חו(ז)רים בזמן

 

מאת שי ענבל

 

 

 

 

1. פנים. פינת אוכל במטבח טיפוסי. בוקר.

 

בחור, 23, זיפים מעטרים את פרצופו, לבוש בגופיה ותחתונים. מבטו עייף, עיניו חצי-עצומות. הוא שותה קפה ומעיין בעיתון, הופך דף מפעם לפעם.

 

בחור

(V.O)

אני לא יודע ממש איך זה קורה,

אבל לפעמים אני מרגיש שהפסדתי

משהו. פתאום, באמצע החיים, אני

קולט שאני נמצא באיזה מקום,

ואין לי מושג איפה זה או איך

הגעתי לשם. אני לא מהאלו ששותים

אלכוהול ומתעוררים ולא זוכרים

דברים. האמת היא, שבחיים לא שתיתי

אלכוהול.

 

הבחור עצמו עוצר לרגע ובוהה במחשבה. הופך עמוד בעיתון.

 

                        בחור

(V.O)

אולי זה בגלל זה.

 

הפוגה קלה בדיבור הקריין.

 

                        בחור

(V.O)

לפני חמש שנים מצאתי את עצמי

פתאום בצרפת, כשהדבר האחרון

שזכרתי היה ששתיתי קפה. בין

הקפה לצרפת נוצר מין מרווח זמן

כזה, מין חור, שאין לי מושג מה

קורה שם.

 

הבחור מביט על ידיעה בה מככב שמו של ז'אק שיראק, נשיא צרפת, בכותרת.

 

                        בחור

(V.O)

בשניה אחת אתה בבית, שותה קפה,

ובשניה האחרת, בלי שום זיכרון,

בלי השהייה, בלי אזהרה, אתה בצרפת,

 

הבזק של תמונה של מגדל אייפל לשניה, הפוגה בדיבור. חזרה לסצינה. הבחור ממשיך לדבר כרגיל.

 

                        בחור

(V.O)

או משתין מאחורי שיח מתחת לגשר,

או באמצע מרוץ סוסים.

את המרווח הזה, את הכלום הזה, אני

אוהב לכנות בשם "חור".

 

הבחור מבחין כי בידיעה על ז'אק שיראק, בתמונתו המצורפת, במקום ראש, מופיע חור. הראש כאילו "נחתך". יש סימני גזירה.

 

בחור

(V.O)

בהתחלה חשבתי על "חור זמן" אבל זה

נשמע מדעי מדי אז ויתרתי.

 

הבחור, תוך כדי הדיבור, מבחין במספריים שנמצאות על השולחן.

 

                        בחור

(V.O)

מאז שאני זוכר את עצמי יש לי חורים.

בהתחלה זה היה ממש מפחיד. שניה אחת

אני זוחל...

 

 

2. פנים. חדר. יום.

 

נראה תינוק זוחל. הסצינה נקטעת כשהקריין אומר "הופ!"

 

                        בחור

(V.O)

והופ! – יושב...

 

 

3. פנים. חדר. יום

 

נראה תינוק מתיישב. הסצינה נקטעת כשנשמע "הופ!"

 

בחור

(V.O)

הופ! – הולך...

 

 

4. פנים. חדר אחר. יום

 

נראה פעוט/ילד קטן נעמד ומתחיל ללכת. הסצינה נקטעת כשנשמע "הופ!"

 

בחור

(V.O)

הופ! – רץ...

 

 

5. חוץ. חצר. יום

 

נראה ילד רץ.

 

 

6. פנים. פינת אוכל. בוקר.

 

חזרה לסצינה בה הבחור מעיין בעיתון ושותה קפה.

 

                        בחור

(V.O)

אח"כ זה החמיר. שנים עברו מבלי

שהרגשתי, בהבזק. יכולתי להגיד

שהתרגלתי, אבל לא היה לי ממש זמן

להתרגל, ובקפיצה המאה בחיים שלי

התחלתי כבר קצת להתעצבן. אז החלטתי

ללכת לרופא.

 

 

7. פנים. בתור חדרו של הרופא.

 

הבחור יושב מול הרופא. שולחן מפריד ביניהם. הרופא, 50, לבוש בלבוש-רופאים סטנדרטי, הכולל חליפה לבנה וסטטוסקופ תלוי על הצוואר. הוא מעיין במסך המחשב שלצידו. לאחר מספר שניות הוא מסיט את מבטו אל הבחור, ומתחיל לדבר.

 

                        רופא

זה בגלל הסיגריות.

 

          בחור

מה בגלל הסיגריות?

 

          רופא

החורים. זה בגלל הסיגריות.

 

                        בחור

אבל אני לא מעשן הרבה.

 

          רופא

זה מה שאתה חושב.

 

הרופא נותן עוד מבט במחשב, חושב לרגע, וממשיך לדבר.

 

          רופא

מכיר את המחקר שאומר שכל סיגריה

מקצרת לך את החיים ב-5 דקות?

 

בחור

נו...

 

רופא

חשבו שזה מקצר לך 5 דקות מהסוף.

נניח בנאדם אמור היה לחיות 85 שנה,

הוא יחיה עד 84 אם הוא יעשן 105,120 סיגריות. כלומר, לוקח לך דקות מהסוף,

אתה מבין למה אני מתכוון?

 

          בחור

אני מניח.

 

          רופא

עכשיו, תאר לך אם זה לא לוקח רק

דקות מהסוף, אלא מהאמצע. אתה מאבד

דקות מאמצע החיים! עישנת שתי סיגריות,

והופ! איבדת את עשרת הדקות שבהן אכלת

ארוחת בוקר. עוד שתי סיגריות - צחצוח שיניים, עוד שלוש סיגריות - קנית כלב.

 

בחור

                   (חסר סבלנות)

אני חושב שהבנתי את העיקרון.

 

          רופא

(מתעלם ממנו)

אתה מוצא את עצמך פתאום מופיע

באיזה מקום, בלי כל זיכרון איך

הגעת לשם, עושה דברים שלא זכרת

שאתה יודע לעשות. אני מכיר מישהו

שמצא את עצמו עושה סנפלינג, והוא

חשב שהוא מפחד מגבהים.

 

                        בחור

   (ממלמל)

חורים.

 

רופא

כן. ועכשיו, כל עוד אתה כאן

ולא תקוע באיזה כלום של זמן,

תקשיב לי מה אתה צריך לעשות-

 

תוך כדי דיבורו של הרופא נשמע קולו של הבחור.

 

בחור

(V.O)

              הופ!

 

 

8. פנים. סניף בנק. לילה.

 

סירנות מצפצפות בחוץ, הפנים של הבחור מכוסות במסכה. יש לו שק חום מלא בכסף. שתי גופות מוטלות על הרצפה. השוטרים, נראים רק כצלליות, פורצים את הדלת וצועקים. הבחור רץ וקופץ דרך החלון.

 

                        בחור

(V.O)

              הופ!

 

 

9. חוץ. מדשאה ליד סניף בנק. לילה.

 

בחורה, 30, חטובה ולבושה בבגדים פשוטים, רוכנת לעבר הגיבור, לאחר שעשתה לו הנשמה מפה-לפה. היא מחייכת לעברו כאשר הוא פוקח את העיניים. המצלמה היא מנקודת מבטו של הבחור שמתעורר.

 

                        בחור

(V.O)

לעזאזל עם הכל. איך אני הולך

להתחיל עם מישהי כשאני לא יודע

בן כמה אני? אני יכול להיות בן 60,

באותה מידה שאני יכול להיות בן 26.

 

סירנות נשמעות וצליל של מסוק. הבחור מוציא אקדח ומצמיד אותו לרקתה של הבחורה.

 

                        בחור

                  (מפוחד והיסטרי)

              אל תתקרבו או שאני מפוצץ לה את המוח!

 

קול של ירייה נשמע. המסך מחשיך.

 

 

                        בחור

(V.O)

כשקפיצה גדולה מידי, לוקח לי

כמה ימים להבין איפה אני נמצא.

אני רק יכול לקוות שלא פספסתי

שום דבר חשוב.

 

 

10. פנים. חדר מדרגות. צהריים.

 

הבחור פותח את דלת הכניסה לבית שלו. הכל הפוך ומבולגן, כאילו נערך חיפוש ע"י המשטרה, או גרוע מכך.

 

בחור

(V.O)

כשאני פותח את דלת הכניסה בבית

הישן שלי, אני רואה שכלום לא השתנה,

חוץ מזה שהכל מבולגן והפוך. כאוס

מוחלט, בטח השוטרים ערכו חיפוש.

נבלות...

הופ!

 

 

11. פנים. פינת אוכל במטבח טיפוסי. בוקר.

 

הבחור מעיין בעיתון, בדיוק כמו בסצינה הראשונה.

 

                        בחור

(V.O)

שום מודעה, שום מבוקש, שום כלום.

חיפשתי באינטרנט ומצאתי תמונה שלי

באיזה אתר. מיליון שמו על הראש שלי,

מיליון.

 

הבחור מקפל את העיתון, מסיים את הקפה וקם מהכיסא.

 

בחור

(V.O)

החלטתי לצאת החוצה, אבל במעיל גדול,

ככה ליתר ביטחון...

              הופ!

 

 

12. פנים. בית מרקחת/קיוסק. צהריים.

 

הבחור לבוש במעיל גדול, המהווה ניגוד גמור ללבוש של האנשים שמסביבו. הוא מרוקן שק חום מלא בשטרות על הדלפק.

 

                        בחור

מסטיק ניקוטין. הרבה מסטיק ניקוטין.

 

 

 

 

 

 

סוף