במקור: Sen to Chihiro no Kamikakushi
אבל מוכר יותר בשם: Spirited Away
תסריט ובימוי: היאו מיזאקי
קולות (בגירסה היפנית): רומי היראגי, מיו אירינו, מארי נצוקי
אני מודה, בוש ונכלם: לפני 'המסע המופלא' לא ראיתי אפילו סרט אחד של במאי האנימה מיאזאקי. לא, אפילו לא את 'הנסיכה מונונוקי', שמחכה לי בקלטת וידאו חודשים ארוכים. לכן לא ממש ידעתי למה לצפות. ראיתי כמה סרטי אנימה בעבר, אני גם בוגר גאה של הפקולטה למדעי וולט דיסני, ולקחתי קורס או שניים בפיקסאר ואנימציה כללית, אבל כלום, פשוט כלום, לא הכין אותי לכזה מסע מופלא.
בתחילת הסרט אנו פוגשים את צ'יהירו, ילדה חמודה אך מבואסת למדי – בדיוק היום היא נאלצת לעבור דירה עם הוריה, למקום חדש ורחוק מבית הספר והחברים שלה, רחוק מהכול. אז היא זועפת בנסיעה, אוחזת בידיה כרטיס פרידה שנתן לה חבר וזר פרידה הנובל לאיטו, ובאופן כללי מבכה את מר גורלה. קצת נודניקית, ללא ספק. אבל אפשר להבין אותה.
בדרכם אל הבית החדש מגיעים צ'יהירו ומשפחתה בטעות אל מתחם מוזר, אותו חושב אביה של צ'יהירו ל"פארק שעשועים נטוש". חושיה של צ'יהירו אומרים לה לעזוב, אבל המבוגרים לא מקשיבים, והיא נאלצת ללכת אחריהם, בעודם מעמיקים אל תוך הפארק. הוריה של צ'יהירו מתנפלים ברעבתנות על המזון שהם רואים בפארק, וכשצ'יהירו חוזרת מסיורה באזור, היא מגלה בבעתה כי הוריה הפכו לחזירים. אז גם שוקעת השמש, והפארק מתגלה כבית מרחץ המלא ברוחות, שדים ויצורים אחרים, מוזרים הרבה יותר. כדי להציל את עצמה ואת הוריה, צ'יהירו מוצאת את דרכה אל יובאבה, מכשפה אדירת חוטם השולטת במקום, ודורשת ממנה שתיתן לה לעבוד אצלה.
יובאבה, שנשבעה, כך מסתבר, לתת עבודה לכל מי שידרוש זאת, נאלצת להעניק לצ'יהירו את מבוקשה – אך המחיר הוא כבד: צ'יהירו נאלצת לחתום על חוזה המעניק ליובאבה בעלות על שמה, והיא מקבלת שם חדש במקומו: סן. יובאבה גם מטילה עליה את המשימות הקשות והמלוכלכות ביותר בבית המרחץ, אבל אז, מתחת למעטה הילדה הבכיינית שהכרנו בתחילת הסרט, מתגלה נערה חכמה, רבת תושייה, הנחושה לעשות הכול כדי לעזור למי שיקר לה.
אין מה לדבר, הסרט עשוי באנימציה שהיא פשוט ללא רבב: תשומת לב ניתנת לפרטים הקטנים ביותר, והמסך מלא עד להתפקע ביצורים ססגוניים ותפאורות מפורטות. הדמויות עשירות, מקוריות ומפורטות להדהים – ממפעיל חדר הדודים מרובה-הזרועות ועד לצפרדעים העובדות בבית המרחץ. העולם אותו יוצר מיאזאקי יפה להכאיב אך אינו מושלם: אנחנו רואים את אחורי הקלעים של בית המרחץ, את חדרי הדודים וגלגלי השיניים, ואת קנאותם וקטנוניותם של העובדים במקום, הנתפשים לתאוות הבצע, השמחה לאיד והזוהמה (הפיזית, לפעמים) שמביאים איתם האורחים. אך הרשמים הראשוניים, שלנו ושל צ'יהירו יחד, משתנים לאט, בעוד חלק מהדמויות – גם מי שבתחילת הסרט נראו כמפלצות – משילות את מסכותיהן, מרצון או שלא מרצון, ואנו לומדים עוד קצת על טבען האמיתי.
סיפור ההתבגרות של צ'יהירו, המסע המופלא שלה, מאופק ומרומז. שום מסר לא עובר בנאומים או הטפות – מיאזאקי משאיר הרבה מקום למחשבה אצל צופיו. בקטע חתימת החוזה, למשל, אנו רואים את יובאבה מסירה את אותיות שמה של צ'יהירו מן הדף ומותירה עליו אות בודדה – "סן", כלומר חלק מהשם "צ'יהירו". אותה סן, הנערה החזקה והנבונה, היא רק אספקט של צ'יהירו, הילדה החלושה והמפונקת שהכרנו בתחילה. ניתן גם למצוא בסרט מסרים אקולוגיים וביקורת על תרבות השפע המערבית שפשתה גם ביפן, אבל כל אלה מרפרפים מהשוליים, ולעולם לא מטיפים, לעולם לא מעיבים על הסיפור המרכזי.
עיצוב העולם והסיפור מזכיר בחלקים מסוימים את 'אליס בארץ הפלאות' ואת 'הקוסם מארץ עוץ' (לפעמים גם את 'הסיפור שאינו נגמר'), על שלל דמויותיהם הססגוניות וההגיון הפנימי המפעיל את עולמם, אך החזון הסופי הוא כולו של מיאזאקי (ושל סטודיו-ג'יבלי שהקים), וזהו חזון עתיר דמיון המבוצע בכשרון רב ומיומנות. הנופים, השמיים והרקעים פשוט מקסימים – לכל יצור ופריט מרקם משלו וכמעט שאפשר לגעת. ראויות לציון סצינת הנסיעה ברכבת הדוהרת על נהר, ובה אנו רואים את הנוף המשתקף דרך עיניה של צ'יהירו, וסצינת התעופה של צ'יהירו וידידה האקו, התלויים בין שמיים וארץ ומים. הדמויות מעוצבות ומשוחקות נהדר, והפסקול המוזיקלי המקורי מוביל את הסרט קדימה ביד חזקה ובזרוע נטויה. הסרט מוקרן בבתי הקולנוע בגירסה היפנית המקורית, ובדיבוב לעברית; בדי.וי.די. כלול דיבוב אנגלי משובח, שבה את קולה של צ'יהירו מבצעת דביי צ'ייס הצעירה והמוכשרת, שבאופן מפתיע לא גרמה לי לשום פלאשבקים מ'לילו וסטיץ".
'המסע המופלא' הוא לא "סרט ילדים", ובוודאי שפרטים רבים בו יעברו לילדים מעל לראש, אבל לדעתי ילדים עשויים ליהנות בו מאוד, למרות שלא יבינו הכל. גם המבוגרים לא יבינו הכל. הסרט נראה כמעט סוריאליסטי ומשמעותם של חלקים ממנו – אם יש כזו – לגמרי לא ברורה (בין היתר, הסיפור של חסר-הפנים המסתורי). ייתכן שמדובר כאן פשוט בעניין של פער תרבותי, משהו שרק יפנים יכולים להבין. ואולי אין באמת משמעות לכל פרט בסרט – אחרי הכל, בתור ילדים, גם את 'ערי הזהב הנסתרות' לא בדיוק הבנו.
'המסע המופלא' הוא מסוג הסרטים שילדים אוהבים ומבוגרים אוהבים עוד יותר, הוא מסוג הסרטים שנשארים גם אחרי שהקרדיטים עלו והסדרן גירש אותך הביתה, והוא בעיקר מסוג הסרטים, שאם אתה בר מזל מספיק להיות ילד כשראית אותם לראשונה, קרעים מהם ילוו אותך, לאורך התבגרותך, מהילד שהיית, אל האיש שאתה.
לכו. תראו. עכשיו. אני בינתיים אחפש את הקלטת של 'הנסיכה מונונוקי'.
- האתר הרשמי האמריקאי
- האתר הרשמי היפני
- אתר ישראלי
- מה יהיה עם 'סן טו צ'יהירו…'
- אתר מעריצים של הסרט
- הנסיכה מונונוקי
- מיזאקי – אתר מעריצים
- מיזאקי – אתר מעריצים עברי
- בית מרחץ יפני
- רוחות, אלים ושדים בתרבות יפן
לא הבנתי
המשפט מופיע רק בדיבוב האנגלי?
זה אומר שהיא אמרה משהו אחר כי אני לא זוכר שהיה משהו שהיא אמרה בלי שהשפתיים שלה יזוזו.
או שציירו את הכל מחדש בשביל המשפט שנוסף.
לא רואים אותה על המסך בכלל בסוף הסרט
כשהמכונית מתרחקת, שומעים רק את הקולות שלה ושל אבא שלה.
כמעט אהרו''כ
אני לא קיבלתי את הרושם שהסיום הוא overמתקתק – אולי הוא כזה בדיבוב לאנגלית.
בכל אופן, אני בטוח שאם הסיום של "המסע המופלא" הוא אובר-מתקתק אז הסיום של כל סרט של דיסני, באשר הוא, יעורר את הצורך באינסולין באופן קבוע.
כמעט אהרו''כ
וזאת, בת'כלס, הבעיה. הסיום הוא יותר מדי "דיסני". למה היו חייבים להרוס אותו? :)
אבל אני מקבל את הרושם שלא כולם הרגישו בדיוק את אותו הדבר כמוני. נו, אולי אני צריך לראות אותו עוד פעם…
לא!
אולי זה אני, אולי זה בגלל הציפיות שלי ואולי סתם אבל לא התלהבתי מהסרט. לא, לא ראיתי אותו על המסך של המחשב אם כי על מסך 54' עם מערכת סראונד ועדיין לא הרגשתי שיהיה שינוי אם אני אראה אותו גם במסך של מכונית. העיצוב של הדמויות אכן מדהים, פס הקול מתאים לסרט והעבודה של המדובבים (באנגלית) נפלאה. אך הפספוס הגדול ביותר של הסרט, בניגוד לשכני טוטורו, הוא שהוא לא מעניין את קהל היעד אליו הוא כוון. ראיתי אותו עם אחותי הקטנה שעולה לכיתה ג' ולא ראיתי אצלה רמת עניין בסרט, או בעלילה עצמה וזה למרות שהסברתי לה מלא על הדמויות מי, מה, למה וכמה. אולי רק לפעמים צרחות בהלה או התלהבות מדמות.
למען האמת, גם אותי הסרט לא כל כך עניין. הוא אכן אפוף כולו באווירה קסומה, אך לאחר פתיחה נהדרת האמצע נראה לי משעמם משהו והסוף דחוס וטוב מדי. למה?
עוד רבע או חצי שעה היו עוזרות מאוד לסרט בעל פוטנציאל אדיר. אני ממליץ לראות, והוא טוב לבייביסיטר אבל חבל ללכת לקולנוע.
או אולי אני טועה וזה בגלל שציפיתי יותר מדי מהסרט הזה. ככה גם חשבתי על גלדיאטור ואחרי כמה צפיות הוא התברר כנחמד + ולא יותר. אולי אני אצטרך לצפות בו שוב, אבל למבקרי האתר אני ממליץ לראות את הסרט, רק את הילדים אם כבר תשאירו בבית. או שתשימו לנימו. ואני מתכוון לדג לא לזקן.
אני מסכימה.
כנראה זה בגלל הציפיות, אבל באמת שלא ראתי במסע המופלא משהו יחודי, חוץ מאולי רמת הדיבוב באנגלית, אם יתחילו לדובב ככה את כל סרטי האנימה אולי באמת יהיה כדאי להתחיל לצפות בסרטים מדובבים. אבל נחזור לעיניינו, הסרט הוא אגדה קסומה שאכן מזכירה את אליסה בארץ הפלאות ואת הקוסם מארץ עוץ ובערך מחצית מספרי הפנטזיה לילדים, ובאמת שהאנימציה נהדרת והפס קול מעניין, אבל העלילה- לא משהו. כמו שאמרו לפני, הסוף היה פתאומי ומהיר מדי, אולי באמת לא פתאומי, אבל בהחלט שניסו לסגור כמה שיותר קצוות בזמן הקצר ביותר.
הסרט היה חוויה נהדרת כי זה סרט האנימה הראשון שאני רואה על מסך קולנוע (והלוואי שיהיו עוד כאלו) אבל אחרי שמפסיקים להתפעל מהאנימציה מתחילים להשתעמם…
תראו...
אני לא שוללת שפשוט לא אהבתם את הסרט כמוני, אבל קודם כל – לא לימדו אתכם להפעיל את הציפיותומט? :)
שנית, תעשו לי טובה, צפו שוב. הרבה מהאהבה שיש לי אל הסרט הזה (ואל סרטי אנימה בכלל, בעיקר בגלל שהם יותר מורכבים) באה רק בצפייה שניה, שלישית ורביעית.
אבל זה לא נכון.
זה לא שלא אהבתי את הסרט, פשוט הוא לא עניין אותי. הוא קסום, יש בו הרבה פרטים קטנים ורבדים חבויים אבל עדיין הוא לא מעניין. אני לא מבין איך הילדים שהראיתי להם את הסרט מאוחר יותר לא נרדמו. הסרט טוב ומומלץ, אך לא משהו שחייבים לראות בקולנוע. חוץ מזה, עם כל התגובות של רז, ושלך, ושל בן ושל עוד מלא אנשים על איזה סרט מופלא וקסום הוא הציפיותומט התחיל לעבוד אוטומטית. לפי דעתי האהבה ההערצה של כל האנשים כאן לסרט נובעת מהערכת יתר לסרטי אנימה. כאילו, אם תקראו כל ביקורת או תגובה על סרטי אנימה באתר הזה או בכלל תמיד יגידו לכם שזה מופלא, מתעלה על כל דבר אחר ושום דבר לא מגיע לקרסול רמתו. לא שזה מופרך לגמרי אבל זה גם לא נכון. סליחה, אבל סרטים של דיסני עניינו אותי הרבה יותר מהסרט הזה. וזה לא שאני לא אוהב את הסרטים האלה, ראיתי די הרבה סרטי אנימה ואת כולם אהבתי, את זה מסחינת עלילה אהבתי הכי פחות.
אני אנסה לצפות שוב אבל אני לא מבטיח כלום, אולי אני אוהב אותו יותר בפעם שנייה כי אני אתלהב יותר מהרבדים.
אבל זה ממש לא נכון.
אני לא מעריץ של סרטי אנימה ולמעשה אני גם לא אוהב כל כך חוץ משלושה סרטים: שירות המשלוחים שלי קיקי, הנסיכה מונונקי והמסע המופלא.
אני אהבתי את הסרט כי זאת פנטסיה מאוד קסומה בסגנון האגדות שגדלתי עליהן כמו אליס ונרניה שהיום כבר אין כאלה.
בתור מי שראה לא מעט סרטי אנימה (אם כי לא כמו רז)
אני יכול לומר לך שגם ביניהם יש רעים וטובים ומשכממים וסתמיים ו…יצירות מופת.
באופן טבע, אלה שזוכים למירב החשיפה במערב הם הטובים יותר, ומעלה, אבל אני אהיה האחרון לומר שכל סרט אנימה הוא סרט מצוין, מעולה וכו… זה תלוי בסרט עצמו.
"המסע המופלא" זוכה אצלי (וככל הנראה לא רק אצלי) לכל הסופרלטיבים הללו משום שהם פשוט מגיעים לו. הסרט הוא יצירת מופת לאו דווקא בקנה מידה של אנימה, אלא בקנה מידה לסרטים בכלל.
כנראה שבפסטיבל ברלין חשבו כמוני, חכמים שכמותם, ובחרו להעניק לסרט את פרס הסרט הטוב ביותר, מבלי לתחום אותו לנישה מסוימת.
תראו...
אני חייב להסכים (קמעה) עם האמירה שהסרט לא מעניין לאללה. זה קצת נכון, אבל ממש קצת.
אחד המאפיינים הגדולים של סרטי מיאזאקי הוא שהם בעיקר סרטים חוויתיים, כלומר האלמנט החזק אצלם הוא לאו דווקא העלילה, אלא בעיקר האוירה, האנימציה הנהדרת, הקצב (שהוא טוב בין אם איטי ובין אם מהיר), ומעבר לכל זה הם סרטים שאוהבים לעשות אותם, ופשוט רואים את זה. אתם מחפשים עלילה פתלתלה, מלאת תהפוכות והפתעות? מיאזאקי לא בהכרח ימלא את משאלותיכם. מה שלא אומר שהסרטים שלו לא מעניינים, נהפוך הוא: העלילה שלהם לרוב מעניינת, אך הדגש הוא בעיקר על אווירה וחוויה. דוגמה קיצונית: טוטורו (מי שמכיר…), סרט שכמעט כולו חוויה, ועלילה בו לא ממש קיימת. ועדיין, הוא מהאהובים ביותר של מיאזאקי (עליי ובכלל).
Having said that, בואו לא נשכח את שמו של הסרט שלפנינו: "המסע המופלא". זהו, אם כן, מסע!! וכמו כל מסע, עיסוקו בחוויה, לאו דווקא בעלילה. וכאן הסרט מצליח, לדעתי, להעביר את הצופים מסע בצורה יוצאת מן הכלל. מסע קסום ומופלא, מלא דמיון ומעוף.
איך אני בתור קדימון לסרט??
בל נשכח
ש'המסע המופלא' הוא בסך הכל השם העברי העצלני שהודבק לסרט, ואין בסרט שום מסע של ממש (מלבד הנפשי, נגיד. אבל את זה אפשר להגיד על כל סרט).
נגיד.
מסע נפשי – אוקיי. אבל מסע פיזי של ממש אין בסרט. המבנה של הסרט הוא לא כזה של מסע – כלומר, המטרה העיקרית של צ'יהירו היא לא להגיע ממקום אחד למקום אחר. במשך רובו הגדול של הסרט צ'יהירו נמצאת בבית המרחץ וסביבותיו.
אתה יודע מה? נגיד...
אין מסע פיזי – מקובל עליי. זה כנראה גם עניין של הגדרה, כי זה נכון שהיא לא עוברת מרחק פיזי גדול, אבל בכל זאת היא מספיקה להגיע למקומות מגוונים (ואל תשכח את המסע אל זניבה, זה לוקח אותה חתיכת מרחק, במובנים פרובינציאליים..
)
'סדר.
העלילה של ''המסע המופלא'' מאוד עניינה אותי.
רוב הסרט הייתי מרותקת. היו כמה נפילות מתח לקראת הסוף אבל לא הייתי רואה אותן כתוצאה טבעית של הגישה של הבמאי, אלא כבעיות תסריטאיות קלות, או משהו.
לא אמרתי שהיא לא מעניינת, חלילה!!
כמובן, איש איש וטעמו עימו…
אני מצאתי את העלילה של "מונונוקי" יותר מרתקת, בעיקר בגלל שהיא מורכבת יותר, והוא אצלי עד היום הטוב שבסרטיו של מיאזאקי. זה לא מונע מ"המסע המופלא" להיות במקום השני אצלי מייד אחריו, בגלל האנימציה המופלאה, בגלל שהוא כ"כ מזכיר לי את "הסיפור שאינו נגמר", בגלל הדמיון והיצירתיות שהוא פשוט מתפקע מהם, ועוד…
כן כן, גם אני רותקתי לסרט הזה!
תראו...
זה לא נכון :) יש גם סרטי אנימה מורכבים, ואפילו הרבה, אבל יש גם הרבה פשוטים מאוד. :)
ועל כל אחד מסובך כאוונגליון יש חמש סדרות פשוטות כמו קנשין :)
ואהבתי נתונה לפשוטים יותר… כי הם פשוט כל כך כייפים :))
נכון. סתם הכללתי.
מודה באשמה. :) אבל אי פעם ראית ולו סרט אחד של דיסני שהיה מורכב כמו Ghost in the Shell?
אולי כן ופשוט לא ראינו את זה.
אבל הדיון הוא לא השוואה בין דיסני לאנימה (השוואה לא מוצדקת כי דיסני זו חברה אחת ואנימה מייצרות הרבה חברות). אולי את צודקת וזה אחד הסרטים שצריך להתרגל אליו, אבל להגנתי אגיד שאת רוב סדרות האנימה היותר מסובכות שראיתי (אווה, ליין, FLCL) אהבתי מהפעם הראשונה, אפילו אם לא הבנתי.
נכון. סתם הכללתי.
היי זה לא הוגן… :)
את לא יכולה להשוות את גוסט אין ד'ה של עם דיסני אולי עם סרטים פילוסופיים אבל לא עם דיסני…
לעומת זאת את שרות המשלוחים של קיקי אפשר (למרות שהוא ינצח :) ).
אוקי, אז בואי נשווה את זה. :)
"המסע המופלא" בכל זאת נועד במקור להיות סרט ילדים, למיטב הבנתי. על קיקי בכלל אין מחלוקת – ובכל זאת, מדובר בסרט יותר חכם מרוב הסרטים של דיסני, לא?
אולי מספיק לבעוט בדיסני?
בניגוד למה שאולי משתמע מפסקת הפתיחה של הביקורת שלי, אני לא חושב שדיסני נחותים או שווים פחות ממיאזאקי, ממש לא. התכוונתי אך ורק לסרט הספציפי, לעובדה שהוא מיוחד ושונה ונפלא, אבל זה לא מבטל מהאהבה שלי לדיסני, או מההישגים שלהם.
תור הזהב של החברה הזאת ייצר קלאסיקות נצחיות כמו "בת הים הקטנה", "מלך האריות", "אלדין", "היפה והחיה" ועוד כהנה וכהנה יצירות נפלאות (אני אפילו מאלה שמאוד נהנו מ"מולאן" ו"הגיבן מנוטרדאם" המאוחרים, שהוא אגב לא סרט לילדים, בכלל). ומה עם "לילו וסטיץ"'? סרט פשוט נהדר, בכל קנה מידה.
זה נורא מאגניב ואופנתי להיות בקטע של אנימה, אבל יש גבול להתעללות הזאת בשם של
. יש להם מקום של כבוד בהיסטוריית האנימציה ולא קשה לראות את ההשפעות שלהם על יוצרי אנימה בכל מקום. הבעיה היחידה שלי היא עם ההתנהלות העסקית שלהם, שלפעמים מעיבה על החלק האמנותי, אבל זה מה יש. ואני אישית, לא הייתי מוותר על הילדות רוויית הדיסני שלי, לא בשביל כל האנימה בעולם.
דיסני זה אחלה.
אמנם אני גדלתי כשדיסני היה עדיין "אלה שעושים את הסרטים הקסומים ההם, בזכות החזון של הוולט ההוא עם השפם" ולא "תאגיד הענק המניאק שרומס חצי עולם" (אה, לא, זה מיקרוסופט, שכחתי), אבל אני חושבת שגם מי שלא שייך לישישים עדיין יכול לראות את הקסם בהרבה מהסרטים שלהם – במיוחד הישנים, אבל לא רק.
בדיוק ראיתי לפני כמה ימים שוב את The great mouse detective, אחד הדיסנים החביבים עלי ביותר (מה אתם רוצים, הייתי מדוכאת כי האיש נסע לספרד ואני לא. זכותי), ונזכרתי למה אני בעד דיסני, חוץ מכשהם מתנהגים כמו תאגיד ענק ומניאק (או כשהם עושים המשכים מחורבנים ישר לווידאו לסרטים קלאסיים. או שזה אותו דבר?) יש להם סרטים נהדרים, והרבה. לא צריך להיות סתם שליליים.
האיש עם השפם
הוא מתחרה רציני לתואר הקפיטליסט הגדול ביותר אי פעם. מלבד ההיקף, מה השתנה בפילוסופית החברה מימיו של המשופם (מלבד המעבר לPC במקום גזענות קלה)?
למי אכפת אם הוא היה קפיטליסט?
כאילו קפיטליזם זה רע, פתאום?
האיש היה קפיטליסט, שיהיה. האיש היה גם בעל חזון, והביא את האנימציה למקום שאף אחד לא חלם עליו.
גם לי היתה ילדות רוויית דיסני.
ולמען האמת אני אוהבת אותם, גם אם נראה שזה לא כך. אני פשוט חושבת שהילדים של היום הם חכמים יותר, תמימים פחות וציניים יותר. אישית, לילדים ש(שאין)לי הייתי מעדיפה להראות את "המסע המופלא" מאשר את כל אותן קלאסיקות שגדלתי עליהן ושאהבתי מאוד.
(מולאן והגיבן מנוטרדאם לא סרטים לילדים? ממתי?)
גם לי היתה ילדות רוויית דיסני.
מבזק חדשות: לא כל סרט אנימה הוא סרט "חכם" אוטומטית. עוד מבזק: הסרטים של דיסני שהזכרתי (ואחרים גם) הם סרטים חכמים, משעשעים, ועשויים ביד אמן. ילדים תמיד היו חכמים. אבולוציה של אינטליגנציה לוקחת קצת יותר מכמה עשרות שנים, לשינוי ממש פיזי, כך שזה לא טיעון, שהילדים של היום שונים. ילדים גם נולדים תמימים, טאבולה ראסה – חוץ מאחותי הקטנה, שנולדה שד מושחת ונשארה כך למרות כל הדיסני שהרעפתי עליה מגיל אפס (מצד שני, גם היא יודעת את כל השירים בעל פה) – כך שמה שתראי להם זה מה שיהפך לקלאסיקות הילדות שלהם. "המסע המופלא" הוא ראוי ביותר. וכך גם "בת הים הקטנה".
התייאשתי.
אני רואה שאני פשוט לא מצליחה להעביר לכתב את מה שאני מנסה להגיד, אלא אם כן פשוט מעוותים את דבריי כל הזמן.
אני רק אציין שבהחלט לא אמרתי שכל סרט אנימה חכם מעצם היותו סרט אנימה, ושלא כל סרט דיסני הוא לא-חכם, ובזאת אני נסוגה מכל אמרותיי האחרות, וביקורת טובה, ושבוע טוב.
לא מולאן. אבל ''הגיבן'' הוא סרט אפל
ואלים ונהדר, ולא מומלץ בכלל לילדים לדעתי. בפעם הראשונה שראיתי אותו בקולנוע קיבלתי צמרמורות בכל הגוף.
אם כי קונספט הגיבן המרקד
הוא, אה, חדשני משהו.
זה מה יש.
תשמעי, מבחינתי יש מכשפות עם זרועות-ציד של תמנונים, דגים שמשתפים פעולה עם שחפים, שעונים ופמוטים שיכולים לשיר, ודברים איומים קורים כשנושרים עליו האחרונים של הורד. גיבן מרקד is the least of my worries.
(ואם כבר אנחנו בנושא, השירים של סרטי דיסני די נהדרים בעיניי, ובכלל פסי הקול: נעימת הפתיחה של "היפה והחיה" היא עד היום אחד הקטעים האינסטרומנטלים היפהפיים והמכושפים ביותר שיצא לי לשמוע).
אלדין, היפה והחיה ומל האריות
הם אחלה של סרטים, אבל תור הזהב האמיתי שלהם היה כשהם הוציאו את "ספר הג'ונגל" המופלא (אל תגידו שלא ראיתם) את "עליסה בארץ הפלאות" הפרוע וגם את "חתולים בצמרת" ו"היפיפיה והיחפן" המשובבים. ואפילו לא נתחיל לדבר על "פנטסיה", סרט שבאמת היה בו חזון.
דיונים על סרטים של דיסני
והשוואות לסרטים אחרים של דיסני, זה כאן:
כתבה מספר 1026
אלו קלאסיקות
תור הזהב מבחינתי, ומבחינה כלכלית, היה בתחילת שנות ה-90 כשהם הוציאו את אותם סרטים שליוו את ילדותי האישית.
כמובן שיש מקום של כבוד גם לקלאסיקות שציינת, ולאחרות.
אוקי, אז בואי נשווה את זה. :)
כן אני מסכים איתך לגמרי :)
פשוט אמרתי שההשוואה לרוח במעטפת, פשוט כי הוא עשוי בצורה מצוירת לדיסני זה לא הוגן.
אבל כן זה סרט ילדים הרבה יותר מעניין ומתוחכם.
מצד שני נסי להשוות אותו לסדרה הקלאסית סיפורי עמים שגם מותאמת לאותו גיל פחות או יותר…
כן, הרוח במעטפת זה בדיוק מה שהיית מראה לילדים שלך, נכון?
כן, הרוח במעטפת זה בדיוק מה שהיית מראה לילדים שלך, נכון?
כן בדיוק, נכון. מוות על כל הצורות שלו הפך להיות הילד הקטן והמכוער של החברה המערבית המודרנית, זה שמסתירים אותו בעליית הגג, דוחפים לו מזון מתחת לדלת, ושומעים את קול הצעדים החורקים שלו בקומה העליונה בשעת לילה מאוחרת.
מה לא? אנחנו לא מסתירים את הזקנים בבתי אבות, את החולים בבתי חולים? את המשוגעים? מצנזרים סצינות של ריאליסטיות מידי של מוות? ועוסקים אך ורק עוסקים בטקסי פולחן שהם life reafirming.
הבעיה היא שהולנדים המעופפים שהם קברניטי המוסר שלנו שכחו שלא ניתן לגונן ואי אפשר להסתיר אלמנט כה אלמנטרי של הקיום, ומי שמנסה בוגד לפי דעתי בתפקיד ההורות.
אגב גם מאלימות אסור לגונן לחלוטין. תחרות בגילוייה הקיצוניים יותר היא גם כן אסטרטגית הישרדות תקפה שמופיעה בטבע. כי כל עוד המשאבים יהיו מוגבלים, תמיד נרצה לגדיל את פרוסת העוגה שלנו וזה תמידה יהיה על חשבון אחרים.
וזאת למרות שבמסגרת האמנה החברתית נדרשנו לרסן את השימוש בה, ולתעל בצורה יותר מקובלת חברתית, אין שום סיבה למנוע מהעוללים השכלה מקפת. אין אף תחום של פעילות אנושית שחף מתחרות: מסחר, פוליטיקה, מציאת בני זוג.. אי אפשר לחנך לשיתוף פעולה בתור MO בלעדית כי לא תמיד הצד השני יהיה כה נחמד. אני לא אומר שהעולם לא היה יפה יותר, בגוון מין ורוד כשזה ללא. אבל עד שזה לא יקרה….
יש סוגים של מציאות
שעדיף להסתיר מהילדים בעודם קטנים, אלה אם כן אתה רוצה לבלות לילות ללא שינה, כשהילד זוחל למיטה שלך ובוכה שהיה לו סיוט, בה דמות יפנית מסתורית חושפת את אבריו הפנימיים לאוויר הפתוח.
זה יכול להשאיר סימן בנפשו הרכה של הילד המסכן, שמוקדם לו מידי לדעת על ריסוקי עצמות ופיצוץ מוחות הדדי.
יש סוגים של מציאות
כן, מה לעשות אנחנו בתור הורים אינטרסנטים משהו. רק צריך לזכור שיש עוד כמה אינטרסים שאנו אמורים לייצג. כלומר לא שיש לי מושג גמוש, מעולם הקפצתי דרדקים על ברכי או עניתי לתביעות מזונות קנטרניות שנדחפו מחחת למפתן ביתי באישון לילה, ועם ההסתייגות הזאת, האופוזיציה נחה.
אז איך עדיף?
להסתיר את הזקנים בבית משוגעים, את המשוגעים בבית חולים ואת החולים מאחורי ערמה ענקית של יופלייט "תות שובב"?
non sequitor עדיף?
כן, הרוח במעטפת זה בדיוק מה שהיית מראה לילדים שלך, נכון?
כמו שאמרתי הקטעים האלה ממש מגעילים ומרושעים ואני לא מכיר סוג כדור שיכול באמת לפוצץ למישהו את הראש ככה
אם היו יורים במישהו והוא היה מת בלי ערמות הדם, עצמות, אברים מרוטשים, והכל שמבחילים אותי גם – אז …
כן, הרוח במעטפת זה בדיוק מה שהיית מראה לילדים שלך, נכון?
אני תמיד שמח להרחיב השכלה של אנשים אחרים, הכדור הוא
Gamemaster© Pre-Lubed Bullets, Hollow Point, 50 Caliber, 365 Grains, Flat Based
קופסה של 20 כדור עולה כ 10$ ואת מקבלת הנחה של כ 3 דולר בקניה דרך הרשת.
http://www.cheaperthandirt.com/ctd/product.asp?sku=66976
כן, הרוח במעטפת זה בדיוק מה שהיית מראה לילדים שלך, נכון?
אתה לוקח ברצינות דבר שקוראים לו Gamemaster©?
כן, הרוח במעטפת זה בדיוק מה שהיית מראה לילדים שלך, נכון?
ולמה לא?
למילים לפעמים יש יותר ממשמעות אחת –
http://dictionary.cambridge.org/define.asp?key=32091&dict=CALD
תודה קיפוד - כמעט ששכחתי לרגע
נכון. סתם הכללתי.
לא ש Ghost in a shell מורכב. הנושא נטחן עד דק בעשרות עד מאות ספרי מד"ב ופורומים משנות החמישים והלאה. אבל זה נכון וולט וחבורת ה cronies שלו לא הצליחו להתרומם מעל התפישה המלוקקת של החברה האמריקאית של שנות החמישים, ולכן גם הסרטים המצוירים שלהם מכוונים אך ורק לילדים ונושאים אך ורק מסרים אריים חיוביים. מזל שסף הכניסה להפקת קומיקס הוא נמוך יותר מסרטים, אחרת בסבירות גבוהה שגם היום היינו רואים אך ורק גיבורים כדוגמת קפטן אמריקה ולא הענק הירוק.
לילו וסטיץ' נושא מסר ארי?
לילו וסטיץ' נושא מסר ארי?
כל כך הרבה הקרבה משפחתית, דאגה לאחרים, ואיקי-נס יש רק בסרט של דיסני. באמת.
לילו וסטיץ' נושא מסר ארי?
ואכן האריים* מיקדו את הפוליטיקה שלהם בעיקר סביב דאגה לזולת. אין דברים כאלה בכזו רמה רק בסרטי דיסני, אבל רק בסרטי דיסני זה עוד נסלח.
*נו, מי קופץ עם בדיחת הארי פוטר?
לילו וסטיץ' נושא מסר ארי?
אז אולי קצת הגזמתי :-) אבל זאת אנלוגיה. יש משהו מאוד ארי באמריקה של שנות החמישים. כולם חיו את אותו חלום (פלזנטוייל) מכל העיתונים ובמות המדיה השתקפה אותה תמונה של אמריקה. לא היה חסר הרבה כדי שאמריקה תהפוך לאומה של כפילים.
אתה מכיר את הדעה כי ההיסטוריה היא אוסף של נקודות פיבוט? אם קנדי לא היה מערב את האמריקאים בוויטנם וגורם להתפכחות של הציבור האמריקאי והתפרקות התפישה המונוליטית בדבר קדושת הממשל, אמריקה היתה היום אחרי שרשרת נשיאים רפובליקנים, מעוז השמרנות, ווולט דיסני קשישה היה המלך הלא מוכתר של אימפרית החלומות האמריקקית :-) ואפילו ללא נקודות אור חיוורות כמו לילו וסטיץ
דיונים על לילו וסטיץ'
ומסריו האריים, זה כאן:
כתבה מספר 1027
נכון, כיף להתלונן על הדיסניות,
אבל באופן אישי, למרות מתקתקות היתר, הייתי שמחה אם ילדים היום היו גם מפנימים כמה מהמסרים האלה על דאגה לזולת וכו'.
אה... זה לא תפקידם של סרטים.
זה, צר לי לומר, קודם כל תפקידם של ההורים.
כן, סרטים משמשים כסוכני חיברות. אבל ככאלה, הם יותר מראים לילדים את הנורמות המקובלות בחברה, ופחות מנחילים להם ערכי מוסר. מי שאחראי לחנך ילדים זה קודם כל ההורים שלהם, שהיום, למרבה הצער, מנצלים יותר ויותר את הסרטים והטלוויזיה (והאינטרנט) כבייביסיטר מרגיע ומשתיק לילדים הנודניקים שלהם.
אין מה לצפות לזה שסרט של וולט דיסני ינחיל ערכים כלשהם לילד שלא רואה אותם בבית שלו.
אה... זה לא תפקידם של סרטים.
בדיוק.
הנה עוד סיבה למה אני נורא אוהבת את הסרט הזה.
אני מסכימה.
ואז נפספס את הצרחות הנפלאות הנפלאות שאנחנו מקבלים בכל יתר סרטי המנגה???, זה יוציא קצת את הטעם לא? :)
סתם פשוט יש לי ידידה מאוד טובה שגם תומכת בדיבוב כל סרטי המנגה לאנגלית עקב כך שלפי טענתה השפה היפנית אינה מותאמת לדיבור שקט אלא רק לצעקות נוראיות (כדוגמת אקירה, ומי שלא שמע את סוצוי צועק לקנדה לא שמע צעקה מימיו). :))
אני לעומת זאת חושב שהסרט הזה, וגם הנסיכה מונונוקי, וקאובוי ביבופ מוכיחים אחרת :)
שהיא שפה שיכולה להיות מדוברת בצורה טיפה יותר מרוככת :)
אני תומכת בדיבוב
נאות, המסע המופלא, לעומת שאר סרטי האנימה, מדובב בצורה מתקבלת על הדעת. וחוץ ממנו, אני עדיין מעדיפה את האנימה שלי עם כתוביות מאשר כל דבר אחר.
אני תומכת בדיבוב
אבל הצרחות… הצרחות, זה זוועה…
30 דק' על איך מעבירים סרט שלם בצווחות נוראיות בלבד, הערב, מאת יוצרי אקירה. :))
בדיוק בגלל זה,
הדיבוב המועדף עלי הוא באנגלית.
כפירה. :)
רגע, אני לא מבינה. יכול מאד להיות שזה בגלל שברגעים אלו ממש אני מפתחת משהו שיכול להוביל בהמשך לכמה גימ"לים חביבים, אבל כנראה שזה לא זה-
ראיתם את הסרט באנגלית?
באמת? איפה?
כי כשאני הלכתי לסרט (בהצתה קצת מאוחרת ובצורה ספונטנית לחלוטין) היה אפשרות להכנס ל"המסע המופלא – עברית" ול"מסע המופלא – אנגלית" שלמרות רגע של חרדה, התגלה כיפנית לכל דבר ועניין.
יכול להיות שמשדרים בארץ 3 גרסאות של הסרט?
_________
העלמה עפרונית, מגשימה הבטחה לעצמה, ונכנסה לביקורת רק אחרי שראתה את הסרט.
לא, רק 2 גרסאות
העברית והיפנית. אני לא חושב שאפשר לראות את הסרט הזה באנגלית בבתי הקולנוע בארץ.
ועכשיו
בת"א ירדה גם הגרסה המקורית ונשארה רק המדובבת!
אכזבה מרה… נקווה שיגיע בהקדם לסינמטק.
עם כל הכבוד
עברו שלושה חודשים מאז שהסרט עלה. רוב הסרטים לא שורדים כל כך הרבה זמן. אם רצית לראות את הסרט בגירסה המקורית, היית צריך להזדרז קצת יותר.
לא, מי שרוצה לראות באנגלית
יצטרך צפות ב-DVD.
ששש.
אני הורדתי מהאינטרנט. אל תגלו לאף אחד. (יש יסורי מצפון, אבל קצת פחות בגלל שאין לי DVD).
מנגה - קומיקס. אנימה - אנימציה.
הגרסה הראשונה של ביקורת שכתבתי, שום קשר למה שיצא בסוף,
הייתה כולה האיקו (אם נתעלם מכך שלא הכל נסגר בבית אחד):
צ'יהירו ילדה.
עוברת דירה. הורים
במכונית נוסעים.
במנהרה הם
לעולם קסום מוזר
עוברים. אין חזור.
אמא ואבא
נתפסים לגירגורים.
הופכים חזירים.
צ'יהירו לבד.
חיות מוזרות רודפות
מסוכן, אבוי!
העולם מוזר.
אנשים אין בו כלל.
רוחות רפאים יש.
מכשפה בו
שולטת. יובאבה הוא
שמה. מרושעת.
מרשימים מאוד
הצבעים. אנימציה
נפלאה. גשם.
האקו, שונה הוא.
נער מקולל. את
צ'יהירו חובב.
עצות חכמות
לה נותן. אך אין תוכו
כברו, דומה.
"ילדה עבודה
תדרוש. אז מכשפה
לא תפגע בה כלל.
קשה יהיה לה.
אולם, הוריה תציל
כי אם חזירים
יישארו, אז
מפוטמים יוגשו אל
השולחן. שחוטים"
לא קל הדבר.
מאורעות רבים על
צ'יהירו באים.
אולם, לב טוב לה
ושכל ישר. על כן
תמצא היא חסד
בעיני רואים.
והעל-טבעי גם הוא
תפקיד ימלא.
אכן, "המסע
המופלא" לבטח כך
הוא. אכן פלא.
מראות ייראו,
אשר לא שיערתם כלל.
אפקטיבי הפסקול.
סרט מצוייר,
אך, דומה, כי אינו רק
לילדים. מפחיד.
אינו של דיסני.
הסגנון מעיד על
כך. פסיכדלי.
מגרעת אחת
מעיבה עליו: עמוס
הוא עד לבלי די.
סצנות כה רבות
מראות. קולות. הצבעים.
מבלבלים חוש.
ריבוי מחזות
דמויות עם תפקידים
מקשה על מיקוד.
אין להצביע
בו כמעט על רגעי שיא.
אך מצויין הוא.
לכן מסקנה:
אהבתי מאוד. ודאי
אראה אותו שוב.
חושבני, סרט
ראוי מאוד לצפיה.
כדאי קולנוע.
זהו נסיוני
הראשון בהאיקו. לא
כתבתי כזה
לפניו. תקווה
אני כי לא תפקדו
עלי לעוון,
ש-ליברלי
הייתי קצת בהברות.
אולי שגיתי.
הסרט סרט
משובח, למה לכם
לנטפק השיר?
לכו, ראו, תיהנו,
ובירכתם הבמאי
בכל הברכות.
ע-נ-ק!
שכחת לסמן ספוילר, אבל נראה לי שהעורכים יטפלו בזה.
אני צרך קשר ישירות לתגובה הזאת אצלי באתר
תודה.
האמת, לא חשבתי שאלה ספויילרים – מרוב גודש עלילתי קשה לספיילר את הסרט בפרטים קטנים. אבל אולי טעיתי.
עורכים?
אני לא חושב שיש פה ספוילרים.
אני רק חושב שצורת ההאיקו המינימליסטית לא עושה צדק לסרט כל כך עמוס ומלא פרטים, אלא משדרת את המסר ההפוך.
קשה להיות חדשני, טווידלדי. הקדמת את זמנך. אל יאוש.
יפה מאוד!
אני לא בטוחה איך זה עובר בתור ביקורת למי שלא ראה את הסרט, אבל בתור יצירה בפני עצמה ולמי שכבר ראה… ממש ממש נהניתי לקרוא.
לא הזכרת את כדורי הפיח הקטנים!
כדורי הפיח הקטנים עשו לי את השבוע! סטארים מלידה! כל סרט צריך כדורי פיח קטנים! קוואי!
אהממ. כן. דווקא יש לי הרבה זיוני שכל מהסוג האנליטי לחלוק, אבל לא כרגע. סתם רציתי להריע לכדורי הפיח הקטנים.
ומה עם יצורי ההיפופוטם?
להם לא מגיע? וחסר הפנים? והפנס המקפץ (בן דוד רחוק של זה מפיקסאר)? והציפור+עכבר? והמון יצורים אחרים שאני לא זוכר כרגע? להם לא מגיע?
ציפור? זה לא היה זבוב?
משום מה הוא כל הזמן השמיע קולות של זבוב. אבל שניהם הצחיקו אותי בצורה מטורפת לאורך כל הסרט.
עכבר? זה לא היה אוגר?
יכול מאוד להיות
עבר הרבה זמן מאז שראיתי את הסרט (מחדל שיתוקן בקרוב).
שאלה על ילדה, איש עם הרבה ידיים, כדורי פיח תינוק-אוגר
בתרבות היפנית התנועה הזאת זה בשביל לסלק את המזל הרע שנגרם ע"י משהו אחר. נגד עין הרע כזה.
__________
כן כן, אני רואה את כל התוספות בדיוידי.
ציפור? זה לא היה זבוב?
זה ההי היפופטם קטן ולא עכבר :)
אין מה להשוות לכדורי הפיח הקטנים.
ועכשיו ילדים וילדות..
דמיינו לכם הבזקי סמארה (סאדוקו למקפידין) במהלך הסרט. אחרי "הצלצול" לעולם לא אוכל להסתכל על דבי צ'ייס באותה הצורה.
*צמרמורת*
ממש לא רק לך
לפחות לי ולכל מי שצפה איתי זה הזכיר.
הדרקון פשוט הזכיר לי את הזאבה.
אותו פרצוף.
הדרקון פשוט הזכיר לי את הזאבה.
גם לי. מעבר לכך, יש המון דברים שחוזרים על עצמם בסרטים של מיאזקי.
למשל,
החומרים השחורים שנוזלים החוצה מבעלי חיים.
זה גם יש בתיקים באפילה.
אישי
אני חושב שהדבר הכי מאלף בסרט שכמרשים, כפי שכולם הזכירו באלף ואחת קריטריונים שונים הוא שבניגוד להרבה סרטי אנימציה אחרים הוא איננו מובסס על מיתולוגיות מערביות או סיפורים מוכרים, אלה על (כנראה) סיפורי עם יפניים. לכן הצלילה לתוך העולם של מיאזקי לצופה מערבי היא כמו חווית החשיפה הראשונית.
הדוגמה הכי טובה הן המפלצות – לא אדפטציה ולא וריאציה או קופיקט של שום ספר מפלצות של משחקי תפקידים, ומי בכלל שמע על מלון לאלים :-). כל רגע קסום, לא שווה – לכו. שווה – רוצו.
אני לא הבנתי כלום
הסבר יותר פשוט אולי?
זה מה זה פשוט:
סרטי אנימציה אמריקאיים/אירופאים מבוססים על סיפורי-עם אירופאיים ועל מיתולוגיות מערביות.
סרט אנימציה יפני מבוסס על סיפורי עם יפניים.
שני משפטים לא הבנתי
"הכי מאלף בסרט שכמרשים"
"לא שווה – לכו, שווה – רוצו"
שני משפטים לא הבנתי
לכל שאלה קשה יש פתרון בהיר פשוט ולחלוטין לא נכון.
אני חושב ביקורת או דעה במיוחד באתר שכזה (ראה/י שאלות פציצות) לא יכולה להיות על בסיס דיכוטומי/הוליוודי (כוכבים) או כל טכניקה של בנית קטגוריות משמעות מועטות שמרוקנות מתוכן את המושג הבנה. כן, אם לא הבנת/ה אני משועמם :-)
לא בדיוק
הסרט מזכיר בצורה מחשידה להפליא את האודיסאה של הומרוס.
גם בה מדובר ב"מסע מופלא" אשר עוברים הגיבורים, ובה צוות האודיסאה הופכים לחזירים ע"י המכשפה קירקה.
לא מסכים...
בצפי יה ללא ריכוז קפצו לי לעיניים ממש חזק גם האודיסאה וגם הסיפור על אורפאוס ואורידיקי…
אם גם הייתי צופה בסרט ולא רק נמצא באולם בו הוא מוקרן, סביר שגם הייתי יכול לשים אצבע על עוד מיטוסים מערביים
השאלה
היא לא האם ניתן למצוא דמיון אלא האם הסרט מבוס על. בזמנו, כשלמדנו עגנון, הביאו לנו סיפור ערבי כלשהו שדמה מאוד לרופא וגרושתו, והיה דיון על אותו הנושא. אני בספק רב שמיאזקי לקח את הרעיון ממתולוגיה יוונית, ביחוד מכיוון שהתרבות היפנית ממש ממש בלטה בסרט.
מי הייתה המורה לספרות שלך בתיכון?
ההשוואה הזו בין 'הרופא וגרושתו' לבין 'משבר המשכילים' זכורה לי בתור אחת החוויות האינטלקטואליות החזקות ביותר שהיו לי בתיכון. זה לא היה קשה, כי לא היו הרבה גירויים בתיכון, ובכל זאת…
קראנו את הרופא וגרושתו, ולא הבנתי כלום. המורה (שרה רז) כל הזמן אמרה 'הרופא חולה נפש. הוא חולה נפש' ואני לא הבנתי לא למה הוא חולה נפש, ולא איך 'הוא חולה נפש' יכול בכלל להחשב למניע של דמות ספרותיות.
אבל ברגע שקראתי את 'משבר המשכילים', פתאום הבנתי את 'הרופא וגרושתו', והבנתי גם למה אנשים כל כך אוהבים להוות בין יצירות אמנות מעולמות שונים. כי לפעמים ההשוואה נותנת משהו ששום דיון מופשט או הסבר לא יכול לתת.
ומאז אני גם אוהבת את עגנון. לפני זה לא הבנתי מה הקטע שלו בכלל.
וחוץ מזה, שנים אחרי זה ראיתי את chasing Amy, ואמרתי לעצמי 'או!'. משבר המשכלים. הרופא וגרושתו. ו-cahsing Amy. צריך לראות/לקרוא את כולם ביחד.
בגלל זה אני שואלת מי הייתה המורה לספרות שלך. אם זו מורה אחת שהחליטה ללמד ככה – שתבורך. אם זה בתוכנית הלימודים שלהם, אולי אפשר להוסיף גם המלצה על הסרט לאותה התוכנית.
מדוע שאילת מוטיבים מסיפורים
אחרים אינה ראויה לדיון?
אאל"ט בהרצאה של רז לפני קיקי בפנטזי-קון (אם כי יכול להיות שבאירוע אחר) הוא אמר שמיאזאקי מודע מאוד למיטולוגיה המערבית ומתבסס עליה…
לפני ''קיקי'' דיברתי, כמדומני, על ספרות ילדים אירופאית שהשפיעה
עליו (אם כי, לפני ההקרנה ש "קיקי" הייתי אחרי לילה שלם של טלפונים לחיילי מילואים, אז הכל קצת מטושטש אצלי).
למיתולוגיה המערבית בכלל והיוונית בפרט בהחלט גם היתה השפעה עליו – הדמות הכי מפורסמת אותה הוא יצר, הנסיכה נאוסיקה, קרויה על שם דמות מהמיתולוגיה ההיא (ב-"המסע המופלא" לא זיהיתי השפעות כאלה, אבל אם יש כאן מומחים גדולים ממני למיתולוגיה יוונית אני בהחלט אקבל את דעתם בנושא…).
ומי שרוצה לדעת יותר על "נאוסיקה" –
http://space.ort.org.il/sci/scripts/article.asp?item=205177086&pc=201345604
באודיסאה לא הופיעה
אודיסאוס? יוליסס, היה, אאל"ט שמו הרומאי..
מכאן אני מניח שגם נאסיקה היא שמה הרומאי של דמות. אז מהו שמה היווני?
בכל אופן – ישנם ההשפעות עלילתיות (שהזכרתי למעלה) רפרוף קצר בשמות שאני זוכר מ"המסע המופלא" לא העלה דבר, אם כי יכול להיות שמיאזאקי – נאמן למנהגו מנאוסיקה, משתמש בשמות הרומאיים של הדמויות, שאינם מוכרים לי. מה גם, שאיני זוכר את מרבית השמות ב"מסע המופלא"…
גם ביוונית
היא נקראה נאוסיקה.
למה לא גוגל?
http://homepage.mac.com/cparada/GML/Nausicaa.html
גם באודיסאה, קירקה המכשפה הפכה
את אנשיו של אודיסאוס לחזירים.
זה יותר מזכיר
את הסיפור של פרספונה שיצאה מהשאול. נאמר לה לא להביט לאחור אך היא הביטה ובגלל זה נגזר עליה להיות חצי שנה בשאול וחצי שנה על פני האדמה.
יותר מתאים לסיפור של צ'יהירו כי היא גם יצאה ממקום שמסמל את החיים אחרי המוות.
?
!ספויילר! לסיפור פרספונה ואורפאוס ואורידיקי.
אאל"ט פרספונה נשארה חודש בשאול על כל גרגר רימון שאכלה בהיכליו של האדס.
אורידיקי מתה, והושבה לחיים על ידי חברה, הנגן אורפאוס, שהקסים את אדוני השאול בנגינתו. לאורפאוס נאמר לצאת מהשאול ושארידיקי תעקוב אחריו, אך אל לו להביט אחור. כשהוא הביט לאחור, מרחק קצר לפני היציאה, אורידיקי נעלמה.
אתה צודק
בדקתי שוב בספרים.
אני קראתי אותם מזמן והסתמכתי על פרק בהרקולס ששיבש את הסיפורים לגמרי.
מצאת לך מקור…
לפחות אתה לא סבור שדויד באמת אהב את גבריאל ולא את יהונתן…
היי לא לצחוק עלי
גם בכל הספרים שיש לי כתוב ממש קצת על פרספונה ואורדיקי. הם מתרכזים בעיקר בארגונאוטים, מלחמת טרויה והאודיסיאה.
ותוסיף לזה שאני שוכח הרבה דברים (לדוגמה אני אשכח את הפתיל הזה שניה אחרי שהוא ימחק).
חוץ מזה דויד אהב את יהונתן וזינה את גבריאל כמו שצריך להיות.
אהם..
הרשה לי להמליץ לך על "המיתולוגיה" מאת עדית המילטון שמכסה כמעט את כל סיפורי המיתולוגיה היוונית, אם לא את כולם. (ראויים לציון הפרקים האחרונים, שמביאים עשרות סיפורים של חצי עמוד…)
אהם אהם
יש לי גם את הספר הזה.
אבל חסרים בו דפים וגם אלה לא מסודרים לפי עמודים.
עניין גרגרי הרימון
מאוזכר איכשהו ב"מסע המופלא", אבל הפוך: צ'יהירו חייבת לאכול משהו מאותו עולם (משהו שאגבנראה ממש כמו גרגר רימון) כדי שלא תהפוך שקופה.
מצחיק, במשך רגעים ארוכים תהיתי אם זה מזכיר לי את אשת לוט, או את פנדורה. עד שהחלטתי לקחת שניים במחיר אחד.
ואני היחידה שההתחלה של הסרט הזכירה לה נורא את מרקו?
ביקורת מצויינת, כל הכבוד!
יש לי רק נקודה אחת לחלוק עליה: אני דווקא כן חושבת שמדובר בסרט ילדים. לדעתי הסיבה שבגללה אנחנו, כאן במערב, לא יכולים להגדיר את הסרט כ"סרט לילדים", נובעת מהעומק הרב של הסיפור ומהרבדים השונים בו.
אני חושבת שמדובר בסרט לילדים חכמים, להבדיל מהרבה סרטי דיסני (לא כולם) שמאכילים אותך את המסר בכפית.
הביקורת שלי
סרט נפלא, כיאה למיאזאקי.
האנימציה מצוינת, מעיצוב הדמויות (שהיה מקורי ומשעשע) והרקעים ועד לתנועתן של הדמויות (המעוף של האקו היה מדהים בעיני).
פס הקול מצוין ומתאים מאוד לסרט. ראיתי את הסרט ביפנית, שלמרות הטענות של ידידי שפן הלוח (שכשהסרט ביפנית אי אפשר להבין את נימת הדוברים וקשה להתחבר לדמויות) הייתה כיפית להפליא. בעיקר בגלל הצליל הזר והמיוחד (תהרגו אותי – אני בלשן חובב), שלדעתי לא הפריע בכלל להזדהות עם הדמויות.
הסרט יכול לשמש בקלות כסרט לצפייה קלילה אבל ב"צפייה לעומק" מתגלים רבדים רבים.
אהבתי את את הרעיון שהשם הוא אספקט של האישיות – כך יובאבה שולטת בצ'יהירו (היא מחזיקה בשמה ולפיכך מחזיקה באישיותה. בה עצמה) וכך צ'יהירו גם משנה את אופייה (לאחר החלפת השם לסן, צ'יהירו הופכת לחזקת-אופי ומתחשבת, בשונה מהילדה המפונקת שהייתה בתחילה).
אהבתי את תפיסת האלוהות בסרט, שבאמת תואמת ל"קאמי" בשינטו.
הסרט הזכיר לי במידה רבה את אליסה בארץ הפלאות ואת הקוסם מארץ עוץ (ילדה שעוברת לעולם אחר בו החוקים שונים מהרגיל) וגם את האודיסאה (בה צוות הספינה הופך לחזירים ע"י המכשפה קירקה, ביתה של האלה הקטה).
לסיכום – סרט נהדר ומומלץ בהמון חום. ללכת לראות!
זה רק אני
או שגם בכם מתעוררת התחושה שאם תקחו 5 יחידות מדיה יפנית בצורה אקראית, תמיד תהיה שם ילדה קטנה שחיה לבד בעולם של רוחות/צללים/בובות/בע"ח?
כנראה.
יש לך דוגמאות נוספות כלשהן, חוץ מהסרט הזה?
מסע לא ממש מופלא
הלכתי לסרט עם ציפיות נמוכות מאוד , למרות כל הביקורות הטובות שקראתי ושמעתי כבר מההתחלה ידעתי שאני לא אוהב אותו למרות שרציתי לאהוב אותו …זה כמו שאתם שומעים בדיחה,בהתחלה אתם חושבים שהיא מצחיקה .. אתם רוצים ליצחוק אבל היא לא מצחיקה! ככה בדיוק קרה עם הסרט הזה. נכון הוא איכותי יותר מסרטים אחרים ויש בו משהו מיוחד שאין בסרטים כיום אבל הוא פשוט משעמם אולי זה בגלל שהוא ניגרר לאורך שעתיים וחצי, אני לא יודע לדעתי היו צריכים לקצץ את הסרט לשעה וחצי. (ובאמת זה נכון שהסוף נגמר ממש מהר כאילו הוא רצה כבר לסיים את הסרט).
ועוד משהו לדעתי הסרט לא מתאים בכלל לילדים ,זה לא שהוא מלא במוות ובגסויות בכלל לא זאת העובדה שילדים פשוט לא יתעניינו בו וזאת הסיבה שאני רואה בסרטים של דיסני מהו מאוד ייחודי .
מה שכן לסרט יש קסם מיוחד שהיה בסרטים הקודמים של דיסני, קסם שנאבד לאורך השנים. רק חבל שהסרט נגרר לאורך זמן והכל הולך נורא לאט. לדעתי זה מסוג הסרטים שהמבקרים אוהבים , מהסרטים שהעם הפשוט לא אוהב.
ואני מבין שאתה
מכיר את העם טוב מאוד ויודע בדיוק מה הוא אוהב.
מצטער שאני מתעצבן אבל אני ממש לא אוהב שמדברים בשמו של העם.
העם הוא מיתוס.
למעשה, אם מסתכלים מקרוב, אין שום עם. יש רק הרבה מאוד אנשים, ולכל אחד מהם דעה נפרדת.
אבל בממוצע, הם מטומטמים.
אין להם דעה נפרדת
כי הם לא unique cornflakes.
snowflakesֿ, לונג, snowflakes
תיכף תגיד גם
ש"שולת" כותבים בט'. אני מתפלא עליך.
העם איתך, רד!
אחח איזה סרט כייפי :)
ראיתי את המסע המופלא אתמול והיה פשוט נהדר… :))
כמו אגדה ארוכה :)
היה מצחיק ומעניין וכייפי, ודווקא זה שהוא עמוס עזר לרגעים שאחרת היו בהחלט נחשבים אצלי לרגעים מתים בסרט.
לא היה רגע משעמם.
ואני חושב שהדמות האהובה עליי היתה קמאזו, הבחורצ'יק שמפעיל את הדודים, עם ה6 ידיים (ספרנו).
מה שהיה בעיניי מעניין במיוחד היה העניין שכל סצנה וסצנה הוא מילא בפרטים… :) בכל מקום אפילו בקטעים היותר מותחים בסרט היו דמויות גרוטסקיות או סתם שטויות קטנות ונחמדות ומשעשעות נורא…
וזה פשוט היה תענוג. אחד הסרטים הכי עשירים ומלאים שיצא לי לראות בזמן האחרון.
לפני שהלכנו אמרו לי שהוא יותר טוב מהנסיכה מונונוקי אבל טיפה ארוך מידיי, אבל בעיניי הוא ממש לא נראה כך…
הוא לא נתן לך לנוח, כל הזמן משתנה ומתפתח. :)))
ובנוגע לעניין הסוף הסכריני, זה אגדת ילדים, וככה הוא אמור להסתיים לדעתי. שבסוף הכל מסתדר. :)))
זהו, ואני יכול לפרט עוד המון דמויות שאהבתי אבל היריעה קצרה מלהכיל, היו פשוט כל כך הרבה דמויות… :)))
וד"א זה רק אני או שעוד מישהו שם לב לדמיון בין
יובאבה להיא משירות המשלוחים של קיקי?
ובין חסר הפנים לאל היער בנסיכה מונונוקי?
זהו :))))
המסע המופלא - גרסת השואה
זו הביקורת שכתבתי לסרט, אך אחרים הקדימו אותי, וכנראה שטוב שכך. אני לא עושה לסרט יחסי ציבור מי יודע מה, למרות שאהבתי אותו מאוד.
ובכל זאת, הנה הביקורת שלי:
_____________
כשהייתי ילדה, ועדיין מידי פעם, יצא לי לחשוב מה הייתי עושה אם הייתי צריכה לעבור את השואה. ‏האם הייתי מצליחה לשרוד, ואם כן –איך? האם הייתי מאלה שמפגינים תושייה יוצאת דופן ‏ומצליחים לברוח ברגע הנכון? או האם הייתי הולכת לפי הכללים ושורדת איך שהוא מיום ליום? האם ‏הייתי מתחברת עם הצוררים בעבור טובות הנאה מיוחדות, או אולי הייתי מנהיגה מרד? האם הייתי ‏עוזרת לחברים בעת מצוקה וניצלת בזכות הסולידריות והתמיכה ההדדית. או שהייתי גונבת בסתר ‏וניצלת בזכות מעשי המרמה? האם הייתי קולטת מיד שמשהו לא בסדר, או שהייתי מאלה שהולכים ‏כצאן לטבח עד הרגע האחרון? ‏
המסע המופלא הוא לא סרט שואה. ‏Duh‏. אבל אלה מחשבות הראשונות שעלו לי בראש כשהתחלתי ‏לראותו אותו. ‏
הסרט מספר על צ'יהירו, ילדה יחידה להורים מעט אטומים, שנופלת בטעות לתוך עולם חדש ומוזר, ‏שאת הכללים שלו היא איננה מבינה. נכון, אמנם, שלא מדובר בעולם שחור לבן, כמו זה שהיה בשואה ‏‏(מה, לא?). להיפך, זהו אחד העולמות הצבעוניים והמרהיבים ביותר שראיתי אי פעם על המסך. ‏התפאורה היא קרנבל המאוכלס במגוון עצום של יצורים משונים ומרהיבים: צפרדעי-אנוש, תמנונים ‏רבגוניים, מזוקנים מרובי-ידיים, תינוק ענק, דרקונים, אלילי נהר ועוד המון המון יצורים שקשה אפילו להתחיל ולתאר. ‏
אלא שלצ'יהירו אין כל כך זמן לשים לב לכל זה. היא עסוקה בלשרוד. מקרה מצער או יד מכוונת ‏מפרידים אותה מהוריה כבר בחמש הדקות הראשונות לסרט. מהר מאוד היא מגלה כי היצורים ‏המגוונים שסביבה מאוחדים בדעה אחת – הם שונאים בני אנוש, חושבים שהם מסריחים ומסוכנים, ‏ודי רוצים להרוג אותם. לפעמים הם מוכנים לוותר, ובלבד שבן האנוש יוכיח שהוא יעיל לעבוד ‏בעבודה קשה. צ'יהירו, בסך הכל ילדה קטנה, צריכה לתמרן בתוך העולם הזה לגמרי לבד – להחליט ‏מי הרעים ומי קצת פחות רעים, על איזה מידע אפשר לסמוך, מה חייבים לאכול כדי לחיות ומה אסור ‏לאכול מפחד הרעלה, מתי צריך לעזור לסביבה ומתי צריך לדאוג רק לעצמך. ואת כל זה היא עושה ‏לבדה, בלי שום עזרה משום חיה קטנה וחמודה עם קול של שחקן קולנוע מפורסם: שום סרטנון, שום ‏שטיח, שום חמור, שום תוכי, בקיצור – ששום סייד קיק קומי. וכל הזמן עוברות שם למטה הרכבות. ‏לאן הן נוסעות? ‏
המסע המופלא הוא סרט מרהיב, מעיק ומוזר. הוא מרהיב, כיוון שהוא מצויר ביד אומן. מעולם לא ‏נראה הדשא המצויר כל כך ירוק ועשיר, הפרחים כל כך עומדים לצמוח, החזירים כל כך מזילי ריר, ‏הסירחון כל כך מסריח. הוא מרהיב גם מבחינה עלילתית – לא רק שלא היה לי, כצופה, שום מושג מה ‏עומד לקרות, גם לא היה לי שום מושג מה צריך לקרות, מה יכול לקרות, מה אני רוצה שיקרה. כמו צ'יהורו, כך גם אני לא הצלחתי לפענח את סט החוקים שלפיו מתנהג העולם ‏המופלא. לא הייתה לי ברירה אלא להישען אחרוה ולתת לסרט לקרות לי, כשאני מפטירה מידי פעם ‏איזה 'ווואו' ולעיתים קרובות הרבה יותר – "‏huh‏"?
וזו הסיבה שהסרט גם קצת מעיק. מילא עולם ללא כללים, עליזה בארץ הפלאות הסתדרה איתו ‏סביר. מילא עולם עויין – תמיד יש את התקווה לנצח אותו. אבל עולם עוין ללא כללים? אתה רק יכול ‏להמתין בחוסר נוחות, לרגע בו תעלה הכתובית 'מאי 1945'. ‏
המסע המופלא הוא סרט שלא הייתי לקוחת אליו ילדים, אבל לאף מבוגר לא הייתי ממליצה לוותר ‏עליו. הוא יפהפה, הוא מעורר מחשבה בדרכו הביזארית, והוא שונה לחלוטין. לחלוטין.
ביקורת טובה
גם אני, כשהייתי קטנה, הייתה לי סטייה לדמיין איך הייתי מתמודדת עם השואה, ובכל זאת זה נשמע מוזר לשמוע מישהו אחר מדבר על זה.
אבל לא הסכמתי לגבי הפסקה על הסייד-קיק. בחצי השני של הסרט כן מלוות את צ'יהירו שלוש דמויות. אמנם בלי קול של שחקנים מפורסמים, למעשה בלי קול
בכלל, אבל אלה בכל זאת דמויות עם רגעים מצחיקים מאוד, שגם עוזרות לצ'יהירו במה שאפשר, ולכן נחשבו אצלי כסייד-קיקס לכל דבר.
המסע המופלא - גרסת השואה
תגובה למי שהשוותה בין המסע המופלא לבין השואה שכחת להזכיר שהיא היתה צריכה לעבוד
בשביל לשרוד (כמו שבאמת עשו בשואה וניצלו)
ובאמת זה מאוד הזכיר לי את השואה חשבתי שאני היחידה שהסרט
מזכיר לה את זה
אממממ,
אני לא בטוחה בקשר לשאר אבל האקו בדר"כ כלל קשור לדרקון ביפנית
ואו.
לא יכולת לכתוב את זה לפני שפרסמתי ביקורת? :)
יפה מאד, נהנתי
קצת פרשנות...
מרגיז אותי כל פעם שמנסים להכניס לסרט הזה פרשנות אנטי גלובליזציה. באמת שצריך ממש לרצות לראות כאן מסר כזה בשביל לחשוב שהוא קיים. אז נכון, הביקורת על החומרנות בהחלט קיימת. אבל חומרנות אין משמעותה דווקא קפיטליזם או גלובליזציה. ושאר הסרט אינו מתקרב כלל לנושא.
לא בהכרח חומרנות כמו וורקוהוליזם
יש ניתוח של הסרט בדגש על הנושא הזה באתר שלי (ספוילרים):
http://www.geocities.com/trvlfd/sentochihiro.html
וואו!
אחד הניתוחים היפים שקראתי בתולדות עין הדג. תודה!
וואו!
אחד הארוכים ביותר, זה בטוח.
נטפוק: תעתיק אנגלי לשם היפני
בתור השם המקורי של הסרט מופיע התעתיק האנגלי לשמו היפני של הסרט. מדוע לא המקור היפני או התעתיק העברי?
אופס, ה
הזה כבר עבר פה פעם, לא?
תשובה
אי אפשר לכתוב יפנית כי עין הדג עובד בקידוד iso8859-8. בעברית לא ברור מה כתוב אלא אם מנקדים, מה שלא נתמך ב- iso8859-8.
בשביל זה יש רומאנג'י.
פשוט
כי לרוב האנשים אין פונטים יפניים במחשב, ובעברית ללא ניקוד אי אפשר לכתוב את השם כך שאפשר יהיה להבין איך לבטא אותו. בנוסף לכך, חלק מהמטרה של ציון השם המקורי של הסרט הוא להקל על מי שרוצה בכך לאתר מידע נוסף על הסרט, בימד"ב או בגוגל למשל, וכתיבת השם ביפנית או בעברית לא תעזור בכלל בנושא הזה.
יועבר האתר ליוניקוד!
ויפה שעה אחת קודם…
אלא אם כן יש דפדפנים נחותים כמו אקספלורר שאין להם פונטים יפניים בילט-אין, ואז גם זה לא יעזור..
האמת היא שהשאלה הזו עלתה במוחי כשראיתי באתר כלשהו (ויקיפדיה, ליתר דיוק) כתובות באנגלית, עברית, יפנית ועוד כמה שפות שאני אפילו לא יודע לבטא את שמן באותו דף…
ראיתי את הסרט בפעם הראשונה!
…על מסך גדול, כמובן (על ה-DVD הוא רץ אצלי כבר שבע או שמונה פעמים).
ההגדרה "מסך גדול" היא אמנם טכנית מאוד כשמדובר באולם המסכן והמצ'וקמק אליו דחפו בעזריאלי את הסרט בדיבוב היפאני, אבל בכל זאת – חוויה. להלן כמה התרשמויות – טכניות לחלוטין:
1) כתוביות התרגום בגוף הסרט לא מבוססות על הדיבוב האנגלי – הן תורגמו ישירות מיפאנית או (וזה כנראה יותר סביר) מתרגום מילולי לאנגלית של הטקסט היפאני.
2) הסרט נראה מדהים על המסך הגדול. בדיוק כשחשבתי שכבר ראיתי את הכל – אני מגלה עוד ועוד פרטים חדשים. אם יש סרט לצפיות חוזרות, זה הסרט הזה.
3) האולם בו אני הייתי, עם הדיבוב היפאני, אמנם היה ריק למדי, אבל לפני בתור עמדו *עשרות* אנשים עם ילדים שבאו לקנות כרטיסים לגרסא המדובבת לעברית. בישראל לא התביישו למכור את הסרט הזה לקהל הצעיר, ושיחקו אותה (לפחות נראה לי, לפי כמות בתי הקולנוע בהם הוא מוקרן). אחלה.
4) ובנוגע לאידיוט שישב מימיני באולם ולא הפסיק לצחוק מכל דבר (כולל הפרסומות לפאנטה ולפלאפון): אמן תידבק באיידס ותמות ביסורים קשים. סליחה, הייתי חייב להכניס את כאן.
לכו לראות כבר אמרתי? גם אמרו לפני. אחד הסרטים המעטים שאפשר לומר שזכה בצדק באוסקר (והתחרות היתה קשה!)
הממ.
לא נראה לי שמאחלים דברים כאלה, אפילו לאידיוטים בקולנוע, אפילו בצחוק.
תאמין לי, שאם אתה היית יושב ליד הבחור...
זה כמו ההם שמדברים בפלאפון במשך כל ההקרנה (הוא דיבר עם החברה שלו). אם מותר לאחל להם שהפלאפונים שלהם יתפוצצו ויעיפו להם את הראש…
יש הבדל קל.
לרוב האנשים לא מתפוצץ הראש ספונטנית, לא בקולנוע ולא בשומקום. איידס לעומת זאת, הוא דבר שקיים, ואחר הדברים שאותי אישית הכי מפחידים בעולם הזה.
אני לא מנסה להיות PC, אני סתם לא חושב שזה שפוי לאחל דברים כאלה לאנשים. אני לא מסוגל לחשוב על אדם אחד שהייתי מאחל לו את זה, ולא חסרים אנשים שהייתי רוצה שיתפוצץ להם הראש.
למה הברכה
עם האיידס נשמעת לי מוכרת מאוד?
קוטנר איחל את זה פעם למישהו.
נו, וזה התגשם?
לא יודע
אבל זו היתה הסיבה שבגללה השעו את קוטנר מגל"צ (ולא בפעם הראשונה).
אני גם תומכת מהמנעות מ''ברכת'' האידס,
אבל זה לא מפני שיש לי בעייה עם ה"ברכה" עצמה (מה'כפת לי, אני), אלא כי אנשים מהסוג הזה, כשהם נדבקים באידס, נוטים להמשיך עם מסורת ההתחשבות שלהם ולהעביר אותו הלאה.
לדעתי, הקללה החביבה עלי ("הלוואי שנמלי אש אדומות מדרום אמריקה יאכלו לך את הביצים") הרבה יותר מוצלחת, ולו גם מפני שהיא לא גורמת לסיכונים מיד שניה, ואפילו במידה רבה מונעת אותם. (אגב, לא מזמן נודע לי שזמן קצר אחרי שהתחלתי להשתמש בקללה הזאת, הופיעו קומץ נמלי אש אדומות מדרום אמריקה בארץ. הרשויות חושבות שזה בגלל חובב אנטומולוגיה שייבא אותן בייבוא אישי לא חוקי. הממממ…)
סוף סוף קללה מקורית!
ב"סטודיו למשחק עם…" המנחה שואל את המרואיינים שאלון זהה בסוף התוכנית. התשובות לשאלות הן אמנם מאוד אמריקאיות באופיין, אבל בכל זאת מבליחה פיסת מקוריות מדי פעם. אבל "הקללה החביבה ביותר" היא כמעט תמיד fuck, שגם מכוסה בביפ על ידי ערוץ 8 הצנוע.
פעם אחת הייתי רוצה שמישהו יגיד: הלוואי שנמלי אש אדומות מדרום אמריקה יאכלו לך את הביצים.
התוכנית עצמה מומלצת לכל חובב קולנוע ויזכרו לטובה מלאני גריפית, שרה ג'סיקה פרקר, קתי בייטס ולורנס פישבורן.
''ערוץ 8 הצנוע''?
ערוץ 8, שאחת מתוכניות הדגל שלו השנה היא על סקס ישראלי, צנוע? אין שום סיכוי שבעולם שהאמריקאים מצנזרים את המילים הגסות בתוכנית עצמה וכך גם רוכשים אותה בערוץ 8?
''ערוץ 8 הצנוע''?
יש משהו במה שאתה אומר… לא חשבתי על זה.
.
בכל מקרה, מימי לא צפיתי בשום סדרה על סקס ישראלי, לא בערוץ 8 ולא בערוץ 2
חבל, היית צריך להרחיק עוד מטרים ספורים לקולנוע של המוזיאון
שם הסרט מוקרן על מסך גדול בהרבה מזה של האולמות הקטנים בעזריאלי. וגם מערכת הסאונד שם משובחת למדי.
ואני, בסופשבוע, צפיתי בסרט שוב – הפעם על גבי דיוידי, וזה אכן סרט לצפיות חוזרות. פשוט נפלא. כל פרס שאי פעם קיבל (או יקבל) מוצדק לאללה.
סרט מקסים, מקסים!
ארוך מאד, וכל דקה מענגת.
וכל השאר כבר נאמר.
לא יודע אם שמתם לב
אבל ברוב הסרטים והסדרות היפניות בד"כ מוצגות הדמויות היפניות אתלטיות באופן מעורר הערצה. כך בסרטים, בסדרות ישנות (הייתה אחת שבערבית קראו לה עדנאן ולינה, והיו שם שניים יותר מדי חזקים ומהירים לגילם שרצו יחפים כל הזמן. מוכר למישהו?) ובסדרות חדשות. בסרט הזה מוצגת צ'יהירו מפונקת ודומה יותר לילדה מערבית מפונקת שהתרגלה שהכל בא אליה לבד. סתם איכשהו עלה לי…
איזה סרט מקסים
יצאתי מהסרט בהרגשת שלווה מוזרה. האנימציה היתה מדהימה, העושר הרעיוני היה נפלא, העלילה היתה מרתקת והכל היה כל כך… וואו.
איזה כיף לראות בפעם הראשונה סרט שמתחשק לי כבר לראות שוב.
אויש
הסרט הזה עושה סיוטימ…
יותר מדי משוגע, עד שזה הורס את הסיפור שגמ ככה אינ שמ ממש…
מגניב!
סרט יפיפה, מומלץ לכולם.
גם בסרט הזה רואים את אהבתו הגדולה של מיאזקי למכונות, ואת פחדו מצבאיות.
בהנאה ובהצלחה
באיזה אוסקר זכה ''סוד הגן הנעלם''?
באיזה אוסקר זכה ''סוד הגן הנעלם''?
אני חושבת שהוא זכה ביותר מאוסקר אחד אני לא זוכרת איזה
אז תשמחי לדעת
שהוא לא זכה באף אוסקר וגם לא היה מועמד לא לאוסקר ולא לגלובוס הזהב. אבל נחמד שכמו החבר של Jaguar גם את ממציאה זכיות בפרסים לסרטים שאת אוהבת.
תגובה בקשר לסוד הגן הנעלם
תתפלא לדעת אבל לא המצאתי את זה ולא אהבתי את הסרט
פשוט חקרתי מה הסרט שזכה
באוסקר הכי מפורסם באתר אחד
וזה הופיע ברור:
"סוד הגן הנעלם זכה באוסקר התפאורה בשל ההשקעה הרבה בתחום זה"
מעניין
אבל לא נכון. הסרט יצא ב-1993. אם הוא היה אמור להיות מועמד לאוסקר כלשהו, הוא היה מועמד בשנת 1994. בשנת 1994 מי שזכה בפרס על עיצוב התפאורה היה סרט קטן בשם "רשימת שינדלר".
איזה אתר?
הכי קל לבדוק בתנ''ך.
עמוד המועמדויות – והזכיות – של 'סוד הגן הנעלם': http://www.imdb.com/title/tt0108071/awards
כפי שכבר נאמר פה לפני כן, הסרט לא היה מועמד אפילו לאוסקר. לפי ימד"ב אפשר לראות שהיתה לו מועמדות אחת לאוסקר הבריטי (הבאפטה, הראשון שמופיע ברשימה), אבל לא זכיה. מה שכן, הסרט זכה על ה"הישגים האמנותיים" כשהיה מועמד ל-Evening Standard British Film Award (שזה איזשהו אירוע של התקשורת הבריטית, אם הבנתי נכון). היה גם פרס מטעם איגוד המבקרים הבריטים עבור "הישגים יוצאי דופן", אבל הוא לא ניתן לתפאורה, אלא לילדה ששיחקה בתפקיד הראשי.
אגב, לפי ימד"ב, פרט לאותה זכיה על ההישגים האומנותיים, הסרט לא היה מועמד (באף אחד מהאיגודים שמחלקים פרסים) לשום דבר אחר שהתקרב לפרס על תפאורה.
יו נכון אתם צודקים
יו אתם צודקים אתר של מעריצים הטעה אותי לא הייתי צריכה להאמין לזה…
בכל מקרה תודה על ההסבר האמיתי לונג ג'ון. וכולם על הסבלנות
יום טוב ושנה טובה לכולם!
קצת באיחור
רק עכשיו גיליתי שהקישור הבא לא מופיע בביקורת. אז בחזקת "עדיף מאוחר מאשר אף פעם לא", הנה התצפית של רז על הסרט:
כתבה מספר 42
מופיע גם מופיע.
קישור רביעי, "מה יהיה עם 'סן טו צ'יהירו…"'.
תגובה שבאה הרבה יותר מדי מאוחר.
בזמן האחרון אני מוצאת את עצמי יותר ויותר מתקרבת לתרבות היפנית: חולמת להיות סמוראית, רואה אנימות ומחליפה את סגנון הציור הריאליסטי שלי ביצורים עם אף סולד ועיניים גדולות. אז אתמול רציתי ללכת ולקחת את הדי וי די של אנימטריקס, רק שמה, לא היה אותו. בלית בררה בחרתי בסרט אנימה אחר, שעליו שמעתי רק דברים טובים: המסע המופלא.
הסרט הזה הוא מופלא, אין מילה אחרת לתאר אותו, ואני חושבת שכל מילה שהיא פחות ממופלא לא תעשה עם הסרט צדק. הכל, החל מהעלילה המרתקת, האנימציה הכל כך מושקעת, הפסקול, הכל סוחף ומדהים. צ'הירו היא אחת הדמויות המענינות ביותר שנתקלתי בהם מימי, האקו פשוט חמוד ואני באופן אישי נורא אהבתי את חסר הפנים. הדמויות כל כך מושקעות, האנימציה גם, פשוט ניכרת בה ההשקעה עד לפרטים הקטנים והיא סוחפת אותך איתה בשלל צבעים וקולות.
המסע המופלא הוא סרט שאני יודעת בוודאות שאראה לילדי (כשיהיו כאלה). המסע המופלא הוא פשוט סרט שמשאיר אותך בשעה אחת וחצי בלילה, בקושי עם העיניים פתוחות, בפה פעור כשאתה מנסה להבין מה לעזאזל קרה לך בשעתיים האחרונות. אם הייתי רואה את הסרט הזה לפני שנגמר הסקר על הסרט המוצלח של 2003 הייתי מצביעה לו, על בטוח.
סרט שלדעתי ראוי לקבל תריסר כוכבים מתוך עשרה.
איזה יופי!
לאתר המעריצים העברי של הבמאי, שם תמצאי הפניות, ביקורות ומה לא על סרטיו האחרים שלו. זהירות – זה ממכר:
http://miyazaki.cheetah.no-ip.biz
היי רז, אני יודעת שזה אוף ברוטב לגמרי
אבל רק רציתי להגיד לך שאני ממש אהבתי את הכתבות שלך על אנימה. שירבו. אתה מוכשר, ותודה על הלינק.
וואו!
אוקיי, אני רוצה לציין שעד כה לא ממש הבנתי מה היה התפקיד של "חסר-הפנים" בסרט, והוא היה נראה לי הזוי לגמרי ופשוט חלק מהאווירה ההזויה הכללית במקום.
הרעיונות שלך (או של ניקי גם) בהחלט נראים לי הגיוניים!
תודה לך!
פתרת לי… טוב, זה לא כאילו שחשבתי על זה כל לילה לפני שהלכתי לישון, אבל זה בהחלט אחד הדברים שהציקו לי בנוגע לסרט.
מופלא? כן. מעיק? גם. יפנית? ברוטב
אז צפיתי באיחור אופנתי ב"מסע המופלא" (מקור יפני, וידאו-בוקס של יס). לצורך העניין ראוי לציין שעוד הייתי עייף לפני תחילת הצפייה, ולכן קצת התקשיתי להתרכז בעומס הדמויות (וגם היפנית לא עזרה). אבל אין ספק שהאנימציה קסומה, שהסיפור מרתק ושבאמת לא ראיתי דבר כה בלתי-צפוי כבר הרבה זמן.
משהו מעניין שידיד שלי אמר בעקבות צפייה בסרט אתמול
"שימי לב איך שכל אחד שהולך להתנגד למכשיפה הרעה, מגיע ומודיע לה את זה בפניה, לפני שהוא מבצע את זה בפועל.
זה בטח אומר משהו על תרבות ואתיקת העבודה ביפן".
מה דעתכם?
יש לי שאלה
האם יהיה סרט שני למסע המופלא? זה הסרט הכי טוב שצפיתי בו ולא השתעממתי לדעתי זה סרט מצויין ואני משתוקק שיצא סרט שני
יש לי שאלה
למה שיצא סרטהמשך? הוא סרט שלם ועגול ויהיה דיי חבל להרוס אותו בלי סיבה. מלבד לזה אין תוכניות לסרט השמך, ככה שכנראה לא יהיה. עם אתה אוהב את הסגנון תחפשד סרטים של האייו מיאזאקי, שסאטיו עוסקים בדרך כל באותם נושאים, אני ממליץ לך על הנסיכה מונונקי שלמרות שדהוא לא דומה לסרט זה בתכוניו הוא יותר טוב ויותר נועז לטעמי.
סרט מופלא!
הסרט הטוב ביותר של היאו מיאזקי (איך שלא קוראים לא) וגם זה הסרט הכי טוב שראיתי מימי, סרט מופלא. הוא מרגש, מפחיד, מצחיק וסרט כזה אי אפשר שלא להתרגש ממנו. סרט מופלא, כמו שכתבתי בכותרת. ואם מישהו שלא ראה את הסרט, כדי לו מאוד- מאוד-מאוד לראות אותו. ממליצה בחום רב!: מאי
בדיוק עכשיו סיימית לראות את הסרט (בפעם הראשונה)...
ובכך השלמתי רשמית צפייה בכל סרטי מיאזאקי.
אה, והסרט נפלא, אגב.
האנימציה מדהימה (למרות שדווקא הקטעים שבהם אפשר היה להבחין באנימציה ממוחשבת פגמו בה) הפסקול מצוין והדמויות מקסימות, (בעיקר צ'יהרו, למרות כל הצרחות שלה).
דרך אגב, נכון שהסצינה הזאת מזכירה מאוד את הסגנון של מיאזאקי, אז שזה רק אני שחושב ככה:
http://www.youtube.com/watch?v=-8Ro6xnlBwU
…?
הסצינה, אגב, היא מהפרק האחרון של 'פיטר פן – האנימה' ששודרה פעם בערות 11 (ובשידורים חוזרים בערוץ פוקס קידס, שהיום נקרא ג'טיקס).
דווקא לא מצאתי יותר מדי דמיון, אבל-
חלק גדול מהאנשים שהיו מעורבים בעבודה על הסדרה הזו עבדו ביחד עם מיאזאקי על פרויקטים שונים, לפני ההקמה של סטודיו ג'יבלי.
בערות - בערוץ (תיקון להודעה שלי למעלה)
ובכן, לא יודע, משהו בזה מאוד הזכיר לי את מיאזאקי.
אבל זאת סצינה נחמדה, לא ככה?
אה, וואלה? אילו פרויקטים?
סרטים ב-TOEI, סדרות ה-WMT למניהן
("מרקו", "היידי" ושות'), והעבודה על "נאוסיקה מעמק הרוח".
איך הדיבוב העברי?
חיפשתי בתגובות פה, אבל אין תשובה.
מישהו ראה בעברית ונהנה? או אפילו יותר טוב, ראה גם ביפנית וגם בעברית, וחושב שהדיבוב לא פגע באיכות?
הדיבוב העברי מצוין, עד כמה שזכור לי.
הסרט מופלא, בזה אין ספק.
מיאזאקי הוא גאון, האנימציה יפהפייה, הפסקול מדהים ותשומת הלב לפרטים הכי קטנים פשוט מעוררת קנאה, אבל בצפייה האחרונה שלי בסרט (והמי סופר כמה), באמת שרציתי להבין סוף סוף את הסוף של הסרט. מה אני יכול להגיד, אחרי יותר משעה נפלאה של צפיה, החצי שעה האחרונה פשוט מעצבנת, מעלה כמה וכמה שאלות לא פתורות כל כמה דקות ועמוסה עד עייפה גם בקיטש וגם בצירופי מקרים יותר מדי מעצבנים.
למה כשגילה האקו את שמו האמיתי הוא פתאו נשבר ככה וחדל להיות דרקון? מה הקשר? למה לעזאזל צ'יהירו הייתה צריכה לעמוד באתגר של לנחש מי הם הוריה אם יש לה את כול הזכות שבעולם לחזור לעולמה גם בלי זה? וממתי יש להאקו את הזכות לקבל משהו תמורת המשימות שהוא מבצע עבור יובאבא (כשהוא אומר לה שיחזיר את התינוק אך ורק אם תשחרר את צ'יהירו)? ומה!? הוא אל? לולא תגובה שמצאתי פה באתר לא הייתי מגיע למסקנה הזו, צ'יהירו פשוט פלטה שני משפטים עמוסי טעויות דקדוק או משהו על כך שהיא טבעה בנהר, איך היא הגיעה למסקנה שהאקו *הוא* הנהר? ואיך הגיעה למסקנה שהאקו הוא הדרקון ממבט ראשון? ואתם קוראים לסצינת איי הקניבלים מ"שודדי 2" מיותרת תסריטאית? אני עד עכשיו מנסה להבין מה תרמו כל כך אל הנהר והמפלצת חסרת-הפנים לעלילת הסרט הזה! ואיך היא האכילה את הדבר הכדורי הזה גם להאקו וגם לחסר-הפנים? ו,טוב…יש גם את זה שאני לא זוכר את כל השאלות, וגם את זה שזה נהייה ארוך מדיי, חסר פואנטה ומעצבן, אני חושב שנקלטה הנקודה.
כאמור, הסרט בהחלט יפה, הדיבוב לעברית ממש מוצלח, ובאמת, אם יש מישהו שעוד לא ראה, אז..פשוט תראו.
סתם כי ראיתי את התגובה שלך
אז כתשובה לשאלות, שדי נראות לי מובנות מעליו. אני מקווה שלא צפית בהארי פוטר ושאלת את כל זה, כי זה באמת היה בלתי אפשרי XD
טוב כתשובה לשאלה ראשונה, הסרט לא חייב לתת לך תשובות. אתה זה שמנחש לבד, אבל אני חושבת שצורת הדרקון שלו הוא פשוט אמצעי של המכשפה לשלוט בו. וזה הגיוני, כי ככה הוא יעשה את השליחויות בשבילה למהירות יותר. הסבר אחר יכול להיות זה שהוא סוג של אל הנהר, שהשאיל צורה של דרקון ברגע שאיבד את שמו. וברגע שהיא גילתה לו את שמו האמיתי, כפי שגנבו לה את שמה האמיתי, הוא פשוט חזר להיות בצורתו המקורית. מעבר לזה אני פשוט יענה בפשטות – קסם! אל תפקפק בקסם, כמו שבהארי פוטר אל תפקפק בעולם הקסום מעבר לסמטה! זה פשוט קסם!!
לשאלה השנייה, המכשפה די הבהירה שהיא לא מוכנה לתת לה ללכת מבלי שהיא תעבור מבחן אחרון כי ככה היא רוצה! מה כל כך קשה להבין?! המכשפה רוצה להעביר אותה מבחן אחרון כי היא רוצה להשאיר אותה כעבד שלה בעולם הקסום בבית המרחץ, זה לא כזה קשה להבין. היא מקווה שהיא תיכשל במבחן כדי לנצל אותה. למרות שכל הדמויות האחרות באו נגדה, היא עדיין חמדנית שרוצה אותה בתור עבד. אפילו נגד התינוק שלה XD חוץ מזה, זה אירוני שצהי"רו כן מצליחה לנחש שהחזירים לא ההורים שלה, בעוד המכשפה עצמה לא יכולה לנחש מי הצורה האמיתית של התינוק שלה.
להאקו לא היתה זכות, הוא סחט את הזכות. זה די ברור, אתה יודע מזה סחיטה נכון? זה בעקרון מה שהוא עשה. אני מניחה שהמכשפה לא יכולה ללכת לאחותה התאומה, שוב אולי בגלל שיש מחסום כלשהו או שהיא פשוט לא סובלת אותה עד כדי כך. אבל היא כן דואגת לתינוק שלה, והאקו פשוט מנצל את זה. פשוט לקבל משהו תמורת התינוק שלה. האקו כזה מניאק לפעמים XD
אם תשים לב בסרט עצמו, רואים נהר, רואים נעל ורואים את היד שלה נוגעת במים. בתרבות היפנית מופיע הרבה אלים ויצורים קסומים בדמויות אנוש, והם יכולים להיות כל הדברים שנמצאים בטבע. אם אני זוכרת, אל היער בסרט הנסיכה מוננקי היה חצי אייל וחצי דמות לא גשמית שמהלכת ביער. והוא זה שגורם לפרחים לגדול, כמו שיש אלים שגורמים לשלג ליפול. זה עניין של פולקלור, שאתה יכול להגיד שזה שטויות אבל זה סיפורים שמסבירים את העולם. ומי אומר שאין לנהר נשמה? אולי זו פשוט הנשמה של הנהר הספיציפי עצמו שלבש דמות אנוש כדי להציל את צהי"רו. מבחינה של איך היא הגיע שהאקו הוא האל שהציל אותה, טוב היא בטח הרגישה את זה כשהיא רכבה עליו. לא פעם אחת, פעמיים! היו שתי פעמים שהיא רכבה עליו וראתה את עצמה עליו בבתוך נהר, כפי שנאמר בסרט, כשפוגשים מישהו אף פעם לא שוכחים אותו. גם אם עבר זמן. חוץ מזה, אם נזכרת שטבעת פעם בנהר, והרגשת שמישהו מושך אותך, כפי שהיא בטח הרגישה, אז המסקנה היא שמישהו הציל אותה לא?. היגיון בריא.
אל הנהר, אני מניחה שאתה מתכוון ליצור המגעיל שבה להתרחץ, הוא אורח בבית המרחץ. שוב, הוא בה להתקלח כמו כל האורחים בבית המרחץ. והוא המבחן לצהי"רו להראות איך היא באמת משתלבת ועובדת בבית המרחץ. והוא זה שנותן לה את המתנה שתציל שני יצורים אחרים בהמשך. והוא מטאפורה לכמה דברים מגעילים אנחנו משליכים לים, אז מיותר?! תקרא לזה מיותר אם בה לך, לדעתי זה אחד הסצנות הכי חזקות בסרט!! וגם הוא עוזר להעלילה ולהשתלבות של צהי"רו בבית המרחץ!
לגבי חסר פנים, שוב. בלעדיו צהי"רו לא היתה מצליחה לשפוך על אל הנהר עוד מים והיא היתה נכשלת בעבודה שלה. כי חוץ מחסר פנים, כמעט אף אחד לא עזר לה שם. חוץ מהאקו, אבל גם הוא די ניסה לשמור מרחק ממנה מה שדי ברור למה. חסר פנים פשוט הדמות הזו שרוצה להיות חבר טוב שלה, אבל לא מצליח בזה. והוא המטאפורה לתאוות בצע בבעולם ובחיים, גם בחברות בין אנשים וגם באהבה. לקחת ולקחת, עד שבסוף הוא הופך למפלצת ההיא. לדעתי, הוא דמות מעניינית במיוחד ואני שמחה שהוא הופיע ויש לו סצנות משלו.
ומזאת אומרת איך? היא פשוט נתנה להם לאכול חלקים מהכדור עד שלא נשאר לה כלום להורים שלה. מתנה מאל זה לא משהו שצריך לקחת כמובן מעליו, ומה הבעיה לאכול את זה שוב??
כמו שאמרו בעבר, הפואנטה שהסרט מעביר הוא מסע אישי של צהי"רו שבו היא גודלת מבחינה נפשית. מסע לא חייב להיות הגיוני או ראליסטי או הגעה מנקודה א לנקודה ב בלבד. מסע נפשי לא חייב להיות גם אם פאונטה ברורה! כי זה מסע נפשי! אבל מעבר למסע שלה, המטרה שלה די ברורה – להציל את ההורים שלה. אם זה לא מטרה מספיק טובה בשביליך, אז אין לי מה להגיד לך.
לדעתי הדיבוב באנגלית היה קצת יותר טוב מהעיברית, גאאא יאק. אבל שוב, המקור תמיד טוב יותר. בלי לדבר על כל השטויות שהאידיוטים הוסיפו למה שהם אומרים בלי כל קשר, למרות שבמקור הם לא אמרו את זה!!
המסע המופלא הוא סרט רב השפעה
אני הייתי מברי המזל שזכו לראות את הסרט בילדותם,הוא השפיע עליי רבות,הפסקול המדהים שפשוט צימרר אותי בכל פעם וגרם לי לחשוב ולדמיין את עצמי במקומות יפים כל כך בדימיוני,העלילה היפה והמעניינת,האנימציה המרהיבה והמאוד וויזואלית לעין,הדיבוב העברי פשוט הפך את הסרט לקלאסיקה שכל אחד צריך לראות,למרות שהדיבוב המקורי היפני גם מעולה,בשבילי הסרט נחשב פורץ דרך ומעניין ומרתק והוא פשוט עשה לי את הילדות,ואני כמעט בן 17,ככה שהוא השפיע עליי לאורך שנים…
הייאו מיאזאקי הוא פשוט גאון,גם סרטיו האחרים:פוניו והטירה הנעה הם סרטים כמעט טובים כמו המסע המופלא,אבל לא יעלה מסרטיו על המסע המופלא שום סרט שהוא עשה,כל פעם שאני שומע את השם ורואה את הסרט אני חוזר לילדות,מתמלא באושר ומחייך חיוך רחב,למרות שראיתי את הסרט כבר המון פעמים אני כל פעם חווה את החוויה הזאת מחדש כאילו כמו בפעם הראשונה,באמת סרט מומלץ למבוגרים ולילדים כאחד…
סרט שתמיד יהיה רלוונטי כי הוא לא עוסק בתקופה או במצב חברתי אלא בילדה בת 10 שרוצה להחזיר את הוריה למצבם הקודם ושמתמודדת עם שינויים רבים בזמן קצר…
שווה כל שנייה,תצפו,תהנו,תתרגשו!!! :D
והנה גם לי יש מה לומר..
אני חייבת לציין שבזמן האחרון נהיה לי מין תחביב כזה, לקרוא ביקורות של עין הדג לכל מיני סרטים שאהבתי (וגם כאלה שלא), ככה שלא מפתיע שמיד כשסיימתי את הצפייה המי-יודע-כמה בסרט הזה, ניגשתי לקרוא את הביקורת עליו כאן, כולל הפתיל הארוך של התגובות והדיונים שמתפרש על פני תקופה של משהו כמו עשר שנים.
הפעם לעומת הפעמים הקודמות שצפיתי בסרט, אני יכולה להצהיר על עצמי שאני סופית young adult , וללא ספק יש משהו שונה בחוויה של הסרט הזה בעיניים בוגרות. כל מיני ניואנסים קטנים שמתכתבים גם עם הפרשנות שהביאו כאן בתגובות ריגשו אותי מאוד בצפייה הזאת, וחמקו ממני לחלוטין בצפיות הקודמות-
לין שבתחילת הסרט נקרעת בין החיבה לצ'יהירו והרצון לעזור לה בעולם החדש לבין הלחץ החברתי של עובדי בית המרחץ האחרים שמתרחקים מצ'יהירו בגועל, יובאבה ששולטת ביד רמה בעובדי בית המרחץ, אבל מתחנפת ומתחנחנת לתינוק המגודל, הסיפור של האקו שנותר חסר בית לאחר שייבשו את הנהר שלו ונאלץ להיות "שוליה" של יובאבה, כדי בכל זאת לקנות לעצמו פיסת מקום ומשמעות בעולם. כל הדברים האלה, למרות שהם מוצגים על ידי דמויות שרחוקות מלהיות ריאליסטיות, נראו לי פתאום מאוד מוכרים ואנושיים ונוגעים ללב.
בנוסף, דבר יפה ששמתי לב אליו הפעם- בתחילת הסרט כשצ'יהירו נחשפת לראשונה לעולם הרוחות, היא מגלה שהיא נהיית שקופה. רק ברגע שהיא אוכלת משהו מעולם הרוחות היא הופכת למוצקה, ובזאת היא עוברת רשמית מעולם האדם והופכת להיות חלק מעולם הרוחות. בסצינת הנסיעה לזניבה לקראת סוף הסרט, הנוסעים האחרים על הרכבת הם מין צלליות דוממות וחצי- שקופות כאלה בדמויות אדם. הם באמת בני אדם, אבל עכשיו נדמה כאילו צ'יהירו והם לא נמצאים יותר באותו מישור קיום. בנוסף, המים שמופיעים בתחתית המדרגות למתחם של בית המרחץ והופכים לכר דשא אחרי שצ'יהירו משוחררת מהחוזה שלה מהווים מין חומה בין עולם הרוחות לעולם האמיתי.
וכמובן, ויזואליה מדהימה שמרגשת אותי כל פעם מחדש.
מעניין אם בצפייה חוזרת בסרט הזה בעוד כמה שנים, אני אגלה דברים אחרים..
זה פשוט לא נכון
לא יכול להיות שהמים הם החומה בין שני העולמות כי הילדה עברה אותה כשהיא הייתה בן אדם.
סתם תסריט עלוב שמנפחים אותו מעבר לכל פרופורציה.
אה אבל יש מוסר השכל " תהיה אמיץ " וגם " אל תוותר".
כן זה רק הופיע בכל סדרת טלוויזיה… אי פעם…
PLEASE
ואו הרבה שיפוטיות לסרט
ואו קצת ביקורתיות יתר לא? אני מתכוונת לצהירו בתור ילדה "נודיניקית", אממ קצת הגזמת לא? אני למעשה חיבבתי אותה מתחילת הסרט ועד סופו. לא הייתי אומרת שהיא זועפת גם, היא פשוט עצובה לעזוב את כל המקום שהיא הכירה, החברים שלה, הבית שלה, ואולי המקומות שהיא הכירה בעיר הישנה שלה. כלומר, זה שינוי מאוד קיצוני ומשמעותי לעבור דירה לילדה. הסוף נראה לי קצת הרס את המסע שלה בסרט. אבל היי, זו רק אני. אם כבר הביקורית שלי יותר בתחילת הסרט היא דווקא לשני ההורים שלה, שנראים לי הרבה יותר גחמנים ממנה!
טוב, הם מחליטים לעבור עיר פתאום, ברור שצהי"רו תיקח את זה לא כזה "טוב", איזה ילד יקח את זה "טוב" ?! זה ריאליסטי וזה טוב בדמות שלה. אבל הם, בכלל לא מתייחסים אליה. אני מניחה שזה טוב ככה זה הורים אמיתיים. אבל העובדה הכי גדולה היא, הם מתעלמים מהמצבות, הם מתעלמים מהפסלים שהם רואים וממשיכים הלאה. והם המבוגרים, הם אמורים להכיר את זה ולדעת בדיוק איפה הם! תרבות וכאלה. כאן צהי"רו חכמה יותר מהם, והיא ילדה. וכן היא מפחדת, וזה טבעי והם לא. הם בסדר בלהיכנס לכל מקום כי הם לא מאמינים בשום דבר שלא ניתן להסביר. יש לה הרבה יותר כבוד מהם, והיא לא חוטא בחטא ה"רעבתנות" כמו שאמרת. היא לא דורשת יותר מדי, כמו ההורים שלה, היא לא רוצה "לפלוש" למקום כמוהם. אבל נאלצת לבוא אחריהם, ובהמשך נאלצת לעבוד בגללם. כי הם החליטו שזה בסדר לאכול במקום מבלי לשאול. אגב, היא היחידה שמצליחה לשמוע איך "הבניין" מרגיש, והם לא. ניתן לפרש את זה כאטימות שבאה עם הזמן בהורים שלה וזה עצוב. היא אפילו יודעת שהם יכנסו לצרות עוד לפני שהם אוכלים את האוכל, יאפ היא חכמה יותר מהם לדעתי מתחילת הסרט ולא נודניקית. מבחינתי הם קיבלו את העונש שמגיע להם, וצה"ירו די יודעת את זה אבל היא עדיין אוהבת את ההורים שלה למרות הכל.
מבחינה של האותיות שהמכשפה לקחה אותם משמה, מבחינתי זה אומר דווקא דבר רע וטרגי מאשר טוב. זה אומר שהיא לא רק לקחה את השם, שהוא הזהות האישית שלה, היא גם שולטת באותיות שלו. בערך שולטת בכל העתיד שלה, וזה מאוד מאוד רע ומתסכל! מי רוצה שישלטו בעתיד שלו ובמעשיו ובזהות האישית שלך?! זה נורא! זה ההסכם הכי נוראי שאפשר לחתום, בערך כמו לחתום לתת את הנשמה לשטן. אפילו יותר מלתת קול או משהו אחר בבת הים הקטנה. מבחינה של דיבוב, אממ עדיין אהבתי את המקורי יותר. תקרא לי בררנית, אבל תמיד העדפתי את הדיבוב המקורי מאשר אמריקאי.
בקשר לשד חסר הפנים, טוב לא הייתי אומרת שזה רק קשור להתרבות היפנית. אם כי היפנים נוטים להראות המון מסכות וחסרי פנים או חסרי זהות בהמון מקומות. אפשר לפרש אותו איך שרוצים, אבל מבחינתי הוא פשוט חבר טוב של צהי"רו בסוף ובאמת מנסה להתקרב אליה בדרכו המיוחדת. הוא כנראה לא ידע איך לדבר איתה, וזה יכול להתפרש להמון אנשים מובכים מהחיים שנוטים מסכה ולא יודעים איך לפנות לאחרים. אז פרש אותו איך שבה לך, אתה לא חייב להיות גאון בתרבות שלהם כדי לפרש אותו.
כשאנשים משווים את הסרט לעליסה בארץ הפלאות, לדעתי הם עושים לסרט הזה חטא עצום! קודם, הוא לא דומה בשיט לעלילה בעליסה בין אם בסרט ובין אם בספר! ההתחלה של עליסה היא שהיא חייבת ללכת אחרי גינונים מאוד ברורים, בחברה מאוד מעצבנת. וזה לא שלא ברור לה איך היא נכנסת לשם, קוראים לה ספר וככה זה מתחיל. בניגוד גמור לצהי"רו, שלא מבינה בכלל לאן היא נכנסת והיא נכנסת לשם עם ההורים שלה, לא לבד!! זה הבדל עצום, בעוד עליסה פשוט משחקת סוג של בעולם הלא מוסבר הזה לבדה. בחסרי ההיגיון עד שהיא פוגשת את המלכה, צהי"רו לא משחקת בכלל! היא סובלת, ועובדת ומוסרת את הזהות שלה למכשפה. דבר שני, לעליסה אין אף אחד נורמאלי לדבר בעולם הזה, והיא פשוט ממשיכה הלאה. זה לא ממש מפריע לה עד המשפט, בעוד צהי"רו יש לה מישהו לדבר איתו ולהישען עליו ואפילו הוא נופל – האקו. חצי מהעולם שלה מתפורר כשהיא מגיעה לעולם הלא אמיתי בסרט. גם אם הסוף נראה דומה לעליסה, מה שלדעתי הוא לא. הסרט עדיין שונה מאוד מעליסה!
הסרט היה טוב, והחוויה היתה נחמדה אני מניחה. אבל…טוב, אני מעדיפה את הנסיכה מוננקי. המסר שם מאוד חזק, והסוף היה מושלם! עצוב, מלא בהרבה דברים קשים ובוגרים יותר, אבל אחד הסרטים המדהימים ביותר שלו. גם נאוסיקה מעמק הרוח היה מצוין! שני הסרטים האלה הוא במקום ראשון אצלי. למיאזאקי תמיד יש עיסוק בטבע לעומת האדם ומערכת היחסים ביניהם, ובייחוד איך האדם הורס את הטבע. זה פשוט הסגנון אצלו ותמיד יהיה לדעתי, זה המאפיינים של היוצר ולא בהכרח קשור לאנימה עצמה. אני מרגישה שלמיאזאקי, לפי כל הסרטים שלו, תמיד יש עיסוק בחיות ומשהו מוזר. כמו הסרט ההזוי הישן שלו, על טייס שהפך לחזיר. זה היה הזוי! והטירה הנעה, שוב עיסוק בטבע, ועיסוק באדם ובמערכת היחסים המסובכת ביניהם. השיא זה הנסיכה מוננקי. המסע המופלא זה יותר איפוק, אני מניחה שזה בסדר להיות מאופק בקטע. אבל אני חושבת שהוא יכל לעשות יותר בסרט, עדיין אהבתי את הסרט כמו שהוא. כמו האחרים שלו.
עדיין אני ממליצה לצפות בנסיכה המוננקי ואז במסע המופלא, מאשר קודם המסע המופלא ^-^ סרטים נהדרים ויוצר מדהים!!
תסריט עלוב שמסווה בדמויות ססגוניות
לדעתי אתם יותר מדי מנתחים דברים שלא נמצאים בסרט וסתם מתפלספים. לקחו את העלילה של הסיפור שלא נגמר עם דמויות בסגנון יפני וזהו. סיפור הכי סתמי על ילדה שעובדת בבית מרחץ, החבר עוזר לה להשיג את ההורים שלה בחזרה ופשוט זהו. הדמות של המכשפה הרעה די בנאלי וראיתי עיצוב דומה גם בסרטים אחרים. לא מצאתי שום דבר מיוחד בסרט הזה. גם הדמות של הדרקון (הידיד שלה) נראתה בסרטים אחרים בעיצוב מאוד דומה. מהומה על לא מאומה. אגב, שימו לב שהדמויות מאוד שטחיות. כל דמות היא מאוד מאוד חד מימדית. שטחית. לא מתפתחת.
ומסרים? המסרים הכי פשטניים. "תהיה אמיץ" , "אל תוותר". נו באמת. הרי אם זה היה בסיטקום הייתם אומרים על זה שזה הכי בנאלי ודמויות שטחיות. פה זה אותו תסריט עלוב רק בסגנון יפני.