|
|
|
|
||
|
|||||
|
|
המדריך לגוויה הטריה
מאת לי לאופר
1. פנים. משרד – יום.
בחור צעיר בשם רפאל יושב ליד שולחן משרדי ומעיין בערמות הניירת שלפניו. משרבט משהו. שיערו בגוון החול והוא גבוה. למשרד הקטן והצפוף נכנסת מיכאלה, בשנות השלושים לחייה, מטופחת, לבושה חליפה כהה.
מיכאלה רפאל, אתה מתכוון להגיש לי את הדו"ח הזה בקרוב?
רפאל (בקול עצבני מעט) כן, מיכאלה. כמעט סיימתי. אני רק מוסיף כמה פרטים אחרונים.
מיכאלה מחייכת ומגישה לו גיליון חדש.
מיכאלה נפלא, כי יש לי מקרה חדש בשבילך. בחורה, תאונת דרכים.
מיכאלה מרימה את הגיליון ומחייכת. רפאל מתרומם מכיסאו בכבדות ולוקח את הגיליון. נאנח.
רפאל אני תמיד מקבל את כל המקרים הטרגיים.
רפאל יוצא מהחדר.
2. פנים. מסדרון - יום
רפאל חולף על פני גבריאל, נמוך, שמנמן, בעל שיער שחור מתולתל ופנים צוחקות.
רפאל גבריאל, מזמן לא התראינו. שמעתי שנסעת להודו.
גבריאל כן, מפולת בוץ, אל תשאל. עסק מלוכלך.
לידם עוברת בחורה יפיפייה, גבוהה ורזה, בלונדינית.
גבריאל (מחייך וטופח לרפאל על השכם) המקרה החדש של דניאל. דוגמנית, מנת יתר.
רפאל אתה יוצא?
גבריאל כן, יש לי מקרה התאבדות. איזה נער דפוק שבטח ראה את זה בסרט וחשב שזה יהיה מגניב לנסות ולקפוץ מהגג. נדבר, אה?
רפאל מהנהן ופונה לצאת. הוא יוצא דרך הדלת, שעליה שלט: "מחלקת ויסות ובקרת תמותה" "מ.ו.ו.ת."
3. פנים. חלל אפלולי - לילה.
תום, 18, מאופרת, לבושה בשמלה לבנה קיצית. עומדת במקומה. מסתכלת לצדדים.
תום שלום? יש כאן מישהו?
רפאל מחייך אליה חיוך רחב ומושיט לה יד ללחיצה.
רפאל תמיד יש כאן מישהו. נעים להכיר, אני רפאל.
תום לוחצת את ידו בחשש.
תום איפה אנחנו?
רפאל אנחנו בתחנה הסופית.
תום מה זאת אומרת, בתחנה הסופית? התחנה הסופית של מה?
רפאל התחנה הסופית של חייך. אני מצטער, אין באמת דרך נעימה להגיד את זה, אבל אני חושש שאת צריכה לבוא איתי.
תום מנידה בראשה לשלילה ומתרחקת מרפאל
תום זה לא הגיוני, אני לא יכולה להיות...
רפאל (קוטע את דבריה של תום כשחיוך נינוח על שפתיו) מתה? אני מבין איך זה, את יודעת, לרוב האנשים שמגיעים לכאן יש בעיה לקבל את זה שהם מתים. זה לא דבר קל לתפוס. חוץ מאלה שמגיעים לכאן בכוונה,ואפילו הם מופתעים מכך שלכאן הם הגיעו.
רפאל מביט בתום, ששותקת ובוהה בו.
רפאל הו, אני כזה חסר נימוס. את רוצה לשבת?
כסא מופיע לימינה של תום.
תום זה לא... אני לא יכולה להיות מתה. אתה לא יודע מה זה יעשה לאמא שלי. ובכלל, כבר קיבלתי צו גיוס. אבא שלי יהרוג אותי אם אני לא אלך לצבא! ומה עם טקס הסיום, ועדיין לא עשיתי את השאלון האחרון בבגרות במתמטיקה...
תום מתיישבת על הכיסא, מבטה מושפל וידיה מעסות את רכותיה. רפאל מניח יד על כתפה של תום ומעניק לה חיוך מלא אמפתיה.
רפאל אני מבין אותך, באמת. זה לא דבר קל, למות. כל מי שמגיע לכאן אומר שיש המון דברים שהוא עדיין לא הספיק לעשות. אפילו בני השמונים שמתים מוות טבעי בשיבה טובה.
תום (נותנת בו מבט ארוך ונאנחת) אתה יודע איך מתתי?
רפאל (נושך את שפתו התחתונה) תאונת דרכים. לא בדיוק הדרך הנעימה ללכת, אם תשאלי אותי, אבל לפחות זה היה קצר.
תום איכשהו, ציפיתי שזה יהיה יותר אקזוטי.
תום שותקת זמן מה. רפאל שורק מנגינה כלשהי.
תום אוי, אלוהים. אני כבר מתגעגעת למשפחה שלי. זה בריא שזה מתחיל כל כך מוקדם? אני צריכה להזכיר ליוני לכבות את הגז אחרי שהוא מכין לעצמו חביתה בבוקר, ולתלות את הכביסה. אף אחד לא יעשה את זה במקומי, אתה יודע...
רפאל חלק מזה שמתים זה להניח את העבר מאחור. הם יהיו בסדר. באמת.
תום מביטה אל רפאל בתקווה, קמה ואוחזת בכתפיו.
תום זה נכון, מה שאומרים? שאם אתה בגן עדן, אתה יכול לראות אותם, שם למטה?
רפאל אני חושש שהחלונות בגן עדן מעט מלוכלכים.
תום קורסת אל תוך הכיסא בשנית, קוברת את פניה בתוך ידיה ומתחילה לבכות.
תום הייתי בדרך למסיבת הסיום שלי, אני אמורה לנאום. אני דוברת המחזור, אתה יודע. מה הם יעשו בלעדיי?
רפאל יש משהו שאני יכול לעשות בשביל לעודד אותך?
תום מרימה את ראשה ומביטה בו.
תום אתה יכול לתקן את הכל.
רפאל (מניד בראשו לשלילה) לא, אני לא יכול. אז בבקשה, אל תתחנני או תנסי לשחד אותי. בואי, אני יודע איך לעודד אותך.
4. חוץ. מכולת – שעת דמדומים.
רפאל חכי לי כאן, תום. אני תכף חוזר.
רפאל נכנס אל תוך המכולת. תום עומדת בכניסה ומביטה סביב.
רפאל הנה, הבאתי בדיוק את הדבר שיעודד אותך. שוקולד!
תום בוהה בו ומאז מחייכת. הם מתחילים ללכת לאורך הרחוב, אוכלים את השוקולד.
תום אז מה אתה, בעצם? סוג של מלאך מוות?
רפאל (מחייך) לא ממש. התפקיד שלי הוא לאסוף את הנשמה מחדר ההמתנה...
תום אתה מתכוון למקום הנורא הזה שהיינו בו קודם?
רפאל צוחק ולוקח חתיכת שוקולד.
רפאל כן, באמת לא יזיק לו עיצוב מחדש. בכל מקרה, אחרי שאני אוסף את הנשמה, אני פשוט מרגיע אותה ונותן לה להוביל.
תום אז אתה כן מלאך. יש לך כנפיים?
רפאל מהנהן לשלילה.
תום היית פעם בן–אדם?
רפאל (מבט מהורהר על פניו) אולי פעם, בגלגול אחר. בכל מקרה, אני לא זוכר את זה.
תום עוצרת.
תום פגשת פעם את אלוהים? (משפילה את מבטה) סליחה, בטח מלא אנשים שואלים אותך את זה.
רפאל לא ממש, לא. לפחות לא איך שאת שאלת. הם דורשים לפגוש אותו, מתחילים להתווכח. רוב האנשים חושבים שזה בית דין שם למעלה ודורשים אפשרות לערער.
תום זה לא?
רפאל כשמגיע זמנו של מישהו למות, הוא פשוט מת. ככה זה. אל תדאגי לגבי זה.
תום לדאוג? מה יש לי לדאוג? אני מתה, לא?
שתיקה משתררת.
תום ומה לגבי גן עדן? הוא באמת כמו שהוא מתואר בספרים?
רפאל איך היית רוצה שגן עדן יראה?
תום אני לא יודעת. כמו הבית, אני מניחה. כמו הקיבוץ. חם ומזמין, עם ניחוח של מטעי התפוזים בבוקר.
רפאל סיימנו עם השוקולד, אנחנו צריכים ללכת.
5. חוץ. בית פרטי מוקף בגינה פורחת – יום.
תום פוסעת על השביל כשידיו של רפאל מכסות את עיניה.
רפאל (מוריד את ידיו) זהו זה, הגענו.
תום הו, זה כל כך יפה... זה גן עדן?
רפאל פחות או יותר.
תום המון תודה לך, באמת. רק... תוכל להשגיח על המשפחה שלי? אני לא יודעת איך אנ- הם יסתדרו בלעדי.
רפאל כמובן.
תום מחבקת את רפאל ונכנסת לתוך הבית, נותנת בו מבט אחרון ומחייכת לפני שהיא סוגרת את הדלת. רפאל הולך במורד השביל עד שהוא מגיע אל גבריאל, שעומד ומחייך אליו.
רפאל אני שוכח לפעמים כמה זה קשה, לנסות לברוא בשבילם את גן העדן המושלם שיתאים במיוחד להם. אבל זה תמיד שווה את זה בסוף.
סוף.
|
