במקור: Snow White and
The Seven Dwarfs!ימין!
במאי: דייויד הנד
קולות: אדריאנה קסטלוטי,
לוסיל לה ורן, הארי
סטוקוול
פעם אחת, לפני הרבה הרבה שנים (באמצע שנות השלושים של המאה הקודמת), בארץ רחוקה רחוקה (ארצות הברית), חי אדם בשם וולט (דיסני). אותו וולט הפיק סרטים מצוירים קצרים ביחד עם אחיו – רוי, ואלו הוקרנו בבתי הקולנוע לפני סרטים ארוכים יותר. וולט ורוי אמנם לא היו ציירים או אנימטורים מוכשרים מדי, אבל היה להם יכולת פנטסטית לאתר אנשים שהיה להם קצת יותר כשרון, להושיב אותם מסביב לשולחן ולהגיד להם "תעשו ככה" ו-"תעשו אחרת" (והסטנדרטים שהציבו לאנימטורים היו גבוהים מאוד) עד שהסרט היה יוצא כמו שהם רצו. האחים דיסני לא התרכזו באיכות בלבד, אלא ניסו גם לחדש: ככה קיבלנו בין השאר את הסרט המצויר המדבר הראשון, את הסרט המצוייר הצבעוני הראשון ואת הסרטים הראשונים ששילבו אנימציה עם שחקנים חיים. קיצורו של דבר: בלי וולט ורוי, לא הייתה לנו היום אנימציה כמו שאנחנו מכירים אותה.
ההצלחה הרקיעה שחקים, האחים דיסני בנו אולפן שהעסיק את כל אותם אנימטורים, עשו המון כסף, אבל הם הרגישו שהם שווים הרבה יותר מסרטונים בני מספר דקות בלבד. לוולט היה רעיון גאוני: במקום סרט מצוייר של דקות ספורות, הוא יעשה סרט מצוייר של יותר משעה! כצפוי, התגובה של המשקיעים אליהם הוא ניגש עם הרעיון (אלה שלא זרקו אותו מכל המדרגות, תוך הוראה חד משמעית לאנשי הביטחון שלא להכניס יותר את האיש המוזר הזה) היתה: "נפלת על השכל?! סרט מצוייר ארוך?! מי בכלל ירצה לראות דבר כזה?! הצופים יקבלו כאב ראש מכל הצבעים המרצדים האלה אחרי רבע שעה, ויברחו מהאולם". כך שוולט נאלץ לממן את רוב הפקת הסרט – עיבוד ל'שלגיה ושבעת הגמדים' של האחים גרים – בכוחות עצמו. אם הוא היה נכשל, סביר שתעשיית האנימציה הייתה נופלת איתו. אבל כאשר הסרט יצא לבסוף, אחרי שלוש שנות עבודה, הוא הצליח מעל ומעבר, וכך נוצרה לה חתיכת היסטוריה קולנועית.
אם יש דבר שאי אפשר להגיד על האולפן שאותו ייסדו האחים דיסני, זה שהם אדישים או בורים בכל הנוגע לחתיכות ההיסטוריה ששוכבות אצלם בבוידעם, וכך, מדי כמה שנים, עורכים דיסני הקרנה מחדש או הוצאה ביתית חגיגית של הסרט הזה, והגלגול האחרון בתהליך, גרסת ה-DVD, נחת זה מכבר במקומותינו.
הבעיה עם סרטים שהם חתיכת היסטוריה, במיוחד היסטוריה כזאת עתיקה (הסרט יצא ב-1937), היא שרובם הגדול לא עומדים יפה במבחן הזמן. האם 'שלגיה' סובל מהבעיה הזאת? במבט ראשון, נראה שהתשובה היא "לא" – כי 'שלגיה ושבעת הגמדים', גם היום, שישים וחמש שנים אחרי, נראה ונשמע מ-ד-ה-י-ם. התפאורות המרשימות של הסרט – היער המכושף, הבית של הגמדים, המעבדה של המכשפה – מצויירים להפליא עד הפרט האחרון. גם הדמויות נראות ומונפשות נהדר, בתנועות ריאליסטיות ומלאות שמשתלבות בשלמות ברקע – ומוכיחות שאת מה שהאחים דיסני הספיקו לשכוח מאז עשיית הסרט הזה, האנשים שעובדים היום באולפן שהם הקימו עוד לא למדו. כמה נפלא לראות סרט אנימציה מבית דיסני עם דמויות אנושיות ומשכנעות, במקום עיצוב הדמויות של האולפן בעשר ומשהו השנים האחרונות, הנראה כאילו נעשה בידי חולה פרקינסון על טריפים. בהנפשת הסרט, אנשי דיסני בעיקר המשיכו את מה שעשו עד אז בסרטים הקצרים שלהם: סלפסטיק מצוייר. ההתרוצצויות המטורפות של הגמדים, שמלוות בהרבה מאוד קפיצות ונפילות על התחת הן מאוד משעשעות, וסוחטות קריאות התפעלות נוספות כשנזכרים שאת כל הקרקס המונפש הזה ציירו ביד. חבל שבסרטים המאוחרים יותר, דיסני ושות' החליטו להתרחק מהכיוון הזה, ולהשאיר אותו לאחים וורנר.
ומעל הכל ישנה המוסיקה. הרבה אנשים מגדירים את הסרטים של דיסני כמיוזיקלס מצויירים, אבל 'שלגיה', הוא יותר מזה: הוא אביו הרוחני של 'פנטסיה' יותר מאשר של 'בת הים הקטנה'. פס הקול בסרט הוא כל כך דומיננטי (וכמו האנימציה, עשוי בשלמות עד לפרט האחרון), עד שנראה כאילו הסרט נעשה כדי ללוות את המוסיקה הקלאסית, ולא להיפך (והסרט הדוקומנטרי שמצורף לדיסק – נדבר עליו עוד מעט – זורק רמזים עבים שאכן כך היה).
אז מה בכל זאת הבעיה? ובכן, כל אחד מהדברים הנ"ל בנפרד אכן עשוי בשלמות מעוררת הערצה, אבל כולם ביחד מרכיבים סרט ככה-ככה. למה? כי הסיפור של שלגיה, בגרסת דיסני, הוא משהו שאפשר היה לספר ברבע שעה נטו – והסרט, אפעס, באורך של שמונים ושלוש דקות. בנקודה מסוימת, כל אותן התרוצצויות אנרגטיות של הגמדים מתחילות לייגע, ומתחילים לתהות מתי העלילה תתחיל לזוז. נדמה לי שגם ילדים – אליהם הסרט הזה היה מיועד מלכתחילה – יתחילו להשתעמם בשלב מסוים. וכשהעלילה סוף-סוף זזה (אם חורגת, ראי-ראי, תפוח, רעל וכו'), כל העסק עובר במהירות הבזק ונגמר מהר מדי.
אבל אז מתבוננים בסרטון התעודה שמצורף לדיסק, ומגלים שהיו כמה סצינות שהאולפן רצה להכניס לסרט, וויתר. ולמרות שהסצינות האלה היו בלי ספק מאריכות את הסרט הארוך מדי גם ככה, אי-אפשר שלא להצטער שהן לא שרדו עד לגרסה הסופית – במיוחד סצינת החלום של שלגיה, שלפי הסטורי-בורד שצויר עבורה נראית פשוט פנטסטית: הגיבורה מעופפת לה בין העננים, מחכה לנסיך אהוב ליבה. אותו סרטון תעודה כולל עוד כמה פרטים מעניינים על הפקת הסרט והאנשים שמאחוריו, למשל: לכבוד ההפצה הבינלאומית הראשונה של הסרט צוירו מחדש כל הפריימים שכוללים את מיטות הגמדים, כדי ששמותיהם יופיעו בשפות שונות. ולמי שמתעניין מעבר לזה – הדיסק מכיל גם ערוץ סאונד עם הערותיו של דיסני על הסרט (מורכב מראיונות מוקלטים שנערכו אתו במהלך חייו) בלוויית פרשנות של היסטוריון אנימציה.
לסרט יש עוד בעיה קטנה: אפקט שרק. לא, אין קשר לסקרים פה באתר. יש כמה נקודות מפתח בסרט שבהן אי אפשר שלא להיזכר בסצינות מקבילות מ'שרק' ולהתגלגל מצחוק. סרט מסוכן, ה'שרק' הזה.
ההצעה שלי – צפו בסרט פעמיים. בפעם הראשונה תזכרו בבדיחות מ'שרק' ותתפוצצו מצחוק, בצפייה השנייה תוכלו לגשת לסרט בראש רציני יותר.
וכך אני מוצא את עצמי ממליץ שוב על סרט בגלל האיכויות הטכניות שלו, למרות אי-אילו גיהוקים בנושא התסריט. אבל שלא תטעו: 'שלגיה ושבעת הגמדים' הוא בהחלט סרט טוב. הוא אמנם בעיקר שיעור היסטוריה, אבל שיעור היסטוריה בכיף.
לינקים:
- האתר הרשמי
- כל מה שרצית לדעת על 'שלגיה'
- שלגיה – האגדה
- שבעה גמדים – שש גרסאות
- שבעת הגמדים והאפיפיור
- תפוח
- שלג, זכוכית, תפוחים
רז- קבל ח''ח על הביקורת!
אם רק היה לי כאן וידאו, וטלויזיה שפועלת, ואת הקסטה של שלגיה… יו, איך שבא לי לראות את הסרט הזה שוב! (למען האמת, אני לא בטוחה אם בכלל ראיתי אותו אי פעם בשלמותו. זה קורה לפעמים אחרי צפייה בהמון המן הומאז'ים, מחוות, קטעים מ… ועל… וכאלה. תקלה רצינית.)
רז- קבל ח''ח על הביקורת!
אני מאוד מסכימה איתך..
אני אוהבת את הסרט שלגיה ואני לא מסכימה אם זה שהסרט ארוך מידי כי זהו אינו סרט קומדיה המכונה כ(סירטון) אלא מין דרמה עם מוסר השכל שלא מישתווה לסירטון של חמש דקות
סרט חובה!
אין איזה חוק התיישנות על סרטים
שמאפשר להם לא לקבל ביקורות לאחר חמישים שנה או משהו?
בכל מקרה, הסרט ממש לרוחי, וכשאני שומע "איי הו", נפשי מתחילה להתרומם(…)
למה שיהיה חוק כזה?
קיימים המון סרטים ישנים, שיש מה לדון בהם ועדיין ניתן לראות אותם בכל מיני מקומות (לשלגיה יש תירוץ טוב במיוחד בגלל הדויד היחסית חדש). בכל מקרה, ביקורת מוצלחת כרגיל של רז גרינברג. כן ירבו כתבות 'מה היה', ועל אאחת כמה וכמה של סרטי דיסני הקלאסיים. מה הלאה? היפה והחיה? בת הים הקטנה?
גירסה מיוחדת ומהנה
לפעמים העטיפה של הדיסק יכולה להיות מבדרת יותר מהסרט בעצמו. גירסת אזור 1 של 'שלגיה' כוללת שני דיסקים ובערך שני מיליון בונוסים. בגירסה המופצת בארץ יש רק דיסק אחד, והרבה פחות פיצ'רים – אבל זה לא נורא. לעומת זאת, מי שאחראי לטקסט על העטיפה הוא כנראה בן למשפחת מניח הרעפים הנוצרי.
העטיפה הקדמית מכריזה שהדיסק מכיל "גרסה מיוחדת ומהנה ל-DVD", ואכן, מכשיר הדויד שלי השמיע אנחות עונג מפורשות כשהחדרתי לתוכו את הדיסק. לכן הוצאתי את הדיסק שוב, והכנסתי אותו מחדש. הוצאתי והכנסתי, הוצאתי והכנסתי. אני והדויד שלי מזמן לא נהנינו כל כך. הרבה יותר טוב מהגירסה המקורית של 'שלגיה', שלא היתה מהנה בכלל.
בצד האחורי של העטיפה ישנה רשימה של הפיצ'רים בדיסק, הכוללת בין השאר את "השיר 'היי הו' בליווי הדרכה ללימוד אנגלית". באנגלית קוראים לזה פשוט 'Sing along', כלומר, השיר מלווה בכתוביות שמסייעות לילד לשיר יחד אתו. זה אמנם יכול לעבוד רק אם הילד יודע לקרוא אנגלית, אבל בגירסה העברית הפכו את זה ל"לימוד אנגלית". הראיתי את הקטע לילדה בת החמש של השכנים, ואכן, מאז היא מדברת אנגלית שוטפת.
הסרט מכיל גם "הערות ווקאליות של וולט דיסני עצמו", אבל גולת הכותרת היא המשחק (המאוד מושקע ומשעשע, אגב) Dopey's Wild Ride, שהפך בתרגום העברי – אין לי מושג איך – ל'החוויה הקטנה של דובי'. חוויה!? קטנה?! דובי?!? דובי המוס, היתה לך חוויה קטנה ולא סיפרת לנו?! נעלבתי.
הערות ווקאליות
רד, לא הבנת את הקריצה המתוחכמת של המתרגם לאחד מנכסי צאן הברזל של ההומור הישראלי לדורותיו:
"בוקר אחד קמו כולם ויצאו מהארון, ובעודם עומדים מחוץ לארון, נזכר שלמה ובקולו הווקאלי הכריז: אבל פוגי ביקש מאיתנו לחכות לו בארון!"
"סיפור הארון", כוורת, 1973.
זה לא דוּבי, זה דוֹבּי.
(מקווה מאד שהניקוד עובד כאן כמו שצריך…)
אני מניחה שזה הומאז' להארי פוטר…
גירסה מיוחדת ומהנה
מה?! הם הכניסו את זה?! אני אומר לכם, אי אפשר לסמוך על הוולט הזה. כבר אי אפשר לעשות דאחקות בפרטיות?
וויילד רייד, אתם אומרים? אוי, אוי לא! אני מקווה שזה לא מה שאני חושב שזה. הוא הבטיח לי שהוא ישמור את זה בסוד! זה לא אני שם, וזה לא מה שזה נראה. זה אפקט אופטי, אני אפילו לא הייתי *קרוב* לגמדים האלה!
אודה ואתוודה, כאשר לקחתי את הסרט מהספרייה לא שמתי לב לזוטות כגון הטקסט על העטיפה, למרות שזה בדרך כלל הדבר הראשון שאני בודק – לצורך ניסוח נאצות וקללות ראויות כלפי המפיצים. רק מה – באותו יום שבו ראיתי את הסרט היה לי זמן רק לצפייה זריזה בסרט עצמו, בסרט התיעודי, ובקצת מערוץ הקריינות ואז הייתי צריך ללכת (היתה לי הרצאה באותו ערב…).
אבל זה בסדר – נראה לי שיש עוד אנשים פה שעומדים על המשמר…
ו... זהו
סרט מאוד מהנה, וגרסת הדויד בהחלט מעידה על השקעה. מזל שמי-שזה-לא-היה, שהחליט בדיסני לפני שנים להמנע מהפצה למכשירים ביתיים ובמקום זאת לחלוב את הקהל מדי כמה (עשרות) שנים בהקרנה חוזרת בקולנוע, כבר לא שם.
ובכל זאת, סוף הסרט *מאוד* מוזר. במשך 50 דקות בערך (אחרי ששלגיה מגיעה לבית הגמדים) אין שום עלילה, ואז ב- 5 דקות – בום! אושר ועושר עד עצם היום הזה.
הסיבה, אגב, היא הקושי שהיה לאנימטורים עם הנפשת דמויות גבריות.
למה, באמת?
שאלה לאנימטורים שבינינו: בסרט התעודי האנימטורים מתלוננים שהדבר שהכי קשה להנפיש זה דמויות של בני אדם (וזה מובן), ומה שהכי קשה להנפיש בינהן זה דמויות של גברים. האם זה עדיין נכון? ואם כן, למה? למה יותר קשה להנפיש גבר מאשר אישה?
למה, באמת?
טוב, אז אני לא אנימטורית (ובבקשה אל תתחילו להרצות לי על ההבדל בין הנפשה לציור ריאליסטי), אבל מניסיון אישי רב של שנים במילוי מחברות בית הספר שלי בציורים במקום בסיכומים, אני יכולה להגיד שה ר ב ה יותר קל לצייר בנות. היו שנים שבהן פשוט נמנעתי כליל מלצייר בנים כי פשוט לא ידעתי איך.
אבל אף פעם לא ידעתי שזה עניין גלובלי, פשוט חשבתי שזה בגלל שאני בת (אתם יודעים, הראי לרשותי בכל עת, לבדוק איך בנות נראות, אבל לבדוק איך בנים נראים זה כבר יותר מסובך).
בקשר להנפשה עצמה: אולי זה בגלל שהדעה על בנים יותר מקובעת, כלומר ידוע שבנים זזים ככה וככה וזהו.
לעומת זאת אצל בנות קיימת יותר פתיחות. הכוונה שלי היא שגם אם בת זזה בצורה עדינה וגם אם בדרך אחרת זה עדיין בסדר (יש גם בנות נעריות וזה לא מפחית מערכן).
אבל אולי זה בכלל לא קשור.
את לא לבד!
בילדותי ציירתי בעיקר בנות (או נשים), ואם כבר את המין השני אז רק ילדים (וגם אז הם יצאו מוצלחים פחות מהבנות). גם אני חשבתי שהסיבה היא זאתי…
ובכן, הנה הנסיונות שלי לתת תשובה לבעיה (הגלובאלית):
נדמה לי שיש משהו באנימציה שמסתדר טוב עם התדמית הנשית – העיניים הגדולות, קו המתאר המתפתל והעגול, התנועות הרכות וה"זורומות" יותר…
ציור של נשים/נערות/ילדות, גם אם הוא קצת "מעוות" עדיין יכול לצאת יפה ונשי. לעומת זאת, גבר "מעוות" פרופורציות פשוט לא נראה טוב! נסו לתת לגבר עיניים גדולות ואף סולד – זה לא עובד. בדר"כ גם אין שיער לשחק איתו. הבעיה העיקרית, כך נדמה לי, היא לא עם סתם גברים, אלא עם גברים שאמורים להראות *יפים* במיוחד – נסיכים למשל.
קחו לדוגמה את "בת הים הקטנה" – סרט האנימציה האחרון שצוייר ביד (1989). עם כל חיבתי לסרט ולדמות הראשית, אין מנוס מלציין שהפרצוף שלה מעוות-משהו. יש לא מעט בעיות עם הפרופיל, אבל גם אם נניח אותן בצד נגלה שהיא נראית דומה לבובה, ולא ממש אנושית – עיניים גדולות, אף קטנטן סולד, פה רחב… מבנה הפנים שלה לא ממש פרופורציונלי ביחס לבת אנוש. ועם זאת, התוצאה מלבבת למדי! היא חיננית, מקסימה, כובשת…
לעומתה, הנסיך אריק, נראה "עצי" משהו, וקשה לראות בו גבר כובש ושווה במיוחד… הוא נראה קצת כמו בובת "קן", כולל גוף הפלסטיק – הוא זז בקשיחות-מה, וחסר לו ה"זה". זה נסיך זה?
ואנחנו מדברים על סרט שנעשה למעלה מ-50 שנה אחרי שילגיה!
למעשה, אם אני מפשפשת בזכרוני, לא היה עודף של דמויות גבריות בסרטי דיסני – ברובם יש אישה בתפקיד הראשי (שילגיה, סינדרלה, היפיפיה הנרדמת) או חיות. אני נזכרת למשל בדמויות גבריות מ"היפיפיה והיחפן" – האקורדאוניסט במסעדה וההוא שהיה איתו – הם נראו לא רע, אבל הם היו דמויות גרוטסקיות ולפיכך לא בעיתיים, כנראה.
אם נסכם: לאנימציה יש בעיה קשה לדמות בני אדם, במיוחד בוגרים, והכי קשה שייראו יפים. אם הדמויות יוצאות או קריקטוריסטיות או בובתיות, הרי שבעוד נשים בובתיות נראות לא רע, גברים בובתיים נראים נורא.
אני חושבת שהכנסת המחשב לאנימציה עזרה מאד בתחום הזה – בשנות ה-90, לפחות כך נדמה לי, המצב השתפר (בתחום הזה. אני אישית עדיין מעדיפה ציור מלא ביד).
רק משהו אחד
בשלב זה בחיי אני כבר כן יודעת לצייר את בני המין הזכרי, ושתדעי לך שכל הכיף זה לצייר אותם יפים… כן, כן, מה שאמרת – אף סולד וכל זה.
בכל מקרה, הפנים הן לא החלק הבעייתי ברגע שמבינים שפנים של בחור הן בדיוק כמו פנים של בחורה, רק שהכל בהן יותר גדול. אה, וגם אפשר לצייר להם זקן.
ציור הגוף שלהם, לעומת זאת, כבר דורש ידע נרחב יותר באנטומיה.
ועכשיו כשאני חושב על זה...
הגמדים היו מסוג נקבה? או במילים אחרות, האם הבעיה מוגבלת לגברים גבוהים?
היי, אתה ראית את הדויד!
מה-שמו המתראיין בו מספר שהגמדים לא היוו בעיה כיוון שהם היו דומים יותר לדמויות מצוירות קלאסיות (מיקי מאוס ושותפיו) מאשר לבני אדם. הפרופורציות שלהם (אפילו בתור גמדים) לא נכונות, הם נמתחים, מתכווצים, עפים לכל הכוונים – הם לא אמורים להיות ריאליסטיים.
למה, באמת?
אולי זה בגלל שכשמציירים בנות, מציירים בעצם את הבנות שנמצאות בפנטזיות של הגברים – מעין בובות ברבי כאלה שהם ממילא דלות הבעה ותוכן. וזה נחשב בסדר, כי זה מתאים לפנטזיה של הגברים. וזה בסדר גמור, או לפחות היה כך בשנות ה-30.
לעומת זאת, כאשר מציירים גברים, או לפחות כאשר ציירו גברים בשנות ה-30, מי שהעביר על זה ביקורת היו בעיקר גברים, והם לא רצו לראות את עצמם קרטוניים ונטולי הבעה.
אולי.
אולי זה גם בגלל שדארת' ויידר השפיע להם על המוח, ועיוות קלות את היכולת שלהם לצייר גברים בלי מסכות שחורות. הוא עשה את זה בעזרת קרן קוסמית שהוא השיג בעזרת המים הסגולים שהוא גנב מפרופסור קתרוס, אחרי שאלה הונחו למשמרת במערה החשמלית, והאקר בן 14 פרץ את הקוד שלה.
במילים אחרות, תיאוריה נאה, אבל לא הבאת שום סימוכין. מה גם שבובות ברבי, מטבע הדברים, לא יכלו לצייר לפני שנות החמישים; "אידיאל היופי" דאז היה קצת שונה, ואני מביא לראיה את ריטה היוורת, מרלן דיטריך, גרטה גארבו, מאי ווסט – כולן, אגב, ברנשיות לא טפשות בכלל. אמנם אז נולד מיתוס הבלונדינית, אבל הוא לא היה היחיד שיצא מהוליווד אז.
בכלופן, אם יש לך ראיות לקביעה, אשמח לשמוע. תיאוריה שכולה "אולי" עם כמה הנחות יסוד, מסופקני אם יש לה משמעות.
מה פתאום!
הייתי בן 12 כשפרצתי את המערה החשמלית…
מסכימה עם טווידלדי.
אין כמוני חובבת תאוריות קונספירציה פמיניסטיות וכדומה, אבל לא מצאתי שום ביסוס להנחתך.
ואם כבר, אני מאמינה שמה שבעייתי יותר באנימציה זה להשיג את התנועה נכון, לא את הדמויות עצמן (בחיאת, מישהו באמת חושב שלמאייר קשה לצייר דמות של גבר?), כך שאולי יש משהו קל יותר לציור בתנועות של אשה (או שאולי בתנועות של אשה פחות מרגישים כשהן לא טבעיות), ולעומת זאת יש משהו בעייתי יותר בתנועות של גבר? הרי שני המינים לא זזים אותו דבר.
אחחחחחח
אוקיי, בנות יכולות לצייר בעיקר בנות בגלל שזה מה שהן רואות רוב הזמן! הן מסתובבות עם בנות, מדברות עם בנות, והן בעצמן בנות! כנ"ל לגבי בנים. הבעיה בדיסני היתה לא לצייר בנים אלה להנפיש אותם, ואני מתאר לעצמי שגרגמל יענה על זה כשהוא יראה את האנדרלמוסיה שעשיתם פה.
גם אני מסכים
שכנראה שהבעיה היתה בהנפשה. סה"כ בשנות ה30 התפיסה הייתה מאוד שוביניסטית, ומכאן שלכולם היה מאוד ברור איך אישה אמורה ללכת ולא הייתה בעיה להנפיש, מכיוון שכולן הולכות אותו דבר. את הגברים לעומת זאת הייתה יותר העיה כי אצלם היה גם גיוון (לכל אחד וההליכה שלו וכו').כל שאר הדמויות (גמדים, מכשפה וכו') הן דמויות אגדתיות עם הליכה סטריותיפית בדיוק כמו הנשים. לכן רק הגברים הם בעיה בהנפשה.
אני בעד שיטת ה''גם וגם''
שיפיצו לוידאו/דוד, אבל שלא ישכחו להחזיר לקולנוע קלאסיקות אהובות מדי פעם!
את כל השכלתי הדיסנית הקלאסית עשיתי בקולנוע, כשהורי היקרים לקחו אותי לכל סרט שהגיע מחדש – שלגיה, היפיפה הנרדמת, סינדרלה, עליסה בארץ הפלאות, ספר הג'ונגל, היפיפה והיחפן, מרי פופינס… זה לא נגמר.
עם כל הכבוד לטלויזיה הביתית, היא לעולם לא תצליח להתחרות בקולנוע בגודל המסך (פרט לכמה אולמות שהס מלהזכיר את שמם) ובתחושה של האולם. כשמדובר בילדים – על אחת כמה וכמה.
זו חוויה אחרת, ואת ילדי (העתידיים) הייתי רוצה לקחת איתי לקולנוע, לראות את אותם הסרטים בדיוק.
למרות שמדובר בקלאסיקה
ולמרות ששלגיה הוא הסרט הארוך הראשון של דיסני, אני לא חושב שהוא המוצלח ביותר.
הוא מעייף, נסחב בקטעים רבים, וגם האנימציה שלו לא מדהימה כ"כ.
אישית, הרבה יותר אהבתי את "פיטר פן" ואת "ספר הג'ונגל".
מהחדשים יותר אני הכי אוהב את "אלאדין" ו"מלך האריות".
איך יכול להיות
שכל כך מעט אנשים אוהבים את רובין הוד של דיסני? זה בגלל שלא הרבה אנשים בארץ ראו אותו או בגלל שהוא באמת נחשב לפחות טוב? זה היה הקאלט האולטימטיבי שלי בכתה ב'…
ומאיפה הגעת למסקנה הזו?
אני חושב שרובין הוד – גרסת השועל, הוא המובחר בסרטי רובין הוד בהסטוריה.
פשוט הסקתי אותה
מהעובדה שאף אחד אף פעם לא מזכיר אותו או מדבר עליו בשיחות ודיונים על סרטי האנימציה של דיסני… אפילו לא לשלילה.
גם אני שמתי לב לזה
ולדעתי זה דווקא אחד הסרטים היותר טובים ומצחיקים של דיסני. מומלץ בחום.
לא ראיתי אותו,
אבל 'רובין הוד' באמת נחשב לאחד הסרטים המצוירים הפחות טובים של דיסני, ונעשה בתקופת השפל שלהם (בין מותו של דיסני ל'בת הים הקטנה').
גם אני לא ראיתי אותו
הוא בין הבודדים של דיסני (הקלאסיים) שלא ראיתי.
הנוסף הוא אולי "חתולים בצמרת" (אבל אני לא סגורה על זה).
אז כשתחזיר לי את הנסיכה הקסומה
ואת דוגמה, תזכיר לי להשאיל לך את קסטת הוידאו שלי.
מה אתם מסתכלים עלי? יש לי אוסף של המון סרטי וידאו של דיסני. כן, קלטות מקוריות. הקץ לחברות הענק המרושעות וכל זה. כן, בסדר. שיהיה.
רובין הוד סרט ענק.
זה שלא הזכרתי אותו, זה בגלל שהוא מהפחות ידועים.
יש לי אותו כמובן באוסף דיסני שלי, והוא סרט טוב, אבל עדיין, לדעתי, פיטר פן וספר הג'ונגל מתעלים עליו.
בלה.
רובין הוד סרט רעעעעע…..
לא מצחיק, אנימציה גרוע, דיבוב איום.
פחחחח….
אבוי,
אני אוהבת את הסרט הזה- שיר המסגרת של התרנגול, המלך הבכיין (בעצם, הוא בכיין גם בשאר הגרסאות, לא?), פוסטר הWanted של רובין הוד בארון הבגדים של העלמה מריאן…
באיזה עוד סרט תראו תרנגולת שמשחקת במשחק כדור-נוצה? זה די הגיוני, אם חושבים על זה, במקרה שנהרס הכדור היא יכולה פשוט להשתמש באחת מהנוצות שלה.
מצד שני, הוא אחד מהסרטים שעליהם גדלתי, ככה שאני די משוחדת.
אבל דיבוב איום?! מה פתאום לראות את זה בעברית מלכתחילה?
באמת, אם אני חושבת על זה, כל סרטי דיסני שגדלתי עליהם היו באנגלית: רובין הוד, היפיפיה הנרדמת, ספר הג'ונגל, אליס בארץ הפלאות, ואולי עוד כמה. היחיד בעברית הוא, כמובן, לא אחר מ"בת הים הקטנה", ודווקא אותו קיבלתי בגיל מאוחר יחסית (שנות ביה"ס היסודי).
זה טריק די טוב: מראים לילד סרטים בשפה שהוא לא מבין, וכך חוסכים ציטוטים אין סופיים לשנים הבאות. באמת. זה עובד. תנסו את זה.
בכלל, זה סרט מקסים
זה לא היה הסרט הראשון של דיסני שראיתי, אבל זה היה הסרט שהכי אהבתי בילדותי… נהגתי לשבת עם חברה שלי בבית ספר ולצייר בגודל ענק על בריסטולים מחוברים אחד לשני את הטירה של המלך ג'ורג' ואת רובין הוד מטפס, והעלמה מריאן בחלון, וקלוקי בחלון אחר, וכל הדמויות בכל מיני מצבים.. זה היה ממש מרגש בשבילי. עד היום כשאני חושבת על הסרט הזה אני נזכרת בכמה משכנעים נראו לי היחסים בין רובין הוד לעלמה מריאן, וזה מחזיר לי את החמימות הזו ללב. מה גם שבניגוד לאקסמנית, אני לא מבינה מה הבעיה באנימציה. לדעתי רובין הוד השועל היה ממש חתיך ומקסים בתנועותיו והתנהגותו. :)
חוץ מזה, רוב הפעמים שראיתי אותו היו בעברית, ולא זכורה לי איזושהי בעיה עם הדיבוב. כיף לשמוע בעברית מילים כמו:
"הנסיך ג'ון לא יהיה עוד מלך אנגליה!" P:
בכלל, זה סרט מקסים (כה''ב)
אני לא בטוח אם זה הסרט הראשון של דיסני שראיתי אבל בטוח שראיתי אותו בקולנוע (סנטר1 או בניין כלל לירושלמים עתיקים), ובהחלט לפחות בשביל ילד קטן הוא היה סרט מקסים ביותר (הכי זכורה לי הסצינה שבה רובין הוד גונב שקים של זהב מהארמון ומוציא אותם עם חבל ואז באחד מהם נהיה חור ….)
בכל זאת לא סרט מהטובים באמת של דיסני אבל מומלץ לחובבי דיסני
לא ראיתי
אבל ג'ון הפך בסופו של דבר למלך אנגליה. מה קרה? אחיו חסר האחריות, ריצ'רד פלג'מנט לב-הארי, הרג את עצמו בצרפת. לפי דין הירושה, ג'ון הפך למלך אנגליה. סוף סוף צדק!
ועוד (בהנחה שהתכוונת למציאות)
לא רק זה שג'ון הפך למלך אנגליה במציאות, אלא שעובדה זו חוללה את אחת המהפכות התחיקתיות הגדולות באותה תקופה, אשר הוליכה לבסוף לדמוקרטיה באנגליה ולשינוי תפיסת השלטון.
כזכור, היה זה ג'ון, שבשל חולשתו מול האצילים המקומיים, נאלץ לחתום על המגנה כרטא, אשר מעמידה את המלך גם הוא מתחת לחוק ומעניקה זכויות יסוד לאנשים אחרים.
אז למה בכל סיפורי וסרטי רובין הוד ריצ'רד המלך הוא הצדיק בעוד ג'ון הרפורמטור לעתיד הוא הרשע? אולי כי ככה קל יותר לתאר את הדמויות, ולהוליווד (וגם למספרי אגדות) אין כח לעשות גם קצת צדק היסטורי.
מזכיר לי את הסצינה מ-"הגביע הקדוש" בו האיכרים מסבירים לארתור שהוא לא המלך כי "הם לא בחרו בו" ובכלל מדובר ב-"קומונה אנרכו-סינדיקליסטית, בה האחראי מתחלף כל שבועיים".
ועוד (בהנחה שהתכוונת למציאות)
הסיבה פשוטה בהרבה. ג'ון הוכרח לחתום על המגנה כרטא כיוון שהיה מלך כ"כ רע. ריצ'ארד לא מלך מספיק זמן כדי לגלות אם הוא מלך טוב או רע. שזה יותר טוב ממלך שהיה גרוע עד כדי כך שקומם עליו את כל האצולה שלו.
לזכור אותו בחיוב כרפורמטור משול לזכירת פיצוץ מגדלי התאומים בחיוב, כיוון שגרמו לנדיבות פוליטית מצד ארה"ב בכל הקשור לכניסתנו לגדה וגו'.
''חלש''.
מלך שלא מסוגל להשתלט על הברונים שלו הוא מלך חלש.
הוא היה ערמומי אבל הוא מלך- מה את רוצה ממנו? שיהיה צדיק? האיש עשה כמיטב יכולתו כדי למממן את הרפתקאותיו של אחיו בניכר. ומי שגבו את המסים השערורייתיים היו הלורדים השונים, לג'ון עצמו היה קשר מינימלי לכל זה.
(הכוונה למה שקרה במציאות)
זה פשוט
ריצ'רד היה אריה אצילי ונחמד וג'ון היה נמר חלקלק רודף בצע ששלח את שריף נוטינגהאם לקחת כסף מהעניים בשביל שהוא יתעשר יותר ויותר. חוץ מזה, החבר הכי טוב שלו היה נחש. :)
אבל משהו אחר שחשבתי עליו עכשיו. ממתי ארמון המלוכה נמצא בנוטינגהמשייר?
ועוד (בהנחה שהתכוונת למציאות)
רובין הוד היה דמות אגדית שלא חיה בהכרח בתקופת ריצ'רד-ג'ון.
הקישור שלו אליהם והצגת ריצ'רד בתור המלך הטוב וג'ון המלך הרע נעשה בתקופה מאוחרת יותר, כנראה לראשונה ב"אייבנהו" של וולטר סקוט.
במציאות, ג'ון נתמך ע"י סוחרי לונדון מול אחיו, ונתן להם פריבילגיות בתמורה, מה שגרם לפיתוח העיר וחיי המסחר שלה.
תראי...
קודם כל…. אנימציה זו מילה נקבית אז אנימציה לא יכולה להיות "גרוע" אז תעבדי על הכתיבה שלך…. אני אוהבת מאוד כל אחד ואחד מסרטיו של דיסני, החדשים והישנים, למעשה אני אחת מהמעריצות הדגולות שלו.
האנימציה ברובין הוד היא נהדרת כמו בכל סרט אחר של דיסני וכן גם ההומור שבו ואם את רואה את הסרטים של דיסני בעברית אז את בבעיה…. הדיבוב לעברית תמיד הורס. אולי תנסי לצפות באנגלית.
תראי...
"דיסני", כחברה (לא בתור "וולטר"), זה "הם", או אולי "היא". בטח לא "הוא", והסרטים החדשים הם לא "שלו".
אז עבדי (לא "תעבדי") על הכתיבה שלך. לצורת ציווי עדיין יש חשיבות… ושימוש בשלוש נקודות…? כל כך הרבה מהן…? מה אני אגיד לך… זה פשוט… לא במקום.
מתנצלת.
בד"כ העברית שלי נכונה ותקנית (אני הבן אדם היחיד בעולם שמבקש מהחברים שלו להעביר לו את המכלב, ולא מבין למה הם לא עושים את זה). אבל כפי שאפשר לראות מסגנון ההודעה, לא הייתי ממש במצב שפוי שכתבתי אותה.
אבל רובין הוד זה עדיין סרט רע.
אני מסכים
יחסית לסרטים של דיסני הוא נכנס אצלי לאותה רשימה עם חתולים בצמרת ומאה ואחד דלמטים. לא מתקרב בכלל לסטנדרטים של מולאן, היפה והחיה, מלך האריות, הקיסר וכו', שהם לדעתי ברמה הרבה מעליו. אני יודע שהסרטים שהבאתיהם מהתקופה היותר חדשה של דיסני, אבל מה לעשות, לא ראיתי את שלגיה, כך שהסרטים שכן ראיתי מהתקופה היותר ישנה הם פשוט פחות טובים. את חתולים ודלמטים דא, ראית בקולנוע איכשהו.
מה עם היפיפיה הנרדמת?
סרט מדהים, מפחיד ומצחיק! זה אחד הסרטים האהובים עליי ביותר…
האמת היא שד שכחתי ממנו
ראיתי ממש ממזמן. הקטעים שאני זוכר (שמורכבים בעיקר מדרקון ענקי ומדהים) הם ממש טובים. אבל אין מספיק כדי להחליט על האיכות שלו לפיו. צריך להשלים חורים בהזדמנות.
יש לי קלטת מדיסני וורלד.
כלומר באנגלית עם המדובבים האמיתיים, ןבלי תרגום עברי קלוקל. אולי אני אנסה להביא אותו לקון, בתנאי שאני אבוא כמובן…
כול הכבוד על הקישור האחרון.
למי שלא מבין על מה אני מדברת…
הקישור האחרון שרשום בכתבה, שלג, זכוכית, תפוחים, מוביל לסיפור קצר של נייל גיימן.
ואם תשאלו אותי זה בהחלט אחד המוצלחים שלו. ממולץ לכולם להכנס ולקרוא, זה אפילו לא ארוך מידי.
שלגיה הזו הרגיזה אותי.
כזו פרזיטית, בחיי: היא מבקשת מחיות היער לקחת אותה לבית שבו היא תוכל לישון ואז משתלטת על הבית בצורה מאוד לא מנומסת (נכון שהיא דפקה בדלת, אבל אם לא עונים לה זו לא סיבה להכנס לבית, ועוד להכניס לתוכו גם את כל חיות היער!, ומילא כבר שהיא נכנסה – אבל עוד למתוח ביקורת בוטה על הרגלי הניקיון של מארחיה-בעל-כורחם ועוד מאחורי הגב שלהם? כל חושי הפולניים הזדעקו).
כל זה לא הספיק לה כמובן – שניה אחרי שהיא נכנסה היא כבר ציוותה על החיות להתחיל לנקות – שלחה את אלה לעשות כלים (אבל לא כמו שחיות רגילות – הם נאלצו ללמוד לנקות במים וסבון, כמו בני אנוש), את אלה לאבק את המדפים (לא חבל עליהם?), ואחרות נשלחו לעשות כביסה. אחרי שכולם התכסו בג'יפה כמו שצריך הם הלכו יחדיו – בהנהגת השלגיה – לישון, כשהיא תופסת 3 מיטות ושאר חיות היער מצטופפות במיטות הנותרות (והיא אפילו לא החליפה להם את המצעים!). מזלה שהגמדים לא ראו את זה. במקומם הייתי מתרגזת נורא.
שלגיה הזו הרגיזה אותי.
לא מבין על מה חושייך הפולניים הזדעקו דווקא – כל אמא פולניה שנכנסת לדירה/חדר/אורווה המבולגנת של (הכנס כאן מישהו שאולי קשור אליה בתזוויג מקרים) ומייד תתחיל לעקם את האף.
זה נקרא פולניות לשמה – על מה ולמה התעצבנת?
אתה צודק בהחלט, אבל
אמהת פולניות לא מזדעקות לנוכח בלגאן שאינו קשור ישירות ליוצא חלציהן – את זה הם משאירות לשיחות טלפון רכלניות עם אמהות פולניות אחרות.
שלגיה יכלה להפגין קצת סובלנות, לפחות עד שהיתה מדברת עם בעלי הבית.
ועוד יותר התעצבנתי על ניצולן הציני של החיות – בתחילת הסרט היא הרי קרצפה מדרגות. פתאום לא נאה לה לנקות בתים במו ידיה הענוגות?
אבל יודע מה – אני סתם נטפלת אליה. הכל בגלל הקול הגבוה והמעצבן שלה.
חדירה לבית זר
היא מקובלת מאוד באגדות עם. מסתבר שהחברים האלה פשוט לא למדו שצריך לדפוק בדלת. זיכרו מה קרה עם זהבה, שנכנסה לבית של שלושת הדובים וחוללה שם פוגרום לא קטן.
נסיכות חייבות להיות עם קול סופרן
משום מה יש מוסכמה כזו שדמויות נשיות (ששרות) בסרטים, במיוחד ישנים (על אחת כמה וכמה מצויירים) חייבות לצפצף בקול סופרן דקיק במיוחד.
למה? ככה. :-[
מישהו החליט שלצפצף זה נשי (אולי כי זה לא מאפשר לבנות תמותה לשיר אח"כ עם הדיסק).
או במלים אחרות,
המחזמר של באפי שולת!
את צריכה לראות את הקליפ של Sonne
קליפ ממש יפה, חוץ מהמוזיקה הטובה, בו רואים את להקת Rammstein בתור שבעת הגמדים ושלגיה אחת (לבושה כמו בקלאסיקה של דיסני, כמובן) רודה בהם ומסניפה את הזהב שהם כורים.
לא שמעתי את זה כבר פעם?
(זהו, עבר העניין עם הנמלים. כמה זמן זה כבר יכול להחזיק מעמד? רגע. אני רוצה לנסות משהו.)
!נמלה!
(לא, לא עבד. עדיין אני חושבת שהן מנסות להשתלט על העולם.)
זה מה שקורה כשמגיבים פתיל פתיל
ולא קוראים קודם את כל התגובות. אבל אני חושב שההודעה שלי מספיק שונה.
שאלה פילוסופית
האם כשכותבים על הסרט הזה ומדברים על הסוף נחשב הדבר ל
?
לא נראה לי.
נכון שספוילר הוא ספוילר גם כשמדובר בסרט מוכר מאוד (ע"ע 'מטריקס', 'מלחמת הכוכבים', 'הנסיכה הקסומה'), אבל פה מדובר בסיפור-אגדה, על פיו נעשה הסרט. אם מישהו מעולם לא שמע על שלגיה, באמת שיש לו חסך רציני.
הגירסה המגניבה ביותר...
של שיליגיה (אני לא יודע כמה זה שייך אבל ווט דה הל) היא בקליפ sonne של הלהקה הגרמנית הלא אהובה עלי בכלל rammstein השיר דיי דפוק אבל הקליפ הוא גירסה פוסטמודרניסטית משעשעת לשילגייה.
40 מגה בקזה,
מומלץ בחום
אפרופו טייק-עוף על שלגיה
(את הנ"ל דווקא לא ראיתי).
בסרט "9 2 5" (אופציה ל
קטן) יש סצינה נפלאה בה לילי טומלין מדמיינת את עצמה עומדת במטבח(?), לבושה כשלגיה, ומרעילה את הבוס, בעוד חיות היער (מצויירות) מתכנסות סביבה ומלטפות אותה במבטיהן.
בתור ילדה התלהבתי מהסרט עד מאד. צפיה נוספת בגיל מבוגר יותר הבהירה לי שמדובר בקודמיה מטופשת וזיבלית למדי (עם שיר נושא מצויין) אבל הסצינה הזו היא ללא ספק נקודת אור, אולי הסצינה הכי טובה בסרט.
9 to 5 ובעברית: מתשע עד חמש.
ואני מסכים עםמה שאמרת. קומדיה טפשית עם קטע שלגיה משעשע.
הדויד של שלגיה
יש לי את הגרסה האמריקאית של הדויד עם כל הבונוסים האפשריים.
בפעם הראשונה ששמתי את הדויד ממש הרגשתי שאני בדיסנילנד (אומנם עם ההסברים של הראי הרגשתי שאני נמצא בתור לspace mountain).
צפייה בכל הבונוסים אכן לימדה אותי שיעור ממש חשוב בהתפתחות האנימציה וכמובן בהיסטוריה של דיסני שהם הקפידו להכניס בכל מקום במיוחד בסרט שסוקר את כל ההקרנות של שלגייה בכל שנות ההיסטוריה.
התפריטים של הדויד מדהימים ומוסיפים לאוירה הקסומה.
ואיך הסרט? בסדר אבל ליבי שייך לbeauty and the beast שיוצא באוקטובר ויכלול גם המון תוספות.
סרטי דיסני
לדעתי הסרטים נמצויירים הכי טובי הגיעו מאולפני דיסני, כל סרט מצוייר של דיסני שיוצא
בדי-וי-די אני ממהר לחנות הקרובה וקונה אותו!!!
יש לי כבר המון סרטים מצטיירים של דיסני באיכות דיגיטלית.
זה נקרא הערצה!!
סרטים של דיסני
מצטיירים כסרטים טובים. כמובן, אז באים פוקהונטס, הרקולס ומולאן, ומראים שגם אם משהו מצויר מצטייר כטוב, עדיין יש יוצאים מן הכלל.
מה, למה?!
פוקהונטס זה נפלא!
וגם את מולאן מאוד אהבתי…..
^_________^
האם יש משמעות מיוחדת,
או קשר מיוחד, בין המילים "וגם" ו"מאוד" בהודעה שלך?
עד שהבנתי....
לא. זה אמור להיות חיוך דפוק במעט…
זה שייך לסט הבעות מנגיות-יפניות (^^; @_@ ~_~) שחברתי חולת הסליירס מיכרה אותי אליהם…
מזכיר לי לרצוח אותה בהזדמנות ראשונה.
אני חייב להגיד
שגם לדעתי פוקהונטס מצויין. בכלל, כל הזרם של "בוא נשנא כל סרט שיצא אחרי מלך האריות" הוא די מעצבן. אז מה אם הסגנון החדש של דיסני (סטייל הקיסר נפל על הראש) יוצר הרגשה של הזנחה וחוסר השקעה. התסריטים מצויינים, ולפחות בהרקולס ומולאן הם _כן_ הצליחו ליצור הרגשה של סגנון אתני מסויים.
הבעיה לדעתי היא דווקא בסרטים הממוצעים יחסית כמו רובין הוד. לא שיש לי משהו נגדו, זה דווקא סרט די נחמד, אבל אין לו שום חידוש. זה סתם עוד סרט תבנית. בגלל זה הוא לא הצליח כל כך. תסתכלו על כל הסרטים המצליחים של דיסני. בכולם יש חידוש מסויים, איזה גימיק שהופך אותו לקליט, איזה דמות הומוריסטית בטירוף שיוצרת סצינות מצוינות (ג'יני, טימון ופומבה וכו'), בעוד בסרטים כמו רובין הוד כל הדמויות כתובות בערך באותה רמה של הומור ואין איזה דמות בולטת במיוחד.
אבלזה רק אני. יכול להיות שאני טועה.
אני דווקא הרגשתי
שמולאן היה איכשהו ריאקציה להרקולס, וממש אי אפשר לשים אותם באותה קופסה. הרקולס היה שיא של סופר-צבעוניות, וסלט רב-תרבותי מגוחך, והתרחקות מהעלילה המקורית של הסיפור (הרה האם האוהבת. מה שתגידו).
עם מולאן נראה שהם הבינו שסרט לא חייב להיראות כמו דוכן גלידה, אלא אפשר לבחור בסוג של ציור ולהישאר איתו, ובהתאם אפשר גם לבחור בתרבות אחת שממנה לקוח הסיפור ולהישאר איתה עד סוף הסרט בלי להכניס זמרות סול חסרות קשר ופשר…
האמת היא שאני לא מבין מה יש
לאנשימים נגד הרקולס. נכון, אין שמץ של קשר למיתולוגיה. נכון, העלילה לוקה בחסר, ודבילית לעתים.
אבל.
ההומור נעלה ברמות רבות על פני כל סרט אחר של דיסי, האנימציה עשוייה בסגנון נאה יותר מכל סרטי דיסני החדשים, ופס הקול פשוט נהדר, גם אם שרות אותו חמש מוזות, ולא שבע.
עוד מעט תגידו לי שלמוזות בכלל לא היה עור כהה כל כך. בהא.
מה שיש לאנשים נגד הרקולס
זה שאין שמץ של קשר למיתולוגיה, העלילה לוקה וחסר ודבילית לעתים, וגם ההומור לא מי יודע מה. מצחיק, אבל "נעלה ברמות רבות על כל סרט אחר של דיסני"?! את 'אלאדין' ראית?
ראיתי.
לא רע, אבל לא מצחיק כמו הרקולס.
המוזות
בכלל נגנבו מ"Little shop of horrors" (למתי הביקורת, באמת?)
הן ממלאות בדיוק את אותו תפקיד, נשמעות אותו דבר (כושיות עם רקע גוספלי) ואפילו נראות כמעט אותו דבר…
והרקולס קצת משעמם. אפילו הרשע שם – האדס בעל פוטנציאל הרשע המשובח – יצא ממש מפוספס ולא מלהיב.
המוזות
לידע כללי בלבד-
)
המוזות שמופיעות ב"הרקולס" וכנ"ל הללו שמופיעות ב"חנות" הן גלגול של המקהלה היוונית, שהייתה קיימת בימיו הראשונים של התאטרון. התפקיד של אותה מקהלה- לגשר בין הקהל לשחקנים, ולהיות מעין "מספר" ומקדם עלילה.
אם תשימו לב, בשני הסרטים הנ"ל ובעוד כל מיני אחרים, הבנות שנמצאות שם ושרות להן בכיף חיים על הכיף- כיופאק, נמצאות כדי לספר לנו מה קורה ולקדם את העלילה. וזה, ילדים, עוד פרט הקשור בהתפתחות הקולנוע מהתאטרון.
ועכשיו, תחרות- מי יביא דוגמאות לעוד סרטים עם "מקהלה יוונית"?
(לא, החתונה היוונית שלי לא נחשב.
אה כן, למה דווקא כושיות? מה לעשות, הן בורכו בקול טוב יותר.
יומטוב.
מוזות
בבקשה, דוגמא ראשונה 'אפרודיטה הגדולה' של וודי אלן.
לא רלוונטי.
אני די בטוחה שהמקהלה היוונית הקלאסית לא פצחה בשירה ובריקודים בנוסח רית'ם-אנד-בלוז, גוספל וכדומה. הקונספט כפי שהוא מופיע ב"הרקולס" דומה בצורה חשודה עד מאד למה שיש ב"חנות קטנה ומטריפה", ומצד שני שונה עד להפתיע מהמקהלה היוונית כפי שהיא מוכרת לנו ממחזות יווניים (אשר נוטה להיות רצינית, קודרת וממלכתית מאד). אז נכון, יכול להיות שמה שאנחנו מכירים בימינו בתור "מקהלה יוונית" זה סתם תוצר של המחזות מודרניות, ושבעצם במקור היה מדובר בקבוצת כושיות רוקדת ושרה נעימות כושיות-אמריקאיות בסגנון מסורתי, אבל אני ארשה לעצמי להטיל בזה ספק.
היי, נא לא לדבר רעה על מולאן!
(הדיסני המודרני האהוב עלי)
על זוועות כמו פוקהונטס, לאומת זאת, תרגיש חופשי.
מולאן סרט רע מבחינה טכנית
התסריט היה סביר. הפסקול היה נהדר. אהבתי את רוב השירים. רק מה?
האנשים שעבדו על הרקעים בסרט, והאנשים שעבדו על האנימציה של הדמויות חשבו בכיוונים שונים לגמרי, ומן הסתם מעולם לא נפגשו לכוס קפה (או נפגשו בכלל). השילוב בין השניים בסרט הוא זוועה חיה.
ומאחר וכולם כאן בשוונג – סרט דיסני ה-"קלאסי" האהוב עלי הוא כנראה "במבי" (יש לי סימפטיה מסויימת ל-"פינוקיו", אבל אני חושד שהיא נובעת מנוסטלגיה ותו לא). מהסרטים החדשים יותר – בחירה קלה מאין כמותה. "אלאדין".
אני דווקא מאד אהבתי
את הסגנון. לא מערבי, מזכיר במכוון ציורים סיניים. ולטעמי, נעים מאד לעין.
חשבו בכיוונים שונים לגמרי?
אתה מוכן לפרט?
אכן יש איזשהו פער בין סגנון ריאליסטי בחלקים מסויימים של הסרט (צבאות שועטים) לבין סגנון קריקטורי יותר (סצנות הסבתא והשדכנית), אבל בסך הכל הסרט מתפאר בויזואליה מרשימה ודי חלקה. ההבדל הוא יותר בין תחילת הסרט והמשכו מאשר בין הרקע והדמויות.
לך תדע, אולי האנימטורים יכולים לספר לך שההבדל בין הסצנות נועד להדגיש את "ההבדל בין הרכות של הסביבה הביתית למציאות הקשה והכואבת של המלחמה" (או כל הסבר שניצקלייני אחר).
לא ההבדל הוא
בין הדמויות לרקעים. הדמויות לא משתלבות ברקע בכלל. לא בחלקות, לא בשום צורה אחרת. השילוב בין השניים ב-"מולאן" הם כמו רעש של מסמרים על לוח.
אבל באיזו צורה?
הפירוט שלך אומנם הוסיף תאורים ציוריים אבל לא בדיוק עזר לי להבין מה בדיוק מפריע לך בשילוב. הצבעים? התנועה?
ככה:
בה-מ-ו-ן סצינות בסרט בלי שום התייחסות לרקע. כמו שחקנים בתיאטרון שמאחוריהם יש לוח שעליו מצוייר נוף. ובסצינות שרואים דמויות מרחוק זה בכלל אסון – הסצינות האלה נעשו בלי פרופורציה מינימלית. הדמויות נראות לא שייכות בכלל לרקע שמסביבן.
אז כנראה שהסרט מספיק טוב למרות
הכל, כי עד היום לא פגשתי מישהו שזה הפריע לו (אתה הראשון). אנשים "מהשורה", נטולי עניין והבנה מיוחדת באנימציה, פשוט לא שמו לב ונהנו מהסרט כמו שהוא, ויש הרבה ממה להנות.
עד כמה ששמתי לב סביבי, זהו אחד מסרטי דיסני המודרנים האהובים ביותר – עלילה מוצלחת, בדיחות טובות, שירים יפים, ואנימציה מיוחדת בקטעים מסויימים (אהבתי במיוחד את האנימציה בשיר A Girl worth fighting for).
חוצמזה, הוא פמינסטי להפליא, ומשדר מסרים חיוביים של "אל תתפשר, היה מי שאתה ,האמן בעצמך" (וכו'), מבלי להיות טרחני.
זהו אחד מ-3 סרטי דיסני המצויירים האהובים עלי ביותר (ואני לא מגזימה), אני לא יכולה לספור כמה פעמים ראיתי אותו בכלל.
בוא נגיד שהוא ברובו פמיניסטי,
בעיקר בגלל שהסוף שלו אומר, בעצם, שאם תהיי עצמך, אפילו אם עצמך זה טיפוס עצמאי ולא כל כך נשי, עדיין תוכלי למצוא חתן ולהיות נחת להורים אם תלכי עם זה עד הסוף (ואם יהיה לך מזל). שזה מסר נחמד, ומוצלח קצת יותר מהמקובל, אבל עדיין לא ממש פמיניסטי.
כנראה שיקח לדיסני עוד כמה זמן לפני שהם יפנימו את הרעיון שהפי אנד לא חייב לכלול את המילים "ואז הם התחתנו".
אני מסכימה איתך,
אבל זה כבר מעבר לפמיניזם. התרבות הפופולרית שלנו בנויה על זה שהפי אנד הוא רק "ואז הם התחתנו" – בין אם זה סיפור על גבר או על אשה.
גם בת הים הקטנה
זה סרט פמינסטי מאוד.
אריאל רוצה להיות בת אנוש עוד הרבה לפני אריק, אבל האהבה שלה אליו היא זאת שמניעה אותה בסך הכל.
היא מתאהבת בו, ורוצה להיות איתו. אז להבדיל מהיפיפה הנרדמת או שלגיה, היא גם פועלת למען זה – ומקריבה בשביל זה.
אז נכון שהיא עושה את כל זה בשביל גבר, אבל לדעתי זה לא פחות פמינסטי אם היא מקריבה מעצמה בשיביל אהבה, או בכדי שיכירו בה (ובמקרה הזה אריאל מגיעה ליבשה, גם בגלל שהיא תמיד ריתקה אותה – ונראתה לה מעניינת. לכן כשהיא הולכת לארמון, דבר ראשון – סיור בעיר!)
בקיצור, לדעתי זה פמינסטי כי לאריאל הייתה מטרה (ולא משנה איזה מטרה), ובמקום לשבת בבית ולא לעשות כלום – היא פעלה בשביל המטרה.
וזה מכוון לשתיכן.
זה שלא ראינו חתונה, זה אומר שהסרט לא מציג את ההפי-אנד האולטימטיבי ב"מולאן שלנו סוף סוף מצאה חתן, ועוד בברכת הקיסר"??? אז מה אם הם לא התחתנו אחר כך? חייבים להראות לכם חתונה כולל המוזמנים, הצ'קים ותזמורת "ז'וז'ו ולהקתו" כדי שתדעו שמולאן סוף סוף מצאה חתן? הקהל נשאר עם כוכבים בעיניים בגלל שמולאן סוף סוף מצאה לעצמה גבר, לא כי היא הצילה את סין, חלילה.
ולגבי בת הים הקטנה – אכן, אשה שאפתנית. בוחרת לעצמה מטרה (לרדוף אחרי הגבר שהיא אוהבת) ופועלת להגשמתה! כמה פמיניסטי, לבחור שמטרת חייך, שלשמה תהיי מוכנה לוותר על הכל, זה לתפוס את הגבר שאת אוהבת.
תעשו לי טובה. אני גם ככה חולה, לא חייבים גם לגרום לי בחילה. ואל תבינו אותי לא נכון. אני יכולה די בקלות לחיות עם מסרים שוביניסטים בסרטים (אחרת הייתי צריכה, פחות או יותר, להפסיק לראות סרטים), אבל עם זה שאנשים יגידו לי "זה בכלל פמיניסטי, כי האשה מפגינה את נחישותה בזה שהיא מקריבה הכל למען גבר"??? אנא.
אני באמת לא מבינה את הגישה
הזאת.
האשה מוצאת לעצמה מטרה – ופועלת בכדי להגשים אותה.
מה זה משנה מה המטרה??
עזבי את זה שהמטרה של אריאל הייתה לראות את היבשה, האהבה לנסיך הייתה רק "דחיפה".
אז אם אשה מוצאת לעצמה
מטרה, להפוך לסחבת מרמס טובה יותר, ובשביל זה הולכת ללמוד בבית ספר לשפחות מומחיות, לוקחת קורס גיהוץ למתקדמות והולכת לבית ספר לנימוסים שבו ילמדו אותה להיות ענוגה ומתמסרת יותר, זה גם פמיניסטי?
שאלה לי
וכשגבר מחליט להשקיע את כל כולו בהשגת אישה, מה זה? בדר"כ בסרטים מגדירים את זה כרומנטיקה
______________
ההודעה לא באה לבקר אףאחד מבאי האתר אלא את הסטנדרטים הקיימים בעולם.
אני חושבת שבאופן כללי
הצגת הרומנטיקה בסרטים היא מאד מאד מאד מעוותת.
כל אדם שמקדיש את כל כולו ומקריב את כל חייו למטרה אחת הוא אובססיבי, לא רומנטי ולא בטיח. בדרך כלל זה הולך אחר כך עם נטייה מסוימת להרס עצמי (בגלל הפחתה עזה בערך העצמי) או לאלימות כלפי האובייקט.
שמישהו משקיע הכול זה אובססיה.
יש גבול לכול דבר, גם לרומנטיקה. למרות שרומנטיקה זה דבר מעולה.
ובקשר לכול התגובות מעליך.
אני מחשיבה את מולאן פמינסטי ואת בת הים הקטנה אני לא מחשיבה ככזה. שניהם סרטים שאני מאוד מאוד אוהבת, מולאן לדוגמא הוא אחד הסרטים האהובים עלי באופן כללי ולא רק של דסני.
מה שעושה את מולאן פמיניסטי ואת בת הים הקטנה לא היא לדעתי העובדה שהמאבק של מולאן קשור באופן ישיר בזה שהיא אישה, היא נאבקת למרות התפיסה המקובלת בסין על פיה אישה צריכה רק להיות יפה ולרצות גברים. במהלך האימונים שלה רואים את זה בצורה בולטת. את סיפור בת הים הקטנה לעומת זאת יכלו לספר לנו גם אם אריאל הייתה בן ים ואריק נסיכה.
אל תתני לבוג'י להפחיד אותך! תעמדי על שלך!
_________________________
יכולת כבר לחסוך זמן על הכינוי ולקרוא לך Almost Headless Nick. על פי תיאוריך, ממילא נראה שזה מה שהולך לקרות לך…
מישהו אולי זוכר
איך קוראים לגמדים של שלגיה בעברית? ספציפית, אני מחפשת איך קראו ל-Dopey.
טיפשוני?
או אולי הומר?
אבל זה בכלל לא אני, זו השעה.
הו, בדיחות דואל?
נדמה לי
ששמו העברי של דופי הוא שטיא. אני בטוח שזה שמו של אחד הגמדים, ודופי נשמע כמו המועמד הסביר ביותר.
אוח.
לא, זה ציפור.
http://www.soundandvisionmag.com/Entertainment/articledisplay.asp?ArticleID=52
אלגרו נון טרופו
האם מישהו שמע פעם על הסרט האיטלקי משנת 1977 של הבמאי "ברונו בוזטו" בשם "אלגרו נון טרופו"? רק כדי אולי לחדד למישהו את הזיכרון; סרט פארודיה על "פנטזיה" של דיסני משנת 1940.
משהו מוכר בזה? אנא צרו קשר בהקדם
בהחלט כן
ושימוש קצר במנוע החיפוש של האתר היה מביא אותך, בין השאר, לכאן:
כתבה מספר 485
עוד שיעור היסטוריה בכיף:
סרטי "סופרמן" של האחים פליישר, המתחרים הגדולים של האחים דיסני באותה תקופה. ביקורת:
http://space.ort.org.il/sci/scripts/article.asp?item=282452172&pc=201345604
טוב, נו, זה סרט משנות השלושים.
האנימציה באותם שנים לא הייתה מתוחכמת כמו היום, לא הייתה אותה טכנולוגיה. אין הרבה אקשן כי הטכנולוגיה לא איפשרה את זה.
איך זה קשור?
נכון, השירים לא מלאים בפעולה, אבל הם הופכים את כל החוויה לקסומה. זאת בחירתך לחוות את זה כשעמום, אבל לדעתי זאת חוסר סבלנות. לשבת שם ולראות את הדמויות שרות את השירים האלה זה נותן לסרט הרגשה של חלום מלא תקווה, שאולי אין בו אקשן, אבל הוא נותן לך רגעים של קסם. תבחר אתה אם להינות מהם או לא. אני חושב שזאת אחת הסיבות העיקריות שהמיוזיקלס הישנים של דיסני אהובים כל כך אפילו בקרב ילדים בני ימינו (אני רק בן 18 ולא זוכר מהילדות שלי חברים שלא ראו לפחות חלק מהם) – הסרטים האלה פשוט לא ממהרים, נותנים לך לחוות את הרגע ולחלום על פנטזיות מקסימות וחיים חסרי דאגות, בעיקר ברגעי השירים המקסימים האלה (שאגב, הולחנו לרוב בגאונות והפכו מוכרים כשירים בפני עצמם ולא רק כחלק מסרט). זה אלמנט שסרטי האקשן של דיסני מאבדים שוב ושוב, עושים את אותה הטעות הזאת, לא נותנים לך להינות מהאווירה ומהמוסיקה (אולי זה בגלל שהרבה מהלחנים כבר לא מושקעים כל כך? רק מהרהר בשאלה כמוסיקאי שהתאכזב משירי דיסני האחרונים) ותמיד מחזיקים אותך על החוט הקצר ביותר שאפשר. אני מרגיש קצת לא נוח עם זה. הקהל בא מהבית לראות סרט בזמנו החופשי – למרות שיכל לבחור בהרבה פעולות אחרות – ואתם מנסים כאילו להחזיק אותו על חוט קצר ו"להכריח" אותו להישאר? אני לא חושב שסרטים, בכל תקופה, צריכים להתאים את עצמם לקומץ של אנשים חסרי סבלנות שמשתעממים כל פעם כשהם שומעים שיר מקסים או רגע קומי חסר פעולה ומתח. סליחה.
רק לידע כללי
שלגיה של וולט דיסני, הוא ממש לא סרט ילדים, ולא כוון לקהל ילדים, אלא לקהל של מבוגרים. זה רק במרוצת השנים הוא הפך לסרט ילדים. בכלל סרטי וולט דיסני, היו מיועדים למבוגרים עד לשנות ה70. בשנות ה70 דיסני החליט לכוון את הסרטים שלו לילדים, ואז הוא התחיל להיכשל (מי אמר רובין הוד? )
להיכשל?
היפה והחיה? בת הים הקטנה? מלך האריות?
לא בדיוק הייתי קוראת להם כשלונות.
בסדר,
כי הם באו אחרי שהוא סיים להיכשל והתחיל שוב להצליח..
אז אני אתקן, זה מה שהתחיל את הכישלון שגמר את וולט דיסני, עד בערך אמצע שנות ה90 שרק אז הם התחילו להתאושש עם בת הים הקטנה.
יותר טוב? :)
הסרטים של דיסני היו מאז ומתמיד סרטים לכל המשפחה.
הם ידידותיים לילדים, אבל מבדרים מספיק גם להורים. זה היה ככה ב"שלגיה" וזה לא השתנה עד היום.
ניטפוק: הסרטים ה-מצוירים- של דיסני.
בוודאי אינך מתכוון ששה"ק זה סרט לכל המשפחה.
אבל סליחה על העוף ותודה על הדגים.
סוף שנות השמונים, אם לדייק
וכן, מחלקת האנימציה של דיסני סבלה מירידה ביכולת למשוך קהל ולייצר קלאסיקות אחרי מותו של וולט דיסני ב-1966. החברה אמנם המשיכה להפיק סרטי אנימציה, אבל עיקר ההשקעה הלך להפקות לא מונפשות. בת הים הקטנה הופק בעקבות שינויי פרסונל בהנהלה והיה בהחלט הימור גדול אחרי שני עשורים בהם סרטי האנימציה הפכו משניים להפקות כמו "חברי הדרקון אליוט", סרטי "החיפושית" ו"טרון".
ושוב, חייבים לתקן אותך
"בת הים הקטנה" יצא ב-1989 והתחיל את העשור שנקרא "הרנסאנס של דיסני", שכולל סרטים שהם ממש לא כשלונות: "בת הים הקטנה", "היפה והחיה", "אלאדין", "מלך האריות", "פוקהונטס", "הגיבן מנוטרדאם", "הרקולס" ומסתיים ב"טרזן".
הסרט "הנסיכה והצפרדע" נעשה בסגנון סרטי הרנסאנס וזכה להצלחה דומה, ביקורתית וקופתית.
דיסני תקופתי
נכון להיום את ההיסטוריה של דיסני נוהגים לחלק לשש תקופות. התקופה הראשונה נקראת "תור הזהב" ובה יצאו חמישה סרטים שנחשבים בעיני רבים לטובים ביותר של דיסני : "שלגיה ושבעת הגמדים" (1937), "פינוקיו" (1940), "פנטזייה" (1940), "דמבו הפיל המעופף" (1941) ו"במבי" (1942). חוץ מבמקרה של "דמבו", כל הסרטים הללו פנו במקור למבוגרים. התקופה השנייה נקראת "תקופת מלחמת העולם השנייה" והיא נמשכה מ-1942 עד 1949. בתקופה הזאת יצאו "סרטי חבילה" כלומר סרטים שמורכבים מכמה סרטים קצרים. לתקופה השלישית קוראים "תור הכסף" וזאת התקופה שבה דיסני התבססו כמותג. התקופה הזאת התחילה עם "סינדרלה" (1950) והסתיימה עם "ספר הג'ונגל" (1967), שהיה הסרט המצויר הארוך האחרון שוולט דיסני היה מעורב בהפקה שלו (הוא מת ב-1966). לתקופה הבאה אפשר לקרוא "תקופת המעבר" שנמשכה מהתקופה שאחרי מות דיסני (תחילת שנות השבעים) ועד לסוף שנות השמונים. התקופה הזאת נחשבת לפחות טובה בעיני רוב האנשים למרות שיצאו בה כמה סרטים לא רעים. ראוי לציין שבתקופה הזאת יצא "סרט חבילה" אחד – "הרפתקאות פו הדב" (1977), שמורכב משלושה סרטים קצרים שכבר היו קיימים קודם ליציאת הסרט, כשהראשון מביניהם הוא למעשה פיסת האנימציה האחרונה שוולט דיסני עבד עליה לפני שמת. התקופה הבאה היא התקופה שרוב האנשים הכי מכירים והיא תקופת הרנסאנס של דיסני. ראשיתה של תקופה הזאת ב"בת הים הקטנה" (1989) וסיומה ב"טרזן" (1999). התקופה הבאה היא התקופה שבה אנחנו נמצאים עכשיו וכרגע אין לה שם. יכול להיות שבעתיד תהיה חלוקה שונה לגבי העשור האחרון.
ביקורת נחמדה
כנראה שזה הסרט החשוב ביותר שדיסני הוציאו והוא גם ללא ספק אחד הטובים שלהם, למרות שלדעתי שני הסרטים הבאים של דיסני שיצאו שניהם ב1940 – "פינוקיו" ו"פנטזייה" עולים עליו בכמעט כל פרמטר. רק הייתי רוצה לדעת לאילו מסרטי דיסני שיצאו בעשר ומשהו השנים האחרונות יש, לדעת הכותב, עיצוב דמויות שנראה כאילו נעשה בידי חולה פרקינסון על טריפים.
אני חייב להוסיף
לפני כמה ימים הוקרן ב"יס" לראשונה פינוקיו של דיסני ואני הקלטתי אותו ביס מקס. אתמול ישבתי לראות אותו ואלהים, כמה שהסרט הזה יפה. פשוט לא להאמין שהסרט הזה יצא לפני יותר מ70 שנה.
מסכים
לא ראיתי את הסרט מאז גן חובה, והוא היה כיף ומקסים ומרגש.
אזכיר שבשבת יש את שלגיה.
באמת הייתה תיאוריה ששלגיה מתה והנסיך הוא גרסה ידידותית של מלאך המוות, אבל זה נוגד את כל הרעיון של התפוח המורעל ש"לא באמת הורג" ובכלל סביר להניח שדיסני לא העלה כזה דבר על דעתו. נוכחותם של העננים מסביב לטירה כנראה באמת באה לסמל גן עדן, אבל גן עדן מטאפורי, שמסמל את הסוף בו שלגיה רואה את החלום שלה מתגשם לנגד עיניה. אז למה בעצם לקחת את הסוף החמוד הזה למקום קריפי? לא יודע.