ביקורת: סן אנדראס

תחשבו על קלישאה של סרטי אסונות. כן, הקלישאה הזאת נמצאת ב"סן אנדראס".

כמה זמן צריך לעבור כדי שזה לא יהיה "מוקדם מדי"? מה הרווח המינימלי שצריך לעבור בין הרגע ‏שבו אתם צופים בחדשות באנשים שחייהם נהרסו ברעידת האדמה בנפאל, וחושבים כמה שזה ‏נורא, לבין הרגע שבו אתם צופים בקולנוע באנשים נמעכים ובניינים מתמוטטים ברעידת אדמה ‏הרסנית בסן פרנסיסקו, וחושבים ששמו יותר מדי מלח בפופקורן? האם הסרט הזה יוקרן בבתי קולנוע בנפאל? בכלל יש בתי קולנוע בנפאל?‏

אולי זה לא משנה. אילו האסון בסרט-האסון התורן היה מזכיר את המציאות, זה היה מטריד. אבל ‏סרטי האסונות הפכו לכל כך קיצוניים שהתמונות שהם מראות לא נראות כמו משהו מהחדשות ‏אלא כמו סרט מצויר, ולא משנה עד כמה ריאליסטיים האפקטים הממוחשבים. היום כבר אי אפשר ‏לעשות סרט על רעידת אדמה שמאיימת להפיל איזה בניין ייצוגי בלוס אנג'לס, הו לא. היום סרט ‏על רעידת אדמה צריך להחריב לחלוטין לפחות שתי ערים גדולות ומונומנט לאומי, לכלול לפחות ‏חמש סצינות שונות של רעידות וחורבן בקנה מידה גדול, לגרום לאדמה לפעור את פיה ולשנות ‏לחלוטין את מפת ארצות הברית. ואפילו אז אנשים יגידו שב"2012" זה היה מרשים יותר.‏

קליפורניה – כמו ישראל – יושבת על קו שבר גיאולוגי, שבר סן אנדראס, אחד המקומות שבהם ‏הלוחות הטקטוניים שעליהם כולנו יושבים מתחככים זה בזה ונאבקים על מקום כמו שני ישבנים ‏במושב צר באוטובוס. ובדיוק כמו אצלנו, גם שם זה רק עניין של זמן עד שתגיע רעידת האדמה ‏הגדולה. בסרט, היא מגיעה עם ריבית דריבית: סדרה של רעידות אדמה שמטפסות גבוה גבוה ‏בסולם ריכטר. גורדי שחקים נופלים כמו קלפים, גלי צונאמי אדירים מוחקים שכונות, מיליוני אנשים ‏מתים, אבל זה לא אכפת לנו כי אנחנו מתעניינים רק בדוויין ג'ונסון ובני משפחתו. "ד'ה רוק" מגלם ‏טייס מסוק של מכבי האש של לוס אנג'לס, מה שהופך אותו לאיש הכי חזק והכי צודק בעולם ויודע להטיס מסוק וגם מטוס וגם סירה. יש לו ‏בת, וגם אישה לשעבר, שעומדת להינשא לבחיר ליבה החדש. עכשיו, כמבקר קולנוע אחראי לא מתקבל על הדעת שאפרסם כאן ספוילרים כלשהם, לכן אני לא אומר שבמהלך האסון הגבר יצא לחלץ את בתו ואגב כך ישקם את יחסיו עם אשתו, אבל אני גם לא אומר שלא.

תחשבו על קלישאה של סרטי אסונות. כן, הקלישאה שחשבתם עליה נמצאת ב"סן אנדראס" הסרט ‏הזה כל כך לא מתבייש בהיותו מיחזור של סרטים קודמים שנראה לפעמים כאילו הוא העתיק מהם ‏דפי תסריט שלמים. אם ראיתם את "היום שאחרי מחר", "היום השלישי", או "2012" – ראיתם את ‏הסרט הזה, רק עם שמות שונים, ועם אסונות שונים. כרגיל, נראה כאילו האסון רודף את הגיבור ‏ואת בני משפחתו באופן אישי, וגורם להם להיקלע בכל פעם מחדש לעוד קטסטרופה; וכרגיל, דקות ‏לאחר שהיו עדים לאחת הקטסטרופות הגדולות בהיסטוריה ולמיליוני אנשים שקיפחו את חייהם, ‏בני המשפחה מנצלים את הזמן לשיחות "יחסינו לאן". ‏האסון הראשון, הרק-כדי-להראות-שדברים-רציניים, שקורה בסרט הוא התמוטטות סכר הובר; באחת הסצינות הבאות אנשים עומדים בסלון ומדברים זה עם זה על דא ועל הא בעוד מאחוריהם דולקת הטלויזיה המציגה את האסון. המצב הזה סביר בדיוק כאילו בזמן הפיגוע במגדלי התאומים אנשים היו יושבים לצד טלויזיה דלוקה המראה דיווחים מהאסון, אבל לא מסתכלים עליה, אלא מחליפים מתכונים לחומוס.

ולמרות הכל: כל עוד אתם יודעים למנה אתם נכנסים, אין שום דבר רע ב"סן אנדראס". תוכלו ליהנות ‏ממנו כל עוד לא תצפו ממנו אפילו למיליגרם של מקוריות. הסיפור בסרטים האלה הוא תמיד רקע ‏לאפקטים, והאפקטים הממוחשבים באמת מדהימים בימינו: אמנם נדמה שכבר ראינו הכל בסרטים ‏כמו "פגיעה קטלנית" (גל הצונאמי הענק) ו"2012" (לוס אנג'לס שוקעת בים), ובכל זאת סצינות ‏ההרס נראות כאן מפורטות עוד יותר ומרשימות עוד יותר. סצינות האקשן וההרס הן גם מרובות ‏יותר מאשר בסרטים רבים בסגנון הזה, שמוכרים לכם הרס וחורבן פוטוגניים בטריילר ובסוף ‏נותנים לכם סצינה אחת של אפקטים ושעתיים של שיעמום; כאן מספר סצינות ההרס פר שעה הוא מספק למדי. אין שום אופן בעולם שבו אפשר לקרוא ל"סן אנדראס" סרט מבריק, אבל ‏לחובבי הנוסחה הבדוקה והקבועה של סרטי האסונות – סבבה, הנה עוד ביצוע נחמד שלה.‏


פורסם במקור בוואלה