התלונה הנפוצה והמוצדקת על סרטי מארוול היא שמדובר בפס ייצור לסרטים מהנים וסבירים, שבהם אתם צופים, רואים טיזרים למנה הבאה, ויוצאים מסופקים אך לא נלהבים. כיף גדול לגיקים, אבל משהו שחסר בו לב או נשמה שיהפוך את הסרטים שלהם למשהו יוצא דופן. ובכל זאת, גם בפס הייצור הזה יש מוצרים טובים יותר וטובים פחות, ומבין אלה "ספיידרמן: השיבה הביתה" הוא אחד מהסרטים הטובים ביותר של מארוול שהוא לא "הסרט הטוב ביותר של מארוול". הוא לעולם לא יהיה "איירון מן" או "שומרי הגלקסיה" אבל מובטח לו מקום טוב מאוד בחלק העליון של דירוג סרטי מארוול. הוא גם בקלות סרט ספיידרמן הטוב ביותר אי פעם, אבל זאת באמת לא באמת תחרות.
את סיפורו של פיטר פארקר אין צורך להציג, כי כולם מכירים אותו – בכל זאת, זה סרט הספיידרמן השישי ב-15 שנים האחרונות – ולכן הסרט עושה החלטה נכונה, ופשוט לא מציג אותו. כל העניין הזה של העכביש שעקץ את פיטר פארקר, והאם יכול להיות שקיים קשר בין כוח גדול לאחריות גדולה? – כל זה פשוט נזנח. במקום זה מוצג לנו ספיידרמן שמרגיש פחות כמו גיבור-על ויותר כמו נער ביישן שמנסה להבין מה הוא עושה עם זה שיש לו כוחות על. ויותר מכל – נער בבית ספר. עקרונית, גם הספיידרמנים הקודמים למדו בבית ספר, אבל הם באותה המידה היו יכולים להתרחש במכללה, קורסי לילה או מחנה אימונים למליצה נגד אנשי-לטאה ששולטים במדיה: חוץ מלהראות את היכולות המגניבות של פיטר נגד בריון או שניים ולבסס שהוא נחשב לוזר, אין התייחסות למרקם הגדול והמסובך שהוא בית ספר. אין מורים, אין מנהל, אין מבחנים, מסיבות, שיעורים או שום דבר כזה. לעומת זאת, "ספיידרמן: השיבה הביתה" שנקרא על שם עוד אחת ממסיבות הריקודים המוזרות האלה שיש בתיכונים אמריקאים משום מה, הוא סרט-תיכון לכל דבר, רק שלגיבור הראשי יש במקרה גם כוחות של עכביש וחליפה מגניבה.
וזה נהדר. מעבר לכך שדמויות ביישניות בבית ספר הן כמעט טריק זול להשגת סימפטיה מהקהל – כי כולם מרגישים שהם היו ביישנים ומובכים בבית ספר, בלי קשר לסטטוס החברתי האמיתי שלהם – זה גם נותן תחושה שספיידרמן מתפקד בתוך עולם כלשהו. אנשים שנמצאו בדיוק בחדר ממול תוהים למה פיטר וחברו רצים ממקום למקום, וכמעט תמיד בזמן שפיטר מציל את העולם הוא מפסיד אירוע חברתי או לימודי חשוב, כי יש עוד דברים בעולם חוץ מלהרביץ לפושעים. וזה נחמד, כי באמת יש עוד אנשים בעולם ונחמד שיש סרטים שזוכרים את זה. אנחנו אמנם כולנו בסיפור שלנו, אבל הרבה סיפורים אחרים מתרחשים במקביל, ואפילו אם הרגע הצלת אנשים באתר תיירותי מפורסם, יש מישהי שכרגע הדרמה העיקרית בחיים שלה זה לארגן נשף בתיכון. אתה חלק מפסיפס, ולא המופע היחיד.
בניית העולם מתרחבת הרבה מעבר לתיכון. ספיידי החדש חי בעולם של מארוול, עולם שבו גיבורי-על פועלים בגלוי, והסרט מראה איך זה להיות איש קטן בעולם של האנשים הגדולים האלה. האירועים בו נובעים ישירות מההשלכות של אירועים בסרטי מארוול הקודמים. לא מדובר פה בשתי שניות של מישהו שמוכר דיוידי של הקרב על ניו יורק, אלא מערך שלם של סרטוני הסברה של קפטן אמריקה, התמודדות עם ההריסות שנשארו אחרי קרבות נגד חייזרים ודיווחים חדשותיים על טוני סטארק והשטויות החדשות שלו. סטארק, למען האמת, הוא דוגמא טובה: הוא מופיע בסרט, כפי שכל הפוסטרים והטריילרים הבטיחו, אבל פחות משניתן לצפות. הוא לא המנטור של ספיידרמן שמלווה אותו בכל שלב ושלב, אלא אדם עסוק שיש לו דברים רבים לעשות, ומדי פעם הוא בא להגיד מילה או שתיים, כשהוא לא בדיוק בנסיעה עסקית בהודו או נלחם בטרוריסטים על הירח.
וכל זה מאפשר לספיידרמן החדש, הטוב ביותר עד כה, לזרוח. טום הולנד הוא אחד מהנכסים החזקים ביותר שיש למארוול/סוני, והייתי ממליץ להם לחבק אותו חזק ולקוות שהוא אף פעם לא יילך. לא רק שהוא מכניס דם חדש לכל סיפור הנוקמים, הוא מכניס סיפור שונה מכל שאר הדמויות עד כה. הוא לא עוד גבר שחצן בן 30 פלוס שמאוד טוב במה שהוא עושה והבעיה שלו זה שהוא צריך ללמוד להיות נחמד ולעבוד עם אנשים אחרים; הוא נער שאין לו מושג מה הוא עושה, ומנסח להוכיח לעצמו ולאחרים שהוא שווה משהו. וטום הולנד עושה עבודה נפלאה. גם בגזרת הנבל יש שיפור מסוים. מייקל קיטון מצליח לצאת מהשבלוניות הרגילה וליצור נבל נאמן למציאות ומחוספס – כזה עם מוטיבציה ברורה, כוחות מוגדרים, וכזה שהוא גם אשכרה מפחיד. גם כאן, לא מדובר בנבל מדהים שייזכר לדורות, אבל בהשוואה לשורת נבלי העל הבלתי זכירים שקיבלנו בסרטי גיבורי על בשנים האחרונות – אין ספק שהוא טוב אלפי מונים ממה שהולך, למשל, ב"שומרי הגלקסיה", סרטי DC, ואפילו "לוגאן". בנוסף, הסרט כולל את צוות השחקנים המוצלח ביותר שהיה למארוול עד כה (דונלד גלובר! טוני רבלורי! הניבל בורס!) שלוהקו נכון לדמויות שאפשר לזהות בקלות ולפתח אכפתיות כלפיהן, מה שיוצר דרמה מיידית בסרט. כי כשאכפת לי מהדמויות, אני לא צריך שעתיד העולם יהיה בסכנה – מספיק שעתיד הדמויות האלה יהיה בסכנה.
וכל הדברים הקטנים האלה, שמצליחים צלע אחר צלע להגביה את הסרט מסתם "סרט מארוול טיפוסי ומהנה" ל"סרט מארוול *באמת* טוב ומהנה" מצביעים לאשם אחד – ג'ון וואטס, הבמאי ואחד מתסריטאי הסרט. בעזרת בחירה נכונה אחת אחרי השנייה הוא מצליח ליצור גיבור על שמתפקד בעולם ריאליסטי שהוא במקביל גם נער ביישן שמרגיש יותר כמו ילדים שפגשת בבית ספר ופחות כמו דמויות שראיתי בסדרות בערוץ 6. הוא יצר סרט ששואל שאלות מעניינות בנוגע לעולם הזה, אבל הוא גם תמיד, לפני הכל, כיפי ומצחיק. ו"ספיידרמן: השיבה הביתה" הוא כיף. הדמויות שלו כיפיות, בחירות הפסקול שלו כיפיות, הדיאלוגים כיפיים, כתוביות הסיום שלו כיפיות, והוא אחד הסרטים היותר מהנים שיצאו בשנת הבלוקבאסטרים המדכדכת הזאת.
מסכים עם כל מה שכתוב
התלונה היחידה שיש לי על הסרט הזה היא התפקיד האנמי של מאריסה טומיי.
אני גם חייב להביע תמיהה בחוסר התלהבות שהסרט הזה התקבל, לפחות במקומות שאני מסתכל עליהם באינטרנט.
לא ציפיתי למטר של הילולים וברכות, אבל מכל הביקורות עד כה נכנסתי לסרט מתוך מחשבה שאני מקבל עוד סרט סביר לגמרי של מארוול.
במקום זאת קיבלתי רצף של פנינים שזורות בתסריט רזה אבל אפקטיבי בסיפור שלו. (עוד פרטים בתגובה נפרדת)
במהלך הסרט הבנתי שתרגום השם שלו מציק לי
Homecoming מתורגם מילולית לשיבה הביתה אבל אם לא מדובר על משחק מילים שמתייחס לכך שספיידרמן 'חוזר למארוול' מסוני, אני חושב שמדובר בתרגום מביך קצת.
מה לעשות שאי אפשר לתרגם משמעות כפולה.
אז תרגמו אחת.
לא נראה לי שמפיצים בארץ
היו נותנים לסרט את השם ״ספיידרמן: נשף ריקודים״.
מנסה מאוד אבל עדיין בינוני
הבעיה העיקרית שלי היא השיעמום הוויזואלי של היקום של מארוול
בעיקר גורם לי להתגעגע ליצירתיות והייחוד של כל שנייה בטרילוגיה של ריימי (אפילו ב3 יש כמה סצנות מדהימות בעיקר הלידה של סאנדמן)היקום של מארוול פשוט נראה כמו סדרת טלוויזיה
האם ראית דוקטור סטריינג'?
כי אם כן, אני לא בטוח על מה אתה מדבר – אלא אם אתה מתכוון ל"שעמום הויזואלי בשאר הסרטים"… וגם אז, אני לא ממש מסכים איתך – יש מקרים ויש מקרים, ולטעמי ספיידרמן נופל לצד המוצלח יותר ויזואלית.
ראיתי מעט סרטים של מארוול,אבל גם בשונרי הגלקסיה וגם באיירון מן אני אהבתי את העיצוב הויזואלי.באחרים-באמת משעמם.אבל בכל מקרה זה לא משהו מוחלט
תן לי לנחש, המתרגם הוא ישראל אובל?
(ל"ת)
לא. עמירה שגב.
ויש לה כמה פאשלות מוזרות במהלך הסרט, בעיקר תרגום של פעלים באנגלית כשמות. שמתי לב לשתי טעויות כאלה במהלך יומן הווידאו בתחילת הסרט, ואחרי זה די הפסקתי לקרוא את התרגום.
איזה כיף לך שאתה יכול לעשות את זה!
אצלי זה ברמה של אינסטיקט: אם יש כתובית אני תמיד אקרא אותה (לא חשוב איזו השפה). מבאס.
גם אצלי הן נקראות,
אבל הן מפסיקות להפריע. אני מייצר איזו סינתזה לא-מודעת בין האנגלית המדוברת לעברית הכתובה שלא מפריעה לרצף הצפייה. צריכה להיות טעות תרגום קולוסאלית (ועדיף שזה גם יקרה ברגע מת בסרט) כדי שזה יקפיץ את זה חזרה לרמת המודעות.
זה מזכיר לי קצת את גודל המסך. אם אני יושב רחוק מדי ממנו, כל השוליים המיותרים בין שדה הראייה שלי למסך מציקים לי בדקות הראשונות של הסרט – ואחרי זה אני רק רואה את הסרט. תמיד מעניין אותי מתי בדיוק אני מפסיק לראות את השוליים, אבל אין לי מושג, כי זה תהליך שמתרחש בצורה לא-מודעת.
אני לא רוצה להיות טראמפ, אבל come on
הלוואי ולא נהפוך לחסודים כמו האמריקאים, עם קיצורי הקללות המגוחכים שלהם (אם כי יש הטוענים שבדיוק ככה המילה 'זין' החלה את דרכה). כשהייתי בן 15 אמרתי להזדיין, גם בנות אמרו את זה. הכל טוב. לא שמעתי אף טינאייג'ר משתמש במונח 'לשכב' בצורה הזאת. אולי 'שכבנו' (וגם זה נשמע לי צורם), אבל ממש לא 'לשכב', זה נשמע מגוחך.
מה שכן, התגובה שלך מזכירה לי משהו שקפץ לי בסרט- הם נמנעים מלהגיד fuck, אבל אחת הדמויות אומרת שהיא צופה בפורנו. למה פורנו נחשבת למילה גסה פחות? יש רשימה של מילים שאסור להגיד, וכל השאר זה בסדר?
כן, יש רשימה כזאת
והMPAA הוא ארגון מאוד… אמריקאי בדרך התנהלות שלו.
זה לא רק שיש רשימה, יש גם כמויות.
אם זה מענין ממליצה לראות את This Film Is Not Yet Rated סרט שמדבר על התעשיה ואיך מדרגים סרטים בהולוויוד
אין לי בעיה עם מילים גסות
זה לא מפריע לי, ולפעמים אפילו מפריע לי שסדרות למבוגרים כמו המתים המהלכים, שובר שורות וכל הסדרות של מארוול בנטפליקס נמנעות מלהשתמש במילה fuck בצורה מגוחכת.
מה שהפריע לי זה שהמילה להזדיין מופיעה בסרט שמיועד לכל המשפחה ואף מיועד לקהל צעיר יותר מרוב הסרטים של מארוול.
ופורנו לא?
הסצנה של 'להזדיין' הייתה נורא שולית, כששאלתי את חברה שלי אם היא שמה לב לזה שהבחורה אמרה f-word היא אפילו לא זכרה אותה חצי שעה אחרי שיצאנו מההקרנה. סצינת הפורנו הייתה השיא של בדיחה (מוצלחת) וקשה היה לפספס אותה. היא לא הפריעה לך?
אני זוכר שגם היא הפריעה לי אבל אם אני לא טועה
סצנת "להזדיין" הייתה לפניכן ודי הפתיעה אותי.
אני זוכר שגם אחר כל היו כמה דברים קטנים שהפריעו לי וכנראה הפורנו היה אחד מהם.
שוב, לא אכפת לי שידברו על הנושאים האלה, אבל לא בסרט שמיועד גם לגילאי יסודי וגם אם זה בא על חשבון האמינות.
(אם הם היו רוצים להראות שיחות אמינות של נוער, אז אני מאמין ש90% מהשיחות היו על איך אפשר לזיין יותר בזכות ספיידרמן ולחשוב על תנוחות חדשות שאפשר לעשות עם הקורים)
זה מזעזע
עם תור מתחתנים. טוני לשכב ואת הקפטן להרוג
סליחה, זה חסר הגיון
אתה מעדיף לשכב עם המיליארדר המזדקן ולהתחתן עם האליל המפוסל? איזה מין סידורי עדיפויות אלה? להתחתן עם טוני סטארק מסדר אותך לכל החיים. את קפטן אמריקה אפשר להרוג בכל מקרה, כאן אין ויכוח.
לא הייתי רוצה לשכב עם תור
נראה לי שיש לו פטיש מוזר.
בדיוק
אולי התגובה שהכי הסכמתי איתה בתולדות האתר
זה שיש אפקטים מסויימים פה או בדוקטור סטרייסנד לא משנה את העובדה שהסרטים משמעיים לעין ולא מצולמים בצורה קולנועית
לשנייה אחת אתה לא מרגיש סכנה או מתח אולי מלבד באוטו
ברברה סטריינג'
(ל"ת)
להביא את ברברה סטרייסנד לסרט הבא של דוקטור סטריינג' נשמע לי כמו רעיון גדול
(ל"ת)
איך פספסתי את התגובה הזאת?
מסכמת את הסרט בצורה מושלמת (ובמידה מסויימת גם את הMCU)
אחד ההישגים הראויים לציון של הסרט
זה למרות שכתבו אותו *לא פחות* מ6 תסריטאים, ג'ון ווטאס בניהם כאמור, התסריט מצליח להרגיש קולח ברור עם מטרה ברורה ובלי קפיצות לא הגיונית בין מקומות או ארועים לא קשורים. מרגיש כאילו באמת כתב אותו בנאדם אחד בעל מטרה ברורה ולא קבוצה של אשכרה 6.
הרסו את השוקר
נקודה אחת רעה בסרט היא התפקיד המאוד מצומצם שנתנו לשוקר. הוא אמור להיות אחד מהאויבים הכי גדולים של ספיידרמן ופה הפכו אותו לבריון להשכרה עם כפפות ומעט מאוד תפקיד- בערך מה ש"ספיידרמן המופלא 2" עשו לריינו (רק לא כל כך גרוע).
מה?
מאיפה אתה מעלה ששוקר הוא אחד מהאויבים הכי גדולים של ספיידרמן? בקומיקס שוקר תמיד היה אויב די שולי בלי חשיבות יותר מדי גדולה.
מעדיף את זה ככה
מאשר סרט שמתמקד בו זמנית ב3 נבלים שונים, ולכל מפספס את כולם (עיין ערך, ספיידרמן 3). כל התפקיד של השוקר היה לא יותר מקריצה למעריצים.
נ.ב – עד עכשיו על כל אויב שהוצג נגד ספיידרמן נאמר המשפט "הוא אחד מהאויבים הכי גדולים של ספיידרמן". אני לא קורא קומיקס, אבל להבנתי ספיידרמן הוא אחת הדמויות עם הכי הרבה נבלים, שונים ומגוונים. הציפייה לתת לכולם זמן מסך זהה היא מעט מגוחכת.
הציפייה לתת לכולם זמן מסך זהה היא אחד מהאויבים הכי גדולים של ספיידרמן.
(ל"ת)
סליחה, אלה קצת שטויות.
שוקר הוא אייקוני, אבל הוא מעולם לא היה "אחד מהאויבים הכי גדולים של ספיידרמן". הוא מגוחך, הוא בריון, הוא שודד בנקים ופועל כחלק מקבוצות גדולות לכל היותר, אין לו שום וונדטה אישית נגד ספיידרמן או פיטר פארקר, ואין טעם להתכחש לזה. גם בקומיקס, גם בסדרות המצויירות, גם בלייב אקשן. הוא לא מחזיק מים. האינרפרטציה הכי מעניינת שלו בקומיקס עד כה הייתה ב-Superiour Foes of Spider-Man, בחיי.
הוא בשום צורה ואופן לא בפנתיאון "האויבים הכי גדולים", עם נורמן אוסבורן, אוטו אוקטביוס, וונום, ווילסון פיסק, הזיקית או קרייבן. רוצה לדבר על עוול שנגרם לנבלים טובים? דבר על "ספיידרמן המופלא" ועל הייצוג המעליב שלו לטרגדיה שהיא קורט קונורס והלטאה. עזוב את השוקר. לשוקר אין שום דבר ששווה להתעסק בו על מסך גדול.
טוב שאתה קיים פישי
הסרט מצויין
והביקורת בול
תודה, אבל זה יהונתן צוריה שכתב את הביקורת.
(ל"ת)
לפעמים מותר לקחת אחריות ניהולית :-)
(ל"ת)
סרט נחמד והכל אבל הנבל ממש לא עמוק.
מה סיקוונס הפתיחה של הסרט?
מייקל קיטון: אני והחבר'ה שלי לוקחים פרויקט חשוב שיפרנס אותנו.
אישה מרושעת: לא, אתם לא. אתם מפונים. אנחנו משתלטים על העניינים. *מביאה חמולה מאיימת*
מייקל קיטון: טוב, אנחנו נלך להיות מובטלים. בשביל מי את עובדת בכלל?
אישה מרושעת: טוני סטארק.
*קאט לסצינה שבה מייקל קיטון והחבורה שלה מכינים כלי נשק*
באמת? אז זהו, שכן.
מה עם אזהרת ספויילרים?
זה הרקע של הסרט. איזה ספוילרים?
אני מצטער, אבל לדעת שמייקל קיטון נעלב מטוני סטארק זה לא באמת ספוילר.
נראה לי שאתה מפספס פה משהו
זה צרם לי גם בפודקאסט: מסכים אמנם שהמעבר מ"דפקו אותי!" ל"אז מותר לי לעשות הכל!" אמנם לא מוצדק מוסרית, אבל – באמת דפקו אותו… הבן-אדם (שלא נראה לי מי-יודע-מה עשיר) זכה במכרז עירוני, השקיע כסף בציוד חדש ובאנשי צוות חדשים, מגיע לעשות את עבודתו – ואז צצה נציגתו של איש האלפיון העליון האולטימטיבי, מודיעה לו שהכל בוטל, ושהאלפיונר פשוט לוקח לו את הפרנסה, בצורה הכי בוטה שיש. הבעיה האמיתית שלי עם החלק הזה של הסרט היא שהוא פשוט לא-סביר בצורה קיצונית, ושבמציאות המהלך הזה היה כרוך בשנים של דיונים משפטיים (או, לחילופין, בכמה צ'קים בסכומים דמיוניים שסטארק היה דואג להכין מראש).
ואם כבר מדברים על דברים לא סבירים: רק לי הפריעה ההתנהלות הלא-ממש-חוקית של סטארק מול קטין בן 15 שאינו אפילו בן-חסותו (כולל ההצעה ההזויה בסוף הסרט)?
"במציאות המהלך הזה היה כרוך בשורה של דיונים משפטיים"
אני מניח שניתן לטעון נגד הסרט שהוא לא מראה את זה אבל מבחינתי לפחות היה ברור שלטומס הייתה את היכולת להכנע ולקבל החזר כספי מסויים (כמו שציינת – ככה דברים כאלו מתרחשים בדרך כלל)- אבל מבחינתו העובדה שאיירון מן לא רק לקח לו לא רק את ההערצה של הבת שלו אלא גם החוזה הזה שהוא בשבילו "המכה הגדולה" הגדיש את הסאה. אני לא חושב שטוני סטארק רושש אותו, אני חושב שטוני סטארק עשה לו משהו הרבה יותר גרוע – הוא השפיל אותו, הוא השפיל אותו בזה שהוא בכלל לא שם לב שהוא קיים.
לגבי ההתנהלות של סטארק מול פיטר פארקר…. פה אנחנו נכנסים כבר לנושא שהוא קצת גדול מידי מכדי לסכם בפוסט, אנחנו מדברים על הנחות היסוד הבסיסיות שטבועות בז'אנר גיבורי על ואין לא רק שהן לחלוטין לא מציאותיות אלא שחוסר המציאות שלהן מודגש עוד יותר בשל הבחירה של היוצרים למקם אותם (כמעט תמיד) בגרסה של "העולם מחוץ לחלונך" במקום ממלכת פנטזיה, כוכב חייזרי או עולם עתידי.
כי כאשר מתחילים לשאול "איך זה שמעודדים ילד לשים חליפה ולסכן את החיים שלו במלחמה בפשע" מגיעים מהר לשאלות של "איזה סמכות בכלל יש לטוני סטארק? מתוקף מה הוא טס למדינות זרות ומחסל לוחמים על דעת עצמו?" ואז יש לך סרטים כמו מלחמת האזרחים (שחיבבתי) שמנסים, לכאורה, לתת תשובה 'ריאליסטית'. מה שגורם לצופה / קורא להבין שבעצם כל הדיון עקר מהיסוד – בעולם האמיתי הייתי נגעל מהרעיון שכוחות חוץ-ממשלתיים ולא מפוקחים ישליטו את רצונם על העולם מתוקף הכוח הבלתי מוגבל שלהם, מצד שני – בעולם של סרטי מרוול אותם כוחות חוץ ממשלתיים כנראה הצילו את החיים שלי מספר דו ספרתי של פעמים.
מבחינתי יש הרבה סיפורי גיבורי על נפלאים, אבל כאלו ששואלים "מה היה קורה אם היה לנו סופרמן במציאות" מרגישים מטופשים – המילה הראשונה בנושא הייתה Marvelman של מור והמילה האחרונה הייתה צריכה להיות Watchmen של מור וגיבוס. כל דבר אחר מאז הרגיש ממוחזר, מטופש או שילוב כלשהו בין השניים. "רובין" הוא רעיון איום ונורא בעולם שלנו – בעולם של באטמן הוא מתבקש מאליו.
אז לצורך העניין, שהוא הנאה שלי מהסרט והנסיון שלו לספק מטאפורה מעניינת על התבגרות כחיפוש אחר דמויות אב חורגות, אני מוכן לקבל את הנחות היסוד שלו אפילו אם בעולם האמיתי הן היו גורמות לי חלחלה.
וואלה?
סתם ככה אני מוכן להבין שהיית נגעל מהרעיון שכוח בלתי מוגבל עושה ככל העולה על רוחו היות ואין מי שימנע בעדו. בעולם של מארוול זה *ממש* לא ככה, לכן מכניסים בכל מקום את שילד ואת כל זה שיש פיקוח במידה זו או אחרת.
כמו שאמרת – מלחמת האזרחים – 100% מהסרט היה "מה אם/אם וכאשר" אותם כוחות יעשו דברים באופן שרירותי. ברמת העקרון הנוקמים הם אנשים סבבה שלא יעשו מעשים רדיקלים ויירו קרני לייזר ללא הבחנה (ז"א שיש איזו שהיא הבנה ביניהן לבין הממשלה והם תמיד באותו ראש) מה שקורה בסרט זה בעצם אנומליה – הקפטן וסיעתו פתחו אופוזיציה לוחמת שלא רואה עין בעין עם הממשל. המזל הגדול הוא שיש את החצי השני שמנסה לעצור אותם…
ננסה לא להפוך את זה לפוסט של מלחמת האזרחים
כמות הדברים הבלתי סבירים שצריכים לקרות כדי להביא אותנו למציאות שקרובה בצורה כלשהי לעולם הנוקמים היא עצומה – יש חצי תריסר דרכים (לפחות) גורמים לאנשים לפתח יכולות ששמים אותם מעל ליכולת של ההמשלה, כל ממשלה, להגביל.
העולם הזה הוא, תיאורטית, העולם האמיתי עם כמה תוספות, אבל כמות הסספונד שהוא דורש היא במידה רבה גבוהה יותר מזה של שר הטבעות
בשביל פיתוח של רעיון "מי שומר על השומרים" לא מספיק סרט.
אחרת מגיעים לפתרון המקושקש שהיה יחידת המתאבדים.
המקום לפתח את זה הוא בסדרות הטלוויזיה. בכל יקום ובכל סדרה יש את הגוף המוסדי שתפקידו לוודא שתמיד יהיה בשרוול משה נגד אנשי על המחליטים לנצל את הכח שלהם לרעה (גם אם מה שיש בשרוול לא מספיק וצריך דאוס אקס קריפטון). במולטיוורס של DC, לכל כדור ארץ יש את הגרסה שלו לשומרים. ביקום של מארוול, יש את שילד, שבין תפקידיה גם יש פיקוח על אנשי העל. ניק פיורי פתח את פרויקט הנוקמים, ולאחר הסכם סוקוביה שילד היה אמור לפקח על בקרה על אנשי על. אז כמובן נכנס נושא אחר, שהוא מה קורה שהמפקח הוא "רוע" שרוצה לעשות את אותו הנזק שהוא אמור למנוע (ומי קובע מי צודק ומי טועה), אבל העקרון הוא ברור:
הדרך היחידה להגן על העולם מפני אנשי על שיזיקו לו הוא על ידי גיוס אנשי על שיילחמו לצד הטוב. חלק ממה שהופך את מלחמת האזרחים לסיפור כל כך משמעותי הוא הדילמה "מי קובע מה זה צד הטוב".
לגבי ילד ששם חליפה ונלחם בפשע
אזכיר שרובנו היינו (או נהייה) גדולים ממנו בסך הכל ב-3 שנים, כאשר התגייסנו לצבא, שמנו חליפה אחרת ונשק והלכנו להילחם. במדינות אחרות הגיל של המתגייסים למלחמות הרבה יותר עקובות מדם הוא זהה לגיל של ספיידרמן בסרט ואף נמוך יותר.
הנסיבות הסביבתיות וההיסטוריות הן שקובעות את הנורמות של החברה, גם לגבי הזכות להשתמש בקטינים ככוח לחימה.
עבור אנשים מאוסטרליה או ארה"ב, חברה בני 18 שמתגייסים באופן גורף והולכים לסכן את חייהם בלחימה נראה מופרך בטירוף, למרות שעבורנו זה מציאות נורמטיבית לגמרי (שלא תשים לב אליה מחוץ למקומות הרלוונטים).
בעולם שקיימים בו איומים קיומיים כמו חייזרים רצחניים, אלים כל יכולים, וישויות קוסמיות שאוכלים כוכבי לכת לארוחת בוקר, אני מניח שהנורמות החברתיות יהיו שונות לגמרי למרות שהן מוצגות במעטפת שמזכירה כביכול את החברה שאנו חיים בה.
וואי איזה תמימים פה כולם
בעולם האמיתי אף פעם חוזה ממשלתי לא נופל ומשאיר קבלן ביצוע עם חובות? הצחקתיני
בעולם האמיתי שהוא מדינת ישראל לא אחת חוזים ממשלתיים מתבטלים או פשוט עוברים מצורת תשלום של שוטף +120 לשוטף+כשיתחשק לי
ה*פיצוי* אם בכלל יגיע הוא מה שיכול לקחת שנים
בעולם האמיתי גם האנשים האלה הופכים לפעמים לעבריינים (בעיקר עברייני מס, פחות סקסי מיצרן נשקים חייזרים :|) והתירוץ שלהם הוא לא אחת "הייתי יכול או לשלם לרשויות המס או לשלם לעובדים שלי, אם הייתי משלם לרשויות המס העסק היה קורס ולא יכולתי להאכיל את המשפחה שלי או משפחות העובדים שתלויות בי גם"
זה לא מד"ב זה קורה כל יום (לפעמים גם עבריינים אלימים מתרצים את זה בנפילה כלכלית)
למען הסר ספק- אני מהצד של אכיפת החוק. אני מכניסה אנשים כאלה לכלא ובצדק. אבל לפעמים כשמי שדפק אותם באמת היה חוזה ממשלתי זה לא מרגיש כל כך נעים לעשות את זה.
לא הפוך.
פשוט לא אמין שבן אדם שאיבד את העבודה יתחיל להתחמש מיד. בשביל זה צריך להיות פסיכופת אבל טומס מוצג לנו כבן אדם נורמטיבי שנעשה לו עוול שמצריך נקמה.
איזה מיד ?
מדובר על 8 שנים ארוכות, ההידרדרות יכולה להיות הדרגתית
סצינת ייצור הנשקים היתה לפני הקטע של "8 שנים לאחר מכן".
יאפ.
הם עדיין מכינים משהו מהציוד הזה באופן מיידי.
וזה לא נראה כמו כלים שמקדמים שלום עולמי.
שוב, חבורה של בני אדם שעובדים עם קבלן לא הופכים לנבלים (גם אם בפרופיל נמוך) בגלל שלקחו להם פרויקט. זה לא סביר, גם כי זאת לא המציאות שלנו וזה מצריך מכולם להיות פסיכופתים.
אתה רוצה את אחד מסרטי ספיידרמן הקודמים,
ספציפית, נדמה לי, את הסדרה של ריימי: גיבורים עם קונפליקטים פסיכולוגים דרמטיים (תחליף האבא שלי הוא אל? שטן?), נבלים פסיכוטיים ונטולי מוסר.
אני, אישית, מאוד שמח שהסרט הזה לא דומה בכלל לסרטי ספיידרמן הקודמים. היה בהם משהו מוגזם ולא אמין.
אגב, מישהו ידע/זיהה שהקול בחליפה היא ג'ניפר קונלי?
לפחות לפי imdb
שהיא אשתו של...
פול בטאני, השחקן שנתן את קולו לג'רוויס של איירון מן. מן הסתם בדיחה פנימית (ומגניבה!) של אנשי מארוול.
לא שאני לא אומר שזה היה מוזר מבחינתי בסרט
אבל עברו כמה שנים בעולם שלהם מאז (עם להאמין שהשנים שהסרטים מתרחשים בהם מקבילה לשלנו) והיה לשניהם זמן להיות קצת בנפרד, וכנראה אחרי אירועי מלחמת האזרחים פפר הבינה שטוני למד את הלקח שלו (אני מאמין שהפסקה בניהם התחילה בגלל שטוני חזר בו ובנה חליפות חדשות בלי לספר לה (והוביל ליצירת אולטרון)) ותיתן לו ניסיון שני (על אף שהייתי שמח עם היו מרחיבים על זה יותר (אולי באיירון מן 4)).
אז באיזו שנה מתרחש הסרט הזה?
בתחילת הסרט מבהירים לנו שהוא נמצא 8 שנים אחרי אירועי הנוקמים הראשון, הווה אומר… 2020? מוזר.
מצד שני, לאף סרט חוץ משומרי הגלקסיה אין ציון ספציפי של שנה (וקפטן אמריקה הראשון, כמובן), אז אולי מותר להם לשחק ככה עם הטיימליין. אולי זה רק אנחנו הצופים, שמניחים מראש שסרט שמתרחש ב"זמננו" שייך לאותה שנה בה הוא יוצא לאקרנים, אלא אם כן צוין אחרת…
ונראה שיוצרי הסרט ממש ניסו לגרום למריסה טומיי להיראות זקנה עם המשקפיים המיושנים האלה שליוו אותה חצי מהזמן. מצטער, לא הצליח לכם. אפילו המלצר שם עושה לה עיניים!
הטיימליין של ה-MCU מוסבר:
https://www.reddit.com/r/movies/comments/6lu5ov/the_marvel_cinematic_universe_timeline_with_new/
תמיד אפשר לסמוך על רדיט.
תודה! ואו, רדיט ממש יסודיים.
(ל"ת)
הטיימליין (לפי רדיט) בתרגום מהיר לעברית
ובלי לחפור בעשרות התגובות שהוספו מאז
איירון מן – מתחיל ב2008, טוני בשבי 6 חודשים, נגמר ב2009
איירון מן 2 (שישה חודשים אחרי האירועים של הסרט הקודם), ת'ור, הולק – 2009 (כל האירועים המרכזיים קרו באותו שבוע)
קפטן אמריקה – רוב הסרט קורה ב1942, סצינת הסיום ב2009
האוונג'רס – 2009
איירון מן 3 – שישה חודשים אחרי האוונג'רס, כנראה 2010
ת'ור 2 – תור לא היה בכדור הארץ שנתיים מאז אירועי אוונג'רס, כלומר 2011 (הסרט מתחיל ב2010)
קפטן אמריקה 2 חייל החורף – 2012
שומרי הגלקסיה 1&2 – 2013-2014 בהתאמה. הפרס של חצי שנה בין הסרטים
אוונג'רס 2 ואנט מן – כנראה 2015
קפטן אמריקה 3 מלחמת האזרחים – 2017. 8 שנים מאז ההכרזה של טוני שהוא איירון מן, 4 שנים ללא פיקוח
דוקטור סטריינג' – כנראה מתחיל 2016, הסרט קורה לאורך מספר לא ידוע של חודשים שכוללים לפני תאונה, תאונה, שיקום, טיול לנפאל, אימון ואת אירועי שיא הסרט, יתכן שהתחיל אפילו לפני 2016 (נרמז בסרט שהאימונים להיות מאסטר לוקחים שנים על שנים), נגמר ב2017
ספיידר מן – 2017-2018, הסרט מתרחש לאורך מספר לא ידוע של חודשים. 8 שנים אחרי האוונג'רס. פיטר בן 7 בסצנה עם המסכה באיירון מן 2
הערכות לסרטים שעדיין לא יצאו :
ת'ור 3 רגנרוק – 2016-2017. לא ידוע לאורך כמה זמן מתרחשים האירועים של הסרט אבל לקראת הסוף לכל המאוחר הוא יעבור את נקודת הסיום של דוקטור סטריינג'
אוונג'רס מלחמות האינסוף – 2018
זה לא טיימליין רשמי אלא הערכת מעריצים, הסרטים היחידים ש100% מעוגנים לשנה הם שומרי הגלקסיה ותחילת קפטן אמריקה הראשון
יש גם את קפטן מארבל
שיתרחש בשנות ה-90, ככה שזה אמור להיות הסרט הראשון, מבחינת זמן האירועים המתרחשים בו, לפחות ברובו.
הראשון הוא בכל מקרה קפטן אמריקה.
(ל"ת)
טוב נו...צודק :)
פשוט שכחתי ממנו לגמרי.
הוא הנוקם הראשון!
(ל"ת)
לא סביר.
א. הוא נוקם רק מרגע שהוא 'מופשר', ואז כבר יש בקלות כמה לפניו.
ב. אם מה שחשוב זה תאריך הלידה, אז ת'ור כנראה קודם.
זה מעלה את השאלה
אם אחרי הגל הנוכחי של סרטים שמעוררים נוסטלגיה לשנות ה-80 – שומרי הגלקסיה, שחקן מספר אחת, stranger things ועוד הרבה רימייקים לסרטים של אותה תקופה – יתחיל גל חדש, הפעם לשנות ה-90… נשמע לי אחלה
כשהשנתון שלך יתחיל לקבוע, בהחלט.
(ל"ת)
ומה עם הענק הירוק שיצא ב 2008????
(ל"ת)
אין כל כך סיבה להתייחס אליו אבל אם אתה מתעקש...
הוא מתרחש במקביל לאיירון מן 2 (כחלק מהשבוע העמוס של ניק פיורי)
למה אין כל סיבה להתייחס אליו?
(ל"ת)
למה כן?
הוא ממש לא אחד מהמוצלחים
וההשפעה שלו על ה MCU היתה כל כך מינימלית שאפילו את השחקן הראשי החליפו.
בקצרה - נהניתי
זה לא הסרט הכי מדהים בעולם אבל הוא בהחלט מעביר שעתיים בכיף.
שתי נקודות לציון:
א. לדעתי זה הספיידרמן הכי מדוייק, שהכי מעביר את רוח הדמות בצורה הנכונה. הרבה יותר מהגרסאות הקודמות. זו אמורה להיות דמות מצחיקה – וצחקתי נורא (והסצינה שהוא מעופף, ואז פתאום מגיע למגרש פוטבול ונאלץ לעוף פשוט קרעה אותי…)
ב. אני לא כל כך מבינה את הצורך "להגדיל" את הסרטים כל הזמן. אם מארוול ינסו כל פעם להגדיל ביחס לסרט הקודם (אני יודעת שזה סוני, אבל בתכלס, זה מארוול) – כבר לא יהיה לאן לגדול. חלק מהרעיון הוא לעשות גם סרטים קטנים וטובים – וזה בדיוק מה שזה היה, סרט קטן וטוב.
מכאן ספויילר (די רציני):
ספיידרמן עדיין צעיר, עוד לא ממש התאמן, ואין לו את היכולות שיהיו לו בעתיד וזה בסדר. הוא צריך נבל שהוא בינוני כדי שזה יהיה ריאלי שהוא ינצח אותו, ועצם העובדה שהוא לא לגמרי ניצח אותו בעצמו, אלא יותר "החזיק מעמד" עד שהנסיבות גרמו לנשר להתפרק הפך את כל הסיפור להרבה יותר אמין בעיני. אני לא חושבת שספיידרמן לבד, במקום שבו בחרו לשים אותו, מסוגל להתמודד עם נבל אמיתי שבאמת רוצה להשמיד את העולם. ואני חושבת שהם בחרו להתחיל עם ספיידרמן בדיוק במקום הנכון.
תיקון לחלק המוסתר הראשון
נאלץ לרוץ… לא לעוף, כמובן.
מעבר לעובדה שגלובר דיבב את מורלס,
הוא אחד ההשראות העיקריות ליצירת הדמות ב-2011 ועיצובה, ולכן כאשר התחילו להגיע החדשות על הריבוט הראשון של ספיידרמן שיצא ב-2012, באינטרנט התחיל לצוץ קמפיין שקורא להבטיח לגלובר אודישן לתפקיד (בתור פיטר שחור, או אפילו שיעשו את הסרט על מיילס).
הקמפיין עשה כל כך הרבה גלים עד שדונלד גלובר בעצמו התייחס אליו בהרבה מקרים, ובסוף הוזמן לדבב את הדמות בסדרת האנימציה, וכמובן, קיבל את התפקיד בסרט הזה.
עם כל הכבוד לגלובר - הוא לא יעבור מסך בתור מיילס.
בשלב הזה הוא באמת מבוגר מדי. אבל אם הוא הדוד הנבל של מיילס (בעתיד הרחוק) אני חושב שזה ממש מגניב. זה תפקיד משמעותי וטריביוט ראוי למי שהשפיע על הדמות.
סרט מעולה! כנראה הכי מצחיק ומהנה של מארוול
נגיד מה ש"אנטמן" יכול היה להיות אילו היה כתוב טוב…![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
מזמן לא צחקתי ונהניתי ככה. יותר מ"איירון מן" והרבה יותר מ"שומרי הגלקסיה", סרט חביב אבל לא כ"כ מלהיב (מוערך יתר על המידה בעיניי; בשני התחלתי לצפות ונטשתי, שעמם אותי). לא מבינה איך ייתכן שאנשים ששאלתי אותם לגביו משכו בכתפיהם באדישות/זלזול, כי בעיניי הוא קרוב למושלם (לסוגו).
לא צפיתי מעולם בסרט ספיידרמן אז אין לי למה להשוות, אבל ממש אהבתי את הליהוק (וגם את הגיוון האתני). טום הולנד מהמם (ונראה צעיר לגילו), העביר במדויק את החוויה המדויקת של גיק ביישן בתיכון (ממש לא כולם היו כאלה ולא הרגישו כך, אבל חלק ניכר מחובבי הקומיקס כן, מן הסתם). הוא סוג של לנארד הופסטטר רק הרבה יותר חמוד ועם כוחות על. מאז באפי (לא הסרט, חו"ח) לא ראיתי שילוב כ"כ מוצלח של גיבור על בתיכון.
לא יודעת אם גם בסרטים הקודמים הוא היה אמור להיות קצת מגושם/מסורבל/מבולבל, אבל אהבתי את זה נורא (והזדהיתי באופן אישי…). אהבתי את הופעות האורח, אהבתי את המחוות, אהבתי את הבדיחות… הזכיר לי לפרקים את דדפול ברוחו (ובחליפתו…) רק בגרסת התיכון – מעודנת יותר ובלי גסויות. בקיצור, מבחינתי היה בו כל מה שהיה צריך להיות, אף שלא ידעתי מה צריך מראש (לא ידעתי למה לצפות), קיבלתי את מה שהיה צריך בדיעבד. עפתי עם הסרט מהרגע הראשון, פשוט תענוג צרוף.
הוא בן נוער.
הכל בשבילו חדש ומגניב וגם ככה אין לו את המודעות העצמית שמגיעה עם הפרספקטיבה (כאילו, תסגור את הדלת של החדר!). בעולם של מארוול גיבורי על גורמים לנזק ולא מתעלמים מזה – אחרי הכל, זה האוריגין של מייקל קיטון – וזה גם מה שקורה לפיטר פארקר. הוא עושה טוב ובדרך עושה נזק.
לא, כי סוקוביה.
(ל"ת)
זה כמעט היה בpowerless,
הקומדיה המוצלחת קצרת הימים בעולם DC. במקור היא הייתה אמורה ללוות פירמת של סוכני ביטוח בעולם עם גיבורי ונבלי על. הפרמיס השתנה לחברה של אמצעי מיגון בפני גיבורי ונבלי על, כנראה כי הבינו שאין שום סיכוי שיהיו חברות ביטוח בעולם של גיבורי ונבלי על.
מלחמת האזרחים כולו הוא דושבגיה
ברמת סכסוכים של כיתה ג' בין אנשים בוגרים לכאורה. זה מה שעשה אותו לכל כך מאכזב וחסר כל אימפקט רגשי. הוא הפך לכמעט פארודיה על העולם שלו, וזה היה די מבאס.
הטריילר למלחמת הנצח נראה לי די ממוחזר ולא מעניין בצפייה ראשונה בבית מול המחשב, אבל כשראיתי אותו בקולנוע על מסך גדול ועם סאונד בומבסטי הוא נראה באמת כיפי ומגניב. עוד עדות לתיאוריה שלי על ההבדל המשמעותי בין צפיה בקולנוע לצפייה ביתית.
איזה חלק מהתיאוריה תופס דנקירק?
(ל"ת)
בינתיים כלום,
לא ראיתי אותו לא פה ולא שם.
למען האמת, לא באמת
בצפייה שנייה שמים לב שאת הנזקים הוא לא גורם בעצמו אלא ה"רעים" שהוא פשוט מפריע להם בתוכניות. ואז נשאלת השאלה רק כמה נזק הם היו גורמים אלמלא הוא התערב, וזו שאלה שאין לה תשובה.
נקודה שהתעוררה אצלי פתאום בזמן הצפייה בסרט (אבל למעשה תקפה לכל היקום של "מארוול")
נראה כאילו השמיים שייכים להם. אין עוד כלי טיס, אין מסלולי טיסה, אין מגדלי פיקוח שצריך להיות איתם בקשר… רוצים לטוס? פשוט ממריאים ונוחתים בכיף שלנו. למה, מה הבעיה? כלי טיס פרטיים צריכים להתחשב במישהו? או כלי טיס ממשלתיים צריכים להתחשב במדינות אויב? אה, לא מגלים אותם במכ"ם והם בלתי נראים (לפחות חלקם). זה בכלל לא מתכון לתאונות אוויריות.![!:-P!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_tng.gif" alt="" width="" height="" />)
אני יודעת, אני יודעת, זה נטפוק מטופש ביקום שיש בו טכנולוגיה כ"כ מתקדמת, חייזרים, גיבורי על ומה לא. ועדיין, נראה שהם דווקא מנסים לשמור על ריאליזם מסוים… נו טוב, אם נדרשו לי כ"כ הרבה שעות צפייה כדי לחשוב על זה, אולי אלה באמת זוטות שלא מפריעות לאיש (והן לא מפריעות לי ליהנות, אל דאגה; רק נקודה למחשבה).
סטארק וטכנולוגיה בלתי-מוגבלת
בעולם שיש AI כמעט בלתי מוגבל ביכולותיו, לא קשה לדמיין שה-AI ג'ארוויס/פריידי/אחר של סטארק פשוט משתלט מרחוק על הנתונים של מגדלי פיקוח במסלול הרצוי ומנתב הצידה כלי טיס אחרים, בלי שפקחי הטיסה האנושיים בכלל מודעים למשהו.
בעולם שיש בו? לטוני יש, לא לכל העולם.
ואין מצב "להשתלט מרחוק על מגדל פיקוח" בלי שפקחי טיסה יהיו מודעים לכך (תודה לאל), בפרט שבמגדלי הפיקוח האלה עובדים בני אדם שמנהלים את השמיים ומנחים את הטייסים, ואם הם לא יהיו מודעים לנעשה המצב יהיה גרוע בהרבה.
חוקי העולם הבדיוני
ברור שבעולם שלנו לא משתלטים מרחוק על מגדלי פיקוח (בטח בלי יידוע של הפקחים).
אבל בעולם של מארוול? לפי כל מה שראינו בסרטים ל-SHIELD לא צריכה להיות שום בעייה להשתלט על כל מערכת שהיא כדי שנושאות המטוסים המרחפות שלהם לא ייתקלו בכלום.
והטכנולוגיה של סטארק מתנהגת כמו "קסם" – כלומר היא עושה כל מה שהוא צריך. ה-AI שלו (בין אם זה ג'ארוויס בהתחלה או פריידי בהמשך) יכולה לעשות כל מה שטוני צריך, הרבה פעמים בלי שהוא צריך לבקש או לרדת לפרטים, וזה כולל פריצה למערכת מוגנות אחרות (בנוקמים הראשון טוני השתמש בג'ארוויס כדי לפרוץ ולפענח את כל הקבצים של SHIELD בלי שום בעייה מיוחדת).
בהקשר של העולם שהוצג לנו בסרטים, אין להם שום בעייה פשוט להשתלט כרצונם על מערכת בקרת תעופה אזרחיות.
(לא שזה בהכרח מה שקורה אבל זה ההסבר הכי טריוויאלי המאפשר לנפנף את הבעייתיות הזו בתוך העולם של הסרטים)
זה הסבר שמתעלם מהאופן שבו עובדים מגדלי פיקוח...
ובעצם מחזיר אותי לנקודה שהם פשוט עושים מה שהם רוצים וזהו.![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
הרבה פחות מעד כמה ששאר הטכנולוגיה שראינו אצל טוני סטארק מתעלמת מאיך פיזיקה בסיסית עובדת
בהינתן הטכנולוגיה שהראו לנו בסרטים אלו (שאינה מציאותית בשום צורה), ההסבר הכי פשוט לשאלה לגבי אישורי טיסה (בתוך אותו עולם בדיוני, כמובן) היא שימוש באותה טכנולוגיה שכבר הראו לנו. זה רחוק מאוד מלהיות החלק הכי לא-מציאותי בסרטים האלו.
בלה בלה טכנולוגי והתנהלות אנושית/חוקית/חברתית
זה לא אותו הדבר… וזה לא רק טוני סטרק אלא כל שילד, והווקאנדים ובעצם כל דבר שקורה ביקום הזה. ניחא, זו רק עוד נקודה שממחישה שמדובר ביקום מקביל…
יש דברים שמתאימים לסוגה והם חלק מהפנטזיה שלה (למשל טכנולוגיה)
ויש דברים שהם חלק מההתנהגות וההתנהלות של העולם שלנו, ולכן בעיניי הם שונים. "שילד" הוא ארגון קיים ומבוסס היטב ביקום של מארוול, ולכן אין לי בעיה עקרונית איתו. אבל הנקודה שהעליתי היא לא רק בקשר אליו, ולכן זה לא בדיוק המצב… כאמור, זה לא מפריע לי ליהנות מהסרטים, אבל זו כן נקודה שהתעוררה בי ורציתי לשתף.
אוי, בדיוק צפיתי באיירון-מן 1 שוב
והופתעתי להיזכר שדווקא התייחסו פעם לנושא: חיל האוויר מוזנק לעצור את כלִי-הטָיס המוזר והלא מזוהה שעושה מה שבא לו (איירון-מן), ולקראת הסוף טוני אף מבקש מרודס, שעובד בחיל אוויר, להשאיר שמיים פתוחים עבור הקרב מול אובדיה.
מסוג הפרטים הקטנים שאני מתגעגע אליהם ב-MCU.
אבל זה קרה כשהוא היה בשטח צבאי/מדינת אויב אאל"ט
וכי החליפה שלו באמת לא מתנהגת כמו כלי טיס מוכר, אז לא הבינו במה מדובר. למעשה דווקא איירון מן ממש לא בעייתי, כי הוא קטן, זריז וחמקמק מאוד; הסיכוי שהוא יהיה מעורב בתאונת טיסה (כל עוד לא מנסים לפגוע בו) קלוש. זה לא כמו מטוסים גדולים בלתי נראים או נושאות מטוסים (מעופפות) אימתניות.
עין הדג, 2017
"טום הולנד הוא אחד מהנכסים החזקים ביותר שיש למארוול/סוני, והייתי ממליץ להם לחבק אותו חזק ולקוות שהוא אף פעם לא יילך."
– יהונתן צוריה, 2017 –
כן כן אני יודע שספיידי חזר אבל עדיף מאוחר מאשר אף פעם…