איזה שבוע, אוף. כמה כותרות כאלה אני עוד אצטרך לכתוב?
ספי ריבלין, אחד הקומיקאים הישראליים המפורסמים ביותר, נפטר אתמול, בגיל 66, אחרי מה שנהוג לכנות מאבק ממושך במחלת הסרטן.
ספי ריבלין תקוע עמוק בתודעה של קבוצת גיל רחבה בזכות ההופעות שלו בתכניות ילדים בתקופת הערוץ הבודד: "שניים בראש אחד", הפינות שלו ב"זהו זה" (נח בר מח, ספי גאון ויוסף עילוי) ובעיקר תפקיד פיסטוק ב"רגע עם דודלי" ו"הבית של פיסטוק". הוא היה "איצ'ה" ו"ספי" והפנים של הלוטו ויוסף מ"מוצ"ש" – בעצם, עכשיו כשאני מסתכל על זה קשה לי לזכור יום שבו ראיתי טלויזיה לאורך שנות השמונים והתשעים שבו ספי ריבלין לא היה שם.
ספי ריבלין עשה גם קולנוע, אם כי לא הרבה. הוא השתתף בסרטו של אפרים קישון, "השועל בלול התרנגולות" ב-1978; בשנות השמונים הוא היה אלימלך זורקין ב"חסמבה", וכיכב בסרט "השגעון הגדול". התפקיד האחרון שלו בקולנוע היה תפקיד קטן של רב ב"הסודות".
עכשיו, בבקשה, בלי מיתות עצובות עד סוף השנה לפחות, כי באמת היו לנו מספיק, אוקיי? תודה.
גיבור הילדות שלי.
אתגעגע..
אבידה גדולה.
גדלתי על הבית של פיסטוק. באמת חבל.
(סליחה שאני מעתיק את תגובתי מפייסבוק)
ונעימת מוצ"ש מתנגנת לי בראש עכשיו.
שבוע קשה לתרבות הישראלית...
(ל"ת)
קודם אריק, עכשיו ספי.. כל הילדות שלי נמחקה תוך שבוע :-(
(ל"ת)
עצוב לי
אריק הלך, ספי הלך, פורטיס טעה-יש קץ לילדות.
שיבדקו אם היה פולוניום על המפתח של חביתוש.
The Doco
For anyone who haven't seen the Doco about him :(
http://bidur.nana10.co.il/Article/?ArticleID=997424
אני מרגיש זקן
הייתה תקופה שבה הייתי יושב מול הטלוויזיה כאשר ההורים שלי היו לפתע קופצים ואומרים "אוי תראו! זה ____ ____! הוא היה נפלא. והנה ____ _____, חבל שלא הכרתם אותה. היא הייתה נהדרת".
לא הבנתי תמיד מה ההתלהבות. לפעמים התחברתי, לרוב שכחתי מי אלה מייד.
בשנים האחרונות אני זה שקופץ ואומר את זה ומקווה שיזכרו.
רק שאני לא משתמש בנפלא ונהדרת… אני לא כזה זקן.
בעיניי אין שום דבר זקן במילים האלו.
(ל"ת)
ועוד תפקיד שלו שראיתי בקולנוע בילדותי
הייתה בסרט הילדים "אחד באפריל", עם ציפי שביט.
http://www.youtube.com/watch?v=r9jW5XFlsfo#t=30
מעדיף להתעלם מתפקידים שלא מוסיפים לו כבוד.
(ל"ת)
צדיקים – מלאכתם נעשית בידי אחרים.
חסכת לי, תודה
זה היה סרט מטופש ואווילי ברמות שקשה לתאר (אז טוב שיש וידאו…), אבל חלק בלתי נפרד מהילדות באייטיז… ציפי ופיצי הן חלק מהטמטום הנוסטלגי… הוכחה לכך שפעם לא בהכרח היה טוב יותר (מה שיפה הוא שאפילו בילדות כבר חשבנו את זה). אני לא מוכנה להתעלם מפיסת ילדות, אינפנטילית ומגוחכת ככל שתהיה; זה קאלט!
רק רציתי לתקן,
ב"מוצ"ש" זה לא היה יוסף, זה היה יוס-הף.
עוד לא קראתי עיתונים ואינטרנט, אבל לפחות ברדיו בבוקר הזכירו את "רגע עם דודלי" בלי להזכיר את "הבית של פיסטוק". כאילו, הבית של פיסטוק!
בכל מקרה,![!:(!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_sad.gif" alt="" width="" height="" />)
אני בדרך כלל לא מגיעה לדמעות כשאנשים שאני לא מכירה אישית מתים
ואפילו הם ממש מפורסמים.
אבל גם איינשטיין וגם ריבלין – שניהם עשו את זה. הביאו אותי לדמעות.
גם אצלי; אבל באופן מפתיע – ריבלין כן (איינשטיין לא).
כנראה מכיוון שהמוות של ריבלין היה הרבה יותר טרגי (לפחות בעיניי).