אחרי טיזר בצורה של זכייה בדב הזהב, ואז מלא הייפ סביב השאלה "איך הקהל בארץ יתמודד עם סרט שמבקר את המדינה?" ואז מפץ של דעות מקוטבות על הסרט החדש של נדב לפיד, "מילים נרדפות" סוף סוף עלה לאקרנים בקול דממה דקה. אמנם בצרפת מדובר בסרט שמרעיד את אמות הסיפים והופך לשיחת היום, אבל כאן בארץ, אפילו עם סבב ראיונות מקיף של הבמאי, נראה שהסרט התקבל במשיכת כתפיים: שונא את ישראל, אוהב את ישראל – למי אכפת? בסך הכל עוד סרט אמנותי פלצני. האדישות שבה הסרט התקבל, אני מניח, הייתה ודאי עוד סעיף ברשימה המנטלית של גיבור הסרט כנגד המדינה שלנו.
אז גיבור הסרט הוא יואב, מר בחור בן עשרים ומשהו שבורח מישראל ומגיע לצרפת, שם הוא מקווה לברוח מהישראליות שלו. הוא מגיע לדירה נטושה, נשדד כאשר הוא מתקלח, כמעט קופא למוות, ניצל על ידי זוג בוהמיינים שמספקים לו אוכל ובגדים ואז מבלה את שאר הסרט בפרצוף לא מרוצה. את העלילה הוא מבלה בניסיונות עקרים להשתחרר ולברוח מהישראליות שלו (למשל, על ידי סירוב עיקש לדבר עברית) אבל כמה שלא תנסה, ואפילו בשפה זרה – קשה לברוח ממי שאתה.
וכך הסרט מתנהל לו עם מספר דמויות מצומצם ועלילה מצומצמת עוד יותר, ונע בין סצנה נחמדה, לסצנה משעממת, לסצנה מגוחכת (ויתכן שהיא אמורה להיות מגוחכת), לסצנה עם גוונים הומו-אירוטיים, לסצנה סבירה וכו' וכו'. התחושה היא שאפשר היה להוציא, להכניס ולסדר מחדש את רוב הסרט ושום דבר מהותי לא היה משתנה. יואב, כגיבור, לא ממש מתפתח או מתפרק לאיטו – הוא בחור דפוק שמנסה לברוח מעצמו ולא מצליח. פעם הוא עושה את זה בשגרירות הישראלית בצרפת, פעם במועדון, ופעם כשהאצבע שלו בתוך הישבן שלו. לא שזה משעמם – חלק מהסצנות בסרט יפות מאוד (בייחוד אלה שמערבות מוזיקה. נדב לפיד צריך להתחיל לביים קליפים מאתמול), אבל זה בהחלט מנכר ומתיש. כמו בלא מעט סרטים אמנותיים, הדמויות מתנהלות במעין אדישות קפואה כזאת של רגשות עצורים (עד שמגיע, כמובן, הפיצוץ הגדול) והאדישות הזאת מדבקת. אם הן חוות את המאורעות האלה כרצף אקראי ולא מאוד מעניין, למה שאני ארגיש אחרת?
זה לא עוזר שהסרט לובש על עצמו שלל סגנונות קולנועיים ואז משיל אותם ללא תכלית. אילו הסרט היה דובק באחד מהם הוא כנראה היה יכול להשתמש בו לאמירה חזקה יותר, אבל כאשר הוא מחליף וזורק סגנונות כמו גרביים, התחושה היא שהסרט משתמש בסגנונות קולנועיים בצורה יענו-אוונגרדית שיואו-איזה-עמוק בעיקר בשביל להראות שהוא מחליף הרבה סגנונות קולנועיים, ופחות בשביל להעביר משהו שנוגע לסיפור של הסרט.
ואולי הייתי כועס יותר או קורא לטכניקה הזאת פלצנות בלי כיסוי, אבל בסופו של דבר האדישות שהסרט מעורר מגינה עליו מההאשמות הקבועות על קולנוע אמנותי, ובטח כזה שנעשה בארץ: שכל הסרט נועד בשביל לרפד את האגו של הבמאי, שהוא מוכר את ישראל בשביל שהאירופאים יעניקו לו פרסים, שהוא מבזבז כספי ציבור על קהל פצפון, שהסרט מחסן את עצמו מפני ביקורת כי אם אתם יוצאים נגדו אז סימן שלא הבנתם אותו, תצפו בו שוב – ואולי כל זה נכון, אבל למי אכפת? נראה שהישראלים, בהכללה גסה, עברו מהשלב בו סרטים כאלה מעלים להם את הסעיף לקבלה אדישה; שיש קהל בארץ שחובב את הקולנוע הזה, ואמנם רובו מורכב מאותם אנשים שגם עושים את הקולנוע הזה בנוסף לששה זקנים בהקרנה, אבל שייהנו. הסרט שהפך לשיחת היום בצרפת לא נהיה אפילו שיחת הדקה מאז שהוא יצא כאן. כל הכבוד לנדב לפיד שהביא כבוד לישראל בצורת דב הזהב, אבל שאשכרה נשב ונראה את הסרט שלו? תודה, לא.
אז האם "מילים נרדפות" הוא סרט טוב? לא טוב? מעניין? לא מעניין? פלצני? עם ביקורת עניינית? מצחיק? מטומטם? התשובה היא "כן". הפיזור שלו והמעבר התכוף בין סגנונות גורמים לכך שהוא כל הדברים האלה ביחד ועוד קצת עד שזה משאיר בעיקר אדישות לכל העניין. אילו הסרט היה מוכן להתחייב לסגנון אחד ולהיות הקומדיה או מחקר הדמות או אוונגרד מוחלט או משהו, אולי זאת היתה יצירה מפעימה ומסעירה. במקום זאת הסרט הוא, בסך הכל, בסדר.
בשתי מילים: "סרט צרפתי"
לטוב ולרע.
כלומר, לאחרונה בארץ "סרט צרפתי" זה יותר "קומדית בורקס, אבל בצרפתית"
אבל, בגדול, כן.
איפה כרמלי
איפה יאיר כרמלי 24 שיכתוב פה ביקורת שתעיף לכולם את הפרצוף? #yaircarmeli24# team_yair
אם בא לכם להתנקם במישהו תמליצו לו על הסרט הזה
השב"כ צריך לאמץ את הסרט הזה לשיטת העינויים שלהם. כל אחד ישבר בחקירה אם יאלץ לצפות בזוועה הזו מתחילתה ועד סופה
אש
הניצבים בסצנת בית העלמין ליהוק נהדר
סרט מצוין
אנשים עם טעם בינוני בקולנוע יחמיצו את גדולתה של היצירה הזו, בשביל סרטים כאלה הולכים לקולנוע, הולכים ללמוד קולנוע, ועושים קולנוע. אבל תמשיכו לבלשט בשכל הררי מילים על סרטים חסרי תועלת ופואנטה מפס הייצור של הוליווד, שיהיה לכם לבריאות.
מעניין, כי ספר המידע האובייקטיבי המוחלט שנמצא אצלי אומר שאנשים עם טעם בינוני בקולנוע יאהבו את הסרט הזה ויחשבו שהוא מצוין
ושסרטים כמו "קליאופטרה" משנת 70 הוא בכלל הסיבה למה אנשים הולכים לקולנוע, ללמוד קולנוע, לחרבן קולנוע, לעשות קולנוע וכו' וכו'.
או: אם אין לך משהו בעל טעם להגיד או דרך אפקטיבית להגן על הסרט – עדיף לא להגיד. אם ההגנה של הסרט היא "קקה בידך והכל חוזר אלייך", כנראה שאין הרבה מה להגן עליו והוא לא כזאת יצירת מופת. כי תראה, גם אני יכול! הנה – תמשיך לבלשט בשכל הררי מילים על סרטים חסרי תועלת ופואנטה מפס הייצור של פסטיבלי קולנוע שחושבים ששוטים סטטיים ומשחקי מצלמה זה איזה סממן לאיכות בלי שיהיה שום תוכן לכסות את זה. לא, לעזאזל, אני טועה, זה לא אותו דבר – אשכרה אמרתי טיעון שם. מצטער, אני אנסה יותר טוב בפעם הבאה.
אז ברצינות – אני אשמח לשמוע את כתב ההגנה לסרט הזה, וכל הדעות מקובלות כאן. אני אשמח לשמוע דעה מפורטת שאומרת למה זה סרט מצוין ולא רק זורקת את זה לאוויר ומקווה שזה מספיק. אבל אם הדעה הזאת מסתכמת במה שרשמת למעלה… תודה, אני אוותר.
כן, כולם עושים קולנוע בשביל סרטים כאלה
שפילברג אמר לי את זה בארוחת החג, שהלוואי שהיו נותנים לו תקציבים לפרוייקטים שנראים יותר כמו "מילים נרדפות" של נדב לפיד, מי צריך את כל ה"שינדלר" הזה. סקורסזה ושאר האורחים גם הסכימו. אחרי הארוחה עשינו סיאנס עם היצ'קוק וקובריק מהקבר, כולם אישרו.
וברצינות רגע (אם בכלל אפשר בסרט כזה), כי אני באמת חושב שהבנתי את מה שקורה בסרט הזה ולמה לפיד בחר להעביר את מה שקורה בו בדרך הזאת, ועדיין חשבתי שהוא מהסרטים הגרועים שראיתי – מה עושה אותו כל כך גאוני? או שאהבל כמוני לא יבין עם הטעם הבינוני שלו? כי איך שיצאתי מהקולנוע, ישר אמרתי שבטח המעריצים שלו יגידו שמי שלא אהב אותו כמוני, כנראה לא הבין שהדמויות האיומות בסרט הן עליו ושאנחנו סתם מפגרים, ונראה בינתיים שאתה רק מאמת את מה שחשבתי. אז יש מצב שהבנתי את הסרט יותר טוב ממך, אם בכלל אפשר למדוד דברים כאלה? ושיהיה לכולנו לבריאות.
אחלה תגובה :)
ודרך אגב, אני סקרן – נולאן גם התארח אצלך? מה הוא אמר בענין? (על טרנטינו אני לא שואל; הוא בטח בסעודת פורים אצל משפחת פיק).
הוא אמר, "תשאלו את עמוס גיתאי, הוא מבין".
(ל"ת)
אהבתי
רק כי אני שונא אנשים באופן כללי
צודק בכל מילה
בשביל סרט כזה שווה לבזבז שעתיים בחיים
מאוהב בעצמו
את נדב לפיד אני לא כ"כ אוהב.
'השוטר' היה די גרוע, 'יומנו של צלם חתונות' הוא חלטורה גדולה עם צילום גדול. אמנם את סרטו האחרון, 'הגננת', סה"כ אהבתי ולמרות לא מעט חריקות, הוא היה סרט מעניין מאוד, עם כמה סצנות באמת אדירות, שהלכו והתקדמו לסוף קצת מאכזב.
את אותם דברים בדיוק אפשר להגיד גם על סרטו החדש של לפיד, 'מילים נרדפות'. יש בו לא מעט חריקות, הוא מנסה לדון בנושאים מעניינים, יש בו כמה סצנות אדירות והסוף שלו די מאכזב. אבל מה, אהבתי אותו הרבה פחות מ'הגננת' (אולי בגלל שאז הוא עסק בילדים).
זה לא ש'מילים נרדפות' הוא סרט גרוע בצורה חד משמעית, ממש לא. העשייה הקולנועית של נדב יכולה להיות קצת כמו פטיש זול בראש, אבל בסופו של דבר האיש יודע קולנוע ויודע איך לנצל את המדיום למטרותיו. הוא מוקף בכמה מאנשי הקולנוע הגדולים בארץ (גדל על הברכיים הנכונות), בניהם הצלם שי גולדמן שכל דבר שעשה מאז ומעולם היה סוג של מופת. לכן, הסרט של נדב לפיד נראה מאוד-מאוד טוב. האווירה הצרפתית, השפה, השחקנים היפים, הכל מאוד יפה לעין. אך למרות כל זאת, הסרט הזה כמעט שלא עשה לי כלום ומצאתי את עצמי די אמביוולנטי כלפיו.
אני אנסה להסביר למה.
'מילים נרדפות' מספר את סיפורו של נדב, שלמרות שקוראים לו במהלך הסרט יואב, די ברור שמדובר בבמאי עצמו שעשה סוג של סרט אוטוביוגרפי על ימיו כבחור צעיר. יואב ברח מישראל כי נמאס לו, הוא שונא את ישראל, שונא את השפה העברית, שונא את המשפחה שלו, שונא ישראלים, שונא כל מה שקשור בישראל ולכן הוא בורח. וכשאתה דמות שרק שונאת, שונאת ושונאת ועוד קצת שונאת ולא משנה בדיוק מה אתה שונא, אתה פשוט לא כ"כ מעניין במקרה הטוב ומציק מאוד במקרה הרע. וככה בדיוק הוא יואב.
יואב מחפש 'מילים נרדפות', הוא מחפש שפה חדשה, ארץ חדשה, חברים ומשפחה חדשים ובעיקר זהות חדשה. לפייגלין אני מניח שהוא לא יצביע, אבל הרצון למחוק את הזהות הישנה ולמצוא חדשה הוא המנוע של יואב במהלך כל הסרט.
אחרי הזכייה של הסרט בפרס הגדול בפסטיבל ברלין, כולנו חיכינו לסערה הפוליטית הקבועה בארץ שתשמיץ את הסרט שמציג את ישראל באור לא כ"כ חיובי וזוכה בפרסים נחשבים בעולם (מישהו אמר 'פוקסטרוט'). אך כבר חודש עבר בערך מאז שהסרט יצא בארץ וקול ענות חלושה, אפילו לא ציוץ מעניין בנושא מצד אף גוף פוליטי. למה זה קורה? האם בגלל שהסרט לא באמת מציג את ישראל בצורה כ"כ גרועה כמו שהיה אפשר לנחש? האם בגלל שגם הצרפתים עצמם יוצאים בסרט הזה די גרוע, אז הישראליות קצת נדחפת מתחת לשטיח? יכול להיות. אבל אני חושב, שמעל הכל, זה פשוט לא מועבר בצורה מעניינת בכלל.
זאת אומרת, ודאי שאפשר לראות את הסרט קצת נגד ישראל וגם נגד צרפת, אבל למעט אולי שתי סצנות שעושות עם הרעיון הזה משהו מעניין, אין לנו כלום. מה שכן יש לנו, זה רובוט ששונא את כולם אבל מאוד מאוהב בעצמו בצורה בלתי נתפסת, בדיוק כמו נדב, בדיוק כמו הסרט הזה, שמאוהב בעצמו הרבה יותר מידי.
זה מתחיל באיבר המין הגדול שיש לו, ממשיך בצורת הדיבור והיחס שלו לכל הסובבים אותו ונגמר במעשים מטופשים מאוד.
יש כאן המון רעיונות יפים ששטים להם על נהר הסן ולא מתחברים לכלום.
למשל, יש סצנה אחת מדהימה ממש על אופנוע, שיעור אזרחות אחד קטן ומרגש וסצנת אוננות מוגזמת שעבדה עליי משום מה בצורה חד משמעית. כל רגע כזה יכול היה להיות סרט קצר נהדר בפני עצמו, אבל החיבור בין כל הדברים, שאותם מוביל הדמות הראשית של הסרט, שוב, פשוט לא מעניין, צעקני, זול ומשעמם.
יואב מתחיל את הסרט כשהוא כמעט מת מקור בדירה ענקית וריקה בפריז. זוג צרפתי צעיר שגר באותו בניין, מציל אותו וישר מבחין באיבר מינו הענק והנימול. וכמו שנדב לפיד זורק לנו את איבר המין הגדול הזה לפנים לא מעט במהלך הסרט, ככה הוא גם זורק את הרעיונות שעליו הסרט מבוסס. יש וויסאובר של הגיבור המיוסר והמסכן שחובט לנו במוח שוב ושוב, יש אדם שמזמזם את התקווה ברכבת התחתית בפרצופם של הצרפתים, יש סוג של 'פייט קלאב' לא ברור ולא מעניין שהולך ומתקדם במהלך הסרט, יש ישראלים שמוצגים כבדיחה בצורה גסה, יש ויש ויש. הלוואי שזה היה מספיק טוב כדי להתלונן על זה, אבל זה פשוט נשכח.
וכמו שיואב קפוא בתחילת הסרט, ככה הוא נשאר כמעט לכל אורכו. הקור הזה הורס הרבה התרחשויות: הרומן המשולש עם זוג הצרפתים, הקשר עם אביו שבא לבקר, העבר שרודף אותו מהצבא בארץ, החברים המוזרים שלו לעבודה, כל אלו הולכים לאיבוד אל מול הדמות הבלתי נסבלת (אולי בכוונה) שמובילה את הסרט. וגם אם זה בכוונה תחילה, איך אני אמור להתרגש ממסע של גיבור שלא אכפת לי ממנו באף שלב, שהוא מייצר לי רק את הרצון לא לראות או לשמוע אותו יותר לעולם ופשוט מברבר לנו בשכל בצורה לא מעניינת כלל?
אשכרה הדמות היחידה שמצליחה לעניין לידו היא צלם הפורנו שמצלם אותו בסצנה המוגזמת בסרט, שמפגש של שניים כל כך מוגזמים מצליח להוליד רגע אחד חזק.
אז כן, 'מילים נרדפות' הוא סרט שמצולם בידי אמן. יש בו סצנות מהממות חושים (על האופנוע, שיעורי אזרחות, מסיבת ריקודים) וכמה נושאים רלוונטיים. כל אלו הולכים לאיבוד בכמות לא מבוטלת של רגעים מקושקשים להחריד (האדם הנגרר, הרומן המשולש, הוויסאובר, רכבת תחתית, סצנת הסיום ועוד ועוד) סצנות סקס לא קשורות לכלום, ויחסים בין בני אדם כ"כ גרועים שמסבירים למה לא הצרפתים ולא הישראלים יצאו נפגעים מהסרט הזה, כי הסרט לא עוסק באמת בבני אדם. זה כ"כ חבל, כי אין לנו בארץ יוצרים מוכשרים כמו לפיד. חבל ש'עידון' היא מילה שהוא כנראה לא שמע עליה מעולם כשהרצון להיות פרובוקטור וניסיוני פוגם במה שהוא מנסה להגיד.
וכל זה, לדעתי, נובע מהחטא הכי גדול של הסרט הזה:
מרגיש ש'מילים נרדפות' יודע שהוא סרט גדול, שנדב לפיד יודע שהוא במאי גדול, וכמו הגיבור שלהם שכ"כ מאוהב בעצמו (למרות שאין לו שום סיבה, ושלא יעבדו עליכם ויגידו שהוא למעשה שונא את עצמו), הסרט הזה כ"כ אוהב את עצמו שקשה להתייחס אליו ברצינות, בטח לאהוב אותו, או בכלל לנסות. במקום לנסות לעשות משהו גדול באמת, האהבה הזאת משאירה אותם די משעממים.
הצרפתים כבר מכנים אותו כ'גל הצרפתי החדש-חדש' ואפשר אולי להבין את זה מבחינת האווירה הצרפתית, הטכניקה והאהבה עצמית הגדולה. הלוואי שהיה לי רצון לנסות לנתח את כל מה שהסרט מחביא בתוכו, מחיפוש אחר זהות שלא בטוח שניתן למצוא, שפה, אהבה וכדומה, אני מניח שהוא מחביא לא מעט. אבל כשזה מועבר בצורה כ"כ דידקטית, צעקנית וזולה עם דימויים חלשים, הרצון העיקרי שעולה מהסרט הזה הוא לנסות להבין מה חשבו שם בפסטיבל ברלין והאם התחרות באמת הייתה כ"כ חלשה.
אז כיף שסרט ישראלי זוכה בפרס נחשב ברחבי העולם, נקווה רק שבפעם הבאה הסרט יהיה קצת טוב ומעניין יותר ויגרום לנו להתאהב בו באמת, לא רק לראות אהבה עצמית כ"כ מוגזמת.
תגובה טובה
אני לא מסכים עם העמדה הכללית שלך נגד הסרט,
אבל כתבת תגובה מוצלחת.
הטקסט שכתבת בעצם עדיף מבחינתי מאשר הביקורת שעליה הגבת (ועכשיו כשאני בודק את זה, הוא גם כמעט ארוך כפליים מהביקורת עצמה). יהונתן צוריה לקח על עצמו לצאת במלחמת חורמה נגד סרט הזה (ואחרים) בתחושת שליחות עליונה, אבל לא מצליח ממש להסביר מה יש לו נגד הסרט, חוץ מלחזור על הטענה שהסרט מחליף סגנונות. להרגשתי הכותבים הנוכחיים בעין הדג נשבעו אמונים לסלוגן של אחד הגלגולים המוקדמים של האתר "ביקורות קולנוע לאנשים שלא סובלים ביקורות קולנוע" ומאז מבקרים כל סרט תחת העקרון המנחה הזה.
אם זה לא סרט שהוא מוצר צריכה מהונדס מתוצרת אמריקאית, יהונתן צוריה ומתן בכר יישחטו אותו. הם יישחטו אותו כי הם מרגישים שזה תפקידם, במאזן הכוחות של הזירה הדיגיטלית בעברית, להלחם בסרטיים אומנותיים, "פלצנים", שלא מתחנפים לקהל ודורשים ממנו יותר מסרטי גיבורי-על. הדוגמה המובהקת האחרונה שאני חושב עליה הייתה בביקורת לסרט "רומא". אם זה לא ג'אנק פוד אתם לא אוכלים את זה.
אבל לא זאת הבעיה שלי, אם אתה רוצה לקטול סרטים על בסיס אידיאולוגיה, לך על זה, זה האתר שלך ואתה יכול לבכות אם אתה רוצה בכך. הבעיה מבחינתי היא שהביקורות הקוטלות האלה לא פעם שטחיות ומקושקשות, ובמקרה היותר עצוב נוטפות ציניות וארס. ההרגשה שיש לי לא פעם היא שהמבקר נכנס לסרט הזה כשהוא כבר יודע שהוא לא אוהב אותו והביקורת תכתב בהתאם.
השאלה היא, אם ככה, במידה שגם לא אהבת את הסרט וגם אין לך שום דבר מעניין להגיד על זה, למה לכתוב על זה?
אם ביקורת של שש מאות מילה יכולה להיות מצומצמת למשפט "סרט לפלצנים", למה לטרוח?
כל ביקורת אפשר לצמצם לשני מילים
גם את זאת של יאיר (והוא עשה זאת בעצמו: "מאוהב בעצמו").
מכיוון שאין בביקורת מלחמת חורמה כנגד אף אחד, ויש בביקורת בהחלט עוד טענות חוץ מ"הוא מחליף סגנונות" אני בעיקר לא מבין מה אתה רוצה. זה נשמע כאילו אתה מתייחס לביקורת שהיא כמעט הביקורת שלי, אבל היא בהחלט לא אשכרה מה שכתבתי.
הלאה – "אם זה לא סרט שהוא מוצר צריכה מהונדס מתוצרת אמריקאית, יהונתן צוריה ומתן בכר יישחטו אותו.": פחחחחחחחחחחח. בין "רומא" (ש-שוב, לא נקטל בביקורת), הספקתי לכתוב (בקצרה, אבל זו אשמתי שפספסתי אותו בעת שיצא) מיני-ביקורת חיובית על "עץ האגס הפראי",ולכתוב ביקורת מתלהבת מ"המועדפת" ו"סיפורו של רחוב ביל".
כן, יש בכלליות פחות עיסוק בסרטים זרים באתר והסיבה לכך היא לאו דווקא האג'נדה האישית שלי (דיאטת הקולנוע שלי, בכלליות, לא משתקפת במלואה על פי הביקורות שעולות פה) אלא כי יש סרטים שמעניינים אנשים פה ויש סרטים שלא (וגם, אם אני כנה לחלוטין: כי הזמן שלי מוגבל).
אבל, לא, יותר מזה – "רומא" הוא ג'אנק פוד. "רומא" הוא ג'אנק פוד שארזו באריזה יפה ומכרו במסעדה ליד המקדונלדס כ"מנת השף" ואז לכולם נופל המשקף כי רשום על זה "מנת השף". כן, הסרט מתוחכם בהרבה מהרובוטריקים או סרט המארוול האחרון, אבל שם זה נעצר. כסרט שנשפט בפני עצמו, ובטח על פי היומרות שלו – סרט בסדר עם צילום יפה, שאת זה אני יכול להגיד גם על מלא שטויות של הוליווד.
ובגלל שגם "רומא" וגם "קפטן מארוול" הם ג'אנק פוד, לטעמי, אני מתייחס אליהם באותה הצורה ולא נותן לאחד הנחה כי "וואו הוא בשחור לבן אומייגאד שמישהו יחזיק אותי". ואם זה טוב, אני מהלל אותו, ואם זה רע, אני אציין את זה, ואם זה בסדר (רוב הסרטים הם בסדר) אני אגיד את זה.
אז יופי לך שההרגשה שלך היא שאנחנו נכנסים לסרט ויודעים מה נכתוב לפני. בפועל, זה לא המצב. "מילים נרדפות", למשל – לא ציפיתי שהסרט ישאיר אותי כל כך אדיש, והוא הצליח להפתיע אותי לטובה ולרעה.
אז, בנוגע לשאלה המסכמת שלך: אני מעריך את הניסיון שלך לבטל את העבודה שאנחנו עושים פה, רק חבל שאתה טועה בכל שלב ושלב בתגובה שלך. אז אנחנו, לעת עתה, נמשיך בשלנו.
?Et tu, brute
טוב, עלית עלינו. בקרוב יהיה פוסט רשמי, אבל בגדול, ביחד עם אולפני “פוקס”, דיסני קנו גם אותנו. היה מבצע כזה של “קנה אולפן וקבל כמה מבקרים בחינם”. עוד מעט נעבור לדבר רק על סרטים של דיסני, עם ביקורות חיוביות בלבד. האתר יחליף שם ל“אוזן העכבר”. ועוד כל מיני שינויים קטנים שיעשו בשם מיקי, our supreme leader.
וברצינות, מה? לא חסרים פה “תוצרים אמריקאים מהונדסים” שקיבלו קטילות מפוארות וסרטים פחות מיינסטרים ששובחו. בדיקה זריזה בדפים האחרונים בקטג' הביקורות די ממוטטת את הטענה שלך.
אבל אם זה יעזור להרגשה שלך, עוד שבועיים אני בברלין. אם תרצה, אני יכול לחפש את הסרט הכי פלצני וארטהאוסי שמוקרן שם – משהו בשחור-לבן ובגרמנית – ולכתוב עליו ביקורת כנה. באמת.
נ.ב. להבא, תרגיש חופשי לאמץ את הגישה של עצמך: אם לא אהבת את הביקורת ואין לך משהו מעניין להוסיף, אפשר גם לא להגיד כלום.
פעם התלונה הייתה
שתחת גווארדיית הניהול החדשה האתר הוא כבר לא היה מה שהיה פעם וחבל. עכשיו יש תלונה על זה ש… הכותבים נצמדים *יותר מדי* לערכים של האתר הישן…?
ההרגשה שיש ל היא שאתה נכנס לאתר המחודש כשאתה כבר יודע שאתה לא אוהב אותו וכך מחפש בכח דברים להתלונן עליהם.
מי מכיר את השאנסון שמתנגן ברקע של הפלאשבק עם המטווח?
אני לא מצליח למצוא את השם שלו בשום מקום.
Sympatique
בביצועה של Pink martiny