במקור: State & Main
במוי ותסריט: דייויד מאמט
שחקנים: פיליפ סימור הופמן,
וויליאם ה. מייסי, שרה ג'סיקה
פארקר, אלק בולדווין, רבקה
פידג'ן, ג'וליה סטיילס
אני בשוק. שנים שאני עוקב אחרי הוליווד מקרוב: אני לא מפספס אף "מאחורי הקלעים של…", אני קורא את כל ראיונות העומק עם כוכבי הקולנוע ב'מעריב לנוער' (המתרכזים רובם מסביב לשאלה: "איך זה שאתה כל כך אחלה?"), ולוקח לתשומת ליבי את הקומוניקטים שמגיעים היישר מחברות ההפצה (וחברות ההפצה הרי לא ישקרו לי). כך שבכל הצניעות, אני יכול לומר שאני מכיר מקרוב את הוליווד, את הלך הרוחות בה, ואת סוג בני האדם המתגוררים ועובדים בה, ואני יכול לספר לכם בבטחון מלא שמדובר במלאכים. לא פחות. אנשים מושלמים, יפהפיים, חביבים, אדיבים לזולת ורגישים לאיכות הסביבה, שכל עניינם בחיים הוא ליצור סרטים מרתקים ונפלאים, בכדי לבדר אותי, האדם הפשוט. אלוהים יברך אותם. ופתאום מביאים לי איזה סרט מפוקפק שמעז לטעון שזה לא ככה: שאנשים בתעשיית הקולנוע מתעבים זה את זה, שהם מדברים אחד אל השני לא יפה, ואפילו – ירחם השם! – שיש יוצרים שהצלחה חומרית מעניינת אותם יותר מאמנות לשם האמנות! לא יכול להיות.
למען הסר כל ספק, ולטובת אלו שעוד לא עברו את ההשתלמות בזיהוי ציניות, יש להבהיר: הפיסקה הקודמת נכתבה בציניות. בהוליווד, כפי שכולם יודעים, עובדים חלאת המין האנושי, אנשים שימכרו את נשמתם וישכירו את אימם תמורת עוד כמה ג'ובות. כולם שם תחמנים, רמאים, שקרנים, גזלנים וקמצנים, עד האחרון שבהם (חוץ מהתסריטאים, שהם דוקא בסדר). ואיך אני יודע את כל זה? ראיתי בסרטים. 'השחקן', 'בארטון פינק', 'שדרות סאנסט', והרשימה עוד ארוכה. "פרצופה האמיתי של הוליווד" נחשף בימינו בכל שני וחמישי. להגיד שהוליווד היא בעצם לא מקום כל כך נחמד זה, איך לומר, לא הכי מקורי. כל כך הרבה סרטים נעשו על כמה שתעשיית הקולנוע האמריקאית מושחתת, מכוערת ורעה, עד שעולה השאלה – אם כל יוצרי הסרטים האלה באמת כל כך סובלים בהוליווד, למה הם לא פשוט קמים והולכים?
הסיבה שיש כל כך הרבה סרטים כאלה היא אותה הסיבה שבגללה יש כל כך הרבה ספרים על סופרים מתוסכלים, ושבגללה קיבלנו את 'החיים זה לא הכל', סדרת טלויזיה על אנשים שכותבים סדרות טלויזיה: אנשים כותבים על מה שהם מכירים. "רק על עצמי לספר ידעתי" אמרה רחל, וידעה על מה היא מספרת. מאחורי כל סרט מצליח עומד תסריטאי מתוסכל, שלא מוצא על מה לכתוב, ומחליט בסופו של דבר לכתוב על מה שהוא מכיר ורואה כל יום. זאת גם הסיבה שהתסריטאים הם היחידים שיוצאים בסדר מכל סרטי "הוליווד היא חרא" האלה. הם תמיד הנשמות הזכות והטהורות שנקלעו שלא באשמתם לבור השחיתות והזוהמה. תסריטאי שעובד בשביל הכסף? אין דבר כזה. זה הכל שינויים של האולפן.
למרות כל זה, 'סטייט פינת מיין' הוא סרט נחמד. נחמד, אבל אל תצפו ללמוד בו על הוליווד משהו שעוד לא ידעתם. השחקנים אגו-מניאקים, השחקניות שרלילות, הבמאי רודף בצע והתסריטאי קדוש – אין חדש תחת השמש.
צוות ההפקה של הסרט 'הטחנה הישנה' מגיע לווטרפורד שבוורמונט, עיירה זעירה ותמימה כמעט כמו פלזנטוויל, שבה כולם מכירים את כולם, לא נועלים את הדלת בלילה, ומברכים זה את זה ב"Go you Huskies!" (כשם שירושלמי עשוי לברך את חברו ב"יאללה בית"ר"). הברושור שמחלקים במשרד התיירות המקומי מספר על טחנת מים עתיקה שקיימת בעיר, ועל תחנת כיבוי אש שעודה פעילה, וזה פשוט מושלם מבחינת הבמאי (וויליאם ה. מייסי, ישר מ'פארק היורה 3'): אלה הם שני הלוקיישנים הנחוצים להפקה, ותושבי העיירה מתלהבים מעצם הרעיון שיצלמו בעירם סרט הוליוודי, ולא חולמים לדרוש על זה כסף.
אבל יחד עם צוות ההפקה מגיעים לעיירה גם מרפי והחוקים שלו, ומתחילים לעבוד שעות נוספות. טחנת המים הישנה, מסתבר, בכלל נשרפה בשנות ה-60. הויטראז' בחלון תחנת כיבוי האש לא מאפשר לבצע את הטראקינג-שוט המדהים פנימה. השחקנית הראשית (שרה ג'סיקה פארקר, 'סקס והעיר הגדולה') לא מסכימה להתפשט – למרות שכבר חתמה על חוזה המחייב אותה לכך, הכוכב הענק (אלק בולדווין, כוכב ענק, עלק) מנצל, בשביל הספורט, טינאייג'רית מקומית (ג'וליה סטיילס, 'ריקוד צמוד'), או אולי היא מנצלת אותו. להפקה נגמר הכסף, ומקור המימון היחיד האפשרי הוא הכנסת פרסומת "סמויה" לסרט – אבל איך מכניסים פרסומת לחברת דוט-קום לסרט שמתרחש במאה ה-19?
בקיצור, בלגן גדול, ולא ברור איך, אם בכלל, יצליח צוות ההפקה להיחלץ מכל הבוץ הזה. ונשאלת גם השאלה למי אכפת. הרי האנשים האלה דוחים ממילא, ואני לא מת על סרטים הסטוריים. מה אכפת לי אם הם יצליחו לעשות את הסרט שלהם או לא? מקסימום אני עשוי להתעניין בגורלו של התסריטאי (פיליפ סימור הופמן) המתחבט, כפינוקיו בשעתו, בשאלות הנוגעות למהות האמת והשקר, והתאהבותו בבת המקום (רבקה פידג'ן) הסובלת מתסמונת ג'ולי אנדרוז חמורה: הבחורה שמחה ועליזה תמידית, בכל עת, לא משנה באילו נסיבות. בלתי עציבה. אבל מה – חמודה.
הסרט מלא בבדיחות הוליוודיות פנימיות, חלקן מובנות למי שיש לו הבנה ממוצעת בתעשייה ("מה זה Associate Producer? " "זה הקרדיט שאתה נותן למזכירה שלך במקום העלאה במשכורת"). הרבה בדיחות אחרות אני בטוח שפספסתי, פשוט מפני שלא משנה כמה 'פנאי פלוס' קראתי – אני לא גר בהוליווד, לא עובד באולפני יוניברסל ולא באמת יודע איך דברים עובדים שם. נדמה לי שכדי להבין וליהנות מהסרט כולו צריך להיות באמת חלק מ"התעשיה". כדי לנצל את הבדיחות שאתם כן מבינים עד תומן מומלץ לצחוק בקול גדול בכל פעם שאתם מזהים בדיחה כזאת, לטפוח לעצמכם על השכם, להסביר את הבדיחה לשכניכם הבורים בהלכות הוליווד ולהרגיש כמו מביני דבר.
יותר מפעם אחת במהלך הסרט, הוא כמעט וגולש לקיטש מגעיל ממש (כולל אפילו סצינת "אני יכול להסביר"), אבל תמיד מצליח להציל את עצמו בשניה האחרונה. ייתכן, כמובן, שכל זה הוא חלק מהאמירה של הסרט נגד הקיטש האוכל כל חלקה טובה בהוליווד, או משהו. אותו הדבר נכון לגבי הסרט כולו: דייויד מאמט, התסריטאי והבמאי, יכול לקטר מכאן ועד 'רוקי 11' על כמה שהוליווד היא צבועה, חומרנית ובכלל איחסה, אבל למה שנאמין לו, כל עוד הוא לא יכול לענות על השאלה הפשוטה: אם זה כל כך רע, למה אתה לא פשוט קם והולך? אבל גם על זה יש לסרט תשובה, שבאה בשניה האחרונה, במשפט האחרון. שנון, המאמט. כמעט שהיה אפשר להכניס אותו לסקר על הטוויסטים.
לינקים:
- האתר הרשמי
- אתר ישראלי
- דייויד מאמט – אתר מעריצים
- פיליפ סימור הופמן – אתר מעריצים
- שרה ג'סיקה פארקר – אתר מעריצים
- ווטרפורד, ורמונט
- Hollywood Sucks
- הסקר של הטוויסטים
אז השאלה הנשאלת היא...
זה סרט "בואו נראה מה קורה מאחורי הקלעים של הוליווד" טוב, או סרט "בואו נראה מה קורה מאחורי הקלעים של הוליווד" רע?
והתסריטאים הם באמת אנשים נחמדים. גם עובדים בעבודה בלי פרסום, גם מצליחים לשפוך בררי מילים בלי שאפילו יהיה להם התמריץ של האהרו"כ, וגם תמיד הבמאי משנה את הסצינות.
אבל מצד שני, תסריטאי הוא משיהו שהיה מוכשר מכדי לעבוד מול המצלמה.
ראשית, אני סבור שאכן הגיע הזמן
שוויליאם מייסי יקבל תפקידים ראשיים בסרטים., אחרי שנים של תפקידי שוליים.
שנית, יש גם נקודה חיובית בסרט. לשם שינוי, דווקא החנונים מוצאים אהבה. Go you geeks!
(אה, אני השני וכו'?)
חנונים אוהבים נקמות
החנונים זכו לכל האהבה שאפשר לקבל שסרטי "נקמת היורמים", סרטי קאלט משובחים, שמוקרני םכעת שוב ושוב ושוב (ושוב) בסינמה 2.
ויליאם ה' מייסי קנה את עולמי ב"אייר פורס 1", וכמובן, ב"לילות בוגי".
מאז הוא התברג כשחקן איכות נחשב (ועוד לפני, ב"פארגו")
אבל עדיין, צריך להרוויח כסף- כאן נכנס לתמונה JP3 המהנה עד מאוד.
תרשה לי להגיד דבר לא אופייני,
בעניין 'נקמת היורמים':
בעעעעעעחס.
בעחס אתה בעצמך.
דג, אתה מתנוון.
הביקורת שלך אשכרה גרמה לי לרצות לראות את הסרט. מוזר.
באמת מוזר.
הסרט באמת לא רע. הוא לא מזיק, ואני לא יכול לחשוב כרגע על דברים להגיד בגנותו.
אבל, באותה אבחת מקלדת, אין לי גם כמעט דברים להגיד לזכותו. די מיותר, הסרט.
יסוף סוף ביקורת על סרט שראיתי...
ואני חושב שפספסתם משהו, שנראה לי טוויסט עוד יותר משמעותי: שבשורה התחתונה הסרט אומר שהוליווד לא יותר מושחתת או מנוונת מהקאנטרי האמריקאי, אלא רק יותר מתורגלת בשחיתות הזאת. בערך לכל אהבל בצוות ההפקה יש מקביל בעיירה, רק שהם יותר מחוספסים.
אני אהבתי.
יסוף סוף ביקורת על סרט שראיתי...
בדיוק מה שרציתי לומר.
ואף יותר מזה: הסרט לא מבקר את השחיתות, למרות שזה מה שנראה בהתחלה. לכאורה נקודת ההנחה של הסרט היא סאטירה צינית על הוליווד, אבל בעצם יש דיון רציני בשאלה שאתה שואל בביקורת שלך, "מה אני עושה כאן?".
הסרט הוא נסיון של מאמט להסביר למה הוא כן בהוליווד, המושחתת, והתשובה שלו היא שהשחיתות והטוהר הם בערך אותו דבר, אז אם כבר, לך על מה שאתה אוהב.
אופטימי? פסימי? לא יודע. בכל אופן זה אחד הסרטים הטובים של השנה.
השחיתות והטוהר הם אותו הדבר?
אה, אתה מוכן להרחיב?
כבר הרחבתי בעבר,
במאמר שהתפרסם באתר שאת השם שלו אני מפחד לומר כאן, שלא יזרקו עליי פצצות סרחון.
בכל אופן, אין לי כוח להמציא את הטיעונים מחדש, אז אני פשוט מעתיק משם, ומצטער אם זה קצת ארוך:
דייויד מאמט, מחזאי, תסריטאי, במאי. האם זה מספיק? לא, ממש לא. דייויד מאמט הוא גדול מחברי הדיאלוג. תואר שפעם העניקו לפינטר, אבל ברור לחלוטין שמאמט ראוי לו יותר מכל. מאמט מסוגל להעביר דרך שיחה פשוטה כמות מסרים כפולה מהכמות שעוברת בארבעה מאמרים פילוסופיים, ובכל זאת להישאר טבעי ואמין. וחד ופוגע. ובמקרה שלנו, מצחיק.
כי הפעם הוא החליט לעשות קומדיה. "סטייט פינת מיין" היא קומדיה קטנה, פרברית, משהו באזור הרוברט אלטמני – סיפור חביב על סרט הוליוודי שמצטלם באיזה חור נידח באמריקה, ועל המפגש בין תעשיית הקולנוע הנפוחה והשקרית לבין המקום שכולו טוהר ואמת. בין שני הצדדים הקיצוניים הללו ניצב מחזאי אידיאליסט – בן דמותו של מאמט – שכתב את התסריט הראשון שלו להוליווד, וניצב כעת בפרשת דרכים. זהו רגע הבחירה, הוא צריך להחליט אם הוא בוחר באמת הפשוטה שעליה הוא מרבה לדבר, או בהוליווד השקרית שמציעה לו הצלחה ותהילה. לכאורה, לקומדיה הצינית הזו אין כל קשר לסרטי העוקץ המחוכמים של מאמט. למעשה, החוט המקשר היחיד בין אלה לזו הוא מאמט עצמו.
כי השאלה שעולה לדיון בכל הסרטים של מאמט עולה גם כאן, באותה חדות ובאותו תחכום. השאלה החוזרת של מאמט היא "מה זה אמת?", או, אם תרצו, "מה נכון?". הפעם הוא מציב את בן דמותו כדמות ראשית, ואת הלבט האישי שלו כדילמה המרכזית: האם קולנוע, מדיום שכולו שקר והמצאה, יכול בכלל לדון בשאלת האמת?
אלא שמאמט לא נתקע בשלב הגולמי של סאטירה על חשבון הוליווד, על חשבון השקר. הוא מתנגח גם במציאות, באמת. אט אט מגלה התסריטאי המסכן שגם עוגן השפיות שלו – העיירה הקטנה – אינו כולו טהור. נגע השקר פלש לתוך האמת, עד כדי כך שהשקר הוא אמצעי הכרחי בדרך אל האמת.
אבל דווקא חשיפת שורש השקר, במקום להיות טראגית, הופכת לסוף טוב, כאילו הסרט מוכן לחגוג את השקריות של עצמו, להכריז בקול שהוא שקר. זה פרדוקס, כמובן. כמו במשפט ההוא, "משפט זה הוא שקר", מי שמודה בשקריותו דובר אמת.
אבל זו הליבה של המסר המאמטי – מגוחך בכלל לנסות לשפוט דברים במושגים של אמת ושקר, מפני שהם כבר מזמן יצור אחד. כל ניסיון להפריד ביניהם הוא מלאכותי. אפשר רק לקבל בשמחה את אי הבהירות. "סטייט פינת מיין", גם אם במובנים מסוימים הינו סרט ירוד ברמתו מהקודמים של מאמט, הוא דוגמה מוצלחת לאופן החכם שבו מאמט מעביר את המסר הזה.
אה, ועוד דבר אחד קטן, יו נואו, ג'אסט פור דה רקורד: "סטייט פינת מיין" הוא סרט מאוד מצחיק. מילה שלי.
לא להא;מין.
גונקל, ללא ספק אתה האדם השניצקלייני ביותר שפגשתי בעין הדג.
————–
תגובה זו הוקלדה עם פטיש.
זה עלבון?
מכיוון שאני פה מעט מאוד זמן אני לא מבין עד הסוף את הקודים של המקום, אבל אם לסמוך על מילון הפורום נחבא בין השורות איזה עלבון דקיק, משהו שיחזיק אותי ער בלילה.
בכל אופן, לא הייתי ממהר להתווכח: כתוב במילון שהמהות השניצקליינית היא הרבה ברברת על שום דבר להגיד. האם מה שאמרתי על סטייט פינת מיין לא ברור? או שכל מה שנושק לפלצני, גם אם יש בו טעם ולא רק ברברת, פסול על הסף?
שניצקלייניות
יש הרבה דרכים לפרש את זה. אבל האופן שבו פירשתי בנוגע להערה שלך הוא כזה:
שניצקלייניות הוא ניתוח של סרט ע"י שימוש במונחים מסובכים במיוחד, ובאופן ספציפי כאלו שצריך ללמוד קולנוע או נושא לימוד קרוב מושגית (מדעי הרוח למשל) בשביל להבין אותם.
במילים יותר פשוטות: לא הבנתי מה אתה מנסה להגיד שם, וניסיתי.
שים לב: אם מישהו מנסה לנתח סרט ע"י מונחים שלא קשורים לקולנוע, אבל כן קשורים לסרט, אזי גם אם הם מסובכים זוהי לא שניצקלניות אלא התחכמות מיותרת. זה כולל מונחים מדעיים או פסיכולוגיים.
ועוד משהו: יש תחום אפור של שימוש במונחים קולנועיים. למשל, אחרי כמה וכמה חודשים בעין הדג, אני מכיר ומבין הרבה יותר מונחים קולנועיים (בעיקר טכניים, למשל ההבדל בין pan out לzoom out)- כך שסף הגירוי שלי לשניצקלייניות הוא יותר גבוה ממישהו שלא יודע מה זה פייד אאוט. כך שאם צריך להשתמש במונח קולנועי, אז אפשר- אבל לא להגזים…
עוף: השעון הביולוגי שלי מתחיל להתאפס שוב. כבר קשה לי להשאר צלול אחרי 1 בלילה)
לא שאני מתנגד,
אבל מתי דובר בעין הדג על ההבדל בין פאן-אאוט לזום-אאוט?
אם יורשה לי לשאול,
מה זה לעזעזל פאן-אאוט?
אין דבר כזה פאן אווט.
יש left pan ויש right pan, שהם "תנועה מימין לשמאל או משמאל לימין כאשר המצלמה מקובעת על החצובה וזזה על צירה."
לעומת זום – zoom in/out שהוא "תנועה של עדשת המצלמה פנימה והחוצה אשר מגדילה או מקטינה את האובייקט בפריים, כשהמצלמה עצמה לא זזה."
ההגדרות הנ"ל לקוחות ממילון מושגים על תנועות מצלמה שחולק לנו בתחילת כתה י"א. כמו כן ישנן הגדרות לtilt up, tilt down, דולי, סטדי קאם, טראבלינג שוט, וcrane. אם ממש יעניין אותכם, אני יכולה לכתוב את כולן.
הדבר הכי קרוב שהצלחתי למצוא ברשת הוא http://www.cyberfilmschool.com/mschool/4_syntx/camera_movement_1.htm
יש פאן-אאוט
stuff pans out משמעותו שהעסק הולך טוב, מסתדר, מתגלגל כמו שצריך, הכל סבבה אגוזים. זה רק לא קשור לקולנוע.
אז אולי התבלבלתי במונח
בסך הכל, אני ביולוג, לא קולנוען.
מה שהתכוונתי זו לתנועה בה המצלמה זזה אחורה, ולא העדשה עצמה.
כשהמצלמה זזה אחורה ובאותו זמן מבצעת זום פנימה, מתקבל אפקט של רקע מתרחק ודמות מתקרבת- כמו שיש למשל בסרטי מתח.
על כבשים משוכפלות ותנועות מצלמה
אתה מדבר על דולי אאוט.
שיעור קולנוע ואופטיקה קצר: תנועת דולי משנה פיזית את המרחק בין המצלמה לאובייקט. תנועת זום משנה אופטית את המרחק הנ"ל.
לגבי התנועה עליה כתבת – דולי אאוט עם זום אין (או ההפך) – זה לא סתם "לקוח מסרטי מתח".
שיעור קולנוע קצר 2: התנועה הנ"ל הומצאה ע"י אבי כל הסמאחים אלפרד היצ'קוק בכבודו ובעצמו, כאשר הוא עבד על "ורטיגו". תופעת הורטיגו המתארת את מצבו הנפשי של הגיבור בסרט מאופיינת בשילוב של משיכה עזה ורתיעה חזקה בו זמנית. היץ' ניסה למצוא לתחושה הזאת תרגום ויזואלי מילולי ממש, ועלה על הטריק האופטי המקסים הזה – להקטין את העדשה ולהרחיק את המצלמה. מאז, התנועה הזאת ידועה בקרב קולנוענים כ"שוט היצ'קוק", והסיבה שהיא הופיעה בכל כך הרבה סרטי מתח (ופארודיות) היא כדי לאזכר או לרתום את היצ'קוק ומורשת המתח שלו. מה גם שיש לזה השפעה מצמררת על הצופים.
ולאחרונה אפשר לראות
אותה נותנת הופעת אורח בטריילר האחרון של 'שר הטבעות', מכל הסרטים שבעולם.
את הכבשה דולי?!
מותר להגיד 'וואלה'.
זה שהם אתר עם מדיניות מפגרת או שתים, ולכמה מהאנשים שכותבים שם לא הייתי נותן טור שבועי ב'חדשות אצבעוני' לא פוסל אוטומטית את כל מה שנכתב שם.
אבל את הביקורת שלך, מודה, לא הבנתי.
עכשיו הבנתי.
את הכל חוץ מהקטע על האוטיזם החברתי.
עזוב,
לפעמים גם אני לא מבין את עצמי.
עשרים שקלים בכניסה ואתה מביא את השנינויות מהבית.
מה פתאום? הרבה יותר טוב:
הכניסה חינם ומותר להעתיק שנינויות מרד פיש, קיפוד ויונתן.
ואיך פיליפ סימור הופמן?
הוא היה ענק ב'אושר' (אם אכן זה השחקן שאני חושב עליו)
ואיך פיליפ סימור הופמן?
זה השחקן, והוא ענק גם כאן. בכלל "סטייט ומיין" מצטיין בליהוק ובמשחק (אלק בולדווין פשוט מגלם את עצמו, נכון?)
כסרט, טוב מאמט בהחלט עשה טובים יותר, אבל כל סרט של מאמט הוא סוכריה קטנה, כך שבהחלט שווה לראות.
אגב, קיים כבר חודשים רבים בספריות הדויד למינהן. אני צפיתי בסרט בביתי כחודש לפני שעלה בארץ.
'שם המשחק'
דייויד מאמט הוא טיפוס בעייתי. הוא מוכשר בטירוף וחכם נורא, וצריך אינטליגנציה ברף לא נמוך כדי ליהנות מהסרטים שלו. אבל מה, הסרטים אף פעם לא מושלמים. וזאת הבעסה העיקרית. הוא גאון שמפשל. הסרט הכי טוב שלו עד כה, הוא 'שם המשחק', והוא אחד מסרטי העוקץ הסבבאים והמאותגרים שיכלית שיש.
למרות שהדמות הראשית נראית כמו ליסבית. כמו שאמרנו, אף פעם לא מושלם.
ולכן, למי שרוצה ליהנות מהסרטים שלו, מומלץ לצרוך אותם בצורתם הראשונית יותר – תסריטים. נראה לי שאפשר להוריד אותם מהאינטרנט.
אחד הסרטים הטובים ביותר
שראיתי השנה. הוא הרבה יותר מנחמד, ולו רק כי ישבתי כל הסרט עם חיוך מרוח לי על הפנים, וזה נדיר מאד (מאד). אמנם התרגום שווה לתחת, אבל מפתיעה לטובה העובדה שלא צנזרו בדיחה עם מילת הגנאי "יהודון". ולסיכום, אחת הפנינים שבסרט:
יהודון
בדיחה מיותרת מאוד. יהודים באמת מסתובבים כל היום עם מצות?
יהודון
הכוונה דווקא הייתה לההערה של העו"ד -you cheap little heb.
ובכל מקרה, ההתיחסות לא הייתה לטיב הבדיחה (זו לא ממש בדיחה בעצם) אלא לעובדה שלא צנזרו, כי ציפיתי שכן.
שאלה לך,
רד פיש, האם ג'וליה סטילס יפה גם בסרט הזה? לא שסתם אני שואלת, פשוט התחלתי להגות את הרעיון שכל הסרטים שאני רואה עם ג'וליה סטילס, ומין הסתם היא גם יפה שם – אני נהנית בהם…
ג'וליה סטיילס היא ג'וליה סטיילס
וג'וליה סטיילס היא מאוד יפה. מסקנה, היא יפה גם כאן. רק שכאן, להבדיל מב'ריקוד צמוד' למשל, היא בתפקיד קטן, שלא מוקדש כולו לריקודים, החלפות בגדים אינסופיות והתפעלות מכמה שהיא יפה.
התפקיד שהיא עושה כאן הוא לא ברור (לי), ואני לא יודע אם להאשים בכך את ג'וליה, את דייויד מאמט או את עצמי.
מיין פינת סטייט
ראיתי את הסרט בדי וי די ומרוב שיעמום מצאתי את עצמי עובר לשחק במחשב ובלי ששמתי לב הסרט נגמר. למחרת החלטתי לתת לו הזדמנות שנייה ולראות אותו אפילו מהתחלה ועד כתוביות הסיום. זה היה קשה מאוד, הסרט לא זורם, פעמים רבות הייתה לי הרגשה שאני מזוכיסט על זה שאני עושה לעצמי את זה. אמנם היו כמה קטעים ששיעשעו אותי אבל הסרט עצמו לא היה מעניין, לא גרם לי להזדהות עם הגיבורים ובמבט לאחור אני מצטער שביזבתי עליו את הזמן.
הפתיע אותי שהוא קיבל בעיתונות ביקורות די טובות, אבל מצד שני אני יודע שלמבקרי הקולנוע של העיתונים יש טעם שונה משלי, וזו אחת הסיבות שאני פה.
ונ.ב לסיום, שמתי לב במודעות של 7 לילות שהתחילו לעשות פרסומות לסרטים בצורה של מודעה אחת לשני סרטים, בינהם מיין פינת סטייט ועוד סרט אחד.
א.ד מטלון ושות'
הם האחראים למודעות ה"ביחד"- חוסך כסף, מקום, וזמן- מודעות ל"סטייט" יחד עם "כוכב", עולות פחות משתי מודעות נפרדות.
ועצה לבעלי דויד- כאשר הסרט משעמם, צפו בו עם קריינות הבמאי, אפילו אם לא ראיתם אותו קודם- חוויה די משונה, אבל שווה ומספקת! (כמעט כמו להנדס איגלו מחול!)
רגע רגע רגע
שאני אבין, סרט על אחורי הקלעים של הוליווד, בלי שום הופעת אורח של שחקן בתפקיד עצמו?
מוזר….
רגע רגע רגע
אגב שחקנים שמשחקים את עצמם, ארנולד שוורצנגר ישחק את עצמו באחרון גיבורי הפעולה ביום שבת בערב בערוץ 2
נראה שערוץ 2
הולך על קו אחיד לגבי סרטים של שבת בערב, סרטי אקשן לילדים (אבל כאלה שגם מבוגרים יהנו מהם).
אתמול היה "מותק הילדים התכווצו", ואני כמעט עמדתי להתחיל לראות טווין פיקס מיום חמישי, כשראיתי שהתחיל הסרט. בכלל לא התכוונתי לראות אותו, אבל נשארתי ונהניתי מכל רגע.
חוץ מהקרב בין הנמלה לעקרב, שהיה מיושבן עד כדי כך שהחלו לעלות בזכרוני כל מיני סרטי מפלצות גרועים משנות החמישים, רוב הסרט עדיין נראה אמין. ובכלל היה נחמד לזהות שם כל מיני פרצופים מוכרים, כמו אמא של באפי, לוסי מטווין פיקס (שוב בחזרה לסדרה הזאת, שלדעתי הסתיימה בצורה ממש לא פיירית), והילד הזה ששיחק ב"ביג".
גם את "אחרון גיבורי הפעולה" אשמח לראות שוב.
נכון.
למעשה, טלעד בחרה לשדר סרטים במתכונת הזאת: יום שני, קומדיה (טובה פחות או יותר), יום שבת- אקשן.
שני יוצאים מן הכלל- העולם האבוד JP2 ששודר ביום שני, ואחרון גיבורי הפעולה שיודר בשבת (לא שזו קומדיה פרופר, אבל זה גם לא בדיוק אקשן).
מת על אחרון גיבורי הפעולה. כל הקונספט של ציר שלמקו למציאויות יחסיות נבע ממנו.
נכון.
"אחרון" הוא סרט מעולה. ואני לא ציני.
לצד "עולם המים" הוא הכשלון המהדהד האהוב עלי ביותר. מדובר בסרט פאן טהור, עם קטעי אקשן באמת גדולים, קטעים מטושפים עם חתולים מצויירים, ועשרות הופעות אורח- סרט ממש כיפי, שגרם לי לרצות שיפיקו את סדרת סרטי "ג'ק סלייטר" 1-4
כמו כן- מישהו יודע מה קרה לילד שמגלם את הילד? (???)
סליחה על הבורות- אבל- מהו ציר שלמקו למציאות יחסית?
ציר שלמקו
הופיע לראשונה כאן http://corky.net/forum/read.php?f=17&i=997&t=971
והושפע כמובן מאחרון גיבורי הפעולה.
בנוגע לילד:
http://us.imdb.com/Name?O%27Brien,+Austin
לא עשה הרבה.
מרתק, ימד"ב. לא להאמין כמה הופעות אורח היו בסרט הזה. בפעם הבאה אני מדפיס את הדפים שם ומחפש את כל מה ומי שכתוב כשהסרט מקרין.
גם אני אהבתי את ''אחרון''.
למעשה אהבתי אותו *מאוד* בזמנו, והדהים אותי שכל כך הרבה ילדים בגילי לא אהבו אותו. אולי אם אני אראה אותו עכשיו הוא ייראה לי קצת יותר מטופש, אבל בכל זאת, הוא מצחיק, כיפי ומלא דמיון.
גם אני אהבתי את ''אחרון''.
"אחרון" הוא אחד הסרטים האהובים עלי. כל הקטעים המתרחשים בתוך הסרט כל כך מהנים – שילוב של קומדית פעולה עם מבט מפוכח על עולם סרטי הפעולה. יש בפנים הרבה התיחסויות יפות למציאות הנשקפת בקולנוע (אם אני אמשיך אני עלול לההפך לדן ברזל אז אני מפסיק).
כשבסרט יצא כמעט אף אחד לא העז להודות שהוא נהנה מהסרט. יפה לראות שעם הזמן הוא צבר מעריצים.
מי לא נהנה??
אני הלכתי לקולנוע חן ז"ל בכפר סבא (שאין לו שום קשר לרשת רב חן) שנמצא בשכונה די מפחידה כדי לצפות בזה ונהנהיתי מזה מאוד.
מי לא נהנה??
אבל שלא תגיד שאין לזה את העיצוב האופייני לקולנועי חן……..לא..
מישהו שם לב...
שהסרט החמוד "אחרון גבורי הפעולה" הוא בעצם רימייק לסרט של וודי אלן "שושנת קהיר הסגולה"?
תקנו אותי אם אני טועה.
שלכם, השוטר.
לא רימייק אלא הומאז'
וזה רע בגלל?
ושני הסרטים האלה מטפליפ במציאויות שונות הרבה לפני שהקומה ה13 הוסרט.
יש במקרה קשר בין
"שושנת קהיר הסגולה"
"שחק אותה סאם"
ו"אחרון גיבורי הפעולה"?
כי את שני האחרונים המורה שלי לקולנוע הזכיר בקשר לרעיון שלנו לסרט גמר שמדבר בגדול על אדם שמאמין שהוא גיבור-על. את שני הסרטים של וודי אלן לא ראיתי, את אחרון גיבורי הפעולה ראיתי בזפזופים ובעיקר את הדקות האחרונות, אבל העובדה שהוא השווה את הסרט שלנו לסרט של שוורצנגר היא כבר מעליבה, לכן אני סקרנית.
יש קשר
אבל אין לו קשר לגיבורי על – שלושת הסרטים האלה הם על אנשים מתוך עולם הקולנוע שיוצאים אל ה"מציאות" (ב'אחרון גיבורי' ו'שושנת קהיר' דמויות מתוך סרט יוצאות, פיזית, אל המציאות. ב'שחק אותה סם' וודי אלן מנהל שיחות נפש עם בוגארט, גם אם הוא קיים רק בדמיון שלו).
ובנוסף
"אחרון גיבורי הפעולה" הוא סרט לא רע בכלל ואפילו נחמד מאוד.אולי אפילו מקום שני ברשימת שוורצי(אחרי שליחות קטלנית 2 כמובן).
בדיוק
(מקום שני אחרי T2)
אנג'לינה – "אחרון.." הוא סרט מצוין שאם לא תגיעי אליו עם ציפיות מוטעות תוכלי מאוד להנות ממנו. הענין הוא שזה לא סתם סרט פעולה של שוונצי אלא משהו בסגנון קומדיית פעולה קלילה עם מודעות עצמית רבה לז'אנר של עצמה.
.
הלכתי לסרט בשמחה רבה, שמעתי עליו הרבה דברים טובים, העלילה נשמעה מעניינת (אני מתה על סאטירות ופארודיות), ושרה ג'סיקה פרקר החביבה עליי משחקת שם.
מרה ורבה הייתה אכזבתי כשגיליתי על איזה סרט משעמם, איטי וצפוי נפלתי. בסרט היו כמה וכמה הברקותת כמה קטעים טובים והשחקנים טובים, אבל בחרו את הסיפור הלא- מעניין להתמקד בו. סיפור האהבה בין התסריטאי ולמוכרת הספרים היה צפוי להחריד, ונמתח כמו מסטיק.
לא יצאנו באמצע הסרט כי כל הזמן קיווינו שהוא ישתפר.
לדעתי אגב, סאטירות עובדות יותר טוב בסדרות – למשל בסיפסונס, דילברט, סאות'פארק, ואקשן (זוכרים?).
ועוד משהו: משום מה זרח מפירחוני הסוף של הסרט… מישהו רוצה להדכיר לי?
דעה הפוכה מדעת הדג
הלכתי לסרט, נהניתי, השתעשעתי והגעתי למסקנה (קרובה לזו של גונקל) שהסרט מדבר על התפר בין עולם המציאות לעולם הקולנוע, מכיל המון בדיחות פנימיות ומיועד בעיקר ליוצרי קולנוע / תסריטאים מתוסכלים ובכלל לאמנים מתוסכלים. לא אכנס לעניין לעומק כי אין לי כוח ואני מנסה להיגמל מ'דג העין', אבל ממש נהנתי מהדקויות בסרט, שהזכיר לי גרסה קלילה של 'מגנוליה'. אם היו מתרכזים קצת פחות בגאגים צפויים ויותר בסיפורו המעניין של התסריטאי אולי גם הייתי אומר מצוין. אבל בסה"כ: טוב. יותר טוב מרוב מה שיש בסביבה עכשיו.
אתה חובב של מנגוליה?!
אתה חובב של מנגוליה?!
כן.
יש לך אותו?
בדויד CD או וידאו?
אז זה אתה שכותב
את כל הדברים הרעים על סרטי קווין סמית'?
מה???
האם בעולם אין מקום לאנשים שאוהבים גם את 'מגנוליה' וגם את קווין סמית'? ובכלל מה הקשר? ולא, אין לי את הסרט בשום פורמט. לקחתי אותו פעם מהוידאומט. ובכלל הדיון פה הוא על סטייט פינת מיין, לדעתי סרט יותר עמוק מהרובד הקומדי הראשון שלו.
כשמגנוליה יצא לאקרנים,
קווין סמית' צפה בו, לא אהב אות, חשב שהוא מהולל לשווא, וקטל אותו בכל מיני מקומות.
חובבי מגנוליה הגיבו בתקיפת סמית' בכל מיני מקומות באינטרנט, כולל באתרו הרשמי.
סמית' הגיב בכך שבסרטו החדש, ג'יי וסיילנט בוב מכים שנית, מישהו שכותב תחת השם "חובב מגנוליה", קוטל את ג'יי וסיילנט בוב באתר הפיקטיבי Moviepoopshoot.com. את ההודעה, שמצוטטת בטריילר של הסרט, תוכל לראות כאן:
http://moviepoopshoot.com/2.html
הבנתי! תודה!
דעה הפוכה מדעת הדג
יש כנראה מספיק תסריטאים, במאים, ושאר יוצרי קולנוע מתוסכלים בהוליווד כדי להפוך את הסרט הזה לשובר קופות אימתני (בקרוב בדוח קופות שבורות)
כן ספוילר, לא ספוילר,
לא אכפת לי, שמישהו יספר לי מצלמים פרסומת סמויה לחברת דוט קום, בסרט שמתרחש במאה ה-19!
זה נהפך לחידה בין החברים שלי, זה גרוע כמו כל חידות ההגיון האלה מעץ שאני נשבעת בחיי שאין להם פיתרון.
אה, זה פשוט
לא מדובר בחברת דוט.קום. דג סתם זיבל את המוח, או טעה.
החברה עליה מדובר היא חברה לממכר ציוד מחשבים. זה לא אותו דבר.
זה עדיין המאה ה19.
זה עדיין מחשב.
רק נסה לחבר ולפני שתשים לב יעלו אותך על המוקד (אוקי, אז אני חושבת שחזרתי כמה מאות אחורה מדי…).
אוי, סליחה.
זאת לא חברת דוט.קום, זאת חברה ששמה מסתיים ב.קום . אני מתנצל על הטעות.
פיליפ מייקל סימור קלארק הופמן
כמה דברים:
קודם כל – לא ראיתי את הסרט (אבל על פניו נשמע לי מעניין).
דבר שני -פיליפ סימור הופמן. אחלה שחקן. מצד אחד העוזר החנון של ביג ליבובסקי (האמיתי), מצד שני העורך השנון לסטר באנגס מ"כמעט מפורסמים".
יש לי רק בעייה אחת איתו – השם. אנשים עם שלושה שמות מבלבלים אותי, וכשאני מנסה להזכר איך קוראים לו אני מסתבך איתו ועם מייקל קלארק דאנקן (שלא יכול להיות הבדל יותר גדול מן ההבדל החיצוני בינהם).
האמריקאים האלה והשמות המשולשים שלהם. טוב עשה וויליאם ה. מייסי שקיצר את שמו האמצעי לאות בודדת ובכך חסך ממני כאב-ראש נוסף.
דבר אחרון – לאחרונה טסתי באל-על, ושם (במגזין אטמוספרה היוקרתי) הופיע סרט זה בשם "מאחורי הקלעים", מה שמוביל אותי לחשוד שבטיסות של אל-על טמון מעיין בלתי אכזב של מניחי לבנים נוצרים למיניהם.
פיליפ מייקל סימור קלארק הופמן
1. פיליפ סימור הופמן אכן שחקן מצוין. בנוסף להופעות שהזכרת הוא משחק מצוין גם ב'אושר' ו'מגנוליה', ובהחלט גם ב'סטייט פינת מיין', שם הוא סוף סוף מקבל תפקיד ראשי.
2. מייקל קלארק דאנקן? תעשה הבדלה מהירה: מייקל הוא כושי ענק (תחשוב על מייקל ג'ורדן) מ'גרין מייל' ו'כוכב הקופים'. פיליפ (תחשוב על הנסיך פיליפ) הוא לבן, די נמוך ושמנמן, עם פרצוף של לוזר נצחי.
3. זה 'מניח רעפים' ולא 'מניח לבנים'. אלא אם אתה מכיר שחקן בשם כריסטיאן בריקר.
4. אתה בטוח ש'מאחורי הקלעים' היה השם שהם נתנו לסרט ולא כותרת הכתבה עליו?
5. (עוף) בטיסה שלי לפריז הוקרן סרט צרפתי בלתי מזוהה לחלוטין על חבורה של חברים מילדות שמחליטים להקים דיסקוטק והמאפיה מפריעה להם. הוא נקרא משהו בסגנון 'המועדון'. מישהו יודע עליו משהו?
פיליפ מייקל סימור קלארק הופמן
א. תודה על הטיפ בנוגע ללבן הקטן ולשחור הגדול. אני בטוח שלא אטעה עוד לעולם (לפחות לא בנושא זה)
ב. אופס – נכון, אין דבר כזה כריסטיאן בריקר. לא יודע מאיפה זה בא לי.
ג. בלי ספק, שם הסרט היה "מאחורי הקלעים". בנוסף, בסרט שכן ראיתי בטיסה – סרט מחורבן בשם "מישהי כמוך", עם יו ג'קמן ואשלי ג'אד (אם היא רק היתה משחקת טוב כמו שהיא נראית…), היתה יותר משגיאת תרגום אחת, אך לצערי כולן פרחו כבר מזכרוני.
בעניין איכותו של 'מישהו כמוך',
לונג ג'ון מסכימה איתך בהחלט:
כתבה מספר 403
טוב מאד שפרחו מזכרונך!
מניח רעפים נוצרי כבר מ-ל-א בשגיאות תרגום לא מעניינות בעליל. אני הייתי מעדיפה שיופיעו שם שגיאות תרגום שאין כל סיכוי שיפרחו מזכרונך, גם אחרי טיסת הלוך וחזור לבגדד!
טוב מאד שפרחו מזכרונך!
יש לי רעיון גדול!!!
אולי תקני לי כרטיס טיסה באל-על, לא משנה לאן (הם לא טסים לבגדד. בדקתי.), ואז אוכל לספר לך על כל החטאים נגד מקצוע התרגום שמבצעים שם.
מניח הרעפים מול מניח הלבנים
בבקשה:
http://us.imdb.com/Name?Bricker,+Chris
הוא שיחק אחד מצמד של ארבעה ליצנים (תפקיד מאוד משמעותי) בסרט גורף הפרסים מתחילת שנות השמונים, Going Ape! (סימן הקריאה במקור)
אז אל תתקנו טעויות לפני שאתם בודקים את המקורות שלכם.
אהם, (רגע של דקדוק)
בצמד בדרך כלל קשה שיהיו ארבעה ליצנים…
ברור שלא הבנתם את הסרט..
שהרי הסרט מופלא…
וויליאם ה. מייסי הוא שחקן יוצא מן הכלל, כמובן, וכך גם פיליפ סימור הופמן.
אולם, המסר של הסרט הוא שאין כזה דבר, טוהר, והרי הסרט "the old mill" עוסק בטוהר.
על כן, אף אחד לא התייחס לסצנה המבריקה בה מדבר ג'ו עם רופא הכפר, ומתברר שגם רופא הכפר לא מי יודע מה.
אבל.. כל זה לא חשוב.. אנשים בימינו נמשכים לסרטים בינוניים ממילא ולא שמים לב שיש סרטים משובחים בעולם.
תשמעו, עורכים, נמאס לי.
אני נורא מבקשת שתיגשו למנוע חיפוש החדש שהצטרפתם אליו בזמן האחרון ושתיארתם בו את עין הדג כ"אתר מושלם לשרצים שאף אחד לא מוכן לדבר איתם בחיי היום יום ונורא בא להם להתנהג בצורה גועלית ומטומטמת גם באתרי אינטרנט" ותשנו את ההגדרה ל"ביקורות קולנוע לאנשים שלא סובלים ביקורות קולנוע" הישן והטוב. נכון, המוטו הזה ישן, אבל הוא הביא לפה אנשים הרבה יותר מוצלחים.
זה אתר ביקורות קולנוע
לא ביקורות אנשים.