סידני לומט, במאי של עשרות סרטים, בינהם הקלאסיקות "12 המושבעים", "אחר צהריים של פורענות" ו-"רשת שידור", מת היום בשיבה טובה. "12 המושבעים" היה הסרט הראשון שלו, והוא מעולם לא הצליח להתעלות עליו – אבל, כמו שאומרים, גם אף אחד אחר לא: הסרט מדורג עד היום כאחד מעשרת הסרטים הטובים של כל הזמנים ב-IMDb.
כמה לינקים של כבוד אחרון:
קודם כל, הביקורת המצוינת של מרווין על "12 המושבעים".
לפני שהשטן יידע – הסרט האחרון של לומט.
הניו יורק טיימס מסכם חצי מאה של קריירה.
סרפיקו ואחר צהריים של פורענות בTOP100 שלי ללא ספק. נכס צאן ברזל לקולנוע. יהי זכרו ברוך
עכשיו כבר אי אפשר להגיד שהוא…. נו….
אולי לא להתעלות,
אבל לדעתי הוא בהחלט הצליח לגעת לפחות עוד פעמיים ברמה המאוד גבוהה של "12 המושבעים". אחר צהריים של פורענות הוא תסריט כמעט נטול פגמים ומכניס בדלת האחורית עיסוק בנושא חברתי שהיה באותה תקופה שנוי במחלוקת עוד יותר מהיום. רשת שידור אמנם תמיד נראה לי מפוספס בגלל הסיום, אבל ככל שיצא לי לצפות בו יותר, אני יותר מבין כמה מדובר בסרט מסובך ומתיש ליצירה וכמה עבודה נדרשה בכדי שהסיפור הלא לגמרי אמין, יחדור את מסך הציניות ויצליח לשכנע. אמנם סידני לומט לא כתב את התסריטים האלה, אבל הוא ידע לתרגם אותם לסרטים משובחים, תוך עבודה עם כמה אגואים לא קטנים.
כמובן, כמו רוב הבמאים הגדולים, הייתה לסידני לומט נקודת מפנה ממנה עשה בעיקר סרטים גרועים. אני לא יודע למה זה קורה, אבל נראה שהרבה במאים לא מסתגלים לשינויים שעולם הסרטים עובר עם השנים. זה מתבטא בבחירת פרויקטים שנידונו מראש לכשלון, ליהוקים לא מתאימים, בימוי בטכניקה שכבר לא מחדשת שום דבר ואפילו, כמו במקרה של "לפני שהשטן יודע", נסיון אפשרי לזעזע עם דברים שהצופים כבר התרגלו אליהם והפכו למשעממים ומתלהבים מעצמם.
עדיין, במאי גדול, לפחות בשנים שלפני "The Wiz".
12 המושבעים היה מצוין, ולא התיישן בכלל.
סליחה, הוא התיישן מאוד – אבל עדיין יש לו קצב מהיר הרבה יותר מרוב הקלסיקות. מופת של one location.
אחר צהריים של פורענות הוא פסגת היצירה שלו מבחינתי
סרט מאוד מעניין, במיוחד ביחס לתקופה בה הופק, ומציג גם שבירות מיתוסים לגבי ז'אנרים של סרטי שוד ומותחנים באופן כללי. לפחות אפשר לדעת שהוא יזכר בפנתאון של ההיסטוריה ההוליוודית בזכות חלק קטן מסרטיו, משהו שלא מעט במאים יכולים רק לשאוף אליו.
באסה.
הסרט היחיד שלו שראיתי היה "אחר צהריים של פורענות" – אומנם מינוס חצי השעה הראשונה, אבל עדיין נהניתי מכל רגע. הסצינה האחרונה בשדה התעופה היא בין סצינות הסיום הטובות בהיסטוריה.
R.I.P
ללומט הרבה הישגים
בעיני סרפיקו היא תצוגת המשחק הטובה ביותר בקרירה של פאצ'ינו.
אהבתי מאד את לפני שהשטן יידע. סרט קודר ואפקטיבי.