ארמון
מאת ליאור הדר
1.
חוץ. חוף ים – בוקר
זהו חוף רחב ידיים,
שקט ונקי. אין בו גזלן, מסעדות, או סוכת מציל. ואין בו גם אנשים אחרים.
השקט מופר ע"י רעש מנוע של מכונית שמטפסת במעלה הגבעה, מעל לחוף.
המכונית היא פיאט 127
ישנה בצבע אדום, ונראה שלא רחצו אותה זמן רב. דלתות הרכב נפתחות ומתוכו
יוצאים שלושה. גבר, אישה וילד. הגבר מגודל, בעל
זקן זיפים, כבן 50, האישה נראית הרבה יותר צעירה ממנו, אולי בת 35. היא
גבוהה ומטופחת. הילד כבן שש, שיערו בהיר ומלא, עיניו בהירות. הוא לובש
בגדים שנראים כאילו כובסו יותר מדי פעמים.
אנו שומעים את הגבר והאישה מדברים מרחוק, הגבר אומר משהו לילד ששולף
שמיכה צבעונית גדולה מהמושב האחורי. הגבר מחזיק בידו צידנית גדולה וכורך
את ידו סביב מותניה של האישה.
הם מתחילים לרדת במורד
המצוק אל החוף, הילד משתרך אחריהם בגמלוניות. השמיכה הארוכה מסתבכת ברגליו
מדי פעם.
2. חוץ. חוף ים – מאוחר יותר
השמיכה הצבעונית פרושה
על החול, ועליה בקבוק יין וכמה סנדוויצ'ים. הגבר והאישה יושבים על השמיכה,
הילד עומד לידם, מביט לים. הוא מבחין במרחק במפרשית צבעונית ומחייך.
גבר
מה אתה עומד שם כמו
גולם?
בוא תאכל משהו.
ילד
אני לא רעב.
גבר
אמרתי לך לא להתמלא
בשוקולדים,
נכון?
אישה
(בחוסר סבלנות)
עזוב אותו, שיאכל אחר
כך.
הילד מפנה אליהם את
גבו ומתרחק משם.
גבר
לאן אתה הולך?
הילד מסתובב ומצביע
קדימה. הגבר מזעיף פנים אבל לא אומר דבר.
האישה מוציאה קרם שיזוף
מהתיק שלה.
אישה
בוא. חיכית למרוח אותי
כל השבוע.
הגבר מחייך. הוא רוכן
אליה ומנשק אותה. הם מתחבקים ונשכבים על השמיכה, מצחקקים.
הילד מתיישב על החול
במרחק של כמאה מטר מהגבר והאישה. הוא מוציא מכיסו כף גדולה ואדומה ומתחיל
לערום ערימות של חול זו על גבי זו. הוא נשכב על החול, לשונו משתרבבת
החוצה ומתחיל לחפור במרץ.
הגלים שוטפים את החוף,
מרטיבים את החול ועוזרים לילד לעצב אותו.
הוא מעיף מבט אל עבר
הגבר והאישה. הגבר מתרומם, מסיר את חולצתו ורץ אל המים. האישה קמה, מכניסה
את בקבוק היין לצידנית, מסירה את חולצתה ורצה אחריו, לבושה ביקיני.
הילד מביט בהם עוד רגע
באדישות, וחוזר למלאכת הבנייה שלו.
3. חוץ. חוף ים – מאוחר יותר
ארמון החול מתחיל ללבוש
צורה. רואים את תחילת היווצרותם של תעלות, ביצורים, חלונות.
גבר
(צועק)
היי! תיכנס למים!
הילד מתעלם ממנו וממשיך
בבנייה. הקומה השנייה מתחילה להתגלות. הוא לוקח צדפים ויוצר מהם דגלים.
התעלה שלו מושלמת, המים חודרים פנימה ויוצרים בריכה אינטימית ויפהפייה.
4. חוץ. חוף ים – מאוחר יותר
השמש כבר גבוה בשמיים.
הגבר והאישה שוכבים על השמיכה. הגבר ישן ונוחר והאישה קוראת מגזין. היא
נותנת לו מכה חזקה בכתף.
הוא מתעורר בבהלה, ואז
אוחז בה ומפיל אותה לאחור. לא נראה שאכפת לה במיוחד. היא צוחקת. צחוקה
נקטע לפתע והיא מצביעה לעבר משהו. הגבר מסתובב לכיוון אליו היא מורה.
הוא לוקח לגימה מבקבוק
היין, סוגר אותו, משליך אותו על השמיכה ומתחיל לפסוע על החול. הוא פוסע
עוד כמה צעדים ואז נעצר ומביט כלפי מטה.
המצודה היא כבר לא מצודה,
אלא ארמון. ארמון עמוס מפלסים, מעברים, תעלות, גנים, בריכות. צדפים קטנים,
בינוניים וגדולים מעטרים אותו לאורכו ולרוחבו. גובהו כחצי מטר, כמעט
כמחצית גובהו של הילד.
האישה מצטרפת אל הגבר
ושורקת בהתפעלות. הגבר פורע את שיערו של הילד, שמחייך חיוך מבויש.
גבר
לא בזבזת את הזמן, אה?
יפה מאוד.
הוא מביט עוד שנייה
על הילד, שבגדיו יבשים לגמרי.
גבר
למה לא נכנסת למים?
בשביל
מה באת לים?
ילד
לא התחשק לי.
גבר
מה אמרת?
ילד
רציתי לבנות ארמון.
אישה
היי, זה לא יפה להתחצף
לאבא שלך.
ילד
אל תתערבי.
הגבר בועט בארמון החול
בעוצמה. החול עף על פניו של הילד וחודר לעיניו.
גבר
אתה תלמד אצלי להתנהג.
הילד מנקה את פרצופו,
יורק חול, ומסתכל במעשה ידיו ההרוס בעיניים חסרות הבעה.
אישה
לא נורא. גם ככה הגלים
היו הורסים אותו.
השמש כבר מתחילה לשקוע.
הגבר אוחז בידו של הילד וגורר אותו משם. הילד עוד מביט לאחור לרגע.
מחצית המפלס הראשון
נותרה על תילה, אך כל השאר נראה כמו אחרי רעידת אדמה. הצדפים נקברו תחת
ההריסות.
הם ניגשים לשמיכה, מכניסים
את האוכל לצידנית, ומתחילים לעלות על המצוק הנמוך, בדרך לרכב העלוב.
5. פנים/חוץ. רכב/חוף ים - אחר הצהריים
הגבר מתניע את הרכב
ומתחיל לנסוע לאחור.
הילד יושב לבדו מאחור,
מביט מהחלון. לחייו בוהקות מדמעות.
המפרשית שראה לפני כמה
שעות נמצאת כעת על החוף, לא רחוק מהם. זוג צעיר, בחור ובחורה, פוסעים
על החוף, שלובי ידיים.
הם נעצרים ליד הארמון
ההרוס ומסתכלים עליו. הבחור מגניב מבט לעבר הרכב על המצוק, ואז חוזר
להביט על הארמון.
ושנייה לפני שהמכונית
עולה על הכביש, מספיק הילד לראות את הבחור והבחורה מתיישבים ומתחילים
לשפץ את המפלס הראשון.
והוא מחייך.
סוף
