דור בא ודור הולך, ויש סיפורים שנשארים לעולם. משחר ימי הראינוע ועד הקולנוע הדיגיטלי והתלת-מימד, אפשר לסמוך על זה שמדי כמה שנים תצא גירסה חדשה של טרזן. הפרטים אולי שונים, טכנולוגית ההסרטה התקדמה, אבל הסיפור הוא תמיד אותו סיפור המוכר לכולנו: סיפורו של מטאור ענק שהתרסק על כדור הארץ לפני מיליוני שנים והכחיד את הדינוזאורים. לא. רגע. בעצם "טרזן" הוא סיפורו של תעשיין המחפש מקור אנרגיה חייזרי ויקר ערך החבוי בלב הג'ונגל. לא? שניה, לאיזה סרט הגענו? אתם בטוחים שזה טרזן?
אין מה לדאוג: אחרי המטאורים ומקורות האנרגיה החייזריים, אפשר למצוא בגירסה האחרונה של "טרזן" – סרט אנימציה גרמני משנת 2013 – גם את טרזן, הילד היתום שננטש בג'ונגל, אומץ על ידי גורילה והפך למלך החיות. אבל הסיפור הבסיסי הזה קבור מתחת להרים של ניסיונות לעשות סרטים אחרים. במבט ראשון, טרזן הנוכחי בהחלט נראה כמו טרזן אחר ספציפי מאוד – הגירסה המונפשת של דיסני משנת 1999. העיצוב של הדמות, אופן ההליכה שלה, אפילו הצורה שבה המצלמה מתנדנדת בעקבותיו על שרכי הג'ונגל, כולם נראים, ולא במקרה, בדיוק כמו גירסת דיסני, אם מצמצמים קצת את העיניים. אבל במבט מעמיק יותר, "טרזן" החדש הוא הרבה יותר מחיקוי זול של דיסני: זה בעצם חיקוי יקר של "אווטאר". ברצינות: הסרט נראה כאילו נעשה על פי תסריט לרימייק של "אווטאר", שהכניסו בו את מספר השינויים המינימלי הדרוש כדי לקרוא לו "טרזן". אותם תעשיינים מרושעים המחפשים חומר יקר בלב הג'ונגל, אותו רומן בין ענפים מתנדנדים, אותו גיוס של כל כוחות הטבע נגד בני האדם המרושעים. איש הצבא הראשי של הרעים אפילו נראה בדיוק כמו גירסה מונפשת של סטיבן לאנג.
איך כל זה קשור לטרזן? זה לא קשור, ואולי בגלל זה העלילה של הסרט כל כך מפוררת ושטותית. כולם מחפשים את אותו מטאור חייזרי, שחבוי היטב אי שם בלב היער מאחורי הר געש, או שבעצם הוא נגיש לכל בהליכה קלה ברגל, תלוי במצב הרוח של התסריטאי; האיש הרע רוצה את המטאור כמקור אנרגיה בלתי נדלה – "חתיכה קטנה יכולה להספיק לצרכי האנרגיה של חצי מארצות הברית!" הוא מכריז, למרות שהסרט לא סיפק לו שום סיבה לחשוד שאפשר להפיק אנרגיה מהסלע הזה; באמצע התנדנדות מעץ אחד לעץ אחר בג'ונגל טרזן איכשהו מגיע במחי-קאט אחד לשלג – כן, באמצע הג'ונגל – ואז חוזר אל הטרופיקנה בלי שהגיחה הפתאומית לאנטארקטיקה תוסבר באופן כלשהו. אחד משיאי הסרט מערב קרב מול גורילה עם סכין. כנראה שכמה עמודים של "כוכב הקופים" התערבבו בעסק בשלב כלשהו. ויש עוד המון רגעי "מה דה פאק" כאלה במהלך הסרט.
הסרט אמנם אירופי, אבל נעשה בהתאם לצו הצנזורה האמריקאי: אין ולו טיפת דם אחת על המסך. כשאנשים או גורילות נורים באקדח הם נופלים ארצה מבלי שייראה עליהם אף סימן, כאילו הם נבהלו נורא מהרעש או משהו. אבל זה לא מפריע לסרט לכלול טונות של טראומות הורים וילדים מתים (בגירסה הזאת, טרזן הצעיר לא איבד את הוריו בהיותו תינוק, אלא בגיל 10 בערך – מה שהופך את זה להרבה יותר נורא), יצורים טורפים מתנפלים על המצלמה, רמזים לסקס (טרזן מציץ לג'יין המתפשטת באוהל) – ובכלל, הוא עוין ומפחיד מכדי להתאים לילדים ואידיוטי מכדי להתאים למבוגרים.
האנימציה בסרט הזה היא דוגמה נהדרת לאופן שבו מחשבים בימינו יכולים לעשות דברים מופלאים, אבל זה לא יעזור אם לבני האדם שעובדים ליד המחשבים האלה אין מושג מה הם עושים. מבחינה טכנית – כל מה שרונדר והופק אוטומטית – הסרט נראה מאוד מרשים: הג'ונגלים של הסרט מורכבים ממאות עצים וצמחים, עם מיליוני עלים בודדים מתנועעים ברוח בגווני ירוק זרחני בשמש הדיגיטלית. הג'ונגל נראה אחלה. תנועות הגוף של הדמויות האנושיות – שנוצרו בלכידת-תנועה, כמו ב"אווטאר" (אלא מה) – נראות גם הן מצוין. אבל ברגע שמסתכלים על הדמויות מקרוב, הן מפסיקות להיראות טבעיות ומתחילות להיראות מפחידות. התנועות והטקסטורות בסרט ריאליסטיות, אבל בני האדם מעוצבים באופן קריקטוריסטי: אחד עם ראש-ביצה, אחד עם ראש משולש. השילוב הזה מפיל את האנשים בסרט ישר אל תוך ה-uncanny valley, האזור הזה שבו דברים לא נראים כמו יצורים מצוירים ולא כמו בני אדם, אלא כמו בובות חלון ראווה שהשתלטה עליהם רוח מהגיהנום. העובדה שלכולם יש עיניים שטוחות ומתות, כאילו יותר מעשר שנים של פיקסאר לא עברו מעולם, לא עוזרת. ברגע שמוציאים את הדמויות מהג'ונגל המפורט, כמו בסצינות הבודדות בסרט שמתרחשות בבנייני משרדים בניו יורק, הן נראות כמו דמויות מה"סימס".
הדיבוב העברי הנוראי מצליח להסתבך אפילו בטקסטים הבסיסיים מאוד של טרזן: המשפט הבאמת לא מאוד מורכב "אני טרזן את ג'יין" הפך, מסיבה שאני לא מצליח להבין, למשהו כמו "השם טרזן, לך קוראים ג'יין". על הפוסטרים הישראליים מתנוסס בגדול שמו של הראפר איזי בתור כוכב הסרט; מתברר שיש אחד כזה, ושהוא מספיק פופולרי כדי ששמו ימשוך מעריצים צעירים. אותם מעריצים יתאכזבו כנראה לגלות שטרזן אומר לכל אורך הסרט משהו כמו 26 מילים. אתם יודעים, טרזן. הוא מעולם לא היה פטפטן. את הפסקול מתבל קריין מיותר להפליא, שמספר כל הזמן לקהל בדיוק מה הוא ראה הרגע ומה הוא עומד לראות בעוד רגע, בניסוחים שגורמים לפאן-פיקשן של "דמדומים" להישמע כמו סוגה עילית ("ואז טרזן למד מהו הדבר היחיד החזק מאיתני הטבע: אהבת אישה"). זאת היתה יכולה להיות פארודיה נהדרת אילו רק היו מחליפים אותו, בלי לשנות אות אחת בטקסט, בקריין של "החתולים הסמוראים",
כאמור, מאז ימי הראינוע ועד היום, בכל כמה שנים יוצאת גירסה חדשה של "טרזן". אבל רק מעט מהגירסאות האלה באמת שוות צפיה, או מנסות לעשות משהו חדש עם הסיפור הקלאסי. האחרות הן לא יותר מחיקויים זולים, ניסיון לעשות כסף קל בעזרת פרנצ'ייז מוכר שזכויות היוצרים עליו פגו מזמן. "טרזן" הנוכחי הוא אחד מאלה. בשנת 2016 אמורה לצאת גירסה הוליוודית גדולה חדשה של טרזן, בבימוי דייויד ייטס ("הארי פוטר"). אין לי מושג אם היא תהיה שווה משהו, אבל עדיף לחכות לגירסה הזאת ולהתעלם מקיומה של גירסת הג'אנק הנוכחית.
פורסם במקור בוואלה
נראה לי שהבנתי אותך
אתה מסכים לכתוב ביקורות על סרטי אנימציה גרועים, אבל חייב שיהיה להם "טרזן" בשם!
אני חושב שהוא מסכים לכתוב ביקורות על סרטי אנימציה גרועים
רק כשמשלמים לו.
מעכשיו אני רוצה לראות עיבוד לקולנוע של החתולים הסמוראים
(ל"ת)
אנחנו עובדים על זה, פשוט יש עיכוב בגלל שאסתר עסוקה בישראל עם משהו.
(ל"ת)
מעכשיו, אני רוצה שבכל סרט שאראה
תהיה הקריינות של החתולים הסמוראים.
אני איתך!!!
(ל"ת)
ואפילו התפנתה השבוע משרה בהוליווד בדיוק לתפקיד הזה.
http://www.tmz.com/2014/03/13/movie-trailer-voice-hal-douglas-dead/
אני כרגע צופה בסרט, רציתי לבדוק אם זה רק אני
המבקר צודק בכל! סרט תת רמה לא מתאים לילדים, פשוט נורא. החריבו את הסיפור של טרזן, העלילה שיטחית והדמויות חסרות עומק ואופי. לא מומלץ בעליל!!
אני חושב שזה היה תומר שרון
בימים שהוא עוד היה מצחיק.
תומר שרון תמיד מצחיק
לעומת זאת הכותבים שלו לא תמיד
נכון, אפילו כשהמשטרה עוצרת אותו בזמן הפגנה הוא עדיין מצחיק.
(ל"ת)
היי, פאן-פיקשן של "דמדומים" יכול להיות ממש ממש טוב!
http://luminous.elcenia.com/
נוסטלגיה
אחח….החתולים הסמוראים….
גם היה מגוחך מצדם
לשים בטריילר את אותו הפסקול שהיה בטריילר של אווטאר.