"עיר החטאים " יצא ב-2005 ולא ראינו אף פעם דבר כזה. אוסף של אלימות וסטריפטיז בשחור לבן, בלי אפור, אבל עם הרבה אדום ובלונד וצבעים אחרים שמבליחים מדי פעם. מהרגע שהסרט יצא לאקרנים, דיברו על סרט המשך. "עיר החטאים" מבוסס על סדרת ספרי הקומיקס של פרנק מילר, ובסדרה הזאת נותרו עוד סיפורים רבים שלא הוסרטו. הקהל רצה עוד. רוברט רודריגז רצה עוד. גם רבים מהשחקנים רצו עוד. אבל משום מה זה התעכב, ואז התעכב עוד. במקום בשנה הבאה זה היה אמור לצאת בשנה שאחריה, ובשנה שאחר כך. בסופו של דבר, עברו תשע שנים עד שסרט ההמשך המיוחל ל"עיר החטאים" הגיע. וכך יצא שבאותה השנה אנחנו מקבלים סרטי המשך גם ל-"300" וגם ל"עיר החטאים". זאת שנה מצוינת לסרטי המשך מאוחרים מדי לסרטים המבוססים על ספרי קומיקס של פרנק מילר והיו בזמנו נורא פופולריים בגלל סגנון ויזואלי חדשני ויוצא דופן. בכיכובה של אווה גרין.
אבל ממבט על "עיר החטאים" החדש – "עלמה להרוג" בתרגום העברי החירש – לא הייתם מנחשים שעבר כל כך הרבה זמן. "עיר החטאים" החדש נראה ממש כמו "עיר החטאים" הישן. הסגנון הויזואלי המיוחד, המשחזר את ציורי הקומיקס, נראה זהה (אבל בתלת-מימד. והאמת, המלאכותיות של התלת יושבת יפה על המלאכותיות של הסגנון הזה). חומר המקור, כמובן, לא השתנה, והסיפורים נשארו אלימים ופשטניים כמו שהיו. מיקי רורק חזר לתפקיד מארב. הבטן של ג'סיקה אלבה חזרה לתפקיד ננסי. ברוס וויליס, כהרגלו, משתתף בסרט למרות שהוא בעצם מת. ג'וזף גורדון לויט מגיע ומתנהג כמו האיש הכי מגניב ביקום כי הוא ג'וזף גורדון לויט.
"עיר החטאים" הוא פי-אלף-יותר פילם-נואר, ספרות אקסטרה-זולה, עולם שחור לבן שבו הביריונים הם גיבורי-על חסיני כדורים והפם-פטאל – אלילה שיכולה לפתות גם את בודהא ולהכריח אותו לשדוד בשבילה סניף של סבן אילבן. כל הגברים גברים, וכל הנשים זונות. בלי הרבה הגזמה: כל אישה בסרט הזה היא או זונה, או חשפנית או אווה גרין, שמעבירה כאן יותר זמן עירומה מאשר לבושה.לתלונות על המיזוגניה הקיצונית שהסרט לוקה בה אפשר לענות כך: הרי זה כל העניין. "עיר החטאים" הוא פנטזיה ילדותית, ולא מתבייש בזה; הוא מתרחש בעולם אחר, פנטסטי ורחוק מהמציאות לא פחות מהארץ התיכונה. מצד שני, אפשר היה גם לשאול מה בוער לפרנק מילר ורוברט רודריגז לחזור ולהתפלש דווקא בתוך הג'אנק הזה.
כמו "עיר החטאים", גם "עלמה להרוג" מורכב מכמה סיפורים שונים, שלא בהכרח מוקרנים בסדר התרחשותם – ובנוסף לזה מתרחשים לפני, אחרי ובמשך אירועי הסרט הראשון, מה שהופך את הכרונולוגיה של הסדרה הזאת לחידת הגיון מאתגרת. קשה לומר בבטחון בלי תרשים מדוקדק, אבל נדמה לי שהסדרה סותרת את עצמה בנקודה או שתיים: עם מה שעובר על ננסי בסרט הזה, היא היתה אמורה להיראות אחרת בחלקים של הסרט הראשון. מה שבטוח, היעדרותו של קלייב אוון מהסרט החדש היא חור משמעותי בעלילה.
נחמד שרובו של הסרט הוא לא "המשך" בבחינת "הנה מה שקרה אחר כך", אלא הגדלה והרחבה של העולם שתואר בסרט הראשון; יש פרטים שהוזכרו בסרט הראשון שמוסברים רק כאן, מה שעוזר לשני הסרטים להיראות כמו שני חלקים של שלם אחד. החוליה החלשה היא דווקא הפרק הסוגר את הסרט, היחיד שאינו מבוסס על קומיקס קיים אלא נכתב (על ידי פרנק מילר) במיוחד עבור הסרט, וממשיך את סיפורה של ננסי (ג'סיקה אלבה). מה שהיה אמור להיות הדובדבן שבקצפת של הסרט מתגלה כפרק סתמי לחלוטין שחוזר על דברים שכבר ראינו ונסגר באופן מאכזב, מה שמחזק את ההשערה שפרנק מילר שכח את הכשרון שלו איפשהו בסביבות ניין-אילבן.
אז האם "עיר החטאים: עלמה להרוג" באמת כל כך גרוע ביחס לסרט הראשון? לא, לא ממש. הם למעשה כמעט אותו הדבר, לטוב ולרע. אז למה "עיר החטאים" היה אירוע קולנועי שכולם התלהבו ממנו, ו"עיר החטאים 2" מתקבל במשיכת כתף קולקטיבית? פשוט. הוא מגיע תשע שנים מאוחר מדי. הסגנון הויזואלי הוא כבר לא חידוש, הסרט הישן לא ממש עמד בפגעי הזמן, והקהל עבר הלאה. העיר אולי לא השתנתה, אבל הצופים כן. מכיוון שהסרטים כל כך דומים זה לזה, יכולתי לומר שכל מי שנהנה מ"עיר החטאים" הראשון יהנה גם מהשני, אבל אני לא בטוח שזה נכון: מי שראה את "עיר החטאים" הראשון כשהוא בן 15 שמתלהב נורא מאלימות מוגזמת וציצים מבוגר היום כמעט בעשור וייתכן בהחלט שהיום הוא מתעניין בדברים קצת יותר מתוחכמים. אבל אם אתם עדיין רוצים להנמיך (באופן אירוני ומודע לעצמו) את הסטנדרטים ולצפות בזבל יפהפה – זה עדיין כיף.
פורסם במקור בוואלה
לא התלהבתי כבר מהראשון...
לאלימות מסוגננת היטב אני כבר מעדיפה את טרנטינו (וגם אותו אני לא מי-יודע-מה אוהדת, למעט "כלבי אשמורת"). יש משהו מעיק בתמיכה עצמית על השכם של "תראו תראו, איזה מאגניבים אנחנו".
טפיחה?
(ל"ת)
LOL התחבר לי... אני צריכה ללמוד לסתום אחרי לילה עם מעט מדי שינה
(העובדה שמישהי הגיעה אליי בצהריים והתברר לי שמסרתי לה מספר בית לא נכון הייתה אמורה להיות רמז).
אני חושב שאת מפספסת משהו
כל האלימות והסגנון של הסרט הם לא נמצאים בשביל "המאגניבות". הסרטים האלה מיועדים בעיקר לחובבי הקומיקס והסגנון הקומיקסי הספציפי הזה, ושני הסרטים הם בעיקר מחווה ענקית של רודריגז למילר כשמילר משתף פעולה ביצור הסרטים. את השני עוד לא הספקתי לראות, אבל אני חייב להגיד שהראשון היה מעבר מ ו ש ל ם של הקומיקס לסרט. סצינות שלמות וזוויות צילום כאילו הועתקו מציור לקולנוע ולמי שאוהב את זה, זה פשוט נהדר.
"עלמה להרוג" הוא תרגום *מעולה* לשם מאנגלית.
למי שמפספס – "על מה להרוג", "a dame to kill for". שנון, חכם, שומר על המשמעות המקורית ולא מאולץ.
שומר על המשמעות המקורית? הוא הופך אותה לגמרי
a dame to kill for- עלמה להרוג עבורה, או יותר מדויק: עלמה ששווה להרוג עבורה.
השם העברי רומז לכך שיש בסרט עלמה שצריך להרוג, וזו לגמרי לא המשמעות של השם המקורי.
(ולא, אף אחד לא מפרק את זה לעל מה, וגם אם כן, זה עדיין שם מטופש).
שומר על המשמעות המקורית במובן ש "על מה להרוג" זה סיבה להרוג (something to kill for) ויש בזה את המילה "עלמה" שזה המקבילה ל dame. כמשחק מילים זה עובד בצורה נהדרת. אם אתה חושב שמשחקי מילים זה טיפשי (דעה לגיטימית ורווחת) אז כן, אני מניח שהשם נראה די טיפשי. אם יש לך רעיון טוב יותר לתרגום המילה dame לעיברית כולי אוזן, כי למיטב ידעתי זה מילה בעלת הקשר אמריקאי לחלוטין בלי אנלוגי ישראלית ברורה.
משחקי מילים זה לא מטופש. משחק המילים הזה מטופש.
כי, כמו שכתבתי, הוא משנה לגמרי את המשמעות.
בלי קשר למילה עלמה, שעוד אפשר להגיד שהיא תרגום סביר בהיעדר חלופה, המשמעות של השם שונה לחלוטין, ולכן זה כבר לא משנה אם משחק המילים עובד או לא.
המשמעות החשובה בשם היא לא המילה dame, אלא שיש מישהי ששווה להרוג עבורה, וזו המשמעות שהשם העיברי היה צריך לשמר.
כמו שכתבתי, עלמה להרוג עבורה, או בחורה להרוג עבורה, או מישהי להרוג עבורה, היו עושים עבודה דומה, ולא משנים את המשמעות. בראשון אפילו נשמר משחק המילים.
הופך גם את המשמעות של dame
dame מתייחס לחתיכה שווה – פאם פטאל וכדומה.
עלמה בדרך כלל מתייחס למישהי צעירה וחסודה… כפי שדורון כבר כתב, התיאור הזה לא מתאים לאף אחת בסרט.
חתיכה שווה? זה תואר אצולה בריטי!
ו"עלמה" הוא פשוט כינוי או תואר לאישה צעירה (או ממש נערה) לא נשואה בעיקר בתרגומים ישנים. לא חייבת להיות חסודה במיוחד. יש גם "עלמה במצוקה" (שהיא חסרת ישע בד"כ, אבל ללא תלות במידת החסידות).
"עלמה" הוא לא תרגום נכון ל"Dame"
אלה מילים שמתארות שתיהן את אותו הדבר (אישה) אבל באות מעולמות אסוציאטיביים שונים לחלוטין.
אכן, אבל לא התייחסתי לתרגום אלא לפרשנות שניתנה לכל מילה
(ל"ת)
אני חייב שלא להסכים עם כמה מהקביעות על הסרט המקורי.
את השני עוד לא ראיתי אז אני לא יכול להעיד עליו, אבל לדעתי לקרוא לראשון "טראש" באופן שבו הוא מכונה כאן עושה לו עוול די גדול. אני לא מנסה להכחיש שהאלימות והמין, הסגנון הוויזואלי וההגזמה הפראית בכל הסרט הם העניין העיקרי בו, אבל עדיין, ליד טראש אמיתי, "עיר החטאים" זה שייקספיר. בטראש אמיתי יש הרבה אלימות ומין מוגזמים, אבל הקטע הוא שהסרט עצמו הוא רק תירוץ כדי להגיע מקטע מין ואלימות א' ולקטע מין ואלימות ב', והוא לא ממש מקדיש מחשבה מה יש בין לבין.
לדעתי האישית זה ממש לא המצב בסין סיטי. הסיפורים של הארטיגן ודווייט הם אולי לא הדבר הכי מורכב ומסובך בעולם, הם בכל זאת 40 דקות כל אחד, אבל הם עדיין הרבה יותר מעניינים וכתובים היטב ממה שיש בטראש אמיתי. טראש אמיתי לא מנסה אפילו להגיע לרמה של שני הסיפורים האלה, הוא ייתן לך איזה "עלילה" של שורה וחצי בסגנון "הרגו לו את האהובה אז הוא הולך להרוג מלא אנשים" ואז זה רק מכות סקס מכות סקס עם איזה שתי דקות דיאלוג ביניהם.
מה שמצחיק הוא שב"עיר החטאים" גם יש סיפור כזה, אממה, ברגע שמסתכלים עליו מספיק פעמים מסתבר שזה סיפור פאקינג… עמוק. כן כן. הסיפור של מארב הוא לא סיפור של מישהו שהרגו את מי שהוא אהב אז הוא יצא לחסל מלא אנשים, זה סיפור הרבה יותר טראגי של אדם שלראשונה בחייו מוצא משמעות ותכלית כלשהי לקיומו, ולא ייתן לשום דבר לעצור אותו מלממש את זה.
בקיצור – כן, ההגזמה והסטייל הן עדיין מוקד העניין העיקרי של הסרט, לא אומר אחרת. אבל יש בסרט המקורי הרבה יותר ממה שנראה על פני השטח, ולכן אני לא חושב שצריך לפסול אותו בטענת "זבל" באופן כ"כ נחרץ. שלא נדבר על האמירה בסוף הביקורת כלפי חובבי הסרט, שהיא לא הכי נעימה.
סרט מוצלח ומרשים ויזואלית לא פחות מהראשון
ויש בו הרבה יותר מאלימות וציצים בעיני. הדמויות, גם אם הן בנויות על תבניות מוכרות, עדיין מורכבות, ויש היגיון מאחורי מה שמניע אותן. אני חושבת שהסרט הזה פשוט מותח את גבולות הפילם נואר עד כמה שאפשר בלי להפוך לפארודיה, והתוצאה דווקא מעניינת ומורכבת.
גם הסגנון לא מיצה את עצמו מהסרט הקודם. בכלל, למה את האנימציה של פיקסאר מקבלים כמשהו מובן מאליו ולגיטימי, אבל הסגנון של עיר החטאים זה גימיק? זה אסתטי ומושקע. תכל'ס, די התגעגעתי.
חוץ מזה, יש כאן אווה גרין, וזה תמיד טוב.
אנו מבקשים להביע מחאה כנגד גישה שלילית כאן באתר:
אלימות וציצים זה לא רע, להיפך – זה דווקא טוב מאוד.
אין שום סיבה לפאר ולרומם כל סרט שעוסק בדרמות אנושיות, או בדיונים פוליטיים במסווה של סרט גיבורי-על, ובאותו הזמן לזלזל בז'אנר האלימות/ציצים החשוב ואיכותי לא פחות.
מעבר לדיבורים, במה תרמו סרטי ה"איכות" לחיינו?
לעומת זאת, אף גבר לא יכול להתבגר באמת בלי מנה מסוימת של אלימות/ציצים בחייו באיזשהו שלב.
יש מי שלוקח את זה ממשחקי וידאו, יש מסרטים, ויש יפנים שדווקא נייר מודפס עם ציורים עושה להם את זה, לך תבין.
אבל דבר אחד בטוח – גם השניצקליין הכי גדול זכה ליהנות מא"צ מתישהו. הוא פשוט מעמיד פנים שלא.
זה חלק בלתי נפרד מתהליך ילד-הופך-לגבר.
————–
(הבהרה: רד פיש, אני לא קראתי לך שניצקליין. אפילו לא בצחוק. לא חלק מאלה שטוענים שהשניצקליינת {כש})
אני מתנצלת, לא התכוונתי לזלזל בחשיבותם של א"צ. א"צ זה לגמרי אחלה.
(ל"ת)
סיפורו של כרטיס.
אני הולך לסרט בקניון איילון, או בשמו הלא מפורש קניון החטאים. הקופאית, בחורה צנומה שמתחבאת מאחורי כלוב זכוכית מקבלת את פניי. היא צעירה, לעזאזל יותר מדי צעירה בצורה שגורמת לתהות אם זה לא רק אני שמזדקן, אבל המבט שלה אומר שהיא כנראה ראתה יותר ממה שהיא צריכה במשך שני גלגולים. היא מגישה לי כרטיס בקרירות אבל העיניים שלה מספרות סיפור אחר. היא מגישה לי חוויה. אני נכנס לאולם. מזגן קריר מקבל את פניי אבל לא מצליח לו במעט לצנן את הלהבה שבליבי. מספר האולם הוא 2 כמספר הסרט. אירוני אני חושב לעצמי. מצד שני, בקניון החטאים שום דבר לא קורה במקרה. אני נכנס לאולם וסדרן גדול גוף עוצר אותי. אני נותן לו לבחון אותי במשך שתי שניות שלמות לפני שאני מגיש לו את הכרטיס. הרעש שבוקע מהרמקולים אומר לי שהגעתי בזמן לפרומואים ואני מגחך בהנאה בזמן שרצף של קומדיות דביליות ודרמות רציניות מנסות ללכוד את תשומת הלב שלי. אבל אני נשאר נאמן לדבר אחד. הסרט. לבסוף הוא מתחיל. ולמשך שלושה וחצי רגעים אני נחרד לגלות שמדובר באוסף צורות שלא מתחבר לשום דבר חוץ מלקשקוש מטושטש. אה. אני נזכר. זה סרט בתלת מימד. אני מושיט את היד לכיס ומוצא את משקפי התלת מימד. מי שם אותם שם? ויותר חשוב – של מי המכנס הזה? זה פשוט שיש לי מצב נפשי… אני שוכח לפעמים דברים. דברים חשובים כמו ימי הולדת של אנשים בפייסבוק או להקליט את העונה האחרונה של משחקי הכס ביס מקס. זה לא משנה. עם המשקפיים הסרט עכשיו בפוקס, אתם מבינים.. והוא דווקא לא רע.
לא רע?
שכחתי שרציתי להגיב בעיקר לסגנון הכתיבה של "המבקר" – זה יפה (למי ששמע את הווויס אובר בסרט). והסרט דווקא טוב.
בטעות פרסמתי פעמיים...
(ל"ת)
לשאלתך הרטורית האם "עיר החטאים: עלמה להרוג" באמת כל כך גרוע ביחס לסרט הראשון?
הסרט הראשון היה רווי יותר אלימות, יכולתי את הדם האדום לטובים, הייתה שם מספיק אלימות שתגרום לי לכסות את העיניים גם כשהדם היה צבוע לבן, הראש של בניסיו דל טורו יושב על חרב, והעיניים הנוצצות של אלייזה ווד כאשר הוא קשור לעץ ללא גפיים והזאבים מריירים סביבו, הבומים הפתאומיים של רעש החרבות שהדפו אותי אחורה לכיסא! הרמיזות המיניות, האלהת האשה, בסצינות "צנועות" הירידה לפרטים הפשוטים כמו בריטני מרפי, הכל היה כמעט, הכל היה מגרה, הכל היה כמעט , אבל לא שם! וזה מה שעשה את 1.
ובשתיים קיבלנו כביכול את כל מה שכמעט ראינו באחד, הזיונים העירום החזרה על האלהת האשה, ההרהורים "השנונים" של הדמויות ברקע העיר החשוכה היו מתיימרים וחזרו על עצמם באופן בוטא מידי, ללא ספק הליהוק היה מושלם בשני הסרטים, אבל מה שבלט יותר והסיח את הדעת מהעלילה בעלמה להרוג הייתה הויזואליות העוד יותר מרהיבה, השימוש בשחור לבן קונטרסטי והבזק צבעוני פה ושם. ויזואליות מדהימה, זה הספיק לי.