אחד הסרטים המצליחים והטובים של השנה עד כה הוא סיפור בלשי הומוריסטי על שוטרת ונוכל שמשתפים פעולה כדי לחשוף קונספירציה, ועוד יותר מזה על העיר שהם חיים בה, החברות השונות שקיימות בה בערבוביה המתוארות לפרטי פרטים. הבעיה היחידה היא ש"זוטרופוליס" הוא סרט אנימציה, ולכן מוקרן בעיקר בגירסה עברית. אפשר אמנם למצוא גם את הגירסה האנגלית – אבל היה קל לפספס אותה.
אם עוד לא ראיתם אותו ואתם רוצים לראות את הסרט כמו שצריך, או שבא לכם לראות את זה עוד פעם (כי הוא אחלה סרט) – אז קדימה: אתם מוזמנים להקרנת עין הדג של "זוטרופוליס" שתיערך ביום חמישי, 19.5, בשעה 21:00 בסינמטק חולון. ההקרנה היא של הגירסה המקורית של הסרט, באנגלית ובדו-מימד.
לפני הסרט, כרגיל, הרצאה קצרה שלי (היי אני דורון) – על החיות של דיסני, כמה אנושיות יכולות להיות חיות לפני שהן בני אדם, ואם פלוטו הוא כלב, אז מה הוא גופי?!?!
עוד אירועים בזמן הקרוב:
לחובבי "משחקי הכס" – ההרצאה על הסיפורים ההיסטוריים שמאחורי הסדרה תיערך כמה פעמים בזמן הקרוב – בין השאר, מחר, 9.5, באוזןבר.
"ההיסטוריה (השגויה לחלוטין) של העולם" – על האופן השגוי לחלוטין שבו אנחנו חושבים על אנשי מערות, פיראטים, נינג'ות, דינוזאורים ואחרים – תיערך היום, 8.5, בביאליק 26 בבאר שבע, ובמוצ"ש, 14.5, בסינמטק ירושלים.
ובסוף החודש: !Feed me, Seymore
על כל האירועים וההרצאות אתם יכולים להתעדכן בדף דורון פישלר נגד העולם.
Feed me בגרסת הבמאי?
(ל"ת)
!It's supper time
"זוטרופוליס" אכן ממש מוצלח, וכדאי לראות, אם טרם עשיתם זאת.
נו מה יהיה, היום אני קרוב לאוזןבר ומחר אני קרוב לבאר-שבע. אנחנו חייבים לעבוד על הסכנרון.
"חנות קטנה ומטריפה" זה נהדר ויש סיכוי לא רע שאגיע![!:)!](<a rel="nofollow" href="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif"/><img src="https://www.fisheye.co.il/wp-includes/images/smilies/1_happy.gif" alt="" width="" height="" />)
.
קצת אוף-טופיק, אבל...
אחרי ששאלתי אם כדאי לצפות בזה או בספר הג'ונגל וקיבלתי יותר המלצות לספר הג'ונגל, יצא לי לראות את שניהם (את זוטרטפוליס בלי הקבוצה הגדול). אני חייב לומר שלדעתי זוטרטפוליס הוא יותר טוב בין השניים. נכון שלספר הג'ונגל יש אפקטים ויזואליים יפים, אך בכך זה מסתכם. חוץ מזה, הוא מרגיש כמו גרסא כבדה וחלולה של הסרט המצוייר – רציני כמעט כל הזמן ומספר מאוד מינימלי של בדיחות; ושני השירים שהגיעו לסרט מהגרסה המצויירת, נעשו כמעט ללא אנפוזיה ורגש!
לעומתו, זוטרופוליס הוא סרט כיפי ומצחיק ובעל עומק ומסרים.
במילים אחרות: אם הייתם צריכים לבחור בסרט בעל אפקטים מרהיבים, אך כבד ברצינות וחלול כמו אווטאר; לסרט קליל, כיפי ומצחיק כמו שעת שיא; במה הייתם בוחרים?
כמה עולה התענוג הזה?
(ל"ת)
שאלה על אוזןבר
יש אפשרות לרכוש כרטיסים במקום, או חייב להזמין מראש?
מהניסיון שלי
אפשר לרכוש גם שם, אבל זה ריסקי כי יצא לי להגיע לשם ולהיות ברשימת המתנה לביטולים. ממש קיים סיכוי שכבר ייגמרו הכרטיסים.
איפה מפרסמים הודעות אוף טופיק? תודה.
(ל"ת)
הארוע אינו מופיע באתר הסינמטק
http://www.cinema.co.il/programs/?inDay=19&inMonth=5&inYear=2016
הכצעקתה ?
טעית בסינמטק :P
(ל"ת)
צודק יצאתי עצלן P:
ואולי גם נזכה לביקורת עליו?
(ל"ת)
אופ טופיק: האם משהו קרה לפיד RSS?
העדכון האחרון הוא על מותה בטרם עת של רונית אלקבץ…
מתי ההיסטוריה השגויה מסתיים?
כמה זמן ההרצאה ?
יש הנחה ?
קצת אוף טופיק
אבל למה באתר של הסינמטק אין אבטחה ראויה ? אני אמור לקנות באתר שלא טורח לתת אבטחה מינימלית לפרטי כרטיס האשראי שלי ? מה זה הזלזול הזה
וזה שיש איזה באנר למטה על אבטחה זה לא אומר כלום במיוחד שבשורת כתובת אין שום אינדיקציה לאבטחה
אוף טופיק: קליפ חדש, ופשוט מדהים, של קולדפליי בבימוי של הישראלים וניה היימן וגל מוגיה:
בשנייה שראיתי את זה הרגשתי שאני חייב לפרסם את זה פה, כי זה באמת משהו שאסור לחובב קולנוע להפסיד:
https://www.youtube.com/watch?v=BPNTC7uZYrI
גם אם אתם מהאנשים שאין להם כוח עכשיו להכנס לכל לינק לוידאו שמישהו שם, חבר'ה: זה לא משהו רגיל. מבחינת עבודת קומפוזיציה, אפקטים ובימוי זה משהו שכמעט ולא נראה בזמן האחרון. חלק גדול בתגובות ביוטיוב מדבר על "best music video i have ever seen". אני שונא אובר הייפ-אני לא טוען שזה הקליפ הכי טוב אי פעם-אבל זה וואו. הקונספט הוא ויזואלי לגמרי, אין איזו "עלילה" שצריך לשקוע בה, נטו להתרווח בכיסא ולהדהם.
הולכים ומתמעטים שמות התואר שוניה היימן עוד לא הרוויח. הבנאדם כנראה עילוי. אני לא יודע אם יש פה מישהו שעוד לא שמע עליו, אבל הנה סקירה קטנה, כי באמת שהוא מה שמעניין בסיפור הזה: מדובר ביוצר ישראלי שעבד עד לא מזמן בארץ, בעיקר עם הקומיקאי רועי כפרי, וביים בין השאר את "בקיצור" שהם עשו לארץ נהדרת ולאחרונה עבר לארה"ב שם הוא עושה כל מיני פרוייקטים של קליפים אינטראקטיביים שקוצרים תשבוחות מטורפות וכמעט כל אחד נהיה ויראלי (לינק לעמוד שלו ביוטיוב) וניה היימן מסומן כבר שנים כמטאור עולמי עם פוטנציאל בלתי מוגבל. העין הויזואלית שלו מטורפת. כבר עכשיו יש לו סגנון מובחן, ועם התקציב שהוא מקבל כרגע-לא תקציב של מאות מליוני דולרים, כמובן-הוא עושה עבודות מרשימות ויפות יותר מסרטי ענק. הכי חשוב-הוא משפריץ מקוריות ויצירתיות, ברמה שמכניסה אותי לשוק לפעמים. אין לי מושג איפה הוא יהיה בעוד עשר שנים מעכשיו. כמעט מפחיד לחשוב.
סוריאליזם דיגיטלי
זה מעניין – נראה שהולך ונוצר לנו כאן טרנד שהתחיל, אולי, עם Inception או הסרט המיותר ההוא על העולמות ההפוכים: שימוש באפקטים כדי ליצור דברים שנראים מאוד ריאליים, אבל הם בלתי אפשריים. זה עובד טוב במיוחד כשכל אלמנט במכלול נראה אמיתי לגמרי, אבל השילוב שלהם לא יכול להיות: משחקים בקנה מידה ובהצמדות.
אני חושב שזה נעשה בצורה הכי טובה עד עכשיו בקרדיטים של ספר הג'ונגל, שיש בהם משהו ממש מטריד וגם מאוד משעשע.
בינתיים, כל עוד זה לא נהיה מאוס לגמרי, זה מאוד יפה. אני מחכה שמישהו ישתמש בזה כמו שצריך בסרט אימה, זה יהיה נפלא ומבעית.
באימה זה יכול להיות נהדר
כאן זה יפה לזמן מה ואז משעמם (וזה שקולדפליי ברקע לא עוזר).
וניה היימן כבר עשה דברים טובים יותר מהגימיק הזה (אני זוכר לו לטובה את הקליפ עם העטיפות השרות לרועי כפרי). אני מודה שככל שהזמן עובר אני מתחיל לחשוש שמא היימן הוא בלון ויזואלי שהסרט הראשון שלו יתגלה כמאוד יפה אך דל בתוכן בצורה משמעותית. מעין זק סניידר ישראלי שכזה.
בקשר למשפט האחרון שלך-מסכים ולא מסכים בו זמנית.
ההשוואה לזאק סניידר עושה לוניה היימן עוול בעיניי.
וניה היימן הוא מאסטר בעריכה וקומפוזיציה, והוא משלב מוזיקה בצורה פשוט מצויינת בסצנות שלו. ממעטי העבודה עם שחקנים שראינו ממנו, נראה שעושה עבודה מצויינת גם בזה. כמעט כל סרט קצר שלו פשוט תופס לי העניין, לכאורה בלי סיבה. זה נטו בימוי.
אבל יודע מה, בוא נישאר רגע בויזואליה. סניידר יודע לעצב פריימים יפים, ולא הרבה יותר. הוא למעשה צייר יותר מאשר במאי, רק שהציורים שלו זזים. נראה שאין לו שום שיקול אחר כשהוא בונה סצינה, חוץ מלהפוך אותה ליפה או מגניבה יותר
וניה היימן מבריק ויזואלית. זתומרת, רואים אצלו דברים שלא ראית במקומות אחרים, והיופי הוא שבדרך כלל הדברים האלה שם כאמצעים קולנועיים ולא סתם ליופי. תראה את הקטע הזה מאחד הפרקים של "בקיצור" (החלה מ-01:04). מראים שם את רועי כפרי נכנס לפייסבוק של מישהי שהוא דלוק עליה, ואז מגלה שלמרבה הזוועה יש בחור שמופיע לה בהרבה תמונות. בוא נעשה תרגיל-תנסה לדמיין לך בראש איך אתה היית מביים את הקטע הזה-כולל להעביר בדיוק את המשמעות של הגבר הזה, בלי להגיד במפורש. ואז תראה איך עשה את זה וניה היימן. בגלל דברים כאלה אני מת עליו.
אז למה אני גם מסכים? כי באמת אף פעם לא ראינו ממנו שדומה לעלילה, או דמויות, חוץ "בקיצור" וגם אז לא ממש (הסדרה הזו הייתה בעיקר סטנדאפ מוצלח של רועי כפרי). כמו שאתה אומר, אין לנו מושג איך הוא יתמודד עם זה-מתגנב חשש קל שסיפורים זה לא בדיוק מה שמעניין אותו. אבל כמובן שמוקדם לקבוע.
יש סרטון שהוא צילם בשנה א' (!) בבצלאל
אני לא זוכר בדיוק את המשימה שנתנו להם (משהו עם להוציא חפץ יום-יומי מההקשר הטבעי שלו), אבל, לדעתי לפחות, הוא כן מעביר את הרושם שיש לו מה להגיד.
ממש שווה לצפות.
אהבתי את איך שהגדרת
אגב, השורות האחרונות שלך הזכירו לי משהו: סרט קצר ישן, עם משחקי פרספקטיבה, שהוא קרוב לאימה. האפקטים יישבנו אותו, ועדיין, לי זה היה מטריד:
https://www.youtube.com/watch?v=-WhKt_CkXD0
(אגב, גם את הסרט הקצר הזה ביים כריסטופר נולאן בתחילת הדרך. כנראה שהוא פשוט אוהב דברים כאלה).
מעניין איך Before I Wake היה נראה אם היימן היה כותב ומביים אותו.
את הקליפ הזה ביים גם גל מוג'ה.
העבודות שלו נוטות להיות יותר סוריאליסטיות במובהק מאלה של וניה, אם כי אין בהם את העניין של ניצול רטט המצלמה והפוקוס להגברת הריאליזם.
הנה פרסומת שלו עם משחקי פרספקטיבה: https://vimeo.com/67992519