אמש (24/1/2012) מת תיאו אנגלופולוס מפגיעת אופנוע בסמוך לאתר צילומי סרטו החדש. היוצר הקולנועי המוערך היה בן 76 במותו.
בין סרטיו עתורי הפרסים: "נוף בערפל" (1988), "נצח ועוד יום" (1998), ו"המבט של אודיסאוס" (1995).
הבמאי תיאו אנגלופולוס מת בתאונת דרכים
– פורסם ב 25 בינואר 2012Posted in: חדשות
מפתיע לראות אייטם כזה באתר הקולנוע המיינסטרימי ביותר…
אם זה מופיע בצהובון דלוח ומעופש כמו YNET למה שזה לא יופיע באתר שמוקדש כולו לקולנוע? אחרי הכל, גם אם הסרטים שלו היו מעט איזוטריים לקהל הרחב, הוא עדיין היה במאי מוערך וחשוב.
במאי נפלא... מצער מאוד
ובניגוד לתדמיתו כארכי-קולנוען-אירופי-פלצן, כמה מסרטיו ממש ממש יפים ומרגשים לצפייה גם היום. ממליץ לכולם לשזוף את עיניהם ב"נוף בערפל", לפתיחה
http://www.youtube.com/watch?v=lWtZS3Rh-Tc
הראו לנו בשנה א' קטע מסרט שלו באיזשהו קורס
אני לא זוכר את שם הסרט, אני רק זוכר הרבה רכבלים.
אולי בהזדמנות אראה סרט מלא שלו.
זה מוזר
אני מחשיב את עצמי ליחסית מבין בקולנוע, לפחות ברמת הניימדרופינג. אני מודה שלא שמעתי על אף אחד מהסרטים שמוזכרים כאן, או בכל ידיעה על מותו של אנגלופולוס. האמת היא שגם השם שלו רק נשמע לי קצת מוכר. אני לא יודע אם זה מקרה פרטי של בורות מצדי, או ניפוח מעמדו של במאי שלא היה מוכר כפי שהוא מוצג.
בעשור האחרון
אנגלופולוס קצת נדחק מהתודעה. הוא עשה רק שני סרטים (אחד מהם- "האחו מתייפח", כן, זה שמו, דווקא מאוד מאוד יפה) ושניהם לא זכו לתשומת לב מיוחדת מהמבקרים, בעיקר לאור העובדה שהוא קצת חזר על עצמו. וכן, סרטיו מאוד קשים לצפייה אבל כמה מהם פשוט מהממים ביופיים.
בסוף שנות ה-80 וה-90, לעומת זאת, הוא היה סוג של סופרסטאר בעולם הפסטיבלים. לשיא התודעה העולמית הוא כנראה הגיע כשהארווי קייטל נסע במיוחד לבלקן כדי לצלם איתו את "מבטו של אודיסאוס". אגב, הפרצוף שהוא דפק בפסטיבל קאן של 95 כשהתברר שהוא לא קיבל את דקל הזהב היה אחד הרגעים הזכורים ביותר בתולדות התחרות. בסוף הוא קיבל את הפאלם דור הנחשק כל כך מבחינתו כעבור שנתיים, על הסרט "נצח ועוד יום"- אחד הסרטים הפחות טובים שלו.
בכל מקרה, "נוף בערפל" ו"המסע לקיתרה" מהאייטיז הן המאסטרפיסים שלו, וממליץ בחום לצופים עם מעט סבלנות לנסות אותם בהזדמנות.
אוקיי, אנסה לראות אותם בהזדמנות
(ל"ת)
נוף בערפל
הוא הסרט שמומלץ להתחיל עימו את ההיכרות, בגלל שלמרות הסגנון האיטי של אנגלופולוס, הסיפור של שני הילדים שמרכזו מוערר הזדהות כמעט בלי יוצאים מן הכלל. בשיאו, אנגלופולוס היה במאי שהפגין אהבה גדולה לבני אדם חצד יכולת לתאר רגעים עצובים ורואים את זה היטב בסרט זה.
אפשר לינק לפרצוף?
לא מצאתי בגוגל.
לינק :
http://www.imdb.com/title/tt0096288/
סליחה שאני מחייה ת׳רד בן 12 שנה
אבל יש מצב טוב ש ״נצח ועוד יום״ הוא אחד מהסרטים הטובים בכל הזמנים.
ואולי הוא גם גרסת הסרט הקרובה ביותר למה ש״הנותרים״ עשה כמעט שני עשורים מאוחר יותר (כשבעיניי, יש סיכוי טוב מאד ש״הנותרים״ היא הסדרה הטובה בכל הזמנים, או לפחות בטופ 5).