נושא הדיון הקולנועי שלנו השבוע, מתברר, הוא התמכרות למין. אחרי ש"דון ג'ון" הציג את הנושא, "תודה ששיתפתם" ממשיך ומרחיב את הדיון בו. למשקיעים, אפשר לשכור ב-DVD את "בושה" להשלמת המרתון.
בעוד "בושה" התמקד בצדדים האפלים ביותר של ההתמכרות ו"דון ג'ון" לקח את העסק בקלילות של קומדיה, "תודה ששיתפתם" הוא גירסת שעת-מחנך של הנושא: בואו נפתח את העניין לדיון, נסביר קצת על הרקע, נדבר על זה בכובד ראש, מזויות שונות, אבל עם כמה בדיחות באמצע כדי שלא יהיה משעמם. במרכז הסרט קבוצת תמיכה למכורים לסקס, וכמה מהמשתתפים בה הנמצאים בשלבים שונים של גמילה: טים רובינס הוא מותיקי הקבוצה, מנהיג ומדריך את הצעירים, בזמן שהוא מתמודד עם בן שסובל מהתמכרויות משלו; מארק רפאלו נקי כבר חמש שנים, ועדיין נאבק בכל יום מחדש, וג'וש גד הוא רופא שזה עתה אולץ להגיע לקבוצה על ידי צו בית משפט, ועדיין לא מעכל את גודל הבעיה שלו.
חלק מהבעיה הזאת היא להסביר מה זה בכלל "התמכרות לסקס". הרי אם יש דבר אחד שמשותף לכל בני האדם בעולם – זו החיבה לסקס (וגלידה. בנפרד או, בתנאים אידיאליים, ביחד). כולנו מכורים, במידה זו או אחרת, ואנחנו לא רואים בזה מחלה. מי שהוטלה עליו המשימה הלא נעימה להדגים מה כל כך רע בזה הוא ג'וש גד, שבין אוננות מול מחשב לבין התחככות בעוברות אורח ברכבת התחתית, מציג את העובדות הלא נעימות: כשזה מגיע לרמה שבה אתה לא שולט בעצמך, ההתמכרות הזאת פשוט הופכת אותך לחרא של בנאדם. ולמרות הכל, הוא סימפטי מספיק כדי לזכות בחזרה בחיבת הקהל גם אחרי כמה מעשים בלתי נסלחים.
גם השחקנים האחרים עושים עבודה סבירה: מארק רפאלו מוצלח כרגיל בתור מי שהיה יכול להיות השכן הנחמד מהקומה למעלה, רק שהוא חי כמו שמכתיבים הפשקווילים – בלי טלויזיה ובלי מחשב, כי הוא חושש שלא יוכל לעמוד בפיתוי. לאורך הסרט הוא מנסה, לראשונה מאז הגמילה, לבנות זוגיות – ובת הזוג המיועדת היא גווינת פאלטרו, במלוא הגבינתיות חסרת הייחוד שלה (ובכל פעם שהם נפגשו הדבר הראשון שקפץ לי לראש זה: וואי וואי, טוני סטארק הולך להיות מה זה עצבני כשהוא יגלה שחברה שלו בוגדת בו עם הענק הירוק).
הסרט נזהר מלהיות נוסחתי מדי או להציג פתרונות קסם, ומצד שני הוא מדלג במהירות על הצדדים המכוערים של התופעה. רוב הדמויות בו כבר בשלב ה"אחרי" בתחילת הסרט. בתור סרט על התמכרות לסקס, מפתיע כמה מעט סקס יש בו – מה שהופך אותו דומה לסרט על אלכוהוליזם שלאורך כולו הגיבור שותה רק קולה. ל"תודה ששיתפתם" יש כוונות טובות ושחקנים טובים, ואם אתם מתכננים ערב חינוכי על התמכרות לסקס ותוצאותיה זה בהחלט הסרט הנכון לבחור בו. אבל אין בסרט הזה שום דבר שיהפוך אותו לחוויה ייחודית בתור סרט – לא אפלה ומטלטלת כמו "בושה" ולא קלילה כמו "דון ג'ון". הוא נראה כמו סרט טלויזיה עשוי היטב, אבל לא באמת זקוק למסך גדול.
פורסם במקור בוואלה
אין שום דבר שמשותף לכל בני האדם בעולם.
יש גם אנשים א-מיניים, יש כמה פריקים שלא אוהבים גלידה, והשמועה אומרת שיש אפילו אנשים שלא אוהבים את הנסיכה הקסומה!
אני מקבל הכל, חוץ מהשקר הגס לגבי הנסיכה הקסומה.
אין סיכוי שקיים מישהו שלא אוהב אותו. אתה חייב להיות זר כמו אוקיינוס הג'לי מסולאריס של סטניסלב לם בשביל אפילו לא לחבב קצת את הסרט.
אותו הנסיכה קצת משעמם
הנה. אמרתי את זה. כשהייתי בן 12 הוא היה wow ועכשיו הוא יותר *yawn*. לא שאני חושב שיש דבר רע או ילדותי בנסיכה – לכל אחד וגם לי יש את האהבות שלו, מוצדקות או לא.
מה שהשמועה אומרת
זה שאם יום אחד יתגלה איש א-מיני שלא אוהב גלידה וגם שונא את הנסיכה הקסומה, היקום יקרוס לתוך עצמו ויוחלף בעין הדן.
השמועה גם אומרת שזה כבר קרה?
(ל"ת)
טוב
מזל שאני לא א-מיני
לגמרי רציתי להגיד את זה!
זכורה לי לרעה שורה מ"ההצעה הטובה ביותר" שראיתי בחמישי:
"They say that the worst perversion of them all is celibacy."
האינסטינקט המיידי היה לזרוק משהו על המסך.
[לימור: א-מינית. בת אדם. לא מתנזרת.]
השורה האהובה עליי:
"וואי וואי, טוני סטארק הולך להיות מה זה עצבני כשהוא יגלה שחברה שלו בוגדת בו עם הענק הירוק."
אוף
עכשיו עשית לי חשק ממש עז לסרט הזה…
אני מדמיינת את רפאלו לוקח אותה הולך איתה למוזיאונים, מקשיב לה בכובד ראש ומרתק אותה עם סיפורים שונים על העולם… ואז כשהם הולכים לנשף מעודן שכולם רוקדים בו ואלס, רד"ג בא ומתחיל לריב איתו ולהגיד לו שהוא לא שווה כלום ופאף הוא הופך לענק הירוק ורד"ג מזמן איזו חליפת איירון מן סופר משוכללת ואז הם מתחילים להרביץ זה לזה והיא נקלעת באמצע, שמלת הנשף המפוארת שלה נהרסת בצורה ההוליוודית הידועה, פתאום כולם מגלים שבעצם יש אויב גדול יותר שמאיים על כל העיר ואז הם נלחמים בו ביחד בסצינות מרגשות, מוצאים שידוך חדש גם לרפאלו ופפר מגלה להם שהיא בהריון או משהו ולכן הייתה בתקופה רגישה וטוני לא הקשיב לה, טוני מתנצל ושמח שיהיה אבא וכולם חיים בשמחה ובאושר עד עצם היום הזה.
טוב יופי עכשיו כבר לא בא לי לראות את הסרט.
מה זאת אומרת
"שמלת הנשף המפוארת שלה נהרסת בצורה ההוליוודית הידועה"? נהרסת אבל בצורה אסתטית?
מה ז"א?
נהרסת כליל אך מכסה את כל המקומות האסטרטגיים, וכתף אחת, כמובן.
נראה לי שהכוונה למשהו בסגנון הזה:
http://tvtropes.org/pmwiki/pmwiki.php/Main/ActionDressRip
או זה: http://tvtropes.org/pmwiki/pmwiki.php/Main/ClothingDamage
אני לא יודעת, זה טיפה מזכיר לי את ספיידר-מן 3.
(ל"ת)
ואז בסצינת הפוסט קרדיטס
רואים את טוני ופפר עם התינוק בבית כמה ימים אחרי הלידה. התינוק מצליח לשים את ידיו על איזה חפץ מסוכן, וטוני מהר חוטף לו אותו מהיד. התינוק מתעצבן ומתחיל לבכות וטוני מנסה להרגיע אותו אבל הוא רק בוכה ומתעצבן יותר ופתאום העור שלו מתחיל להפוך ירוק. המסך נהיה שחור ושומעים שאגה (תינוקית).
DUN DUN DUNNNNNNNNN
ב"תודה שעישתנם" לא מופיעה אפילו סיגריה אחת
just saying
"תודה שעישנתם" לא עוסק בהתמודדות עם התמכרות לעישון.
(ל"ת)
לא נכון
הגיבור מעשן ומראים אותו מעשן וגם יש דמויות אחרות שמעשנות בסרט
לא נכון שלא נכון
אף אחד לא מעשן ב"תודה שעישנתם" (שים לב שאתה לא מדבר בטעות על "תודה ששיתפתם"), אבל זה ממש לא רלוונטי לכאן.
סריטה
בכל הקשור בקאסט, אני חייב לציין שמבין כל השמות הגדולים שהוזכרו, היחידה שעושה עבודה מעניינת ומדוייקת בעיניי הייתה בכלל אמילי מיד.