במקור: Superman Returns
במאי: בריאן סינגר
תסריט: מייקל דוהרטי, דן האריס, בריאן סינגר
שחקנים: ברנדון ראות', קייט בוסוורת', קווין ספייסי, ג'יימס מרסדן, פארקר פוזי
לפני הכל, הבהרה:
לא היה סיכוי שאני לא אוהב את הסרט הזה. 'סופרמן – הסרט' ליווה אותי בילדותי, ואני מאוהב בכל פריים בו. הנוסטלגיה השתלטה על כל חלקה טובה של הגיון אצלי בראש, והפכה אותי לשלולית של ג'לי מתמוגג, בכל פעם שראיתי ב'סופרמן חוזר' רפרנס לסרט המקורי. ויש הרבה מהם.
יפה, ועכשיו אפשר לעבור לביקורת.
באולם הקולנוע נשמעים צלילי כלי הנשיפה המוכרים של ג'ון וויליאמס. חיוך מפגר מתפשט על הפנים שלי, ואני יודע שזה יהיה חסר תועלת להתנגד. השילוב של הנעימה הידועה, והמידע בכתובית שמופיעה בפתיחה, מבהיר לכל מי שעוד היה לו ספק שלא כמו ב'באטמן מתחיל', לא מדובר בטריפה מחדש של הקלפים וסיפור מקורותיו של סופרמן מהתחלה, אלא המשך ישיר של הסרט מלפני 26 שנה, והסרט האחרון שמעריצי סופרמן האמיתיים יודו בקיומו 'סופרמן II' .
חמש שנים אחרי שעזב את כדור הארץ ויצא למסע שורשים, חוזר אליו סופרמן, ומתרסק עם החללית שלו היישר לחווה של אמא שלו. אחרי התחלה מהורהרת למדי בעיירת נעוריו הקטנה, הוא שב לזירת ההתרחשות האמיתית והמעניינת של חייו – העיר מטרופוליס, ובפרט מערכת העיתון "דיילי פלאנט". סופרמן עורך היכרות מחודשת עם הכתב ג'ימי אולסן והעורך פרי ווייט, ומגלה שלאהובתו לויס ליין יש ילד, שהיא מאורסת לאחיינו של פרי, ושהיא נמצאת ברגעים אלו ממש על מטוס שסוחב על גבו מעבורת חלל ניסיונית. כל מי שיש לו עבר בסרטי סופר-גיבורים, או סתם הגיון בריא, יודע מה הולך לקרות. ואכן, כ-20 דקות מתחילת הסרט אנחנו עדים לסצנת האקשן הראשונה, ולחזרתו של סופרמן לעולם, במבצע הצלה שכולו שיר הלל ליכולות המחשוב של הוליווד. אם ב'סופרמן' עוד הטלתי ספק בכך שאדם יכול לעוף, 'סופרמן חוזר' העלים אותו לחלוטין. היום אני רק תוהה למה לאנשים שעפים יש כזה מבט מת בעיניים. זה בטח בגלל הרוח.
אי אפשר לראות את הסרט, שלא לדבר על לכתוב עליו ביקורת, בלי להיכנס להשוואות. זו לא קנאות של מעריץ, אלא דרישה כמעט מפורשת של הבמאי בריאן סינגר והתסריטאים מהקהל: הסרט מבלה חלק ניכר מזמנו בהתכתבות חד-צדדית עם 'סופרמן: הסרט'. את דמויות המשנה, אמנם, אף אחד לא זוכר. את מי זה מעניין אם בסרט החדש, פרי ווייט של פרנק לנג'לה דומה לזה של ג'קי קופר בסרט המקורי, או אם ג'ימי בגילומו של סאם הנטינגטון הוא יותר רכיכה מזה של מארק מקלור? אותנו מעניין השילוש הקדוש – סופרמן, לויס ליין ולקס לות'ור.
הרבה מילים נשפכו על ברנדון ראות' בתור סופרמן החדש, הרבה מהן עסקו בכמה שהוא דומה לכריסטופר ריב. מצטער, אני לא רואה את זה. למרות שראות' מנסה לחקות הרבה מהמניירות הקטנות של ריב בתור קלארק קנט (ולפחות פעם אחת הוא מצליח), ואת ההתנהלות הנפוחה מעצמה של ריב בתור סופרמן, לא התבלבלתי ביניהם לרגע. ראות' הוא לא שחקן טוב במיוחד, ולא מהווה תחליף לדבר האמיתי, אבל הוא מעבר למספק בתור סופרמן. קיית בוסוורת, לעומת זאת, היא לא לויס ליין. אין סיכוי שאני אאמין שהצעירה גבוהת המצח הזו היא עיתונאית חוקרת מוצלחת, אם לילד בן 5 וזוכת פרס פוליצר. לקס לות'ור הוא כבר סיפור אחר. מאז הפעם הראשונה שראיתי את קווין ספייסי עם קרחת, ידעתי שמצאתי את לות'ור שלי. ספייסי לקח את הדמות הקריקטורית של ג'ין הקמן ב'סופרמן', והוסיף לה את הפסיכופטיות שחסרה לה. לות'ור של ספייסי הוא גאון מגלומן, שלא נותן לעובדה שהוא מטורף להפוך אותו לבדיחה.
אבל ההשוואה לא נגמרת עם הדמויות. מבחינת התקדמות העלילה, 'סופרמן חוזר' תואם כמעט אחד לאחד לסרט הראשון. החל בסמולוויל, דרך ההופעה הראשונה של סופרמן בהצלה אווירית, עבור בתכנית הנדל"ן הטפשית להפליא של לות'ור, עד לקרב האחרון. את ההתנהלות הספילברגית התמוהה של סינגר, שהוסיף אחר כך חצי שעה מיותרת, אני לא יכול להסביר.
'סופרמן הסרט' תפס את המלחין ג'ון וויליאמס בשיא התקופה היצירתית שלו, אחרי שכתב את הפסקול ל'מלחמת הכוכבים', 'מלתעות' ו'מפגשים מהסוג השלישי', וקצת לפני שיצר את הנעימה של אינדיאנה ג'ונס. עבורי ועבור הרבה אחרים, דמותו של סופרמן היא בלתי נפרדת מהנעימה של סופרמן. ג'ון אוטמן, הפסקולן הרגיל של סינגר, מודע לעובדה הזו, ולכן עיבד את הפסקול המקורי מחדש עבור 'סופרמן חוזר' כהומאז' לוויליאמס, בלי לנסות להתעלות עליו.
הרבה דברים עברו על סופרמן מאז 1978. המיתולוגיה שלו עברה לפחות שתי מהפכות דרמטיות בעולם הקומיקס, והוא זכה מספר פעמים לחיים חדשים על גבי מסך הטלוויזיה. השינויים האלו הפכו אותו לדמות עגולה יותר, אמיתית יותר וכן, גם אפלה ובוגרת יותר. למרות זאת, בבחירה מודעת, סינגר לא התייחס לכך. סופרמן שלו הוא אותו סופרמן של סוף שנות ה-70, של אמריקה חזקה ומאוהבת בעצמה. סופרמן שלא טועה, שחושב קודם כל על אחרים, שאין בו עצם קריפטונית אחת רעה. ואני אוהב את זה. זה סופרמן של הילדות שלי. זה האבטיפוס של כל גיבורי העל. זו האסימפטוטה שכל אחד ואחד מאיתנו צריך לשאוף לה, גם אם לעולם לא נגיע אליה.
זה סוד הקסם שלו, ו'סופרמן חוזר' לא מתבייש להצהיר את זה.
- יומני הוידאו של בריאן סינגר
- סופרמן: הסרט – ביקורת
- סופרמן: הסרט ב-30 שניות
- סופרמן סופר-אתר
- הרפתקאות סופרמן וסיינפלד
- איש תיקון האופניים
אהרו''כ. הידד!
רק רוצה לברך על חזרתן של הביקורות הכפולות. יותר כיף ככה.
ועכשיו, לאחר שקראתי.
כל זה טוב ויפה, אבל האם מי שלא ראה את הסרטים המקוריים ולא מת על הדמות של סופרמן גם יהנה מהסרט?
ועכשיו, לאחר שקראתי.
לדעתי, לא.
כמו שהכתבה אומרת או רומזת או שממנה משתמע – כל מה שטוב בסרט הזה קשור ישירות לסרטים מלפני 20 ומשהו שנה.
בלי המטען הזה הסרט הזה מעצבן ברמות.
יש לי הרבה דרכים לענות לך...
אבל אני חייב לרוץ, אז אני אסתפק בזה: זו לא ביקורת ראשונה של פלאפי.
כדוה''א לא הסתובב
נכון שבסדרט זה נראה כך, אך בעצם זה לא שסופרמן סובב את כדוה"א כשהוא טס במהירות האור, אלא הוא עצמו טס נגד סיבוב הכדור ולכן נדמה שהכדור סובב לאחור.
למעשה זה הגיוני מדעית, אם סופרמן טס במהירות גבוהה ממהירות האור נגד סיבוב כדור הארץ הוא למעשה חוזר בזמן (תחשבו על זה קצת, איינשטיין חשב על זה קצת יותר…).
אמנם אני משער שכותבי הסרט הראשון לא היו מדענים דגולים, אבל כנראה שהם ניסו ליישם משהו שקראו איפשהו, רק ויזואלית יצא לבמאי קצת הפוך מההיגיון.
אז זהו, זה הניטפוק שלי להיום – לא כדוה"א הוא זה שהסתובב (מה שדרך אגב היה גורם לקטטסטרופה עצומה שתכלול גם היפוך קטבים, יציאה ממסלול ועוד כהנא וכהנא) אלא סופרמן היה זה שטס הפוך…
וחוץ מזה,
מה שאיינשטיין אמר זה שאי אפשר לנוע מעל מהירות האור, לא שאם תנוע מעל מהירות האור תחזור אחורה בזמן.
אני כנראה היחיד באתר הזה שלא מחונן בצורה כזו או אחרת
(כולה 3 יחידות במתמטיקה) אבל אני זוכר פעם איפשהו שלמדתי שאפילו תאורטית לא ניתן לחזור חזרה בזמן אלא רק לנוע קדימה בזמן. יש הגיון בגו'?
לא מדויק
לפי הידע התיאורטי הנוכחי ישנה לכאורה דרך לחזור אחורה בזמן.
אבל רבים משערים שאם היינו חוקרים את האפשרות לעומק היינו נתקלים באיזשהו חסם תיאורטי.
בדיוק כפי שאי אפשר לראות את הייחודיות במרכז חור שחור, ובך נחסך מאיתנו המראה של קריסת חוקי הפיזיקה כפי שאנו מכירים אותם
וכדרך אגב, תורת היחסות אוסרת על עצמים בעלי מסה לנוע במהירות האור היא לא אוסרת על עצמים חסרי מסה (פוטונים, ניוטרינו) לנוע במהירות האור ועל מהירות התפשטות המרחב היא לא מטילה אף מגבלה.
לא מדויק
אם אתה כבר רוצה לדייק אז עד הסוף – חלקיקים חסרי מסה *חייבים* לנוע במהירות האור. חלקיקים בעלי מסה יכולים להתקרב כרצונם למהירות האור, אבל העלות האנרגטית לכך תהיה עצומה.
באותו הנושא – תנועה מהירה יותר ממהירות האור תתן לחלקיק מסה מדומה וגם רכיב זמן מדומה. יש עיסוק תיאורטי בחלקיקים כאלו (הנקראים "טקיון") אבל זהו עיסוק אינטלקטואלי גרידא – אני לא חושב שיש פיסיקאי שבאמת חושב שהם קיימים, ונראה לי שקיומם יסתור לא מעט חוקים בפיסיקה (כמו שימור אנרגיה, פרפרטום מובילה וכיוצא בזאת).
אחרי שכתבתי את כל זה – אני חושב שזה טפשי למדי לחפש הגיון פיזיקלי בסרטי סופר גיבורים.
התשובה לשאלתך היא פיזיקלית:
מסתו של המטוס אמנם קטנה בהרבה מזו של האי שסופרמן הרים, אבל למטוס יש מהירות אדירה, בכיוון התרסקותו, שרק הולכת וגדלה – דבר שלא היה לאי. המהירות מצריכה את סופרמן להשקיע כוח רב בהרבה כדי לעצור את המטוס, מאשר הכוח שהיה נדרש ממנו להניח על הקרקע מטוס נטול מהירות.
(ואם להיכנס למושגי פיזיקה קצת יותר כבדים, אומר שסופרמן צריך להפעיל מתקף על המטוס או על האי כדי לשנות את מהירותם ואת כיוון תנועתם. מתקף צריך ליצור שינוי בתנע, שהוא מכפלת המסה במהירות. לכן מהירות המטוס 'מפצה' על מסתו הנמוכה יחסית)
היא פשוט כמו כול האמאות הצעירות
אין לה ניסיון רב כי היא אמא צעירה
זה אף פעם לא תירוץ.
אמא צעירה או לא, צריך להיות אדיוט אמיתי כדי לקחת את הילד שלך למקום כל כך מסוכן.
טוב. אז מי שכתבו את התסריט של הסרט צעירים
ראיתם שהם בני 25? זה שני נערים בסה"כ…
הם אפילו היו גם בסצינת הגניבה של המוזיאון אם שמתם לב, הם היו שם כסטודנטים שאמרו להם לעזוב.
הם נראים יותר צעירים אפילו מגילם הדווקא די צעיר, אני אמרתי לאבא שלי שאלה מי שכתבו את התסריט והוא אמר לי "מה? איך זה יכול להיות? הם נראים בני 18, לא?"
גם זה לא תירוץ.
בשביל זה יש במאי שיגיד להם: "חבר'ה, זה לא סספינד. את זה תשנו."
אמא נורמלית אולי לא,
אבל לויס ליין דווקא כן. ליתר דיוק, לויס ליין של 78' ולא הדראקית של הסרט החדש (שהיא ממש לא דראקית, אבל היא פשוט לא מתאימה לדמות, לצערי).
בתור עיתונאית ללא-חת, אני כן יכולה להראות איך שתי האופציות שהיו בידיה כשהיא הגיעה לבית ששידר את הפולס האלקטרומגנטי זה להיכנס עם הילד או בלי. נכון שאדם קצת יותר שקול והגיוני היה מתקשר לתגבורת או אפילו רק לאומנת לקחת את הילד, אבל לויס ליין מצטיירת כדמות אימפולסיבית לחלוטין בכל הנוגע לחשיפת האמת וסיפור תקשורתי.
ואם בוחנים את שתי האופציות הריאליות שעמדו בפניה – לקחת את הילד איתה זו אופציה סבירה לחלוטין. שוב – עם כל דמות אחרת היה מפריע לי הסיפור הזה, אבל בנוגע ללויס ליין זה סספינד לחלוטין.
סליחה, רק את כל החוף המזרחי
דרעק, לא דראק.
קצת כבוד למלה המופלאה הזאת.
צודק. גם אותי זה עיצבן.
ועוד משהו מעצבן לגבי העולם וסופרמן:
למה הוא לא משתמש בזה בעצמו: טוב, הוא לא באמת צריך את זה- יש מעט מאוד דברים שהוא לא יכול לעשות לבד.
למה הוא לא תורם את הטכנולוגיה לחברה האנושית: אני מניח שמאותה סיבה שהוא לא מפיל ממשלות מושחתות או עוצר את כל המלחמות בעולם. הוא מרגיש שאין לו את הזכות לשנות את גורל האנושות כולה- אחרי הכל אם הוא יחליט להפיל את המישטר באיראן מה ימנע ממנו להדיח את גורג' בוש- כוח משחית, לסופרמן יש כוח כמעט מוחלט והוא מבין שעליו להשתמש בו במתינות.
למי בדיוק הוא צריך לתת את הטכנולוגיה הקריפטונית- לממשלת ארה"ב לאום? למדינות הג'י-8? סתם לפזר את הגבישים לאוכלוסיות ברחבי העולם? מי בכלל מסוגל להתמודד עם טכנולוגיה כזאתי?
תיאוריה ומציאות
בתיאוריה, בטח. אבל זאת תיאוריה שלפיה סופרמן עצמו לא יגלה את נוכחותו לעולם ולא יעשה כלום. אחרת, כמו שכבר כתבתי, הוא כבר שינה את העולם מספיק.
זאת דילמה ותיקה בעולם הקומיקס: למה, בעצם, הם מתעסקים עם פושעים קטנים ולא עם ממשלים מושחתים? או, לחלופין, אם יש להם טכנולוגיה מדהימה (כזאת שמאפשרת לרוץ במהירות האור כמו ל-Flash, או לשלוט בגודל שלך כמו ל-Atom, נגיד), למה הם לא חולקים אותה עם העולם? בגלל שאסור להם לשנות אותו. אלא שבעולם של הקומיקס הם _כבר_ משנים אותו, ולו בכך שהם מצילים אותו מחורבן חזור והצל, או בכך שטכנולוגיות שנגנבות מהם מנוצלות לשעבוד ערים שלמות וכדומה.
במלים אחרות, בהגיון הפנימי של העולם של סופרמן (שלא לדבר על ההגיון של העולם הרגיל), הטיעון הזה לא מחזיק מים.
הם לא תמיד מתעסקים עם פושעים קטנים...
היו כמה וכמה סופר-גיבורים שנלחמו בגרמניה הנאצית, לא? ואם אני לא טועה, גם במלחמת המפרץ הראשונה כמה גיבורים נשלחו לעיראק.
כן, אני יודע שזה היוצא מן הכלל ולא הכלל, אבל בכל זאת. כנראה שהם מחפשים קונצנזוס ממש רחב לפני שהם נשלחים לטפל באיזשהו משטר.
בגרמניה הנאצית - המונים.
פחות או יותר כל הגיבורים שהיו קיימים באותה התקופה (כולל דאפי דאק, אגב).
אבל כן, זה יוצא דופן.
יש לי שתי מילים עבורכם
סטרזינסקי עונה על כל השאלות האלו ועוד
ולי יש מילה אחת עבורך:
אני לא מכיר אף קומיקס שמתעסק עם השאלה "מה היה קורה אילו סופר-גיבורים היו קיימים בעולם האמיתי?" טוב כמו יצירת המופת של מור.
ולי יש מילה אחת עבורך:
מצטער, אבל אלן מור מרמה.
חוץ מיצור/אדם אחד אין אף אחד עם תכונות על אנושיות.
וגם ההסבר לקבלת הכוחות מצוץ מהאצבע ונראה כאילו הונח מלמעלה על העולם.
"המיוחדים" של סטרזינסקי, הדרך בה הם הופיעו, התקיימו, הגיבו זה עם זה ובסוף נעלמו, היא פשוט יצירת מופת.
כשג'ייסון מחליט לעשות משהו לטובת העולם הוא מעלה את אותן דילמות שכתבו למעלה. הוא חזק ומהיר אבל הוא לא יכול לגרום לאנשים להפסיק אלימות במשפחה או נהיגה בשיכרות.
מקובל עלי.
זאת אומרת, בהחלט יכול להיות שאתה צודק. יש לי את הכרך הראשון של Rising Stars, והוא מעולם לא עורר בי את החשק להשיג את הכרך השני, כך שאני לא יודע איך כל העניין נגמר.
לא קראת הכל ?
המערכה השנייה היא החביבה עליי, היא שוברת את כל מה שנבנה במערכה הקודמת
לא.
המערכה הראשונה הייתה משעממת מדי בשבילי (ולא סתם, אלא שעמום עמוס בפאתוס, הסוג הגרוע ביותר). סליחה, אבל כבר גיליתי כמה פעמים שסטרזינסקי הוא לא בשבילי.
הסרט לא עומד כלל
בקריטריונים של שני הסרטים הישנים הראשונים. בניגוד אליהם הסיפור בו נמרח וחוזר על עצמו ובנוסף, הוא אינו מפתח את הדמות של קלארק קנט כמו באותם סרטים. כמאמר הפתגם הידוע, פני הדור כפני הכלב, והסרט מייצג היטב את העידן הבושניקי שאנו חיים בו, כמו הרבה סרטים אמריקאים אחרים שיצאו לאחרונה. השטחיות חוגגת ומה שמעניין את הצופים הוא גיבור ,שכמו יאצק, נופל וקם ולא חלילה עלילה מרתקת או גיבור מתייסר ומתלבט. סופרמן 2 שנעשה בימי נשיא גרוע אחר, רונאלד רייגן, גם אינו חף מהפאתוס הפטריוטי האמריקאי (ביחוד בסופו), אלא שהוא בניגוד אליו סרט טוב שאינו מזניח את העלילה ואת הגיבור האמיתי, דבר המראה אולי על הידרדרות מהתקופה ההיא.
סרט בינוני מאוד, פחות טוב אפילו מספיידרמן 2.
אין לזה תשובה ברורה בסרט
וואו, צריך להיות ממש תמים בשביל לשאול את השאלה הזאת
תחשבי על זה ככה, שמת לב פעם כמה קלארק קנט דומה לסופרמן רק עם משקפיים, אה?
אין ספק שמישהו כאן לא הבין
אבל זאת לא היתה siri.
גם אני לא הבנתי.
אבל זה מצב טבעי אצלי.
זה הציק גם לי
ודווקא עלו בדעתי כמה הסברים אפשריים לנושא.
אבל אני מסכימה – זה שאפשר למצוא איזה הסבר מאולץ לא פותר את הסרט מלהסביר את זה.
מצד שני, אולי מתכננים לעשות את זה בסרט ההמשך.
מי אמר לך שזה מה שקרה?
אולי בכלל היה מדובר בניתוח פלסטי להסרת קריפטזואידים, שהתוצאה שלו דמתה מבחינה מעשית לשינוי גנטי? אם אפשר להפוך יהודי לכושי, הכל אפשרי.
אתה יודע מה?
מקובל עליי, אבל אתה מוכרח להודות שזה מאולץ. כל דבר שלא מקבל הסבר הגיוני בסרט גורם לצופה לגלגל עיניים ולחשוב שלא הסבירו מכיוון שפשוט אין הסבר, או ששכחו שצריך להסביר. בין אם כך ובין אם כך – זה חשוד. ואתה יודע, ואת יודעת שבחפץ חשוד אסור לגעת, וגם אסור להתקרב.
אחרי שכל זה נאמר – לדעתי סופרמן היה פלאף קייצי מרענן, לא עמד אמנם בציפיות שלו, אבל הוא לא היה כישלון טוטלי כמו אחרים שאני לא אנקוב בשמם כי זה לא המקום.
זה רק אני, או שיש כאן גם ספוילר רציני ל'סופרמן חוזר'?
למעשה, כן
אמנם לדבר שאין צופה בעולם שלא ינחש מיד, אבל ספוילר.
טוב, נעשה את זה קצר.
אחרי הכל, כשיש שתי כתבות בנושא, הדבר האחרון שחסר הוא שגם אני אתחיל לפרוט את מלוא משנתי על הסרט, החיים, היקום וכל השאר. אז אני פשוט אגיד שאני מסכים עם פלאפי.
בניגוד אליו, אני לא שותף לתחושת הנוסטלגיה העמוקה. את "סופרמן" ראיתי לפני די הרבה זמן, ואף על פי שהמוסיקה של ג'ון וויליאמס בהחלט עושה לי את זה, את "סופרמן" אני אוהב יותר כקונספט, ופחות אוהב את הביצועים השונים שעשו לו (מלבד, אולי, הקומיקס הנהדר "Superman: Secret Identity", אבל אני לא חושב שזה באמת נחשב). אבל מהסרט – נהניתי. וקווין ספייסי ענק.
אה, וקייט בוסוורת' אולי לא משכנעת יותר מדי בתור עיתונאית נשכנית, אבל היא מספיק יפה כדי שאני באמת לא אשים לב.
נ.ב: Superman: Secret Identity זה קומיקס נהדר, כבר אמרתי?
טוב, נעשה את זה קצר.
מסכים איתך, וגם אני רוצה להוסיף,
הסרט הזה, הוא פשוט מופת ודוגמה לאיך סצינות אקשן צריכות להיעשות, פשוט ככה, היה בו אקשן נונ סטופ, ואמנם העלילה לא כל כך שינתה לי(אני לא זוכר כל כך את הסרטים הקודמים), ואני פשוט נהניתי מהסצינות אקשן המדהימות. אני עד עכשיו מתמוגג מאושר מהGFX.
טוב, נעשה את זה קצר.
אחרי זה לא נשאר לי מה להגיד חוץ מזה שנהנתי מהסרט. מאוד.
גרסה מיותרת.
אתמול ראיתי עם חברים.
אני חושב מה לומר על הסרט וכל מה שעולה לי לראש זה שהסרט הזה הוא פשוט בושה לקווין ספייסי.
חבל לראות איך לסטר משפיל את עצמו בעבור חופן עדשים…
גרסה מיותרת.
היום שוחחתי עם עמיתה לעבודה שהלכה אתמול לראות את הסרט. ומסתבר שזה סרט הסופרמן הראשון שהיא רואה אי פעם. ומצא חן בעיניה. אז אולי זה לא כזה נורא לצופים חדשים.
(ולא, זה באמת לא תירוץ).
אמרתי לה שחבל שלא ראתה את הראשון קודם.
לצופים חדשים.
אני מקווה שאינך חושבת שאני 'צופה ותיק' של סופרמן.
לאחר הצפיה בבושה הגדולה של קווין, הלכתי לצפות בסופרמן הקלאסי. אשר נעשה עוד בטרם הגיעותי הלום. אם כן, ברור שלפי הגדרתך אני 'צופה חדש' של סופרמן, ואמנם זה נורא.
כמובן שהכול קשור לטעם בסרטים וכ'ד.
הרי, הטכנולוגיה של היום כלל לא מזכירה את הישנה, ועם כל הטכנולוגיות בעולם, הסרט אפילו לא הצליח לבדר לי את העינית…
כמובן שהסרט עשוי (הכוונה לפעלוילים אנד סטאף) וערוך מצוין, מה הבעיה?! לוידע היכן לשים את הנקודה. אני שוב חוזר, הדבר היחידי שעלה במוחי בעת הצפיה היה עד כמה מוכן קווין ספייסי להשפיל את עצמו.
אחר כך גם חשבתי על המחיר (הכניראה עצום) שקיבל עבור זה//
פעלוילים
זה ביידיש??
דינגו
זה כיילב כזה מאוסטרלייה?
ליומויידת שמויינים של סבתא שלי עשיתי לה דיסק ביידיש, את התוצאות ניתן לראות עד היום
היה מהנה.
לי אין גלי נוסטלגיה לרכב עליהם, אבל בכל זאת נהניתי. כן, היה ארוך מעט מדי, והיו קטעים של נפילת מתח, ובסוורת הייתה מעצבנת ולא לויס [כפי שהייתה בסדרה לויס וקלארק, והייתה כה מצוינת.]
אבל דווקא רות' היה אחלה, קווין ספייסי לא הבריק אבל היה משעשע בדרכו והסרט היה מאוד מאוד יפה לעיניים. העיצוב של העיר, הצילום, הפריים נראה כאילו היו בו רבדים. הכל היה מעוצב לעילא וממתק לעיניים [גם העיניים של רות' אגב, שהיו כחולות להדהים וצעקו "ממוחשב" כמעט כמו חלק מהפעלולים של סופרמן עצמו.]
רק מה, הרובד הדתי קצת, איכשהו, זעק לשמיים. כל הקטע של "בני האדם הם טובים עמוק בפנים, הם רק צריכים אור שינחה אותם. לכם שלחתי לכם אותך, בני יחידי!" והנפילה שלו בתנוחת הצלב המפורסמת, המוות והתחיה, כל אלו קצת הפריעו. אז כן, סופרמן מייצג אידיאלים נוצרים, זה ידוע, אבל לא חייבים לדחוף את זה במורד הגרון של הצופים כל שתי סצינות.
אבל בסופו של דבר זה היה סרט מהנה בדרכו. לא מבריק, אבל מהנה בהחלט.