אז נגיד שהמצאתם מכונת זמן. אמיתית. שעובדת. קיבלתם מכה בראש מהכיור והמצאתם את הפלאקס קפסטור, השתתפתם בניסוי מדעי של ממשלת ארצות הברית על אנשים עם צווארונים גבוהים במיוחד, או שאתם בכלל חייזר שמטייל ברחבי המרחב והזמן כבר מיליוני שנים – לא משנה. מה שחשוב זה שפתאום יש לכם תא טלפון או תא משטרה או מכונית דלוריאן שיכולים לנסוע קדימה בזמן, או אחורה.
הסטטיסטיקה מראה שבמצב כזה, רבים מממציאי מכונות הזמן מיד חוזרים לעבר ולתקן אותו, כדי להפוך את ההווה למקום טוב יותר: להרוג את היטלר, נגיד, או להרוג את סבא (לא ברור למה, אבל לנוסעים בזמן יש משהו נגד סבא שלהם). אבל לפני שאתם מתניעים, חכו עוד רגע: אל תיכנסו למכונת הזמן לפני שתקראו את הוראות הבטיחות.
לפני שתנסו לשנות את העולם, אתם חייבים לדעת באיזה סוג של עולם אתם חיים, או ליתר דיוק: איזו צורה יש לזמן בעולם שבו אתם חיים. יש שלושה סוגים עיקריים של עולמות המובדלים זה מזה בצורת השפעת המסע בזמן עליהם – ואף אחד לא יידע באיזה סוג עולם אנחנו חיים עד שמישהו ימציא סוף סוף מכונת זמן ויבדוק.
עד שזה יקרה, הדרך הטובה ביותר ללמוד על צורותיו האפשריות של הזמן היא, כמובן, דרך הקולנוע. הרי הסרטים מחנכים אותנו על נפלאות המסע בזמן כבר הרבה, אה, זמן. לרוע המזל אפילו הסרטים שעוסקים בנושא – אולי כדאי שתשבו, זה עומד להיות שוק – אינם תמיד מדויקים לחלוטין (מי היה מאמין). רובם מתחילים מכמה הנחות בסיסיות לגבי העולם שבו הם מתרחשים, ואז סותרים אותן בחדווחה ומתמוטטים אל תוך ערמת פרדוקסים.
אבל להתכונן צריך, אז לפניכם סוגי העולמות העיקריים האפשריים, הסרטים שעוסקים בהן, והצורות שבהן הסרטים האלה פישלו.
זהירות: הרבה ספוילרים לסרטים שבאמת הייתם צריכים כבר לראות.
עולם 1: הזמן הוא כמו הדרך לבאר שבע
(אם ירדת במחלף הלא נכון, אתה תמיד יכול לחזור ולבחור בדרך אחרת).
ב"בחזרה לעתיד 2" דוק בראון מסביר, בעזרת תרשים על לוח, את התיאוריה שלו על מסע בזמן, כדי שגם מרטי וגם הצופים האהבלים יבינו. הזמן, מסביר דוק, יכול להתפצל. בעוד דוק, מרטי וכולם חיו להם בשלום בשנת 2015, ביף טנן החלאה חזר ל-1955 ונתן לעצמו מגזין ובו התוצאות של כל משחקי הספורט בחצי המאה הבאה. בכך הוא הסיט את העולם כולו אל קו זמן מקביל שבו ביף הוא מלך העולם, דוק מאושפז וג'ורג' מקפליי נרצח. אבל יש תקווה: קו הזמן המקורי עדיין קיים, במעין יקום מקביל כלשהו, וכדי לחזור אליו כל מה שמרטי צריך לעשות הוא לחזור לנקודה שבה חל הפיצול – ב-1955 – ולקחת את שנתון הספורט בחזרה.
במובנים מסוימים הגישה הזאת מעודדת: שום שינוי שתעשו בעבר לא יוכל באמת "למחוק" את העתיד – הוא רק ייצור עתיד אחר. אם אתם מוצאים את עצמכם בעולם כזה, אתם יכולים לחזור לעבר ולהרוג את סבא, וזה לא ישנה שום דבר במצב בריאותכם; אתם הרי הגעתם מקו זמן שבו סבא חי, ולא משנה אם עברתם דירה אל קו זמן שבו סבא מת.
איפה זה מסתבך: בואו נחזור לרגע ל"בחזרה לעתיד 1". כאן, מרטי עצמו הוא זה שחזר לעבר ושינה את העתיד, בכך שהפך את אביו מנחנח לוזר לסופר מצליח, וכולם היו הרבה יותר מאושרים. אבל רגע: אם התאוריה של דוק בראון נכונה, ומרטי רק עבר דירה ליקום מקביל, זה אומר שמרטי לא שינה את 1985, אלא רק עבר לגירסה אחרת שלה. קו הזמן המקורי עדיין קיים – ובקו הזמן הזה, מה שקרה הוא שמרטי נכנס יום אחד לדלוריאן, נבלע בתוך פיצוץ גדול ומעולם לא שב. הוריו ומשפחתו בוודאי מתאבלים עליו, והם היו תובעים לדוק בראון את הצורה על הריגה כתוצאה מרשלנות מדעית אילו דוק לא היה נרצח באותו לילה על ידי טרוריסטים. זה לא שהיה מישהו שיכול היה להזהיר אותו מראש על כך.
חוץ מזה: אם אמנם אפשר לחולל שינויים בעתיד של קו זמן אחד מבלי להשפיע על העתיד, למה מרטי הולך ומתפוגג כשנראה שהסיכויים שהוריו יהפכו לזוג נהיים קלושים? זה פשוט לא מסתדר. גרייט סקוט, נראה לי שהתאוריה שלך צריכה מקצה שיפוצים, דוק.
עולם 2: הזמן הוא כמו חלב שנשפך
(את הנעשה אין להשיב).
הזמן זורם רק בזרם אחד ובכיוון אחד, ומה שהיה היה. אי אפשר לשנות את העבר, כי הוא כבר קרה. אתם יכולים לחזור לעבר, אבל לא משנה כמה תתאמצו, תצליחו רק לגרום לו לקרות מחדש באותה הצורה בדיוק. "פרדוקס הסבא" לא קיים כאן, כי אם תרצו לחזור בזמן ולהרוג את סבא, אתם פשוט לא תצליחו (או, אם תצליחו, זה רק יוכיח שהוא לא באמת סבא שלכם, ושלסבתא יש כמה דברים להסביר). לכן גם מאוד לא מומלץ לחזור לשנת 1933 ולהרוג את היטלר, כי ההיסטוריה מלמדת אותנו היטב ששלומו מובטח, אבל לא מבטיחה שום דבר לגביכם.
עולמות מסוג זה נדירים למדי בסרטים, מכיוון שלכאורה, אם אי אפשר לשנות שום דבר בעבר, מה כבר מעניין בזה? למרות זאת, יש יצירות מעטות שעושות בעולם כזה שימוש אדיר. "12 קופים" הוא הדוגמה הטובה ביותר: ברוס וויליס נשלח מהעתיד הפוסט-אפוקליפטי אל ההווה, אבל לא כדי למנוע את האפוקליפסה. אי אפשר למנוע אותה, כי היא כבר קרתה. זה גם, אולי, סרט המסע בזמן היחיד שאינו מחורר. דוגמה קצת פחות מדכאת היא "הארי פוטר והאסיר מאזקבאן". שבו הארי והרמיוני עוברים את אותו אחר צהריים גורלי פעמיים, משתי זויות שונות.
איפה זה מסתבך: העולם הזה לכאורה מוגן מפני פרדוקסים, כיוון שכל מקרה של אירוע שגורם לעצמו לא לקרות וחוזר חלילה נמנע מראש. ובכל זאת, הוא מעורר קצת תמיהות. בעולם מסוג 2 אי אפשר לחזור לעבר כדי לפתור בעיות, מכיוון שאם תפתרו אותן, זה סימן שהבעיות לא היו קיימות מלכתחילה. למה, בעצם, דמבלדור שלח את הארי והרמיוני לעבר להציל את סיריוס בלאק ובקביק? מנקודת מבטו, סיריוס כבר ברח מתאו ובקביק חי ובריא וצוהל. בעצם לכל הסיור בזמן לא היתה סיבה; ואם לא היתה לו סיבה, אז הוא לא היה צריך להתקיים, אלא שאם הוא לא התקיים סיריוס ובקביק לא היו ניצלים ואההההההההה! נתקענו בלופ! הצילו!
עולם 3: הזמן הוא כמו פלסטלינה
(אפשר לעקם, למעוך ולעצב אותו לפי ראות עיניכם. לא מומלץ לאכול אותו)
"לופר", סרט המסע-בזמן המעולה שעלה השבוע, הוא הדוגמה הטובה ביותר לעולם שבו הזמן גמיש, והעובדה שאתה יכול לפגוש את עצמך שהגיע מהעתיד לא פוגעת בעיקרון הבחירה החופשית: כל מעשה שלך עשוי לשנות את העתיד הזה, ובכך גם את הזכרונות של אתה-הזקן, כפי שמודגם בסרט בצורות מגניבות לחלוטין שלא הייתי חולם לספיילר. יש רק עבר אחד ורק עתיד אחד, אבל הם יכולים לשנות זה את זה ואפילו לסתור זה את זה, ולא נראה שלייקום אכפת במיוחד. "לפגוש את הרובינסונים" הוא עוד סרט שמתנהג כך, וכדאי לכם לראות אותו כי הוא סרט מגניב לגמרי שלא מספיק אנשים ראו.
דוגמה מוכרת יותר היא "שליחות קטלנית" – רק שסדרת הסרטים המצוינת הזאת שברה שיאים בסתירה עצמית. המכונות נלחמו בבני האדם בעתיד, והפסידו. למרות היתרון העצום שיש להן בכך שהן לא זקוקות למנוחה ודעתן לא מוסחת באמצעות תמונות של חתולים או פורנו, המכונות הובסו במלחמה נגד שקי הבשר העלובים. כניסיון אחרון לסיים את המלחמה לפני שהתחילה, הן שלחו אחורה בזמן מכונה, מחסל עם מבטא כבד, כדי שיהרוג את שרה קונור, אימו לעתיד של מנהיג המורדים. אם המנהיג לא ייוולד, בני האדם לא יוכלו לנצח, והמכונות ישלטו.
ברור שהמכונות חשבו שניתן בשיטה זו לשנות את המציאות. שליחת המחסל כדי שיהרוג את שרה קונור היתה תכנית ה"להרוג את היטלר" שלהם. פחות ברור מה בדיוק המכונות ציפו שיקרה אם המחסל היה מצליח במשימתו: יום אחד העולם כולו שורץ בני אדם ומזוהמים, ורגע אחר כך – פוף, כולם נעלמו, ונשארו רק מיקרופרוססורים סקסיים ועדרי טרנזיסטורים רועים באחו בשלווה?
איפה זה מסתבך (עוד יותר): בסופו של דבר התברר שהמכונות טעו לחלוטין – או שאולי ג'יימס קמרון, שכתב את התסריט, לא החליט באיזה מין עולם הסרט מתרחש. התכנית של המכונות אמנם מבוססת על ההנחה שמדובר בעולם מסוג 3, אבל קייל ריס אומר לשרה קונור שהוא מגיע מ"עתיד אפשרי אחד" – מה שרומז על כך שקיימים הרבה עתידים אפשריים, כלומר קווי זמן מקבילים כמו בעולם מסוג 1. יותר גרוע: בסופו של דבר מתברר שהמכונות ירו לעצמן ברגל, כיוון שהתכנית שלהם לא רק שלא מנעה את לידתו של ג'ון קונר, אלא גרמה, בעקיפין, ללידתו. כלומר, בסופו של דבר זה היה עולם מסוג 2, שבו אי אפשר לשנות שום דבר. ואם זה המצב, למה הן ממשיכות לשלוח עוד ועוד מחסלים לעבר כדי לחסל את קונור? הן לא יודעות שזה לא יעבוד? לך תסמוך על מחשבים מטומטמים.
פורסם במקור בוואלה
מפתיע אותי שאף אחד לא עשה את זה כבר
זה כל כך מתבקש.
תודה רבה שעשית סדר בנושא הכי מבלבל בעולם.
מדריך יעיל,
בעוד ארבעים שנה, כשעדיין אהיה צעירה עקב מליון ניתוחים פלסטים וטכנולוגיה שעוד לא הומצאה, ואשמש כדיילת במטוס מכונת זמן מחלקה ראשונה, אדאג לחלק לנוסעים את העולם הזה.
(אני אישית תומכת בעולם 2 המדכא להפליא, אבל ההגיוני ביותר)
ודווקא הסצינה שהכי זכורה לי ב"שליחות קטלנית"
היא הסצינה הסופית (אין פה ספוילר, לא לדאוג) שבה הגיבורה מנסה לנתח לעצמה את החורים והסתירות שבעלילת הסרט, אבל בסוף אומרת לעצמה "לא משנה, בעצם. אדם יכול להשתגע מלחשוב על הדברים האלה". אני חושב שהמשפט כדרך של היוצרים להגיד שלא צריך לנתח כל דבר למוות ורק ליהנות מהסרט, וכך בדיוק חושבים הצופים ברגע שהמשפט הזה נאמר – "היא צודקת, לא באמת צריך לחשוב על זה. בואו נשאיר את הפרדוקסים למומחים ופשוט נשפוט את הסרט לפי ערכו כסרט ולא כאירוע בין זמני שחייב להיות הגיוני". כל עוד הסרט טוב, זאת הגישה הכי נכונה, לדעתי.
(וכן, שמתי לב לזה רק אחרי שקראתי את "סיפור" של רוברט מאקי)
אבל מה זאת אומרת "נשאיר את הפרדוקסים למומחים" - אנחנו המומחים
(ל"ת)
אחלה מדריך
צריך להוסיף אותו לגדולים – "המדריך לפרחים ניו-זילנדיים מצויים", "המדריך לטרמפיסט בגלקסיה" ו"המדריך השלם למדריכים".
אני מקווה שתהיה איזו כתבת המשך שתעסוק בלולאות זמן או יקומים מקבילים כי אפשר לדבר שעות גם על סרטים כמו "האחד" או Groundhog day. לגבי האחרון, יש גם בפרק בסדרה "על טבעי" שעושה לו הומאז' (מצחיק ומרגש מאוד), ובו גם אחת הדמויות אומרת משפט שאפשר לייחס לעולם 2 – "שום דבר אף פעם לא משתנה. חוץ ממני". טוב, שם זה היה לולאת זמן אבל זה אותו עיקרון – לא משנה כמה פעמים תנסה לחזור לעבר ולשנות אותו, מה שקרה קרה כבר, וגם אם תשנה דברים בעבר, זה ימצא דרך לקרות.
אפרופו "לופר", הנה סרטון של הבמאי ועוד כמה חבר'ה מדברים על האם מסע בזמן באמת אפשרי (ספוילרים ל"לופר", כולל ה-סצינה של הסרט. לא להכנס אם טרם ראיתם את הסרט!!!)
http://www.youtube.com/watch?v=75BzrfQ1mBs
אה, ואני גם זוכר שפעם פרסמו פה סרטון קצר וקריפי כזה על מישהו שחוזר בזמן ופוגש את עצמו. או שזה היה בכלל שיבוטים? לא יודע, זכור לי משהו עם אמבטיה ודם.
וכמו תמיד..
כמה דקות אחרי פרסום התגובה אני נתקל במשהו מגניב שקשור לכתבה. Just my luck.
בכל מקרה, זה סרטון קצר וחמוד, סופרקאט כזה, עם קליפים מכל מיני סרטים, שנקרא How Time Travel Works. יש למטה רשימה של כל הסרטים מהם לקוחים קליפים, אבל לא נראה לי שיש שם ספולירים רציניים. מומלץ!
http://www.flavorwire.com/331886/video-essay-how-time-travel-works
נ.ב. אני בעד לשים את ההצעה הזאת מ"אוסטין פאוורס" לפני "לופר".
עוד משהו משעשע
כש"בחזרה לעתיד" ודאבסטפ נפגשים
http://www.collegehumor.com/video/6826373/back-to-the-future-with-skrillex
פרסמו כאן.
בדף סרט של לופר, ראיתי אותו לפני כמה ימים ואני עדיין מתלהבת ממנו.
והנה שוב, קישור לסרט הקצר ההוא :
http://vimeo.com/2381662
והסיפור שלוקח את זה הכי רחוק
(ועובד לפי חוקי עולם 3) הוא "All you Zombies" של היינלין.
http://emilkirkegaard.dk/en/wp-content/uploads/Robert-A.-Heinlein-All-You-Zombies.pdf
היקום שונא מסע בזמן
יש סיפור קצר של לארי ניבן בשם "גלילים סובבים והאפשרות להפרת הסיבתיות הגלובאלית"
שם הוא טוען שכדי למנוע את ההרס של יחס סיבה-תוצאה, היקום יגן על עצמו על ידי השמדת מי שמנסה לבנות מכונת זמן.
אז ככה:
א. פישלייק. כתבתי את זה עוד בתגובות לכתבה על סקאר, שצריך יותר "כתבות עומק" מעניינות ומגניבות כאלה. ואם זה בא בזכות וואלה, שיהיה.
ב. היה מעניין, הצלחתי להתחמק ברגע האחרון מהספויילר של "12 קופים" (באמת הגיע הזמן לסתום גם את החור המבייש הזה).
ג. השאלה היא האם יש סרט מסע בזמן בלי בעיות גדולות, או שאין דרך לעשות סרט כזה בלי להסתבך עד שנבין איך זה עובד. כי אם אין אפשרות נטולת בעיות, אז הדיונים האינטלקטואלים (כמו זה הנ"ל) הם אחלה, הם מהנים ומחכימים, אבל נדע שאפשר להפסיק לתקוף כל סרט שיש בו חורים בנושא הזה ונוכל לקבל את זה בטבעיות.
ד. יש לי גם ד', אבל הוא ספוילר אז הוא יבוא בנפרד.
ולסיום, ציטוט של קפטן ג'ינוויי:
"My advice in making sense of temporal paradoxes is simple: Don't even try"
אין בכתבה ספוילרים ל-"12 קופים".
מצוין פרט עלילה שמופיע בתחילת הסרט.
לאיזה סרטים יש פה ספוילרים?
(ל"ת)
בחזרה לעתיד 1 ו-2, 12 קופים (למחמירים, לא בהכרח),
ועוד סרט אחד שעצם הזכרת שמו הוא כבר ספוילר, ושעניין המסע בזמן בו מופיע בשלב מאוד מאוחר של הסרט, ולא מהווה חלק גדול מהעלילה, ואף יכול להיות טוויסט. דרך אגב, כל אותם הסרטים שהזכרתי מהווים את שלושת סרטי המסע בזמן האהובים עלי (מינוס בחזרה לעתיד 2, שהיה מצוין, אבל הראשון הוא אחד הסרטים הטובים ביותר שיצאו באלף השנים האחרונות). כל שאר הסרטים שמוזכרים בכתבה לא מקבלים ספוילרים בכלל.
לגבי שליחות קטלנית, גם בסרט השלישי בסדרה מתברר שהעולם הוא מסוג 2, כי בסוף הסרט אומרים שלא ניתן לשנות את העבר/למנוע את העתיד.
על שאר הסרטים של "שליחות קטלנית",
ובעיקר השלישי, אני אפילו לא מדבר, כי הם סותרים את עצמם יותר ממכונת סתירה עצמית אוטומטית.
אשתו של הנוסע בזמן
עוד דוגמה יפה במיוחד לעולם מסוג "הזמן הוא כמו חלב" הוא "אשתו של הנוסע בזמן". (למה יפה? כי שם זה אמצעי ספרותי שמדגים את הגורליות והמוחלטות של האהבה, גם כשאין לה שום סיבה חיצונית.)
לגבי התאוריה ב"בחזרה לעתיד 2"
לא כל כך ברור לי איך הבנת מדבריו של דוק שקו הזמן ה"חלופי" ממשיך להתקיים במקביל לקו הזמן המקורי. זה לא מה שאני הבנתי… להיפך – הוא אומר לו שם שהמציאות החלופית של 1985 היא חלופית רק למרטי, לו ולאיינשטיין, אבל היא מציאות לכל אחד אחר. מכאן שיש רק קו זמן אחד שהוא המציאות. קו הזמן המקורי פסק מלהתקיים ברגע שנוצר השינוי, כפי שקורה בסרט.
זה מה שכתבתי.
(ל"ת)
יש בהחלט תיאוריה פיסיקלית על קוי זמן מקבילים
התיאוריה הזו מוכרת היטב באקדמיה המדעית ואם אני לא טועה הדימוי המקובל הוא כדורי ביליארד שמתנגשים אחד בשני או משהו כזה. בכל מקרה, מה שמסביר דוק בראון בסרט השני הוא תמציתה של אותה התיאוריה. איני פיסיקאי או פילוסוף אבל עד כמה שאני מבין את התיאוריה (ראיתי פעם תכנית עליה) רוב מה שתיאר רד-פיש ב"איפה זה מסתבך" לא סותר אותה (לפחות לא בסרטים 1-2. את השלישי איני סובל, אבל עד כמה שאני זוכר אין בעיה גם איתו).
אבל לגבי ההתפוגגות כאשר הסיכויים נעשים קלושים, אני מסכים עם רד-פיש.
הוו, "לפגוש את הרובינסונים". איזה סרט מגניב.
לא כל כך הבנתי את הקטע של "עולם 2"…
כלום לא יכול לשנות את העבר, זה מה שאתה אומר, אבל עצם זה שהגעת אליו אומר שהעבר השתנה כבר:
מישהו ראה אותך- בום! העבר השתנה. הזזת עלה- בום! העבר השתנה. השארת טביעת רגל- בום! העבר השתנה. בעתיד למדת לעוף ואתה נזהר שלא יראו אותך, לא לגעת בעלים ולא לגעת בקרקע- בום! שינית את מסלול האוויר והעבר השתנה.
הסבר בבקשה למה הקטע.
זהו שלא!
העבר לא השתנה, כי כל הדברים האלה בסופו של דבר יובילו לאותו עולם שממנו נשלחת לחזור בזמן. מה הכוונה?אתה חוזר אחורה בזמן כי קיימת שם גלידה מיוחדת שלא מייצרים יותר, אתה מגיע למפעל, ובטעות נופל לתוך מכונת ההכנה של הגלידה ונהפך לגלידה, מפקחים של משרד הבריאות שעברו בסביבה מגלים שיש שאריות גופה בתוך הגלידה ומפסיקים את הייצור שלה. אתה מהעבר, שכל כך אהב את הגלידה הזאת, גילה שלא מייצרים אותה יותר, ומחליט לחזור בזמן כי שם קיימת הגלידה הזאת. וחזרנו להתחלה. זה בעצם מעגל אין סופי, וחסר חורים למעשה.
ובפרס הדימוי האקזיסטנציאליסטי של המאה זוכה..
nadidi! הפרס מחכה לך במכונת גלידה לפני שלושים שנה.
הכל נפלא וזה,
אבל נפלת בעבר לתוך מכונת הגלידה, איך אתה עדיין קיים בהווה?
נפלא פה
אני מהעתיד (שחזר לעבר) נפל לתוך מכונת גלידה, אני מהעבר עדיין ממשיך להתקיים במקביל אליו, הקיום שלו באותה תקופת זמן כמוני לא מפריע לי, אנחנו שני ישויות חובבות גלידה שונות
אה, עכשיו הכל מובן!
לא יודע למה חשבתי שהחזרה לעבר מבטלת את עצמך מהעבר.
בטח שהקיום שלו יפריע לך,
אני לא רוצה שאיזה זקן מהעתיד ישחה לי בגלידה!!
ס'ה, ואתה עוד קורא לעצמך "חובב גלידה"..
נראה לי שהעולם הזה משמש בעיקר תסריטאים עצלנים
שאין להם כוח להסתבך עם תיאוריות מורכבות ופרדוקסים עלילתיים. ברור שהעולם הזה הוא הכי פחות הגיוני. כאמור, ברגע שהגעת לעבר בהכרח השפעת על משהו. הרעיון שהעתיד שאמור לקרות עדיין יקרה, לא משנה מה תעשה, הוא דבילי. הרי שום כוח ביקום לא יגרום לכך שאם אני חוזר בזמן והורג את אבא שלי, אני עדיין אוולד.
לפי תיאוריית היקומים המקבילים, תיוולד.
כי רצח אביך יצר, כך לפי התיאוריה, יקום שונה מזה שממנו הגעת.
היקום שהגעת ממנו לא בוטל: ביקום שממנו הגעת אביך אכן הוליד אותך – אבל כעת אתה חי ביקום אחר, שבו אביך לא הספיק להוליד את בנו (זה שביקום שממנו הגעת היה הופך להיות אתה).
אבל אנחנו מדברים על עולם מספר 2
(ל"ת)
אלא אם נחזור לעבר וניצור גם את עולם מס' 1
(ל"ת)
לי נראה להפך
התיאוריה הזו מצריכה הכי הרבה יוזמה ויצירתיות תסריטאית כי היא מכריחה את התסריטאי לחשוב באמת בצורה בלתי לינארית וללטש את היקום כך שהכל יתחבר בסוף כמו פאזל ארבע מימדי ענק (ולכן היא כל כך נדירה בקולנוע, אל אף שסרטים שמקפידים עליה בדרך כלל מרתקים). אם מה שנראה לך פה מוזר הוא העובדה שאין לך פה בחירה חופשית (אתה לא באמת יכול לרצוח את אבא) תחשוב על זה ככה: הכוח שימנע ממך לרצוח את אביך הוא לא קסם – הוא חלק מההיגיון של היקום. הזמן הוא רצף של אירועים שכל אחד מהם נובע בהכרח מהשני. עצם זה שחזרת לעבר מוכיח כי התקיימה שרשרת אירועים שהובילה אותך לנקודה בה חזרת לעבר, עצם קיומך הלא-לינארי בעבר הוא חלק משרשרת האירועים האלה, ולכן לא מסוגל ליצור סתירה. כל החלטה שתקבל בעבר הובילה בהכרח לאותה נקודה בעתיד ממנה חזרת.
אני מבין את העיקרון, אבל זה עדיין דבילי
שוב אני אשאל – מה קורה אם אני חוזר בזמן ורוצח את ההורים שלי? הרי ברור שבמצב כזה שרשרת האירועים שהובילה לנקודת הזמן בהווה השתנתה, אחרת לא הייתי קיים מלכתחילה. אז מה מונע ממני לעשות את זה? האם יהיה איזה כוח קוסמי לא מוגדר, שברגע האחרון לפני שאני אלחץ על ההדק יגרום לכך שפתאום יפגע בי ברק?
טענתי שזו התיאוריה הכי עצלנית, כי לכאורה אתה לא צריך להתמודד בה עם שום השלכות שהן. לפי מה שאתה טוען, צריך להנדס את היקום ככה שלא תוכל לעשות בעבר שום דבר שלא קרה ממילא, אבל אלא אם היקום הוא איזו ישות תבונית, שיכולה למנוע ממני באופן אקטיבי לעשות דברים על ידי צירוף נסיבות סטייל "יעד סופי", זה מופרך מהיסוד. כי אני כבר יודע מה קרה בעבר שהוביל להווה, ולכן אני בהכרח יכול לעשות משהו שיסתור אותו.
לא צריך שום דבר תבוני
עצם העובדה שנולדת, אומרת שלא הצלחת לרצוח את ההורים שלך. זה פשוט לא הלך.
אבל זה אומר
שיש כח תבוני ביקום שלא מאפשר לאף אחד למות כשהוא לא "אמור" למות. בשביל למנוע פרדוקסים, אף אחד, אף פעם, לא יכול להרוג מישהו לפני הנקודה שבה הוא מת "תמיד". בקיצור, אף אחד ממיליארדי האנשים בעולם 2 לא יכול להרוג את אבא שלו בילדותו- זאת לא עובדה שסביר שתתקיים סתם, מתוך טבע עיוור.
יחד עם זאת, כשזה נוגע למדע בדיוני, עולם 2 מרתק וקוסם לי הרבה יותר, מאותן סיבות ששפן הלוח ציין קודם.
זה לא חייב להיות כח תבוני
באחד הספרים של קוני וויליס (כמדומני) היא מוצאת לזה פתרון בכך שמכונת הזמן היא מאוד לא יציבה וברגע שמעבר בזמן עלול ליצור סתירה היא פשוט לא פועלת. זה אולי נדמה כמו איזה כוח עליון שמגביל את היקום, אבל בעצם זה יקום שעצם קיומו מעיד על מגבלות מסוימות. מכונת הזמן פשוט לא מסוגלת ליצור סתירה, זה חלק מהמגבלות של הכלי הזה בעולם דטרמיניסטי. באותו אופן שסנדויץ' לא מסוגל להדליק טלויזיה לא משנה כמה אנשים ינסו להשתמש בו בצורה כזו.
עדיין בעיה.
מי שמייצר את הסתירה היא לא המכונה, אלא הנוסע בזמן. והנוסע בזמן עלול, עקרונית, ליצור סתירה בכל תקופה בעבר אליה הוא חוזר. כך שהעבר בכללותו הוא מחוץ לתחום. לא כיף.
חוץ מזה, עשית לי חשק לסנדוויץ'.
הוא עלול, אבל הוא לא יצר.
אם הנוסע הצליח לחזור לעבר, משמע הוא לא יצר סתירה. אם X+1=2 לא יתכן ש- X היה 3. אם הדינוזאורים לא נכחדו לא יתכן שאני כותב את התגובה הזו ולכן המסקנה ההגיונית היא שזה לא קרה.
אתה רגיל לחשוב על מכונות זמן קולנועיות שעובדות בלחיצת כפתור ללא כל מגבלה ובלי קשר לאופן השימוש, אבל בתור מכונה שפועלת בתוך מרקם מסויים של כללים פיזיקאליים יתכן בהחלט שיהיו לה מגבלות ולא כל שימוש יהיה אפשרי. לא בגלל שהמכונה קוראת מחשבות או משהו, מכיוון שהיקום לא מסוגל להכיל סתירות.
יותר קל לחשוב על זה אם מוותרים על הרעיון של בחירה חופשית של הנוסע. תחשוב עליו בתור תוכנת מחשב, רובוט שמקבל בחירות מסויימות בהתאם לתנאים מסויימים. כל הבחירות שהוא קיבל בעבר או שיקבל בעתיד ניתנות לחישוב ומופיעות אי שם על ציר הזמן. זה אולי מדכא לחשוב על זה ככה, אבל פיזיקאלית הנוסע הוא לא יותר מכדור ביליארד. הוא מתרוצץ ממקום למקום ומזמן לזמן, פוגע בכדורים אחרים או בעצמו ומחולל תגובה. הסתירה היא לא בעצם יצירת תגובה בעבר, כי התגובה יכולה להביא בדיוק לאותו מצב תחילתי. הסתירה נוצרת רק אם נוצרת שרשרת תגובות שסותרות את התנאים הראשוניים של המערכת (שיהיה ברור – המערכת פה היא היקום).
תיאוריה מספר 2 מניחה שהיקום מסוגל לקיים מעגלים לוגיים שמכילים את עצמם (רצפים של בחירות שלא יוצרים פארדוקסים) אבל לא מסוגל לקיים סתירות, לכן אם תציב את המערכת בצורה שתיצור בהכרח סתירה (למשל – בצורה בה כדור הביליארד מסיט את עצמו ממסלולו ומונע את חזרתו בזמן) המכונה פשוט לא תפעל (לפחות לפי הפתרון של קוני וויליס, אולי יקרו דברים אחרים. אולי האטומים של הכדורים ימנהרו אחד דרך השני מבלי להתנגש, אולי הם יקפצו למצב אחר באופן פתאומי, בכל מקרה לא תווצר סתירה).
אתה התחלת עם ה"עלול"!
אבל כן, כשאתה מנסח את זה ככה זה מניח את הדעת. לפחות בשעה זו של הלילה.
אהבתי את הדוגמה עם האבן
וזה די מזכיר סרט אחר "אפקט הרעם" שגם שם השינויים באו בגלים (הרעיון נחמד הסרט לא משהו)
נכון מאד.
אם בשביל הפי אנד או בשביל איזו בדיחה פה ושם צריך לסטות לתיאוריות שונות של מסע בזמן, לסרט לא ממש אכפת.
מי שממש אוהב את הדיונים האלה [אני אישית נהנית מהם עד לשלב מסוים] יכול למצוא עוד הרבה מהם בדף של הטרילוגיה:
http://www.fisheye.co.il/bttf/
ולמי שלא יטרח לקרוא את כל זה אני אקשר ישירות להודעה מאד מועילה שעושה סדר בלו"ז של הסרטים [אין לזה קשר לתיאוריות של מסע בזמן, מלבד העובדה שע"פ כל תיאוריה מסע בזמן הוא עניין מבלבל וכדאי לעקוב באופן מסודר]:
http://www.fisheye.co.il/bttf/?comNum=124578#li-comment-124578
קראתי פעם גם דף של הסברים רשמיים באדיבות זמקיס וגייל אבל הוא לא קיים כיום וממילא לא ממש עונה על השאלות שהועלו כאן אז הנה אחד הסרטונים המוצלחים ביוטיוב במקום:
http://www.youtube.com/watch?v=iwY5o2fsG7Y&feature=my_liked_videos&list=LLfAEykEdEL3xCH_fIO4wyzQ
אבל אם יש יקומים מקבילים
איזה טעם יש לחזור ולתקן את העבר אם בכל מקרה אתה רק תיצור עבר נוסף? בכל מקרה הסדרה הזו מלאה חורים, אז נראה לי שלמצוא הגיון בתוכה זה לא ממש אפשרי.
התאוריה הכי הגיונית בעיני
לדעתי ההווה בו אנחנו חיים לא יכול פשוט להימחק, לכן אם מישהו ימצא דרך לחזור לעבר הוא לא יוכל פשוט לשנות את ההווה שלו.
אז אם נגיד תעשה משהו שלא קרה לך בהווה אתה פשוט תיצור עולם מקביל לעולם שלך בו יתקיים אותו עתיד החלופי.
ישנה תאוריה שגורסת שכל דבר שאנחנו רוצים לעשות יעשה איכשהו, כך שכל מחשבה שלנו וכל פעולה בעצם תיצור איפשהו ביקום האינסופי מספר עולמות חדשים מקבילים לשלנו ובכל אחד מהם אתה תעשה את אחת מהפעולות האלה. בקיצור, איפשהו ביקום יש אינסוף גירסאות מקבילות שלנו.
אז אני רק אניח ש"חזרה לעבר" היא בכלל לא חזרה לעבר אלא מעבר לעולם מקביל שנמצא איפשהו הרחק ביקום שלנו בו הזמן עוד לא הגיע לאיפה שאנחנו נמצאים, או להפך, התקדם כבר הלאה.
חשבתי פעם על מנגנון מסע בזמן שאמור להיות חף מפרדוקסים.
כמובן אין לו קשר כלשהו לפיזיקה כפי אנחנו מכירים אותה, והוא מפר בחופשיות את חוק שימור המסה.
בכל מקרה, זו הזדמנות טובה להעמיד אותו ל-peer review:
1. היקום דומה לפרשנות מס' 1 בכתבה בכך שמסע בזמן גורם ליקום להתפצל למציאויות חלופיות. ההבדל הוא שכאן הפיצול מתרחש בדיוק שמכונת הזמן נוחתת ביעד. תכונה הזו מסבירה למה העבר של קו הזמן הראשי (שלנו, יעני) לא נרמס ע"י המוני נוסעי זמן מהעתיד.
2. התכונה הנ"ל גם גורמת לכך שנסיעה קדימה להווה לעולם לא תחזיר את הנוסע בזמן לנקודת המוצא. הוא כנראה יגלה שעצם נוכחותו בעבר גרמה לכך שאפקט הפרפר שינה את עולמו ללא היכר, וגם אם לא, ההווה החדש יהיה אמנם דומה לעולם הוא עזב אבל לא יהיה אותו אחד.
3. כדי שמסע בזמן לא יהיה כרטיס בכיוון אחד, במכונת הזמן מותקן כפתור שמחזיר אותה בדיוק לקו הזמן שממנו היא יצאה, דקה אחת אחרי השיגור. ההשלכה של פיצ'ר זה היא פריקתו של עול מוסרי גדול. נוסע יכול לחזור לשנת 30 לספירה, לירות ברומאים, לצוות על ישו לקבל את "דמדומים" כספר הקדוש ולחזור הביתה עם מנורת שבעת הקנים כמזכרת בלי שום השלכות על ההסטוריה.
4. השלכה מוזרה של סעיף 3 – הנוסע יכול לעשות את זה שוב ושוב ולאגור בביתו אוסף של מנורות שבעת הקנים. אלה לא יהיו סתם שכפולים – כולן יהיו אותה מנורה קדושה.
5. השלכה מטרידה של סעיף 3 – את הנ"ל ניתן לבצע גם עם בני אדם.
6. השלכה נוספת של סעיף 1 – אם נוסע לא חוזר לעמדת השיגור אחרי דקה, אי אפשר לנסוע אחורה בזמן כדי להציל אותו, כיוון שהקו הזמן שאליו יגיע המציל יהיה שונה מזה של הנוסע הקודם.
7. כדי למנוע את מצב הביש הנ"ל נמציא את "נקודת השמירה" – אמצעי ששומר את הקואורדינטות במרחב ההסתברויות של הנק' בה נמצאת מכונת הזמן ושולח אותן לנק' המוצא, כך שבמידת הצורך המציל יוכל לפגוש את הנוסע ולקחת אותו חזרה להווה, דקה אחת לאחר שיגור המציל.
8. השלכה מטרידה של האמצעי הנ"ל – בדומה סעיף 5, אם המציל שומר את הקואורדינטות ומשתמש בהן שוב, הוא יכול לשכפל את הנוסע בלי שהוא ידע על כך.
איך זה?
אני חייב להגיד שלא הבנתי לגמרי.
אז התיאוריה שלך מבוססת על כך שכל מסע בעבר, ברגע החזרה להווה, יימחק כאילו מעולם לא קרה. מלבד מה שהבאת איתך בחזרה, שפתאום יהיה כפול.
היתרון של הרעיון הזה הוא האפשרות לייבא דברים היסטוריים חשובים שאבדו במהלך ההיסטוריה, כמו הספרייה הגדולה באלכסנדריה. או ויתור על כל צורך בליצור משהו חדש. אפשר פשוט להגיע לעבר ולייבא. הקץ לרעב עולמי, בעיות דלק וחשמל וכו'. וכמובן, אפשר סוף סוף לשאול את בני המאיה מה הם באמת רצו להגיד עם לוחות השנה שלהם.
החסרון הברור של המסע בזמן הזה הוא התעשרות מיידית של הנוסע. הוא יכול ללכת לעבר ולקחת כל מה שהוא רוצה. נניח, לקפוץ לעבר ולגנוב אוצר היסטורי. או סתם לקחת את אותם 20 שקלים מהארנק שלך שוב ושוב.
וכמובן, הרעיון של לייבא אנשים מהעבר גם יכול להיות משומש לצרכים שונים. חבורת ניאו-נאצים שמחזירים לחיים את היטלר למטרות נלוזות. או, סתם חבורת מהפכנים לוחמניים שמצליחים לשים את ידם על גינגס חאן. אבל זה יכול להיות גם מעניין. לינקולן וצ'מברליין בסדרת דיבייטים כשרוזוולט עומד מהצד וקורא להם נקבות. לראות מה טולקין חושב על העיבוד הקולנועי ליצירת המופת שלו. או מה אסימוב חושב, רק ששם אני כבר יכול לנחש את התשובה.
אבל הבעיה העיקרית היא שלא התייחסת למה יקרה בעתיד. כלומר, אם אני נוסע לעתיד, רואה מה עומד לקרות, וחוזר להווה כדי לשנות. מה קורה? האם, כמו עם העבר, כלום לא ישתנה, או שיווצר מקרה של עולם מס' 1, ולכן גם יירש את כל הבעיות שלו?
אבל, כמובן, כל הכבוד על שחשבת על מנגנון שכזה.
הוטבלאק, אני מנחש שהסרטים שעליהם נשענת התגובה שלך
"טיימקופ" (הסרט ההוא עם ואן-דאם) ו"מסע הכזבים של ביל וטד".
אני צודק?
מזמן לא ראיתי אותם,
אבל, כן, כנראה. אני מניח שהם היוו השראה, מחווה, גניבה ספרותית, לתגובה שלי. הסרטים הללו באמת זכורים לי לטובה (יותר ביל וטד, אצל טיימקופ אני רוצה רק לסייג – ראיתי אותו כשהייתי צעיר).
תודה.
התעשרות מיידית היא לא בהכרח חיסרון, היא רק נקודה עלילתית. חוץ מזה היא אפשרית גם במודלים אחרים ועם המצאות אחרות, עדיין דורשת מהנוסע מאמץ במציאת האוצר ובעימות עם המקומיים ומתבטלת אם כל מסע בזמן דורש כמות אדירה של אנרגיה.
בקשר לנסיעה לעתיד – הנוסע בזמן מבקר רק באחד העתידים האפשריים. המידע שהוא יביא משם להווה אמנם יהיה שימושי אך הוא לא יהיה נבואה מדויקת.
עליתי כאן על עוד תופעה – נוסע בזמן לא יכול לנסוע לעתיד כדי לפגוש את עצמו, משום שכאשר הוא יחזור להווה הוא ימצא את עצמו בקו זמן שונה מזה שבו הוא ביקר בעתיד.
אגב, אתה חושב בקטן. להביא את היטלר או ג'ינגס חאן להווה? במודל הזה אפשר להביא להווה צבא שלם של היטלרים וג'ינגס חאנים.
זה אמנם אפשרי במודלים אחרים,
אבל רק במודל שלך אין שום השפעה ללקיחת האוצר. כך שהנוסע יכול לקחת כל אוצר וכל חפץ שהוא רוצה, כמה פעמים שהוא רוצה, מבלי לחשוש שהוא ישפיע על ההווה (על העתיד כן, בטוח).
ואם כבר העתיד, לפי מה יקבע לאיזה עתיד הוא יבקר? ומה ימנע מהנוסע ללכת לבקר את עצמו בעתיד? יעשו כמו בדוקטור הו, שהוא פשוט אומר כל הזמן שהוא לא יכול וזהו, סוף הסיפור? ואם הוא לא מבקר את עצמו, אלא קורא על עצמו באינטרנט? ואם הוא קורא, או מדבר עם עצמו, ועושה בדיוק מה שהוא אמור לעשות כדי להגיע לאותו מצב, גם העתיד ישתנה?
צבא של ג'ינגס חאן-ים? בסופו של דבר יש מקום רק לאלפא דוג אחד. רק מלחשוב על המאבק על הטופ ספוט של עשרות חאן-ים כאלה עושה לי צמרמורת. אם כבר אז להביא אנשים שונים שיוכלו לפעול ביחד. ג'ינגס חאן כמנהיג צבאי, סאן טסו כאסטרטג, ג'יימס בונד המקורי כמרגל, סימו האייה כצלף, כמה חיילים ספרטניים, כמה נינג'ות וכו'.
נדמה לי
(ואני לא בטוח שאני מבין את זה עד הסוף), שאי אפשר לפגוש את עצמך במודל כזה כי ברגע שנסעת נאמר שנה אחת לעתיד הגעת לעתיד בו פשוט לא התקיימת במשך שנה. ברגע שאתה חוזר חזרה לעבר (נאמר דקה אחרי שיצאת) אתה יוצר שוב עתיד חלופי ששונה מהעתיד בו ביקרת (ולכן לא תופיע בו כעבור שנה).
ועכשיו כשאני חושב על זה שוב – נדמה לי שזה יוצר סתירה עם הרעיון של "לשמור את הקורדינטות" של הבחור שנסע לעבר. אם אני יכול לשמור קורדינטות כדי לבקר נוסע בזמן אחר, אני גם יכול לנסוע ליקום בו כבר חזרתי מהביקור שלי בעתיד ולשמוע מעצמי מה עבר עלי בשנה הזו. כמובן שמה שאשמע הוא רק עתיד חלופי אחד העונה לקורדינטות שבחרתי (נגיד יקום בו זכיתי בלוטו), יתכנו אין סוף יקומים אחרים בהם קורים דברים אחרים לגמרי אחרי שאני חוזר (אני זוכה בלוטו עם מספרים אחרים, או לא זוכה, או זוכה אבל מיד אחרי פוגע בי ברק, או שאני הופך למגף סגול).
עכשיו אני מבין שהתיאוריה הזו לא מאוד שונה מתיאוריית היקומים המקבילים, רק שפה המכונה היא לא רק מכונת זמן אלא גם מכונה למעבר בין יקומים, שמאפשרת לי לבקר כל יקום חלופי בכל נקודת זמן שמתחשק לי וגם שומרת את נקודות היעד שלי כדי שאוכל לשוב ליקום שלי בסוף. המסקנה – היא לא באמת מונעת מבקרים מהעתיד, רק הופכת את קיומם למאוד לא סביר (כי זו התפצלות אחת מתוך אין סוף של היקום שלי).
למעשה לכל האמורים סתם יהיה קשה להתרגל לשיטות וטקטיקות הלחימה המודרניות. אם הצבאות המודרניים היו רוצים חיילים ספרטנים ונינג'ות (היוונים והיפנים שניהם עמים מתועדים למדי) הם פשוט היו מאמנים אותם. ובנוגע לג'ינג'ס חאן אפשר להתווכח עד כמה הוא היה במקום הנכון בזמן הנכון.
רעיון קצת דומה, ונטול פרדוקסים
לא אני המצאתי אותו, אבל אני לא זוכר מאיפה הוא לקוח.
בואו נניח שהיקום כולו נמצא בלופ. קורים כל מיני דברים מהמפץ הגדול ועד הסוף הגדול, ואז הכל מתחיל מההתחלה וחוזר על עצמו. כל עוד לא יתערבו בעניין, היקום החדש וכל תולדותיו יהיו זהים בדיוק לזה שלפניו.
עכשיו: יש מכונות זמן. אפשר לנסוע בזמן. אבל אך ורק קדימה.
אי אפשר לנסוע בזמן ל-1955, אבל אפשר לנסוע בזמן רחוק, רחוק, רחוק קדימה, אל התקופה המקבילה ל-1955 ביקום החדש. שם אתה יכול לעשות מה שאתה רוצה – לירות בסבא או לדרוך על פרפרים כמה שמתחשק לך – וזה ישנה את העתיד, בהחלט, אבל זה לא ישפיע על העבר שלך ושום פרדוקס לא ייווצר.
אני חושב שלקחת את זה מפיוצ'רמה
(ל"ת)
לא.
(אולי זה הופיע גם שם, לא יודע).
הרעיון הופיע בפרק The Late Philip J. Fry של פיוצ'רמה
אבל אני לא יודע אם זה המקור. בכך אופן, אמנם המודל מבוסס על דטרמיניזם ניוטוני שתוקפו פג עם הופעת תורת הקוונטים, אבל הוא עקבי. הבעיה בו היא שכל עולם אחרי הראשון (אם יש אחד כזה) ישרוץ נוסעי זמן שיעוותו את ההסטוריה שלו. נוסע שינסה לנסוע ל-1955 כדי לפגוש את סבא עשוי לגלות שנוסע אחר הרג אותו עוד בילדותו, או שינה את מהלך הסטוריית ימי הביניים ודאג לכך שהעדה שלו מעולם לא התקיימה, או דרך על היונק הראשון. במודל הזה, כל מסע בזמן הוא מסע אל הלא נודע.
גם אני חשבתי על רעיון
לפיו כשאתה חוזר בזמן אתה בעצם מוחק כל התקדמות בהווה עד לנקודה אליה הגעת. זה כמו לכתוב מסמך של 10 עמודים, ואז אם גילית שיש טעות בעמוד 5 אתה לא חוזר אליו אלא משמיד את עמודים 10-5 ואז מתחיל לכתוב אותם מחדש. בעצם במובן מסוים אתה לא חייב לשנות את רצף הזמן בכלל אלא פשוט להפוך את היקום לאיך שהוא היה לפני x שנים ולהשיג את אותה תוצאה.
האפשרות הזו יכולה אפילו לציית לחוק שימור המסה בכך שכשאתה חוזר אותם חלקיקים שמרכיבים אותך (שבעבר מפוזרים בכל העולם) פשוט קופצים מהמקום שלהם ומרכיבים אותך. הקץ' הוא שאי אפשר לנסוע לעתיד כי הוא עדיין לא קיים, אבל אפשר להקפיא את עצמך או משהו.
רגע,
ומה אם החלקיקים שמרכיבים את הנוסע בעתיד מרכיבים כמה אנשים אחרים בעבר? הם יאבדו רגל? יד? כדורית דם? תאר לך שכמה מהחלקיקים הללו יקפצו מאיזורים קריטיים בגופו של אביו של הנוסע. קיומו של הנוסע בעבר יהווה פרדוקס במקרה כזה.
כן ולא
מכיוון שחלקיקים תמיד מתחלפים בגוף אני לא חושב שאף אחד באמת ימות אבל מומלץ בכל מקרה לא לנסוע לתקופה בה אתה חיי, זה כנראה יצור תופעת לוואי מגעילה.
לגבי הפרדוקס, מכיוון שכל העתיד נמחק גם אם תרצח את האבא זה לא ישנה כלום העתיד ימשיך במסלול חדש והמסלול ממנו הגעת (בעצם רק המידע, הגוף שלך הוא חלק מהעבר-שעכשיו-הוא-הווה) לא יהיה קיים בשום צורה.
אני לא בטוח שיש ליקום רשימת מצאי
של כל החלקיקים בו, ושאסור שאחד מהם יהיה באותו מקום יותר מפעם אחת. בעצם, יש כמה תאוריות מגניבות (לאו דווקא רציניות) שלפיהן כל החלקיקים ביקום למעשה נוסעים בזמן בכיוונים שונים, וקיימים בכמה מקומות בו זמנית.
אבל אנרגיה לא נעלמת
ומכיוון שניתן להחזיר אנרגיה לחומר זה לא סותר את התאוריה.
לא סותר
לא סותר את התיאוריה, רק את הרשימה המוצעת.
ואם נותרנו עם חוק שימור האנרגיה, מספיק שהוא יאוזן ברגע שמישהו עובר לזמן מסוים (על ידי איזו "שאיבת אנרגיה" מאותו יקום השקולה לזו שהוספנו), והענין מסודר. וחסל סדר איברים כרותים וחיות אחרות.
שימור האנרגיה
דווקא "בחזרה לעתיד" מתייחס לנושא הזה באופן חביב: כשהדלוריאן עוזבת, היא משאירה מאחוריה פסי אש ופיצוץ – כלומר, כנראה, פולטת הרבה חום; כשהיא מגיעה לזמן אחר, היא מאוד קרה – כלומר, היא שאבה חום מהסביבה.
כמובן שטיפת החום שנוסף או הוחסר מהעולם רחוק מאוד מאוד מאוד מלהספיק כדי להצדיק את הופעתה/היעלמותה של מכונית, אבל לפחות זה משהו.
אורסון סקוט קארד חשב עליו לפניך...
ממליצה בחום על "תצפית עבר" (כותרת משנה: גאולתו של כריסטופר קולומבוס). לא משנה אם התאוריה הגיונית או לא,הספר כתוב טוב. אמנם מלא בנוצריות דביקה, אבל אני סולחת לו כי הוא מרתק.
אף פעם לא שמעתי עליו
אבל אני אבדוק, נשמע טוב.
על הספר או על אס"ק?
(ל"ת)
אף אחד מהם
אבל יכול להיות ששמעתי על ספרים אחרים של הסופר ופשוט לא זכרתי את השם שלו.
לא פעם חסר לי כאן אמוטיקון של הלם/פליאה/זעזוע
אורסון סקוט קארד כתב את "המשחק של אנדר" שנחשב לאחד מספרי המד"ב המוצלחים או לכל הפחות המצליחים ביותר בעשורים האחרונים. הספר נדפס לראשונה בעברית בעטיפה כעורה ומטופשת במיוחד עם איור של ה"אנטרפרייז" (מה הקשר?) שכונתה "
" rel="nofollow">עטיפה חדשה שעיצב רדפיש בכבודו ובעצמו. הספר קריא ושואב מאוד, מומלץ בחום. לגבי שלל המשכיו יש מחלוקות; אני תומכת גם בקריאת "קול למתים" המצוין וזהו, מוטב לעצור שם…
תודה
אני אוסיף את שניהם לרשימה (המאוד ארוכה) שלי
Wait, what?!
רד פיש עיצב את העטיפה עם הילד המתוק שהבנתי שהוא בכלל ילדה והשחמט?! איך לא שמתי לב לזה אף פעם? ואיפה הספר הזה לעזאזל למה יש פה כ"כ הרבה ספרים?
אהה! וואו. אני בדר"כ מסתכלת מי עיצב את הכריכה ומי תרגם וכאלה וזה פשוט ברח לי… וואו… מסתבר שתמיד יש מה לחדש לך, גם כשזה נוגע לספר האהוב עליך. תודה.
אחד מקטעי המסע בזמן האהובים עליי - מהסדרה "איש משפחה"
עונה 10, פרק 5
מכיוון שלא מצאתי את כל ה-5 דקות ביוטיוב, הנה קישור לצפייה מלאה של הפרק:
http://www.familyguyepisodes.tv/family-guy-season-10-episode-5-back-to-the-pilot.html
הקטע עצמו הוא מ-15:37 עד 20:26
מישהו ראה את FAQ about time travel?
סרט מקסים שמנסה לטפל באופן חינני בחורים בעלילה / לופים שנוצרים כתוצאה ממסע בזמן. זה לא לגמרי עובד, כי, בכל זאת, מסע בזמן, אבל כיף לראות ולהשכיל.
http://www.imdb.com/title/tt0910554/
הוקרן בקון שלום לעין הדג...
כלומר במפגש הקוראים האחרון לרגל לסגירת האתר.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
אכן סרט מקסים
מישהו ראה את Primer?
סרט מסע בזמן מסובך (מאוד) ונטול חורים. מין "12 הקופים" רק בלי כל הדרמה, האקשן, הפסיכולוגיה והדברים שהופכים סיפור לטוב.
הוא באמת סרט מומלץ לחובבי מסעות בזמן הארד-קור.
ואני שוב שואל: מישהו הבין את Primer?
(ל"ת)
ואכן, ממש אי אפשר להגיד שאין בו חורים
כי פשוט לא ברור שם בכלל מה קורה מתי ולמה, רק "בגדול". המודל של הזמן שם (אה, לא יודע אם זה ספויילר…) הוא כנראה סוג של 1, כי בהתאם להגיון שם, גם אם חזרת אחורה, הלכת לעצמך מאתמול וגרמת לעצמך לא לחזור אחורה, אתה עדיין תהיה שם עם הזכרונות של מה שעשית, ויהיה שם את ה"אתה" השני, שלא נכנס למכונת הזמן מעולם,
אז אפשר להתייחס לזה או כעולם מקביל שיצרת כשחזרת בזמן, או כאותו העולם, שהשתנה בהתאם למה שעשית לו, ומכיל את המידע החדש (גם אתה זה מידע) שהגיע אליו מעתיד שלא קיים יותר.
פריימר
ביקורת (מספיילרת ומצוינת) של Brows Held High, מהחבורה של מבקר הנוסטלגיה, מבהירה היטב למה הסרט הזה כמעט בלתי אפשרי להבנה.
http://thatguywiththeglasses.com/videolinks/teamt/oancitizen/brows-held-high/35166-brows-held-high-primer
לי דווקא זכור שבזמן אמת הוא נראה לי מחורר לחלוטין
אבל אני באמת לא זוכרת ממנו הרבה.
מבחינה פיסיקלית
יש שתי אופציות: או שבאמת אי אפשר לשנות את העבר (עולם 2), או שיש יקומים מקבילים (עולם 1). היקום המקביל יכול להיות יקום שהיה קיים כל הזמן במקביל
ליקום שלנו או שהוא נוצר ברגע שמכונת הזמן הופעלה והתפצל מהיקום שלנו.
עולם 3 אינו אפשרות פיזיקלית (זה מוסבר גם בספר של מיצ'ו קאקו "עולמות מקבילים").
בקשר לאפשרות הראשונה, בדקו את הדבר הזה עם חורי תולעת וכדורי ביליארד.
לפי תורת היחסות כאשר נעים במהירות הזמן זורם יותר לאט, וככל שנעים מהר יותר הזמן זורם לאט יותר (מבחינת הגוף הנע). זה אומר שאם יש תאומים ואחד יוצא למסע בחלל במהירות גבוהה,
הזמן אצלו זורם יותר לאט ולכן כשהוא יחזור לכדה"א הוא יהיה יותר צעיר מהתאום שנשאר על האדמה.
העניין המטורף הוא שזה עובד גם על חורי תולעת!!
אם יש אפשרות לקחת קצה אחד של חור תולעת ולהאיץ אותו כך שהוא ינוע במהירות גבוהה מאוד (רצוי כמה שיותר קרוב למהירות האור) הזמן בקצה הזה של החור יזרום יותר לאט מאשר בקצה השני, ואחרי שהוא ינחת יהיה חור תולעת שהוא בעצם מכונת זמן:
קצה אחד (זה שטס) נמצא בעבר והקצה השני נמצא בהווה.
עכשיו, אם אני נכנס לקצה השני אני יוצא מהקצה הראשון בעבר, כלומר לפני שנכנסתי לקצה השני!!
ואם אני נכנס לקצה הראשון, אני יוצא מהשני בעתיד. הבנתם מה הולך פה?
המגבלה היחידה שיש כאן היא שאי אפשר לחזור לזמן מוקדם יותר מאשר הרגע שבו
יצרתי את המכונה – שזה הרגע שבו הקצה הראשון התחיל לטוס (וזו הסיבה
לכך שלא רואים בהווה נוסעי זמן מהעתיד, המכונה עדיין לא נבנתה).
עכשיו, הפיזיקאים (המטורפים) לקחו את מכונת הזמן הזו והשתמשו בה על כדורי ביליארד:
הם חישבו מה יקרה אם שמים חור תולעת כזה בצורה שבה קצה אחד נמצא בזוית ישרה לקצה השני, כך שאם זורקים כדור ביליארד לתוך החור, הוא יכול לצאת מהקצה הראשון (זה שנמצא בעבר) לפני שהוא נכנס לקצה השני, לפגוע בעצמו ולמנוע מעצמו להיכנס לחור מלכתחילה – כלומר פרדוקס.
הם בדקו עוד כל מיני מקרים והגיעו בסופו של דבר למסקנה שלא יכולים
להיווצר פרדוקסים והיקום הוא עקבי לחלוטין ולא נותן לשום פרדוקס לקרות.
אין שום בעיה עם מסע בזמן כל עוד הוא לא יוצר פרדוקסים,
מסקנה שהיא תאורטית בלבד כמובן, זה הכל חישובים.
http://en.wikipedia.org/wiki/Novikov_self-consistency_principle
אתה לא הבנת את פרדוקס התאומים
הפרדוקס הוא שהזמן יחסי למהירות האור. לכן תאום שנע במהירות גבוהה (חללית) לא יזדקן יחסית לתאום נח (בכדור הארץ). ולכן, נראה, שכשיפגשו, אחד יהיה צעיר והשני זקן.
אבל רגע! מהירות היא רק דבר יחסי – גם כדור הארץ לא באמת נח – הוא נח רק יחסית לדברים על כדור הארץ, ולכן מבחינת התאום בחללית, הוא נח, והתאום השני נע מהר, ולכן כשיפגשו הוא (התאום בחללית) אמור להיות זקן והשני הצעיר!
הפיתרון של הפרדוקס הוא שבחישובים של מעבר הזמן, לא הבאנו בחשבון את התאוצה. אני לא מכיר את התיאוריה, אבל זה כבר נוגע לתורת היחסות הכללית, והתאומים אמורים להיות באותו גיל כשיפגשו.
לא, אתה טועה.
ההנחה שהתאומים נמצאים במערכת סימטרית הייתה הבסיס של הפארדוקס. (אם אפשר לטעון שכדור הארץ הוא זה שנע ולא החללית, איך יתכן שאחד זקן מהשני ובו בזמן צעיר ממנו?). הפתרון של הפרדוקס הוא שבעצם ההאצה וההאטה החללית שוברת את הסימטריה – הכוחות שיפעלו עליה בזמן שהיא משנה מהירות לא יפעלו באופן סימטרי על כדור הארץ. ולכן התאומים אינם שקולים, וזה שבחללית אכן יחזור צעיר יותר מאחיו התאום (ההנחה הזו כבר הוכחה בניסוי במימדים קטנים יותר בעזרת שעונים אטומיים ומטוס).
הנה הערך בוויקיפדיה:
http://en.wikipedia.org/wiki/Twin_paradox#Difference_in_elapsed_times:_how_to_calculate_it_from_the_ship
אני די בטוח שמסע חזרה בזמן לא אפשרי
גם בגלל הפרודקסים שהוא גורם וגם בגלל שאף אחד מהעתיד לא בא לכדור הארץ (לפחות לא שידוע לי) מהמפץ הגדול ועד המאה ה21 מהעתיד.
לנסוע לעבר משול בעייני לשחזור פרי רקוב לפרי טרי. ברגע שהפרי התקלקל ונרקב, אין דרך חזרה.
מצד שני עכשיו כשאני חושב על זה, תיאורטית אפשר לראות מה קרה בכל תקופה מהעבר. לא מזמן הראו בחדשות שטלסקופ האבל הצליח לראות גלקסיות שמרוחקות מילארדי שנות אור מאיתנו. מלבד המרחק העצום ביקום שזה מכסה, יש עוד היבט של זמן. אנחנו לא רואים את הגלקסיות כפי שהן נראות היום, אלא כפי שהן נראו לפני מליארדי שנים בעבר (למעשה זמן קצר במונחים יחסיים לאחר המפץ הגדול) כי האור שמגיע לטלסקופ האבל יצא לראשונה מהגלקסיות האלו לפני מלארדי שנים (המרחק שלהן מאיתנו).
לכן אם תיאורטית תהיה לנו חללית שמסוגלת לנוע מעל מהירות האור (הרבה מעל) נוכל לנסוע לנקודה בזמן שרחוקה מספיק כך שהאור שמגיע מכדור הארץ של שנת 1955 עוד לא הגיע, נוכל להציב גירסה חדשה של טלסקופ האבל שם ולראות מה קרה בעבר.
תלוי למה אתה קורא "זמן"
הבהרה מראש: אני לא פיזיקאי ולא למדתי פיזיקה מעבר לרמה של כיתה ט'. כנראה שהתגובה הזו מכילה לא מעט טעויות ואי-דיוקים.
לפי תורת היחסות, הזמן הוא מימד בדיוק כמו אורך, רוחב ועומק. הוא נוצר יחד איתם במפץ הגדול והולך ומתפשט עם היקום. מה שאנחנו תופסים כ"זמן" הוא אשליה הנגרמת ממגבלות המח האנושי. למעשה, אין עבר ועתיד, אלא סדרה אינסופית(?) של נקודות המכונות "ארועים" הנמצאות על ציר הזמן. בעצם, יש רק הווה שמתקיים בצורות שונות לאורך הציר. מהבחינה הזו, מסע בזמן הוא אפשרי, בדיוק כמו מסע במימדים האחרים, אנחנו פשוט לא יודעים כיצד ניתן לבצע אותו. אם לפשט במידה פושעת, הגעה מנקודה א לנקודה ב בציר הזמן, דומה לנסיעה מתל אביב לירושלים, רק שבעצם אתה תמיד נמצא בשתי הערים. אתה פשוט מזיז את עצמך מנקודה מסויימת בה אתה נמצא בתל אביב לנקודה מסויימת בה אתה נמצא בירושלים, בלי לפגוע במיקומך בשאר הנקודות.
אם הזמן אכן בנוי ככה, מסע בו יכול להתקיים רק בתנאים של עולם 2. זאת אומרת שלא ניתן לשנות דברים, כי הכל קורה בו זמנית ולשום פעולה לא יהיו השלכות שלא התקיימו כשעזבת את הנקודה הקודמת שלך בזמן. אם תגיע לאוסטריה ב-1890 ותהרוג את אדולף היטלר התינוק, לא תמנע את עליית הנאצים לשלטון תחת הנהגתו של אדולף היטלר המבוגר. לפיכך, או שהרגת את התינוק הלא נכון, או שהיטלר המבוגר הוא טעות בזיהוי, או שלא באמת הרגת את התינוק. סופרים ותסריטאים יתענגו על האפשרות שנסיון הרצח בעריסה הוא ארוע שעצב את היטלר להיות רוצח ההמונים שאנו מכירים, אבל אני לא בטוח שהדבר אפשרי. אחרי הכל, הדבר אומר שהשפעת על מאורעות שיתרחשו כהשלכה של אותה נקודה בזמן, כולל ההחלטה שלך להרוג את היטלר. נוצרת כאן סתירה בין קיומה של הנקודה ממנה יצאת לבין היכולת שלך בכלל לדעת מי זה היטלר ולמה ברצונך להרוג אותו.
כאן נכנסת תאוריית היקומים המקבילים, הפחות מבוססת כמדומני. לפי תאוריה זו, ניתן להשפיע על מאורעות על ציר הזמן ולשכתב את ההיסטוריה, מכיוון שלא מדובר בציר הזמן שלך. אתה בעצם נע על ציר זמן מקביל, בו אין אתה, אלא גרסה מקבילה שלך שאולי נסעה בעצמה להרוג את היטלר ביקום מקביל. הדבר דומה לסדרה "גולשים בזמן", שם לכל יקום יש את אותו בסיס פיזיקלי כמו לשלנו, אבל היסטוריה שונה בשל הבדלים מרצף המאורעות של היקום שלנו. סרטים כמו "לופר" ו"בחזרה לעתיד" יכולים להיעזר בתאוריה זו בכדי להסביר הרבה חורים בעלילה, אבל היוצרים בחרו שלא לעשות זאת.
אבא שלי נוהג לומר שנסיעה בכביש דו סטרי דומה לנסיעה בזמן. אתה יודע מה צפוי בהמשך הדרך לאנשים שנוסעים לכיוון הנגדי. הם עוד לא יודעים שבעוד חמש דקות, יתקעו בפקק בגלל משאית שהתהפכה, או עבודות בכביש ואתה לא יודע שהם הרגע חלפו על פני דוכן חדש למכירת תותים.
זה די פשוט בעצם
דמבלדור אולי יודע שהם שיחררו את סיריוס (הוא לא כי הם שיחררו אותו אחרי שדמבלדור כבר עזב את התא שלו) ובקביק אבל הוא גם יודע שהוא מהעתיד כבר שלח אותם אחורה בזמן כדי לעשות את זה. הוא יודע שתיאורטית אם הוא לא ישלח אותם אחורה בזמן הם לא היו מצילים אותם אבל פרקטית הוא אכן שולח אותם. אם הוא היה מחליט לעשות דווקא ולא לשלוח אותם הוא היה יודע את זה מראש כי הוא כבר היה רואה את בקביק מוצא להורג. יש לו חופש בחירה הדבר היחיד ששונה זה שהוא יכול לשער מה הוא בחר לפני שהוא מבצע את הבחירה ולא רק אחרי.
משהו שפתאום הבנתי.
לא משנה איזו תיאוריה אתה בוחר, קשה לחשוב על מניע הגיוני לשנות את העבר.
ניקח את שליחות קטלנית כדוגמא: המכונות רוצות לשנות את העבר, אבל למה להן בעצם? אם הן מניחות שהיקום דטרמיניסטי, אין להן שוב סיבה לשלוח מישהו חזרה, כי זה בכל מקרה לא ישנה את ההווה. אם הן מניחות שיש יקומים מקבילים, עדיין אין להן סיבה לשלוח מישהו לעבר, כי הן בכל מקרה חיות ביקום בו ג'ון קונור קיים. כן, הן יכולות ליצור יקום אחר בו הוא מת בתור ילד, או שאמו מתה, או שההומו ספיניאס הראשון חוסל – למעשה, כל היקומים האלה כבר "קיימים" כי הם כולם פיצולים אפשריים של היקום שלנו, אבל מה זה משנה? זה לא היקום בו הן חיות, השליחה של המחסל לעבר לא תשנה את זה. וזה לא כאילו אחרי השליחה הן יאמרו לעצמן "אוקיי, עכשיו אנחנו יקום לא קאנוני שהוא רק פוטנציאל בלתי ממומש". הרי קו הזמן הזה ימשך אפילו אם בצורה פוטנציאלית, והמכונות בו ימשיכו את המאבק בבני האדם. אז למה להשקיע אנרגייה בלהאבק על דמותו של יקום מקביל שלא רלוונטי אלייך? ו למה לא לנצל את האנגיה הזו כדי לעצב את העתיד שלך? ואל תאמרו לי שתבוסה שלהן הייתה בלתי נמנעת, אם יש אינסוף עתידים אפשריים זה אומר שיש עתיד אפשרי בו הן מנצחות, לא משנה עד כמה הוא קלוש.
זה נשמע משונה, נכון? נראה שאפילו אם מקבלים את ההנחה שיש אפשרות לשנות את העבר, אין באמת סיבה לעשות את זה. להרוג את היטלר אולי יהיה מספק, אבל לא ישפיע על העולם שלנו בו היטלר לא נרצח על ידי מתנקש מהעתיד. אז למה רוב הסרטים עדיין משתמשים במסע בזמן כדי לשנות את המציאות? נכון, יש סרטים יוצאי דופן – 12 קופים למשל שבו המסע בזמן הוא כלי כדי לחקור את העבר, לא כדי לשנות אותו. ועדיין – לשנות את הנסיבות שהובילו להווה שלך היא כזו פנטזיה חזקה שהרבה סרטים הופכים אותה למניע עלילתי למרות שהיא לא הגיונית מבחינת שום תיאוריה פיסיקאלית.
אז כדי להניח שהמניע של המכונות לא מופרך לחלוטין צריך להניח שיש עוד שיטה של מסע בזמן. הדג קרא לזה שיטה מספר 3 – מסע בזמן שיכול לעצב את ההווה שלי עם ההנחה המובלעת היחידה שאני נשאר אני. שכל מה שקורה לי בעבר אולי ישנה את זכרונותי אבל ישמור איזה מהות פנימית שלי שלמה. הבעיה היחידה היא שזו לא בדיוק תיאוריה פיזיקאלית, זו תיאוריה מטא-פיזית. היא לא מתייחסת למבנה היקום אלא למבנה התודעה או הנשמה (במקרה הזה – של המכונות). על מנת לקבל אותה אתה צריך להניח שלא משנה איך יעוצב היקום, הנשמה שלך תתגלגל באיזה אופן בעולם. אולי תמצא את עצמך בעל הסטוריה אישית או משפחתית שונה, כמין אחר, או אפילו כדינוזאור – אבל בצורה זו או אחרת אתה תמשיך להתקיים ותחווה את השינויים שחולל המסע בזמן.
אני חושב שאפשר להסכים שזו התיאוריה המופרכת מכולן, אבל רק לשם הניסוי המחשבתי שווה לאתגר את המודל הזה: אם בחזרה שלי לעבר פיצלתי את עצמי בהיותי עובר לשני תאומים זהים, שניהם בעלי מטען גנטי זהה לשלי – האם אני אמור להשתנות פתאום לשני אנשים? האם החוויה שלי תהיה מפוצלת ויהיו לי שני זכרונות? או שמא הגנטיקה בכלל לא משנה. אולי כמו בתפיסות רוחניות מסוימות – הנשמה שלי יכולה לאכלס כל גוף באופן פחות או יותר אקראי. אם כך – אם הנוסע בזמן חיסל את אמא שלי לפני לידתי – האם אני אמור למצוא את עצמי מת (באיזה עולם שמעבר, אני מניח, אולי מחכה להתגלגל מחדש) או אולי בתוך הגוף המתאים הבא שנולד אחרי? אם כן – האם אגרום לתופעת דומינו אדירה של נשמות? ובחזרה לענייננו – מה ימנע מנשמתו של ג'ון קונור להתגלגל באדם אחר? מה אם זה לא המטען הגנטי שלו אלא היחודיות של החוויה שלו שהופכת אותו למנהיג המרד במכונות? אם הייתי מכונה, אפילו אם הייתי מקבל את תיאוריה 3, לא בטוח שהייתי לוקח את הסיכון.
אז למה הן ניסו שוב כשזה לא עבד?
(ל"ת)
חלק חשוב בכל ניסוי הן החזרות
(ל"ת)
סקירה קטנה שלי
עולם 1 ניראה לי הכי הגיוני אבל אין הרבה מה לעשות איתו בקולנוע, לכן בחזרה להעתיד סותר אותו אינסוף פעמים ואין שום סרט שמשתמש בעולם זה בקו העלילה שלו.
למרות זאת, אם ב-"לקום אתמול בבוקר" היה אלמנט מד"בי של חזרה בזמן ולא פנטסטי, הוא היה יכול להתאים (וצריך לזכור שבכל העולמות חוץ מהעולם האחרון פיל [השדרן שחוזר בזמן] פשוט נעלם מן העולם).
יש לי גם רעיון דומה, מישהו שמנסה לשנות חיים של מישהו/מישהי שוב ושוב וכל הזמן נכשל, בסוף (אולי אחרי שהוא מתאבד כי הוא מבין שהוא לא יצליח או אחרי שהוא מצליח בעולם אחד) אפשר לחזור לכל העולמות שהוא יצר ולראות איך הוא השפיע על אותו אדם שהוא ניסה לשנות בכל אחד מן העולמות (אפשר שבכולם הוא הצליח לעזור לו למרות שהוא חשב שלא, אפשר שבכולם הוא לא הצליח, ואפשר לשלב).
ניראה לי שעולם 2 הוא הכי קולנועי וניתן להשתמש בו בצורה נטולת סתירות ובאמת נעשה בו השימוש הכי מוצלח (12 קופים בעיקר), הוא יכול לעצבן לפעמים (כי המחשבה היא: תן לי מוכנת זמן ואין סיכוי שאני לא מצליח לשנות את העבר) אבל בדר"כ נמנע מסתירות עצמיות. הבעיה היא כשנכנסים למצב שבו אנשים מודעים לכך שהם חיים בעולם שכזה ויודעים שהם צריכים לעשות משהו כדי שמשהו שכבר קרה יקרה, שזה מוזר וגרוע (כמו בהארי פוטר) ולכן עדיף להמנע מהמצבים האלה.
עולם 3, לבמאים ויוצרים שרוצים להשתמש באלמנט של מסע בזמן אבל ההיגיון שמאחורי זה לא מעניין אותם, בסה"כ השימוש בו יכול להיות מאוד כיפי במידה ומצליחים בזמן הצפיה להתעלם מכל סתירה שיוכלה להיווצר וכל עוד היוצרים לא לוקחים את תאורית המסע בזמן שלהם ברצינות.
אני יודע שזה קצת מדכא...
אבל לדעתי זה אבסורדי לדון ברצינות במה היה קורה אם היינו יכולים לחזור בזמן. אם אני לא טועה זה היה סטיבן הוקינג שאמר שמסע בזמן לעולם לא יומצא כי אם כן היינו רואים אנשים מהעתיד מסתובבים בהווה (ולא, אין להם סיבה לחיות במסווה, למה להם?). גם רד פיש אמר את זה בביקורת על לופר "מה מונע מאנשי 2070 לתקוע לתוך מכונת זמן אחת את כל הרכיבים של מכונת זמן שניה ודף הוראות הרכבה, ולשלוח את זה ל-2040? הא? הא?" והוא צודק. ועכשיו תגידו שזאת עצלנות להגיד שבגלל שאי אפשר אז לא צריך לדון בזה, ויכול להיות שאתם צודקים, אבל אם אני לא טועה, גם באופן תאורטי (לפי תאוריות מקובלות קיום) אי אפשר לנסוע אחורה בזמן, אפשר רק לנסוע קדימה (שגם זה לא מאוד מדוייק, כי זה עובד על עיקרון הזמן היחסי וכל זה, אני מבין בזה בערך כמו שאתם מבינים בזה). ואם לסבתא היו גלגלים (כמה ששנאתי את הביטוי הזה, אבל הפעם הוא מתאים).
בנוגע לסרטי קולנוע, אני הכי אוהב את עולם 2, כי הוא בדרך כלל חף מפרדוקסים, ואם הוא בנוי כהלכה הוא חכם ומעניין. ולא ראיתי את בחזרה לעתיד, ואני צריך להשלים את החור הזה מתישהו (נראה לי שפעם הראו לנו את הזה בבית ספר אבל מאחר ששיעור הוא 50 דקות במקרה הטוב ונצח במקרה הרע, לא הספקנו לראות את כולו)
זה שמסע בזמן לא באמת קיים
זו לא סיבה לא לדבר עליו. אם היינו מגבילים את נושאי השיחה לדברים שקיימים במציאות לא היה הרבה תוכן באתר הזה.
הוא לא חף מפרדוקסים.
קיים בו את פרדוקס הזמן החביב עליי : היצירה שלא נכתבה.
דמיין שאתה ביקום מספר 2 ויש לך מכונת זמן. אתה הולך לחנות הספרים הקרובה, וקונה עותק מלא של כל יצירותיו של שייקספיר.
אתה חוזר לאנגליה במאה ה – 16 ונותן את העותק לשייקספיר, שעכשיו מפרסם אותן.
אז מי כתב את היצירה?
שייקספיר לא כתב אותן – הוא קרא אותן בספר שנתת לו. אתה לא כתבת אותן – אתה הרי קנית את הספר בחנות.
הסיטואציה הזו בלתי אפשרית
תחת חוקי עולם 2. אם שייקספיר כתב את היצירה, לא תצליח למסור לו אותה לפני שיכתוב אותה – מכיוון שאין לך את היכולת לשנות אף אירוע שקרה אי פעם. אם היצירה נכתבה ע"י שייקספיר, היא תמיד תכתב ע"י שייקספיר.
ד"א, אף פעם לא חשבתי על הסיטואציה הזו כפרדוקס – היא בלתי אפשרית תחת חוקי עולם 2, וקלה מאוד לפתרון בשאר העולמות. את היצירה כתב שייקספיר חלופי לשייקספיר שאותו יצרת כשנתת לו את היצירה מהעתיד. אותו שייקספיר אינו קיים יותר, אבל היצירה שכתב כן, מאחר ונשאת אותה איתך אל העבר (באותו אופן שזכרונותיך מקו הזמן המקורי ישמרו).
העבר לא משתנה
בפארדוקס הזה יצירות שייקספיר מאז ומעולם לא נכתבו על ידיו (או על ידי כל אדם אחר) אלא הובאו מהעתיד מאז ומעולם. הלולאה לא סותרת את עצמה ויכולה לחלוטין להתקיים, ההגיון שלה הוא פשוט לא לינארי. כשמתרחשת סיטואציה כזו אנחנו פשוט צריכים להניח שכתבי שייקספיר היו טבועים באיזה אופן במבנה הבסיסי של היקום ומעולם לא היה להם מחבר. וזה עוד סיטואציה פשוטה יחסית לפארדוקסים מסובכים יותר – להפוך לסבא של עצמך למשל. כי אז זה לא רק טקסט שהופיע משום מקום, אלא אדם שלם שהופיע.
אבל זה לא פארדוקס. למעשה סיטואציה כזו היא לא רק אפשרית, אלא הכרחית תחת ההגיון של יקום מספר 2.
כל חזרה בזמן יוצרת איזושהי תגובה ביקום. התגובה הזו, ככל תגובה אחרת, מחוללת שרשרת תגובות אקראית בקנה מידה אדיר שמתפשטת החוצה במהירות האור. אם אנחנו מניחים שהתגובה הזו יוצרת לולאה סגורה, כלומר ששרשרת התגובות, אדירה ככל שתהיה, מקיימת את אותו יקום שהוביל למהלך החזרה בזמן מלכתחילה – אנחנו חייבים לשאול מי החליט שדוקא היקום הזה על כל תכולתו יתקיים? מי הציב את כל החלקים כך שתתקיים החזרה הזו בזמן? מי קבע שכל הכתבים שנכתבו על ידי כל הסופרים בטווח ההשפעה של החזרה בזמן יכתבו? מי החליט שהגנים של כל האנשים שנולדו בטווח הזה יתחלקו בדיוק באותו האופן? התשובה היא – אף אחד. במקרה זה הלולאה הזו הייתה בלתי נמנעת על ידי שרשרת תגובות שהחלה עם המפץ הגדול.
אם נחזור רגע לפרדוקס המקורי – אם מתקיימת שרשרת הובילה לכתביו של שייקספיר גם היא חלק מרצף תגובות שהחל במפץ הגדול. אם אתה מחפש סיבה לקיום שלהם בצורה ספציפיית זו – לא תוכל למצוא אותו בניתוח ספרותי, פסיכולוגי או סוציולוגי (למרות שהוא קשור לכל אלה). הסיבה היא שרק רצף מדוייק זה של תוים בתקופה זו בזמן ובמרחב היה יכול לקיים את השרשרת הספציפית הזו ביקום. זה הכל.
עולם 2 שולתת!!
ד"א שאלה- לאיזה עולם נכנס דוני דארקו? כי הוא מש מסובך ומעולם לא הבנתי אותו על בוריו…
אה, לא
לשלושת סוגי היקומים של המסע בזמן אין בהכרח קשר לשאלת הבחירה החופשית, זאת שאלה פילוסופית נפרדת.
אני אישית שונאת את היקום מסוג 2.
אני לא מאמינה לו בשיט. אנשים אף פעם לא מנסים ממש לשנות את העתיד שידוע להם, הם בדר"כ יעשו איזה פגם קטן שיתוקן בקלות ויתייאשו. איכשהו שנים עשר קופים יצא סרט מעולה למרות שהוא בחר ביקום בולשיט הזה.
את היקום מסוג 3 אני מחבבת, אבל סוג 1 הוא החביב עליי והכי הגיוני לדעתי, אם מסע אחורה בזמן היה אפשרי מבחינה פיזיקלית כמובן.
שאלת תם:
כשמדברים על מסע בזמן, מניחים שהוא בהכרח ישנה את שלושת המימדים כפי שאנחנו חווים אותם בהווה וישחזר אירוע שקרה בעבר או יבנה אירוע עתידי, בהנחה שמסע לעתיד בכלל אפשרי. האם אפשרי שמסע בזמן רק ישיב את הזמן לאחור אבל לא ישנה את המציאות המוחשית? כלומר, אם תרשו לי לתהות בצורה שבטח תתברר בהמשך כשטות מוחלטת, הזמן הוא בסך הכל מימד נוסף. הוא לא מרחב בפני עצמו ולכן לכאורה לא אמור לשמור את הנתונים של שלושת המימדים האחרים בזמן נתון (אלא אם כן הזמן הוא לא באמת מימד נוסף אלא מרחב, ומה שאנו מכנים כ'מרחב' הוא בעצם אוסף ארוך של מרחבי זמן תלת מימדיים של כל רגע בהיסטוריה).
אה, מה?
אני חושב שאני עוקב אחריך, אבל אני חושב שאתה צריך להגדיר יותר טוב למה אתה מתכוון.
רצף של נקודות אפס מימדיות יוצר קו חד מימדי, רצף של קוים יוצר שטח דו מימדי, רצף של שטחים יוצר מרחב תלת מימדי… ורצף של מרחבים תלת מימדיים יוצר זמן.
היכולת שלנו למדוד זמן ולדעת שזמן עובר תלוייה בשינויים במרחב: תנועה של כדור הארץ במסלולו, תנועת מחוגים על השעון, התפרקות של אטומים – אלה הכלים שלנו להבין את הזמן. אתה מתאר עולם שבו כמו ביפהיפיה הנרדמת – המציאות כולה (כולל ברמה התת-אטומית) יכולה לפתע לקפוא למשך 100 שנה ואז לחזור לנוע כרגיל, אבל פיזיקאלית לדבר הזה יש משמעות רק אם אתה מניח שקיימת נקודה חיצונית בה המציאות נעה כרגיל וממנה ניתן לצפות על היקום הקפוא. עבור כל נקודה בתוך המערכת הקפואה לא תהיה לזה שום משמעות. אף אחד לא יוכל "להוכיח" שהדבר הזה קרה, אף אחד לא ירגיש בזה. בשביל כל שימוש אפשרי במושג זמן, הדבר הזה לא התרחש. בעולם בו אין תנועה גם לא יכול להתקיים זמן (וזו גם התשובה למי ששואל כמה זמן התקיים היקום לפני המפץ הגדול). אם המרחב לא משתנה אין לנו שום דרך לדעת שהזמן השתנה.
זהו,
שלא לזה התכוונתי.
אני לא במיטבי עכשיו, כך שסביר להניח שהדברים הבאים לא יובנו במקרה הטוב, או יהיו שטויות גמורות במקרה הרע, אבל אני אנסה בכל זאת. השאלה שלי היתה מדוע מקובל להניח ששינוי של המימד הרביעי בהכרח ישפיע על מצבם של שלושת המימדים האחרים. בניסוח פשטני וחוטא לאמת: אילו הזמן היה המרחב עצמו, אני יכול להבין ששינוי של מצבו ישנה את המימדים שהוא מכיל, אבל שינוי אחד משלושת המימדים המוחשיים (אורכה של קורת עץ, למשל) לא ישפיע במאומה על שני המימדים האחרים, כי אין שום אינטראקציה ביניהם. המרחב הוא זה שיוצר נקודת ייחוס, אבל כל מימד "שומר" את הנתונים האישיים הנוכחי שלו מבלי שיהיה "אכפת לו" מקיומם של המימדים האחרים, ולכן שינוי שלו לא אמור להשפיע עליהם במאומה.
לנוסע בזמן גם לא אמורה להיות יכולת טרספוטציה?
כי אם נגיד מישהו חוזר כמה שנים אחורה בזמן, הוא ייעלם מההווה בו הוא נמצא ויופיע באותו מקום אך בתקופת זמן שונה (אם הוא בבית-ספר בשנת 2012 ויחזור שנתיים אחורה, הוא יופיע בבית הספר אך בשנת 2010, לדוגמה), נכון? הבעיה היא שכדור הארץ לא דומם ומשנה את מיקומו כל הזמן, ולכן סביר להניח שהנוסע בזמן פשוט ייתקע איפשהו בחלל. ו..אממ..ימות.
זה תלוי בסיטואציה.
אם הוא חוזר בדיוק שנתיים לאחור, אני מניח שזו לא תהיה בעיה, כי כדור הארץ יהיה בדיוק במקום שבו הוא היה בשנה שעברה. למרות זאת, אם הוא יחזור לשעה אחרת, הוא עלול למצוא את עצמו בתוך קיר בדרום שנגחאי, או סתם באמצע האוקיינוס…
כן, נכון...לא התכוונתי לשנתיים בדיוק.
(ל"ת)
רק שגם השמש לא בדיוק עוצרת במקומה
ונעה סביב מרכז הגלקסיה.
שלא לדבר על הגלקסיה עצמה.
באיזה סיפור של היינליין הוא התייחס לזה בצורה יפה והסביר שהמכונה שמחוללת שערי זמן מתייחסת תמיד לעצמה בכל זמן בתור קורדינטת אפס. מכיוון שהיא צמודה לכדור הארץ כך גם השערים לא נודדים להם לחלל (כן, זה אומר שאי אפשר לחזור לזמן לפני שהמכונה נבנתה, אבל היא הייתה מאוד עתיקה ונבנתה על ידי חייזרים או משהו. מישהו מזהה וזוכר איך קוראים לסיפור הזה?).
האינטואיציה כאן היא הנכונה.
אין בפיזיקה דבר כזה "מיקום קבוע", כפי שהדיון פה הוא על זה שהזמן זז רק בהשוואה למשהו אחר. המיקום שלנו הוא תמיד יחסית למשהו אחר (מה שנקרא, מערכת הצירים שלנו). בדיוק כפי שאנחנו נמצאים באותה נקודה על כדור הארץ, כי אנחנו זזים ביחד איתו (ובתכל'ס, זזים גם כשאנחנו לא). יותר מסובך ליצור מכונת זמן שגם תזוז יחסית להיכן שהיא נמצאת באחד משלושת הצירים שאינם הזמן, מאשר שהיא תזוז רק בציר הזמן אבל המיקום היחסי יישאר קבוע.
אא"כ זה הספר "מכונת הזמן המקרית".
זה יכול לענות על למה אין אנשים מהעתיד
הבעייה במקרה זה שברגע שתיצור מכונת זמן כזאת, יהיו 2 אפשרויות:
1. מישהו מהעתיד יצא החוצה וכנראה ינסה לחסל אתך כדי להשתלט על המשאב היקר.
2. אתה תצא אל עצמך ותגיד לעצמך להשמיד את המכונה אחרי שתשלח את עצמך לעבר…
נכון!! ואי תודה זה סידר לי כמה דברים..!
(ל"ת)
יש ספר של צ'רלס יו עם פרספקטיבה נחמדה על הנושא
"איך לחיות בבטחה בעולם מדע-בדיוני"
http://en.wikipedia.org/wiki/How_to_Live_Safely_in_a_Science_Fictional_Universe
http://www.guardian.co.uk/books/2010/oct/30/adam-roberts-fictional-universe-review
לא מעריץ
לטעמי, מסע בזמן הוא כלי עלילתי פגום מאוד, וברוב המקרים הוא לא מחזיק מים גם לפי ההגיון הפנימי של הסרט (שיכול להיות טוב או רע בלי שום קשר).
הייתי חוזר בזמן בשביל
למנוע את הולדת מייקל ביי.
זאת מטרה נעלה והכל
אבל בלעדיו, כמו גם בלי סדרת דמדומים, היינו צריכים למצוא דברים אחרים להנות לצחוק עליהם
והסרטים שלא היו יוצאים לפועל בלעדיו:
בחורים רעים, הפריצה לאלקטרז, ארמגדון, בחורים רעים 2.
be careful of what you wish for...
כפי שהוכח בקומיקס הזה:
http://www.ho-lo.co.il/archives/809
מקווה שאני לא חוזר על משהו שכבר נאמר
בקץ כלזמן של אסימוב יש גישה מעניינת שפותרת כמה מהפרדוקסים. אני לא זוכר במדויק את כל הפרטים, אבל בספר הזה המסע בזמן אפשרי אחורה רק עד הנקודה בזמן שבה הומצאה הטכנולוגיה. מכונת הזמן היא דו כיוונית, ולנוע אחורה יותר בזמן זה כמו לנסות לנסוע עם רכבת מחוץ לפסים. זה פותר את בעיית ״היכן הנוסעים מן העתיד״? העולם שאחרי המצאת הנסיעה בזמן הוא שונה לחלוטין מזה שלפניו – מנוהל בדקדקנות על ידי גוף ממוסד שאנשיו נמצאים ״מחוץ לזמן״ ועושים את התיקונים הנדרשים על מנת למנוע אסונות ותקלות. בעולם כזה ייתכן אמנם שגורם מחוץ לארגון הזה ישים את ידו על טכנולוגיית המסע בזמן, אבל לממסד אמורה להיות שליטה טובה יותר בטכנולוגיה ומשאבים כדי לתקן את הנזקים שנגרמו – ממש כפי שבעולמנו אף אחד לא יכול לערער על ההגמוניה של המעצמות בתחום טכנולוגיית הגרעין.
זה לא פותר שום דבר
אם אני מבין אותך נכון, הפרדוקסים עדיין קיימים, אלא שיש מי שמתקן אותם (בהנחה שאנחנו לא מדברים על עולם 1 או 2, מישהו מצליח לרצוח את סבו ויוצר פרדוקס. זה שהם חוזרים לאותה נקודה ומונעים ממנו לבצע את הרצח בסך הכל יוצר סימולציה של עולם 2 ע"י ישות תבונית, אבל לא באמת מסביר איך הפיזיקה מצליחה להתמודד עם הפרדוקסים).
זה אכן לא פותר את כל הפרדוקסים
אבל זה יוצר מסגרת סיפורית שבה מסע בזמן אפשרי וקו הזמן הוא אחיד, בלי שיהיה לכך השפעה על העבר שלפני ההמצאה, ומבלי שקו הזמן יטלטל בפראות לפי גחמות של כל מיני אנשים. האנושות פשוט מתרגלת לחיות בתוך מצב חדש שבו העתיד נהיה מנוהל ומגונן ע״י מסע בזמן שנעשה בו שימוש (לפחות לכאורה) מועיל לטובת הכלל. אם נחזור להשוואה לנשק גרעיני – אם היית מספר לאנשים לפני 200 שנה שתהיה טכנולוגיה שתאפשר להשמיד את האנושות בלחיצת כפתור, הם בוודאי היו חושבים שהאנושות הייתה נמחית מהעולם בתוך כמה שנים – והנה התברר שהאנושות יכולה לשרוד במצב הזה במשך עשרות שנים לפחות.
אני לא זוכר אם יש בספר התייחסות לפרדוקסים מהסוג הזה, אבל אם מתייחסים לזמן כמו למרחב, אפשר להתייחס לכך כמשהו שיוצר מעין ״אזור אסון״ בזמן, שנשאר אטום עד שיבואו האנשים בחליפות הצהובות ו״יטהרו״ אותו (ובספר השינויים בזמן הם אכן פעולה הנדסית מחושבת היטב).
בעוד כמה דקות
תוכלו לשמוע אותי מדבר בגל"צ על מסעות בזמן, בהשראת הכתבה הזאת.
What the deuce
אין רדיו בסביבתי, אז אני מנסה להאזין דרך האתר שלהם וזה לא עובד![!:(!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif" alt="" width="" height="" />)
עזרה, מישהו?
מצטער
אצלי זה עובד. אולי תסביר מה קורה.
(השדרנים תמיד נראים ככה משועממים בהפסקות?)
הצלחתי :)
במקום להאזין פשוט לחצתי על צפה באולפן. רק כדי לוודא, הם מנגנים עכשיו את המנגינה של BTTF נכון?
כן
(ל"ת)
נחמד ביותר
בעצם העברת את הכתבה הזאת לרדיו, רק בתמצות. באמת שאני בוש ונכלם שלא ראיתי BTTF 2 ו 3 ו "12 קופים". הם יושבים לי על המחשב הרבה זמן אבל אני פשוט לא רואה אותם משום מה. אבל נתת לי מוטיבציה לראות עכשיו (לא עכשיו-עכשיו-, אבל בימים הקרובים)*. ולא ידעתי על הקטע עם המקרר. באמת מצחיק.
אלא אם כן בא לכם לעשות עוד קון בקרוב (ולקרוא לו CON-tinuum) עם כל להיטי המסע בזמן (כולל "לופר", כמובן). אבל זה יהיה חייב להיות באוקטובר-נובמבר כזה כי בדצמבר יש את אפוקליפטיקון (כן, אני מתייחס ברצינות לכל הקונים שאני ממציא לאתר הזה. זה שהם בראש שלי לא אומר שהם לא אמיתיים).
"בוחצלגיחצן.קון 2" היה השם של הקון שעסק בנושא
הוא התקיים ב-30 בדצמבר 2004 והוקרנו בו "12 קופים" ו"בחזרה לעתיד" (וגם "החוזרת בזמן" ו"חוק הדתיים השלובים").
http://www.fisheye.co.il/?p=12499
אז בואו ניקח
(או מקרר), נחזור בזמן ל 2004 ונראה איתם את "לופר". על הדרך גם נוכל להזהיר את עצמנו הצעירים מכל מיני דברים, להזהיר את העולם מכל מיני דברים, ולנסות להרוג את סבא. ואז נגלה על איזה מן העולמות עובד היקום שלנו. רשימת ציוד למסע – אורניום, משקפי תלת-מימד (נעבוד עליהם שבעתיד כולם מסתובבים איתם כל הזמן) ואספירין.
אפקט הפרפר
הוא אחד מסרטי המסע בזמן האידיוטיים ביותר שראיתי, והוא לא מסוגל לשמור על הגיון עקבי לאורך אף שתי סצינות רצופות. וכן, סצינת דקירת הידיים היתה פחות או יותר פיסגת הטמטום.
כן, האולפנים החליפו אותו בסוף קצת פחות מטומטם.
אבל הסוף המקורי מדגים לעומק עד כמה החזון של הבמאי מטופש, אז חשבתי שמגיעה לו התייחסות…
וכל גרסה של הסרט כוללת דמות אחת מגוחכת להפליא.
לאורך כל סיקוונס ה"חייו של אשטון קוצ'ר הצעיר היו ממש קשים" מופיעה הדמות של טומי – ילד שאמור להיות ערס ממש מפחיד שיכול לעשות דברים שמחסלים שכירים של המאפיה הצ'צ'נית לא יעשו, אבל משוחק על ידי ילד שמנמן וחמוד. בלי קשר לכמה הסרט הגיוני או לא מבחינת המסע בזמן שמוצג בו, היו שם כמה סצנות מגוחכות בלי קשר. ב"לופר", סרט עם חורים בגודל הירושימה בתסריט, יש לפחות סצנות שתואמות את הטבע האנושי, סצנות שעשויות טוב ודמויות שמתנהגות באינטלגנציה כלשהי. ב"אפקט הפרפר" אשטון קוצ'ר גרם לי לרצות להעיף אותו חזרה אל פוינט פלייס.
דוקטור הו
בכלל, הסדרה דוקטור הו היא סדרה על מסע בזמן,
אבל יש פרק אחד שלה בעונה 3, שנקרא בלינק
שלדעתי הוא אחד מהפרקים הכי טובים של הסדרה אי פעם
ומי שראה, בטח יסכים שהפרק מתאים לעולם 2, אך גם דומה לעולם 3 במקצת.
Timecrimes
נכנס מבחינתי לקטגוריה של "נדמה לי שזה סרט טוב, אבל לא לגמרי בטוח שהבנתי אותו עד הסוף ואין לו עמוד בעין הדג, אז אני אמשיך בחיי".
עכשיו כשהכתבה הזו פורסמה אני אנצל את ההזדמנות כדי לשאול – האם הוא נכנס לאחת הקטגוריות שהוצגו כאן?
למיטב זכרוני? 2 קלאסי. וזה מה שהופך אותו למצויין.
(ל"ת)
ולמקרה שמישהו מתכנן לצפות בסרט
אספר רק שאני הסתקרנתי והחלטתי לצפות בו בעצמי.
גם אם לא נתייחס לעובדה שמדובר בסרט דל תקציב (אם היה לו בכלל תקציב…), הרי שמדובר בסרט הזוי למדי.
ראו הוזהרתם.
מישהו יכול להסביר לי את הקומיקס הזה
לכל המבינים במסע בזמן וכל מה שמסביב מישהו יכול להסביר לי את הקומיקס הקצר הזה?
חיפשתי הסברים ומצאתי רק תשבוחות בלי הסבר.
איך הבנת מההסבר של דוק בראון שהעולם שייך לסוג 1?
הוא לא אמר שהטיימליין המקורי ממשיך להתקיים. בדיוק להפך – הוא טען שהטיימליין המקורי חדל מלהתקיים,ולכן האפשרות היחידה שלהם לתקן את האירועים היא לחזור אחורה בזמן.
הוא טען שקו הזמן *שהם נמצאים בו כרגע*
חדל מלהתקיים?!
גם ב"המפץ הגדול" גילו את הבעיה
https://www.youtube.com/watch?v=DXIZoaD8NBg
חזרתי לכאן כי זה קפץ לי במתמשכים
ואחרי קריאה חוזרת, רציתי לצרף להמלצה "סרט מסע בזמן שאינו מחורר" את "פשעים בזמן" הספרדי, מאת הבמאי של 'קולוסאל'. הסרט הזה הוא אשכרה הגיוני, ואפילו מבריק יותר מ12 קופים.