|
|
|
|
||
|
|||||
|
|
נשמה טובה
מאת גיא בוסקובויניק
1. פנים, אולם הכניסה לגן עדן, לילה.
באולם, דלפק קבלה רחב ומאחוריו בחורה. בקצה האולם דלת מפוארת עליה כתוב "כניסה". על הדלפק כתוב "קבלה" ועל הקיר מאחורי הדלפק יש שלט עשוי בריסטול מצויר בטושים ונצנצים האומר: "ברוכים הבאים לגן עדן". בדלפק יש מחשב, שלל ציוד משרדי, צנצנת גדולה מלאה שקלים, כרובים, ושלט קטן: "סימה מזרחי – פקידת קבלה". הפקידה, סימה, בחורה צעירה וחייכנית, עם כנפיים, עסוקה בקריאת מגזין ולא מתייחסת לבחור שנכנס לאולם מכיוון לא ידוע. הבחור, יניב, בשנות ה-20 המאוחרות לחייו, קצת המום, מסתכל מסביבו בחשד ומתקדם לעבר הדלפק. כשהוא מגיע אליו הוא לא בטוח בדיוק מה לעשות. לתוך הצנצנת נופל פתאום שקל. סימה מורידה את המגזין ומסתכלת עליו בחוסר סבלנות.
סימה כן, אפשר לעזור לך?
יניב (מסתכל סביבו בעצבנות) הממ.. לא יודע. לא. נראה לי שלא. אני די בטוח שאני חולם, לא משנה.
סימה אהה.. חולם אה? מכירה אתכם עם החולם שלכם. טוב, האמת יש מצב שאתה חולם. אבל רוב הסיכויים שאתה מת.
חוזרת לקרוא את המגזין שלה.
יניב זאת אומרת, היו.. דברים מוזרים, ככה שברור שזה היה חלום, ועכשיו אני פה, וזה מרגיש... יותר מציאותי. את מבינה למה אני מתכוון?
סימה מניחה את המגזין בצד.
סימה כן, טוב. כי פה זה לא חלום, נשמה. פה זה גן עדן.
יניב קולט איפה הוא נמצא ומתקשה להמשיך לדבר. סימה מחכה שיוציא את המילים.
יניב מה... אני כאילו מת?
סימה לא כאילו. תן לי שנייה לסיים סודוקו בעיתון ואני אבדוק במערכת.
סימה נותנת מכה בצד של המחשב ומרימה את המגזין. יניב מסתכל מסביב.
יניב לא, לא, לא. אני חולם. בטוח. מה זה השטויות האלה? אם אני בקבלה לגן עדן איך זה שאני היחיד פה? אנשים מתים כל הזמן.
סימה כן טוב, אני לא אטרח להסביר לך את זה כי זה יהיה כמו ללמד ילד בן 8 פיזיקה גרעינית. בגדול, דברים לא עובדים פה כמו שהם עובדים אצלכם.
יניב אבל איך יכול להיות שאני מת? הממ... אוקיי... כן. נהגתי הביתה מחתונה... הייתי ממש עייף, אז עצרתי את האוטו בצד לקחת תנומה קטנה לפני שאני ממשיך לנהוג. נרדמתי. זה חלום.
סימה נו, בטח נרדמת על ההגה. חוסר אחריות מצידך. צק צק צק.
יניב לא יודע. זה לא מרגיש כמו חלום... אה. המ... ואת מה? סוג של מלאך?
סימה אני סוג של פקידה.
יניב אוף. זה מגוחך! זה בטוח חלום. ברוכים הבאים לגן עדן... השלט מאחורייך מצויר על בריסטול!! עם נצנצים!
סימה הי! תרגיע עם דיבורים על השלט. הבן שלי הכין לי את זה. חוץ מזה אנחנו עוברים פה קיצוצים בתקציב, אז סליחה באמת...
יניב קיצוצים בתקציב? תקציב של מי? בשביל מה גן עדן צריך תקציב?
סימה נראה לך פשוט לארגון בסדר גודל שלנו לעבוד בלי תקציב? יש מיתון, יש צמיחה. העבירו עכשיו עוד תקציב לעריכה, לאבטחה...
יניב עריכה?
סימה נו מה, כל החיים שחולפים לך מול העיניים כשאתה מת זה פשוט לעשות? פעם, אנשים היו חיים איזה 60 שנה, לא יוצאים מתחום השדה או המרעה שלהם כל החיים, והדבר הכי מרגש אולי שהיית יכול להכניס לקליפ של החיים שלהם זה הלידה של הילד בבקתה הקטנה שלך או מקסימום קרב עם דוב ביער. היום איפה, כולם מטיילים בחו"ל, רואים דברים, עושים באנג'י, אורגיות, בלאגנים, לך תכניס חיים שלמים כאלה לכמה שניות. זה לא בא בזול מותק.
יניב מושך בכתפיו. לתוך הצנצנת נופל עוד שקל. יניב מסתכל עליה ופותח את פיו לדבר.
סימה טוב טוב בסדר, אני רואה שאתה רק תמשיך לשגע אותי בשאלות עד שנקלוט אותך. תביא אצבע.
יניב מבולבל, מושיט את האצבע וסימה מעבירה מעל טביעת האצבע קורא בר-קוד. יניב עומד ומחכה בקוצר רוח בשעה שסימה מקלידה כמה דברים.
סימה יניב בר-אור. נולד בחולון.. יש לי קרובים שם. מכיר את חלי שמש?
יניב מה? הא... מה? לא.
סימה רגע... הא. איזה קטע. וואלה, מסתבר שאתה באמת חולם.
יניב מה?!
סימה כן, הנשמה שלך סטתה מהמסלול בזמן החלום והגיעה לפה בטעות. זה קורה. לא הרבה אמנם, אבל קורה. אל תדאג, אני כבר אקרא למישהו שיחזיר אותך לגוף.
יניב מכה לעצמו במצח ונשען על הדלפק בייאוש. סימה מרימה שפופרת ומחייגת. משיחת הטלפון שומעים רק את הצד שלה.
סימה הי שימי, מה המצב? ... סבבה, ומה שלום מיכל? ... להה. לא נכון... די. איזה סרט! ומה הרופא אמר? א-הא... א-הא... א-הא... טוב אם אתה רוצה אני מכירה מישהו שמטפל...
יניב משתעל בנימוס.
סימה אה, שימי, אני אדבר איתך על זה עוד מעט, טוב? הגיעה לי פה איזה נשמה תועה ואני צריכה מישהו שיקח אותה חזרה לבסיס. אוקיי... אוקיי... סבבה. נדבר אחר כך. ביי מתוק, ד"ש למיכל. ביי.
מנתקת. לתוך הצנצנת נופל שקל.
סימה יעקב בדרך למטה לאתר נשמות טובות אז הוא יקח אותך על הדרך.
יניב הממ... אוקיי.
מתופף באצבעות על הדלפק בחוסר מעש. סימה מסתכלת עליו. מפסיק.
יניב אבינו?
סימה מה?
יניב יעקב, הזה שבא לאסוף אותי, זה יעקב אבינו?
סימה זה יעקב בוסקילה, מהנהלת נשמות.
לתוך הצנצנת נופל עוד שקל.
יניב אה. אז הממ... מה ה...
סימה זה מכשיר לאיתור נשמות טובות.
יניב אה. כמובן. עכשיו זה מאוד ברור. צנצנת עם שקלים שנופלים פנימה פתאום מאתרת נשמות טובות.
סימה הם מסומנים, השקלים. השליחים שלנו למטה אוספים אותם מנשמות טובות, הם מסומנים על ידי הנשמה שנתנה אותם. זה גם לא פשוט כמו שזה נשמע. האיתור עצמו נעשה על ידי אמירה של משפט בעל יכולות מיסטיות אדירות מימדים. זה מסובך.
יניב אני לא מניח שאני אזכור משהו מכל זה, נכון?
סימה אתה מכיר את ההרגשה שאתה מתעורר מחלום ואתה זוכר שהוא היה מאוד מציאותי והזוי אבל אתה לא זוכר שום דבר ממה שהיה בו?
יניב כן, חשבתי ככה.
יניב מנסה לבחון את הכרובים ואז מסתכל על הכנפיים של סימה.
יניב אז הממ.. מה הקטע עם הכנפיים? כולם מקבלים כאלה? או שכמו בסרטים צריך לעשות משהו מיוחד כדי לקבל אותן?
סימה אלה? לא, זה סתם אופנתי עכשיו ללכת פה עם כאלה. זה סוג של רטרו. די מיותר אם תשאל אותי, כל החזרה הזאת לשנות השישים, אבל נו, צריך ללכת עם מה שהאופנה מצווה.
לחדר נכנס יעקב, אדם מבוגר, חבוש כיפה, בלבוש פשוט, סוחב איתו סולם גדול.
סימה הי... יעקב! מה המצב גבר גבר?
יעקב את יודעת, חיים. בעזרת השם יהיה בסדר. זה הנשמה? בוא ילד, ניקח אותך חזרה לגוף שלך.
יניב מחווה בראש לכיוון הדלת המסומנת "כניסה".
יניב רגע! לפני שאני הולך, אני יכול רק הצצה קטנה?
יעקב לא יודע...
סימה תן לו, מה זה יזיק, הוא גם ככה לא יזכור כלום.
יעקב מושך בכתפיו. יניב מחייך בהתלהבות. ממהר לכיוון הדלת. מגיע אליה ופותח אותה לאט לאט ובחשש. הוא מציץ פנימה למשך שתי שניות. ואז סוגר את הדלת.
יניב הא.
יעקב כן, אה? זה מה שכולם אומרים. אבל הגיוני, לא?
יניב הגיוני מאוד, בצורה מפתיעה משהו.
יעקב ויניב מתרחקים מהאולם.
סימה ביי יניב, בהצלחה. תזהר מכרישים.
יניב הא, מה?
סימה (צוחקת) סתם, צוחקת איתך. (לוחשת) או אולי לא... להתראות יעקב, עבודה נעימה, תאסוף הרבה נשמות טובות.
סימה נותנת מכה קלה לצנצנת. יעקב ויניב נעלמים בעשן הלבן.
2. חוץ, תחנת דלק, לילה.
בתוך המכונית יניב מתעורר ומפהק. משפשף את העיניים. מסתכל בשעון. דפיקה בחלון מקפיצה אותו בבהלה. בחוץ ניצב יעקב. יניב פותח את החלון.
יניב כן, מה אתה רוצה?
יעקב, פותח את פיו לדבר באיטיות, מוזיקת מלאכים נשמעת ברקע בשעה שהוא עומד לומר את המילים המיסטיות.
יעקב יש לך אולי שקל? אני צריך להגיע לבאר שבע.
יניב מבולבל מההתעוררות מהשינה.
יניב מה? לא. לא יודע.
יעקב בחייאת אבויה, תהיה נשמה טובה, תעשה ג'סטה. רק שקל, אני חייב להגיע לבאר שבע.
יניב מהרהר.
3. פנים, משרד הקבלה, לילה
סימה מסתכלת על הצנצנת ושקל נופל פנימה. סימה מחייכת בשביעות רצון.
סוף
|
