בדיוק כשהתחיל להיות לי אכפת מג'יימס בונד, קרה "ספקטר".
לפני כמה שנים בונד התחיל מחדש. ה"ריבוט", או מה שזה לא יהיה, של הדמות הזאת – כלומר, הסרטים בכיכובו של דניאל קרייג – היו לא אחידים: "קזינו רויאל" היה מצוין, אחריו היה "קוואנטום של נחמה" הגרוע, ואחרי זה "סקייפול", שהיה כל כך טוב שהוא ממש שכנע אותי שיש משהו בג'יימס בונד החדש הזה. לפני "סקייפול", הגישה שלי היתה "אין לי שום יחס מיוחד אל הסדרה המיושנת הזאת". אחריו, פתאום גיליתי שאני באמת רוצה לדעת ולראות מה יקרה לבונד בהמשך. הטרילוגיה הזאת נראתה כמו הכנת-קרקע ארוכה, מדוקדקת ומדויקת לבונד חדש ועדכני, שיהיה חופשי לצאת להרפתקאות חדשות ומרתקות. ועכשיו מגיע "ספקטר" והורס את כל זה לגמרי, עד היסוד. "ספקטר" הוא לא רק סרט בונד חלש; זה סרט שהורס דברים שסרטים אחרים בנו.
במקרה שאתם מתעניינים בעלילה: הפעם הזאת, הסוכן ג'יימס בונד 007 מסרב להוראות שהוא מקבל מממוניו, ורודף אחרי נבל שמתכנן פיגוע טרור. מפה לשם, הוא קושר קצוות ומגיע לארגון-רשע ענק וסודי שבראשו עומד נבל מגלומן עם תכניות גרנדיוזיות. כמובן, העלילה הזאת נכונה פחות או יותר לכל סרט בונד אחר אי פעם. התסריט של "ספקטר" הוא אוסף של קלישאות בונדיות, וזה דווקא בסדר. אם יש למישהו רשות להשתמש בקלישאות של סרטי ג'יימס בונד, זה לסרט ג'יימס בונד. אבל: זה לא פוטר את הסרט מלנסות לתת איזה טוויסט מעניין על הקלישאות האלה. כשאנחנו רואים, נגיד, את בונד קשור לאיזו מכונת-עינויים בזמן שהנבל עומד בצד ונואם ברשעות – אתם חייבים לפחות להיות מודעים לכך שזאת סצינה שכבר ראינו במיליון פארודיות וחיקויים וציטוטים וקטעים מהסימפסונס. אז בסדר, תעשו את זה, סבבה – אבל תעשו עם זה באופן שעוד לא ראינו קודם. איזה תיבול חדש. אבל לא כאן. "ספקטר" רואה עצמו פטור מזה. העלילה של הסרט הארוך (למה שעתיים וחצי, למה?!) הזה היא פארודיה על ג'יימס בונד שהוציאו ממנה את כל הקטעים המצחיקים.
הסרט הזה מטומטם. סרטי בונד הם בדרך כלל מטומטמים, במובן של "אבל הוא היה יכול להרוג אותו כבר אם הוא היה רוצה", או "כן, אבל מי שבאמת קופץ ממטוס בגובה כזה, מת" או "אבל למה שתשכב איתו, היא פגשה אותו לראשונה לפני שמונה וחצי שניות והוא התנהג אליה כמו דוש". מכל זה יש פה בשפע, אבל הסרט הזה מטומטם ברמה אחרת: אין הגיון במה שאנשים עושים. הקשר בין סצינה בונדית קלישאית 16 לסצינה בונדית קלישאית 17 הוא אך ורק העובדה ששניהם דברים שקורים בסרטי בונד. זה בסדר שהנבל יגיד "אה, מר בונד, ציפינו לך. התכבד במרטיני, רוצה קפה? סושי? מסאז'?", ואז יספר לו בפרוטרוט את תכניתו הזדונית להשמדת העולם; זה פחות הגיוני כשכל זה קורה בדיוק סצינה אחת אחרי שאותו נבל ניסה לחסל את בונד. אתם רוצים אותו חי או מת? תחליטו!
אותו נבל ראשי, בטח שמעתם, מגולם על ידי כריסטוף וואלץ. האיש שהתפרסם בתפקידי נבלים גדולים מהחיים עושה נבל-בונד. איזה חיבור טבעי ומתבקש. מי יכול להיות יותר מתאים? אבל הנה מה שכריסטוף וואלץ עושה עם התפקיד שניתן לו: כלום. שום דבר. גורנישט. מדהים כמה שכלום. מישהו חשב כנראה שהעובדה שהוא שם ושהוא כריסטוף וואלץ תספיק כדי להפוך אותו לנבל ייחודי, ואת זה אפשר לצרף לשורה הארוכה של הטעויות שעשו מפיקי הסרט הזה. וואלץ יכול להיות נבל מהגדולים בעולם אם יש לו תסריט של טרנטינו ביד, אבל עם החומר החלש שהוא נאלץ לעבוד איתו כאן, נדמה שהוא אפילו לא מנסה להיות קריפי או מפחיד או אקסצנטרי או כל אחד מהדברים האחרים שהן בדרך כלל המשמעות של צירוף המילים "נבל בסרט של ג'יימס בונד".
לפחות בדבר אחד תמיד אפשר לסמוך על סרטי ג'יימס בונד, גם אם כל השאר לא משהו בכלל: תמיד יהיו סצינות אקשן גדולות, מופרכות ומגניבות. נחשו מה: גם את זה אין. סצינת האקשן שלפני הקרדיטים, שמתרחשת ב"יום המתים" במקסיקו סיטי, היא לא רעה, מצולמת יפה ומהווה נקודת פתיחה טובה. אבל מכאן והלאה, הסרט הארוך (כל כך פאקינג ארוך! למה לעזאזל סרט בונד צריך להיות שעתיים וחצי, למה?!) הזה הוא בעיקר פטפטני נורא, יש פה הרבה יותר דיבורים מאקשן, וכשמגיע כבר איזה מרדף, הוא, נו, סטנדרטי. יש פה כמה סצינות אקשן סבירות, אבל אפילו לא אחת שכוללת איזה חידוש, או גימיק מגניב או פשוט זכירה באופן כלשהו. סצינות הסיום של הסרט כל כך אנטיקליימקטיות שתוכלו לשמוע אולם שלם עושה "מה – זהו?!".
כל הדברים האלה הופכים את הסרט לסרט-בונד לא טוב. וסרט לא טוב בפני עצמו הוא דבר שעובר. כבר היו סרטים לא טובים בסדרה הזאת. אבל "ספקטר" הוא יותר מסתם גרוע, אלא כזה שפוגע גם בסרטים אחרים. הנקודה שבה הסרט הזה באמת מסריח היא האופן שבו הוא מנסה להתכתב ולרפרר ולסגור מעגלים עם סרטים אחרים בסדרה. הסרט הזה מנסה להיום סיכום של שלושת סרטי בונד הקודמים, להפוך אותם לסיפור ארוך ועקבי שבו הכל קשור להכל. הבעיה היחידה: הם פשוט לא היו כאלה. לא היה קשר של ממש בין עלילות "קזינו רויאל", "קוואנטום של נחמה" ו"סקייפול", והאופן שבו הסרט הזה מנסה לתפור אותם אחד לשני בדיעבד הוא פשוט לומר "אתם זוכרים את כל הדברים האלה שקרו בסרטים הקודמים? אז הכל היה קשור!" – וזהו: הוא לא מציע שום סוג של הסבר מעבר לכך, אבל תולה לפעמים על הקיר תמונות של דמויות מהסרטים הקודמים (זו אינה מטאפורה) כדי להזכיר לכם שהפעם יש פה המשכיות, ושהוא לא סתם עוד סרט אלא הסרט המסכם. "ספקטר" גם "קורץ" לסרטים הישנים בסדרה באותו האופן האידיוטי שבו רימייקים הוליוודיים גרועים קורצים למקרות שעליהם הם מבוססים: הכנסת רפרנסים שנועדו אך ורק להיות רפרנסים, ואין להם שום תפקיד בעלילה. אנשים מכריזים על שמות שלא אומרים להם שום דבר, אבל אמורים להגיד לכם משהו כי אתם מכירים את הסרטים ההם, ועושים את זה בטון של "היי היי זוכרים את זה? ווינק ווינק נאדג' נאדג'".
אני לא מצליח להבין איך זה ייתכן שאותו צוות – הבמאי סם מנדז, אותם שלושה תסריטאים – יצר גם את "סקייפול", שהזריק חיים חדשים לבונד, וגם את "ספקטר" שלוקח ממנו את החיים האלה עם ריבית. (השחקן המצטיין הוא דווקא הצלם הויטה ואן הויטמה, שירש בהצלחה את מקומו של רוג'ר דיקינס: הסרט מצולם נהדר, את זה אי אפשר לקחת ממנו). הסרט הזה שגוי בכל כך הרבה רמות שנראה שמי שיצר אותו לא הבין שום דבר בבונד ובמה שגורם לאנשים לראות סרטים בכיכובו, או סרטים בכלל.
אבל מה אכפת לי אני. אין לי בכלל שום יחס מיוחד לסדרה המיושנת הזאת. שוב.
אני לא יודע אם לבכות או לצחוק
מצד אחד באמת חיכיתי לסרט הזה ורציתי שהוא יהיה טוב ויקשר בצורה לא מטופשת את כל הסרטים הקודמים שהיו כמו הפסקה מסוימת מהעלילות ההזויות של הסרטים היותר ישנים ויצור(יחד אם הסרטים הקודמים) תקופה חדשה בסרטי גיימס בונד שיהיה קצת יותר הגיוני.
מצד שני אני מזכיר לעצמי שמדובר באחד מסרטי גיימס בונד וצוחק על עצמי ששכחתי את זה.
נ.ב. נראה לי שאני הלך לסרט בשביל לצחוק מהקלישאות
על אף שהביקורת של כריס סטוקמן יצאה קודם אני מעדיף את הביקורות של פיש
אבל אני מודע שאחריי ששמעתי מה לו יש להגיד על הסרט יש לי תחושה שאני יותר אוהב את הסרט.
לביקורת:
https://www.youtube.com/watch?v=rbe5sJUg1KA
כל מילה של המבקר החביב!
ממש תודה על הלינק. הביקורת שלו היא המדויקת ביותר ששמעתי עד כה!
אין מילים
דורון פישלר אין מבקר כנה כמוך.
בואו נשאל משהו אמיתי וישיר: למה המבקרים המובילים ב"youtube" לא אמרו חצי מהדברים האלה בביקורות שלהם?
הייתי בהקרנת טרום – טרום בכורה של הסרט ביום רביעי, יום לפני שכולם יכלו לראות אותו. אולם שלם ביס פלאנט חיפה, מפוצץ עד אפס מקום. מכזה די נדיר. ופשוט כולם תופסים את הראש, ולא מבינים מה נפל עליהם. אנחת הרווחה שהייתה כשהסרט סוף סוף נגמר, בנוסף לאנשים שיצאו פשוט באמצע, אמרו את כל מה שיש להגיד.
סרט ג'יימס בונד משמעם?! אפילו קוואנטום היה מבדר.
מצטער להגיד אבל משימה בלתי אפשרית 5, שהיו לי איתו המון, אבל המון בעיות, ואני חושב שהסרטים חולקים בעיות מאוד זהות, היה הרבה יותר מבדר. לא יותר טוב. שניהם קקי לפי דעתי. אבל לפחות MI5 היה קקי מבדר. והיה את המרוץ אופנועים. והצלילה הארוכה. ופאקינג טום קרוז.
מצעטר, אבל דניאל קרייג עדיין לא יכול לסחוב סרט בלי תסריט טוב.
היו צריכים להחליף יוצרים, לתת לידיים חדשות להמשיך את מה שסם מנדז התחיל. במקום זה ראינו אותו הורס לחלוטין את מה שהוא היה שותף לבנייתו.
חבל. ועצוב לי.
אבל כשהמים רותחים הנקניקיות צפות….ורד פיש…לפי דעתי זה רק מראה עד כמה אתה המבקר הטוב ביותר כיום בישראל.
זו הפעם הראשונה מאז אני לא זוכר מתי
שביקורת סרט ממש מבאסת אותי.
אוף.
ללא ספק מאכזב
מה שהפך את סקייפול למוצלח ולמגה-להיט, היה שהוא מצד אחד הרשה לעצמו לעשות את הרפרנסים והחזרה לקלישאות של סרטי ג'יימס בונד, אבל גם הסתכל עליהן במבט מפוקח וביקורתי.
עכשיו, סקייפול ממש לא סיים להגיד את כל מה שיש לומר בנושא – וממש מאכזיב שהסרט החדש לא הולך בכיוון הזה.
זאת ועוד, מי מסכים איתי (שזה חידוש של "אני היחיד ש…") שהשיר של סם סמית' ממש מעפן? מישהו הצליח להבין את המילים שהוא אומר בכלל?
יש מרדף בארמון מקרח, בהשתתפות מכונית בלתי נראית?
לא, נכון?
אז זה לא הבונד הכי גרוע.
בניגוד לדעת הרוב, גם סקייפול היה מחורבן לטעמי
הוא היה מקושקש, עשוי רע, ארוך, כולל יותר מדי סופים, ובעל סצינות אקשן מגוכחות. ולכן, לכן, הגיוני בעיניי שגם הסרט הזה הוא מחורבן, עשוי רע,, ארוך, וכל מה שציינתי קודם. כנראה שסם מנדז הוא לא הבמאי החביב עלי בעולם.
מהדור האחרון, הבמאי היחיד שהצליח לעשות פעמיים סרטי בונד שמאוד אהבתי הוא מרטין קמבל. אותו במאי שביים גם את גולדן איי (שהיו בו סצינות אקשן מגניבות ומגוכחות אבל אני זוכר אותן גם 20 שנה אחרי) וקזינו רויאל שהראה מה אפשר לעשות עם דניאל קרייג כשבאמת רוצים.
סדרת בונד היא בעייתית ומקסימה אותי באותו זמן. היא התחילה בזמן בו היה בסדר מצד בונד לתת סטירת הרגעה לבחורה (שמידי אחרי זה נשיקה אותו משום מה). זה היה בסדר מצד בונד להיות שוביניסט. זה היה בסדר מצד הסדרה לשכור דוגמניות שחקניות בתור "נערות בונד". אבל זה היה בסדר אז כי לא הייתה מודעות לזה. הבעייה שהמותג "007" צריך להתאים את עצמו לשנים בהם הקהל לא אוהב גיבור שמטריד מינית או חמור מכך, ושאין היום גאג'טים שיש רק לבן אדם אחד ויכולים להציל את היום. מכונית ללא נהג שיכול לדבר עם בונד בטלפתיה? גם אם הקהל יקנה את קיומה של טכנולוגיה כזו, איך זה שמישהו לא עלה על זה לפני זה והחליט לעשות מזה כסף? הטכנולוגיה החדישה ביותר כיום כבר ממזמן לא יושבת במשרדי ריגול אלא בחדרי הישיבות בגוגל.
גם הנבלים הגדולים מהחיים הם מגוחכים. אין באמת איזה ארכי נבל היום ששולט על ארגון טרור עולמי ואם יש כנראה שכל העולם מכיר אותו והוא מתחבא בהרים בטליאבן כשרק כוח קומנדו וחמל מדוקדק יכולים לחסל אותו. לא בחור עם טוקסידו.
לכן, בעיניי סדרת בונד צריכה לעבור הסבה מיידית למאה ה-21. אני גם שומר חיבה נוסטלגית לסדרת בונד ואני מאוד נהניתי מהרבה סרטים בסדרה, אבל הפורמט כבר לא עובד במתכונת הזו.
סוף סוף
סוף סוף עוד מישהו שלא אהב את סקייפול! כבר הייתי בטוח שאני היחיד.
בכלל אני לא אוהב את כל הריבוט שעשו לסדרת בונד וחבל כי קרייג דווקא יכול
להיות בונד נהדר (קזינו רויאל היה בסדר חוץ מאשר הסוף "הרגיש" שלו). הסרטים האלה
פשוט "סירסו" את בונד והפכו אותו לגיבור יותר מדי "אפל" (עד כמה שזה אפשרי במסגרת של בונד),
הם הוציאו ממנו את כל הקוליות שלו והקלילות שלו.
גם אני נגד סקייפול. לא כיף בכלל.
(ל"ת)
הידד! אופוזיציה!
לא סבלתי את "סקייפול", ובלי לספיילר – הקטע של M וג'יימס בבית ההוא נראה כמו הרפרנס האידיוטי ביותר בעולם ל"שכחו אותי בבית".
אני דווקא די אהבתי את 'סקייפול', עד הסצינות המטופשות האלה...
הוא התחיל טוב (ועם שיר מצוין) אבל הידרדר די מהר. גם לא אהבתי את הנבל.
מצד שני היו בו גם לא מעט דברים די מגניבים, אז בסופו של דבר זה ככה-ככה.
זה ג'יימס בונד ברטרו
התחושה המרכזית שלי היתה שמישהו לקח סרט בונד קלאסי משנות ה-60 ושיגר אותו בזמן ל-2015.
השיגור הזה בזמן הביא לדילוג על כל מה שקרה באמצע, כך שהסרט לא מצליח לחדש ביחס לסרטי מרגלים אחרים כמו משימה בלתי אפשרית (ובפרט משימה בלתי אפשרית 5).
והקריצות לקהל נראות מגוחכות כשהן מזכירות את אוסטין פאוורס (באמת שרק חסרו לי הכרישים במקום התמנון).
וכמובן בגלל שזה נוצר היום ולא עם, אין אפשט של נוסטלגיה.
ביקורת מלאה אפשר לקרוא כאן:
https://gal015.wordpress.com/2015/11/07/spectre/
באתי להינות
בכנות, לא יודע על מה אתם מדברים.
באתי להינות, ואכן נהנתי:
סצינת פתיחה מרהיבה. שיר פתיחה נפלא לדעתי.
מוניקה בלוצ'י זה אפגרייד לנערת גיימס בונד גנרית, מרדף ברומא עם שתי רכבים חדישים ששתיהם יוצרו עבור הסרט.
באד גאיי באמת מפחיד: דיוויד בטיסטה
סצינת רכבות בלתי רגילה למרות שכללית הסצינה בטאנג'יר לא חלבה את המקסימום שמרוקו יכולה להציע.
הסצינה באוסטריה, המרדף, חוויה קולנועית ממדרגה ראשונה.
ההופעה של נערת גיימס בונד הראשית (לא יפה במיוחד בסצינה הזו, לעומת ההופעה שלה לראשונה בשמלת ערב).
ארכי נבל- מסכים עם מה שאמרת. חלש ביותר.
מיני ארכי נבל (ההוא משרלוק)
Q
מאניפני
M
נפלאים ומעורבים מאוד.
אני יכול להמשיך ולהמשיך, אבל עקרונית בונד טיקט אול דה בוקסס.
בחלק מהמקרים בציון מושלם. בחלק מהם קצת פחות. אבל הנאה לכל דבר ועניין.
לגבי הרפרנסים לשלושת הסרטים האחרים, אכן, לא באמת סגר שום פינה: ניים דרופינג בלבד…
בונד עשה את העבודה. נהנתי כמעט מכל שניה
*בטיסטה* הפחיד אותך?
אני, כמו שכתבתי בדף הסרט, די נהניתי מהסרט. הוא סרט די מחורבן ואני מכיר בזה, טבל נהניתי. אבל מהרגע שבטיסטה הופיע על המסך התפללתי שימות- לא מתוך שנאה כלפי הדמות, אלא פשוט כי הוא בזבז לי את הזמן.
גדול. חזק. אכזרי.
תן לי תכונה אחת נוספת של הדמות הזו, ואני נסוג. הוא שעמם אותי באופן בלתי נתפס.
שיר הנושא החדש בישר על הבאות
שיר הבונד הגרוע איי פעם ללא תחרות. יללני וכאילו סנטימנתלי עם לחן סתמי שבזכות כמה אקורדים שהושאלו משירי בונד אחרים (מרוסיה באהבה) מתיימר להיות שייך.
לגבי סקייפול, הוא נכנס לפסיכולוגיה והעבר של בונד כמו אף סרט אחר בסדרה. זה עשה אותו מעניין. אבל בתור סרט בונד הוא פושר מאוד. סצינת הסיום, למרות התעוזה התסריטאית, מנש מאכזבת מבחינת האקשן. קזינו רויאל היה טוב בהרבה ולדעתי הוא ולא סקייפול הוא סרט הבונד הטוב איי פעם.
ראיתי מלא שאומרים שהוא הכי גרוע אי פעם
וקצת מגזימים עם זה לדעתי. המילים והקול של סם סמית' לא מתאימים, אבל המנגינה לגמרי בסגנון של הסרט ושאר הפסקול שלו.
חוץ מזה, היו הרבה יותר גרועים (מדונה הייתה הכי גרועה לדעתי), או כל מיני שירים ישנים שאף אחד לא זוכר ברגע שנגמרו הכותרות. זוכר מה היה השיר של "אוקטופוסי"? ניסיתי לראות אותו שוב לפני כמה חודשים ואני עדיין לא זוכר.
גם אני בדעה ש"קזינו רויאל" הרבה יותר מוצלח, אבל מבחינת ההפקה "סקייפול" הרבה יותר טוב (האקשן עשוי מעולה, הצילום אדיר). את "קזינו" בעיקר מחזיק התסריט המעולה של פול האגיס, שלא חושב שאי פעם בסדרה היה כזה.
אולי אתה צודק בעיקרון. אבל אתה באמת לא יכול להבדיל את הלחן מהמילים והקול של סמית' (ואגב הוא סיפר שכתב את השיר ב 20 דקות. מה הפלא?). התוצאה היא שיר רומנטי דביק שמולבש על לחן אפל משהוא. זה סלט שלא מתחבר. ולכן דווקא האקורדים הבונדים בלחן נשמעים מאוד מזויפים ומאולצים. בטח שהיו עוד שירי בונד גרועים, אבל עדיף שיהיו גנריים ונשכחים מהפאסט-פוד הביזרי שסמית' רקח. אולי אם תהיה גרסת כיסוי היא קצת תציל את העניין. אבל באמת לא נראה לי שיש טעם לטרוח.
שני שירי בונד הטובים ביותר היו בסוף שנות התשעים
"המחר לעולם לא מת" של שריל קרואו ו"העולם אינו מספיק" של גארבג'. מאז זה רק הלך והידרדר.
חייבת שלא להסכים עם שתי טענותייך
אני מסכימה ששני השירים שציינת נהדרים, אבל, לטעמי לפחות, הם אולי מגיעים לרמה של "גולדפינגר" של שירלי בייסי המופלאה, אבל לא מתעלים עליו.
גם על הטענה השנייה, שאחרי "העולם אינו מספיק" המצב רק הלך והידרדר, אני נאלצת לחלוק. הפעם אני לא מסכימה עם המילה "רק". השיר של מדונה היה בהחלט גרוע, ועצם העובדה שאינני זוכרת את השירים מקזינו ומקוואנטום בהחלט אומרת משהו, א-ב-ל סקייפול של אדל היה מהפנט בעיני. שזה די מובן מבחינתי, בהתחשב בכך שהסגנון שלה בשיר זה מאוד מזכיר את סגנונה של שירלי בייסי…
שכחתי מהשיר של מדונה (זה שלא משתתפות בו אנה ואלסה)
דווקא די חיבבתי אותו באותה תקופה, למרות ש-2002 הייתה שנה די שחונה/שכונה למוזיקה. השיר מקוואנטום הוא כמובן "עוד דרך למות" של ג'ק ווייט ואלישיה קיז שהיה מאכזב ביותר ביחס למפגש ענקים שכזה. את אדל אני לא סובל כי היא לא עושה שום דבר חדש ומקורי, רק ממחזרת בגסות את שנות השישים. בגלל זה גם אני לא אוהב את איימי וויינהאוס, למרות שלא מדברים סרה במתים; אם כי אולי מיחזור של שנות השישים זה בדיוק מה שצריך בשביל שיר ממש טוב של ג'יימס בונד. את זה שאני ממש מתגעגע לשרת העיוור כבר הזכרתי?
ה"ביקורת" הכי מצחיקה שיש
https://www.youtube.com/watch?v=o6JFUWgiGwc
אני נהנתי
יכול להיות שזה בגלל הציפיות הנמוכות שנגרמו עקב הביקורות, אבל מאוד נהנתי מהסרט. רואים שניסו פה לעשות סרט בונד בסגנון המוכר (יעיד על כך העיגול הידוע בתחילת הסרט, משהו שנעדר מההתחלות של סרטי בונד-קרייג הקודמים) וזה הצליח להם. האקשן לא רע והעלילה שומרת על עניין. השעתיים וחצי של הסרט עוברות יחסית מהר.
אני מאוד מחבב את קרייג כבונד, יש בו משהו מחושב ורציני שהופך את הדמות שלו לבעלת עניין. מה שכן, אני מסכים שכריסטוף וואלץ די מתבזבז בסרט. הוא בעיקר אומר משפטי נבלים בטון הציני מרושע שלו. ההפך הגמור מהדמויות שלו אצל טרנטינו.
אבל בסופו של דבר אני אהבתי. לא משתווה ל'סקייפול' אבל בפני עצמו סרט בונד מוצלח ביותר. מעניין מה יהיה בסרט הבא ומי יחליף את קרייג.
כל כך חבל
סרט צפוי, חלול לא מעניין וקלשיאתי.
אנדרו נראה כאילו הוא משחק את מוריאטי כל הסרט
לא היה קשר בין העלילות של "קזינו רויאל" ל-"קוואנטום של נחמה"? בכלל צפית בשני הסרטים האלו דורון?
סליחה על הכותרת המתלהמת טיפה, אבל באמת? קוואנטום הוא המשך ישיר של קזינו, ברמה ש-קוואנטום מתחיל בדיוק היכן שקזינו נפסק. שני הסרטים האלו באופן מוצהר רצו לעצב מחדש את ג'יימס בונד ברוחו של ג'ייסון בורן וניסו לבנות עלילת-על שהייתה אמורה להתמשך על עוד כמה סרטים, אבל התגובות הפושרות לקוואנטום והמשבר הכלכלי של 2008/9 הובילו להחלטה ללכת על בטוח להפוך את ג'יימס בונד ל-"ג'יימס בונד" שוב פעם בסקייפול.
צפיתי, והאמת
"קוואנטום" היה כל כך לא מעניין שכנראה ששכחתי את כל הפרטים שבו. כמובן, זה לא משנה את העיקר: הצגת "בעצם הכל היה קשור!!!" ב"ספקטר" היא עלובה ואין לה שום קשר לסרטים עצמם.
ארגון הרשע מאחורי "קזינו" היה קוואנטום, שעליו מדברים ב"קוואנטום של נחמה"
אבל "קוואנטום" היה כנראה בעצם אליאס ל"ספקטר" לפי מה שהבנתי. אז כן יש קשר בין שלושת הסרטים.
אבל קשר בינם לבין הרע מסקייפול אין ממש, אפילו מנדז בזמנו אמר את זה, אז מה קרה?
עד שצפיתי שוב (במיוחד) ב"קאזינו רויאל" ואז צפיתי שוב ב"קוואנטום" ופתאום הכול הסתדר, והוא אפילו היה סרט הגיוני ולא רע בכלל. הבעיה היא רק שהוא קצת כמו סרט שני בטרילוגיה – חייבים לצפות בראשון (ולזכור אותו היטב…) כדי להבין מה קורה בו, והסוף קצת מאכזב, לא קליימקסי דיו (כי יודעים שיהיה עוד).
סרט טוב, אך לא ברמה של סקייפול
אני מעריץ של סרטי בונד האחרונים בכלל, ומעריץ שרוף של סקייפול בפרט. מיד בסיום העבודה רצתי לסינמה סיטי, כיביתי את הטלפון ויאללה, קדימה. הייתי באולם 1, אם אני לא טועה הכי גדול שלהם (בירושלים), והאולם היה מפוצץ, פה ושם איזה מושב פנוי שבעליו נתקע כנראה בגינות סחרוב. בכל אופן, אנסה כעת, יומים אחרי הצפיה, לסכם בקצרה. החלק הזה יהיה בלי ספוילרים; ניתוח יותר עמוק עם ספוילרים לרוב – בהמשך.
מבחינת הקו שהתחיל עם קרייג לפני שלושה סרטים, וכוונתי לנסיון לשוות לג'יימס בונד אופי ותוכן ולא רק ליצור סרטי פעלולים עם בחורות יפהפיות – הסרט נוחל הצלחה. זה לא רק נבל סטנדרטי שרוצה להרוג את בונד כי הנבל צריך להרוג את מי שעומד בדרכו, אלא מישהו עם עומק; עומק שאולי לא נוצל מספיק ולא תפס מקום מספיק, אבל בהחלט נתן לדמות אמינות שאני לא זוכר כמוה בשנים האחרונות בסרט שכותרתו היא "סרט אקשן". חוץ מסקייפול, כמובן, שדמות הנבל שלו היתה פשוט פנטסטית: לא רק האמינות, אלא הצמרמורת שהוא העביר בצופים. מהבחינה הזו, סקייפול לוקח את ספקטר בהליכה. חאוויר ברדם מוצלח הרבה יותר מכריסטוף וואלץ, ואני בפירוש כותב את זה באכזבה מסויימת: אחרי ההופעות הנהדרות שלו בסרטים של טרנטינו, ציפיתי ממנו ליותר.
גם דמותו של ג'יימס בונד עצמו איננה שטוחה וחד מימדית. משהו אישי מניע אותו, מלבד מחוייבות מקצועית, והוא אף מתנגש במחוייבות זו. הסרט שואל על דמות הסוכן הרוצח שנלקחת כמובנת מאליה שאלות קשות, וגם אם התשובות לא מספקות, והן לא – התחברתי לעלילה ולמתח יותר, כי היה אכפת לי יותר. בכל סרט אקשן ממוצע יש את הסצינה בה הגיבור נתפס ועובר עינויים או משהו דומה, אבל בספקטר באמת הייתי במתח. במשימה בלתי אפשרית לא נעצרה נשימתי בטורבינת המים; בספקטר חרדתי ממש לשלומו של דניאל קרייג. וזה מוביל אותי לנקודה הבאה –
האמינות של המתח. הייתי צריך להזכיר לעצמי שלא ייתכן שבונד ימות, מה שכמובן ברור מאליו – אבל הייתי אשכרה צריך להזכיר את זה לעצמי. היו שלבים מבחינת בניית העלילה, שאמרתי לעצמי שאם כך ייגמר הסרט, אני לא יהיה מופתע כל כך. זו גם דרך ליצור 007 חדש. וזהו, כאן הזכרתי לעצמי שזה לא באמת הולך לקרות – אבל וואלה, אפילו בסקייפול לא הרגשתי צורך להרגיע את עצמי.
וכאן נכנסת הבעיה, בה' הידיעה, של הסרט: הוא עומד בצילו של אחד הסרטים המשובחים של השנים האחרונות. לא הייתי חושש לשלומו של בונד אם לא הייתי משתכנע בסקייפול שהיוצרים מוכנים למתוח את הגבול בקשר למיתולוגיה של הדמות האייקונית הזו, וזו הסיבה שהעזתי לצפות לסוף לא קיטשי. הבעיה היא שהסרט, למרות שעדיין האניש מאד את בונד ובמפורש מתיימר לחדור לרגשותיו של הסוכן קר הרגשות המפורסם בעולם, נעצר צעד לפני, ומזגזג בין בונד הישן לחדש במין בלתי-החלטיות לא ברורה. אם הסרט היה יוצא לפני סקייפול, הייתי משבח את היוצרים על החדשנות ועל האומץ, אבל כשסקייפול כבר פירק את המיתולוגיה לחלקים, ציפיתי שספקטר ינתץ אותה לרסיסים. זה לא קורה.
אולי זו היתה תקוה לא הגיונית. רבות מהביקורות על הנוקמים: עידן אולטרון צרמו לי, כי חלק מהן פשוט תבעו בפשטות "הבו לנו עוד הנוקמים 1". מה זאת אומרת? אם אתם רוצים לחזות שוב בנוקמים הראשון, צפו בו. וידון לטעמי ראוי להמון מחמאות רק על הנסיון לקחת מותג כביר כמו הנוקמים, וליצור לו המשך. אפשר להתווכח כמה הוא הצליח, אבל ראוי לזכור לפני תחילת הדיון שבפיסגה קשה להישאר. לעיתים, אפשר רק ליפול.
גם יוצרי ספקטר, להבנתי, היו במקום דומה. סקייפול היה הצלחה מסחררת; דווקא משום כך הבקשה לעוד סקייפול איננה הגיונית בהכרח. לא כולם פיקסאר שיודעים ליצור סרטי המשך, וגם הם מפקששים (מכוניות 2). אז מה כן? הם ניסו. עם תקציב של קרוב ל-300 מיליון דולר, מנסה סם מנדז ליצור סרט ג'יימס בונד נוסף שיישאר בתוך הקאנון מצד אחד אבל יחדש מצד שני. התעמקות באישיות של הגיבור ומעט דרמה מחד, ואקשן מסוגנן ואיכותי מצד שני. אה, וכן, לא סקייפול, פשוט כי הסרט הזה היה כבר.
נראה לי למסקנה שבפרספקטיבה כזו, הסרט נחשב להצלחה. בונד מעורר סימפטיה, רצון להיכרות מעמיקה יותר, וכמו שכתבתי מקודם – גורם לדאגה לשלומו. סצינות האקשן מצולמות היטב, והמצלמה רעדה רק כשהיא היתה באמת צריכה לעשות זאת (גולת הכותרת של האקשן, בעיניי, היא סצינת הפתיחה. פרוט בחלק הספוילרים).
עוד משהו שבולט מאד בסרט הוא ההומור. ניכר בהחלט שיוצרי הסרט לקחו לתשומת ליבם את תלונות מעריצי בונד הישן, והכניסו רגעים קלילים ומפתיעים פה ושם, שבהחלט גרמו לפרצי צחוק באולם. לא תמיד זה התאים לאווירה, אבל בדרך כלל זה עובד – ההומור השכיל להישאר עדין ולא זה ששולט על האוירה, סטייל רוג'ר מור; קרייג משכיל לשלב בין הבונד שהוא כבר הציג לנו לקלילות החדשה הזו.
סעיף חשוב מאד הוא הדרך בה הסרט מעמת את בונד עם סעיפים רבים מהמיתולוגיה שלו עצמו. הוא עושה את זה במגוון דרכים (ההומור הוא אחד מהם), וכיוון שפירוט של החלק הזה יחייב ספוילרים, אחכה עם זה לחלק ב. בואו אחרי הצפיה.
לסיכום – אני כל כך חולק על רד פיש. כל כך. פעם ראשונה בחמש שנים האחרונות.
ואופס. את כל מה שכתבתי עד כאן, כתבתי אחרי שקראתי את ביקורת הדג של רד, שהיתה קטלנית גם היא. עכשיו, כשסוף סוף האינטרנט חזרה לעצמה, קראתי את הביקורת המלאה, ואני בהלם. קטילה כזו?! כלומר, גם הביקורת הקצרה, כאמור, היתה שלילית, אבל היא היתה ביקורת קצרה. לקרוא תשע פסקאות של הכותב הנערץ עלי ובהן כתוב בדיוק הפוך ממני? באסה. בטח ראיתי סרט אחר. או שאני שפוט של קרייג. לא יודע. עכשיו או שאני אתחרט, או שאצטרך להסביר בחלק השני למה הנקודות השליליות שדורון ציין לא הפריעו לי; להשאיר את זה ככה לא בא בחשבון. אם אני לא מסכים עם רד פיש, אני חייב להסביר – לפחות לעצמי – למה (יש דרכים לסספנד את הקטע הזה עם ה"חי או מת? תחליטו!").
בכל אופן, בעקבות ההתפתחות, החלק השני נדחה מעט. אני צריך לערוך אותו שוב. תודה בינתיים.
(ובקשה ממישהו שאהב את הסרט: תעזרו לי, טוב?)
איזו עזרה אתה צריך ? :)
גם אני חזרתי עכשיו מיס פלאנט בירושלים, ואני איתך , אהבתי את הסרט, ונהנתי.
נהנתי גם מהסרט וגם מיס פלאנט ירושלים, אחלה מקום.
כשראיתי את הכרזות לסרט הודעתי לבנזוגי שהולכים
כשקראתי את הביקורת והתגובות הראשונות שחיזקו אותה, הודעתי לו שלמרבה הצער אין טעם, ונוותר.
עכשיו מתברר שיש גם תגובות מכיוון אחר, וקיבלתי החלטה חדשה:
אנחנו נצפה בשלושת סרטי ג'יימס בונד הקודמים ואז נלך לקולנוע לצפות ב"ספקטר" (בתקווה שעדיין יציג עד אז… זה לא יקרה בשבוע הקרוב).
אני מאוד נהנתי מהסרט וקצת פחות מהביקורת שלך
הלכת קצת רחוק מדי עם הניתוח של הסרט לטעמי, הסרט היה מצויין, קצת פחות קצבי מ ל MI5 לדוגמא, אבל עדיין די טוב.
צריך לזכור שמדובר בסרט ריגול, עם ניחוח אנגלי וקצב בהתאם.
לגבי התירוץ שרשמת פה על התפתחות הדמות. הדמות של בונד לא באמת מתפתחת, היא עושה ריסט לעצמה כמעט בכל סרט (אפילו אחרי "סדרות" של סרטים כמו שהיה במקרה הזה). עשרות נערות בונד התאהבו בו במהלך השנים והוא אף התחתן עם אחת מהן, אז מה?
כשלוקחים את סך כל האלמנטים שהסרטים של בונד מציגים (והם מציגים אותם כמעט תמיד), הסרט הזה הוא די טוב.
נכון, הוא לא סקייפול, שניסה באמת לעשות משהו שונה ואפל יותר ואף מציאותי (!?!) יותר (שכחתם כבר את ה"מפקדה" של סילבה?!)
אבל כסרט בונד בפני עצמו ולא כחלק מסדרה מדובר בסרט מעולה שלא נופל מהאחרים שנעשו.
תהרגו אותי, מה יש לסם מנדז מנשים?
האם הוא מאשים את כל המין הנשי בזה שאישתו עזבה אותו (והביכה אותו קשות בגלובוס הזהב)?
באמת שאני לא יכול להסביר את זה, זה או זה או שהבנאדם פשוט שוביניסט מטבעו. שני סרטי הבונד שלו היו מהשוביניסטים ביותר בסדרה, וכשמדובר בסדרה שרובה שוביניסטית מלכתחילה אז בכלל.
אני אומנם בקושי זוכר משהו מ"קוואנטום" ואיך הוצגו שם הנשים אבל ב"קזינו רויאל" היתה את אווה גרין כוספר והיא היתה אחת אם לא נערת הבונד הטובה ביותר אי פעם! נורא קיוויתי שהסדרה תמשיך בדרך הזו ועם הסדרה כמעודכנת לזמנים המודרניים קיוויתי לגישה פמיניסטית יותר עם נערות הבונד הבאות אבל סם מנדז פשוט חירב את זה והחזיר את הסדרה ליושנה בכל הנוגע לטיפול בדמויות הנשיות.
שמע דניאל הרגת אותנו.
(ל"ת)
1. מותר לי לדבר על פמיניזם ויחס גרוע לנשים כמה שבא לי
2. לא דיברתי על זה כבר די הרבה זמן ומה זה כל כך משנה לך?
איך תת השרשור הזה עדיין לא נמחק?
זאת אומרת, זה לא סוד שאני מאוד לא מסכים עם דניאל ובחירת הנושאים הקבועה שלו, אבל כששרשור הופך לעיסוק אישי מתמשך – גם הנקודה הובנה וגם זה הזמן למחוק אותו.
למה אתה מפיל הכל דווקא על מנדז?
זה נשמע כמו עבודת צוות של המון גורמים. למנדז יש, פרט לבונד, המון דמויות נשיות חיוביות ומעניינות. אמנם כולם היו באמת לפני הפרידה מאשתו אבל זה עדיין לא הופך דווקא אותו לאשם העיקרי בסיפור הזה. (בייחוד כשהוא לא התסריטאי)
הבמאי הוא זה בוחר לעבוד עם התסריט
שלא לדבר על זה שמנדז לפי מה שהוא אמר היה מאוד מעורב בתהליך כתיבת התסריט. אז האשמה, לפחות חלק גדול ממנה בהחלט נופל עליו.
אולי
זה עדיין לקצת מוזר להגיד שיש לסם מנדז "משהו עם נשים" על סמך שני סרטים מתוך חמישה – שלפחות שלושה מהם (חלון פנורמי, אמריקן ביוטי, לצאת לדרך) מציגים תמונה מורכבת ומעניינת של נשים שרחוקה מלהיות שובינסטית.
שני סרטים מתוך חמישה צ"ל שני סרטים, כשיש לו עוד חמישה סרטים
אומנם לא ראיתי את הסרטים האלה, אבל מהתיאור שלך
אתה דווקא מגבה את מה שאמרתי. משהו קרה לו שהשפיע על איך שהוא מציג נשים בסרטים הבונד שלו.
תראה
כרגע אנחנו בונים נארטיבים בלי המון הוכחות.
אתה אומר שהוא היה בסדר, אשתו התגרשה ממנו, הוא התהפך ועכשיו מקפיד לייצג נשים בצורה גרועה ככל הניתן.
אני אומר שהוא עדיין במאי בסדר גמור, ושבונד הוא פשוט מותג שלא ניתן לנתק את השוביניזם ממנו, לא משנה כמה חזק ננסה, ושיש למנדז עבר לא רע בנושא לפני שצועקים עליו קריאות שכאלו ושאנשים,לרוב, לא מתהפכים בצורה כה קיצונית.
צריך לזכור שמנדז לא צהל לקראת "ספקטר" ולא ממש רצה לחזור אליו בהתחלה – כך שמידת המעורבות והאכפתיות שלו כלפי דברים כמו "כיצד נשים יוצאות בסרט" עלולה בהחלט להיות אפסית. (מה שלא הופך את זה לבסדר, אלא יותר ל"שוביניסט פאסיבי" מאשר אחד שמנסה בכוח להשפיל נשים).אבל כל אלה עדיין לא עובדות לגבי מידת המעורבות שלו בתסריט ובניית הדמויות הנשיות וכמה המפיקים בחלו ידם בתסריט ושינו את כאן לכאן. כאשר יהיו עדויות כאלו ("מנדז התעקש שכך ולא כך") , נוכל לדבר יותר בידיעה לגבי מידת השוביניזם של מנדז.
"קזינו רויאל" דווקא עשה את זה לא רע.
חוץ מזה, אני בסך הכל העליתי השערה, לא אתה ולא אני באמת יכולים לדעת מה מנדז חושב, *אבל*, אי אפשר להכחיש שסרטי הבונד שלו שוביניסטים בצורה מוגזמת עד גיחוך, אפילו ביחס להרבה סרטי בונד אחרים, בצורה כזו שזה אפילו מרגיש מכוון, בגלל זה התהייה שלי.
קזינו רויאל לא היה כל כך סרט בונדי
השוביניזם לא היה המאפיין היחיד של בונד שלא היה שם.
לכן קצת קשה להביא אותו בתור דוגמא ועוד בתור דוגמא בודדת.
(חוץ מזה זה קצת מצחיק שאתה נזכר מקטר עכשיו כשכבר חזרו לשגרת השוביניסטיות בבונד ולא בקוואנטום)
לא הבנתי את המשפט האחרון.
כן, זה העניין, "קזינו רויאל" העלה לי את הציפיות מהכיוון החדש שהיה נראה שהסדרה הולכת בה, משהו בהסרטים של מנדז די חירבו (למרות שדי אהבתי את "סקייפול").
כל העניין בסדרה של קרייג היה לשנות ולחדש, אז למה היחס לנשים נשאר תקוע בעבר?
מה שניסיתי להגיד הוא
למה עכשיו? זה הרי כבר הסרט השוביניסטי השלישי ברצף.
לכן גם להאשים את מנדז בעשיית סרט בונד שוביניסטי זה כמו להאשים את ייטס על זה שלהארי פוטר יש צלקת גם בסרט השביעי.
האמת שהאשמתי אותו עוד ב"סקייפול"
אני לא רואה סיבה לא *להמשיך* להאשים אותו כל עוד המצב הזה לא משתנה.
אני לא זוכר הרבה מ"קוואנטום" אבל ממה שכן זכור לי הוא לא זכור לי כשוביניסטי במיוחד.
אני אוהב את איך שאתה כאילו ממש יודע מה הולך בחיי הנישואים שלו וממש מבין לנפשו על כל רבדיה.
כמו כן, זה אפילו נשמע טיפה כאילו אתה מפנה פה אצבע מאשימה דווקא אל קייט ווינסלט בשלב מסויים. כאילו מנדז היה בחור לא שוביניסט וסבבה לפני זה, אבל אז היא זאת שהפכה אותו לדושבאג שאתה מתאר. וזה… איך לומר?
חבוב, בסך הכל העלתי השערה כי באמת שאין לי מושג, ואני לא מאשים אף אחד
כלומר, אני מאשים את מנדז. ווינסלט יכולה לעשות מה שבא לה. ואם משהו כזה פשוט באמת הפך את מנדז לשוביניסט זה על ראשו ולא על ראשה, אבל שוב אין לי מושג.
אתה מאוד נחרץ בשביל מישהו שאין לו מושג.
(ל"ת)
אני נחרץ בזה שסרטי הבונד שלו שוביניסטים להחריד
ובתור הבמאי שלהם אני שם את האחראיות קודם כל עליו, אז… כן.
מבזק חדשות: סאם מנדז עשה סרטים גם לפני שהוא נכנס לג'יימס בונד.
(ל"ת)
אני יודע, אבל... וידוי קטן
לא ראיתי את הסרטים הקודמים שלו, אז זה רק ניחוש.
מסקנה: אולי זה לא תמיד רעיון טוב לדבר על דבר שאתה מודע לכך שאינך יודע עליו יותר מדי.
(ל"ת)
אני מדבר ממה ששמעתי.
על הסרטים האחרים שלו לא שמעתי תלונות בתחום הזה, על סרטי הבונד שלו לעומת זאת שמעתי הרבה וגם ראיתי.
אבל גם לא שמעת אי פעם על סרטי בונד
שבחים פמינסטיים.
מנדז בעיקר ממשיך מסורת מקולקלת – לא יוצר כזאת מחדש.
(או, אם אתה טוען שלא – תצטרך להסביר מתי הייתה הקלה בשוביניזם אצל בונד ומדוע מנדז החמיר אותה)
"קזינו רויאל".
נדמה שאפילו דיברתי על זה, שוב ושוב, בכמה וכמה הודעות מעלייך.
במקרה הראשון
מדובר בעולם שלנשים מעולם לא הייתה בו דריסת רגל כי הוא מבוסס על העולם הישן. במקרה השני "נתנו" לנשים להיכנס ולשחק עם הגברים ואז הכריזו שסליחה ניסינו, הן פשוט לא ממש מוצלחות בזה ולכן נחזיר אותן למקומן הטיבעי; מזכירות, דמות אם, שפחות מין, ואז נחזיר את הגברים למקומם הראוי. יש כאן אמירה מיזוגנית מכוונת וברורה מאוד ויש שם במאי שהחליט להחליף את ג'ודי דנץ, לא ברור לי איזה חטא כבד יותר. כמו כן, "לא חבל על וויסקי טוב", שאישה נרצחת אל מול עיניך, זה… מרשים.
"יש במאי שהחליט להחליף את דנץ'" – מאיפה הקביעה הזאת? אולי דנץ' רצתה להשתחרר מהחוזה? אולי זה בא מהמפיק? מנדז אמר במקום כלשהו שזה רעיון שלו?
כמו כן, "לא חבל על וויסקי טוב" לא מראה על מיזוגניה, מכיוון שאני מניח שגם אם Q היה שם או כל אדם אחר, בונד לא היה מניד עפעף.
לגבי הטענה המרכזית – אולי, ובכל זאת אפשר גם לפרש את הסרט בצורה יותר נחמדה ופחות חד משמעית. ועדיין, בראיה שלי – דמויות>בדיחה עם שדיים. אני לא יודע אם נוכל להגיע לעמק השווה, מכיוון שכל אחד והתפיסות שלו לגבי מה עדיף בנוגע לפמינזם אבל שנינו מקבלים שגם הסרטים החדשים וגם הישנים מסריחים מתפיסות שטוב וייעלמו.
אני לא נכנסת
לוויכוח מי אשם במה ולמה. בעיניי לסרט הזה יש מסר שלילי יותר מכל השאר בגלל האמירה העולה ממנו, אנחנו לא שוביניסטים, תראו ניסינו אבל פשוט לא עבד. גם אין טעם לנתח כל דמות נשית בנפרד ולהתעלם מהמכלול, כל הדמויות הנשיות כשלו ונענשו, כולן ניסו להתרחק מהתפקיד הנשי הבונדי הקלאסי וכולן הוחזרו לבסוף למקומן, שפחת המין ניסתה למרוד בגורלה ונרצחה באדישות, בתור חובבת סרטי בונד לא זכורה לי תגובה אדישה ואכזרית שכזאת למוות נערות בונד, אפילו בסרטים הישנים הן זוכות ליותר כבוד (סתם דוגמא כי ראיתי את זה החודש, כשגרייס ג'ונס בוחרת להקריב את עצמה ב A View to a Kill היא זוכה לזעקות שבר מבונד, למרות שהיא לא באמת חזרה בתשובה). אבל אתה צודק שכלל כל הסרטים שוביניסטים מאוד.
זה לא ש"אמריקן ביוטי" הוא כזו מציאה פמיניסטית...
(ל"ת)
אולי, אבל הוא גם לא רמות ניל לביוט או משהו.
(למי שהשם הזה לא אומר לו כלום, זה בחור שאם תצפו בסרטים שלו, אז כל סרט שעד עכשיו חשבתם שהוא מיזוגני, הולך להיראות לכם בדיוק כמו "מציאה פמיניסטית". בין השאר, הרימייק של "איש הקש").
לא יודעת מי זה ניל לביוט,
אבל אפילו עם קיומו בעולם אמריקן ביוטי זה סרט מיזוגני ברמות שהצליחו לעצבן אותי שנים לפני שהיה לי שביב של מודעות פמיניסטית.
אני מניח שבניתוח מעמיק של הסרט הוא יכול לצייר תמונה די שוביניסטית, אבל יש משהו כל כך מעורר יראה בדמות שלה. אני לא אשכח את הסצנה שלה עם האקדח כשהיא חוזרת על המנטרה "I refuse to be a victim". מהממת מהממת מהממת.
שמע, דניאל, הוא צודק
מילא היית מדבר על זה בפוסט שעוד היה איזה שהוא קשר, כמו הביקורת של "פעילות על-טבעית" או הטריילר של "מלתעות 19". אבל לדבר על נשים ומיזוגניה בביקורת על ג'יימס בונד?! בתור מגה-פמיניסט, חובב נשים, שובר שלשלאות הפטריארכיה, הראשון לשמי ומגן שבע הממלכות, זה מעליב אותי.
לא, ברצינות, כאילו מה הלאה? תגובה על מדע בביקורת של "לבד על מאדים"?
זאת הייתה יוצאת סאטירה מצחיקה
אם "זה לא קשור לנושא הכתבה" אשכרה היה אחד הטיעונים של מישהו פה.
שלב הטיעונים ננטש כבר מזמן
עכשיו זו סתם בריונות.
ואני חושב שזה היה מצחיק :(
לא נעים לך ה"בריונות" (wtf) שלנו? אתה לא חייב לקרוא. אף אחד לא מכריח אותך :)
(ל"ת)
כנ"ל לגבי הסאטירה (המאוד מצחיקה) שלי :)
(ל"ת)
בחור, תתבגר קצת.
באמת שאין לי עוד מה להגיד לך, חוץ מ… לא אוהב לקרוא את ההודעות שלי, אל :)
הכי חשוב;
איך היא הביכה אותו, והאם יש קישור לוידאו?
סאם מנדז הזה הוא חידה.
ב1999 הוא יצר סרט שלדעתי הוא אחת מיצירות המופת הגדולות של סוף העשור ואם הייתי נמצא באותה תקופה (הייתי, אבל במצב די עוברי) הייתי בטוח שהולך להיוולד פה מינימום מאסטר של קולנוע אמריקני, כלומר הטרנטינו או הפינצ'ר הבא. הסרט המדובר הוא כמובן "אמריקן ביוטי". אבל משום מה הוא לא ביים סרט אחד לאחר מכן שלא שעמם אותי ושאני יכול להחשיב אותו לטוב. זה נכון שיש מקרים של במאי של סרט אחד אבל לא בכזו קיצוניות. אפילו לשאלמאן היה את "בלתי שביר" ולאחים וושאובסקי היה את "ענן אטלס". אבל איזה עוד סרט טוב מנדס ביים? נאדה.
הדרך לפרדישן.
והייתי גם מגן עליו אם הייתי זוכר דבר אחד לגביו מלבד זה שנהנתי ממנו.
אני מניח שרנדל ראה אותו?
כלומר זה מאוד מוזר מישהו שלא אוהב גם את הדרך לפרדישן, גם את ג'ארהד וגם את לצאת לדרך (וגם את סקייפול) אבל אני מניח מתוכן ההודעה שהוא אכן צפה בכולם ופשוט לא נהנה מהם. מה שמוזר,בעיקר כי הם כל כך שונים אחד מהשני.
כל אחד שעמם בדרכו הייחודית שלו
עם כמה רגעים נחמדים פה ושם אבל ממש לא מתקרבים ל"אמריקן ביוטי". אגב אל תשכח גם את "חלון פנורמי".
רד פיש צודק, אבל
לי היה כיף.
התסריט מטופש ולא הגיוני וצפוי. אבל בסופו של דבר זה ככה בכל סרטי ג'ימס בונד, לא? אז אני והשותפה שלי לצפיה שמנו בצד את ההיגיון, השכל הישר וחוש הביקורת ופשוט נהנינו. היה לנו פאן פאן פאן!
(וסליחה מכל מי שלא נהנה. אתם צודקים)
הצלחת סקייפול הרגה את ספקטר
ספקטר הוא מותחן ריגול ארוך, שיטחי, משמים ומאולץ שפשוט לא קורה בו כלום.
והוא פאקינג איטי. בחצי הראשון עוד זרמתי עם זה במחשבה שזה יבנה למשהוא מעניין. הייתה דווקא תחושה של סרט בונד קלאסי. כמו הסרטים של קונרי שהיו קרובים יותר למקור הספרותי משולל האפקטים ויותר התמקדו באספקט הריגול.
אבל אם במקור הספרותי לפחות היה מתח, כאן פשוט לא קורה כלום. אומרים שהסרט עלה 250 מיליון דולר. על מה??? יש כאן בקושי 2.5 סצנות אקשן וזה כולל את סצינת מרדף המכוניות הכי חסרת טעם איי-פעם, שהרגישה יותר כמו פרסומת לאסטון-מרטין מאשר סצינה מסרט אקשן.
חייבים להודות שסאם מנדז וצוות הכותבים שלו הם פשוט בחירה מחורבנת לזאנר הזה. את סקייפול הוא לקח לכיוונים מעניינים. הציגו את בונד כסוכן פצוע שגמר את הסוס. גם הארכי-אויב שלו היה מרתק ואת הסיבות למסע הנקמה שלו אפילו בונד יכל להבין ברמה מסויימת.
אבל מבחינת האקשן סקייפול גם היה חלש. סצינת הפתיחה הייתה טובה, אבל סצינת הסיום הייתה ממש בסגנון "צוות לעניין".
אבל מה? זה היה סרט הבונד המצליח איי פעם. אז עכשיו בספקטור נתנו לסם מנדז חופש לעשות ממש מה שהוא רוצה. והוא החליט לעשות גרסת בונד לאמריקן ביוטי. על גבר מתבגר שמתחיל לחשוב על הבחירות שלו בחיים ומנהל מעין מערכת יחסים עם בלונדינית בת חצי מהגיל שלו שקשורה למכר ותיק.
וכל זה מולבש על עלילה שטותית ברמות. המזימה של ספקטר שקולה לרשת המבורגרים שקנתה בסודיות את כל המניות של המתחרים שלהם ועדיין מסתם רשעות גרידא מתעקשת עכשיו לקנות גם את כל הקצביות באיזור. לא חסרות מזימות טפשיות בסרטי בונד. אבל רובם לא סרטים שלקחו את עצמם יותר מידי ברצינות. הכאילו עומק של ספקטר מדגיש את העצלנות הפושעת של התסריטאים.
ואיך לכל הרוחות הם הצליחו לקחת ארגון פשע חובק עולם וחזק כל-כך ולהוציא אותו כל-כך חסר שיניים. אולי ספקטר צריכים לשנות את הסמל שלהם מתמנון לבולדוג.
מנדז הודיע שלא יחזור לסידרה. ועל כך אפשר רק לברך. אבל חבל שככה קרייג יסיים את קדנציית הבונד שלו. עם המבנה הפיזי שלו, הכריזמה, והשחצנות הקלה, הוא היה בונד מעולה. הוא הדבר היחיד שמביא קצת עניין לספקטר והנוכחות שלו מרתקת כל פעם שהוא על המסך. אבל זה עדיין לא מספיק ובשורה התחתונה חצי מסרטי הבונד שלו היו חלשים. עדיין קוונטום של נחמה היה טוב בהרבה מספקטר. וזה כל הסיפור בעצם. ספקטר הוא סרט הבונד הגרוע איי פעם!!!
משעמם, קוקו משעמם.
הבונד הזה עייף מדי, ארוך מדי ומתאמץ מדי להיות סוג של גולת כותרת לשלושת סרטי בונד-קרייג הקודמים, וזה פשוט לא עובד. החליפות עדיין יושבות נפלא על דניאל קרייג ויום המתים במקסיקו נראה כמו פסטיבל חמוד מאוד – נראה לי שזה מה שאני אזכור מהסרט בעוד יומיים.
הציפייה היחידה שהייתה לי, מהרגע ששמעתי את השם מוניקה בלוצ'י בהקשר של בונד, היא לראות צלע נשית שהולמת את התבגרותו של בונד-קרייג – אחרי שבאחד הסרטים הקודמים הוא שתה בירה (בירה!) במקום וודקה-מרטיני, קיוויתי שהיציאה מהקופסה לא תעצור שם ואולי הטעם שלו בנשים יבשיל ובלוצ'י תהיה נערת הבונד. כי אם הוא כבר כל כך בוגר ואפילו קצת אפל ואולי מודע לחוסר הרלוונטיות שלו בעולם המודרני (אני לא זוכרת את הסרטים הקודמים בפרטי פרטים אבל היה שם משהו בסגנון, לא?), לא הגיע הזמן להתחיל לשים לב לנשים בגילו? אז זהו, שלא. בכל אופן לא מעבר לחמש דקות מסך.
נ.ב. ואלץ מתבזבז כאן כנבל גנרי כמעט, חוץ מהרגע בו הוא מצחקק, אבל אולי זה פשוט היה פשוט צחקוק מתוך מבוכה או משהו.
אז ישנו משועמם אחד, בשם היבוק לי
שהחליט שהוא עושה מחדש את קליפ\שיר הפתיחה של סקייפול. וזה מושקע ממש ונראה מאוד נהדר. https://vimeo.com/144904964
אוקיי וואו. פשוט וואו.
(ל"ת)
אני דווקא נהנתי
נכון, ברור שזה לא הסרט הכי טוב של ג'יימס בונד, אבל בסה"כ זה סרט נחמד ומהנה.
הבעיה העיקרית בסרט היא שיש תחושה שפשוט אין נבל בסרט הזה.
זאת אומרת, כולם יודעים שיש נבל ויודעים מי הוא, אבל זה נראה כאילו פשוט אין לו שום השפעה, וחבל לי כי כריסטוף וולץ הוא שחקן שאני מאוד אוהב.
כל הבנייה של הדמות של הנבל הייתה גרועה מלכתחילה, בלי שום מתח רציני (אפשר להבין כבר בהתחלה לאיזה כיוון זה הולך) ושום עניין אמיתי בו. הוא לא מאיים ולא מפחיד, אלא זה נראה כאילו הוא פשוט דמות שנכתבה בדרך אגב כדי לכפר על העובדה שכל הסרט בכלל לא מתעניין בו, אלא בבונד.
בכלל, אם כבר מדברים על בונד והסרטים שלו, אפשר לשים לב שמה שהסרטים של דניאל קרייג ניסו להעביר (לדעתי כמובן) זה את התהליך שג'יימס בונד עובר במהלך הסרטים ואיך כל האירועים משפיעים עליו.
קליפ הפתיחה של הסרט, למי שמעוניין.
כאן. וכן, אם טרם ראיתם את הסרט, זה בהחלט לגיטימי שבמהלך הצפייה תעלה לכם תהייה אם זה סרט בונד רגיל או סרט הנטאי של בונד.
קליפ יפה מאוד.
(ל"ת)
בדיוק מה שאני חשבתי במהלך השיר.
מה שעשה את זה הקטע המעניין ביותר בסרט, למרות השיר הלא-משהו-בכלל.
משם והלאה, בעיקר הייתי עסוקה בתהייה אם הוראת הבימוי היחידה בסרט היתה "בלי הבעות פנים. בכלל. אף אחד מכם. כשהמצלמה עליכם תחשבו 1 2 3 דג מלוח."
מסתבר שרדיוהד כתבו את מה שהיה אמור להיות שיר הנושא לספקטר.
הנה הוא: https://soundcloud.com/radiohead/spectre
ומישהו כבר צימד אותו לכותרות הפתיחה. הוא לא מסונכרן, אבל הקצב האקסצנטרי שלו משתלב הרבה יותר טוב עם הויזואליה המטרידה מאשר השיר הרשמי.
אני מת על רדיוהד וזה אחלה שיר שלהם לדעתי,
אבל לראות אותו בפתיחה של סרט בונד מוזר לי מדי ולא מתאים (בלי קשר לזה שהגרפיקה לא מתאימה, גם כששומעים אותו בנפרד).