קווין ספייסי, למי שחי מתחת לכל האבנים בעולם לאחרונה, לא נמצא בתקופה טובה בחיים שלו. השחקן נמצא תחת מבול האשמות על הטרדות ותקיפות מיניות של ילדים צעירים ואנשים ממהרים לנתק איתו קשר. "בית הקלפים" למשל, שאחראית במידה מה לפופולריות החדשה של ספייסי, הודיעה בהתחלה שהעונה השישית תהיה האחרונה. ואז יום למחרת הודיעה שהיא עוצרת את ההפקה של אותה העונה. ואז הודיעה שהיא פיטרה את ספייסי מהסדרה, ועתידה לוט בערפל. האם יהרגו את דמותו? ילהקו אותה מחדש? (ישנה עצומה להחליף אותו בקווין ג'יימס, משום מה) נכון לעכשיו, עוד לא ברור.
עוד אדם שנמצא בתסבוכת הזאת הוא רידלי סקוט. רידלי סקוט ביים השנה את "כל הכסף שבעולם" (וגם את "הנוסע השמיני – קובננט", אבל זה לא רלוונטי לדיון), סרט על מקרה חטיפה של נכדו של מיליארדר בכיכובם של מארק וולברג ומישל וויליאמס, כאשר את תפקיד המיליארדר גילם קווין ספייסי. אפשר להתרשם מהסרט כאן:
אבל קווין ספייסי, כמו שאמרנו הוא לא סחורה כל כך לוהטת בימינו, ולכן מסרט שהיה עליו באזז שיוכל להביא מועמדות נוספת לאוסקר בשביל ספייסי הוא יצא באלגנטיות מפסטיבל שבו היה אמור לעשות את הקרנת הבכורה שלו. אבל במקום לגנוז את הסרט, רידלי סקוט החליט לעשות מעשה אמיץ ומטורף לחלוטין: לצלם מחדש את כל התפקיד של ספייסי מחדש, עם כריסטופר פלאמר במקום. מה שאומר שהטריילר שראיתם למעלה הוא מוצג היסטורי לסרט שלא קיים יותר.
זה משהו שלא קורה. שחקנים מועפים אולי בתחילת ההפקה, או באמצע ההפקה אבל להחליף שחקן אחרי שהסרט הסתיים עם חודש וחצי לתאריך ההפצה (אותו סקוט כרגע אומר שהוא מתכוון לשמור, ולא להזיז את הפצת הסרט למועד מאוחר יותר) בתפקיד לייב אקשן זה לא דבר שקורה. הרי זה לא להביא את פלאמר לסטודיו שידבב את החלק של ספייסי, זה להביא את כל השחקנים מחדש לסט , לצלם, לערוך את הכל מחדש ולקוות נורא ששום חלק מהתהליך הזה לא נדפק ואז צריך לעשות אותו עוד פעם. לפחות הפעם הם חסכו לעצמם את עלויות האיפור-איש-זקן הלא משהו ששמו לספייסי בטרילר הזה.
אבל למרות הטירוף, מדובר בניסוי מעניין וראוי. בהנחה שאנחנו מקבלים שסקוט והצוות שלו לא ידעו על ההאשמות על ספייסי (שזה לאו דווקא נכון, אבל אפשר לשפוט אותם לכף זכות), חבל לקבור סרט, ובטח כזה שהוא כנראה טוב אם נלחמים עליו כל כך, רק בגלל השתתפות של שחקן אחד. זה גם הופך את הסרט למעניין בפני עצמו – האם השינויים יורגשו? האם אפשר לשנות בצורה דרסטית כל כך סרט מהקצה אל הקצה בזמן קצר כל כך?
ובעיקר, טוב מאוד שהוליווד מבהירה שאין לה מקום למטרידנים, גם אם זה עולה לה עוד כסף ומסכן את המעמד שלה. אנחנו מן הסתם לא נלך ונצלם מחדש את "אמריקן ביוטי", אבל ההחלטה לא לתת לספייסי עוד חשיפה בדמות סרט חדש היא החלטה שמכאיבה מאוד לשחקן. ולנוכח ההאשמות כנגדו – טוב שכך.
שמעתי - אבל לא ממקור מוסמך - שיחליפו אותו דיגיטלית
זאת אומרת, לא יביאו מחדש שחקנים או יבנו מחדש סטים, אלא פלאמר ישחק לבד באולפן ירקרק ואז ישתלו אותו בסרט.
לפי AV Club התפקיד שלו לא היה כזה גדול
הוא השתתף בצילומים פחות משבועיים – ורוב הפוקוס העלילתי הוא על הדמויות של מישל ויליאמס ומארק וולברג
https://www.avclub.com/kevin-spacey-being-replaced-by-christopher-plummer-in-a-1820276823
ואני במיעוט שחושב שעד שהוא לא הורשע - הוא חף מפשע.
זה לא כאילו לא היו האשמות כוזבות בהיסטוריה.
אם הוא יורשע – צריך לענוש אותו ולהעיף אותו מכל תפקיד בהוליווד, בוודאי.
אבל מה קרה לחזקת החפות? האם באמת צריך להאמין לכל מילה של האנשים מהוליווד – עיר הזיוף הגדולה בעולם?
האם אני היחיד שסובר שאנחנו חיים בדור בו כל טענה נגד גברים מתקבלת אוטומטית ללא פקפוק, ושזו הקצנה מסוכנת של הפמיניזם?
סליחה מראש מכל אלו ששונאים ויכוחים כאלה וייאלצו לקרוא בעין הדג עכשיו ויכוח כזה.
(כלומר, בהנחה שעוד מישהו מלבדי חושב כך, ולא שכולם יצלבו אותי עכשיו…)
שתי שאלות
1) האשמות כוזבות היו, כן. אבל האשמות כוזבות של לפחות תריסר אנשים? על זה עוד לא שמעתי. אלא אם כן אתה רומז שיש כאן איזו קונספירציה ענקית נגדו.
2) המתלוננים הם גברים. איך בדיוק זו הקצנה מסוכנת של הפמניזם?
קודם כל, הבנתי במה טעיתי עכשיו, אחרי שקראתי את התגובות.
ולשאלות:
1. לא מן הנמנע שיש גם כאלו שירצו לתפוס טרמפ על הסיפור לצורך פרסום, וימציאו סיפורים.
2. צודק, וגם האחרים פה שהעירו לי על זה.
הסיפור הזה אכן לא קשור להתנהלות הפמיניזם בשום צורה.
אני חוזר בי מהטענה הזו.
3. עדיין אני סובר שאדם הוא חף מפשע עד שיוכח אחרת, גם אם לא הכחיש, וראוי לקרוא את ההומורסקה של קישון אודות העדות שלו בעניין תאונת דרכים.
4. מההיבט העסקי אכן ברור לחלוטין השיקול של סקוט.
פמיניזם דווקא קשור מאוד
רק אעדכן אתכם בנימוס שפמיניזם לא נוגע אקסקלוסיבית לנשים וזהו:
גבריות רעילה? רעיון פמיניסטי
מלחמה אגרסיבית נגד תקיפות מיניות? נושא פמיניסטי 100%, בין אם מדובר בקטינות או קטינים, בגירים או בגירות
הבעיה כאן היא ניצול כוח – וכל עוד הכוח המדובר נמצא במידה רבה אצל גברים, הם יהיו אלה שינצלו אותו לרעה. גם אם נניח עולם הפוך בו נשים היו במוקדי הכוח המרכזיים – סביר מאוד להניח שהן היו מנצלות אותו לרעה במידה שווה.
ובכן, אתה טועה
פמיניזם הוא הרבה יותר מהשגת שיוויון בין גברים ונשים, אלה אם אתה בוחר להסתכל עליו בצורה השטוחה והפרימיטיבית ביותר.
להפך
בהגדרתו הבסיסית ביותר, פמיניזם זו החתירה לשיוויון בין המינים.
מכיוון שלא קיים שיוויון כזה, ומכיוון שמשחר הימים קבוצות נאלצו להאבק כדי להגיע לשיווניות ומכיוון שזו חתיכת דרך ויש הרבה מאוד סוגיות באמצע, ומכיוון שבסופו של דבר כל תנועה חברתית מורכבת מאינדיוידואלים ואינדיוידואליות, ומכיוון שלא כולם מקבלים את הערעור על "הסדר הטבעי של הדברים"- נולדו כל מיני תנועות פמיניסטיות וכל מיני זרמים פמיניסטיים. ושם מתחיל ה"הרבה יותר" יש הרבה מאוד דעות, יש הרבה מאוד גישות, יש הרבה מאוד ביקורות פנימיות וחיצוניות, יש הרבה מאוד מאפיינים.
אבל בשורה התחתונה, המטרה של פמיניזם כמונח חברתי היא פשוט להגיע לשיוויון.
וכל כן יש להבדיל
בין פמיניזם כתנועה לבין פמיניזם כמוני חברתי.
יש המון זרמים בפמיניזם שחרטו על דגלן דברים אחרים מאשר ״שוויון״, ויש המון רמים אחרים שטוענים שהם בעד שוויון, אבל כשמסתכלים על הרעיונות שהם מקדמים והדרך הלא שוויונית שבה הם הקדמים אותם, מבינים שזה לא המקרה.
הדבר הכי חשוב לזכור הוא שלפמיניזם אין מונופול על ״שוויון בין המינים״ ואפשר להאמין בקונספט הזה גם בלי להיות פמיניסט (זאת בניגוד למה שהמון אנשים בתקשורת ובהוליווד חושבים)
אתה מתכוון לומר שאפשר להיות פמיניסט בלי להשתייך לתנועה הפמיניסטית?
כי אי אפשר להיות לא פמיניסט שמאמין בשיוויון בין המינים (אלא אם כן אתה פשוט לא מבין את הפירוש, ואז חבל)
אני מצטער זה פשוט לא נכון
פמיניזם היא תנועה לכל דבר. הם בהחלט מנסים לעשות מונופול על שוויון בין המינים, אך כמו כל תנועה, אתה יכול לבקר אותה בלי הפחד שיקראו לך שובניסט. הם עושים בערך מה שblack lives matter עושים עם הקהילה השחורה, הם לוקחים מונופול עליה ומתנהגים כדוברים שלה. ובנוגע לקווין ספייסי, עם כמה שזה קשה לשמוע, זכאי עד שתוכח אשמתו, ככה עובדת מערכת המשפט המערבית
לא פמיניסט שמאמין בשוויון בין המינים?
כן, זה לחלוטין אפשרי.
נושא ה"מה ההגדרה של פמיניזם" הוא בעיניי מאד קטנוני, כי כל עוד אנחנו מסכימים ששני המינים צריכים להיות שווים, אני לא מבין מה הבעיה בזה שמישהו לא רוצה להגדיר את עצמו כ"פמיניסט".
עם הכותרת באה ההשתייכות לתנועה, ועם ההשתייכות לתנועה יש המון מטען שלא כל האנשים שמאמינים בשוויון רוצים לקחת על עצמם, חוץ מזה שיש אנשים שנושא ההשתייכות לתנועות חברתיות/פוליטיות מפריע להם בכללי.
זו טעות/חבלה של כמה מהצדדים המעורבים בפרשה
חלק מהזרמים הפמיניסטים קוראים לבדלנות (אגב, זה מיעוט מתוך הזרמים הפמיניסטיים) מנגד, יש גם תעמולה אנטי-פמיניסטית מאוד חזקה. יותר מידי א.נשים נופלים למלכודת של התעמולה האנטי-פמיניסטית ומקבלים את ההגדרות שלה לפמיניזם וכך מוצאים את עצמם מתנערים מההגדרה העצמית כפמיניסטיות/פמיניסטים.
אני מודה לך על ההפניה לויקיפדיה, בהחלט מונח שלא ממש הכרתי, אבל זו לא חוכמה, זה מונח מאוד כולל לגישה מחשבתית שקוראת לשיוויון בין בני אדם, מן הסתם בחלק מהפרשנויות שלו הוא תואם גם את ההגדרה של פמיניזם, שקורא לשיוויון בין המינים. (על אותו משקל שכל ריבוע הוא גם מלבן).
אני חושבת שיש שגיאה מאוד נפוצה אצל אנשים: להגדיר דברים לא נכון ואז לצאת נגדם. אתה ממסגר את הפמיניזם כתנועה מאוד פרטנית שעוסקת בעשיה מאוד ספציפית, ואז טוען שאתה לא פמיניסט. אתה ככל הנראה לא פמיניסט רדיקלי או לא אקטיביסט פמיניסטי. מכאן ועד לא פמיניסט יש כברת דרך.
אתה יכול לטעון שאתה לא פמיניסט, אבל תבדוק אם אתה טוען כך משום שאתה באמת מאמין שנשים לא צריכות להיות שוות זכויות, או משום שאתה לא מבין את המשמעות המילונית של הביטוי 'פמיניזם'.
אבל אני כתבתי שאני כן מאמין שנשים צריכות להיות שוות זכויות
קודם באה האמונה הזאת, ורק אחר כך שאלת ה"איזו תנועה מייצגת את הערך הזה הכי טוב"
אני גם מבין מה המשמעות של ההגדרה המילונית של המילה – אני פשוט חושב שזה כבר לא מייצג את התנועה עצמה. כשאני מסתכל על הדמויות הפמיניסטיות הבולטות של הגל השלישי אני רואה שהן כולן אומרות דברים שאני לא מסכים איתם ומקדמות רעיונות ומעשים שאני חושב שהם בעייתיים. וזה לא כאילו קיבלתי תמונה מעוותת של מה שהן אומרות מ"תעמולה אנטי-פמיניסטית" – כשאני קורא את הדברים שלהן, בלי פילטרים או דעות נגד, אני מוצא את הבעיות האלו.
באופן אירוני, אני מסכים עם הבעייתיות של הגדרה לא נכונה של דברים ואז יציאה נגדם – זה אחד הדברים שהתנועה הפמיניסטית עושה שאני מאד לא מסכים איתם.
ואגב, אני גם לא הייתי מגדיר את עצמי כאנטי-פמיניסט, אם זה שווה משהו.
אז למה אתה לא מבחין בין ערך לבין תנועה?
התנועות הפמיניסטיות (ברבות) די מגוונות, חלק מהנציגות של תנועות כאלו ואחרות לוקחות בעלות על התנועה כולה. לדעתי הן לא הרוב, אע"פ שלעיתים הן קולניות מאוד. יש גם הרבה מאוד הבלטה של הקולות האלו, משום שזה נוח למתנגדי התנועה הפמיניסטית ומתנגדי ערכים פמיניסטיים.
רגע של קטנוניות אקטיביסטית-פמיניסטית. הטשטוש הזה בין המושג ובין זרמים מסויימים של התנועה, משרת בעיקר אנשים שרוצים לפגוע בהתקדמות פמיניסטית. לגרום לא.נשים להגיד שהם לא פמיניסטיים כי הפחידו אותם מהתנועות הפמיניסטיות זו תעמולה. מטרתה להפשיט את הערך, כדי להלחם בתנועה.
יש הרבה מאד הבלטה שלהן
בגלל שהן מאד קולניות. אני לא מכחיש שיש המון תעמולה אנטי-פמיניסטית, אבל זה לא אומר שאין סיבות לגיטימיות לא לרצות להיות חלק מהתנועה. אותם זרמים ודוברות פמיניסטיות עושות עבודה יפה מאד בפגיעה בהתקדמות הפמיניסטית בעצמן, ובהתחשב בכך שפמיניזם הפך להיות מיינסטרים בשנתיים האחרונות – הן לא צריכות עזרה בהבלטה.
אני חושב שיש המון כוונות טובות בתנועה, אבל יותר מידי מהנקודות והרטוריקה שלה מושתתות על דיס-אינפורמציה ופרופגנדה זולה.
מה גם שעם הטרנד החדש של פמיניזם הצטלבותי (התרגום הטוב ביותר שמצאתי ברשת לintersectional feminism), כדי להיות פמיניסט "אמיתי" עליי לקנות גם את פוליטיקת הזהויות הגזעית והמגדרית. אני מבין שיש המון זרמים בפמיניזם שמתנגדים לעניין הזה, אבל זה זרם קולני מאד ואלים מאד – ואי אפשר להתכחש לכך שהוא חלק בלתי נפרד מהתנועה. שלא נדבר על זה שלא יצא לי לשמוע על פמיניסטית אחת שהיא pro life…
אם התנועה הפמיניסטית הייתה נראית היום כפי שהיא נראתה בימי הגל הראשון או השני, אני חושב שהיו לה הרבה יותר תומכים. הגל השלישי הוא מפלג מידי, ולהאשים אך ורק את התעמולה האנטי פמיניסטית (במיוחד כשהפמיניזם הפרוגרסיבי שולט ביד רמה במדיה המיינסטרימית) בכך שפחות ופחות אנשים מרגישים בנוח לקרוא לעצמם פמיניסטים, מראה על מחסור חמור של מודעות עצמית מצד התנועה.
אם תוכל להרחיב על
על אילו נקודות אתה לא מסכים עם intersectional feminism,
כי קשה לי להבין אילו טענות שם יכולות להיות כ"כ מעוררות מחלוקת?
סה"כ הזרם מושתת על הרעיון שבניגוד לשני הגלים הראשונים של הפמיניזם שבהם ניסו לפתור בעיות יותר אוניברסליות של נשים (הזכות להצביע ולהפוך אונס בתוך נישואים ללא-חוקי), הגל האחרון מדבר על כך שהרקע של האדם משפיע על סוג הבעיות שהוא צריך להתמודד איתן (לנשים ממוצא\רקע כלכלי\חסרתי אחר יהיו בעיות שונות)
ובכן,
עפ"י אוסכולת החשיבה הזו, כדי לתמוך בזכויות נשים עליי: להאמין שPOC סובלים מדיכוי מערכתי במדינות המערב, לחשוב שאפלייה מתקנת זה קונספט חיובי, להאמין שיש יותר משני מגדרים, למתוך בתנועת הfat acceptance, להאמין שרב-תרבותיות (ספציפית בהקשר של התרבות המוסלמית) זה דבר שיש לשאוף אליו, לשנוא את דונלד טראמפ, לשנוא קפיטליזם ולהיות pro-choice.
בלי שום קשר למה דעתי על כל אחד מהנושאים האלו בנפרד (עם חלק אני מסכים, עם חלק לא) – זרם פמיניסטי שאומר ש
" rel="nofollow">אם אני לא מאמין בכל אחד ואחד מהדברים האלה הפמיניזם שלי "לא נחשב" (ומכנה אותו בקללה הגרועה ביותר האפשרית – "פמיניזם לבן") הוא לא זרם פמיניסטי שיכול לטעון שמה שמעניין אותו זה "זכויות נשים". הרעיון של גבר או אישה שמאמינים בשוויון זכויות בין המגדרים אבל לא מאמינים באחד, יותר או כל הדברים שציינתי למעלה הוא בלתי נתפס בשבילם.
ושוב, אני מבין שזה זרם קיצוני שהמון זרמים אחרים מתנגדים לו – אבל כשזה זרם כל כך בולט (כל אחת מנהשים שארגנו את צעדת הנשים, האירוע הפמיניסטי הגדול ביותר בשנים האחרונות, משתייכות לזרם הזה), שבאופן כל כך בוטה מגנה את הזרמים האחרים, התוצאה היא שאין שום צורך בפרופגנדה אנטי פמיניסטית כדי לא לרצות להיות חלק מזה.
יש לך דוגמה לאדם או אישה
שהצליחו להתפרסם באופן חיובי באמצעות סיפור (שקרי או אמיתי, לא משנה כרגע) על תקיפה מינית שעברו?
זה טיעון שעולה לא פעם, ויש התעלמות מאוד גדולה מכך שלהיות קורבן של תקיפה מינית לא הופך א.נשים למפורסמים לטובה.
יש דוגמאות לאנשים שהתחזו לחולים (השרוף, חנטל), יש דוגמאות לאנשים שקיימו רומנים מאוד מתוקשרים (מוניקה לוינסקי, הזאתי שהיתה עם יו גראנט בניינטיז), יש דוגמאות לפושעים (ברמה כזו שבארה"ב עבר חוק שעבריינים לא יכולים להרוויח ממכירת הסיפור שלהם וכספי רווחים כאלו מוחרמים מהם).
למוניקה לווינסקי זה הרס את החיים
היא חשופה מאד לבריונות (ברשת ובחיים) עד היום. יש לה TED talk על זה. אף אחד לא רצה להעסיק אותה אחרי, וכיוון שהיא היתה בת 19 או 20 באותה עת, זה אומר שלמעשה היא "נשרפה", חברתית ומקצועית. היא משלמת את המחיר עד היום.
(וגם: היו פערי ידע, גיל, ומעמד, בין אם זה עומד בהגדרת יחסי מרות ובין אם לא. גם אם זה היה בהסכמה, זה היה בעייתי).
הייתי תחת אשליה שהיא גרפה מזה איזשהו רווח
כי מידי פעם השם שלה צץ בכל מיני תוכניות שהיא מנחה וכו'. גם לא ידעתי שהיתה עד כדי כך צעירה, זה בהחלט גורם לי להשמיט אותה מהרשימה שמניתי.
היה עוזר לטענה שלך הכחשה כלשהי של ספייסי
אבל בכל ההתייחסויות שלו למקרים כנגדו הוא לא אמר שהדברים האלה לא קרו. אז אם הוא לא אומר שזה לא קרה, למה שאני אגיד?
להפך, הוא אמר שיתכן וקרה והוא לא זוכר
(ל"ת)
הוא אכן חף מפשע בעיני החוק
ולכן הוא לא בכלא.
אבל אף אחד לא חייב לו עבודה ופרסום.
וכמובן, הגדולה
אם אנחנו אכן בעידן שבו "כל טענה נגד גברים מתקבלת אוטומטית ללא פקפוק" נשיא ארצות הברית הנוכחי לא היה בתפקיד
הוא מתכוון שזה מתקבל מבחינה ציבורית
בבית משפט צריך להוכיח שזה קרה. מבחינת הרשתות החברתיות מספיק לפרסם פוסט
או ציוץ וזה מתקבל מיד בלי ספק.
"מתקבל" באיזה מובן?
כמו שתום כתב, אם זה היה מתקבל באותה הרמה של גזר דין, העולם היה נראה אחרת.
זה מתקבל במובן שכמעט כולם מאמינים לזה. אני לא מדבר ספציפית על ספייסי שהודה,
אבל יש כאלה שהאשימו אותם ברשת והם הכחישו, אבל אף אחד לא ממש מאמין להם.
יש כאן משפטי שדה ברשת, חזקת החפות נעלמה, וכל מי שפרסמו נגדו פוסט מאשים,
נשרף בציבור ובתעשייה ושמו מוכתם לתמיד.
זו הבעיה, האינטרנט זה לא בית משפט שבו אפשר להוכיח וגם לתבוע אם מישהו/מישהיא
הגיש/ה תלונת שווא. באינטרנט ברגע שהאשימו אותך אתה גמור.
זה חצי נכון
שים לב שכל האנשים שמדובר עליהם פה הם אנשים שהתגובה שלהם להאשמות היתה בעייתית משהו. גם הארווי וויינשטיין, גם קווין ספייסי וגם לואי סי קיי הגיבו בצורה שלא סותרת ודי מאמתת את ההאשמות נגדם.
מי שיוצא ואומר "לא היה" עדיין לא מקבל את אותן התגובות, ובצדק בעיני, כי כל עוד זה נשאר בצורה של הוא אמר והיא אמרה אז זה לא באמת יכול להיות ממקומנו לשפוט.
לעומת זאת, בין הארווי ויינשטיין שהלך למכון גמילה ממין וקווין ספייסי שדי אימת את מה שקרה והוסיף לזה את ההודעת ההתנצלות הגרועה בהיסטוריה – אין סיבה אמיתית לא להאמין לסיפורים עליהם.
אני לא מדבר על מי שהודה כמו ספייסי או ויינשטיין. יש כאלה שבהחלט לא הודו
אבל רוב האנשים באינטרנט לא מאמינים להם. אם אני לא טועה ברט ראטנר לא הודה,
ועכשיו גל גדות הודיעה שהיא לא תשחק בסרט וונדר-וומן הבא אם הוא נשאר בהפקה.
גם אנדרו קרייזברג (המפיק של סדרות DC בערוץ CW) הושעה עכשיו בעקבות האשמות וגם הוא לא הודה.
גם שמעתי שמישהו התלונן שג'ורג' טקאיי, הלא הוא מיסטר סולו מסטאר טרק
שלח ידיים אליו אחרי דייט כושל לפני 30 שנה.
יש כאן איבוד פרופורציה מוחלט וזה רק הולך ומחמיר.
אי פעם בחיים שלך
דחפת ידיים לתוך המכנסיים של בחורה באוטובוס? אי פעם בחיים שלך ניצלת את עמדתך במקום עבודה/תנועת נוער או כל ארגון אחר, כדי להציע הצעות מיניות לנערות/לנשים (לא יודעת בן כמה אתה) שמדורגות נמוך ממך בהיררכיה הארגונית? אי פעם בחיים שלך אנסת מישהי?
למה *לך* מגיע שמישהי באוטובוס תחטוף התקף חרדה כי התישבת לידה? למה *לך* מגיע שעובדת פוטנציאלית מעולה תעדיף מקום אחר, כי לא נח לה שהמנהל הישיר שלה יהיה גבר? למה *לך* מגיע שעצם ההליכה שלך ברחוב בשעות ערב תבהיל נשים?
למה *לך* מגיע לחיות בעולם שבו נשים מפחדות מגברים, כי אף אחד לא מטפל בתוקפנים?
איכשהו הדבר הזה מתפספס- נשים סוף סוף מעיזות לפצות פה. האם יש פה באקלאש? ברור שכן, אבל זה יתאזן עם הזמן. העניין הוא שאנחנו חיות בעולם מאוד מאיים ומפחיד, אבל לא רק אנחנו סובלות מזה. אני חושבת שגם גברים נורמטיביים (ולמען השם, אתם הרוב!) סובלים מהעולם שתוקפנים מייצרים. לכן זה אמור להיות האינטרס שלכם להשתתף בניקוי הזה, כדי שתוכלו להסתובב בעולם בלי להתפס אוטומטית כמאיימים.
זה האינטרס שלנו כי זה הדבר הנכון לעשות.
את, כמובן, צודקת, אבל אני לא חושב שזו צריכה להיות המוטיבציה המרכזית של גברים:
אני לא מתעב את ויינשטיין כי הוא גבר שפוגע במוניטין שלי כגבר. אני מתעב אותו כי הוא חרא של בן אדם שפגע באנשים אחרים. ומטריד אותי פחות שנשים חוששות ממני כשאני מסתובב בלילה ברחוב – מטריד אותי הרבה יותר שנשים חוששות להסתובב בלילה ברחוב.
אני מסכימה איתך לגמרי
אני מוצאת שיש תעמולת אנטי לפתיחת הנושא של תקיפות והטרדות מיניות, והתעמולה הזו מונעת (לדעתי) משנאת נשים, אך מתודלקת מאוד על ידי פחד, והפחדה שנובעים מעיוות של תפיסת המציאות.
הקבוצה של התוקפנים וכמה דוברים מטעמם מצליחה ליצר מצג שווא שהתלונות האלו מסוכנות לכלל הגברים בעוד שהמציאות (כפי שהסברתי בהודעה הקודמת) הפוכה. התלונות האלו ומי שתומך בפתיחתן ופרסומן מסוכנים רק לגברים התוקפנים. כל שאר הצדדים ירוויחו המון באופן השטחי והתועלתני ביותר בטווח המיידי.
מי שמעסיק כרגע את ברט ראטנר, לא רק קושר את עצמו למותג רעיל, הוא גם לוקח אחריות על המעשים שלו על הסט
בוא ניקח דוגמא הרבה יותר קלה – נניח שהיה לך מועמד להעסיק בחברה, והיית שומע שבכל מקום עבודה שאליו הוא נכנס, כסף מארנקים של עובדים החלו להעלם, והתופעה נפסקה ברגע שהוא עזב. כמובן שייתכן שהוא חף מפשע, ואולי אין אף ראייה נגדו. אבל האם היית מעסיק אותו (בידיעה שלא רק אתה, אלא גם כל עובד בחברה שלך מודע להיסטוריה שלו)?
סביר להניח שהיו מקרים של אנשים שהמוניטין שלהם נקבר על לא עוול בכפם על חשדות בפשעים כאלו ואחרים (ולמרבה הצער, יש גם הרבה חפים מפשע שהורשעו בעברות כאלו ואחרות, ושוחררו לאחר עשרות שנים). משפט ציבורי הוא תמיד בעייתי, אבל דווקא ברוב המקרים שעלו לכותרות הוא הצליח לברור את אלו שכמעט בוודאות ביצעו פשעים חמורים (ספייסי, ויינשטיין או ראטנר) לבין אלו שלכל היותר התנהגו בצורה לא הולמת (הופמן/סנדלר/בן אפלק – אלא אם כן פיספסתי דיווחים יותר חמורים לגבי מישהו מהם).
במקום להודות, ברט ראטנר סיפר שהוא פשוט ״זיין אותה כמה פעמים״.
(אני מנסה להימנע מהביטויים האלה פה באתר, אבל זה הציטוט המדויק.) אמנם לא הכחשה גורפת, אבל הבחילה שם.
הקטע עם גל גדות - ברט ראטנר באמת מעניין
ומרגיש קצת אישי. יש לי תחושה שמאחורי הסיפור של גל גדות-ברט ראטנר יתגלה עוד מידע בעתיד – בין אם מדובר על משהו ברמה האישית בינהם, או על מישהי שגל שמעה ממנה את הסיפור באופן ישיר. בכל אופן היא בן אדם פרטי וזכותה לעשות מה שהיא רוצה, כולל לנצל את הכח שיש לה כרגע כדי לא לעבוד בחסותו של מישהו שהיא תופסת כאיום.
אבל לפני הנושא של גל גדות אני לא חושבת שהנושא של ברט ראטנר עלה לכותרות באותו האופן. הוא בהחלט נתפס כמו סיפור של הוא אמר/היא אמרה בין ברט ראטנר ואוליביה מאן. וגם שם – התגובה שלו היתה כל כך מגעילה שזה הגיוני שמי (ובעיקר נשים) שיקראו את זה יצאו נגדו. בערך כמו אייל גולן.
העניין הוא שיש כאן כמה דרגות – אונס ומעשים מגונים – שעל חוסר המוסריות של זה אף אחד לא יתווכח, הטרדה מינית – משהו שמוגדר כלא חוקי אבל יש ויכוחים על גבולות ועל מה נחשב סביר או לא סביר וכיצד הנושא של יחסי מרות כן או לא משפיע, ו"סתם" שוביניזם, סקסיזם וחלאתיות כללית שכזו.
כשאייל גולן מספר את הסיפור שלו על איך אבא שלו הביא לו בנות עשרים כצעצועי מין (ואני מתעלמת כרגע מהעובדה שחלקן היו קטינות, נניח שאני מאמינה לגרסה שלו שהוא לא ידע), זה פשוט יוצר תחושה של גועל. כן, גם אם אני לוקחת את הגרסה שלו מילה במילה כאמת לאמיתה, זה עדיין מגעיל, ולנשים נמאס שמתחייסים אליהם ככה. (כמעט) כל אישה בחיים פגשה גבר שכל מה שהוא רצה זה לזיין ולזרוק, וגם אם כל מה שהוא עשה לגיטימי לחלוטין זה עדיין מגעיל ופשוט נמאס לנו מגברים כאלה ואנחנו רוצים שהם ידעו שנמצאס לנו מהם. אז כשברט ראטנר מספר על אוליביה מאן שהוא זיין אותה כמה פעמים ואז שכח ממנה זה בכלל לא משנה אם זה כן או לא נחשב הטרדה מינית לפי איזשהו פרמטר. זה סתם יוצר סלידה.
האם זה בסדר? האם זו התנהגות הגיונית? אני לא יודעת. אני רק יודעת שאנחנו כרגע בעיצומו של מהלך שבו הנשים מתחילות לקחת בעלות על המיניות שלהן, וכן, חלק מזה הולך רחוק מדי ויקח זמן עד שזה יתאזן, אבל ככה זה בדרך כלל עם תהליכים כאלה.
הסיבה שזה ככה היא לא בגלל שאלת החוקיות של המעשים אלא בגלל נושא הכבוד. לא.נשים מתחיל להמאס מאנשים שלא מתייחסים בכבוד לאנשים סביבם, שמזלזלים אליהם, שמבטלים אותם, ושמתייחסים אליהם בתור משהו מיני ותו לאו, וזו ההתקוממות האמיתית שאנחנו רואים כרגע. זה למה עדיין יש אנשים שלא מוכנים להקשיב לאייל גולן, ושיש אנשים שתופסים את ברט ראטנר כחלאה – כי נמאס מאנשים שלא מכבדים את האנשים סביבם.
בינתיים האולפנים מכחישים את קיום האולטימטום
ואף הבהירו שבכל מקרה וונדרוומן 2 לא מצוי תחת ההפקה של ברט ראטנר- הוא לא חלק מהסרטים שהוא אמור להפיק לפני הפרישה שלו מחברת ההפקות.
גם אם הכל מסתכם בסירוב שלה להגיש לו פרס, אני מסכימה עם הפרשנות שלך שזה נראה אישי. אני חושבת שבמידה רבה הנופך האישי מתקבל מכך שהיא לא מיהרה לכתוב הצהרות גדולות ופוליטיות על אלימות מינית. אבל שווה לסייג ולהזכיר שכשתקיפה מינית מגיעה קרוב זה תמיד אישי ויתכן שהמניע האישי ממש לא קשור לברט ראטנר.
מה זאת אומרת לא מיהרה לצאת בהצהרות?
היא היתה אחת הראשונות לצאת בהצהרה בטוויטר אחרי שהסיפור של הארווי ויינשטיין התפרסם.
קיבלתי
(ל"ת)
ועכשיו גם תגובה רשמית לגבי ברט ראטנר
בקצרה מה שהיא אומרת זה שהיא לא כל כך היתה צריכה להגיד כלום כי א. כולם גם ככה ידעו מה היא חושבת וב. כולם חשבו גם ככה את אותו הדבר.
ובכל מקרה וורנר הודיעו שהם מפסיקים לעבוד עם ברט ראטנר כשבוע לפני שהידיעה על גדות פורסמה, כך שבשלב הפרסום שלה היא באמת לא היתה רלוונטית…
מקור
"זה מתקבל במובן של כולם מאמינים לזה"
זה לא נכון. זה מאה אחוז לא נכון – ומספיק לגלוש בכל רשת חברתית כדי למצוא מאות אנשים ששולפים את "רק עכשיו היא מתלוננת" או את "בכלל מחפשת רווחים ופרסום".
בשם השם – יש בארה"ב כרגע מועמד למשרת שופט, חפש את רוי מור, שיש נגדו האשמות במשך שנים על אינוס קטינה (בין שאר דברים) ויש עדיין סיכוי לא רע שהוא ינצח (או לפחות יתקרב לניצחון).
בעולם שאתה מתאר הוא לא היה נכנס אפילו למירוץ (חשוב – הנשיא האמריקאי הנוכחי לא היה נשיא).
אז נתקלתי בסרטון הזה
שפורסם לפני שנה ויש לו כמעט חצי מיליון צפיות. לפני שבועיים לא היה לי מושג שיש איש כזה שנקרא ברט ראטנר, לכן זה היה עובר מעל הראש שלי גם אם הייתי רואה את הנאום הזה אז. אבל העניין הוא שנשים (ולא רק נשים) בעמדות כח מנסות להעביר את המסרים על הטרדות מיניות וזה פשוט לא תופס. אם זו הבדיחה כאן, או זו מהאוסקר על הארווי ויינשטיין, או רוזאן בר "המשוגעת" שכתבה על לואי סי קיי לפני יותר משנה, וכולם התנהגו כאילו זה לא קיים עד התחקיר שפורסם עכשיו וכלל הרבה עדויות (ולדעתי, אם לואי סי קיי לא היה מתנצל, היו ממשיכים לטעון שהוא לא אשם ולפרנס אותו ופשוט רשת אחרת היתה מנצלת את ההייפ כדי לקנות את מה שנטפליקס נטשו).
זה פשוט לא נכון שפוסט אחד או ציוץ אחד מספיקים כדי לקבל משהו בלי ספק. חדר שלם צחק מהמשפט של טינה פיי, ככל הנראה היו שם כמה אנשים שהבינו אותה. זה לא הספיק כדי שיעבור משפט ציבורי או כדי שיופרש מתפקידו.
הבדיחה הזאת היא לאו דווקא דוגמה טובה
כי לי היא נשמעת יותר כאילו לבחור יש סטייה לאכול מעל נשים מה שלא מתקשר אצלי (ואולי אני הבעיה?) להטרדות מיניות ישר. אולי קצת קריפי, אבל בין קריפי למטריד מינית יש גבול, אני מקווה.
eat off of women
eat off זה "לאכול מ.." ולא מעל, אני לא רואה איך אפשר לתרגם את הביטוי הזה באופן נאיבי, בטח שלא כאשר מקשיבים לשאר הנאום (שהתחיל חצי דקה לפני בהערה שע"פ צפיה בקולנוע יש בהוליווד 2 נשים בלבד. איימי אדמס ולא זוכרת מי השניה)
סליחה, כן קיימת אפשרות אחרת
והיא תחרות אכילה מנשים. בכל מקרה, אני ממשיכה לא להבין איך אפשר לפרש את המשפט הזה באופן לא פוגעני. בטח בקונטקסט של אירוע מקצועי, אם יש לאיש "סטייה" לאכול מעל נשים, למה שזה יצחיק בכינוס מקצועי?
אני באמת לא יודע
אבל האם אכילה מ/מעל נשים היא פוגענית ביסודה?
כלומר, זה נשמע כמו משהו שצריך בתוכו הסכמה כלשהי ושאי אפשר לעשות בכוח למישהי. אולי ההסכמה היא בתשלום, ונוכל עקרונית לפתוח את תיבת הפנדורה של "האם כל (או לכל הפחות הרוב המוחלט של) זנות היא אונס" אבל כרעיון עקרוני אני לא מבין כיצד "לאכול ממישהי" (בכוונה אמיתית של אוכל, ובהנחה שאני לא מפספס כאן משהו מחריד שאני לא באמת רוצה לדעת) זה תקיפה/הטרדה מינית. אני מפספס משהו?
צפיתי בכל הקטע, כולל ההצגה של ג'ון האם
כך שמה שאני יודעת על האירוע, שמדובר בכינוס שהטייטל שלו הוא 'נשים בתעשיית הבידור', הוא נערך על ידי ההוליווד ריפורטר והוא בפורמט של מפגש וארוחת בוקר.
כך שלאכול עם נשים זה הדיפולט, ואם היא מתבדחת על כך שברט ראטנר לא הבין, אין אופציה שהוא לא הבין וחשב שמדובר בארוחת בוקר עם נשים. לשלם לנשים כדי שיתפשטו וזרים יאכלו מהגוף שלהן, זה אמנם לא כולל סקס אבל קשה לי להגיד שזה בסדר ומאוד שונה מזנות. בטח בקונטקסט של להתבלבל לגבי האופציה הזו בכנס מקצועי לקידום נשים.
לא לגמרי בא לי לפתוח את הדיון על פורנו, חשפנות וסוגים שונים של מכירת גוף ומיהן רוב הנשים שמגיעות לסוגי העבודה האלו. אני כן אציין שבתור מישהי שגדלה עם אופציות, במארג החברתי שבו צמחתי, אני מכירה רק מישהי אחת שהדרדרה לזנות והיא עונה לרוב המאפיינים העצובים על נשים שמגיעות לזנות (אונס כקטינה וכל הכיף הזה). נשים עם אופציות (לפחות רובן הגדול) לא בוחרות למכור את הגוף שלהן. לא כדי שיאכלו ממנו, לא בתור רחם להשכרה ולא לשירותי מין.
אני די מסכים איתך (כנראה) על פורנו ושות'
ובכל זאת אני חושב שכל עוד יש הסכמה בין הצדדים שלא מופרת בשום שלב, קשה לקרוא לזה הטרדה מינית – קריפיות כללית בהחלט, אולי בדיחה על כך ש"מה לעזאזל הבחור הזה עושה כאן, הוא לא מתאים" אבל לא משהו שמצביע דווקא על הטרדות מיניות שהיא מנסה להוציא מהארון.
אני לא חושבת שזנות זה בסדר
אני לא מכירה את הסטטוס של זנות בארה"ב, אני יודעת שבחלק (קטן) מהמדינות היא חוקית, אבל אם גבר כלשהו הוא לקוח נלהב של נשים בזנות, אני אעדיף להמנע מהיצירה שלו כמו שאני נמנעת מהיצירות של אנסים ושל מטרידים מינית. אני חושבת שלהתיחס לזנות כאירוע בהסכמה זו בעיה רצינית בהתחשב בנתונים הידועים על מי שבדרך כלל מגיעות למעגל הזנות.
באופן כללי זנות לא התקבלה יפה בהוליווד, צלבו כמה אנשים חזקים ש"נתפסו" משתמשים בשירותי זנות. אני חושבת שיותר מידי זמן (בניינטיז וכניראה שגם לפני, כשעוד לא הבנתי דברים כאלו) התיחסו יותר ל"לכלוך" שעובר מן האשה בזנות אל הלקוח.
מעבר לזה, אני אחזיר אותנו לראש הפתילון הזה: יש פה עניין של קונטקסט. אם יש אירוע להעצמת נשים, ומריצים בו בדיחה על איש שנהנה מסוג כזה או אחר של זנות, הרי שהמסר בגדול הוא בלתי חיובי כלפי האיש. כך או אחרת, טינה פיי זרקה את השם שלו לחלל האולם ואיכשהו זה לא הודהד מאוד (עכשיו בדקתי בגוגל, זה כן הוזכר בקומץ כתבות על האירוע).
כן, אבל בלתי חיובי כלפי האיש
לא אומר דווקא אנס או מטריד מינית. יש לצערנו אלפי דרכים להיות אדם בלתי חיובי. אבל, אני מקבל את הטון הכללי של הדברים שלך ש"אנשים ידעו שברט הוא חלאה" – אבל אני לא בטוח שהבינו עד כמה, ואני לא חושב שמדובר במקרה ויינשטיין שהיה ככל הנראה באמת ידוע לכל.
אני חושב שאנחנו מאפשרים הגדרות הרבה יותר מדי רחבות
אם לאכול ממישהי נוטלת בגדים זה זנות, למה לא דוגמניות הלבשה תחתונה או ביגוד מינימלי? למה לא אלו שעומדות לצד מוצרי יוקרה בתערוכות? נערות זירה בארועי לחימה? מעודדות?
זנות היא עיסוק במין. אפילו אם נמתח את זה לחשפנות/ ריקודים למיניהם שלהבנתי כוללים מגע וקונוטציה ברורה מאוד, זה רחוק מאוד מקיטלוג אוטומטי כזה של כל סיטואציה בה נמצאים ללא בגדים.
ואני מצטער, אם הטיעון היחיד הוא שאף אחת ואחד ולא מגיעים לשם מבחירה, זה ממש לא המקצוע היחיד. *תמיד* יש ברירה (למעט מקרים של חטיפה בכוח וכפיה לעסוק בזנות, אבל זו לא ממש "הידרדרות" לשם), תמיד יש מקצועות "לא מכובדים" שלא ידרשו אלמנט מיני, אבל זה בא בד"כ עם התמכרות שצריך לתחזק וזו דרך להשיג כסף במהירות רבה יותר.
אני ממתנגדי "תעשיית הבשר" על ענפיה, אבל א"א להמשיך למתוח את ההגדרות של נושאים כאלו, זה לא נגמר ושוחק את המשמעות האמיתית של אותם מושגים.
ממש כמו שבעיניי,לא קביל להגדיר מישהי שקיימה יחסים בהסכמה מפורשת שהגיעה לאחר הפצרות, שכנועים ו/או לחץ חברתי ולאחר מכן התחרטה כקרבן אונס, כל עוד היא היתה בהכרה מלאה ולא תחת השפעת חומרים כגון אלכוהול, סמים וכו'.
לא ממש בא לי להכנס גם לדיון הזה
הפרדתי בין זנות לבין עיסוקים אחרים, אך בהחלט אני מקבצת את כולם תחת הקטגוריה של סחר באברי גוף.
אני חושבת שזה מאוד מאוד קל להיות אדם עם אופקים ואפשרויות בחירה ולהמציא מצבים תאורטים שבהם סחר באברי גוף לא נולד מתוך ניצול ויחסים בלתי שיוויוניים. בוא נחסוך את הויכוח, אם בא לך אתה מוזמן לחשוב על זה, אם לא בא לך אתה מוזמן לא לחשוב על זה. שנינו שטחנו את דעותינו בקצרה ונראה לי שזה מספיק.
אין בעיה, רק אבהיר שזה לא מה שאמרתי
ברור שזה בא במקרים רבים מיחסים לא שוויוניים, אבל להיות ללא בגדים בסיטואציות שונות לא בהכרח שקול לזנות או "סחר באיברי גוף" יותר מאינספור תפקידים אחרים הכוללים לבוש מינימלי. זה גם לא אומר בהכרח שלא היתה אף ברירה אחרת.
זנות בארה"ב
למעט במספר מקומות בנוודה, זנות בארה"ב היא לא חוקית.
ברמה העקרונית, זה מוחלט ברמת המדינה (state)
ההבדל הוא באכיפה שנעשית לרוב ברמה העירונית/מקומית. מה שאומר שזו החלטה של הפוליטיקאים שמנחים את המשטרה מה סדר העדיפויות שלהם. והתובעים (שגם זו משרה שרצים ונבחרים אליה).
האם לתפוס את אלה שעוסקים בזנות, או את אלה שמסרסרים בהן, או להפליל את הלקוחות.
יש מקומות שבהן העבירו חוקים עירוניים שלא יתבעו זונות. זה לא הופך את זה לחוקי. רק שהמשטה המקומית (העירונית) לא תעצור, והתובע העירוני לא יתבע. המדינה עדיין עשויה לשלוח שוטרים שיעצרו ותובע של המדינה שיתבע.
עד לפני חודש נשים בעמדות כח בד"כ לא דיברו, ואם דברו השתיקו אותן
ראשית זה שאלת הקונטקסט. עד התחקיר על ויינשטיין היה אסור להטריד מינית (שלא לדבר על אונס) אבל, זה היה משהו שבד"כ לא מדברים עליו, ונשים שדיברו על זה הרבה פעמים שילמו מחיר חברתי כבד.
ואז התפרסם התחקיר. ואז כמה נשים מפורסמות התחילו את MeToo # ובתוך כמה ימים הטרדה מינית הפכה למשהו בלתי קביל לחלוטין ולגמרי.
מה שחשוב יותר זה שאשה שמדברת על זה בפומבי מקבלת תמיכה והערכה ולא ביקורת. פתאום הפסיקו לשאול את כל השאלות הלא רלוונטיות שלפני חודשיים היו שואלים נשים.
"מה היא לבשה?"
"למה היא הלכה למשרד שלו בלילה?"
כי כשטינה פיי ספרה את הבדיחה, אם היא היתה אומרת משהו יותר מפורש, היא היתה משלמת מחיר מקצועי כבד. לא היו מזמינים אותה יותר להנחות אירועים כאלה. כי היא "עושה צרות".
אני לא בטוחה היכן אתה נחשף לדברים, אבל הלוואי והיינו חיים בעולם בו:
אלו עדיין התגובות הראשונות והשכיחות ביותר שבכל דיון שכזה.
רק עכשיו פורסמה הכתבה על השחקנית דניאל גל שבזמן שהופיעה בהצגה "שייקספיר מאוהב" בפני תיכוניסטים ובה היא חושפת את החזה שלה לזמן קצר כחלק מסצינה – והם מצאו לנכון לצלם אותה בלי רשות. מה היתה התגובה השכיחה ביותר שהכתבה קיבלה? "למה היא מתפשטת בהצגה, זו אשמתה".
אז לא, אני לא חושבת שאנחנו אפילו קרובים לעולם שבו הטרדות מיניות אינן קבילות.
אני מודה שאני לא עוקב מקרוב.
(ל"ת)
אין צורך להתנצל בפני אנשים שלא רוצים לקרוא דיונים כאלו
האתר מפרסם את הכתבות האלו ובכך מבהיר שהדיונים האלה הם און טופיק.
מה קשור פמיניזם?
המאשימים הם גברים.
אני די סגורה על זה שאם ההאשמה היתה מצד שחקניות התגובה לא היתה כל כך חריפה.
אבל השילוב של פדופיליה (גבר בוגר שכופה את עצמו על בן 14), עם העובדה שהמאשים הוא גבר (אז לאף אחד אין סיבה לפקפק בטענות שלו, הרי רק נשים משקרות/ממציאות דברים/מפרשות לא נכון, אם זה גבר אז זה ברור שהסיבה שהוא נזכר שלושים שנה אחר כך זה כי החוויה היתה טראומטית), ועם ציוץ ההתנצלות הגרוע בתבל שהצליח להרגיז את כל האוכלוסיה הלהט"בית, הפך אותו לפרסונה נון גרטה בהוליווד של היום. הרבה גברים אחרים שתקפו והטרידו לא קיבלו תגובות כאלה, כולל כאלה שנבחרו לנשיאות ארה"ב. אבל הם הטרידו נשים, אז לא נורא…
ולגבי הנושא של הארווי ויינשטיין שעלה בשרשור השני – הטענות שם הן משמעותית יותר מבוססות, אז כן – העיפו אותה מהחברה שלו, ועדיין בשיחות אתה ממשיך לשמוע את ה"כן, אבל כך התקדמו בהוליווד באותם הימים, הן לא היו חייבות להסכים". אבל כשזה גבר תוקף גבר? לא, *זה* מזעזע.
אפשר להגיד על מה שקורה כאן הרבה דברים אבל פמיניזם זה לא אחד מהם.
לא פדופיליה
אנתוני ראפ נולד בשנת 71', ב-86' הוא היה בן 15 או קרוב לכך. מדובר בנער צעיר, לא בילד, וזה גיל שבו יש נערים שכבר מקיימים יחסי מין (גם גיל ההסכמה ברוב המדינות נע בין 14–18). כמובן, כשמדובר בקטינים יש להם הגנה חוקית גבוהה יותר (בצדק) ובכל מקרה הטרדה או תקיפה מינית אינן מוצדקות בכל גיל… אבל ספייסי לא ארב לילדים מחוץ לגן או לבית ספר, הוא הטריד או במסיבת הפקה של הצגה בברודווי (אירוע של "מבוגרים") ששניהם שיחקו בה. גם מתלונות אחרות לגבי ספייסי נראה שיש לו העדפה לנערים / בחורים צעירים והוא נהג לכפות את עצמו עליהם או לכל הפחות להתחיל איתם בצורה אגרסיבית משהו…![!איכס!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_yuck.gif" alt="" width="" height="" />)
אפשר לומר עליו (כנראה בצדק) שהוא מטרידן, כפיין, "טורף" וכו', אבל פדופיל כנראה לא (וזה חמור דיו גם כך).
בנושא של פדופיליה האמריקאים מאוד שמרנים
זה לא משנה אם זו ההגדרה העקרונית של פדופיליה או לא. מבחינה חוקית הוא היה מתחת לגיל ההסכמה וזה מבחינתם מספיק.
תראי שהרבה תגובות של הקהילה הלהט"בית היו כעס על קווין ספייסי שגרם לכל הקהילה להראות כמו פדופילים.
לא כך התרשמתי. בסיקור האירוע בתקשורת לא ראיתי שהאשימו אותו בפדופיליה
אלא בהטרדה מינית (של קטין). יש הבדל בין קטין וגיל הסכמה לבין פדופיליה.
והאשמות כאלה ראיתי מתוך הקהילה ואני מתנגדת להן. מה שהוא עשה חמור דיו גם בלי שינסו לנפח את זה. לא ראיתי שמישהו מאשים הומוסקסואלים בפדופיליה, למעשה דווקא ההאשמה הזאת שמה את המילה על השולחן… לתחושתי אחת הסיבות שהם עושים זאת היא כדי להרחיק אותו עוד יותר, אבל אני חושבת שזה דווקא יוצר את הרושם ההפוך מזה שהם התכוונו לו.
אגב, אני גם לא ראיתי בעיה בהודעה הראשונה שהוא הוציא, להפך. הוא לא ניסה להכחיש או לתרץ, הוא התנצל, והוא ניצל את ההזדמנות כדי לצאת מהארון כי הוא הבין שבעצם "הוציאו" אותו, ועדיף שזה יבוא ממנו… אני מבינה למה התעצבנו עליו, אבל אני לא חושבת שבנקודה הזאת זה מוצדק. שוב, הדברים שהוא עשה חמורים בפני עצמם (והוא משלם עליהם כרגע מחיר כבד) גם בלי שינפחו אותם מעבר לכך.
בארץ אולי פחות
למרות שגם אני שמעתי אמירות שקושרות הומוסקסואליות לפדופיליה בילדותי (בארץ). כאן הקישור בין השניים פחות חזק באיזורים ליברליים כמו נ"י, אבל עדיין נתקלים בו מדי פעם (ובאזורים שמרניים על אחת כמה וכמה).
גם בפודקאסט Making gay history, אנשים מדברים על זה (כסטראוטיפ שפגע בהם, כמשהו שגרם להם להסס לצאת מהארון וכו').
זה סטראוטיפ קיים ומזיק, ואין פלא שהקהילה הגאה מייד דחתה את ספייסי. שמעתי אמירות כמו "הוא מחזיר אותנו 50 שנה אחורה". לא ברור לי כמה זה יועיל כדי להתנער מהדימוי הזה, באקלים הפוליטי הנוכחי בארה"ב.
לא התייחסתי לארץ אלא לתקשורת האמריקנית
וכאמור, ההתייחסויות שראיתי לפדופיליה הגיעו בעיקר מהקהילה הגאה דווקא. לא ראיתי לכך התייחסות בגופי התקשורת הגדולים (מן הסתם, לא עקבתי אחרי 100% מהם). נתקלתי בהאשמה הזאת בעיקר בתגובות של חברי קהילה, ואם זה סטריאוטיפ (שמעולם לא שמעתי עליו, אגב) שהם מנסים להכחיד, אני חוששת שהם עשו עבודה די גרועה וירו לעצמם ברגל.
כתבת יפה ולצערי את אחת מהבודדים שראיתי שכתבו כך
הנקודות שממשיכים להתעלם מהן ויוצרות המון נזק שלא לצורך הן שהוא לא הואשם מעולם בפדופיליה (אפילו הכתבה שאנחנו מגיבים לה השתמשה בביטוי המטעה "ילדים צעירים"), שמי שהעלה את המילה הזאת לראש השמחה זו דווקא הקהילה הגאה שיורה לעצמה כך ברגל ושהודעת ההתנצלות והיציאה מהארון שלו לא הייתה נסיון הטית הסיקור.
אני עוקב אחרי הסיפור הזה כמעט מתחילתו והמילים פדופיליה, defection ו-conflation (של הומוסקסואליות ופדופיליה) חוזרות על עצמן כמו תקליט שבור. מלמד הרבה על עיתונאות ועל התפשטות ממים.
נכון שפדופיליה היא לא המילה הנכונה.
אבל את מטעה בהמון פרטים. ראפ אמר שהיה בן 14, זו לא הייתה מסיבת הפקה אלא מסיבה בבית של ספייסי והם בכלל לא שיחקו באותה הצגה.
לא התעמקתי מספיק בשאר התלונות על ספייסי אז קשה לי להגדיר את מידת האגרסיביות שבה הוא מנסה לכפות את עצמו על אחרים, אבל אם הייתי באה להסביר לאחרים על המקרים האלה הייתי בודקת קודם.
לא טעיתי ב"המון פרטים"
קראתי בחודש האחרון כמה מהתלונות לגביו ולא זכרתי נכון את הנסיבות המדויקות של המסיבה (תודה על התיקון), אבל אין בכך שום שינוי מהותי מבחינת הנקודה שלי (להפך).
לגבי הגיל, וזו הנקודה המהותית, ראפ אמר שזה היה בשנת 1986 (ולא סיפק תאריך מדויק). שנת הלידה שלו מפורסמת. אני יודעת שהוא אמר 14, אבל בישראל מקובל יותר להסתכל על שנתון הלידה, בעוד שאצל האמריקנים גם 14 ו-364 יום זה עדיין "14"… ולכן חידדתי שהוא כבר היה fourteen going on fifteen, למעשה.
האשמות של נשים לא נתפסות כרציניות?
נו בחייאת.
ווינשטיין, איש הרבה יותר חזק מקווין ספייסי בתעשייה, הועף מהחברה שהוא עצמו הקים ומהארגונים ההוליוודים בלי שום אפשרות לחזור.
אנדי סיגנור, האיש שהקים ויצר את Screen Junkey, ושהתלונות נגדו היו בקאליבר הרבה יותר נמוך משל ספייסי (הוא "רק" הטריד נשים דרך הודעות ומיילים, ויש האשמה של תקיפה מינית אחת) פוטר מהחברה, והוא מוקצה בכל קהילת היו טיוב, הגיקים, וכו'.
הסיפור הכי נקרא בהיסטוריה של הרולינג סטון הוא על 'אונס בקמפוס', סיפור מצוץ מהאצבע שמאשים כמה גברים באונס קבוצתי. הסיפור הזה גרם *כל כך* הרבה נזק לכל מי שהיה חבר באחווה הזו, ובאחווה הזו בכלל. ובסוף חברותיה של המאשימה (ג'אקי) אמרו שהיא הקורבן בסיפור כי הרולינג סטון לא בדק את הטענות שלה לעומק ועדיין פרסם את הסיפור.
באוניברסיטת דיוק 3 גברים צעירים הועפו מבית הספר, עם הפגנות יומיות מול הבית שלהם שקראו לסרס אותם, ועמדו מול עונשי מאסר של 30 שנה. מאמן הלקרוס שלהם הועף מתפקידו כי אמר שהוא לא מאמין שהבחורים האלה יעשו דבר כזה. למרות שתוך פחות משבוע התברר שהתלונה בעייתית מאוד במקרה הטוב, ובמקרה הרע -מה שהתברר בסוף – יצא שהסיפור לא היה ולא נברא בכלל.
עכשיו, ההאשמות נגד קווין ספייסי קיימות לפחות מאז שבריאן סינגר חזר לסרטי האקסמן. עד עכשיו אף אחד לא התייחס אליהן, למרות שהן נעשו על ידי גברים. האשמות כאלו עומדות ותלויות מול בריאן סינגר גם, ואף אחד לא עושה עם זה כלום למרות שהן על ידי גברים.
אין צורך לחפש דיכוי או אפליה במקומות שזה לא נמצא בהם. כי כמו במקרים אחרים שהדיון מוסט למקומות כאלה, זה מפחית מחומרת הסיפור האמיתי.
ולא, זה לא דיון על תלונות שווא.
זה דיון על משפט שדה, משפט מוקדם, עדריות והיסטריה.
אתה לא כתבת כרגע היסטריה, נכון?
(ל"ת)
אם זה דיון שמערב נשים אסור לכתוב היסטריה?
(ל"ת)
לא אסור, אבל...
יש קונוטציה היסטורית למונח הזה בהקשר המגדרי. כדאי שתהיה מודע אליו.
https://en.wikipedia.org/wiki/Female_hysteria
מודע אליו. לא מתכוון באמת להיכנס לדיון על תקינות פוליטית מוגזמת עכשיו.
(ל"ת)
זה דיון על אתיקה בעיתונות.
למה אין בלוק פה כמו שיש בטוויטר?
יש. האיקס הזה בפינה הימנית העליונה של הדפדפן.
(ל"ת)
ואם לחדד אדם, לא כתבתי שהמתלוננות בהיסטריה, או שהנשים בהיסטריה.
יש היסטריה ציבורית, מלאכותית וצבועה לפי דעתי. והנה, התקינות הפוליטית המוגזמת היום גורמת לך להניח הנחות עליי בגלל מילה אחת שכתבתי, במקום לשאול אותי למה אני מתכוון כשאני אומר היסטריה.
מבינה אותך והייתי מסכימה לו זה היה נשאר בגדר האשמה בודדת
מלפני 31 שנה, אבל מכיוון שמאז צצו עדויות רבות שמתארות דפוס קבוע לאורך שנים (והוא לא הכחיש בשום שלב), התמונה נראית אחרת.
אני לגמרי מבין ומסכים שאין ללהק אותו לאף תפקיד מהיום
זה לא מקרה של ״יש ספקות״, הוא בבירור הודה.
אבל לזרוק לפח תפקיד שהוא צילם לפני שהפרשה הזאת נחשפה זה אובר-קיל.
אני די בטוח שאנשים מסוגלים להבין שזה לא כמו במקרים אחרים שנעשתה החלטה מודעת לשכור לתפקיד אדם שיש נגדו את ההאשמות האלו, זה בבירור צולם לפני, והוגן לתת לרידלי סקוט את חזקת החפות לגבי ״האם הוא ידע״
זה לא עניין של "חזקת חפות"
למיטב ידיעתי לא היה איזה לובי של אנשים שעמד וזעק על רידלי סקוט והאולפן לפטר את ספייסי ולצלם מחדש (הסרט הזה די עבר מתחת לראדר ומי שדיבר על פיטורין של ספייסי דיבר על בית הקלפים בכלל): זו החלטה טקטית, אולי עם קמצוץ של מוסריות, של אולפן ובמאי שעד שהסרט הזה יצא *אף אחד* לא ירצה לראות את הפרצוף של ספייסי ושלהחליף אותו אולי עולה בטווח הקצר אבל ישתלם בטווח הארוך.
אנשים פשוט לא רוצים לראות אותו עכשיו
זה לא עניין עקרוני. זה עניין עסקי.
אנשים לא רוצים לראות את קווין ספייסי ואם קווין ספייסי נמצא בסרט זה מוריד להם את החשק לראות אותו. זה הכל.
לי אישית זה לא מפריע
כלומר לא יותר מבעבר… לא אהבתי אותו באף תפקיד עד היום (ו"החשוד המידי" הוא בעיניי סרט עלוב שמוערך יתר על המידה).
תכלס, אם לא הייתי יודע
שזה קווין ספייסי לא הייתי מזהה אותו מהטריילר, יש מצב שהיו יכולים להצניע אותו מהפרסום של הסרט וזה היה עובר מתחת לרדאר?
מישהו אחר, אולי. ספייסי, כרגע, לא.
(ל"ת)
האמת שיש סרט אחר עם תפקיד קטן ללא קרדיט של ספייסי
וזה עדיין אחד הידועים שלו
מוצדק
ומה שכתבה MIP
ומצד אחר – מאד מעניין. לא כל יום צצה אפשרות לראות סרט שלם אותו הדבר רק עם שחקן אחר באותו התפקיד.
יום אחד נוכל לצפות בשניהם זה לצד זה. זה יהיה מרתק
בעיניי זה מוגזם ומיותר, אבל איני אשת שיווק
ברור מדוע ספייסי משלם את המחיר על פרויקטים עתידיים, אבל כשמדובר בפרויקט שכבר הסתיים בעיניי הוא בחזקת "מה שהיה היה". לא מדובר כאן בביוגרפיה על ספייסי שנגנזה אלא בסרט שבו הוא ממלא תפקיד אחד מני רבים, וכנראה גם לא כ"כ גדול, אם הבנתי נכון.
לא יודעת כמה אנשים יחרימו מעתה סרטים של ספייסי, אם בכלל… אם נצטרך להחרים כל יצירת אומנות שהשתתף בה אדם שאי פעם הטריד מינית ו/או היה אישיות מפוקפקת, בלתי נסבל לסביבתו (גם התעללות רגשית אינה דבר לזלזל בו) ועוד, לא יהיה לזה סוף. יש לא מעט יוצאים שהיו חרא של בני אדם, לפי מה שמספרים (צ'פלין, המינגווי, בטהובן, לדוגמה) לא חסר. גישתי לחיים היא הפרדת היצירה מיוצריה. מעולם לא הלכתי לסרט בזכות ספייסי (לא שחקן אהוד עליי ויש לו פרצוף מעצבן) ומעולם לא החרמתי סרט בשל השתתפותו, ומבחינתי זה לא עומד להשתנות.
באז לסרט (גם שלילי) אינו בהכרח דבר רע, ולכל היותר אפשר היה לדחות קצת את ההפצה… אבל אולי השיקול השיווקי הוא דווקא הבאז הזה, לעשות מה שטרם נעשה, ולגרום לאנשים לבוא אליו מתוך סקרנות לראות איך זה נראה…? קטונתי.
איזה באסה
אני כל כך אהבתי את המשחקשל ספייסי, אני לגמרי מבין למה החליפו אותו וככל הנראה הקריירה שלו תושמד, אבל אוף. איך נהניתי מהמשחק שלו.
אוקיי, הנה השאלה שלי
מה יקרה אם עכשיו כריסטופר פלאמר גם יתגלה כאנס?
אולי יחליפו אותו בלואי סי.קיי.
אה רגע.
תהיה גם מעניינת התגובה על התוכנית שלו
האם גם יבטלו את התכנית בית הקלפים או שיבלעו או את הצפרדע
או יותר נכון איך יגיבו המעריצים של לואי סי.קיי.
למה "גם"? ספייסי לא התגלה כאנס
הטריד ותקף מינית בהחלט (גם קטינים), אבל הוא לא מואשם באונס. למעשה חלק מהגברים הצהירו מפורשות שברגע שהם סירבו לשתף איתו פעולה הוא לא המשיך.
איכשהו אני ממש רוצה שזה יקרה
בשביל הצחוקים
באמת?
(ל"ת)
באותה מידה שאני
רוצה שאורן חזן יהיה נשיא המדינה, בשביל הצחוקים. כלומר, לא, לא באמת, אבל הסיטואציה ממש מצחיקה אותי.
לפי התמונה הזו, נראה שמצאו במהירות מחליף הולם -
גולום.
?oh=4c307fc0afe5f5ad513c5e779090dfd3&oe=5AA0B7E9
האמת שזה יהיה ממש מצחיק אם הסרט בסוף ייכשל
(ל"ת)
אירוני, אולי; אבל מה מצחיק בזה?
צריך לזכור שמלבד ספייסי (ושאר השחקנים) על כך סרט עובדים אלפי אנשים.
אבל מה הרווחנו מזה?
ראיתי היום ח"כית מדברת על קווין ספייסי בערוץ הכנסת. לחשיפה חיובית הוא כבר לא יזכה, ובהנחה שהוא לא חתום על אחוזים מרווחי הסרט – גם כסף לא (וגם אם כן, החלפתו לא מפרה את הסעיף הזה בחוזה איתו). אני לא חושב שצריך להחתים אותו על עוד סרטים, אבל להחליף אותו בסרט שכבר צולם (ונראה טוב) ובתפקיד ש – בואו נודה על האמת – נראה תפור עליו, פשוט לא מצלצל לי הגיוני.
כמו שכתבו כמה פעמים בדף הזה, זה עניין כלכלי
אם מוחקים את כל הבולשיט על האמת הפנימית וכל הנ"ל, רוב הסרטים ההוליוודיים נעשים מתוך מטרה להרוויח כסף. קווין ספייסי הפך לבעיה כלכלית, לפחות ברמת המחאה (כי חרם צרכנים עוד לא נבדק בפועל) אנשים לא רוצים לראות אותו או לשמוע עליו. זה כבר פגע במסעות היח"צ של הסרט, בהקרנות המוקדמות ובשם הטוב של הסרט. הוא כבר עשה את סיבוב היח"צ של תגובה (ורק החמיר את מצבו) ולכן כרגע לא נראה שאפשר לתקן את מצבו של קווין ספייסי. מבחינה עסקית לא משתלם להחזיק אותו יותר בתוך הסרט וככל הנראה משתלם יותר להשקיע אלוהים יודע כמה כסף במשכורת וצילום ועריכה וכו', כדי לנסות להציל משהו.
באופן כללי הסיטואציה הנוכחית מעניינת. צצו האשמות כלפי כמה אנשים בכירים ואופן ההתמודדות של כל אחד מהם עם ההאשמות, ושל האולפנים עם כל אחד מהם, עוברת איזשהו שינוי לאורך זמן. גם התגובות של כל אחד מהנילונים מאוד שונות ונראה שצוותי היח"צ שמלווים אותם לומדים תוך כדי תנועה מה כן עובד ומה לא עובד. מעניין לראות איך תתקבל ההתנצלות של לואי סי קי לאורך זמן (כרגע בוטל ספיישל שלו בנטפליקס והסרט שלו איבד הקרנות). אני לא מאמינה שההתנצלות שלו נובעת ממניעים כנים, הרי התלונות עומדות כנגדו באופן די פובמי למעלה משנה ועד כה הוא סרב להגיב, אבל לפחות הוא ניסח את ההתנצלות שלו בצורה טובה.
יש הבדל גדול בין משפט פלילי ובין משפט שדה
הנשים והגברים שפרסמו פוסטים או התראיינו נגד מטרידים, לא הגישו תלונה במשטרה,שזה דבר בעייתי בעיניי-רצח אופי באינטרנט ,5 דקות סיימת את הסיפור.
אבל מצד שני גם אף אחד לא שם אותם בכלא. כמובן שיש תחושה שצדק אמור להעשות בבית המשפט אבל בשביל זה צריך תלונה במשטרה וחקירות ומשפט ארוך ובקצה מחכה פיצוי כספי עבודות שירות או כלא.
במקרים המדוברים אף אחד לא יגיע לכלא כי אף אחד לא מגיש תלונה, ואף אחד לא יעבור משפט ארוך ומתוקשר ויהפוך לחבר טוב של סוללת עורכי דין לכמה חודשים,ככה שזה לא ממש משפט שדה.
אבל מצד שני יש פה מישהו ש 10 אנשים נניח אומרים עליו שהוא מטריד,שהוא מייצר סביבה רעילה,שלא נעים לעבוד לידו.
האם סביר להניח שאיש לא ירצה לעבוד איתו?האם לא מותר להוליווד להגיד-הוא לא עובד איתנו יותר?
כמובן שלמחוק שחקן מסרט ,עם כל הכרוך בכך זה מעשה שונה לחלוטין ודי קיצוני.אבללדעתי הוא תוצאה של מצב שבו היינו בקיצוניות אחת בה נשים היו חפצים של ממש בעיניי חלק מהגברים שסביבם ועכשיו המגמה משתנה לקיצוניות.
וכמו שקורה בדרכ ,בסוף נמצא את עצמנו באיזה אמצע מבורך.
עם שני תיקונים
קווין ספייסי הטריד בעיקר בחורים צעירים ונערים, ולא נשים.
ואתמול ראיתי כתבה בהארץ שבתאטרון שניהל הצטברו 20 תלונות, התאטרון גם מצא דרך לנער מעליו את האשמה כהצהיר שהדברים הועברו לחקירה וש"הנערים פחדו להעביר אלינו את התלונות בגלל המעמד הגבוה של הכוכב" שזה יופי של עבודת דוברות (אני לא באמת מאמינה שהם לא ידעו, אבל הם הצליחו לשפוך מספיק שמן כדי להחליק את זה מעליהם)
מה שמתגלה ברובם המכריע של "משפטי השדה" האלה
זה דפוס. לא מעידה. כלומר כשמישהי (או מישהו) אחד פותח את הפה, כמה אנשים נוספים מקבלות אומץ ומספרות על החוויה שלהם.
עכשיו יכול להיות שכל המאשימות האלה חושבות שהמואשם פשוט לא יודע לשחק/לכתוב וכו'. יכול להיות שמדובר בקונספירציה של שונאיו שמשלמים כסף גדול מתחת לשולחן לכמה אנשים שיעמדו וישקרו במצח נחושה. יכול להיות.
יכול להיות גם שיש מועצה של זקני ציון. ושזקני ציון זה בכלל ארגון החזית של הבונים החופשיים. ושהבונים החופשיים מופעלים בעצם על ידי הטמפלרים. יכול להיות.
וגם יכול להיות שבעצם אין מליוני גלקסיות והכל זה סימולציה של גזע מתקדם ביותר שאנחנו רק ניסוי שלו. יכול להיות.
השאלה היא לא
האם ישבו אנשים והחליטו יחד להפיל מישהו או לא.
השאלה היא כמה מהר מקבלים עדות בודדת וכמה מהר מוחקים אותו מהקיום הקולנועי.
נניח שהאדם הזה היה קרוב שלי-הייתי אומרת אוקיי,יכול להיות בואו נבדוק. בואו נשאל עוד אנשים ולא: בואו נערוף לו את הראש.
הסנקציות פה מהירות מדי.
בנימה יותר רצינית
אם מישהו באמת חף מפשע, הוא היה תובע תביעת דיבה (או לפחות מגיש אחת כזו, ניהול משפט דיבה בארה"ב זה לא קל, ולזכות בו זה אפילו קשה יותר).
בפועל כמעט כל מי שהואשם הודה (ברמה זו או אחרת) ובקש (סוג של) סליחה.
היחיד שמכחיש (בערך) זה רוי מור (המועמד הרפובליקני למשרת סנטור מאלאבמה). והעמדה שלו לא זוכה להמון גיבוי מחוץ לאלאבמה.
עוד אחד עם הסברים שיותר גרועים מהתנצלות
כשהטענה כלפיך היא "למה בגיל 30 אתה מחפש בנות 14 לצאת איתן" והתשובה שלך היא "מעולם לא יצאתי עם מישהי בלי האישור של *אמא שלה*" אז כנראה שאי אפשר ממש להתעלם.
לא ממש מתווכח עם זה.
מה שאני אומר זה שהוא לא ממש מודה בטענות נגדו, אלא יוצא נגדן. בעוד שאחרים כן אמרו חטאתי/מעדתי וכו'.
שתי נקודות: קודם כל, לטיעון "היה מגיש תביעת דיבה" אין שחר.
תביעת דיבה, בארה"ב, היא אכן דבר שקשה לזכות בו *גם אם הוכח שההשמצות נגדך היו שקריות*. חוץ מהכסף והזמן, כמעט אף פעם לא יוצא מזה משהו טוב לתובע, אלא אם כן המשמיץ היה *ממש* טיפש.
(דוגמה קלאסית: משפט ווסטמורלנד נגד CBS, על מלחמת וייטנאם. לא הרבה טוב יצא ממנו לכבוד הגנרל). מי שמודה עניין אחד, אבל 'לא הגיש תביעת דיבה' זו אפילו לא ראיה.
שנית, אם למה שמור עושה קוראים "הכחשה", אני תמה למה קוראים 'הודאה.' משפטים כמו 'זה לא מתאים לאופי שלי', או "They're not only untrue, but they have no evidence to support them,", הם בין ההכחשות הגרועות שיצא לי לשמוע. אפילו עורך הדין שלו משכנע יותר ממנו.
כפי שכתבתי למעלה הנקודה היא שהוא לא מודה.
מור לא מודה ומתנצל. הוא יוצא כנגד ההאשמות.
מה שאני אומר לגבי תביעת דיבה, זה לא שמי שיגיש יזכה. מה שאני אומר שמי שמאשימים אותו על לא עוול בכפו, היה *אומר* שהוא יתבע. יש מרחק גדול בין אמירה להגשת תביעה. ומרחק גדול בין הגשת תביעה לניהול המשפט.
מי שמשוכנע בחפותו היה לפחות מזכיר את הרעיון של תביעת דיבה. עד כה אפילו מור לא טען שמשחירים את שמו והוא יתבע.
(להבדיל ולא שאני חושב שהוא חף טראמפ טען שהוא יתבע אחרי הבחירות. כמובן שהוא לא עשה את זה)
לא בהכרח. גם אנשים אשמים *אומרים* שהם יתבעו, וגם אנשים לא אשמים *לא* אומרים שהם יתבעו.
ואם אתה אומר שתתבע ואתה לא תובע, אפשר כמובן להשתמש גם בזה נגדך.
כמובן
כל הנקודות שלך נכונות.
הטענה שלי היא שאם מישהו 1. מואשם 2. והוא מכחיש 3. ומאיים בתביעה.
עצם האמירה הזו נותנת במקרים מסויימים ותוך שקלול דברים אחרים יותר תוקף לדבריו.
לעומת זאת אם מישהו 1. מואשם 2. והוא מכחיש 3. ולא מאיים בתביעה.
עצם ההמנעות הזו נותנת במקרים מסויימים ותוך שקלול דברים אחרים פחות תוקף לדבריו.
בכל מקרה אנחנו ממש גולשים. שנסכים לא להסכים?
(ל"ת)
דיסקליימר מקומי חשוב
את מערכת המשפט האמריקאית אני לא מכירה, אבל אני חיה בישראל וכך רוב הכותבים פה. יש קטע יחסית חדש, אני יודעת שהוא תוצר של פירצה משפטית, אבל לא ברור לי אם בעקבות פסיקה כלשהי (נדמה לי שכן, משהו מאיזה ערעור) אולי הוא תוצר של חוק החרם.
בכל מקרה, בישראל הקטע החדש של אנסים הוא לתבוע בתביעות דיבה את המתלוננות. בכללי, המשטרה והפרקליטות בישראל נוטים לסגור את רוב התיקים מחוסר עניין לציבור או בגלל מחסור בראיות. נהיה קטע חדש, הרבה מאוד אנסים תובעים בתביעות דיבה את המתלוננות נגדם, אני לא בטוחה שהם בכלל מחכים שהתיק יסגר. הזוועה הגדולה באמת שתביעות הדיבה האלו מתנהלות בבתי משפט לענייני משפחה ושם מוציאים איסור פירסום. כך נוצר מצב אבסורדי שאנס אחד תובע 3 מתלוננות שמיוצגות ע"י אותו עו"ד למיטב הבנתי, בגלל איסור הפירסום אסור להן לשתף אחת את השניה בתביעות, כך שהן לא יכולות להעיד אחת במשפטה של השניה כדי להוכיח שיש פה עניין של "אמת דיברתי" או משהו כזה. גם האנס הטבעוני שלא אנקוב בשמו תובע ומאיים בתביעות על ימין ועל שמאל, כרגע הוא מנהל משפט כנגד מתלוננת, אמא של אותה מתלוננת ומתלוננת נוספת. בדומה, מתנהל משפט דיבה נגד מישהי שפתחה קמפיין גיוס המונים לפני כמה חודשים, משום שהיא די חסרת כל ואביה האנס יחד עם עוד בני משפחה תובעים אותה על הוצאת דיבתם.
מעקב אחרי עיתונאיות שעוסקות בנושא המיאש הזה ילמד שזה דבר שהוא כמעט בשיגרה, פשוט תובעים מתלוננות. לכן, אני מפצירה בך להזהר עם ההנחה שמי שתובע תביעת דיבה הוא חף מפשע. סביר יותר להניח שהוא בעל אמצעים וציני להחריד.
** דוגמה למחסור בראיות מהשבוע: המתלוננת השלישית נגד קסטיאל (על אונס) פרסמה השבוע סיכומון על כמות הראיות הנסיבתיות שהיו, כולל סמסים עם התנצלויות ופירוטים, ושהתובעים החליטו שהן לא חזקות מספיק כך שהתיק שלה נסגר מחוסר ראיות. תיק נוסף נסגר בגלל התישנות, וכרגע אחד בדרך למשפט ועוד אחד אולי יצורף. בנוסף התביעה כוללת לא מעט אישומים על תקיפות ועברות מין שאינן אונס. כלומר גם במקרה שיש לגמרי תבנית ומספר רב של תלונות וכו', עדיין סוגרים תיקים פרטניים כי הראיות לא מברזל**
זה אכן אבסורד.
אני לא טוען שאני מכיר את מערכות (ויש לפחות 52 כאלה בארה"ב – 50 מדינות, Washington DC והפדרלית) המשפט האמריקאיות.
לעצם הענין, אלה שיצאו נגדם הם אכן אנשים חזקים, בעלי אמצעים, וציניים. ובכל זאת היחיד מאלה שאיים (ולא מימש) בתביעת דיבה היה טראמפ. אז כן, אני חושב שבמצב בארה"ב מי שלא טוען שמשחירים את שמו ושהוא יתבע זה ראיה (נוספת) לאשמתו.
זה לא אומר שמי שתובע הוא חף מפשע. לדעתי, זה ראיה תומכת (אחת מני רבות) שאולי הוא חף מפשע.
הטלת איסור פרסום על שם הקורבנות קיימת גם בארה"ב. אני ממש לא מכיר את מה שקורה בארץ כדי להגיב בצורה אינלגנטית.
זו סוגיה הרבה יותר מורכבת, אני לא חושבת שתביעת דיבה אומרת משהו
משום שכאמור, בישראל איכשהו החוק מאפשר לעבריינים לתבוע קורבנות, בארה"ב ע"פ טווידלדי (ואני אאמין לו כי ככל הנראה הוא יודע יותר ממני) כמעט בלתי אפשרי לזכות.
כשמחליטים לצאת לתביעת דיבה צריך לשקלל המון פקטורים:
1. עלות, במקרה של מפיקים מיליונרים זה פחות בעייתי, לאדם הפשוט מן הרחוב אין אמצעים לשכור את שירותיו של עו"ד משתלם. גם במקרים שלהם, אני משערת שעו"ד שיכול לעשות את העבודה גם עולה ככה, לא כל כך פשוט.
2. במקרים הנידונים לעי"ל, המשמעות של תביעת דיבה היא כותרות מתמשכות. אולי אנשים כמו קווין ספייסי או ברט ראטנר עוד מקווים למצוא עבודה יום אחד כשישכחו להם, אם הם יכנסו להרפתקאה משפטית לא ישכחו להם כי עם כל שימוע תהיה כותרת. לאורך זמן זה ירחיב את התוצאות הנוגעות להאשמות בחיפושי גוגל, זה יגדיל את החשיפה ואם נשאל עקרון מעולם הפרסום- כשאנשים שומעים משהו מספיק פעמים הם מפסיקים לשים לב למסר ורק מפנימים את המותג (נגיד למשל "קווין ספייסי תוקף קטינים". לא ממש טוב מבחינת יח"צ.
1 ו-2. א. בתי משפט זה חתיכת סחבת, זה ניג'וס מטורף.
3. אז אדם דמיוני כלשהו לא ביצע את הפשעים שמיוחסים לו, האם זה אומר שאין לו מה להסתיר? האם זה אומר שמעולם לא פשע? מה אם במהלך משפט יחשפו פרטים אישיים שהוא מעוניין להסתיר? בהליך משפטי יש מה להפסיד גם אם הצדק איתך ואפילו אם המערכת מוטה לצד שלך.
מנגד, יש את האופציה של איום בתביעת דיבה. גם זה הפך למקצוע. האיום הוא פתרון יח"צ נהדר, משום שאנשים רבים תופסים תביעות דיבה כלוחמה על החפות, ולא טורחים להתעדכן האם האדם שאיים בתביעה גם מימש, זו גם לא כותרת מעניינת בעיתון (אלא אם כן יש סביבה עניין מיוחד), כך שאי הגשת התביעה כניראה תעלם בשקט ואנשים יזכרו שאותו אדם דיבר על כך שזו דיבה.
רק שיהיה ברור, אני חושב ששנינו מסכימים על הרוב
הנה הדברים שאני חושב שאנחנו מסכימים עליהם, ותקני אותי אם אני טועה.
שנינו סוברים שאם כמה אנשים מאשימים את פלוני, אז סביר שפלוני אשם בלי קשר למה שפלוני אומר.
שנינו סוברים שאם פלוני *אומר* שהוא יתבע דיבה זה כשלעצמו לא אומר שפלוני צודק.
שנינו סוברים שאם פלוני מגיש דיבה זה לא אומר שפלוני צודק.
שנינו סוברים שבארה"ב זכיה במשפט דיבה גם אם פלוני אכן לא עשה את הדברים הללו היא קשה עד בלתי אפשרית.
שנינו סוברים שאם פלוני בוחר לא לדבר על תביעת דיבה זה לא אומר שהוא אשם.
שנינו סוברים שלא צריך להפעיל רף הוכחה פלילי (אשם מעבר לספק סביר) או הרשעה פלילית כדי שנפעיל סנקציות חברתיות כנגד פלוני שמואשם בפומבי.
חוסר ההסכמה ביננו הוא בשאלה מה המשקל שאנחנו מייחסים לעצם זה שפלוני טוען שמעלילים עליו וכדי לחזק את טיעונו פלוני *אומר* שהוא יתבע. אני סובר שמי שחושב (וזה לא אומר שהוא צודק) שמעלילים עליו ו*אומר* שהוא יתבע, עצם האמירה נותנת חיזוק מה לגרסתו.
דוגמא: יש טוענ/ת אחד בפומבי שמפורסם פלוני פגע בה. פלוני מופיע בפומבי ומכחיש שהוא פגע בהם וטוען להד"ם, ואומר שהוא יתבע. לא מופיעים אנשים נוספים שטוענים שפלוני פגע גם בהם. אני אטה להשעות את השיפוט שלי מי צודק, ואם הטענות נגדו הן יותר בכיוון של התנהגות מכוערת, יכול להיות שאחשוב שאולי לא צריך להפעיל סנקציות (חברתיות) נגדו.
לעומת זאת, יש יותר מאדם אחד שמאשים את אלמוני או שההאשמות נגד אלמוני הן חמורות. (למשל אונס, שימוש בכח או סמים כדי לכפות) אפילו אם אלמוני יכחיש ומצהיר שהוא יתבע, אני אטה לחשוב שאלמוני אשם, וארצה לראות סנקציות (חברתיות) נגדו בלי קשר לשאלה האם הוא יורשע בעבירות פליליות.
ושיהיה ברור, זו העמדה *שלי*, ואין לי שום בעיה אם את חושבת שגם בדוגמא הראשונה שלי צריך להפעיל סנקציות חברתיות. זה חלק מהרעיון של חברה חופשית. אנשים זכאים להחרים מישהו מכל סיבה שהיא.
וחלק מהמחיר של להיות מפורסם זה שיש אנשים שישנאו אותך. חלק מהמחיר של להיות מפורסם זה שמצפים ממך לרף התנהגות גבוה יותר. אני מבין אם את תגידי שאת מצפה שמישהו בעל כח יתנהג בצורה כזו שאף אחד לא יוכל לטעון כנגדו שהוא ניצל את כוחו לרעה.
אנחנו לא מסכימים על החלק השני
אני מכירה אנס שאיים בתביעה אם מקום העבודה יפגע בתנאי התעסוקה שלו (כלומר יוציא אותו לחופש כפוי עד בירור ההליכים, יעביר אותו לתנאי עבודה פחות נוחים או יפטר אותו). הוא עדיין עובד, הנאנסת צריכה להגיע כל יום לעבודה ולפגוש אותו ולהתנהג כאילו כלום לא קרה, כי העובדים שאינם מן ההנהלה לא מודעים לעניין ואסור לה לשתף אותם. כמובן שהיתה לה אפשרות הבחירה להתפטר, למעשה כשעבר מספיק זמן התחילו לעודד אותה להתפטר, משום שהדרמות שלה מפריעות להתנהלות התקינה של המקום והיו מצפים שאחרי כל כך הרבה זמן "יעבור לה".
פלונית מהפיסקה הראשונה לא לבד, גם במקום העבודה הקודם שלי היתה פלונית כזו, רק בדיעבד, אחרי שעזבה, גיליתי שהאדם הנאלח שמטנף עליה בלי הרף הואשם בתקיפתה, אבל זה "הורגע" והיא מצאה את עצמה במצב בלתי אפשרי עד שנשברה ועזבה. גם שם דובר בתלונה בודדת (אע"פ שאני ועוד אנשים יכולנו להעיד על אופיו האלים של התוקף, אבל לא בקונטקסט מיני).
אחת הסיבות שיש כל כך הרבה קופצות על ההאשמות בתקשורת, אחת הסיבות שנערכים משפטי שדה כאלה ברוטליים, היא פשוט שיותר מידי נשים מכירות את הסיטואציה הזו יותר מידי מקרוב.
לי אין בעיה מהותית עם "משפטי שדה" שנעשים למפורסמים.
ברמה התיאורטית בארה"ב מקומות עבודה עשויים להתבע במצבים כמו שאת מתארת. אז יש מקרים (שוב לא תמיד) שבהם המטריד פוטר.
אנחנו ממש גולשים. שנסכים לא להסכים?
(ל"ת)
גם בארה"ב יש את האפשרות התיאורטית של מי שהוגשה נגדו תלונה לתבוע, עד כמה שאני זוכר.
אם התלונה נסגרה (ההנחה שהתובע הוא 'עבריין' במקרה כזה עלולה להיות עילה לתביעת דיבה בעצמה…) אזי פורמלית אין בהכרח 'עבריין' ו'קורבן' אלא 'מאשים' ו'מואשם', ואז בהחלט ייתכן שמי שהואשם יטען שהוציאו את דיבתו.
בארה"ב, עקב הצורך להוכיח Reckless Disregard, הסיכוי לזכות בתביעה כזו הוא קלוש לגמרי.
בישראל יותר גבוה, כי יש פחות צורך להוכיח שקר במזיד (אני בספק אם מישהו ממש יכול לנהל תביעת דיבה *כאשר יש נגדו הליכים פליליים באותו עניין*).
בפועל, עד כמה שאני זוכר גם בישראל מואשם *לא יכול* לתבוע על מה שכתוב בכתב אישום או כתב תביעה (זו הסיבה, למשל, למה הפרקליטים של העובדת שמאשימה את שרה נתניהו מכניסים לכתב התביעה ניסוחים לא רלוונטיים והאשמות שלא קשורות לתביעה עצמה, או למה יגאל סרנה הכניס לכתב ההגנה הלא-מוצלח שלו נגד הזוג נתניהו כל מיני דברים מופלאים לגמרי – זה בגלל ש*אין* יכולת לתבוע דיבה על מה שכתוב שם, וגם אם אין לזה השפעה משפטית, ציבורית יש. כמובן, זה נכון גם במקרים פחות מפורסמים ומצד ההגנה). אני לא מכיר את המקרים שעליהם את מדברת, אבל אני מניח ששם המואשם תובע דיבה על האשמות ברשתות חברתיות וכו' – על זה באמת אין חסינות.
ממש לא מכיר את המציאות בישראל.
וכפי שציינתי, המערכת בארה"ב כל כך מורכבת שאני משתדל לא לדבר עליה בהכללות.
לא כתבתי על איסור פרסום להגנה על מתלוננות
למעשה, באופן אירוני משהו, הרבה פעמים מתלוננות מבקשות להסיר צר איסור פרסום (למשל כדי להתראיין) ובית המשפט מסרב. אם אני לא טועה, יעל דן היתה הכתבת "העבריינית" הראשונה, שהפרה צו איסור פרסום וראיינה אישה שרצתה להתראיין אך בית המשפט לא אישר לה (כי האנס נלחם להשאיר את צו איסור הפרסום על כנו).
בתביעות דיבה דרך בתי משפט לענייני משפחה, מי שמוציאים את צוי איסור הפרסום הם התובעים.
באופן כללי הרבה מתלוננות, בעיקר כנגד אנשים בפרופיל גבוה, נחשפות ברשתות החברתיות. הרבה משום שהחוק לא הדביק כל כך את הטכנולוגיה. הן נחשפות באמצעות הפצת מידע שבעקרון מפר צו איסור פרסום, או באמצעות כל מיני רמזים (לדוגמה כשאורלי וגיא כותבים על הוול של המתלוננת נגד סילבן שלום)
אנקדוטה מעניינת: בבלוג המאוד רדיקלי 'תיקון עולם' יש בערך פוסט אחד או אולי שניים שחסומים לגולשים מישראל. (ידעתם שישראל מצנזרת לנו גישה לאתרים?) היתה כתבה על אחד הפוסטים המצונזרים, וביקשתי מחברה שחיה בחו"ל לשלוח לי צילומסך. מדובר בפוסט שחושף זהות של מתלוננת (אע"פ שאני חושבת שהסיבה שהוא צונזר קשורה לזהות התוקף, שהוא אדם חשוב).
אכן אבסורד.
(ל"ת)
נכון
ועד ללפני חודש אפשר היה למצוא טריליארד עדויות ברשת אבל כולן ללא שם מפורש של הפוגע.
אבל אם אדם מבצע עבירה כלשהי, הוא נשפט לא רק על כן/לא בוצעה, אלא גם על היקף העבירה וניתנת לו הזדמנות לפי פרוטוקול ידוע מראש להגן על עצמו. השופט מחליט לבסוף מה העונש מתוך שיקולים רלוונטיים למקרה, ובסופו של דבר, לפי השיטה שלנו, זו אמורה להיות הסובלימציה של הרצון להכנס באם אימו של הפושע והאפשרות שלו לחזור למוטב ולהשתלב מחדש בחברה. ברור שלא הכל ורוד, אבל זו המסגרת, ואצל מי שמודה ועוזב, היא אמורה לאפשר תיקון.
מה נעשה עם משפט האספסוף? האם העובדות נחשפות או דווקא מוגברות מיסקונספציות? האם האספסוף מזמן מומחים? עדי תביעה והגנה? האם נעשה צדק או בידור?
הנקודה היחידה שיש לי לטובת משפט ההמון, היא שבמקרה של "כוכבים" הוא גם ממליך אותם, לא בהכרח בצדק.
אגב, שמעתי הרבה שטוענים שבשיטה האמריקאית אין סיכוי למשפט דיבה במקרים האלה. לא קלטתי לגמרי למה.
חפירה מקוצרת.
מכיון שחופש הדיבור בארה"ב הוא זכות חוקתית, הגישה של מערכת המשפט היא שפגיעה במישהו פרטי עדיפה על מצב שבו חופש הדיבור מוגבלת.
אם קל לתבוע דיבה, וקל לזכות, ויש פיצויים גבוהים, אזי העתונות תזהר הרבה יותר בלפרסם דברים שהם לא 100% בטוחים שהם נכונים, או בטוחים שהם יכולים להביא ראיות. (לדוגמא, אם מקור מוסר דברים תחת הבטחה שהוא לא יחשף, אי אפשר להביא אותו לבית המשפט שיעיד, מה שאומר שהעיתונאי לא יכול לטעון: "אמת דיברתי, על סמך העדות של פלוני).
התופעה שבה עתונאים נזהרים נקראת chilling effect.
מבחינה מעשית, כדי לזכות בפיצויים בתביעת דיבה, צריך לעמוד בכמה מבחנים:
ראשית מה שדווח הוא לא נכון.
שנית המפרסם (בד"כ) עתון, ידע שזה לא נכון, או התרשל באופן מוגזם בבדיקה האם נכון.
שלישית היתה כוונת זדון לפגוע במי שדווח עליו.
בנוסף לאישיות ציבורית הרף להוכיח הוא גבוה יותר, כי יש יותר ענין לציבור.
בנוסף יש הגנה מובנית לגבי דעות. ואם ניתן לנסח עובדות כדעות אז לא ניתן לתבוע. לדוגמא:
מזג האויר היום הוא נאה זו דעה. כי ניתן להגיד שאני מחבב שלג וחושב שהכל נראה יפה יותר תחת מעטה שלג.
דוגמא נוספת, כמעט כל דיווח על ניירות ערך הוא בעצם דעה של הכותב, וככזו קשה מאד לתבוע (לפחות במשפט פלילי, וזו הסיבה שבסופו של דבר לא תבעו את החברות שדירגו את משכנתאות הזבל בדירוג מעולה).
אז, פיקסאר
היום ב"דברים שאנשים אוהבים נעשו על ידי אנשים שעושים מעשים מגעילים":
גון לאסיטר, אולי האיש הכי מזוהה עם פיקסאר, הבמאי של "צעצוע של סיפור" 1 ו-2, מכוניות 1 ו-2 ובאג לייף ואחד מהאחראיים לתחיית חטיבת האנימציה של דיסני, עוזב את דיסני ופיקסאר בעקבות תלונות רבות על התנהגות מינית בלתי הולמת. הוא קורא לזה "חיבוק לא רצוי", הן קוראות לזה "תפיסות, נשיקות והערות על הגוף שלהן" ומסופר שנשים שעבדו בחברה המציאו עמידה מיוחדת כדי להימנע ממגע לא רצוי ממנו. יאי.
אבל אולי בחדשות ה(פוטנציאלית) יותר מדכאות, ראשידה ג'ונס הוזכרה בכתבה כמישהי שעזבה את "צעצוע של סיפור 4" בעקבות ההתנהגות של לאסיטר, מה שגרם לה לבוא ולהגיד "לא, זה לא למה שעזבתי". לכאורה חדשות טובות, אבל אז היא ממשיכה להסביר שהסיבה שהיא עזבה היא ש"[פיקסאר] הם תרבות שבה לנשים ומיעוטים אין קול שווה". שזה.. לא בדיוק טוב. וגם לא בדיוק מפתיע – כפי שנדון בעבר, מעט מאוד מהסרטים של פיקסאר הם בעלי גיבורות, ו"קוקו" יהיה הסרט הראשון שלהם על גיבור שאינו לבן. ואפילו אם מחשיבים "co-director" כקרדיט בימוי מלא, מדובר על כך שבכל עבר החברה היו רק 3 בני מיעוטים שביימו סרטים ואישה אחת. מצד שני, אולי כל זה משתנה או לכל הפחות ישתנה בעקבות ההערות של ג'ונס.
בכל מקרה, כן, אז. פיקסאר.
על פי הכתבה, הוא לא עוזב. הוא לוקח חופשה של חצי שנה "עד יעבור זעם"
וההערכה היא שבתום אותה חי שנה, הוא יחזור.
אפילו יותר גרוע.
(ל"ת)
ומשהו מוזר שקשור לסיפור הזה
מבדיקה בימד"ב, עולה שג'ונס שחררה את ההצהרה שלה לגבי פיקסאר ביחד עם שחקן נוסף, ויל מקורמאק. שניהם רשומים (נכון לכרגע) בתור התסריטאים היחידים של "צעצוע של סיפור 4" (ותיקי האולפן מקבלים קרדיט על יצירת הדמויות המקוריות, אבל רק ג'ונס ומקורמאק מקבלים קרדיט על Screenplay). מה שמוביל לשאלה מה לעזאזל קורה כאן.
ג'ונס ומקורמק הם שחקנים. אני מאוד מסמפט את ג'ונס, את מקורמאק לא זכור לי שראיתי בסרט כלשהו, אבל מעבר על הקרדיטים של שניהם תחת סעיף "כתיבה" בימד"ב מעלה רזומה דליל מאוד. למה לעזאזל שניהם קיבלו את המפתחות למשהו כמו "צעצוע של סיפור 4"? מדובר פה באחד המותגים הכי חזקים בתחום האנימציה בכל העולם – והניסיון שלהם בתסריטאות לא נראה כמו משהו שמתקרב אפילו להכשיר אותם לטפל במותג כזה.
מעניין מה יהיה הטרנד הבא כשטירוף השיוויוניזם יחלוף.
(ל"ת)
פוקימון גו
נו, די, להגיד ש"היה יותר מגניב אם פיקסאר היו יותר מגוונים מבחינת הקולות שלהם" זה לא טירוף בעד שיוויון (או לא רק), זה טירוף בעד "נמאס לי לשמוע את אותו הסיפור אלפי פעמים, ולהחליף את נקודת המוצא של הגיבור זאת דרך טובה לעשות את זה".
כמו כן, כן – אני מוכן לקבל מקומות עבודה שיש אנשים שלא מסתדרים שם, אבל הייתי רוצה שלא יהיו כאלו. אם סביבת העבודה בפיקסאר (וזה לא נאמר, אבל זה נרמז) היא כזאת שלנשים פשוט לא נעים לעבוד כי אף אחד לא מקשיב להן זה מבאס. לא סוף העולם, לא לשרוף את פיקסאר ולהוציא את משפחת סופר על להורג – מבאס.
אז עכשיו כש"קוקו" כבר יצא
האם "החלפת נקודת המוצא של הגיבור" באמת עזר לסרט להיות פחות "הנוסחא של פיקסאר"?
):
מצד שני, אם בא לי, אני יכול להאשים אותם בכך שבמקום לתת למקסיקני לספר את הסיפור הוא רק קיבל קרדיט כחצי במאי ואת העניינים בעצם ניהלו חבורה של חברה לבנים שהדרך שלהם לנסות לספר סיפור על תרבות אחרת היא לתקוע כל כמו דקות "צ'ורסיס" או "נאצ'וס".
אבל בעיקר , ):
רגע, אז זה בעצם ניכוס תרבותי. פיכס.
(ל"ת)
"פיכס" זו הכותרת המתאימה להאשמות על 'ניכוס תרבותי'.
כי יש פה איזו הנחת יסוד, כאילו תרבות היא מין כספת שמורה בטאבו שאסור להשתמש בה. אבל רק לכיוון אחד, כמובן; תרבות המערב לא שמורה בטאבו על שם אף אחד. אף אחד לא יטען שהשימוש של עבד אל וואהב בבטהובן הוא 'ניכוס תרבותי'.
מה שכמובן אומר שטענות 'ניכוס תרבותי' בעצם מתייחסות ל'מנוכסים' כאל ילידים בשמורה שצריך לא לגעת בתרבות האקזוטית שלהם.
אנחנו מסכימים בנידון.
כמובן שישנו מקום להבדיל בין התלונות הנוכחיות בסגנון זה לבין תלונות על הצגה מתמשכת של סטראוטיפים קיצוניים/שגויים במדיות השונות. אבל כן, ניכוס תרבותי זה טיפה שטות כשלוקחים בחשבון ששיתוף ידע הוא סוג של אבן הפינה של כל הדבר הזה שנקרא תרבות אנושית. הפיכס והניסוח היבש נועדו לתקשר ציניות.
מצטער, החמצתי את זה קודם.
(ל"ת)
עכשיו אני מבולבל
מה מטרת התגובה המקורית שלך? להצביע שיש ניכוס תרבותי? שאין? שאם אנחנו רוצים לטעון אפשר לטעון את זה, אבל אף אחד לא רוצה לטעון את זה?
שלא צריך להיות אכפת לך ש-Pixar "לבנים".
(ל"ת)
הגדר "אכפת".
אם "אכפת" זה מפריע – לא מפריע לי שיש אנשים לבנים בעולם, ולא מפריע לי שהם יוצרים סרטים.
אם "אכפת" זה "אני שם לב שסוג הסיפורים שהם מייצרים נוטים להיות מאוד דומה לסיפורים שאנשים אחרים מאותה התרבות עושים" – אז כן, "אכפת" לי.
"קוקו" הוא כל סרט פיקסאר אי פעם, וזה מעציב אותי, ואני בהחלט חושב שזה קשור לעובדה שאותם חבר'ה יצרו את הסרט כמו החבר'ה שיצרו את כל הסרטים הקודמים.
מסכים שחבל. לא מסכים כי זה בגלל צבע העור שלהם, או אפילו באמת תרבות המוצא שלהם.
כמובן שישנו רקע תרבותי ועולם קישורים פרטני שאדם שואב מסביבתו הטבעית והחברתית, כך שיוטב כשסרט עוסק בנושא מסוים אז תהיה השתדלות למעורבות מירבית של גורמים בקיאים. אבל אין שום-דבר שבאמת מונע, בהתחשב במדיום ובמטרת היצריה, מחבורה של לבנים ליצור סרט מקסיקאי שופרא דשופרא. המשחק גרים פנדנגו היה די פאקין מצוין למשל ומבלי לעיין בערכי הוויקיפדיה של המעורבים בו אני בספק כי יצרו אותו מקסיקאים.
למען הסר ספק, ממש לא הייתה לי בעיה לו פיקסאר היו, נגיד, שוכרים תסריטאים פפואנים בשביל לספר אגדת שבט כזה או אחר מהאי, אני פשוט חושב שהבעיה היא יותר שפיקסאר הם פיקסאר מאשר שפיקסאר הם חבר'ה לבנים.
בכל-אופן, ההערה הראשונית שלי לא הייתה במקום. גם כי לא אמרת משהו יוצא מן הכלל (וזה לא שאני מנהל כאן דיונים קבועים על המגמות הפוליטיות הנוכחיות בשמאל העולמי או משהו), וגם כי בסופו של דבר אין על מה לדון על ניכוס תרבותי בידיעה שכרגע התגובות לה עוסקות יותר במי מרוויח כמה ולמה.
החלפת נקודת מוצא לא משנה נוסחה, רק צבע ואווירה
כי אלה נוסחאות אוניברסליות. אבל גם רקע בסרט הוא רכיב חשוב, ולצופים מרקעים ומתרבויות שונות חשוב לראות ייצוג שלהם על המסך. "קוקו" מתבסס על "יום המתים" שהוא חלק מהתרבות המקסיקנית (וממש לא רק נצ'וס או צ'וריסוס, זו הצגה מרדדת ולא הוגנת), והחג הססגוני והמיוחד הזה מספק לסרט רקע מעניין עלילתית ומרהיב חזותית. ממה שראיתי עד כה, צופים ממוצא לטיני מרוצים מאוד מהבחירה הזאת. ההתייחסות המכובדת למסורת שלהם משמחת ומרגשת אותם, בפרט שעד היום לא ממש היו לפיקסאר דמויות לטיניות.
Latinos React To Disney Pixar's "Coco"
https://www.youtube.com/watch?v=HbnYgjI8Im8
Latinos REACT to Watching "Coco"
https://www.youtube.com/watch?v=Qel15JXeeXQ
בנג'מין בראט (ארנסטו) מספר על החשיבות של הייצוג הלטיני וכמה הוא ריגש אותו:
https://youtu.be/iiIKcwEUrvI?t=3m1s
יש עוד, כמובן.
לי אישית לא משנה אם הסיפור מתרחש במקסיקו או בכל מקום אחר, חשוב רק איך מספרים אותו (באופן שיגרום לי הנאה מהסרט). אני נהניתי ואהבתי את הרקע כי הוא שדרג את הסרט בעיניי; ואם גם הקהילה הלטינית באמריקה מרוצה, אני שמחה בשמחתם.
אוקי
אבל האם זה הופך את הסרט לטוב יותר? האם החיבור של קהילה מסויימת עם הסרט, כשהחיבור הזה מתבסס על דברים קוסמטיים בלבד (פלוס הדברים הרגילים שגורמים לאנשים מכל הצבעים להתחבר לסרטים של פקסאר) הוא אינדיקציה לאיכות?
שמחתם של הקהילה הלטינית היא לא דבר רע, אבל היא מנותקת מהאיכויות או המקוריות של הסרט עצמו. זה, בעיניי, הבדל שחשוב לעמוד עליו (למרות שאני מבין למה יש שיחשבו שהוא קטנוני), כדי שנדע מתי אנחנו מתחברים למשהו כי הוא מדבר אלינו באופן אישי, ומתי אנחנו מתחברים למשהו בגלל האיכויות האוניברסאליות שלו שהופכות אותו לטוב.
איך אתה מגדיר "טוב"? זה תואר סובייקטיבי מעצם טיבו
בעיניי זה הפך את הסרט למעניין יותר (כי זו תרבות שבקושי הכרתי) ולמרהיב חזותית, ולכן עבורי התשובה חיובית. אני גם אוהבת את הסגנון המוזיקלי ונהניתי מהשירים. אני לא חושבת שזה "קוסמטי בלבד" מאחר שאווירה, עיצוב וסגנון הם חלק בלתי נפרד מהחוויה הקולנועית. מבחינת איכויות הפקה, קוקו לא מקלקל את המוניטין של פיקסאר, והתחברתי אליו באופן אישי אף שאין לי שום קשר לתרבות שהוא מציג (אלא כי התמות אוניברסליות, כאמור). אחרים מרגישים אחרת, מן הסתם.
אני חושב שהנאה אישית ואיכויות סובייקטיביות הם שני דברים שונים
סרט טוב הוא סרט שעומד במטרות שהוא מציב לעצמו, אם המטרות האלו הם לא דבר שאינדיבידואל מתחבר אליו מלחתכילה, אז החיבור וההנאה האישית לא קיימים – אבל זה לא אומר שהסרט לא טוב, הוא פשוט לא בשבילו.
אני למשל, מעולם לא התחברתי לרוב הסרטים של טרקובסקי. עם זאת, אני יודע מה הם מנסים לעשות ויכול להבחין בכך שהם מצליחים, על כן אני אתאר אותם כ"סרטים טובים שאני לא נהנתי מהם"
על אותו עיקרון, אני יכול להינות מסרטים כמו בלאק דיינמייט, פריימר, כמה מהסרטים המצויירים של דיסני או אפילו אפס ביחסי אנוש בגלל שהם מתאימים בדיוק לחוש ההומור שלי/דברים מאד מאד ספציפיים שרציתי לראות בקולנוע ולא יצא לי/הטעם שלי במוסיקה/pandering לחתך הדמוגרפי שלי, תוך כדי שאני מכיר בעובדה שהם לא עומדים ב100% במטרות שלהם ולא הייתי אומר שהם יותר מ"בינוניים".
לדעתי, אווירה, עיצוב וסגנון הם חלק מהחוויה הקולנועית שיכולים לתרום להנאה האישית מסרט, אבל כדי שהם יחשבו כפקטורים באיכות הסרט הם צריכים לשרת באופן ישיר את הסיפור שהסרט מנסה לספר – ואם הסרט מספר את אותו סיפור ששמענו אלפי פעמים רק שהפעם הרקע הוא שונה, זה לא מספיק טוב.
כבר היה דיון מאד ארוך בנושא התפקיד של הנאה אישית בדעה על סרט בפוסט על גילטי פלז'ר, ואני חושב שהוא די מוצה שם. המטרה שלי בשאילת השאלות מקודם זה להכיר בעובדה שאם המטרה הייתה "לספר סיפור מקורי" הגיוון האתני לא עזר לסרט להגיע למטרה הזאת.
אם המטרה הייתה "להיות צבעוני ומגניב", אז כן, אבל אני בכלל לא בטוח שזו הייתה המטרה. בכל מקרה, זה שנהנית מהאלמנטים האלו בסרט בין אם הם היו המטרה שלו ובין אם לא זה לא "לא בסדר" – אבל ההבדל בין שני הדברים האלו הוא חשוב בעיניי.
לדעתי סרט טוב הוא סרט שרוב צופיו חושבים שהוא טוב
אין לזה שום קשר ל"עמידה במטרות" (זה לא פרויקט) בפרט שסרטים לא מציבים לעצמם מטרות כי הם לא בני אדם. האם הסרט הגשים את שאיפות יוצריו? אין לי מושג ובד"כ לא ממש אכפת לי. זה עניין שלהם, לא שלי כצופה.
אני מסכימה איתך לגבי איכות אובייקטיבית (נראה לי שלכך התכוונת) והנאה אישית, אם כי בעיניי אם סרט מצליח לגרום לי הנאה (ולא כי הוא כ"כ רע שהוא משעשע במביכותו) הוא עושה משהו נכון (וכנראה יותר מאחד). אבל אני לא חובבת סרטי "איכות" (או סרטים אומנותיים וכו') בד"כ. ומבחינתי סרט "איכותי" הוא סרט שאיכות ההפקה של גבוהה, שמרגישים שהוא "עשוי היטב" מבחינתי חומרי הגלם והביצוע (אם כי גם זה לא מבטיח הצלחה).
לדעתי אווירה, עיצוב וסגנון הם חלק בלתי נפרד מאיכות ההפקה האובייקטיבית של הסרט. יש הרבה סרטים שנראים מהמם ועדיין לא נהניתי מהם, כך שלא מדובר בהנאה אישית בהכרח. ההנאה האישית מגיעה כשכל זה נעשה כהלכה, כסינרגיה, וגם מצליח לגעת בי ולחבר אותי לסרט.
אני חושבת שהרקע ב"קוקו" משרת היטב את הסיפור. כן, בגדול זה סיפור נדוש למדי ושמעתי אותו יותר מפעם אחת, אבל לא ככה, לא את הסיפור המסוים הזה.
ומכל החפירה הזאת, בכנות? לא באמת אכפת לי; אני לא יושבת לנתח כל סרט שצפיתי בו ברמה דקדקנית כזאת. אני יוצאת לקולנוע כדי ליהנות, זו המטרה שאני מציבה לעצמי. יש יותר מדרך אחת להשיג אותה, ואם הסרט עמד במשימה הנ"ל הוא סרט טוב עבורי וזה מה שחשוב לי.
בשבילי סרט טוב
זה סרט שאני חושב שהוא טוב
אולי יתחיל טרנד ההתנגדות לרצח,
טרנד ההתנגדות לשוד מזויין. מי יודע, אולי יום אחד נגיע למצב ההזוי כל כך שהכל יהיה טוב והטרנד היחיד שישאר יהיה נגד אנשים שלא מחייכים כשהם אומרים לך בוקר טוב.
הטרנד נגד אלה שקנו ביטקוין
בזמן והרוויחו הון עתק והם לא אנחנו.
פריבילגים.
ובישראל, הפרקליטות מצאה דרך לא להרשיע אדם שמוכן להודות במיוחס לו
לקצין ההוא מצה"ל שהיה סידור דומה (שכן כלל הרשעה אבל בלי עונש) זה הספיק כדי להגיד שסתם הוא הודה כדי שיעזבו אותו בשקט ולא ישימו אותו בכלא. בלי הרשעה פלילית, לא ברור לי מה בדיוק ההסדר הזה נותן (כבר עדיף לזכות בבית המשפט).
לפחות ארגון שח"ם מגנה את ההחלטה של הפרקליטות. מקווה שזו לא הודעה שנעולה למנויים:
https://www.haaretz.co.il/gallery/1.4632905
ההסדר של בוכריס היה שונה, כי הוא הודה ב'בעילה אסורה בהסכמה' ולא בהטרדה או אונס,
קיבל 'מאסר על תנאי', דבר שמעולם לא הבנתי מה הקטע שלו (הרי אין לו הזדמנות לחזור על זה) והורד בדרגה אחת – עונש כלכלי רציני מבחינת הפנסיה, אבל לא קיבל שום עונש נוסף. ההאשמות המקוריות היו כללו אונס ועוד כהנה, אז הוא הודה במעט מאוד מתוך המיוחס לו.
והוא עצמו, אגב, לא דיבר. אשתו דיברה. ברור כמובן שזה מתואם איתו, אבל הסיבה שהיא דיברה – כי אם הוא היה מדבר, היו מבטלים את ההסדר. היא, לעומת זאת, אזרחית פרטית ויכולה לומר מה שהיא רוצה.
*אם* יתקיים ההסדר עם איבגי – ואני מקווה שלא – זה יהיה גרוע יותר, כי לפי מה שאומרים מדובר שהוא ממש יודה בעבירות בהן הואשם, לא בגרסה מרוככת נורא, ובכל זאת לא יחטוף כלום.
הוא יצא לפנסיה לפני המשפט
עשו מזה ספין והעו"ד שלו הסביר שבהסכמה עם גורמים צבאיים, הוא העדיף להלחם על חפותו בלי עיסוקים נוספים. עדיין ההורדה בדרגה פוגעת בתנאי הפנסיה? מותר להרע תנאי פנסיה אחרי שכבר מקבלים אותה?
צודקת, ואני טעיתי. מסתבר שאם היה מודח הייתה נפגעת לו הפנסיה,
וכנ"ל אם היה מורשע ומורד בדרגה, אבל כיוון שהוא פרש מיוזמתו כתא"ל ו*אז* הורידו לו את הדרגה *בהסדר*, הוא לא הפסיד שום כסף.
חבל
(ל"ת)
שלושה שבועות לאחר מכן: טיזר ראשון ל"כל הכסף שבעולם", בכיכובו של כריסטופר פלאמר
וואו, זה היה מהר
המסקנה העיקרית שלי היא שקווין ספייסי אמר יותר טוב "nothing" מכריסטופר פלאמר* אבל כריסטופר פלאמר תקף מינית פחות אנשים, אז זה.
* – או שאולי זה העריכה של הטריילר שגורם לרגע להיראות פחות משמעותי.
מה הסיכוי (בהנחה שלא יגלו עכשיו שלדים גם בארון של פלאמר)
שהאקדמיה תיתן לפלאמר מועמדות לאוסקר, רק כדי להעניש את ספייסי עוד קצת?
לא גבוה
מועמדות מסוימת כדי להעניש משהו כבר קרה (סטריפ ב'פלורנס פוסטר ג'נקינס' כדי להתנקם בטראמפ) אבל צריך איזשהו באזז התחלתי לפני זה, והבעיה של 'כל הכסף בעולם' זה שעד שמישהו יראה את ההופעה של פלאמר, העונה כבר תתחיל להתביית על ליינאפ מסוים.
כלומר, אם הסרט לפתע יהיה מוצלח מאוד ויהיה מועמד בעוד קטגוריות (אפילו רק תסריט) אני יכול לראות את זה מתרחש. אבל תחושת הבטן שלי היא לא, ולא ראיתי אף חזאי אוסקרים מנבא אותו.
סביר להניח שצילמו קודם כל את הקטעים שדרושים לטריילר
ועכשיו יעבדו איתו בניחותא על שאר קטעי ההשלמה.
פחות קשור לפמיניזם
ויותר קשור להשפעה של הסערה הציבורית על הסרט. אני פחות מבינה את הדרמה סביב הנושא הזה, כי זה היה כמעט מתבקש ואפילו הגיוני. אז אולי רידלי סקוט הוא אדם טוב שנוקט עמדה, או שהוא פשוט מתנגד להטרדות מיניות, אבל בחשיבה קצת יותר הגיונית אפשר להניח שהשיקולים שלו היו כלכליים ותקשורתיים. איזה שם היה יוצא לו אם הוא היה לוקח חלק ביצירה שמשתתף בה קווין ספייסי? וכמה כסף הסרט היה מרוויח במצב הזה, שאפשר לראות מראש שאלפי אנשים יחרימו את הסרט? לא הייתי ממהרת להגיד שהוליווד מבהירה שאין לה מקום למטרידנים.
מה שמוזר זה שמי שייכנס לתגובות של הטריילר ביוטיוב יראה אנשים שכתבו לפני חודשיים דברים בסגנון "אני אבוא רק בשביל ספייסי". בדיעבד זאת נראית תגובה מוזרה, אבל תוך פחות מחודש קרה מה שקרה. וזה מעלה את השאלה, מה השתנה? כלומר, כן, עכשיו אנשים מחרימים את קווין ספייסי כי הוא אדם פוגעני שביצע מעשים מגונים. אבל זה לא שקודם לכן אנשים באו לסרט כי אהבו את תכונות האופי הנהדרות שלו, אלא פשוט כי אנשים אהבו את המשחק שלו וחשבו שהוא יהיה טוב. או סתם כי הם אהבו את הטריילר והתעניינו בסרט, וזה לא שעכשיו הסרט נהיה גרוע. פשוט גילינו על השחקן פרטים גרועים. וזה פותח צוהר ענק לשאלת הלגיטימיות של הרבה יצירות שהיו בהן מטרידנים.
היו הרבה מאוד דיונים כן/לא חרם בעבר
למשל בעניין של המשחק של אנדר (יש דף שהוקדש לזה) וגם בעניין בריאן סינגר וגם ב2 דיוני ההטרדות המיניות עלו הסוגיות האלו. זה בהחלט פותח חתיכת צוהר ענק לשאלות הלגיטימיות של יצירות שמעורבים בהן מטרידנים, ויותר מזה, שאלות הלגיטימיות של בחירות חברתיות שנעשות בעולמינו, ועל חשבון מי הן באות ומי משלמים ומשלמות את המחיר בשביל שלרוב החברה יהיה נעים ונוח, ומיהם בכלל הרוב, האם הם רוב מספרי, או רוב שנקבע על ידי גורמים אחרים.
הרבה פעמים עולה עניין ההפסד מכך שדוחקים החוצה אדם שפשע, תוך התעלמות מוחלטת מכך שאם בין כישרון לאישיות אין באמת קשר, בעולם שמכיל כמה מיליארדי בני אדם, בטוח שהנבלה שאונס/מטריד/אלים בזמנו הפרטי, הוא לא איזה פתית שלג חד פעמי. אולי אפשר לא לתמוך כלכלית באדם שהופך את העולם למקום יותר רע, ועדיין להנות מיצירות של אנשים מוכשרים. רק צריך לשחרר, לחליף ולנסות.
בכל זאת, זה קצת מורכב
זה לא נכון להגיד שהם לא אנשים מיוחדים, הרי לא כל אחד מתפרסם ומקבל שבחים על משחק. פשוט צריך לזכור שגם אם מישהו הוא פתית שלג ייחודי, זה לא נותן לו לגיטימציה להתעלם מהמוסר והחוק ולהתחיל להטריד. אבל זה קצת קטנוני, אז נגיע לנקודה. נושא החרם לא מסתכם באמת במה הרווח שהשחקן המטריד עושה, ולכן זה מורכב יותר מפשוט להחליף את השחקן. אני לא יודעת כמה זה באמת הפסד לעולם הקולנוע ואם זה באמת משנה לסיטואציה, אבל נניח לרגע שספייסי לא היה מקבל כסף על הסרט הזה, או שזה איזה סרט שצולם לפני הרבה שנים ואי אפשר פשוט לגנוז אותו מהאינטרנט. עכשיו זה מוסרי לראות סרט בכיכובו? עכשיו זה לגיטימי לתת לו אוסקר? וגם אם התשובה היא כן וגם אם היא לא אז זה אומר עלינו הרבה בתור חברה. בפועל כנראה שלא נתחיל להרים הפקות כל פעם ששחקן פושע, לכן זה פשוט דיון שחייב להתנהל.
המסקנה הכוללת היא כמובן שהמקארתיזם דווקא היה סבבה, חוץ מהקטע של הועדה הממשלתית.
ההנחה בארה"ב אז הייתה שקומוניזם הופך את העולם למקום רע (צודקים). הוליווד הגיבה – בפיטורי הקומוניסטים (אם כי בניגוד למולדת הקומוניזם, לא מחקה אותם מסרטים), ובשלילת הלגיטימיות של יצירות שמעורבים בהם קומוניסטים.
נובע שהבעיה היחידה במקארתיזם הייתה שהממשלה התערבה.
חרם צרכנים זה לא "לעשות ברוגז"
וזה לא עניין של מוסריות. מדובר בכלי מחאה פוליטי, שימוש בלחץ כלכלי קבוצתי כדי להעביר מסרים כלפי מעלה. לכן כשאין שיקול כלכלי, האפקטיביות הצרכנית כבר לא ממש רלוונטית וזה הופך לסוגיה הרבה פחות רלוונטית לעניין הלחץ/שינוי וכו'.
ההחלטה לא להעסיק אותו יותר, מתוך הבנה שהוא ניצל באופן ישיר את הכח שלו, המעמד שלו והתפקידים שהוא קיבל כדי לפגוע באחרים, היא החלטה הגיונית. אני מברכת עליה, ולו לא היתה מתקבלת, גם הייתי נוקטת צעדי מחאה כלפי הממונים עליו והמעסיקים אותו (כמו למשל להמנע מסרטים חדשים בכיכובו).
כמובן שכאן נקודתית לא מדובר בצעד אפקטיבי מבחינת לחץ כלכלי כי הסרט צולם. אז מה זה כן? יתכן וזה נסיון להציל את הסרט (כי הקהל ממש לא רוצה לראות את קווין ספייסי, ולא ילכו לראות סרט בהשתתפותו). יתכן גם שהבמאי רגיש לענייני תקיפה מינית או גילה שהאחיין שלו הוא אחד מקורבנותיו של ספייסי. כניראה שלעולם לא נדע. אני חושבת שזו לא שאלה כזו מורכבת ופילוסופית.
יש פשוט ויש מורכב
איך זה לא עניין של מוסריות? הרי החרם הוא באמת לא ברוגז אלא יש לו מטרה מסוימת. זאת לא שאלה פילוסופית בכלל, אבל לפתור אותה ב"חרם צרכנים" לא באמת עונה עליה אלא פשוט מחזירה אותה לנקודת ההתחלה. אז זה היה מהלך הגיוני לפטר את ספייסי מהסרט הזה, אפשר להסתכל על זה בצורה בסיסית ולהניח את זה בצד, אבל זה פותר צוהר לעוד שאלות שיכולות להיות חשובות לטווח הארוך. הרי בית הקלפים עדיין משודרת ואני לא רואה אנשים מתלוננים על זה. או שאולי לאנשים לא באמת אכפת מזה ורק אני חושבת על השאלות האלה, אבל רק הבאתי נקודת מבט.
בית הקלפים בוטלה
שוב, ברור שיש עניין של מוסריות וכל הדף הזה והדף הקודם והדף החדש שנפתחו לדיונים האלו עוסקים בפן המוסרי (בין היתר).
הכח המניע בחרם צרכני זו לא ההמנעות לשם ההמנעות והמוסריות, אלא ההפעלה של לחץ כלכלי.
דווקא בית הקלפים בוטלה רגע לפני הסוף, ולא ראיתי אנשים שמתלוננים על זה. אין לי מושג מה נתוני הצפיה בסדרה, את זה נטפליקס יצטרכו להחליט אם לגלות לציבור הרחב. כך או אחרת, כן, יש גם את השאלה הפילוסופית-מוסרית של כמה ואם לצפות בסרטי קווין ספייסי. אבל ברשותך, אני ניהלתי את הדיון הזה מספיק פעמים ומעדיפה לא להכנס אליו שוב (הפניתי אותך לדפים שבהם הוא התקיים אם את מחפשת דיונים ורעיונות שונים).
לא בוטלה.
במפתיע, בניגוד לסיפורים אחרי הפיטורים שניסו להציג את העזיבה של קווין ספייסי כמשהו שקשור לסדרה ולא לרעילות שלו, עכשיו צפויה לצאת עונה נוספת, בכיכובה של רובין רייט בלבד.
נחמד
(ל"ת)
ובקלות אפשר לחשוב על מהלך
עלילתי שהוא כבר קלישאת נשיאות היסטורית כדי לגרום לזה לקרות.
רק לשם הבהרה, הניסוח שלי היה קצת מטעה. יותר התכוונתי להגיד "עדיין אפשר לראות את העונות הקודמות של בית הקלפים בטלוויזיה", בלי קשר להמשך עתידי (למרות שדווקא שמעתי שכן עומדת להיות עוד עונה, פשוט בלעדיו).
בכל מקרה, אני מבינה למה הכוונה. הדיון המוסרי יישמר כבר למקום אחר.
התפתחות מעניינת, הבדלי שכר לטובת שיפוץ הסרט
מישל וויליאמס ומארק וולברג, שניהם מיוצגים ע"י אותה סוכנות שחקנים, קיבלו תוספת שכר על הצילומים המחודשים של כל הכסף שבעולם. היא קיבלה 1000 דולר (לא טעות) והוא קיבל 1.5 מיליון דולר (לא טעות). למה? לטענת הנוגעים בדבר, הוא התמקח או שקר כלשהו.
התגלית הזו עוררה המון המון המון ביקורת ציבורית, ומארק וולברג התחייב לתרום את ה1.5 מיליון דולר האלו בשמה של מישל וויליאמס לעמותת Time's up (קרן לסיוע משפטי לנשים לא הוליוודיות).
זה קצת סוגר את הגולל לגבי השאלה האם הסרתו של קווין ספייסי נעשתה ממניעים מוסריים, אני מניחה שמי שזכויות אדם או שיוויון זכויות לנגד עיניו, לא היה חושב לעשות כזה תרגיל לשחקנית הראשית בסרט שלו.
מקור שפורסם בפוליטיקלי קוראת
זה לא מדוייק
החוזה המקורי של וויליאמס כלל סעיף שעוסק בצילומים חוזרים, שהם עניין שבשגרה. כלומר, את המשכורת על הצילומים החוזרים היא קיבלה כחלק מהמשכורת המקורית שלה. למארק וולברג לא היה סעיף כזה, הוא הסכים לקחת על עצמו הורדה משמעותית במשכורת המקורית ולא לקבל משכורת בכלל על צילומי השלמה.
במקרה יצא שצילומי ההשלמה היו הרבה יותר מקיפים ממה שנראה בהתחלה, בגלל ששחקן שלם הוחלף (ולמארק יש הרבה יותר סצנות משותפות עם הדמות הזאת מאשר לוויליאמס), אז תחת התנאים החדשים האלו, הסכם חדש נעשה. וויליאמס קיבלה את המשכורת על צילומי ההשלמה כחלק מהמשכורת הרגילה שלה, ולכן אם מוכנים להתעלם מכמה עובדות ולעקם את ההגדרה למילה שכר, זה עלול להיראות כאילו היא קיבלה משמעותית פחות כסף ממנו.
אני לא מרחם על מארק 68 מיליון דולר בשנה וולברג, אבל אם העיקרון זה מה שמעניין אותנו ולא המקרה האינדיבידואלי, אז ה1.5 מיליון דולר האלו זה כסף שהגיע לו על אקסטרה עבודה שלא שילמו לו עליה, ועכשיו תרבות הזעם והכעס דחקה אותו לפינה בכדי לוותר על הכסף הזה (אלא אם כן מישהו חושב שהתרומה הזאת זה משהו שהוא התכוון לעשות מלחתכילה, ולא Damage Control).
כמו תמיד, יש יותר מצד אחד לסיפורים האלה וזה אף פעם לא פשוט כמו שזה נראה בהתחלה.
יש הרבה מאוד צדדים לסיפורים האלו, של לדפוק נשים במשכורת ולתת לזה רציונליזציה
קראתי בלינק שלך משהו אחר: קראתי שם ששני השחקנים הנ"ל חתמו על חוזים מאוד שונים. למדתי שנהוג להכניס צילומי השלמה לחוזים של שחקנים, בהנחה שיקראו ליום/יומיים של עבודה, ושמארק וולברג השאיר את הסעיף הזה בחוץ אע"פ שהוא השחקן הראשי בסרט. לא כתוב שם שהוא קיבל שכר בסיס נמוך משל וויליאמס, כתוב שם שהוא "ספג" קיצוץ שכר ביחס למשכורת השגרתית שלו, כלומר עשה את מה שכל השחקנים הגדולים עושים: מקבלים מיליוני דולרים כדי לצלם בלוקבאסטר מטומטם שמביא כסף כמו טד, ואז עושים בחצי חינם סרט איכותי כדי לקבל אוסקר.עוד כתוב שם שצילומי ההשלמה נמתחו הרבה מעבר למצופה בגלל החלפת השחקן, ולכן המשכורת של וויליאמס תפחה לכדי 1000 דולרים (80 ליום) והוא, שלפני דקה היה הצדיק ש"ספג" קיצוץ שכר כדי "לעזור" לסרט, התעקש שאם רוצים לצמצם הפסדים, הוא רוצה 1.5 מיליון דולר, שזה 15% מסך ההוצאות על צילומי ההשלמה.
למה אותה סוכנות חתמה עבור שני שחקנים ראשיים באותה הפקה על חוזים שונים באופן כל כך קיצוני? אפילו לא מדברת על שכר הבסיס שהוגדר לכל אחד מהם, למה לעזעזל התנאים הבסיסיים שונים (כולל/לא כולל צילומי השלמה)?
יש הבדל בין צילומי השלמה של כמה ימים לבין מה שנעשה בשביל הסרט הזה
כשצילומי ההשלמה היו באורך רגיל הוא היה מוכן לוותר על זה, כשהתברר שהם יהיו ארוכים הרבה מהרגיל, הוא רצה לעשות משא ומתן מוחדש בהתאם לתנאים החדשים. אני לא מבין למה הפעולה הזאת גוררת כל כך הרבה זלזול, זה לגיטימי לרצות דבר כזה – הוא לא עושה טובות לאף אחד, הוא בן אדם עובד שמגיע לו לקבל תמורה על שירותיו. מישל וויליאמס לא עשתה את זה כי מבחינתה התנאים לא היו שונים בהרבה ממה שהיה לה קודם (בגלל שכאמור, הוא השתתף בהם הרבה יותר בגלל כמות הסצנות המשותפות שיש לו עם הדמות הזאת).
ובקשר לנושא התנאים הבסיסיים: כשמדברים על שוויון בשכר, מדברים על שכר שווה עבור עבודה שווה, וכשמדובר בקולנוע, רק בגלל שתיאור התפקיד של שני האנשים הוא "שחקן", זה לא אומר שהם עשו את אותה עבודה. אני לא מבין למה זה לא בסדר ליצור חוזים שונים עם תנאים בסיסיים שונים כשמדובר בעבודה לא שגרתית כמו שחקן בסרט – יש המון פקטורים שנכנסים לסיפור הזה. מגודל התפקיד, לbox office draw של השחקן (אף אחד לא הניד עפעף כשג'ניפר לורנס קיבלה פי 2 יותר מכריס פראט על סרט שבו היא הופיע חצי מהזמן – באותה תקופה (ועד היום) היא שם גדול יותר ממנו ולכן ה'שווי' שלה גדול יותר).
מה שחשוב זה שלא היה כאן פער בשכר של 1,499,000 דולר. הסיטואציה קצת יותר מורכבת מזה ולא מצריכה את הזעם שהסיפור הזה גורר.
למען האמת ככל שאני מגלה יותר אינפורמציה הסיפור יותר מגעיל
https://www.usatoday.com/story/life/people/2018/01/11/exclusive-mark-wahlberg-refused-approve-christopher-plummer-unless-he-paid/1026347001/
יש הסכם סודיות על החוזים והתשלומים, כך שלעולם לא נדע מה אמת ומה שקר. הכתבה הזו מציעה אלטרנטיבה לסיפור של דה ווייר, מצוטט שם אדם שמכחיש את הטענה שלא עוגנו בחוזה צילומי ההשלמה. הוא טוען שלמארק וולברג היתה זכות וטו על ליהוק, והוא הטיל וטו כדי לפתוח מחדש את המו"מ על השכר שלו.
זה לא משנה מה מבין הגרסאות נכון, שתיהן מציגות את הסיטואציה באופן מכוער, והאמת שלא מאוד מחמיאות למארק וולברג. יותר מהכל מדובר בשחקן אולטרא מצליח, שכדרכם של שחקנים רבים ספק עשה טובה, ספק הלך להנות, ספק אנאעארף- השתתף בסרט שלא אמור היה להיות בלוקבאסטר אלא סרט איכות. הוא האיש הכי חשוב על הסט, והוא ניצל את זה כדי לסחוט כסף. למה לסחוט? כי הוא ידע שבלעדיו אין סרט וכל זמן שקווין ספייסי בתוך הסרט, אף אחד לא יקרין אותו.
אגב, אם אנחנו מדברים על שכר שווה כ"שכר שווה על עבודה שווה" (מילים שלך) אז זה בדיוק הפוך מהמקרה הזה. אם הוא חתם על חוזה שהשמיט את פרק השכר של צילומי ההשלמה, וכך היה יכול לסחוט סכומי עתק מההפקה, זה בדיוק הפוך מלקבל אותו הדבר על אותה עבודה. וכדי להצדיק 1.5 מליון דולר כשכר שווה לזה שקיבלה וויליאמס, צילומי ההשלמה היו אמורים להערך במשך 18 אלף יום.
לפעמים חוסר שיוויוניות בשכר, היא פשוט חוסר שיוויוניות בשכר. כשאנחנו מצביעות על זה, לא צריך לקפוץ להודיע לנו שאנחנו לא מבינות ושיש לנו יותר מידי זעם.
אם מה שכתוב שם זה נכון
אז זה נצלני מאד מצידו (אני לא מסכים להופיע לצד כריסטופר פלאמר. אם תשלמו לי 1.5 מיליון דולר אז אני בעצם אוהב אותו ואסכים לככב לצידו בסרט).
אני מניח שלעולם לא נדע. בכל מקרה, מנקודת המבט של האולפן, יש סיבות אחרות להבדלים האלה. זה לא סקסיזם וזה לא רצון לדפוק את מישל וויליאמס – זה הסתבכות חוזית שנבעה מזה שאף אחד לא ציפה שאחד השחקנים הראשיים יוחלף אחרי הצילומים.
חוסר שוויוניות בשכר קורה הרבה פעמים, אבל זה לא אומר שבכל פעם שנטען שזה מה שקורה, זה אוטומטית נכון. גם Fake News זה דבר שקורה המון פעמים, וגם על זה צריך להצביע. לפעמים באמת הייתה אי הבנה, ולפעמים באמת יש הרבה (הרבה) יותר מידי זעם.
זו רמאות להזכיר את הפעם הראשונה שג'ניפר לורנס קיבלה שכר גבוה מגבר
(ממש לא פי 2, בדקתי) בתור דוגמה שדברים הם דו כיווניים. הפריצה לסוני לימדה בצורה מובהקת שנשים מרוויחות פחות, גם נשים שהתמקחו על השוואת השכר (ולא על העלאה) לא באמת קיבלו את ההעלאה שהגיעה להן [רק כעבור כמה שנים הסתבר שהטעו את רובין רייט לחשוב שהשכר שלה הושווה לזה של קווין ספייסי].
אז אי אפשר לטעון שכל פעם מדובר במקרה פרטני, או שבפמיניסטית שוטפת: הפטריארכיה מנסה לטעון שמדובר כל פעם מחדש במקרה פרטני, ואנחנו טוענות שאלו מיליון חזרות על אותו מקרה בדיוק. ושדרך מחאה קולנית וזועמת אולי נצליח לשנות את סדרי העולם האלו.
וסתם שאני אבין- איך אולפן סרטים מצליח מעביר חוזה שבו נשמט סעיף כל כך אקוטי כמו סטטוס תשלומים לצילומי השלמה? זה פשוט נשמע לי בלתי סביר שהניחו שיוכלו להסתדר בלי צילומי השלמה של אחד השחקנים המובילים בסרט, ונשמע לי מופרך שבהפקה ברמה כזו, העו"ד שמנסח את החוזים הצליח לפספס כזו פצצה.
הרעיון לא היה שהוא לא ישתתף בצילומי השלמה בכלל
הוא כן היה אמור להשתתף בהם – אבל בלי שכר. בגלל הסיפור עם החלפת השחקן הם גדלו למימדים שאף אחד לא יכל לצפות מראש, וזה מה שהוביל את וולברג להתמקח מחדש על התעריף שלו.
זאת בהנחה שהדיווח נכון כמובן.
והמטרה עם הדוגמא של ג'ניפר לורנס לא הייתה להראות שהדברים הם דו כיווניים, המטרה הייתה להראות שיש סיבות אחרות מאחורי הדברים האלה.
אם אתה צודק, איפשהו בהוליווד באחת הכיכרות
יש גופה ערופת ראש של עו"ד שפעם עבד בניסוח חוזים.
נראה לך הגיוני או סביר שפרוצדורה מקובלת (צילומי השלמה) לא נכללה בחוזה?! כמו שאצל מישל וויליאמס נכתב שהיא תקבל 80 דולר ליום, משהו היה כתוב גם אצל מארק וולברג: בחינם, עד 5 ימי צילום בלבד.. רידלי סקוט הוא לא במאי צעיר בן 19 עם חלומות נאיבים על תהילה ואפס נסיון. זה איש שעשה כבר סרט או שניים, הוא וחברת ההפקות יודעים להעריך כמה צילומי השלמה בד"כ דרושים לסרט ממוצע שלו בתקציב שכזה ואיך נראה חוזה מול שחקנים.
יכלו להיות שזה לא היה ברור מספיק:
ה80 דולר ליום זה תוספת על מה שהיה כתוב בחוזה שלה, לא מה שהיה כתוב בחוזה שלה מלחתכילה. בחוזה המקורי שלה היה כתוב תעריף אחר להשלמות, תעריף שאותו היא קיבלה מראש ולעולם לא נדע מה הוא היה בגלל הסכם הסודיות. כשגילו שההשלמות יהיו בהיקף גדול יותר, החליטו לתת לה עוד 80 דולר ביום ****בנוסף**** למה שהיה כתוב לה בחוזה המקורי.
ושוב, פרוצדורה רגילה של צילומי השלמה יכולה להיות מושמטת אם זה ההסכם שנעשה עם השחקן. זה דבר שקורה – אבל פרוצדורה רגילה של צילומי השלמות זה לא מה שקרה כאן. זה לא הפרוצדורה הרגילה. מה שקרה כאן נוגד את כל ההערכות. בכל הסרטים שרידלי סקוט עשה מעולם לא קרה דבר כזה. התקציב של הסרט עלה משמעותית בעקבות כמה שהדבר הזה היה לא צפוי, וזה גרם לכל הנסיבות להשתנות.
את באמת מצפה ממנסח החוזים שיוכל לצפות מראש שדמות שלמה תלוהק מחדש אחרי שהסרט כבר סיים להצטלם? יכול להיות שהראש שלו באמת מתגלגל במקום כלשהו, אבל לצפות ממנו להתכונן מראש לכזה דבר זה מאד לא הוגן.
הוא וספייק ג'ונז יכולים לפתוח מועדון
לא כתוב שהיא קיבלה 80 דולר בנוסף, כתוב שלפי החוזה שלה, על כל יום של צילומי השלמה היא קיבלה 80 דולר של תוספת לשכר.
למה שרובין רייט תקבל שכר שקרוב אפילו לזה של קווין ספייסי?
הוא שם גדול ממנה פי כמה.
זה היה אולי לגיטימי בעונה הראשונה
כשהסדרה כבר הגיעה לעונה החמישית אנשים באו לצפות בדמות שלה באותה מידה שהם באו לצפות בדמות של ספייסי.
גם עכשיו הייתי אומר שקווין ספייסי כוכב גדול יותר ושם מוכר יותר מרובין רייט
או לפחות היה עד שכל הפרשיות סביבו התפוצצו.
בעונות מאוחרות של סדרה
זה פחות עובד על הstar power של הכוכבים ויותר על צופים חוזרים מעונות קודמות.
חוץ מזה שהפואנטה בסיפור הזה היא שאמרו לה שהיא מקבלת שכר מסויים ובפועל נתנו לה שכר אחר.
אבל זה כבר לא קשור לסקסיזם אלה סתם להתנהגות מסריחה.
(ל"ת)
עוד דוגמה :
נדמה לי שזה היה " איש הפלדה" שעליו דיווחו בהוליווד ריפרטר שאיימי אדמס קיבלה סכום גביה יותר מהנרי קאוויל, למרות שברור שהתפקיד שלה קטן בהרבה. אבל היא מפורסמת יותר והאמינו שהיא תביא יותר צופים.
או במילים אחרות-לא סקסיזם. קפיטליזם. אומרים שבמינונים הנכונים זה דבר טוב.
כשהיא דיברה על הנושא
היא אמרה שביקשה השוואת שכר כשהגיעו סקרי פופולריות שהראו שהדמות שלה היא הדמות המובילה בפופולריות בסדרה. ראיתי רק את שתי העונות הראשונות, לדעתי היא היתה הכוכבת של השניה.
אוקיי, נשמע שזה אכן סיבה טובה לתביעת העלאת שכר,
ואם שיקרו לה בנושא זה מסריח. למה מפה לקפוץ לסקסיזם, כשתאוות הבצע היא הסבר הגיוני וסביר בהרבה, ולטיעון הסקסיזם הובאו לך דוגמאות נגדיות שמראות שכנראה אין קונספירציה בהוליווד לתת לכל השחקניות 50% פחות למרות שהן מביאות את אותו קהל.
ברור שאין קונספירציה, יש הבניה חברתית
באופן כללי יש מעט מקרים בעולם של קונספירציות, או לפחות כך אני מאמינה (ואולי אני ממש נאיבית).
לאורך ההיסטוריה היו הרבה מאוד שינויים של הסדר החברתי. הגורם העיקרי שאיפשר שינויים בסדרי גודל משמעותיים, הוא ההבנה שיש פה עניין של קבוצה ולא של אינדיווידואל.ית. זה נכון גם למאבק הפמיניסטי, ביחוד היום כשאת המשוכות הגדולות ממש כבר עברנו במערב (זכות הצבעה, זכות לקניין). אם אני אשמע סיפור על מנהל שדפק עובד או עובדת, זה יגרום לי לחשוב דברים רעים על המנהל. השאלה הגדולה יותר, היא האם באמת מדובר במקרה פרטני או שמדובר בתופעה. בכל הקשור לשכר נשים במשק (ובאחת ההודעות שלי פה צירפתי לינק) רואים שמקרה אינדיווידואלי אחד אחרי השני מצטברים לכדי תופעה. נשים פשוט מרוויחות פחות.
ומכיוון שהתיחסת להבאת קהל, גם בעניין הזה אנחנו יכולים להבחין בתופעה. עדיין בימינו, אחוז גבוה להחריד מהסרטים בהוליווד לא עוברים את מבחן בכדל. כלומר לא כתובות בהם שתי דמויות נשיות עם שם ורצונות. כשמראש המערכת מוטה באופן שלנשים יש פחות הזדמנויות (נכתבים פחות תפקידים משמעותיים), איך הן יוכלו לעמוד במבחני פופולריות והבאת קהל?
נשים מרוויחות פחות,
בין השאר כי הן הולכות ללמוד תארים פחות רווחיים, נוטות לבקש העלאה לעיתים רחוקות יותר, עובדות פחות שעות ולקחות יותר חופשות (כמו לידה).
זה בכללי. רוב הסיבות האלה לא תקפות להוליווד. הסיבה שבהוליווד נשים מרוויחות פחות היא שסרטים שמככבים בהן נשים, בממוצע, מרוויחים הרבה פחות כסף. אפשר לראות את זה למשל ברשימת השחקנים שהסרטים שלהם מכניסים הכי הרבה, או לחלופין ברשימת הסרטים המצליחים היותר אי פעם (למרות שאגב, הסרט הכי מצליח אי פעם בפער די גדול הוא סרט שמככבת בו אישה. אבל זה מקרה פרטי).
כמובן, הטיעון הוא שזה נובע במקור מכך שגברים שולטים בתעשייה אז מלכתחילה הם כותבים סרט לגברים. זה נשמע הגיוני. בכל זאת, הפליה אין כאן במובן של "האישה הזו שווה כמו מהגבר הזה ועדיין אני אשלם לה פחות כי היא אישה" אלה "אני אשלם יותר למי שאני חושב שיכניס לי יותר כסף, וכרגע רוב האנשים האלה הם גברים". זה פשוט קפיטליזם.
אני מתקשה לקבל את הדברים שלך
קודם כל לעניין הפיסקה הראשונה, אני לא מקבלת את הטיעון. למה? כי גם סקרים שבדקו באותם מקומות עבודה מצאו שנשים מרוויחות פחות (גם בחישוב שעתי). בתור אחת בלי ילדים, שמתחרה על משרות "של גברים" ושרוב חברותי גם כן מכוונות לקריירה ולא לחיי עקרת בית, אני רואה את זה.
אגב, בחור שמקביל אלי במקצוע ולוקח כל שנה 43 ימי חופשת מילואים מפסיד יותר ימי עבודה מאישה.
כאשה, לא באמת אכפת לי אם מתקיימת אפליה משום שמישהו חושב שאישה שווה פחות אז נשלם לה פחות, או משום שמישהו חושב שעדיף לשלם למי שיהיה יותר ריווחי.
רוצה לדבר על קפיטליזם? שוק חופשי?
קפיטליזם לא אומר שגבר כבר ניסח את הכללים וכולנו צריכות להתישר לפי זה. למקרה שלא שמת לב, בגישה המסורתית נשים לא ממש הצליחו להוציא תנאים טובים ותפקידים טובים. אז משתמשות במה שיש, למשל שיימינג למי שדוחקים אותן לפינות מכוערות ומפלות. אם לא צריך נשים בסרט, שלא ילהקו נשים לסרט. אם צריך נשים בסרט, שילמדו להתמקח בשיטה החדשה- מה השיטה החדשה?! לגופם של שחקנים אתה מחשב כמה תרוויח?! אולי הגיע הזמן להפנים שלגופן של שחקניות צריך לחשב כמה תפסיד אם הקהל יגלה שאתה חרא. אתה יודע, פשוט קפיטליזם. :)
אז שיימינג זה כלי מיקוח בדרך לשכר טוב יותר
אוקי.
זו "השיטה החדשה". עיקרון השוק החופשי עכשיו מאפשר איומים בדרך להשגת תנאים טובים יותר.
וואו.
למה איומים? שימוש בתנאי השטח
תת הדיון הזה התחיל מכך שמארק וולברג התעורר ונזכר שאם במקום יומיים של צילומי השלמה יש 10 ימים של צילומי השלמה, ואם בחוזה שלו כתוב שהוא יכול להטיל וטו על זהות של שחקנים בסרט- אז בעצם בא לו 1.5 מליון דולר, כלומר, בהנחה שחשוב לצוות שיהיה סרט.
למה מארק וולברג הוא מתמקח וקפיטליסט, אבל אישה שמנצלת את היתרונות שלה (אם לא תשלם אנשים יחשבו שאתה סקסיסט) היא סחטנית ומאיימת?
גם מארק וולברג הוא סחטן
ההבדל הוא שמה שהוא עשה היה שימוש ציני בחור בחוזה שהוא כבר חתם עליו.
מה שאת מאתרת זה מקרה שבו מישהי עומדת לחתום על חוזה במקום עבודה מסויים, רוצה לקבל שכר גבוהה יותר ומאיימת שאם היא לא תקבל את הסכום שהיא רוצה היא תפנה לתקשורת ותפיץ על המעסיק את המידע שהוא סקסיסט. למרות שזה לאו דווקא נכון, שכן כמו שכבר נאמר כאן, יכולות להיות הרבה סיבות אחרות לפער בשכר.
בגלל שהחוזה כבר היה חתום, האולפן לא יכל לסרב לו. אבל אם אנחנו לוקחים את זה לשלב הבא, ואומרים שיכולת המיקוח הזו היא זו שהובילה לכך שהיה לו את הסעיף הזה בחוזה מלחתכילה, אז כלי המיקוח בשלב הזה היה "הסעיף הזה יהיה בחוזה שלי או שאני לא חותם עליו"*, בניגוד ל"זה יהיה השכר שלי או שאני אעשה לכם שיימינג".
האופציה הראשונה נותנת למעסיק הזדמנות הוגנת להגיב ולהתפשר, בעוד האפשרות השנייה לא. שכר זה כסף שניתן לאדם עבור השירות שהוא מבצע. "לא לעשות שיימינג" זה לא שירות שאדם מבצע.
*זאת כמובן בהנחה שחתימת החוזה הזה הלכה כמו רוב החוזים, תמיד יכול להיות שהיה לו כלי מיקוח אחר ופחות לגיטימי.
לעניין הפיסקה הראשונה:
https://www.haaretz.co.il/blogs/orikatz/1.3917828
מאמר ב"הארץ" של הדס פוקס, המסכם מחקר שלה בנושא פערי שכר בין המינים (המאמר כולל גם קישור למחקר המלא).
זה המחקר הראשון שנתקלתי בו בנושא בישראל, אבל הנתונים שהוא מגלה זהים כמעט לכל המחקרים הדומים שנעשו בחו"ל. בקצרה:
גברים לומדים באופן לא פרופורציונלי במקצועות המרוויחים ביותר בפערים גדולים ממש, עובדים יותר שעות באופן מוחלט בכמעט כל תפקיד, מקבלים ציונים גבוהים יותר במתמטיקה של בית ספר, ובכל התחומים בפסיכומטרי, ובמתמטיקה במיוחד ועוד. אחרי שמקזזים את הנתונים האלה, פער השכר קטן ל-6%-ואפילו החוקרת עצמה (לא סקסיסטית אם יורשה לי לנחש) מעריכה שהוא נובע לפחות חלקית מנתונים לא מספיק מפורטים. זאת ועוד, אני לא בטוח שהיא לקחה בחשבון משתנים אחרים שמחקרים אחרים כבר ביססו (למשל, כאמור נטייה חזקה יותר של גברים לבקש העלאה) ושיכלו לצמצם את הפער אפילו עוד, אבל קראתי את המחקר המלא מזמן.
אני לא מזלזל בחוויות האישיות שלך ושל חברות שלך, אבל לאנקדוטות אין חשיבות כשמדברים על מגמות כוללות. פער השכר כדבר שנובע מאפליה הוא מיתוס מוחלט, וזה מבוסס מחקרית כבר שנים. וממוצע ימי המילואים השנתיים לגבר בישראל לא מתקרב ל-43 יום בשנה. אם באמת את מקבלת פחות כסף מעמיתים גברים לעבודה למרות שכל שאר הקריטריונים שווים-תתבעי את המעסיק שלך. יש חוק מאוד ברור נגד זה. אם דיברת קודם על מאבק פמיניסטי, יש מעט מאוד דברים שיתרמו לו כמו זה.
קראת את הלינק שנתת?
אתה מנחש אם היא כן או לא לוקחת בחשבון משתנים כמו נטיה לבקש העלאה, ומתעלם לחלוטין משלוש פסקאות שמדברות על הסללה?
יש בתביעות של מעסיק הרבה מאוד בעיות, הראשית שבהן זו ההבנה שברגע ששוברות את הכלים לרמת התביעה, בעצם מוותרות על המקצוע. אי אפשר לתבוע אוניברסיטה ולהניח שיום אחד תקבלי בה משרת חוקרת. אי אפשר לתבוע את אינטל ולהניח שברפאל יחכו לך. אי אפשר לתבוע את הארווי ויינשטיין ולהניח שבסוני ילהקו אותך.
אני אחזור למה שכתבתי לעניין השיימינג- המערכת, כמו שהיא היום, לא בנויה באופן שמותאם לצרכים של נשים. בין אם מסלילים ילדות להמנע ממדעים (ההבדלים בין ילדות ביסודי לנערות בתיכונים), ובין אם צורת המיקוח שעומדת לצידם של גברים ולא יכולה לעבוד לנשים. אז אין מנוס, אם אנחנו רוצות לראות שינוי, אנחנו צריכות להוסיף לכללי המשחק את קלפי המיקוח שעומדים לרשותינו. אם אנחנו לא יכולות להגיד "אני מביאה קהל" אבל כן יכולות להגיד "לדפוק אותי ירחיק לך קהל" אז גם לנו יש קלף מיקוח. נכון, זה מדד חדש שצריך להתרגל אליו. אבל אתם ממש טובים במתמטיקה, אז אני בטוחה שבסוף תבינו את העיקרון.
קראתי את הלינק. אמת כל מה שהיה לך לומר עליו הוא שלוש שורות?
הסיבה שהתעלמתי משלוש הפסקאות על הסללה היא שהחוקרת בעצמה אומרת שזה לא חלק ממסקנות המחקר אלה חוויות אישיות שלה. כמו בחוויות שלך, גם באלה שלה אני לא מזלזל-אבל הוכחה אמפירית הן לא.
ראיות אמפיריות לכיוון השני דווקא יש-על פי הראיות כרגע, ככל שהמדינה מפותחת יותר ועם שוויון מגדרי גדול יותר (מדינות סקנדינביה למשל), ככה נשים *יותר* נוטות ללמוד מקצועות "נשיים" והתרחק ממקצועות כמו הנדסה. המחקר הכי טוב שמצאתי בנושא הוא ב-onlinelibrary והם רוצים מנוי שם. הנה כמה מחקרים דומים:
https://ec.europa.eu/research/science-society/document_library/pdf_06/web3-sjoberg_en.pdf
http://www.ssb.no/en/befolkning/artikler-og-publikasjoner/_attachment/39581
בלינק השני-תגיעי לעמוד 12.
אז לא, הגורם העיקרי לבחירות קריירה והשקעת יותר זמן במשפחה של נשים, הוא לא אפליה וגם לא הסללה. הוא, בעיקר, רצון של נשים.
באשר לתביעה-אני לא יודע מה המצב שלך כמובן. אבל אם יש אצלך אפליה אמיתית היא מן הסתם נגד כל הנשים במקום העבודה שלך. קשה לי להאמין שאם תתאגדו יפטרו את כולכן, וכמו שאמרתי-אם המאבק הפמיניסטי חשוב לך, מהלך יותר חזק מזה לא יכול להיות. אבל אני לא מכיר אותך ואת המצב שלך ואני לא באמת בעמדה לייעץ, אז בואי נרד מזה כרגע.
לגבי הפסקה האחרונה שלך אני עוד צריך הבהרות. את טוענת שזה בסדר לשקר, להשפיל ולהרוס אנשים חפים מפשע בשביל כסף? אני לא שואל כדי להכעיס, זה באמת מה שהבנתי מהפסקה שלך.
לא מבינה את הלינקים שלך
הראשון הוא סקרי דעה של טינאייג'רים, והלינק שנתת בתגובה הקודמת שלך כבר הזכיר שנערות מותרות על מדעים בגיל תיכון. אז לא ברור לי מה אנחנו לומדים ממנו, אין בו מידע על מה הם באמת לומדים אלא מה מעניין אותם, התשובה היא כלום.
הלינק השני אפילו מוזר יותר, בחלוקה למקצועות שם אף אחד לא לומד מקצועות כמו הנדסה או מתמטיקה. גברים ולא נשים עוסקים במקצועות פיזיים כמו פועלי בניין, חשמלאות, יצור תעשייתי (כלומר פועלים?) וספורט.
אגב, במדינות סקנדינביה אין כל כך פתרונות לילדים קטנים, הורים שמחליטים ללדת גם צריכים להחליט מי נשאר בבית לגדל את הילד.
לגבי תביעות אני רק אומר שאין כל כך בימינו מקרים של אפליה שמעוגנת בתקנונים באופן מפורש. אלו דברים שקצת יותר מורכבים מהאופן שאתה מתאר אותם, כשהייתי צריכה התיעצתי עם עו"ד, אני יודעת מה חשוב ומה פחות חשוב, כולל ידע שנלמד דרך הפסד.
לגבי הפסקה האחרונה, ממש הפוך. אני טוענת שזה בסדר לגלות את האמת ולתת לאנשים להתמודד עם ההחלטות שלהם תחת שיפוט ציבורי.
אם במאי חושב שזה הגיוני שהכוכבת הגדולה שלו תקבל משכורת נמוכה משל הקולגה שלה, שיתמודד עם דעת הקהל שיגלה את זה. אולי הוא צודק, אולי הסיבות שלו ליצר פערי שכר מוצדקות, אולי זה עניין של התמקחות, ואולי הקהל בכלל יהיה סבבה עם זה.
צודקת, הייתי צריך לתת יותר הסבר ללינקים.
הראשון הוא סקר (ענק-מעל 40,000 בני נוער ב-40 מדינות) שערכו שני חוקרים מאונברסיטת אוסלו בין צעירים בכל העולם. רעיון הסקר היה לנסות לבודד את ההשפעה שיש לחברה על תחומי העניין של צעירים.
המחקר שאל שאלות כלליות, שאלות על תחומי עניין, וגם שאל ישירות "מה היית רוצה ללמוד?". התוצאות, בהיעדר מילה אחרת, סטריאוטיפיות: נשים אוהבות לעזור ולעבוד עם אנשים, גברים רוצים לעבוד עם טכנולוגיה ולהיות מהנדסים.
החידוש הוא יותר בהשוואה בין המדינות השונות. על פי הסקר, ככל שהחברה חופשית יותר-נשים נוטות יותר לכיוון מקצועות נשיים. הפערים בשאלות בסגנון "כמה היית רוצה לעבוד במקצוע טכנולוגי?" גדולות בהרבה במדינות סקנדינביה ומערב אירופה מאשר אפריקה, למרות שבכל מדינה הבנים מובילים.
המחקר השני סוקר את אוכלוסיית נורבגיה (טופ 3 של מדינות העולם מבחינת שוויון מגדרי ע"פ ה-OCD), משווה בין הגברים לנשים בכל התחומים. בתחום המקצועי, שוב, אותם ממצאים: אחוז הנשים בהוראה של בתי ספר הולך ו*גדל* עם הזמן, למרות החקיקה המתווספת במדינה נגד אי שוויון, וככה בכל שאר המקצועות: יחס הגברים לנשים קיצוני במקצועות כמו סיעוד, נקיון ומזכירות, ומנגד הנדסה, בעלי מלאכה ונהגים. היחס נשאר יציב, או לחלופים הולך ומקצין עם השנים.
הנקודה היא שעל פי הראיות (ובאמת שלא חסרים מחקרים בנושא), נשים באופן כללי הולכות למקצועות שהן הולכות אליהן מבחירה חופשית ולא מהסללה.
פסקה שניה:
אני לא בטוח שהבנתי אותך לחלוטין, אבל "אפליה כי מישהו חושב שעדיף לשלם למי שיהיה יותר רווחי" לא קיימת, פשוט כי היא לא אפליה.
ולא הבנתי איך זה הופך מעסיק לחרא-שוב, באופן כללי-אם הוא משלם יותר למי שמכניס לו יותר, או למה מגיע לו שיימינג על זה.
יש כאן שני נושאים וטיעונים אפשריים
אם הטיעון הוא "מארק וולברג ניצל את המנוף שהחלפתו של קווין ספייסי יצרה עבורו על מנת לפתוח את החוזה ולהכניס הרבה יותר כסף, בעוד שמישל וויליאמס פשוט הלכה כמו ילדה טובה אחרי תנאי החוזה שלה, ואיזה מגעיל זה עולם השחקן לשחקן זאב ואיזו התנהגות לא הוגנת של סוכנות השחקנים שידעה בפירוש שאחד המיוצגים שלה סוחט את ההפקה אבל לא ניצלה את זה בשביל לשפר את מצבה של המיוצגת השנייה", אז כן, זה סיפור רע ווולברג היה צריך לוותר על הכסף כי מיליון וחצי זה באמת היה חמדני – אם לא בעקרון, אז בפועל בהתחשב בכל הזוויות של הסיפור.
אם הטיעון הוא "מארק וולברג קיבל פי 1500 יותר כסף על אותה העבודה וזאת עוד דוגמה למצב הרע של נשים בתעשיית הקולנוע" – אז זה טיעון לא נכון עובדתית, ובתור שכזה נותן נשק למי שטוען ש"כל פעם שאשה מקופחת בתעשיית הקולנוע יש לכך הסבר לגיטימי".
יש עוד טיעון רלוונטי
אכן, מישל וויליאמס לא היתה חייבת לוותר על השכר שלה לצילומי המשך. אבל הצלחת הסרט הרבה יותר חשובה לקריירה שלה (תפקיד "איכותי" עם סיכוי למועמדות לאוסקר) מאשר לקריירה של מארק וולברג, ולכן היה לו הרבה יותר קל לבוא בדרישות. ולפחות *חלק* מההבדל בעמדות הכח שלהם במשא ומתן הוא שמלכתחילה נשים (וקבוצות מיעוטים) מקבלות פחות הזדמנויות לתפקידים משמעותיים בהוליווד.
פספסתי משהו? בלינק שצירפת כתוב שהיא *ויתרה* על המשכורת שלה, לא?
מצוין שהיא אמרה: "I said I'd be wherever they needed me, whenever they needed me. And they could have my salary, they could have my holiday, whatever they wanted. Because I appreciated so much that they were making this massive effort."
כלומר היא ויתרה על המשכורת שלה מתוך הערכה למאמצים להסיר את ספייסי מהסרט, וולברג החליט ללכת בדרך אחרת. יותר מכך, שניהם מיוצגים ע"י אותה פירמה, זה ממש נשמע כמו מחווה יפה שלה אבל ממש לא הליך מחייב, שוולברג החליט לא לעקוב אחריו וכעת עקב לחץ ציבורי (מאוד לא מוצדק בעיניי) תורם את הכסף.
אם לא פספסתי משהו מאוד ברור, לנסות להפוך את זה לכותרות סטייל "פער שכר עצום!!!!" זה ציני מאוד, או מראה שכתבים כבר לא ממש טורחים לברר לעומק מה קורה.
לא בדיוק ויתרה, אבל זו אבחנה מעניינת
בכל סקר שאי פעם ראיתי, נמצאו פערי שכר לטובת גברים, בחלק מהמקצועות פערים קטנים, באחרים פערים גדולים באופן עגום משהו דווקא אצל בכירים הפערים האלו גדלים. את הדבר הזה הוליווד משקפת בצורה מאוד ברורה, נכון, נזרקו פה 2.5 דוגמאות למקרים בהם האשה המוכרת מאוד הרוויחה יותר ביחס לשחקן פחות מוכר. יחד עם זאת גם איימי אדאמס וגם ג'ניפר לורנס בד"כ מרוויחות פחות מהכוכבים שלצידן, וזה היה נכון גם כשרמת הפופולריות של לורנס היתה בשמים והיא היתה הדבר הכי חם בהוליווד שכולם מתים ללהק.
זה לא מופיע בלינק למעלה, יש לא מעט מחקרים (לא יודעת אם זה רוב) שמצביעים על כך שנשים מתמקחות פחות ומראש דורשות פחות. יש גם מחקרים שמראים שנשים יקבלו פחות, ושמעסיקים יעדיפו גבר לרוב התפקידים הבכירים.
עכשיו נשאלת השאלה באיזו חברה אנחנו רוצים לחיות, ומי אלה אנחנו.
יש אנחנו שחושבים וחושבות שהכל סבבה, ושאם מישל וויליאמס רוצה להרוויח יותר מישל וויליאמס צריכה להתמקח.
יש אנחנו שחושבות (ואני רוצה להאמין שגם חושבים) שלא מתאים לנו שהעולם מסודר בצורה שדופקת נשים באופן סדרתי. וברור שעל כל מקרה אפשר להגיד שהוא פרטני, הרי בימינו רוב האנשים מועסקים בחוזים אישיים ולא תחת חוזים של ועדי עובדים, אבל אנחנו מזהות (ומזהים) תבנית מעוותת שפועלת כנגד נשים. מה גורם לה לפעול נגד נשים? שאלת מליון הדולר, האם צריך ללמד נשים לחשוב כמו גברים? האם צריך לבטל אלמנטים מפלים בתהליך? האם צריך לשנות את כללי המשחק שיותאמו לכל המגדרים? לא עד הסוף ברור ואנחנו עובדים על זה.
מה כן ברור? שהסיפור הזה של מישל וויליאמס הוא דוגמה קיצונית למשהו שקורה כל הזמן בכל סוג של עבודה. לכן גם ראוי שהכסף הזה ישמש נשים שמעוניינות לקבל יעוץ משפטי כדי לדרוש השוואות תנאי תעסוקה ושכר.
יש לי תפיסת עולם צינית, אני לא חושבת שבמקרה הזה היא צינית ואני לגמרי חושבת שזו דוגמה קלאסית לפערי שכר.
לא אמרתי שאין פערי שכר בהוליווד,
אני אומר שמכל מה שידוע עד עכשיו, זו לא יכולה להיות הדוגמה לכך, כי השחקנית אומרת "they could have my salary" ומציינת שהיא מוכנה לעבוד בסופ"שים כדי לסייע להחלטה להסיר את ספייסי. נסיון להציג דווקא את המקרה הנ"ל כפער אסטרונומי הוא ציני,
אני לא עוקב אחר תעשיית הקולנוע באדיקות, אבל אני כן צופה בסרטונים של screen junkies news מדי פעם. ממה שהבנתי מהם, 80 הדולרים שהיא קיבלה הם per diem ולא משכורת,היא אמרה שהיא מוותרת על השכר שלה בצילומי ההשלמה ההם.
שוב, אותה פירמה מייצגת את שניהם, אף אחד לא מספיק טיפש לעשות כזה צעד סתם כך, בטח באקלים הזה- בטח בסרט הזה.
אני מכירה מנהל שלא קיבל משרה (או איבד אותה? כבר לא זוכרת)
כי התפקיד אויש ע"י מועמדת אישה שהסתפקה בפחות. זה שיקול קפיטליסטי מצד המעסיק (ואולי היו שיקולים נוספים; לא קיבלתי את המידע מהצד שלו). אז מצד אחד, היא קיבלה פחות; מצד שני, היא קיבלה עבודה והוא נשאר בלי.
לי, אגב, יצא עד היום לעבוד רק בחוזים לא אישיים ולכן השכר שלי ושל עמיתיי לתפקיד היה זהה, ללא הבדלים מגדריים. אם וכשדפקו אותי, זה לא היה אישי ולא היה סקססטי, זה היה קפיטליסטי.![!:(!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif" alt="" width="" height="" />)
במקצוע שלי כמעט כל החוזים אישיים
ובסוג המשרות הספציפי שמעניין אותי, הרבה פעמים יקחו מועמד טוב יותר שגם עולה יותר.
אני מאוד בעד חוזים לא אישיים, כי אני מאוד בעד ועדי עובדים. במצב כזה מישהו אמור להלחם כדי שלא ידפקו אותך.
אני חושבת שכיום יש ועד עובדים; בזמני לא היה
ובעבודות לא מקצועיות שעושים אחרי צבא/במהלך התואר וכו' בשכר מינימום ואסימון, עבור חברות גדולות ודורסניות… דופקים אותך בהגדרה. אבל בעבודה מסודרת, לפי החוק, בלי קשקושים ותירוצים ועם משכורת שנכנסת לבנק כמו שצריך… למרבה הצער גם זה לא בהכרח מובן מאליו בארצנו.![!:(!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif" alt="" width="" height="" />)
חוזים לא אישיים קפיטליסטי
חוזים לא אישיים זה הדבר הכי סוציאליסטי והכי פחות קפיטליסטי שיש.
ברוב הפעמים שנאלצתי לעבוד בחוזים לא אישיים – זה פגע לי בתנאים כי ידעתי שאני שווה הרבה יותר ממה שנתנו לי, אבל אין לי ברירה. כולל פעם אחת שניסו לתת לי יותר אבל ועד העובדים נלחם ולא הסכים אז פשוט סירבתי לעבוד בשכר רעב, ובמקום שמישהי עם דוקטורט וים של נסיון תעשה עבודה מסויימת, לקחו מישהו שכרגע סיים תואר ראשון.
לא החוזים, הדפיקה.
החוזים עצמם אכן היו מאוד סוציאליסטיים, דפקו את כולנו בצורה שוויונית.
כשש שנים אחרי כן
כשכל הסיפור התחיל, היו כ-15 (או באזור) האשמות נגד קווין ספייסי. לא כולן התבררו בבית משפט או משטרה אבל מספר גדול כן – וכולן (חוץ מהאחת של מסאג'יסט אנונימי שמת) הסתיימו בלי הרשעה עבור ספייסי – כולל האחת שהסתיימה היום (אם כי אולי אפשר לערער?) בבריטניה.
קצת קשה להבין מה להרגיש מזה – קשה להאמין ש-15 אנשים שונים החליטו להמציא סיפורים על ספייסי במקביל, אבל גם קשה לחשוב שכל התיקים נסגרו (שזה לא המצב נגיד אצל אחרים שצצו נגדם האשמות באותם תקופה) בגלל שחיתות או סט מיוחד מאוד של מזל.
בכל מקרה, עד ש(אם ש?)יצוץ משפט חדש, נראה שהדרך של ספייסי חזרה להוליווד מתחילה.
לפעמים אין עבירה פלילית אבל יש עבירה מוסרית. אני לא חושב שהוא יחזור (וגם בכנות, הוא היה חסר למישהו?)
(ל"ת)
שאלה יפה
כאילו, הוא בכל זאת שחקן עם שני אוסקרים וכמה פרסי אמי. בניגוד לכמה אחרים שהאשימו אותם נגדם, ספייסי היה בשיא כוחו ב-2017, עם – כמו שכתוב פה – מומנטום לקראת אפילו עוד מועמדות לאוסקר (שאכן התממשה, רק לא לו).
הוא היה אהוב מאוד לפני שש שנים. השאלה היא אם/איך/כיצד הוא מתחיל לחזור (וזה משהו שאני מניח שיקרה, כמו שקרה ללואי סיקיי ולג'וני דפ, גם אם אף אחד מהם לא חזר בדיוק למעמד שלו בימי השיא).
סיקיי לדעתי העדיף להיות פחות בולט בעצמו, גם עזיז אנסרי למשל.
דפ גמור מסמים ואלכוהול וזה המכשול העיקרי שלו.
בהתחשב בזה שספייסי כביכול פיכח, אולי יצליח יותר מדפ.
גמור-גמור
ובכל זאת סרט חדש בהשתתפותו (לא בכיכובו, כפי שבטח יהיה מסע השיווק) יוצא בארץ בספטמבר, ויש עוד כמה בדרך.
סיקיי ואנסרי לא יודע כמה הם החליטו וכמה הסביבה החליטה לא לחלוטין לשתף פעולה עם זה.
לא התכוונתי לזה שדפ בהכרח גמור במובן שאף אחד לא יעבוד איתו.
אלא שהוא גמור כשחקן רציני. בכל זאת, יצאו כמה סרטים קטנים בכיכובו גם במהלך ההליכים המשפטיים, ובעיקר בין הליך משפטי אחד לשני. אבל הוא כבר לא טוב בעבודה שלו, והוא סיוט להרבה במאים הרבה לפני המשפט. מניח שהוא תמיד היה כזה אבל כמו אצל חבר שלו מרילין מנסון אפשר לראות שהתפקוד יורד בצורה דרסטית ככל שמתמידים בלייף סטייל הזה.
אלו דוגמאות גרועות מאוד להשוואה
עזיז אנסרי הואשם בגז לייטינג וזוגיות לא בריאה, עד כמה שאני זוכרת זה עיקר הדברים שעלו נגדו, כלומר איש מגעיל אבל לא עבריין.
דפ הסתבך בזוגיות רעילה מאוד שלא ברור בה איזה צד היה רעיל יותר, נראה ששני הצדדים היו אלימים ואיומים. לא ברור מי משניהם חצה את הרף הפלילי, ההאשמות נגד שניהם לא החזיקו ממש. חוץ מזה דפ טיפוס מאוד בעייתי, שיכור תמידית שמסתבך בלי סוף בגלל האלכוהוליזם שלו, ונראה כמו אחרון הנרקומנים בצילומים ביתיים- ובוא נודה בזה, את רוב התפקידים הטובים שלו הוא עשה תוך התחזות למה שהוא באמת, איש שלא מסוגל אפילו לעמוד ישר.
להבדיל- סיקיי הואשם (והודה) במעשים מגונים, זה מזעזע ומכוער והלוואי והיה משלם מחיר כבד יותר. אפילו הראשונה שהצביעה עליו חטפה הרבה יותר קשה ממנו (רוזאן) ועשתה הרבה פחות ממנו. זו כבר התנהגות פלילית וגרועה ומגיע עליה במינימום נידוי.
ועדיין להבדיל, קווין ספייסי הואשם בניצול מיני או אונס של קטינים. למעשה, הוא לא הכחיש שקיים יחסי מין עם קטינים, רק טען שזה בהסכמה. אני חושבת שלמגדר של הקורבנות היתה השפעה על התוצאה ואני חושבת שהגיע הזמן להזכיר לאנשים שגם ניצול מיני של גברים או נערים הוא מחריד בדיוק כמו ניצול מיני של נשים. אני מקווה מאוד שהוא לא חוזר לשומקום. רק כי אין הוכחה חוקית, לא אומר שאני יכולה להתעלם מ15 אנשים ב2 יבשות שונות שסיפרו סיפורים מאוד דומים, שלא באמת הוכחשו אי פעם על ידי המבצע.
השלושה שהזכרתם פה לא מתקרבים לרף המעשים של קווין ספייסי, אני אעדיף לראות אותם כל יום כל היום על המסך, מאשר אותו לשניה במשהו חדש.
בול. לכן אני מתפלא על תגובות בנוסח ״אז עכשיו קווין ספייסי יכול לחזור?״
(ל"ת)
אני בספק שזה בגלל המגדר
אם כבר, בחור סטרייט מזועזע מהרעיון שזה עלול להיות הוא, ולא צריך לשאול "מה אם זה היה הבן שלך?" כדי שיזדהה עם הקורבן ולא עם התוקף.
אנסרי הואשם באונס דייט, אם כבר מדייקים.
בכל מקרה ההשוואות לא חייבות להיות סימטריות והכוונה שלי, ואני מאמין שגם של יהונתן, לא היתה להיכנס לדירוג האשמות.
מבחינתי הם כולם בלתי נסבלים ולא בא לי לראות סרטים איתם.
אוקיי, ממש פספסתי את זה! אז מוציאה אותו מהטיעון שלי
אבל אני חושבת שלצד הדברים החשובים שמיטו קידמה כתנועה רעיונית, לעיתים ברמת השיח הטשטשו הגבולות בין פלילי ולא פלילי ובין דברים שרמת החומרה שלהם שונה מאוד (גם אם כולם רעים מאוד). לכן התעקשתי להגיב
כי יש הבדל בין "מירב הסיכויים" ל"מעבר לכל ספק סביר"
זו אחת הבעיות הכי מהותיות של כל מה שקשור לתביעה על אונס ופשעי מין.
זה שמישהו יצא זכאי לא דווקא אומר שהוא לא עשה את זה, אלא שאין מספיק ראיות להוכיח את זה מעבר לכל ספק סביר.
ובפשעי מין שהרבה פעמים מתבססים על הוא אמר/היא אמרה/הם אמרו, ואין הרבה ראיות מעבר, מאוד קשה להוכיח את דברים ברמה הפלילית.
במשפט אזרחי הרף הוא משמעותית יותר נמוך. במספט הפלילי נטל ההוכחה הוא על התביעה והיא חייבת להיות מאוד משכנעת שאין אופציות אחרות. כשמכמתים את זה באחוזים אז הסיכוי שזה קרה כפי שהתביעה סיפרה חייב ליהות מעל 90 או 95%. במשפט אזרחי, מספיק לחשוב ש60% סיכוי שזה קרה כמו שסיפרו ואז פוסקים לטובת הצד שמאמינים לו יותר וזה בסדר.
זו הסיבה שאוג'יי סימפסון יצא זכאי במשפט הפלילי אבל אחראי (liable) במשפט האזרחי. לא היתה הוכחה מעבר לכל ספק סביר, אבל כן יש הסכמה שמירב הסיכויים שהוא עשה זאת.
זה אומר שבפשעים מהסוג הזה אפשר בקלות להגיע למצב של "הסיפור של הקורבן נשמע יותר סביר, אבל אי אפשר לשלול את האפשרות שהוא משקר ולכן אנחנו לא מריעים".
אני חושבת שמהתגובות שלו הוא בהחלט הצליח ליצור אצל לא מעט מהאנשים את התחושה שהוא באמת עשה את זה, גם אם אי אפשר להוכיח מעל ספק סביר. תוסיף לזה את העובדה שפשעים מיניים נגד גברים נחשבים הרבה יותר חמורים. (הרי אי אפשר לדעת מה הנשים ההיסטריות האלו עשו, כשאת אומרת לא למה את מתכוונת, אבל גבר – אין מצב שהוא "ביקש את זה" זה רק נשים יודעות) – ואני לא חושבת שזה ישנה משמעותית את האופן שבו הציבור תופס אותו.
כרגיל בעיות עריכה
הסיפור של הקורבן נשמע יותר סביר, אבל אי אפשר לשלול את האפשרות שהוא משקר ולכן אנחנו לא מרשיעים
אם הבנתי נכון, אחד המשפטים היה גם אזרחי
(כי ה-liabale הופיע במשפט נגד אנתוני ראפ בארה"ב)
אבל בכל מקרה, כן לכל מה שאמרת.