת לא רע בכלל: הצבים אמנם נראים לא משהו – ולא שהם צריכים, כי הסרט לא מנסה להיראות ריאליסטי – אבל הם זזים בצורה אמינה ומעבירים רגשות מצוין. הדמויות שלהם (חוץ מדונטלו, שאין לו אופי או תפקיד) עגולות ושלמות באופן מפתיע, וקל היה לי להזדהות עם הזעם של רפאל על חזרתו של האח האובד, כמו גם עם הילדותיות האדיוטית של מיקלאנג'לו. העלילה קצת חורקת לפעמים, אבל קטעי הקרבות עשויים היטב, והסרט עובר מהר בלי קטעים מתים. גם הדיבוב לעברית מצוין.

הילד נהנה מאוד מאוד מ'צבי הנינג'ה', ואני נהניתי יחד איתו. נדמה לי שלמרות כמה מחוות להיסטוריה הענפה של הצבים (המילה 'קוואבנגה' אולי לא נאמרת בסרט, אבל היא כן מופיעה בו), הסרט הזה לא ממש יעניין מישהו מעל לגיל ההתבגרות – אבל הוא אפשרות ראויה בהחלט להעסיק אחים קטנים או ילדים בחופשת הפסח. הוא לא מעליב את האינטליגנציה יותר מדי, ובשביל סרט אקשן לילדים, בחיי שזה כל מה שאני מבקש.

תגיות: